דיוק במה אני מחפש. וכסף..(פרנסה נשמע זקן לטעמי..)אנונימי 14
בסד
מועדים לשמחה לכולכם!.
אני מרגיש שאני לא מספיק יודע מה אני מחפש ..
אתם כמובן לא תדעו יותר טוב ממני. אבל שאלות מנחות רעיונות והפניות לשרשורים יתקבלו בשמחה.
כסף.
אני סטודנט שנה א.
התפיסה שלי - כל עוד אתה לא יודע איך תסתדר עם התואר תוך כדי שתעבוד במשהו תחכה עם דייטים.
זוויות אחרת לדעתכם? יש כאן כאלה למשל שמראש יצאו רק עם בחורה שתוכל לפרנס אותם עד שהבחור יסיים את התואר?
מסכים איתךארץ השוקולד
חשוב להקפיד על הכתובה, שם אתה מבטיח לפרנס ואם אין לך יכולת לפרנס כשאתה חותם על הכתובה אז זה מגוחך.
נשמע לי שכדאי לרכך קצת את האמירה הזוברוקולי

 

בהנחה שלומדים תואר פרקטי, זה חלק מהשלבים של רכישת מקצוע ופרנסה עתידית 

 

ולשאלתך @אנונימי 14

תואר ראשון הוא גג 4 שנים 

אתה צריך להחליט מה המסוגלות שלך 

אפשר לעבוד בלילות 

אפשר לעבוד תוך כדי אם יש חללים פנויים 

אוי יש עזרה מהורים וכדומה

 

נשמע דווקא מהנושא שאתה כן מיושב ויודע לקחת אחריות 

מבינה את הלחץ בדבר- אבל לפני שבורחים מהאופציה

כדאי לעשות חושבים מה נכון ומה אפשרי

 

אתה לא הבחור הראשון שסטודנט וגם לא כאלה שיוצאים עם סטודנטיות בעצמן 

 

תואר ראשון הוא לא גג ארבע שניםארץ השוקולד
בממוצע בארץ תואר במדעי המחשב לוקח יותר מ4 שנים, למרות שרשמית הוא 3.
מקור:
כמה זמן לוקח לסיים תואר ראשון ושני?

באופן כללי, חתונה ועבודה במקביל לחלק מהתארים הם סגולה להימרחות של התואר. לפעמים זה מוצדק, אבל קחו בחשבון שאי אפשר לבנות על סיום תואר בזמן הרשמי אם מוסיפים עבודה בכל חור פנוי.
(וחלק מהתארים מניחים לימודים סביב השעון, וברגע שנשואים זה כבר לא המצב ולכן יתכן שהלימודים יקחו יותר זמן.)
ולגבי השאר:ארץ השוקולד
1. מסכים שתואר פרקטי הוא חלק מהשלבים לרכישת מקצוע.
עם זאת, אין עניין להתחתן לפני שיש כבר מקצוע (גם אם זו משרה חלקית עד שיסיימו את הלימודים)

2. אכן, מסכים שנראה שהוא אחראי וכדאי לעשות חישוב אם זה אפשרי.

3. נכון, ובכל זאת, זה לאו דווקא אופטימלי לצאת עכשיו.
הוא לא פסול חיתוןultracrepidam

ואין סיבה לחכות שלש, ארבע או חמש שנים כדי להתחתן.

 

הכתובה היא התחייבות כללית, החובה להתחתן היא לא פחות מחייבת.

 

בעיני, מי שהוא מספיק מחושב כלכלית כדי לחשוב כמה חודשים קדימה - שווה להתחיל, ותמצאו פתרונות עד שתתחיל לעבוד.

 

יכול להיות שתמצא מישהי שכבר עובדת ותוכלו להתבסס על זה עד שתתחיל לפרנס

יכול להיות שתשיג מלגת קיום מהזמן שתתחתן

או שתמצא עבודה זמנית

או עזרה מההורים

או פתרונות אחרים

ואולי תגלה שבכלל זה לא כזה פשוט להתחתן ואתה צריך לעבור תהליך מסוים.

 

אין סיבה לחכות. אם אתה מוכן נפשית זה מה שחשוב, ואת ההכנה הכלכלית תעשה בינתיים.

מה הקשר פסול חיתון?ארץ השוקולד
אפשר לחכות עד שריאלי להחזיק בית כלכלית.

לא צריך לסיים את הלימודים לפני החתונה, אבל כן צריך יכולת כלכלית להחזיק בית יחד. לא מספיק להיות מוכן נפשית ולהסתמך על הצדקה או נסים.

וכבר אמר הרמב"ם:
"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר: מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. אבל הטפשין מתחילין לישא אשה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות: אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו." (הלכות דעות פרק ה, הלכה יא)
לדחות חתונה בשלש שנים זה המון זמןultracrepidam

ואין סיבה לחכות את הזמן הזה

 

אלא אם הוא מרגיש לא מוכן

 

הרמב"ם דיבר על המציאות בזמנו, לא בטוח שזה מה שנכון לאנשים בתקופה שלנו

זה נכון בתור כיוון, לא בתור הדרכה מוחלטת

 

יש הרבה פתרונות, ובדרך כלל מסתדרים.

יש סיבה טובה, כי כך היא דרך בעלי דעהארץ השוקולד
באופן כללי, החזקת בית עולה כסף, צריך יכולת להחזיק את הבית ולחכות שיהיה את הכסף זה סיבה הגיונית. יתכן שההגיון לא מדבר אליך כי חונכת אחרת, אבל זה לא אמירה בלי סיבה.
אפשר גם להחליט להוסיף שנה ללימודים ולעבוד במקביל כדי שיהיה אפשרי, שזו החלטה סבירה בהחלט, אך צריך להתייחס למציאות.

טענה די רפורמית יש לומר על דברי הרמב"ם ביד החזקה.

מעניין עד כמה אתה מרגיש בנוח לומר זאת על הלכות אחרות.

ולגבי הפתרונות, יש פתרונות וניתן להסתדר, אבל קריטי שיהיה ברור כיצד הולכים להסתדר לפני שמתחתנים.
זאת לא הלכהultracrepidam

לא רוצה לרדת לפסים אישיים, אבל ההתקפה שלך היא אישית ודמגוגית. אינך מכיר אותי.

 

כתבתי שיש פתרונות, ובעיני בתנאים של היום, שהכנה של פרנסה יציבה לוקחת כמה וכמה שנים, לא הגיוני לחכות כל כך הרבה זמן אם מדובר באדם שמוכן נפשית להקים בית. זה לא טוב לו, זה לא טוב באופן כללי. בכמה מישורים וכמה כיוונים.

 

מצד שני, זוגות צעירים הגיוניים ולא הגיוניים, שמכירים את הרמב"ם ושאינם, בפועל מסתדרים בשנים הראשונות בדרך זו או אחרת. אז גם אין סיבה לחכות.

 

הרמב"ם מתאר מה נכון לאנשים בזמנו, הוא לא הכיר את המציאות המודרנית. אילו זאת היתה הלכה הייתי כבול אליה, זאת לא הלכה.

 

הטענה כאילו לא חינכו אותי לחשוב בהגיון היא כמובן טענה מטופשת.

זאת לא הלכה?ארץ השוקולד
ממתי הלכות דעות הוא לא הלכה?

ואם זה לא הספיק, אז תסתכל על השלחן ערוך שציטטתי לעיל:
שאלה יפה, אביא את דברי השלחן ערוך - לקראת נישואין וזוגיות

עכשיו זה מספיק הלכתי בשבילך?

אדם חותם על חוזה, לא ברור שהוא מחויב בחוזה מבחינה הלכתית?
(וכתובה זה חוזה בין השאר)

כתוב בתורה "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", זה לא מספיק לך?

ולגבי התקיפה והאישית והדמגוגית, מחילה אם זה פגע, לא ניסיתי ולא רציתי לפגוע.
סליחה

אם הזוג יודע כיצד הוא הולך להסתדר אז שיהיה להם לבריאות ובהצלחה, הבעיה היא שיש המניחים שמספיק להיות מוכן נפשית גם אם אין שום חשיבה כלכלית.
בפועל מה שקורה זה איסוף צדקה לנזקקים שלא היו צריכים להגיע לידי מתנת בשר ודם. (ולהסתמך על מלגה, זה להסתמך על מתנת בשר ודם)
זאת לא הלכהultracrepidam

אני התייחסתי למנהג בעלי דעה שהבאת מהרמב"ם.

שכמובן לא רלוונטי למציאות ימינו (לפחות בקטע של בית), ולכן צריך עיבוד (יכולת לשכירות ולא בעלות).

 

לגבי המחויבות של בעל כלפי אשתו - זאת כן הלכה, אבל זה לא דורש לסיים תואר. זה דורש נכונות לעבוד כמנקה מדרגות.

 

בעיני מלגה היא לא מתנת בשר ודם, לא בהקשר הזה. היא מחולקת על פי זכאות ולא על פי בקשה.

טענה מעניינת שמנהג בעלי דעה בהלכות דעות זה לא הלכהארץ השוקולד
שומע את זה.
וכמובן שזה דורש הסבר מתי ניתן לטעון שמשהו לא הלכה שם ומתי כן.

לגבי המחויבות - אמרת נכון, זה תלוי במוכנות לעבוד בדברים שונים ולאו דווקא תואר. עם זאת, זה כן דורש יכולת כלכלית מסוימת וצריך לראות שזה אפשרי.

ביחס למלגות:
1. רבים מהם תלויים בבקשה.
2. נניח שהזכאות היא סביב מצב סוציו-אקונומי נמוך וזה נכון בגלל שמדובר בזוג צעיר שעובדים במשרות סטודנט, האם זה לא להסתמך על מתנות בשר ודם?
$$ultracrepidam

לגבי מה הלכה ומה לא:

כל מקום שמשמעות הרמב"ם שיש חובה לנהוג כך, והחובה הזאת נובעת ממקור מחייב - זאת הלכה תקפה ואי אפשר לשנות בלי נימוק הלכתי.

במקום שהלשון מורה שזו הנהגה נכונה מרוחב דעתו של הרמב"ם, גם אם הוא מראה פסוקים שמורים כך, אבל אין לה מקור מחייב (גמרא) - אין לזה תוקף הלכתי אלא הוראה של פוסק חשוב, מהחשובים שהיו לנו, ולכן אם נראה שמימוש של ההוראה במציאות ימינו תגרום פחות תועלת, אפשר להתייחס בהתאם.

(דווקא הרבה מהלכות דעות הם דברי חז"ל, ולא דברי הרמב"ם מדעתו. אבל ההקשר ברור לשנינו)

 

לגבי תוכנית כלכלית - אני ממש לא מזלזל בתכנון כלכלי בריא, אבל לעבוד לפי מתודה ישנה מסוימת - "קודם תשיג פרנסה ורק אחר כך תתחתן" - היא לא בהכרח הדרך היחידה לתכנון כלכלי בריא.

בנוסף, אני חושב שאפשר מותר ואפילו ראוי להקריב רווחה כלכלית לטובת ערכים כמו הקמת משפחה או לימוד תורה. זה ההסבר לרוב ה"עוני" והעוני החרדי - מדובר בוויתור על רווחה כלכלית (חדר בנים וחדר בנות, כל אחד מלא לגמרי; לקנות אוכל בזול; לא מחזיקים רכב בכלל, או רק אחד זול) כדי לפנות את המשאבים לערכים חשובים יותר.

 

לגבי מלגות - כמובן צריך להגיש בקשה, אבל הקריטריון לקבלת המלגה הוא זכאות ולא עצם הבקשה. הכסף הוקדש למטרה הזו והוא יושב ומחכה. גם אם אחד הקריטריונים הוא צורך כלכלי, זה פשוט כי עדיף לתת את המלגה למי שצריך ולא למי שרוצה לבזבז את הכסף על מותרות. הכסף מיועד לצרכי מחיה של זוגות צעירים, כחלק ממדיניות של מי שיש לו כסף (או גוף ממשלתי שחושב שיש לו כסף) ורוצה לקדם אג'נדות או ערכים. אין סיבה לא להשתמש בזה.

לדוגמה, לפעמים הכסף ניתן כדי שאדם לא יצטרך להכריע בין הקמת משפחה (ולהתקע בעבודות דלות הכשרה לכל החיים, בגלל מרוץ הפרנסה) לבין לימוד תואר. בעצם הכסף ניתן בדיוק כדי לאפשר לאדם להתחתן צעיר, זאת לא נתינת צדקה רגילה (האם בגלל זה אני עצמי אתמוך בנתינה של הכסף? שאלה אחרת. כרגע הכסף נתון לך וגו').

הסברת את דבריך יפה, הערותארץ השוקולד
רק שים לב שהעולם החרדי לא רק מקריב את רווחתו האישית לטובת הערכים שבהם הוא מאמין, אלא שהוא חי על חשבון הזולת במידה מסוימת.
נכון שהם החליטו לוותר על רמת חיים ברמה האישית שזה מוערך.
אבל בערים עם הרבה חרדים אז יש להם הנחה בארנונה שגורם לכך ששאר התושבים מקבלים פחות שירותים מהעירייה כי יש פחות כספים לעירייה. (לדוגמא בירושלים) ובנוסף חלק מכספי המיסים במדינה הולכים לתחזוקת הערים הללו.

בנוסף על מנהג איסוף הצדקה להכנסת כלה, שזה ממש להסתמך על אחרים.

אחר כל הדברים הללו, כאשר האדם מוותר רק על הרווחה שלו זה ראוי להערכה, אבל כאשר הוא מוותר על כספי הזולת כדי לקיים את הערכים בהם הוא מאמין זה פחות מוערך בעיניי וגם לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן רב, כי בסוף זה יקרוס מכיוון שמסתמכים על נדיבות של אחרים הסוברים אחרת.

ביחס לטענת התכנון הכלכלי הבריא, אני לא מבין איזה דרך בריאה כלכלית יש מלבד הבנה מה ההכנסות ושההוצאות לא יהיו גדולות מההכנסות. איזו דרך יש?
(שוב, אני לא אומר שצריך רמה מסוימת, אלא שצריך לדאוג לרמה סבירה שהאדם חושב שמתאים לו ולדאוג שהיא אפשרית)

ביחס למלגה- הכסף נתון עבור אלה הזקוקים, אבל ככל שיש יותר זקוקים אז יש פחות כסף לזקוקים. ולכן יש מחיר להרחבת מעגל הזקוקים.

$$ultracrepidam

לגבי צורת החיים החרדית והנטל על כלל הציבור:

חלוקת התקציבים הממשלתיים, וגביית התקציבים הממשלתיים, היא תוצאה של אג'נדות, מאבקי כוח פוליטיים, ושגיאות היסטוריות.

האם אתה יכול להכריח מישהו לצאת ולעבוד קשה יותר, כדי שירוויח יותר כסף, כדי שישלם יותר מסים, כדי שהממשלה תיתן לך משהו? זה טיעון לא סביר. הוא לא מעוניין בכסף הנוסף, ולכן הוא לא יעבוד כדי להרוויח אותו, ולכן הוא לא ישלם את תוספת המס.

האם החרדים, כציבור וכיחידים, מקבלים את מה שהם השקיעו עבורו? אינני יודע.

אני ממש לא בטוח שהחרדים - או אברכי מרכז והר המור - שבוחרים באורח חיים מצומצם, נושאים באחריות כלשהי לתקציבי המדינה.

גם אילו זה היה כך, כיון שאין להם בחירה האם להשתמש בשירותים הנוספים או לא, ויתכן שהם היו מוכנים לחיות בלעדיהם, לפעמים אין כאן חובה מוסרית שלהם כלפי הציבור.

 

איסוף כספים להכנסת כלה - אני מניח שזה רק חלקם, ובאמת אם הם אוספים את הכסף מחבריהם אני לא רואה בזה פסול מוסרי. אם אתה לא רוצה לתת להם אתה לא חייב.

כמובן, אדם שהתנהל בחוסר אחריות כלכלית בחתונות של צאצאיו, זה לא בסדר, בין אם הוא חי ברווח או בצמצום, ובטח שזה לא מוסרי לצפות מאחרים לסייע לו בזה

 

כמובן תמיד אפשר לטעון "אם כולם הו חרדים המודל לא יחזיק" אבל אני מניח שאם כולם יהיו חרדים המודל יתאזן לכיוונים כאלה שהוא כן יחזיק.

 

תכנון כלכלי - בנוי גם על הלוואה (זה מה שרוב הציבור עושה בשביל לקנות דירה), נכונות לחפש עבודה זמנית חדשה שעדיין לא קיימת בפועל, לחיות בצמצום... הרבה רווקים בגיל שלומדים תואר חיים על חשבון ההורים הרבה או מעט. למה ברגע שהם מתחתנים אסור להם? ולמה להמנע מלהתחתן רק בגלל זה?

 

ביחס למלגה אני חושב שמה שאמרתי מקודם תקף גם פה. כל עוד יש אנשים שרוצים להקים עמותות שיגלגלו כספים, יהיו עמותות כאלה. השאלה למי הן יעזרו.

לא חושב שכל אדם מחויב לתכנן את כל העולם רק כדי לא להיות לעול כלכלי על החברה. בסוף התכנון הכלכלי שלו לא יצליח, ואז הוא יהיה נטל עוד יותר גדול על החברה. אפשר גם לפעמים לשחרר

 

אני משועשע מהסימון בשביל התגובהארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך כ"ב בתשרי תשפ"ב 20:58
לגבי תקציבים:
מציאותית אתה צודק שזה תוצאה של מאבקי כח פוליטיים.
אינני בא לומר שזה לא מוסרי ואסור להם לנהוג כך, אלא שמדובר פה בתכנון כלכלי המסתמך על עזרה של אחרים.
יותר מזה, מדובר במודל שלא יכול להצליח אם כולם היו מתנהלים כך. כפי שאמרת נכון, אם כולם היו כאלה אז היה צריך להתנהל אחרת. ולכן אני שואל: לא עדיף להתנהל אחרת?

לגבי חובה מוסרית כלפי הציבור:
לא יודע אם יש חובה מוסרית מלבד הכרת הטוב לאחרים, והבנה שפועלים מולם בצורה נחמדה ועוזרים להם.

ביחס לתכנון כלכלי:
1. ביחס לדרך שציינת, נכון שזה דורש מוכנות בענייני עבודה ורמת חיים ואלה פשוט החלטות שראויות למחשבה.
לא אומר שיש רע בהחלטה לעבוד בעבודות זמניות ולחיות בצמצום, אלא פשוט אומר שזה דורש מוכנות מסוימת ושווה לחשוב על זה.

2. סיוע מההורים, מה שונה מהמצב של רווק לעומת נשוי?
שאלה טובה.
אני חושב שהבדל אחד משמעותי זה הכתובה ובעצם לקיחת אחריות מסוימת על הבית. (מלבד הבדל בעלות המחיה אבל זה צדדי.)

הערתך על המלגות, לא ירדתי לעומק דעתך, תרצה בבקשה להסביר.

אם אסכם שוב את דבריי מחידוד הדיון בינינו:
1. הקמת משפחה דורשת תכנון כלכלי שצריך להסתמך על ההכנסות הצפויות והבנה שניתן לעמוד בהוצאות הצפויות. (ושווה להבין מה רמת החיים שבה מוכנים לחיות כדי שזה יתאפשר)

2. חלק מתנאי כתובה שהבעל יפרנס את אשתו, ולכן ראוי שהבעל עם הכנסה שנשמעת סבירה לפי מה שהוזכר ב1.

3. אני לא חושב שנכון להניח שהציבור ידאג לי בחסדו הגדול כדי שאוכל להתחתן, באופן כללי להזדקק למתנת בשר ודם זה לא נראה לי דבר רצוי.
(ומלגות זה מתנה מציבור מסוים ושווה לקחת זאת בחשבון, אם מדובר במלגות שלא תלויות התנדבות, מלגות שתלויות התנדבות הן בעצם תשלום מסוג אחר על העבודה, פשוט על ידי מישהו אחר.)
ובכלל, זה נקודה למחשבה אם כדאי לבחור דרך חיים שלא תיתכן שחברה שלמה תתנהל כך.

4. אם אנשים עוזרים לנו לחיות באופן הרצוי, ראוי להכיר טובה להם על כך
וחלק מהכרת הטוב זה לזכור שעושים לנו טוב.
וכמובן שאם עוזרים לנו אז זה לא חובה שלהם לעזור לנו אלא נחמד מצידם שהם עוזרים לנו

5. אם אני סטודנט, שווה לקחת בחשבון איזה תואר זה והיכן וכיצד אצליח לעבוד במקביל, כי לפעמים התואר קשה וידרוש לפרוס את התואר או שלא יתכן טכנית לעבוד במקביל לתואר.
כמובן שניתן להחליף מקום לימודים או תחום לימודים בהתאם, אבל יש לכך משמעויות ששווה לחשוב עליהם. (תחום לימודים זה דבר שאני פחות ממליץ לשנות בשל כך, כי העבודה המתוכננת תהיה לעשרות שנים ועדיף שהעבודה תתאים לי)
$ זאת בערך המטרה. צריך שני תווים כלשהםultracrepidam

תקציבים והתנהלות לטווח ארוך: יש הרבה אסטרטגיות שונות. ממש לא בטוח שהאסטרטגיה שלהם לא נכונה. תכנון אסטרטגי הוא דבר מאד מורכב, ולוקח בחשבון המון שיקולים.

 

חובה מוסרית: אף אחד לא עוזר כי הוא נחמד. פוליטיקה זה משחק של משא ומתן. אם נתנו לי זה כי שיחקתי את המשחק. וכאמור, ממש לא ברור אם החרדים כציבור מקבלים בחזרה את מה שהם משלמים (מס עקיף - מע"מ, מס רכב ומס דיור, ועוד - כולם משלמים בלי תלות בהכנסה, אפילו עניים מרודים, ובלבד שהם מסוגלים לצרוך. הרבה משירותי המדינה אינם מיועדים לחרדים, בהגדרה או בצורה שבה הם ניתנים)

 

לגבי מלגות - אם בסופו של דבר אני עומד בקריטריונים למלגה מסוימת, זה די טהרני להמנע מלקבל אותה. יש מקרים שמדובר ממש בצדקה, אבל רוב המלגות הן "סיוע לבוגרי שירות קרבי" "מעורבות חברתית עם הפריפריה" ועוד ועוד ערכים יפים עקרונית ומפוקפקים מבחינת הערך הממשי שלהם. אז אין כאן צדקה ולכן גם לא שימוש בכספי צדקה אלא בסך הכל הבנה שכמו שיש אחרים כמוני שמקבלים את המלגה הזאת, אין סיבה שאני לא אקבל אותה ואשתמש בה למטרות טובות לא פחות.

 

אני לא חושב שצריך להיות קיצוני מדי עם הצו הקטגורי של קאנט. אני לא רוצה שידחפו בתור, אבל אם כולם עושים את זה ואני רוצה בסופו של דבר להגיע, אז גם אני אדחף כמו כולם.

 

ולנקודות:

1 מוסכם מאין כמוהו. נכון אגב גם לגבי כל דבר שאדם עושה מיום עומדו על דעתו.

 

2 כאן אני חושב שחבל להתמקד בכתובה. על אף שחז"ל תיקנו את הדברים האלה בכתובה, זוגיות מודרנית לא בנויה על זה. גבר יכול לפרנס את אשתו ברווח ולמרר את חייה, או לעשות אותה מאושרת ולהיות סמוך על שולחנה (כמו שציינו חז"ל "יש מאכילו פסיוני ויש מטחינו בריחיים" לגבי כיבוד אב).

ולכן הידבקות לכתובה ולשורה המחייבת את הגבר לפרנס היא אסטרטגיה לא נכונה בעיני. זה לא מעודד גברים להתחתן, ולדעתי גם לא מעודד נשים. אף אחת לא מתחתנת כדי שגבר יפרנס אותה.

 

3 התייחסתי למלגות. בעיני זה לא הסתמכות על הציבור. והשאלה מה בעיני הערך שעצם קיומי מחזיר לציבור. האם הקמת בית היא דבר חשוב לקהילה? אם משלמים לי מלגה כדי לפרנס זוג צעיר, כנראה לקהילה זה חשוב. אם משלמים לי מלגה על זה שאני בלימודים, כנראה לקהילה זה חשוב.

 

4 שוב, פוליטיקה זה משחק של תן וקח, ובסופו של דבר יש איזון. אם שילמו לי כנראה עשיתי משהו שמצדיק את זה.

 

5 כמובן, סעיף 1. זה חלק מהתכנון הכלכלי.

 

---------

 

אני חושב שיש בינינו ויכוח מהותי-עקרוני:

אני מאמין שאם מישהו נותן לי כסף, הכסף מגיע לי. אני לא צריך להתלבט יותר מדי. כמובן לבקש *צדקה* זה אחרת, יכול להיות שאני *משקר* לציבור. אבל כל עוד אני עומד בקריטריונים, ואני עושה את מה שנכון - אני בסדר. והסתמכות על מלגת היא מותרת, בשביל זה הן קיימות. כדי לעודד את ההתנהגות שהן מאפשרות.

נקודה שניה וקשורה היא שאף אחד לא עושה לי טובה. אני ממש לא רע עין, אבל ברור לי ששיעור המס עלי הוא לא 100% לא מתוך נחמדות של המדינה אלא כי זה האיזון הנכון וההגיוני, או לפחות מתוך מחשבה שזה האיזון ההגיוני כדי לעודד אותי לעבוד מצד אחד ולעשוק את יגיע כפי מצד שני.

נקודה שלישית היא שבעיני אני צריך לדאוג לעשות מה שנכון וכוחות השוק ימצאו את האיזון. אני לא צריך לתכנן מתוך מחשבה של רווחה כלכלית לכולם, אלא לעשות את מה שרווחי בשבילי ולעשות בפועל טוב בשביל אחרים.

ההסכלות שלך היא שונה כנראה בנקודות האלה, אני משאיר לך לנסח

 

מחילה שאין עיתותיי בידי ולכן אענה רק בתמציתארץ השוקולד
ראשית, כתבת יפה.

וכעת מספר הערות:
על הכותרת-
א. המטרה היא לא כסף, אלא יש פה מטרה ראשית שהבית המוקם יהיה טוב בטווח הארוך.
ב. בנוסף, אני חושב שראוי לחשוב כיצד חברה יכולה להצליח להתקיים לאורך זמן ולא להסתמך על רצונות אחרים. ואעיר בקצרה בנושא הזה:
1. תא חזי ברחוב החרדי שכעת רבים יוצאים לעבוד כי צריך.
2. תסתכל על העולם הדתי לאומי וברבים מהישיבות, מה המקצועות של ההורים ומה המקצועות שהבוגרים החדשים לומדים.
האם הבוגרים הללו יוכלו לאפשר לילדיהם את החינוך שהם קיבלו?
(שמעתי בשם אחד מראשי הישיבות המכובדים בארץ [תורני] שהישיבות טעו בשליחת אנשים למקצועות לא מכניסיפ מספיק ואני חושב שלזה הייתה כוונתו)

על מלגות:
אינני בא לומר לא לקחת מלגה אם מגיע (ובכלל מלגות על התנדבות וקרביות הן תמורה על עבודה) אלא שצריך לחשוב אם ראוי להיכנס למשבצת של צורך עבור מלגות התלויות במצב סוציו-אקונומי.

על ההערות:
1.

2. לא ברור שלפי הרמב"ם מותר הלכתית להתעלם מהכתובה. וגם אני לא מאמין בחתימה על חוזה אם אינני מתכוון לקיים אותה.

3. נקודה למחשבה

4. התן עבור הכספים היא הצבעה עבור דברים חשובים לשאר המפלגות בממשלה.
ברור שזה לגיטימי לקבל, אבל זה לגיטימי שיפסיקו לתת ולכן לא חכם לבנות על זה.
(וזה לא עושה יחסי ציבור טובים למי שחי על זה)

לגבי הויכוח העקרוני-מהותי, אני חושב שניסחת די יפה אבל לא מדויק ויש לי מה להוסיף:
א. אם מישהו נותן לך כסף עבור מעשיך זה בסדר לקחת. אני רק אומר שראוי לחשוב פעמיים אודות כניסה למשבצת ששמה אותך במקום המקבל.
ב. איזוני מס הם גם כתוצאה מלחצים קואליציוניים, והם דבר עם מחיר חברתי, שווה לחשוב על זה.
ג. אני חושב שצריך לחשוב על כחות השוק כי אם נתעלם מהם, החברה שנקים תיאלץ להשתנות מהותית. ואם אנחנו רוצים לבנות חברה אידיאלית ראוי לבנות אותה באופן שתוכל להתקיים.

שכוייח, היה דיון מוצלח ומכובד לדעתי.
$$ultracrepidam

לגבי הכותרת - כתבת שאתה משועשע, והגבתי שזאת המטרה

 

באופן כללי גם התגובה שלך משקפת את גישתך, ומסבירה אותה היטב.

אני חושב שאני פשוט מאמין יותר ב"קח כפי יכולתך, האיזון יקרה מעצמו", ואתה לוקח יותר (מדי ) אחריות על הכתפיים שלך. הדבר אמור גם לגבי הכתובה, שבעיני כל עוד הזוג מאושר, והאיזון מושג, אין טעם להקפיד על מה שכתוב אות באות (תחשוב על מישהו שמקפיד להלביש את אבא שלו כי כך כתבו חז"ל...)

וכן, 3 שנים זה המון זמן, אבל התכנון הוא להיות נשוי פי עשרותארץ השוקולד
שנים מזה, וחשוב שהבית יהיה יציב וטוב.
אז עדיף לתכנן אותו נכון גם אם יקח זמן.
אף אחד לא מבטיחקל"ת
שישר שתתחיל לצאת לדייטים אז תכיר מישהיא ותתחתן. לפי הגישה שלך בחורים עשויים למצוא את עצמם רווקים עד גיל 30+ וזו חוויה נוראה.
אפשר בהחלט להקים בית יציב וטוב גם אם בשנים הראשונות בני הזוג עדיין סטודנטים וללא פרנסה קבועה, זו המציאות כיום, זוגות בונים את עצמם ומסתדרים.
נכון שאף אחד לא מבטיחארץ השוקולד
וגם אף אחד לא מבטיח שכסף ייפול מהשמיים על זוג רק כי הם רוצים להתחתן.

אפשר גם להציע שיתחתנו בגיל 18 כי הם כבר סיימו תיכון.

אלא, שיש הגיון שאדם יהיה עם בסיס ויהיה מסוגל להחזיק בית. ולכן ניתן לחכות עד שלב בלימודים בו ריאלי לעבוד במקביל לדוגמא.
ומה הכיוון לדעתך?ארץ השוקולד
הרמב"ם מדבר על בעלות על בית ושדה, הכיוון הוא שונה מיכולת כלכלית להחזיק בית ושיש מקצוע?
נוטה להאמין שכןחמדת66
אם כבר השאלה היא על מי שבישיבה ומתכנן ללמוד בהמשך(בלי עזרה מההורים).
אבל מי שסטודנט, אפילו שנה א׳, יכול להסתדר (בהנחה ואשתו היא לא סטודנטית שנה א׳ ויכולה לקחת עבודת סטודנט בעצמה).
ממ״נ, אם זה לא תואר כמו מדמ״ח או הנדסה, אז הוא יכול לעבוד. ואם כן, אז כ״ש שהחל משנה ב׳ הוא צריך להתחיל לעבוד…(בלי קשר לגברת)

לומר שצריך לחכות עד לסיום התואר והתחלת עבודה מסודרת, כשהיום זה קורה לאנשים בסביבות גיל 28 בממוצע…נראלי פשוט שזו לא כוונת הרמב״ם.
חילוק נכון בין תלמידי ישיבה לסטודנטיםארץ השוקולד
ולגבי שילוב עבודה, ראוי שהאדם יראה שזה אפשרי ואם כן אז שיהיה להם בהצלחה. אבל שידע שזה אפשרי.

ולגבי הצורך והיכולת לעבוד במקביל לתואר, זה תלוי תואר ומקום לימודים באופן פשוט והאדם מכיר את סביבתו ויכול לראות כיצד יהיה אפשרי.

לגבי הגברת ומצבה התעסוקתי:
1. אני לא אוהב את האמירה שניתן להסתמך על עבודתה, כי מן התורה הבעל מחויב לפרנס אותה.
2. ולגבי ההבדל בין השלב בו היא נמצאת והשלב בו הוא נמצא, זה נכון עבור בחור שכבר מצא מישהי ספציפית, אבל האם הגיוני לומר שיץחיל לחפש כי מסתמא ימצא מישהי כזו?
(האם הסינון שלו יכלול פרמטר כמו שנה/כמה שנים מעליו בלימודים רק כי הוא מתחתן עכשיו ולא משהו שבעל משמעות אמיתית מעבר לצורך הזמני?)
אנלא כ"כ מסכיםחמדת66

כמעט תמיד ניתן לעבוד במקביל לתואר, נדירים התארים בהם זה לא אפשרי - במיוחד החל משנה ב' והלאה. אז כן, יכול להיות שא"א לקחת חמש קורסים במדמ"ח בעברית/טכניון, אבל לפרוס את התואר זו לא מילה גסה (כשזה בגלל זה...).

 

אני גם מאוד לא אוהב להסתמך על הגברת (ודי שמח שזה כנראה לא יקרה אצלי), אבל מה לעשות שמציאות החיים די מכריחה בחור בן 22 לעשות את זה. אז זה לא נורא, ואע"פ שגם לו מותר לעבוד ולעזור - א"א להתעלם מזה. לענ"ד, במידה והוא יודע שאין לו תמיכה הורית, סינון לפי שנות לימוד הוא לגיטימי לגמרי. 

ביחס לפריסה, זה לא דבר רעארץ השוקולד
רק שיהיה מודע ויקח זאת בחשבון.

לא מבין למה יש צורך שבחור בן 22 יתחיל לצאת, לא חושב שיש נזק שיחכה מעט.
ומאידך כותב הרמבם באישות טו,בנוגע, לא נוגע
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה (ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה)
ובכל זאת הרמב"ם פסק שמחויב במזונות אשתו מן התורהארץ השוקולד
לא סותרנוגע, לא נוגע
ולשיטתך כל הביינישים שמתחתנים וכל רבניהם שמשיאים אותם וכל גדולי ישראל שישבו ולמדו סמוכים על שולחן חמיהם וחצמו על כתובה- עושים ועשו שלא כהוגן.
אני לא טוען שצריך לעצום עיניים מהמציאות כמובן ולסמוך על הנס, אבל לקחת את זה לקיצוניות השניה של לסיים תואר ולהתחיל לעבוד ורק אז לחפש אישה- פשוט לא שייך. זה יחריף את בעיית הרווקות אצלנו, יקטין את הילודה, יגרום לאנשים המון עגמת נפש, יגרום להרבה לעבור עבירות, יגרום להרבה להיות עוד יותר חסרי ידע וחיבור לתורה וממילא יגרום ליותר עזיבת הדת.
לא כל גדולי ישראל נהגו כדבריךארץ השוקולד
הרצי"ה התחתן בגיל 30 לדוגמא.

ובאמת קושיה על התנהלות זו.

עשית פה רשימת מכולת של דברים שיקרו כתוצאה מכך שיחכו ונראה לי שהגזמת.
לדוגמא, למה שיהיו עוד יותר חסרי ידע אם יתחתנו מאוחר יותר?
"כל גדולי ישראל" לא היה במובן שכל גדולי ישראל נהגו ככהנוגע, לא נוגע
אלא שכל גדולי ישראל מבין אלו שנהגו ככה- עשו שלא כהוגן לשיטתך.

דעתך מוזרה בעיניי. להגיד שכל כך הרבה לא בסדר וטועים.


כל רשימת המכולת אלו דברים שברור שיקרו.
ולמה שיהיו חסרי ידע בתורה ויעזבו את הדת אם יתחתנו מאוחר יותר?
פשוט מאוד. כי אנשים לא ידחו את הרצון לזוגיות ואהבה אלא את הישיבה. הם ילכו מיד לצבא כדי לחסוך זמן.


שאלת תם:הָיוֹ הָיָה

מה כולל "להתפרנס"? דיני עולה עמו וכו' נכללים בזה?

(מסתמא זו גמרא מפורשת ואני מגלה את בורותי ברבים, מה?)

שאלה יפה, אביא את דברי השלחן ערוךארץ השוקולד
"סעיף א
כיצד חייב במזונותיה, אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה. ואם כל בני משפחתה רגילים בגדולות, צריך להנהיגה כן; אם אין כולם רגילים בגדולות, אינו חייב להנהיגה בכך כשאוכלת עמו.

אבל כשאינה אוכלת עמו צריך להנהיגה כדרך שהיתה נוהגת בבית אביה (טור):

סעיף ב
בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראויים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה, הרשות בידו, ובלבד שיאכל עמה בליל שבת.

ויש חולקין וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אלא אם כן קבלה עליה מרצונה (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש, ובית יוסף בשם רב הפוסקים), וכן נראה לי:

סעיף ג
כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, ואם היתה מיניקה נותנים לה יין (טור); ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; ונותנין לה עץ לבשל מאכלה (הר"ן פרק אף על פי). במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו. צמצמה והותירו מאלו המזונות, הוא של בעל (טור).

ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם שהיא צריכה, כופין אותו להוציא.

הגה: ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא, מאחר שאין לו (ר"י בשם רבנו תם).
מי שאין לו מזונות אלא חד יומא, חייב לזון מנה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה). ויש אומרים עוד, דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת). היה לו קרקעות, הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקעות או מגוף הקרקעות, או צריך למכרן (רשב"א סימן תת"ץ):"
(שלחן ערוך טור אבן העזר סימן ע, סעיפים א-ג)

מכאן ברור שזה גם תלוי במה שמקובל אצל משפחתה וגם שיש מינימום שעליו להיות מסוגל לדאוג לאשתו.
מי אמר שכתובה מתאימה בדיוק למשמעות המקורית שלה?advfb

הכלכלה השתנתה מאז שחכמים תקנו כתובה..

הכתובה היא אמצעי לשלום בית ולא מהווה מטרה בפני עצמה

אם האישה מפרנסת ומוחלת לבעל אין בכך שום פסול

מסכים עם הרעיוןultracrepidam

לא לגמרי עם כל מילה

טענה מעניינת, אז מי שכתבו זאת בין השאר זה הפוסקיםארץ השוקולד
"(יב)דחייב להשכיר עצמו כפועל: נראה דמאחר דמספר כתובה נלמד שכ' ואנא אפלח ואוקיר א"כ אף שיש לו ליתן לה מזונות בצמצום חייב להשכיר עצמו ליתן לה מזונות לפי כבודה דהא כתב אנא אפלח ואוקיר:

(יג) הרשות ביד האשה: אין הלשון מדוקדק דאין הברירה ביד האשה וזה לשון הרשב"א אם יספיקו הפירות לשניהם תזון אשתו עמו מן הפירות ואם לא יספיקו צריכין ב"ד לכוף הבעל למכור למזון או יגבה לה ב"ד מזונות מאותן קרקעות אף על פי שאין מספיקין לכדי כתובה:"
(חלקת מחוקק על שלחן ערוך בטור אבן העזר סימן ע, וכן כתב הבאר היטב על אותו סימן וסעיף)
איך אדם יכול לחתום על מסמך בלי להתכוון לתוכן?א/א
אתה יכול לחדד יותר מה כוונתך ?
נשמע תמוה מה שכתבת..
ולגבי הטענה שהאישה יכולה למחולארץ השוקולד
האמת שזו מחלוקת בין הפוסקים האם מזונות זה חיוב מן התורה וממילא לא ברור ששייך מחילה, מוזמן לעיין במפרשי השלחן ערוך (אבן העזר על סימן סט סעיף ב)

ואצטט את השלחן ערוך על אופן המחילה בהמשך אותו סימן:
"מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך, אם אמרה: איני ניזונת ואיני עושה, שומעין לה.

הגה: ועיין לקמן סימן פ'. יש אומרים דכל אשה האומרת: איני נזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונת ואני עושה (בית יוסף בשם הר"ן שכן כתב בשם הרא"ה). ויש חולקין (רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"ה). וכל שאינה ניזונת, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן).
אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו.

אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לך (הר"ן פרק המדיר):" (שלחן ערוך, טור אבן העזר סימן סט סעיף ד)
יש תארים שאפשר לשלב בהם עבודהadvfb

ואם שני בני הזוג עובדים הם יכולים להחזיק את עצמם. בקושי רב אבל זה אפשרי.

נכון, זה באמת תלוי במה התואר והיכןארץ השוקולד
לגבי השאלות מנחות על חיפוש -מיונז
תנסה לשבת לדמיין עם עצמך מה אתה רוצה באשתך
תכתוב רשימה של כ-ל מה שמשמח אותך ועושה לך את זה והיית רוצה באשת חלומותיך.

עכשיו עמודה שניה, תפרט מה זה אומר כל דבר.
כלומר אם כתבת מישהי תורנית, אז במה זה מתבטא. אם כתבת מישהי רגישה אז לפרט מה זה רגישה בעיניך...
זה עוזר גם להסביר לעצמך מה אתה מחפש, וגם לכשתספר לאחרים מה אתה מחפש הדברים יהיו יותר מוגדרים לך... כי חסידי/ פתוח/ רגיש/ עמוק/ שמח/ חושב/ אכפת לו מעמ'י ושלל הגדרות נוספות, יש כל מיני דרכים לפרש ולהבין..

עמודה שלישית- למה זה חשוב לך ומה זה נותן ומאפשר לך.
בעיני העמודה הזו עוזרת לדייק ולהבין על איזה צורך הנקודה הזו יושבת ואם היא קריטית באמת או שגם משהו אחר יכול לענות על הצורך הזה.

סתם לדוגמא-
נניח אתה רוצה שהיא תעבוד..מה זה נותן לך?
שתוכל להמשיך ללמוד בישיבה...
מה שחשוב לך כאן זה האפשרות להמשיך ללמוד בישיבה ולא בהכרח שהיא תעבוד... אז אם ההורים יוכלו לתמוך זה גם סבבה ולא באמת קריטי לך שהיא תעבוד..
דוגמא נוספת- מישהו רוצה מישהי שקטה. למה? כי הוא רוצה מישהי רגישה שתקשיב לו.. כשתכלס, לא באמת חייב שהיא תהיה שקטה.. פשוט בעיניו נתפס שרק מישהי שקטה תדע באמת להיות רגישה ולהקשיב מה שלא בהכרח נכון כמובן...
ודוגמא אחרונה- מישהי רוצה מישהו שעשה צבא. למה? כי מי שלא עשה צבא נתפס בעיניה כלא בוגר.. כלומר היא מחפשת בגרות נפשית ולא בהכרח קריטי לה שהבחור יעשה צבא...

עמודה רביעית- אחרי שביררת מה זה הנקודה ומה היא נותנת לך, לכתוב עד כמה הנקודה הזו קריטית לך.

לבחור נגיד 3-4 דברים שהם קריטיים ממש ואתה לא יכול בלעדיהם ולצאת לדרך..
וכמובן שלהיות קשובים לעצמינו לאורך הדרך כי תוך כדי שיוצאים גם הדברים הקריטיים יכולים להשתנות כי אנחנו מכירים את עצמינו יותר ויותר תוך כדי..

לשם ההבהרה- אני לא יועצת..אז תיקח אותי בערבון מוגבל.. סתם עשו לי את זה פעם ומעבירה הלאה כי חושבת שזה יכול להועיל

ולשם ההרגעה- אני מניחה שהרבה מאיתנו לא יודעים מה בדיוק מחפשים ופשוט הרבה פעמים מבינים תוך כדי שיוצאים מה טוב לנו ומה לא ולומדים לדייק את עצמינו...

בהצלחה רבה!
...אור וחיים

1) מיונז כתבה לך יפה. תנסה לחשוב ולדמיין מה אתה רוצה באשת חלומותיך, שתרגיש הכי נעים בקרבתה. או שפשוט תתחיל לצאת, ותוך כדי תדייק לעצמך מה אתה מחפש. 

 

 

2) יש הרבה זוויות לנושא הזה. מבחורים שיוצאים רק לאחר תואר ועבודה מפרנסת, עד בחורים שיוצאים בידיעה שהאישה תפרנס (בציונות הדתית זה די נפוץ בגלל שהמון בחורים מתחתנים בזמן הלימודים בישיבה). כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות ביניים, כמו שהבחור עובד בעבודה צדדית במקביל ללימודים, או שההורים עוזרים, משתמשים בחסכונות וכד'. תחשוב מה הכי מתאים לך, אין כללים בזה. אך לכל החלטה יש מחיר מסוים שצריך לקחת בחשבון. או מחיר של דחיית כל הנושא של זוגיות וחתונה, או מחיר של לחיות קצת בצמצום עד שמגיעים ליציבות כלכלית.

כתבת יפהארץ השוקולד
להתעלם לחלוטין מעניין הפרנסהלצורך כך
פרנסה מן השמיים. יותר חשוב דייטים.
מה בדיוק אתה מנסה להראות כאן?כבר לא ישיבישער


שמימרות יפות לחוד והחיים לחודshaulreznik

"בזיעת אפך תאכל לחם", זה הכלל הקובע. לא עובדים או שמקבלים משכורת נמוכה = אין פרנסה. המגזר החרדי, עם כל הקדושה, האמונה וביטחון בה', הוא מגזר עני, בדיוק בהתאם לנתוני התעסוקה ומספר הילדים במשפחה.

איך זה סותר את מה שהוא כתב?והוא ישמיענו
הוא כתב שהקמת משפחה יותר חשוב מלשבת ולחכות שתהיה פרנסה.
הוא לא אמר שאין חשיבות לפרנסה

אתה חושב שהאמצעי של הכסף גובר על אחת התכליות החשובות שלנו בעולם?
הוא כתב "להתעלם לחלוטין מעניין הפרנסה"shaulreznik

אני חושב שכל החלטה גורלית אמורה להתקבל בצורה רציונלית, עם תכניות לטווח הקצר והארוך. לזוג טרי גם ככה לא קל בתחילת דרכו המשותפת, העוני והחובות רח"ל הן מתכון למריבות.

יפה. מקבלוהוא ישמיענו
אגב, אם נחזור לציווי של חז"ל "בן 18 לחופה"...shaulreznik

נגלה שבגיל הזה לבָּחור בתקופת המשנה היה מקצוע ביד (רועה צאן, סנדלר וכד') ויכולת לפרנס משפחה.

נכוןultracrepidam

ובשביל הבית הוא היה צריך לשכור גרזן, לחטוב עצים וליצור קרשים, לסחוב אותם לקרקע פנויה, ואז לסחוב אבנים, לערבב מלט ולבנות. עבודה של כמה שבועות אולי.

 

אבל גם לא היה לו אפשרות לממן מקרר או קניות בסופר.

ואם שנתיים לא ירד גשם, חצי מהמשפחה שלו מתו ברעב

לא לדבר על זה שלא היה לו ביטוח רפואי

הרמב"ם חי בתקופה מאד דומה לזו של תקופת המשנה

 

אצלנו הדברים שונים לגמרי, המשמעות של יציבות כלכלית היא משהו שאתה משיג כשאתה בן 40 (אחרי שאתה כבר יושב טוב במקצוע, מתפרנס בכבוד, חסכת סכום מכובד ושילמת חלק מהמשכנתא).

ואז השאלה לאיזה חלק של הוראות חז"ל/הרמב"ם להיצמד: להוראות של 18 לחופה, או להוראות שצריך להשיג יציבות כלכלית, דירה ומקצוע

 

 

צריך להיצמד להיגיון הבריאshaulreznik

אחד לא דיבר על רכישת דירה, בארץ זו סוגיה פרובלמטית גם עבור הייטקיסטים בני 40. לבני זוג בתחילת דרכם צריכה להיות תכנית מציאותית המאפשרת לפרנס משפחה ברמת המינימום הנדרש: הוצאות דיור, מחייה ותחבורה. כל השאר זה בונוס.

 

אם הם לא מסוגלים לפרנס את עצמם (שניהם סטודנטים שלא יכולים לעבוד במקביל), עליהם לחפש פתרונות חלופיים - לגור עם ההורים או לבקש את עזרתם למשך כמה שנים.

 

שוב, אנחנו מדברים על המינימום הנדרש, לא על הכנסה שמאפשרת לטוס לחו"ל פעמיים בשנה ולהתנועע בשתי מכוניות.

זהו, זה אחד הסיבות שאני מעיר כאן בנושאארץ השוקולד
האם אנחנו רוצים שגם אצלנו העוני יתרחב?
אם לא, אז זה נתון שצריך לחשוב עליו.
מחפשים מישהי שקרובה אליך רעיונית ומושכת גופנית shaulreznik

זה כל הסיפור. תחומי עניין משותפים ועמדות דתיות אידאולוגיות כמה שיותר קרובות הם ערובה להצלחה וליציבות זוגית. כמובן, לא מציעים נישואין אחרי 15 דק' בבית קפה, אלא נפגשים כמה חודשים ובוחנים התנהגות במצבים שונים (טיול, מסיבה, אצל ההורים שלה/שלך, מצבי לחץ).

 

באשר לחלק השני של השאלה, לבני זוג בגיל ובמצב כלשהם צריך להיות בראש מודל כלכלי סביר: "נגור במקום X, השכירות תעלה Y, ההוצאות הנלוות הן Z, אני יכול/ה להרוויח סכום כזה וכזה". לא סומכים על הנס וגם לא על ההורים.

הכתובה אומרתהיום הוא היום
שאתה אחראי לדאוג שיהיה כסף בבית, זה כולל עזרה מההורים או עבודה חלקית שלך ושל האשה אם צריך.

גם קח בחשבון שלוקח זמן מהתחלת הדייטים ועד חתונה. נגיד מעכשיו תצא ואז תתחתן עוד שנה שנתיים (שזה קצב נחמד), כבר לא יישאר ככ הרבה לתואר, תקבלו קצת עזרה מכל צד למשך שנה שנתיים נוספות ואחרי התואר תוכל לעבוד.

לגבי מה שאמרו על הרמב"ם שאומר קודם לקנות בית וכולי, אומרים שהמציאות השתנתה בדורנו (המציאות, לא ההלכה) ולכן צריך להיות במצב שתוכל לפרנס באופן סביר, גם אם קצת בדוחק בהתחלה
מסכים שצריך לפרנס באופן סביר ולא צריך בעלות על ביתארץ השוקולד
אם אתה לא יודע איך תסתדר אז תבררהיום הוא היום
עד שתדע.

מצד אחד אחריות, מצד שני לחתור לפתרון מהיר ככל שניתן. הגיוני שבחצי שנה הראשונה של התואר לא יהיה לך עדיין רעיון אבל שווה לחשוב על זה מעוד חודש בערך שתבין מי נגד מי בתואר ואז שתגיע לחצי שנה תהיה כבר מגובש
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור