יש מי שמחובר ויש מי שלא

זה כמובן ברמות שונות

אני חושבת שלבנות יותר קל להגיע לזה בטבעי

כי הן יותר נפשיות ורגשיות מטבען

והן גם מאוד טובות בדיבור

ומשתפות הרבה

וזה מאוד עוזר לעיבוד של רגשות

וכך גם פחות נוצרים משקעים שמקשים על חיבור לעצמי....

קיצר זה הרבה דברים...

ואני חושבת שזה לא רק הכשרה אבל בוודאי שזה גם מוסיף לעניין

כי בחורה יכולה להיות מאוד עמוקה ורוחניקית או לא יודעת מה גם בלי להיות במסגרת כלשהי

עצם זה שכמו שנגיד חמסה חמסה כתבה כאן, יש משהו בשיח הדת"ל שמאוד אמיתי ומאפשר התחברות... 

לדעתי באמת יש הבדלים ממש משמעותיים בנקודה הזאת בין החברה החרדית לדת"ל\חרד"ל.

יש כאן המון שרשורים ותגובות שעולה בהן הפער בין הגברים לנשים בנקודות האלו. ב'חיבור לאינטואיציות' כפי שהגדרת, במחסור ברגישות של הבנים, האינטליגנציה הרגשית שמפותחת הרבה יותר אצל הבנות, החיפוש של בנות אחרי אמפתיה והכלה, וכו' וכו'..

ושמתי לב שאני לא שומע קולות ודיבורים כאלו בסביבה החרדית שלי, ורק כאן בפורום נחשפתי בצורה כל כך ברורה לנקודות האלו.

מהחברים והסביבה שלי אני לא שומע דברים כאלו, ואצלי אישית בדייטים שלי לא הבחנתי בפערים בנ"ל.

אין לי הסבר ותובנה ממה זה נובע, ואני חושב שזאת נקודה מאוד מעניינת שהיה כדאי אולי לבדוק בצורה מעמיקה ונרחבת יותר. 

ואם למישהו\י יש הסבר או הבנה בנושא יהיה מאוד מאוד מענין לשמוע

בס"ד לה"ו

הדברים שאכתוב הם בוודאי כללים ובוודאי יש מקרים יוצאי דופן.
לעניות דעתי זה נובע מהדגש המדהים של החרדים על הקפדה על תורה ומצוות בכל מחיר. לעיתים גם במחיר ההבנה (מעין "נעשה ונשמע" כזה). חוץ מזה, שלצערנו, לא חסרים סיפורים על חרדים שפחדו לשאול שאלות והחליטו לחזור בשאלה. שמעתי מעדויות מחרדים (וגם חוויתי על בשרי) שיש אווירה רווחת של רתיעה משאלות אצל חרדים. לעומת זאת, במגזר הדתי לאומי כל הזמן מדברים על מהות ועל שאלות ועל חיבור למצוות ולעבודת השם, מה שמפתח מאוד הנשמה, אך לצערנו גם לעיתים גורע מהקפדה של אדם מצוות מסויימות מתוך "חוסר חיבור" מסיבות כאלו ואחרות.
בחינוך בציבור הדתי לאומי נותנים יותר מקום לעבודת השם בקו של אהבה, ובציבור החרדי, עובדים יותר בקו של יראה (שיש לקיים מצוות בכל מחיר), דבר שבאופן טבעי עלול להוריד לאדם את הרצון להתחבר למצווה ולהעמיק בה כי גם ככה הוא עושה אותה.
שני הקווים חשובים מאוד אבל אין ספק שרוב האנשים יותר מתחברים לעצמם דרך קו האהבה.

בס"ד לה"ו

בדרך כלל האנשים האלו שואלים שאלות "קשות" באמונה ומתייעצים ואם הם "לא מסתפקים בתשובות" הם יוצאים. או לפעמים באופן טבעי העבודה הרוחנית שלהם מתרופפת (מה שדי נכון באותה מידה גם למגזר החרדי)

מכמה סגנונות במגזר החרדי... 

ונכון, שאני בסביבה חרדית גם שמתי לב שיש פער רציני בין הבנות החרדיות לבין הדת"ל מבחינת השיח.

לא שחלילה אני באה לזלזל, לא מהמקום הזה, 

רק שיש כאן איזה תופעה שצריך לשים לב אליה.

אני חושבת שהדת"ל בנוי על השקפת עולם מאוד פנימית, אולי זה נובע מהחיבור לתורות הרב קוק זצ"ל שהן מאוד פנימיות ועמוקות.... אולי מהפתיחות המחשבתית, אולי זה שמאוד פתוחים לחסידות ולרגש ולדיבורים על לב ורגש ועוד ועוד... 

ושכליות זה מהמם. זה ממש לא סותר

אדם שמחובר לעצמו אז הוא זורק את המח שלו?...

אני חושבת שהעניין הוא לא מהמקום של החיבור לנפש

את זה כולם צריכים. 

העניין הוא רק שגבר יהיה מודע לכח שלו וליכולת השפעה שלו על האישה.

שהוא יהיה מודע לזה שהוא המוביל, שלא ירגישו לא בנח לדבר על זה בצורה גלויה ושקופה. כי זה בעיניי האמת.

ברגע שיש את ההבנה הזאת- רק אז יש איזון והבדלים כמו שאמרת...

אבל זה נושא אחר חח

מסכימה עם זה שלפעמים גבר רגיש יכול להתפס כאילו פחות גברי חלילה

אבל האמת שמניסיון רגישות לכשעצמה לא אמורה להוריד מההרגשה הזאת

זה נטו מה שהגבר משדר

אם הגבר משדר ביטחון אני הגבר, המשפיע, בצורה בטוחה, אז זה לא משנה גם אם הוא בוכה כל יום בלילה, הוא ישדר חוזק.

אבל אם הוא חושב שהרגישות שלו זה תכונה נשית וזה חולשה אז האישה תרגיש את זה, ואזזזז אולי יצטייר בעיניה שגברים רגישים באופן כללי (הכללה הכללה חח) הם פחות גבריים חלילה....

ביטחון עצמי פנימי/עמוד שידרה יכול להיות גם לבחור שקט ורגיש ועדין....

ואני לא בטוחה שגבר ייחתך הרבה בגלל כביכול הצד הפחות גברי שלו- הייתי בודקת יותר על הכיוון של הערך העצמי שלו או דימוי עצמי... 

ומבאס שככה אתה חושב... :/

יכולה לספר על עצמי שמעדיפה גבר עם תכונות נשיות. כן מודה ומתוודה

מעדיפה את הרגישות, את העדינות, את ההתחשבות (אבל אם לזה קוראים נשי אז אוי ואבוי)

אבל לדעתי זה כן מעיד על דימוי עצמי

כי מזה ביטחון עצמי?

שלא משנה בכלל מה הבחורה חושבת ולא משנה בכלל איך היא תופסת אותך

אתה יודע שאתה טוב ואתה בסדר כמו שאתה.

מעניין שאתה מעלה את זה...

אני חושבת שזה בכלל לא קשור... 

אבל יכולה להבין למה קישרת את זה...

עומק רגשי, חיבור לרגשות אולי יציף את העבודה שיש לעשות עם ביטחון עצמי

אבל אם זה הציף את העבודה הזאת זה ממש לא בגלל הרגש

אלא בגלל שלכתחילה היתה עבודה לעשות שם.

אוקי, הוא מרגיש את הסביבה, למה אבל זה גורם לחוסר ביטחון? כי הוא נכנס להשוואות? אז ההשוואות זה המקום של העבודה עם הביטחון העצמי פשוט... לא קשור לרגש... 

אני חושבת שיש כאן איזה טעות בתפיסה... 

כי לכתחילה היה שם נקודה שהיה צריך לעבוד עליה

סתם ככה להרגיש את הסביבה זה דבר מדהים, לא רואה איך זה קשור לביטחון עצמי

ולא חושבת ששיח על ביטחון יכול ליצור חוסר ביטחון

כי ביטחון עצמי מאוד קשור לחוויות מהעבר, לילדות, למה שספגנו בבית...

השיח על זה דווקא חיובי בעיניי, הוא מעלה את המודעות של לעבוד על זה... 

וברורררר שבנים הכי צריכים את זה בעולם.

לא כי הם גברים ולא כי הנשים צריכות את זה כי הם נשים

אלא כי ביטחון עצמי זה דבר בסיסי באישיות של כל יצור אנוש.

ולא קשור אם אתה רגיש מאוד או קר בצורה מפחידה. 

מה שגורם לחוסר ביטחון עצמי

זה חוויות. אולי הרגישות מעצימה אותן

אבל הרגישות לכשעצמה ממש לא הסיבה לחוסר ביטחון עצמי

סליחה על הנחרצות

1. לא מצפים מגבר להיות מושלם. מצפים ממנו להיות מחובר ורגיש בסה"כ.

2. בחורה עם ביטחון יפריע לה בחור עם חוסר ביטחון, אבל היא לא צריכה להגיד לו את זה. ומובן לגמרי למה זה יפריע, כי גבר אכן צריך להיות בהרגשה מעל האישה. זה חשוב לגבר להרגיש את זה לדעתי וגם לאישה. אז מובן אם הבחורה תשלול אם היא מרגישה את הפער הזה... 

3. נכון, לגמרי אפשר לעבוד על ביטחון עצמי. אבל לא קשור לרגישות. יצא לי להכיר אנשים מאוד חסרי ביטחון בצורה מפחידה, בלי עמוד שידרה בכלל והם לא היו מחוברים לעצמם ולא רגישים ולא כלום. 

או שהם פיתחו כל מיני הגנות שמחפות יפה על ביטחון עצמי נמוך

כמו מסיכות, מגננות, וכו' וכו' 

שאני לא התחלתי את הדיון בנימה אישית,

דיברתי באופן כללי,

אבל ראיתי שבהמשך הדיון כתבת על עצמך

ואני חושבת שזה באמת לא נעים מהבחינה הזאת, אז מבינה לגמרי... 

ומתנצלת אם פגעתי... 

(ואני קצת לומדת את זה, לא אומרת דברים נטו מתחושה אישית. 

זה ידוע שחוסר ביטחון עצמי מאוד מתקשר לחוויות מהילדות... להורים וכו')

שאם ילד יקבל אהבה, וקבלה ללא תנאים

שאם ילד יגדל להורים לא ביקורתיים,

הורים שמפרגנים, תומכים, אוהבים, 

אז הוא יגדל להיות עם ביטחון עצמי מאוד גבוה גם אם הוא מאוד מאוד רגיש

והרגישות תמנף לו אפילו את הביטחון

והפוך- 

ילד מאוד מאוד רגיש שנולד להורים

ביקורתיים, פוגעניים, או הורים דורשים מאוד, וכו'

יגדל להיות ילד חסר ביטחון והרגישות רק תחמיר את זה.

וכנ"ל לילדה

אני מצפה מעצמי לעבודה כשאני מוצאת דברים שיש לעבוד עליהם

אז כנ"ל גבר.

חוץ מזה ביטחון עצמי זה משהו שפוגש אדם בכל רבדי החיים ולא רק בדייטים

זה בהחלט משהו ששווה ומומלץ לעבוד עליו

1. להיות רגיש ומחובר זה לא רק תכונה נשית! זה שזה הפך לתכונה נשית זה הבעיה.

2. למעשה לא- אם היא גם חסרת ביטחון אז לא בהכרח שתרגיש את החוסר ביטחון של השני. ואז למעשה זה ממש שידוך מוצלח חח... זה מאוד קשור במינונים אחד של השני בקיצור

3. יצא לי להכיר בחורים מאוד מאוד רגישים. ולא בהכרח שהיה להם חוסר ביטחון, כן היה להם מאוד מודעות עצמית. 

אני באמת לא מבינה מה הבעיה לצפות מגבר להיות מחובר לעצמו ורגיש לזולת.

זה הרבה לבקש? באמת שואלת.

לא אמרתי עכשיו כריזמט ומוביל. 

חוץ מזה זה בסדר שבנות בתחילת דרכן יעופו קצת עם הדרישות והחלומות

לאט לאט עם החיים גם ככה לומדים להתאזן ולהתמקד על מה שחשוב באמת. 

אבל אכן יש מצב שיש נטיה כזאת לבנות, לא אכחד... 

אבל יש ממש מודעות לזה, לעבודה על זה

להתמקד במה שחשוב באמת. בתכונות הקריטיות.

להפריד בין עיקר ותפל, וכו'... 

ורגישות גבוהה אין באמת לרוב האנשים, גם אצל נשים זה לא כזה נפוץ.... 

אז איך בדיוק תתכן התאמה

אם הבחורה מאוד מחוברת לעצמה ומאוד רגישה לזולת. 

ואשמח לדעת בזמנך כי אני באמת צריכה לסיים את השיחה,

למה אתה חושב שזה מוגזם לדרוש?

בעיניי זה קריטי, בלי זה לא רואה איך קורה החיבור בכלל 

באמת אני לא מבין למה הדברים האלה לא פשוטים לאנשים.. 
לא אמרתי חידושים עצומים.. רגש כשמו כן הוא, יותר מרגיש (כמו שהסברת מדויק) ולכן יותר 'נפעל',
השכל לא מרגיש ולכן הוא רק 'פועל' במציאות. הבדל בסיסי

@לב אוהב אני דיברתי על כך שיש קשר בין השניים. לא אמרתי שזה מוכרח ברמה כזאת שאין מצב שלמישהו רגשי יהיה ביטחון עצמי..

פשוט על פי רוב אדם רגשי יצטרך הרבה יותר לעבוד על ביטחון עצמי מהממוצע.

לאדם פחות רגשי זה יהיה יותר קל.

ולכן אין מה להאשים אדם רגשי שהוא לא באותו מקום של אנשים אחרים בחוסר הביטחון שלו..
אצלנו זה יותר בכיוון של עבודת חיים.
כחלק מעין טובה ומרגישות בסיסית, בהחלט הייתי מצפה שהיחס לאנשים רגשיים, ביחוד גברים, תהיה הרבה יותר הכלה וסובלנות כלפיהם. והרבה לשנות את התפיסה לגבי מה זה גבר או מה זה אשה, שזו לכשעצמה שאלה עם צדדים קצת טפשיים/ לא נכונים

אבל אני מוכרח לציין שאני ממש מזדהה עם דבריך וכמעט לגמרי מסכים אתך.

הייתי רוצה לחדד שלדעתי כל זה נכון יותר בהקשר של ערך עצמי ולא דווקא לגבי ביטחון עצמי.

כלומר, הגבר הרגיש שיקבל פידבקים שליליים זה יותר יערער ויפגע בערך העצמי שלו, אבל יתכן מאוד שהוא יצליח להמשיך לשדר בטחון עצמי וחוזק. (והציפיה ל'גבריות' כמדומני שהיא יותר שהגבר ישדר הובלה ובטחון עצמי).

אבל כאמור, קשה לי להכנס לדיון בנושא ולהאריך, רק רוצה לומר שנהניתי לקרוא את דבריך.   

כי כשאני אומר 'ביטחון עצמי' אני מתכוון מבחינה מידותית.. לא מהבחינה החיצונית.

בעיני זה ביטחון עצמי הרבה יותר נכון, מאוזן ויציב.

תודה על התגובה

ורגישות לזולת משמע לדעת להיות בוויתור והקשבה לזולת...

כי מה זה חיבור לעצמך?

זה הבנה מי אני.

זה להתחבר לצדדים החזקים והחלשים

זה לקבל את עצמי כמו שאני

זה לאהוב את עצמי

אני שלם עם מי שאני

ורק אז אני ברגיעה

רק אז יש לי מקום להכיל את הזולת.

לראות אותו.

(וזה לא שחור ולבן, יש לזה מלא רבדים כמובן)

דיבור של בנים על רגשות זה דבר שצריך לפתח - בכל הציבורים.

ועומק הוא ממש לא רק ברגשות (מבהיר, יכול להיות מאוד שאת גם מסכימה עם זה).

לגמרי צריך לפתח בכל הציבורים...

ומסכימה מאוד שעומק זה לא רק ברגשות.

מדהים בעיניי שבכלל ציינת את זה. כי זאת תובנה עמוקה לכשעצמה לדעתי.... 

אבל זמני קצר כעת...

ציינתי את זה בין היתר כדי להדגיש את מה שכן קיים אצל הבנים ויכול להיות מאוד שצריך להיות יותר מאוזן אצל הבנות.

הלימוד האנליטי ועוד המון תחומים שלא מצפים מבנות לקחת חלק (בתור נורמה חברתית) הם גורמים לדעתי לבינוניות מאוד גדולה. 

ושכלתנות

הן תכונות מדהימות שבוודאי יכולות להוסיף לקשר

אבל כל זה מאוד חסר כשאין חיבור לעצמי.

ברגע שיש- אז מדהים... 

לא שללתי, רק ציינתי את הנק' הזאת

בנות כיום גם פותרות המון דברים... 

את לא שללת, בכלל לא

אבל...

את הצגת תמונה חלקית שלא כל כך מפרגנת למין הגברי וזה לא כיף לי לשמוע (דווקא בגלל שיש בזה הרבה אמת)

וכן אולי זה לא נעים לשמוע,

אבל בהחלט שווה לעבוד על זה אם בחור מרגיש שזה חסר לו

פעם הבאה שאת ממשיכה לכתוב דבר כזה אשמח מאוד אם בנוסף תפרגני לגברים ותתייגי אותי!

יש גישות חינוך שלא דוגלות בכך ויש פחות בעיות בכך.

ואני מכיר עוד מי שגדל בחינוך כזה

זאת אחריות אישית לבחור באיזו חינוך אתה גדל.

אבל אין ספק שאדם שהוא מאוד מחובר לעצמו ולרגשות שלו ולנפש שלו

אז הוא אוטומאטית תמיד בעבודה, תמיד בשאיפה לשיפור והתקדמות.

זה לא לחשוב שאני מושלמת, אבל זה כן מאוד עוזר להרגשה הטובה שאני במקום טוב. 

אלא שיש קבוצה של בנות עם אופי מסוים (זה ממש לא כלל הנשים )

שהן במודעות גבוהה, עם עומק, ומאוד מחוברות לעצמן

ובתהליך של התקדמות והשתפרות

זה הכל. 

בשיחות שלי עם בנות שהן כאלה

אני ממש רואה שהן מעריכות כל כך כל מחווה של גבר בדייט, באמת...

ומתרגשות שהוא מראה רגישות ומתחשב.

דווקא יש הרבה יותר הערכה ופרגון לדעתי...

וגם יש מלא מודעות לדברים שמצריכים עבודה. ותאמין לי יש מלא. תמיד יש מה לעבוד

זאת לא נשמעת גישה שמובילה לזוגיות טובה

מי שרוצה להיות שותף לכך הוא שותף לטמטום.

ביקורת זה דבר חשוב. אתה יודע מי הולך עם הזרם...

ממילא אנשים ישתמשו בשכל שלהם ויתחילו להתנהג יותר בהגיון

הכל מתחיל מחשיבה עצמאית לא?

לכאורה אם המחנכים אומרים דברים מטומטים ולבנאדם יש שכל והוא משתמש בו הוא צריך לדחות את מה שהם אומרים (אומרות?)

מסכים שאדם פשוט המוני ממוצע שלא מרשים במיוחד יהיה כזה

אני חושב שמה ש@והוא ישמיענו מתכוון לומר, זה שיש אופי רוחני נשי, ומה שבנות עושות, הן מפרשות את האופי הרוחני הנשי כ"אופי רוחני", ולא מבינות שלגברים יש תהליכים משמעותיים מאד במסלול אחר לגמרי.

גבר יכול לעשות המון עבודה עצמית לא בחיבור ל"אני" אלא בהתגברות על האני. זה לא ניתוק, זאת עבודה מוסרית קשה. הוא יכול להשקיע ימים ולילות בעבודת ה' בדרכים גבריות - לימוד תורה וחיבור שכלי ותפילה בסגנון גברי.

ואז באה בחורה ואומרת "אבל הוא בכלל בלי שום עומק רוחני" וזורקת את כל התורה שלו לפח.

את מבינה איזה עלבון זה? ואיזו טעות מרה זו?

התלבטתי אם לציין. אציין ברמז ובקצירת האומר.

העניין שעמדת עליו של ישות וביטויה, הוא לכאורה באמת שורש הענין. זו הבעיה עליה אני מדבר כשאני מתאר "רוחניקיות יתר". קצת "אש זרה.. אשר לא ציויתי ולא דיברתי.."

כשהעבודה הופכת להיות "הכיף שיש לי בקרבת ה'" ולא "הדבר הנכון שיש בקרבת ה'".  ואז מגיעים גם לקרבה מדומיינת ולהיפוך ערכים וכו'.

ואידך פירושא זיל גמור הוא.

ולא כל בחורה בונה את העולם הרוחני שלה מתוך המדרשה/אולפנא וכו'

וגם אם בחורה נמצאת במדרשה- מי אמר לכם שמשם היא לוקחת את התובנות וההשקפות האלו.

מרגיז משהו

מחילה אבל גם אם הדברים שכתבת הם באמת יפים ומעניינים

שורה תחתונה, זה לא כזה רלוונטי.

בעולם הגברי

מספיק התבוננות ושכל ישר

כדי להבין שיש הבדלים בין גברים לנשים

אז כמובן גם בעולם של עבודת ה'

אם כי חיבור לעצמי היא נקודת פתיחה לכל אמצעי החיים. גם לעבודת ה'

לכן האמירה הזאת שלגבר יש נקודות שהוא חזק בהן ולאישה נקודות שונות- לא רלוונטית לדיון הנל

זה לא שזה לא נכון, זה פשוט לא קשור למה שאמרתי... 

הרוגז לא באמת רוגז אמיתי, הכל טוב... זה חלק מהדיון... 

בכלל לא הייתי מחוברת לאינטואציות שלי וכמעט בקושי לעצמי

ואני לא מתביישת להודות בזה.

כולנו בתהליך, במסע, בדרך.... 

אבל דווקא הבדלים בין גברים לנשים זה משהו שתמיד היה אצלי במודעות... 

וזה רק מתחדד ונבנה יותר עם הזמן ב"ה

גם לנשים וגם לגברים ההתחברות אל ה'אני' העיקרי קודמת להתגברות על צדדים אחרים של ה'אני'.

גבר ואישה מצד היותם בני אנוש

צריכים וחייבים להיות מחוברים לעצמם ולרגשותיהם

ולא כי הגבר צריך להיות כמו האישה או ברמת חיבור שיש לאישה עם עצמה. זאת לא הכוונה. 

ולא אמרתי להיות רוחניק מרחף לא מחובר לקרקע

ולא עמוק כעומק האוקיינוס

אני באמת מבינה שהאמירה הזאת מציפה אולי דייטים בהם בחור חווה דחיה על הסיבות האלו

אני מבינה שזה יושב על משהו כואב

יכולה להבין אפילו שאולי זה מציף רצון כנה להיות מחובר ולפעמים דווקא השיח על זה יוצר אנטי ומגננה.

הכל בסדר, מקבלת.

רק בבקשה, תאמינו לי שזה לא בא ממקום שמאשים, ומבקר ודורש.

זאת המלצה שהיא מתנה בעיניי. לא ממקום מתנשא. ממקום כנה ואוהב. 

זהו.  

גם אם נוריד את שאלת ההאשמה, 

את ממליצה לבנים ללמוד תכונות מסוימות.

אני מסכים שהתכונות האלה יכולות להועיל להם, אבל התכונות האלה מאפיינות בנות.

אז בדיוק כמו שאת ממליצה לבנים ללמוד מיומנויות נשיות ולהקל על כל העולם, אני בא ואומר - בנות, תלמדו קודם כל להכיל את העולם הגברי, ואחר כך להעריך אותו, ובסוף אולי לתרום לו גם את הידע הבאמת חשוב שלכן (בסוף לאו דווקא אחרי שסיימתן הכל, אבל כן שהתודעה תקדים את שני הדברים האחרים)

להכיר את עצמי, להיות מודע ומחובר לעצמי זה לא משהו נשי. 

זה מאוד בסיסי לכל יצור אנוש

ככה אני מקבל החלטות שנכונות לי בכל תחום

ככה אני קשוב לעצמי 

אין בעיה שזה יתבטא בצורה "גברית" יותר.

לא צריך עכשיו שגברים ינהלו יומן רגשות או שיתחילו לעשות שחנשים עם החברים שלהם

אבל כן בדרך שלהם להיות בכיוון הזה בסה"כ. 

ואני חושבת שלגמרי יש הכלה לעולם הגברי. רק הלוואי והוא באמת היה מספיק גברי... (לא נכנסת לזה. דיון אחר... וכל מקרה לגופו) 

כל הגברים שאני מכיר הם אחלה גברים..

ודיבור על רגשות אצל גברים הוא דבר קריטי שלא מספיק מפותח הרבה פעמים. לא רואה בזה אידיאל בכלל בכלל

ולחדד מה זה 'תכונה נשית' ומה זה תכונה גברית זה דבר שדורש הרבה דיוק כדי שתהיה לו משמעות רלוונטית.

את מניחה כאקסיומה שהבנות הללו נמצאות במצב הנחפץ, ולבנים יש פער להשלים.

צריך לומר - שלפעמים הבנות "מגזימות, עם זה, וזה מגיע לסוג של ריחוף ודמיון... רוחניקיות גבוהה מידי. אפשר להשלים את הפער לכיוון השני..

(לא שאני אומר שאצל הבנים זה המצב הטוב ופשוט הבנות אלו שצריכות להשתנות. לדעתי המצב הרצוי הוא איפשהוא באמצע, והלוואי שמשני הצדדים יתקדמו לכיוונו)

כאילו בנות בכח מנסות להיות רוחניקיות גבוהות.

אם לבחורה מסוימת יש נטיה טבעית לזה, אז סליחה אבל היא ממש לא "מגזימה"

היא פשוט הולכת עם הייעוד שלה ועם הלב שלה. זה הכל.

זה משהו באופי, בנטיה, בטבע, אי אפשר ממש לשלוט בזה.

זה לא שקמים בבוקר ואומרים "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר" כי זה ממש שטות. 

אנחנו מתהלכים בעולם עם נטית הלב והנשמה שלנו ולאן שה' מכוון ולוקח אותנו,

ואם הוא לקח אותנו למקום רוחני מסוים וגבוה אז יש לזה סיבה וזה ממש לא משהו שאפשר לשלוט בו. זה לא בידינו בקיצור. 

