ברוב חדרי הלידה אין שירותים-מקלחת.

לא אשכח כמה מבאס זה כשבשלב מתקדם של הלידה צריך להתארגן בצניעות כדי לצאת לשירותים-מקלחת שבמסדרון הראשי.

וזה בהחלט מבאס ממש להתארגן כדי ללכת לשירותים

מלא בני דודים מסתובבים חופשי. חדר לידינו היו בנות דודות. התינוקיה היתה קטנה מידי ועמוסה.

האחיות במחלקת יולדות היו נחמדות . אבל בתינוקיה קצת פחות.

בנוסף הפגיה שם ברמה מאוד גבוה (לצערי התנסינו בה לחודשיים).

החדרים נחמדים (אנחנו היינו שתיים בחדר), אחיות מקסימות ואין לי מושג לגבי התינוקיה.

אני ממש הרגשתי שנתנו לי VIP ופינקו אותי בגלל הפגיה. (היו מביאים לי את המשאבה של המחלקה לחדר כל כמה שעות אפילו אם לא הייתי צריכה, הביאו אליי את האוכל כי הניחו שאין לי כוח אחרי ההתרוצצות לפגיה ועוד)

נכון, אין שירותים- מקלחת חדר לידה וגם לא בחדרים במחלקה (הייתי בחדר מול ה"חדר אוכל"- יוצאת מהחדר, רואה אנשים יושבים ומדברים  ונכנסת לשרותים/מקלחת.)

ושבת בבי"ח לא דתי, זה יותר מסובך (אני אמורה להתנגד לבדיקת דם בשבת?)

ואפילו החלוק הפריע לי (בשע"צ הם יותר צנועים! )

אבל היחס- מקסים!! והתינוקיה רגועה ושקטה למדי.. המיילדות נפלאות, ולא היה לחץ של מליון נשים בקבלה שמחכות שמישהו יתייחס אליהן.

[הגעתי לשם בשבוע 41.6, בלי שום סימנים ללידה.  והגעתי היישר משע"צ העמוס מידי]

מכירים את דירה להשכיר? אני ממש מרגישה כמו היונה, שהתלהבה מהמקום בגלל השכנים והיחס והתעלמה מהדברים הפיזיים..

בלידה הבאה (מי חושב על זה בכלל???) הגיוני שאנסה שוב לחזור לכור מחצבתי- שע"צ, או לפחות אברר עד כמה עמוס שם. במיוחד אם אגיע קרוב לשבת (החל מיום רביעי בערב) אבל בהחלט לא אפסול את הר הצופים!! היה מספיק טוב בשביל לחזור שוב.

וסבלתי בכל מחזור ובחיי האישות, עד הלידה השניה שהמצב תוקן בצורה מעולה!! (במעייני הישועה ע"י רופאה אלופה שלא הרגשתי את התפרים בכלל אח"כ!)

והיה ממש בסדר. ילדתי בניתוח והבנות נשארו מאושפזות כשאני כבר שוחררתי ונתנו לי להשאר עוד לילה..

וגם- האחראית בחדר אוכל נתנה לבעלי ארוחת צהריים (ואולי עוד אני  כבר לא זוכרת) אבל נראה לי שזה היה רק לנו..

הייתי בחדר עם עוד מישי ושירותים ומקלחת בתוך החדר והיה ממש בסדר! הביאו לי אוכל לחדר ביום הראשון וגם עברה שם אחות יועצת הנקה או משו כזה..

ביות מלא ממש, מרגע הלידה ועד השחרור כל הבדיקות והטיפולים נעשו לידי. חדרי הביות גדולים ומאובזרים, כוללים כל מה שצריך לטיפול בתינוק. הפרדה מלאה בין מבייתות ללא-מבייתות.

גם בלידה זכיתי שם לשליחים טובים, ב"ה.

ונראה לי שעכשיו כל מי שיולדת שם מקבלת לילה חינם במלונית.

הייתי מאושפזת בתור לזירוז כמה ימים לפני הלידה, וחוץ מזה שישנתי במסדרון היה בסדר- הייתי ביולדות ג, שזה ביות מלא והריון בסיכון. החדרים מרווחים, הצוות מדהים. נראה שיש שם הכל בשביל מי שמעוניינת בביות מלא.

הלידה- לא ממש התחברתי למיילדת. לא חייכה אפילו פעם אחת, לא רצתה לנסות תנוחות שונות. 

הרגשתי שלא ממש מסבירים לי כלום, ומדברים מעל הראש שלי. אבל היא הייתה בסדר-לא סבלתי.

לא שאלו אותי מה אני רוצה- ישר לביות חלקי, שאין מה להשוות אותו לביות מלא. יותר צפוף, צוות פחות נחמד. חלק מהאחיות פשוט סתומות, חלק ממש מלאכיות. לא מסבירים לך כלום אם את לא שואלת. ואני- אמא רק לכמה שעות, אפילו לא יודעת מה לשאול.

רופא הילדים עובר בחדרים ובודק את התינוק ליד האמא, וזה מצוין בעיני. ביום השחרור יש הדרכה לטיפול בתינוק, לי אישית היה מאד אינפורמטיבי.

שואלים את כולן אם הן רוצות לילה במלונית.

לסיכום- הייתי יולדת שם שוב. פעם שניה אהיה מנוסה ואדע מה אני רוצה ומה ואיך לבקש.

הייתי ממש מרוצה!

הגעתי לחדר לידה ואחרי כמה שעות שהתינוק לא יצא הלכתי לניתוח חירום, הצוות בחדר לידה היה ממש טוב וגם בחדר ניתוח. 

שמו אותי בחדר עם מישי שגם עברה ניתוח באותו יום, אז היינו אמורות להשתחרר באותו יום- אבל העבירו אותי למלונית אז אני לא יודעת מה נסגר איתה.. 

האחיות בתינוקיה היו נחמדות ועזרו לי להניק..

מילדת מדהימה, יחס מעולה במחלקה, אנושי כל כך!!!

התינוקיה שם פרימיטיבית ולא נעימה...

המילדת היתה זווווווועה(מילדת אחת ספציפית, אני מאמינה שיש שם טובות יותר)

את התינוקיה לא אהבתי.

האוכל היה מצוין .

עברתי 2 לידות שם ונהנתי מהצוות האוכל והכל

מהתינוקיה פחות נהנתי

אבל יש לקחת בחשבון שהצוות של התינוקיה שם בד"כ עובד יום ולילה רצוף ולכן

השרות עייף ולא כ"כ מסביר פנים!!כך שלפנים משורת הדין הם בסדר !

היה פשוט מעולה!!

יחס טוב, נוח.

בפעם החמישית ברוך השם. ו.... למרות שהגעתי כשהיה מ- מ-ש   ע-מ-ו-ס ברמה שאין דברים כאלה!!! התפעלתי מאוד מהתפקוד של המיילדות וגם אמרתי לעצמי שהעומס הזה רק מוכיח כמה שהם טובים וכולם רוצים ללדת שם.

לא מבינה למה הרבה נשים פה כותבות דברים שליליים על המחלקות. אני לא ממש נתקלתי בזה. הם בסך הכל בסדר. מתעניינוות בשלומך ושואלות אם צריך משהו... לדעתי צריך גם לא להתבייש לבקש ולשאול. כמובן שיש את האחיות היותר נחמדות ויש פחות... אבל זה נראה לי אותו דבר בכל מקום. 

הייתי שם בשבת, (ילדתי ביום שישי), האווירה היא ממש שבתית ומיוחדת, שקט ורגוע וזה ממש נעים. מי שיולדת בסוף שבוע לדעתי כדאי לה לקחת גם את זה בחשבון....

כשהייתי בלידה ראשונה עם תינוקת שדרשה התיחסות מיוחדת- קיבלתי יחס וי אי פי במחלקה,

אולי אפילו חפרו קצת יותר מידי

גם מהמיילדות באופן כללי, גם משאר הצוות הרפואי. (גילוי נאות: שתיים מתוך ארבע לידות ילדתי שם בפרטי, אז יכול להיות שהיחס מושפע מכך).

האשפוז במחלקה: נעים למדי. בדרך כלל שלוש יולדות בחדר, ובדרך כלל לא שמים ערביות ויהודיות ביחד. ההקפדה על שעות הביקור נשמרת.

התינוקייה - טובה למדי. גם אם אין ביות מלא, אפשר להשאיר את התינוק איתי רוב היום. בלילה משעה מסוימת אי-אפשר. מביאים את התינוק להנקה, או קוראים לי להניק (לפחות במחלקה ג').

האוכל - טוב. אני נהניתי מהמגוון. אין אפשרות להוציא אוכל מחדר האוכל.

העיקר מבחינתי: אווירה דתית בבית החולים. גם בקשר לשבת, וגם באופן כללי (דואגים לצניעות היולדת, למשל).

לא זוכרת אם זו ג או ד, ונראה לי שלא היו שם ערביות בכלל...

לגבי האוכל- כאחת שנמנעת מחלב ומוצריו במיוחד אחרי לידה היה קשה למצוא מה לאכול בבוקר ובערב.

וגם להם נתנו לקחת בשבילי, וגם לקחת מנה נוספת של דברים שאהבתי וכו'.

בפעם החמישית, (לפני 4 חודשים) הגעתי בלי סימנים של לידה (רק בשבוע 41.6 ) והיה עמוס בצורה מטורפת.

כולל הלחץ שמלווה בעומס יתר (כולל 3 נסיונות להוציא לי דם, למרות שהוורידים שלי תמיד זכו למחמאות שרואים אותם מצויין.. שבוע אח"כ עדיין כאב לי מהבדיקות דם!!) 

והעומס המטורף הזה לא היה רק כשאני הגעתי. גם שבוע לפני ובכלליות, יש לי חברה שעובדת שם ויודעת..

מעולם לא זכיתי שם ליחס וי אי פי, אבל תמיד היה מוצלח וטוב! כשאני הייתי שם, אפשר היה לקבל/לקחת מגש עם אוכל לחדר. 

שבת בשע"צ זאת שבת. תענוג (לעומת בי"ח לא דתיים)

ובכלליות, בי"ח דתי (נט"י אחרי הלידה, וילון בחדר לידה, חלוקים צנועים ) תחושה טובה..  

רק העומס.. תקראו לנו כשיגדילו את כוח האדם בחדרי הקבלה והלידה

[אהה והתינוקיה צרחנית למדי.. כשהגעתי להר הצופים התענגתי מהשקט.. לא ידעתי שיש דבר כזה- תינוקיה רגועה ]

היחס אליי בלידה היה מזעזע (אבל כנראה שפשוט נפלתי על מיילדת כזו..)

ולעיניין עצמו-

הלחץ שיש שם מאד מרתיע, הזמן שצריך לחכות ובינתיים לסבול. אז אולי המיילדות באופן כללי מקסימות אבל הלחץ שיש שם היה ממש בעייתי מבחינתי.

גם במחלקה המצב היה אותו דבר- מרוב לחץ לקח לאחיות שעות להגיע, רופאים לא היו כי לקחו אותם לתגבור בחדרי הלידה, בקיצור לא היה ממש עם מי לדבר שם...

הייתה לי חוויה טובה ונעימה.

החיסרון: עומס בחדרי לידה, חיכיתי זמן רב עד שהכניסו אותי.

אבל, המיילדות היו מקסימות, אנושיות ואכפתיות. אני מניחה שהדבר תלוי במשמרות, אך בכל אופן אצלי בלידה כמעט כל הצוות היו נשים (אפילו המרדימה של האפידורל). רגע לפני הלידה נכנס רופא, הסתכל ויצא. (ב"ה לידה רגילה)

באשפוז הייתי במחלקה החדשה, התנאים נוחים ונעימים.היינו שתיים בחדר.

צוות האחיות במיילדות ובתינוקיה מקסים. עוזרות בשמחה ועם הרבה סבלנות. מסכימה שהן עסוקות ולפעמים צריך לבקש שוב...

זו הייתה לידה ראשונה ומשום מה לא קיבלתי הדרכה מסודרת בהנקה אלא רק אחרי שהיה לי קושי (אולי צריך לבקש). היה לי קושי בהנקה (תפיסה לא טובה) וכל אחות אמרה לי משהו אחר. ביקשתי יועצת הנקה והגיעה אליי סטאז'רית.  אולי אם הייתה מגיעה אליי יועצת ההנקה המוסמכת הייתי פותרת את הבעיה בבי"ח ולא בבית עם יועצת הנקה אחרי 3 שבועות.

בקיצור - הקשיים שחוויתי היו  בגלל העומס שיש שם. (זה היה בתקופת המלחמה ולכן היו נשים גם מהמרכז שבאו ללדת בירושלים...)

למרות זאת אני ממליצה בחום על בית החולים כי הצוות חם ומקצועי!

והאווירה דתית.

הקפידו על שעות ביקור, אך לפי התרשמותי לא בשבת...

מיילדות מקסימות. כמעט כולן דתיות. חדרי לידה מקסימים. אוכל מעולה.

צפוף בחדרים אבל אם אין בעיה מיוחדת זה לא נורא. מאוד נקי ומטופח. אוירה נעימה כמעט כל היולדות דתיות .

התינוק יכול להיות איתי כל היום פרט לזמני הטיפול.

בלילה אפשר לקום להניק ואפשר שהאחיות יאכילו אותו- מאוד נוח.

נהניתי מהמחלקה מהאוירה מאוד כיף שכמעט כולן דתיות וצנועות  וגם אלו שלא מתאימות לסגנון...

אני בלידה האחרונה  הרגשתי במחנה קיץ

פינת משבית השמחה : האוכל במשך השבוע מעולה בשבת הוא ככה ככה.. אבל יש אוריה של שבת שאין במקום לא דתי

ילדתי שם פעמיים ואחזור בע"ה לשם שוב.

הצוות מדהים, עדין ומתחשב גם בחדר לידה וגם במחלקה, האוכל די טוב יחסית לבי"ח (בררנית למדי...) אווירה של שבת כמו שצריך. מאד נהניתי.

המינוסים שמצאתי-

העומס בקבלה. 

התינוקיה  אין שם מספיק כוח אדם ובד"כ מאד עמוס אבל אפשר להשאיר את התינוק לידך כמעט כל הזמן אז לא כזה נורא.

ב"ה אין לי תלונות. אחת הפעמים הייתי שם שלושה ימי חג והיה מפוצץ ממש וקצת לא נעים אבל בהחלט סביר.

ילדתי שם פעמיים, פעם אחת המיילדת היתה חסרת סבלנות והשאירה אותי עם טעם מאוד לא טוב!! ופעם השניה כפיצוי קיבלתי מיילדת מ ד ה י מ ה!!!

לגבי המחלקה- בפעם הראשונה נדחפתי רביעית בחדר של 3 היה מאוד!!! לא נעים... ובפעם השניה היה לי חדר מצוין ומאוד נוח!

התינוקיה- סביר.

הבעיה האמיתית שלהם- עומס!!

היו לי מיילדות מדהימות, גם בלידה עצמה וגם בקבלה. יחס ממש טוב והמון תמיכה במהלך הלידה.

באשפוז- הייתי בביות מלא שהיה מעולה, עזרו לי בכל שעה עם ההנקה בהמון סבלנות וגם עם הטיפול בתינוק, והיה יחס מאוד טוב מהצוות. וחוץ מזה- יש את האווירה הדתית. אני הייתי שם ביוה"כ, ולמרות שזה בית חולים היה משהו מהאווירה, סעודה מפסקת לפני, מקום להדלקת נרות, שבירת צום אחרי למלווים ולאלו שצמו וכו'.

בשערי צדק קיבלתי אוכל הרבה יותר טוב!

ובעין כרם התינוק שלי קיבל אוכל הרבה יותר טוב. בשערי צדק נתנו לו בקבוק בניגוד לבקשתי

על האוכל שלי אני מוכנה להתפשר ליומיים אבל על האוכל של התינוק לא! ואני לא אחזור לשערי צדק.

ילדתי שם לפני שלושה חודשים ממליצה בחום..

אבל היתה לי משם חוויה נוספת -

באתי בשבוע 30 עם צירים מוקדמים נתנו לי נוזלים והצירים הפסיקו, אבל אז חיכינו בערך לילה שלם לרופא שישחרר אותנו - זה היה סיוט!! (אבל אולי תמיד זה ככה שצריך לחכות לשחרור) וגם ראינו שם את כל העומס והלחץ בקבלה - כמעט יילדו שם בקבלה בגלל מחסור בחדרי לידה.. כמעט ולא חזרתי לשם.

בלידה עצמה -

לקח הרבה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה, אבל לא ביקשתי משככי כאבים, ככה שזה לא היה משנה..

היו לי מיילדות מדהימות, וזו שקיבלה אותי אפילו באה אלי אח"כ למחלקה לראות מה שלומי!!

הייתי במחלקה ד' - יפה, משופץ ונעים. שלוש בחדר. לא ראיתי ערביות בכלל..

האחיות במחלקה היו  די עמוסות אבל קיבלתי תשובה סבלנית על כל שאלה. (כדאי לשאול, כדי לקבל מידע)

האוכל סבבה ואפשר לקחת לחדר.

אחזור לשם בעז"ה..

לפני 12 שנה, עשו לי פשלות מזעזעות בלידה והיחס במחלקה היה מחפיר וזוועתי ברמה של אחיות רבות על ידך בארבע בבקר כשמחזירים אותך גמורה מתפרים פתאומיים, אחיות ששולחות אותך על כל דבר לדלפק בכניסה, מנקה שמעיפה אותך כמה שעות לפני השחרור ועוד ועוד...

לפני ארבע שנים הייתה חויה מתקנת, גם בחדרי לידה וגם במחלקה היה נעים ונח...

החדר לידה, והמיילדת היו עשר.

המחלקה והתינוקיה, ממש לא הייתי מרוצה!

לידה ראשונה, יחס מדהים, זרמו איתי בכל הקשור ללידה טבעית, לא חלחיצו בשום שלב,

ביות מלא גמיש, יכולתי להשאיר את הילדונת בתינוקייה מתי שרציתי -להתקלח לנוח , לא שואלים על מה ולמה

אחיות בתינוקיה מאירות פנים, עונות על השאלות ועוזרות (לא תמיד יש להן זמן, אבל כאשר יש - עוזרות בכיף)

לגבי יועצות הנקה, היו לי בעיות והן לא עלו על כך , אבל!!! נפלתי על חגים והן היו עמוסות מאוד, יכול להיות שבזמן רגיל זה היה אחרת.

ועוד פלוס גדול, אם יש צורך , קוראים לרופא מומחה מ"דנה" שיראה את התינוק, במקום לשחרר עם הפניה לרופאים ולכי עכשיו תקבעי לך תור ותסחבי עם תינוק בן יומו למרפאות חוץ ורופאי מומחים.

אני בהחלט חוזרת לשם ב"ה.

הייתי עם ירידת מים במחלקה, כאשר הצירים התגברו אחות נחמדה בעצמה הציעה לי להיכנס למקלחת שעזה לי מאוד

בחדר לידה הייתה מקלחת צמודה שבה העברתי את רוב הצירים, מה שכן ביקשו לעשות מוניטור בשכיבה על המיטה, אבל אחרי שחיברו אותי אני התיישבתי והן לא מחו.

ילדתי ללא אפידורל ואף אחד לא ניסה "לשכנעה" אותי אחרת או להלחיץ שבלידה ראשונה זה קשה וכו', 

במחלקה  2-3 יולדות  בחדר עם מקלחת צמודה, הכול די נקי, בטח יותר נקי ממעייני הישועה.

אפשר לבקש אוכל מהדרין.

שעות ביקור לטעמי  אפילו יותר מדי, הרגשתי שרוב היום המולה של אורחים, אם למישהי חסר - אפשר להיות עם המשפחה מחוץ למחלקה, ב"ה יש מלא מקום ולא חסר מקומות ישיבה.

יחס אישי וחם. שירות מכל הנשמה.

אפילו גישה טבעית יחסית למרות שכולם חושבים שלא. המיילדות ממש משקיעות שהלידה תהיה בדיוק כמו שהיולדת רוצה.

יש אוכל כשר למהדרין למי שמבקשת - אבל האווירה חילונית מאד .

האחיות בתינוקיה ובכל מקום מסורות מאד מאוד התינוקיה גמישה מאד - ממש כרצונך. מביאים את הילד לחדר. מעודדים הנקה ועוזרים לה מכל הנשמה.

מקום מדהים.

בלידה שרציתי ללא אפידורל, והייתי חייבת לעמוד, לא הסכימו כי צריך לנטר בשכיבה (כנראה אין להם מוניטור נייד או משהו).

סך הכל מיילדות מדהימות מדהימות (ויש שם מיילדת אחת ערבייה).

הבעל יכול להיות כל הזמן והאורחים בשעות מיוחדות

האוכל סבבה, מי שרוצה מנת מהדרין צריכה לבקש מראש.

התינוקיה- אפשר להוציא את התינוק כל היום (עד שעה מסויימת בלילה) ואפשר להשאיר בתינוקיה.

חדרים- 2  או 3 יולדות בחדר, החדרים לא הכי נקיים וכך גם השירותים והמקלחות.

החדר לידה מרווח אבל יש לכל 2 חדרים מקלחת ושירותים משותפים.

כשראו שאני דתייה העבירו אותי לחדר עם דתייה אחרת (בלי שביקשתי) זה היה נחמד מאד, במיוחד כשזה היה בשבת

אני מכירה סיפור מאוד קשה על בלינסון.

אבל הוא קרה לפני 9 שנים, אולי מאז דברים השתנו.

ידידה שלי שבד"כ יולדת לאחר התאריך המשוער. הגיעה למיון בתחילת תשיעי, ללא שום סימני לידה.

אבל כיון שהייתה במצב מאוד קשה, הוחלט לנתח אותה ניתוח חירום בהרדמה מלאה.

התינוק נולד בריא ושלם, אבל כיון שלפני הלידה, האימא טופלה באנטיביוטיקה, גם התינוק היה צריך להמשיך לקבל את האנטיביוטיקה.

ישנם בתי חולים בהם מקובל שאנטיביוטיקה, היא סיבה לאשפז את התינוק בפגיה.

עד כאן הכל טוב ויפה.

הבעיה היא שבבלינסון הפגייה נמצאת בשניידר, מרחק הליכה שהיולדות לא עושות.

בלינסון דואגים לאימהות להסעה ממחלקת יולדות ועד לפגיה.

אבל האישה המדוברת, לא יכלה ליסוע לפגיה, היא הייתה מרותקת למיטה.

בעלה היה עסוק עם הילדים שבבית (הבית לא היה מוכן ללידה, כי הלידה בתחילת תשיעי הייתה ממש הפתעה)

אבל אחותה נסעה לשניידר להיות עם התינוקת ולא נתנו לה להיכנס. סיבכו את האחות של היולדת, ודחו אותה הרבה בלך ושוב, ורק לאחר 24 שעות מהלידה, קיבלה האחות רשות להיכנס אל התינוק. 

כזכור, הלידה הייתה בהרדמה מלאה. לכן האימא לא ראתה את התינוק בלידה.

האימא ראתה את התינוק רק כעבור שלושה ימים, כאשר השתחרר מהפגייה.

אחרי שבוע מהלידה האימא השתחררה לביתה. ההחלמה הפיזית שלה הייתה מצויינת.

אבל נפשית.... היא לקתה בדיכאון קשה במיוחד, ולא נרפאה ממנו.

יתכן שמאז השתנו הרבה דברים, אבל אולי לא. לדעתי חשוב לב לשים לכמה נקודות:

-ישנם בתי חולים  שבהם תינוקות שמקבלים אנטיביוטיקה (או שיש להם בעיה קלה אחרת) נמצאים בחדר נספח לתינוקיה הרגילה ולא עוברים לפגיה. כך הם מקבלים את הטיפול שצריכים, אבל ממשיכים להיות סמוכים לאימא.

--עם אכפתיות והבנה לנפש האדם, וודאי היה אפשר להפגיש בין תינוק שזקוק לאנטיביוטיקה לבין יולדת המרותקת למיטה.

-וודאי שאין להכניס לפגיה כל אדם. אבל במקרי חירום, חשוב שהצוות ייתן הדרכה למשפחה, איך להשיג אישור לדודה להיכנס אל התינוק!

ילדתי שם בערב ראש השנה, בעיצומם של הצילומים לתוכנית בייבי בום.

הגעתי לשם עם הפנייה דחופה מטכנאית אולטרסאונד בכירה בעין כרם לזירוז בגלל מיעוט מים ועובר קטן מאוד

(ילדתי שבוע 38 במשקל 2.100 כי הוא לא התפתח שבועיים בבטן), בבלינסון החליטו לעשות לי בדיקות מחדש ולחכות עד היום למחרת לרופא שיחליט אם לתת לי זירוז.

לא התייחסו אלי כמעט בכלל מהרגע שהגעתי לבית חולים עד שילדתי, החליפו לי מיילדת באמצע הלידה בגלל שהמיילדת השניה הלכה להצטלם לתוכנית.

והשיא היה אחרי הלידה כשהגעתי למחלקה- בהתחלה לא נתנו לי לגעת בתינוק (7 שעות אחרי הלידה) כי אמרו לי שהוא נולד קטן ועדיין רופא לא ראה אותו (איך זה יכול להיות למען ה'? יודעים שהוא יכול להיות בסכנה וצריכים לבדוק ישר כשהוא מגיע לתינוקיה), עד שאבא שלי הגיע לשם והרים קצת צעקות (אני ובעלי היינו מותשים מאוד מהלידה הארוכה).

בהמשך הגעתי לחדר, ומה אני מגלה? בחדר של 2 נשים דחסו 3 (!) מיטות של יולדות כשלאחת מהן יש ביות מלא והתינוק שלה היה לי על הראש וכל הזמן בכה. לבעלי לא היה איפה לשבת שם וגם במחלקה האחיות לא שמו עליי, אף אחד לא הסביר לי כלום מה אני אמורה לעשות עם התינוק (לידה ראשונה). מזל שאמא שלי וגיסתי היו שם.

אחרי שהשתחררתי, (הייתי שם שבוע בגלל שהחג היה מחובר לשבת) התינוק עדיין נשאר שם עם משקל נמוך וצהבת, הגעתי לביי"ח 3 פעמים ביום להביא לו חלב שאוב ומהרגע שהשתחררתי, כאילו אף אחד לא הכיר אותי שם יותר ואף אחד לא אמר לי כלום מה המצב שלו.

זה הטראומה שלי ותודה לתחיה שנתת לי להוציא אותה פה (אני כבר שנה+ אחרי הלידה ועדיין לא כתבתי את מה שעברתי כי הייתי בהדחקה.).

ושל חברה שלי- היא הגיע לשם בלידה ראשונה עם ירידת מים ירוקים(!) שזה בוודאות מראה על מצוקה אצל העובר.

במיון שלחו אותה בחזרה הביתה ואמרו שהיא לא בלידה. אחרי חצי שעה היא חזרה שוב עם צירים דחופים, חיברו אותה למוניטור וגילו שהעובר במצוקה נוראית. בגלל שלא הספיקו לשים לה אפידורל, עשו לה הרדמה מלאה והטיסו אותה לחדר ניתוח. אחרי שהיא התעוררה, היא לא ידעה אם הילד חי בכלל וגם לא אמרו לה כלום עליו עד שהוא יעבור את כל הבדיקות.

כשהיא ראתה אותו, היה לו תפרים ב2 מקומות בפנים שבגלל הלחץ שהיו צריכים אותו, כשפתחו לה את הבטן, הם פצעו גם אותו.

וזה מצב שאם הם היו שמים עליה כשהיא הגיעה כבר עם הירידת מים ומיילדים אותה במקום, לא היה קורה.

תודה על המידע חשוב מאד!

הקושי העיקרי שלי שם היה שלבעל יש שעות ביקור והוא לא יכול להיות איתך שם כל היום.

הייתי צריכה לצאת אליו אחרי לידה עם תפרים.

פשוט היה סיוט!!

ילדתי פעמיים באיכילוב וזה היה פשוט סיוט, כל הזמן הבעלים של הנשים האחרות ישבו איתם שם ודיברו והתלחששו, היה לי ממש קשה לישון!

לידה שלישית הלכתי למעייני הישועה והיה תענוג מהבחינה הזו- שקט דממה כל היום מלבד שעות ביקור קצרות.

מי שממש רוצה להיות עם בעלה יכולה לצאת איתו החוצה, אפשר לשבת בקפיטריה ולא להפריע ליולדות אחרות לנוח.

ללידות בסיכון=לידה ראשונה\אחרי ניתוח, הם לא משו..בלידות רגילות הבנתי שהם מעולים..

עברתי שם חוויות מזעזעות בלידה ראשונה- תפירה בלי הרדמה של קרע מדרגה שניה, יחס מגעיל מהאחיות שהכריחו אותי לקום לשירותים במקום להביא סיר (התעלפתי בפנים ובנס אמי שהיא אחות היתה איתי) , לא עלו על דלקת שתן חריפה מאד עד שאמי צרחה עליהם שיעשו לי בדיקת סטיק, צעקו עלי בתינוקיה למה אני לא יודעת דברים ועוד...

בקיצור- לא מקצועיים בעליל.

יחס מגעיל את האחיות אמרה לי שאני לא יודעת להניק..(זה היה ממש מעליב במיוחד במצב הרגיש שנמצאים אחרי לידה..) הבעל לא יכול להיות כל הזמן ובתינוקיה הכריחו אותי לתת לה מטרנה על הלילה הראשון!!

סיוט וטראומה ממש!!עדין לא השתחררתי מזה..5 חודשים אחרי לידה..

לידה שלישית, בלי אפידורל.

מיילדת מקסימה ותומכת שעודדה אותי ללדת בתנוחת כריעה ולא לשכב על הגב.

חדרים חדשים, נקיים ומשופצים.

מקבלים 3 לילות ולא 2 כמו בתי חולים האחרים.

מניסיון של פעמיים

ברגע שיש משהו לא בסדר הכי קטן/סיבוך

אין להם מושג איך להתמודד

אני כמעט איבדתי שם את עצמי ואת התינוק שלי

וזה גם מה שגיסתי עברה שם

היא הגיעה למצב של ניתוח בכזו רמה שתפרו אותה בצורה שהיא לא יכולה לנסות רגיל שוב אחרי הלידה הראשונה שלה

ילדתי שם לידה ראשונה

ואפשר לומר שהייתי ממש לבד כל הלידה

כולל צירי לחץ

המחלקה היתה נחמדה

הייתי שמחה אם היו נותנים להכניס אורחים לחדרים

(אולי זה השתנה מאז שהייתי שם - 8 שנים)

הייתי שם שבוע שעבר כדי לבדוק ואני פשוט לא מבינה על מה אתן מדברות... וזה די מפחיד לשמוע דברים כאלה

ילדתי שם 3 פעמים, ובכל הלידות ברוך ה' היו לי מיילדות מדהימות מדהימות פלוס פלוס פלוס.

ובשתיים מתוך 3 הלידות היתה לידה קשה ומסובכת והם תפקדו נהדר.

המרדים - פעמיים היה אלוף, בפעם האחרונה על הפנים.

האחיות במחלקת נשים פשוט סוף הדרך, וגם אלו שבמיון.

במחלקת יולדות - חצי חצי... יש נחמדות ויש מכשפות. ככה זה.

התינוקיה של קומה 5 מקסימה, פשוט שקט שם!

אני אף פעם לא מסכימה לעלות לקומה 7. 

אמנם התנאים שם ממש בית מלון, אבל בתינוקיה - צרחניה.

גם בקומה 5 התנאים ממש טובים, אבל יותר 'בית חולים' בקטע החיצוני, למעלה זה ממש מפואר... 

אבל לא חסר לי! 

יש כותנות של הבי"ח בכל המידות - דבר שהבנתי אין בכל מקום, בתל השומר נניח הכותנות הן לברביות, והכל קצרצר וצר..

ופה יש לך תמיד נקי ובכיף וצנוע, במקום ללכלך את הבגדים שלך ולשלוח לאמא לכביסה,

את יכולה ללבוש את ה-ספק כותונת ספק חלוק שלהם בכיף ולהחליף מתי שרק בא לך.

גם מגבות, מצעים, כריות, הכל זמין ונקי בארון צמוד לחדר. נותנים לך (במקרה של תפרים/ורידים) פדים של קרח ומגנזיום כמה שאת צריכה, וכמובן משככי כאבים.

האוכל ממש ממש מפנק, סוג של בית החלמה. 

(דוגמא לארוחת בוקר: לחם לבן, לחם מלא, לחמניות, גרנולה, קורנפלקס, סוגי גבינות, דייסת סולת, דייסת קוואקר, 2 סוגים של סלטי ירקות ענקיים, ירקות חתוכים, זיתים, ממרחים - ממש בשפע, ביצים קשות, פשטידה חמה.)

השעות של האוכל קצת דפוקות, זה תמיד יוצא ביחד עם השעה שהתינוקות אוכלים... 

לא מבינה את הראש הזה.

בשבת - אין יותר מזה... פשוט מהמם.

הנקה - יועצות מתוקות מתוקות שזמינות ממש חלק נכבד מהיום, נעזרתי בהן הרבה מאד!

חדר הנקה נוח ונעים, אוכלוסיה - זה הכי כיף, שאין ערבים ולא יודעת מה...

על השעות ביקור - למתלוננות - זה פשוט דבר מדהים!!!

שאפשר לנוח!

נכון שקשה לוותר על הבעל...

אבל ביננו, אם זו לא לידה ראשונה, הוא הרי צריך לרוץ לילדים האחרים ולסדר לך אלף דברים מחוץ לבית חולים.

הוא לא יכול לשבת לידך כל הזמן.

ובסך הכל 'הגנבתי' אותו כמה וכמה פעמים כשרצינו, אף אחד לא מחה.

אבל מה הכיף הגדול? 

שאין רעש~! שאפשר לנוח! אין ביקורים וילדים ובעלים של נשים אחרות, אין! המחלקה כולה רק נשים שרוצות להתאושש...

זה מקסים. לא יודעת איך אפשר אחרת.

פעם אחת בעל של מישהי נשאר אתה מעבר לשעות הביקור בערב והשומר לא עלה עליו משום מה (בד"כ הוא ממש לא מרפה) וזה היה קריזה! רציתי לישון, ללכת לשירותים ככה עם הכותונת איך שבא לי, והוא כל הזמן הסתובב!

אז כמובן לא עשיתי כלום בענין, אבל כל כך שמחתי שלרוב יש את השעות האלו של הרעש וההמולה והמבקרים - ואחר כך - שקטטטטטטטטטטטטטטט

מה גם שזה נורא יעיל, נניח כשכל משפחת בעלך באה והראש שלך קרוסלה,

פתאום בא השומר ומנפנף את כולם.

את נשארת טובה, והם הלכו, ושלום על ישראל.

עכשיו אנחנו הולכים לעבור לירושלים, ואחד הקשיים הנפשיים שלי זה המחשבה על לא ללדת במעיני הישועה...

מקום מקסים ומבורך.

תחיה, איך אני בלפרט?

ב"ה נפלתי על מיילדות מעולות בשלושת הלידות! בפעמיים בראשונות קרה שבאשפוז היתה אחות לא נחמדה (בפעם הראשונה אחות נשים לא נחמדה ובלידה השניה אחות בתינוקיה, כל השאר היו בסדר)

בפעם האחרונה (לפני חודש וחצי) היה מעולה ממש! לא היתה מישהי שלא התייחסה יפה. הבנתי שעשו שם שינויים בצוות עפ"י הביקורות של היולדות שם, וזה מורגש.

הדבר היחיד שמפריע לי שאין הרבה שעות ביקור אפילו לבעל! וזה קשה לתזמן את הגעתו כשיש עוד צרכים במיוחד לא בלידה ראשונה... שאז יש את הילדים בבית וככה מפספסים את שעות הביקור.

בחדר לידה אפשר לבקש מיילדת טבעית אם זה הכיוון,

ובסך הכל, חוץ מהלידה הראשונה, שאז לא ידעתי מה אני רוצה, ילדתי כמו שרציתי. 

עכשיו יש שם מסדרון לגברים בצד השני של החדרים, וזה נחמד.

בשבת ממש נעים להיות במקום כזה. (כולל הבדלה בזמן רבינו תם) יצא לי גם לשמוע שם מגילת אסתר...

לגבי מקצועיות- איין לי מושג, אני לא אשת מקצוע...

מה שלא אהבתי זה את הצורך לעבור בין המחלקות, בעיקר כשהמעבר הוא לקראת סוף האישפוז.

אורך האישפוז מצויין למי שיש ילדים בבית...

שעות הביקור- מעולה!! נהניתי מהשקט היחסי.

רק בשבת לא היו שעות ביקור מוסדרות, אז בעלי בא והלך כשהתאים לו (את הרוב ילדתי בשבת, והוא תמיד מצא מי שיארח אותו).

כשליוויתי את אחותי ללידה שם, בלידה ראשונה, עם קצת אסרטיביות היא קיבלה מה שרצתה (בניגוד לנהלים של חדר הלידה...)

מומלץ בלידות מתקדמות ללא סיבוכים.

האווירה דתית ונעימה. 8 שעות מהלידה אפשר לעבור למחלקה מפוארת ושקטה ממש כמו מלונית. אוכל בשפע והמון שקט.

התינוקיה קצת יותר בעייתית למרות שהן השתפרו בענק והן כיום מבינות שהתינוק שייך לאמא ולא להן - מה שלא היה שם מובן נניח לפני 5 שנים שהתינוקיה היתה נעולה מלבד שעות שהחליטו שהם שעות האכלה.

יש שעות לביקור - שבלידות מתקדמות השקט הוא בדרך כלל פלוס ענק.

החדרי לידה מתפנים יותר במהירות שם - ולכן בדרך כלל יש חדר לידה ומרדים במספיק מהירות.

לא משאירים את היולדת להמתין במיון הרבה זמן ומתייחסים ממש במהירות לכל פונה.

המון פתיחות להכנסת דולה ולגישות טבעיות ממש - הרבה יותר מבכל מקום אחר.

ממעטים בהתערבויות ומתחשבים ברצון היולדת. ממתינים בסבלנות בהריון עודף.

בלידה ראשונה ממש לא מומלץ - הן להם סבלנות לאורך הזמן שלהם. והם רצים מהר לניתוח. ומלחיצים כל הזמן. קצת אדישים ומתנשאים.

אין מספיק מומחיות ללידות בסיכון.

אין מספיק עזרה להנקה.

ולמרות שהם מעודדים הנקה - אז הם מלחיצים מכל בכי קטן - "התינוק רעב ואין לך מספיק חלב" - למרות שאין שום אישה שיש לה חלב ביומיים אחרי הלידה וכנראה שתינוקות זקוקים רק למציצה ולחום בימים הראשונים ולא לחלב.

ראיתי שם אמהות צעירות מתות מבלבול מהלחץ שהם יצרו להם מכל בכי של התינוק.

היחס לא מספיק אישי בשביל ילד ראשון ויותר מדי תעשייתי.

 ילדתי שם 3 פעמים.

חדרי לידה נעימים, מיילדות בסדר גמור! והמחלקה מאוד נוחה ונעימה.  מה שכן בלידה הראשונה חתכו אותי בצורה די אגרסיבית לדעתי בלי פרופורציה לצורך האמיתי וסבלתי אח"כ הרבה זמן! אבל בלידות אח"כ לא חתכו בכלל, יכול להיות שזה נוהל ללידה ראשונה אצלם...

הייתה אוירה ממש טובה! המיילדת נתנה לי בחירה איך ללדת, הציעה לי מראה כדי שאראה את התינוק יוצא, הרגשתי שם ממש טוב, אפשרו מוניטור בתנועה או על כדור פיזיו, איפשרו לי ללדת איך שרציתי והיחס היה מדהים! 

נתנו מקום לדולה ולכל מה שביקשתי, פשוט מדהימים שם!

גם בחדר לידה גם במיון יולדות גם המחלקת יולדות וגם התינוקיה והיועצות הנקה מעולות!

ממש ממליצה!

החיסרון היחיד זה הביות, אין מחלקה מסודרת של ביות, יש אפשרות לביות מלא אבל זה לא כמו בבתי חולים אחרים שרופא בא אליך לחדר ובודק אותו, את צריכה להביא את אותו לתינוקיה ולא באים אליך והנשים של הביות ביחד בחדר עם נשים לא בביות

יתרונות:

א. מאז שילדתי שם לפני חמש שנים, הבי"ח הזה התפתח הרבה, אבל עדיין יש הרבה מקום לשיפור. 

ב. הצוות בחדר הלידה ידוע כבר שנים כמקצועי וטוב. 

ג. הצוות במחלקות האשפוז רוענן ויש שם אחיות מתוקות ואמפתיות מאוד. ממש הרגשתי שאכפת להן ממני. 

ד. רופאים מקסימים אחד אחד, מקצועיים מאוד. 

ה. בתינוקיה הצוות לא ממש השתנה, אבל כנראה עשו להן כמה סדנאות ביוגה צחוק כי הן נרגעו ושינו גישה. בניגוד לעבר הן גם ממש מעודדות הנקה, ולא אגזים אם אומר שזיהיתי שם סימנים ממשיים של "טרור הנקה". ביות שבעבר רק הבטיחו בפרוטקול שקיים אבל לא ממש אפשרו, קיים עכשיו הרבה וגם מעודדים את היולדות לקחת את התינוק במהלך היום גם אם את לא בביות. 

ו. הם התקדמו מאוד מבחינה טכנולוגית. כל הבדיקות נכנסות מיידית למחשב שמובל ע"י הרופא/אחות לכל יולדת. בעקבות זה, כבר לא צריך לחכות בממוצע שלוש שעות מרגע הביקור עד קבלץ מכתב שחרור. הם ממש התייעלו בנושא. 

חסרונות:

א. העומס!! זה בי"ח קטן מאוד שמשרת רדיוס רחב מידי, וכל זה בגלל פוליטיקות קטנות שמונעות כבר שנים הקמת בית חולים באשדוד. 

ב. מחסור בכוח אדם ובמיטות. האחיות של המחלקה נלחמות על כל מיטה ומתעצבנות כל פעם ששולחים אליהן מאושפזות. 

ג. העומס גרם לכך שבחדר לידה לא קיבלתי יחס נורמלי כל עוד לא הראיתי התקדמות בלידה. לקח להם שעות, אבל שעות!! עד שעשו כל פרוצדורה. עד שבכלל התייחסו אלי. רק כשאמרתי להם שאני דורשת לחתום על ויתור אשפוז, התחילו להתייחס אלי קצת יותר ברצינות ולקדם עניינים סביבי. 

ד. המחלקות באמת לא בנויות לביות. החדרים גם ככה קטנים, אז להכניס עוד עריסה... ואכן, אין הפרדה בין יולדות עם ביות ליולדות בלי ביות, וזה קשה לישון בלילה כשהתינוק של השכנה לחדר צורח כל הלילה... 

ואין  בני דודים קימת בכלל   יש חדרים פרטים וגם לא יש אופציות מצוינות בתינוקיה ביות מלא חצי ביות בכל לא וכו הבעיה ילדתי בחג  שבת ולא היה עבירה של שבת כול כך כן היה מקום להדליק נרות אבל יש חילול שבת בפומבי וחוץ מיזה הבית חולים בשיפוצים אז יש קצת בלגן אבל בטור מישהי שלא תחננה ללדת שם וילדה בלי בררה  היה מצוין .

היועצת הנקה לא נמצאת 24 שעות, אבל האחיות פשוט מדהימות.

הבת שלי לא הצליחה לינוק, וכמעט בכל פעם שהתינוקת הייתה רעבה, באה אלי אחות לעזור לי, לחבר אותה אלי.

התינוקת הייתה ממש קשה ביניקה, ושמעתי מנשים רבות, שאחרי ניסיון עם תינוק כזה, התייאשו ועברו מיד לתמ"ל.

אבל בזכות האחיות של מאיר - הצלחתי!

ב"ה, ינקה יפה עד גיל שנה!

היו לי הריונות ולידות מסובכות לגמרי

היה שם את כל הצוות המקצועי שהיתי זקוקה לו כדי לקבל החלטות קשות וגורליות

המיילדות מקסימות

והכי חשוב, שהם הצילו לי את החיים כאשר ניסיתי ללדת לידה טבעית אחרי קיסרי

הם פשוט היו עם יד על הדופק בכל שלב הלחיצות וברגע שהם הבחינו שיש בעיה הם פשוט הטיסו אותי לחדר ניתוח

והוציאו אותי משם בריאה עם תינוק בריא, לאחר שהתגלה קרע ברחם והרגליים של התינוק היו בחלל הבטן

אושפזתי שם לפני הלידה וילדתי בקיסרי חירום ולאחר מכן הייתי מאושפזת גם במחלקת נשים והתינוק היה בפגיה.  אז אני לא יכולה לספר על מחלקת יולדות הרגילה ולא על התינוקיה אבל כן על כל יתר המחלקות שמסביב.

יתרונות:

א. צוות מקסים, אכפתי ומקצועי.  כולל אחיות, מיילדות, רופאים (מהסטאג'רים ועד הבכירים), כוח עזר.  בכל תקופת השהות  הארוכה שלי נתקלתי רק בשני אנשי צוות מעט פחות אמפטיים, וגם הם לא היו נוראיים.  כל השאר ממש יצאו מגדרם בשבילי.

ב. פגיה ברמה בינלאומית.  אם מישהי חוששת שעלולה להזדקק לפגיה אני ממליצה לה לבדוק ברצינות את מאיר.  ביקרתי גם בפגיות אחרות אבל הפגיה הזאת באמת מיוחדת במינה.

ג. מקצועיות. הרגשתי שאני בידיים טובות ואני יכולה לסמוך על שיקול הדעת של הרופאים.

ד. אוריינטציה טבעית תוך לקיחת סיכונים מחושבים אך לא מוגזמים.  כלומר, בניגוד למקומות אחרים שהכרתי, לא יריצו אותך לניתוח על כל סיבוך קטן אבל גם לא ימשכו לטבעי בכל מחיר.  כנ"ל לגבי חשיבות ההנקה והביות (לא היה רלוונטי אצלי אבל ראיתי אצל יולדות אחרות).  לדעתי יש שם חדר לידה טבעי עם ג'קוזי וכו' אבל כמובן שבמצבי הוא היה מחוץ לתחום אז לא בדקתי את העניין לעומק.

חסרונות:

א. זה לא בית מלון.  מי שמחפשת תנאים פיזיים משופרים, אוכל טוב ושאר פינוקים, לא בטוח שזה המקום בשבילה.

ב.  מי שמחפשת יידישקייט זה גם לא המקום בשבילה.  יש שם לא מעט ערביות.  אני אישית הרגשתי שמאוד מכבדים שם את השונות ולכן גם מאוד השתדלו לכבד את הצרכים שלי לגבי שבת וצניעות למשל אבל אי אפשר להגיד שהיתה שם אוירת שבת.

יתרונות:

• צוות(רופאים, מילדות , אחיות וכו') מדהים עם מקצועיות ברמה גבוהה
• תינוקיה/פגיה- מעולים!!!
• אפשרות לביות מלא, אך מי שלא רוצה לא חייבת, יש את התינוקיה לעזרה תמיד.
• עוזרים מאוד ומייעצים בכל מה שצריך, מהנקה ועד תפרים.

חסרונות:

• יש חדרים עם 3 נשים בחדר
• יש הרבה ערביות
• אין אווירה דתית, אבל מתחשבים.

מאוד נהניתי מהלידות שם. ילדתי בחדר הלידה הטבעית (ללא תוספת תשלום), וזה מרגיש כמו בית מלון- יפה, מרווח, אמבטיה גדולה (אולי יש שם ג'קוזי, זה לא מדבר אליי), כדור פיזיו, מקרר קטן... ממש נעים

המיילדות היו מקסימות, רגישות, מתוקות. התחשבו ברצונות שלי, וגם דאגו לי שלא אתעייף לפני שהלידה מתחילה. יש (או הייתה) גם רופאה ערביה מתוקה.

באשפוז עצמו היה לי הרבה פחות נעים הרגשתי חוסר רגישות אליי כיולדת (לא נכנסת לפרטים. מי שרוצה לשמוע יותר יכולה לפנות באישי).

מה שכן- דאגו מאוד יפה בתינוקיה לקטנה שלי, שבכתה הרבה בהתחלה.

ויש הרבה אחיות שהן גם יועצות הנקה, ויש הדרכות הנקה פעם ביומיים (צריך לשים לב כדי לא לפספס), והדרכה איך לטפל בתינוק חדש וכו'. מהבחינה הזו, האישפוז היה די טוב.

שזה אומר שהתינוק נמצא בלילה בהשגחת האחיות.
אבל לא תמיד יש מקום בביות החלקי מן הסתם.

המיילדות מקסימות, חדרי הקבלה פרטיים!!!, מרווחים חדישים ויפים.

היחס מהמם, המקצוענות, בלידה שלי המיילדת יילדה עוד חמש נשים והיא הייתה מקסימה.

במחלקה פחות נחמד, כשיש עומס כן שמים אותך עם בדואיות והקטע הזה שנותנים לך להסתדר לבד ולמצוא שכנה לחדר שתשמור על התינוק מתי שאת נכנסת לשירותים וכו', לא כ"כ נעים.

בסה"כ היתרונות רבות על החסרונות כראות עיני.

אומנם לפני חמש שנים. אבל רק מילים טובות יש לי לומר : מהקבלה, דרך חדר הלידה ועד המחלקה.

צוות חם ומקצועי. מקום קטן סה"כ.

מבחינת לידה - המיילדת אמרה שהיא לא יודעת ליילד בתנוחה אחרת מאשר על המיטה כרגיל, אבל זו היתה לידה מהירה מאוד ככה שזה לא הטריד מדי.

זו לידה שביעית וחוויתי לידות בשני בתי חולים אחרים נוספים, ומה שמצא חן בעיני במיוחד זה ההתחשבות בזמן של היולדת. כלומר - למשל בבוקר, הם מרכזים את כל המשימות - החלפת משמרות רופאים ואחיות, בדיקה של רופא נשים שעובר במחלקה, בדיקה של רופא ילדים - הכל מרוכז לזמן קצר ולא צריך להיטרטר ולעמוד בלוחות זמנים שונים של חדר האוכל, וביקור רופא והתינוקיה.

משערי צדק למשל, חזרתי ממוטטת בכל פעם שילדתי שם רק מלרדוף אחרי כל מה שצריך להספיק. הרגשתי שאין תיאום בין הפונקציות השונות ואין התחשבות ביולדת מהבחינה הזו.

ברזילי הוא אולי בית החולים היחיד בארץ שאין בו לא ערבים ולא בדואים.

ביות מלא. לא ניסיתי להיעזר במחלקת תינוקות אבל ראיתי שיש חדר גדול עם אנשי צוות וראיתי אמהות משאירות שם תינוקות.

ויש הקפדה על שעות ביקור.

גם בסורוקה יש המון בדואיות, באיזור המרכז יש המון סודנים ואריתראים. ובירושלים המון ערביות.
ככה זה..

את יכולה להשאיר אצלך ולשים בתינוקיה לפי רצונך את לא צריכה לבחור מראש ביות או לא 

בלידה, במחלקה ובגמישות הביות

6 מתוך 8 לידות.

בי"ח נהדר, צוות מקסים - ממש מלאכים. יש אוויר של שליחות באוויר...

חדרי לידה נקיים ומרווחים ומשרים אווירה של רוגע.

בלניאדו אני מרגישה שאני מביאה ברכה בכך שאני יולדת ילד יהודי ולא עוד סתם יולדת...

מחלקת א' משופצת כחדשה ומחלקת יולדות ב' חדשה ונעימה. צוות מחלקות יולדות ג"כ נעים וסבלני.

והאוכל--- משובח בעייני .

תחושה של בית מלון ליולדת. 

שהקב"ה ייברך אותם!!!

את הלידה השניה ילדתי בלניאדו, כי עברתי דירה,

בית חולים מקסים.

אמנם הקבלה בוילונות, אבל הן מקסימות וכ"כ מבינות, מתחשבות,

מטפלות בך מעבר בכזו עדינות, גם האחיות המחלקה,

שפכו לי שמן מעצמן כדי שלא אקרע ובאמת בלידה שניה לא היו לי בכלל תפרים, אחרי שלידה ראשונה היו לי 5!

גם כשיש ביות מלא, הם מנחות שאם את צריכה עזרה או הולכת להתקלח לשירותים וכו'  תביאי להם את התינוק.

וגם אם כבר השתחררת ועדיין לא יצאת משם, הם מתייחסות אליי כאילו את עדיין יולדת שם ומתחשבות מעצמן נורא.

את האוכל בכלל לא אהבתי, אבל זה כבר חיסרון פעוט לעומת הכל.

צוות מתחשב ועדין

די בקטע טבעי (לא שאני בקטע)

מצד שני לא נותנים מהר זירוז בגלל התל"מ 

מה שאומר שאם את סובלת מצירים אבל כל המדדים תקינים 

(מוניטור, כמות מים, תנועות עובר)

ואין לך פתיחה תשלחי הביתה גם בשבוע 41 +

מיילדות מדהימות אחת אחת

רופאים קצת מאכזבים

מחלקת יולדות- הייתי רק בישנה, מאד נהניתי

מדריכת הנקה מומחית ומבינה

אחיות בתינוקיה נחמדות 

יש ביות מלא וחלקי (לא ניסיתי)

משתדלים מאד לסדר בחדרים ציבור תואם

למשל בלידה האחרונה הייתי שם בחג הסוכות עם שתי רוסיות שלא שומרות מצוות

והעבירו אותי חדר ליד מישהי דתיה שהיה הרבה יותר נחמד לבלות את החג במחיצתה

אז אולי חוות הדעת שלי לא רלוונטית, 
אושפזתי במחלקת נשים (ולא יולדות), היה עומס מאוד גדול, לא התחשבו במצבי, ביום הראשון כמעט לא ראיתי את התינוק,
יכולתי להניק רק בחדר הנקה (והייתי במצב קשה פיזית). 

אחרי יום וחצי הכניסו אותי לחדר רגיל ומשופץ,התנאים היו טובים וסה"כ היה שם בסדר, לא התעמקתי שם יותר מידי, הייתי עסוקה בהתאוששות. 

בקבלה- צוות מדהים וגם בחדרי הלידה, נעימות ומתחשבות..

חסרון גדול שאין מקלחת בחדרי לידה.. רק במיון, אז לא תמיד אפשר 'להתנחל' שם על כדור לעבור את הצירים..

הרופאים רגישים ונעימים..

האחיות בתינוקיה מתוקות- קצת היה לי קשה שיש המון תינוקות ולא מספיק צוות- כלומר מלא צרחות של תינוקות (גרם לי להסיק שבע"ה בלידה הבאה ארצה ביות מלא..)..

היועצות הנקה- מעולות! בבכור השתמשתי כל ההנקה בפיטמות סיליקון ובשני עזרו לי שם מאוד וב"ה מניקה רגיל..

במחלקה (גם א' וגם ב') האחיות מקסימות והאוכל מעולה!!

שבתות וחגים שם מרוממים-ממש התרגשתי בקידוש הראשון שהקטן שלי שמע..

אצלי זה גם קרוב להורים אבל ממליצה לכל אחת בחום!

במיוחד למי שרוצה לידה טבעית.

חשוב לציין שגם האווירה מאד דתית ומכבדת.

אין ערבים בכלל.

ניסיון של 2 לידות. בשנים האחרונות. 

בגדול זה כיף שה בי"ח דתי, ובגישה טבעית יחסית!

לפרט קצת יותר? יאללה..

התנאים החיצוניים במרכז לידה הם ליגה אחרת לגמרי. 

(צריך לקחת בחשבון שלידה במרכז בתשלום 1050 ומחייב הרשמה וקבלה מראש)

מבחינת שקט ופרטיות.   ממוקם באגף נפרד. בלי  כל אוירת והמולת בי"ח. רק את, (ומי שבחרת שיתלווה) והמיילדת.

מבחינת עיצוב ויופי.        ממש מושקעים ומטופחים, כמו צימר.. וחלונות פונים לים.. חשבתי בזמנו בסיור שבכאבי הלידה לא יעניין אותי יופי של חד, אבל מסתבר שזה דוקא כן השפיע ומשמעותי גם ברגעים האלו!!

מבחינת אבזור ללידה טבעית. מיטה רחבה ונמוכה. כריות, וכל השאר..וגם תאורה שאפשר להחליש ולעמעם לאווירת נחת.. מוניטור אלחוטי - עיגול כזה שמניחים לכמה דק על הבטן וזהו

מבחינת המיילדות- חוויה אחת לא טובה בכלל לצערי. לא התייחסה כלפי יפה. אמרה לי משפטים ממש מחלישים ומזלזלים באימהות העתידית שלי, הלחיצה באיומי התערבות רפואית גם כשממש לא היה מוצדק (כנ"ל חושבת תוכת לידה שהייתה איתי) והסכימה לקבל לידה רק על הגב/מקס' צד. מה למען ה' טבעי בזה? התאכזבתי..

                          חוויה אחרת- מהממת. מיילדת שבזכותה היתה לי לידת חלומותי!! מחזקת מעודדת יודעת בדיוק מה ומתי ואיך להגיד. השקיעה הרבה מעצמה בכל מיני עיסויים, טיפות ושמנים שהצטיידה בהם שטובים להריח, הציעה לי כדורים הומאופטיים של לידה קלה, ממש הצטיידה בכל מה שאני כיולדת חשבתי שתפקידי להביא. היתה חדורת אמונה בהצלחת התהליך הטבעי, בנחת, באהבה, בקבלה ששפעה ממנה. באה לקראתי בטירוף בתנוחת לידה לא שגרתית בכלל שדרשה ממנה מאמץ לא קל בכלל, מעצמה עמעמה אורות והשתמשה בתאורה רומנטית ומרגיעה בכל רגע שהיה אפשר, דאגה גם לתחושה נוחה של מי שהיו איתי, מה לא? שליחה מהממת משמים.

במחלקה עצמה - יצא לי להיות גם בא', גם בב', ואפילו גם לילה במסדרון. מהאשפוז אני פחות זוכרת אבל האמת שזה גם מה שאותי אישית פחות מעניין, כי אחרי הלידה כבר כל הראש תפוס באורות ובהודאה לה' על הפלא בידיים, וכל השאר בקטנה מבחינתי. בסה"כ זכורה לי חוויה טובה, כיף שדתיים מסביבך. בעיקר בשבת שזה יום מנוחה באמת סופסוף!! על התינוקיה אני לא כ"כ יודעת להגיד כי רציתי ביות.. האחיות במחלה גם לא זכור לי אז נראה לי שבסדר, חוץ מזה שאני לא סובלת שיושבים על הראש אם כבר היית בשירותים אחרי הלידה ומאיימים בקטטר אם לא.

אישית אני אשמח ומתכננת לחזור לשם. למרכז לידה הכוונה. 

הם מאפשרים 'קיסרי פעיל', שבו היולדת מאוד שותפה בתהליך, ובעיקר - אין ניתוק מהיר מהתינוק אחרי הלידה.

(תשקלי אם מתאים לך לצפות בתמונות של אישה מנותחת... אפשר בהחלט לוותר על הצפייה ולהסתפק בפס הקול.)

(מזהירה את מי שלא קראה למעלה - זה קצת חושפני. אפשר להסתפק בפס הקול.)

מה יש, אשקיע קצת מהדרום לצפון

לא ידעו מה לעשות עם אישה שבעלה יוצא בלידה,

ועוד כמה בעיות הלכתיות בסיסיות.

הדלתות לתינוקיה חשמליות ומיקרופונים בחדרים.

בלידה- אפידורל בכלל לא זמין.

חוץ מזה הם היו מקצועיות ונעימות.

1. כמו שכתבו- אוכל מהדרין בחמגשיות

2. שבת- ממש לא פשוט (וגם- משחררים בשבת את כל מי שמוכנה)

3. ביות מלא בלבד

4.לא תמיד הפרדה יהודיות- ערביות

5. אם את באה בלידה שלישית ומעלה את כנראה יודעת הכל לבד ו"מה את צריכה אפדורל????"

6. הצוות מקצועי מאוד (אבל גם מאוד צמוד לנהלים) מעט מאוד גמישות בחדר לידה.

חדרים סבבה, לא מרווחים אבל בהחלט אפשר להסתדר.. החסרון הוא שיש שם די הרבה יולדות ערביות וזה מבאס

לשמוע מסביב כל כך הרבה ערבית..

האוכל מעולה! וסליחה על השטחיות אבל באמת שהיה טוב, שעות ביקור נורמליות אבל באסה שיש מאבטחת שאשכרה עוברת בחדרים ומוציאה את הבעל..

בחדר הלידה המיילדות היו מהממות והקשיבו והסבירו על כל דבר שעשו..האחיות שאני פגשתי היו ממש לבביות ואמהיות כאלו..

השאירו טעם טוב ובע"ה גם בלידה הבעל"ט נגיע לשם..

הצוות מדהים!!

אבל ממש!

סבלניים, מסבירים כל דבר שהם עושים, אנושיים בצורה בלתי רגילה.

הקבלה וחדרי הלידה - אכן יש מרחב ופינוקים (אמבטיה...)

היחס - הרגשתי הרבה מקובעות וצמידות לפרוטוקול (אם כי נכון שהפרוטוקול עצמו יחסית 'מאפשר' - ביחס לבתי חולים אחרים).

הביות היה מאוד לא נוח. חדרים קטנים, בקושי יש מקום לעריסה. אין הפרדה בין מבייתות ללא-מבייתות. כל הבדיקות והטיפולים בתינוקייה, וכל הזמן צריך גם ללכת לקבץ נדבות בתינוקייה (מגבונים, צמר גפן... כאלה). היחס בתינוקייה היה לי מאוד לא נעים. לא אהבו שאני עומדת ליד התינוק בבדיקות. לחצו עליי בלי סוף לתת מוצצים ובקבוקים...

גם חדר האוכל לא מותאם למבייתות, אין מקום לעריסה בין השולחנות.

חדרי לידה מפנקים ויפים מאד, מרווחים עם אמבטיה גדולה

מיילדות מהסוג המשובח, בעניין של לידה טבעית

הצוות מקסים

תחושה ביתית- יש חדר עם מלא מגבות וחלוקים, קחי כמה שאת רוצה

מעודדים ביות. החדרים במחלקה יפים וחדשים אם כי לא מאד גדולים.

הרצאה על שיקום רצפת האגן

משתדלים מאד לשים דתיות עם דתיות (לא תמיד מצליח...)

יועצת הנקה  מ ד ה י מ ה! הצילה אותי.

חסרונות-

אני הלכתי כל פעם עד לתינוקיה, קצת התקמצנו לי על טיטולים וכו'- לא הביאו לי בשפע

משהו שלי מאד הציק- התחבושות שמביאים שם בלי דבק.אם את מתכננת ללדת שם תביאי מהבית.

כשאני הייתי שם לא היה כל יום רישום למשרד הפנים, כדאי להביא תעודת זהות כדי שלא תפספסי.

לא היה הסבר על הטיפול בתינוק 

ערבים לרוב

ילדתי שם 2 לידות.

הראשונה היתה בזרוז, היו ממש נינוחים,בקבלה קצת ארוך כי חייבים לחכות לרופא שיקבל אותך ולא המיילדות, נתנו לי לשהות בחדר לידה כל הזמן, (25 שעות) דאגו לנו לשתיה ואוכל כולל לבעלי.

סה"כ היתה הקשבה לצרכים שלי.

השניה היתה מהירה מאוד, שוב בקבלה זה היה ארוך מידי, בסוף לא היתה להם ברירה והטיסו אותי לחדר לידה בלי שהרופאה בדקה אותי בכלל. בלידה עצמה זרמו איתי (לא לגמרי- המיילדת היתה ערביה נוצריה ללא אופציה להחליף כי זה היה בחג וזה היה הצוות)

המחלקה- חוץ מהחיסרון הידוע של האזור שהוא ערבים... בלידה הראשונה ישבה לי חמולה על הכניסה כי בחדר הסמוך היו ערביות והשתמשו לנו בשירותים ולא יכולתי לצאת מהחדר, ובלידה השניה בגלל החג אז האחיות היו ערביות ולכן הן לא טרחו להפריד ונתקעתי במיטה שלישית באמצע ללא חלון כשבצד אחד ערביה- וחמולתה, ובצד השני (סליחה על ההשוואה, אבל זה מה שהיה) חרדייה וחמולתה, ואני בסה"כ רציתי שקט וכל הזמן אמרו לי שהערביה אמורה להשתחרר ובסוף אני השתחררתי לפניה...

הרוב בביות מלא, אפשר להכניס מידי פעם לתינוקיה אם צריך. (בלידה הראושנה לא נתנו לי כמעט, ובלידה השניה היו שם אחיות אחרות ונתנו לי בכייף, ללכת לאכול, להתקלח וכו' כשהייתי צריכה)

והיה לי ממש ממש טוב. לידה ראשונה באתי עם ירידת מים חודש לפני הזמן ובלי צירים. והם זרמו איתי לגמרי. אמרו לי לבוא כל יום לאנטיביוטיקה ומעקב ולא ובגלל שהכל היה תקין לא ניסו להתערב יותר מידי. רק שבאתי אחרי חודש עם צירים נכנסתי ללידה. לידה שנייה באתי עם צירים ולא התפתח. אז אמרתי להם שאני הולכת לעשות זירוז טבעי. הם נתנו לי אישור הלכתי, עשיתי, חזרתי, ילדתי. לידה שלישית רצו לילד אותי בשבוע 34 התייעצתי עם הרב עזרא.ואח"כ אמרתי לרופא אז הוא הסכים איתי, הוא אמר מה שהרב עזרא אמר, אנחנו עושים.

באמת השעות ביקור במחלקה קצת לו נוחות ואם נפלת על חדר עם חרדיה או ערביה אז אכלת אותה. כי הם באים בחמולות ועושים המון רעש. והאוכל באמת דוחה אכלתי רק את האוכל של אמא שלי.

ילדתי שם את שלושת ילדי, לא לחצו עלי לזרז גם כשסיימתי שבוע 41.

חדרי הלידה בסדר גמור מבחינת הציוד, בלידה הראשונה המיילדת הצילה אותי מתפרים וקיסרי,

בלידה השניה המיילדות התייחסו מאוד בחום, בלידה האחרונה המיילדת היתה קצת קרירה. (ילדתי בסוף המשמרת שלה...)

מחלקת יולדות מאוד מאוד מיושנת,לא כל כך נעים מבחינת האסתטיקה, אבל משתדלים להקפיד על ניקיון.

הצוות במחלקת יולדות מקסים ודואג מאוד לבריאות ורווחת היולדות.

משתדלים להפריד בין יולדות יהודיות וערביות, ובפרט להתחשב בדתיות (ילדתי פעמיים בשבת והיה בסדר גמור לטעמי)

מקפידים על שעות ביקור כדי שלא יהיה רעש ובלאגן במחלקה, ומלווה אחד יכול להישאר עד עשר בלילה.

אפשר ביות מלא, ואפשר גם חלקי שזה מאוד נוח כשאפשר להחזיר את התינוק לתינוקיה בזמני ארוחות, במנוחת צהריים ובלילה. 

תודה לרחלקה

http://www.wgh.org.il/

היד שלהם ממש קלה על ההדק בעניין זרוז, קיסרי והתערבויות.

הייתי שם עם צירים מוקדמים(לא ילדתי) והיתה איתי עוד מישהי בתחילת תשיעי שאמרו לה "הכל בסדר, את לא בלידה אבל אם את כבר כאן אז בואי נעשה זרוז!"

צריך ממש להתעקש איתם על דברים.

אני לא הייתי מרוצה בכלל, אבל יש לי חברות שהיו ממש מרוצות.

ילדתי שם שתי לידות רגילות לפני כמה שנים טובות ולפני שנה ילדתי שם קיסרי.

המילדות תמיד היו מדהימות.

התנאים במחלקה היו גרועים פיזית וגם היחס בתינוקיה אבל לפני שנתיים סיימו שיפוץ שהשפיע כנראה גם על הצוות בתינוקיה,

קודם כל מאז השיפוץ, חדרי הלידה מהממים, גם בקבלה יש פרטיות והבעל יכול להכנס והצוות חבל"ז.

גם במחלקה חדרים משודרגים, 2 בחדר אחרי לידה רגילה, וחדר לבד אחרי ניתוח, תאומים וכדו

אפשר לבחור בלי ביות בכלל, חלקי או מלא.

יש יועצות הנקה וכו

בקיצור, אני מבינה שאין פה נשים מהאזור, אז אם אתם בטיול באיזור ויוצא לכם ללדת שם, תהיו רגועות, הרווחתן...

בשרשור...

לא רק ממליצה/ לא ממליצה,
אלא לספר מה אהבתן או לא אהבתן, מה היווה יתרון ומה חיסרון.

זכרו שמה שבשביל אחת הוא הסיבה ללדת בבית חולים הזה דווקא יכול להיות הסיבה של השניה לברוח משם, אנחנו שונות, כל אחת ורצונותיה

אפשר לראות פסים אדומים שמסבירים לאיזה הודעה ההודעה הנוכחית מקושרת.
כמו בתמונה הבאה-

תפתח את השרשור כדי לקרוא את כל התגובות על אותו בית חולים, לא?

אז תשקיעו

ותודה למי שכבר ענתה!

מתי בערך היתה הלידה? ב-5 שנים האחרונות? או יותר?

לפני השיפוץ או אחרי השיפוץ וכו'

יישר כוח על היוזמה!

ילדתי בשערי צדק לפני 5 שבועות בפעם השניה 

היה מדהים!!! הייתי במחלקה החדשה.(ד)

חדרים- סוויטות, היינו 2 בחדר.

היחס היה מדהים!!!!!

תיכנסי להודעה ששמה "שערי צדק" (זה די למעלה)

ולהודעה הזאת תגיבי כדי שההודעה שלך תהיה ביחד עם כל ההודעות שרלוונטיות לשערי צדק

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

לדעתי לא יפה לעשות אירוע בבית, להזמין אנשים, ךהכין כיבוד ולא לדאוג שהם יוכלו לאכול.

זה חוסר התחשבות

כמו שתיארת איך התאמצת שיהיה משהו טבעוני מכל דבר

לק"י

בטח כשלא מדובר בחילוני גמור שמנותק לגמרי מאנשים דתיים.

הוא לא יודע שדתיים צריכים אוכל כשר?... ולא אוכלים בכל מקום?

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

אתם אלופים שהלכתם, ונתתם הרגשה טובה.

חושבת שאת צודקת שלא עשו לכם דווקא, יש לך הסתכלות של עין טובה וזה מקסים בעיני.

בפעם הבאה כדאי לתאם איתם מראש איך מתנהלים עם האוכל.מניחה שבאמת אם הוא דתלש הרבה זמן הוא שכח כבר את ענין התנור.גם לי יש דתלשים במשפחה שממש מתחשבים, אבל חושבת שגם הם לא היו שמים לב לענין החימום בתנור.

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

לפי מה שזכור לי, מקום הדלקת הנרות צריך להיות במקום שבו הולכים לישון.

אז אם נשארים לישון שם - אפשר להדליק שם, או לצאת ידי חובה בחנוכיה של המארח.

אבל אם חוזרים אחר כך הביתה, אז זה לא פתרון נכון הלכתית. ועדיף באמת להדליק בבית אחרי שחורים.

אפשרות נוספת זה להדליק לפני הזמן ואז לצאת - מותר להדליק החל מפלג המנחה, רק צריך לדאוג שהנרות ימשיכו לדלוק מספיק זמן שיישארו דולקים עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים (וכמובן צריך לדאוג שזה יהיה בצורה בטוחה, שלא תהיה סכנה להשאיר את החנוכיה בלי השגחה. בתוך אקווריום לדעתי צריך להיות מספיק בטיחותי).

זה בכללי גישה לתורה..

נכון לפעמים נבחר את מה 'שמותר'..אבל ראוי שלא

אבל מבחינתנו זה שייך רק למצבי אין ברירה קצת ...ולא לכל מצב

בחנוכה או שננסה לקבוע דברים לבוקר-צהרים

ואז יאפשר להפגש לפני ההדלקה

או אחרי אם זה לא רחוק

ואם לא אז בזאת חנוכה שזה בלי הדלקה

ואם לא אז לא

אז נבוא לבקר בלי קשר

לק"י

ולכן להפגש בבוקר פחות רלוונטי.

זה גם משהו שצריך לחשוב עליו.

במקרים מסויימים אולי אפשר לקחת את החנוכיה ולהדליק בבית של המארחים (כתבתי "מקרים מסויימים", כי אני לא בקיאה בהלכות של כל עמ"י).

אבל זו בהחלט אופציה בעיניי ואין שום בעיה של גישה לתורה לפי הרב ששאלתי בכל אופן

מה ראוי ומה לא הוא אינדיבידואלי לכל סיטואציה בפני עצמה ואם יש מורכבות כזו או אחרת זה יכול להיות ראוי למהדרין

על גישה לתורה

קל להסתכל מהצד ולחשוב שיש גישה כזו או אחרת לתורה ובוחרים מה שמותר.

את אף פעם לא יכולה לדעת כמה אדם מוסר נפש על מצווה כזו או אחרת ואי אפשר לדעת מה הגישה של כל אדם אז ראוי לכתוב בזהירות לענ"ד שמגיעים לנושאים כאלה

קשור לגישה לתורה.

אם ההלכה מאפשרת הדלקה מאוחרת יותר, גם אם במצב לא אידיאלי, אני אשתמש בזה כדי שאוכל ללכת למפגש משפחתי ולשמח את סבא וסבתא.

מפגשים משפחתיים זה גם מהנה, אבל לא רק.

אצלנו למשל זה מאתגר, יש חצי מהחג מפגשים ב"ה, וזה נסיעות ארוכות, מיד אחרי העבודה.

ועדיין, חשוב לנו לעשות את זה בשביל המשפחה.

בשביל סבא וסבתא שלא תמיד יש הזדמנות לפגוש ובכללי מפגש עם משפחה שלא תמיד יוצא לנו להיפגש.

יש לזה לגמרי ערך גם בפני עצמו

ואם ההלכה מאפשרת את זה, מצויין.

כן, במצב אידיאלי הייתי שמחה להדליק נרות בדיוק בזמן.

אבל נגיד אצלנו זה לא כל כך מצב שואלים כל אחד מתי נוח לו. פשוט קובעים ואין לנו יכולת להשפיע על זה.

אז אני אעשה את המאמץ שלי, גם אם זה אומר להדליק מאוחר.

והדמעות בעיניים של סבתא שרואה את כל המשפחה יחד, שוות את זה בעיניי.

המשפחה שלי מאוד כזאת, ואני רואה את זה מתבטא בדברים בכל החיים, לא רק חנוכה. אם ההלכה היא X ואפשר להקל במידת הצורך, הם לא יקלו אלא בצורך מאוד מאוד גדול וגם אז יעשו הכל בשביל להקל כמה שפחות. וכן, כשבאים בגישה כזאת יש הרבה אנשים שמפגש משפחתי הוא לא צורך גדול מספיק. ויש בזה גם משהו מאוד יפה בעיני, שלקיים מצוות הדלקת נרות בהידור ובזמן מלכתחילה חשוב לנו יותר. ההתייחסות היא לא שאם יש מצב אידיאלי אתה מדליק בזמן (ובעצם כמו שצריך. חשוב להדגיש שהאופציות של להדליק בבית המארחים או אחרי/לפני זה להקל. רוב מוחלט של הרבנים יגידו שזה מותר, אבל ההלכה היבשה היא להדליק בזמן) אלא שאתה עושה הכל בשביל להדליק כמו שההלכה קבעה מלכתחילה, בלי קולות

יודעת על איזה הרכב משפחתי את מדברת, ומה הגודל של המשפחה.

יש מצבים שבהם את לא יכולה להשפיע על הבחירות ההלכתיות של המשפחה שלך או על התכנון שלהם.

אם המשפחה קבעה מפגש בחמש, כי זה מה שנוח להם וזה מה שנוח לסבתא רבא, אני לא זו שאזיז את זה בשביל להדליק נרות בדיוק בזמן.

האם זה קצת מצער אותי? כן

אבל מי אמר שהשיקול ההלכתי של להדליק חנוכיה בדיוק בצאת הכוכבים, גובר על כבוד לסבתא? או על הערך של לשמח את מבוגרים במשפחה שכבר פחות נמצאים עם כולם, והם יותר לבד?

אני חושבת שיש בזה משהו מאוד מתנשא או מאוד צר, להסתכל על זה מהפרספקטיבה ההלכתית של ההדלקה בלבד, בלי התייחסות למכלול הדברים.

כשהייתי ילדה, והמשפחה הייתה קטנה יותר, באמת קבעו את המפגש בצורה שאנשים ידליקו בבית ורק אז יצאו.

היום המשפחה מגוונת יותר, והאילוצים אחרים.

זה לא הופך אותנו לפחות טובים ואני באמת לא יודעת מבחינה הלכתית להגיד האם מה שאת אומרת הוא נכון או לא. 

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

ואפשר להדליק בזמנים אחרים כשיש צורך. אני מכירה הרבה אנשים (דרך אגב, לרוב זה בא בעוד תחומים בחיים, העניין הזה של מה אתה מגדיר צורך שניתן להקל בו) שלא מקלים בזה אלא אם ממש אין להם ברירה, ומפגש משפחתי לא תמיד נכנס לקטגוריה הזאת. אני מדברת על אנשים שגם הופכים עולמות בשביל להדליק נרות בזמן ומשנים תוכניות שלמות בשביל זה, שנה שעברה התארחנו בשבת חנוכה ונשארנו לישון במוצ"ש למרות שזה פחות נוח לנו, בשביל להדליק נרות בזמן ולא באיחור של כמה שעות

לק"י

לא נתקלתי בבעיה בנוגע לזה.

זכור לי שאפשר להשתתף בתשלום בשמן/ נרות.

לק"י

ולמה להשאר לישון?

אי אפשר להדליק ואז לחזור הביתה?

שאני מכירה המצווה היא להדליק בבית שלנים בו

מי שמקפיד להדליק בזמן ידאג לישון איפה שמדליקים

וגם אז לא בטוח. לי אמרו פעם שאם הבית שלי במרחק הליכה סביר ואני יכולה ללכת להדליק שם נרות, גם אם אני ישנה בבית אחר אני צריכה ללכת להדליק שם כי זה הבית שלי. כמו שכתבתי, לרוב זה סגנון מסוים של אנשים, שנוהגים לא להקל אלא אם אין ברירה (בתור נערה קבעו לי טסט רגע לפני הדלקת נרות, אז הלכתי, אבל חזרתי כמה שיותר מהר להדליק, וזאת הפעם היחידה לדעתי עד שהתחתנתי שלא הדלקתי בזמן). זה אנשים שבאמת מוכנים גם לשלם מחירים בשביל להקפיד על ההידור ההלכתי, וזה מתבטא בהמון דברים

בדיעבד.

הכי טוב להדליק בבית שלכם

להשתתף עם מישהו בתשלום זה לא לכתחילה הלכתית

תמיד מעניין אותי לקרוא איך כלות מתיחסות שונה לחמה ולאמא.ולפעמים הסיטואציות זהות..

1.לגבי ההגעה המאוחרת שלכם- זו החלטה שלכם.אפשר להדליק אצל הסבא והסבתא ואחר כך בבית.אי אפשר גם לרצות להדליק בבית לחכות חצי שעה ואחר כך להתלונן שמגיעים לקינוח.הם גרים רחוק.מה לעשות?

2.ביקשו לא להגיע ביידים ריקות- מבינה שיש הרבה אנשים.טרחה גדולה והרבה עבודה וטרחה לפני ואחרי להורים, מקובל שכל אחד מביא משו.אפשר לקנות.לא ביקשו רק מכם.

3.שינה- כאשר מארחים עם הרבה אנשים, המארחים בעיקר אם הם יחסית מבוגרים, זקוקים קצת לשקט.לינה של משפחה עם ילדים מקשה מאוד- מצעים, ארוחת בוקר, רעש.ממש לא פשוט. את אומרת שבכל אופן הציעה לך לישון, למרות הקושי- אז על מה את מתלוננת? שלבעלך אמרה שקשה? כי עם הבן שלה היא מרשה לעצמה להגיד שקשה.ובשבילך היא מתאמצת.האמת? ראוי להערכה גדולה מצידה.הכי קשוח להורים שילדים קטנים נשארים לישון אחרי ערב מורכב, בטח כמו פורים.

3.אין לה בעיה שהבת תישן? זה מעצבן אותך....כן, מה לעשות, בת זה משהו אחר מכלה.הבת גדלה בבית .מניחה שאמא לא מרגישה בנח שיש בלאגן  כאשר הכלה בבית ומרגישה נח עם הבת.טבעי.

4.ביביסיטר- הסבתא לא אמורה להיות ביביסיטר.היא אמורה להינות מהנכדים.

5.המפגש הוא לאו דווקא שהסבא והסבתא יראו אותך- זה מפגש גם שבני דודים נפגשים, אחים נפגשים.יש לזה ערך חשוב.

6.בעלך לא רוצה לרצות אותם. בעלך אוהב את המשפחה שלו ורוצה להיות במחיצתם.

סליחה אם כתבתי קצת קשה.מאוד מעצבן לראות את העין הרעה שיש לכלות על החמיות ואת התמיכה שהן מקבלות על זה מבנות הפורום.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שאני לא מחשבת נכון זמנים

כמו באג כזה חח

ובכלל אני לא זריזה

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

כשלך יש עומס את אוכלת לא מסודר. לא לכל הנשים זה ככה. כשלי יש עומס אני בקושי אוכלת, יכולה לעבור גם ימים שלמים בלי אוכל או עם ארוחה אחת ביום. זה משתנה בין כל אדם, ולכן זה שהן במשרה בכירה או שיש להן הרבה עומס לא משפיע על הרצון שלהן.

גם זה שהן במשרה בכירה לא אומר שהן עמוסות יותר. יכול להיות שכמו שכתבו פה הן יודעות לתכנן זמנים נכון, או שלהן יש פחות דברים בחיים האישיים שמעמיסים עליהן או שיש להן יותר עזרה
וזה גם אופי של אנשים כמה הם מרגישים עומס וסטרס או שהם נהנים ופורחים מזה

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני