משתפת -
חברות שלי, קבוצת בחורות בגיל ה - 17\18 מתכננות לצאת לצימר ל3 ימים בטבריה, בלי תוכנית מדוייקת, אלא "שם נראה כבר מה נעשה"
אחנו גרות באיזור המרכז\דרום.
הם מתכננות ליסוע באוטובוסים....
לא יודעת איך הם מרגישות עם זה בסדר.
אני אפילו לא מחכה לאישור או שלילה של ההורים, כי בעיניי זה חוסר אחריות, סכנה, לא יודעת מה עוד...
אני עדיין בהלם איך הורה כלשהו מסכים לדבר כזה....
אני היחידה המזועזעת?
אם מישהו לא מזועזע, סתם, אני רוצה להבין למה, בקטע רציני.
זו קבוצת בנות מהכיתה שלי, ש...אם הן היו הולכות לבד, אני יודעת שזה היה נגמר בהרבה יותר מעישונים ואלכוהול...
דברים נוראים יותר שקורים בציבור החרדי...
הן רוצות לשלם על 2 לילות בצימר, הן צריכות עוד בנות, אז הן פנו אל הקבוצה שלי מהכיתה...
הקבוצה שלי הרבה יותר מתונה, אם הקבוצה שלנו תגיע לא יהיו בלאגנים, אלא נתפצל וכל קבוצה תתנהל לפי הסטנדרטים שלה.
אבל נראה לי שהמקום הזה, שהוא רחוק מהבית, להגיע אליו באוטובוס, וקבוצה של בנות... לא בנים.
זה מפחיד אותי.
פשוט אני וחברים שלי גם עושים את זה עוד כמה ימים...
טיול כזה לצפון של ''נגיע ונראה'' אבל זה קצת שונה 
ברור שהם שואלים מה נעשה וכזה
ויש לנו תוכנית בערפול אבל הרוב זה כזה ''יאלה בואו הולכים לשם''
כאילו... אצלינו זה לא ככה, ליסוע באוטובוס זה לא דבר שבשגרה...
וגם לא להיות בחוץ בשעות הלילה.
אז ללכת באוטובוס למקום רחוק ולהיות שם כמה לילות לבד זה בכלל טראומה😅
אם הייתי מוציאה רישיון זה היה אחרת... כי לא היו צריכים לשנע אותי לכל מקום, אבל ככה זה בעיה...
טוב, כנראה אצלינו פחות משחררים מהר...
שושיאדיתטוב אבל בנים זה אחרת...
גיל 18 משוחררים.
אבל בנות צריכות שמירה ופינוק יתר
שושיאדית
זה לא "רק"
ולא מזועזעת בכלל.
יש לי חברות שיצאו לנופש שידעתי שזה יגמר רע- אבל זו הבחירה שלהן.
לעומת זאת יש לי חברות- גם כן באותו הגיל שטסו לאומן לבד, ואני יודעת שזה יצא מצוין.
אם את רוצה להשתתף קחי בחשבון את האווירה שתהיה ואם את רוצה להיות חלק ממנה.
בהצלחה!
שושיאדיתאבל רחוק מדי זה קצת מפחיד
יש לי כמה חברות שנסעו לאילת בטרמפים ומצאו איפה לישון, וגם שאני עולה לצפון אני עולה לישון על החוף בכינר..
אז עוד צימר? שווה רצח!
ואוטובוסים? אני לא כזה הרבה נוסעת..
נראלי זה תרבות שונה פשוט.
רק שהתרבות שלי שונה מחברותיי
וגם אני לא נוסעת באוטובוסים...
בפעם האחרונה שנסעתי קרה לי מקרה ממש לא נעים.
אני לא נוהגת לנסוע באוטובוסים בכללי אז אני הרבה מסתבכת עם הדרכים וזה מציק לי מאד לנסוע בכלי תחבורה מלא אנשים זרים.
טוב... אולי יש לי פוביה, כי אני מתחילה להשמע לעצמי קצת מוזר, אבל זה המציאות.
יש לנו מספיק רכבים בטווח הקרוב
יעל מהדרוםלכל דבר יש צד טוב וצד פחות נוח.
נסי לדמיין עצמך כל החיים עם אנשים ששומרים את צעדייך ומעשייך....
כמובן שזה בא מדאגה אמיתית ומסירות עד כלות.
אבל יש את המושג "אהבה חונקת".
איך את זזה ממקום למקום? טרמפים? הר
מצחיק שאת מראה שיש בעיה אם אוטובוסים, כי היום נגיד רוב החברות שלי נוסעות בטרמפים.
יש לי הרבה חברות שנגיד עושות לעצמם "טיול טרמפים" שכול טרמפ שמגיע הם עולות עליו, ופשוט נתקעות באיזה מקון ומשם ממשיכות. אני תאמת עשיתי את זה, הי מטורף! אבל חסר אחריות
קיצור מה שהבאת, זה לא מתקרב למה שאני מכירה.
אני גם מנחשת שזה בנות חרדיות, בטיול הזה.
קודם כל מהתגובות שלך אני מסיקה שאת באה מחברה הרבה יותר סגורה, ואת בשוק מכל מיני דברים שבציבור הדת'ל הרבה יותר מקובל...
ספיציפי על המקרה הזה אני חושבת שברור שהרבה יותר מלחיץ, אבל באופן כללי חברות שנוסעות כמה ימים לטיול, מה הבעיה?
אני באופן אישי נסעתי מגיל הרבה יותר צעיר עם חברות לצפון, לפעמים בטרמפים ולפעמים באוטובוסים, ומגיל מסוים כבר ישנו במקומות מסודרים. (שמיצינו את השינה בכינר
ברור לי שבתור אמא יהיה לי קשה לשחרר ולהסכים לילדים שלי לנסוע, למרות שאני בעצמי עשיתי את זה שנים, אבל זה חשוב בעיני לתת לילד תחושת עצמאות וחוויה. אני ממש שמחה שההורים שלי לא אסרו עלינו לנסוע לטיולים אלא סמכו עלינו.
אם הם אחראיות, בוגרות ושומרות על עצמם, או שלא .. לא קשור לבחינה הזאת שזה מסוכן, כדאי להם מאוד לתכנן כל יום מה נוסעים.. כי זה אחרי זה יוצר בלאגן ומריבות.. מניסיון..
ומן הסתם, ההורים שלהם יודעים זה .. (ככה שלך עצמך אין מה לדאוג..)
לכי תסבירי לחרדים קלאסיים שכל המידור הזה רק מזיק לילדים שלהם.
יש אנשים שמתחתנים בגילאים האלה..
בגלל זה אמרתי, אם הם בוגרות לגיל שלהם, אחריות ושומרים על עצמם.. וההורים מסכימים .. אז לא אמורה להיות כאן שום בעיה, לא ?
אבל שוב, הגענו לנקודה של מה האופי של אותן בחורות .. אם הם בוגרות או לא .. ויידעו לשמור על עצמם..
אני בתור אשת חינוך, אומרת לך.. שיש כל מיני סוגים של ילדים.. יש ילדים שהם אחראים מאוד, ברמה שהייתה לי ילדה בגן שהיא הייתה 'סייעת שניה שלי' וילדה אחרת, שהייתה בוכה על זה שלילדה אחרת הביאו ממתק ..
אז יש הבדלים ברמות, כמובן ..
אז עם כל ילד צריך לדעת איך להתנהג לפי האופי שלו "חנוך לנער על פי דרכו" .. , וכמובן זה גם מתבטא בגיל הגדול.
זה תלוי מי הן
יש לי כמה חברות נשואות
מישהי כזו לחשה לי שעדיף לנצל את שנות הבחרות עד תום.
אני אישית חושבת על התחום הכלכלי, מאיפה השגת עבודה בגיל 17?
