משתפת -
חברות שלי, קבוצת בחורות בגיל ה - 17\18 מתכננות לצאת לצימר ל3 ימים בטבריה, בלי תוכנית מדוייקת, אלא "שם נראה כבר מה נעשה"
אחנו גרות באיזור המרכז\דרום.
הם מתכננות ליסוע באוטובוסים....
לא יודעת איך הם מרגישות עם זה בסדר.
אני אפילו לא מחכה לאישור או שלילה של ההורים, כי בעיניי זה חוסר אחריות, סכנה, לא יודעת מה עוד...
אני עדיין בהלם איך הורה כלשהו מסכים לדבר כזה....
אני היחידה המזועזעת?
אם מישהו לא מזועזע, סתם, אני רוצה להבין למה, בקטע רציני.
זו קבוצת בנות מהכיתה שלי, ש...אם הן היו הולכות לבד, אני יודעת שזה היה נגמר בהרבה יותר מעישונים ואלכוהול...
דברים נוראים יותר שקורים בציבור החרדי...
הן רוצות לשלם על 2 לילות בצימר, הן צריכות עוד בנות, אז הן פנו אל הקבוצה שלי מהכיתה...
הקבוצה שלי הרבה יותר מתונה, אם הקבוצה שלנו תגיע לא יהיו בלאגנים, אלא נתפצל וכל קבוצה תתנהל לפי הסטנדרטים שלה.
אבל נראה לי שהמקום הזה, שהוא רחוק מהבית, להגיע אליו באוטובוס, וקבוצה של בנות... לא בנים.
זה מפחיד אותי.
פשוט אני וחברים שלי גם עושים את זה עוד כמה ימים...
טיול כזה לצפון של ''נגיע ונראה'' אבל זה קצת שונה 
ברור שהם שואלים מה נעשה וכזה
ויש לנו תוכנית בערפול אבל הרוב זה כזה ''יאלה בואו הולכים לשם''
כאילו... אצלינו זה לא ככה, ליסוע באוטובוס זה לא דבר שבשגרה...
וגם לא להיות בחוץ בשעות הלילה.
אז ללכת באוטובוס למקום רחוק ולהיות שם כמה לילות לבד זה בכלל טראומה😅
אם הייתי מוציאה רישיון זה היה אחרת... כי לא היו צריכים לשנע אותי לכל מקום, אבל ככה זה בעיה...
טוב, כנראה אצלינו פחות משחררים מהר...
שושיאדיתטוב אבל בנים זה אחרת...
גיל 18 משוחררים.
אבל בנות צריכות שמירה ופינוק יתר
שושיאדית
זה לא "רק"
ולא מזועזעת בכלל.
יש לי חברות שיצאו לנופש שידעתי שזה יגמר רע- אבל זו הבחירה שלהן.
לעומת זאת יש לי חברות- גם כן באותו הגיל שטסו לאומן לבד, ואני יודעת שזה יצא מצוין.
אם את רוצה להשתתף קחי בחשבון את האווירה שתהיה ואם את רוצה להיות חלק ממנה.
בהצלחה!
שושיאדיתאבל רחוק מדי זה קצת מפחיד
יש לי כמה חברות שנסעו לאילת בטרמפים ומצאו איפה לישון, וגם שאני עולה לצפון אני עולה לישון על החוף בכינר..
אז עוד צימר? שווה רצח!
ואוטובוסים? אני לא כזה הרבה נוסעת..
נראלי זה תרבות שונה פשוט.
רק שהתרבות שלי שונה מחברותיי
וגם אני לא נוסעת באוטובוסים...
בפעם האחרונה שנסעתי קרה לי מקרה ממש לא נעים.
אני לא נוהגת לנסוע באוטובוסים בכללי אז אני הרבה מסתבכת עם הדרכים וזה מציק לי מאד לנסוע בכלי תחבורה מלא אנשים זרים.
טוב... אולי יש לי פוביה, כי אני מתחילה להשמע לעצמי קצת מוזר, אבל זה המציאות.
יש לנו מספיק רכבים בטווח הקרוב
יעל מהדרוםלכל דבר יש צד טוב וצד פחות נוח.
נסי לדמיין עצמך כל החיים עם אנשים ששומרים את צעדייך ומעשייך....
כמובן שזה בא מדאגה אמיתית ומסירות עד כלות.
אבל יש את המושג "אהבה חונקת".
איך את זזה ממקום למקום? טרמפים? הר
מצחיק שאת מראה שיש בעיה אם אוטובוסים, כי היום נגיד רוב החברות שלי נוסעות בטרמפים.
יש לי הרבה חברות שנגיד עושות לעצמם "טיול טרמפים" שכול טרמפ שמגיע הם עולות עליו, ופשוט נתקעות באיזה מקון ומשם ממשיכות. אני תאמת עשיתי את זה, הי מטורף! אבל חסר אחריות
קיצור מה שהבאת, זה לא מתקרב למה שאני מכירה.
אני גם מנחשת שזה בנות חרדיות, בטיול הזה.
קודם כל מהתגובות שלך אני מסיקה שאת באה מחברה הרבה יותר סגורה, ואת בשוק מכל מיני דברים שבציבור הדת'ל הרבה יותר מקובל...
ספיציפי על המקרה הזה אני חושבת שברור שהרבה יותר מלחיץ, אבל באופן כללי חברות שנוסעות כמה ימים לטיול, מה הבעיה?
אני באופן אישי נסעתי מגיל הרבה יותר צעיר עם חברות לצפון, לפעמים בטרמפים ולפעמים באוטובוסים, ומגיל מסוים כבר ישנו במקומות מסודרים. (שמיצינו את השינה בכינר
ברור לי שבתור אמא יהיה לי קשה לשחרר ולהסכים לילדים שלי לנסוע, למרות שאני בעצמי עשיתי את זה שנים, אבל זה חשוב בעיני לתת לילד תחושת עצמאות וחוויה. אני ממש שמחה שההורים שלי לא אסרו עלינו לנסוע לטיולים אלא סמכו עלינו.
אם הם אחראיות, בוגרות ושומרות על עצמם, או שלא .. לא קשור לבחינה הזאת שזה מסוכן, כדאי להם מאוד לתכנן כל יום מה נוסעים.. כי זה אחרי זה יוצר בלאגן ומריבות.. מניסיון..
ומן הסתם, ההורים שלהם יודעים זה .. (ככה שלך עצמך אין מה לדאוג..)
לכי תסבירי לחרדים קלאסיים שכל המידור הזה רק מזיק לילדים שלהם.
יש אנשים שמתחתנים בגילאים האלה..
בגלל זה אמרתי, אם הם בוגרות לגיל שלהם, אחריות ושומרים על עצמם.. וההורים מסכימים .. אז לא אמורה להיות כאן שום בעיה, לא ?
אבל שוב, הגענו לנקודה של מה האופי של אותן בחורות .. אם הם בוגרות או לא .. ויידעו לשמור על עצמם..
אני בתור אשת חינוך, אומרת לך.. שיש כל מיני סוגים של ילדים.. יש ילדים שהם אחראים מאוד, ברמה שהייתה לי ילדה בגן שהיא הייתה 'סייעת שניה שלי' וילדה אחרת, שהייתה בוכה על זה שלילדה אחרת הביאו ממתק ..
אז יש הבדלים ברמות, כמובן ..
אז עם כל ילד צריך לדעת איך להתנהג לפי האופי שלו "חנוך לנער על פי דרכו" .. , וכמובן זה גם מתבטא בגיל הגדול.
זה תלוי מי הן
יש לי כמה חברות נשואות
מישהי כזו לחשה לי שעדיף לנצל את שנות הבחרות עד תום.
אני אישית חושבת על התחום הכלכלי, מאיפה השגת עבודה בגיל 17?
עד מאה ועשרים. מעריכה מאד.
את יודעת... הזמנים של לפני כמה שנים זה לא כמו שנת הקורונה שאילצה הרבה זוגות לא חוקיים(לא מקובלים) להתחתן...
זוג דתיים "חברים" שנאלצו לחתן אותם כדי שהעניין לא יתדרדר.
בחור שהכיר אותה מהאינסטגרם.
שכן שהיא פגשה פעם ליד הבית.
לא חסר מקרים...
הכוונה היתה שזה לא נראה בעיין יפה בעיני ההורים והסביבה, זה הכל.
סליחה על חוסר הנימוס אבל זה לא קשור בכלל למה שעליו דיברתי...
דיברתי על בנות מסוג אחר, כאלו שכן יתביישו בזה.
לא עליכם.וזה מקסים מאד, באמת. שיהיה לכם רק טוב ואושר ועושר! וזה שיא המגניב.
תחילת הדיון היתה על גילאים, לא על אופן היכרות....
שאנשים התפקרו בבית, יצאו החוצה, בין אם ברשת ובין אם ממש לרחוב...
הם רצו לחתן אותם כדי שלא יחיו באיסור.
חברה שאני מכירה...
היא כבר לא גרה בעיר כדי שלא ידברו על הילדים שלה....
חצילושוזה מה שהגדרתי כ"לא אחראי" אבל בעליל...
נכון שאת מסכימה איתי? בעלת ניסיון?
מוכנים מבחינת "בשלים".
אבל יש אנשים ש"מה יגידו" יותר חשוב להם מחינוך אמיתי.
אין לי הסבראין לי הסברבאופן אישי למדתי באולפנא שהייתה אפשרות גם לישון בבית, ובשביעית החלטתי להצטרף לפנימיה בשביל ההוואי החברתי, וחברה, וכי הרגשתי שכל עוד אני חוזרת הביתה הלו'ז שלי הוא בעיקר סביב הלימודים.
בסוף זה עניין של אופי, יש אצלנו בנות שבחרו לא להיות בפנימיה, ובכללי פחות באו לפעילויות ושבתות אולפנא, ולדעתי זה הפסד ממש גדול.
)
מרשים מאוד!הרמוניהאולי בסביבה שלך לא עשו את זה, אבל אני בטוחה שאם חברות שלך היו מארגנות טיול היית רוצה להצטרף, זה חלק מהחוויה בגיל הזה.
אני באמת לא מבינה על מה הזעזוע.. במיוחד אם ישנים במקום מסודר.
במקסימום היינו יוצאות למעיין קרוב לא מסעות עכשיו וזההרמוניהלנוסע עם חברות לעשות כייף לטייל ליהנות
אני התחלתי בואו נגיד ככה בין כיתה ז' לח' רשמי אבל גם לפני לא ממש רשמי אם אחים אחיות לבד לגמרי אז! בין כיתה ז' לח'
וישנו אצל חברים של אחד הורים של החברות בגולן והיה אחלה והיה כייף!!
בהמשך ישנו כבר בחוף כינר חופשיי
והורים שלי סמכו עלי! והאמנו בי שאני יכולה ומאז כול שנה אני נוסעת
מחר אני נוסעת!!!
לא מבינה באמת באמת באמת באמת מה בעיה?
על סכנות את לא שולטת.
וזה מפחיד ככה לתת לילדים להסתובב בחוץ.
לגברים אין בעיה, מגיל בערך 18 זה נראה לי סבבה שילכו לבד.
אבל נראה לי שבנות אפילו עד החתונה אמורות לא לצאת לבד.
יעל מהדרוםאחרונהשפשוט הרצתי לחברות שלי על הסכנה שבדבר והן הבינו. והפנימו
ותכננו משהו הרבה יותר כיף. מאד!!
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה..
שלך באופן שוטף
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