באותה מידה אני יכול לכתוב על דברייך שלך, שהם נשמעים האשמה, כאילו גברים מחפשים בכח לא להיות ____ והרי אם יש להם נטיה להיות מה שהם אז סליחה אבל זה ממש בסדר ואי אפשר לשלוט וכו' וכו'.

אבל למה את לא חושבת ככה על מה שאת כתבת אלא רק על מה שאני כתבתי?

בדיוק בגלל הנקודה שעליה הערתי: את רואה את המצב של הבנות הללו - כהמצב האידיאלי, המתוקן, הראוי והנכון. ומסתכלת על כל מי שלא כזה - כאל בעל חיסרון, רק שאת אומרת "אוי, ממש חבל, הרי אפשר לתקן את החיסרון הזה"....

וזו בדיוק הנקודה. בדיוק. אין שום סיבה להניח שהמצב של הבנות האלו הוא המצב המושלם והבנים שאין להם את זה הם המפספסים. למעשה - יש סיבה להניח לא ככה אלא הפוך - שהן באמת מגזימות.

האשמה? לא מאשים. קל וחומר ממך: אם את, שמתייחסת למצב הזה כמתוקן, לא מתכוונת ,להאשים" את הגבריםש לא כאלו, אלא רק לדבר עלז ה ש"חבל" ו"אפשר לפתור", אז קל וחומר אני - שלא אומר שהמצב הגברי הוא המתוקן, אלא שהנכון זה אישפהאו באמצע, ושני הצדדים צריכים לעבוד על זה - קל וחומר שזו אינה "האשמה".

לומר שיש מה לעבוד בתחום מסויים זו ממש לא האשמה. אפילו אפילו אם מדובר על לומר לבנות לעבוד על משהו שהן מאוד נהנות ממנו. זה הכל.

להגיד "זה לא בידינו" זו התחמקות. ולהבין את דברי כאילו אני רוצה שבת תאמר, כלשונך: "טוב היום אני מתרחקת מרוחניות, היום אני אהיה פחות עמוקה, היום אני אנסה להיות פשוטה יותר", זה אפילו עוול... 

הרי זה כל הטיעון שלי: שזה לא בסדר לחשוב שהדרך הזו הי אהיא הרוחניות, היא היא העומק, והאחרים הם "פשוטים".

סליחה על הבוטות, אבל אם כבר, אז המשפט היותר מדוייק לשקף את מה שאני רוצה שבת תאמר לעצמה הוא: "טוב, היום אני מתרחקת מרוחניקיות (לא רוחניות, רוחניקיות), אשתדל להיות יותר אמיתית, ופחות לחיות בדמיון". תאמיני לי, זה לא פחות עמוק ולא יותר פשוט. אדרבה.

את לא יכולה להניח שאתן המושלמות, ובכלל לא שייך שתשנו את זה כי זה הטבע וזה הנכון, ומי שאומר אחרת הוא "מאשים". והגברים הם החסרים והם צריכים לעבוד ולתקן, והם בטח יכולים וזה נדרש מהם וממש חבל שלא...

סליחה אם זה נשמע קצת פוגע, השתדלתי להיות עדין, ואין לי כל כוונה כזו.

אני מאוד מצר על הפריחה של העסק הזה, ועוד דווקא בחוגים היותר דוסים...

אבל זה לא רק העניין של גבר מולא שה, אלא גם קידוש הרוחניקיות עד כדי היפיות. כל אחד (אחת..) רוצה להיות הרב הנזיר.

(ואם תעיז לשאול: "זה ניסיון להיות הרב הנזיר?" יאמרו לך: "עוד מילה נעשה ממך הרב זצ"ל"... טוב, זה כבר סתם תוספת לאווירה.. )

לגבי להוביל אני דווקא מסכים. אבל עם העוול נפגשים בצמתים אחרים, ובפרט בצומת הזו של העבודה הרוחנית. מין תפיסה שכזו שתמיד האשה היא הקרובה האמיתית לאלוקים, והגברים (האלה ה"יבשים" והמסכנים, שבמקום ללמוד נתיבות שלום ולהתמוגג מתורה של ר' נתן, לומדים מיגו דרמאי ומתפלפלים ב'קצות' מוקשה, רחמנא ליצלן ולשזיבן...) הם אלו שצריכים עוד לעבור קורס באיך להתעסק איתו... 

(וזה מתחיל הרבה לפני הדרכות לדייטים, נראלי זה בלגן שמתחיל בשנת (ובהשפעת?..) המדרשה)

שפחות מדגיש את השפה המוגזמת על 'בנים בנות' שקיימת כיום אצל חלק מהציבור הדתי.

אדם פרטי מחליט בשלב מסויים איזה חינוך מדריך אותו בחייו האישיים ויש לו יכולת ביקורת על החינוך אותו הוא מקבל.

אם אדם קולט דעות לא טובות - זאת האחריות שלו לעסוק בכך. הוא לא יוכל להאשים אף אחד אחר.

הפוך- דווקא יש בי הרבה הבנה לסיבות שגרמו להם להיות עם פחות מודעות וחיבור לעצמי

וזה לא משהו שרק חסר לגברים. יש גם בנות שחסר להן את זה. 

אין פה תחרות מי יותר טוב מהשני.

יש פה ניסיון להבין את הבעיה, ולנסות לפתור אותה כדי שיהיו יותר חתונות.

ואתה יודע מה, תצא שניה מהמקום של גברים ונשים. ודייטים וחתונות.

כל בחור צריך להתבונן בעצמו ולהרגיש האם אני באמת מכיר את עצמי ומחובר לעצמי. זה הכל. 

לא בגלל דייטים, ולא בגלל שום דבר. 

ורק ניסיתי להסביר שבחורה שהנטיה הטבעית שלה היא להתבוננות והעמקה ורוחניות

אז לא רק שאין לה איך לעצור אתזה אלא שהיא עם הזמן רק מתפתחת בזה יותר.

כי ככה זה עובד, אדם רוחני ועמוק ניהיה עם הזמן אפילו יותר ויותר רוחני ועמוק. זה מנגנון שמפתח את עצמו עם הזמן. 

וזה לא עמוק מול פשוט והפשוט צריך להיות עמוק. ממש לא. זה לא מה שהתכוונתי.

דיברתי נטו על חיבור לעצמי. האם חיבור לעצמי יפתח עומק? אולי, תלוי בנטיה של הנפש.

האם יש עניין להיות עמוק? לא בהכרח. כי שוב, זה תלוי בנטיה של הנפש והייעוד שלה.

ולכל אדם יש עבודה. לבחורה רוחנית יש עבודה להיות יותר מציאותית ויותר בקרקע, אין ספק. אבל היא לא יכולה לנתק את עצמה מרוחניות כי זה המהות שלה. 

ואין כאן עניין של מושלמות. יש כאן עניין בסיסי של איך אני מגלה את האני שלי, ומשם ורק דרך שם אני יכולה לעבוד על דברים בעצמי כדי להיות אדם יותר טוב. 

רק כתבתי שלתפוס את דבריי שלי (על מה הבנות צריכות לתקן) כהאשמה - זה בדיוק כמו לתפוס את דברייך שלך (על מה הבנים צריכים לתקן) כהאשמה.

גם אני לא מאשים, וגם אני יכול להצביע על הסיבות שגורמות לבנות להיות כאלו.. בדיוק כמו שאת יכולה להצביע על הסיבות אצל בנים...

אני יודע שזה לא עניין של תחרות, אבל זה קצת מה שאתן יוצרות - "אנחנו מושלמות, מחוברות להוויה האלוהית במלוא הופעתה האידיאית, אתם יבשים ולא מודעים, ותתקנו את זה..."

אז לא, זה לא ככה. מאוד לא.

גם הנטיה הטבעית יכולה להשתפר ולהיתתקן, אנחנו לא סוס שוטף במלחמה ואדם צריך לפקח את אורחותיו, ואם יוברר שהליכה בצורה מסויימת אינה ראויה -  אז צריך לעשות "חושבים", גם אם זו הנטיה הטבעית.

שוב: כמו שאת מצפה מגברים לשנות את עצמם ע"י בדיקה אם הם נוהגים כראוי, למרות שהם בעצם הולכים עם הטבע שלהם, כך אני מצפה מבנות לעשות את אותו הדבר. וקל וחומר - כשאני, בשונה ממך, לא אומר שהגברים מושלמים בתחום. לדעתי הן הבנים והן הבנות - מוקצנים, אלו לכיוון זה ואלו לכיוון זה, וגם אם זה הטבע אצל שני הצדדים - שני הצדדים צריכים לעבוד על עצמם ולהשלים את עצמם. טבע זה לא תירוץ.

וכל זאת טרם שנגענו בנקודה - שזה המון פעמים ממש לא טבע אלא הסללה... אוהו הסללה... גישות שלמות שמייצרות 'היפיות', ומלמדים אותן שזו זו מטרתן בעולמן, וקרבת ה' העליונה שלהן...

אני מסכים על הצורך ב"גילוי האני", וקל וחומר שאני מסכים עם הצורך ברוחניות, וחלילה לי לומר שבחורה צריכה להתנתק מרוחניות. אבל לזה אין קשר ל"רוחניקיות" והזיות, "הרגשות" פנטסטיות שבינן ובין רוחניות בקושי בקושי יש חוט של גרטל.

צריך הרבה הרבה קרקוע וכנות כדי לוודא שההרגשות האלו מחוברות למשהו אמיתי ונכון. שהעומק הוא עומק, שהרוחניות היא רוחניות, שחיבור הוא חיבור ושהפרפרים הם קרבת ה'...

וחוץ מזה מה הקשר מורות

השקפה ועולם פנימי לא בהכרח נקנים ע"י המורות באולפנא

אתה יודע, עובר הרבה מים בנהר מהאולפנא עד גיל מסוים

ולא יודעת את מי פגשת, אבל לא בטוחה שהמצב כל כך חמור כמו שאתה מתאר... 

חושבת שיש הרבה יותר מודעות לזה היום... 

כתבה פותחת השרשור:
'המגזר הדתי מייצר סוג של בנות מאוד מחוברת לעצמן ועמוקות ופנימיות'

זו!! הגדלת הפער מגברים, מזוגיות פשוטה תמימה שקטה כמו פעם, שנשמרה יותר אצל חרדיות כנראה.

כל עוד בנות עסוקות בעולם המלל ותכנים נפשיים מילוליים ו'אינטואיציות' וכו (ולא מדבר כרגע על כך שיש שם הרבה דמיון. כן, אתן לא נביאות עדיין, שתהיו בע"ה! נבואה היא מתוך המון המון דממה דקה)

הרבה 'אקשן נפשי'

חסרה הרפיה,
פשטות,
שחרור נפשי,
האטה,
הכנעה,
נוכחות,


נפש=נופש

"שבת וינפש".

מנוחה.



פנימיות ורוחניות אמתית הם הרבה הרבה הרבה מעבר לעולם המלל

חיבור לעצמי העמוק ביותר זה המקום השבתי הביתי הקדוש בתוכנו, הכתר
וזה דרך נוכחות, אצילות, דממה, קדושה ואינטימיות גופנית!!!!!! לא דווקא מינית! לא יצרים! קדושה!

היהדות מאמינה בקדושה, וקדושה אמתית בנויה על העולם החומרי הקדוש.
אנחנו לא נזירים במזרח שצריכים ליצור קשר נפשי חסר גוף
לפי היהדות זוגיות מתחילה בחופה. בסיס חומרי אינו פרס או תוצאה לזוגיות נפשית מעולה לפני חתונה! אלא בסיס חומרי זה התחלה ואיפשור לזוגיות נפשית מעולה
לפני חתונה זו לא זוגיות!, זו בדיקת התאמה בסיסית בלבד.

לא יעזור לבנות. לנשיםיש תשעה קבין של שיחה ולגברים קב 1!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!

הנסיון לקחת בנים (במיוחד רווקים) לעולם המלל הנפשי לא ילך
(גם גברים מטפלים מומחים לנפש ולשיח נשי נשארים רווקים מעל גיל 40)

רק פשטות נפשית ודרך הגוף! "מבשרי אחזה אלוק".

הייתי קורא לנושא שאתן מחפשות, ובצדק, 'שיח נשי', לא נפשי. חסר אצל בנים ענין שיח נשי. נכון. ולומדים זאת עם אשה! לא עם גברים. אז מתי הגיוני שזה יהיה? נכון, אחרי חתונה!
כמו פעם, כמו בתורה.

אין דבר כזה קשר נפשי נמרח ללא בסיס חומרי גופני!

ההזזה הצידה של עולם הגוף למשך שנות הרווקות הדתית הכניסה מלא תכני נפש מילוליים, בעיקר נשיים! (ומי הכניס? מלמדים נשואים! שיש להם חיי גוף, לא רווקים הכניסו)

זו המצאה דתית של דורנו (כנראה לא של רבנים), המצאה קלוקלת.
צאו מהסרט הזה. תפסיקו לחשוב שיש זוגיות אמתית ללא גוף, לפני חתונה. זה קונספט שמאמלל גברים פיזית, יותר מאשר מקרב אותם נפשית לבנות

למה בנים פחות יכולים לפני חתונה?

כיוון שברגע שאנחנו נכנסים פנימה, כל בן אדם, יש לנו שם טבעית דברים וחסרים גופניים
בנות יכולות להזיז, להדחיק הצידה הרבה יותר בקלות את החוסר הגופני

בנים פחות!
ויש לזה סיבה ומטרה בעולם!

פחות אחיזה ויותר נסיון להציל את מה שנותר מהצעירות

ראשית, ההכללות הללו טועות באופן בוטה.

בוודאי שיש בנות מצויינות ב"מיגזר הדתי לאומי" (ולא רק שם),

אבל ה"חיבור" הזה שאת מציינת, "לעצמי, לאינטואיציות שלי", יש בו גם צד של דמיונות.וזה לא דווקא רע, זה מה שמתאים להן.

ולצד השני - העומק והפנימיות אצל בנים תורניים - בהכללה - הוא ממש לא פחות. בעדינות.

אלא מה?

בדיוק הדמיון הזה הוא מה שמטעה אותך. כי את אכן בצד הנכון מבחינתך. את בת, ואת רואה את הדברים כבת. זה מעולה. אבל צריך להכיר שיש עוד "צד"...

מה שאת רוצה, בלי שבאמת את מתכוונת לכך, זה שהבנים יהיו בנות. והם לא יהיו - למרבית המזל. כמו שצריך גם שבנות לא תהיינה בנים.

הבנין הפנימי של בנים תורניים, לא יבוא ע"י "חיבור לעצמי ולאינטואיציות שלי". אם כי בוודאי הם צריכים מודעות עצמית והרגשות עצמיות. הדרך היא לא כך.

אמרתי את דבריי בצורה מאוד עדינה

חלילה לא באתי לצאת נגד מישהו

להיות מחובר לעצמי ולאינטואציות שלי אלו לא תכונות נשיות! ולהיות בתודעה כזאת לא הופכת את הבחור לנשי. ממש לא.

אין בעיה, אתה יכול לקרוא לזה מודעות לעצמי ולרגשות שלי. הטייטל לא באמת משנה. הרעיון משנה.

ובטח אין זה המקום לזלזל בבנות כאלו שהן כאילו מדומיינות. מחילה, אבל זה על גבול הפוגע. 

משנה אם מחובר או לא.

אתה קורא לזה בצורה אחרת, בדרך אחרת. שווין

הבחור מחובר לעצמו? מעולה. זה בסה"כ מה שביקשתי.

אלא שמה שביקשת, בלי שאת בכלל מודעת לכך, הוא לדעתי שבנים יהיו בנות. והם לא יהיו.

ה"מחובר לאינטואיציות", זה דבר שאצל בנות תופס הרבה מקום - אצל בנים לא.

המודעות העצמית אצל בנים תורניים תבוא יותר מתוך עמל של תורה ומידות והתבוננות, אצל בנות בצורה אחרת.

ולכן גם המסקנה הכוללנית שאצל בנים המודעות העצמית חסרה, היא מסקנה לא נכונה. אם כי בוודאי שלאל אחד מהמינים יש את יתרונותיו.

ולא התכוונתי שהמודעות העצמית של בנות היא "מדומיינת". אלא לגבי ההשוואה שעשית לגבי ה"עומק". בנות עם איכות, עמוקות בדרכן. ובנים -בדרכם. זה לא באותם כלים נפשיים בדווקא. יש דברים דומים - ויש שלא.

ובוודאי לא באתי לזלזל חלילה. הרי הדגשתי שגם אני מכיר את האיכות הזו שיש ב"ה אצל בנות עם עומק רוחני בזמננו. כמו גם אצל בנים בגוון קצת אחר.

אין לאף פרספקטיבה רחבה באמת ומרגיש לי שזה מוביל למקום לא טוב בנפש כל החיפוש סיבות הזה. ובכלל כל ההתעסקות בזה.

לנפש... 

מדי פעם אם עולה לי משהו, אני זורקת אותו לחלל.

למה לעסוק בהם בכלל?

כאילו אם זה מגיע ממקום "בגלל זה קשה לנו למצוא בן/בת זוג" זה נראה לי מבאס ולא מוביל למקום טוב.

את רוצה מישהו עם עומק - מצויין. תתפללי על כך ותשדלי על כך. ותתפלספי על הגעוגע וכולי

את מבינהל מה אני מתכוון?

אולי אני סתם חופר אבל גם לא לקחת את זה למקום כזה אני חושש שחבר'ה פה לוקחים את זה באופן של הטחת אשמות... 

ואם זה ייגע במישהו והיה זה שכרי... 

שלא כדאי שהסבר הסוציולוגי ישמש כמענה לנפש בצורה כלשהי

לומר ה'בחורים התורניים' הם כאלה או כאלה... זה לא נראה לי מקדם. זאת דעתי. 

כי בפרקטיקה כל הצעה נמדדת לגופה.

ושם זה כבר לא משנה כל האמירות האלו

פשוט ניגשים ובודקים אם יש חיבור, זרימה, תקשורת וכו' כרגיל בקיצור... 

כי אם אני מתוסכל מכך שבנות/בנים הם כאלה וכאלה זה לפעמים עלול להעצים פחדים ממה שהם באמת

לדעתי חשוב מאוד לכל אחד ללמוד להתחבר לעצמו.

המשמעות של החיבור לעצמי, הוא קודם כל לפתח מודעות. מודעות לעולם הפנימי שלי, מודעות לרצון, מודעות למרחב המחשבתי, מודעות למידות הנפש, מודעות לעולם הרגשי, מודעות למרחב האינטואיטיבי והגופני. ומתוך המודעות לדעת להנהיג את כל כוחות החיים, להביא אותם להרמוניה, ולכוון אותם לפי המוסר היושר והצדק. מדרגת החיים הזאת מתוארת מאוד יפה בספר הכוזרי מאמר שלישי פסקה ה'.

יש שוני בין חיבור עצמי אצל בנים, לבין חיבור עצמי אצל בנות. משום שיש הבדל בין העולם הפנימי של בנים לבין העולם הפנימי של בנות. וגבר שלומד להתחבר לעצמו, זה ממש לא אמור לקבל צביון נשי. דווקא גבר שמחובר לעצמו הוא יהיה הרבה יותר גברי, הרבה יותר מנהיג, הרבה יותר חי, הרבה יותר משפיע, הרבה יותר מאיר לעולם. כי הוא מחובר לגבריות שלו בצורה עמוקה ומודעת, והוא יהיה מחובר לעוצמות חיים אינסופיות שזורמות בתוכו. וזה ממש לא אמור להתבטא באופן אגרסיבי או לוחמני, אלא באופן עדין וטהור ואצילי. 

לכן עבודה של חיבור לעצמי ממש לא צריכה להביא למאפיינים נשיים. כשגבר מתחבר לעצמו, וזה מקבל ביטוי נשי, הוא גם קצת מתרחק מעצמו באותה מידה. ולכן הייתי ממליץ לבנים לשמוע הדרכות שמתאימות לבנים בנושא הזה. אף על פי שלמדתי לא מעט מנשים בנושא הזה, ויש מה ללמוד, בסוף כדי לדעת איך זה מתבטא אצל גבר, צריך לראות גבר שחי ככה. 

וזה ממש לא עבודה רק של בנים. גם בנות מהצד שלהן צריכות לעבוד על זה באופן הנשי. ואני לא ממש חושב שיש איזה פער בין בנים לבנות, פשוט יש שוני בביטוי של הדברים, וצריך ללמוד אחד את השני.

הנקו הזאת שציינת שזה שגבר מתחבר לעצמו הוא יהיה כך בעצם הרבה יותר גברי, מנהיג, משפיע.

מדהים. מדהים

ומתחברת מאוד לעצה שצריך ללמוד את זה מגבר שנמצא במקום הזה, לראות גבר שחי ככה. בדיוק... 

הלוואי ויפתחו סדנאות שעוסקות בעניין. הלוואי. אני הראשונה לתמוך ולעודד את זה בע"ה

מתייגת ברשותך את כל מי שעסק בדיון ולא כל כך הסכים איתי 

@ד.

@והוא ישמיענו

@נשמה כללית

@נוגע, לא נוגע (בעצם, לא יודעת אם הסכמת או לא, אבל חושבת ששווה לקרוא את התגובה הזאת)

@סוג'וק

@ultracrepidam

@פלונפון מירוסלב

מה נקרא להתחבר לעצמי

אבל זה לא לעכשיו, ואולי לא בכלל

השאלה אילו צדדים להציג/להדגיש יותר ואילו להציג פחות היא משמעותית

לדוגמא - כמעט כל הפלגים בציונות הדתית מסכימים על 90% מהדברים.

הדגשים של כל תת מגזר הם יכולים להיות שונים ב180 מעלות ועל זה יהיו 'מלחמות עולם'.

ככה זה בכל הנושאים. פחות חשוב התוכן עצמו - יותר חשוב מה המסר העיקרי שהוא בא להעביר.

ההדגשה של החיבור להעצמי היא קריטית בעיני.

גם אני ארצה להסביר על ההתגברות על העצמי אני ירצה להביא מתוך החיבור להעצמי ולא להיפך.

זה לא שהיא כתבה איזה נימוק חדש שאמור לשנות את עמדתי.

אמנם באמת ביחס לדבריה ההתנגדות יורדת חלקית, כי היא מדגישה שזה צריך לבוא בצורה גברית, ולא שגבר ייהפך לאשה. אבל מה שאני טענתי עדיין קיים - זה שבנות "רוחניקיות על מאה קמ"ש" מניחות שזוהי שלמות העבודה ותכלית הנרצה, והגברים שיתקנו ת'צמם... בעוד שהאמת היא שלבנות האלו יש הרבה מה לעבוד בדיוק בנקודה הזו - של לרדת קצת מהענננים ולהיות מחוברות למציאות.. (כן כן, "מחוברות לעצמן" בקטע אמיתי ולא בקטע דמיוני)

יותר מזה אני אגיד, לצערי זה נראה ככה - שכעת תתלהבו מהרעיון של "להיות מחובר לעצמו בסגנון גברי", אבל כשתפגשנה בזה - זה ממש לא ירצה אתכן. תקראנה לזה "לא מחובר לעצמו" באותה מידה.

כי זו בדיוק התקלה פה, שורש הטיעון של השרשור הוא בכך שאת חווה את החוויה ה"נשית" (ה"פנטסטית", נשית באובר...) כחוויה היחידה הטובה והמתאימה. ולא מסוגלת לזהות את החיבור שיש בסגנון הגברי, את הנכונות והטוב שבו.

אז כן, כל עוד זה ברמת המילים נחמד לך עם הסיוג של "שיעשה את זה בצורה גברית". אבל בתכל'ס? כל פעם שתראי את זה בצורה גברית את פשוט תאמרי "הוא לא מחובר לעצמו". ותמשיכי לנצח לחפש את הגבר העונה לדמיון שיצרת לעצמך, תוך שאת משלמת לעצמך מס שפתיים שאומר בערך "גבר נשי, אבל שיהיה נשי בצורה גברית..." אוקסימורון כזה, מין יצור פרדוקסלי שלא קיים במציאות, ניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

במחשבה שניה, עכשיו ברור לשם מה התיוג...

גם קצת מעלה חיוך - כי זה בדיוק מסביר את ההבדל. כל כך הבדל, עד שהכותבת היקרה מתקשה להבין מה בעצם יכול להיות ההבדל, כפי שציינתי בתגובתי על ההודעה הזאת.

אשה יכולה לטייל בנפש עם חברה

איש יכול לטייל בשכל עם חבר

שניהם יחד צריכים לשכון ולחוות שכינה ביניהם בנוכחות כאן ועכשיו (ישוב הדעת ולא טיול בדעת) ומתוך האנרגיות השונות מהמין השני שחדשות עבורי

כל אדם צריך להשתדל להיות מחובר לעצמו. עם מודעות עצמית ותחושה עצמית. זה פשוט.

אבל האופן הוא שונה.

האופן והמהות שעלו מדברייך (כגון האמירה "ולאינטואיציות"), הוא אופן שמתאים יותר לבנות.

לא מגיעים לדברים הללו באותה דרך. ואינני חושב שמה שחסר לבנים זה ש"יעברו איתם תהליך" כזה.

את פשוט נוקטת בשפה ודרך של בנות. זה מעולה - כי את כך. ולכן כנראה גם קשה לך מאד להבין מה כאן בעצם יכול להיות אחרת...

הסכמתי עם לב אוהב שחשוב ללמוד להתחבר לעצמנו. אך הדגשתי שזה נעשה באופן שונה מנשים, כי מבנה הנפש הגברית שונה ממבנה הנפש הנשית.

ואכן החיבור לאינטואיציה אינו עומד במרכז הכובד של הנפש הגברית, אם כי טוב וחשוב ללמוד לשים לב אליה, ולשמוע מה יש לה לומר. אך כמובן שבסוף להתנהל ולקבל החלטות על פי השכל. השכל לוקח את האינטואיציה בחשבון, והוא מחליט אם נכון להקשיב לה או לא. 
 

חשבתי להתחיל לפרט מה זה כולל אצל גברים. אך זה ארוך מידי, וקשה קצת לכתוב את זה. אך בקצרה החיבור לרצון, הוא אולי הכי משמעותי אצל גברים. ככל שגבר יברר את הרצון שלו, ויהיה יותר מחובר אליו, הוא יהיה עם יותר אנרגיה וחיים. 

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !