מתוך דברי רבי פרקוי בן באבוי, מחכמי בבל בתקופת הגאונים:
"ובזמן שאדם אינו מקשיב לחכמים ולדבריהם, דומה לחזיר. שכך כתיב: אמר נבל בליבו אין אלקים וגו' ופירשו חכמים אין נבל אלא חזיר שמנבל את עצמו בצואה ובכל סרוחה...."
מתוך דברי רבי פרקוי בן באבוי, מחכמי בבל בתקופת הגאונים:
"ובזמן שאדם אינו מקשיב לחכמים ולדבריהם, דומה לחזיר. שכך כתיב: אמר נבל בליבו אין אלקים וגו' ופירשו חכמים אין נבל אלא חזיר שמנבל את עצמו בצואה ובכל סרוחה...."
מי שיבחר להעמיק ולהבין את הפירוש הנכון של הדברים, ומתוך זה מה נוגע לו ירוויח,
מי שיתעצל/לא ירצה ללמוד את הפירוש(/מלכתחילה מחפש את מה שרע ביהדות), דברים כאלו ירחיקו אותו...
כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות
אישה כשרה עושה רצון בעלה
כל הדר בחול כאילו אין לו אלוה
ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך
ומוצא אני מר ממוות את האישה
ברוך.. שלא עשני אישה
נשים דעתן קלה
נשים פסולות לעדות
משפטים שכתובים בצורה שבשמיעה ראשונית יש רצון לקפוץ על מי שאמר אותם..
ולי אישית גורמים לתהות למה חזל לא יכלו להתבטא פשוט אחרת ולחסוך את כל הבאלגן שיש סביב זה
אבל שוין.. בזכותם מעניין פה 🤷♀️
אין כאן יחס למישהו באשר הוא מה שהוא, אלא לדעות מסויימות.
אין הרבה לאיפה לשחק עם זה..
אגב, חז"ל בחרו להתבטא באופן מסויים כנראה כי היה להם עניין דווקא בו...
כנראה אני מקיימת את 'כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות' ![]()
כי לי זה כן נשמע די על אותו עיקרון לכתוב על אדם שאוחז בדעה מסויימת או על אדם עצמו...
אגב, כשכתבתי שזה על אותו זאנר התכוונתי פשוט לזה שזה משפטים שמקוממים/מתמיהים בקריאה ראשונית... וזה בהחלט משותף בעיני
ומסתמא שהיה להם עניין.. זה לא סותר את התהיה שלי מה הוא היה..
את לא מבינה את ההבדל בין לומר "את אפס כי את אשה" לבין לומר "את אפס כי את כופרת"?
נשמע לך אותה לגיטימציה? 
כשלומדים ברצינות מגלים מהר מאוד מה הוא היה, אם כי זה לא תמיד נעים לאנשים בני דורינו להודות בזה...
שניהם ממש ממש לא נשמעים לי לגיטימיים ..
ומה הוא היה? אשמח שתכתוב לי בתמצית ככה..
פשוט אמרו לי לא ללמוד תורה ושאני צריכה לעשות תואר מהר כי תפקידי זה ללדת, לגדל ילדים ולפרנס במקום בעלי שחתום על הכתובה כמובן ![]()
חח היתי חייבת.. ממש הרמת להנחתה מה שנקרא
בכל מקרה, התכוונתי ברצינות ואשמח באמת שתכתוב מה הוא היה לפי הבנתך ..
ואת מוכיחה את מה שכתבתי לך בשאר השרשור - הנושא בעיניך הוא לא ה"דבר הנשמע" או "לא נשמע" אלא עצם הלגיטימציה.
את חושבת שלא לגיטימי לפסול אדם על דעותיו
היהדות חושבת שכן
מחלוקת.. בעיה.
לגבי השאר, אני בוחר שלא. זה לא דבר שמלבנים בפורום.
והקשר הוא דבר קריטי להבנת האמירה.
חזל התבטאו בצורה שדברים סותרים זה את זה.
אסור לכתוב תורה שבעל פה.
רבי 'התיר' את האיסור הזה וכתב את המשנה ומאז כותבים ומפרסמים כל הדברים שמתחדשים בתורה שבעל פה במשך הדורות.
יש טעם (לא סיבה בלעדית אלא סברה אישית מתוך לימוד ותוך שיעור של הרב שרקי) מאוד הגיוני לכך. כל טקסט מתישהו מאבד את ההקשר שלו ולכן יש פירושים על גב פירושים על גב פירושים בספרות ההלכה לדורותיה.
מי שמכיר את כתבי חז"ל ואת הגמרות יודע שכל אמירה יכולה להיות בהקשר מאוד מסויים כמו שכתבת יפה לפני.
בכל אופן - למה חז"ל סיבכו אותנו בזה? כי אי אפשר אחרת נראה לי. חייבים שתהיה 'רוח' של איך הדברים נאמרים
על אחת כמה וכמה
לעצם הציטוט, מעניין אותי במיוחד מה אתה היית מגיב על ציטוטים כאלו...
הקשבה לחכמים היא אמצעי בעיני, לא מטרה.
אמצעי חשוב שאי אפשר בלעדיו
אבל הוא לא חזות הכל.
המטרה היא התעלות אישית
מי שאינו מקשיב לחכמים הוא חזיר.
אם הייתי כותב את זה לבד הייתי נחסם, אבל זה גאון ולא אני, אז תתמודדו עם זה..
האמירה מאבדת את ההקשר.
מה שמותר לגאון להגיד אסור לאדם פשוט.
כמו כן - מצווה לומר דבר הנשמע וכולי
ושוב - זה מעליב שאתה אומר שזה תירוץ על דבר שהשקעתי בו מחשבה ואני אומר אותו ברצינות.
אפשר ורצוי לדבר איש עם חברו בצורה מכובדת. תודה.
"מה שמותר" וכו' זה דבר שאומרים בדיוק כשנוח, מה גם שהוא לא רלוונטי כשמדובר לאחר שכבר נאמר.
מצוה לומר דבר הנשמע זה נכון, אבל כמדומני שהביקורת שהייתי חוטף על אמירה כזו לא היתה מגיעה מצד "אנ נחנו מסכימים איתך אבל אנשים לא יקשיבו" אלא יותר מצד "אתה נבזה שזה היחס שלך לדעות שונות"...
אדם גדול אומר דברים מתוך דאגה כלל ישראלית.
הבדל תהומי בין שמיים וארץ.
מסכים עם הפיסקה השנייה שלך.
בכל אופן, ההשוואה לחזיר היא לא בכל הדברים כן חחח
וזו בדיוק הבעיה, בדור שלנו כבר מתירים להפוך את כל התורה לצחוק, וכל מי שיבקר את זה אומרים שזה מתוך אגו אישי
הבנת למה אני קורא לזה תירוצים?
זה הכל..
זה לא ראוי בכלל בכלל
מותר לבקר אם רק אם זה יעזור למשהו. לא סתם מתוך תחושה "אני צריך לתת ביקורת".
כאשר אין צד שרוצה לשמוע ביקורת אז זה מראה רק על אינטרס אישי
כשם שביקרו את הצדוקים כדי להרחיק מהם
ואת הקראים כדי להרחיק מהם
ואת הרפורמים כדי להרחיק מהם (חוץ ממי שחושב שצריך להתקרב אליהם 🙄)
וזה שבדור המערבי שלנו לא מוכנים לקבל ביקורת, ועוד רואים בעין רעה מי שנאמן לאמת ולא עושה מי שמש, זה דבר מאוד עצוב.
ובדיוק לכן הבאתי את הציטוט שבראש השרשור
או להרחיק
או לקרב
ברגע שאין אחד מאלה אין טעם לביקורת.
להעליב מישהו בלי שתצא מזה תועלת זה דבר חמור מאוד.
אבל שוב, זה רלוונטי כמובן רק כשמוציאים מהמשחק את הקשקשת על ההכלה והפלורליזם, כי אם זה במשחק אז אכן ל"צ להרחיק משום דעה
וזה ממש לא מכבד את מי שאתה דן איתו
והבעת זלזול עצמה לא תורמת לדיון אלא הסברה.
וגם לא תורמת לכבודם של הדנים...
ולא חייב לעשות את זה עם המשפט הנל שלדעתי אם תשאל רבנים אני די בטוחה שזו לא תהיה הדרך שבה הם ימליצו לומר את דעתם על אי הקשבה לדברי חכמים
וזה לא כי הם פחדנים
אני בטוח שהוא יותר גדול ממני וממך ביחד...
זו ממש לא תחרות של גדלות...
הוא פשוט חי בתקופת הגאונים 😏
וכן, זה בטח עוד משפט שמעצבן אותך שאומרים שאנחנו בדור אחר היום וצריך להתבטא אחרת...
אז אני אחזור על זה שוב -
להתבטא בצורה עדינה ובצורה שנשמעת לא אומר להתרפס ולסלף את האמת.
זה אומר להבין מול מי אני עומד ולהתנהל בהתאם.
אם חושבים שמי שמתבטא ככה הוא גס/המוני/לא מבין מורכבויות, וכל משהו דומה - אז הציטוט הזה טופח על פניכם.
אם הטיעון הוא "דבר הנשמע" זה כבר משהו אחר לחלוטין, וכפי שכתבתי שוב ושוב.
ומי אומר
וסליחה, אבל זה בדיוק מה שנשמע תירוץ.
יש היכי-תמצי שכן תהיה מקובלת עליך התבטאות כזו?
נדמה לי שלא, תקן אם אני טועה.
וזה גם מה שהתכוונתי אליו בהודעות הנ"ל שכתבתי.
דבר הנשמע בודאי ראוי להאמר, מה השאלה בכלל.
משמעות דבריך היא שהאמירה לכשעצמה אובייקטיבית, אלא שלא כדאי לאומרה, טכנית, כי אנשים לא מקבלים אותה יפה.
הבנתי נכון? זה קצת מפתיע...
שאני חושב ככה.
וזה לא רק עניין 'טכני' שלא יקבלו אותה במקומות מסויימים. זה עניין מהותי בתחום הרגשי וההכרתי של התרבויות שנמצאות כיום שהם לא מקבלים אמירות כאלו.
לעומת תרבויות אחרות שכן מקבלות אמירות כאלו.
רואה ערך גדול בחשיבה ביקורתית. האם היא מאפשרת המון שטויות? נכון. האם זה גורע מערכה העצמי? לא.
לעזור להתעלות
ולא שזה משנה מידי
את הביקורת שלו כיוון פרקוי כלפי חכמי ארץ ישראל ומנהגיהם, כולל מנהגים שמקובלים היום על כולנו
אם אתה אוהב לכלוך מהסוג הזה, חפש את הספר דברי הריבות. עליו אמר הרמב"ן 'כבוד לאיש שבת מריב'
אבל אם אתה מעדיף לקרוא מה הרב זצל כתב לעצמו כחשבון נפש, על אמירה חריפה מדי, אתה מוזמן לקרוא כאן
הוא היה תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, הוא כותב את זה שלוש שורות אחר כך
זה שתמצא ביטויים חריפים כאלו ויותר גרועים בויכוחים בין הראשונים. ואפילו הרב זצל כנראה עשה חשבון נפש על אמירה של עצמו
הביטויים האלו צונזרו בצדק במשך מאות שנים, כי זה לא מאוד מכבד את הראשונים
מה יש לומר, יש לך את זה בלכבד ראשונים..
מה הם נראים לך, ילדים קטנים שאתה צריך לצנזר אותם כדי שלא נדע שהם לא היו יפי נפש?
לכמה היבריס יכול אדם מערבי להגיע???
ברצינות, תגגל את המילים 'דברי הריבות', ואחרי זה תפתח שיטה מקובצת בבא מציעא צח
אינני טוען שכך סברו כולם. אבל היו מי שראו לנכון להתבטא כך וכנראה שזה לגיטימי אם כן.
ושיש הבדל בין דיון שבין רז"ה לראב"ד לבין התבטאויות כנגד כופרים. את זה לא שמענו שצנזרו...
גם אם כתופעה זה קיים.
בטח לא חכם מצידנו שכשחכמינו אומרים משהו אנחנו ננפנף אותו כנפנף אדם את זבוב הטורדו על מצחו ונאמר "אע, פליטת כעס מקולמוסם"....
ובדיוק על מי שחושב שהוא יכול לחלוק על החכמים נאמר הציטוט הזה, יו נואו
גם אם מדובר בדמויות יחסית אנונימיות בשבילנו (כמו ר' יהודה אלפכאר)? גם אם חכמים אחרים ביקרו את הסיגנון (מעשה ברבי אלעזר ורבי יוסי, שנקרע ספר תורה בחמתן)? גם אם הם עצמם אמרו שהם טעו (כמו באגרת הלל מוירונה)?
ואם מדובר בשתי ספירות שונות כל כך, איך אפשר ללמוד מהם שגם לנו מותר להשתמש בלשון בוטה?
כל עוד מדובר בבעלי סמכא ושדבריהם המסויימים האלו לא נדחו בידי בעלי סמכא הראויים לחלוק.
זה לא באמת קשה לעלות על זה.
לפני כן הבאתי את דברי הרמבן על ויכוח דומה. אולי אנחנו חולקים ביחס לפרקוי?
עד כמה שאני יודע, לא שמענו עליו לפני גילוי הגניזה הקהירית. ודאי שבכל הדורות היו גם תלמידים שלא היו ענקיים, ובעיניי ברור שלראבד ולרזה יש חשיבות רבה יותר ממנו
אבל גם אתה לא מתקרב לשטמ"ק...
ונראה שהיא קרובה למה שביקשתי קודם (שתעזור לי להתנסח יותר טוב)
תוכל להרחיב?
נראה שיש כאן קצר הדדי. אז זה מקום טוב לעצור
מיונזוברצינות -
יש אלף משפטים אחרים של חזל
זה מרגיש סתם כמו ניסיון לעורר פרובוקציה...
שניה. לא להתצבן.
תמשיך לקרוא.
יופי 
מניחה שבאלך לומר שלהתעלם מהמשפטים האלה ולהשתמש בתירוץ (כדבריך) של 'דבר הנשמע' זה בעצם להשתמש רק בחלקים מסויימים שנוח לשמוע וכזה.. וכשאני אומרת שזה פרובוקציה זה בדיוק מה שמעצבן אותך..
אבל באמת יש פה קטע לדעתי של דבר הנשמע..
לדעתי זה לא משפטים שאפשר להגיד אותם בכל מקום.
ולא כי אתה פחדן ומתעלם מאמת כלשהי,
אלא כי משפט כזה סתם מעורר עצבים כשהוא נאמר במקום לא נכון וכנראה יותר יזיק מיועיל.
אתה רוצה ללמוד ככה בישיבה? בכיף.
להשתמש בזה לציבור הרחב? נראה לי לא חכם..
יש דרכים אחרות לומר את דעתך. ולא בצורה מתרפסת.
להלן דוגמא -
אפשר להגיד על להט"ב שהם 'חולי נפש' , לקרוא להם 'בהמות' ולצעוק עליהם שהם ישרפו בגהנום.
ואפשר להיות קצת פחות אמוציוניליים ולהגיד בצורה מאוד ברורה שמשפחה זה אמא ואבא ושזה אסור מהתורה ושאתה לא תומך בזה.
אתה לא מסלף את האמת.
לא ברור לי למה אם אתה מתבטא בצורה עדינה יותר זה ישר הופך אותך למתרפס ואחד שמסלף/מפחד לומר את האמת.
האמירה היא אותה אמירה - לא , בצורה מאוד ברורה.
אתה פשוט מתבטא בצורה שיותר יקשיבו לה.
(ברור שיהיו גם שיכעסו על האמירה אמאבא זה משפחה, אבל זה שונה מהותית מלקרוא לזה מצעד הבהמות ולקרוא להם שהם חולי נפש.. בעיני זה פשוט מאפשר יותר שיח והקשבה כשאתה מדבר ככה)
וואלה אישית אני היתי בוחרת בדרך התבטאות הזו.
וזה אגב למה אני תוהה הרבה פעמים למה חזל התבטאו ככה בחריפות..
(ודווקא כי התורה ידועה בזה שהיא כותבת בשפה נקיה.. כי גם כשמגיע למישהו עונש מוות, כתוב כרת/סקילה וכו ולא 'חלאת אנושות שכמותך - תירקב ותישרף בגהנום...' אבל אולי אני לא מספיק מכירה וגם התורה מתבטאת ככה 🤷♀️ )
מצטטת אותך לשם הנוחות -
"מצוה לומר דבר הנשמע זה נכון, אבל כמדומני שהביקורת שהייתי חוטף על אמירה כזו לא היתה מגיעה מצד "אנ נחנו מסכימים איתך אבל אנשים לא יקשיבו" אלא יותר מצד "אתה נבזה שזה היחס שלך לדעות שונות"... "
הנקודה היא שאנשים יבקרו אותך על אמירה כזו לא כי אתה מעז להתנגד לדעה אחרת ולחשוב עליה שהיא טעות,
אלא בגלל צורת ההתבטאות החריפה.
אני חושבת שלאנשים יש יכולת להבין שבנאדם חי עם אמונה אחרת משלהם ובעקבות האמונה הזו אז הוא חושב על אדם שחי באורח חיים אחר משלו, שאורח חייו שלילי או מוטעה. (מקווה שכתבתי ברור עם כל הכינויי שייכות פה.. אם לא, אני אסביר)
שוב: אם תבואי ותאמרי "שמע, אני מסכימה איתך אבל הדור לא מסוגל להבין את זה אז זה דבר שאינו נשמע" - זה טענה.
אבל לבוא ולומר "זו דרך התבטאות חוליגנית שנובעת מזה שאתה לא מבין שיש אנשים עם דעות שונות, אתה אמור לכבד את בחירתם לכפור" - זה כבר לא טענה, וזה מה שמוכח מהציטוט שציטטתי.
זה בדיוק הנושא.
נערך
רק בתור נקודה למחשבה, שהקונוטציה שהיתה לי כשקראתי את דבריו היתה ההודעה שלך על "חולק עליהם לפעמים"...
יעני, תאמר מה שתאמר, הוא דיבר בדיוק על זה...
די שרוטלמרות הנאום העמר'צי הקבוע שלך על "פרוזבול והיתר מכירה וציונות וחסידות"
יא חביבי, שב תלמד קצת שנה שנתיים ותבין איך התורה שלנו, הדתיים, עובדת..

עד כמה שזכור לי, לפחות פעמיים כתבתי לך תשובה מפורטת על כל הדוגמאות הילדותיות האלו שאתה אוהב להביא, ואתה זה שנותרת ללא מענה.
אגב, כותבים "כרויות". ככה קבעו בלשנינו זכרונם לברכה. למרות שאתה חולק עליהם לפעמים.

רק אני לא מבינה?
מי שלא שומע בקול החכמים הוא דומה לחזיר
פשוט וקליט
מה רע?
אגב הניסוח איך משהו היה מתקבל היום מפתיע בעייני
א) הוא מתקבל היום, אתה ואני ועוד המון אנשים לומדים את הדברים האלו ומקבלים אותם. אז יש כמה מוזרים שלא, בעייתם.
ב) הרבה יותר מטריד איך אנחנו מתקבלים בעייני דורות קודמים מאשר הפוך, אחרי הכל אם הם בני אדם אנחנו חמורים.... זה כמו ילד שאומר לאמא שלו שהיא "פויה" / שמוציא לאמא שלו לשון, נו פסדר, הוא קטן...
נשמה-כלליתכיף לראות אנשים שנשארים בנאמנות הפשוטה לתורה, בלי פלפולי סרק ויפיפות-נפש נאורה ומזוייפת.
זו הבעיה, שיש שחושבים שזה מיוחד..
היו כאלו שהיו שמחים לקיים בהידור את "עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת".
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.
מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.
מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...
נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:
"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר