אלא שסופרי המלכים היו אינטרסנטים, כלומר יתכן ויש גרסאות נוספות לכל הסיפורים בנביא?

שהקבה בחר להנחיל לעם ישראל

אותו עם שהקבה מאוד רוצה שילמד תורה ואת דבר ה'

זה כזה מופרך להגיד שהקב"ה שמשגיח על העולם כולו

שמר על הדברים בדיוק איך שהוא רוצה שעם ישראל יקבל אותם?

אבל נניח קח את הסיפור של הריגת גוליית, מי באמת הרג אותו?
ישנם כל מיני מסרים סותרים שמראים שספרי הנבואות לא מכילים רק נבואות אלא גם סיפורים אינטרסנטים או מגמתיים.

ומברכות ההפטרה: "נאמן אתה הוא ה"א ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם, כי א-ל מלך נאמן ורחמן אתה.."

לא שהנביאים עצמם היו אינטרסנטים- בזה אין לי ספק. - בית המדרש

אחרי הכל לא תמיד הנביאים כתבו את הנבואות שלהם עצמם, לרוב אלו היו סופרים אחרים.
ולכן שאלתי האם יתכן שכאשר יחזרו עשרת השבטים אולי נגלה גרסאות אחרות?

גם נתתי דוגמא לסתירה (שאפשר ליישב בכל מיני דרכים, אבל זה רק מראה שלא תמיד הסופרים היו עקביים)

ועל הספרים אנו מברכים את הברכות, ועליהם נאמר העיקר. 

מנין ההנחה שאלו סופרים אחרים?

כאשר עיינתי בפסוקים ראיתי שהדעה הזה – שיהושע כתב ספרו – רחוק מאוד... בעבור הכתובים שיעידון יגידון שלא כתבם יהושע. אמר בהקמת האבנים בתוך הירדן (ד', ט): "והיו שם עד היום הזה"... ואמר (ט"ו, סג): "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה"... ואם יהושע כתב כל זה איך יאמר בהם "עד היום הזה"? והנה הכתיבה הייתה סמוכה לעשיית הדברים ההמה וכה מאמר "עד היום הזה" יורה בהכרח שנכתב זמן רב אחר שקרו הדברים...

אבל שוב, איך זה מסביר נניח את הריגת גולית בידי 2 אנשים שונים?

דברי הימים מיישב את הסתירה הזאת ספציפית:
ותהי עוד מלחמה את פלשתים ויך אלחנן בן יעור [יעיר] את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים (דברי הימים א כ ה)

מהרמב"ם בחלק משמע שזה נאמר דווקא על נבואות.
בנוגע לברכות אתה צודק -
ומשום דאיכא מילי טובא בנביאים טובים דהוו סיפור דברים ומיחזי דלית בהו קדושה משום הכי קאמר ורצה בדבריהם הנאמרים באמת כלומר כל דבריהם מרצון ודעת גבוה נכתבו והם דברי אמת לא כשאר דברי הימים של מלכים שיש בהם שינויים הרבה (כסף משנה).

היו בעלי רוח הקודש. הם החליטו מה יכנס לתנ"ך, ובאיזה דרגת קדושה (למשל, שמואל בנביאים ורות בכתובים. למרות שלפי חז"ל את שניהם כתב שמואל הנביא). יכול להיות שספרים כמו "דברי הימים למלכי ישראל" וכד', לא נכנסו מהסיבות האלה.

אחרי שנות דור אצל אנשי כנסת הגדולה, שוד=אי לא הושפעו מאף אחד מהאישים של בית ראשון, אז לא.

באמת בספרים החיצונים זו הנחה מתקבלת על הדעת, לפחות לגבי חלקם. 

מוזמנת להקשות מפסוקים ספציפיים.

גם בימינו, יש המון צורות הסתכלות וניתוח, כל אחד מזוויתו בהתאם להשקפת עולמו ומטענו הקודם. כמעט כל צורות ההסתכלות אלוהיות, כי כולנו חלק אלוה ממעל, ואל דעות ה' - מכיל את הדעות כולן.

כך גם לגבי אירועים שקרו אז. סביר להניח שכל סופר כתב את הדברים מזווית ראייתו.

אלא מאי? שיד ההשגחה סיבבה שדווקא הגירסא שיש בידינו (מעצם זה שהיא בידינו ולא אחרת) היא זאת שיהיה בה את מימד הנצחיות, שיהיה בה את המסר הרלוונטי ביותר לעמ"י ולאנושות בכללה. או במילים אחרות - רוח הקודש. כל הגירסאות כנראה נכונות, כי באינטרס הפרטי של האדם יש גרעין של אמת. אבל זוהי אמת לשעתה. האמת לדורות נבחרה על ידי קורא הדורות מראש.

הרשי לי להגיב בחריפות שלא כדרכי- איפה האמונה? אינטרסים? איך אפשר לדבר על צדיקים כאלה שראו מראות אלוקים עין בעין והיו נקיים מתאוות בתכלית והיצר הרע שלהם היה משהו שאנחנו לא מבינים בכלל..

נביאי שקר היו. אבל נביאי האמת? הכל אמת ורוח הקודש ששייכת לכל אחד ואחד באופן פרטי ולאומה הישראלית בכל רבדיה ואופניה וגילגוליה וההיסטוריה שלה.

מה אנחנו רוצים? לעבוד את ה'! מה זה משנה אם השכל שלנו מבלבל אותנו לאמר- פה זה נראה דומה לשיקול אינטרסנטי פולטי כזה או אחר, תתעלם ממנו (בנקודה הזאת, יש הרבה דברים שמצווה להשתמש עם השכל..) אם המטרה היא לצבור ממון, ידע וגאווה ומקצועיות בעולם הזה שמייחס חשיבות עצומה לשכל ומקטין את האמונה עד לאשפות, אז באמת אולי את צודקת והיה מקום לדיון. אני מקווה שאת לו ככה ואף אחד לא ככה.

(ההמלצה שלי ללימוד תנ"ך- יש את המלבי"ם שהוא פירוש נפלא ואמוני מאוד וכן אם אדם יתחיל לעיין בתורות של רבי נחמן היכן שהוא מזכיר איזה פסוק, יראה שכל הפרק והסיפור מקבלים תפנית פנימית ומשמעותית שיש לה אמירה עמוקה ופנימית גם לגביך היום שמתיישבת גם לפי הפירוש הפשוט!)

שהתבררה כלא נכונה.
כי אם סופרים (לפי אסכולה ארכיאולוגית כלשהי) כתבו את הנביאים הרי תיתכן אינטרסנטיות, אבל אם זה כמו שהתברר לי- אז אז חזרתי בי אם ראית.

ספר דברים בכלל נכתב באזור תקופת חיזקיהו מלך יהודה

אבל לאותם כופרים של ביקורת המקרא אין מילגרם של אמונה ודעת תורה

ולכן הם מגיעים להשערות כוזבות וכל כך מגוחכות, שלעיתים קרובות נוגדות את השכל הישר ואף את הממצאים הארכיאולוגים של חבריהם לקולגה.

הארכיאולוג שידוע בזה לשמצה הוא ישראל פייקלשטיין כשמו כן הוא - פייק.

לכל ממצא שיתאים למקרא הוא יחפש תירוץ דחוק מתחת לסלע, כדי לדבוק בכל יכולתו לאמונה האיוולית של ביקורת המקרא.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!