מתלבטת עם להגיב את מה שיש לי לומר.

כותבת בכל זאת, אנסה לנסח בצורה עדינה.

עולה כאן השאלה בעיניי לגבי "האדם המושלם". אם היינו יכולים לשכלל ולשבט את הגנום האנושי להיות חסין לכל. האם היינו עושים זאת? האם היינו "זורקים לפח" את הפחות מושלמים?

בעצם, מה אנו עושים כשאנו מחפשים עבורינו את "הבחור/ה המושלמ/ת" להתחתן איתה/ו?  מה אנו חושבים שיקרה עם מי שהוא לא מושלם, ובכלל, כולנו לא מושלמים, אז מה אנו רוצים? 

אני לא חושבת שבדיקת גנטיות הן רעות. 

ועדיין, אני לא רוצה להגיע למצב של אנשי ספרטה הקדומה הארורים, שנטשו וזרקו את הילדים הנכים שלהם על ההרים כי הם לא יכולים להיות  "בעלי גוף מושלם".

והסיבה שבחרתי להגיב דווקא להודעה זו  היא שמכאן ומכאן (מהודעה זו ומההודעה שהגבתי לה) עולה הנושא המוסרי. מה שבאמת יחזק את האנושות זה לא גנום חזק. זה מוסר חזק. ויש מה להרחיב.

כאן לא מדובר על שאיפה לגדל אנשים חזקים מאוד שתגרום להרג והפקרה של החלשים ,

אלא ניסיון למנוע מאדם להיוולד עם נזק או בעיה שתפריע לו מאוד במילוי תפקידו בעולם

(ולא שהשאיפה לאנשים חזקים ויפים היא לא טובה , אלא שהדרך בה נעשו הדברים בספרטה ובגרמניה הנאצית רעה) 

למבחן על הבסיס הגנטי של המחלות 

ושואלת את עצמי את אותם השאלות בדיוק -

איפה הגבול? איפה הגבול בין אלוהים לגנטיקאי?

עד כמה הבחירות שלנו בכל התחום הזה הם נכונות?

ואיפה יהיה הגבול בעתיד?

בכל מקרה, לשאלתך--

המחלות הנבדקות בבדיקות גנטיות הן בד"כ מחלות קריטיות, חשוכות מרפא, ובד"כ לטאליות (גורמות למוות בגיל צעיר)

אני לא חושבת ש-d.i.d  - או כל הפרעות הזהות האחרות, נכללות בקטוגריה הזו

ואני לא חושבת שיבוא יום והם יהיו.

לגבי שאר השאלות - עדיין אין לי תשובה סדורה ומגובשת לגביהם.

בגיבוש.

ה' נתן לנו כלים להתמודד עם מחלות

ככה מתקרבים לחזון אחרית הימים בדרך הטבע

כי זה ממש חמור

אבל על "לא להיוולד" אני רוצה לומר שבסופו של דבר הקב"ה מנהל את העולם

יש בשמים אוצר שנקרא "גוף" ששם נמצאות כל הנשמות שעתידות להיוולד, והקב"ה מתאים לכל נשמה תכנית שמתאימה ליעוד שלה, ושולח אותה להורים שמתאימים לה

אם ההורים שלך היו יכולים למנוע לידה של ילד חולה במחלה כזאת, הקב"ה היה מסתדר לברוא אותך בצורה שאת צריכה לתפקיד שלך

אני לא רואה סיבה לדאוג לתוכניות של הקב"ה, נראה לי שהוא מסתדר לבד די טוב...

אם אין "סיבה לדאוג לתוכניות של הקב"ה", למה להעלות על הדעת אפשרות של "למנוע לידה"?

היא נטו בידיו

הוא לא נתן לנו אפשרות להחליט אם תכנית הבריאה תצליח או לא. היא תצליח!

בידינו הבחירה אם זה יעשה על ידינו, או על גבינו, אבל מה שהקב"ה תיכנן יקרה.

כך שאם נשמה צריכה להגיע לעולם ולמלא תפקיד מסוים, הקב"ה ימצא איך לשבץ אותה לתפקיד שלה

מה שאין כן הנתונים הטכניים של החיים שלנו לא מוכרחים להיות חלק מהתכנית. אי אפשר לדעת מה הקב"ה מתכנן לנו, ואנחנו מצווים להשתדל כמיטב יכולתינו ועם זאת לדעת שאם זה עומד בסתירה לתכנית האלוקית ההשתדלות שלנו לא תצליח.

לכן אע"פ שיש תכנית, יש מציאות של מניעה, כמו כל השתדלות בעוה"ז.

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו כיון שאי אפשר לדעת איזה תכנית ה' בחר לנו, אבל הקב"ה עצמו ידאג לקיים את התוכניות שלו

אבל מחלות כמו שלך לא מחפשים שם

המחלות שדור ישרים בודקת זה בעיקר מחלות שבהם הילד חי במשך כמה שבועות בערך

מחלות קשות שהילד רק סובל כל ה"חיים" שלו

לא מדובר חלילה על מחלות כמו שלך

ב"ה שלא הכל מאובחן בבטן

ונותנים קצת השגחה שה' שהכל מכוון אלינו

אנחנו אוהבים אותך ושמחים שנולדת

אם היה אפשר לעשות משהוא, כלשהוא, לא יודעת מה- 

כדי שאת תיוולדי להיות הבת המקסימה המתוקה החמודה היקרה הטובה ... כל הדברים שהם את

וכל הדברים שהמשפחה שלך אוהבת אותך, מעריכה אותך, גה בך

אבל בצורה שמוותרת ממך את ההתמודדות עם המחלה שיש לך - 

את חושבת שההורים שלך היו עושים את זה? 

אני חושבת שהמוקד של בדיקות גנטיות הוא- וצריך להיות- טובת הילד

כלומר טובת מי שהוא מי שהוא כילד של זוג- אבל חוסכים ממנו חלק מההתמודדויות שעלולות להיות בחיים.... 

זה לא אומר שעכשיו שאת פה לא היו רוצים אותך.... 

(כלומר- את פה, ואת שלהם, והם רוצים אותך ואוהבים אותך, ומעריכים אותך על הגבורה שאת מתמודדת עם הקשיים שיש לך) 

מהשאלה יוצא שהעולם מחולק לשניים(מקצינה בכוונה):אנשים מושלמים,מקסימים ובדיוק מה שההורים רצו ורוצים ל׳תכנת׳, 

והאלה שהם לא ככה...זה לא רק DiD, זה יכול להיות אלף ואחד דברים בעצם...

(קראת את שומרת אחותי?זה בעצם הדיון והפואנטה של הרבה מהספר,להעלות שאלה דומה לדיון(רק ששם זה על הנדסה גנטית))

ו...לא יודעת,אני לא חושבת שהשאיפה צריכה להיות שילדים יהיו רובוטים...ואם למישהו יש שאיפה כזו אז הוא מהסוג הרע...

בעצם,השאלה היא כמעט-מה עדיף,מוסר וטוהר מידות או נוחות?

כל זה על ילדים שיש להם תסמונת דאון וכאלה...

האמת,שעל ילדים שהחיים שלהם יהיו ממילא קצרים ויהיו קשה להם מאוד פיזית אני כבר לא יודעת....מה הוא היה מעדיף,לחיות ולסבול ממוות בגיל צעיר ככ או לא?שאלה גדולה ככ...

ואת לא כשלון,או חסרת יכולות,או אכזבה!!!את א ד ם ,ו נ ש מ ה ,ומגיע לך המון טוב!!!!אישית מעריצה את העשיה והחשיבה שלך והכל,הלוואי וכולם היו כמוך..

בסוף כולם מתים. למה ללדת אותם בכלל? ואתם מדברים על כאבי ראש..

ועוד דבר - עם המחלות שבודקים בבדיקה גנטית אי אפשר לחיות, מתים מהם תוך גג 3 שנים.

ההבדל בין מחלות גנטיות למחלות אחרות קשות - פיזיות או נפשיות, זה שממחלה גנטית מתים מייד. אין שום סיכוי לחיות.  ממחלות פיזיות כמו סרטן יש זמן לחיות (אפילו שמתים צעירים בד"כ), וממחלות נפשיות לא מתים מוות טבעי אלא הגהינום נמשך כל החיים. אבל כן יש סיכוי- אולי לא לריפוי, אבל כן לאיזון ולמציאת הדרך להתמודדות תמידית ובניית חיים נורמליים עם כל הקושי הנורא.

כנראה שאם אי פעם ימצאו את הגן שגורם למחלות נפשיות או פיזיות ויהיה אפשר להנדס בני אדם בלעדיהם, אני בעד שיעשו את זה, כי למה לסבול? 

ועד אז, לא אחליט שאני לא יולדת ילדים כי בסוף נמות והעולם הזה מלא בסבל וצער. אלא אתחתן ואלד ילדים כי עם כל הסבל יש בו גם טוב. ויש גם אפשרות לנפש לצמוח מקשיים ולהתמודד. ואם  לא להצליח להתגבר, אז זה נורא שהחיים יעברו בעינוי מתמשך, אבל לפחות  הילד יזוכך בייסורים וכנראה בעולם הבא יקבל את השכר על כל הסבל.

אבל בפה מלא- אם אוכל למנוע כל צער כלשהו ולו הכאב הכי קטן, נפשי או פיזי, אעשה זאת

לק"י

לפחות מחלקן..

1. נשמה שצריכה לרדת לעולם הזה - תרד, בדרך כלשהיא.

2. זוג שלא מתחתן, ועקב כך הנשמה הזאת לא תיוולד אצלו - הנשמה פשוט תיוולד במקום אחר, להורים אחרים, ושם, הנשמה, אולי, תיוולד בגוף שלם יותר.

3. הגיוני ביותר לבדוק בדיקות גנטיות כאשר יודעים שיש סכנה חמורה שרבע מהצאצאים שלך ימותו אם תתחתן עם איה כזאת או אחרת. ואם בגלל זה לא תתחתן עם אישה מסוימת - אזי היא תתחתן עם מישהו אחר ותלד איתו ילדים, ואתה תתחתן עם מישהי אחרת ותלד איתה ילדים. בריאים ושלמים כמה שניתן.

4. אין מדובר פה על הפלת עוברים וכו' וכו'.

5. רבים מהמחלות הגנטיות, כאמור - פוגעות בעיקר בילד עצמו. בשאלת המוסריות - א-פ-י-ל-ו בהפלות - לוקחים בחשבון גם את המוסר כלפי העובר עצמו, האם הוא היה רוצה לחיות במצב כמו שהוא יהיה אמור להיוולד. במקרה שמעתי מקרובת משפחה מקרה כזה של הפלה, בהוראת גדולי הרבנים והרופאים. מה לעשות, גם זה קיים.

6. לכאורה, שאלה כמו שיש בכותרת היא "לא פיירית", כיוון שהיא עוסקת באדם שכבר חי. אדם שחי - ברור שהוא צריך להיות אהוב ורצוי ונאהב לפחות על ידי מישהו אם לא על ידי הוריו (יש הורים שנוטשים ילדים עם בעיות...ואז הם נלקחים לאימו, שמישהו לפחות יאהב אותם ויהיה להם בית). אבל אם מונעים מראש חתונה על סמך ידיעה ברורה שחתונה בין שני האנשים האלו היא בעלת סיכון גבוה לככה וככה וככה - אני לא רואה בכך בעיה. 

א. הסבירות שהילד שלך יחלה במחלה גנטית חמורה שאפשר לאבחן מראש בתקציב ובזמן סביר,

היא אחד לאלף+ (בערך), השאלה אם בשביל זה תעשה כזה טררם???

ב. אתה מצחיק עם הגישה שלך, העיקר לעשות בדיקה גנטית???

אם עשיתם בדיקה של "דור ישרים", אז זה לא רלוונטי לכם כמעט בכלל!!!

אלו בדיקות שמתאימות לאשכנזים, ואתם 3/4 ספרדיים.

אז זה מצחיק להתעקש על בדיקה שלא מתאימה לכם,

זה כמו מישהו שכואב לו הראש, דורש לעשות .M.R.I לכף הרגל, מה הקשר??

ועוד להתעקש לעשות מזה טררם??? מי זה שהפחיד אותך כ"כ?

מה זה עניינך מה עשינו?

אני רק אומר שמדובר על עקשנות של כאלה שלא מבינים.

וחבל, כי יש זוגות שמתפרקים על הדבר הזה שלא בצדק!

צריך פרופורציות בחיים!

לבריאות!

ממש לא כל דבר

והיכן הגבולות עוברים ? אני מאמינה שיש גדרות הלכתיות והם מתייעצים עם רבנים

גמני אחרי כמה שעות טובות של בילוי עם מישהי חולה גנטית.

לא יכולה לדמיין את העולם בלעדיה, נשמה טובה.

אבל זה רק לאחר מעשה.

אם אפשר למנוע סבל- עוד לפני שהוא נוצר- נראה לי שחובת ההשתדלות למנוע אותו.

וגם את, מיוחדת כל כך, בלעדייך העולם היה חסר!!!

את עושה המון טוב בעולם.

אני מפצירה-עשוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו בדיקות גנטיות לפני נישואים,זה ממש פיקוח נפש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

(ניק מוכר בערוץ)

אמא שלי עברה שתי הפלות בחודש תשיעי עקב אותה בעיה גנטית. 

אני עצמי חי בזכות המדע והרפואה בלבד. בארץ פחות מפותחת, בתקופת זמן אחרת - הייתי מת בגיל צעיר.

ספציפית, את הבעיה הגנטית שלי ככל הנראה לא היה ניתן לגלות מראש, כיוון שהמחקר הגנטי שלה התחיל לצבור תאוצה רק בשנים האחרונות (ומשפחתי עצמה חלק מהמחקר של הרופאים), ועדיין לא יודעים למפות בוודאות את ההעברה הגנטית.

לא הייתי ממליץ לאף אחד להתחתן בלי בדיקות גנטיות - אם ניתן למנוע מראש מקרי מוות מצערים, גם אם במחיר של אי חתונה עם אדם כזה או אחר - זה כדאי. ואני יודע שזה אומר שילדים כמוני אולי לא יוולדו, לא בגופם הנוכחי - אבל הנשמה קיימת אני בטוח!!!

[גם אם מישהו חושב/ת שהם מזהים אותי אנא לא להעיק...וכמובן לא לחשוף בפני אף אחד]

לא לחוץ על לעשות בדיקות גנטיות. לא אכפת לי גם לעשות. לא שזה תלוי בי

אבל גם אם יוולדו לי ילדים עם תסמונת או מחלה כזאת או אחרת לא יקרה כלום. אני סומך על הקב"ה שהוא יודע מה טוב בשבילי. חוץ מזה מי מגדיר הפרעה בכלל. פעם כשבן אדם הייה שומע קולות היו קוראים לו נביא. היום זורקים אותו למוסד סגור ומסממים אותו עד איבוד הדעת. אולי בגלל זה חסרה נבואה בימינו?

אל תחשוב אפילו על לדבר ככה. אתה לא יודע איזה גהינום זה. הקב"ה יודע מה טוב בשבילך, מה שטוב בשבילך אלו הם חיים בלי יותר מידי צרות כדי שתישאר אדם טוב ותעשה חסדים עם אלו שיש להם תקווה, לא עם ילדים מתים

ואל תשווה בין נביא לבין סכיזופרן השומע קולות. אפילו אל תחשוב על זה. סכיזופרניה היא הסרטן של המחלות הנפשיות, היא המחלה הנוראה ביותר שיש, איך בכלל אתה מעז לדבר ככה כאילו זה כלום? תקרא קצת, תבקר במחלקות סגורות, ואז תדבר

ולא התכוונתי לפגוע, רק שתדע על מה אתה מדבר לפני שאתה כותב דבר כזה

קצת תמוה בעיניי שאתה אומר שהקב"ה יודע מה טוב בשבילי ומיד אחרי זה אומר בעצמך מה טוב בשבילי. בקשר לביטוי "ילדים מתים". המשפט הזה מתאר גישה מסויימת. אולי הילד לא מת? אולי פשוט לא יודעים איך לגשת אליו? מי קבע שלאותו ילד אין תקווה? לא לנו הזכות. 

ומי קבע שאותו אחד ששומע קולות הוא סכיזופרן ולא נביא. אולי אם במקום שפסיכיאטר "מומחה" שמתבסס על מדע צעיר ביותר יגיד לאותו בן אדם שהוא חולה נפש, היה אותו בן אדם פוגש באיזה עלי כזה או אחר שהייה מסביר לו מה לעשות עם הקולות שהוא שומע, אז אותו בן אדם הייה יכול להיות יותר שלם עם עצמו?

בקשר למחלקה סגורה. קשה לא לצאת משוגע מהמקום הזה.

אולי תתעניין במה שיש לברת נסיון להגיד : https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head

מקווה שתרמתי במשהו

בבדיקות גנטיות בודקים סוג אחד ויחיד של מחלות- מחלות פאסיביות שמחייבות שני גנים כדי להתבטא.

הפרעות נפשיות זה בכלל תחום אחר ושונה לחלוטין לחלוטין בגנטיקה.

מחלות פאסיבות זה מחלות שלא משנה אם יש את הגן הפגום רק לאחד ההורים, אין סיכוי שתחלה בהן.

אבל אם יש את הגן הפגום לשני ההורים- אז הסיכוי הוא 1:4 שיולד ילד חולה.

ואם ילד מקבל את שני הגנים האלו- אז הוא 100% יהיה חולה.

אלו מחלות שבודקים בבדיקות גנטיות- ומוודאים שאין אותם לשני ההורים, כשלא אכפת לי אם יש להורה אחד.

הפרעות נפשיות זה מורכב יותר, כי זה שילוב של גנטיקה וטריגר חיצוני.

יכול להיות שיש בנ"א שאין לאפחד במשפה הפרעה- ולו יש.

ויכול להיות אדם שלשני ההורים יש את אותה הפרעה- ולו אין.

אדם שמפתח הפרעה- לא מחייב שזה הגיע אליו בגנים

ואדם שקיבל גנים- לא מחייב שיפתח הפרעה.

בכל מקרה בדיקות גנטיות לא יעזרו לי- כי זה לא משנה אם יש לשני ההורים או רק לאחד, וגם זה לא מחייב כלום ולא מנבא כלום.

(ועקיבא- לגבי סכיזופרניה ונבואה-- תלמד קצת את הנושא ואח"כ תדבר. נראה שאין לך מושג מה זה סכיזופרניה אם אתה מדבר ככה.)

מה שהתכוונתי לומר זה שמי שקובע ומגדיר מה היא בעיה ומי לוקה בה לא תמיד צודק ובקלות יכול להפוך בן אדם בריא לחולה. ובקשר לדוגמא של עלי ושמואל. לא התכוונתי שכל מי ששומע קולות הוא נביא. אלא שאם יסבירו לו מה לעשות עם הקולות שהוא שומע או המראות שהוא רואה אז הוא יוכל להתמודד איתם יותר טוב. זה משהו שפסיכיאטר בחיים לא יעשה כי מבחינתו מדובר בבעיה שצריך להעלים.

וגם אותך אני מפנה לברת נסיון: https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head

זה לא "הפרעה" וזה לא "מחלה כזאת או אחרת"

מדבר פה במניעת מחלות איומות.

"ניתנה רשות לרופא לרפא" ולהפך- ניתנה רשות לטיפש לקלקל.

יש לך כוח בידיים, כוח של בחירה חופשית. ואם אתה לא מאמין שלמעשים שלך ולבחירות שלך אין באמת משמעות- אז אתה יותר קרוב לאסלם מאשר ליהדות. היהדות מאמינה בכוח של האדם.

יש כוח ברמה הרוחנית והגשמית לשנות.

אז אם אתה עושה השתדלות- אתה משנה מציאות.

וגם אם נגזר שאם תתחתן עם X יוולדו לכם 3 ילדים עם מחלה איומה ונוראית- אתה יכול לשנות את זה ע"י המעשים שלך.

אתה שואל מי מגדיר הפרעה, פה לא מדובר בעניין של הגדרות, מדובר פה על חיים ומוות. דיני נפשות. 

 כשאמרתי שזה לא תלוי בי התכוונתי שמאחר ולא אני עובר את הבדיקות אז המילה האחרונה היא מן הסתם של האישה לכאן או לכאן. 

 בכל אופן אם נזכר בפותחת השרשור שחיה עם d.i.d. למה היא צריכה לשמוע מאנשים פה בפורום שמה שיש לה זה מחלה איומה ונוראית. ואם לא התכוונת אליה אז למה בכלל מישהו צריך לשמוע את זה? זה נכון שצריך להכיר בבעיה כדי לפתור אותה. אבל לפעמים הבעיה היא בעצם הגדרת המצב כבעיה. המצב הוא מה שהוא. ואפשר אולי למנוע אותו מלחתחילה אבל אחרי הלידה מגיעה ההתמודדות כמו שכל בן אדם יש לו את ההתמודדויות שלו. לחץ וביקורת הם בד"כ גורם מעקב ולא מועיל.

 בעצם אם נולד לי ילד או ילדה ואני לא מרוצה מהם בגלל איך שהם נולדו, בין אם זה בגלל "מחלה" או בגלל דבר אחר. מה זה אומר עלי בתור הורה ובתור בן אדם בכלל? התפקיד של ההורה זה להכווין את הילדים. רצוי שהורה יאהב את הילדים שלו יקבל אותם כמו שהם, וינסה להכיר אותם כמו שהם באמת. אחרת הוא רק יחיה באשליה שהוא מכיר את הילדים שלו והוא לא באמת יוכל להכווין אותם בחיים, והם יצטרכו לעשות את ההתמודדות שלהם לבד. ולבד זה עצוב ולבד זה חבל.

הנושא של השרשור הוא בדיקות גנטיות, כמו דור ישרים.

אלו בדיקות ספציפיות, שדרך דור ישרים שני בני הזוג עושים, או שרק אחד עושה דרך הקופ"ח (אם זה לפני החתונה- לא שמנה מי מהם, אם אחרי- עדיף שהאשה כי בכל מקרה היא צריכה לבדוק X שביר)

כשאני מדברת על מחלות איומות, אני לא מדברת בכלל על הפרעות נפשיות. זה תחום שונה לחלוטין, ולא קשור.

אני מדברת על המחלות הספציפיות שבודקים כיום- שלכולן יש מכנה משותף. בכולן הילד לא ישרוד יותר מכמה שנים שאותן הוא יחיה בסבל, באישפוזים, בבתי חולים, לפעמים בלי להתפתח בכלל. זה אומר גם פגיעה בכל המשפחה כולה. 

וזה גם יכול להיות יותר מילד אחד במשפחה וכבר היו מקרים כאלו ל"ע.

אז נכון שאם כבר נולד ילד כזה- אז מקבלים אותו כמו שהוא ומנסים כמה שאפשר.

אבל אם יש אפשרות למנוע דבר כזה? אז ודאי וודאי שמוטלת עלינו חובה למנוע את זה. 

אני מסכימה איתך לחלוטין שילד שנולד- ההורה צריך לקבל אותו כמו שהוא. לא משנה מה.

אבל זה לא אומר שמראש אני לא אעשה כמה שאני יכולה למען הילדים שלי- שקודם כל יולדו בריאים.

במקום לטפל בהם אחרי הלידה וללכת לרופאים, לא עדיף פשוט למנוע את זה?

...

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?