👍

חוגים פחות שמרנים של חרדים מזכירים דתיים לאומיים שמרנים.

אצל חוגים חרדים שמרניים (חסידים) יש ממש קצת פגישות (3 בערך) עד שמתארסים. גם באותם פגישות נפגשים בבית של אחד הצדדים ביחד עם ההורים. השלב המשמעותי יותר הוא הבירורים. הדייטים זה יותר בשביל להרגיש את מה שביררת בבירורים. ההורים עושים את הבירורים,

אצל ליטאים יש יותר פגישות והם במקומות ציבורים כך שזה דומה אצל דתיים לאומיים יותר.

אך כנראה שלא תראה ליטאים נפגשים 4 חודשים או חצי שנה ועדיין לא מתארסים. אני מניח שאצלם הקלאסה זה בין חודשיים לשלשה חודשים. אצל ליטאים השדכן הוא מגשר בין שני הצדדים ומעביר את ההודעה אם רוצים להמשיך לעוד פגישה חארי הפגישה הראשונה ובכללי כנראה שהוא יותר מעורב בתהליך, אצל דת"ל האחרי החלפת טלפונים השדכן לא מתערב. 

בגדול אצל ליטאים הכל הרבה יותר 'רשמי' וככה זה מקובל. אף חרדי לא מצפה להתחיל עם משהי או להכיר אותה בדרך טבעית ולכן נותנים יותר מקום לרשמיות. יש בזה צד מאוד חיובי לדעתי.

אצל דתיים לאומיים הרשמיות הזאת פחות נתפסת כמקובלת ולכן זה דווקא יכול להיות יותר מביך אולי.

מצד שני - האופציה להפתח באמת כאשר יש פחות רשמיות היא בעלת סיכוי גדול יותר לפעמים.

@חדשכאן - זאת גם תגובה כיפית? ;)

*פרצוף חמור סבר*

@חתולה ג'ינג'ית

@ישיבישער

@בין הטיפות

אצל החסידים זה פחות או יותר כמו שאמרת - 3 פגישות בערך, בבתים של ההורים\דודים\סבתא.

אני מכיר יותר את מה שקורה אצל הליטאים, אנסה לתאר:

מספר הפגישות הוא בדרך כלל בסביבות 4-5. ה"מודרנים" יותר (או כשיש התלבטות מיוחדת) יגיעו ל 7-8.

לפעמים הפגישה הראשונה מתבצעת בבית הבחורה, ואז האבא גם ידבר עם הבחור כמה דקות.

שאר הפגישות מתקיימות בבתי קפה, לובי של בית מלון, פארק פתוח וכדו'. 

בפגישות המתקדמות יותר יצאו גם ל 'אטרקציה' שיכולה להיות חוף ים, טיילת יפה, או גן חיות. אחרים ילכו גם לבאולינג וכדו'.

חודשיים או שלושה? - הגזמת...  נפגשים 2-3 פעמים בשבוע, כך שנדיר מאוד שזה ימשך יותר מחודש.. 

בפגישה האחרונה הולכים לכותל ביחד, וזה פחות או יותר "הצעת הנישואין" (האמת נראה לי שיש גם איזשהיא "התנשאי לי", בלי לכרוע ברך כמובן... אבל אני באמת לא יודע מה בדיוק אומרים\שואלים\מציעים).

השדכן\ית אכן מעורב מאוד בכל התהליך (יש בזה מעלות אבל לדעתי גם הרבה חסרונות). אם אחד הצדדים לא רוצה להמשיך הוא אומר זאת לשדכן, כשמפגישה שניה והלאה בדר"כ השדכן יבקש לדעת למה וכמובן גם יספר זאת לצד השני (מה שגורם הרבה פעמים להמצאת תירוצים שונים ומשונים..)

ואיך אתה יודע שאני חרדי? לא זכור לי שכתבתי את זה..

יש כאלה שכבר לא צריכים לרשום את זה ;)

אז זה ממש לא דומה.

חחחח זאת שאלה קצת מוזרה אבל לא חסרה לכם כל הרומנטיקה של התרבות המערבית?

זה נשמע ממש כאילו 'ענייני' ושכלי כל התהליך.

האם לא חסרה להם הרומנטיקה?

קודם כל, יתכן שאכן יש הרבה פחות רומנטיקה, רק שהם לא יודעים על אפשרות ודרך אחרת. בחור ובחורה חרדיים קלאסיים באמת לא מכירים את הרומנטיקה שיש בתרבות המערבית, ולכן הם גם לא מרגישים שחסר להם משהו.

לעצם הענין, חשוב לזכור את ההפרדה המוחלטת שיש מבני המין השני, כך שהבחור מגיע כשזאת לו פעם ראשונה לשיחות והכרות עם בחורה (שאינה אחותו או אמא\סבתא שלו).

ובנוסף, הפגישות מאוד מאוד ממוקדות מטרה. שני הצדדים יודעים וזוכרים שהם עסוקים בלבדוק ולראות האם יש פוטנציאל חתונה, ושאם הם לא מתאימים ההכרות ביניהם תסתיים מיידית.

וזה גורם שכשהמתח והמבוכה הראשונית חולפים, ורואים שאכן יש ביניהם התאמה פחות או יותר - די מהר נוצרת תחושת שותפות והרגשה של 'ביחד' ושיש משהו שמחבר בינינו, וזה עצמו מייצר את הרומנטיקה וה"מתח המיני" כביכול ביניהם.

(כאילו, במקום שיתפתחו רגשות שיובילו להחלטה על חתונה, הידיעה וההחלטה שאנחנו בדרך לחתונה היא זאת שיוצרת את הרומנטיקה והרגשות) 

יש לי הרבה מה ללמוד מכך.

אבל אם שמתי לב לא ציינו את העובדה

שאצל חרדים כל הפגישות נקבעות ע"י גורם שלישי - בדר"כ שדכן

והזוג מחליך מספרי טלפון רק אחרי ההצעה, זה מסמל את הקשר באישי ביניהם

מה הוא עוד יכול להציע בעל ערך?

לשתות???

את ההצעת שידוך גם כמובן שדכן מציע

זה האלף בית....

וואוווו! 

המודל החרדי הוא ממש ממש מסקרן אותי עכשיו.

מעניין אותי אם הייתי מעדיף לעבוד בצורה כזאת.

זאת תרבות ממש ממש שונה.

כ לאחד מה שהוא רגיל ככה טוב לו

יש גם פלגים יותר קיצוניים שעושים פגישה אחת, וקשה ליל הבין איך אפשר ככה (כמו שקשה לכם להבין איך אפשר כמו שאנחנו עושים)

זה פשוט כל אחד איך שהוא רגיל ואיך שהוא חי

אחוז הגירושין הנמוך מוכיח את זה.

וזה נתון חוצה מגזרים

אומרים שבגלל הקורונה

מחקר: דתיים מתחתנים מאוחר יותר, חרדים מתגרשים יותר

אבל צודקת, עדיין האחוזים נמוכים בהרבה מאצל דתיים וודאי מאשר אצל חילונים

מה הסיבה לדעתך? האם זה בגלל שהם מצליחים באמת למצוא את ההתאמה יותר בקלות, או בגלל שיש להם דרך לזוגיות יותר מוצלחת, או כי להתגרש בציבור החרדי עושה אותך סוג ג'

עדיין מתוך X זוגות, יש פחות מתגרשים אצל החרדים

אין לי כח להיכנס ללמה זה קורה, אני מניחה שיש כמה גורמים משפיעים

סתם ללכת ראש בקיר?

אם הכיוון הוא בעליה, אז בעוד עשר שנים המצב יהיה קצת אחרת מהמצב המיוחל...

לעצם הענין - עיקר הסיבה לענ"ד שיש אחוזי גירושין מנמוכים זה כי הציפיות מהזוגיות נמוכות, והסיבה שהן נמוכות היא היא הסיבה שאין הרבה דייטים.

בעצם, בחור חרדי יכול להתחתן עם כמעט כל אשה שהוא היה מוכן להיות חבר חדר שלה בפנמיה בישיבה..

ואז הם חברי חדר למשך שמונים שנה, וכידוע - להחליף חדר אתה מחליף רק עם הצד השני ממש עיצבן אותך...

כן כן, אני יודע שהגזמתי.. אבל העיקרון..

עריכה: עכשיו אני רואה שחתולה ג'ינג'ית הסבירה קצת באריכות את מה שאני רמזתי במילים "ציפיות נמוכות" - זה ארוך ואני לא ממש פנויה להסביר - לקראת נישואין וזוגיות

מותר לא להתענין במגמה של נושא מסוים

אני חייבת לדעת כל דבר ולהיות מעודכנת?

מה שבעיקר מענין זה אותי זה שמשפחתי והסביבה שלי מאושרים

כל שאר הזוגות - מענינים אותי כמו שמענינים אותי שאר המגזרים

אם היה מדובר בנושא שמשפיע עלי, אולי היה מענין אותי מה קורה ברחוב

אבל פה זה כל ענין לגופו ולכן לא מענינת אותי המגמה!!!

לגבי המשך ההודעה שלך, כאמור אין לי כח להיכנס לזה....

את לא יכולה לזעוק "אחוזי גירושין נמוכים", מתוך ידיעה ברורה שבעוד עשר שנים הם יהיו גבוהים.

כי אם הם הולכים ונעשים גבוהים - כנראה יש כשל בחשבון שלך.

מי ערב לך על המשפחה שלך והקרובים שלך?

בלי לפתוח פה, אבל שום דבר לא ודאי.

וזה מצחיק לומר "השאר לא מעניינים אותי", אנחנו דנים אם התנהלות מסויימת מביאה תוצאות מסויימות, אם מדובר באותה התנהלות - זה נידון אחד. אין לך איך לחלק.

מה זה "כל ענין לגופו"??? אם יש יותר ויותר זוגות שמתגרשים - אז יותר ויותר "עניינים לגופם" מוכרעים כך!

אתה לוקח כל תגובה באמוציות, דיי כבר

תפסיק למשוך לכיוון התשובה שאתה מחפש ותקרא מה שאנשים כותבים ותנסה להבין מה הכוונה.

מישהו אמר שיש ערבות על המשפחה שלי???

תקרא שוב את ההסבר בפיסקה 4 ובחייאת תשתדל להבין.

אני מורידה מעקב, אם יש משהו מענין או חשוב תתייגו אותי.

כל טוב והצלחות

אני רגוע כמו שלא הייתי  רגוע כבר הרבה זמן, אני פשוט דן בהיגיון

לא ברור למה את חושבת שאני מושך או מנסה להתעלם ממה שכתבת. אני שפוט מסביר לך מה חוסר ההיגיון במה שכתבת, ואת לא ממש מסבירה הסבר שונה בדברייך.

מישהו אמר? לוידע, את אמרת שכל האחרים לא מעניינים אותך אלא רק המשפחה שלך, אז עניתי לך על הטיעון הזה.

וסורי, עושה רושם שבעיקר ממך יצאו המון אמוציות.. 

 לא מבין למה, אף אחד לא התכוון לפגוע בך.

לפחות כל עוד לא מבינים מה עומד מאחוריה, א"א לקבוע שהמגמה תמשך.

אני יכול להציע כמה הסברים [שיש בהם היגיון, לא יודע האם הם נכונים] למגמה, שלפיהם הפער בין הציבורים לא יתהפך, וגם לא יעלם.

שיערתי ככה לפני שראיתי את המחקר הזה.

הערך לחתונה ולחיי  משפחה במסורת יותר חזק.
וברור שבהכללה חרדים יותר שמרנים

זה מחקר של ווינט שפשוט שהם שונאים חרדים
 לא מאמינה 

וכמה מהם קשורים לתפיסה ביחס לגירושין.

גירושין נתפסים בציבור החרדי בצורה הרבה יותר שלילית, ולכן-

1. במקרה הטוב, ינסו הרבה יותר לעבוד על הזוגיות, וזה יצליח.

2. במקרה הפחות טוב, יעדיפו את חיי הנישואין הפחות מוצלחים על גירושין. [לפעמים בצדק ולפעמים לא].

3. גם במקרה פחות טוב, יבינו שאם הם יתגרשו, תהיה להם סטיגמה מאוד שלילית, שהרי אם מתגרשים רק במצבים קיצוניים, אז החשד לגבי מי שמתגרש שהוא בעייתי הרבה יותר גדול.

כיון שהציבור החרדי גדל ומתחנך בצורה מאוד מאוד אחידה, ובגדול כולם מתחנכים לחשוב אותו דבר ובאותה צורה, לעשות את אותו מסלול חיים בדיוק, לחשוב באותה השקפה, ובגדול להיות הכל לפי הספר.

אז זה גורם שיהיו הרבה פחות הבדלים בראש מבחינת דעות ומסלול חיים ו@נשמה כללית כתב (בהגזמה)- שבגדול כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, כי באמת יש אחידות גדולה.

זה יכול להסביר את העלייה, כיון שבאמת רואים שהציבור החרדי נהיה יותר מגוון והרבה יותר תת זרמים, פתאום יש כמה סוגים שונים של מוסדות וכולי, אז אוטומטית החברה נהיית פחות הומוגנית ופחות אפשר להסתדר כולם עם כולם.

זה מסביר גם למה דתיים וחילונים בסדר עולה, החברה הדתית אמנם פחות הומוגנית מהחרדית אבל עדיין יש הרבה אחידות, לעומת הציבור החילוני שזה אפילו פחות.  

וגם מסביר כמובן איך אפשר להתחתן תוך 4 דייטים ועם הבחורה הראשונה שפוגשים, פשוט אין ייחודיות בשום אחת ספציפית. אז כל עוד אין משהו שמרתיע בה/בו מדי, יאללה אפשר לסגור.

ואת זה אפשר לבדוק בקלות בבירורים המקדימים, ואת ההתאמה במישור הזה בודקים טוב-טוב.

לדעתי, זה חלק ממה שמאפשר את שיטת השידוכים החרדית.

כתבתי שכל אחד מוכן להתחתן עם כל אחת שהוא מוכן להיות חבר חדר שלה בפנימיה

כי אין הרבה פער בין חיי נישואין לחיי פנימיה

שניהם "תפקודיים" כמו שכתבה @חתולה ג'ינג'ית, ואם זו אשה שאתה יכול "לתפקד איתה", אז סבבה...

וכמובן שזו הגזמה וכו'

זה משתלב באורח החיים והתרבות.

מה שטוב לבחור בן 19 מחסידות סגורה, שמכיר רק בנות מהמשפחה הקרובה, ושייך לזרם מוגדר מאוד, לא טוב עבור בחור בן 23, שהיה מדריך בבני עקיבא ביחד עם מדריכות, בחירת הישיבה התיכונית הייתה ההחלטה המשמעותית האחרונה בחייו שההורים עדיין היו שותפים בה, יש לו כיוון משלו שהוא עיצב לעצמו, והוא נחשף לתפיסות רומנטיות ביחס לנישואין.

איזה חודשיים ואיזה שלושה.. 

זוג סטנדרטי יתארס תוך שבועיים, זוג עם תעוזה תוך שלושה, וזוג ממש חוצפן אולי ימשכו חודש... 

חוץ מאצל המודרנים ממש ממש ממש. 

חודשיים.

אבל לגבי הסטנדרט הליטאי- באמת קצת התפרעת.

חמש פגישות זה הנורמה.

בגדול יש הבדל בגישה לחיי נישואין בין החברה החרדית (השמרנית) לחברה הדתית לאומית.

החברה החרדית (המיינסטרים)  עדיין יוצאת מנקודת מבט "מסורתית" על חיי נישואין- מה שנקרא: נישואין תפקודיים, לעומת החברה הדתית לאומית שמושפעת יותר מתרבות המערב ומחפשת רומנטיקה בנישואין. שתי הגישות מורכבות ולכל אחת המעלות והחסרונות שלה.

אבל

כשבאים בגישה "תפקודית" יותר, אין מה למשוך כ"כ הרבה זמן.

מבררים לעומק קודם: תכונות, סגנון, אופי, רקע משפחתי, השקפות עולם,

והפגישות באות כדי לוודא שקיימת מציאת חן וכימיה בסיסית.

מעבר לזה- מאמינים בחברה שהשאר יתפתח אחרי החתונה, וגם ככה אין אדם מושלם כך שאין צורך לבחון אותו מכללללל היביטיו.

(רק הדגשה קלה: זה לא שהחברה החרדית היא "מכחישת" רומנטיקה, אלא היא מאמינה שאם הנתונים הבסיסיים מתאימים זה מתפתח אח"כ, והראיה לכך היא מהשידוך של יצחק ורבקה: "ויביאה האוהלה שרה אמו- ויאהבה", כלומר רק אחרי ה"הבאה לביתו"- נישואין, מתפתחת אהבה.

בהתחלה כתבת על ההבדל בהסתכלות על עצם חיי הנישואין - מה שמהווה הבדל למשך כל השמונים שנה שביחד.

ואחר כך עברת לנקודה שגם מה שכן שואפים מהנישואין להוות - בונים על כך שזה יתפתח לאחר החתונה.

כלומר - שי כאלו שהם מודרנים "למחצה" ואז בגיל הצעיר זה יהיה כרגיל ויותר מאוחר ימשכו.

אבל בחור סטנדרט מפוניבז' או בחורה סטנדרטית מ"הישן" - גם בגיל 30 לא ימשכו יותר משלושה שבועות..

אצל בנות זה בעיה כי היציאה לעולם בלי עוגן בבית - משפיעה לרעה.

אבל בחורים שנשארים עוד שנה ועוד שנה בישיבה - לא מאוד נפתחים.

שאני לא חרדיה לכל מי שחשב... כאילו מחמיא לי והכל אבל... שלא יהיו טעויות

אני דתיה רגילה 

נעלבתי בשם הציבור הדתי לאומי

סליחה אם נפגעתם

אני לא באה מאף אחד מהציבורים האלה (כך שאני מגדירה את עצמי דתיה וזהו) והעיקר מבחינתי זה הכוונה של האדם לעשות את רצון ה'... אני לא חושבת שאחרי מאה ועשרים יבואו לאדם ויגידו לו "למה היית חרדי/ דתי לאומי"... העיקר התורה מובילה בחיים שלו.

יש מספיק דוסים לא חרדים, ומספיק חרדים לא דוסים.

יש פגישות

אה וגם שיש להם טבלת נושאים ייחודית שהעלו פה מלא פעמים

חבר הראה לי שמישהו העלה לפייסבוק את הרשימה הזאת בקטע של זלזול

ומלא אנשים חילונים דווקא יצאו עליו ואמרו שהלואי שאצלם היו ככה באים ברצינות לבדוק קשר זוגי

הוא התכוון שמצייצים העלו את זה כזלזול ואז יצאו עליהם בתגובות שתכלס אצל החילונים הקשר עוד יותר שטחי

בפרט כאן בפורום, כבר יצא מהאף..

אפשר לחשוב שהעוילם בטוח שכל זוג נפגשים חרדי הולכים עם דף כזה ומקריאים שאלות

זה כולה טבלת עזר שהוציא איזה ארגון חביב, כדי שמי שרוצה יוכל לעלעל בה ולקבל רעיונות.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