בואו וראו איך *אסור* להתנהג ולמי ממש לא כדאי לתרום ולו פרוטהפשוט אני..
 
 
והכי גרוע?
 
בכתבה הפרסומית הזאת (שמפנים אליה מהעמוד הראשי) לא מציגים אותו כמישהו שעשה טעויות ולכן צריך לעזור לו לקום על רגליו, אלא להפך! מציגים אותו כאילו הוא דוגמה ומופת להתנהגות יהודית, גלגול כספים מגמחים ו-0 פרנסה בזמן שיש לך 12 ילדים - מוגשים לקורא משל היה מדובר באיזה גדול דור שפקד אותו אסון לא צפוי.
 
הקטע שבו מוזכר שההוצאות הרבות רבצו על כתפיו ולכן הוא התחיל לגלגל כספים מגמחים (במקום לצאת לעבוד), הזכיר לי את השיר המופלא של "כוורת":
 
יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עול המשפחה על כתפיו,
הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית.
 
אם העמותה תצליח לאסוף הרבה כסף עבורו, האם הוא ילמד מהטעות ויבין שהוא לא יכול לסמוך על הצדקה?
לא ולא, בדיוק להפך - זו תהיה בעיניו הוכחה לכך שלא צריך להתפרנס, כי ה' עוזר ומביא כסף מהשמיים.
 
 
רבותיי,
מי שלא עובד כל חייו,
לוקח הלוואות מגמחים במשך עשרות שנים,
ואז מגלה לתדהמתו שאת הכסף צריך להחזיר מתישהו - 
לא ראוי ולו לאגורה שחוקה אחת שעבדתם קשה בשבילה.
 
יש מספיק אנשים שבאמת הגיעו למצב הזה על לא עוול בכפם, והם לא יחנכו את ילדיהם שיש מצווה גדולה לפשוט ידיים ולבקש צדקה במשך עשרות שנים.
נשמע שאתה טעון על ציבור מסויים ואם זכור לי נכון הגעת משםמחכה עד מאוד
חס וחלילהפשוט אני..

אני לא טעון על ציבור מסוים, אלא על אדם מסוים שעכשיו כתבו עליו.

 

בוודאי שזו לא דרכם של רוב האנשים בציבור הזה. כן יש שם הרבה הסתמכות על פרנסה מהמדינה (קצבאות וכו') וגמחים, אבל לא ברמה הזאת של גידול 12 ילדים מבלי לעבוד יום אחד לפרנסתם. אפילו לא קרוב.

 

בנוסף, 

לא יצאתי מהציבור הזה... גדלתי במוסדות דתיים, בני עקיבא, ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר...

אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו.מחכה עד מאוד
אתה מוציא עליו שם רע בעקבות פירסומת לעזרה ופרשנות שלך.
לא נראה לי שזה מוסיף לך זכויות.
ועוד דבר אני יותר יסמוך על ההמלצה של הרב נבנצל מאשר על מהמחכה עד מאוד
שאתה חושב
הוא רב גדול.
אני מאוד אוהב לדון, במיוחד עם אנשים שאני לא מסכים איתםפשוט אני..

אבל בינתיים יש לך 3 תגובות, ובאף אחת מהן אין שום התייחסות לגופו של עניין... רק דאגה לעולם הבא שלי ואמירה שהרב נבנצל צודק ואני לא.

 

למה מפחיד אותך לדבר על התוכן עצמו?

 

לדעתך זה מה ש-ה' מצפה מאיתנו, להביא ילדים ובמקום לפרנס אותם לגלגל כספים מגמחים?

אתה גם לא עונה לעניין.מחכה עד מאוד
כנראה שזה לא ההתנהלות שלנו כזוג
ואולי גם הוא טעה במשך השנים.
אבל ואבל גדול
פה מדובר על אדם מישראל שכרגע בצרה
ומבקש עזרה של צדקה
ויש כך וכך אנשים בפורום
שאולי כן יתרמו לו!
ומה שאתה עןשה זה לקחת מיקרה ספציפי
לעשות לו לשון הרע גמור
ולהשפיע פה שלא יתרמו לו.
אני חושבת שהוא צודק בהתנהלות שלו?
לא.
ומה שאתה עושה בסדר וזה מה שה' רוצה מאיתנו גם
ממש אבל ממש לא.
איזה לשון הרע? מה כתבתי עליו שהוא לא כתב על עצמו?פשוט אני..

אם היה לי כסף אינסופי, אולי הייתי מביא לכל אדם בעולם כמה מיליונים, כדי שכולם ירגישו טוב ויוכלו לקנות מה שהם רוצים (זה כמובן היה גורם לאינפלציה אין סופית אבל נעזוב את זה עכשיו...).

 

אבל במצב שבו הכסף מוגבל, ואף אחד מאיתנו לא יכול לתרום לכל מי שצריך כסף, לא עדיף לתרום למישהו שלא הוביל את עצמו בעיניים פקוחות למצב הזה? לא כדאי לתת הזדמנות לאנשים שבאמת ניסו ככל יכולתם לפרנס את עצמם, אבל מזל רע או החלטות עסקיות גרועות גרמו להם לפשוט רגל ולאבד הכל?

דבר נוסף: אם כבר לתרום, אז ישירות למי שצריך ולא דרך העמותהפשוט אני..
ספציפית אין פה שום שכר חריגme_too

מסכים איתך בכל השרשור,

כאדם שמעריך מאד לומדי תורה, ואנשים שמוכנים לחיות בדוחק בשביל התורה,

מבאס שמשווקים חוסר אחריות כדבקות בתורה.

 

ספציפית כהערת אגב,

השכר שהעלית הוא ממש לא גבוה, אם עלות שכר של המנכ"ל היא 207 אלף, הוא מרוויח בחודש באיזור ה12 אלף ברוטו,  זה לא איזה שכר לא ראוי.

לעמותה יש יכולת טובה יותר לגייס כספים, להעביר אותם לאנשים, וגם במקרים רבים לעקוב שהכסף מגיע ליעד נכון.

נכון שיש אנשים שמכירים נזקק באופן אישי ויכולים להעביר לו, אבל לרוב האנשים וברוב המקרים אנחנו צריכים גורם שיתווך, וגורם שיעודד אנשים לתרום ועמותות אחראיות שעושות את זה, עושות עבודת קודש (גם אם יש להן הוצאות גדולות על גיוס כספים). 

זה לא תמיד כך, והרבה פעמים עמותות הן מקור לשחיתות, אבל אם אתה מכיר עמותה רצינית, בכלל לא בטוח שעדיף להעביר לנזקק עצמו.

ספציפית בעמותה הזו מתוך הוצאות של כ135 מיליון של כ114 לסיוע לנזקקים שזה 85% בערך, נשמע לי אחוז סביר, וודאי טובת הנזקקים שיהיו עמותות שיסייעו להם ויגייסו כספים בשבילם, גם אם יש להם תקורות.

 

 

 

בסוגריים,

אם כבר מדברים על הוצאות הייתי ממליץ להחליף משרד פרסום, מי שמפרסם כאלה פרסומות בערוץ 7, נראה לי לא ממוקד על קהל היעד. לרוב מוחץ שבקוראי האתר, הסגנון הזה של ההתרמה, והסיפור על האברך שלא עבד רגע מחייו, לא גורם יותר חשק לתרום.

מסכים עם כל מילה, תודה על ההערה החשובהפשוט אני..


זה שהרב ממליץ לתרום לא אומר שהוא תומך בדרך הזאתחולת שוקולד
פעם שאלתי רב אם יש חסרון אמונה בביטוחבחור זהב
והוא ענה שאם אדם לא מבטח נזק שלא יוכל לעמוד בו , הוא בעצם לא בוטח בחסדי השם, אלא בחסדי הבריות בבית הכנסת.
תשובה יפה!פשוט אני..


תשובה יפיפיהנחשון מהרחברון


תשובה גרועה!הגיבן מנוטרדהם
לא קשורה בעליל לדעתי!
תשובה שיפוטית וממש לא הייתי מגדירה אותה כ"יפה".אורין


איזו פרשנות הייתה לי?פשוט אני..


אין שום קשרנפטון 8

קודם כל אין אף בן אדם ש"מגיע לו" את הכסף שעליו עבדתם וכולי וכולי כל מה שכתבת

 

לאף אחד אין זכות לחשוב שמגיע לו שאתן לו מהכסף שלי, ממילא אם אני בכל אופן מחליט לתת, זה לא בגלל שאני חושב שמגיע לו וממילא גם לא בשביל לחנך אותו, לא צריך אותי בשביל לחנך את העולם. אלא פשוט מתוך רחמים על בן אדם שקשה לו כרגע וסובל. ממילא אני גם לא נכנס בכלל לשיקולים של איך הוא הגיע למצב המסוים הזה, מקסימום אייעץ לו גם מה לעשות לדעתי כדי לפתור את הבעיה.

למעשה יש עכשיו שנים עשר ילדים בלי אוכל, אז כן אם אני אוכל אני אעזור להם, מלכתחילה לא חשבתי שאני מחוייב למשהו, אלא כחסד וכך זה נשאר.

יפה 🌷פשוט אני..
למרות שאני לא מסכים, תודה על התשובה החשובה. אכן הילדים בוודאי לא אשמים, ותרומה לא מיועדת לחנך.

לדעתי כל העניין הוא שהכסף מוגבל, ובסוף יש אנשים שגם להם יש ילדים רעבים שלא אשמים במצבם.

אם צריך לבחור (ובפועל בוודאות צריך לבחור) אז אני מעדיף את אלה שלא רואים אידיאל בהסתמכות על הצדקה, וישתמשו בכסף בשביל לשקם את חייהם ולא בשביל להגיד ''הנה, קרה לי נס, סימן שאני צריך להמשיך לחיות על הצדקה''.
אתה צריך לבחור לעצמךנפטון 8

ואתה בוחר וזה מצויין

בפועל יש המון אנשים שהבחירה שלהם היא לתרום אך ורק לאנשים שכל היום לומדים תורה, יש אנשים שיתרמו רק לצמחונים, ויש שיתרמו רק לדוגמנית שהם מעריצים באינסטגרם בשביל שתצליח להיות מילארדרית (התרמה אמיתית). בקיצור, התרומות מתחלקות מעולה, כל אחד ימשיך לתרום בצורה שהוא מבין והחברה תמשיך להתקיים בסופו של דבר מתורמים ונזקקים מכל מיני סוגים, באשמתם ושלא באשמתם.

גם אני מתחרפנת מזהחולת שוקולד
וחושבת שזאת דרך חיים מעוותת
ומשתגעת גם מזה שמציגים את זה כאילו זאת בעיה רק של הגבר, כאילו את האמא המצב לא מעסיק ומדאיג

ולמרות זאת אני לא חושבת שלא צריך לתרום להם כי קשה מאוד לצפות מאנשים שחינוך כזה כ"כ מושרש בהם להבין שזה לא נכון ולשנות בפועל

מה שכן, בהחלט צריך להציג את זה כטעות, להם, לתורמים, ולמי שחושב ללכת בדרכם..
בדיוק על זה התלוננתי, על הדרך שבה הוא מוצג כקדושפשוט אני..
נו, הסכמתי איתךחולת שוקולד
נו והסכמתי עם ההסכמה 🤗פשוט אני..
אני לא חושבת שהתלונה צריכה להיות עליו, אלא על כותב הכתבהחבובוש

שניסו להציג אותו כקדוש עליון.

לא מכירה את האדם שאוספים ולא יודעת איך הוא חי, אבל אני מאמינה שהוא עשה כמה השתדלויות או אולי יותר כדי לצאת מהמצב הזה ככה אני לפחות מקווה.

 

ולפעמים החיים יכולים להתהפך, אני מכירה משפחה של שלושה ילדים, שאחד מהילדים קרה לו בעיה רפואית מורכבת שהיה בן שלוש לכל היותר, היום הילד הזה נשוי עם ילדים וההורים שלו עדיין משלמים את החובות של הטיפולים אחרי 25 שנה...

 

תגיד מה עם ביטוח בריאות/חיים? לא כולם מבינים בזה לא לכולם יש את המודעות של הצורך לעשות את זה.

אני לדוגמא לא חשבתי על זה ואז קראתי אותך כאן בפורום ואמרתי לבעלי, היי, מה עם זה, תראה זה חשוב, אז הוא אמר לי שיש לכולנו כבר מזמן...

 

 

יאאא ממש ריגשת אותי, בחיי פשוט אני..

זאת בדיוק הייתה המטרה של הפוסט על הביטוח - הרבה אנשים חושבים שזה "עסק של מבוגרים" וכו', ובאמת דווקא בגיל צעיר כשהפרנסה בדוחק זה הכי חשוב.

 

שמח מאוד שהמסר עבר

כאילו שלכם את טעיות בדרך חייםמחכה עד מאוד
די עם ההתנשאות הזאת של הציבור הדתי על החרדים זה מעצבן!!
ואני מהציבןר הדתי ואומרת את זה מבפנים
מה הקשר?חולת שוקולד
ואם כבר מדברים על התנשאות של ציבור מסויים על ציבור אחר זה לכיוון השני
העגלה הריקה וזהנחשון מהרחברון


זאת לא ההתנשאות אלא ההלכה,אסור להתפרסם מהצדקה כדי ללמוד תורהבסדר גמור
אם היית שומע מה נאמר בציבור החרדי על מלוניות הקורונה עם תלמידי ישיבות מהציבור הדתי לאומי היית מבין התנשאות מה היא.
מעודי לא חשבתי שאשמע כזה זלזול על בחורי ישיבות גבוהות יראי שמיים.
אני אישה.ונמאס לי שעמ"י שונא אחד את השני.מחכה עד מאוד
ביקורת היא לא שנאה. גם היא נוקבת וקשהפשוט אני..
^^^^^^הָיוֹ הָיָה
וכאחד שמעורב עמוק עמוק בצ'ולנט, מה שנאמר והתפרסם אז זה רק קצה הקרחון.... חבל שזה עוד מפתיע מישהו....
לא מסכים איתך אחיהגיבן מנוטרדהם
הייתי במלונית של חרדים מטעמי כשרות ורצון לתפילה במניין עם ס"ת ואני חייב לציין שהאהבה שם פרחה בין החרדים לבין הדתיים לאומיים.
כן היה ויכוחים ואי הסכמות לעיתים אבל סופו של דבר בארוחות ישבנו יחד עם שירי שבת וצחקנו וגם ריקודים מדי פעם יחד. ואחת החוויות שהיו לי זה השיחות והדיבורים אל תוך השעות הקטנות של הלילה שהיו שם בין כולם.
רוצה להאמין שזאת האמת של היחסים בין המגזרים ושמה שראית הוא היוצא מן הכלל.
לא תפסת....הָיוֹ הָיָה
זו הנק'
בחורים אכן ראו שהשד לא כזה נורא, ואז ההנהגה מיהרה לעצור את המלוניות בקול רעש גדול והשמצה פרועה.

השאלה היא לא מה ''רוצה להאמין'' אלא מה האמת. והאמת כואבת.
האמת היא שמה שאתה ראית הוא החריגה והיוצא מן הכלל, ושלכן הדעה המייסטרימית נתקפה חרדה ופעלה לעצור את זה. תוך כדי לכלוך מכוער ומגעיל והוצאת שם רע גמורה.

כואב? כואב!
אבל בואו לא נטמון את הראש בחול
כפי שכתב נשמ"ככבר לא ישיבישער

ה"הנהגה" ראתה שיש קירוב לבבות בין הבחורים החרדים לדת"ל והחליטו שהם צריכים להפסיק את זה, והדרך שבחרו היתה להשמיץ ולזלזל בהם ולהפסיק את המלוניות.

אבל סיבת הזלזול היתה רק בגלל שהם סבורים שחשוב לנתק בין המגזרים, ומתוך אותה גישה חרדית של סגירות בתוך החומות וניתוק מקהלים ומגזרים אחרים. ולא בגלל התנשאות וזלזול *אמיתי* כלפי בחורים יראי שמים.

 

(אינני דובר של הציבור החרדי ולא של אף אחד אחר, ואני עצמי לגמרי לא מזדהה עם רעיונות כאלה ואחרים. ובאופן שיטתי אני משתדל לא לעסוק בנושא בפורומים כאן, ובכל זאת כתבתי את זה. אבל אינני מתכוון להגיב ולהמשיך את הדיון בנושא. @נשמה כללית- לתשומת לבך. 🌷)

 

...הָיוֹ הָיָה
א. יש גם בוז אמיתי, זה ממש לא רק היכי תמצי לשמירת החומות... וביודעי ומכירי קאמינא
ב. אין שום הצדקה לשלל העבירות שכרוכות באמירות מהסוג ההוא, גם לא ''חומות''... ודי בזה.
ג. עצם השאיפה לחומות נובעת מהזלזול שקיים.

כתבתי רק נקודות בתמצית, כי אני מכבד את רצונך לא לדון
א- לא חושב. ב-מסכים. ג- נקודה למחשבה. תודה על כיבוד רצוני כבר לא ישיבישער


א. תמוההָיוֹ הָיָה
בפרטי תהיה מוכן לדון?
דווקא בגלל שאת מהציבור הדתי....הָיוֹ הָיָה
נאיביות דתלית קלאסית, שבאמת מרגישים נחותים ליד החרדים המהוללים שבזים לנו, לאבותינו ולרבותינו: ''מייייזרוחניקייים''

רק דתיים לאומיים מסוגלים שיעשו עליהם מהמקפצה, שהם יאמרו שזה גשם, ושאחר כך הם עוד יצעקו ''למה יש אצלנו התנשאות על חרדים''.
עצוב.
ועוד אפשר לחשוב מה נאמר פה... ביקורת על אדם שנהג שלא כשורה, שום מילה על חרדים. מה נדלקת ריבונו של עולם? מאיפה ההלקאה העצמית האובססיבית הזו?




כל זה מלבד העובדה שלא ענית שום תשובה עניינית לדיון. @פשוט אני.. צודק לחלוטין, והאמת שזו גם הלכות מפורשות. עצוב שמאדירים פעולה חסרת אחריות ומנוגדת לשו''ע 43 כי היא מזכה בהילת צאדיק, שלא לומר קדוש מעונה...
מה שכתבת זה בדיוק דוגמא למה שהתכוונתי.מחכה עד מאוד
זה בלתי נסבל!!

לימוד תורה זה דבר חשוב. הדבר הכי חשוב. יהודי לומד תורה מתוך הדחק. ממש. יכול להיות שהיה צריך להתנהל אחרת. יכול להיות שהוא חולה אהבה עושה טעויות. בעיני זה דוחה ההתעסקות הבלתי נגמרת הטעויות של אחרים כשאין אף ציבור!! שהוא מופת. ואם נותנים ציונים אז אולי הדתיים לאומיים מצליחים יותר לחיות באחריות בנוגע לעולם הזה שזה די נוח, גם אוכלים טוב וגם קבלים הערכה אבל ...
לא יודע מה את רוצההָיוֹ הָיָה
את לא אומרת שום דבר ענייני, רק מלא מלא אמוציות של נחיתיות והלקאה עצמית.
חבל.

ואני לא יודע באיזה איזורים את מסתובבת, אבל ב''ה עולם התורה הציוני דתי פורח ומוציא פירות שיש הרבה מה להתגאות בהם. תהיי קצת פחות נחיתית.
אתה כותב דברים לא נכוניםמחכה עד מאוד
כמות הכינויים והתיאורים הלא נעימים שיש בתגובות שלך. מקווה שבחיים האמיתיים יש לך יותר דרך ארץ, הוד כלליותך.

יש לי מגרעות רבות. רבות מאד. אני לא נחיתית, כנראה עברת דברים קשים בחיים שאתה משליך עלי את בעיותיך. באמת אני חושבת שההתנשאות והגאוה
הם בעיה כללית וצריך לצאת מזה. אני חיה בתוך עמי והזלזול והשנאה שיש מדתיים לאומים על חרדים הוא נוראי.
הסברתי למטה למה האברך הזה הוא דמות מוערכת.
הלוואי...הָיוֹ הָיָה
אין שום קשר ל''עברתי בחיים'', את , כמו רבים אחרים, עמוסים רגשי נחיתות מול החרדים. וזה פשוט עצוב.
אולי תבררי קצת איך מדברים בישיבות החרדיות עלינו ועל רבותינו, אולי זה יעזור לך.
במחשבה שניה, אולי את תשתכנעי מהם בגלל הנחיתיות שלך... אולי מחר תכתבי כאן שהרב קוק היה רשע, הרב צבי יהודה נואף, והרב סולובייצ'יק כופר. בטח דיבורים כאלו לא ממש מזעזעים אותך.. אה?

אבל העיקר ש''הזלזול של דתיים לאומיים''.... ועוד תגידי שאת לא נחיתית....
נשמה כללית או נשמה כלכלית? 😜הגיבן מנוטרדהם
בעניין אתה צודקמזלטוב
אבל זה באמת מעוות להפוך טעות של אדם ל"דרך חיים".
של מי???
מה אנשים לא עושים טעויות על ימין ועל שמאל בחיים שלהם??

תחשוב טוב מה גורם לך כאן להתחלחל כל כך...
זה לא מעשה נקודתי או נפילה, אלא הדרך שבה הוא בחר לחיותפשוט אני..
כל בן אדם שבחר דרך חיים מעוותת אתה מעלה אותו לגנאי בפורום?מזלטוב
ואני אסביר בדיוק לאן אני חותרת...

אני חושבת בדיוק בדיוק כמוך שזה טעות לבחור בעזרת דרך חיים. אבל יש מן מזוכיזם דתי כזה להזדעזע ביתר שאת מטעויות כאלה..

יש הרבה אנשים שבחרו דרך חיים שהיא טעות בעיניי. הם כנראה לא עשו אותה מרוע אלא כי ככה הם חונכו..





אבל מה שהוא מנסה לטעון פה שיתר הדבריםבסדר גמור
לא עולים פה על נס באתר ומקבלים ברכות לכתחילה
הילדים. זה מה שגורם לנו להתחלחל.Lia

איך אבא עושה את זה לילדים שלו?

זה לא מצב שהוא נכנס אליו בלי כוונה/מטעות/מפשיטת רגל/ממחלה ח"ו

זו פשוט הזנחה באיצטלה של תורה. חשב את עצמו צדיק גדול כשהוא עובר על ההלכה במשך שנים.

 

זה כ"כ כואב לראות ילדים שצריכים לסבול בגלל בן אדם כזה. זה מקומם. זה כבר לא עניין של לתת כסף או לא. לילדים בטח לתת וללמד אותם איך לא לחזור על הטעויות של אבא שלהם. 

 

ואיפה האמא בכל הסיפור?!

יש פה נקודת יסודמשמעת עצמית
שעליה מבוסס כל הסיפור הזה:
לימוד תורה יומם ולילה כערך עליון.

יש אנשים שזה תפקידם בעולם
והם מחזיקים את העולם.
אותי ואותך.

אם יש ויכוח על הנקודה הזו אז כל השאר לא רלוונטי.
עד שלא יבינו שאדם ששקוע בתורה הוא הראשון שתורם לעם ולמדינה וראוי שהציבור יתכבד וישמח לסייע לו בעת מצוקה כלכלית, לא ייגמר המרמור על "האברכים האלו שלא עבדו יום בחייהם ומתפרנסים מהציבור".

לפי הפוסט מדובר באדם שלומד תורה באופן יוצא דופן
)לא שמוכרח שזה נכון, פוסטים כאלו נוטים להגזמות וכו אבל תיאורטית)
ודאי שראוי להחזיקו
ודאי שלא ראוי לכתוב עליו בציניות כגון: "מי שלא עובד כל חייו,
לוקח הלוואות מגמחים במשך עשרות שנים,
ואז מגלה לתדהמתו שאת הכסף צריך להחזיר מתישהו -
לא ראוי ולו לאגורה שחוקה אחת שעבדתם קשה בשבילה."

הנטיה להציג לומדי תורה ששומרים עליך ועלי
לסחטנים ופרזיטים היא מכוערת ומגמתית
ובעיני היא התנגדות מוחלטת לעובדה שהעולם קיים בזכות התורה.
ועוד משהו. ללמוד תורה - זה קשה! לא פחות ואף יותר מעבודה. ללמוד תורה במשך שנים ארוכות ביגיעה - זו עבודת פרך! וללמוד תורה מתוך הדחק - זה דבר קשה מאוד!
לומדי תורה אינם עושים זאת כי הם עצלנים או כי ככה נח להם. ממש לא. וגם לא רק כי הם דואגים לעולם הבא שלהם.
הם יודעים שהתורה שלהם היא השמירה האמיתית על כולנו.
)ולא אפתח כרגע דיון על מי שלא באמת לומדים ומחממי ספסלים בכולל. הרעיון הוא על לומדי תורה באמת)

מי שלא זכה או לא מעוניין - עניין שלו.
מי שזכה - זכות לתמוך בו!
בדיוק. הסברת יפהמזלטוב
על הנטיה הזאת דיברתי.. משנאייך ממך יצאו הנטיה לשנוא דווקא את מי שלומד תורה. מן פופוליזם כזה..
ממש לא שונאים וממש לא פופוליזםבסדר גמור
ואם תטרחי לקרוא את הפסוק המקורי, אז את משתמשת בו (כמו אנשים אחרים) בצורה שגויה.
זאת ברכה שהמחריבים והמשנאים יעזבו ויפסיקו לפגוע.
הנה תדהמה אמיתית: "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי" -פשוט אני..

אני חכם יותר מכל מלמדיי, כלומר אני יותר חכם מהמורים שלי. בדיוק הפוך מהמשמעות של הדרש שכולם מכירים ממסכת אבות.

 

זה הפשט של הפסוק, וגיליתי את זה באחת הפינות של אבשלום קור.

 

 

איך הוא שומר עלינו אם הוא לומד במקום להתפרנס? זאת יהדות?פשוט אני..
זה מה ש-ה' רוצה?

סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו שתגידי שברית מילה ביום החמישי במקום השמיני מעידה על דביקות יתירה. לא נכון, זה מעיד על חוסר אכפתיות ממה ש-ה' רוצה מאיתנו ואין בזה שום הידור.
כן. בהחלט!משמעת עצמית
זו הנחת יסוד בסיסית ביהדות.
"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץלא שמתי".
בלימוד תורה אין יותר מדי וזה לא הידור. זה הקיום. לכן הדוגמה שלך לא רלוונטית.
בוודאי שיש יותר מדי, אם זה מגיע במקום לפרנס את ילדיךפשוט אני..
אני לא חושבתמשמעת עצמית
שאתה מבין
את האופן בו אנשים כאלו חיים
אף אחד לא אומר " אני אלמד תורה ומישהו אחר יפרנס את ילדיי"
זו תוצאה של כמה משברים בדרך והכנסה נמוכה מלכתחילה.
אתה גם יכול לפתוח פה על העובדה שישלו 12 ילדים וזה לא בסדר.
זו דרך חיים אחרת ממה שרוב העולם חי.
ואם אני לא טועה אתה ה-בנאדם לכבד דרכים שונות של בניאדם ולא לזלזל בנם.

אבל איכשהו יש לי הרגשה ששום הסבר לא יסביר לך. אתה נעול בדעה מאוד נגטיבית.
אולי אני טועה🤷‍♀️
הבעיה היא שיש סתירה פנימית בדרך החיים שלופשוט אני..
למה ללמוד תורה?
כי זאת מצווה, ואם אתה מאמין ב-ה' ובתורתו אז אתה אמור לרצות לקיים מצוות.

ומה עוד מצווה?
לפרנס את ילדיך.

ומה אסור?
להביא ילדים בלי לדאוג להם לפרנסה.

אי אפשר להאמין ב-א' ולא להאמין ב-ב'. הם מגיעים מאותו המקום ואין לגביהם בכלל מחלוקת.
וואו כמה אתה נאור.מזלטוב
דעות מצוחצחות לתפארת!!
אני באמת נאור פשוט אני..

לא אמרתי לשים אותו בכלא או לשלול ממנו זכויות, רק אמרתי שלא יבקש את הכסף שלי בשביל לממן את צורת החיים שלו. מותר לי, או שבהיותי אדם נאור אני מחויב לשלוח חבילות מזומנים לכל אדם שמסרב במשך עשרות שנים להתפרנס?

אוקימשמעת עצמית
אני אכתוב שוב וזהו.

לימןד תורה הוא לא עוד מצווה.
הוא ערך עליון
דרך חיים
ותלמוד תורה כנגד כולם.

אתה משווה בין דברים שהערך הרוחני שלהם שונה לחלוטין.
לפרנס את ילדיך זו לא בהכרח מצוה
זו חובתך הבסיסית המוסרית כהורה .

יש אנשים שהשיקולים שלהם להבאת ילדים שונים משלך ומשלי. ומעורבת בהם אמונה גדולה וביטחון בה'.
שהם חיים בצורה שונה
והמטרה שלהם בחיים שונה.

אל תחיה ככה
אל תסכים איתם
אל תחנך את ילדיך כך.
סבבה

למה לזלזל? להשמיץ?
מיותר ולא מעיד על בינה יתירה.

ש
בשום מקום לא כתוב שלימוד תורה עליון על לפרנס את הילדים.רוממה
בן אדם *צריך* ללמוד תורה ו*חייב*לזון את ילדיו.

הלימוד תורה לא צריך לדרוס חובה אחרת. גדולי ישראל לאורך הדורות, ואף הפוריים שבהם, היו בעלי מקצוע.

היום יש לנו "מלא" תלמידים חכמים אך "עקרים" מבחינת הלימוד.
אם זה ביטחון ב-ה', למה הוא מבקש מאיתנו כסף? שימשיך לבטוח ב-הפשוט אני..


איזה משברים היו לו בדרך? לא סיפרו לנו עליהםחולת שוקולד
והאם ההכנסה הנמוכה הספיקה ל12 ילדים (ומגורים כנראה בירושלים/בני ברק ושות') ובגלל המשברים נקלעו למצוקה או שמראש זה לא הספיק לא רק לחתונות (הידועות מראש) אלא גם ליומיום?

אה, וחתונות 'רגילות" זה וו'אחד מותרות כשאין כסף לאוכל
הייתי חייבת.Lia

אף אחד לא שונא לומדי תורה או חושב שהם בטלנים.

 

הבעיה היא עם מי שיש לו משפחה שהוא מחוייב לפרנס אבל משתמש בתורה כדי להתחמק מזה.

 

הייתי חייבת לצטט. שתביני שזה לא נגד התורה או לומדיה. ושהתורה בעצמה מגנה מי שלא מפרנס את המשפחה שלו:

 

"רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון וכל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב´ ב´). לא זו בלבד, עוד הוסיף הרמב"ם בפירוש המשניות: "סופו שהוא מלסטם את הבריות"! וכן ידועים דברי חז"ל: "אם אין קמח אין תורה" (אבות ג´ י"ז), והרחבת הדברים מובאת ברמב"ם (דעות ה´): "דרך בעלי דעה שיקבע לו מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית וישא אשה". וכן כתב (הלכות תלמוד תורה ג´ י´): "כל המשיב על לבו שיעסוק בתורה ולא עשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את ה´ וביזה את התורה, כיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו", ו"מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומידת חסידים ראשונים היא, ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעולם הבא" (שם י"א).

הצורך ביגיעת הפרנסה לאדם הינה אחת מיסודות הדת, ובלי זה ספק רב היאך יעלה תלמודו בידו. מסבירה הגמרא (מסכת ברכות ל"ה): אמר רבי ישמעאל – "ואספת דגנך" – מה בא פסוק זה ללמדנו? הרי נאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". אלא שמהימצאותם של שני פסוקים אלו אנו למדים שהדרך הנכונה היא שילוב של תלמוד תורה עם דרך ארץ (עיסוק בפרנסה). כל אלו הם דברי רבי ישמעאל, אך רשב"י חולק עליו ואומר שהיות והמלאכה מרובה ויש בה טורח רב, לא יספיק האדם להשקיע בלימוד תורה. הוא מסביר את הדברים כך: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם", ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן (וזהו ביאור הפסוק שהובא לעיל), שנאמר "ואספת דגנך", ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם (שצריכים הם בעוונותיהם לעבוד עבור אחרים) שנאמר "ועבדת את אויבך".

עם מי, אפוא, הצדק בהבנת הדברים? האם לשלב תורה עם דרך ארץ, כדעתו של רבי ישמעאל, או לעסוק רק בתורה ולסמוך על הקב"ה שיפרנס את לומדי תורתו? מסכמת הגמרא: "אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל (שעסקו בתורה ומלאכה גם יחד) ועלתה בידם (והתקיימו תורתם ומלאכתם, ואילו אחרים) עשו כרשב"י (שעסקו בתורה בלבד), ולא עלתה בידם (לא תורתם ולא פרנסתם). מכאן הכריעה הגמרא שהמצב האידיאלי הוא: "טוב תלמוד תורה עם דרך ארץ".

תגובה יפהאנונימיותאחרונה
הם לא מחזיקים את העולםרוממה
עם הארץ מחזיק את העולם.
אנשים שיש להם תורה, עבודה וגמילות חסדים מחזיקים את העולם.

אנשים שיומם ולילה "לומדים תורה" ולא מצליחים להחזיק את הבית שלהם, יחזיקו את התורה? טוב...

איזו מן תורה שיוצרת עוולות כמו ילדים רעבים
מי שמחליט מי מחזיק את העולםמשמעת עצמית
הוא לא את
ולא אני
הוא מי שברא את העולם


תקראי קצת
מי שהכניס לך לראש שללמוד 24/7 מחזיק את העולםרוממה
זה לא אלוהים.

בגללמשמעת עצמית
שאני מכבדת אותך
אסיים פה.
^^^^הָיוֹ הָיָה
''אם ראית עיירות נעקרות ממקומן, שלא החזיקו בשכר סופרים''
אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי.
יום השישי, של מעשי בראשית תלויים ועומדים עד ה'' בסיון...
וכן הלאה והלאה.

חבל על הזלזול הנורא בתורה. שמגיע מתוך חוסר היכרות מוחלט עם דבריה. (וזה הלימוד זכות, אני מקווה שלא מדובר בכפירה בדברי חז''ל מתוך מודעות)
כואב. פשוט כואב
קצת היכרות עם ההיסטוריהרוממה
מוסד הישיבות נוצר בסוף תקופת הגאונים. עם ישראל היה בגלות, התפזר והחלה התרופפות במעמד הגאונים.

מה עשו כדי לחזק את מעמדם? המציאו ישיבות. הביאו את הבחורים הטובים שילמדו כל היום ויצרו סביבם - מאיישי הישיבות - הילה וכבוד. לא היה לזה אח ורע בעולם היהודי. מיותר לציין שזה כמובן סייע בתרומות.

הרמבם יצא בתוקף נגד זה. אבל לא עזר.

אז קצת ידע כללי ולא דקלום כמו תוכי של פסוקים שהוצאו מהקשרם בפרשנות חופשית בהחלט יועילו פה.

ולא מבינה מה הקשר בין פרזטיות של לומדי ישיבה ל"שכר סופרים". לא יודעת מה איתך, הסופרים שאני מכירה מחזיקים עוד מקצוע.

אז כןוחד משמעית, מי שהמציא את זה שמי שלומד תורה 24/7 הוא הוא זה שמחזיק את העולם-זה לא אלוהים. זה אנשים בשר ודם.





זה בהחלט דבר שמומולץ לך לרכוש...הָיוֹ הָיָה
אני רואה שעל אף שאת פרופסורית דגולה, כנראה לא שמעת על ישיבת סורא, ישיבת נהרדעא וישיבת פומפדיתא, שלשתן התקיימו מאות שנים לפני כן, ולקראת סוף תקופת הגאונים הן דווקא התפרקו.
וכמובן שלא שמעת על ישיבתו של רבי עקיבא וישיבתו של ריב''ז, שתיהן עוד כמה מאות שנים אחורה.
ועל ישיבת שם ועבר שתיארו חז''ל - בטח בכלל אין לך שמץ...
אז כשלב ראשון, נסכם שתשתדלי לקיים ולו במעט את הכותרת היומרנית שלך. טוב פרופ'?


כשלב שני, תלמדי קצת תורה, כי אולי בזה תצליחי קצת יותר מאשר בידע כללי.... ואז אולי תראי שאין כאן שום דקלום של תוכי ובטח שלא הוצאה מהקשר, אלא ידיעת תורה שנרכשת בשנות עמל רבות, שאת כל כך בזה להם, רח''ל. (אגב, את העמארצות שלך הוכחת עוד בזה שכינית את דברי חז''ל ''פסוקים''..)
תביני קצת מהי תורה, מה חשיבותה, ערכה, פעולתה וחובתה. תתאזרי בקצת כבוד לנותן התורה ובאמון במוסריה. במקום לדבר כאן כאחרונת האנטישמיות.

עוד דוגמה ל''דל גאה'' שאת, זה המחשבה המטופשת שסופרים זה סופר שאת מכירה. סופרים בלשון חז''ל אלו בדיוק אנשים שיושבים ולומדים (ראי לדוגמה, מסכת חגיגה תחילת פרק ''אין דורשין'') ועל כך שלא החזיקו אותם כדי שיוכלו ללמוד - מתאוננת הגמרא וקובעת שלכן קרו חורבנות של ערים. הרי לך סיבה נוספת ללמוד עם קצת ענווה במקום להתווכח בלהט ובביטחון על דברים שאת לא מבינה בהם כלום.

דבר נוסף, הזכרת את הרמב''ם והתאוננת בארשת צדקנית ומורמת-מעם ש''לא עזר'', אז אולי יעזור *לך* לדעת, שהסיבה שאכן ''לא עזר'' היא, שלמרות שהרמב''ם הזה חביב מאוד על שונאי תורה ולומדיה, שזה בערך הרמב''ם היחיד שהם שמעו עליו, האמת היא שהפלא ופלא, יש עוד כמה ראשונים לעמישראל והם דווקא סברו אחרת. ודעתם היא זו שהתקבלה, למגינת ליבך.

לסיום, אמנם ניסית לשוות לעצמך תדמית של ידענית וחכמנית, אבל כמבואר כאן - הן בהיסטוריה והן בתורה את ממש לא מבינה, אלא בעיקר עושה את מה שביומרתך האשמת בו אותי - מלקטת חצאי ציטוטים מוצאים מהקשרם, ומנפנפת בהם בשחצנות כאילו מינימום כתבת כאן איזו ''חבור'ה'' רצינית.
ובכן, מי שקבע שתורה מחזיקה את העולם זה בדיוק נותנו, ואף אחד לא אשם בבורותך וחוסר ההיכרות שלך עם דבריו. זה ה''חד משמעית'' כאן ולא ההזיות המונפצות והשטחיות שלך (''הישיבות הומצאו בסוף הגאונים כדי לחזק את מעמדם''.... אלוקים! איזה טמטום, איזו בורות...)

שמחתי לעזור.
לא כל כך עברתי על כל השרשור אבל ראיתי "היסטוריה"די שרוט
בתגובה שלפניך ונדלקתי.

רק רוצה לציין שישיבות "שם ועבר" ו "נהרדע" ו"פומפדיתא" ועוד כהנא וכהנא הן לא באמת היו ישיבות במתכונת כמו שהיא היום. הן לא היו ישיבות ממוסדות.

הישיבה הממוסדת הראשונה הייתה ישיבת וולוז'ין שקמה ב 1802. עד אז הישיבות לא היו דומות באופיין כלל וכלל לאופי שהתוותה ישיבת וולוז'ין.

רק למען הדיוק ההיסטורי....
לא מדוייקהָיוֹ הָיָה
באותה מידה אפשר לומר שגם וואלןז'ין לא, כי גם היא היתה במתכונת שונה משל היום (בלי פנימיה, אוכלים ימים וכו') ו''לא דןמה בכלל באופי''...
הרעיון ברור. ובישיבות בבל לגמרי היתה מציאות של תלמידים שבאים מרחוק ושוהים בישיבה תקופות ארוכות מאוד ללמוד תורה, כשאנשים אמידים מחזיקים אותם. והישיבה היה גוף מסודר ורשמי עם הנהלה ובעלי תפקידים וכו' וכו'.

פנימיה ומטבח זה לא מה שמגדיר "ישיבה".די שרוט
ישיבה במתכונת של וולוז'ין הייתה המצאה או שדרוג של מוסד שהיה שייך לאליטות בלבד ולהנגיש או לכלל האוכלוסיה כסוג של "מוסד להשכלה גבוהה" להמונים. זה לגמרי רעיון חדש בעולם היהודי יחסית לזמן.

הישיבות שמתוארות בפי חז"ל היו שייכות לאליטות והלימוד שבתוך הישיבות האלה היה לימוד שונה ממה שאנינו מכירים היום.


לצורך ההמחשה, עולם האוניברסיטאות היום גם שונה מהותית מעולם האוניברסיטאות של ימי הביניים והעת הקדומה של 300 לפנה"ס ביוון.

זה שבכל זמן נתון הצמידו לזה את המילה "אוניברסיטה" או אקדמיה" לא אומר שזה מוסד זהה.

פעם האוניברסיטאות היו תחת חסות הבלעדית של הכנסיה והלימוד היה בהתאם לתפיסות תיאולוגיות דתיות. וגם הם היו שייכות רק לאליטות שיועדו לכמורה או לאצולה. מאז שהכוח הדתי נחלש והתמוטט מבחינת האחיזה שלו באוכלוסיה, האקדמיה פינתה את מקומה ללימוד מדעי על ידי תצפית אמפירית וסטטיסטיקה ולהנגיש את הידע וההשכלה להמונים מה שלא היה ככה בכלל לפני.


גם עולם הישיבות כפי שאנחנו מכירים היום התחיל רק במאה ה19. לא לפני.
למה אתם נתפסים?רוממה
הרעיון שמישהו יושב ולמד תורה וממומן על ידי הציבור התחיל בסוף תקופת הגאונים. לא איכפת לי אם לישיבה היה מטבח או אם היתה ממוסדת. זאת עובדה היסטורית מתועדת.

מה המשמעות? שאין שום עניין מהתורה ללמוד 24/7 תורה על חשבון הציבור. לא רק שאין עניין מהתורה, אין עניין מהמשנה ואין עניין מהתלמוד!!

אז להתחיל לדבר על "אידאלים" שהנחילו לנו כל מיני מנהיגים לשעתם שהיה להם לא יותר מאשר הסקופ של הקהילה הקטנה שלהם והתקופה שבה הם חיו, פשוט לא לעניין ולא רלוונטי.
על *3* דברים העולם העומד.

ושאר הדברים שהגברת כתבה הם פרשנות שלה ואין שום עניין להתייחס.
גם אם אתה צודק - ההודעה שלך מגעילה.אניוהוא
דיווחתי
מגעיל לזה לעלוב ברב האי גאון, נגיד.הָיוֹ הָיָה
זה פחות מפריע לך?

מגעיל זה לבוז לכל גדולי התורה ומוסריה. מגעיל זה להוציא שם רע על תלמידי חכמים. מגעיל זה להעלות על דל שפתיים דברי גנאי ותועבה על ''פרזיטיות של תלמידי ישיבה''. מגעיל זה לומר ''מאי אהנו לן רבנן''. כל זה לא מפריע לך?
מגעיל זה לכתוב שהגאונים היו אינטרסנטים צרי אופק. מגעיל זה לכתוב שאנשים בעלי נגיעות ''הכניסו בראש'' של @משמעת עצמית שתורה מחזיקה את העולם. מגעיל זה להגיב למי שמצטט את חז''ל ש''לא יעיל להיות תוכי''. מגעיל זה לקרוא לתלמידי חכמים ''פרזיטים'' ולכתוב באנטישמיות נוראית על כל תלמיד ישיבה באשר הוא, כי הוא ''פרזיט''. זה מה שמגעיל אותי, כנראה שאותך פחות.

בסיידר, כואב שזה מה שאתה, אבל משמח שאני לא אתה. ברוך שלא שם חלקנו כהם.
בכלל לא קראתי את מה שהיא כתבה. וזה לא גם לא רלוונטיאניוהוא
כתבת הודעה דוחה ומגעילה, שלא תשכנע אף אחד.
ידעתי שזה ככההָיוֹ הָיָה
ואם בהודעה שלה היה כתוב שהרמב''ם היה נאצי, רוצח המוני ם ואנס סדרתי, ולכן מצווה גדולה לשחוט תינוקות תימניים ולהזות מדמם על מצבתו - גם אז היית אומר ש''לא משנה מה היא כתבה''? באמת לא רלוונטי על מה הגבתי?

אתה באמת חש בוגר להביע בכלל דעה בלי שקראת על מה מדובר? מרגיש ככה נאור ויפה נפש? כמה תינוקי מצידך.
כמה מטופש ודמגוגי אתה יכול להיות. מדהיםאניוהוא
עכשיו בכלל יצאת בוגרהָיוֹ הָיָה
תשובה עמוקה ומנומקת להפליא. ניצחת
רק רציתי לתת את הדיוק ההיסטורי. לא הבעתי את דעתידי שרוט
זה חלק מהאופי, אבל זה באמת לא רק זההָיוֹ הָיָה
גם צורת הלימוד שונה, ועוד.

כל הנאום לא רלוונטי. סליחה.
העיקרון ברור. היו מוסדות, נאספו תלמידים, שהו שם המון ועסקו רק בלימוד, ובעלי בתים פרנסו אותם.

וכל זה, מתוך הבנת ערכה של תורה, שמשום מה יש פה כאלו שלא זכו להבינו, ובמקום לשבת בלול בבושה הם גם ממציאים הזיות ממוחן הקודח כדי לטנף על כל הקדוש והיקר. ממש גבלסים קטנים
צריך לחדד:הָיוֹ הָיָה
אני יותר ממסכים עם הגישה שכתבת לגבי העמלות בתורה וערכה וכו', ולמען האמת אפילו ממש שימח אותי לקרוא את דברייך. משמח לראות אנשים בעלי עולם ערכים יצוק ותורני ובהיר. כ''י
אבל, אבל, אבל, כל זה נכון וחשוב כערך חינוכי כדי ללמד לתמוך בלומדי תורה, שהם הערך העליון שלנו. נכון לחלוטין. דא עקא, כל עוד שלא הצלחנו לחנך לזה את כל העולם - ללמוד תוכ''ד הלוואת כספים בסכומים אדירים לאורך שנים ו''תפילות לרבש''ע שיעזור לו למצוא מאיפה להחזיר'' - זה פשע. פשוט פשע. הן מצד ההגיון והן מצד ההלכה. התיאור הזה מעורר גיחוך ואירוניה מרירה ונוראית. זה כ''כ סמל של עיוות, עבירה על ההלכה וחילול ה'
ושוב, זה לא סותר שלכתחילה היה ראוי שבמקום שהוא יצטרך בכלל ללוות יתמכו בו ויחזיקו אותו מתוך הבנה שהלימוד שלו והשקיעות שלו בתורה זה **ה**דגל שלנו ושל העם שלנו. אמת ויציב ותודה על הדברים החמים והטהורים שכתבת בנושא.
וואי וואי אתה מסכים איתי בנושא הזה?נחשון מהרחברון

פעם התווכחנו על כך רבות

 

מקווה שיש לי חלק בכך

אתה יודע, יש מנעד...הָיוֹ הָיָה
לא חושב שאי פעם הסכמתי על צורת התנהלות כמו זו המתוארת כאן. שבמשך שנים ע''ג שנים בנאדם לוקח כסף בלי סוף ו''מתחנן לקב''ה שימצא מאיפה להחזיר''...
כבר חשבתי שהצלחתי לשכנע אותך במשהונחשון מהרחברון

נ.ב. בוא כבר לבקר אני מתגייס עוד חודש+

 

מסכימה ממש. ומזעזע אותי שדווקא הציבור שאמור להעריך לומדיחבובוש

תורה, הוא מזלזל במקום לתמוך ולהוקיר.

 

לאבא שלי יש דודים מנותקים מהדת עשירים מאד (גרים בחו"ל), בקושי צמים כיפור, אבל מחזיקים כאן בארץ כמה מוסדות תורה גדולים מתחילה ועד הסוף.

וכאן כאלו שקרובים לדת שאמורים לכל הפחות לייקר את אלו שלומדים, וכשרוצים יכולים לחבוט בך מוסר מפה ועד אפריקה, פתאום זה אדם שנקלע לקושי והוא לומד תורה, אז לא רק נתמוך בו אלא גם נלעג עליו ונעביר דרכו שיעור מוסר לכל יושבי הפורום אפילו שזה לא רלוונטי אליהם...

נראה לי שיש טעם לשים גם כאן את תגובתי לדבריההָיוֹ הָיָה
צריך לחדד: - נשואים טריים


ואכן, צריך להתחזק בהערכה לתורה ולומדיה, בהבנת ערכה הנשגב ואהבת עמליה. הדברים נכונים וחשובים בלי קשר לדיון הספציפי.

(רק אולי, יש להוסיף, הדרך לזה היא בחינוך והסברה והאהבה, ולא בסיפורי מופת כל גלגולי גמ''חים חסרי אחריות, שרק עןשים ההיפך...)
מה המטרה של הפוסט?מופאסה
לפתוח דיון איטלקטואלי על המצב המביךבסדר גמור
זה נורא אינטלקטואלימופאסה
לשפוט במה אחרים לא בסדר.
מצטער, זה די דוחה אותי לא פחות מהאברך הקבצן
אני הבנתי שהוא מדבר על הערוץ ועל הגישה למקרהבסדר גמור
ובדרך מנמק את עמדתו, למה הערוץ לא היה צריך להעלותו על נס (ולא למה לא מגיע לילדים שלו אוכל).
אם הייתי חושב שזאת השתלחות אישית באיש - הייתי מוחק ללא היסוס
הערוץ מעלה על נסמשה

בגלל שזו כתבה מכורה. זה אפילו כתוב שחור על גבי מסך.

 

 

כרגיל בערוץ 7אניוהוא
הכסף קונה את הערכים
^^^חבובוש

מסכימה עם כל מילה.

לשנות אותם הוא לא יצליח.

אדם במצוקה רוצה תתרום לא רוצה אל תתרום.

לבוא ולדבר ולגרום על הדרך להשניא לומדי תורה, לא אוהבת את זה.

 

כל אחד יעשה את החושבים שלו למה מתאים לו לתרום.

ערכים נכונים זה חשובהָיוֹ הָיָה
הנושא הוא לא רק ה''רוצה תתרום לא רוצה אל תתרום''. יש כאן האדרה של דבר לא מתוקן. צריך לשרש את זה.
כמו שכתבתי פעמים רבות - הבעיה היא לא (רק) בקשת הצדקה - נשואים טריים

וכמובן ופשיטא שאין לזה שום קשר להשנאת לומדי תורה.
צריך לחדד: - נשואים טריים
א. תודה על השיתוףהעני ממעש
ב. שיתוף המקבלים שכר. ממש גוואלד.
ג. והדיבורים 'איך עקצנו את המזרוחניק'

"לא מציגים אותו כמישהו שעשה טעויות ולכן צריך לעזור לו לקום"נרשםכלפעםמחדש

מתי האסון היה כבר צפוי קשה לדעת. ייתכן וברגע בו ניתן היה לצפות את האסון , השתדלות רגילה לאדם בגילו כבר לא היתה מצליחה לסגור את החוב. הרבה גדולי תורה לא עושים לפרנסתם הרבה ובכל זאת מסתדרים כך או כך , מי במשרה תורנית ומי בפרנסה משיעור פה או תמיכה כזו או אחרת, וכידוע יש מצווה לתמוך בתלמידי חכמים. כך עשו גדולים וטובים והם בד"כ לא מגיעים למצב הזה. מאד הגיוני שהאברך הנ"ל בשלבים המאוחרים הכניס את המשכורת שאדם בגילו יכול היה להכניס ואעפ"כ זה לא הספיק לו. וגם אם אצלו הדברים התנהלו מעט אחרת ממה שכתבתי , האמן שאנשים לא מביאים את עצמם למצב הזה בכוונה תחילה, גם לא אנשים שאוהבים מאד את התורה. (שים לב שבמקביל לחובות הבן אדם החזיק דירה יקרה שבסופו של דבר נמכרה לשם ההחזרה, וגם כעת הוא מחזיק דירה שהיא סוג של ערבון. לא מפרטים כאן סכומים אבל זה ממחיש שמדובר באדם מעט יותר אחראי ממה שאתה מנסה לצייר)
 

-

 

אבל מהצד שלנו - כשאנחנו מתוודעים לידיעה כזו - לדעתי לא נכון לחשוב על להעניש את האדם הזה או לחנך אותו ואת הבאים אחריו. גם אם נקבל את התפיסה שלך שהעניות הזו נולדה בחטא בלבד הרי שעונשה בצידה, מה העניין להשליך אבן אחר הנופל ולגמור אותו ואת ילדיו? איפה הרחמנות שלנו? יש מצווה לתת צדקה, וסוף סוף יש כאן גם מצווה גדולה מאד - לכל הדעות - לתמוך בתלמידי חכמים, ויש כאן עדות שמדובר באדם שלומד תורה וגם מזכה את הרבים והוא כרגע עני.


מדבריך ניתן להבין שאדם שעשה טעויות בדרך לעניות לא צריך לעזור לו לקום על רגליו , וגם כשיש לו 12 ילדים, אולי אתה מצפה ממנו שקודם יבוא ויגיד לנו סליחה? לדעתי זו גישה שגויה שמרגילה אותנו לעיוות מוסרי. אתה יכול להחליט להעביר את הצדקה למשפחה אחרת שדומים לך בדעות ובתפיסת עולם אבל עצוב מאד שאתה פוסל ומזלזל בצדקה לאדם גדול כזה.

 

 

וכל זה לתפיסת העולם של הציבור הכללי. בגדול אני מסכים עם מה שכתבה משמעת עצמית לגבי ערך התורה. הטענה שלך מה עם המצווה של לפרנס את הילדים וכו' יכולה להיפטר בקלות אם תשאל תלמידי חכמים שמכירים את התורה ומצוותיה. ואם רק המצוות מטרידות אותנו - אז יש כאן תלמיד חכם גדול שאומר במפורש שהמצווה שלנו כעת היא לתת צדקה ולא לקטרג, כבד אותו.
 

תגובה יפה.שוקולד פרה.


העמותה ודאי תאסוף הרבה כסףאניוהוא
השאלה לאן הוא ילך....
מסכיםמשה


הרב האדר"ת גם כן התאכזר על בניו ולמד כשלא היה לו גרושאריק מהדרום
ומספרים את זה לשבחו
והחפץ חיים החזיק חנות כדי לא להתפרנס מהרבנותבסדר גמור
קל וחומר שלא מהצדקה וגם את זה מספרים לשיבחו
נו אז יש כמה דרכים בעבודת ה'אריק מהדרום
הוא היה רב של יישובים ורב בישיבות, לא?פשוט אני..
מקצוע רבני ו/או חינוכי זה מקצוע לכל דבר ועניין, אפילו אם השכר נמוך יותר מקצועות אחרים.
הרמב"ם חולק עליךאריק מהדרום
במה?פשוט אני..
גם לפי הרמב״ם אפשר להתפרנס מללמד אנשים אחרים גמרא או להיות שוחט וכו'. זה לא נקרא צדקה, אנשים משלמים לך על שירות שאתה נותן להם.
לאאריק מהדרום
לדעתו אי אפשר אפילו לקחת כסף על ללמדגמרא, שוחט לא יודע אולי כי זה אומנות.
בכל אופן זה לא הנושא
אתה לא חייב לתרוםחמצוצית
בגדול רב האנשים שנתמכים עיי' רווחה או עמותות קצת או הרבה אשמים במצב שלהם, אבל מה? להשאיר אותם ככה?
פעם גם הייתי ככה. תרמתי לאיזה קרן עבור מישהי חולת סרטן ואז קיבלתי בקשת תרומה למשפחה שילדים שלה שיחקו תחת פלטה מלאה הסירים ענקיים רותחים וזה נפל עליהם. מצד אחד ברור שלא נותנים לילדים לשחק ליד פלטה וגם לא כדאי שיהיו כמה סירים רותחים ולשים פלטה על שעון שבת , מצד שני הדבר כבר קרה, אנשים סובלים נורא , מה יש כבר להאשים? להשאיר אותם להתמודד לבד ואם לא יצליח אז?
קודם כל גיליתי שאתה מחזיק מעצמך יותר חכם מהרב נבנצליהודה224
דבר שני אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה?????
אם האבא תמים וחשב שזה מה שצריך לעשות והנה הילדים רעבים אז תרעיב אותם??
אכזרי ולא יהודי!!!!!
הוא לא מפרנס את ילדיו במשך עשרות שנים, ואני האכזרי?פשוט אני..


כן..יהודה224
כי הוא יכול להיות תמים או טמבל
אבל אתה במודע מתאכזר.
אם הייתי פוגש אותו הייתי אומר לו איך אתה מתנהג והוא היה עונה לי לא מעניין אותי כלום ושימות העולם הייתי עדיין חושב שצריך לעזור לילדים שלו... גם אם אבשלהם אכזרי וטמבל
איך אני מתאכזר בדיוק? אני חייב לפרנס את כל ילדי העולם?פשוט אני..

יש לי בכלל אפשרות מעשית לפרנס את כל הילדים הרעבים?

 

הוא לא פרנס את הילדים שלו, וזאת החובה האישית שלו.

לא...יהודה224
אבל אם אתה לא מפרנס אותם לפחות תשתוק ואל תקרא לאנשים שיש להם יכולת לעזור לא לעזור להם בגלל אבא שלהם..
(נב גם לי אין יכולת לפרנס אותם וגם אין לי צורך לנקות את המצפון שלי כמו שנראלי שאתה עושה.. אם היה לי הייתי נותן בלי חשבון_)
אני ממש, אבל ממש, לא מנקה את המצפון שליפשוט אני..

והמשפט "אם היה לי" הוא בדיוק לב העניין - לאף אחד אין "בלי הגבלה", כולנו צריכים לתעדף את התרומות שלנו.

יש תיאוריה יש מציאות ויש אהבהמחכה עד מאוד
אפשר להתפלפל ולצקצק בלשון, אפשר לכתוב מאמרין וספרים על הדרך הראויה המאוזנת המושלמת הנכונה והצודקת.

ואז פוגשים את המציאות. ויסוד התוהו ממש חזק בה. יכולה להיוצר מציאות מדהימה כמו של אותו אברך. הוא חי בדוחק עצום. והוא כל פעם בחר להמשיך לדבוק בתורה. והסבל שלו גדול ואף על פי כן הוא בוחר לדבוק בתורה. הדמיון שאפשר לשפוט את המציאות על פי איזה מודל מאוזן צודק הוא רעיון רוח. המציאות נבחנת בצורה פנימית מתוכיותה. יש בי הערצה לאותו אברך. כן צריך לעזור לו וזו מצווה גדולה.
עוד דברמחכה עד מאוד
לדעתי רוב האנשים בוחרים במצבי הדחק בנוחות הגופנית. ולראות אדם שבוחר לא ככה ויוצא מעצמו, אמנם זה סטייה מדרך האמצע אבל עדיף מהסטיה המצויה של אדם שאוכל שותה רובץ לו בכורסה ומצקצק במקלדתו על חוסר אחריות של אנשים. הלוואי אנשים היו יותר חושבים על משהו מחוץ לכרסם.
ממש גיבור, שגם כשהילדים שלו רעבים הוא ממשיך להרעיב אותםפשוט אני..

ממש בחירה אמיצה!

לא נכנס לאם הבחירה היא אמיצה או לאיהודה224
רק טוען שזו אכזריות לא לעזור להודי במצב הזה
במיוחד אם ההחלטה היא של אבא שלו
ברור שאתה דואג לילדים שלו יותר ממנומחכה עד מאוד
בגלל זה אתה בטח תורם להם
אתה קודם דואג לפרנסת אנשי העמותה ואח'כ לערוץ ומושאר התקשורתאניוהוא
ובסוך איזה פירורים יגיעו למשפחה
זה לא נכוןמחכה עד מאוד
.
אני גם חשבתי ככה, עד הדוח שהציגו כאן בפורום, 85% הולךחבובוש

לתמיכות בנזקקים.

זה יפה מאד.

ואין מה לעשות יש אנשים שמתפעלים את כל הפעילות הזו.

 

אם כי גילוי נאות, אני עד היום די התנגדתי לזה שבעלי תורם להם מהסיבות שאמרת, עכשיו אני רואה שיחסית הרוב הולך לנזקקים, אם כי אני אמינה שגם בזה יש קומבינות.

 

אבל מה אתה חושב, כל העמותות האלה שמתרימות ועושות משדרים, לדוגמא בערבי חג, אתה יודע כמה כסף הם משלמים לערוצי הטלוויזיה בין 2 ל-3 מיליון בידיעה, אז מה תגיד??.

אין מה לעשות לכל העמותות יש הוצאות נלוות של גיוס כספים ואפילו הוצאות רבות וזה הדרך להתניע את פעילות העמותה.

 

אני באופן אישי מעדיפה לתת את הכסף למשפחות שאני מכירה שצריכות את הכסף ש-100% מהכסף ילך למטרתו, אפילו לא רק ללומדי תורה, יש אצלנו משפחה באזור שהגבר עובד, האישה פוטרה והם חיים בצמצום עם שני ילדים, ואני יודעת שהכסף שאני נותנת להם מרבה שלום בית וזה לא מעניין אותי למה האישה כן הולכת לעבוד ולמה לא. למה הם מחזיקים את הרכב ולא מוכרים אותו. מבחינתי הם צריכים את הכסף, הם מאכילים ומלבישים בזה את הילדים שלהם, , עשיתי את חלקי.

אני תורם בעיקר לעמותה של הרב איתן שנרב, 0% הולך לשכרפשוט אני..

מנגנון מאוד מאוד רזה, הנזקקים מקבלים כמעט 100% מהתרומות.

מהמם, טוב לדעת, שמעתי הרבה על הפעילות שלו, בנ"א מיוחדחבובוש

 

 

דרך מה אפשר לתרום להם? אם כי החודש אנחנו כבר מכוסים אבל לחודשים הבאים

יש לי הוראת קבע אליהםפשוט אני..


מכיר עוד עמותות כאלה.אניוהוא
אבל אכן הן נדירות ממש.
לא מדוייקאניוהוא
תלוי איזה עמותות.
יש עמותות שזה 49% לעמותה. ויש גם עמותות שיותר...
מי אמר שהם צריכים את הכסף?חולת שוקולד
אני אומרת את זה לא מהצד של התרומה, אם ראוי לתרום או לא

פשוט אם הם מסתדרים, גם אם בצימצום (כל אחד מגדיר "צימצום" אחרת) אז אולי זה פוגע בהם ונותן תחושה של ניזקקות, מניסיון- היו לי מקרים שאנשים שאלו אם אנחנו צריכים xyz וממש נתנו תחושה שהם חושבים שאנחנו "ניזקקים"
הבעל עובד והאישה לא, עם 2 ילדים, לא יודעת, זה לא נשמע לי מצב שמצריך עזרה


ברור שהכוונה טובה אבל זה עלול להיות לא במקום
התייחסות שלי, מה דעתכם?כלכלן

ב"ה

 

לדעתי ראוי להתייחס לסוגיה משני כיוונים שונים.

 

ברמה כללית - מסכים בגדול עם "פשוט אני". אדם צריך לקחת אחריות על חייו, בחירותיו, פרנסתו ופרנסת בני משפחתו. כמובן שאנו רוצים לעזור לכל נזקק, אבל יש כאן תביעה אישית וציבורית שאנשים יקחו אחריות כזו. וזו דרך המלך לגדל תלמידי חכמים. כמובן, לעיתים בחירה בלימוד תורה משמעותה הסתפקות במועט, אבל אם המשמעות היא נזקקות, צדקה וכו, לדעתי יש כאן חיסרון. וכך ראינו כפי שנכתב בתגובה למעלה שגם חז"ל לא חינכו לכך. וכך ראינו מגדולי ישראל שעבדו לפרנסתם ועסקו במסירות נפש בתורה.

 

אמנם, יש יחידי סגולה, שעליהם עם ישראל יעמוד מבחינה רוחנית, שהציבור רוצה לפרנסם בכדי שיוכלו לעסוק בתורה בכל זמנם. לדוגמא קרן "אחד לאחד", בציבור החרדי יש גם כן. או עושה הסכם אישי יששכר וזבולון עם מי שבוחר לפרנסו. אבל שאר הציבור, צריך לקחת אחריות.

 

להבנתי, הבעיה בתמיכה ציבורית בכל מקרה כגון זה היא לא העזרה למשפחה הזו שבמצוקה, אלא אלפי המשפחות שכעת צועדות לשם ושעדיים יכולות וצריכות לקחת אחריות על עצמן (כמובן עם סייעתא דשמיא, אך נדרשת השתדלות..) ואם רואים שהדרך היא לא לעבוד, לגלגל הלוואות בלי סוף (ובלי קשר לדעתי זה לא מוסרי לקחת הלוואות בשגרה מבלי שיש יכולת להחזיר), ובמקרה הצורך בחתונה או בעת שהחובות יגדלו ללכת לבקש תרומות שמתקבלות ברווח בזכות עם ישראל רחמנים, אז לא עומדים כבר היו ועמלים לקחת אחריות על חייהם.

 

במילה צדקה, יש את השורש צדק. זה צודק שהעשיר יתן לעני מממונו. הכל מהקב"ה, והשפע של העני כעת אצל העשיר..

במקרה כגון זה, זה קצת לא צודק שאדם שעובד ועמל לפרנסת ביתו, יעביר את כספו למי שאינו עמל לפרנסתו. 

במיוחד אנשים שעמלים לפרנסתם, ומתאמצים בשארית כוחם לקבוע עיתים לתורה בכל יום, בבוקר ובערב, במאמץ גדול ועל חשבון דברים אחרים/פנאי וכו. הרי כסף הוא "דמים" ובדמים הושג.

 

והחברה לא מעוניינת לפרנס ככלל באופן כזה. לכן המדינה מעודדת שילמדו מקצוע, נותנת מלגות, הפלייה מתקנת וכו. ואפילו מקצצת מעט בתשלומים למי שאינו לוקח אחריות ומפרנס את משפחתו.

 

ובוודאי ראוי שלא לתמוך בתרבות של שנור. (ראיתי בחוה"מ בכותל לא מעט בחורים/אברכים צעירים מקבצים נדבות. בריאים ונמרצים. משווים עם חבריהם את השלל המכובד.) באופן בסיסי זה אמור לבייש להגיע למצב כזה..

 

ובוודאי שמי שמתפרנס מהציבור לעסוק בתורה, לא יכול לבוז ללימוד התורה של אלו המפרנסים אותו, או של אלו העובדים לפרנסתם ועוסקים בתורה.

 

ונראה לי שאמירה כזו ראוי שתיאמר. ואולי לכאן כיוון "פשוט אני" מראש.

 

ברמה האישית

 

ברור שלא ניתן לדעת את הסיפור המלא מתוך מודעה אחת. (ברור גם שהמפרסמים שאלופים בלהתרים יודעים מה הם עושים. הם לא טועים באתר, אלא יודעים שהרב נבנצאל מקובל בציבור הזה יותר מאשר בציבור החרדי).

 

הנסיבות עלומות, יכול להיות שדווקא השתדל מאוד לפרנס משפחתו אך המפרסמים לא מצאו לנכון לכתוב, יכול להיות שהיו נסיבות נוספות. והמצוקה האישית של המשפחה כנראה גדולה.

היות ויש לי אמון ברה"ג נבנצאל, ולמדתי מספריו, אני מעדיף לקבל את עדותו האישית, ולכן אף אשתדל לתרום בלנ"ד.

בהיבט זה תודה רבה למפרסם הפוסט שהפנה אותו אלי..

 

אבל כמובן לא לגלות שתרמתי למי שמסרב כבר היום לקחת אחריות על משפחתו ואולי זה יעודד אותו בעניין..

 

בהצלחה לכולם

תודה על דברי הטעם פשוט אני..


יפה מאדme_too


יהודי בצרה לא עושים חשבונותאיש השקים
כמו שכתבתי פעמים רבות - הבעיה היא לא (רק) בקשת הצדקהפשוט אני..

אלא הצגתו כאיזה קדוש במקום לכתוב שהוא עשה טעות, וזה עלול לגרום לאנשים אחרים ללכת בדרכו.

צדיקראשיתך
אולי מי שכתב את זה זה הגמ''ח מקווהחמצוצית
לקבל את כספו חזרה מתרומות. אחרת הוא יוכרז פושט רגל ואף נושה לא יקבל כלום
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.אחרונה

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאראחרונה
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך