כשיושבים על הכיסא כלה מתפללים מזה.

אם אנחנו מתכוונות לאותה ברכה

לא חייבים שיהיה מקושט מעוצב וכו..

אני קניתי לאחותי ביום של החתונה שלה בחנות של תשמישי קדושה. 

ואל תשאלי אותי איפה זה היום.

נעלם לאנשהו באולם של החתונה.

את לא באמת חייבת להתפלל מזה.

זה כתוב כל כך טוב שזה נשמע כאילו זה מעסיק אותך מספיק זמן כדי לנסח את זה

שתצליחו לפחות שיגיעו האנשים שחשובים לכם

ולא שוטרים (אלא אם הם חשובים לכם)

וכן, בעיקר רציתי לציין שכתבת טוב

כנראה שהשמלה של הכלה  כ"כ נפוחה שהיא מושב משלה.

בכל מקרה אני מסכימה איתך, המנהג הזה מוזר.

(כמו בחתונות של חרדים שבחדר מואר עם פלורסנט ההורים הולכים עם נרות ביד)

אין מה לצפות מאשכנזים? 

וראוי אכן לשמור על המנהג.

הייתי רוצה אותו גם בגלל האוירה שהוא משרה.

אבל מעבר לכך, יש כאן את העניין התורני שבשמירה על המנהג.

באותו ענין, רבותינו הקפידו שאת החתן ילוו אביו וחמיו ואת הכלה אמא וחמותה, ולא כל אחד בידי הוריו. מפני שככה מנהג ישראל.

הרבה יהודים כשרים וצדיקים נהגו שההורים של החתן מלווים אותו וכו'.

ככה היה מנהג של קהילות שונות בחו"ל, לפי מה שהבנתי (קהילות שמרניות מאד, למי שמתעניין. פשוט לא זוכר את השמות של הקהילות)

וזו בדיוק הנקודה, שגם השמרנים בחו"ל הם יותר מודרנים משכמותם בארץ

שמעתי שיש מנהג ישן כזה

ולא סביר..

מזכיר לי את הבדיחה הזאת.

פעם אחת בעל שאל את אשתו: "למה את תמיד חותכת את הקציצה לשתיים כשאת מטגנת אותה?"

היא אמרה: "אין לי מושג, זה מה שאמא שלי תמיד עשתה."

הם הולכים לאמא שלה שאומרת: "אין לי מושג, זה מה שאמא שלי תמיד עשתה"

הולכים לסבתא שעונה: "אתם עדיין משתמשים במחבת הקטנה שלי?"

עוד ספרו לי על אישה שכל שנה קרעה את עצמה בניקיונות לפסח, וכשחברה שלה שאלה למה, היא ענתה שהמנהג בבית שלהם זה לעבור עם סכין בין המרצפות ופשוט נשבר לה הגב מזה.

החברה עודדה לברר את זה, ומתברר שבבית של סבתא רבתא שלה הייתה רצפת עץ שבאמת אין בררה חוץ מלעבור על החריצים, אבל אין סיבה לעשות את זה ברצפת אבן בעלת שכבה אחת בלי חריצים משמעותיים.

בכדי לשנות את היחס...

האישה המסכנה שברה לעצמה את הגב שנה אחרי שנה רק בגלל שמירת מנהג לא רלוונטי.

חס וחלילה אני לא בעד שום רפורמה, אבל למה לשמור מנהג בעל אפס ערך הלכתי רק בגלל שסבתא שלך עשתה אותו בהקשר מסוים בלי בכלל לברר אם ההקשר הזה חל במצב שלך?

יש לזה מקור?

הנקודה היא שלא כל מה שנראה לך לא בעל ערך הלכתי -הוא באמת לא בעל ערך כלל.

למנהגי ישראל (לא, לא לסבתא שעוברת עם סכין, אלא לדבר שנקבע כמנהג ישראל) יש טעמים ועומקים, הם לא סתם.  וה"הקשר" של אותם טעמים לא ממש משתנה.

ויש לזה אינספור מקורות ובאינספור עניינים, הבאתי דוגמה קודם בוודאי. מנהגי ישראל הם קודש. - לקראת נישואין וזוגיות

ואם אתה אומר שיש לזה ערך, מצוין. הייתה יכול לכתוב "חשוב לשמור על המנהג של האבות מלווים את החתן והאימהות של הכלה כי א' ב' ג'" 

"כי ככה תמיד עשו את זה" זה לא מקור ולא סיבה.

אני מביא לך דוגמה לכך ששומרים על מנהגי ישראל גם בלי שיש להם משמעות הלכתית יבשה. "מנהג ישראל" זו משמעות בעצמה.

מה הבעיה?

כי אין לו משמעות הלכתית.

ולכן אם מישהו מרגיש מכל סיבה שהיא חוסר רצון לשמור על המנהג הזה, למה שישמור משהו חסר סיבה? רק כי סבתא שלו עשתה ככה?

אמרו ל@חופשיה לנפשי פשוט לבלוע ולזרום עם מנהגים כמו כיסא כלה כי זה לא שווה את הוויכוח.

למה? זה האירוע שלה, ואם אין סיבה טובה למה כן צריך לעשות משהו, למה לה לסבול?

את לא רואה סיבה, גדולי הדורות כן ראו סיבה. מחלוקת, כמו מי הולכים?

אני לא דיברתי על כסא כלה ואינלי שמץ אם יש לו משמעות של מנהג ישראל (אני מניח שלא), דיברתי על הנרות.

ושוב- פעם רביעית, המשפט "גדולי ישראל אמרו" זה לא מקור.

ציטוט מספר בשם גדול אמיתי (אפילו שיהיה רב שכונה כבר) שמדבר על הערך במנהג הזה?

ולמה ההנחה שלך שכנראה אין משמעות במנהג הכיסא כלה היא לא כפירה ב"כל גדולי ישראל" ואותה ההנחה בדיוק על נרות או מי מלווה בחתונה או כל "ככה עושים" שעוד לא ניתן להם הסבר שלי היא כן?

אין לפניי כעת שום ספר שאני יכול לפתוח ממנו ולצטט ואני ממש לא מתכוון להתחיל לחפש.

אבל זה קצת חוסר הכרת המציאות, לערער על העובדה שהקפידו על כך (ואגב: אם לא היו מקפידים, לא היה לך את מי לבקר.... זה שאת מבקרת הנהגה מסויימת, זה בדיוק בגלל שטרחו לשמר אותה)

את משום מה מתעלמת מכך שכתבתי שאני לא יודע, ורק בסוגריים כתבתי שאני מניח. יש לך אולי ניחוש למה פעלתי דווקא בצורה כזו?

יפה, ניחוש נהדר, בדיוק בגלל שאני לא רואה את עצמי בר-סמכא לחלק ציונים למנהגים ולהכריע הכרעות.

אם כי, כיוון שהזכרת שוב, במשפט שלך "אותה ההנחה בדיוק על נרות או מי מלווה בחתונה", את עניין הליווי, אז נזכרתי שיש לי מקור להביא בנושא, מה שיעזור קצת לדרישה שלך.

ובכן, בסוף הספר "ראש דברך" כמדומני, ישנו "קונטרס מנהגי חופה" ממרן הגר"א שפירא זצ"ל, ושם מובא שהוא הקפיד מאוד שלא ישנו שאת החתן מלווים שני האבות ואת הכלה שתי האמהות כפי שהיה מנהג ישראל מדורי דורות.

מה המקור לנרות בחופה - חיפוש ב-Google

תראי כמה טעמים ומקורות יש למנהג שביטלת בהינף יד כי לדעתך אין עניין לשמר דבר בלי טעם הלכתי...

ותביני למה זה לא עובד ככה... שכל מי שהמנהג נראה לו מיותר יבטל אותו

http://upload.kipa.co.il/media-upload/tzohar2/tzohar212005-492011.PDF

בנוגע לעצם החשיבות שבשמירה על מנהגים.

הרב שלי פעם הסביר על זה בצורה יפה שישבה את דעתי, אז משתפת (ואומרת מראש שיתכן שאני לא מדייקת).

הוא הסביר שהסיבה לכך שאנחנו שומרים באדיקות על מנהגים למרות שנראה שלא בהכרח יש להם ערך הלכתי זה בגלל שלעיתים יש בהם ערך (נדמה לי שהלכתי) אמיתי שאנחנו לא בהכרח מודעים אליו כי הוא לא עבר מדור לדור. וכשאנחנו מוותרים על המנהג אנחנו מוותרים על אותו הערך שאנחנו לא בטוחים בכלל מה הוא, ויתכן שהוא קריטי.

לכן בשביל לבטל מנהגים צריך (אם אני לא טועה) סנהדרין, ותלמידי חכמים גדולים.

אנחנו לא במקום הזה כרגע.

מה גם שערך המסורת הוא מרכזי מאוד ולא שולי בכלל ביהדות. זה יכול להישמע שטחי, אבל בעיני זה עניין עמוק מאוד.

מסתבר שהיהדות לא מתחילה ונגמרת בהלכה, יש ערך גדול גם למהלך האנושי. זה מטורף. 

וברשותך, כמדומני שהנימוק השני שהבאת "מהצד", הוא למעשה אפילו היותר מרכזי....

רק מה לעשות, קשה להסביר דברים כאלו (ומכאן חשיבות החינוך לזה, מגיל קטן. להחדיר את זה בדם)

ברור שבמהות הנימוק השני הוא המרכזי יותר.

אבל היה נראה לי שהיא שאלה את זה מהמקום היותר רציונלי ו"טכני", ולכן הנימוק המרכזי שלי היה הראשון, שנדמה לי שהוא היותר "טכני" בהקשר של למה לא מבטלים מנהגים.

צריך להדגיש שהטכני הוא טפל.

ואגב, אני לא חושב שזה עיקר שאלתה, נראה דווקא שהיא מערערת בעיקר על הנק' השניה.

והיא הנק' החשובה כאן.

אבל זה מסוג הדברים שחינוך מילדות מייצר "כלי קיבול" להבנה בבגרות. היות והדברים האלו אינם אמפיריים או מוכחים לוגית, ואתה לא יכול "להוכיח" אותם. ודו"ק.

והחלק השני הוא פשוט פלא. ולמען האמת בהתחלה כשגיליתי אותו לא הצלחתי להשלים איתו, זה הזיה יש לנו חלק ממשי במשהו שמיימי, ואין פחד שנזייף אותו. הזיה. אבל פשוט פלא.

צריך לגלות את הפלא הזה לנוער שמתוסכל מהעניין של "ספר הוראות מלמעלה" 🤭

את כבר הולכת על החוט הדק...

בהקשר של הדיון עצמו-חשוב לומר שאני כמובן לא מתכוונת לגישה רפורמית. שזה הקיצון של זה.

אני דווקא התכוונתי שזה הפך להיות סיסמת זלזול בדיונים חשובים. ואני לא אשם שספרדים לא מתעניינים בהם

(זה נכון שאצל ספרדים, בפרט מבוגרים, יש יותר טבעיות וחיבור לשורשי חיינו באופן פשוט בלי פלפוליישן. מצד שני ה"פחות לחץ" לא תמיד עשה טוב, וכדוגמה ישנה ע"ע אליאנס)

את ה"מעל" הזה שמשתמע מהמשפט האומלל ההוא.

באירופה לכה"פ היתה התנגדות ולא קבלה תמימה.

לא יודע. אבל זה לא אומר שהתעלמות ו"לשכב על הגלים לאן שיישאונו" זה דרך נכונה ו"מעל". מאוד לא.

הספרדים השתמרו כי מצד שני הטבעיות  שלהם עזרה להם לסלוד מדברים שהריחו רע. אכן.

אני עכ"פ לא הכרתי.

ומעניין מה הקיפו, אני מתקשה להניח שר' אברום לא ידע עליו, ואעפ"כ הוא הקפיד (מאוד!) שלא ישנו מהמנהג של שני האבות ושתי האמהות, וגם לא איפשר את השילוב שאתה מציע.

מה שמביא אותי להניח, שגם אם היה מנהג כלשהוא כזה, זה היה במקומות מסויימים מאוד, ועדיין מה שקיבל מעמד של "מנהג ישראל" היה של שני האבות ושתי האמהות, וכל מי שאין אצלו מנהג מובהק כמו השני - לא יכול לבטלו.

אכן הקפיד על מנהגים, אבל אם דבר היה רק מנהג ירושלים ולא מנהג אירופה, לא נראה לי שהוא היה כופה את כולם לעשות ככה רק בגלל שהוא היה צ'אלמר..

חשיבות השמירה על מנהגים.

לגבי השאר, מעניין באמת להכיר.

ויכול להיות שבדוגמאות מסויימות תהיה מחלוקת בינו לאחרים. אבל העיקרון מוסכם. וכפי שהיטיבה להביא @מדרשיסטית20

אדם גדול יכול להחליט על זה, אבל לפעמים הדבקות במנהגים יוצא שכרה בהפסדה

ששני אנשים מכניסים את החתן לחופה

אז כנראה צריך שני אנשים

המנהג העיקרי הוא שיהיה שני אנשים, לאו דווקא הורים

(ידע מסקירה מהירה, אולי יש טעות במה שכתבתי)

אולי לא היה מפותח כמו היום, אבל זה מוזכר ככסא יותר משוכלל מכסאות רגילים

בגמרא כתוב, אם אני זוכר נכון, שכל מי שמתמנה לתפקיד חדש נמחלים עוונותיו

כמעט בטוח שזה כתוב לגבי מי שעולה לגדולה ומי שמתחתן

אגב לכן צמים ביום החתונה - לפחות אחד ההסברים. כמו יום כיפור שהעוונות נמחלים.

לא מכיר מישהו שעושה את זה כשהוא מקבל קידום בעבודה, אבל אני לא יודע הכל על כולם

וההנחה היא שאדם שכל עוונותיו נמחלו, יש ערך לתפילות שלו

שמעתי פעם הסבר ש"בעלי השמחה" יש להם בעלות על השמחה או משהו בסגנון.

אבל לא יודע מה זה שווה

אבל כסא כלה מוזכר כבר במשנה - לקראת נישואין וזוגיות

כשנהיה לאנשים יותר מדי זמן פנוי

זה אנשים שנטפלים לחתנים וכלות ביומם הגדול ובמקום לתת להם להנות מהרגע מציקים להם בבקשות לתפילה

אני מבין מאד את המעשה, אבל אף פעם לא ראיתי בו ערך מלבד התמיכה הפסיכולוגית לאותם אנשים ואולי גם לחתן-כלה שאנשים פנוים אליהם בבקשות כאלה

כמה טוב ויפה שבית נבנה על יסודות של חסד, של אהבה ועזרה לזולת, של נעימות... מקסים בעיני, מי כעמך ישראל 🤩

תמיכה פסיכולוגית זה דבר נפלא

אבל זה בדיוק כמו המצוה הנפלאה של אנשים שבאים באמצע תפילת שחרית לבקש צדקה:

1 זאת מצוה שמבוססת על בעיה (לאנשים אין כסף והם צריכים עזרה שלך)

2 הפתרון נעשה בעיתוי גרוע שמפריע לתפילה

אני חושב שרוב החתנים והכלות לא ממש חושבים ככה.

ונורא מגעיל לכנות תפילה על מישהו "תמיכה פסיכולוגית". לפחות אותי.

אם החתן הוא חכם, אפשר ללכת אליו בהזדמנות נוחה יותר

או לחפש חכם אחר

*לא כותב "ללכת לחכם שיתפלל" כי זכור לי שיש מי שמפרש שהולכים לחכם כדי שילמד איך להתפלל

ומכאן מסקנה שאין שום ענין בתפילה של מישהו אחר?

אתה מבין לבד שטענת טענה דמגוגית, נכון? שכוייח.

אגב, כתוב להדיא "יילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים".

ואתה צודק לגמרי,

עשיתי סריקה מהירה וכך או כך יש מספיק מקורות שתומכים בתפילה של צדיק

אז לא הייתי צריך לסייג את הניסוח

אתה התבטאת בצורה ש"אין ענין"

ואף אחד לא אמר "להפריע באמצע החופה", אבל זה שיש הזדמנויות שבהן החתן מקדיש כמה דקות לעשיית חסד, זה נהדר, וכאמור - אני חושב שרוב החתנים ממש לא עצובים על כך..

כשלעצמו אני מבין את הערך של תפילה עבור אחרים

ומבין את ההגיון של תפילת חתן (בגלל שנמחלים עוונותיו)

ולכן בסופו של דבר מבין למה אנשים נתפסים לזה

אבל עדיין - בעיני מדובר בהגזמה ובהתמקדות בנקודות שוליות (אולי כי אין משהו מרכזי וחשוב לעשות במהלך יום החתונה, חוץ ממעמד החופה)

ואין בזה שום ערך עצמי, או שום מנהג קדוש, אלא בסך הכל ניצול הזדמנות לתפילה

העיקר זה התמיכה הפיסכולוגית

כנ"ל במצוות כיבוד הורים

חז"ל מפורש

זה כנראה בגלל המון אנשים שיש להם זמן מיותר

כלות

אמהות של כלות

מדפיסי תפילות על דף עם פרחים ולמינציה

מזכי הרבים למיניהם

הסגנון נשמע כמו מבוסס על תפילות של החיד"א ודומיו, אבל זה נשמע כמו משהו מודרני מהעשרים שנה האחרונות

להתפלל זה לא דבר רע

אבל לא נראה לי שהדבר הזה הוא מנהג או שיש לו מקור ממשי

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