לפעמים רקע מאוד תורני הוא כר פורה לגידול דברים כאלה.

לפעמים זה לא קשור ליראת שמיים. יש אנשים עם המון יראת שמיים שלא מצליחים בעניין הזה בכוחות עצמם.

כל מה שיקרה מעכשיו והלאה, בנושא הזה - את אשמה בו

לי ניסיון כל כך אבל נראה לי שאת יכולה לרמוז בצורה כלשהיא וסביר להניח שיבין ( אולי בזמן שהוא מסתכל תגידי היי אני פה (אני צוחק))

אם התיאור הוא אכן כמו שהוא במציאות,

בפעם הראשונה עוד היה מתאים לי לחשוב שלא ראיתי נכון,

בדייט השני שזה היה קורה זה היה נגמר לאחריו.

אולי יש כאלו שמוכנות להתמודד עם דבר כזה הזוי,

אני אישית לא.

תצטרכי לפתוח את זה, אולי כדאי שתנסי למצוא דרך לעשות זאת לפני שאת מסיימת את הקשר. אולי תתייעצי עם יועצת זוגית מצליחה.

של אחד שסבל מבעיה בתחום המדובר (ואני מדגיש, שאינני יודע מה סוג, גודל והיקף הבעיה של הבחור, וייתכן בהחלט שהיא שונה לגמרי משלי), הייתי מאוד ממליץ לפתוח איתו לעומק את העניין, "ברחל בתך הקטנה".

זה מאוד לא נעים, אני מסכים, אבל מוטב לפני החתונה מאחריה...

גם אם לא תפתחי את העניין לכל עומקו, תוכלי כנראה לקלוט מהתשובות שלו את הכיוון. אחרי שיש בידייך קצה חוט, אני מציע שתתייעצי עם מישהו שמבין בנושא. אני מדגיש שלא תמיד רבנים מבינים בנושא. פעמים רבות, לצערי, הם לא, ולעיתים יש צורך באיש מקצוע.  

מהדברים שכתבת נשמע שיש כאן בעיה, והגדרת אותה יפה כשכתבת ש"הוא מתנתק", ו"כמו פיצול כזה". יש כל מיני רמות של בעיות כאלה. אני למשל "מכור לתאווה" (ושוב, ייתכן שהבחור ממש לא כזה), וההגדרות האלה מאוד מאפיינות אותי, אבל אני ואשתי גילינו רק אחרי החתונה, שיש לי בעיה, ולא סתם יצר הרע של אנשים רגילים. בעיה שהיא מוכרת לאנשי מקצוע.

למרות ששיתפתי אותה ברמה מסוימת בהתמודדות שלי עוד לפני החתונה, אפילו לא חשבנו על כיוון כזה, ולכן חשוב לי שתדעי שזה קיים (ושוב, לא בטוח בכלל שזה המקרה).

אגב, הרבנים שהתייעצתי איתם, חלקם שמות מוכרים מאוד, אמרו שיהיה בסדר ואחרי החתונה זה יעבור אבל זה לא קרה. היום לפחות שניים מהם מבינים שטעו, ושמחים על הפתרון שמצאתי לבסוף, אחרי שנים רבות של סבל.

אני לא יודע אם זו הבעיה של הבחור שאת נפגשת איתו, אבל כאשר התנהגות סותרת ערכים, ובייחוד כשהסתירה נראית כה קיצונית, צריך לבדוק לעומק מה קורה כאן, לטובת שניכם (גם הוא, מן הסתם, לא מרגיש נוח עם ההתנהגות שלו, כך אני רוצה לקוות... ואני מאמין שאם יימצא עבורו פתרון לעניין, זה ייטיב גם איתו, לטווח הארוך).

בהצלחה,

ושתזכי לבנות בית נאמן בישראל, תרתי משמע.

אבל את צריכה להכיר בכך, שכרגע ערימת הטינופת הזו, היא חלק בלתי נפרד מההתנהגות של הבחור שאת יוצאת איתו. לפי מה שאת מתארת זו תופעה ולא אירוע חד-פעמי שהפריע לך, כך שמסתבר שזה לא ייעלם ברגע.

אם את לא רוצה לפתוח את הנושא, וזה הגיוני ולגיטימי לגמרי, אז אולי כדאי שתפרדי ממנו. כפי שהציעה הלליש. בתחילת קשר, אם עדיין לא ממש נקשרת אליו, זה ודאי הדבר הנכון. וגם אחר כך זה מאוד הגיוני.

אבל להמשיך את הקשר, להדחיק את ערימת הטינופת שקיימת ולהתכחש אליה, ואחר כך אולי להתחתן איתה ולחיות לצידה 24/7, כנראה הרבה הרבה יותר יגעיל אותך בטווח הארוך.

אני מאוד מצטרף לדברי מנגינה מקורית על הצורך להיוועץ באנשי מקצוע, עם דגש על אנשי מקצוע כנים, שיודעים היטב מהי רמת ההיכרות שלהם עם בעיות ספציפיות מן הסוג הזה, ולא חושב שאם הם רופאי אף-אוזן-גרון מוצלחים, אז הם גם אורטופדים מומחים...

אם זה התמכרות, זה אומר שאני לא יכול להתמודד עם זה בכוחות עצמי ואני צריך עזרה. זה כל מה שזה אומר. עכשיו יש לי בחירה האם לקבל את העזרה, או לשחק אותה גיבור ולהיכנס לעזה לבד כדי לנצח שם את כולם.

בתורת החיים אכן מתכחשים למושג "מכור לתאווה" (והתמכרויות התנהגותיות הן אכן נושא נתון במחלוקת), ולכן בסוף החוברת הם שמים אותו במירכאות [דרך אגב, גם בתכנית הצעדים לא קובעים בוודאות שמדובר בהתמכרות, אלא שמבט על עצמנו כמכורים עוזר לנו לצאת מכבלי התאווה, וכפי שמוכיחה המציאות).

[האמת, שאינני מבין מדוע לא עשו זאת כבר בהתחלת החוברת, לשם השקיפות (שם הביאו את המושג ללא מירכאות), ומדוע לא ציינו במפורש שזו דעתם, מבלי להסתפק ברמז על כך, אבל לצערי יש עוד כמה דברים לא שקופים בחוברת, כמו אתר האינטרנט שהם מפנים אליו מבלי לציין שהם (או חבריהם לדעה) עומדים מאחורי הקמתו, ושבו הם מביאים רק דעות רבנים שמתנגדות לצעדים, ולא את דעות הרבנים התומכים, והפנייה לאתר של נוצרים שמקשרים את תכנית הצעדים לדתם, ולא לאתר "שמור עיניך" שבו יהודים דתיים צועדים בתכנית הצעדים מבלי לראות בכך שום סתירה לדתם ולהיפך].

חשוב שמי שמרגיש ויודע בוודאות פנימית שהוא באמת לא יכול להפסיק, ושתמיד הוא בסוף ימצא את עצמו בביצת התאווה, יבין שבתורת החיים לא מכירים במקום הנפשי שלו, וכנראה, בעקבות כך גם לא יכולים לתת לכך מענה...

חשבתי שהוא היה שם ובגדול, אבל מתברר שלא. זה כל העניין של התכנית. אדם רגיל אמור להבין שהוא לא יכול בלי אלוקים. אדם מכור חושב ומתנהג באופן שהוא יכול להסתדר לבד, והוא מנסה "לשבת על הכסא של אלוקים". לפני כעשר שנים הייתי בטיפול. המטפל אמר לי משהו בסגנון הזה, ובכלל לא הבנתי על מה הוא מדבר. רק בתכנית התחלתי להבין.

בתכנית הצעדים המכור בסך הכול מגלה מה שכל ילד מבין, שאי אפשר לחיות את החיים במנותק מה', בלי תפילה ובלי אמונה אמיתיות.

המכור חושב, לפני שהוא מגיע לתכנית, שהבחירה החופשית שלו היא בלתי מוגבלת, והוא יכול לבד לעשות מה שהוא רוצה (איכשהו זה מסתדר לו עם זה שהוא לא מצליח להפסיק...), כמו שמספרת מכורה לאלכוהול: "חשבתי שהחיים הם דבר די פשוט. אתה פשוט עושה תכנית לחיים, מבוססת על מה שאתה רצית, ואז - כל מה שאתה צריך, זה אומץ ללכת אחרי רצונך" (הספר הגדול, עמ' 154). זה כל מה שצריך, חושב המכור. לא צריך להתפלל על זה, לא צריך לנסות לבדוק מה ה' רוצה ולבסס על זה את החיים, לא צריך להתחשב במה שאנשים אחרים מרגישים לגבי התוכניות שלי ובאיך שהן משפיעות עליהם. כך מתנהג מכור.

בתכנית 12 הצעדים המכור בסך הכל לומד, שיש עוד אנשים בעולם, שצריך להתחשב במה שהם מרגישים. שיש אלוקים בעולם, שיש לו תכניות בשבילי, שאני צריך לכוון את החיים שלי לפי התכניות הללו.

קשה לך-לכם להבין איפה המכור נמצא מלכתחילה, ובעקבות כך, קשה לכם גם להבין את "יישור הקו" הקיצוני שהוא עושה לכיוון דרך החיים המיטבית של יהודי מאמין. אבל בסך הכול המכור לומד בדרך קשה, אמיתות פשוטות של יום יום.

זה לא שאין בחירה חופשית, זה שהמכור צריך לתת דגש חזק על שה' הוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהסיפור. שה' הוא הבמאי הראשי, שאליו פונים בעת צרה כשדברים נתקעים. אני אישית הותקפתי באירוע טרור ולא פניתי לה' באותו מצב של סכנת חיים, והיום, אני פונה אליו באופן הכי טבעי עם כל קושי שיש לי במקביל ללקיחת האחריות והניסיון לעשות מה שאני יכול כדי לפתור את הבעיה.

וכן, אני היום חי את זה ש"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו... ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו" (סוכה נב,ב). אשמח מאוד שתסביר לי איזו כפירה יש במאמר חז"ל הזה. להיפך, לפני שבאמת חייתי אותו הייתי כופר בדברי חז"ל. גם אם לא חשבתי שאני יכול בלי ה', התנהגתי לגמרי ככה.

ממש לא. אני לא מצדיק את זה, אני פשוט מפסיק להתכחש לזה.

אני מכיר בבעיה שיש לי, בעקבות כך לוקח אחריות מלאה, מוכן לעשות הכול להפסיק את ההשתוללות שלה, מחפש במלוא הרצינות אחר פתרון שבאמת עובד, מוצא אותו (נס בפני עצמו), ו... הופ! במקום ליפול כל הזמן, באופן יומיומי, במשך עשרים שנות צער, כאב ורצון למות, אני פתאום נקי כמעט שנה וחצי.

נ.ב. בעקבות הדיונים האחרונים שלנו בנושא, קצת הצחקתי אותי בשרשור אחר, כשאתה ויזהר הגדרתם את מי שמשתייך לזרם שלך, כאחד מאלה ש"הולכים עם האמת עד הסוף, בלי לפחד מה יגידו/מה יחשבו עליהם... לא נוהים אחרי הסביבה בצורה עיוורת... חושבים, מבררים, בודקים ראיות, לא סותמים אוזניים ועיניים מלראות ולשמוע את האמת הברורה, לא נכנעים ללחץ חברתי". אתה מכיר "זקן ממרא" אצלכם?

ועוד לא הבנת למה הבחורה שמחפשת מישהו כזה, מרגישה שזה ממש אבל ממש לא מתאים לה...

יש כאן חברים שמספרים על פתרון שעובד בשבילם. האם אתם מציעים משהו אחר שבאמת עובד? יש לי חבר שלמד אצלכם בבית הספר לייעוץ, לפני מספר שנים, ואפילו מאוד התלהב אז, והוא עצמו לאחרונה אמר לי שני דברים. א. אין שיטה מגובשת מספיק. יש שלל מרצים שבאים מבחוץ, ואז לא היו כלל חומרים כתובים כיצד להדריך אחרים. ב. אין מספיק פתיחות. אפילו "המטפלים לעתיד" לא באמת פותחים סוגיות רגישות כאלה עד הסוף בינם לבין עצמם.

אני באמת נסחפתי להתנצחות הישנה, אבל באמת אני מקווה שדי"מ יסכים אתנו שיש בעיות בתחום הזה, לא ממש משנה איך קוראים להן, שהן לא בגדר התמודדות רגילה של בן ישיבה (ואם אינך מסכים, אולי כדאי שתשמע ממני בפרטי כמה סיפורים רוויי סבל), וכדאי שהשואלת תברר את העניין.

א. אתה לא משם, אבל יונק מבית מדרשם, כפי שציינת.

ב. "זקן ממרא" היה ביטוי ציני שכוונתו מישהו שלא מסכים במשהו עם ראש הישיבה, מישהו שלא מיישר קו עם הלך הרוח בתורת החיים מתוך בדיקה אישית של נושא מסוים.

ג. מניפולציה לא מצחיקה. אין צורך לעבוד עבודה זרה כדי להיגמל מההתמכרות. אך אולי לפעמים יש צורך להפסיק לעבוד עבודה זרה לשם כך, וזאת במובן של להפסיק את פולחן האישיות של הרב שלי ולבדוק בעצמי את הדבר שרבנים גדולים וטובים שבדקו אותו היטב תומכים בו. כן יכול להיות שרב טועה. יכול להיות. אפילו משה רבנו טעה. ובמיוחד כאשר זה לא היה הנושא הבוער ביותר מבחינתו. למיטב הכרתי את הנפשות הפועלות, ככל שרב בדק יותר לעומק את התכנית, כך הוא תומך בה יותר.

א. נשמע מדבריך כאן, אם כי אינני מכירך אישית, שאתה די נעול על הכיוון שלהם. גם אני לומד משם דברים.

ב. התכוונתי להגיד שבתורת החיים אין לגיטימציה שמישהו יחשוב, למשל, ש-12 הצעדים זה פתרון מצוין כי הוא בדק אותו אישית, למרות שהרב טל סובר אחרת, וששאר בחורי הישיבה ימשיכו לכבד אותו, כי "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (וכפי שציינת אין היום סנהדרין!), מה שאין כן במקומות אחרים, שהאמת שאני די מחפש אותם, כי הם לא כל כך קיימים... אבל בכל זאת, יש מקומות מכילים ומאפשרים יותר.

ג. זכותך לחשוב כרצונך. אבל איך לומר זאת? אני חושב שאצל אנשים מסוימים המסקנות ברורות מראש. למשל, יש רבנים שאם יבררו את הסוגיא אם לומר הלל ביום העצמאות, או אם ראוי שגבר יילך בשרוול קצר, די ברור מה תהיינה מסקנותיהם. כדי לבדוק משהו באמת, צריך להיות נכון להשתחרר מהנחות יסוד מוקדמות. ודרך אגב, אני אישית חשבתי כששמעתי על תכנית הצעדים שזה מטופש וכפירה בבחירה חופשית, אבל אני אומר בלא הכנות, שלגמרי לא הבנתי על מה מדובר. כפי שאגב, נראה גם מדבריך...

ב. יש הבדל עצום בין נצרות לבין זה. אין שום מקום להשוואה. זה כמו שהאדמו"ר מסטמאר יגיד, שכל מי שיש לו נציגים בכנסת אסור לצרף אותו למניין. לשיטתו זה אכן נכון, אבל כאשר אדם פוסל באופן גורף יהודים רבים על פרט קטן, זה בסוף ממקם דווקא אותו בעניין שעליו הוא יוצא בחריפות כה רבה, בשולי היהדות.

מבחינת הרב טל זה אולי לגיטימי, מבחינת מי שלא בדק לעומק את הנושא, ורואה רבנים גדולים אחרים שתומכים (כמו הרב אהרן פלדמן, והרב מלכיאל קוטלר (בנו של הרב אהרן), חברי מועצת גדולי התורה של אגו"י בארה"ב, ועוד רבנים רבים גדולים מארה"ב שכלל לא הוזכרו בדיונים כאן, וכן רבנים מהארץ שהוזכרו), אני חושב שאם העיסוק בנושא הוא לא מפעל חייך, כדאי שתימנע מלהכריע בו.

ג. אני מכיר קצת את הרב טל, באמת חשבתי שהוא לא כזה, החוברת קצת הפתיעה אותי. עם זאת, לדעתי, יזהר מוביל קו נוקשה יותר משל הרב טל.

ג. יכול להיות. דווקא חשבתי שהרב טל יהיה מגדולי התומכים לפי מה שהכרתי אותו. היום, מתוך החוברת, אני מבין שיש לו התנגדות לכל שיטה טיפולית שלא מיוסדת על כתבים תורניים, בדומה לרב גינזבורג, ולכן המסקנה ידועה מראש.

חשוב להדגיש, שבעניין הזה הוא מאמץ גישה קיצונית (וזה מה שהפתיע אותי בלי גם קשר לתכנית הצעדים). כי בעולם התורה של היום, ברוב המגזרים, מקובל להשתמש בכלים פסיכולוגיים ברמה כזו או אחרת. בציבור החרדי זה בכלל תופס תאוצה מאוד גדולה.

חשוב שהרב ובעיקר הסובבים אותו יבינו שכרגע הם בדעת מיעוט, גם אם כעבור כמה דורות יתברר שהם צודקים. וחשוב להתייחס בהתאם לאנשים אחרים. יותר מדי מיעוטים בהיסטוריה היהודית היו בטוחים שכל האחרים הם כופרים ורק הם צודקים.

באופן כללי, בלי קשר לסוגיה ספציפית, חשוב מאוד לדעת את מיקומך המדויק במפת היהדות לדורותיה. רוב הזרמים של היום הם חידושים מהפכניים של מאתיים-שלוש מאות שנה לכל היותר. היהדות קיימת הרבה דורות לפני זה. חשוב לדעת מה עיקר ומה טפל. מה מקובל על כל ישראל לדורותיהם ומה לא כל כך. וגם כיום, חשוב לדעת עד כמה אני תקוע בתוך הראש של עצמי ושל המגזר שלי, ועד כמה מה שאני חושב ועושה הוא מיינסטרים שמקובל על כולם ולא דבר חריג. אם תהיה לי קצת ענווה, אדע שכשאני חורג באופן משמעותי מהיהדות לדורותיה ומרוב אלו מעם ישראל שרואים עצמם מחויבים לחלוטין לתורה, יש סיכוי טוב שאני לא בדיוק במקום מרכזי במפת היהדות.

אתה בטוח בכך? זה מה שהרמב"ם היה אומר לעשות? אני דווקא מתרשם שיש לו ניחוח חסידי יותר. ויזהר עצמו כתב שהשיטה היא בת 200-300 שנה (איני זוכר בדיוק כמה).

הדיון הוא אולי על רוח ההלכה. לא מובא שם שום מקור ברור מההלכה שלפיו ברור כי יש בתכנית איסור עבודה זרה (וזאת מבלי להיכנס לפרטים רבים המובאים בחוברת שכלל אינם נכונים).

החוברת גם לא מוכיחה את מציאות ה'.

היא מניחה בבסיסה עקרונות אמוניים שאין עליהם חולק ביהדות, ודנה במציאות בפועל בתוכנית.

לעומת אימוץ שיטות טיפוליות נוצריות, שזה, אפעס, קצת פחות מיינסטרים. עולם הפוך.

הרב טל סבור שתורת הנפש צריכה להיות מבוססת על התורה של זה שברא את הנפש. במילים אחרות: מדובר בתורה ולא בחכמה, ולכן אסור לקחת אותה מהגויים.

יש הרבה נקודות שהם חכמה בפסיכולוגיה החילונית, אבל ככל שמדובר בתחום הקליני - בתחום בכללותו הוא תורה ולא חכמה.

עם כל זה, מדבור במחלוקת לגיטימית, והוא ממש לא פוסל ושולל כל שיטה שמערבת דברים גויים.

12 הצעדים זה סיפור אחר לגמרי. שם הבעיות הן הרבה הרבה מעבר לעניין הבסיסי של "לקיחת דברים מהגויים", כפי שמורחב בחוברת ובדיונים, ולכן השלילה המוחלטת.

וד"ל.

אם זה שיטתי במהלך פגישות, זה נראה לי קצת מוזר. במחשבה שנייה, יותר מקצת.

אפילו אני כמכור מכף רגל ועד ראש לא הייתי נוהג כך בזמן פגישות. הרי אני רוצה להיות טוב, אני בא לבנות סוף סוף בית בקדושה ובטהרה ולשים את כל הזבל בצד לנצח נצחים. זמן של פגישה אמור להיות זמן שבו אני רוצה לשכוח את הצד הזה שבי. הוא יכול לחכות לאחר כך. הבחורה שאני יוצא איתה תשים לב (כפי שאכן קרה). זה נראה מוזר. אני חושש שיעוטו עליי אחרי השימוש במילה, אבל, כן, זה נראה קצת כפייתי...

ואגב, אולי תסביר לי מה זה ה-^^^^.

בתור אחד שאינו איש פורומים, אני כל פעם תוהה.

יש הרבה דגים בים.

אם הוא אכן סובל מהבעיה שתיארנו, מסתבר שהוא סובל גם מהכחשה עמוקה.

אבל יש בחינה של "ניכרים דברי אמת" ובמיוחד ככל שהשאלות שלך יהיו ספציפיות וברורות יותר, תוכלי לקבל תמונה ברורה יותר (אפילו תגובה של מבוכה, או משהו כאוב ומפוחד בעיניים מלמדים הרבה).

אבל, לצורך העניין, יכול להיות גם בחור שתצאי איתו, שסובל מבעיה בתחום, ואצלו זה לא יתבטא באופן הזה, כך שגם לא תדעי בכלל. אולי כדאי תתייעצי עם מישהו שאת כן סומכת עליו. עם זאת, אין בן אדם שאפשר לסמוך עליו באופן מוחלט, ולכן אין מנוס אלא לפנות ליוצר האדם ולבקש ממנו שיעזור לך, וכפי שכתב ה' יושיעני.

ורק טיפ קטן בנושא התפילה מניסיון אישי: בתקופה האחרונה מאוד עוזר לי לפנות אליו מתוך בטחון שהוא אוהב אותי ורוצה לעזור לי. זה משפיע מאוד על סגנון התפילה שלי. במקום להתבכיין ולהתפלש ברחמים עצמיים ובדמעות על המציאות הנוראה שאני נתון בה, אני מבקש ממנו בטבעיות ובפשטות, כמו שאני מבקש ממישהו שאוהב אותי להעביר לי את המלח. מאז, התפילות שלי פתאום נענות הרבה יותר (פעם, מזמן, קראתי שהרב קרליבך אמר משהו בסגנון, אבל לצערי לא יישמתי...)

כמו שכבר העלו פה, לא לגשת לנושא בצורה ישירה.

לדבר על זה כתופעה שראית אצל אנשים וכדו'.

אם הוא לא ירגיש מותקף, סיכוי רב יותר שלא ירגיש צורך לשקר.

לא עם מישהו שרוצה להתחתן.

מי שרוצה אותך, את מעניינת אותו והוא לא יסתכל על אחרות , לפחות לא עד שישיג אותך.

מי שרוצה רק להתחתן, ברור שיסתכל על אחרות, כי עם כל אחת הוא יכול להתחתן.

אבל את יודעת מה? זה לא נושא לתשעה באב.

וזה דווקא כן נושא לתשעה באב - בניין הבית...

גם אם בסוף התהליך תאלצו להיפרד, תעשי איתו חסד גדול בכך שתנערי אותו.

"הכל סובב את האשכנזים". 

מדובר בבחור תורני בשיעור ט'. מצד האמת גם בחור בישיבה תיכונית יודע שאסור לו להתבונן בנשים לא צנועות, אבל כאן חוסר המודעות עוד יותר לא מתקבל על הדעת.

"הכל סובב את האשכנזים". 

לומר ליועצת מראש על מה את מתכננת לדבר, ועל האופן בו את מעדיפה שזה ייעשה

ולתת לה להוביל את הדברים.

כך שאם החלטת שאת לא מעוניינת בקשר, במידה וזה יתגלה לך, על אף מעלותיו הרבות,

בקשי מהיועצת שבמידה והוא יתוודה,

לא תרצי שתתעמק מידי בנושא ותאריך..  

(ובכל זאת, מממליצה שוב. להעזר ביועצת, ולבצע את השיחה פנים מול פנים מבלעדיה)

לדעתי טוב עשית, ממש ממש בהצלחה!!!! מקווה שיוסרו החששות, והוא יקבל את הדברים ברוח טובה..

זה מאוד מאוד יפגע בו. את חייבת ליידע אותו מה נושא הפגישה מבעוד מועד.

סליחה שאני מבלבל אותך אבל נראה לי שאת לא מגיעה פתוחה מספיק. החברה קצת תלו את הבחור על עץ גבוה, ועשו לו משפט שדה שלא בצדק.

הבחור נשמע לי בסדר עם נטיות רגילות וטבעיות שלא צריכות להדאיג יוותר מדי. כפי שכתבתי מקודם, ברור שהוא יודע שיש בעיה בלהסתכל, והוא כנראה בנה לעצמו מחסומים בדרכו שלו. המחסומים שלו היו אמורים לחסום כבר מזמן אלא שהמציאות איתך קצת גרמה לזה, הוא נהיה יותר פתוח כדי לקבל אותך וההסתובבות אתך בחוץ כשהוא 'פרוץ' מביאה אותו לבילבול כשהוא נתקל בו. בילבול שהוא לא מודע אליו. בילבול שנובע מסקרנות. סקרנות של ילד שרואה פתאום טלויזיה בפעם הראשונה. להיפגש בעור חשוף זה מסקרן ומבלבל. הסקרנות הזאת מנתקת אותו לרגע.

ככה נראה לי לפחות כי אם הוא היה נמצא במודעות שהוא מסתכל וגם כשהוא אתך הוא כבר היה שם לב לתגובה שלך. הוא יודע שאת נמצאת שם איתו ורואה אותו ובכל זאת הוא לא יודע כלמה את מתרחקת ממנו כל התקופה הזאת.

אני מסכים מאוד עם 'לעולם חסדו'. תנסי כן לצפות לדברים חיוביים ממנו ואל תנעלי על מה שכתבו כאן.

בהצלחה עם היועצת, ושנשמע ממך רק דברים טובים בע"ה!

נראלי גם כמו רז. ויזהר, שבחור בשיעור ט' כבר יכול לחוות הרבה עליות ומורדות בעבודת ה' (ונ"ל שבמיוחד אחרי אכזבות רבות בעולם השידוכים וצפייה לא ממומשת לחתונה) וזה לא חייב להגיע לידי ביטוי בהרגלים כמו שמירה על הסדרים או באמונות ודעות, אבל כן בכל התחומים הרגעיים שדורשים את כח הבחירה עכשיו במיידי (כמו שמירת העיינים - ובפרט בנושא הזה שהכוח המושך והיצר חזקים מאד וכשהלוחם חלש המלחמה מוכרעת מלכתחילה). ואין צורך בכלל לומר שמדובר בבעיה שורשית, אפילו אם היא כבר הפכה להרגל. כל הרגל אפשר לשנות, הכל תלוי בעבודה. ממילא יוצא ציור של בחור תורני עם שאיפות גדולות שצריך עוד הרבה עבודה והתחזקות, אבל נמצא על הרצף לא משהו חריג. נ"ל שהמקום שלך במצב כזה הוא קודם כל, כמו שאמרו פה, לפתוח את הנושא אין מנוס מכך ולבדוק מה הוא אומר בקשר לזה ובעיקר איפה הרצון שלו, אם יש רצון אז אפשר להתחיל לעבוד ואפשר להפוך את העולם, ואז באמת המקום שלך בהקשר הזה יהיה הרבה תמיכה ועידוד ועזרה (כמו כל זוג נשוי במידה כזאת אחרת). ואם אין רצון אז צריך הרבה תפילות. לסיכום נראלי שמילות המפתח פה הם רצון ועבודה.

בהצלחה ובשו"ט!

סתם כיוון מחשבה...

אמרת שהוא עמקן. 

יכול להיות שכשהוא שקוע עמוק באיזה נושא עיניו משוטטות למקומות שבטבע כל גבר נמשך, והוא פשוט "לא שם" בשביל לשים לב.

אולי תנסי לדמיין את עצמך בשיחה עמוקה, בטלפון נגיד, ומישהו מולך מחטט באף. (חיפשתי משהו רחוק ומוזר...הדוגמא מגעילה אבל תנסי לצייר משהו בסגנון)

את יכולה לדמיין את עצמך פתאום קולטת שאת בוהה בו כבר כמה שניות?

ואולי, למרות שלא שמת לב, דעתך קצת הוסחה מהשיחה העמוקה?

ולא שמה לב שערבי מולך שולף סכין?

זאת דוגמא יותר מתאימה לנידון.

"ריחוף" כזה יכול להיווצר רק כשאדם כבר כל כך רגיל בחטא, עד שהוא שוכח אפילו להסתיר את עצמו מפני פגושתו.

יש מציאות כזו שאדם הוא רחפן או שקוע במחשבות,

לכן הוא מסתכל אבל לא באמת מתעמק במובן הלא טוב של המילה

העיניים בכיוון מסוים, אבל הן לא בוחנות ובמיוחד שלא על מנת להסתכל ולחוות!

המציאות הזו קיימת,

אולי היא לא מוכרת לך,

אבל היא שם, ואין מקורה בחטא כלשהו.

מכירה את זה מהצד הנשי, והגברי כאחד.

של בחור ישיבה, דוס, תורני, מקפיד, או כל שם אחר שתבחרי לו, ש'מרחף' ולא שם לב שהוא בוהה בבחורה עם גופיה.

שימי לב לתיאור שלה:

הלוואי.. - לקראת נישואין וזוגיות

אם את מכירה כזאת מציאות שנובעת מריחוף נטו - אשמח לשמוע. בעיני זה חידוש גדול, וכנראה הוא מצביע על בעיה קלינית של ניתוק קשה מהמציאות.

אבל יש מציאות כזו

והתיאור שלה...

הוא בעיניה הסובייקטיביות בלבד. 

לא על סמך זה מכריעים הכרעות וחורצים את הדין

ואני מעלה אפשרות נוספת:

יתכן שהבחור בתקופה של משבר רוחני וייאוש בכל התחום הזה, או אפילו בדאון כללי בעבודת ה'.

כדאי לפתוח את זה מולו ממקום מאמין ולא חשדני. ואולי הוא יפתח ליבו בפניך.

אם את רואה שהוא באמת במקום גרוע באופן זמני, אבל זה כואב לו, והוא רוצה לחזור בתשובה ולהיות במקום טוב יותר - זה אומר שיש מה לדבר. אולי הוא צריך עזרה, יעוץ וכו'.

יכולה להיות מציאות שבחור בשיעור ט' הוא בבחינת "זקן שאינה לפי כבודו" והוא מתבייש ללכת להתייעץ עם רבנים בישיבה וכדו', וצריך לדברן אותו ולשכנע אותו.

לא רק נוכלים גדולים כמו שיינברג. הוא דוגמא קיצונית, אבל דיכוטומיה מסויימת בנפש, שיוצרת מצג שוא חיצוני מול עולם פנימי אחר - זה משהו נפוץ מאוד בעולם.

די נראה לי שזה העניין, ושיחה על העניין הזה תוביל לאחת משתי תוצאות אפשריות: א. הוא יסגר ויתנגד. מן הסתם זה יוביל באופן מהיר לפיצוץ ולסיום הקשר. ב. הוא יפתח בפניך צוהר לעולמו הפנימי. זה יהיה כואב ולא פשוט, אבל עשויים לצמוח מזה דברים חיוביים, הן בנוגע לתהליך של תשובה אצלו, והן לקשר שלכם.

ההיתכנות של כל אחת מהאפשרויות היא לא מקרית. ככל שהמציאות של שתי העולמות היא יותר עמוקה - כל הוא פחות יהיה מוכן לחשוף אותה ולנסות לתקן אותה. עצם ההסכמה להיחשף ובעצם לשבור אותה - מראה על רצון לתיקון.

יכול להיות שהמצג החיצוני הוא ביטוי של אחד הצדדים האמיתיים שמתנגשים בפנים.

ולגופם של דברים, עם כל הכאב על הבחור, זה נשמע שיש כאן בעיה חמורה, שאי אפשר להתעלם ממנה.

או שמצליחים למצוא דרך להתמודד או שכדאי לחתוך.

כמו שאמרו פה, זה שזה קורה בפגישות, זה סימן מאוד מדאיג.

אני לא מבינה בזה אבל יכול להיות שבאמת לא היה ולא נברא כלום, ופשוט צירוף מיקרים, אולי משהי בדיוק עברה והוא לא שם לב וכו'... גם 3 פעמים בתוך 4 חודשים של היכרות זו לא תופעה כל כך מובהקת... אל תמהרו לחרוץ את דינו.. אבל בכל מקרה שווה בדיקה..

דרך אגב, זה שהוא נופל בעניין מסויים לא סותר את זה שהוא יכול להיות אהוב ומדהים בשאר הדברים.. אבל תזכרי שהעניין המסויים הזה הוא מאד משמעותי לחיי נישואין, לכן אם את מגלה שבאמת יש בעיה (ולא בגדר אולי) כדאי לחשוב על זה בכובד ראש ולראות כמה הוא רוצה לצאת מזה..

כשהוא מציג את השקפותיו התורניות, למשל, הוא באמת מאמין בזה. אבל זה לא מחובר לצדדים הנמוכים שבו ולמעשה.

ועדיין, גם אם הבעיה היא שהוא לא מושל ביצרו ברמה הבסיסית בתחום הזה [עד שהוא לא נמנע מלהסתכל כך בנוכחותך], זה משהו שהכרחי למצוא לו פיתרון לפני נישואין.

ואפילו אם ניתן 50% סיכוי לאפשרות של הרחפנות, עדיין גם הסיכון של 50% מצריך פיתרון.

לכן ההחלטה לפתוח את זה גלוי נראית לי החלטה נכונה.

ומיד אחרי תשעה באב- האבסורד..

בנים וגם בנות לא משנה מה הרמה התורנית קשה להם לא להתבונן על המין השני,אין גבר או אישה שלא חווים את זה,מהצדיק הכי גדול עד "הבחור הפשוט".

לא אמרתי שזה תירוץ,אמרתי שאין מצב כזה שאף אחד לא יצליח לא משנה מה הרמה התורנית,ואני אומרת ב"ה שזה לפחות בהרבה מקרים נגמר רק בלהתבונן

"הכל סובב את האשכנזים". 

אני בכל זאת מהצד השני אבל נראלי אתה מגזים..

תוסיפי לזה את העובדה שזה בא בכל מקום ובכל זמן, לא רק ביום כיפור. גם בזמנים הכי קשים.

ושאף אחד לעולם לא ידע האם עמדת בניסיון או לא.

אביה - משל נאה ומדויק מאוד. תודה!

לפי המשל שלך זה נשמע קשה בטירוף... אבל אם זה באמת ככה אז אני מעריצה את כל מי שעומד בזה.. בהצלחה.

גם את אלה שמנסים..

ואם ניסיון להבין נותן לגיטימציה אז יש כאן בעיה בתפיסה שלך... מזכיר לי את הדיונים על 12 הצעדים

(סליחה, סליחה. לא אמרתי כלום).

גם אם אפשר להתגבר על הניסיון, אם האדם (הספציפי הזה, או כל אחד אחר) לא התגבר עליו - זה לא אומר הרבה. צאי וראי על כמה ניסיונות את לא מתגברת.

הדגש של אביה היה רק לסבר את האוזן שמדובר בניסיון הקשה ביותר עבור בנים, בפרופורציות שאת לא מסוגלת להבין. זה הכל.

אני מבין מאוד את הקושי, אך כמו שאמרת - זה לא פוטר מלהילחם. בכלל. ועם זאת - אני מבין מאוד שזה קשה.

כשאת לא מנסה להבין את הקושי ואומרת "קדימה לעבודה" זה משדר זלזול בקושי ובאדם שעומד מולך (שקשה לו!). וממילא גורם חוסר חשק לעבוד. הפוך ממה שניסית להשיג. לעומת זאת, אם את מנסה להבין כמה זה קשה, ואז אומרת "זה מאוד קשה, הרבה יותר משאני מבינה, אבל התפקיד שלך הוא להתגבר על זה, אז קדימה" - זה יוצר את התנועה הנכונה.

אם תבהירי שהבנת הקושי לא מפחיתה מחומרת הנפילה לא תחלישי אף אחד.

איזושהי לגיטימציה. אז- חס ושלום, אני ממש לא נותנת לגיטימציה לנפילות בנושא. שיהיה ברור שכל נפילה כזו היא דבר מגעיל ודוחה מבחינתי וזה שזה קשה זה לא אומר שמותר להרים ידיים..

אני יודעת שזה היה נשמע כזה "אשרי מי שמנסה להתגבר כנגד כל הסיכויים" אז אני חוזרת בי- גם אם זה קשה זה לא פותר אתכם ממאמץ. ובאמת כנראה עם הקושי העצום מגיעים גם כוחות עצומים שרק צריך למצוא אותם בפנים ולהאמין שהם קיימים. 

דרך אגב- נראה לי דווקא בנות כן צריכות להיות מודעות לקושי כדי להתחזק בצניעות ולהבין השלכות חמורות וסבל שגורם חוסר צניעות.

מלחמה אבודה מראש. כי זה בדיוק מה שהיצר מנסה להגיד. אז אני רוצה לאמר הפוך- זה לא כנגד כל הסיכויים! אתם יכולים להתגבר, בטוח, אחרת לא הייתם מצווים על כך..

[ונוסף בעריכה: הוא באמת נשמע בחור מקסים.]

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.