הגיוני מאוד שתרגישי שיש לך צורך ממשי בזוגיות בגיל 18, זה נראה לי דבר מאוד מוערך שאת מחוברת לעצמך ומכירה בצרכים שלך. זה לא מובן מאליו.

יש אכן כמה רצונות בזוגיות - רצונות גבוהים ורצונות נמוכים... הדבר העיקר הוא השייכות והחיבור שהם בסופו של דבר המובילים העיקריים להקמת בית אבל צריך לשים לב לכלל הרצונות. את יכולה לנסות לכתוב את כל הרצונות הללו (גם הכי קטנים וגם הכי גדולים) ולראות איך את ביחס לכך.

כל עוד את מודעת לעצמך (וגם מודעת ביחס לכך שאת לא יודע מה שאת לא יודעת) אז את שולטת בסיטואציה. גם אם יש לך תחושה "וואי אני צריכה זוגיות בשביל בסיס דתי חזק" זה לא חייב לנהל אותך, כל עוד יודעת על איפה זה יושב אצלך וביררת בינך לבין עצמך איזה מקום זה אמור לתפוס ומה השיקול הזה שווה בעיניך - תוכלי לקבל החלטה בצורה שתיטיב איתך.

לגבי התמודדות עם סטיגמות של אחרים - כל עוד את שלימה עם הבחירות שלך בחיים ועם המסלול שעברת אז זה פחות ישפיע על התחושה שלך. סטיגמות גורמות לאנשים להפסיד, ההפסד שלהם.

אין ספק שהתחושה הזאת של הצורך הבסיסי והפשוט בבן זוג היא חלק מסויים מהבשלות.

אולי חלק מרכזי של הבשלות חוץ מזה, זה האחריות שנובעת ממערכת יחסים זוגית ממוסדת, שכוללת גם דאגה לתחזוק משק בית.

בכל אופן, יש לך דמות חינוכית להתייעץ איתה על כך?

זאת המשמעות של קצבת ילדים, או נקודות זכות. אם זה לא מספיק, תמיד אפשר להגדיל

לגבי תמיכה בזוגות כשלעצמם - בסופו של דבר זוג נשוי לא אוכל יותר מאשר שני אנשים לא נשואים, אז צריך תכנון (מגורים לזוגות צעירים עם שיתוף מסוים של משאבים?) אבל לא הוצאות

מה שכן, מצוין שם שהגיל האידאלי הוא 20, מבחינת הנתונים הסטטיסטיים האלה

והם גם לא עשו מחקר מעמיק יותר - מה הגורמים לגירושין. האם מדובר באמת בעול כלכלי? קשה להאמין שיש הבדל משמעותי כל כך בין גיל 20 לגיל 18. מה גם שאחרי גיל 20 זה מתחיל לעלות, במיוחד אחרי 25. שם זה בוודאי לא בגלל שלא התבססו כלכלית.

הרבה יותר הגיוני להגיד בגיל 20 "טעיתי בבחירה, אתגרש ואתחתן שוב"

וממש לא הגיוני לומר דבר כזה בגיל 40.

אז העובדה שאחוז הגירושין של בני 35 הוא נמוך לא מעידה על נישואין מוצלחים במיוחד.

בקיצור, לפני שבודקים מה הסיבה, קשה להתייחס לנתונים כגורם, לכל היותר כסיבה להזהר.

נאמר זאת כך:

אני מייקר את הערך של זוגיות, של האפשרות להקים משפחה, מעבר לכל ערך אחר. ולכן אם האפשרות הסבירה של מישהו להקים משפחה תהיה בעוני - אז כך יהיה. כמובן אני גם חושב שיש משקל לערכים אחרים, ולכן אם לדוגמה להקים משפחה עכשיו זה 100% להיות עני ומסכן, ובעוד חצי שנה זה 100% להיות עשיר ומיליונר, אז כן, שווה לחכות. וכמובן שאני לא נעצר שם, ואם היתה לי סטטיסטיקה של נגיד 70%, גם הייתי אומר לחכות. כמה? תודה לה', לא האחריות שלי להחליט.

אתה פשוט נותן הרבה יותר משקל לערכים אחרים. ולכן גם שיקול של לסיים תואר כדי להתחיל לעבוד בראש שקט - יכול להיות שיקול לדחייה של חתונה בשנה. וכן על זה הדרך. אני מניח שגם לך יש נקודות גבול.

אז הויכוח שלנו הוא קודם כל ויכוח על המספרים - מה באמת הסיכויים בכל סיטואציה

ואחר כך ויכוח על הערכים - כמה סיכון ואיזה סיכון כדאי לקחת בשביל זוגיות

כמובן, זה התיאור הלוגי. התיאור האמיתי הוא שקודם באה שאלת הערכים, ואנחנו קוראים את המספרים בצורה שתסתדר לנו.

אז אני לא מוצא טעם לנהל את פרטי הויכוח.

לא "האם חשוב להתחתן כמה שיותר מוקדם" אלא עד כמה גדול הערך של להיות נשוי ביותר ויותר שנים שבטווח הגיל 18-30

זה לא שצריך כמה שיותר מוקדם. זה לא מיורץ נגד הזמן. פשוט אם מתחתנים בגיל 18, אתה תעביר את גיל 19 וכו' נשוי. אם תתחתן בגיל 25, העברת כמה שנים כרווק ואחר כך כנשוי. אם התחתנת מאוחר יותר, כמובן חווית רווקות שנים נוספות.

להשוואה - תחשוב על מצב של אבטלה. זה לא סבל שגורם לברוח ממנו, אבל זה לא מצב שאתה רוצה להיות בו. ולכן השאלה היא לא "האם למצוא עבודה כמה שיותר מהר" אלא "איך אפשר לנצל בצורה מקסימלית את שנות חיי כדי להפיק משכורת ואולי גם סיפוק בעבודה"

לגבי הפסקה המסיימת שלך - אני מבין שאתה פשוט מנסח מחדש את מה שאמרתי, מנקודת המבט שלך ועם ההדגשה שמדובר על סטטיסטיקה ולא על מצבים וודאיים

המילה 'ילד', כפשוטו, מתייחסת לבן אנוש עד גיל 12, מתבגר (ברוב התרבויות) הוא בין 12 -18 ובוגר הוא מעל גיל 18.

כשאתה כותב "ילדה בת 18" אתה משתמש בתכונות המאפיינות ילד (חוסר בגרות/ אימפולסיביות/חוסר אחריות ועוד) ומשליך אותן על בן האנוש הזה, המילה 'ילד' כבר לא משמשת לתאר פאזה, תקופה אובייקטיבית של האדם, סטטוס טכני חסר רגשות, אלא מטאפורה לתאר את האדם שכבר הגיע לבגרות לכאורה, בצורה פחות מחמיאה.

לי אישית זה לא מפריע, אבל אולי חצילוש צודקת ויש כאלו שכן הפריע להן

ולא לפעמים, בדר"כ.

וגם בשרשור הזה אני מתארת לעצמי שהרעיון היה להדגיש את חוסר הבשלות של בני 18

לא בשמיים היא... שואלים את השאלות הנכונות ומונעים את עוגמת הנפש, זה אפשרי בהחלט.

זה אומר שזה נכון?

בחורה באה לפה שואלת אם היא בשלה... 

אם היא באמת בשלה ובאמת אחראית, אז למה לא? למה שנהייה מחוייבים להסביר/להצדיק את הנורמה החברתית המקובלת ביחס לכך? יכול להיות מאוד שהיא חורגת מהנורמה החברתית וזה מעולה וזה מדהים.

אני בספק אם הבנתי בכלל מה רצית לומר.

אני לא חושב שבירורים אפקטיביים שונים בגיל 28 מאשר גיל 18.

בירורים אפקטיביים נעשים על ידי הבנה של מאפיינים ייחודיים של הבחור/ה.

אני לא מתחבר לחשדנות יתר.. תמיד חשוב לברר בצורה עניינית, לפעמים יש נורה אדומה על גיל, לפעמםי יש  נורה אדומה אחרת.

נראה לי שנדיר למצוא בחור שיוצא לשידוכים בסביבות גיל 18, אבל היא יכולה גם לקחת בחור שיוצא בגיל 21 (שזה אכן קורה) והיא יכולה לצאת עם בחור מיוחד שבכלל ההגעה להחלטה שלצאת היא מעידה עליו שהוא מיוחד (האם הייחודיות הזאת טובה או רעה, את זה אפשר לנסות לגלות בבירורים).

ביחס לבשלות - אני אשאל שאלות בצורה עניינית גם מישהי בת 18 וגם מישהי בת 28. חשוב להתייחס גם לנושא הזה בצורה עניינית בלבד.

לא יודע מה נתח השוק אבל בהחלט יש בעיני הרבה אנשים שמצליחים בגיל הזה להתחתן

בני אותו גיל שאומרים אותו דבר.

חוץ מזה, בדרך כלל לבנות זה קופץ בגילאים הרבה יותר צעירים, גם בגלל השפעה חינוכית/תרבותית (נוהגים לדבר איתם על זה הרבה הרבה לפני בנים) ומסתבר שגם בגלל סיבה יותר מהותית.

זה לא מפתיע אותי שבן שמחליט לצאת בגיל 18 ירגיש שזה יותר ייחודי. ממש לא.

הצלחת לעצבן אותי לשנייה חח

פרנסה? אחריות משפחתית?

(לא חשבתי לרגע שהיית אמורה לענות על זה בהודעה הנ"ל, פשוט זה נראה לי הצד השני של המטבע של הבשלות - לשאת בהשלכות)

וכן, נישואין בגיל צעיר הוא לא פתרון לרווקות מאוחרת ויש לה השלכות.

אבל חשוב לי להדגיש שמאוד חשוב לי לא להוציא את הרוח המפרשים למי שכן חפצה לעשות זאת. גם אם היא בסופו של דבר תבין שהיא לא בשלה עדיין לחתונה, חשוב שזה לא יקרה כי היא תגיד לעצמה "אני עדיין לא בגיל", חשוב שזה מתוך תהליך בירור בינה לבין עצמה. תהליך הבירור עצמו ממש ממש לא כדאי לדחות וזה אחלה גיל לחשוב על כך, וכן, חשיבה רצינית גם רואה בזה בתור דבר ממשי שקרב ובא.

1

מקריאה של התיאור שלך, נראה שאת בשלה לזוגיות. התרשמות אישית שלי, כדאי להתייעץ עם מי שמכיר/ה אותך אישית

2

מנקודת מבט של רווק מבוגר, זוגיות היא דבר יקר מכדי לתלות אותה בשיקולים חיצוניים. אם יש לך זוגיות בהישג יד, יכול להיות ששווה להתעלם מכל שיקול צדדי. כמובן, השיקולים הצדדיים יכולים לקרוס בחזרה פנימה, ולהרוס את הזוגיות. אבל אם אין סיכון כזה - זה לא שיקול

3

יש המון מחויבויות שבאות עם הזוגיות - הצורך לפרנס ילדים וכו'. ראוי מאד למצוא פתרונות ראויים ולא ליפול על שטויות. נכון גם לרווקים, רק שבדרך כלל יש להם יותר גמישות (יכולים לישון על הספה של ההורים ולחיות על פסטה, בלי לגרום נזק לילדים/זוגיות שאין להם)

4

לפעמים אדם רוצה, בגלל השיקולים של סעיף 3, לדחות את הקמת הבית בשנים מסוימות. מבוסס על ההנחה שכאשר הוא יתחיל לחפש הוא ימצא. כמובן יש כאן סיכון אבל גם להקדים לא מבטיח תוצאות יותר טובות. בסופו של דבר, אני לגמרי מבין מי שממתין, אבל - משלב מסוים זה מעצבן אותי בקטע האישי בגלל שאנשים מוותרים בקלות מדי על מה שלי אין, ובנוסף - תמיד יש מה להוסיף ומה לעשות. אז לפעמים אפשר להפסיק להתכונן ולהתחיל לעשות. מה גם שבסופו של דבר התארגנות תוך כדי תנועה היא לא תמיד גרועה יותר, לפעמים היא עדיפה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים