בספר השביעי, הארי (או דובי) מתעתק מהבית של מאלפוי לבקתה של ביל ופלר ('בקתת הצדפים').
איך הוא עשה את זה? שומר הסוד של ביל ופלר הוא ביל בעצמו, והוא לא זה שגילה לו את המיקום שלהם, אלא רון?
בספר השביעי, הארי (או דובי) מתעתק מהבית של מאלפוי לבקתה של ביל ופלר ('בקתת הצדפים').
איך הוא עשה את זה? שומר הסוד של ביל ופלר הוא ביל בעצמו, והוא לא זה שגילה לו את המיקום שלהם, אלא רון?
דובי לא התעתק לבית של ביל ופלר עצמו, הוא התעתק ליד הבית שלהם ומשם יכלו הארי ורון להסתכל בעצמם כי ביל גילה להם. מה שכן אני לא יודעת בקשר ללונה ודין...
כתוב שהארי ראה את הבקתה לפני זה, הוא צעק לאנשים שם לעזרה...
ואז זה כמו הפתק שדמבלדור כתב
היה צריך שביל בעצמו יכתוב את הפתק והפתק יגיע להארי.
למקרה חירום
או את השכנים
והארי יכל לראות את הבקתה, לא את המחסן
א) הארי יכל לראות את הבקתה, לא את המחסן (@125690).
ב) מי אמר לך.? - הארי פוטר - רולינג הייתה אומרת את זה רק כדי להסביר את הקושי. באותה מידה, אולי כשהארי היה בן שמונה זנב תולע בא לבית של הדרסלים וניסה לרצוח אותו אבל הארי זרק עליו עכביש שהבריח אותו. על מלא דברים אפשר להגיד שהם קרו אבל רולינג לא אומרת..
זה לא הולך ככה. רק השומר סוד יכול לגלות. זה כל העניין של לחש פידליוס.
בכיכר גרימולד היה את הפתק שדמבלדור בעצמו כתב, ולכן זה היה כאילו דמבלדור בעצמו אמר לו.
מה ששונה במקרה שלנו, שבו מי שאמר להארי לא היה ביל בעצמו, אלא רון. אין אפשרות לשומר סוד להגיד למישהו אחר להגיד למישהו אחר, אין שומר סוד גוף שני. ככה שבכיכר גרימולד הם היו חייבים לקחת פתק שדמבלדור כתב. זאת הייתה האפשרות היחידה שלהם (אלא אם כן אתה מחשיב את האפשרות שדמבלדור בעצמו יבוא וילחש להארי את המיקום).
מה שממילא רק מחזק את הקושיא (חחח קושיא).
בנוסף, כמו שאמרת, נשארת השאלה לגבי הרמיוני ודובי.
אולי בנוגע לדובי והרמיוני אתה צודק, אבל כתוב שהארי ראה את הביקתה מלפני שביל בא (ובכיכר גרימולד כל עוד הוא לא ראה את הפתק הוא לא ראה את הבית).
בנוגע לזה ש"יכול להיות שביל נתן לרון פתק" - אני חוזר ואומר, זה לא כתוב, ו"רולינג הייתה אומרת את זה רק כדי להסביר את הקושי. באותה מידה, אולי כשהארי היה בן שמונה זנב תולע בא לבית של הדרסלים וניסה לרצוח אותו אבל הארי זרק עליו עכביש שהבריח אותו. על מלא דברים אפשר להגיד שהם קרו אבל רולינג לא אומרת.." (חחח איזה כיף לצטט את עצמי
)
אתה צריך להוכיח שזה קרה, לא אני צריך להוכיח שזה לא קרה.
תביא הוכחה ואז דבר איתי.
אם אתה יכול להמציא הוכחות אז אפשר לסדר הכל, ובהארי פוטר יש טונות דברים שלא מסתדרים.
אי אפשר להמציא עובדות- במיוחד לא עובדה כזאת, שאם באמת היא הייתה קורה, תהיה בטוח שרולינג הייתה כותבת אותה.
שיהיה לי זמן לענות...
ולענייננו- א- הפילפול טוען שאם מוסרים את שם המקום בכתב השליח יכול לגלות את הסוד רק בכתב אז בגלל שדמבלדור כתב חייב להגיע דווקא בכתב- ואם כבר יש פתק מדמבלדור למה להם לכתוב עוד פתק?
ומילא לא נכון מה שכתבת "דמבלדור בעצמו כתב, ולכן זה היה כאילו דמבלדור בעצמו אמר לו"- שים לב עירבבת כתב ואמר...
ב- ובלי קשר לפילפול המפוקפק קצת אולי. אפשר להסביר שאם שומר סוד מרשה לגלות למישהו אז אפשר להגיד לו בכל דרך (כתיבה או דיבור) את המקום והוא יוכל להכנס. (וזה לא פוגע בפידליוס כי הוא יוכל לומר רק למי ששומר הסוד הרשה).
ואז נסביר שם בשביעי- שדובי הגיע בהתחלה עם דין ולונה ויצרן השרביטים ולא ראו את המקום באמת עד שביל הכניס אותם. ודובי אמר שהוא מתכנן תכף לחזור לבקתה עם הארי רון והרמיוני, וביל הרשה לו להביא אותם. וכך הם יכלו לראות את הבקתה כי ביל הרשה לדובי לגלות להם את המקום ולהביא אותם לבקתה. (ולא בגלל רון מצד עצמו)
ולפי הסבר זה בחמישי אפשר לומר שהביאו פתק או בגלל הפילפול הנ"ל או סתם מצד הסדר הטוב- דמבלדור הוא שומר הסוד אז הוא כתב את הפתק. או סתם הוא החליט שבא לו לכתוב או לא יודע מה.
ואז הכל מתורץ אלא אם היו עוד שאלות שעלו במהלך השירשור שפיספתי...
דמבלדור היה צריך לכתוב ולא להגיד למישהו להגיד כי שומר הסוד הוא זה שצריך לגלות ולא לשלוח מישהו לגלות
דובי הוא גמדון בית,
והרבה חוקים שתקפים לגבי קוסמים לא תקפים לגבי גמדוני בית.
לחש פידליוס וחסימת התעתקות לא פועל על גמדוני-בית,
וכשהגמדון עוקף אותם, הוא יכול לעקוף יחד עם כל מי שאיתו.
דובי גם הצליח להתעתק לתוך כיכר גרימולד (בתחילת-אמצע הספר השביעי),
גם את זה הוא עשה מבלי שהוא היה שומר סוד או מישהו שגילה לו..
אפשר לשאול, למה קריצ'ר לא יכל להתעתק עם אוכלי מוות לתוך הבית של סיריוס?
גם לזה התשובה פשוטה, שקריצ'ר היה עדיין תחת מרותו של סיריוס.
והיכולת שלו לפעול כנגדו (וכנגד המסדר) היה רק בדברים שלסיריוס לא היה חשוב שיספר (כמו לדוגמא, זה שיש קשר מאד קרוב בינו ובין הארי).
אבל לא הייתה לו היכולת לפעול כנגד סיריוס באופן ישיר.
" וכשהגמדון עוקף אותם, הוא יכול לעקוף יחד עם כל מי שאיתו."
רואים שהנך אוכל מוות המתחזה להארי,
מדובר על עבירה שאין עליה מחילה..
"לבקתה של ביל ופלר... בקתת הצדפים.."
א - ביל לא הסתתר 'סתם'. כל בני משפחת וויזלי היו במעקב. משרד הקסמים ידע שהם עוזרים להארי. חוץ מארתור, שעבד במשרד הקסמים, הם יכלו לתפוס כל אחד ממשפחת וויזלי ולחקור אותו כדי לסחוט מידע על הארי, רון, הרמיוני והפעילות של הארי. הם יודעים שהארי מספר לוויזלים הכל.
ב - הוכחה לזה שלחש הפידליוס היה לפני שהשלישייה הגיעה: כשלופין נכנס (שכזכור נכנס אחרי שהשלישייה הגיעה) הוא אומר "אני רמוס ג'ון לופין... הגעתי לבקתת הצדפים, שאתה, שומר הסוד שלה, גילה לי איפה היא נמצאת."
תבין, אי אפשר פשוט להמציא עובדות שלא קרו. אם לופין היה מגיע לפני ג'יי. קיי. קולינג הייתה מציינת את זה.
כתוב שלופין אומר שביל גילה לו, ודברים ברורים מאוד שהיו חייבים להיכתב, אם לא נכתבו, זה לא קרה.
הטעות לא מומצאת, התשובה כן.
אני יכול להמציא מלא טעויות, אבל זה לא כתוב, אז זה לא יהיה טעות.
משרד הקסמים עקב על כל אחי הפלו, ואסור שידעו איפה לופין או ביל, שתיהם חברים במסדר עוף החול.
בנוגע לפסקה הראשונה, בקתת הצדפים היא מקום קטן מאוד, לא סביר שהפכו את זה למפקדה של המסדר.
בנוסף, (כי, כמו שאמרת, הסיפור הוא מנקודת מבטו של הארי) היה צריך איזשהו אזכור לגבי אנשים שעברו מדי פעם בבקתה ודיברו עם ביל, או משהו כזה (ככה היה בבית בלק, אמנם לא מוזכרים כל הביקורים של חברי מסדר עוף-החול, אבל בהחלט רולינג אומרת שמדי פעם נכנסו אנשים לדבר עם..., לאכול, וכו'.
בקשר לפיסקה השנייה, צריך לזכור שוולדמורט לא היה שר הקסמים, והעם לא התקומם כי מבחינת רבים פאיוס ת'יקנס הוא שה"ק והכל בסדר. אם היו מסתובבות שמועות כגון 'עובד שר הקסמים נרצח' מי זה יכול להיות אם לא וולדמורט.
כי אף אחד לא כתב שבקתת הצדפים הפכה להיות המפקדה של המסדר.
הארי והרמיוני ורון היו צריכים להתרחק מכל האנשים.
וזה לא כתוב.
הסיבה היחידה שנתתי פתק כזה בספר החמישי,
זה כי לא רציתי שיהיה קשר עין ביני ובין הארי.
לאחר מכן, הפתק הושמד.
וגם אני מסכים איתה
הסתכלתי בפורום, וראתי את ההתכתבות הזאת, וחשבתי על משהוא.
חשבתי על זה שאם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהכישוף פידליוס הופעל רק אחרי שהארי הגיע, אנחנו יכולים להבין שלופין ביקר בבקתת הצדפים גם לפני הביקור שמספרים עליו, כי לופין אומר שם שפרד וג'ורג' ממשיכים לנהל את העסק של ההזמנות המעופפות מהחדר האחורי, זאת אומר שדיירי בקתת הצדפים כבר ידעו שהם עושים את זה ולופין רק אמר להם שהם ממשיכים לעשות את זה.
אם לופין היה אומר להם את זה פעם ראשונה, הוא לא היה אומר שהם ממשיכים לנהל את העסק, אלא מציין את העובדה שהם עושים את זה. (מקווה שהבנתם למה התכוונתי)
(סליחה עם יש לי כאן שגיעות כתיב)
מי שאומר את זה, זה ביל ולא לופין, והוא אומר את זה לאחר שהוא מעביר את אוליבנדר אל מיוריאל.
בנוסף, ה-"ממשיכים" מכוון ככל הנראה על ה-"לנהל את העסק" ולא על הדרך בה הם עושים זאת..
צודק. אני לא ממש טובה בלשים לב לפרטים, ובמיוחד לא בלזכור אותם אחר כך.
יום ההולדת של הארי [הלועזי היה ביום שישי והעברי היה בשבת])
כלומר, אני די בטוח שזה מה שהוא עשה שם
אני לא קשור לגרינדלוולד! זה שקר שאומרים שאני נשיא נימרנגרד.
נכון שבהתחלה תמכתי בהם, אבל מאז שגרינדלוולד עשה שלט "למען טובת הכלל" גערתי בו ואמרתי לו שאני כבר לא קשור לארגון שלו
"זה לא לעניין מה שעושים שם, להכריח אנשים לישון אחרי כיבוי אורות ולא להסתובב בחוץ. חוץ מזה שהם חברה ממש מסוגרת ולא נחשפים למוגלגים. כשלמדתי שם לא הכרתי מוגל, חשבתי שצריך לשלוח מכתבים עם מאה בולים על מעטפה"
לעשות אימפריוס לטראוורס בגרינגוטס זה לא היהדות שלי
\יש פאנפיקים נוספים מוצלחים על הארי פוטר שהם ממש ספר שלם\סדרה שלימה חוץ מ'השיטה הרציונלית'? חיפשתי קצת ומצאתי רק תרגומים עלגים ולא מעניינים..
כל התנינים מהשמירה על אזקבן".
"להוציא את התנינים?" הזדעק בן גביר?
"חצי מהאזרחים ישנים בלילה כשהם יוגעים שתנינים דומרים על הכלא!"
"והחצי השני פחות, בידיעה שהפקדת את תומכי הטרור בידי יצורים מצריים שמוכנים בכל רגע לעבור לשירות א סיסי"
אשמח אם מישהו יוכל לשלוח קישור לסרטון הנ"ל
מקגונגל נעצה בהארי מבט בוחן.
"אני הולכת לשם," היא אמרה והצביעה על בניין בצדו האחר של הרחוב, שעליו התנוסס שלט של חבית עץ, "וקונה לעצמי משקה, שאני זקוקה לו נואשות. אתה נשאר בינתיים כאן להימדד להכנת גלימות. זה הכול. אני אבוא לבדוק מה קורה איתך בעוד זמן קצר, ואני מצפה למצוא את החנות של מדאם מלקין עומדת עדיין על תלה ולא עולה באש בשום צורה."
מדאם מלקין הייתה זקנה נמרצת שלא אמרה מילה על הארי כשראתה את הצלקת שעל מצחו, וירתה מבט חד בעוזרת שלה כשזאת נראתה כאילו היא עומדת לומר משהו. מדאם מלקין שלפה אוסף של חתיכות בד מונפשות ומתפתלות, שכנראה שימשו כסרטי מידה, והחלה לבחון את מושא העבודה שלה.
לצד הארי עמד ילד חיוור, בעל פנים מחודדות ושיער מגונדר ומתולתל בצבע בלונדיני־לבן, שהיה כנראה בשלביו האחרונים של תהליך דומה. אחת משתי העוזרות של מלקין בחנה את הילד לבן השיער ואת הגלימה המשובצת שלגופו; מדי פעם היא נקשה על אחת מפינות הגלימה בשרביטה, והגלימה התכווצה או התרחבה.
"שלום," אמר הילד. "גם אתה הולך להוגוורטס?"
הארי כבר ראה לאן השיחה הזאת עומדת להתגלגל והחליט, בשבריר שנייה של תסכול, שהגיעו מים עד נפש.
"אלוהים אדירים," לחש הארי. "לא יכול להיות." הוא הניח לעיניו להיפער. "מה... שמך, אדוני?"
"דראקו מאלפוי," אמר דראקו מאלפוי, שנראה מבולבל מעט.
"זה באמת אתה! דראקו מאלפוי. אני... אני מעולם לא חשבתי שאזכה לכבוד הזה, אדוני."
הארי הצטער שלא ניחן ביכולת לגרום לדמעות לזלוג מעיניו. האחרים בדרך כלל החלו לבכות בערך בשלב הזה.
"הו," אמר דראקו, שנשמע מבולבל מעט, ואז נמתחו שפתיו לחיוך זחוח. "טוב לפגוש מישהו שיודע את מקומו."
אחת העוזרות, זו שזיהתה את הארי, השתנקה קלות.
הארי המשיך לקשקש. "לעונג הוא לי לפגוש אותך, מר מאלפוי. עונג צרוף. וללמוד בהוגוורטס באותה השנה כמוך! לבי מפרפר מהתרגשות רק מהמחשבה על כך."
אופס. החלק האחרון נשמע קצת מוזר, כאילו הוא מפלרטט עם דראקו או משהו.
"ואני שמח לראות שאזכה לכבוד הראוי למשפחת מאלפוי," השיב לו דראקו, בחיוך שכמותו עשוי להעניק המלך הרם ביותר לפחות שבנתיניו, אם הנתין עני אך ישר.
"אמממ... לעזאזל," הארי התקשה לחשוב על השורה הבאה שלו. טוב, כולם רצו ללחוץ את ידו של הארי פוטר, אז—
"כאשר יסיימו להתאים לי את בגדיי, אדוני, האם תואיל בטובך ללחוץ את ידי? אין דבר שיתעלה על כך כשיאו של היום הזה—לא, של החודש הזה—למעשה, של כל חיי."
הילד בעל השיער הבלונדיני־לבן נעץ בו מבט נוקב.
"ומה אתה עשית עבור בית מאלפוי שאמור לזכות אותך בחסד שכזה?"
אוי, אני כל־כך מנסה את זה על הבא שירצה ללחוץ לי את היד.
הארי הרכין את ראשו. "לא, לא, אדוני, אני מבין. אני מתנצל שביקשתי. יהיה לי לכבוד לנקות במקום זאת את מגפיך."
"בהחלט," פסק דראקו. פניו חמורות הסבר אורו במקצת.
"תאמר לי, לאיזה בית אתה חושב שימיינו אותך? אני אהיה בסלית'רין, כמובן, כמו אבא שלי, לוציוס. ובאשר אליך, אתה נראה לי כמו הפלפאף או אולי גמדון־בית."
הארי חייך במבוכה. "פרופסור מקגונגל אומרת שאני האדם הכי רייבנקלו שהיא פגשה או שמעה עליו אי־פעם, עד כדי כך שרוונה בעצמה הייתה אומרת לי לצאת יותר, מה שזה לא אומר, ושללא ספק אמצא את עצמי בבית רייבנקלו אם המצנפת לא תצרח חזק מכדי שנוכל להבין משהו. סוף ציטוט."
"וואו," אמר דראקו מאלפוי, שנשמע מתרשם קלות. הילד שחרר מעין אנחה עגמומית. "החנפנות שלך הייתה מעולה, או לפחות ככה אני חשבתי. תוכל להצליח גם בבית סלית'רין. בדרך כלל רק אבא שלי זוכה להתרפסות כזאת. אני מקווה ששאר אנשי סלית'רין ילקקו לי עכשיו כשאני בהוגוורטס... אני מתאר לעצמי שזה סימן טוב."
הארי השתעל. "אני מצטער, אבל האמת היא שאין לי מושג מי אתה."
"נו באמת!" אמר הילד באכזבה מרה. "אז למה עשית את זה?"
עיניו של דראקו נפערו בחשד פתאומי. "ואיך אתה יכול לא להכיר את משפחת מאלפוי? ומה זה הבגדים האלה? ההורים שלך מוגלגים?"
"שניים מההורים שלי מתים," אמר הארי. לבו נצבט כשהוא אמר את זה ככה. "שני ההורים האחרים שלי הם מוגלגים, והם אלו שגידלו אותי."
"מה?" אמר דראקו. "מי אתה?"
"הארי פוטר, נעים להכיר."
"הארי פוטר?" דראקו השתנק. "הארי פוטר ה־" ואז הילד השתתק בפתאומיות.
דממה קצרה השתררה.
ואז, בהתלהבות קורנת: "הארי פוטר? הארי פוטר המפורסם? יוווו, תמיד רציתי לפגוש אותך!"
העוזרת שטיפלה בדראקו השמיעה קול השתנקות עצור, אבל המשיכה בעבודתה והרימה את ידיו של דראקו כדי להסיר ממנו בזהירות את הגלימה המשובצת.
"סתום כבר," הציע הארי.
"אני יכול לקבל חתימה? לא, רגע, אני רוצה להצטלם איתך קודם!"
"סתוםכברסתוםכברסתוםכבר."
"לעונג רב הוא לי לפגוש אותך!"
"תישרף כבר ותמות."
"אבל אתה הארי פוטר, המציל המהולל של עולם הקוסמים! הגיבור של כולם, הארי פוטר! תמיד רציתי להיות בדיוק כמוך כשאגדל כדי שאוכל—"
דראקו הפסיק את דבריו באמצע המשפט, פניו קופאות באימה מוחלטת.
מבעד לדלת הפתוחה נכנס לחנות גבר גבוה, לבן שיער, בעל אלגנטיות קרירה וגלימות שחורות מהאיכות המשובחת ביותר. ידו האחת אחזה במקל הליכה בעל ידית כסף, אשר נראה כמו נשק קטלני רק מעצם היותו מוחזק באותה היד. עיניו סקרו את החדר באדישות של מוציא להורג, של אדם שרצח אינו מסב לו כאב או אפילו תענוג אסור, אלא משמש לו פעילות שגרתית כמו נשימה.
זה היה האיש שבאותו הרגע צעד מבעד לדלת הפתוחה.
"דראקו," אמר הגבר, קולו נמוך ומלא זעם. "מה בדיוק אתה אומר?"
בשבריר שנייה של פאניקת הזדהות גיבש הארי תוכנית הצלה.
"לוציוס מאלפוי!" השתנק הארי פוטר. "לוציוס מאלפוי המפורסם?"
אחת מהעוזרות של מלקין נאלצה להסתובב ולהפנות את פניה לקיר.
עיניים רצחניות סקרו אותו במבט צונן.
"הארי פוטר."
"זהו כבוד ענקי לפגוש אותך!"
העיניים הכהות נפערו. איום קטלני התחלף בתדהמה.
"הבן שלך סיפר לי הכול עליך," השתפך הארי, שבקושי ידע מה יוצא מפיו ופשוט דיבר מהר ככל האפשר. "אבל כמובן שידעתי עליך הכול עוד קודם. כולם הרי מכירים את לוציוס מאלפוי הגדול, הבוגר המהולל ביותר של בית סלית'רין! חשבתי לנסות להתקבל לבית סלית'רין בעצמי רק כי שמעתי שהשתייכת אליו כילד—"
"מה בדיוק אתה אומר, מר פוטר?" נשמעה כמעט צרחה מחוץ לחנות, ושנייה לאחר מכן התפרצה פרופסור מקגונגל פנימה.
אימה טהורה כל־כך הייתה שפוכה על פניה, עד שפיו של הארי נפתח אוטומטית ואז נתקע ללא מילים.
"פרופסור מקגונגל!" הזדעק דראקו. "זו באמת את? שמעתי עלייך כל־כך הרבה מאבא שלי! חשבתי לנסות להתקבל לגריפינדור כדי שאוכל—"
"מה?" שאגו לוציוס מאלפוי ופרופסור מקגונגל בתיאום מושלם, כתף אל כתף. ראשיהם פנו להסתכל זה על זה בתנועת מראה, ואז נרתעו השניים זה מזה כאילו בצעדי ריקוד מתואם.
המולה פתאומית פרצה כשלוציוס תפס את דראקו וגרר אותו אל מחוץ לחנות.
ואז השתררה דממה.
בידה השמאלית של פרופסור מקגונגל נחה כוס משקה קטנה, אשר נטתה הצדה בזמן המהומה וכעת טפטפה לאטה טיפות של אלכוהול לשלולית קטנה של יין אדום שנקוותה על הרצפה.
אבל זה עניין של טעם וגיל כנראה...
כאילו 'הרעיון הרציונלי' שאמור לעבור מובן אבל הסיטואציה ארוכה וילדותית, שגם לא באמת עונה עד הסוף להגדרה המבוקשת, אבל לא משנה זה חפירות...