👍

חוגים פחות שמרנים של חרדים מזכירים דתיים לאומיים שמרנים.

אצל חוגים חרדים שמרניים (חסידים) יש ממש קצת פגישות (3 בערך) עד שמתארסים. גם באותם פגישות נפגשים בבית של אחד הצדדים ביחד עם ההורים. השלב המשמעותי יותר הוא הבירורים. הדייטים זה יותר בשביל להרגיש את מה שביררת בבירורים. ההורים עושים את הבירורים,

אצל ליטאים יש יותר פגישות והם במקומות ציבורים כך שזה דומה אצל דתיים לאומיים יותר.

אך כנראה שלא תראה ליטאים נפגשים 4 חודשים או חצי שנה ועדיין לא מתארסים. אני מניח שאצלם הקלאסה זה בין חודשיים לשלשה חודשים. אצל ליטאים השדכן הוא מגשר בין שני הצדדים ומעביר את ההודעה אם רוצים להמשיך לעוד פגישה חארי הפגישה הראשונה ובכללי כנראה שהוא יותר מעורב בתהליך, אצל דת"ל האחרי החלפת טלפונים השדכן לא מתערב. 

בגדול אצל ליטאים הכל הרבה יותר 'רשמי' וככה זה מקובל. אף חרדי לא מצפה להתחיל עם משהי או להכיר אותה בדרך טבעית ולכן נותנים יותר מקום לרשמיות. יש בזה צד מאוד חיובי לדעתי.

אצל דתיים לאומיים הרשמיות הזאת פחות נתפסת כמקובלת ולכן זה דווקא יכול להיות יותר מביך אולי.

מצד שני - האופציה להפתח באמת כאשר יש פחות רשמיות היא בעלת סיכוי גדול יותר לפעמים.

@חדשכאן - זאת גם תגובה כיפית? ;)

*פרצוף חמור סבר*

@חתולה ג'ינג'ית

@ישיבישער

@בין הטיפות

אצל החסידים זה פחות או יותר כמו שאמרת - 3 פגישות בערך, בבתים של ההורים\דודים\סבתא.

אני מכיר יותר את מה שקורה אצל הליטאים, אנסה לתאר:

מספר הפגישות הוא בדרך כלל בסביבות 4-5. ה"מודרנים" יותר (או כשיש התלבטות מיוחדת) יגיעו ל 7-8.

לפעמים הפגישה הראשונה מתבצעת בבית הבחורה, ואז האבא גם ידבר עם הבחור כמה דקות.

שאר הפגישות מתקיימות בבתי קפה, לובי של בית מלון, פארק פתוח וכדו'. 

בפגישות המתקדמות יותר יצאו גם ל 'אטרקציה' שיכולה להיות חוף ים, טיילת יפה, או גן חיות. אחרים ילכו גם לבאולינג וכדו'.

חודשיים או שלושה? - הגזמת...  נפגשים 2-3 פעמים בשבוע, כך שנדיר מאוד שזה ימשך יותר מחודש.. 

בפגישה האחרונה הולכים לכותל ביחד, וזה פחות או יותר "הצעת הנישואין" (האמת נראה לי שיש גם איזשהיא "התנשאי לי", בלי לכרוע ברך כמובן... אבל אני באמת לא יודע מה בדיוק אומרים\שואלים\מציעים).

השדכן\ית אכן מעורב מאוד בכל התהליך (יש בזה מעלות אבל לדעתי גם הרבה חסרונות). אם אחד הצדדים לא רוצה להמשיך הוא אומר זאת לשדכן, כשמפגישה שניה והלאה בדר"כ השדכן יבקש לדעת למה וכמובן גם יספר זאת לצד השני (מה שגורם הרבה פעמים להמצאת תירוצים שונים ומשונים..)

ואיך אתה יודע שאני חרדי? לא זכור לי שכתבתי את זה..

יש כאלה שכבר לא צריכים לרשום את זה ;)

אז זה ממש לא דומה.

חחחח זאת שאלה קצת מוזרה אבל לא חסרה לכם כל הרומנטיקה של התרבות המערבית?

זה נשמע ממש כאילו 'ענייני' ושכלי כל התהליך.

האם לא חסרה להם הרומנטיקה?

קודם כל, יתכן שאכן יש הרבה פחות רומנטיקה, רק שהם לא יודעים על אפשרות ודרך אחרת. בחור ובחורה חרדיים קלאסיים באמת לא מכירים את הרומנטיקה שיש בתרבות המערבית, ולכן הם גם לא מרגישים שחסר להם משהו.

לעצם הענין, חשוב לזכור את ההפרדה המוחלטת שיש מבני המין השני, כך שהבחור מגיע כשזאת לו פעם ראשונה לשיחות והכרות עם בחורה (שאינה אחותו או אמא\סבתא שלו).

ובנוסף, הפגישות מאוד מאוד ממוקדות מטרה. שני הצדדים יודעים וזוכרים שהם עסוקים בלבדוק ולראות האם יש פוטנציאל חתונה, ושאם הם לא מתאימים ההכרות ביניהם תסתיים מיידית.

וזה גורם שכשהמתח והמבוכה הראשונית חולפים, ורואים שאכן יש ביניהם התאמה פחות או יותר - די מהר נוצרת תחושת שותפות והרגשה של 'ביחד' ושיש משהו שמחבר בינינו, וזה עצמו מייצר את הרומנטיקה וה"מתח המיני" כביכול ביניהם.

(כאילו, במקום שיתפתחו רגשות שיובילו להחלטה על חתונה, הידיעה וההחלטה שאנחנו בדרך לחתונה היא זאת שיוצרת את הרומנטיקה והרגשות) 

יש לי הרבה מה ללמוד מכך.

אבל אם שמתי לב לא ציינו את העובדה

שאצל חרדים כל הפגישות נקבעות ע"י גורם שלישי - בדר"כ שדכן

והזוג מחליך מספרי טלפון רק אחרי ההצעה, זה מסמל את הקשר באישי ביניהם

מה הוא עוד יכול להציע בעל ערך?

לשתות???

את ההצעת שידוך גם כמובן שדכן מציע

זה האלף בית....

וואוווו! 

המודל החרדי הוא ממש ממש מסקרן אותי עכשיו.

מעניין אותי אם הייתי מעדיף לעבוד בצורה כזאת.

זאת תרבות ממש ממש שונה.

כ לאחד מה שהוא רגיל ככה טוב לו

יש גם פלגים יותר קיצוניים שעושים פגישה אחת, וקשה ליל הבין איך אפשר ככה (כמו שקשה לכם להבין איך אפשר כמו שאנחנו עושים)

זה פשוט כל אחד איך שהוא רגיל ואיך שהוא חי

אחוז הגירושין הנמוך מוכיח את זה.

וזה נתון חוצה מגזרים

אומרים שבגלל הקורונה

מחקר: דתיים מתחתנים מאוחר יותר, חרדים מתגרשים יותר

אבל צודקת, עדיין האחוזים נמוכים בהרבה מאצל דתיים וודאי מאשר אצל חילונים

מה הסיבה לדעתך? האם זה בגלל שהם מצליחים באמת למצוא את ההתאמה יותר בקלות, או בגלל שיש להם דרך לזוגיות יותר מוצלחת, או כי להתגרש בציבור החרדי עושה אותך סוג ג'

עדיין מתוך X זוגות, יש פחות מתגרשים אצל החרדים

אין לי כח להיכנס ללמה זה קורה, אני מניחה שיש כמה גורמים משפיעים

סתם ללכת ראש בקיר?

אם הכיוון הוא בעליה, אז בעוד עשר שנים המצב יהיה קצת אחרת מהמצב המיוחל...

לעצם הענין - עיקר הסיבה לענ"ד שיש אחוזי גירושין מנמוכים זה כי הציפיות מהזוגיות נמוכות, והסיבה שהן נמוכות היא היא הסיבה שאין הרבה דייטים.

בעצם, בחור חרדי יכול להתחתן עם כמעט כל אשה שהוא היה מוכן להיות חבר חדר שלה בפנמיה בישיבה..

ואז הם חברי חדר למשך שמונים שנה, וכידוע - להחליף חדר אתה מחליף רק עם הצד השני ממש עיצבן אותך...

כן כן, אני יודע שהגזמתי.. אבל העיקרון..

עריכה: עכשיו אני רואה שחתולה ג'ינג'ית הסבירה קצת באריכות את מה שאני רמזתי במילים "ציפיות נמוכות" - זה ארוך ואני לא ממש פנויה להסביר - לקראת נישואין וזוגיות

מותר לא להתענין במגמה של נושא מסוים

אני חייבת לדעת כל דבר ולהיות מעודכנת?

מה שבעיקר מענין זה אותי זה שמשפחתי והסביבה שלי מאושרים

כל שאר הזוגות - מענינים אותי כמו שמענינים אותי שאר המגזרים

אם היה מדובר בנושא שמשפיע עלי, אולי היה מענין אותי מה קורה ברחוב

אבל פה זה כל ענין לגופו ולכן לא מענינת אותי המגמה!!!

לגבי המשך ההודעה שלך, כאמור אין לי כח להיכנס לזה....

את לא יכולה לזעוק "אחוזי גירושין נמוכים", מתוך ידיעה ברורה שבעוד עשר שנים הם יהיו גבוהים.

כי אם הם הולכים ונעשים גבוהים - כנראה יש כשל בחשבון שלך.

מי ערב לך על המשפחה שלך והקרובים שלך?

בלי לפתוח פה, אבל שום דבר לא ודאי.

וזה מצחיק לומר "השאר לא מעניינים אותי", אנחנו דנים אם התנהלות מסויימת מביאה תוצאות מסויימות, אם מדובר באותה התנהלות - זה נידון אחד. אין לך איך לחלק.

מה זה "כל ענין לגופו"??? אם יש יותר ויותר זוגות שמתגרשים - אז יותר ויותר "עניינים לגופם" מוכרעים כך!

אתה לוקח כל תגובה באמוציות, דיי כבר

תפסיק למשוך לכיוון התשובה שאתה מחפש ותקרא מה שאנשים כותבים ותנסה להבין מה הכוונה.

מישהו אמר שיש ערבות על המשפחה שלי???

תקרא שוב את ההסבר בפיסקה 4 ובחייאת תשתדל להבין.

אני מורידה מעקב, אם יש משהו מענין או חשוב תתייגו אותי.

כל טוב והצלחות

אני רגוע כמו שלא הייתי  רגוע כבר הרבה זמן, אני פשוט דן בהיגיון

לא ברור למה את חושבת שאני מושך או מנסה להתעלם ממה שכתבת. אני שפוט מסביר לך מה חוסר ההיגיון במה שכתבת, ואת לא ממש מסבירה הסבר שונה בדברייך.

מישהו אמר? לוידע, את אמרת שכל האחרים לא מעניינים אותך אלא רק המשפחה שלך, אז עניתי לך על הטיעון הזה.

וסורי, עושה רושם שבעיקר ממך יצאו המון אמוציות.. 

 לא מבין למה, אף אחד לא התכוון לפגוע בך.

לפחות כל עוד לא מבינים מה עומד מאחוריה, א"א לקבוע שהמגמה תמשך.

אני יכול להציע כמה הסברים [שיש בהם היגיון, לא יודע האם הם נכונים] למגמה, שלפיהם הפער בין הציבורים לא יתהפך, וגם לא יעלם.

שיערתי ככה לפני שראיתי את המחקר הזה.

הערך לחתונה ולחיי  משפחה במסורת יותר חזק.
וברור שבהכללה חרדים יותר שמרנים

זה מחקר של ווינט שפשוט שהם שונאים חרדים
 לא מאמינה 

וכמה מהם קשורים לתפיסה ביחס לגירושין.

גירושין נתפסים בציבור החרדי בצורה הרבה יותר שלילית, ולכן-

1. במקרה הטוב, ינסו הרבה יותר לעבוד על הזוגיות, וזה יצליח.

2. במקרה הפחות טוב, יעדיפו את חיי הנישואין הפחות מוצלחים על גירושין. [לפעמים בצדק ולפעמים לא].

3. גם במקרה פחות טוב, יבינו שאם הם יתגרשו, תהיה להם סטיגמה מאוד שלילית, שהרי אם מתגרשים רק במצבים קיצוניים, אז החשד לגבי מי שמתגרש שהוא בעייתי הרבה יותר גדול.

כיון שהציבור החרדי גדל ומתחנך בצורה מאוד מאוד אחידה, ובגדול כולם מתחנכים לחשוב אותו דבר ובאותה צורה, לעשות את אותו מסלול חיים בדיוק, לחשוב באותה השקפה, ובגדול להיות הכל לפי הספר.

אז זה גורם שיהיו הרבה פחות הבדלים בראש מבחינת דעות ומסלול חיים ו@נשמה כללית כתב (בהגזמה)- שבגדול כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, כי באמת יש אחידות גדולה.

זה יכול להסביר את העלייה, כיון שבאמת רואים שהציבור החרדי נהיה יותר מגוון והרבה יותר תת זרמים, פתאום יש כמה סוגים שונים של מוסדות וכולי, אז אוטומטית החברה נהיית פחות הומוגנית ופחות אפשר להסתדר כולם עם כולם.

זה מסביר גם למה דתיים וחילונים בסדר עולה, החברה הדתית אמנם פחות הומוגנית מהחרדית אבל עדיין יש הרבה אחידות, לעומת הציבור החילוני שזה אפילו פחות.  

וגם מסביר כמובן איך אפשר להתחתן תוך 4 דייטים ועם הבחורה הראשונה שפוגשים, פשוט אין ייחודיות בשום אחת ספציפית. אז כל עוד אין משהו שמרתיע בה/בו מדי, יאללה אפשר לסגור.

ואת זה אפשר לבדוק בקלות בבירורים המקדימים, ואת ההתאמה במישור הזה בודקים טוב-טוב.

לדעתי, זה חלק ממה שמאפשר את שיטת השידוכים החרדית.

כתבתי שכל אחד מוכן להתחתן עם כל אחת שהוא מוכן להיות חבר חדר שלה בפנימיה

כי אין הרבה פער בין חיי נישואין לחיי פנימיה

שניהם "תפקודיים" כמו שכתבה @חתולה ג'ינג'ית, ואם זו אשה שאתה יכול "לתפקד איתה", אז סבבה...

וכמובן שזו הגזמה וכו'

זה משתלב באורח החיים והתרבות.

מה שטוב לבחור בן 19 מחסידות סגורה, שמכיר רק בנות מהמשפחה הקרובה, ושייך לזרם מוגדר מאוד, לא טוב עבור בחור בן 23, שהיה מדריך בבני עקיבא ביחד עם מדריכות, בחירת הישיבה התיכונית הייתה ההחלטה המשמעותית האחרונה בחייו שההורים עדיין היו שותפים בה, יש לו כיוון משלו שהוא עיצב לעצמו, והוא נחשף לתפיסות רומנטיות ביחס לנישואין.

איזה חודשיים ואיזה שלושה.. 

זוג סטנדרטי יתארס תוך שבועיים, זוג עם תעוזה תוך שלושה, וזוג ממש חוצפן אולי ימשכו חודש... 

חוץ מאצל המודרנים ממש ממש ממש. 

חודשיים.

אבל לגבי הסטנדרט הליטאי- באמת קצת התפרעת.

חמש פגישות זה הנורמה.

בגדול יש הבדל בגישה לחיי נישואין בין החברה החרדית (השמרנית) לחברה הדתית לאומית.

החברה החרדית (המיינסטרים)  עדיין יוצאת מנקודת מבט "מסורתית" על חיי נישואין- מה שנקרא: נישואין תפקודיים, לעומת החברה הדתית לאומית שמושפעת יותר מתרבות המערב ומחפשת רומנטיקה בנישואין. שתי הגישות מורכבות ולכל אחת המעלות והחסרונות שלה.

אבל

כשבאים בגישה "תפקודית" יותר, אין מה למשוך כ"כ הרבה זמן.

מבררים לעומק קודם: תכונות, סגנון, אופי, רקע משפחתי, השקפות עולם,

והפגישות באות כדי לוודא שקיימת מציאת חן וכימיה בסיסית.

מעבר לזה- מאמינים בחברה שהשאר יתפתח אחרי החתונה, וגם ככה אין אדם מושלם כך שאין צורך לבחון אותו מכללללל היביטיו.

(רק הדגשה קלה: זה לא שהחברה החרדית היא "מכחישת" רומנטיקה, אלא היא מאמינה שאם הנתונים הבסיסיים מתאימים זה מתפתח אח"כ, והראיה לכך היא מהשידוך של יצחק ורבקה: "ויביאה האוהלה שרה אמו- ויאהבה", כלומר רק אחרי ה"הבאה לביתו"- נישואין, מתפתחת אהבה.

בהתחלה כתבת על ההבדל בהסתכלות על עצם חיי הנישואין - מה שמהווה הבדל למשך כל השמונים שנה שביחד.

ואחר כך עברת לנקודה שגם מה שכן שואפים מהנישואין להוות - בונים על כך שזה יתפתח לאחר החתונה.

כלומר - שי כאלו שהם מודרנים "למחצה" ואז בגיל הצעיר זה יהיה כרגיל ויותר מאוחר ימשכו.

אבל בחור סטנדרט מפוניבז' או בחורה סטנדרטית מ"הישן" - גם בגיל 30 לא ימשכו יותר משלושה שבועות..

אצל בנות זה בעיה כי היציאה לעולם בלי עוגן בבית - משפיעה לרעה.

אבל בחורים שנשארים עוד שנה ועוד שנה בישיבה - לא מאוד נפתחים.

שאני לא חרדיה לכל מי שחשב... כאילו מחמיא לי והכל אבל... שלא יהיו טעויות

אני דתיה רגילה 

נעלבתי בשם הציבור הדתי לאומי

סליחה אם נפגעתם

אני לא באה מאף אחד מהציבורים האלה (כך שאני מגדירה את עצמי דתיה וזהו) והעיקר מבחינתי זה הכוונה של האדם לעשות את רצון ה'... אני לא חושבת שאחרי מאה ועשרים יבואו לאדם ויגידו לו "למה היית חרדי/ דתי לאומי"... העיקר התורה מובילה בחיים שלו.

יש מספיק דוסים לא חרדים, ומספיק חרדים לא דוסים.

יש פגישות

אה וגם שיש להם טבלת נושאים ייחודית שהעלו פה מלא פעמים

חבר הראה לי שמישהו העלה לפייסבוק את הרשימה הזאת בקטע של זלזול

ומלא אנשים חילונים דווקא יצאו עליו ואמרו שהלואי שאצלם היו ככה באים ברצינות לבדוק קשר זוגי

הוא התכוון שמצייצים העלו את זה כזלזול ואז יצאו עליהם בתגובות שתכלס אצל החילונים הקשר עוד יותר שטחי

בפרט כאן בפורום, כבר יצא מהאף..

אפשר לחשוב שהעוילם בטוח שכל זוג נפגשים חרדי הולכים עם דף כזה ומקריאים שאלות

זה כולה טבלת עזר שהוציא איזה ארגון חביב, כדי שמי שרוצה יוכל לעלעל בה ולקבל רעיונות.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.