יש הרבה פחות גבולות ופחות מוסכמות מוסכמות

ולכן הרבה יותר ציפיות והנחות שכל צד מניח לגבי מהות הקשר ומוסכמות שהוא מצפה מהצד השני לפעול לפיהן

לא לדבר על זה שאין מערך שידוכים שמנסה להיות אפקטיבי

וזה קצת מעודד, כי עם כל התסכול, לנו יש את הדברים האלה

רק טיפה מוזר לי שמנהל כאן בפורום מרגיש צורך לפריקה בנושא הזה

היא שכשמישהו כותב פריקה הוא כותב מעולמו האישי.

ולכן זאת תגובה די דומה לזה

אתה חילוני? - לקראת נישואין וזוגיות

פשוט בצורה טיפה פחות ישירה

כי זה נראה לי נורא מוזר

בכל זאת יש כאן קו די דתי ומקפידים עליו

אז למה שאחשוב שאחד המנהלים הוא לא?

היה ברור לי שהוא אדם דתי שמאיזו שהיא סיבה עבר עם מישהו אחר את קשיי הרווקות החילונית (אח, בן דוד, חבר) והוא פורק כאן את תחושותיו.

למה כלפי מותר להיות שיפוטי ולהניח שאמרתי את זה בנימה שיפוטית?

רמזת אז זה נשמע יותר שיפוטי.

אם היית שואל ישירות כמו חדשכאן זה היה נשמע יותר טוב.

אתם כולכם צולבים אותי בגלל שבסך הכל הנחתי הנחה סבירה מאד (מנהל פורום בערוץ 7 הוא אדם דתי) והתפלאתי על הניסוח שלו.

ואחר כך מתלוננים שאני שיפוטי

אתה מבין שזה יכול להשמע שיפוטי?

ולא צלבתי אותך. אני גם לא אמרתי בצורה שיפוטית.

באמת אם משהו מפריע למישהו הוא יכול ללכת להנהלה.

לא התכוונתי לצלוב אותך

ואם אתה ערכת את מה שכתבת - וזה אומר שאתה כותב דברים שדורשים מחיקה, אז איזו זכות יש לך להתלונן על מה שאני כותב?

מחקתי כי הבנתי שבאמת זה לא מפריע לך. מה הבעיה עם זה?

אני לא מנהל יומן גרסאות של כל תגובה כאן

אגב אני כן עורך כשאני רוצה להוסיף נקודה - כמו המשפט הזה

או כשאני רוצה לתקן שגיאת כתיב

וזאת הנימה שאתה קראת בה את הדברים

"אתה חילוני?"

אם הוא כתב את זה הוא לא מתבייש בזה

שעל אף שאמנם לא התכוונתי בכלל לשיפוטיות, ובאמת לא העליתי על דעתי את המציאות שהתבררה

אני לא רואה בעיה ביחס שיפוטי לאדם לא דתי בהקשר לאי-דתיותו

האמונה שלי היא שאמונה בה' ושמירת מצוות היא חובה ומי שלא עושה כך הוא לא בסדר.

קשה לי להבין אדם שמחשיב את עצמו דתי או שומר מצוות ולא מאמין כך.

כמובן כשזה לא הנושא אני לא מתעכב על זה ואני מתייחס לאדם בלי קשר לאמונותיו, אבל ההנחה שאני צריך "להכיל ולקבל דעות שונות משלי" ובגלל זה לקבל חילוניות כלגיטימית, היא הנחה שאני לא מסכים איתה (ע"ע הדיאלוג/ראיון של בנט "אנשים שחושבים טיפה שונה" אנשים שחושבים מאד שונה" "אנשים שחושבים לגמרי ההיפך ממני"). מותר לי להאמין שחלק מהאמונות שלי הן נכונות ומי שלא מקבל אותן טועה, והאמונה הדתית הבסיסית וחובת שמירת מצוות הן בין אותן אמונות. לא הגיוני לקבל כל דבר כי "מי אתה שתשפוט". ע"ע קניבלים דתיים.

זה לא היה הדיון בכלל.

שיפוטיות בפורום היא לא ראויה בלי קשר לשיפוטיות מצד הדת.

בפורום רק המנהלים מעירים הערות

אם משהו פותח נושא אישי לדיון - סבבה.

אם יוצא מדברי מישהו משהו מסויים, לא משנה מה - אין צורך לשפוט איתו.

אפשר להביע התנגדות לרעיון מסויים אך לא להפנות שיפוטיות כלפי האדם עצמו מה הוא צריך ומה הוא לא.

ובאמת לא דנתי בזה

היה דיון משני בקשר לתגובה שלי, שאנשים תפסו אותו כשיפוטי

ברור שכשמישהו יכתוב משהו על עצמו, ואנשים יתקיפו אותו על עצם המעשה, זה לא הדרך להתנהל בפורום

לא יודע לגבי "לא ראוי", כי אם מישהו יספר שהוא עשה משהו וזה דבר מאד לא הגון, זה די נפוץ שתוקפים אותו כאן (רק לדוגמה, המאבקים שיש כן בין מתחסנים למתנגדי חיסון, שהם מאבקים שיפוטיים מאד)

אבל זה שיש לי נקודת מוצא שיפוטית כלפי מעשים אלה ואחרים, ואפשר לראות את זה בין השורות (שוב, זה לא היה המקרה, לדעתי. אבל נניח) - אני חושב שזה לגיטימי לגמרי. אין עלי חובה לבוא רק בגישה "מכילה"

מאוד מאוד מאוד מומלץ ללחוץ על 'דווח למנהלים'. לכן יש מנהלים לפורום.

"לא ראוי" זה אכן לא תואם את ההתנהגות הנפוצה בפורום אלא את ערכי דרך ארץ בסיסיים.

השיפוטיות שהיא עדיין בגדר דרך ארץ בפורום היא שיפוטיות ביחס לנושאים מסויימים שנידונים לא ביחס לאנשים.

אף אחד מבין הכותבים פה לא שלל נקודת מוצא שיפוטיות כלפי מעשים.

@הפי ו @חיות צבעוניות שכתבו פה שללו את נקודת המוצא של שיפוטיות ביחס לאנשים ולא למעשים.

יכול להיות שהם טעו בזיהוי שלהם כמו שאתה טוען אבל הם לא דיברו על שיפוטיות ביחס למעשים בכלל בכלל

על איזו רמה של אי נוחות מדווחים למנהלים

אני באופן אישי דיווחתי רק על אי נוחות ערכית (שפה/נושא לא ראויים, פגיעה אישית במישהו)

לגבי המקרה הספציפי כאן - אני לא יודע על איזו שיפוטיות הן דיברו, כי בעיני בכלל לא היתה

שיקול הדעת בכל מקרה שייך למנהלים אם למחוק/לערוך או להשאיר

אין צורך להתחייב למשהו כששולחים 'דווח למנהלים'

האחריות היחידה שאתה לוקח היא שאתה באמת חושב שזה לא צריך להיות בפורום.

@קוד אבל פתוח @ברוקולי @יעל מהדרום מסכימים?

ובגלל שאתה לא יודע על איזה שיפוטיות הן דיברו (גם אם היא לא היתה) אז אמרתי לך ואין צורך לסבור שהם דיברו על כך שלאדם אין זכות לשפוט דעות שונות. אף אחד לא חשב ככה. זה לא רלוונטי.

יש הרבה דברים שיכולים להיות לא נוחים.

השאלה מה ראוי ומה לא - ולכל אחד יש את קנה המידה שלו.

למנהלים יש קנה מידה מסויים.

באמת התפלאתי

יכול להיות שכמו שבעינייך התגובה שלי היא ביקורת

בעיני התגובה שלך היתה תגובה שאומר צריך לתת לגיטימציה

אז אולי היתה אי הבנה הדדית

ציטוט?

"לא יקרה כלום לקצת קבלה מדעות שונות ממך" - משמע, יש דעה שונה ממני ואני צריך לקבל ממנה, משמע היא לגיטימית גם כן.

(לדוגמה - אם מישהו היה כותב שמאז שהוא הצטרף לKKK המשטרה נטפלת אליו. אני מגיב "וואו מוזר שאנשים פה בארץ חברים בKKK" ומישהו עונה לי "אתה צריך להיות פתוח לקבל דעות שונות ממך". *הבהרה - אין כאן השוואה, יש כאן הדגמה על מקרה שקל להניח שיש לגביו תמימות דעים*)

למה בחרתי לשים את התגובה במקום ששמתי? הרגשתי שמבחינת הדיון זה נכון יותר. אולי טעיתי.

מאשר הכבוד לאדם..

אבל כאמור אתה לא חשבת על זה בכלל אז אני מבין מאיפה באה המחשבה שעל זה הדיון.

נראה לי שהיא לא דייקה במילותיה

@קוד אבל פתוח

בעניין השפיטה ;)

מעבר אני לא כל כך מודע להבדלים אבל זה הבדל מאוד מאוד משמעותי.

זה עוד נדבך בקשר במתייחסים אליו כמו כל קריטריון. זה מקור להשוואות נוספות בין קשרים. 

גם שמעתי שזה מבלבל מי שלא רגיל לזה. זה עוד נתון שלם שעכשיו צריך להשתכלל בתוך המשוואה של השיקולים.

כשהוא נוסף בבום זה עוד יותר קשה לזהות אותו ולנסות להתייחס אליו במידה פרופורציונלית ביחס לשאר ה'נתונים'.

אמנם יהיה יותר קל למצוא מישהי לאהבה בלי מטרה - אם יש לאותו אדם אינטרקציה עם בנות במסגרת כלשהי

כי ספונטניות הולכת חזק שם...

אבל חילוני הוא אדם כמו כל אדם, ויש לו דרישות אי שם בפנים ממה שהוא ראה וחווה בחיים

אז זה יתעורר במצב מסויים כשזה למטרת חתונה, או דייט שהוא יותר רשמי והלב עדיין לא נכנס לפעולה

גם יש בציבור החילוני שיח על מיניות בריאה יותר.

הוא לא השיח הכי נפוץ שיש אבל גם אצלם זה לא ראוי להיות ממש משוחרר מינית.

יש כמה וכמה צורות שיח בציבור החילוני.

גם בציבור החילוני יש דיבור על ביקורת ביחס למיניות משולחת רסן

מה שכן - מי שעבר מהציבור הדתי לציבור החילוני נמצא באמת בשוקת שבורה.

לא נתנו לו חינוך למיניות וסביר מאוד שהוא לא יהיה מודע לכוחות שלו ולא ידע לשכלל את זה במשוואה.

הרבה דתיים/חרדים לשעבר מתמודדים בגיל מבוגר עם משהו שהם לא יודעים מה היחס שלהם כלפיו.

וזה לא יום יומיים ללמוד..

כדי להבין שאנחנו חיים בתרבות מערבית מחפיצת נשים וחסרת אינטימיות

שמתי לב

נראה לי שתיכם תסכימו שאין חפיפה ביניהם

כמו כן, אמצעי התקשורת משקפים בצורה מסויימת את הציבור החילוני.

בצורה שלהתרשם בצורה מסויימת.

אך צריך להזהר עד היכן אנחנו מתרשמים ממנה.

לדוגמא יש עוד דברים שיכול לומר על הציבור החילוני כמו מערכת החינוך הממלכתית..

את ו @לב אוהב

לא @חדשכאן

 הנושא פה הוא לא על חילונים בתור אנשים בודדים אלא על תרבות שלימה שגם אנחנו חיים בתוכה.

טלויזיה ושילטי חוצות הם דברים שמייצגים את התרבות מספיק בצורה טובה כדי להראות שיש שחרור מיני בציבור שלנו. עצם זה שזה הגיוני שיש דברים כאלו על המסך זה מספיק כדי להבין שהשיח הזה תופס מקום מספיק גדול כדי להיות לגיטימי ברוב הציבור.

והתייחסת לדבריה.

זה עניין שולי ביחס לדבריה. לכל הפחות אפשר לומר שהתייחסת לעניין שולי בדבריה.

אידיאלי.

בהרבה חלקים בציבור זה לא שמתעסקים עם מיניות בצורה בריאה אלא פשוט לא מתעסקים איתה וזה יוצר בעיות נפשיות כבדות בפועל אצל הרבה דתיים. 

אצל בנות דתיות העיסוק בנושא יותר נפוץ מאשר אצל בנים דתיים. אבל בשתיהם המצב משתפר בשנים האחרונות והוא צריך להשתפר יותר.

שמח שאת לא דואגת אצל הילדים שלך בעזרת ה' תמצאי גם בעל ראוי כך שאת תוכלי לחנך בעניין הזה את הבנות ובעלך את הבנים.

שדתיים נכנסים לפחדים ביחס לנושא וכל מיני רגשות דתיים לא קשורים נכנסים.

ומי שרוצה לתת מקום רגשות הנורמלים שלו אז הוא 'צריך' להיות פחות דתי. זה חילול השם נורא.

אנחנו במצב קשה, צריך להיות מודע לזה ולכאוב את זה.

ההיצע הגדול

ההשוואות

לשים את המיניות על הבמה (שלטי חוצות, עיתונות, סדרות, מוזיקה וכל דרך אפשרית כמעט) 

קשרים ארוכי טווח שלא מובילים להתמסדות ושורטים

כל אלו גורמים לתהליך להיות הרבה הרבה יותר קשה.

תגיד את המילה חילוני בפורום ותיצור שרשורמפלצת חח

סליחה על הנצלוש...

אני מניח שכל אדם יכול ליצור הזדהות יותר גבוה בצורה נוחה עם אדם שהוא מגיע מאותו הרקע שלו.

זה לא הדבר היחדי שיוצר הזדהות אבל זה אכן נקודת פתיחה מאוד טובה.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

זה באמת מקום לרחף בו.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.