אִסוּר זֶה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו בְּפִיו מַמָּשׁ, אוֹ שֶׁהוּא (יב) כּוֹתֵב עָלָיו דָּבָר זֶה בְּמִכְתָּבוֹ, וְגַם אֵין בּוֹ חִלּוּק בֵּין אִם הוּא מְּסַפֵּר עָלָיו הלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבֵין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו הלָשׁוֹן הָרָע (יג) בְּדֶרֶךְ רֶמֶּז, בְּכָל גַּוְנֵי {בכל האפנים} (יד) בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל א, ט׳
וְדַע עוֹד, דַּאֲפִלּוּ אִם בְּתוֹךְ הַגְּנוּת, שֶׁגִּנָּה אֶת חֲבֵרוֹ, גִּנָּה אֶת עַצְּמוֹ (טו) גַּם כֵּן בָּזֶה הַגְּנוּת גּוּפָא, וַאֲפִלּוּ הִקְדִּים לְהִתְרַעֵם עַל עַצְּמוֹ בָּזֶה, אֲפִלּוּ הָכֵי {אף על פי כן} מִכְּלל דֵּילָטוֹרְיָא לָא נָפְקֵי {לא יצא}.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, הערות מקדימות
בִּכְלָל זֶה יְבֹאר דִּין לָשׁוֹן הָרָע בְּאפֵּי תְּלָתָא בְּכָל פְּרָטָיו, וּבוֹ י"ג סְעִיפִים.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, א׳
(א) אָסוּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, אַף שֶׁהוּא אֱמֶת, אֲפִלּוּ בִּפְנֵי יָחִיד. וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי רַבִּים. וְכָל שֶׁיִּתְרבּוּ הַשּׁוֹמְעִים, יִתְרבֶּה עֲוֹן הַמְסַפֵּר, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּנְּה יוֹתֵר עַל יְדֵי זֶה, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם גְּנוּתוֹ בִּפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים, גַּם שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְשִׁיל כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּאִסוּר שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע {הסכמת כל הפוסקים}.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ב׳
וּמַה שֶּׁנִּמְצָּא הֶתֵּר בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנִי שְׁלֹשָה, הַיְנוּ (ב) בְּדָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ גְּנַאי גָּמוּר וְהַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ יֵשׁ לוֹ שְׁנִי פָּנִים. וְעִנְיָן כָּזֶה יָדוּעַ שֶׁתָּלוּי לְפִי הַדִּבּוּר, שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ הַמְסַפֵּר בְּעֵת סִפּוּרוֹ, בָּזֶה הִתִּירוּהוּ חֲזַ"ל לוֹמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָה וְתָלוּהוּ, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר הַדְּבָרִים בִּפְנִי שְׁלֹשָה, יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הַדְּבָרִים לְאָזְנָיו, דְּחַבְרָךְ חבְרָא אִית לֵה {שחברך חבר יש לו}, וְעַל כֵּן הוּא שׁוֹמֵר אֶת עַצְּמוֹ בְּעֵת אֲמִירָה לוֹמַר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִנְכָּר מִלְּשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן גְּנַאי.
(וּנְצַיֵּר דָּבָר אֶחָד, וּמִזֶּה נָקִישׁ לְכָל כַּיּוֹצֵּא בָּזֶה. כְּגוֹן, שֶׁשּׁוֹאֲלִין לוֹ: אַיֵּה נִמְצָּא אֵשׁ? וְהוּא מֵשִׁיב: שָׁם תִּמְצָּא, שֶׁמְּבַשְּׁלִין תָּמִיד בָּשָׂר וְדָגִים. דְּדָבָר זֶה תָּלוּי לְפִי אֲמִירָתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אִם רוֹצֶּה, מוֹצִּיא זֶה בְּלָשׁוֹן שֶׁאֵין בּוֹ גְּנַאי לַחְבֵרוֹ, דְּבֶאֱמֶת לִפְעָמִים אֵין בּוֹ עַוְלָה, כְּגוֹן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּנֵי בַּיִת הרְבֵּה, וַעֲזָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוֹן רַב, אוֹ שֶׁמַּחֲזִיק אַכְסַנְיָא שֶׁל אוֹרְחִים וְכַדּוֹמֶה, וְהוּא שׁוֹאֲלוֹ: אַיֵּה נִמְצָּא אֵשׁ? וְהוּא מֵשִׁיב לוֹ: לֹא תִּמְצָּא עַתָּה אֵשׁ, כִּי אִם בְּבֵית פְּלוֹנִי שֶׁמְּבַשְּׁלִין תָּמִיד וְכַוָּנָתוֹ כַּנַּ"ל, וְכָל כִּי הַאי גַּוְנָא {וכמו כן} בְּעִנְיְנֵי אֲבַקּ לָשׁוֹן הָרָע תָּלוּי בְּאֹפֶן אֲמִירַת הַמְסַפֵּר בְּעֵת דִּבּוּרוֹ. (ג) אֲבָל אִם מוֹצִּיא אוֹתוֹ בְּקוֹלוֹ וּבִתְנוּעוֹתָיו, דְּמִנְכָּר שֶׁכַּוָּנָתוֹ, שֶׁהוּא מַרְבֶּה בִּסְעֻדַּת מְּרֵעוּת תָּמִיד, אַף שֶׁדָּבָר זֶה אֵינְנּוּ גְּנַאי גָּמוּר, אֲפִלּוּ הָכֵי {אף על פי כן} קְרָאוּהוּ חֲזַ"ל אֲבַק לָשׁוֹן הָרָע, וְאָסוּר לוֹמַּר אֲפִלּוּ בִּפְנִי שְׁלשָה).
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ג׳
יֵשׁ אוֹמְרִים, (ד) דְּאִם אֶחָד סִפֵּר (ה) גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנִי שְׁלשָה, אַף דְּהוּא עָבַר בְּוַדַּאי עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַנַּ"ל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָה, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה, סִפֵּר אַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים, לֹא עָבַר בָּזֶה עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, מִטַעַם דְּכֵיוָן דִּשְׁלֹשָה יוֹדְעִים מִזֶּה, מִמֵּילָא כְּבָר נִשְׁמַע הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה, וּבְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת לֹא אָסְרָה הַתּוֹרָה מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע. וְדַוְקָא לְסַפֵּר (ו) בְּדֶרֶךְ אַקְרַאִי, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר.
הגה"ה: ויש אומרים עוד, (ז) דאפלו בדרך אקראי אינו מתר, רק אם נתגלגל זה הענין דרך אגב בתוך דבורו, אבל לא שיכון לספר זה הענין לבד. (הגהה)
(ח) אֲפִלּוּ אִם לֹא יְסַפֵּר בְּשֵׁם מִי שֶׁסִפֵּר לוֹ, רַק יְסַפֵּר סְתָם, שֶׁכָּךְ וְכָךְ נִשְׁמַע עַל פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן אֵינֶנּוּ נִמְלָט מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ד׳
וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁהִתַּרְנוּ בְּאִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹת, (ט) דַּוְקָא הַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְּמוֹ מַה שֶּׁרְאוּבֵן סִפֵּר עַל שִׁמְעוֹן בְּאַפֵּי תְּלָתָא {בפני שלשה}, אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנוּ, אָסוּר לֵילֵךְ אַחַר כָּךְ עַל סְמָךְ הַזֶּה, שֶׁאָמַר לוֹ הַמְסַפֵּר לוֹ, שֶׁשָּׁמַע דָּבָר זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וּלְסַפֵּר לְאַחֵר מֵהַגְּנוּת שֶׁשָּׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, אַף אִם לֹא יַזְכִּיר מִי הוּא הַמּוֹצִּיא וְהַמֵּבִיא הַלַּעַז הַזֶּה עַל שִׁמְעוֹן, אִם לֹא (י) שֶׁכְּבָר נִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר וְנוֹדַע לַכֹּל. וְלָא מִבָּעֵי {ואין צריך לומר} אִם הַשּׁוֹמֵעַ הַשֵּׁנִי הַזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵעַצְמוֹ אֶת עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה, אִם הוּא אֱמֶת שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְּעוֹן, (יא) בְּוַדַּאי אֵין לוֹ לְהַאֲמִינוֹ, בְּזֶה שֶׁרְאוּבֵן עָבַר עַל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְּמוֹ, שֶׁרְאוּבֵן סִפֵּר גְּנוּת עַל שִׁמְעוֹן, אַךְ אֵינֶנּוּ יוֹדֵע אִם הָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ הָרִאשׁוֹן הַזֶּה גִּלָּה לוֹ שֶׁהָיָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו בָּזֶה וְחָיְשִׁינַן דִּילְמָא לֹא הָיָה זֶה בְּאַפֵּי תְּלָתָא, וְאֵינֶנוּ עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת, וְעַל כֵּן אָסוּר לָזֶה לְסַפֵּר לְשׁוּם אָדָם.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ה׳
נִרְאֶה לִי, דְּאִם הַסִפּוּר בְּאַפֵּי תְּלָתָא הָיָה (יב) בִּפְנֵי אֲנָשִׁים יִרְאֵי אֱלֹקִים שֶׁנִּזְהָרִים מֵאִסוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, מִּמֵּילָא אֵין דָּבָר זֶה עָשׂוּי לְהִתְגַּלּוֹת וְאִם כֵּן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה לְסַפֵּר אַחַר כָּךְ דָּבָר זֶה לְאַחֵר. וַאֲפִלּוּ אִם רַק אֶחָד מֵהַשְּׁלוֹשָה הָיָה אִישׁ יְרֵא אֱלֹקִים, שֶׁנִּזְהָר מֵאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי דְּתוּ לֵיכָּא {ששוב אין} שְׁלוֹשָה מְפַרְסְמִים. וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלוֹשָה הָיָה מִקְּרוֹבָיו אוֹ (יג) אוֹהֲבָיו שֶׁל מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו הַגְּנוּת, גַּם כֵּן שַׁיָּךְ הַאי טַעְמָא, דְּהוּא בְּוַדַּאי לֹא יֵלֵךְ וִיגַלֶּה לְהָעוֹלָם הַגְּנוּת שֶׁל קְרוֹבוֹ וְאוֹהֲבוֹ, אִם כֵּן תּוּ לֵיכָּא תְּלָתָא.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ו׳
עוֹד נִרְאֶה לִי דְּדַוְקָא (יד) בְּאוֹתָה הָעִיר, שֶׁשָּׁמַע בְּאַפֵּי תְּלָתָא, מֻתָּר לְגַלּוֹת מִשּׁוּם דְּחַבְרָךְ חַבְרָא וְכוּ', אֲבָל לֹא בְּעִיר אַחֶרֶת, אַף דְּשַׁיָּרוֹת מְצוּיוֹת מִזּוֹ לְזוֹ, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ז׳
וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אָמַר (טו) בִּפְנֵי רבִּים, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרָע, לְמִי שֶׁיְּגַלֶּה אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁאֶחָד מֵהשּׁוֹמְעִים אוֹ שְׁנַיִם לֹא שָׁמְרוּ אֶת הָאַזְהָרָה הַזּוֹ וְגִלּוּהוּ לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן (טז) הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה אֵין לוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ בְּמִקְרֶה, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ח׳
אֵין חִלּוּק בִּלְשׁוֹן הָאַזְהָרָה, בֵּין שֶׁצִּוָּם (יז) שֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עוֹד מִזֶּה הָעִנְיָן כְּלָל, וּבֵין שֶׁאָמַר לָהֶם, שֶׁאַל יִוָּדַע מִכֶּם דָּבָר, בְּכָל גַּוְנִי {בכל האפנים} אָסוּר לְגַלּוֹת מֵהַגְּנוּת שֶׁל פְּלוֹנִי אֲפִלּוּ לְאַחֵר, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, דְּעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לְאַחֵר, יִתְגַּלֶּה לְבַסוֹף לַכֹּל וַאֲפִלּוּ לוֹ, דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵה *. עוֹד נִרְאֶה פָּשׁוּט, (יט) דְּדַוְקָא אִם הַשּׁוֹמְעִים הָיוּ שְׁלֹשׁה, לַאֲפוּקֵי {להוציא} אִם שְׁנַיִם סִפְּרוּ בִּפְנִי שְׁנַיִם לֹא שַׁיָּךְ הַאי הֶתֵּרָא כְּלָל, וְעַיֵּן בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.
*אבל אם צוה שלא יגלו זה לאותו פלוני, אפשר דמתר (יח) לגלות במקרה לאחר. ואף דבכל מקום אסור לשון הרע ורכילות הוא אפלו אם לא נשמע מהמספר שום אזהרה על זה, הינו במספר שלא באפי תלתא (בפני שלשה), אבל בנדון דידן, אם אין לשון אזהרתו כוללת לזה, אם כן הוא דבר שעשוי להתגלות לבסוף, ולא אסרה התורה בזה משום לשון הרע, אם אינו מכון לגלות, וצריך עיון.(הגהה)
חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ב, ט׳
וְכָל זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ הוּא מִצַּד אִסוּר הָאֲמִירָה בְּעַצְמוֹ, אֲבָל, חַס וְשָׁלוֹם, לְהוֹסִיף אְפִלּוּ תֵּבָה אַחַת אוֹ לְהַטְעִים אֶת הַדָּבָר בִּפְנֵי הַשּׁוֹמֵעַ, לוֹמַר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁנִּשְׁמַע עַל שִׁמְעוֹן, יָפֶה נִשְׁמָע עָלָיו וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, זֶה וַדַּאי אָסוּר בְּכָל גַּוְנֵי, דְּהוּא מְּקַלְקֵל אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה נִשְׁמָע עָלָיו לְבַסוֹף מֵעַצְּמוֹ עַל פִּי הַסְּבָרָא דְּאַפֵּי תְּלָתָא. וְעוֹד, דְּבָזֶה מוּכָח שֶׁמְּקַבֵּל דָּבָר זֶה לֶאֱמֶת, וְזֶה אָסוּר לְכֻלֵּי עָלְמָא בְּבָל גּוְנֵי, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר אִם יִרְצֶּה ה' לְקַמָּן בִּכְלָל ז' סָעִיף א', עַיֵּן שָׁם.
(חפץ חיים בפתיחה להלכות לשון הרע ורכילת)
וְדַע דְּעָוֹן זֶה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, מָצוּי הַרְבֵּה מְאֹד, וְהוּא כְּשֶׁאֶחָד מְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵרוֹ, וְהַשּׁוֹמֵעַ אַף שֶׁמַכִּיר שֶׁדָּבָר זֶה שֶׁדִּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא מִן הַדִּין הוּא, אַף עַל פִּי כֵן הוּא גַּם כֵּן מְנַעְנֵעַ רָאשׁוֹ לְדָבָר זֶה, וּמַחֲלִיק גַּם הוּא אֶת הַדָּבָר בִּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁמוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת לַפְּגָם, מִפְּנֵי שֶׁהַמְסַפֵּר, לִפְעָמִים הוּא בַּעַל הַבַּיִת חָשׁוּב וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶנּוּ טוֹבוֹת אוֹ שֶׁיָּרֵא, שֶׁיַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ לְאֵינוֹ חָכָם וְכַדּוֹמֶה. וְעַל כֵּן יְסִיתֶנּוּ הַיֵּצֶר מִפְּנֵי הַדְּחַק, שֶׁיַּסְכִּים גַּם הוּא לָזֶה. אֲבָל תֵּדַע אָחִי שֶׁזֶּה הוּא בְּעֶצֶם לָאו דְּחֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ אִם רַק יוֹסִיף אֵיזֶה תֵּבוֹת כַּאֲשֶׁר מִתְבָּאֵר בִּבְאֵר מַיִם חַיִּים.
וְעַל עִנְיָן כָּזֶה שַׁיָּךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ג ב'): ''וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה'', וְחַיָּב אָדָם לִמְסֹר עַצְמוֹ לַסַכָּנָה, וְאַל יַשִּׂיא אֶת נַפְשׁוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה כָּזֶה. וְעַל פִּי הַתּוֹרָה צָרִיךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים לְהִתְחַזֵּק מְאֹד שֶׁלֹּא לְסַיְּעוֹ אֲפִלּוּ בִּתְנוּעָה אַחַת, שֶׁיֵּרָאֶה מִמֶנָּה שֶׁהוּא מַסְכִּים לְסִפּוּרוֹ, וְעַל זֶה שַׁיָּךְ מַאֲמַר חֲזַ''ל בְּעֵדֻיּוֹת (משנה עדיות פרק ה' משנה ו'): מוּטָב שֶׁיִּקָרֵא אָדָם שׁוֹטֶה כָּל יָמָיו וְכוּ'. וְזֶה הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא מֵבִין, שֶׁדְּבָרָיו בְּתוֹכָחָה לֹא יִהְיוּ נִשְׁמָעִין לְהַמְסַפֵּר, דְּאִי לָאו הָכִי בְּוַדַּאי חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ גַּם כֵּן עַל זֶה, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע כְּלָל ו'.
וְלִפְעָמִים (יז) יֵשׁ עוֹד לָאו אַחֵר, לְפִי מַה שֶּׁמָצוּי, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע מִתּוֹךְ כַּעַס, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הוּא מְקַלְּלוֹ גַּם כֵּן, וּפְעָמִים הוּא מְקַלְּלוֹ בַּשֵּׁם אֲפִלּוּ בְּלַעַ''ז, וְהוּא עוֹבֵר בָּזֶה עַל לָאו גָּמוּר (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ'' (וְכַוָּנַת הַכָּתוּב הוּא אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ, וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ חֵרֵשׁ וְכַמְבֹאָר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט בְּסִימָן כ''ז סָעִיף א').
הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ שִׁבְעָה עָשָׂר לָאוִין הָרְגִילִין לָבוֹא עַל יְדֵי סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, אֲפִלּוּ הוּא מְסַפֵּר רַק לְיִשְׂרָאֵל. דְּאִם הוּא מַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי כּוּתִי, אִסוּרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל וְיוֹתֵר חָמוּר, וְנִכְנָס לִפְעָמִים בִּכְלַל מָסוּר כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם לְקַמָן בְּהִלְכוֹת לָשׁוֹן הָרָע בִּכְלָל שְׁמִינִי. וְהַרְבֵּה מֵהַלָּאוִין הַנַּ''ל, שֶׁחַיָּבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּמוֹ עַל גְּנוּת דְּאַלְמָנָה וְיָתוֹם וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְהַרְבֵּה מֵהֶן שֶׁנּוֹגֵעַ בְּעִנְיַן עוֹלָם הַבָּא, כְּגוֹן, מַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, לְמִי שֶׁמַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בֶּעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם הַכֹּל לְקַמָן.
פתיחה להלכות לשון הרע ורכילות, עשיין
להלכות לשון הרע ורכילות, ארורין
וְעַתָּה נְבָאֵר בְּעֶזְרַת ה', מה שֶּׁיָּעַדְנוּ לְעֵיל בִּתְחִלַּת הפְּתִיחָה לְפָרֵט, כֳּמָה אֲרוּרִין מְקַבֵּל עַל עצְמוֹ, מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מְמִדָּה רָעָה הזּוֹ. לְבַד כָּל הַלָּאוִין וְהָעְשִׂין הַנָ''ל, עוֹבֵר (א) עַל (דברים כ"ז כ"ד): ''אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בּסָתֶר'', שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּסִפְרִי וּבְפֵרוּשׁ רַשִּׁ''י בַּחֻמָשׁ.
עוֹבֵר גָם כֵּן (ב) עַל (דברים כ"ז י"ח): ''אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ'', דְּיָדוּעַ דְכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְאָרֵר, עַל מִי שֶׁנּוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנֵי אַחֵר שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יָדוֹ אִסוּר, דּוּמְיָא דְּלָאו (ויקרא י"ט י"ד) דְּ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', וּכְבָר בֵּאַרְנוּ לְעֵיל בְּלָאוִין אוֹת ד' שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּכְלָל זֶה, עַיֵּן שָׁם.
וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה הַדָּבָר אֶצְלוֹ כְּמוֹ הֶפְקֵר, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶנּוּ, (ג) עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר שְׁלִישִׁי וְהוּא (דברים כ"ז כ"ו): ''אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם'', שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לְקַיֵּם אֶת כָּל התּוֹרָה, וְהוּא נִקְרָא מוּמָר (ד) לְדָבָר אֶחָד עַל יְדֵי זֶה, כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁאָט נֶפֶשׁ עוֹבֵר עַל אִסוּר הֶחָמוּר הַזֶּה, וְהוּא מַחֲזִיק דָּבָר זֶה שֶׁל תּוֹרַת ה' אֶצְלוֹ לְהֶפְקֵר, כְּמוֹ שְׁאָר מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְעַל כֵּן גָּדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹא. הֲרֵי חִשַּׁבְנוּ ג' אֲרוּרִין הַמְצוּיִין לָבוֹא עַל יְדֵי מִדָּה רָעָה הַזּוֹ.
(וְאִם, חַס וְחָלִילָה, הַלָשׁוֹן הָרָע הָיָה עַל אָבִיו וְאִמוֹ, עוֹבֵר עוֹד עַל אָרוּר רְבִיעִי, וְהוּא (דברים כ"ז ט"ז): ''אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ'', וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בָּעֲשִׂין אוֹת יוֹ''ד בִּמְקוֹר הַחַיִּים וּבִבְאֵר מַיִם חַיִּים, עַיֵּן שָׁם).
וְיָדוּעַ מַאֲמַר הַגְּמָרָא בִּשְׁבוּעוֹת (דף ל"ו) ''דְּאָרוּר, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ נִדּוּי'' וְכוּ'. לָכֵן כָּל אִישׁ, שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא נִזְהַר מֵעָוֹן הַמַר הַזֶּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת חָרֵד בְּנַפְשׁוֹ אוּלַי, חַס וְשָׁלוֹם, נִדּוּהוּ בַּשָּׁמַיִם עַל זֶה, וּכְעֵין מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר ''חֲרֵדִים'' לְעִנְיַן מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ, עַיֵּן שָׁם.
וְעוֹד כַּמָה עִנְיָנִים רָעִים נִסְבָּב עַל יְדֵי חֵטְא הַמַר
https://daat.ac.il/chazal/mefaresh.asp?masehet=16&perek=4&mefaresh=ginzeyמקורות לפרק
דף כג
ב' שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה – [הקשו התוספות והא לענין יום הכפורים אמרו שהאוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור, כי אין זו נחשבת אכילה? ועונה כי יש ב' אופני אכילה גסה. [א] קץ באכילה נוספת [ב] איננו קץ, אבל גם איננו צריך לאכילה נוספת ואינו אוכל לתאבון. ובזה האחרון מדובר כאן] – תוספות ד"ה פסח מיהו קא עביד (עיין "לקוטי בתר לקוטי" שהרחיב דברי ר' בצלאל רגנשבורג בגליון על הדף כאן, המציין לדברי רש"י כאן "שאכל מחמת תאוה שאכלו ברעבון" ואיננו "אכילה גסה" כמוזכר במסכת יומא)
ב' שצלו את פסחיהם - י' מאמרות, חקור דין ח"א, יג
אח נפשע, זה לוט שפירש מאברהם – [הפורש הוא יותר קשה מאותו שהיה רחוק מעולם] - אגדות ב' 26
כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר: "וישא לוט" וכו' –
למה נקוד על וי"ו "ולא ידע בשכבה ובקומה" - גור אריה, בראשית יט, לג
דף כג ע"ב
תמר זנתה, זמרי זנה – [זו התכוונה להתקרב לישראל, וזה התכוין להתרחק מישראל ולהתקרב לאומות] - אגדות ב' 26
צעירה דקרייה בן עמי וכו' "ואל תתגר בהם" כלל אפילו צעורי לא – [ודאי אין זה שכר לצאצאים משום מעשה של בתו של לוט בלבד, אלא היא תכונה סמויה בכל בני עמון כעם. ומאיזה טעם אין להתגרות בהם, כי מדריגתו של הצעיר הוא פנימי יותר (וחשובה יותר)] – מהר"ל, אגדות ח"ב 26
גדולה עבירה לשמה - עיקרים ח"ג כט
גדולה עבירה לשמה - נתיב ב' 48 (אהבת ה', ב)
גדולה עבירה לשמה – נפש החיים, סוף שער א'
גדולה עבירה לשמה - נודע ביהודה, דורש לציון, סוף דרוש ב'
גדולה עבירה לשמה - משך חכמה (סוף פי' להפטרה של פ' בשלח)
שמתוך שלא לשמה – [כאשר מתחיל לעשות מצוה, לבסוף יבוא לעשותה כהוגן] - אגדות ב' 26
שמתוך שלא לשמה בא לשמה – [לימוד תורה מביא לכח התגברות על יצר הרע. אבל היצר איננו מניח לאדם ללמוד. אבל אם ילמוד אדם לא לשמה אין יצר הרע מפריע, וממילא יבוא האדם ע"י זה לכח לכבוש את יצרו] - חיד"א, מראית העין
שמתוך שלא לשמה בא לשמה – [זה לא נאמר בכל מי שעושה שלא לשמה. כי אם עושה לשם כבוד או ריוח כסף, לא יגיע לעשות לשמה. אבל אם גם בעת שמקיים "לא לשמה" יש בכל זאת קצת כוונה לשם שמים, כמו הרוצה שיהיה לו כבוד כדי שיוכל להשפיע על הבריות לשמור את התורה, או שרוצה כסף כדי שיפרנס את בני ביתו כראוי, אע"פ שעיקר כוונתו היא שלא לשמה זה יגיע להיות לשמה] – הקדמת ספר ההפלאה (ובזה מבוארת שאלת הגמרא כיצד גדול העושה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שהרי "מתוך שלא לשמה בא לשמה"? שמדובר ב"לא לשמה" שיש בה בכל זאת גינונים של "לשמה")
שמתוך שלא לשמה בא לשמה – [יישוב אחר לשאלה הנ"ל של הקדמת בעל ההפלאה] – עין אליהו (דבריו מובאים ב"לקוטי בתר לקוטי")
קא מתהניא מעבירה - הנצי"ב, שאלתות, קדמת העמק פ"ג פסקא ד (דף 26)
טובתם של רשעים, רעה היא - מהרש"א על הוריות י ע"ב ד"ה כל טובתן של רשעים
טובתם של רשעים, רעה היא – [כי צדיק ורשע הם ב' הפכים, ולא יבוא טוב מהרע] - אגדות א' 145
טובתם של רשעים, רעה היא - דרכי נועם דף ח:
יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו לא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות – [צ"ע כיצד שייך לזקוף מעשה רות לבלק, ולקרוא לכך כאילו בלק עצמו בא לעשות לשמה? עונה מדרש "מאור האפלה" (בתרגום הגר"י קאפח) כי גם בלק כיון בקרבנותיו לשמה, כלומר קרא לה' מתוך צרתו "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו", וזכה לשכר גדול כזה. ולא היה במעשיו "לא לשמה" אלא קרבנו עלה לרצון. ולכן אמרו שיעשה אדם שאר מעשיו אפילו לא לשמה, כי בהמשך עניניו יש סיכוי שפעם אחת יעשה לשמה] – מאור האפילה
שכר שיחה נאה – [בני עמון הם צנועים יותר, כמו שהצעיר מתעכב בלידתו והוא ממקום צנוע] - אגדות ב' 26
יקדים לדבר מצוה – [כי המצוה שהיא אלוהית, אינה תחת הזמן] - נתיב א' 74 (תורה, יז); נתיב ב' 188 (זריזות, ב)
ארבעה דורות – [כי אחר ד' דורות אינו בעולם אחד עם הקודמים. וזריזות למצוה היא עיקר שכר המצוה] - מהר"ל, נתיב ב', זריזות 188 סוף פ"ב
ארבעה דורות - נודע ביהודה, קמא חו"מ סי' א'
בשמחה מאד
.
