דיוק במה אני מחפש. וכסף..(פרנסה נשמע זקן לטעמי..)אנונימי 14
בסד
מועדים לשמחה לכולכם!.
אני מרגיש שאני לא מספיק יודע מה אני מחפש ..
אתם כמובן לא תדעו יותר טוב ממני. אבל שאלות מנחות רעיונות והפניות לשרשורים יתקבלו בשמחה.
כסף.
אני סטודנט שנה א.
התפיסה שלי - כל עוד אתה לא יודע איך תסתדר עם התואר תוך כדי שתעבוד במשהו תחכה עם דייטים.
זוויות אחרת לדעתכם? יש כאן כאלה למשל שמראש יצאו רק עם בחורה שתוכל לפרנס אותם עד שהבחור יסיים את התואר?
מסכים איתךארץ השוקולד
חשוב להקפיד על הכתובה, שם אתה מבטיח לפרנס ואם אין לך יכולת לפרנס כשאתה חותם על הכתובה אז זה מגוחך.
נשמע לי שכדאי לרכך קצת את האמירה הזוברוקולי

 

בהנחה שלומדים תואר פרקטי, זה חלק מהשלבים של רכישת מקצוע ופרנסה עתידית 

 

ולשאלתך @אנונימי 14

תואר ראשון הוא גג 4 שנים 

אתה צריך להחליט מה המסוגלות שלך 

אפשר לעבוד בלילות 

אפשר לעבוד תוך כדי אם יש חללים פנויים 

אוי יש עזרה מהורים וכדומה

 

נשמע דווקא מהנושא שאתה כן מיושב ויודע לקחת אחריות 

מבינה את הלחץ בדבר- אבל לפני שבורחים מהאופציה

כדאי לעשות חושבים מה נכון ומה אפשרי

 

אתה לא הבחור הראשון שסטודנט וגם לא כאלה שיוצאים עם סטודנטיות בעצמן 

 

תואר ראשון הוא לא גג ארבע שניםארץ השוקולד
בממוצע בארץ תואר במדעי המחשב לוקח יותר מ4 שנים, למרות שרשמית הוא 3.
מקור:
כמה זמן לוקח לסיים תואר ראשון ושני?

באופן כללי, חתונה ועבודה במקביל לחלק מהתארים הם סגולה להימרחות של התואר. לפעמים זה מוצדק, אבל קחו בחשבון שאי אפשר לבנות על סיום תואר בזמן הרשמי אם מוסיפים עבודה בכל חור פנוי.
(וחלק מהתארים מניחים לימודים סביב השעון, וברגע שנשואים זה כבר לא המצב ולכן יתכן שהלימודים יקחו יותר זמן.)
ולגבי השאר:ארץ השוקולד
1. מסכים שתואר פרקטי הוא חלק מהשלבים לרכישת מקצוע.
עם זאת, אין עניין להתחתן לפני שיש כבר מקצוע (גם אם זו משרה חלקית עד שיסיימו את הלימודים)

2. אכן, מסכים שנראה שהוא אחראי וכדאי לעשות חישוב אם זה אפשרי.

3. נכון, ובכל זאת, זה לאו דווקא אופטימלי לצאת עכשיו.
הוא לא פסול חיתוןultracrepidam

ואין סיבה לחכות שלש, ארבע או חמש שנים כדי להתחתן.

 

הכתובה היא התחייבות כללית, החובה להתחתן היא לא פחות מחייבת.

 

בעיני, מי שהוא מספיק מחושב כלכלית כדי לחשוב כמה חודשים קדימה - שווה להתחיל, ותמצאו פתרונות עד שתתחיל לעבוד.

 

יכול להיות שתמצא מישהי שכבר עובדת ותוכלו להתבסס על זה עד שתתחיל לפרנס

יכול להיות שתשיג מלגת קיום מהזמן שתתחתן

או שתמצא עבודה זמנית

או עזרה מההורים

או פתרונות אחרים

ואולי תגלה שבכלל זה לא כזה פשוט להתחתן ואתה צריך לעבור תהליך מסוים.

 

אין סיבה לחכות. אם אתה מוכן נפשית זה מה שחשוב, ואת ההכנה הכלכלית תעשה בינתיים.

מה הקשר פסול חיתון?ארץ השוקולד
אפשר לחכות עד שריאלי להחזיק בית כלכלית.

לא צריך לסיים את הלימודים לפני החתונה, אבל כן צריך יכולת כלכלית להחזיק בית יחד. לא מספיק להיות מוכן נפשית ולהסתמך על הצדקה או נסים.

וכבר אמר הרמב"ם:
"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר: מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות: אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו." (הלכות דעות פרק ה, הלכה יא)
לדחות חתונה בשלש שנים זה המון זמןultracrepidam

ואין סיבה לחכות את הזמן הזה

 

אלא אם הוא מרגיש לא מוכן

 

הרמב"ם דיבר על המציאות בזמנו, לא בטוח שזה מה שנכון לאנשים בתקופה שלנו

זה נכון בתור כיוון, לא בתור הדרכה מוחלטת

 

יש הרבה פתרונות, ובדרך כלל מסתדרים.

יש סיבה טובה, כי כך היא דרך בעלי דעהארץ השוקולד
באופן כללי, החזקת בית עולה כסף, צריך יכולת להחזיק את הבית ולחכות שיהיה את הכסף זה סיבה הגיונית. יתכן שההגיון לא מדבר אליך כי חונכת אחרת, אבל זה לא אמירה בלי סיבה.
אפשר גם להחליט להוסיף שנה ללימודים ולעבוד במקביל כדי שיהיה אפשרי, שזו החלטה סבירה בהחלט, אך צריך להתייחס למציאות.

טענה די רפורמית יש לומר על דברי הרמב"ם ביד החזקה.

מעניין עד כמה אתה מרגיש בנוח לומר זאת על הלכות אחרות.

ולגבי הפתרונות, יש פתרונות וניתן להסתדר, אבל קריטי שיהיה ברור כיצד הולכים להסתדר לפני שמתחתנים.
זאת לא הלכהultracrepidam

לא רוצה לרדת לפסים אישיים, אבל ההתקפה שלך היא אישית ודמגוגית. אינך מכיר אותי.

 

כתבתי שיש פתרונות, ובעיני בתנאים של היום, שהכנה של פרנסה יציבה לוקחת כמה וכמה שנים, לא הגיוני לחכות כל כך הרבה זמן אם מדובר באדם שמוכן נפשית להקים בית. זה לא טוב לו, זה לא טוב באופן כללי. בכמה מישורים וכמה כיוונים.

 

מצד שני, זוגות צעירים הגיוניים ולא הגיוניים, שמכירים את הרמב"ם ושאינם, בפועל מסתדרים בשנים הראשונות בדרך זו או אחרת. אז גם אין סיבה לחכות.

 

הרמב"ם מתאר מה נכון לאנשים בזמנו, הוא לא הכיר את המציאות המודרנית. אילו זאת היתה הלכה הייתי כבול אליה, זאת לא הלכה.

 

הטענה כאילו לא חינכו אותי לחשוב בהגיון היא כמובן טענה מטופשת.

זאת לא הלכה?ארץ השוקולד
ממתי הלכות דעות הוא לא הלכה?

ואם זה לא הספיק, אז תסתכל על השלחן ערוך שציטטתי לעיל:
שאלה יפה, אביא את דברי השלחן ערוך - לקראת נישואין וזוגיות

עכשיו זה מספיק הלכתי בשבילך?

אדם חותם על חוזה, לא ברור שהוא מחויב בחוזה מבחינה הלכתית?
(וכתובה זה חוזה בין השאר)

כתוב בתורה "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", זה לא מספיק לך?

ולגבי התקיפה והאישית והדמגוגית, מחילה אם זה פגע, לא ניסיתי ולא רציתי לפגוע.
סליחה

אם הזוג יודע כיצד הוא הולך להסתדר אז שיהיה להם לבריאות ובהצלחה, הבעיה היא שיש המניחים שמספיק להיות מוכן נפשית גם אם אין שום חשיבה כלכלית.
בפועל מה שקורה זה איסוף צדקה לנזקקים שלא היו צריכים להגיע לידי מתנת בשר ודם. (ולהסתמך על מלגה, זה להסתמך על מתנת בשר ודם)
זאת לא הלכהultracrepidam

אני התייחסתי למנהג בעלי דעה שהבאת מהרמב"ם.

שכמובן לא רלוונטי למציאות ימינו (לפחות בקטע של בית), ולכן צריך עיבוד (יכולת לשכירות ולא בעלות).

 

לגבי המחויבות של בעל כלפי אשתו - זאת כן הלכה, אבל זה לא דורש לסיים תואר. זה דורש נכונות לעבוד כמנקה מדרגות.

 

בעיני מלגה היא לא מתנת בשר ודם, לא בהקשר הזה. היא מחולקת על פי זכאות ולא על פי בקשה.

טענה מעניינת שמנהג בעלי דעה בהלכות דעות זה לא הלכהארץ השוקולד
שומע את זה.
וכמובן שזה דורש הסבר מתי ניתן לטעון שמשהו לא הלכה שם ומתי כן.

לגבי המחויבות - אמרת נכון, זה תלוי במוכנות לעבוד בדברים שונים ולאו דווקא תואר. עם זאת, זה כן דורש יכולת כלכלית מסוימת וצריך לראות שזה אפשרי.

ביחס למלגות:
1. רבים מהם תלויים בבקשה.
2. נניח שהזכאות היא סביב מצב סוציו-אקונומי נמוך וזה נכון בגלל שמדובר בזוג צעיר שעובדים במשרות סטודנט, האם זה לא להסתמך על מתנות בשר ודם?
$$ultracrepidam

לגבי מה הלכה ומה לא:

כל מקום שמשמעות הרמב"ם שיש חובה לנהוג כך, והחובה הזאת נובעת ממקור מחייב - זאת הלכה תקפה ואי אפשר לשנות בלי נימוק הלכתי.

במקום שהלשון מורה שזו הנהגה נכונה מרוחב דעתו של הרמב"ם, גם אם הוא מראה פסוקים שמורים כך, אבל אין לה מקור מחייב (גמרא) - אין לזה תוקף הלכתי אלא הוראה של פוסק חשוב, מהחשובים שהיו לנו, ולכן אם נראה שמימוש של ההוראה במציאות ימינו תגרום פחות תועלת, אפשר להתייחס בהתאם.

(דווקא הרבה מהלכות דעות הם דברי חז"ל, ולא דברי הרמב"ם מדעתו. אבל ההקשר ברור לשנינו)

 

לגבי תוכנית כלכלית - אני ממש לא מזלזל בתכנון כלכלי בריא, אבל לעבוד לפי מתודה ישנה מסוימת - "קודם תשיג פרנסה ורק אחר כך תתחתן" - היא לא בהכרח הדרך היחידה לתכנון כלכלי בריא.

בנוסף, אני חושב שאפשר מותר ואפילו ראוי להקריב רווחה כלכלית לטובת ערכים כמו הקמת משפחה או לימוד תורה. זה ההסבר לרוב ה"עוני" והעוני החרדי - מדובר בוויתור על רווחה כלכלית (חדר בנים וחדר בנות, כל אחד מלא לגמרי; לקנות אוכל בזול; לא מחזיקים רכב בכלל, או רק אחד זול) כדי לפנות את המשאבים לערכים חשובים יותר.

 

לגבי מלגות - כמובן צריך להגיש בקשה, אבל הקריטריון לקבלת המלגה הוא זכאות ולא עצם הבקשה. הכסף הוקדש למטרה הזו והוא יושב ומחכה. גם אם אחד הקריטריונים הוא צורך כלכלי, זה פשוט כי עדיף לתת את המלגה למי שצריך ולא למי שרוצה לבזבז את הכסף על מותרות. הכסף מיועד לצרכי מחיה של זוגות צעירים, כחלק ממדיניות של מי שיש לו כסף (או גוף ממשלתי שחושב שיש לו כסף) ורוצה לקדם אג'נדות או ערכים. אין סיבה לא להשתמש בזה.

לדוגמה, לפעמים הכסף ניתן כדי שאדם לא יצטרך להכריע בין הקמת משפחה (ולהתקע בעבודות דלות הכשרה לכל החיים, בגלל מרוץ הפרנסה) לבין לימוד תואר. בעצם הכסף ניתן בדיוק כדי לאפשר לאדם להתחתן צעיר, זאת לא נתינת צדקה רגילה (האם בגלל זה אני עצמי אתמוך בנתינה של הכסף? שאלה אחרת. כרגע הכסף נתון לך וגו').

הסברת את דבריך יפה, הערותארץ השוקולד
רק שים לב שהעולם החרדי לא רק מקריב את רווחתו האישית לטובת הערכים שבהם הוא מאמין, אלא שהוא חי על חשבון הזולת במידה מסוימת.
נכון שהם החליטו לוותר על רמת חיים ברמה האישית שזה מוערך.
אבל בערים עם הרבה חרדים אז יש להם הנחה בארנונה שגורם לכך ששאר התושבים מקבלים פחות שירותים מהעירייה כי יש פחות כספים לעירייה. (לדוגמא בירושלים) ובנוסף חלק מכספי המיסים במדינה הולכים לתחזוקת הערים הללו.

בנוסף על מנהג איסוף הצדקה להכנסת כלה, שזה ממש להסתמך על אחרים.

אחר כל הדברים הללו, כאשר האדם מוותר רק על הרווחה שלו זה ראוי להערכה, אבל כאשר הוא מוותר על כספי הזולת כדי לקיים את הערכים בהם הוא מאמין זה פחות מוערך בעיניי וגם לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן רב, כי בסוף זה יקרוס מכיוון שמסתמכים על נדיבות של אחרים הסוברים אחרת.

ביחס לטענת התכנון הכלכלי הבריא, אני לא מבין איזה דרך בריאה כלכלית יש מלבד הבנה מה ההכנסות ושההוצאות לא יהיו גדולות מההכנסות. איזו דרך יש?
(שוב, אני לא אומר שצריך רמה מסוימת, אלא שצריך לדאוג לרמה סבירה שהאדם חושב שמתאים לו ולדאוג שהיא אפשרית)

ביחס למלגה- הכסף נתון עבור אלה הזקוקים, אבל ככל שיש יותר זקוקים אז יש פחות כסף לזקוקים. ולכן יש מחיר להרחבת מעגל הזקוקים.

$$ultracrepidam

לגבי צורת החיים החרדית והנטל על כלל הציבור:

חלוקת התקציבים הממשלתיים, וגביית התקציבים הממשלתיים, היא תוצאה של אג'נדות, מאבקי כוח פוליטיים, ושגיאות היסטוריות.

האם אתה יכול להכריח מישהו לצאת ולעבוד קשה יותר, כדי שירוויח יותר כסף, כדי שישלם יותר מסים, כדי שהממשלה תיתן לך משהו? זה טיעון לא סביר. הוא לא מעוניין בכסף הנוסף, ולכן הוא לא יעבוד כדי להרוויח אותו, ולכן הוא לא ישלם את תוספת המס.

האם החרדים, כציבור וכיחידים, מקבלים את מה שהם השקיעו עבורו? אינני יודע.

אני ממש לא בטוח שהחרדים - או אברכי מרכז והר המור - שבוחרים באורח חיים מצומצם, נושאים באחריות כלשהי לתקציבי המדינה.

גם אילו זה היה כך, כיון שאין להם בחירה האם להשתמש בשירותים הנוספים או לא, ויתכן שהם היו מוכנים לחיות בלעדיהם, לפעמים אין כאן חובה מוסרית שלהם כלפי הציבור.

 

איסוף כספים להכנסת כלה - אני מניח שזה רק חלקם, ובאמת אם הם אוספים את הכסף מחבריהם אני לא רואה בזה פסול מוסרי. אם אתה לא רוצה לתת להם אתה לא חייב.

כמובן, אדם שהתנהל בחוסר אחריות כלכלית בחתונות של צאצאיו, זה לא בסדר, בין אם הוא חי ברווח או בצמצום, ובטח שזה לא מוסרי לצפות מאחרים לסייע לו בזה

 

כמובן תמיד אפשר לטעון "אם כולם הו חרדים המודל לא יחזיק" אבל אני מניח שאם כולם יהיו חרדים המודל יתאזן לכיוונים כאלה שהוא כן יחזיק.

 

תכנון כלכלי - בנוי גם על הלוואה (זה מה שרוב הציבור עושה בשביל לקנות דירה), נכונות לחפש עבודה זמנית חדשה שעדיין לא קיימת בפועל, לחיות בצמצום... הרבה רווקים בגיל שלומדים תואר חיים על חשבון ההורים הרבה או מעט. למה ברגע שהם מתחתנים אסור להם? ולמה להמנע מלהתחתן רק בגלל זה?

 

ביחס למלגה אני חושב שמה שאמרתי מקודם תקף גם פה. כל עוד יש אנשים שרוצים להקים עמותות שיגלגלו כספים, יהיו עמותות כאלה. השאלה למי הן יעזרו.

לא חושב שכל אדם מחויב לתכנן את כל העולם רק כדי לא להיות לעול כלכלי על החברה. בסוף התכנון הכלכלי שלו לא יצליח, ואז הוא יהיה נטל עוד יותר גדול על החברה. אפשר גם לפעמים לשחרר

 

אני משועשע מהסימון בשביל התגובהארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך כ"ב בתשרי תשפ"ב 20:58
לגבי תקציבים:
מציאותית אתה צודק שזה תוצאה של מאבקי כח פוליטיים.
אינני בא לומר שזה לא מוסרי ואסור להם לנהוג כך, אלא שמדובר פה בתכנון כלכלי המסתמך על עזרה של אחרים.
יותר מזה, מדובר במודל שלא יכול להצליח אם כולם היו מתנהלים כך. כפי שאמרת נכון, אם כולם היו כאלה אז היה צריך להתנהל אחרת. ולכן אני שואל: לא עדיף להתנהל אחרת?

לגבי חובה מוסרית כלפי הציבור:
לא יודע אם יש חובה מוסרית מלבד הכרת הטוב לאחרים, והבנה שפועלים מולם בצורה נחמדה ועוזרים להם.

ביחס לתכנון כלכלי:
1. ביחס לדרך שציינת, נכון שזה דורש מוכנות בענייני עבודה ורמת חיים ואלה פשוט החלטות שראויות למחשבה.
לא אומר שיש רע בהחלטה לעבוד בעבודות זמניות ולחיות בצמצום, אלא פשוט אומר שזה דורש מוכנות מסוימת ושווה לחשוב על זה.

2. סיוע מההורים, מה שונה מהמצב של רווק לעומת נשוי?
שאלה טובה.
אני חושב שהבדל אחד משמעותי זה הכתובה ובעצם לקיחת אחריות מסוימת על הבית. (מלבד הבדל בעלות המחיה אבל זה צדדי.)

הערתך על המלגות, לא ירדתי לעומק דעתך, תרצה בבקשה להסביר.

אם אסכם שוב את דבריי מחידוד הדיון בינינו:
1. הקמת משפחה דורשת תכנון כלכלי שצריך להסתמך על ההכנסות הצפויות והבנה שניתן לעמוד בהוצאות הצפויות. (ושווה להבין מה רמת החיים שבה מוכנים לחיות כדי שזה יתאפשר)

2. חלק מתנאי כתובה שהבעל יפרנס את אשתו, ולכן ראוי שהבעל עם הכנסה שנשמעת סבירה לפי מה שהוזכר ב1.

3. אני לא חושב שנכון להניח שהציבור ידאג לי בחסדו הגדול כדי שאוכל להתחתן, באופן כללי להזדקק למתנת בשר ודם זה לא נראה לי דבר רצוי.
(ומלגות זה מתנה מציבור מסוים ושווה לקחת זאת בחשבון, אם מדובר במלגות שלא תלויות התנדבות, מלגות שתלויות התנדבות הן בעצם תשלום מסוג אחר על העבודה, פשוט על ידי מישהו אחר.)
ובכלל, זה נקודה למחשבה אם כדאי לבחור דרך חיים שלא תיתכן שחברה שלמה תתנהל כך.

4. אם אנשים עוזרים לנו לחיות באופן הרצוי, ראוי להכיר טובה להם על כך
וחלק מהכרת הטוב זה לזכור שעושים לנו טוב.
וכמובן שאם עוזרים לנו אז זה לא חובה שלהם לעזור לנו אלא נחמד מצידם שהם עוזרים לנו

5. אם אני סטודנט, שווה לקחת בחשבון איזה תואר זה והיכן וכיצד אצליח לעבוד במקביל, כי לפעמים התואר קשה וידרוש לפרוס את התואר או שלא יתכן טכנית לעבוד במקביל לתואר.
כמובן שניתן להחליף מקום לימודים או תחום לימודים בהתאם, אבל יש לכך משמעויות ששווה לחשוב עליהם. (תחום לימודים זה דבר שאני פחות ממליץ לשנות בשל כך, כי העבודה המתוכננת תהיה לעשרות שנים ועדיף שהעבודה תתאים לי)
$ זאת בערך המטרה. צריך שני תווים כלשהםultracrepidam

תקציבים והתנהלות לטווח ארוך: יש הרבה אסטרטגיות שונות. ממש לא בטוח שהאסטרטגיה שלהם לא נכונה. תכנון אסטרטגי הוא דבר מאד מורכב, ולוקח בחשבון המון שיקולים.

 

חובה מוסרית: אף אחד לא עוזר כי הוא נחמד. פוליטיקה זה משחק של משא ומתן. אם נתנו לי זה כי שיחקתי את המשחק. וכאמור, ממש לא ברור אם החרדים כציבור מקבלים בחזרה את מה שהם משלמים (מס עקיף - מע"מ, מס רכב ומס דיור, ועוד - כולם משלמים בלי תלות בהכנסה, אפילו עניים מרודים, ובלבד שהם מסוגלים לצרוך. הרבה משירותי המדינה אינם מיועדים לחרדים, בהגדרה או בצורה שבה הם ניתנים)

 

לגבי מלגות - אם בסופו של דבר אני עומד בקריטריונים למלגה מסוימת, זה די טהרני להמנע מלקבל אותה. יש מקרים שמדובר ממש בצדקה, אבל רוב המלגות הן "סיוע לבוגרי שירות קרבי" "מעורבות חברתית עם הפריפריה" ועוד ועוד ערכים יפים עקרונית ומפוקפקים מבחינת הערך הממשי שלהם. אז אין כאן צדקה ולכן גם לא שימוש בכספי צדקה אלא בסך הכל הבנה שכמו שיש אחרים כמוני שמקבלים את המלגה הזאת, אין סיבה שאני לא אקבל אותה ואשתמש בה למטרות טובות לא פחות.

 

אני לא חושב שצריך להיות קיצוני מדי עם הצו הקטגורי של קאנט. אני לא רוצה שידחפו בתור, אבל אם כולם עושים את זה ואני רוצה בסופו של דבר להגיע, אז גם אני אדחף כמו כולם.

 

ולנקודות:

1 מוסכם מאין כמוהו. נכון אגב גם לגבי כל דבר שאדם עושה מיום עומדו על דעתו.

 

2 כאן אני חושב שחבל להתמקד בכתובה. על אף שחז"ל תיקנו את הדברים האלה בכתובה, זוגיות מודרנית לא בנויה על זה. גבר יכול לפרנס את אשתו ברווח ולמרר את חייה, או לעשות אותה מאושרת ולהיות סמוך על שולחנה (כמו שציינו חז"ל "יש מאכילו פסיוני ויש מטחינו בריחיים" לגבי כיבוד אב).

ולכן הידבקות לכתובה ולשורה המחייבת את הגבר לפרנס היא אסטרטגיה לא נכונה בעיני. זה לא מעודד גברים להתחתן, ולדעתי גם לא מעודד נשים. אף אחת לא מתחתנת כדי שגבר יפרנס אותה.

 

3 התייחסתי למלגות. בעיני זה לא הסתמכות על הציבור. והשאלה מה בעיני הערך שעצם קיומי מחזיר לציבור. האם הקמת בית היא דבר חשוב לקהילה? אם משלמים לי מלגה כדי לפרנס זוג צעיר, כנראה לקהילה זה חשוב. אם משלמים לי מלגה על זה שאני בלימודים, כנראה לקהילה זה חשוב.

 

4 שוב, פוליטיקה זה משחק של תן וקח, ובסופו של דבר יש איזון. אם שילמו לי כנראה עשיתי משהו שמצדיק את זה.

 

5 כמובן, סעיף 1. זה חלק מהתכנון הכלכלי.

 

---------

 

אני חושב שיש בינינו ויכוח מהותי-עקרוני:

אני מאמין שאם מישהו נותן לי כסף, הכסף מגיע לי. אני לא צריך להתלבט יותר מדי. כמובן לבקש *צדקה* זה אחרת, יכול להיות שאני *משקר* לציבור. אבל כל עוד אני עומד בקריטריונים, ואני עושה את מה שנכון - אני בסדר. והסתמכות על מלגת היא מותרת, בשביל זה הן קיימות. כדי לעודד את ההתנהגות שהן מאפשרות.

נקודה שניה וקשורה היא שאף אחד לא עושה לי טובה. אני ממש לא רע עין, אבל ברור לי ששיעור המס עלי הוא לא 100% לא מתוך נחמדות של המדינה אלא כי זה האיזון הנכון וההגיוני, או לפחות מתוך מחשבה שזה האיזון ההגיוני כדי לעודד אותי לעבוד מצד אחד ולעשוק את יגיע כפי מצד שני.

נקודה שלישית היא שבעיני אני צריך לדאוג לעשות מה שנכון וכוחות השוק ימצאו את האיזון. אני לא צריך לתכנן מתוך מחשבה של רווחה כלכלית לכולם, אלא לעשות את מה שרווחי בשבילי ולעשות בפועל טוב בשביל אחרים.

ההסכלות שלך היא שונה כנראה בנקודות האלה, אני משאיר לך לנסח

 

מחילה שאין עיתותיי בידי ולכן אענה רק בתמציתארץ השוקולד
ראשית, כתבת יפה.

וכעת מספר הערות:
על הכותרת-
א. המטרה היא לא כסף, אלא יש פה מטרה ראשית שהבית המוקם יהיה טוב בטווח הארוך.
ב. בנוסף, אני חושב שראוי לחשוב כיצד חברה יכולה להצליח להתקיים לאורך זמן ולא להסתמך על רצונות אחרים. ואעיר בקצרה בנושא הזה:
1. תא חזי ברחוב החרדי שכעת רבים יוצאים לעבוד כי צריך.
2. תסתכל על העולם הדתי לאומי וברבים מהישיבות, מה המקצועות של ההורים ומה המקצועות שהבוגרים החדשים לומדים.
האם הבוגרים הללו יוכלו לאפשר לילדיהם את החינוך שהם קיבלו?
(שמעתי בשם אחד מראשי הישיבות המכובדים בארץ [תורני] שהישיבות טעו בשליחת אנשים למקצועות לא מכניסיפ מספיק ואני חושב שלזה הייתה כוונתו)

על מלגות:
אינני בא לומר לא לקחת מלגה אם מגיע (ובכלל מלגות על התנדבות וקרביות הן תמורה על עבודה) אלא שצריך לחשוב אם ראוי להיכנס למשבצת של צורך עבור מלגות התלויות במצב סוציו-אקונומי.

על ההערות:
1.

2. לא ברור שלפי הרמב"ם מותר הלכתית להתעלם מהכתובה. וגם אני לא מאמין בחתימה על חוזה אם אינני מתכוון לקיים אותה.

3. נקודה למחשבה

4. התן עבור הכספים היא הצבעה עבור דברים חשובים לשאר המפלגות בממשלה.
ברור שזה לגיטימי לקבל, אבל זה לגיטימי שיפסיקו לתת ולכן לא חכם לבנות על זה.
(וזה לא עושה יחסי ציבור טובים למי שחי על זה)

לגבי הויכוח העקרוני-מהותי, אני חושב שניסחת די יפה אבל לא מדויק ויש לי מה להוסיף:
א. אם מישהו נותן לך כסף עבור מעשיך זה בסדר לקחת. אני רק אומר שראוי לחשוב פעמיים אודות כניסה למשבצת ששמה אותך במקום המקבל.
ב. איזוני מס הם גם כתוצאה מלחצים קואליציוניים, והם דבר עם מחיר חברתי, שווה לחשוב על זה.
ג. אני חושב שצריך לחשוב על כחות השוק כי אם נתעלם מהם, החברה שנקים תיאלץ להשתנות מהותית. ואם אנחנו רוצים לבנות חברה אידיאלית ראוי לבנות אותה באופן שתוכל להתקיים.

שכוייח, היה דיון מוצלח ומכובד לדעתי.
$$ultracrepidam

לגבי הכותרת - כתבת שאתה משועשע, והגבתי שזאת המטרה

 

באופן כללי גם התגובה שלך משקפת את גישתך, ומסבירה אותה היטב.

אני חושב שאני פשוט מאמין יותר ב"קח כפי יכולתך, האיזון יקרה מעצמו", ואתה לוקח יותר (מדי ) אחריות על הכתפיים שלך. הדבר אמור גם לגבי הכתובה, שבעיני כל עוד הזוג מאושר, והאיזון מושג, אין טעם להקפיד על מה שכתוב אות באות (תחשוב על מישהו שמקפיד להלביש את אבא שלו כי כך כתבו חז"ל...)

וכן, 3 שנים זה המון זמן, אבל התכנון הוא להיות נשוי פי עשרותארץ השוקולד
שנים מזה, וחשוב שהבית יהיה יציב וטוב.
אז עדיף לתכנן אותו נכון גם אם יקח זמן.
אף אחד לא מבטיחקל"ת
שישר שתתחיל לצאת לדייטים אז תכיר מישהיא ותתחתן. לפי הגישה שלך בחורים עשויים למצוא את עצמם רווקים עד גיל 30+ וזו חוויה נוראה.
אפשר בהחלט להקים בית יציב וטוב גם אם בשנים הראשונות בני הזוג עדיין סטודנטים וללא פרנסה קבועה, זו המציאות כיום, זוגות בונים את עצמם ומסתדרים.
נכון שאף אחד לא מבטיחארץ השוקולד
וגם אף אחד לא מבטיח שכסף ייפול מהשמיים על זוג רק כי הם רוצים להתחתן.

אפשר גם להציע שיתחתנו בגיל 18 כי הם כבר סיימו תיכון.

אלא, שיש הגיון שאדם יהיה עם בסיס ויהיה מסוגל להחזיק בית. ולכן ניתן לחכות עד שלב בלימודים בו ריאלי לעבוד במקביל לדוגמא.
ומה הכיוון לדעתך?ארץ השוקולד
הרמב"ם מדבר על בעלות על בית ושדה, הכיוון הוא שונה מיכולת כלכלית להחזיק בית ושיש מקצוע?
נוטה להאמין שכןחמדת66
אם כבר השאלה היא על מי שבישיבה ומתכנן ללמוד בהמשך(בלי עזרה מההורים).
אבל מי שסטודנט, אפילו שנה א׳, יכול להסתדר (בהנחה ואשתו היא לא סטודנטית שנה א׳ ויכולה לקחת עבודת סטודנט בעצמה).
ממ״נ, אם זה לא תואר כמו מדמ״ח או הנדסה, אז הוא יכול לעבוד. ואם כן, אז כ״ש שהחל משנה ב׳ הוא צריך להתחיל לעבוד…(בלי קשר לגברת)

לומר שצריך לחכות עד לסיום התואר והתחלת עבודה מסודרת, כשהיום זה קורה לאנשים בסביבות גיל 28 בממוצע…נראלי פשוט שזו לא כוונת הרמב״ם.
חילוק נכון בין תלמידי ישיבה לסטודנטיםארץ השוקולד
ולגבי שילוב עבודה, ראוי שהאדם יראה שזה אפשרי ואם כן אז שיהיה להם בהצלחה. אבל שידע שזה אפשרי.

ולגבי הצורך והיכולת לעבוד במקביל לתואר, זה תלוי תואר ומקום לימודים באופן פשוט והאדם מכיר את סביבתו ויכול לראות כיצד יהיה אפשרי.

לגבי הגברת ומצבה התעסוקתי:
1. אני לא אוהב את האמירה שניתן להסתמך על עבודתה, כי מן התורה הבעל מחויב לפרנס אותה.
2. ולגבי ההבדל בין השלב בו היא נמצאת והשלב בו הוא נמצא, זה נכון עבור בחור שכבר מצא מישהי ספציפית, אבל האם הגיוני לומר שיץחיל לחפש כי מסתמא ימצא מישהי כזו?
(האם הסינון שלו יכלול פרמטר כמו שנה/כמה שנים מעליו בלימודים רק כי הוא מתחתן עכשיו ולא משהו שבעל משמעות אמיתית מעבר לצורך הזמני?)
אנלא כ"כ מסכיםחמדת66

כמעט תמיד ניתן לעבוד במקביל לתואר, נדירים התארים בהם זה לא אפשרי - במיוחד החל משנה ב' והלאה. אז כן, יכול להיות שא"א לקחת חמש קורסים במדמ"ח בעברית/טכניון, אבל לפרוס את התואר זו לא מילה גסה (כשזה בגלל זה...).

 

אני גם מאוד לא אוהב להסתמך על הגברת (ודי שמח שזה כנראה לא יקרה אצלי), אבל מה לעשות שמציאות החיים די מכריחה בחור בן 22 לעשות את זה. אז זה לא נורא, ואע"פ שגם לו מותר לעבוד ולעזור - א"א להתעלם מזה. לענ"ד, במידה והוא יודע שאין לו תמיכה הורית, סינון לפי שנות לימוד הוא לגיטימי לגמרי. 

ביחס לפריסה, זה לא דבר רעארץ השוקולד
רק שיהיה מודע ויקח זאת בחשבון.

לא מבין למה יש צורך שבחור בן 22 יתחיל לצאת, לא חושב שיש נזק שיחכה מעט.
ומאידך כותב הרמבם באישות טו,בנוגע, לא נוגע
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה (ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה)
ובכל זאת הרמב"ם פסק שמחויב במזונות אשתו מן התורהארץ השוקולד
לא סותרנוגע, לא נוגע
ולשיטתך כל הביינישים שמתחתנים וכל רבניהם שמשיאים אותם וכל גדולי ישראל שישבו ולמדו סמוכים על שולחן חמיהם וחצמו על כתובה- עושים ועשו שלא כהוגן.
אני לא טוען שצריך לעצום עיניים מהמציאות כמובן ולסמוך על הנס, אבל לקחת את זה לקיצוניות השניה של לסיים תואר ולהתחיל לעבוד ורק אז לחפש אישה- פשוט לא שייך. זה יחריף את בעיית הרווקות אצלנו, יקטין את הילודה, יגרום לאנשים המון עגמת נפש, יגרום להרבה לעבור עבירות, יגרום להרבה להיות עוד יותר חסרי ידע וחיבור לתורה וממילא יגרום ליותר עזיבת הדת.
לא כל גדולי ישראל נהגו כדבריךארץ השוקולד
הרצי"ה התחתן בגיל 30 לדוגמא.

ובאמת קושיה על התנהלות זו.

עשית פה רשימת מכולת של דברים שיקרו כתוצאה מכך שיחכו ונראה לי שהגזמת.
לדוגמא, למה שיהיו עוד יותר חסרי ידע אם יתחתנו מאוחר יותר?
"כל גדולי ישראל" לא היה במובן שכל גדולי ישראל נהגו ככהנוגע, לא נוגע
אלא שכל גדולי ישראל מבין אלו שנהגו ככה- עשו שלא כהוגן לשיטתך.

דעתך מוזרה בעיניי. להגיד שכל כך הרבה לא בסדר וטועים.


כל רשימת המכולת אלו דברים שברור שיקרו.
ולמה שיהיו חסרי ידע בתורה ויעזבו את הדת אם יתחתנו מאוחר יותר?
פשוט מאוד. כי אנשים לא ידחו את הרצון לזוגיות ואהבה אלא את הישיבה. הם ילכו מיד לצבא כדי לחסוך זמן.


שאלת תם:הָיוֹ הָיָה

מה כולל "להתפרנס"? דיני עולה עמו וכו' נכללים בזה?

(מסתמא זו גמרא מפורשת ואני מגלה את בורותי ברבים, מה?)

שאלה יפה, אביא את דברי השלחן ערוךארץ השוקולד
"סעיף א
כיצד חייב במזונותיה, אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה. ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות, צריך להנהיגה כן; אם אין כולם רגילים בגדולות, אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו.

אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביה (טור):

סעיף ב
בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה, הרשות בידו, ובלבד שיאכל עמה בליל שבת.

ויש חולקין וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אלא אם כן קבלה עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש, ובית יוסף בשם רב הפוסקים), וכן נראה לי:

סעיף ג
כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, ואם היתה מיניקה נותנים לה יין (טור); ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; ונותנין לה עץ לבשל מאכלה (הר"ן פרק אף על פי). במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו. צמצמה והותירו מאלו המזונות, הוא של בעל (טור).

ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה, כופין אותו להוציא.

הגה: ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא, מאחר שאין לו (ר"י בשם רבנו תם).
מי שאין לו מזונות אלא חד יומא, חייב לזון מנה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה). ויש אומרים עוד, דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת). היה לו קרקעות, הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקעות או מגוף הקרקעות, או צריך למכרן (רשב"א סימן תת"ץ):"
(שלחן ערוך טור אבן העזר סימן ע, סעיפים א-ג)

מכאן ברור שזה גם תלוי במה שמקובל אצל משפחתה וגם שיש מינימום שעליו להיות מסוגל לדאוג לאשתו.
מי אמר שכתובה מתאימה בדיוק למשמעות המקורית שלה?advfb

הכלכלה השתנתה מאז שחכמים תקנו כתובה..

הכתובה היא אמצעי לשלום בית ולא מהווה מטרה בפני עצמה

אם האישה מפרנסת ומוחלת לבעל אין בכך שום פסול

מסכים עם הרעיוןultracrepidam

לא לגמרי עם כל מילה

טענה מעניינת, אז מי שכתבו זאת בין השאר זה הפוסקיםארץ השוקולד
"(יב)דחייב להשכיר עצמו כפועל: נראה דמאחר דמספר כתובה נלמד שכ' ואנא אפלח ואוקיר א"כ אף שיש לו ליתן לה מזונות בצמצום חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה דהא כתב אנא אפלח ואוקיר:

(יג) הרשות ביד האשה: אין הלשון מדוקדק דאין הברירה ביד האשה וזה לשון הרשב"א אם יספיקו הפירות לשניהם תזון אשתו עמו מן הפירות ואם לא יספיקו צריכין ב"ד לכוף הבעל למכור למזון או יגבה לה ב"ד מזונות מאותן קרקעות אף על פי שאין מספיקין לכדי כתובה:"
(חלקת מחוקק על שלחן ערוך בטור אבן העזר סימן ע, וכן כתב הבאר היטב על אותו סימן וסעיף)
איך אדם יכול לחתום על מסמך בלי להתכוון לתוכן?א/א
אתה יכול לחדד יותר מה כוונתך ?
נשמע תמוה מה שכתבת..
ולגבי הטענה שהאישה יכולה למחולארץ השוקולד
האמת שזו מחלוקת בין הפוסקים האם מזונות זה חיוב מן התורה וממילא לא ברור ששייך מחילה, מוזמן לעיין במפרשי השלחן ערוך (אבן העזר על סימן סט סעיף ב)

ואצטט את השלחן ערוך על אופן המחילה בהמשך אותו סימן:
"מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך, אם אמרה: איני ניזונת ואיני עושה, שומעין לה.

הגה: ועיין לקמן סימן פ'. יש אומרים דכל אשה האומרת: איני נזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונת ואני עושה (בית יוסף בשם הר"ן שכן כתב בשם הרא"ה). ויש חולקין (רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"ה). וכל שאינה ניזונת, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן).
אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו.

אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לך (הר"ן פרק המדיר):" (שלחן ערוך, טור אבן העזר סימן סט סעיף ד)
יש תארים שאפשר לשלב בהם עבודהadvfb

ואם שני בני הזוג עובדים הם יכולים להחזיק את עצמם. בקושי רב אבל זה אפשרי.

נכון, זה באמת תלוי במה התואר והיכןארץ השוקולד
לגבי השאלות מנחות על חיפוש -מיונז
תנסה לשבת לדמיין עם עצמך מה אתה רוצה באשתך
תכתוב רשימה של כ-ל מה שמשמח אותך ועושה לך את זה והיית רוצה באשת חלומותיך.

עכשיו עמודה שניה, תפרט מה זה אומר כל דבר.
כלומר אם כתבת מישהי תורנית, אז במה זה מתבטא. אם כתבת מישהי רגישה אז לפרט מה זה רגישה בעיניך...
זה עוזר גם להסביר לעצמך מה אתה מחפש, וגם לכשתספר לאחרים מה אתה מחפש הדברים יהיו יותר מוגדרים לך... כי חסידי/ פתוח/ רגיש/ עמוק/ שמח/ חושב/ אכפת לו מעמ'י ושלל הגדרות נוספות, יש כל מיני דרכים לפרש ולהבין..

עמודה שלישית- למה זה חשוב לך ומה זה נותן ומאפשר לך.
בעיני העמודה הזו עוזרת לדייק ולהבין על איזה צורך הנקודה הזו יושבת ואם היא קריטית באמת או שגם משהו אחר יכול לענות על הצורך הזה.

סתם לדוגמא-
נניח אתה רוצה שהיא תעבוד..מה זה נותן לך?
שתוכל להמשיך ללמוד בישיבה...
מה שחשוב לך כאן זה האפשרות להמשיך ללמוד בישיבה ולא בהכרח שהיא תעבוד... אז אם ההורים יוכלו לתמוך זה גם סבבה ולא באמת קריטי לך שהיא תעבוד..
דוגמא נוספת- מישהו רוצה מישהי שקטה. למה? כי הוא רוצה מישהי רגישה שתקשיב לו.. כשתכלס, לא באמת חייב שהיא תהיה שקטה.. פשוט בעיניו נתפס שרק מישהי שקטה תדע באמת להיות רגישה ולהקשיב מה שלא בהכרח נכון כמובן...
ודוגמא אחרונה- מישהי רוצה מישהו שעשה צבא. למה? כי מי שלא עשה צבא נתפס בעיניה כלא בוגר.. כלומר היא מחפשת בגרות נפשית ולא בהכרח קריטי לה שהבחור יעשה צבא...

עמודה רביעית- אחרי שביררת מה זה הנקודה ומה היא נותנת לך, לכתוב עד כמה הנקודה הזו קריטית לך.

לבחור נגיד 3-4 דברים שהם קריטיים ממש ואתה לא יכול בלעדיהם ולצאת לדרך..
וכמובן שלהיות קשובים לעצמינו לאורך הדרך כי תוך כדי שיוצאים גם הדברים הקריטיים יכולים להשתנות כי אנחנו מכירים את עצמינו יותר ויותר תוך כדי..

לשם ההבהרה- אני לא יועצת..אז תיקח אותי בערבון מוגבל.. סתם עשו לי את זה פעם ומעבירה הלאה כי חושבת שזה יכול להועיל

ולשם ההרגעה- אני מניחה שהרבה מאיתנו לא יודעים מה בדיוק מחפשים ופשוט הרבה פעמים מבינים תוך כדי שיוצאים מה טוב לנו ומה לא ולומדים לדייק את עצמינו...

בהצלחה רבה!
...אור וחיים

1) מיונז כתבה לך יפה. תנסה לחשוב ולדמיין מה אתה רוצה באשת חלומותיך, שתרגיש הכי נעים בקרבתה. או שפשוט תתחיל לצאת, ותוך כדי תדייק לעצמך מה אתה מחפש. 

 

 

2) יש הרבה זוויות לנושא הזה. מבחורים שיוצאים רק לאחר תואר ועבודה מפרנסת, עד בחורים שיוצאים בידיעה שהאישה תפרנס (בציונות הדתית זה די נפוץ בגלל שהמון בחורים מתחתנים בזמן הלימודים בישיבה). כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות ביניים, כמו שהבחור עובד בעבודה צדדית במקביל ללימודים, או שההורים עוזרים, משתמשים בחסכונות וכד'. תחשוב מה הכי מתאים לך, אין כללים בזה. אך לכל החלטה יש מחיר מסוים שצריך לקחת בחשבון. או מחיר של דחיית כל הנושא של זוגיות וחתונה, או מחיר של לחיות קצת בצמצום עד שמגיעים ליציבות כלכלית.

כתבת יפהארץ השוקולד
להתעלם לחלוטין מעניין הפרנסהלצורך כך
פרנסה מן השמיים. יותר חשוב דייטים.
מה בדיוק אתה מנסה להראות כאן?כבר לא ישיבישער


שמימרות יפות לחוד והחיים לחודshaulreznik

"בזיעת אפך תאכל לחם", זה הכלל הקובע. לא עובדים או שמקבלים משכורת נמוכה = אין פרנסה. המגזר החרדי, עם כל הקדושה, האמונה וביטחון בה', הוא מגזר עני, בדיוק בהתאם לנתוני התעסוקה ומספר הילדים במשפחה.

איך זה סותר את מה שהוא כתב?והוא ישמיענו
הוא כתב שהקמת משפחה יותר חשוב מלשבת ולחכות שתהיה פרנסה.
הוא לא אמר שאין חשיבות לפרנסה

אתה חושב שהאמצעי של הכסף גובר על אחת התכליות החשובות שלנו בעולם?
הוא כתב "להתעלם לחלוטין מעניין הפרנסה"shaulreznik

אני חושב שכל החלטה גורלית אמורה להתקבל בצורה רציונלית, עם תכניות לטווח הקצר והארוך. לזוג טרי גם ככה לא קל בתחילת דרכו המשותפת, העוני והחובות רח"ל הן מתכון למריבות.

יפה. מקבלוהוא ישמיענו
אגב, אם נחזור לציווי של חז"ל "בן 18 לחופה"...shaulreznik

נגלה שבגיל הזה לבָּחור בתקופת המשנה היה מקצוע ביד (רועה צאן, סנדלר וכד') ויכולת לפרנס משפחה.

נכוןultracrepidam

ובשביל הבית הוא היה צריך לשכור גרזן, לחטוב עצים וליצור קרשים, לסחוב אותם לקרקע פנויה, ואז לסחוב אבנים, לערבב מלט ולבנות. עבודה של כמה שבועות אולי.

 

אבל גם לא היה לו אפשרות לממן מקרר או קניות בסופר.

ואם שנתיים לא ירד גשם, חצי מהמשפחה שלו מתו ברעב

לא לדבר על זה שלא היה לו ביטוח רפואי

הרמב"ם חי בתקופה מאד דומה לזו של תקופת המשנה

 

אצלנו הדברים שונים לגמרי, המשמעות של יציבות כלכלית היא משהו שאתה משיג כשאתה בן 40 (אחרי שאתה כבר יושב טוב במקצוע, מתפרנס בכבוד, חסכת סכום מכובד ושילמת חלק מהמשכנתא).

ואז השאלה לאיזה חלק של הוראות חז"ל/הרמב"ם להיצמד: להוראות של 18 לחופה, או להוראות שצריך להשיג יציבות כלכלית, דירה ומקצוע

 

 

צריך להיצמד להיגיון הבריאshaulreznik

אחד לא דיבר על רכישת דירה, בארץ זו סוגיה פרובלמטית גם עבור הייטקיסטים בני 40. לבני זוג בתחילת דרכם צריכה להיות תכנית מציאותית המאפשרת לפרנס משפחה ברמת המינימום הנדרש: הוצאות דיור, מחייה ותחבורה. כל השאר זה בונוס.

 

אם הם לא מסוגלים לפרנס את עצמם (שניהם סטודנטים שלא יכולים לעבוד במקביל), עליהם לחפש פתרונות חלופיים - לגור עם ההורים או לבקש את עזרתם למשך כמה שנים.

 

שוב, אנחנו מדברים על המינימום הנדרש, לא על הכנסה שמאפשרת לטוס לחו"ל פעמיים בשנה ולהתנועע בשתי מכוניות.

זהו, זה אחד הסיבות שאני מעיר כאן בנושאארץ השוקולד
האם אנחנו רוצים שגם אצלנו העוני יתרחב?
אם לא, אז זה נתון שצריך לחשוב עליו.
מחפשים מישהי שקרובה אליך רעיונית ומושכת גופנית shaulreznik

זה כל הסיפור. תחומי עניין משותפים ועמדות דתיות אידאולוגיות כמה שיותר קרובות הם ערובה להצלחה וליציבות זוגית. כמובן, לא מציעים נישואין אחרי 15 דק' בבית קפה, אלא נפגשים כמה חודשים ובוחנים התנהגות במצבים שונים (טיול, מסיבה, אצל ההורים שלה/שלך, מצבי לחץ).

 

באשר לחלק השני של השאלה, לבני זוג בגיל ובמצב כלשהם צריך להיות בראש מודל כלכלי סביר: "נגור במקום X, השכירות תעלה Y, ההוצאות הנלוות הן Z, אני יכול/ה להרוויח סכום כזה וכזה". לא סומכים על הנס וגם לא על ההורים.

הכתובה אומרתהיום הוא היום
שאתה אחראי לדאוג שיהיה כסף בבית, זה כולל עזרה מההורים או עבודה חלקית שלך ושל האשה אם צריך.

גם קח בחשבון שלוקח זמן מהתחלת הדייטים ועד חתונה. נגיד מעכשיו תצא ואז תתחתן עוד שנה שנתיים (שזה קצב נחמד), כבר לא יישאר ככ הרבה לתואר, תקבלו קצת עזרה מכל צד למשך שנה שנתיים נוספות ואחרי התואר תוכל לעבוד.

לגבי מה שאמרו על הרמב"ם שאומר קודם לקנות בית וכולי, אומרים שהמציאות השתנתה בדורנו (המציאות, לא ההלכה) ולכן צריך להיות במצב שתוכל לפרנס באופן סביר, גם אם קצת בדוחק בהתחלה
מסכים שצריך לפרנס באופן סביר ולא צריך בעלות על ביתארץ השוקולד
אם אתה לא יודע איך תסתדר אז תבררהיום הוא היום
עד שתדע.

מצד אחד אחריות, מצד שני לחתור לפתרון מהיר ככל שניתן. הגיוני שבחצי שנה הראשונה של התואר לא יהיה לך עדיין רעיון אבל שווה לחשוב על זה מעוד חודש בערך שתבין מי נגד מי בתואר ואז שתגיע לחצי שנה תהיה כבר מגובש
על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

שיטת השוברים, בקרוב אצלנו. אמן.משה
מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

מזל שאת קיימת אחותיהפי
המלצות או דיס המלצות על אולמותארץ השוקולד

אלגריה,

הרמוניה בגן,

נסיה,

ארץ.

(לחורף)


כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?

מושלם!!!!!!הפי

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

תודהארץ השוקולדאחרונה
שואל מתוך ענייןאריק מהדרום

יש כאן ביקוש למאמנים לחתונה?

וכמה אתם משלמים למאמן אם כן?


אין לי קשר לפרסום בערוץ 7, שואל מתוך עניין.

לאהפי

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

אני מעריך שמתחילים לצרוך את זהפתית שלג

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

לא לקחתי, אבל ממש לא מזלזלadvfb

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

לאLavenderאחרונה
הוא סבבה והכלרקשאלה12

אבל פחות חכם ממני, 

אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.

יש הרבה סוגי חכמה בואי תדייקי במה את מרגישההפיאחרונה
את הפער
לא יודעהפתק

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן. 
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?

ע"ע רבי עקיבאפצל"פ

השאיר את אשתו בלי כלום והלך 12+12 שנה ללמוד תורה

בסוף אם זה משהו ששני בני הזוג רוצים בו אין בזה שום בעיה

הצעותהתלמיד העייף

בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום

מה אתם עשיתם?

זה מגיע בגליםפתית שלג

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

 

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

מסכימה. שדכנים, שגרירים, קבוצות וכותפוחית 1
אמרת שבזמן שנפגשת הגיעו הצעות. תחזור למציעיםיהודי שואף לטוב

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

שאלה אישיתמאור אדרי
עבר עריכה על ידי מאור אדרי בתאריך א' באב תשפ"ו 17:10

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

מעולם לא שמעתי שבציונות הדתית זה שיקולהסטורי
טוב, לא ממש מעולם, פגשתי כמה טפשים, אגב מכל העדות, שהנושאים הללו הטרידו אותם. אבל כמעט כל חבריי ממש לא הוטרדו משאלת העדה של מי שמציעים להם.
מנותק מאד. ודאי שקורה.יהודי שואף לטוב
גם אשכנזים לא בראש של אנשים כל הזמן, גם אחריהם לא תמיד רודפים.
זה נכון - יש חבר'ה שחובים יבוש מכל הכיווניםהסטורי
אבל (כמעט) מעולם לא שמעתי שעדה זו שיקול בציבור הציוני דתי.
במחילה, שטויותשלומית.אחרונה

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

גר/ חוזר בתשובה הם לא עדהאשר ברא

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.


בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

תה בבונג (קמומיל) מרגיע וגם בריאאורין
אולי זה נשמע מוזרהפי

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

בהמשך לשרשור שליאשר ברא

לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.


לענייננו.

יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.

אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..

נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.

והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.

שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.


אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-

או שהיא מחולקת.

מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.

איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).


בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..

אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.

לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!

בגדול, אלו דברים שאמורים להיות טבעיים ופשוטיםמתוך סקרנות

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.


אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.


לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.


ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.


יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).


למה את מתכוונת כשאת אומרת נשית?אונמר

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

 

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

 

 

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

יפה שאת ככה עובדת עם עצמךנוגע, לא נוגע

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.


צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.


אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.


קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.


יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".


אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.


אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.


ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".


יש דמיון בין אישה לילד קטן?!חושבת בקופסא

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

 

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

 

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

 

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

 

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

תכתבי מה שבא לך, אבל אל תהפכי אחרים לאיש הקש שלךנוגע, לא נוגעאחרונה

ואל תוציאי דברים מהקשרם

 

רק שתדעי, שרוב הבתים לא בריאים במובן של גבר-אישהמשה

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

 

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

משה אני מסכים חלקית. כי איפה עובר הגבול?והוא ישמיענו

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

יש המון תיאוריות על גבריות ונשיות וזה מעולהadvfb

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

 

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

ממליץ מאוד על התכנים של יהונתן ומרים קלייןהסטורי
שעוסקים הרבה בכיוונים הללו.

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

קראת את "לדעת להיכנע"?זיויק
אהבתי את השאלהPaslash

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

אולי יעניין אותך