אפשר לשתף במשהו שמעצבן אותי כאן?פה לקצת
כל פעם שמישהי כותבת על ההריון ואם לספר לחמות- רוב התגובות תומכות בה להחליט כי זה שלה.
אבל הלו! אני בטוחה שאף אחת כאן לא הצליחה להיכנס להריון בלי האיש שלה.
טוב, לא רוצה להכליל. רובנו.
אז למה זה שלי יותר משזה שלו? זה ממש מעצבן אותי לקרוא את זה כל פעם מחדש.

אם ההורים של צד אחד יודע זה ממש לא הוגן ולא יפה לבקש שהצד השני לא יידע. במיוחד אם הצד השני כן רוצה לספר.

כן. ההריון קורה בגוף שלי.
אבל הוא של שנינו.
שנינו מתפללים להצלחתו.
שנינו דואגים שהוא ימשיך תקין.
שנינו שמחים ומתרגשים בו.
וכל אחד רוצה לספר להורים שלו ולשמח אותו.

זהו.
ברור את צודקת לספר לשניהם למה לא.רויטל.

אני ככה עשתי אחרי אמא שלי בעלי תיכף הודיע לאמא שלו,

את צודקת כי באמת אין כמו השלום.

זה בכלל לא קשור לשלום.פה לקצת
הגיון בסיסי, ההריון של שנינו ואף אחד לא יכול להחליט עליו יותר מהשני.
לפעמים כואב לבעל הוא רוצה לספר לאמא שלו והכלה לא רוצה.רויטל.

וזה מפר את השלום בית.

נכון, אבל אפשר להחליט את זה ביחד.כמה טוב שבאת
לא ברור לי למה הסקת שבמידה ולא מספרים לחמות זה בגלל שהאישה החליטה 😏
אלה התגובות שאני קוראת כאןפה לקצת
ולא רוצה לצטט כדי לא לפגוע באף אחת אבל רוח הדברים היא שאומרים לה תחליטי את, זה ההריון שלך, את סוחבת. והוא יתמודד עם ההחלטה שלך.

וזה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, זאת החלטה משותפת ולא רק של האישה.
מסכימה איתךמרווה כחולה
בגדול, אבל ברור שכל מקרה לגופו כי נכון שההריון של שנינו אבל אם יעשה לה רע שחמותה תדע? ברור שאם זה לשתף כדי לשמח אז לשני הצדדים מגיע, אבל אם זה כדי לקבל תמיכה אז האישה יותר צריכה את התמיכה מהאיש...
יעשה לה רע סתם כי הן פחות מסתדרות או כי החמות תציק ותעשה רעפה לקצת
אם זאת הסיבה הראשונה אז אני מצטערת אבל שתתגבר ותתבגר ותבין שגם לבעלה יש חלק בהריון הזה ואם הוא רוצה לספר לאמא שלו היא לא יכולה למנוע ממנו סתם כי אמא שלו לא באה לה טוב בעין.
אם זאת הסיבה השנייה אז יש על מה לדבר בינהם...

מסכימה איתך. אני חושבתואילו פינו
שכל זוג צריך לדבר על זה ולהחליט ביחד מה מתאים להם.
אצלינו בהריון הראשון בעלי רצה לספר להורים שלו רק בשבוע 10 ואני רציתי לספר ישר כשגיליתי להורים שלי. ברגע שזה היה מוסכם על שנינו לפי זה פעלנו.

בהריון השני אני רציתי ישר לספר להורים שלי.
ובעלי רצה לספר להורים שלו גם. אז סיפרנו להם כשפגשנו אותם בשבוע 7..

אם יש זוג שהבעל רוצה לספר להורים שלו והאישה לא רוצה שהם ידעו- הם צריכים לברר לעצמם מה הכי נכון להם ולזוגיות שלהם. שלא יווצר מצב שהבעל מרגיש חסום בדרכו. או שהולך מאחורי הגב של אשתו. וגם האישה צריכה לנסות להבין את בעלה ולבוא לקראתו..
נכון. גם אצלנו כל אחד החליט מתי הוא רוצה לספר לצד שלופה לקצת
וככה התאים לנו.

אבל פה הרבה פעמים אני רואה עידוד לא להתחשב בדעה של הבעל כי זה ההריון שלי ומתרחש בגוף שלי ושיקפוץ לי. מה שאני רוצה זה מה שיהיה והוא צריך להתחשב ברגשותיי העדינים.
אז מה שניסיתי לכתוב שצריך פה שיחואילו פינו
ותקשורת.
ותשומת לב מאוד גדולה של האישה מה בעלה באמת רוצה. ואם הוא שלם עם ההחלטה שלכם מתי לספר. אם הוא לא שלם צריך למצוא איזון או לנסות לקבל החלטה משותפת..
מסכימה איתך אבל מסייגת במקרה שאחד הצדדים לא דיסקרטיאנונימיות
לא מדויק לדעתיריקת
אני לא משתפת את חמותי מהסיבה הפשוטה שביום שאני מספרת לה, כל המשפחה יודעת! ויש עינין ב״ברכה שורה בדבר הסמוי מהעין״ אז אני מספרת רק לאמא שלי ולאחיות שקרובות אלי מאוד! אין לי שום עניין שגיסות שאין לי קשר יום יומי איתן ידעו כל כך מוקדם אז מלכתחילה את צודקת אבל זה לא שחור ולבן וכל זוג צריך להגיע להסכמות שלו וכן להתחשב באישה שהיא זו שבסופו של דבר נושאת/>את ההריון עם כל המשתמע מכך
הסכמתי איתך עד שהגעתי למשפט האחרוןפה לקצת
נכון, אם יש סיבה טובה אז אני מניחה שגם הבעל יבין את זה ויוותר על הרצון לשתף כל כך מוקדם.
אבל אם זה עדיין מאוד מאוד חשוב לו אז מעצבן אותי לראות שהנשים לוקחות בעלות על ההריון.

אני נשאתי את ההריון אבל לבעלי היה חלק גדול בהצלחה שלי לשאת אותו עם כל העזרה והדאגה וההתחשבות שלו.
אז מה אם אני סחבתי? היה לו חלק לא פחות חשוב.
זו ההרגשה שלךoo
ההרגשה שלי פר 4 הריונות, שההריון הוא בעיקר שלי, יצירת ההריון והעזרה והתמיכה בדרך, הייתה כל-כך מזערית ביחס לתחושות שלי. ואגב גם התינוק בחודשיו הראשונים, הוא בעיקר שלי, אחכ הוא גדל וגם בעלי שותף מלא לטיפול בו.
אז בכל הנוגע להריון ללידה ולאחריה, אני המחליטה הבלעדית.
אז יפה שאת מרגישה שותפות בהריון, אבל הרבה נשים לא מרגישות כך ובצדק.
גם אני מרגישה כך.אמא יקרה לי*

ויש לי בעל עוזר ושותף ב"ה.

אנחנו אכן מקבלים את ההחלטה יחד (הוא מבחינתו לספר להורים שלו בתשיעי

כי אנחנו חולים עליהם אבל הלשון שלהם משוחררת לחלוטין.)

אבל ודאי שיש יותר מקום לתחושות שלי כי אני זו שמתמודדת.

ולי לא נעים שבודקים כל רגע אם כבר הקאתי או לא ואם הבית מתפקד (הוא לא)

וכו'. יש השלכות ללספר וטבעי שבת מרגישה בנוח לשתף ולהיעזר באמא שלה

יותר מבחמותה.

אז אולי גם אני אחליט לבד על השם?פה לקצת
אני גידלתי אותו בבטן.
אני סחבתי אותו.
אני סבלתי צרבות.
אני הקאתי.
אני כאבתי.
אני צרחתי.
אני ילדתי.
אני מניקה אותו.
אני שמנתי ונשארתי שמנה.
אני ואני ואני.
אז מה הוא מתערב ומחליט איך נקרא לו??? חוצפן.
זה ממש לא אותו הדברקוקיז
הלקיחת בעלות היא אותו דבר.פה לקצת
אם כבר הוא שלי אז עד הסוף.
ראיתי עכשיו את החידוד שלךקוקיז
ואני מסכימה שלספר על ההריון ולבחור שם צריך להעשות בהחלטה זוגית.
לא תאמיני ... יצא שאני בחרתי את רוב השמותדובדובה
בעלי אמר לי כל הזמן שלא אכפת לו השם.. ושמות שהוא נתן (הזויים לדעתי) לא רציתי חחח
יצא שאני בחרתי את כולם חוץ משם אחד.. והוא זרם. אמר לי יאללה סבבה...
חוץ משם אחד שהוא בחר וממש אהבתי..
לא יודעת למה. אבל זה לא מפריע לו.. וגם אחרי הלידה מי המניקה ומי מטפלת בלי סוף? האמא...
כן יש פה משקל גדול יותר לאמא מלאבא.
אכן צריך החלטות משותפות. ויש. אף אחת פה לא מחליטה על דעת עצמה בלי לשאול מה בעלה חושב... אבל הוא לא זה שיחליט בשבילה והיא לא תחליט בשבילו... הכל יחד. וצריך מאוד להיות קשובים לרצון האישה כי היא מגדלת ומטפחת את העובר
מלמעלה נראה שהאישה מחליטה יותר בענייני ההיריון וזה הכי טבעי.. כמו שהוא מחליט יותר ונותן את הטון בעניינים של רכבים. ..
זאת הנקודה, ביחד. בהסכמה הדדית.פה לקצת
אם היית בוחרת שם שבעלך ממש לא אוהב היית קוראת בכל זאת?
כנראה שלא. הייתם מדברים ומגיעים להחלטה משותפת למרות שאת המניקה וזאת שמטפלת בו בלי סוף...
לא שם שממש לא אוהבoo
אבל כן אני בחרתי שם שבעלי הסכים לו, אפילו שהעדיף שמות אחרים.
וגם לגבי החלטות נוספות, הכל טוב ויפה שיש הסכמה הדדית, אבל לעיתים אין הסכמה גם אם מדברים בלי סוף, ואז האישה שסוחבת וסובלת ומטפלת, לעניות דעתי הבעל אמור לקבל את דעתה
אבל צה שאת אומרת לא קשור לזה שהיא 'חמות' אלא לזה שהיא מספרתהריון ולידה
באותה המידה אם אימא שלך היתה המספרת מאמינה שלא היית מספרת גם מאותה סיבה

נראה לי שהמטרה היתה להציף את הלא לספר דווקא כי זה חמות
לא קשור לבעיה ספציפית שזה אחרת
זו לא החלטה שלה, זו החלטה של הזוגאין לי הסבר
גם אני וגם בעלי יודעים שברגע שההורים שלו יודעים- כווולם ידעו!
וזה לא מתאים לנו.
בהריון עכשיו הייתי צריכה את אמא שלי להסבר על בדיקות, התייעצות לגבי רופאה וכו',
אז זה הגיוני שההורים שלי ידעו וההורים שלו לא.
בהריון הבא בעז''ה אני חושבת שנספר להם באותו הזמן אבל בשלב מאוד מאוחר.

אני חושבת שזה הגיוני שמספרים קודם להורים של האישה,
אישה צריכה לפעמים תמיכה מאמא.
לעומת זאת-
חמות יכולה רק להעיק אם היא תדע.
ולכן-
יש כאן יותר משקל להחלטת האישה.
היא סוחבת.
היא מפוצצת בהורמונים.

בכמ אני חושבת שלא ראוי להחליט החלטות זוגיות לבד אלא להתייעץ עם הבעל ושההחלטה תהיה זוגית.
מסכימה ולא מסכימהיעל מהדרום
לק"י

בגדול נכון, ההריון שייך לשנינו (למרות שבפועל, בעלי אומר לי שאני מחליטה לעניין בדיקות מסויימות).
מצד שני, אם האשה צריכה תמיכה נפשית או עצות טכניות בשלב הראשון שבו לא רוצים לספר על ההריון, מאוד הגיוני בעיני לספר למישהי ספציפית שתוכל לעזור לפי בחירת האשה (אמא/ אחות/ חברה וכו').
הכי חשוב זה אם לבעל קשה שאמא שלו לא תדע ותפגערויטל.

ברגע שהיא תפגע זה יכול להפר את השלום בית.

לא מסכימה שזה הכי חשוביעל מהדרום
לק"י

ואם החמות מעיקה ומציקה אם היא יודעת?
אז צריך להתנהל בחוכמה, ולא לספר לה שההורים של האשה ידעו קודם.

אבל זה שהחמות תכעס זו לא הסיבה לספר לה.
למה שתציק, הרי אחרי כמה שבועות היא כן תדערויטל.

ופה יהיה לה צער למה הבן שלי לא מספר.

כי יש נשים מציקות בעולםיעל מהדרום
לק"י

לא אמור להיות לה צער.
אלא אם כן סיפרו לה בלידה או בחודש מאוד מתקדם....

בכל חברה רגילים לספר בזמן אחר, אז אם ספרו לה בזמן שמקובל אצלם. אם היא לא תדע שההורים של האשה ידעו קודם, זה לא אמור לפגוע בה.
זו הייתה כוונתי בלהתחשב באישה שנושאת את ההריוןריקת
כי מן הסתם יש לה כרגע צרכים פיזיים ונפשיים שהיא יכולה לקבל אותם מאמא או אחת למשל
וגם, אני יכולה לגמרי להבין את המקום של אשהיעל מהדרום
לק"י

שמרגישה שכל מי שיודע על ההריון יודע על משהו פרטי שמתחולל בגוף שלה.
ולכן קשה לה לספר על ההריון לאנשים פחות קרובים אליה.
האם זו סיבה לא לספר להורים של הבעל? לא בטוחה, אבל יכולה להבין מאיפה זה בא.
עונה מהמקום שלי-אם כל חי

נכון שההריון של שנינו ברמה הרעיונית והדתית (כן, הילד שלו...)

