ב"ה
לדעתי ראוי להתייחס לסוגיה משני כיוונים שונים.
ברמה כללית - מסכים בגדול עם "פשוט אני". אדם צריך לקחת אחריות על חייו, בחירותיו, פרנסתו ופרנסת בני משפחתו. כמובן שאנו רוצים לעזור לכל נזקק, אבל יש כאן תביעה אישית וציבורית שאנשים יקחו אחריות כזו. וזו דרך המלך לגדל תלמידי חכמים. כמובן, לעיתים בחירה בלימוד תורה משמעותה הסתפקות במועט, אבל אם המשמעות היא נזקקות, צדקה וכו, לדעתי יש כאן חיסרון. וכך ראינו כפי שנכתב בתגובה למעלה שגם חז"ל לא חינכו לכך. וכך ראינו מגדולי ישראל שעבדו לפרנסתם ועסקו במסירות נפש בתורה.
אמנם, יש יחידי סגולה, שעליהם עם ישראל יעמוד מבחינה רוחנית, שהציבור רוצה לפרנסם בכדי שיוכלו לעסוק בתורה בכל זמנם. לדוגמא קרן "אחד לאחד", בציבור החרדי יש גם כן. או עושה הסכם אישי יששכר וזבולון עם מי שבוחר לפרנסו. אבל שאר הציבור, צריך לקחת אחריות.
להבנתי, הבעיה בתמיכה ציבורית בכל מקרה כגון זה היא לא העזרה למשפחה הזו שבמצוקה, אלא אלפי המשפחות שכעת צועדות לשם ושעדיים יכולות וצריכות לקחת אחריות על עצמן (כמובן עם סייעתא דשמיא, אך נדרשת השתדלות..) ואם רואים שהדרך היא לא לעבוד, לגלגל הלוואות בלי סוף (ובלי קשר לדעתי זה לא מוסרי לקחת הלוואות בשגרה מבלי שיש יכולת להחזיר), ובמקרה הצורך בחתונה או בעת שהחובות יגדלו ללכת לבקש תרומות שמתקבלות ברווח בזכות עם ישראל רחמנים, אז לא עומדים כבר היו ועמלים לקחת אחריות על חייהם.
במילה צדקה, יש את השורש צדק. זה צודק שהעשיר יתן לעני מממונו. הכל מהקב"ה, והשפע של העני כעת אצל העשיר..
במקרה כגון זה, זה קצת לא צודק שאדם שעובד ועמל לפרנסת ביתו, יעביר את כספו למי שאינו עמל לפרנסתו.
במיוחד אנשים שעמלים לפרנסתם, ומתאמצים בשארית כוחם לקבוע עיתים לתורה בכל יום, בבוקר ובערב, במאמץ גדול ועל חשבון דברים אחרים/פנאי וכו. הרי כסף הוא "דמים" ובדמים הושג.
והחברה לא מעוניינת לפרנס ככלל באופן כזה. לכן המדינה מעודדת שילמדו מקצוע, נותנת מלגות, הפלייה מתקנת וכו. ואפילו מקצצת מעט בתשלומים למי שאינו לוקח אחריות ומפרנס את משפחתו.
ובוודאי ראוי שלא לתמוך בתרבות של שנור. (ראיתי בחוה"מ בכותל לא מעט בחורים/אברכים צעירים מקבצים נדבות. בריאים ונמרצים. משווים עם חבריהם את השלל המכובד.) באופן בסיסי זה אמור לבייש להגיע למצב כזה..
ובוודאי שמי שמתפרנס מהציבור לעסוק בתורה, לא יכול לבוז ללימוד התורה של אלו המפרנסים אותו, או של אלו העובדים לפרנסתם ועוסקים בתורה.
ונראה לי שאמירה כזו ראוי שתיאמר. ואולי לכאן כיוון "פשוט אני" מראש.
ברמה האישית
ברור שלא ניתן לדעת את הסיפור המלא מתוך מודעה אחת. (ברור גם שהמפרסמים שאלופים בלהתרים יודעים מה הם עושים. הם לא טועים באתר, אלא יודעים שהרב נבנצאל מקובל בציבור הזה יותר מאשר בציבור החרדי).
הנסיבות עלומות, יכול להיות שדווקא השתדל מאוד לפרנס משפחתו אך המפרסמים לא מצאו לנכון לכתוב, יכול להיות שהיו נסיבות נוספות. והמצוקה האישית של המשפחה כנראה גדולה.
היות ויש לי אמון ברה"ג נבנצאל, ולמדתי מספריו, אני מעדיף לקבל את עדותו האישית, ולכן אף אשתדל לתרום בלנ"ד.
בהיבט זה תודה רבה למפרסם הפוסט שהפנה אותו אלי..
אבל כמובן לא לגלות שתרמתי למי שמסרב כבר היום לקחת אחריות על משפחתו ואולי זה יעודד אותו בעניין..
בהצלחה לכולם
הנטיה לשנוא דווקא את מי שלומד תורה. מן פופוליזם כזה..
