1) אתה אומר שאתה מאמין, אבל מאמין במה? מה היהדות אומרת? איך אתה יכול להגיד שאתה יודע שהיהדות היא אמת אם לא חידדת לעצמך את השאלה מה היהדות אומרת?

2) היום בעידן האינטרנט והסמארטפון אי אפשר לברוח מזה, כפירה ועבודה זרה נמצאים בכל רגע מעבר לפינה, לפעמים גם בתחפושת, לפעמים גם תלמידי חכמים מופלגים נכשלים בהם בדרשותיהם בטעות, ואם אתה אדם בוגר ורוצה ללמוד פיזיקה או ביולוגיה באקדמיה אז עליך להשיב לעצמך תשובות בוגרות שישבו על הלב לשאלות כמו גיל העולם והאבולוציה, לא רק תשובות שמספקות ילדים ביסודי, על אחת כמה וכמה אם אתה רוצה ללמוד פסיכולוגיה או פילוסופיה, עליך לעזות לעצמך ברצינות.

נראה לי שהתשובות מאוד ברורות..

מאיפה קבעת שאנחנו ברור צודקים?? חחח

זאת גאווה נוראית בעיני לומר דבר כזה.

שם נעצרתי.

כאילו אתה חייב לתאר בנאדם דתי כגאוותן ואטום?

זה מעליב אפילו.

מוקדש בשבילך -

מתוך קבוצת הפייסבוק לסיפורים של הרב שטיינזלץ

אקדמיה וחשיבה ביקורתית

לכבוד פתיחת שנה"ל האקדמית

***

הרב עדין (שטיינזלץ) אהב מאוד חשיבה ביקורתית.

הייתה לו אהדה רבה לאנשים רחבי אופקים שבוחנים את בעיות החיים באופן רחב, מעמיק ומעיז.

לאורך השנים, הוא חינך אותנו לחשוב מחוץ לקופסא, מחוץ למגזריות ומחוץ לאזור הנוחות שלנו.

אני זוכר כמה שמחתי והערכתי את העובדה שבסמינריון בכיתה ט' בישיבת מקור חיים (בנשיאותו) לקחו אותנו לשמוע הרצאה על האבולוציה באונ' תל אביב.

או כיצד הופתעתי כאשר בסמינריון אחר הביאו את גלעד שר לדבר בבית המדרש של הישיבה על עמדותיו הפוליטיות - שלא תאמו בדיוק את עמדת 'גוש אמונים'..

בתור נער זה גרם לי לחוש שלא מבלפים אותי ומדברים איתי באמת.

אולי זו גם הסיבה שהוא כל כך עודד אותי (ועוד רבים מתלמידיו) להצטיינות אקדמית.

באופן אישי, הרב עדין עודד אותי ללכת ללמוד במוסדות מאוד ביקורתיים, חילוניים ושמאליים.

וזה לא תמיד היה לי קל.

אני זוכר שבשלב מסוים של הלימודים הגעתי לאיזה קצה.

באותה שנה למדתי קורס בביקורת המקרא, בתולדות המיניות של מישל פוקו ובכלכלה ניאו-מרקסיסטית.

הייתי צעיר, והמחשבה הביקורתית (בייחוד הסוציולוגית) טלטלה אותי.

יום אחד, כשממש הייתי מבולבל, החלטתי לפנות אל הרב עדין.

ידעתי שהוא בעצמו הכיר ופגש את סרטר ופוקו, והיה מצוי בדבריהם, ועדיין נשאר בהיר במחשבתו ועמדותיו.

אז במהלך נסיעה, בה הקפצתי אותו חזרה למשרד מאיזה מקום שאלתי אותו אם יש לו איזו עצה מכוונת וממקדת בשבילי.

אני נהגתי והתבוננתי על הכביש.

הוא דיבר:

"אני אספר לך סיפור קצר ומאוד שימושי" אמר לי.

"מספרים שכששלמה המלך פרסם את ספר משלי, בו הוא כתב ש: 'פתי יאמין לכל דבר'-

הזדעזעו כל הטיפשים: עכשיו ידעו כולם מי הוא טיפש! ומימלא כולם ינצלו אותם וירמו אותם!

ובכן,

החליטו לכנס קונגרס עולמי של כל הטיפשים, ושם החליטו שמעכשיו, למען הסר ספק - פתי לא יאמין לשום דבר."

הרב עדין עצר וצחק חרישית:

"מאז הם מסתובבים בעולם, ככה, ולא מאמינים בשום דבר.

נו, אז אם יוצא לך לפגוש אחד, שניים או חמישה שלא מאמינים לכלום - אתה יכול להניח שהם היו באסיפה השנייה של הטיפשים. אתה מבין?"

הוא שאל, והמשיך מיד:

"זה נכון שמי שמאמין בכל דבר הוא טיפש, אבל לא להאמין לכלום זו טיפשות לא פחותה".

מאז, ובעידודו, המשכתי ללמוד במוסדות מאוד ביקורתיים-

אבל זה הפך לי למבחן ולנייר לקמוס:

ביקורתיות חסרת הבחנה שווה במשקלה בדיוק לאמונת אומן בכל שטות.

לחיים

בדרך, צריך באמת ל"האמין" להרבה מאוד.

לכן הביקורת היא לא תחת חסות הכפירה.

באמונה או כפירה צריכה להיות הרבה ביקורת ביחד עם אמון.

טוב, לא בדיוק. האמון, לוקח חלק קטן יחסית, לדעתי.

"אחרי שהגעת למסקנה, בהגיון, שהתורה צודקת, תאמין, גם בלי לדעת למה, שהכל בה, נכון והגיוני.

אבל הפירוש של המילה אמונה לענ"ד הוא הרבה יותר רחב ועמוק מידיעה רציונאלית כזאת או אחרת.

אבל לצורך העניין - אפשר להגדיר ככה אמונה

מז"א "להאמין בלי לדעת למה"?

הרי הוכחתי שהיא נכונה.

דווקא את הפרטים.

לכן אם יש סתירה בפרטים אני אהיה חייב להתייחס לכך

אם אכן יש סתירה בפרטים (אובייקטיבית) - הכלל מסתבר כלא נכון.

אי אפשר לומר על כל היהדות "בגלל שיש לנו הוכחה סטטיסטית לנכונות התורה, גם אם יהיו דברים בלתי סבירים בעליל ואפילו סתירות, אנחנו פשוט לא מבינים ולכן נמשיך ללכת בעיוורון". לא!

אם יש משהו לא סביר ברמה גבוהה בפרטים, בהכרח שהכלל לא נכון, אי אפשר להסתמך על הסטטיסטיקה רק על הכלל ובפרטים עצמם להתעלם ממנה לגמרי!

מה שאתה אומר זה בסיס שאני מסכים עליו לחלוטין.

"ברגע שאתה מסלק את הבלתי אפשרי, מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת." (סלח לי אם יש אי דיוק בציטוט, אני לא לגמרי זוכר, ויש גם בעיות בתרגום\ים)

הנטייה הטבעית שלנו, היא ללכת לפי הדבר הכי סביר בראות עינינו ולהסביר אחר כך את שאר הדברים על פי אותה הנחה. אבל למעשה, אם אנחנו משכללים את כל הפרטים, הם צריכים להביא למסקנה שתהיה בטוחה יותר מההנחה הראשונית, בין אם היא תבסס אותה ובין אם לא. המסקנה הזו לא תתחשב כלל בהנחת היסוד.

ליתר ביטחון, זה היה ציטוט משרלוק הולמס (\ארתור קונן דויל).

אני חושבת שאין חובה, ומי שמתחיל לבדוק ולברר זה בגלל שמשהו אצלו לא מתיישב לו 

או על הלב/רגש

או על השכל/מוסר

לכן הוא מתחיל לבדוק את הדרך שתמיד היה רגיל בה עד היום.

על עצמי אני יכולה להגיד שמעולם לא הרגשתי צורך לברר על תרבויות ואמונות אחרות. 

אם הייתי נולדת גוי והייתי מרגישה ריקנות אז כנראה שהייתי בודקת מקומות ותרבויות שונים להתמלא מהם. ואולי הייתי מוצאת את זה ביהדות ואולי לא. יש עוד דברים שנותנים מענה לרוחניות. 

מה שאני רואה שיש אנשים שפתאום מרגישים שדברים לא מתיישבים להם על הלב זה כמה אפשרויות

- הם פתחו אנטי מהאנשים שמייצגים בעבורם את היהדות וזה גורם להם לניתוק

- הם חווים ניתוקים מסיבות רוחניות. 

הסיבה האחרונה שלדעתי קוראת להמון אנשים זה שכולנו מושפעים מכל כך הרבה דברים, ויש דברים שמשפיעים על הפנימיות שלנו ברמה של טמטום הלב או ניתוק יהדותי/נשמתי. זה יכול להיות שירים, זה יכול להיות מאכלים שהכנסנו לפה, זה יכול להיות דברי כפירה שקראנו וכו'. העניין הוא שאפשר להחשף לעניינים שמשפיעים עלינו מבחינת הרוח. 

זה מצב כזה שפתאום המצוות נראות כאילו לא הגיוניות ולא ברורות ולא קשורות לחיים, שכאילו פתאום מתבוננים על כל מציאות העולם היהודי מהצד ואומרים כזה "מה?. מה קורה כאן?..." זה לא מתיישב כביכול על הלב.

ואני חושבת שהדרך לצאת מזה (מי שמעוניין כמובן) זה דרך טהרה ותפילות. כמובן שאפשר גם ללכת לקרוא ספרים ולקבל מענה שכלי לדברים שלא מתיישבים בשכל. אבל לדעתי זה לא בהכרח מה שיעזור, אולי רק יחמיר.

@אריק מהדרום @advfb מסכימים?

אלא היא מדברת בנוסף על דבר שהוא לא נראה לי קשור בהכרח למה שדיברת - היחס הרגשי ליהדות.

מבחינה שיכלית נטו - ביקורת זה דבר חשוב מאוד. נקודה.

כל דבר רציני בחיים את בוחן אותו ע"פ ביקורת מסויימת.

גם לבחור דמות חינוכית ולהתבטל אליה וללמוד ממנה זה דורש הבחנה שנעוצה ביכולת האדם לבקר. 

הרגש יכול להחליף את השכל. הרי ממילא כל דבר שאנחנו עושים, לכל מטרה שהיא, לא נובע מהשכל. השכל מתבסס על הרגש. 

מי שרוצה שהחיים שלו יהיו מונעים מהרגש - תפאדל.

אין מה לדון על זה.

זה כבר דיון על ערכים, ואת זה כל אדם צריך לעשות בעצמו.

אמונה היא מעל השכל ומעל הרגש. 

זה לא ממש משהו שאפשר להסביר לדעתי.

וגם הרגש שלי ליהדות הוא לא רגש עכשיו של שמחה או עצב, או כל רגש פשטני אחר.

זה רגש של דבקות וזה גם רגש לא מוסבר. לכן בעיניי זאת ההוכחה הכי חזקה שיש.

אם לא היה לי את זה, והייתי מסתכלת נטו בעיניים שכליות, אז וואלה בכיף אפשר להפריך הרבה דברים שלא נשמעים ביהדות, שלא הכי מתיישבים. ביהדות יש הרבה דברים שהם לא מובנים...

ולראות איך זה עומד בסתירה לכאורה לדברים שאני ואריק מהדרום אמרנו

פשוט בעיניי אמונה זה משהו רוחני... 

וכל פגם באמונה (ספיקות,קושיות שפתאום עולות...) זה בעיניי פגם רוחני.

אבל אני לא סגורה על התיאוריה הזאת.

קיצר, לא יודעת. 

אני קוראת לזה ניתוקים.

ולצערי כן, אפשר לחוות את זה.

אם אני כופר במשהו אז לא הוא לא יציק לי. אני לא אראה צורך לשאול עליו.

אבל אם אני מאמין ולא מסתדר לי משהו מסויים בגלל האמונה אז דווקא בגללה אני אראה צורך לשאול.  

אפשר להפוך את המשפט של הרב ארוש -

איפה מתחילה האמונה מתחיל השכל - רק בדברים שמעניינים אותי (שיש לי אמון כלפיהם) אני רואה צורך לשאול. ממילא אני יכול להחכים באותם דברים.

הכי עצוב לראות אנשים שאיבדו אמון לכן הם הפסיקו לשאול.

הנקודה של הכפירה היא שאבדת את האמונה שיש תשובה לקושיה שלך והגעת למסקנה שזה טעות.

כיפרה זאת הודאה, רק הודאה במציאות הלא נכונה.

פשוט עניתי על מה שכתבת שקושיות מבטאות פגם באמונה

ואני לא בטוחה שקושיות מבטאות פגם באמונה.

הרגשת ניתוק זה יותר פגם באמונה. 

עצם הקושיה שמשהו קשה לי או לא מסתדר לי ואני רוצה לברר אותו, זה משהו אחר.

אבל אם בעקבות הקושיה הגעת למצב שאתה מתחיל להרגיש ניתוק מהתורה או מדורשי התורה.. אז....

שנראה לי כדאי להכיל.

לא תמיד אנחנו מחוברים הכי הכי

נראה לי טריוויאלי

גם רציתי באמת להוסיף בתגובה שכתבתי את זה

שלא צריך להבהל מזה....

זה לגמרי יכול לקרות.

זה קרה לי כמה פעמים. זה אומנם ביאס אותי וציער ממש. אבל זה קורה.

צריך לדעת להתמודד עם זה

לראות התייחסויות שונות לנושא חח

גישות שונות בלהתייחס לכל דברים האלה,

יש קצת פער חחח

בגלל שאתם חושבים הגיונית (רציונאלית, אם תרצו), שזו האפשרות (לא "הדת",אלא - האפשרות) הטובה ביותר?

שאם הייתם נולדים גויים, אם לא היו לכם את הנגיעות שיש לאדם שהתחנך בבית דתי, האם זה עדיין היה משכנע?

@אריק מהדרום @advfb

אני לא מחפש את הודאות שאתה מחפש.

החיים לא עובדים ככה.

לא הכל בנוי על ודאות של מדעים מדוייקים.

אם תשאל בפורום השכן - לנ"ו - יסכימו שצריך להיות ודאות רגשית מסויימת ביחס לבחירת בן/בת זוג.

אבל בחיים זאת לא וודאות כמו שאתה מדבר עליה.

אתה מדבר על ודאות של נביאים ומלאכים.

לא הייתי נשאר\הופך להיות דתי, זה אומר שההיגיון שלי פה, לא מבוסס רק על הגיון, יש לו נגיעות, כדי לדעת באמת, לא מספיק (בהקשר לשרשור הקודם) לדעת את ההוכחה מהר סיני, כדי לדעת, צריך יותר מזה.

(דוגמא: להיפגש עם אדם איתיאיסט, ולבדוק, איפה נקודת המחלוקת. לבדוק למה כל אחד ממנו הגיע לדעה שלו בנקודת המחלוקת הזו.)

אני בנאדם 

לא מלאך.

וכל עוד אני מודע לכך שיש לי נגיעות אישיות

לפחות אני מודע לכך.

זה שמראש אני מוטה לצד כלשהו

זה לא אומר שאני צריך להתייאש ולהשמיד את כלי הביקורת שלי.

בסדר, אז יכול להיות שאני מוטה ובגלל נגיעות אישיות ולא בגלל האמת אני מושך לכיוון מסויים.

מה אתה רוצה לומר בזה?

שיש לך שאיפה להיות מלאך?

הפתרון אישי שלי -

זה לפתח סקרנות ולדבר בצורה עניינית בלבד.

אפשר לשים לב מתי השיח עצמו הוא ענייני ומתי לא.

כל עוד ברמת הדיבור אני אומר דברים עניינים -

אני מעדיף להמנע מספקולציות

ואני גם לא מכניס לראש של השני ספוקלציות לא ענייניות

אלא עונה בצורה עניינית לגופם של דברים.

זה פתרון מושלם?

לא

נכון, אני בנאדם.

(סליחה על הצורה המליצית ואולי קצת לא עניינית חחח)

א"א להישאר במקום.

אז מה שאלתך?

אם אתה חשדן בצדק להיותך דתי - תחשוד בכך.

אני צריך לומר את זה כדי שתדע?

ולכן אני הולך ע"פ הכלל אין הדיין אלא מה שעיניו רואות

אני לא מדחיק, כי מראש אין לי עניין שהאמת המוחלטת תהיה אצלי בכיס.

מצדי זה כמו שאני יגיד שאני רוצה לעוף. אני בכלל לא מדמיין על למרות זה יכול להיות סבבה - כי אין לי כנפיים. ככה אותו דבר לגבי השגת אמת מוחלטת ע"פ השכל.

קיצר, ענווה, אנחנו לא יודעים הכל. זה גם ערך דתי לפי מה שידוע לי.

זה הערך הדתי הראשון במעלה. משה רבינו נקרא האיש עניו על פני האדמה בתורה והוא מי שנתן את התורה ישירות מהקב"ה.

שלך, אז אין בעיה, זה באמת המקסימום. (פחות או יותר)

האם אתם יכולים להיות בטוחים שאתם ממשיכים להיות יהודים, - צעירים מעל עשרים

ולא הבנתי למה השאלה רלוונטית לחיי

רלוונטיות ועוד איך. אם בסיטואציה התיאורטית ההיא, - צעירים מעל עשרים

כאילו אתה מראש מניח שאני צר אופקים ושואל על זה.

אתה מבין את הבעיתיות בדבר?

משמעות הגיונית למשפט.

מה שרציתי לומר הוא שאנחנו הרבה פעמים, אפילו שכשכן באים לחקור, מקבלים את מה שאנחנו שומעים במהירות יחסית. כשאנחנו יהודים, קל עוד יותר לשכנע אותנו שטוב להיות יהודי (אתה מסכים עם זה). אני רציתי לדעת, האם אנחנו באמת מיצינו את האפשרויות לחקור, האם השתמשנו ביכולות שלנו כדי להגיע לדיון אמיתי, לנקודת המחלוקת, בה אפשר להכריע בעזרת הרגש, לכאן או לכאן?

זה מאוד אישי ולא כללי לכן אני עדיין לא זוכה להבין מה עומד מאחורי השאלה.

יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. תלוי באדם.

לא ככה?

זה מאוד כללי. לא הבנתי מה לא הבנת.

לא. (מוסב על ה"לא ככה?")

אם נחזור לשאלה שלך - 

"אני רציתי לדעת, האם אנחנו באמת מיצינו את האפשרויות לחקור, האם השתמשנו ביכולות שלנו כדי להגיע לדיון אמיתי, לנקודת המחלוקת, בה אפשר להכריע בעזרת הרגש, לכאן או לכאן?"

תלוי איזה מחלוקת מדובר ותלוי באדם עד כמה הוא למד את החומר ועד כמה הוא ישר.

יש כאלה שכן חקרו ויש כאלה שלא - מה מסובך בזה? איך אפשר לומר דבר אחר?

"יש כאלה שכן חקרו ויש כאלה שלא - מה מסובך מזה?"

השאלה היא אם אנחנו\אתם\ניקי הפורום (סליחה על ההטייה המוזרה) נכנסים בקטגוריה א' או ב'.

ניסיתי להסביר שגם אם ראינו איזו הוכחה, זה לא אומר שחקרנו, יש לנו עוד גורמים שמשחקים. ובתור הדבר הבסיסי ביותר בחיים של יהודי, אני מצפה מכולם לחקור.

השאלה היא אם אנחנו\אתם\ניקי הפורום (סליחה על ההטייה המוזרה) נכנסים בקטגוריה א' או ב'.

מקום אמרת שזה כל בני האדם הלא מושלמים.

בעצם מה שרצית לומר להפסיק להיות צרי אופקים. לא שאלת בכלל רציתי להאיר את ענינו ולגרום לנו לשאול את עצמנו את זה?

אם כך זאת שאלה אישית.

אינני חושב שאפשר להכליל פה בכלל. 

אם מישהו אחד פה עשה חקירה כזאת זה לא אומר שום דבר על חברו.

כולנו לא מושלמים ולכולנו יש אינטרסים.

יש כאלה שבהיותם לא מושלמים, מנסים להבין עד כמה שאפשר מה נכון ובמה לבחור.

יש כאלה שלא.

אני חושב שלפי היהדות קטגוריה א' עושים נכון. האם כולנו משתייכים אליה? אם לא, אני רוצה לנסות.

ומה אתה שואל.

שאלת כל אדם בנפרד איך הוא מחליט בחייו האישיים?

הכללתי דבר ספציפי, לכולנו יש אינטרסים שמשפיעים על השיפוט.

בהתבסס על ההכללה הזו, אני שואל שאלה אישית, לאיזו קבוצה אתה שייך.

(השאלה הזו גם מזמינה את האפשרות לתקוף את הנחות הבסיס.)

נשמע שלא

אז זה מרשה לנו לדחות טענות בצורה לא עניינית בכך שאנחנו/הם מדחיקים.

אבל עם הבנה כזו אפשר לנסות ללבן נושאים בצורות שונות על מנת להגיע לתוצאה מיטבית.

סתם.

למה זה ציני?

היא מוציאה את המשמעות מכל דבר. זה עניינה.

לפעמים זה טוב, לעיתים קרובות זה רע.

הדחקה משמשת אותך לבטל משמעות ממחשובותיך - כי במילא אתה מדחיק לא משנה מה תחשוב

אוף. רציתי לעשות איזה משהו שנון עם "מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה" אבל זה בדיוק הורס לי.

בכל אופן, אני בטוח שאפשר לדחות הדחקות (להדחיק הדחקות?).

עובדה שאני חושב שאני עושה את זה לפעמים.

אם הם מפריעות - תדחה אותם.

למה לדבר על זה כ"כ הרבה?

הויכוח הוא לא איתך. הוא עם כולם. אני לא מניח שאתה צר אופקים (אם כי, יהיה קשה לי להאמין שאתה לא מדחיק. אבל זה לא עד כדי כך לא סביר, אז לשם הדיון, אני מקבל את זה), אני מתווכח אם כולם, לא איתך אישית.

אם באמת וכולי.

אם אתה רוצה להעביר לאנשים היקרים פה רעיון שיש לך אני חושב שעדיף פשוט לומר אותו

במקום לשאול שאלות אפשר לומר - חברים נראה לי שלא הגיוני שאנחנו עושים א' ב' בוא נעבור לעשות ג'.

זו שאלה, זה לא ויכוח.

כי בשאלה זה נשמע כאילו אתה מצפה לקבל תשובה.

אתה בכלל לא מצפה לקבל תשובה אלא להעביר מסר.

אז פשוט תאמר אותו.

לא עובדת.

אני חושב שאתה מבין למה.

"אז פשוט תאמר אותו"

אני לא חושב שזה עובד.

"היי חברה, המסר שאני רוצה להעביר הוא שאנחנו לא מושלמים וצריך לבחון את היהדות"

אוקיי, אני יודע שהניסוח הזה היה ממש לא אובייקטיבי. אבל קשה לי לחשוב על ניסוח של המסר שיעביר אותו, בלי להזכיר את השאלות שמביאות להגיון של ה"מסר".

אתה יכול לתת דוגמא לניסוח?

מתודות איך לעורר דיון ולהגיד טענה בצורה שתגע לאנשים בלב.

מתודה אחת זה מכתב פרובוקטיבי בתחיל תהדיון שיעורר אנשים.

באופן כללי, זה מצויין לשאול!

ברור ששאלה זה כלי טוב כדי להעביר מסר.

אבל אחרי ששואלים אפשר שוט לומר את המסר\

אם אתה מציג את זה רק בתור שאלה, נשמע שאשכרה מעניין אותך לקבל תשובה

אבל זה לא מעניין אותך. מעניין אותך להבעיר מסר.

אז תהיה ישר עם עצמך ואיתנו - ותאמר אותו

כי אני לא מבין מה הסתירה פה.

אולי אנחנו טועים נכון. וזה תמיד יכול להיות בחשבון.

אנחנו בנ"א והשכל שלנו מוגבל.

איזה חידוש מפוצץ, יאללה

התחלת ברצון למשהו והוא התפוגג, ככה זה נראה לי. אולי אני טועה

אם באמת

אם היא לא, אז כנראה לא הבנתי את השאלה נכון.

וזה מודל לחיקוי שאתה מאמץ בחום מהסביבה הדתית שאתה מכיר.

מה רע להיות צר אופקים?

אתה מתרץ את זה בצורה פילוסופית שכל אחד חייב להדחיק אבל זה לא נכון.

אנשים יכולים להיות כנים עם עצמם. זה גם קורה בחיים

הרבה זמן אני מחפש לדעת למה אני שואל שאלות כאלה. (שמעתי על איזה משהו שמסביר שכל השאלות באמונה באות כדי לספק אינטרסים של השואל, ואני מסכים עם זה [בגלל שברור שהמטרה היא הנאה ].)

אבל אני חושש שההערכה הפסיכולוגית שלך לא נכונה. שלא תבין אותי לא נכון, אני באמת מדחיק, אבל אני לא חושב שזה נכון, בטח לא במצב אידיאלי (עולם אידיאלי... זוכר? זה היה אתה נכון?). אני הרבה יותר אוהב להאשים.

יכול להיות שהמטרה הראשונית שלי פה היא להתעצבן על זה שכולם שטופי מוח (מחונכים, בלעז), אבל אני לא חושב שיש לי אפילו קצה חוט באשר למטרה העיקרית.

אגב, התחלתי קצת לדחות הדחקות בחיים (בלי קשר לאמונה או דת) ואני מוכרח לומר שהרבה פעמים זה מעצבן, ממליץ בחום! (אוי, קראתי את זה שוב וזה נשמע מזה שוויצרי, מלשון להשוויץ, לא קשור למדינה שווייצריה\שווייץ)

סליחה על הפרסום הגרוע, אבל יש מחיר לסיפוק.

למה אדם מתעצבן?

כי יש בו חולשות שהוא לא משלים איתם.

למה אדם מתעצבן על אחרים?

כי הם מזכירים לו חולשות שקיימות בו.

אם מדובר בחולשות של הזולת שהבנאדם לא מזהה שהם קיימות בו אז הם הרגש הוא אחר

רחמים, תמיהה, צחוק וכולי

עוד דבר -

ביקורת מצד אחד היא משוחררת, היא מראה שהאדם לא משועבד לחברה בה הוא נמצא

מצד שני - להיות בביקורת בלי אלטרנטיבה - זה לא פחות שיעבוד מאשר להיות משועבד לתפיסה מסויימת.

למה?

כי עצם זה שבראש מעיינך לשלול משהו מסויים אתה באופן פרדוקסלי יוצר שיעבוד אליו. 

סופו של דבר המשותף שיעבוד לשלילת דבר ושיעבוד לקבלת דבר מסויים הוא עצם השיעבוד להתעסקות בו.

עכשיו אליך -

מתאים לך לחשוב שדתיים הם אנשים צרי אופקים ולכן כדי לחזק את זה יש לך צורך להטיף פה.

אני כותב הכל בצורה עניינית. אין לי דבר וחצי דבר נגדך.

עד שסופסוף יש שותף להתפלסף פה בצורה עניינית - שיכלית - קרה אני מנצל את זה ;)

ראיתי שאני נאלץ להדחיק שוב ושוב.

באמת מתאים לי לחשוב כך, אתה צודק. אולי זה יגלה לי מה המטרה שלי.

לפעמים אדם שלא מתמודד עם החסרונות שלו נוטה להצמיד אותם לאנשים אחרים

להשלים עם החסרונות זה אומר לא לנסות לתקן אותם?

אני מסכים שאני מאוד שיפוטי כלפי אחרים, גם במצב אידיאלי, אני מקווה שאשים לב לכך. רק צריך להבין שאין צורך להאשים את האדם, בהתחשב בכך שאני לא יודע כלום על התכונות המולדות שלו\יצרים, ומה מרחקן מהתנהגותו כיום.

בהחלט צריך לשים לב לחסרונות שלך גם כן. (אפשר לעשות את זה אם מנסים למצוא בך את החיסרון שאתה רואה עכשיו בחברך.)

זה אומר לקבל את זה שהן קיימות.

רק ככה אפשר לפתור אותן

זה נשמע הגיוני. מי אמר את המשפט?

אתה ממש מתאמץ להרוג את האפשרות שיש כנות וישרות.

אני לא יודע למה אבל זה נוטף מכל הדברים שאתה כותב.

אני בכלל לא מרגיש ככה. איזה מגניב!

דווקא חשבתי שאני חושב שאתה מאוד כן. לא יודע כל אבל בהחלט כן כן. (זה קצת שנון)

תוכל להביא דוגמא?

מעוררת חוסר אמון בסביבה.

ובכלל שזאת ההנחת יסוד של הדיון - שאנשים הם לא כנים ומנוהלים על ידי רגשות בצורה עיוורת.

למה לנהל דיון על יסוד הנחה כזה? לאן זה יכול להתקדם? איך נזכה להחכים בדיון כזה?

לכן לא ניסחתי את זה ככה.

לא אומר דווקא שהם לא חושבים, אפילו שיש כאלה שבאמת לא חושבים, וגם זה לא אומר שהם לא כנים.

בטח זה לא אומר שאין כנות וישרות בעולם.

נועד כדי לערר את האמינות בהם - אני טועה?

אמרת כבר בצורה מפורשת שזה המסר שאתה רוצה להעביר

זה לא בדיוק המסר. המסר רוצה שינסו להבין, המניע למסר זה ההבנה שבתת מודע אנחנו מדחיקים.

הם עדיין יכולים להיות כנים, כי במודע, כך הם חושבים.

אפשר לא להדחיק.

לפעמים בדברים מאוד ראשוניים ומהותיים עצם המודעת להדחקה באמ היא היא הכנות.

אבל במחשבות פילוסופיות? אין שום דרך לחבר הדחקה וכנות ביחד

אני מגדיר כנות כך שגם אדם מדחיק יכול להיות כן.

והא-להים עשה את האדם ישר

לא מה נכון. אז נכון, אי אפשר לסמוך עליו בצורה כזו.

לא הבנתי את הטענה השניה.

לא סתם אתה העברת אותה בצורה שלא תעבור

סליחה שאני טיפה מייבש (זה גם קצת שנון). זו לא המטרה שלי.

כי יש לך צורך באמירה כזאת בשבילך, לא בשביל אחרים.

אם זה היה בשביל אחרים זה היית מעביר את זה בצורה ברורה

למען האמת, אני חושב שזו הסיבה של הרבה מאוד מהיהודים, חלקם מודעים לכך, חלקם מדחיקים.

אם כי כנראה שיש הרבה שזו לא הסיבה...

הוא יכול להיות בדרך של סיכום וסידור מידע.

מעין התהליך שעושה הגמרא. הגמרא לא באה לפקפק במשנה.

היא פשוט מבררת את המקורות והיסודות והמשמעות של כל דבר.

בכל אופן, אני כן חושב שהדרך לבירור היא לבחון את האלטרנטיבות. לבחור לבד באפשרות שאתה מחשיב לנכונה. (אל תתפוס אותי על המילה "לבד".)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