מבחינת החיבור הראשוני- הוא שלי. בלבד.

בעלי לא חווה תחושות גופניות, לא מחובר בפן הפיזי, לא מחזיק כלום...

מבחינתו הוא אומר לי שהוא שמח או עצוב בשבילי לפי מה שאני מרגישה, לא לפי או בגלל העובר...

כל זאת עד הלידה ואפילו תקופה לאחריה.

אז זה אישי שלי. מאוד.

הגוף שלי. התחושות שלי.

אם נוח לי יותר בקרב המשפחה שלי- זה הגיוני ולגיטימי שאשתף לפני המשפחה שלו.

(ואני אומרת דווקא ממקום שלשתי ההורים אני מודיעה באותו זמן בתחילת חודש רביעי ולא דקה לפני...)

 

אני חושבת שזה תלוי בסיבה שמספרים או לא להורים.הריון ולידה_פצ
אם מספרים להורים שלה בשביל לשתף- הגיוני גם לשתף את ההורים שלו.
אבל אם מספרים בשביל עזרה? אז עדיף שלא תהיה עזרה רק כי לא רוצים עדיין לספר להורים שלו?
ואם יודעים שצד אחד לחוץ בהרבה מהצד השני וכל הזמן מלחיץ את הזוג, אז גם שווה סתם להיות בלחץ ובמתח בגללם?
ואם היא סובלת (מי שזוכרת מהתגובות שלי פה, לא יצאתי מהמיטה בחודשים הראשונים) וזה לא כיף לה שכולם יהיו שותפים לזה שהיא ככה?

אני לא יכולה לסבול שחמותי מתעניינת מידי בתופעות של ההריון אצלי. מרגישה שזאת חדירה לפרטיות שלי ואז סתם יוצר מתחים ביננו שהוא לא רוצה לשקר ואני לא מוכנה שיספר.
המחיר של לספר לה על דברים זה בהכרח התעניינות יתר מבחינתי, ולחץ וחרדה שלה על כל דבר.
אז זה לא שווה את הכוחות שלנו.
נכון שזה הריון של שנינו. אבלmiki052

לא מסכימה עם הטענה שזה לא הוגן.

אם ברור לי שחמותי בטוח תעביר לשאר האחים. בעוד שאימי יודעת לשמור סוד, זה לא הוגן?

וברור גם ברור לי.

אז יותר לא הוגן מבחינתי לספר לה.

 

כמובן עונה מהמקום שלי.

 

מש לא מסכימהפרלין
העובר בהחלט של שני בני הזוג, אבל ההריון הוא של האשה. היא נושאת אותו. בגוף שלה בלבד.
ולא כל אשה רוצה ומעוניינת שההורים של בעלה יהיו מעורבים בשלב מוקדם ורגיש בדברים שקורים בגוף שלה. אני לדוגמה עברתי הפלה בשבוע 11. בטפשותי הרבה סיפרנו להורים של שנינו אחרי בדיקת הדופק בדיוק מהסיבות שכתבת. היה לי סיוטטט להתמודד עם ההפלה הזאת הרבה יותר בגלל הצורך להתמודד עם ההורים של בעלי מאשר ההתמודדות עם האובדן עצמו. נתחיל מזה שהם לא יודעים לשמור סוד ודי מהר כל האחים של בעלי ידעו על ההריון ואחכ על ההפלה. הייתי צריכה להתמודד עם שאלות חטטניות, תגובות חסרות טקט ומלאות רחמים. כשכל מה שרציתי היה שקט. ולהתמודד לבד עם הגוף שלי ועם החוויה הקשה שאני עוברת. אז נכון, גם בעלי חווה אובדן ואולי צריך תמיכה מהמשפחה שלו (במקרה שלי בעלי זה לא נכון, הוא צריך בעיקר את שנינו. גם בשבילו המשפחה שלו היתה מעמסה בהתמודדות עם ההפלה), אבל אי אפשר להשוות את זה לאישה, שההריון היה בתוכה, שסובלת מדהימים וכאבים וים של הורמונים. זכותה להחליט שבשלב הראשון של ההריון כשהכל כל כך רגיש ושברירי, שהיא לא מעוניינת שותפים שיכנסו לה לרחם, אפילו אם הם ההורים של בעלה.
אהבתי את המשפט הראשון...אנונימיות
מסכימה כל כך!ריקת
גם בתור משהי שעברה הפלה בשבוע 10 תודה לה׳ שחמותי עדיין לא ידעה על ההריון!!! (סיפרנו לה, אחרי שהכל היה מאחורינו)וגם סתם בתור אישה שזה כבר הריון שישי שלה ועם כל התמיכה של הבעל הוא לא יכול באמת לקחת ממני ולו לדקה את ה:משקל
עייפות
בחילות
שעות על גבי שעות של המתנה ובדיקות
כאבים בכל מקום
צירים
לידה
דימום
הנקה
חוסר שינה
והמשקל!!!!!כן שוב.
נחמד לך שאת מסתדרת עם חמותךבריאות ונחת
לא
ההריון לא שווה בשווה
תודה על העזרה שלו אבל מכאן ואילך ההריון שלי ושלי בלבד, מנת הסבל היא שלי, ההורמונים, השומן ומה לא
כמו שחמותי לא צריכה לדעת מתי יש לי מחזור כך היא לא צריכה לדעת על ההריון.
תסתכלי בפרספקטיבה אחרתאשה שלו
כשאין הריון..
למי חופרים?
במי העיניים נעוצות?
על מי ההתלחשויות? עליו או עליה?
למי העצות?

אז למה כשזה הפוך זה פתאום לא בסדר?

זה לא ממעיט מהחלק של הבעל,
אבל נא לזכור שלא מדובר באישה בתוספת נספח בשם "רחם" שמשמש כמקור הנבטה ציבורי
מדובר בגופה
הפרטי!
ואם יש לה סיבות ולא נוח לה מסיבה כזו או אחרת ומעוניינת לחכות קצת/ לראות שהכל תקין מאיזו סיבה שלא תהיה כמובן בהסכמת שני הצדדים, בהחלט זכותה לעשות זאת!
לאמא לרוב היא קרובה וצריכה/ רוצה תמיכה כזו או אחרת לא משנה לאן זה ילך
את החמות לא תמיד רוצים לשתף בשלב ההתמודדות, אחרי זה היא צריכה לספוג את החפירות בהמשך שלא תמיד נגמר טוב.
פעם הייתי כותבת מלא תגובות כמוךמיואשת******
ומסבירה ומנסה להבהיר
ו... אין לי כח.
ממש לא מבינה את הקטע הזה.
לספר להורים- של שתי הצדדים- זה החלטה זוגית ומשותפת בלבד.
אשה שקשה לה לספר לחמותה שתסביר את זה לבעלה ותחשוב איתו ביחד מה נכון וכדאי לעשות. אבל זה משותף!
ההחלטה משותפתאמאשוני
אבל לא ה"זכויות" של הבעל לגבי ההריון.
ההריון מתרחש בגוף האשה ומטבע הדברים התחושות שייכות יותר לה
ולכן אם יש בה רגישות מסויימת ורצון לשמור עדיין בסוד מאנשים שכרגע לא יכולים לתמוך ולעזור,
זה הכי לגיטימי בעיני.
אם הבעל לא מסכים עם זה צריך להסביר לו.
אבל לא לוותר על ההרגשה כי "זה שייך לשנינו אותו דבר".

אגב, מאוד ייתכן שבעלך והבעל של הפותחת מאוד מעורבים בתהליך ההריון,
ממש לא כל הבעלים כאלו.
לא ראיתי זעקה כלפי אותם גברים "אתם חייבים להתלוות לבדיקות, ההריון שלכם בדיוק כמו שהוא שלה" וכד.

יכול להיות שגם מפה, אם כי לא בהכרח, נובע הפער...
אפשר גם להחליטבת 30
שאמא שלי תדע לפני אמא שלו...
מה לעשות, מאמא שלי אני מקבלת דאגה, התעניינות ותמיכה, ואמא שלו, למרות שיודעת כבר מאז סוכות, ואפילו הייתה אצלינו, לא התעניינה בשלומי ובשלום ההריון אפילו פעם אחת. (אולי שאלה אותו...לא יודעת. אני לא זכיתי לשמץ התייחסות לענין)
אז באמת שלא דחוף לנו לספר לה...
ב''ה שהיו לי 13 שנים להתרגל אליה 😅בת 30
כבר מזמן שהפסקתי לקחת ללב או להתרגש מדברים אלו ואחרים...
והיה לי חופשי ממה להיפגע. וגם נפגעתי.
אבל די. אנחנו כבר גדולים, עושים מה בא לנו...
איבדתן את הנקודה שלי.... או שאני לא הייתי ברורה. אז אבהירפה לקצת
אני לא מתכוונת שחייב לספר לחמות. איך הבנתן את זה??

אני מוחה על זה שמהתגובות על כל מיני שרשורים נשמע שזאת החלטה של האישה בלבד.
אז לא- זאת החלטה משותפת ועם כל הכבוד לאישה שסוחבת גם לבעל יש דעה ורצונות, גם הבעל מתרגש ורוצה לשתף את הקרובים לו.
אז אם אתן חושבות שלא מתאים לכן לספר להורים שלו מכל סיבה שהיא, אין בעיה. אבל תגיעו הלחלטה הזאת ביחד. תדאגו שהוא יבין אתכן ותגיעו להחלטה **משותפת**.

אז שוב- אל תרוצו לספר לחמות ברגע שמספרות לאמא שלכן.
כן תרוצו לבעל להגיע איתו להחלטה משותפת ואל תקשיבו למי שאומר שזאת החלטה שלך בלבד.

לעניות דעתי, מהרגע שהתחתנתי אין החלטה שלי בלבד, תמיד יש פה עוד צד שצריך להתחשב בו ולוודא שההחלטה שלי מקובלת עליו. (אלא אם הוא רוצה שאחליט לבד, אבל לא על זה מדברים)
מסכימה שזאת החלטה זוגיתקוקיז
לגבי הטיימינג מתי לספר לכל צד תלוי מאוד בדינמיקה המשפחתית
הבנתי אותך.. ומסכימה פשוט ממה שכתבת למעלה לא הבנתי אותך נכוןלא מחוברת

באמת זה החלטה זוגית וגם אני חושבת שכל דבר בחיים צריך להיות החלטה זוגית

נכון, הכי בריא ונכון שההחלטה תיהיה משותפתריקת
תוך התחשבות רבה בהרגשה של האישה.
(לאור כלללללללל הסיבות שהנשים כתבו פה)
^^& נראה לי שתמצתת את מה שאני חושבתיעל מהדרום
נכון.פה לקצת
לוקחת בחשבון שאני נכללת בנשים שכתבו כאן
בעולם אידיאלי שבו הבעל מתחשב מאדoo
באישה ההרה את צודקת.
בעולם האמיתי הרבה נשים מתקלות ב׳חוסר התחשבות רבה׳ בכל הנוגע לסביב ההריון, לדוגמא אני, ואז אני עומדת על זכותי הזוגית לקבל את ה׳התחשבות הרבה׳
מצחיק אותי כל התגובות על ׳החלטה משותפת׳ ברור לכם שבהחלטה בין שני אנשים עם שתי דעות, משהו מוותר? אז אם האישה מוותרת, אז איפה ההתחשבות הרבה?
ברור שמישהו מוותר. איך זה משנה את זה שזו החלטה משותפת??מיואשת******
את באמת לא רואה את ההבדל בין ההוא שסיפר להורים שלו בלי ידיעת אשתו לבין זה שהם הין מדברים על זה ובסוף היא היתה מוותרת ומסכימה שיספר??

כשזה גבר שמספר להורים שלו בלי הסכמת אשתו זה נורא ואיום וכשזה אשה שמחליטה עבור בעלה שאסור לו לספר בלי בכלל לשמוע את דעתו אן להסביר ולדבר איתו כי זה ״ההריון שלה״ זה בסדר?
לא אמרתי שלא תשמע את דעתוoo
אבל בהרבה מקרים נשארים ללא הסכמה, ואז מה קורה? מי צריך לותר?
אני אומרת שהבעל צריך לותר במקרים הללו
מה זה משנה מה אני חושבת מי צריך לוותר...מיואשת******
כל זוג והדינמיקה הזוגית שלו. לא אני אחליט להם מי צריך לוותר.

אני גם חושבת אגב שגבר במקרה זה צריך להתחשב באשתו ״ייתר״
ועדיין זה החלטה זוגית ולא ווטו
יש דינמיקה זוגית בעייתיתoo
שגבר לא מתחשב מספיק באישה בהריון, זה קורה הרבה, ועל זה דיברתי
ממש מסכימה איתך. מליון אחוזמיואשת******


מסכימה שזו החלטה זוגיתאורוש3
אבל ההחלטה הזו יכולה להיות גם לספר לצד אחד קודם. לפעמים יש צד שלא שומר סוד ומיד משתף את כל העולם. או צד דואג היסטרי שמקשה נפשית. לדעתי כל עוד ההחלטה זוגית ועם שיח זה לגיטימי.
אישית מספרת לשני ההורים ולחברה הכי טובה מיד בשני פסים. לי זה טוב ככה אבל זה מאוד תלוי ואישי.
מסכימה איתך לגמרי.פה לקצת
אני אגדיל ואומר שחמותי יודעת כבר בהיריונות האחרונים לפני אמאדובדובה
אני די מאמינה שזה בגלל שהקשר שיש לאישה עם החמות הוא פחות הדוק..
אמא ובת זה משהו אחר.
הגיוני שהיא לא תרצה להגיד ישר. זה מאוד אישי ורגיש ועוד לא בטוח .. במיוחד בשליש הראשון נרצה לשתף את הקרוביים לנו יותר. לא רוצים גם לפתח ציפיה ושיתאכזבו וכו' ..
אני אישית בקשר פצצה עם חמותי.. אז היא יודעת אפילו לפני אמא שלי דברים .
אבל היריון ראשון הקשר היה עוד לא משהו וגיליתי לה רק שלא הפסקתי להקיא והבנתי שהיא קולטת..
איפשר לשפוט... זה מאוד רגיש אינטימי... כל ענין ההיריון.. אנחנו משתפים קודם את אלה שאנחנו מרגישים איתם הכי נוח וביטחון...
אין פה עניין של אפליה. האישה צריכה להרגיש הכי בנוח. הבעל... כן הוא גם בתפקיד אבל הוא לא מחזיק את העובר..
לדעתי האישה צריכה לתת את האוקי מתי ולספר...
להבדיל שאישה עוברת הפלה... הבעל הוא זה שיתמוך בה. היא המפורקת יותר.. (מדברת מניסיון)
כי עם כל הכבוד לבעל... חושבת שמי שסוחבת צריכה להרגיש הכי טוב ובנוח..
דובדובה חזקה את, שחמתך יודעת לפני אמא.רויטל.


אמא שלי אישה זורמת... אני בקשר טוב עם שתיהןדובדובה
ופשוט הייתי צריכה לבוא לחמותי שבת אז ביקשתי שלא יהיו עוד אנשים כי אני בהיריון והתחלתי להקיא...
ואז כבר יומיים אחרי יצא שבעלי פלט איכשהו לאמא שלי..
לא יודעת.. אני לא אחת שעושה סרטים... וגם התחושה מאמא שלי כזאת.. היא נותנת לי ולאחים שלי עצמאות יש בזה פלוס ומינוס. אחרי לידה לא תראי אותה מקרקרת סביבי ודואגת לי. היא תמיד נזכרת כמה שבועות אחרי . וחמותי דווקא זו שתדאג לי יותר ....
זה סוג של מנטליות ..
מהמם יישר כוחרויטל.


אני מסכימה איתך וככה נהגנו בשני ההריונותלפניו ברננה!
אבל גם יכולה להבין את מי שחושבת שהאשה מחליטה.
בסוף זה קורה בתוך הגוף שלה, וזה אינטימי מאוד. כמו שאני לא אספר לחמותי על כאבי מחזור, ולאמא כן, כמו שאני אתייעץ עם אמא שלי על קשיים בהנקה, ועם חמותי פחות.
וחמותי מקסימה ממש! ועדיין לא הכי נעים ופתוח לי לדבר איתה על זה.
אז הפתרון שלנו הוא שבעלי מדבר איתה (ואגב, גם כשהייתה לי דלקת בהנקה הוא עדכן אותה. ולא מרגישה שזה לא בסדר. היא גם דואגת לי וגם לה אכפת ממני...)
בגדול אם מאפשר אז זה באמת יותר יפה לשתף את ההורים ביחד.לא מחוברת

בפועל זה לא באמת ככה ההריון הוא כן של האישה אני בהריון בעלי לא . בהתחלה ממש אמרתי שאני שאנחנו בהריון ואז הבחילות וההורמונים התחילו ואז הבנתי שאני זאת שבהריון.

ההתחלה באמת קשה והגיוני לרצות שקט.

בסוף ההתערבות של ההורים זה ברחם של האישה לא של האיש.

אני ממש רואה שבעלי עוד לא כ"כ מרגיש את ההריון. כי הגיוני בסוף אני זאת שסובלת וזה ממש לא אותו דבר לעזור ולסבול. ואני זאת שהולכת לבדיקות (בנתיים קורונה אז בעלי רואה רק עובר בתמונות) אני ממש כולי בתוך ההריון ובעלי פחות. והכל בסדר זה יגיע ..

אני יודעת שאספר קודם להורים שליציפיה:)
ולא בגלל שההריון יותר שלי, אלא כי אני מרגישה צורך לחלוק את זה עם מישהו ולהתייעץ והם האנשים שהכי ישמחו בזה ויהיו שם וכמה שאפשר לאחר יותר את הבשורה לאנשים יותר טוב לדעתי
ואני ממש מסתדרת עם החמים זה לא מתוך שנאה חלילה וגם אני לא בטוחה שהם יצליחו לשמור בסוד מהילדים שלהם ...
בדיוקהנורמלית האחרונה
חוץ ממקרים ספציפיים שקשורים באופי (נגיד אם החמות תספר לכל השכונה... אבל זה יכול לקרות גם עם אמא)
ממש לא מסכימה איתך!אשה שלו
יש עוד נורמלים בעולם🤗😜
מסכימה איתךמחכה להריון

לא יודעת לגבי נשים אחרות אבל אני בשתי ההריונות שסיפרתי לאמא שלי סיפרתי גם לחמות באותו זמן

ואפילו שהיו רגעים שהיה לי קצת קשה עם חמותי

לדעתי להסתיר דבר כזה זה לא בסדר

ואני מספרת שמופיעים שתי פסים אגב

אבל למה להתעצבן?אמאשוני
זאת הגישה שלך. זכותך
תכבדי גם גישות שונות.
את אומרת בעצמך ההריון קורה בגוף שלי- את מסכימה שנושא ההריון הוא לא שווה בין בני הזוג,
אז מה זה קשור הוא של שנינו?
לך טוב ונכון לראות את זה פיפטי פיפטי.
לא לכולם זה ככה ואני לא מבינה למה ההרגשה הזאת לא לגיטימית בעינייך...
למה את קושרת את עניין הדאגה, השמחה והתפילה לנושא הרגשי של שיתוף בתהליך ההריון...
אף אחד לא אומר לא לשתף בחודש שמיני/ תשיעי.
אבל תחילת הריון זה רגיש.
פיזית ונפשית.
לך לא- סבבה.
יש כאלה שכן זה רגיש אצלן. זה הגוף שלהן.
הן עברו דברים בקשר להריונות שהם לא רק "משמחים".
והן רוצות לשמור על הפרטיות שלהן עד שירגישו בנוח לשתף.
תחושה מאוד לגיטימית בעיני.
שיתוף זה לא רק עניין טכני, קר ומחושב של חלוקת כרומוזומים בעובר למי יש יותר בעלות על הדנא של הבוטן ששוחה לו בבטן שלי.
מה זאת אומרת? כי זה מעצבן אותי.פה לקצת
מרשה לי להתעצבן על דברים שמעצבנים אותי?

נושא ההריון לא שווה בין בני הזוג מבחינה טכנית אבל הוא של שניהם ולכן ההחלטה צריכה להיות משותפת.
הסברתי יותר ברור את דעתי כאן-
איבדתן את הנקודה שלי.... או שאני לא הייתי ברורה. אז אבהיר - הריון ולידה
עכשיו קראתי את ההבהרהאמאשוני
וזה בהחלט נשמע אחרת מההודעה הפותחת.
עכשיו לא ברור לי מאיפה קיבלת את הרושם בפורום שמעודדים שזאת לא אמורה להיות החלטה זוגית אלא של האישה בלבד...
ברור שזאת החלטה זוגית
וברור שיש פה רגישות שקשורה לאישה יותר מאשר לבעל.
והבעל צריך להבין את זה, והאישה צריכה להסביר את זה וביחד להחליט מתי מספרים למי...
אני מבינה לגמרי מה שאת אומרתמוריה מ.אחרונה

ההריון של האישה לא מקל על הבעל ורק מקשה עליו 

ואנחנו צריכות להתחשב בו שגם לו קשה

ברמה מסוימת לנו יש על מי להתמך ולהתבכיין- אצל הבעל

אבל לו אין אצל מי- עם אישה בהריון אין עם מי לדבר.

למשל אני הייתי ממש בהתלבטות - הכי לא רציתי בעולם לספר- ובעלי ניסה בעדינות לבקש לספר להורים שלו. ממש בכיתי שאני לא מסגולת . אבל אז הוא אמר לי שקשה לו זה הריון לו קל עם הרבה פחדים וסיכונים ודאגות והוא כל הזמן סביבי ועוזר לי.

והוא רוצה תמיכה משהו שידאג לו.

בסוף הבנתי אותו והייתי חייבת לשבור את הרצון שלי.

וזה כ"כ הקל עליו אח"כ- שכאב לי שהתנגדתי בהתחלה.

נגיד הייתן חייבות לעשות דיאטהכולנה

לא בשביל לרזות, שזה בונוס נחמד, אלא בשביל הבריאות.

כרגע ב"ה בריאה אבל כבר נושקת לגיל 40, עם 20 קילו עודפים, אמא שתאריך ימים בטוב, עם סוכרת מאזור הגיל הזה, עם סיבוכים נספחים, ואני רואה אותה וכל כך רוצה לשמור על עצמי ולדאוג לעצמי ולא מצליחה.


התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.


אני מפחדת למצוא את עצמי חולה ולהלקות את עצמי שלא סגרתי את הפה.  


אז נגיד שהייתן צריכות לעשות תהליך כזה, מה הייתן עושות?

תוכנית ליווי אישית או קבוצתית?

דיאטנית מהקוםה?

זריקות לא רלבנטי בשבילי

איזה עוד דרכים קיימות, אני צריכה לפתור את העניין מהשורש, חייבת לעשות שינוי. ממש מפחדת שלא אסלח לעצמי אם אהפוך לחולה. 

אני דווקא כן (בעיקר בהנקה)ואז את תראי
והאמת שזה בכלל לא עוזר לי לא לקנות כי 5 דקות ואני במכולת ליד הבית עם שלל גלידות וכו 😁
עוד שאלה - כמה בגדי יום חול ושבת יש לילדים שלכן?שושנושי

או במילים אחרות - כמה מכנסיים וכמה חולצות לילד בן 3.5?

קניתי בתחילת עונה ומשום מה מרגיש לי שזה לא מספיק. 

תוהה אם אני מוגזמת שצריכה הרבה או שזה באמת קצת מידי.

אמר לי הבוקר, שהוא לא רוצה לא את זה ולא את זה וכלום לא רוצה ואין לו חולצות בכלל. נבהלתי לרגע.

 

 

 

זה תלוי בכמה דבריםהשם שלי

בקצב של הכניסות,

אם משתמשים במייבש,

עד כמה הילד מלכלך בגדים,

וגם עד כמה הילד רוצה לבחור בעצמו בגדים, או שלא אכפת לו.


לשבת יש לכל ילד בערך 3 סטים, שיספיק אם מתלכלך ואם יש יומיים רצופים.


ליום חול, אני לא יודעת.

מספיק 4-5 סטים, אם מכבסים בתדירות מספיקה ואין צורך להורה או לילד ביותר מידי גיוון.

אם לא, כדאי שיהיה יותר.


וכדאי גם כמה חולצות לראש חודש, או ימים שצריך חולצה לבנה אבל לא ממש חגיגי.

אם ככה צריכה יותר, תודה על המענה.שושנושי

היו 4 סטים - סט אחד חולצה עם כתם שלא יורד. שם מכנס שנקרע.

תכלס לא נשאר כלום. הרגע מזמינה מנקסט.

אם חליפות טריקו פשוטות מספקות אותךיעל מהדרום

לק"י


יש בקיווי 3 חליפות ב-100 או 3 פריטים בודדים ב-50.

אבל משומה החולצות יותר גדולות ורחבות עם שרוול כמעט 3/4, ביחס למכנסיים.

(או שחלק התכווצו במייבש. לא יודעת).

ילד בן 4אפרסקה

יש לו בערך 10 חולצות של יום חול (חצי מהן משנה שעברה שעדיין עולה עליו), ובערך 20 זוגות מכנסיים שמתוכם חצי קצרים שקניתי וחצי ארוכים אבל דקים שנשארו לו משנה שעברה. אבל זה רק בגלל שהוא עוד מפספס מדיי פעם אז אני חייבת שתהיה לי תחלופה, אחרת לא הייתי קונה לו כ"כ הרבה.

שבת יש לו 2 חולצות לבנות ו-2 זוגות מכנסיים

אצלינו לבן 3.5 יש כרגע 6 חליפות ליום חול+חולצה 1יעל מהדרום

לק"י


אבל אני שוקלת לקנות לו עוד חליפה או שתיים.


ולשבת זה הצטבר, כי חלק מהבגדים מתאימים לו עוד משנה שעברה- 3 זוגות מכנסיים, ועוד איזה 5-6 חולצות, אבל חלקן סתם טריקו לבנות חלקות. אז זה פחות חגיגי, אבל נוח לי שיש לו.

אני כן צריכה לחדש לו, כי חלק כבר נראים פחות טוב.

אז ככהממשיכה לחלום

אני גיליתי שאני לא אוהבת כמויות גדולת מידי כי אז הכביסה הופכת למדהו דאני לא מצליחה להשתלט עליו..

מצד שני אני לא יכולה לרדוף אחרי בגדים נקיים כל היום.

אז מנסה ליצור איזון

שמתי לב שאני צריכה בערך 5 חולצות, 4 מכנסיים שמתאימים ליותר מחולצה אחת.

לשבת 2 אפשרויות, 3 חולצות לבנות לילד בערך.


זה גם משתנה לפי האופי של הילד, למשל ילד שמלכלך מאוד או נוטה לקרוע את הבגדים מצריך כמות גדולה יותר

לשבת מלא חולצות כי קיבלנו אבל שני מכנסייםבוקר אור

וואלה הייתי שמחה אם היה עוד אבל לא קריטי לי, הוא בן ארבע

ליום חול האמת מלא,  אבל רק כי קיבלנו. בפועל מכוסים כל יומיים אז משתמשים מקסימום בארבעה, אולי חמישה סטים

אצלנו בן 6כבתחילה

יום חול-

10-12 חולצות

7-8 מכנסיים


שבת -

6-8 חולצות

3 מכנסיים קצרות

4 מכנסיים ארוכות 

הרבה.טארקו

איזור ה15 מכל סוג ליום חול

איזור 5 מכל סוג לשבת

ורק דברים שנעים להם ללבוש


בתקופות של גמילה מחזיקה גם יותר מזה.


התדירות כביסות פה לא גבוהה ככ ולא יכולה לחיות בלחץ שאין להם מה ללבוש מחר.

בערךשיפור

10 ליום חול

4-5 לשבת

כדי שאני לא אהיה לחוצה על כביסות

אבל נראה לי מי שמסודרת ומכבסת ומקפלת בקצב טוב אפשר הרבה פחות

בגיל הזהאורוש3אחרונה

בין 7 ל- 10 ליום חול.

אני מרגישה שבחורף צריך פחות כי הסל מתמלא ברגע אז מכבסים יותר.

אם אין מייבש אז יותר.

לשבת 4 כזה אבל נגיד אם יש מאח גדול או קבלתי אז לא מקפידה על 4 מושקעים. שניים יפים. 

שאלה למשפחה עם יותר מ4 ילדים -חופשה בבית מלוןעם ישראל חי🇮🇱

תגידו, איך אתם נוסעים לבית מלון בלי רכב מתאים?

ב"ה 6 ילדים ,יש לנו רכב אחד 7 מקומות ורכב 5 קטן.

ממש לא רואה את עצמי נוהגת לצפון ובעלי ברכב השני.

רעיונות ,??????? תודה !!!!!

כן...זה יקרה עוד 5-6 שנים בערך 😅עם ישראל חי🇮🇱
אני משתגעתתתאנונימית בהו"ל

ושלום מראש לכל מי שתזהה אותי

אצלנו אין חלאקה ומספרים מתי שרוצים

הקטן שלי בן שנתיים בדיוק וסיפרנו אותו בקטנה בבית כל פעם ויצא עקום ולא יפה אז היום לקחנו אותו לספר כדי שיישר את הפוני ויסדר את האורך מאחורה.

היה לנו בלתם ולא יכולתי להגיע

מפה לשם הילד חוזר מסופררררר

מוכן לכיפה

הוא נראה בן 40!!

איפה התינוק שלי???

אני מתפדחת לצאת איתו לרחוב

אני מבואסת ככ שלא הייתי שם

מה עושים עכשיו??

אל תדאגי זה גודל מהרררר חיבוקקקאוהבת את השבת
זה ממש שינוי... גם בגיל 3 זה מעבר יעל מהדרום
וואוו בטח היית בשוקקשירה_11
לפחות זה גודל להם מהר 
אוי ואבוי הוא באמת ממש תינוקDoughnut

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

שימי כיפה וזה יטשטש והוא בטוח עדיין חמודדדתגל ציון
וואי מה זה מבינה אותך!באתי מפעם

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

תודה לכן⁦❤️❤️אנונימית בהו"ל

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

אצלנו גם לא עושים חלאקהבארץ אהבתיאחרונה

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

טיולון מומלץ ללידה שניה עבור בת שנה וחצימזמור לתודה1

היי

לפני לידה, יש לי עגלה בוגבו דרגונפליי שהיא תהיה לתינוקת בע"ה.

אני מחפשת לגדולה (בת שנה וחצי ) טיולון קל, נוח, שיהיה מצב ישיבה ושכיבה מומלץ ולא יקר .

כל טיפ נוסף להכנה ללידה שניה יתקבל בברכה🙏🏼

יש לנו אינפנטי רויאל, ממש נחחידניסטית
מתקפל קטן ובקלות, ודי זול (סביב 500, ביד שניה ראיתי גם ב- 250 ופחות)
כנל בדיוק רציתי להמליץאמא לאוצר❤

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)


היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אנחנו קנינו בפחות(אהבת עולם)

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

לא חשבתי על זה תודה רבה על הטיפמזמור לתודה1
גם לנו. מצויןכורסא ירוקה
הוא מתאים ונוח לשימוש במדרגות?21
כל טיולון די סיוט במדרגותאמא לאוצר❤
אבל הוא אחלה
הוא עם גלגלים קטנים(אהבת עולם)אחרונה
אבל הוא ממש קל, אז זה לא ממש משמעותי וממש נוח להחזיק אותו מקופל, אז אם הילד לא עליו, אנחנו היינו מרימים אותו מקופל.
תודה רבה נראית ממש אחלה אלך לראות ברשתותמזמור לתודה1
אני קניתירקאני

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

לי יש רוברסטו - מונה מוכרים במוצציםאני נשארת אני

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

משחקים לילדים קטנים. הלפ,שגרה ברוכה

אז ככה  

הגדולים גדלו

ויש קטנים שאני איתם בצהרים וכו' הגדולים מתעופפים לאנשהו או משחקים משחק של גדולים  

כמו מונופול, טיקט טו רייד או אליאס וכו'


נוצר מצב שלבן 5 ובן 2.5 פתאום אין לי מה שיעסיק.

והמחשקים שהיו כבר הרוסים (יצא שבשנים האחרונות קנילי כמה לגדולים) ובמגנטים הרבה הלך ונשאר רק קצת. וכו' וכו'. קולטת שחוץ מכמה פאזלים שנשארו אין לי תעסוקה לקטנים.


איזה משחקים תופסים לגיל הזה? אשמח לכיוונים שאדע. רוצה לקנות כמה..  בטח לקראת הקיץ.


חבילה חדשה של מגנטים?

מה לגבי משחקי קופסא כלשהם?

(יש אופניים ןבימבה אבל מחפשץ משהו שאפשר לשחק איתו בבית.

את מה שמשחקים בחוץ זה בעלי יוצא איתם. לי אין כח לזה) 

הילדים שלי אוהביםהשם שלי

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו


אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות


אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.


יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

מגנטים זה מעולהרקאני

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

 

משחקי קופסא- דאבל, פרצופים מצחיקיםשקדי מרק
לגו דופלוברונזה

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה


יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

אצלינו מגנטים ופליימוביל הכי הולך עכשיושיפור
היו גם תקופות של כלי מטבח, מכוניות ודופלו
אצלינו קניתי את הרכבת של איקאה וזה הולך פה חזקזיקוקים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח


זה מה שעולה לי כרגע🤔

דאבל פאזל ומשחק זיכרון גם יכול להתחיל להתאים לשניהמנגואית
רכבת עץ של איקאהחילזון 123

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

מגנטים משחק מעולהאמא לאוצר❤

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד


אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

גם בנות יכולות לבנות בלגו ודופלו🙈חילזון 123
בד"כ אין מקום לזה במטבחאפונה
🤣אפרסקה

אהבתי חחח

ברור אבל הן בדר"כ יותר נהנות ממשחקים אחריםאמא לאוצר❤אחרונה
כמו מטבח, בית בובות, עגלה ובובה ועוד...
אצלי עובדשומשומ

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

תודה אלופות על הכיוונים!,שגרה ברוכה
מגנטים-כמה חבילות!חיות,אנשים של פליימוביל, מכוניותתגל ציון

כלי מטבח


בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון


אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל


אולי לוטי קרוטי וכדומה

לנשות ישראל היקרות שאוהבות לעשות בדיקות הריוןבאתי מפעם

והבדיקות נורא יקרות!

תדעו שהזמנתי לפני איזה 9 שנים מלא בדיקות הריון בעלי אקספרס, בזיל הזול, ועדיין משמשות אותי!

הן נראות פשוטות ממש, מקלון קטנציק, אבל העיקר מזהה את ההריון.

מי שעושה הרבה בדיקות, שווה ממש. 

צריך לדעת שאם הן לא בתוקף הן כבר לא אמינות..טארקו
לשני הכיוונים
יש לזה תוקףמדברה כעדן.
לא הייתי בונה עליהן... 
התוקף שלהן עבר כברבאתי מפעם

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

^^^^^רק טוב!

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

לי היה פס(ממש פס, לא שקוף. אבל דק וחלש)טארקו
בבדיקה כזו שהייתה בסוף התוקף שלה

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

חח חמודה על ההמלצהאני נשארת אני
גיליתי בהריון השלישי אי שם לפני עשור כמעט

בהחלט שווה


אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין


יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

יש לך קישור? או שלא משנה איזה?ברונזה
יש באתר של יונה(אהבת עולם)
אשמח גם לקישור מנסיון של משהו אמיןלומדת כעת
זהו שקניתי מזמן... לא יודעת על קישורבאתי מפעםאחרונה
רק זוכרת שזה היה מעלי אקספרס 
שרירים תפוסיםשומשומונית

יש מה לעשות??

בהריון הראשון היו נתפסים לי השרירים (בכף הרגל ובשוק האחורי). גם בלידה. אבל זה היה ממש מהיר, מתחתי את הרגל לכמה שניות והשתחרר.

מאז לא סבלתי ב"ה.

והפעם, כל הזמן. הרבה בלילה. אבל כל פעם במקום אחר ברגל (לא ידעתי שיש ככ הרבה שרירים). וזה פשוט לא משתחרר. הבוקר התעוררתי מזה, ולקח יותר מרבע שעה עד שהשתחרר (התחיל מהכף רגל לשוק מאחורה ונתקע בצד). הכאב היה ככ חזק, עד רמת בכי🙈

אם למישהי יש תובנות, טיפים, רעיונות לויטמים שאולי חסרים וכו אשמח לשמוע. אולי תאירו את עיני. עברו הרבה שנים מההריון הראשון😉

אני גם סבלתי מזה. כואב ממש!ד' הוא האלוקים

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

 

רק מציינתכורסא ירוקה
שאגוז ברזיל אסור יותר מ2 ליום זה ממש מסוכן
זו ממש תופעה מוכרת בהריוןהשקט הזה

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

רק על השריר בתאומיםשירה_11
הייתי מניחה את הרגל על הרצפה ומיד זה היה משתחרר זה באמת כואב
כמו שכתבו לך, להוסיף מגנזיוםאיזמרגד1
ןמיידית כשזה קורה- לדרוך על הרגל, ושמעתי גם שלאכול עגבניה זה עוזר מיידית
אני גם מכירה שמגנזיום עוזרשיפור
מגנזיוםדיאן ד.

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

 

וואי סיוטרקאני

היה לי גם בהריון

זה קורה כשיש חוסר במגנזיוםמאוהבת בילדי
וואי זה באמתתתת כואברוני_רון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

תודה לכולן.מבינה שעניין של מגנזיום.שומשומונית

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

2 בנוות ביום הבנתי שמספקות מגנזיום מספיק לגוף..אוהבת את השבת
תודה. אוהבת בננה אבל היא עושה עצירותשומשומונית

ובהריון תמיד יש קושי עם יציאות, אז מעדיפה להימנע😭... וגם זה יותר מדי פירות בשביל סוכרת הריון😭😭

יותר מדי מסובך כל המותר ואסור שלי🤭🤭🤭

אויש.. אז יש תוסף.. לא נראלי שבעיה בהריון..אוהבת את השבת
הוא גם עוזר לעוד דברים. אז שווה לקחת..
הבנתי שאין בעיה לקחת תוסף סתם ככהיראת גאולה

בפרט שכנראה באמת יש לך חוסר.

כמובן לפי הכמות היומית המומלצת שכתובה על האריזה.

לרובבשורות משמחות

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

בננותאפונה
אם הבנתי נכון את התיאורכל היופי

שמה שנתפס זה השוק, אז משהו יותר קל מלדרוך על הרגל - בשכיבה או בישיבה ליישר את הברך, להרים את הבהונות של כף הרגל למעלה ולהוריד.

זה מותח את השרירים בשוק ואצלי כמעט תמיד שחרר מיד.

אני אגיד אחרת מכולן פהכל היופי

לפני שאת רצה לקנות מגנזיום, תתייעצי עם רופא ואולי כדאי לעשות בדיקת דם.

מה שמשפיע על שרירי הרגל יכול להשפיע גם על שרירי הרחם וצריך להיזהר עם זה.

יש לי תור בראשון בעז"השומשומוניתאחרונה

אתייעץ איתו שוב. פשוט בשבועיים האחרונים הז נהיה בלתמ נסבל. כמה פעמים בלילה, ולהרבה זמן...

תודה 

אולי יעניין אותך