עד מאה ועשרים. מעריכה מאד.
את יודעת... הזמנים של לפני כמה שנים זה לא כמו שנת הקורונה שאילצה הרבה זוגות לא חוקיים(לא מקובלים) להתחתן...
זוג דתיים "חברים" שנאלצו לחתן אותם כדי שהעניין לא יתדרדר.
בחור שהכיר אותה מהאינסטגרם.
שכן שהיא פגשה פעם ליד הבית.
לא חסר מקרים...
הכוונה היתה שזה לא נראה בעיין יפה בעיני ההורים והסביבה, זה הכל.
סליחה על חוסר הנימוס אבל זה לא קשור בכלל למה שעליו דיברתי...
דיברתי על בנות מסוג אחר, כאלו שכן יתביישו בזה.
לא עליכם.וזה מקסים מאד, באמת. שיהיה לכם רק טוב ואושר ועושר! וזה שיא המגניב.
תחילת הדיון היתה על גילאים, לא על אופן היכרות....
שאנשים התפקרו בבית, יצאו החוצה, בין אם ברשת ובין אם ממש לרחוב...
הם רצו לחתן אותם כדי שלא יחיו באיסור.
חברה שאני מכירה...
היא כבר לא גרה בעיר כדי שלא ידברו על הילדים שלה....
חצילושוזה מה שהגדרתי כ"לא אחראי" אבל בעליל...
נכון שאת מסכימה איתי? בעלת ניסיון?
מוכנים מבחינת "בשלים".
אבל יש אנשים ש"מה יגידו" יותר חשוב להם מחינוך אמיתי.
אין לי הסבראין לי הסברבאופן אישי למדתי באולפנא שהייתה אפשרות גם לישון בבית, ובשביעית החלטתי להצטרף לפנימיה בשביל ההוואי החברתי, וחברה, וכי הרגשתי שכל עוד אני חוזרת הביתה הלו'ז שלי הוא בעיקר סביב הלימודים.
בסוף זה עניין של אופי, יש אצלנו בנות שבחרו לא להיות בפנימיה, ובכללי פחות באו לפעילויות ושבתות אולפנא, ולדעתי זה הפסד ממש גדול.
)
מרשים מאוד!הרמוניהאולי בסביבה שלך לא עשו את זה, אבל אני בטוחה שאם חברות שלך היו מארגנות טיול היית רוצה להצטרף, זה חלק מהחוויה בגיל הזה.
אני באמת לא מבינה על מה הזעזוע.. במיוחד אם ישנים במקום מסודר.
במקסימום היינו יוצאות למעיין קרוב לא מסעות עכשיו וזההרמוניהלנוסע עם חברות לעשות כייף לטייל ליהנות
אני התחלתי בואו נגיד ככה בין כיתה ז' לח' רשמי אבל גם לפני לא ממש רשמי אם אחים אחיות לבד לגמרי אז! בין כיתה ז' לח'
וישנו אצל חברים של אחד הורים של החברות בגולן והיה אחלה והיה כייף!!
בהמשך ישנו כבר בחוף כינר חופשיי
והורים שלי סמכו עלי! והאמנו בי שאני יכולה ומאז כול שנה אני נוסעת
מחר אני נוסעת!!!
לא מבינה באמת באמת באמת באמת מה בעיה?
על סכנות את לא שולטת.
וזה מפחיד ככה לתת לילדים להסתובב בחוץ.
לגברים אין בעיה, מגיל בערך 18 זה נראה לי סבבה שילכו לבד.
אבל נראה לי שבנות אפילו עד החתונה אמורות לא לצאת לבד.
יעל מהדרוםאחרונהשפשוט הרצתי לחברות שלי על הסכנה שבדבר והן הבינו. והפנימו
ותכננו משהו הרבה יותר כיף. מאד!!
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.
מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל
כך חשוף וגלוי לעין השמש....
זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.
שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה
או מישהו שמזדהה
עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה
כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:
– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.
– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".
– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...
תראה מה נחלת ענתה
רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו
במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם
זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות
(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)
מחפשים שידוך לבחורה (48), ישרה, טובת לב, שמורה ודתיה,
עם איזו בעיה נפשית. (לא דיכאון. מתפקדת).
תימניה.
מחפשת כיפה סרוגה.
האם מישהו מכיר מקום שעוסק בכאלה זוגות?
בחורה טובה מאוד. תהיה אמא טובה!
תודה רבה.
על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.
גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
אם מדברים עליך
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
יש לכם המלצות לקייטרינג שאפשר לקנות אוכל מוכן לשבת? באזור המרכז והשרון...
אתם יודעים, לא כזה שמזמינים ממנו ל50 איש אלא כזה שקונים בו קצת הביתה. עדיף קייטרינג יחסית "בריא", כלומר מנות עם שמן ולא שמן עם מנות...
תבדוק בסניפים שקרובים אליך
בת"א, ברח' בן יהודה:
משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא
יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם
בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'
אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.
יום ראשון שלי בעבודה.
השעון צילצל והתהפכתי, קמתי 45 דקות מאוחר יותר ממה שתכננתי.
הלכתי לאוטובוס, הוא לא הגיע, הלכתי לכספומט פרטי והוצאתי 100 שקל בעמלה של 7.9 כדי לעלות על מונית, אני בדרך לעבודה אמור להיות שם בשבע, מקווה שיסתדר היום
מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.
אני אשאל בפעם הבאה. תודה!
אולי דוכן מיצים בפארק
או שערות סבתא ביום העצמאות
שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי
לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.
לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון
היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן
אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי
(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)
לק"י
אף נהג מונית לא הציע לי.
זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....
מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.
זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.
לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!
אנוני.מיתאני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה
אני גולל בשרשורים מלפני 10 שנים ומעלה
זה נותן מחשבות על החיים
כאילו אנשים היו אז בני 25 ואיפה הם היום
כל אחד עבר וצמח
איפה אני יהיה עוד 10 שנים?
מכניס אותי קצת לעצבות על החיים
(יש לי נטיה כזאת מדי פעם כשיש זמנים מיוחדים להיכנס להרהורים עצובים על החיים)
שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי
אז עוד יותר מרגיש ככה
אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:
אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.
חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה
למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר
ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות
אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.
לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים
כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....
כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת
זאת לעצמי.
אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב
זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת
לעטוף את המחשבה/חרדה הזו
עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט
נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)
למעלה.
ה ו א יקבל זאת באהבה, בהבנה,
בחיוך, בליטוף רך על הראש:
הכל בסדר, בני היקר, ויהיה
עוד יותר ועוד יותר ועוד....
ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....
אתה שיא הצעיר. שיא!
עוד כל כך הרבה דברים
טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!
יודעת שאינך זקוק לנחמה,
סתם...
ל המשוגע היחידיוגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,
כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה
דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי
ואז זה גם מעציב
נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.
מכירה את הרהורים העצובים.
דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.
דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.
רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...
זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪
ל המשוגע היחידיאח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר
😢ל המשוגע היחידיאני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,
עצוב
העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.
בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.
להגיד שאני נהנית מזה שהבעל עבד קודם מהבית והיה פה כל היום והחליף תפקיד לכזה שהוא צריך ליסוע לעבודה?
בעלי עובד מהבית חלק מהשבוע וחלק נוסע ואני מעדיפה את הימים שהוא בבית, אבל לדעתי הוא ממש ממש חריג ביכולת שלו לעבוד תוך כדי ההמולה של הבית ולשלב הפסקונות כשהוא רוצה, יכול ומרגיש שזה חיוני. (אני לא חושבת שהייתי יכולה, אני חושבת שהייתי מסתגרת בחדר ועדיין עצבנית שמרעישים לי...)
