👍

חוגים פחות שמרנים של חרדים מזכירים דתיים לאומיים שמרנים.

אצל חוגים חרדים שמרניים (חסידים) יש ממש קצת פגישות (3 בערך) עד שמתארסים. גם באותם פגישות נפגשים בבית של אחד הצדדים ביחד עם ההורים. השלב המשמעותי יותר הוא הבירורים. הדייטים זה יותר בשביל להרגיש את מה שביררת בבירורים. ההורים עושים את הבירורים,

אצל ליטאים יש יותר פגישות והם במקומות ציבורים כך שזה דומה אצל דתיים לאומיים יותר.

אך כנראה שלא תראה ליטאים נפגשים 4 חודשים או חצי שנה ועדיין לא מתארסים. אני מניח שאצלם הקלאסה זה בין חודשיים לשלשה חודשים. אצל ליטאים השדכן הוא מגשר בין שני הצדדים ומעביר את ההודעה אם רוצים להמשיך לעוד פגישה חארי הפגישה הראשונה ובכללי כנראה שהוא יותר מעורב בתהליך, אצל דת"ל האחרי החלפת טלפונים השדכן לא מתערב. 

בגדול אצל ליטאים הכל הרבה יותר 'רשמי' וככה זה מקובל. אף חרדי לא מצפה להתחיל עם משהי או להכיר אותה בדרך טבעית ולכן נותנים יותר מקום לרשמיות. יש בזה צד מאוד חיובי לדעתי.

אצל דתיים לאומיים הרשמיות הזאת פחות נתפסת כמקובלת ולכן זה דווקא יכול להיות יותר מביך אולי.

מצד שני - האופציה להפתח באמת כאשר יש פחות רשמיות היא בעלת סיכוי גדול יותר לפעמים.

@חדשכאן - זאת גם תגובה כיפית? ;)

*פרצוף חמור סבר*

@חתולה ג'ינג'ית

@ישיבישער

@בין הטיפות

אצל החסידים זה פחות או יותר כמו שאמרת - 3 פגישות בערך, בבתים של ההורים\דודים\סבתא.

אני מכיר יותר את מה שקורה אצל הליטאים, אנסה לתאר:

מספר הפגישות הוא בדרך כלל בסביבות 4-5. ה"מודרנים" יותר (או כשיש התלבטות מיוחדת) יגיעו ל 7-8.

לפעמים הפגישה הראשונה מתבצעת בבית הבחורה, ואז האבא גם ידבר עם הבחור כמה דקות.

שאר הפגישות מתקיימות בבתי קפה, לובי של בית מלון, פארק פתוח וכדו'. 

בפגישות המתקדמות יותר יצאו גם ל 'אטרקציה' שיכולה להיות חוף ים, טיילת יפה, או גן חיות. אחרים ילכו גם לבאולינג וכדו'.

חודשיים או שלושה? - הגזמת...  נפגשים 2-3 פעמים בשבוע, כך שנדיר מאוד שזה ימשך יותר מחודש.. 

בפגישה האחרונה הולכים לכותל ביחד, וזה פחות או יותר "הצעת הנישואין" (האמת נראה לי שיש גם איזשהיא "התנשאי לי", בלי לכרוע ברך כמובן... אבל אני באמת לא יודע מה בדיוק אומרים\שואלים\מציעים).

השדכן\ית אכן מעורב מאוד בכל התהליך (יש בזה מעלות אבל לדעתי גם הרבה חסרונות). אם אחד הצדדים לא רוצה להמשיך הוא אומר זאת לשדכן, כשמפגישה שניה והלאה בדר"כ השדכן יבקש לדעת למה וכמובן גם יספר זאת לצד השני (מה שגורם הרבה פעמים להמצאת תירוצים שונים ומשונים..)

ואיך אתה יודע שאני חרדי? לא זכור לי שכתבתי את זה..

יש כאלה שכבר לא צריכים לרשום את זה ;)

אז זה ממש לא דומה.

חחחח זאת שאלה קצת מוזרה אבל לא חסרה לכם כל הרומנטיקה של התרבות המערבית?

זה נשמע ממש כאילו 'ענייני' ושכלי כל התהליך.

האם לא חסרה להם הרומנטיקה?

קודם כל, יתכן שאכן יש הרבה פחות רומנטיקה, רק שהם לא יודעים על אפשרות ודרך אחרת. בחור ובחורה חרדיים קלאסיים באמת לא מכירים את הרומנטיקה שיש בתרבות המערבית, ולכן הם גם לא מרגישים שחסר להם משהו.

לעצם הענין, חשוב לזכור את ההפרדה המוחלטת שיש מבני המין השני, כך שהבחור מגיע כשזאת לו פעם ראשונה לשיחות והכרות עם בחורה (שאינה אחותו או אמא\סבתא שלו).

ובנוסף, הפגישות מאוד מאוד ממוקדות מטרה. שני הצדדים יודעים וזוכרים שהם עסוקים בלבדוק ולראות האם יש פוטנציאל חתונה, ושאם הם לא מתאימים ההכרות ביניהם תסתיים מיידית.

וזה גורם שכשהמתח והמבוכה הראשונית חולפים, ורואים שאכן יש ביניהם התאמה פחות או יותר - די מהר נוצרת תחושת שותפות והרגשה של 'ביחד' ושיש משהו שמחבר בינינו, וזה עצמו מייצר את הרומנטיקה וה"מתח המיני" כביכול ביניהם.

(כאילו, במקום שיתפתחו רגשות שיובילו להחלטה על חתונה, הידיעה וההחלטה שאנחנו בדרך לחתונה היא זאת שיוצרת את הרומנטיקה והרגשות) 

יש לי הרבה מה ללמוד מכך.

אבל אם שמתי לב לא ציינו את העובדה

שאצל חרדים כל הפגישות נקבעות ע"י גורם שלישי - בדר"כ שדכן

והזוג מחליך מספרי טלפון רק אחרי ההצעה, זה מסמל את הקשר באישי ביניהם

מה הוא עוד יכול להציע בעל ערך?

לשתות???

את ההצעת שידוך גם כמובן שדכן מציע

זה האלף בית....

וואוווו! 

המודל החרדי הוא ממש ממש מסקרן אותי עכשיו.

מעניין אותי אם הייתי מעדיף לעבוד בצורה כזאת.

זאת תרבות ממש ממש שונה.

כ לאחד מה שהוא רגיל ככה טוב לו

יש גם פלגים יותר קיצוניים שעושים פגישה אחת, וקשה ליל הבין איך אפשר ככה (כמו שקשה לכם להבין איך אפשר כמו שאנחנו עושים)

זה פשוט כל אחד איך שהוא רגיל ואיך שהוא חי

אחוז הגירושין הנמוך מוכיח את זה.

וזה נתון חוצה מגזרים

אומרים שבגלל הקורונה

מחקר: דתיים מתחתנים מאוחר יותר, חרדים מתגרשים יותר

אבל צודקת, עדיין האחוזים נמוכים בהרבה מאצל דתיים וודאי מאשר אצל חילונים

מה הסיבה לדעתך? האם זה בגלל שהם מצליחים באמת למצוא את ההתאמה יותר בקלות, או בגלל שיש להם דרך לזוגיות יותר מוצלחת, או כי להתגרש בציבור החרדי עושה אותך סוג ג'

עדיין מתוך X זוגות, יש פחות מתגרשים אצל החרדים

אין לי כח להיכנס ללמה זה קורה, אני מניחה שיש כמה גורמים משפיעים

סתם ללכת ראש בקיר?

אם הכיוון הוא בעליה, אז בעוד עשר שנים המצב יהיה קצת אחרת מהמצב המיוחל...

לעצם הענין - עיקר הסיבה לענ"ד שיש אחוזי גירושין מנמוכים זה כי הציפיות מהזוגיות נמוכות, והסיבה שהן נמוכות היא היא הסיבה שאין הרבה דייטים.

בעצם, בחור חרדי יכול להתחתן עם כמעט כל אשה שהוא היה מוכן להיות חבר חדר שלה בפנמיה בישיבה..

ואז הם חברי חדר למשך שמונים שנה, וכידוע - להחליף חדר אתה מחליף רק עם הצד השני ממש עיצבן אותך...

כן כן, אני יודע שהגזמתי.. אבל העיקרון..

עריכה: עכשיו אני רואה שחתולה ג'ינג'ית הסבירה קצת באריכות את מה שאני רמזתי במילים "ציפיות נמוכות" - זה ארוך ואני לא ממש פנויה להסביר - לקראת נישואין וזוגיות

מותר לא להתענין במגמה של נושא מסוים

אני חייבת לדעת כל דבר ולהיות מעודכנת?

מה שבעיקר מענין זה אותי זה שמשפחתי והסביבה שלי מאושרים

כל שאר הזוגות - מענינים אותי כמו שמענינים אותי שאר המגזרים

אם היה מדובר בנושא שמשפיע עלי, אולי היה מענין אותי מה קורה ברחוב

אבל פה זה כל ענין לגופו ולכן לא מענינת אותי המגמה!!!

לגבי המשך ההודעה שלך, כאמור אין לי כח להיכנס לזה....

את לא יכולה לזעוק "אחוזי גירושין נמוכים", מתוך ידיעה ברורה שבעוד עשר שנים הם יהיו גבוהים.

כי אם הם הולכים ונעשים גבוהים - כנראה יש כשל בחשבון שלך.

מי ערב לך על המשפחה שלך והקרובים שלך?

בלי לפתוח פה, אבל שום דבר לא ודאי.

וזה מצחיק לומר "השאר לא מעניינים אותי", אנחנו דנים אם התנהלות מסויימת מביאה תוצאות מסויימות, אם מדובר באותה התנהלות - זה נידון אחד. אין לך איך לחלק.

מה זה "כל ענין לגופו"??? אם יש יותר ויותר זוגות שמתגרשים - אז יותר ויותר "עניינים לגופם" מוכרעים כך!

אתה לוקח כל תגובה באמוציות, דיי כבר

תפסיק למשוך לכיוון התשובה שאתה מחפש ותקרא מה שאנשים כותבים ותנסה להבין מה הכוונה.

מישהו אמר שיש ערבות על המשפחה שלי???

תקרא שוב את ההסבר בפיסקה 4 ובחייאת תשתדל להבין.

אני מורידה מעקב, אם יש משהו מענין או חשוב תתייגו אותי.

כל טוב והצלחות

אני רגוע כמו שלא הייתי  רגוע כבר הרבה זמן, אני פשוט דן בהיגיון

לא ברור למה את חושבת שאני מושך או מנסה להתעלם ממה שכתבת. אני שפוט מסביר לך מה חוסר ההיגיון במה שכתבת, ואת לא ממש מסבירה הסבר שונה בדברייך.

מישהו אמר? לוידע, את אמרת שכל האחרים לא מעניינים אותך אלא רק המשפחה שלך, אז עניתי לך על הטיעון הזה.

וסורי, עושה רושם שבעיקר ממך יצאו המון אמוציות.. 

 לא מבין למה, אף אחד לא התכוון לפגוע בך.

לפחות כל עוד לא מבינים מה עומד מאחוריה, א"א לקבוע שהמגמה תמשך.

אני יכול להציע כמה הסברים [שיש בהם היגיון, לא יודע האם הם נכונים] למגמה, שלפיהם הפער בין הציבורים לא יתהפך, וגם לא יעלם.

שיערתי ככה לפני שראיתי את המחקר הזה.

הערך לחתונה ולחיי  משפחה במסורת יותר חזק.
וברור שבהכללה חרדים יותר שמרנים

זה מחקר של ווינט שפשוט שהם שונאים חרדים
 לא מאמינה 

וכמה מהם קשורים לתפיסה ביחס לגירושין.

גירושין נתפסים בציבור החרדי בצורה הרבה יותר שלילית, ולכן-

1. במקרה הטוב, ינסו הרבה יותר לעבוד על הזוגיות, וזה יצליח.

2. במקרה הפחות טוב, יעדיפו את חיי הנישואין הפחות מוצלחים על גירושין. [לפעמים בצדק ולפעמים לא].

3. גם במקרה פחות טוב, יבינו שאם הם יתגרשו, תהיה להם סטיגמה מאוד שלילית, שהרי אם מתגרשים רק במצבים קיצוניים, אז החשד לגבי מי שמתגרש שהוא בעייתי הרבה יותר גדול.

כיון שהציבור החרדי גדל ומתחנך בצורה מאוד מאוד אחידה, ובגדול כולם מתחנכים לחשוב אותו דבר ובאותה צורה, לעשות את אותו מסלול חיים בדיוק, לחשוב באותה השקפה, ובגדול להיות הכל לפי הספר.

אז זה גורם שיהיו הרבה פחות הבדלים בראש מבחינת דעות ומסלול חיים ו@נשמה כללית כתב (בהגזמה)- שבגדול כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, כי באמת יש אחידות גדולה.

זה יכול להסביר את העלייה, כיון שבאמת רואים שהציבור החרדי נהיה יותר מגוון והרבה יותר תת זרמים, פתאום יש כמה סוגים שונים של מוסדות וכולי, אז אוטומטית החברה נהיית פחות הומוגנית ופחות אפשר להסתדר כולם עם כולם.

זה מסביר גם למה דתיים וחילונים בסדר עולה, החברה הדתית אמנם פחות הומוגנית מהחרדית אבל עדיין יש הרבה אחידות, לעומת הציבור החילוני שזה אפילו פחות.  

וגם מסביר כמובן איך אפשר להתחתן תוך 4 דייטים ועם הבחורה הראשונה שפוגשים, פשוט אין ייחודיות בשום אחת ספציפית. אז כל עוד אין משהו שמרתיע בה/בו מדי, יאללה אפשר לסגור.

ואת זה אפשר לבדוק בקלות בבירורים המקדימים, ואת ההתאמה במישור הזה בודקים טוב-טוב.

לדעתי, זה חלק ממה שמאפשר את שיטת השידוכים החרדית.

כתבתי שכל אחד מוכן להתחתן עם כל אחת שהוא מוכן להיות חבר חדר שלה בפנימיה

כי אין הרבה פער בין חיי נישואין לחיי פנימיה

שניהם "תפקודיים" כמו שכתבה @חתולה ג'ינג'ית, ואם זו אשה שאתה יכול "לתפקד איתה", אז סבבה...

וכמובן שזו הגזמה וכו'

זה משתלב באורח החיים והתרבות.

מה שטוב לבחור בן 19 מחסידות סגורה, שמכיר רק בנות מהמשפחה הקרובה, ושייך לזרם מוגדר מאוד, לא טוב עבור בחור בן 23, שהיה מדריך בבני עקיבא ביחד עם מדריכות, בחירת הישיבה התיכונית הייתה ההחלטה המשמעותית האחרונה בחייו שההורים עדיין היו שותפים בה, יש לו כיוון משלו שהוא עיצב לעצמו, והוא נחשף לתפיסות רומנטיות ביחס לנישואין.

איזה חודשיים ואיזה שלושה.. 

זוג סטנדרטי יתארס תוך שבועיים, זוג עם תעוזה תוך שלושה, וזוג ממש חוצפן אולי ימשכו חודש... 

חוץ מאצל המודרנים ממש ממש ממש. 

חודשיים.

אבל לגבי הסטנדרט הליטאי- באמת קצת התפרעת.

חמש פגישות זה הנורמה.

בגדול יש הבדל בגישה לחיי נישואין בין החברה החרדית (השמרנית) לחברה הדתית לאומית.

החברה החרדית (המיינסטרים)  עדיין יוצאת מנקודת מבט "מסורתית" על חיי נישואין- מה שנקרא: נישואין תפקודיים, לעומת החברה הדתית לאומית שמושפעת יותר מתרבות המערב ומחפשת רומנטיקה בנישואין. שתי הגישות מורכבות ולכל אחת המעלות והחסרונות שלה.

אבל

כשבאים בגישה "תפקודית" יותר, אין מה למשוך כ"כ הרבה זמן.

מבררים לעומק קודם: תכונות, סגנון, אופי, רקע משפחתי, השקפות עולם,

והפגישות באות כדי לוודא שקיימת מציאת חן וכימיה בסיסית.

מעבר לזה- מאמינים בחברה שהשאר יתפתח אחרי החתונה, וגם ככה אין אדם מושלם כך שאין צורך לבחון אותו מכללללל היביטיו.

(רק הדגשה קלה: זה לא שהחברה החרדית היא "מכחישת" רומנטיקה, אלא היא מאמינה שאם הנתונים הבסיסיים מתאימים זה מתפתח אח"כ, והראיה לכך היא מהשידוך של יצחק ורבקה: "ויביאה האוהלה שרה אמו- ויאהבה", כלומר רק אחרי ה"הבאה לביתו"- נישואין, מתפתחת אהבה.

בהתחלה כתבת על ההבדל בהסתכלות על עצם חיי הנישואין - מה שמהווה הבדל למשך כל השמונים שנה שביחד.

ואחר כך עברת לנקודה שגם מה שכן שואפים מהנישואין להוות - בונים על כך שזה יתפתח לאחר החתונה.

כלומר - שי כאלו שהם מודרנים "למחצה" ואז בגיל הצעיר זה יהיה כרגיל ויותר מאוחר ימשכו.

אבל בחור סטנדרט מפוניבז' או בחורה סטנדרטית מ"הישן" - גם בגיל 30 לא ימשכו יותר משלושה שבועות..

אצל בנות זה בעיה כי היציאה לעולם בלי עוגן בבית - משפיעה לרעה.

אבל בחורים שנשארים עוד שנה ועוד שנה בישיבה - לא מאוד נפתחים.

שאני לא חרדיה לכל מי שחשב... כאילו מחמיא לי והכל אבל... שלא יהיו טעויות

אני דתיה רגילה 

נעלבתי בשם הציבור הדתי לאומי

סליחה אם נפגעתם

אני לא באה מאף אחד מהציבורים האלה (כך שאני מגדירה את עצמי דתיה וזהו) והעיקר מבחינתי זה הכוונה של האדם לעשות את רצון ה'... אני לא חושבת שאחרי מאה ועשרים יבואו לאדם ויגידו לו "למה היית חרדי/ דתי לאומי"... העיקר התורה מובילה בחיים שלו.

יש מספיק דוסים לא חרדים, ומספיק חרדים לא דוסים.

יש פגישות

אה וגם שיש להם טבלת נושאים ייחודית שהעלו פה מלא פעמים

חבר הראה לי שמישהו העלה לפייסבוק את הרשימה הזאת בקטע של זלזול

ומלא אנשים חילונים דווקא יצאו עליו ואמרו שהלואי שאצלם היו ככה באים ברצינות לבדוק קשר זוגי

הוא התכוון שמצייצים העלו את זה כזלזול ואז יצאו עליהם בתגובות שתכלס אצל החילונים הקשר עוד יותר שטחי

בפרט כאן בפורום, כבר יצא מהאף..

אפשר לחשוב שהעוילם בטוח שכל זוג נפגשים חרדי הולכים עם דף כזה ומקריאים שאלות

זה כולה טבלת עזר שהוציא איזה ארגון חביב, כדי שמי שרוצה יוכל לעלעל בה ולקבל רעיונות.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.