כשיושבים על הכיסא כלה מתפללים מזה.

אם אנחנו מתכוונות לאותה ברכה

לא חייבים שיהיה מקושט מעוצב וכו..

אני קניתי לאחותי ביום של החתונה שלה בחנות של תשמישי קדושה. 

ואל תשאלי אותי איפה זה היום.

נעלם לאנשהו באולם של החתונה.

את לא באמת חייבת להתפלל מזה.

זה כתוב כל כך טוב שזה נשמע כאילו זה מעסיק אותך מספיק זמן כדי לנסח את זה

שתצליחו לפחות שיגיעו האנשים שחשובים לכם

ולא שוטרים (אלא אם הם חשובים לכם)

וכן, בעיקר רציתי לציין שכתבת טוב

כנראה שהשמלה של הכלה  כ"כ נפוחה שהיא מושב משלה.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, המנהג הזה מוזר.

(כמו בחתונות של חרדים שבחדר מואר עם פלורסנט ההורים הולכים עם נרות ביד)

אין מה לצפות מאשכנזים? 

וראוי אכן לשמור על המנהג.

הייתי רוצה אותו גם בגלל האוירה שהוא משרה.

אבל מעבר לכך, יש כאן את העניין התורני שבשמירה על המנהג.

באותו ענין, רבותינו הקפידו שאת החתן ילוו אביו וחמיו ואת הכלה אמא וחמותה, ולא כל אחד בידי הוריו. מפני שככה מנהג ישראל.

הרבה יהודים כשרים וצדיקים נהגו שההורים של החתן מלווים אותו וכו'.

ככה היה מנהג של קהילות שונות בחו"ל, לפי מה שהבנתי (קהילות שמרניות מאד, למי שמתעניין. פשוט לא זוכר את השמות של הקהילות)

וזו בדיוק הנקודה, שגם השמרנים בחו"ל הם יותר מודרנים משכמותם בארץ

שמעתי שיש מנהג ישן כזה

ולא סביר..

מזכיר לי את הבדיחה הזאת.

פעם אחת בעל שאל את אשתו: "למה את תמיד חותכת את הקציצה לשתיים כשאת מטגנת אותה?"

היא אמרה: "אין לי מושג, זה מה שאמא שלי תמיד עשתה."

הם הולכים לאמא שלה שאומרת: "אין לי מושג, זה מה שאמא שלי תמיד עשתה"

הולכים לסבתא שעונה: "אתם עדיין משתמשים במחבת הקטנה שלי?"

עוד ספרו לי על אישה שכל שנה קרעה את עצמה בניקיונות לפסח, וכשחברה שלה שאלה למה, היא ענתה שהמנהג בבית שלהם זה לעבור עם סכין בין המרצפות ופשוט נשבר לה הגב מזה.

החברה עודדה לברר את זה, ומתברר שבבית של סבתא רבתא שלה הייתה רצפת עץ שבאמת אין בררה חוץ מלעבור על החריצים, אבל אין סיבה לעשות את זה ברצפת אבן בעלת שכבה אחת בלי חריצים משמעותיים.

בכדי לשנות את היחס...

האישה המסכנה שברה לעצמה את הגב שנה אחרי שנה רק בגלל שמירת מנהג לא רלוונטי.

חס וחלילה אני לא בעד שום רפורמה, אבל למה לשמור מנהג בעל אפס ערך הלכתי רק בגלל שסבתא שלך עשתה אותו בהקשר מסוים בלי בכלל לברר אם ההקשר הזה חל במצב שלך?

יש לזה מקור?

הנקודה היא שלא כל מה שנראה לך לא בעל ערך הלכתי -הוא באמת לא בעל ערך כלל.

למנהגי ישראל (לא, לא לסבתא שעוברת עם סכין, אלא לדבר שנקבע כמנהג ישראל) יש טעמים ועומקים, הם לא סתם.  וה"הקשר" של אותם טעמים לא ממש משתנה.

ויש לזה אינספור מקורות ובאינספור עניינים, הבאתי דוגמה קודם בוודאי. מנהגי ישראל הם קודש. - לקראת נישואין וזוגיות

ואם אתה אומר שיש לזה ערך, מצוין. הייתה יכול לכתוב "חשוב לשמור על המנהג של האבות מלווים את החתן והאימהות של הכלה כי א' ב' ג'" 

"כי ככה תמיד עשו את זה" זה לא מקור ולא סיבה.

