דובי לא התעתק לבית של ביל ופלר עצמו, הוא התעתק ליד הבית שלהם ומשם יכלו הארי ורון להסתכל בעצמם כי ביל גילה להם. מה שכן אני לא יודעת בקשר ללונה ודין...

כתוב שהארי ראה את הבקתה לפני זה, הוא צעק לאנשים שם לעזרה...

ואז זה כמו הפתק שדמבלדור כתב

היה צריך שביל בעצמו יכתוב את הפתק והפתק יגיע להארי.

למקרה חירום

או את השכנים

והארי יכל לראות את הבקתה, לא את המחסן

א) הארי יכל לראות את הבקתה, לא את המחסן (@125690).

ב) מי אמר לך.? - הארי פוטר - רולינג הייתה אומרת את זה רק כדי להסביר את הקושי. באותה מידה, אולי כשהארי היה בן שמונה זנב תולע בא לבית של הדרסלים וניסה לרצוח אותו אבל הארי זרק עליו עכביש שהבריח אותו. על מלא דברים אפשר להגיד שהם קרו אבל רולינג לא אומרת..

זה לא הולך ככה. רק השומר סוד יכול לגלות. זה כל העניין של לחש פידליוס.

זה לא שעכשיו רון יכול לספר למי שהוא רוצה אלא רק להארי שביל הסכים לגלות לו.

וזה ממש כמו הפתק שדמבלדור כתב. לא נראה שאמור להיות הבדל מהותי ביניהם.

ואולי לא אמרו את המקום בחמישי להארי אלא כתבו פתק כדי לא לומר בקול את מקום המחבוא כמו שעין הזעם השתיק את הארי כשהתחיל לומר בקול את שם המקום. (אז למה דווקא כתב של דמבלדור? אולי סתם העדיפו ככה כי סוף-סוף הוא השומר סוד ואולי אם דמבלדור *אומר* להם הם יכולים *לומר* לו אבל אם רוצים בפתק אז רק אם הוא *כותב* אז הם יוכלו לכתוב אז כבר לקחו את מה שהוא כתב...(חח איזה פלפול))

אבל בלי זה, זה שאלה יפה באמת... כי גם אם דובי ורון כבר קיבלו אישור להכנס איך הם יכלו להביא איתם את הארי והרמיוני? רק שומרי סוד יכולים להכניס איתם אנשים על ידי שהם מחזיקים בהם. כמו שכשהם מכניסים בטעות את אוכל המוות ההוא הרמיוני אומרת שזה כי הם שומרי סוד וכאילו גילו לו אבל לא שכל מי שמורשה להכנס יכול באמת להכניס ככה... אז באמת צריך להסביר כנראה כמו שאמרו פה שהוא הסכים להם להכנס ולכן יכלו להכנס...

בכיכר גרימולד היה את הפתק שדמבלדור בעצמו כתב, ולכן זה היה כאילו דמבלדור בעצמו אמר לו.

מה ששונה במקרה שלנו, שבו מי שאמר להארי לא היה ביל בעצמו, אלא רון. אין אפשרות לשומר סוד להגיד למישהו אחר להגיד למישהו אחר, אין שומר סוד גוף שני. ככה שבכיכר גרימולד הם היו חייבים לקחת פתק שדמבלדור כתב. זאת הייתה האפשרות היחידה שלהם (אלא אם כן אתה מחשיב את האפשרות שדמבלדור בעצמו יבוא וילחש להארי את המיקום).

מה שממילא רק מחזק את הקושיא (חחח קושיא).

בנוסף, כמו שאמרת, נשארת השאלה לגבי הרמיוני ודובי.

אולי בנוגע לדובי והרמיוני אתה צודק, אבל כתוב שהארי ראה את הביקתה מלפני שביל בא (ובכיכר גרימולד כל עוד הוא לא ראה את הפתק הוא לא ראה את הבית).

בנוגע לזה ש"יכול להיות שביל נתן לרון פתק" -  אני חוזר ואומר, זה לא כתוב, ו"רולינג הייתה אומרת את זה רק כדי להסביר את הקושי. באותה מידה, אולי כשהארי היה בן שמונה זנב תולע בא לבית של הדרסלים וניסה לרצוח אותו אבל הארי זרק עליו עכביש שהבריח אותו. על מלא דברים אפשר להגיד שהם קרו אבל רולינג לא אומרת.." (חחח איזה כיף לצטט את עצמי)

לא מספיק - הארי פוטר @125690

אתה צריך להוכיח שזה קרה, לא אני צריך להוכיח שזה לא קרה.

תביא הוכחה ואז דבר איתי.

אם אתה יכול להמציא הוכחות אז אפשר לסדר הכל, ובהארי פוטר יש טונות דברים שלא מסתדרים.

אי אפשר להמציא עובדות- במיוחד לא עובדה כזאת, שאם באמת היא הייתה קורה, תהיה בטוח שרולינג הייתה כותבת אותה.

שיהיה לי זמן לענות...

ולענייננו- א- הפילפול טוען שאם מוסרים את שם המקום בכתב השליח יכול לגלות את הסוד רק בכתב אז בגלל שדמבלדור כתב חייב להגיע דווקא בכתב- ואם כבר יש פתק מדמבלדור למה להם לכתוב עוד פתק?

ומילא לא נכון מה שכתבת "דמבלדור בעצמו כתב, ולכן זה היה כאילו דמבלדור בעצמו אמר לו"- שים לב עירבבת כתב ואמר...

ב- ובלי קשר לפילפול המפוקפק קצת אולי. אפשר להסביר שאם שומר סוד מרשה לגלות למישהו אז אפשר להגיד לו בכל דרך (כתיבה או דיבור) את המקום והוא יוכל להכנס. (וזה לא פוגע בפידליוס כי הוא יוכל לומר רק למי ששומר הסוד הרשה).

ואז נסביר שם בשביעי- שדובי הגיע בהתחלה עם דין ולונה ויצרן השרביטים ולא ראו את המקום באמת עד שביל הכניס אותם. ודובי אמר שהוא מתכנן תכף לחזור לבקתה עם הארי רון והרמיוני, וביל הרשה לו להביא אותם. וכך הם יכלו לראות את הבקתה כי ביל הרשה לדובי לגלות להם את המקום ולהביא אותם לבקתה.  (ולא בגלל רון מצד עצמו)

ולפי הסבר זה בחמישי אפשר לומר שהביאו פתק או בגלל הפילפול הנ"ל או סתם מצד הסדר הטוב- דמבלדור הוא שומר הסוד אז הוא כתב את הפתק. או סתם הוא החליט שבא לו לכתוב או לא יודע מה.

ואז הכל מתורץ אלא אם היו עוד שאלות שעלו במהלך השירשור שפיספתי...

דמבלדור היה צריך לכתוב ולא להגיד למישהו להגיד כי שומר הסוד הוא זה שצריך לגלות ולא לשלוח מישהו לגלות

דובי הוא גמדון בית,

והרבה חוקים שתקפים לגבי קוסמים לא תקפים לגבי גמדוני בית.

לחש פידליוס וחסימת התעתקות לא פועל על גמדוני-בית,

וכשהגמדון עוקף אותם, הוא יכול לעקוף יחד עם כל מי שאיתו.

דובי גם הצליח להתעתק לתוך כיכר גרימולד (בתחילת-אמצע הספר השביעי),

גם את זה הוא עשה מבלי שהוא היה שומר סוד או מישהו שגילה לו..

אפשר לשאול, למה קריצ'ר לא יכל להתעתק עם אוכלי מוות לתוך הבית של סיריוס?

גם לזה התשובה פשוטה, שקריצ'ר היה עדיין תחת מרותו של סיריוס.

והיכולת שלו לפעול כנגדו (וכנגד המסדר) היה רק בדברים שלסיריוס לא היה חשוב שיספר (כמו לדוגמא, זה שיש קשר מאד קרוב בינו ובין הארי).

אבל לא הייתה לו היכולת לפעול כנגד סיריוס באופן ישיר.

" וכשהגמדון עוקף אותם, הוא יכול לעקוף יחד עם כל מי שאיתו."

רואים שהנך אוכל מוות המתחזה להארי,

מדובר על עבירה שאין עליה מחילה..

"לבקתה של ביל ופלר... בקתת הצדפים.."

א - ביל לא הסתתר 'סתם'. כל בני משפחת וויזלי היו במעקב. משרד הקסמים ידע שהם עוזרים להארי. חוץ מארתור, שעבד במשרד הקסמים, הם יכלו לתפוס כל אחד ממשפחת וויזלי ולחקור אותו כדי לסחוט מידע על הארי, רון, הרמיוני והפעילות של הארי. הם יודעים שהארי מספר לוויזלים הכל.

ב - הוכחה לזה שלחש הפידליוס היה לפני שהשלישייה הגיעה: כשלופין נכנס (שכזכור נכנס אחרי שהשלישייה הגיעה) הוא אומר "אני רמוס ג'ון לופין... הגעתי לבקתת הצדפים, שאתה, שומר הסוד שלה, גילה לי איפה היא נמצאת."

תבין, אי אפשר פשוט להמציא עובדות שלא קרו.  אם לופין היה מגיע לפני ג'יי. קיי. קולינג הייתה מציינת את זה.

כתוב שלופין אומר שביל גילה לו, ודברים ברורים מאוד שהיו חייבים להיכתב, אם לא נכתבו, זה לא קרה.

הטעות לא מומצאת, התשובה כן.

אני יכול להמציא מלא טעויות, אבל זה לא כתוב, אז זה לא יהיה טעות.

משרד הקסמים עקב על כל אחי הפלו, ואסור שידעו איפה לופין או ביל, שתיהם חברים במסדר עוף החול.

בנוגע לפסקה הראשונה, בקתת הצדפים היא מקום קטן מאוד, לא סביר שהפכו את זה למפקדה של המסדר.

בנוסף, (כי, כמו שאמרת, הסיפור הוא מנקודת מבטו של הארי) היה צריך איזשהו אזכור לגבי אנשים שעברו מדי פעם בבקתה ודיברו עם ביל, או משהו כזה (ככה היה בבית בלק, אמנם לא מוזכרים כל הביקורים של חברי מסדר עוף-החול, אבל בהחלט רולינג אומרת שמדי פעם נכנסו אנשים לדבר עם..., לאכול, וכו'.

בקשר לפיסקה השנייה, צריך לזכור שוולדמורט לא היה שר הקסמים, והעם לא התקומם כי מבחינת רבים פאיוס ת'יקנס הוא שה"ק והכל בסדר. אם היו מסתובבות שמועות כגון 'עובד שר הקסמים נרצח' מי זה יכול להיות אם לא וולדמורט.

כי אף אחד לא כתב שבקתת הצדפים הפכה להיות המפקדה של המסדר.

חשבתי על טעות- - הארי פוטר

זהזה

הארי והרמיוני ורון היו צריכים להתרחק מכל האנשים.

וזה לא כתוב.

הסיבה היחידה שנתתי פתק כזה בספר החמישי,

זה כי לא רציתי שיהיה קשר עין ביני ובין הארי.

לאחר מכן, הפתק הושמד.

וגם אני מסכים איתה

הסתכלתי בפורום, וראתי את ההתכתבות הזאת, וחשבתי על משהוא.

חשבתי על זה שאם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהכישוף פידליוס הופעל רק אחרי שהארי הגיע, אנחנו יכולים להבין שלופין ביקר בבקתת הצדפים גם לפני הביקור שמספרים עליו, כי לופין אומר שם שפרד וג'ורג' ממשיכים לנהל את העסק של ההזמנות המעופפות מהחדר האחורי, זאת אומר שדיירי בקתת הצדפים כבר ידעו שהם עושים את זה ולופין רק אמר להם שהם ממשיכים לעשות את זה.

אם לופין היה אומר להם את זה פעם ראשונה, הוא לא היה אומר שהם ממשיכים לנהל את העסק, אלא מציין את העובדה שהם עושים את זה. (מקווה שהבנתם למה התכוונתי)

(סליחה עם יש לי כאן שגיעות כתיב)

מי שאומר את זה, זה ביל ולא לופין, והוא אומר את זה לאחר שהוא מעביר את אוליבנדר אל מיוריאל.

בנוסף, ה-"ממשיכים" מכוון ככל הנראה על ה-"לנהל את העסק" ולא על הדרך בה הם עושים זאת..

צודק. אני לא ממש טובה בלשים לב לפרטים, ובמיוחד לא בלזכור אותם אחר כך.

או שהיו צפרדעים רבות כל כך, עד שהם פשוט לא יכלו להשתלט על כולן...

(באמת החרטומים מוזכרים בתחילת הספר השלישי, ובתור לומדי תורה בני העם העברי - אנחנו אמורים לחוש קצת חוסר נוחות מול ההתפעלות של רון מהם...)

(אני יכול לקבל מי שיטען שאנחנו יודעים שזה רק סיפור, אבל אז לא רואה למה החרטומים ספציפית יותר מטרידים את מנוחתך.)

זה אמנם דיון הלכתי תיאורטי. אבל לא נראה לי שהקסמים שבהארי פוטר אם היו קיימים במציאות היו אסורים הלכתית, שהרי מכיוון שהם נוצרים באופן תמידי ורק בצורה לוגית מסויימת, זה כמו טכנולוגיה שאינה כישוף. כמו שאין איסור בלסובב מגנט סביב סליל וליצור אור וזה לא כישוף, כך תיאורטית אם היו מצליחים להניף באוויר חפץ באמצעות אמירת מילה מסוימת עם נפנוף במטה מעץ מסוים, זה היה כבר מדע, לא כישוף.

באופן כללי לזכרוני הרמבם כותב באיסור כישוף רק טקסים ספציפיים מאוד , לא?  כאוב ידעוני וכדומה. או כל מי שמתיימר לטעון שהוא מכשף באמצעות שדים וכדומה, לא באמצעות מתודה פסאודו-מדעית. (אחרת כל הרפואה האלטרנטיבית תהיה אסורה).

לגבי הפן האמוני. מצינו שכישוף אסור לפי הרמבם כי נוגד את השכל ומחנך לסכלות, ולפי המקובלים כי זה כוחות טומאה.

לא נכנס לשאלה כמה הארי פוטר חינוכי. אבל דווקא הכישוף בו מתואר כדבר סופר לוגי שמצריך חשיבה אנליטית, ובז לסוגי כישוף שרלטניים ולא "רציולנליים לפי הההיגיון בעולם של הספר" כגילוי עתידות.

ולגבי דעת המקובלים - הכישוףלא מתואר בספר ככוחות טומאה ושדים (למעט אומנויות האופל שמתוארות כנובעות מהשחתת הנפש, שמהם יש סלידה של הטובים בספר).

לגבי התפעלות מקוסמים אמיתיים בהנחה כמקובלים שכישוף באמת עבד בעבר. אנחנו כן מעריכים את כשרונם בקטע האינטלקטןאלי כמו שמעריכים כשרון אינטלקטואלי של פילוסוף כופר, ועובדה שהיה חשוב לנו שבלעם הקוסם יודה שישראל הם עם ה'.

אנחנו כן סולדים מהדרך בה הגיעו לזה,שהוא על ידי חיבור רוחני ליצרים שפלים בנפש ובלתי מוסריים,כעריות רצח ועבודה זרה. ולכן בפועל זה אמנם כישרון מכובד לכשף ולקסום, אבל הוא רע.

בדיוק כמו שאנחנו מעריכים את נסראללה כגנרל מעולה עם כשרונות צבאיים איכותיים, אבל רשע. הלוואי שהמטכל אצלינו היה כשרוני כמו נסראללה (בכל מקרה לפי הספר עצמו, שמחלק בין קסם טוב לאומנויות האופל,  לא משמע בספר שיש הערצה לחרטומים מצד זה שעסקו באומניות אופל אלא כקוסמים טובים, אם נזרום עם הסיפור הפנימי בספר. שהרי הטובים סולדים מהאופל בספר. מה גם שהאזכור של החרטומים בספר מוזכר רק פעם אחת ואין פה סכנה חינוכית שילדים יזדהו עם החרטומים).

היית יודע שמדובר בקסמים מסוג שונה מאוד מהקסמים שמתוארים כאסורים לפי התורה.

וכן, זה רק סיפור, שההנאה ממנו היא בגלל המתח והרגש שבו, ומהעולם החדש שנבנה בגאונות, ולא בגלל הקסמים שבו.

(בכל אופן @קעלעברימבאר הסביר את זה טוב ממני)

ובלי קשר בלדון באופן כללי על אם יש בעייתיות חינוכית לילדים בהארי פוטר בשל תכנים אחרים

הילדים שלי למשל לא קוראים הארי פוטר (רק ספרות של אנשים שומרי מצוות, שגם בה צריך להיזהר לפעמים).

כשיהיו מבוגרים יוכלו להחליט אם לקרוא, ואז הם כבר יהיו במקום בשל יותר כדי לשפוט את מכלול התכנים... (אחת מהם כבר מבוגרת, למעשה, ולא כל כך מעניין אותה לקרוא את הארי פוטר אף שהיא תולעת ספרים. יש היום הרבה מאוד ספרים של אנשים שומרי מצוות...)

אבל נגיד בשר הטבעות אין תכנים בעייתיים

מעבר לכך, בפשטות ברגע שזה הופך לטקס (כמו המתואר בגמרא) זה כבר איסור כישוף שהוא בסקילה, דווקא בגמ' ובפוסקים יש חילוק בין מעשה שדים למעשה כשפים.

לא יודע למה החלטת שלא קראתי. אכן בצעירותי לא קראתי (לא חושב שכבר יצא ובין כך לא הייתי קורא דברים כאלו), אבל כשיצא שילדי נחשפו לזה בתלמוד תרה🤷‍♂️, אז עדיף לדעת מה הילדים קוראים. קראתי בהחלט בעיקר במקומות בהם אסור ללמוד תורה.

אני מסכים, כמו שרמזתי למעלה, שאפשר לתרץ שיודעים שזה לא אמיתי ומסכים לחלוטין שיש כמה וכמה עניינים בעיתיים נוספים בספר. אולי יום אחד אכתוב על זה בצורה מסודרת (אבל אז אצטרך לקרוא בעיון מחוץ ל...).

השאלה אם מה שהרמבם כתב זה רק על מי שמניף בשרביט בדברים שאינם עובדים, לא מה שבאמת פועל.

גילוי עתידות אכן מתואר בספר כשרלטנות לא ראציונאלית שכולם בספר בזים לה. על בסיס היחס התרבותי של הראציונאלים לאסטרולוגיה בעולם האמיתי.

כמובן יש המון דברים בעייתיים בספר. והקסמים הוא הפחות שבהם (בלי להכנס לשאלת ההשפעה של דימיון מופרז על ילדים לשלילה או לחיוב).

לשיטת הרמב"ם כל הכשפים למיניהם, הם הונאה, לא באמת עובדים אלא רק משלים את הטיפשים ועדיין המעשים הללו אסורים מדאוריתא וחייבים עליהם מלקות ועל מה שנכנס לגדר כישוף - חייבים מיתה.

רוב הראשונים חולקים וסוברים (כפשט התורה ודברי חז"ל) שהדברים אכן עובדים ועדיין אסורים כשהם לא בדרכי הטבע.

מגנט עובד בדרכי הטבע, אין איתו שום בעיה. לגבי רפואה טבעית שהזכרת - יש תחומים שזה בסה"כ חומרים שכן או לא עובדים ואז אולי חבל על הכסף אבל אין בעיה, יש דברים שהם דמיונות ויתכן שנכנסים ל'דרכי האמורי' ויש דברים שאכן נכנסים לגדרי כישוף וצריך לשאול פוסק שמבין את המציאות על כל דבר.

כל מה שעובד תמיד בניסוי, מוגדר "מדע".

אם תאורטית אם כל פעם שהיינו מניפים במקל מעץ מסוים עם נוצה של עוף מסוים זה היה גורם לחפץ לרחף, וזה היה מאושר בניסוי חוזר עם ביקורת עמיתים, זה היה מוגדר כממצא מדעי, גם אם לא היו יכולים להסביר למה זה קורה (יש גם כיום תרופות שפשוט יודעים שהם פועלות במוח בלי לדעת את ההסבר המדויק של התהליך. רק יודעים בניסוי שהם עובדות).

גם חלק מההסברים המדעים אינם הסברים אלא תיאורים מתמטיים של סדר הדברים, כמו "אנרגיה" "תנע" "כוח" וכדומה.

לגבי טעם האיסור זה מה שבדיוק כתבתי- קסמים לפי הרמבם מחנכים לטפשות ולכן התורה אסרה אותם, בעוד שהקסם בהארי פוטר בתוך הסיפור הוא תוצר של "מחקר" ראציונאלי ולמידה ראציונאלית ביקורתית. כמו פיסיקה וכימיה בעולמינו רק שאצלם זה קורה בצורה "קסומה".

הראשונים שטוענים שכשפים באמת עובדים, טוענים שזה באמצעות כוחות טומאה וקשר עם שדים וסטרא אחרא, כמו בחז"ל "שאין השד שולט על בריה פחותה משעורה".

לכן לפי הרמח"ל בדרך ה', מותר לצדיק לחולל ניסים באמצעות קריאה בשמות הקדושים, גם אם הוא יוצר תופעות שיוצאות מגדר הטבע במעשיו, וכנל במדרש על משה שהעלה את ארון יוסף באמצעות השם המפורש. בעוד שכישוף באמצעות כוחות טומאה אסור.

אז אסתפק בזה שאני יודעת שזה לא אמיתי.

איסור תורה כן, אבל כפירה?!

כששאול הלך לבעלת האוב הוא כפר?! הוא עבר על איסור תורה חמור, אבל כפירה לא הייתה שם.

אלא אם כן, לא הבנתי את כוונתך במילה "כפירה".

גדולים"

ואיך זה קשור להארי פוטר?

המונח "ניטל" (Nिटल) בהקשר של הארי פוטר הוא למעשה הדרך שבה תורגמה המילה Muggle (מאגל) לעברית במהדורות המוקדמות ביותר של הספר הראשון ("הארי פוטר ואבן החכמים").

הנה כל מה שחשוב לדעת על הבחירה המעניינת הזו:

המקור והמשמעות

המתרגמת גילי בר-הלל בחרה בתחילה במילה "ניטל" כדי לייצג אדם שאין לו כוחות קסם. המילה לקוחה מהשורש העברי נ.ט.ל, שמשמעותו נטילה או חיסרון – כלומר, מי שניטל ממנו הכוח להשתמש בקסם.

למה זה הוחלף?

זמן קצר לאחר צאת המהדורה הראשונה, הוחלט לשנות את התרגום בחזרה למילה "מאגל". היו לכך כמה סיבות:

* הוראה של ג'יי קיי רולינג: הסופרת ביקשה שהמונח הייחודי שהיא המציאה יישמר ככל הניתן בצלילו המקורי בשפות השונות.

* צליל ומטען: המילה "ניטל" נשמעה מעט ארכאית או טכנית מדי, בעוד ש"מאגל" נשמעה חביבה וייחודית יותר לעולם הקסמים.

* הקשר יהודי: ביהדות, "ניטל נאכט" הוא כינוי לליל חג המולד, מה שיכול היה ליצור בלבול לא רצוי אצל חלק מהקוראים.

איפה אפשר למצוא את זה היום?

כיום כמעט בלתי אפשרי למצוא עותקים שבהם כתוב "ניטל". אלו שנשארו נחשבים לפריטי אספנות נדירים מאוד בקרב מעריצי הסדרה בישראל. בכל המהדורות המאוחרות יותר ובשאר הספרים, נעשה שימוש בלעדי במונח "מאגל".

מעניין לציין שגם המילה "סקיב" (אדם שנולד למשפחת קוסמים ללא כוחות) עברה תהליך דומה של חיפוש תרגום, אך "מאגל" הפך למושג כל כך מזוהה עם המותג שהיה קשה להחליפו במילה עברית "תקנית".

———-

זהו מושג מרתק שמשלב היסטוריה יהודית, הלכה ופולקלור. ניטל נאכט (ביידיש: ניטל) הוא הכינוי היהודי לליל חג המולד (הלילה שבין ה-24 ל-25 בדצמבר).

בעבר, לילה זה לווה במנהגים ייחודיים בקרב קהילות אשכנז וחסידויות רבות, שנועדו להבדיל את היהודים מהחגיגות הנוצריות שמסביבם.

הנה עיקרי המנהגים והסיבות מאחוריהם:

1. איסור לימוד תורה

המנהג המפורסם ביותר ב"ניטל" הוא הימנעות מלימוד תורה מחצות הלילה ועד חצות היום שלמחרת. זהו מנהג חריג מאוד, שכן לימוד תורה נחשב למצווה שאין לה הפסקה. ההסברים לכך מגוונים:

* אבלות וצער: כדי לא להוסיף חיות וקדושה לעולם בזמן שחוגגים חג שנתפס בעבר כעבודה זרה.

* סיבה בטיחותית: בתקופות חשוכות של רדיפות, ליל חג המולד היה זמן שבו התפרעויות נגד יהודים היו נפוצות. הרבנים הורו ליהודים להישאר בבתיהם, לא להדליק אורות בבתי המדרש ולא למשוך תשומת לב.

2. משחקי שחמט וקלפים

מכיוון שאסור היה ללמוד תורה, והיהודים נדרשו להישאר בבתים, נוצר הוואקום של זמן פנוי. במקום לימוד, נהגו לעסוק בפעילויות חולין כמו:

* משחק שחמט: הפך למזוהה מאוד עם הלילה הזה (קיימות תמונות מפורסמות של אדמו"רים משחקים שחמט בניטל).

* משחקי קלפים: בעיקר בקרב הקהל הרחב.

* מטלות הבית: תיקון בגדים, סידור מסמכים או קריאת ספרות חול.

3. מקור השם

ישנן כמה סברות למקור המילה "ניטל":

* מלטינית: מהמילה Natalis (יום הולדת).

* מהשורש העברי נ.ט.ל: "ניטל" (נלקח) הכוח מהקדושה, או "ניטל" מלשון ביטול (ביטול תורה).

* ראשי תיבות (בדיעבד): "נולד יהושע טרם לידתו" או "נשתנה יום טוהר לטומאה" (כינויים פולמוסיים מהעבר).

4. ה"ניטל" כיום

כיום, ברוב הקהילות הדתיות והחרדיות המודרניות (ובוודאי אצל יהדות המזרח, שלא הכירה את המנהג), לומדים תורה כרגיל. המנהג נשמר בעיקר בחסידויות שמרניות (כמו סאטמר, בעלז, גור ועוד), שם עדיין מקפידים לסגור את הגמרא בלילה זה ולהעסיק את התלמידים בפעילות אחרת.

מעניין לדעת: כפי שהזכרתי קודם, זו בדיוק הסיבה שהשם "ניטל" הוסר מהתרגום של הארי פוטר – המטען הדתי וההיסטורי של המילה היה כבד מדי ולא התאים להקשר של "מאגלים"  

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (והנרי גולשטיין הוא בכלל גוי שאבא שלו יהודי ואמו גויה)

אבל יש לו רק את שלושת הספרים הראשונים.

זה מישהו שמקריא ספרים בצורה נדירה. מסודר לפי פרקים, עם קולות, הגייה ברורה של המילים, והכי חשוב במקביל רואים את הטקסט!!

זה מעולה ממש למי שלא מבין אנגלית בצורה שוטפת או למי שרוצה לשפר את האנגלית. וכמובן שתמיד אפשר להגביר מהירות...

הנה קישור של הספר השלישי:

זה נועד בשביל ללמוד אנגלית, לא בשביל ליהנות...

(מוזר לי שהם העבירו הכול לזמן הווה במקום זמן עבר המקורי של הספר...)

כי אם בתשלום - כמובן שיש את האייקונים של סטיבן פריי וכן את החדשים שיצאו ממש עכשיו לאמזון (בינתיים רק הראשון והשני. כל חודש בערך אמור לעלות עוד ספר.)

בחינם ובעברית אני לא כ"כ מכיר, מלבד פוטרקאסט שעשו כמה פרקים כפרקי הקראה (הם בעונה 6) ועוד איזה אדם אחד או שניים שעשו כמה מהספרים (גגלי ביוטיוב).

הכי טוב. נקי ומותאם לציבור (אחת הפאנליסטיות-לשעבר שם דתייה) וגם לילדים שרוצים להאזין למשהו שקשור לספרים. יש להם גם אירועים ממש שווים בתחילת, אמצע וסוף עונה, כך שאפשר גם להגיע ולחזות בלייב בהכל. 

רק לשים לב - הם כבר לקראת סוף הספר השישי, כך שאם את לא רוצה להפסיד אירועים כדאי שתבדקי מראש את התאריך...

בהמלצת @לביטה ונהנית מאוד.

בכל מקרה לא מתכננת להגיע לאירועים שלהם, אז לא נורא לי לשמוע הכול בדיליי...

(באמת מרגישה שהם שומרים על שפה נקייה יחסית בזכות הפאנליסטית הדתייה, ואני תוהה איך זה בעונות שבהן היא לא נמצאת...)

בסופו של דבר הפודקאסט מיועד גם לילדים ולמיטב זכרוני הוא נשאר נקי בהחלט גם בעונות הבאות...