מתלבטת עם להגיב את מה שיש לי לומר.

כותבת בכל זאת, אנסה לנסח בצורה עדינה.

עולה כאן השאלה בעיניי לגבי "האדם המושלם". אם היינו יכולים לשכלל ולשבט את הגנום האנושי להיות חסין לכל. האם היינו עושים זאת? האם היינו "זורקים לפח" את הפחות מושלמים?

בעצם, מה אנו עושים כשאנו מחפשים עבורינו את "הבחור/ה המושלמ/ת" להתחתן איתה/ו?  מה אנו חושבים שיקרה עם מי שהוא לא מושלם, ובכלל, כולנו לא מושלמים, אז מה אנו רוצים? 

אני לא חושבת שבדיקת גנטיות הן רעות. 

ועדיין, אני לא רוצה להגיע למצב של אנשי ספרטה הקדומה הארורים, שנטשו וזרקו את הילדים הנכים שלהם על ההרים כי הם לא יכולים להיות  "בעלי גוף מושלם".

והסיבה שבחרתי להגיב דווקא להודעה זו  היא שמכאן ומכאן (מהודעה זו ומההודעה שהגבתי לה) עולה הנושא המוסרי. מה שבאמת יחזק את האנושות זה לא גנום חזק. זה מוסר חזק. ויש מה להרחיב.

כאן לא מדובר על שאיפה לגדל אנשים חזקים מאוד שתגרום להרג והפקרה של החלשים ,

אלא ניסיון למנוע מאדם להיוולד עם נזק או בעיה שתפריע לו מאוד במילוי תפקידו בעולם

(ולא שהשאיפה לאנשים חזקים ויפים היא לא טובה , אלא שהדרך בה נעשו הדברים בספרטה ובגרמניה הנאצית רעה) 

למבחן על הבסיס הגנטי של המחלות 

ושואלת את עצמי את אותם השאלות בדיוק -

איפה הגבול? איפה הגבול בין אלוהים לגנטיקאי?

עד כמה הבחירות שלנו בכל התחום הזה הם נכונות?

ואיפה יהיה הגבול בעתיד?

בכל מקרה, לשאלתך--

המחלות הנבדקות בבדיקות גנטיות הן בד"כ מחלות קריטיות, חשוכות מרפא, ובד"כ לטאליות (גורמות למוות בגיל צעיר)

אני לא חושבת ש-d.i.d  - או כל הפרעות הזהות האחרות, נכללות בקטוגריה הזו

ואני לא חושבת שיבוא יום והם יהיו.

לגבי שאר השאלות - עדיין אין לי תשובה סדורה ומגובשת לגביהם.

בגיבוש.

ה' נתן לנו כלים להתמודד עם מחלות

ככה מתקרבים לחזון אחרית הימים בדרך הטבע

כי זה ממש חמור

אבל על "לא להיוולד" אני רוצה לומר שבסופו של דבר הקב"ה מנהל את העולם

יש בשמים אוצר שנקרא "גוף" ששם נמצאות כל הנשמות שעתידות להיוולד, והקב"ה מתאים לכל נשמה תכנית שמתאימה ליעוד שלה, ושולח אותה להורים שמתאימים לה

אם ההורים שלך היו יכולים למנוע לידה של ילד חולה במחלה כזאת, הקב"ה היה מסתדר לברוא אותך בצורה שאת צריכה לתפקיד שלך

אני לא רואה סיבה לדאוג לתוכניות של הקב"ה, נראה לי שהוא מסתדר לבד די טוב...

אם אין "סיבה לדאוג לתוכניות של הקב"ה", למה להעלות על הדעת אפשרות של "למנוע לידה"?

היא נטו בידיו

הוא לא נתן לנו אפשרות להחליט אם תכנית הבריאה תצליח או לא. היא תצליח!

בידינו הבחירה אם זה יעשה על ידינו, או על גבינו, אבל מה שהקב"ה תיכנן יקרה.

כך שאם נשמה צריכה להגיע לעולם ולמלא תפקיד מסוים, הקב"ה ימצא איך לשבץ אותה לתפקיד שלה

מה שאין כן הנתונים הטכניים של החיים שלנו לא מוכרחים להיות חלק מהתכנית. אי אפשר לדעת מה הקב"ה מתכנן לנו, ואנחנו מצווים להשתדל כמיטב יכולתינו ועם זאת לדעת שאם זה עומד בסתירה לתכנית האלוקית ההשתדלות שלנו לא תצליח.

לכן אע"פ שיש תכנית, יש מציאות של מניעה, כמו כל השתדלות בעוה"ז.

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו כיון שאי אפשר לדעת איזה תכנית ה' בחר לנו, אבל הקב"ה עצמו ידאג לקיים את התוכניות שלו

אבל מחלות כמו שלך לא מחפשים שם

המחלות שדור ישרים בודקת זה בעיקר מחלות שבהם הילד חי במשך כמה שבועות בערך

מחלות קשות שהילד רק סובל כל ה"חיים" שלו

לא מדובר חלילה על מחלות כמו שלך

ב"ה שלא הכל מאובחן בבטן

ונותנים קצת השגחה שה' שהכל מכוון אלינו

אנחנו אוהבים אותך ושמחים שנולדת

אם היה אפשר לעשות משהוא, כלשהוא, לא יודעת מה- 

כדי שאת תיוולדי להיות הבת המקסימה המתוקה החמודה היקרה הטובה ... כל הדברים שהם את

וכל הדברים שהמשפחה שלך אוהבת אותך, מעריכה אותך, גה בך

אבל בצורה שמוותרת ממך את ההתמודדות עם המחלה שיש לך - 

את חושבת שההורים שלך היו עושים את זה? 

אני חושבת שהמוקד של בדיקות גנטיות הוא- וצריך להיות- טובת הילד

כלומר טובת מי שהוא מי שהוא כילד של זוג- אבל חוסכים ממנו חלק מההתמודדויות שעלולות להיות בחיים.... 

זה לא אומר שעכשיו שאת פה לא היו רוצים אותך.... 

(כלומר- את פה, ואת שלהם, והם רוצים אותך ואוהבים אותך, ומעריכים אותך על הגבורה שאת מתמודדת עם הקשיים שיש לך) 

מהשאלה יוצא שהעולם מחולק לשניים(מקצינה בכוונה):אנשים מושלמים,מקסימים ובדיוק מה שההורים רצו ורוצים ל׳תכנת׳, 

והאלה שהם לא ככה...זה לא רק DiD, זה יכול להיות אלף ואחד דברים בעצם...

(קראת את שומרת אחותי?זה בעצם הדיון והפואנטה של הרבה מהספר,להעלות שאלה דומה לדיון(רק ששם זה על הנדסה גנטית))

ו...לא יודעת,אני לא חושבת שהשאיפה צריכה להיות שילדים יהיו רובוטים...ואם למישהו יש שאיפה כזו אז הוא מהסוג הרע...

בעצם,השאלה היא כמעט-מה עדיף,מוסר וטוהר מידות או נוחות?

כל זה על ילדים שיש להם תסמונת דאון וכאלה...

האמת,שעל ילדים שהחיים שלהם יהיו ממילא קצרים ויהיו קשה להם מאוד פיזית אני כבר לא יודעת....מה הוא היה מעדיף,לחיות ולסבול ממוות בגיל צעיר ככ או לא?שאלה גדולה ככ...

ואת לא כשלון,או חסרת יכולות,או אכזבה!!!את א ד ם ,ו נ ש מ ה ,ומגיע לך המון טוב!!!!אישית מעריצה את העשיה והחשיבה שלך והכל,הלוואי וכולם היו כמוך..

בסוף כולם מתים. למה ללדת אותם בכלל? ואתם מדברים על כאבי ראש..

ועוד דבר - עם המחלות שבודקים בבדיקה גנטית אי אפשר לחיות, מתים מהם תוך גג 3 שנים.

ההבדל בין מחלות גנטיות למחלות אחרות קשות - פיזיות או נפשיות, זה שממחלה גנטית מתים מייד. אין שום סיכוי לחיות.  ממחלות פיזיות כמו סרטן יש זמן לחיות (אפילו שמתים צעירים בד"כ), וממחלות נפשיות לא מתים מוות טבעי אלא הגהינום נמשך כל החיים. אבל כן יש סיכוי- אולי לא לריפוי, אבל כן לאיזון ולמציאת הדרך להתמודדות תמידית ובניית חיים נורמליים עם כל הקושי הנורא.

כנראה שאם אי פעם ימצאו את הגן שגורם למחלות נפשיות או פיזיות ויהיה אפשר להנדס בני אדם בלעדיהם, אני בעד שיעשו את זה, כי למה לסבול? 

ועד אז, לא אחליט שאני לא יולדת ילדים כי בסוף נמות והעולם הזה מלא בסבל וצער. אלא אתחתן ואלד ילדים כי עם כל הסבל יש בו גם טוב. ויש גם אפשרות לנפש לצמוח מקשיים ולהתמודד. ואם  לא להצליח להתגבר, אז זה נורא שהחיים יעברו בעינוי מתמשך, אבל לפחות  הילד יזוכך בייסורים וכנראה בעולם הבא יקבל את השכר על כל הסבל.

אבל בפה מלא- אם אוכל למנוע כל צער כלשהו ולו הכאב הכי קטן, נפשי או פיזי, אעשה זאת

לק"י

לפחות מחלקן..

1. נשמה שצריכה לרדת לעולם הזה - תרד, בדרך כלשהיא.

2. זוג שלא מתחתן, ועקב כך הנשמה הזאת לא תיוולד אצלו - הנשמה פשוט תיוולד במקום אחר, להורים אחרים, ושם, הנשמה, אולי, תיוולד בגוף שלם יותר.

3. הגיוני ביותר לבדוק בדיקות גנטיות כאשר יודעים שיש סכנה חמורה שרבע מהצאצאים שלך ימותו אם תתחתן עם איה כזאת או אחרת. ואם בגלל זה לא תתחתן עם אישה מסוימת - אזי היא תתחתן עם מישהו אחר ותלד איתו ילדים, ואתה תתחתן עם מישהי אחרת ותלד איתה ילדים. בריאים ושלמים כמה שניתן.

4. אין מדובר פה על הפלת עוברים וכו' וכו'.

5. רבים מהמחלות הגנטיות, כאמור - פוגעות בעיקר בילד עצמו. בשאלת המוסריות - א-פ-י-ל-ו בהפלות - לוקחים בחשבון גם את המוסר כלפי העובר עצמו, האם הוא היה רוצה לחיות במצב כמו שהוא יהיה אמור להיוולד. במקרה שמעתי מקרובת משפחה מקרה כזה של הפלה, בהוראת גדולי הרבנים והרופאים. מה לעשות, גם זה קיים.

6. לכאורה, שאלה כמו שיש בכותרת היא "לא פיירית", כיוון שהיא עוסקת באדם שכבר חי. אדם שחי - ברור שהוא צריך להיות אהוב ורצוי ונאהב לפחות על ידי מישהו אם לא על ידי הוריו (יש הורים שנוטשים ילדים עם בעיות...ואז הם נלקחים לאימו, שמישהו לפחות יאהב אותם ויהיה להם בית). אבל אם מונעים מראש חתונה על סמך ידיעה ברורה שחתונה בין שני האנשים האלו היא בעלת סיכון גבוה לככה וככה וככה - אני לא רואה בכך בעיה. 

א. הסבירות שהילד שלך יחלה במחלה גנטית חמורה שאפשר לאבחן מראש בתקציב ובזמן סביר,

היא אחד לאלף+ (בערך), השאלה אם בשביל זה תעשה כזה טררם???

ב. אתה מצחיק עם הגישה שלך, העיקר לעשות בדיקה גנטית???

אם עשיתם בדיקה של "דור ישרים", אז זה לא רלוונטי לכם כמעט בכלל!!!

אלו בדיקות שמתאימות לאשכנזים, ואתם 3/4 ספרדיים.

אז זה מצחיק להתעקש על בדיקה שלא מתאימה לכם,

זה כמו מישהו שכואב לו הראש, דורש לעשות .M.R.I לכף הרגל, מה הקשר??

ועוד להתעקש לעשות מזה טררם??? מי זה שהפחיד אותך כ"כ?

מה זה עניינך מה עשינו?

אני רק אומר שמדובר על עקשנות של כאלה שלא מבינים.

וחבל, כי יש זוגות שמתפרקים על הדבר הזה שלא בצדק!

צריך פרופורציות בחיים!

לבריאות!

ממש לא כל דבר

והיכן הגבולות עוברים ? אני מאמינה שיש גדרות הלכתיות והם מתייעצים עם רבנים

גמני אחרי כמה שעות טובות של בילוי עם מישהי חולה גנטית.

לא יכולה לדמיין את העולם בלעדיה, נשמה טובה.

אבל זה רק לאחר מעשה.

אם אפשר למנוע סבל- עוד לפני שהוא נוצר- נראה לי שחובת ההשתדלות למנוע אותו.

וגם את, מיוחדת כל כך, בלעדייך העולם היה חסר!!!

את עושה המון טוב בעולם.

אני מפצירה-עשוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו בדיקות גנטיות לפני נישואים,זה ממש פיקוח נפש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(ניק מוכר בערוץ)

אמא שלי עברה שתי הפלות בחודש תשיעי עקב אותה בעיה גנטית. 

אני עצמי חי בזכות המדע והרפואה בלבד. בארץ פחות מפותחת, בתקופת זמן אחרת - הייתי מת בגיל צעיר.

ספציפית, את הבעיה הגנטית שלי ככל הנראה לא היה ניתן לגלות מראש, כיוון שהמחקר הגנטי שלה התחיל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות (ומשפחתי עצמה חלק מהמחקר של הרופאים), ועדיין לא יודעים למפות בוודאות את ההעברה הגנטית.

לא הייתי ממליץ לאף אחד להתחתן בלי בדיקות גנטיות - אם ניתן למנוע מראש מקרי מוות מצערים, גם אם במחיר של אי חתונה עם אדם כזה או אחר - זה כדאי. ואני יודע שזה אומר שילדים כמוני אולי לא יוולדו, לא בגופם הנוכחי - אבל הנשמה קיימת אני בטוח!!!

[גם אם מישהו חושב/ת שהם מזהים אותי אנא לא להעיק...וכמובן לא לחשוף בפני אף אחד]

לא לחוץ על לעשות בדיקות גנטיות. לא אכפת לי גם לעשות. לא שזה תלוי בי

אבל גם אם יוולדו לי ילדים עם תסמונת או מחלה כזאת או אחרת לא יקרה כלום. אני סומך על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילי. חוץ מזה מי מגדיר הפרעה בכלל. פעם כשבן אדם הייה שומע קולות היו קוראים לו נביא. היום זורקים אותו למוסד סגור ומסממים אותו עד איבוד הדעת. אולי בגלל זה חסרה נבואה בימינו?

אל תחשוב אפילו על לדבר ככה. אתה לא יודע איזה גהינום זה. הקב"ה יודע מה טוב בשבילך, מה שטוב בשבילך אלו הם חיים בלי יותר מידי צרות כדי שתישאר אדם טוב ותעשה חסדים עם אלו שיש להם תקווה, לא עם ילדים מתים

ואל תשווה בין נביא לבין סכיזופרן השומע קולות. אפילו אל תחשוב על זה. סכיזופרניה היא הסרטן של המחלות הנפשיות, היא המחלה הנוראה ביותר שיש, איך בכלל אתה מעז לדבר ככה כאילו זה כלום? תקרא קצת, תבקר במחלקות סגורות, ואז תדבר

ולא התכוונתי לפגוע, רק שתדע על מה אתה מדבר לפני שאתה כותב דבר כזה

קצת תמוה בעיניי שאתה אומר שהקב"ה יודע מה טוב בשבילי ומיד אחרי זה אומר בעצמך מה טוב בשבילי. בקשר לביטוי "ילדים מתים". המשפט הזה מתאר גישה מסויימת. אולי הילד לא מת? אולי פשוט לא יודעים איך לגשת אליו? מי קבע שלאותו ילד אין תקווה? לא לנו הזכות. 

ומי קבע שאותו אחד ששומע קולות הוא סכיזופרן ולא נביא. אולי אם במקום שפסיכיאטר "מומחה" שמתבסס על מדע צעיר ביותר יגיד לאותו בן אדם שהוא חולה נפש, היה אותו בן אדם פוגש באיזה עלי כזה או אחר שהייה מסביר לו מה לעשות עם הקולות שהוא שומע, אז אותו בן אדם הייה יכול להיות יותר שלם עם עצמו?

בקשר למחלקה סגורה. קשה לא לצאת משוגע מהמקום הזה.

אולי תתעניין במה שיש לברת נסיון להגיד : https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head

מקווה שתרמתי במשהו

בבדיקות גנטיות בודקים סוג אחד ויחיד של מחלות- מחלות פאסיביות שמחייבות שני גנים כדי להתבטא.

הפרעות נפשיות זה בכלל תחום אחר ושונה לחלוטין לחלוטין בגנטיקה.

מחלות פאסיבות זה מחלות שלא משנה אם יש את הגן הפגום רק לאחד ההורים, אין סיכוי שתחלה בהן.

אבל אם יש את הגן הפגום לשני ההורים- אז הסיכוי הוא 1:4 שיולד ילד חולה.

ואם ילד מקבל את שני הגנים האלו- אז הוא 100% יהיה חולה.

אלו מחלות שבודקים בבדיקות גנטיות- ומוודאים שאין אותם לשני ההורים, כשלא אכפת לי אם יש להורה אחד.

הפרעות נפשיות זה מורכב יותר, כי זה שילוב של גנטיקה וטריגר חיצוני.

יכול להיות שיש בנ"א שאין לאפחד במשפה הפרעה- ולו יש.

ויכול להיות אדם שלשני ההורים יש את אותה הפרעה- ולו אין.

אדם שמפתח הפרעה- לא מחייב שזה הגיע אליו בגנים

ואדם שקיבל גנים- לא מחייב שיפתח הפרעה.

בכל מקרה בדיקות גנטיות לא יעזרו לי- כי זה לא משנה אם יש לשני ההורים או רק לאחד, וגם זה לא מחייב כלום ולא מנבא כלום.

(ועקיבא- לגבי סכיזופרניה ונבואה-- תלמד קצת את הנושא ואח"כ תדבר. נראה שאין לך מושג מה זה סכיזופרניה אם אתה מדבר ככה.)

מה שהתכוונתי לומר זה שמי שקובע ומגדיר מה היא בעיה ומי לוקה בה לא תמיד צודק ובקלות יכול להפוך בן אדם בריא לחולה. ובקשר לדוגמא של עלי ושמואל. לא התכוונתי שכל מי ששומע קולות הוא נביא. אלא שאם יסבירו לו מה לעשות עם הקולות שהוא שומע או המראות שהוא רואה אז הוא יוכל להתמודד איתם יותר טוב. זה משהו שפסיכיאטר בחיים לא יעשה כי מבחינתו מדובר בבעיה שצריך להעלים.

וגם אותך אני מפנה לברת נסיון: https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head

זה לא "הפרעה" וזה לא "מחלה כזאת או אחרת"

מדבר פה במניעת מחלות איומות.

"ניתנה רשות לרופא לרפא" ולהפך- ניתנה רשות לטיפש לקלקל.

יש לך כוח בידיים, כוח של בחירה חופשית. ואם אתה לא מאמין שלמעשים שלך ולבחירות שלך אין באמת משמעות- אז אתה יותר קרוב לאסלם מאשר ליהדות. היהדות מאמינה בכוח של האדם.

יש כוח ברמה הרוחנית והגשמית לשנות.

אז אם אתה עושה השתדלות- אתה משנה מציאות.

וגם אם נגזר שאם תתחתן עם X יוולדו לכם 3 ילדים עם מחלה איומה ונוראית- אתה יכול לשנות את זה ע"י המעשים שלך.

אתה שואל מי מגדיר הפרעה, פה לא מדובר בעניין של הגדרות, מדובר פה על חיים ומוות. דיני נפשות. 

 כשאמרתי שזה לא תלוי בי התכוונתי שמאחר ולא אני עובר את הבדיקות אז המילה האחרונה היא מן הסתם של האישה לכאן או לכאן. 

 בכל אופן אם נזכר בפותחת השרשור שחיה עם d.i.d. למה היא צריכה לשמוע מאנשים פה בפורום שמה שיש לה זה מחלה איומה ונוראית. ואם לא התכוונת אליה אז למה בכלל מישהו צריך לשמוע את זה? זה נכון שצריך להכיר בבעיה כדי לפתור אותה. אבל לפעמים הבעיה היא בעצם הגדרת המצב כבעיה. המצב הוא מה שהוא. ואפשר אולי למנוע אותו מלחתחילה אבל אחרי הלידה מגיעה ההתמודדות כמו שכל בן אדם יש לו את ההתמודדויות שלו. לחץ וביקורת הם בד"כ גורם מעקב ולא מועיל.

 בעצם אם נולד לי ילד או ילדה ואני לא מרוצה מהם בגלל איך שהם נולדו, בין אם זה בגלל "מחלה" או בגלל דבר אחר. מה זה אומר עלי בתור הורה ובתור בן אדם בכלל? התפקיד של ההורה זה להכווין את הילדים. רצוי שהורה יאהב את הילדים שלו יקבל אותם כמו שהם, וינסה להכיר אותם כמו שהם באמת. אחרת הוא רק יחיה באשליה שהוא מכיר את הילדים שלו והוא לא באמת יוכל להכווין אותם בחיים, והם יצטרכו לעשות את ההתמודדות שלהם לבד. ולבד זה עצוב ולבד זה חבל.

הנושא של השרשור הוא בדיקות גנטיות, כמו דור ישרים.

אלו בדיקות ספציפיות, שדרך דור ישרים שני בני הזוג עושים, או שרק אחד עושה דרך הקופ"ח (אם זה לפני החתונה- לא שמנה מי מהם, אם אחרי- עדיף שהאשה כי בכל מקרה היא צריכה לבדוק X שביר)

כשאני מדברת על מחלות איומות, אני לא מדברת בכלל על הפרעות נפשיות. זה תחום שונה לחלוטין, ולא קשור.

אני מדברת על המחלות הספציפיות שבודקים כיום- שלכולן יש מכנה משותף. בכולן הילד לא ישרוד יותר מכמה שנים שאותן הוא יחיה בסבל, באישפוזים, בבתי חולים, לפעמים בלי להתפתח בכלל. זה אומר גם פגיעה בכל המשפחה כולה. 

וזה גם יכול להיות יותר מילד אחד במשפחה וכבר היו מקרים כאלו ל"ע.

אז נכון שאם כבר נולד ילד כזה- אז מקבלים אותו כמו שהוא ומנסים כמה שאפשר.

אבל אם יש אפשרות למנוע דבר כזה? אז ודאי וודאי שמוטלת עלינו חובה למנוע את זה. 

אני מסכימה איתך לחלוטין שילד שנולד- ההורה צריך לקבל אותו כמו שהוא. לא משנה מה.

אבל זה לא אומר שמראש אני לא אעשה כמה שאני יכולה למען הילדים שלי- שקודם כל יולדו בריאים.

במקום לטפל בהם אחרי הלידה וללכת לרופאים, לא עדיף פשוט למנוע את זה?

...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.