אני מביא לך דוגמה לכך ששומרים על מנהגי ישראל גם בלי שיש להם משמעות הלכתית יבשה. "מנהג ישראל" זו משמעות בעצמה.

מה הבעיה?

כי אין לו משמעות הלכתית.

ולכן אם מישהו מרגיש מכל סיבה שהיא חוסר רצון לשמור על המנהג הזה, למה שישמור משהו חסר סיבה? רק כי סבתא שלו עשתה ככה?

אמרו ל@חופשיה לנפשי פשוט לבלוע ולזרום עם מנהגים כמו כיסא כלה כי זה לא שווה את הוויכוח.

למה? זה האירוע שלה, ואם אין סיבה טובה למה כן צריך לעשות משהו, למה לה לסבול?

את לא רואה סיבה, גדולי הדורות כן ראו סיבה. מחלוקת, כמו מי הולכים?

אני לא דיברתי על כסא כלה ואינלי שמץ אם יש לו משמעות של מנהג ישראל (אני מניח שלא), דיברתי על הנרות.

ושוב- פעם רביעית, המשפט "גדולי ישראל אמרו" זה לא מקור.

ציטוט מספר בשם גדול אמיתי (אפילו שיהיה רב שכונה כבר) שמדבר על הערך במנהג הזה?

ולמה ההנחה שלך שכנראה אין משמעות במנהג הכיסא כלה היא לא כפירה ב"כל גדולי ישראל" ואותה ההנחה בדיוק על נרות או מי מלווה בחתונה או כל "ככה עושים" שעוד לא ניתן להם הסבר שלי היא כן?

אין לפניי כעת שום ספר שאני יכול לפתוח ממנו ולצטט ואני ממש לא מתכוון להתחיל לחפש.

אבל זה קצת חוסר הכרת המציאות, לערער על העובדה שהקפידו על כך (ואגב: אם לא היו מקפידים, לא היה לך את מי לבקר.... זה שאת מבקרת הנהגה מסויימת, זה בדיוק בגלל שטרחו לשמר אותה)

את משום מה מתעלמת מכך שכתבתי שאני לא יודע, ורק בסוגריים כתבתי שאני מניח. יש לך אולי ניחוש למה פעלתי דווקא בצורה כזו?

יפה, ניחוש נהדר, בדיוק בגלל שאני לא רואה את עצמי בר-סמכא לחלק ציונים למנהגים ולהכריע הכרעות.

אם כי, כיוון שהזכרת שוב, במשפט שלך "אותה ההנחה בדיוק על נרות או מי מלווה בחתונה", את עניין הליווי, אז נזכרתי שיש לי מקור להביא בנושא, מה שיעזור קצת לדרישה שלך.

ובכן, בסוף הספר "ראש דברך" כמדומני, ישנו "קונטרס מנהגי חופה" ממרן הגר"א שפירא זצ"ל, ושם מובא שהוא הקפיד מאוד שלא ישנו שאת החתן מלווים שני האבות ואת הכלה שתי האמהות כפי שהיה מנהג ישראל מדורי דורות.

מה המקור לנרות בחופה - חיפוש ב-Google

תראי כמה טעמים ומקורות יש למנהג שביטלת בהינף יד כי לדעתך אין עניין לשמר דבר בלי טעם הלכתי...

ותביני למה זה לא עובד ככה... שכל מי שהמנהג נראה לו מיותר יבטל אותו

http://upload.kipa.co.il/media-upload/tzohar2/tzohar212005-492011.PDF

בנוגע לעצם החשיבות שבשמירה על מנהגים.

הרב שלי פעם הסביר על זה בצורה יפה שישבה את דעתי, אז משתפת (ואומרת מראש שיתכן שאני לא מדייקת).

הוא הסביר שהסיבה לכך שאנחנו שומרים באדיקות על מנהגים למרות שנראה שלא בהכרח יש להם ערך הלכתי זה בגלל שלעיתים יש בהם ערך (נדמה לי שהלכתי) אמיתי שאנחנו לא בהכרח מודעים אליו כי הוא לא עבר מדור לדור. וכשאנחנו מוותרים על המנהג אנחנו מוותרים על אותו הערך שאנחנו לא בטוחים בכלל מה הוא, ויתכן שהוא קריטי.

לכן בשביל לבטל מנהגים צריך (אם אני לא טועה) סנהדרין, ותלמידי חכמים גדולים.

אנחנו לא במקום הזה כרגע.

מה גם שערך המסורת הוא מרכזי מאוד ולא שולי בכלל ביהדות. זה יכול להישמע שטחי, אבל בעיני זה עניין עמוק מאוד.

מסתבר שהיהדות לא מתחילה ונגמרת בהלכה, יש ערך גדול גם למהלך האנושי. זה מטורף. 

וברשותך, כמדומני שהנימוק השני שהבאת "מהצד", הוא למעשה אפילו היותר מרכזי....

רק מה לעשות, קשה להסביר דברים כאלו (ומכאן חשיבות החינוך לזה, מגיל קטן. להחדיר את זה בדם)

ברור שבמהות הנימוק השני הוא המרכזי יותר.

אבל היה נראה לי שהיא שאלה את זה מהמקום היותר רציונלי ו"טכני", ולכן הנימוק המרכזי שלי היה הראשון, שנדמה לי שהוא היותר "טכני" בהקשר של למה לא מבטלים מנהגים.

צריך להדגיש שהטכני הוא טפל.

ואגב, אני לא חושב שזה עיקר שאלתה, נראה דווקא שהיא מערערת בעיקר על הנק' השניה.

והיא הנק' החשובה כאן.

אבל זה מסוג הדברים שחינוך מילדות מייצר "כלי קיבול" להבנה בבגרות. היות והדברים האלו אינם אמפיריים או מוכחים לוגית, ואתה לא יכול "להוכיח" אותם. ודו"ק.

והחלק השני הוא פשוט פלא. ולמען האמת בהתחלה כשגיליתי אותו לא הצלחתי להשלים איתו, זה הזיה יש לנו חלק ממשי במשהו שמיימי, ואין פחד שנזייף אותו. הזיה. אבל פשוט פלא.

צריך לגלות את הפלא הזה לנוער שמתוסכל מהעניין של "ספר הוראות מלמעלה" 🤭

את כבר הולכת על החוט הדק...

בהקשר של הדיון עצמו-חשוב לומר שאני כמובן לא מתכוונת לגישה רפורמית. שזה הקיצון של זה.

אני דווקא התכוונתי שזה הפך להיות סיסמת זלזול בדיונים חשובים. ואני לא אשם שספרדים לא מתעניינים בהם

(זה נכון שאצל ספרדים, בפרט מבוגרים, יש יותר טבעיות וחיבור לשורשי חיינו באופן פשוט בלי פלפוליישן. מצד שני ה"פחות לחץ" לא תמיד עשה טוב, וכדוגמה ישנה ע"ע אליאנס)

את ה"מעל" הזה שמשתמע מהמשפט האומלל ההוא.

באירופה לכה"פ היתה התנגדות ולא קבלה תמימה.

לא יודע. אבל זה לא אומר שהתעלמות ו"לשכב על הגלים לאן שיישאונו" זה דרך נכונה ו"מעל". מאוד לא.

הספרדים השתמרו כי מצד שני הטבעיות  שלהם עזרה להם לסלוד מדברים שהריחו רע. אכן.

אני עכ"פ לא הכרתי.

ומעניין מה הקיפו, אני מתקשה להניח שר' אברום לא ידע עליו, ואעפ"כ הוא הקפיד (מאוד!) שלא ישנו מהמנהג של שני האבות ושתי האמהות, וגם לא איפשר את השילוב שאתה מציע.

מה שמביא אותי להניח, שגם אם היה מנהג כלשהוא כזה, זה היה במקומות מסויימים מאוד, ועדיין מה שקיבל מעמד של "מנהג ישראל" היה של שני האבות ושתי האמהות, וכל מי שאין אצלו מנהג מובהק כמו השני - לא יכול לבטלו.

אכן הקפיד על מנהגים, אבל אם דבר היה רק מנהג ירושלים ולא מנהג אירופה, לא נראה לי שהוא היה כופה את כולם לעשות ככה רק בגלל שהוא היה צ'אלמר..

חשיבות השמירה על מנהגים.

לגבי השאר, מעניין באמת להכיר.

ויכול להיות שבדוגמאות מסויימות תהיה מחלוקת בינו לאחרים. אבל העיקרון מוסכם. וכפי שהיטיבה להביא @מדרשיסטית20

אדם גדול יכול להחליט על זה, אבל לפעמים הדבקות במנהגים יוצא שכרה בהפסדה

ששני אנשים מכניסים את החתן לחופה

אז כנראה צריך שני אנשים

המנהג העיקרי הוא שיהיה שני אנשים, לאו דווקא הורים

(ידע מסקירה מהירה, אולי יש טעות במה שכתבתי)

אולי לא היה מפותח כמו היום, אבל זה מוזכר ככסא יותר משוכלל מכסאות רגילים

בגמרא כתוב, אם אני זוכר נכון, שכל מי שמתמנה לתפקיד חדש נמחלים עוונותיו

כמעט בטוח שזה כתוב לגבי מי שעולה לגדולה ומי שמתחתן

אגב לכן צמים ביום החתונה - לפחות אחד ההסברים. כמו יום כיפור שהעוונות נמחלים.

לא מכיר מישהו שעושה את זה כשהוא מקבל קידום בעבודה, אבל אני לא יודע הכל על כולם

וההנחה היא שאדם שכל עוונותיו נמחלו, יש ערך לתפילות שלו

שמעתי פעם הסבר ש"בעלי השמחה" יש להם בעלות על השמחה או משהו בסגנון.

אבל לא יודע מה זה שווה

אבל כסא כלה מוזכר כבר במשנה - לקראת נישואין וזוגיות

כשנהיה לאנשים יותר מדי זמן פנוי

זה אנשים שנטפלים לחתנים וכלות ביומם הגדול ובמקום לתת להם להנות מהרגע מציקים להם בבקשות לתפילה

אני מבין מאד את המעשה, אבל אף פעם לא ראיתי בו ערך מלבד התמיכה הפסיכולוגית לאותם אנשים ואולי גם לחתן-כלה שאנשים פנוים אליהם בבקשות כאלה

כמה טוב ויפה שבית נבנה על יסודות של חסד, של אהבה ועזרה לזולת, של נעימות... מקסים בעיני, מי כעמך ישראל 🤩

תמיכה פסיכולוגית זה דבר נפלא

אבל זה בדיוק כמו המצוה הנפלאה של אנשים שבאים באמצע תפילת שחרית לבקש צדקה:

1 זאת מצוה שמבוססת על בעיה (לאנשים אין כסף והם צריכים עזרה שלך)

2 הפתרון נעשה בעיתוי גרוע שמפריע לתפילה

אני חושב שרוב החתנים והכלות לא ממש חושבים ככה.

ונורא מגעיל לכנות תפילה על מישהו "תמיכה פסיכולוגית". לפחות אותי.

אם החתן הוא חכם, אפשר ללכת אליו בהזדמנות נוחה יותר

או לחפש חכם אחר

*לא כותב "ללכת לחכם שיתפלל" כי זכור לי שיש מי שמפרש שהולכים לחכם כדי שילמד איך להתפלל

ומכאן מסקנה שאין שום ענין בתפילה של מישהו אחר?

אתה מבין לבד שטענת טענה דמגוגית, נכון? שכוייח.

אגב, כתוב להדיא "יילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".

ואתה צודק לגמרי,

עשיתי סריקה מהירה וכך או כך יש מספיק מקורות שתומכים בתפילה של צדיק

אז לא הייתי צריך לסייג את הניסוח

אתה התבטאת בצורה ש"אין ענין"

ואף אחד לא אמר "להפריע באמצע החופה", אבל זה שיש הזדמנויות שבהן החתן מקדיש כמה דקות לעשיית חסד, זה נהדר, וכאמור - אני חושב שרוב החתנים ממש לא עצובים על כך..

כשלעצמו אני מבין את הערך של תפילה עבור אחרים

ומבין את ההגיון של תפילת חתן (בגלל שנמחלים עוונותיו)

ולכן בסופו של דבר מבין למה אנשים נתפסים לזה

אבל עדיין - בעיני מדובר בהגזמה ובהתמקדות בנקודות שוליות (אולי כי אין משהו מרכזי וחשוב לעשות במהלך יום החתונה, חוץ ממעמד החופה)

ואין בזה שום ערך עצמי, או שום מנהג קדוש, אלא בסך הכל ניצול הזדמנות לתפילה

העיקר זה התמיכה הפיסכולוגית

כנ"ל במצוות כיבוד הורים

חז"ל מפורש

זה כנראה בגלל המון אנשים שיש להם זמן מיותר

כלות

אמהות של כלות

מדפיסי תפילות על דף עם פרחים ולמינציה

מזכי הרבים למיניהם

הסגנון נשמע כמו מבוסס על תפילות של החיד"א ודומיו, אבל זה נשמע כמו משהו מודרני מהעשרים שנה האחרונות

להתפלל זה לא דבר רע

אבל לא נראה לי שהדבר הזה הוא מנהג או שיש לו מקור ממשי

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי