ואולי זה כן אבל זה בטוח לא בעייתי.

זה לא שאני האידיאל אבל אני לפחות (בהגדרה) שואף לאידיאל והוא לא.

והתורה היא היא הדרך הנכונה.

זו לא דעה שלי או שלו. זו דעה של מי שאמר :והיה העולם.

אא"כ אתה מדבר על רפורמים.

הם סיפור אחר.

ועל פי הברייתות לפחות מאז יש שתי גישות לקירוב.

להגיד שהיהדות היא אחת זו סיסמה יפה לסטיקר אבל הבעיה היא שזה לא נכון.

ישנה יהדות אחת.

אך דרכים שונות ליישם אותה. ולחיות על פיה.

מי אמר שהדרך שלך להבין את היהדות היא הנכונה?

אם תרצה באישי.

אשכרה הערתי מישהו בבית מרוב צחוק...

אם אתה לא בטוח במאת אחוזים שהיהדות אכן נכונה- אז בשביל מה להילחם על הר שאגב- מתבססת על היהדות...?

אבל לא חפץ להגיד למה כי זה עלול לעצבן את דמי ולגרום לו לכתוב שטויות.

כלומר- לא לך.

אגב- אשמח גם לדעת מהי ההוכחה שלך לאמיתות היהדות...

אני שואלת את מי שהתחזה לדימ וכתב במקומו...

ואם לא היה מובן עד כאן אז- <צ>

אא"כ יש לך פצל"ש שדומה להפליא לניק שלך התכוונתי לאמירה/שאלה שלך שנכתבה למעלה.

אז יש לי שאלה אחרת. אבל לא אנצל"ש...

היהדות- מושג גג לכל מה שקשור לתורה ולמצוות.

לא דרך ספיציפית כלשהי.

אבל אם טוב לי עם זה- אז מה רע?

בסופו של יום כולנו רוצים להפיק את המירב/מיטב מהחיים.

וזו דרכי להשיג אותה.

אם יש לך דרך חלופית- אתה מוזמן להציג אותה.

תהום פעורה בין הגדרה מידתית של זרמים לבין יסודות חשיבה שהתבטאו ע"י בית הלל ובית שמאי,זאת מבלי להכנס לעובדה שהלכה כ.. . אי אפשר לקרוא למושג יהדות, רב פנים בשל כך,יש בזה הגזמה

אתה מציג ברירה בין דרך ללא מוצא ובין דרך עם מוצא כלשהו.אותו מוצא יכול להיות נע בין קשת רחבה ממוצא דל עד למוצא עשיר,ובדר"כ הממוצע הוא בהחלט בעל משקל חיובי.אז איפה כאן ההתלבטות ? אדם צריך להיות מושלם כדי לעזור לאחרים במה שהוא יכול ? זה לא מתקבל

אבל לא נראה לי שיש אמירה "אני (באופן פרטי) האידיאל" - לפחות אני מאוד מקווה שלא. נראה לי שזה יותר "ישנה דרך חיים, שהיא לדעתי דרך החיים הכי טובה ליהודי, שייתכן ואתה לא יודע עליה מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת אם ללכת בה או לא". אני יודעת ששנה אחד בצימר, ילד ראה את בעלי מתפלל על הדשא ושאל אותו "מה אתה עושה?" (ילד כבן תשע). בעלי הסביר לו שהוא התפלל, ואז הילד שאל "מה זה להתפלל?"  ברור שמישהו במצב כזה לא יכול באמת להחליט אם ללכת לפי התורה, כי אין לו מושג התחלתי מה זה ללכת לפי התורה. 

אדם כן צריך להאמין שהדרך שהוא הולך בה היא האידאל. אחרת למה הוא הולך בה?

נכון שיש גם דגשים הנובעים מנטיות נפשיות, אבל יש הרבה שנוגע לאמת מוחלטת ולהשקפות. לא צריך לפסול דרך אחרת, אבל בהחלט אפשר להאמין שהדרך שלי היא האמת, וממילא גם לנסות לשכנע אנשים ללכת בה. 

מסופר על הלך אחד שנקלע לקלוייז במהלך יום הכיפורים. חזותו של אותו הלך הייתה

מרשימה מאוד וכולה אמרה כבוד. הדרת פניו וזקנו היורד על פי מידותיו המריצו את הגבאי

למצוא לו מקום בקלוייז לפי כבודו ומעלתו. ואכן, ההלך שכבר הספיק לרכוש לו מוניטין לא

איכזב. כל תפילותיו היו בדביקות עילאית. ציבור המתפללים שזכה להיות בקרבתו שמעו

את מילותיו היוצאות מפיו כמונה מרגליות. במיוחד שמו לב שכאשר הוא מגיע באלקי נצור

למילים "ונפשי כעפר לכל תהיה" הוא חוזר עליהן בהתלהבות שגדלה מפעם לפעם עד

שכמעט היה ניתן לחשוב שכאילו התאדה והפך להיות אוויר. וכנראה... היה באמת מי שחשב כך.

אורח נוסף שנקלע אף הוא לעיירה הקטנטנה החליט לבא לאחת התפילות ביום הקדוש.

בעוד הראשון היה אחוז בסרעפיו השני סירך את דרכו למצוא לו מקום מנוחה בקלוייז

עד שמצא כמובן את מקומו הפנוי לעת עתה של הראשון, מבלי לדעת שזה רק לעת עתה.

הוא התיישב במקומו בשיא הטבעיות. כשסיים ההלך את תפילתו וראה שיושבים במקומו

נתקף בחמת זעם על האורח השני והחל לירות מטחים של נזיפות על הפגיעה בכבודו.

לאחר התפילה ניגש אליו אחד המתפללים ושאלה בפיו: הרי אתה בתפילתך עשית את עצמן לאין

ואפס וכ"כ הקטנת את עצמך, ולמה זה פתאום כילית את חמתך באורח שפגע בכבודך?

ענה לו הלה: בתפילה הייתי לפני הקב"ה. לפניו אני באמת לא כלום. אך לפני אותו נבל - שווה גם שווה!...

ודון מינה ואוקי באתרין.

כלפי הזולת, ואתה פטרת את זה ע"י שפלות כלפי הקב"ה.

אריק רוצה שנפשנו כעפר לכל תהיה.

אך מה שטענתי שרק "פסחת" על שאלתו של אריק.

"הקב"ה זיכה אותך" - מי אמר שאותך הוא זיכה ואת השני לא?

"מתוך אכפתיות כלפיהם" - מי אמר שהם צריכים את האכפתיות שלך? מהי ההנחה העומדת בבסיס האמירה הזאת?

זה נכון שהאדם, ע"פ תפיסת עולמו שלו, עושה חסד עם הזולת אך:

א. זה רק ע"פ תפיסת עולמו (כל עוד לא הביא את האחר לחשוב כמותו...).

ב. החסד לא בהכרח מחפה על תחושת עליונות.

אנן סהדי שהוא לא בעל אמונה

2. אמונה היא דבר חיוני, ואם אכפת לי מחברי ואני אוהב אותו,

אעשה כפי יכולתי לאפשר לו אותה.

הבחירה לחלוטין בידו אם לקחת או לא.

מקווה שייקח, ממני או מטובים ממני.

3.

א. אני באמת מאמין בתפיסת העולם של היהדות, 

ומי שבאמת מאמין בתפיסת עולמו - ישתדל ליישמה במעשים.

[כל עוד מישהו אחר לא שיכנע אותו בתפיסת עולם אחרת.

שיכנע באמת - ייגש לחיות וליישם את תפיסתו החדשה.]

וכל מי ששותף לאותה תפיסה ייקח אותה גם כהנחת יסוד בדיון.

ב. זו נקודה חשובה בפני עצמה, שעליה צריך לעורר. אה"נ.

אך יושם לב (ונראה לי ששמת לב) שדבריך הם כ"מערכה על הדרוש":

היגד: מעשי ההחזרה בתשובה לחיק היהדות לא נושאים איתם עליונות משום שהם

מביאים לדרך טובה.

הבעייה היא שכל עוד האדם לא חזר בתשובה החלק השני של המשפט לא בהכרח נכון אצלו.

או במילים אחרת: הטענה שלך מתבססת, בצורה מעגלית, על הטענה עצמה. 

דומני השאלה הניצבת בתחילת הדיון היא מנקודת מבט אובייקטיבית של המשקיף מהצד.

שיש בך מספיק ידע למכור את דרך החיים הנכונה לכל מי שנקלע לדוכן שלך, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך את כל העושר התרבותי להאכיל אותו יהדות בכפית ולהביאו לחיי העולם הבא מי אמר שהוא לא בנשמתו חסיד סאטמר?

זאת ועוד, האינטרס לחברות הנרקמת בין חילוני לדתי בארגון כזה הוא לא חברות אמיתית אלא חברות לשם מצווה של להחזיר יהודים בתשובה שזו בעיה אחרת נסתרת גם היא.

בס"ד

כל יהודי קרוב לה',

כי יש בו חלק אלוקא ממעל.

כל יהודי הוא בן יקר של הקב"ה, ואח שלי.

להראות ליהודי אחר את הדרך לבטא את החלק האלוקי שבו,

ממש ממש לא קשורה בהתנשאות.

להפך ההתנשאות אומרת-
"אני תלמיד חכם יקר וחשוב, מה אכפת לי אם יהודי רחוק ומתבולל הניח תפילין או לא?

מי צריך את קיום המצוות שלו?
רגע אחד של לימוד תורה שלי שווה הרבה יותר מהנחות תפילין של יהודים שלא מבינים מה הם עושים"

אבל אם אכפת לי מיהודי שני,

ואני מעריך את חסדי ה' שנתן לי את הדרך להתקרב אליו עוד ועוד,
ולהפוך את זה ממשהו פנימי שטבוע בי למשהו מודע שמנהל אותי,

אז אני לא אהיה מה שנקרא בחסידות "צדיק בפרווה",

אלא אבין שכל יהודי אחר יקר לקב"ה לא פחות ואולי יותר,

ולכן ישמח את הקב"ה שאני אעזור לו להתקרב אליו.

קירוב כאלו שנראים רחוקים,

זה לא לקרב אותם אליי, למה שאני מאמינה בו וכ',

אלא לקרב אותם לעצמם האמיתי.
לחלק אלוקא ממעל שגלום בהם.

אם אני הייתי ממציאה את התורה, וחושבת שהיא מופלאה וכל אחד צריך ללמוד אותה עוד מילא,

אפשר להסתכל על זה כעל שחצנות, (אם כי אפשר לראות את זה גם כרצון להעניק)

אבל היות והקב"ה הוא זה שכתב את התורה,

והוא זה שאליו אנו מקרבים את התודעה של יהודי שני,

והוא נמצא בתוך אותו יהודי לא פחות מאשר בי,
אין שום מקום של התנשאות, אלא רק אהבת ה'- שרוצה לראות את בניו יותר קרובים אליו,
 ואהבת ישראל.

ברור לי מאד שנשים הבאות לשיעורים שלי קרובות לה' מאד מאד.

אני לומדת מכל אחת מהן בלי סוף, ויש עוד הרבה מה ללמוד.

כי לכל יהודי יש מה לתת ליהודי שני.
מצד שני אם בהשגחה פרטית זכיתי להתוודע לתורה,

אז לשמור את זה לעצמי??

ולסיום

אם היית מוצא עמותה שנותנת שק זהב לכל יהודי שגר בארץ ישראל,

וקיבלת את השק שלך, וראית שזה אמתי וללא שום כוונות צדדיות,

היית מספר על זה לכמה שיותר יהודים שיבואו להינות מיזה,

או שהיית חושב שזו התנשאות לחשוב שהם לא ימצאו את זה לבד?

זה לא נכון להשוות דווקא בגלל מה ששינית, זהב איננו יהדות, כשאני מחלק זהב אני לא בא בשם ערכי הזהב.

את כל שאר העולם למצב שלך,

זו אכן שחצנות ולא נראה לי שתצליח בדרך הזו לשכנע אנשים ללכת איתך..

רק שהמטרה של ארגוני קרוב הרחוקים שונה-

הם יוצאים מתוך נקודת ההנחה (שאני מקווה שאתה מסכים איתה) שהתורה היא האמת והאור

ושכל מטרתנו בעולם זה לפעול על פי התורה, כי ככה יהיה הכי טוב לאדם כפרט ולעולם כולו

ולכן הם רוצים להראות לאנשים אחרים את האור הזה שהם נחשפו אליו

אבל אף אחד לא חושב שהוא מושלם, להפך, לדתיים יש לא פחות מה לתקן מאשר לחילונים,

רק שדתיים בעיקרון אמורים לדעת מה האמת רק שקשה להם לפעול לפיה, וחילונים לרוב לא יודעים בכלל מה האמת

לכן רוב הארגונים פועלים דווקא מול חילונים כי זה השלב הראשון- "וידעת היום והשבות אל לבבך..." קודם כל לדעת

אגב, מסכימה שחשוב לא פחות לקרב דתיים ולעזור לכולם, כולל האדם עצמו, להתקרב לקב"ה

לרוב ארגונים אלה הם סקטוריאליים להחריד שמנסים להראות רק פן אחד ביהדות ורק אני הוא הצודק, אם כי יש מעט שכן רבגוניים עד כמה שאפשר אבל הם מועטים מאוד.

ארגונים אלה לרוב רוצים להראות לא למה היהדות צודקת אלא למה היהדות לפי תפיסת ראש הארגון או החסידות צודקים.

הרי אתה בעצמך אמרת שיש דרכי קירוב שונים...

כלומר - האם אתה רוצה שכל "מקרב", יציג כמו בתערוכה בפני ה"מתקרב" את כל מגוון השיטות הרחב שיש ביהדות?

דבר כזה לעניות דעתי יגרום לכאב ראש רציני למתקרב ורק ירחיק אותו...

מה גם שכמובן, כל "מקרב" כזה בקיא בדרך כלל בעיקר בשיטתו הוא... נראה לי שלא יהיה קל לחב"דניק או לברסלבר או לרב אמנון יצחק להסביר למתקרב מהי, למשל, שיטתו של הרב קוק בנוגע ליהדות...

אז ענה רק על זאת - האם יש "יהדות" שהיא דבר בסיסי בפני עצמה שאפשר להוכיח "עליה" שהיא האמת, או שה"יהדות" היא לפי תפיסתו של כל אדם, ולפי ה"זרם" אליו הוא משתייך ואז בהכרח שהוא חייב להסביר למי שהוא רוצה לקרב, את היהדות על פי תפיסתו...

אמנם עבדתי בארגוני קירוב רחוקים כמעט שלוש שנים אבל קטונתי מלהגיד להם איך לפעול אבל אני מספיק מעורה כדי להבין שיש כאן משהו חזק ומפוספס בגישה שלהם.

אני לא מכיר אדם שיוכל לעמוד בצורה מיטיבית ומושלמת בגדרים שנראה שבשבילך "יספיקו" כדי לא לקרוא לו "שחצן" ש"מאמין שרק הדרך שלו נכונה".
או כמו שכתבת כאן באחת התגובות: "ואולי הוא בכלל חסיד סאטמר בנשמתו". סורי, לא מוצא דרך שהמקרב יסביר בערך 30-40 שיטות (לפחות) למתקרב בעת הקירוב. לא יעבוד...

אז כאשר זה או שיהיה קירוב עם מעט "שחצנות" כהגדרתך, או שלא יהיה קירוב העיקר שלא תהיה ה"שחצנות" הזאת - לפחות לי אישית ברור מה עדיף. מה אתה חושב שעדיף? (משתי האפשרויות הנ"ל בשורה הקודמת שלי...)

אני חושב שישנם ארגונים שמצליחים יפה מאוד לקרב בלי הגישה הזאת.

מי שמתנשא לא משפיע. חד משמעית.

מי שבא עם לב פחות ממקום של שווה

טעמתי טוב ומוכן לחלוק עם אחרים

למה שאני אהנה לבד?
הוא ישפיע

הלב מדבר. השאר שטויות

ראיתי כמה מתנשאים שמעבירים שיעורים לאלפים.

אני לא חושב שלאדם הממוצע יש חושים בריאים לעמוד מול רב כריזמטי.

(והפצצה הזאת, אגב, כבר התפוצצה מזמן).

כל מערכת של משפיע-מושפע בעולם עובדת כך, גם אם לא נעים לחשוב על זה.

רב מלמד תלמיד כי הוא חושב שהוא יודע יותר.

אבא מחנך את בנו כי הוא משוכנע שהוא מבין את המציאות יותר טוב מבנו.

בעל מנהיג את ביתו כי יש לו בטחון בדרכו ובשאיפותיו.

ראש ממשלה מנהיג מדינה כי לפי דעתו יש לו כישרונות ויכולות שלשאר הציבור אין והציבור צריך אותו.

בקיצור היתרון הוא עובדה קיימת. אם זה גורם לניפוח החזה ולתפיחת האגו, זאת כבר שאלה אחרת

שנכונה באותה מידה לכל כישרון שהאדם ניחן בו.

ולא לרוחי הן אותן תשובות מתחנפות לשאלה הזאת, דוגמת: גם לי יש הרבה מה ללמוד ממנו, זאת רק הידברות

הדדית וכד'. שאולי נכונות הן כשלעצמן, אך הן מתחמקות מגוף השאלה.

וכמובן אי אפשר להתעלם מההיבט הפוסטמודרניסטי של השאלה ששוטף אותנו מכל צד,

ביודעין ושלא ביודעין.

האם עשיר שנותן צדקה לעני הוא שחצן ? 

- התשובה היא שא' זה לא מוכרח, וב' גם אם כן זה לא משנה.

ואסביר: עדיף לעני לפעמים לקבל את הצדקה יחד עם התופעת לוואי הזאת.  

וגם מצד העשיר נניח שהוא לא התגבר על כל הצדדים הנמוכים שלו על הגאווה ועל האגו, האם יעלה על הדעת שכאשר עני יבקש ממנו צדקה הוא יענה ויאמר, הבט ידידי אני בשום אופן לא מוכן להתנשא עליך, מצטער לא אתן. אלא יתן ויתן ויעשה תשובה על הגאוה ויתקן את מידותיו הרעות.  

ולעניננו, הגישה שלי לקרוב היא בדיוק כמו בדוגמא של העשיר, אני אומר לעצמי שאני זכיתי למשהו שחברי לא זכה ואני משתדל לתת לו, וגם אם מתגנבות לכאן אי אילו נגיעות של גאווה והתנשאות - לא זה מה שיקבע.

ובנוסף צריך לזכור וזה מה שלמדתי באי אילו ספרים בתורת החסידות - שגם אם אתה יודע יותר מיהודי אחר, שומר יותר מצוות למדת יותר תורה - חייבת להיות איזו נקודה שהוא משלים אותך, שאתה יכול לקבל ממנו - שהוא יותר ממך. 

ולכן עליך להיות כלפיו  בענווה ועל זה נאמר בפרקי אבות והוי שפל רוח בפני כל אדם.   

לעניות דעתי - לשאלה הזו אין נפקא מינה למעשה.

כלומר גם אם הגישה היא של עשיר מתנשא - יש מקום להשפיע, כמו גם חובה לעשות תשובה על הגאווה הזו. (אלא אם כן הגישה הזו גופא גורמת לאנשים להתרחק, ואז וודאי שאין טעם כי בכל מקרה צריך להיות באופן המתקבל ).

ואם נדייק בדבריך, נבוא ונשאל מה ההבדל בין המושגים: "משפיע מתודעה של עשיר", או "חבר אוהב ודואג". 

הרי גם עשיר משפיע מן הסתם בגלל שהוא דואג לעני, וגם החבר הדואג - דואג כי חברו מסכן ועני ( = ואין עני אלא בדעת כדברי חז"ל).  אז אני לא רואה הבדל גדול. 

והכלל שאמרתי תקף: לעולם בין עשיר בממון ובין עשיר בדעת, עליו לתרום לעני ממנו, ועל גאוותו והתנשאותו יעשה תשובה בינו לבין קונו.  

אם אדם חי בתודעת התנשאות,

יש לו הרבה מה להרוויח מההודעה שלך -

יטהר את תודעתו ויישר את ליבו

מה ההבדל ביניהם?

עשיר נמצא בעמדה יותר מוצלחת וחזקה, בכך אין ספק.

חבר נמצא באותו הגובה.

והעשירוּת הזו, במקרה שלנו קיימת קודם כל בתודעה:

אם אדם רואה עצמו כעשיר,

הוא יצפה להכרת הטוב על שיצא מגדרו והעניק את אשר הרויח ביושר לזולתו.

אם אדם רואה עצמו כחבר, 

הוא יתאמץ באהבה להטיב עם חברו מתוך עניין אישי,

ולא יצפה לגמול - משום שגם עבורו זה המובן מאליו.

וגם לעצם השפע שחננו ה' - הוא יזכור שהכול מהקב"ה,

ומעצם זה שהוא קיבל את השפע מהקב"ה יש לו אחריות כלפי חבריו.

שהרי גם הוא קיבל אמונה דרך שליחים אחרים (במקרה שלו - אולי הוריו או מוריו)

כשאת מלווה לחברה כסף את שחצנית?

קודם עליך להפסיק להשתחצן.

תימהוני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.

אבל בכל מקרה, אם נחזור לעניין - קירוב אינו "הוכח תוכיח". אתה לא מוכיח כאן אנשים, אלא עוזר להם מרצונם, להתקרב לתורה ולמצוות ולאבא שבשמיים.

להוכיח זה לבוא לאדם שעבר עבירה, ולהוכיח אותו על העבירה שעשה. ממה שאני מכיר את ארגוני הקירוב, הם לא פועלים ככה. מיעוטם אולי כן, אבל מה שאני מכיר - לא.

קירוב רחקוים אין אפשרות לעשות נגד רצונו של מישהו אחר. עוד לא ראיתי מישהו שמקרב בכוח רחוקים שלא רוצים להתקרב, ושזה עובד.

זה בשונה ממצוות ההוכחה שהיא גם לא קשורה בכלל לתוצאה - עצם המצווה הוא להוכיח.

​

ובכל זאת, מצינו דיונים בגדרי המצווה בדורות האמוראים. כך שנראה שלא הבינו את הדברים כביטול המצווה.

ואתה זה שתדליק ניצוץ?? מי אתה בכלל? למה הניצוץ שלך דלוק??

את הניצוץ גם אצל עצמו

אמונה בקב"ה זה ניצוץ לא רע בכלל

בין השחצנות הזאת (לי יש ניצוץ דלוק, לך לא, אני צריך להדליק לך),

לבין השחצנות ההיא (אני קרוב, אתה רחוק, אני צריך לקרב אותך).

אפשר להגיד שבשניהם אנחנו שחצנים (אני חושב שזה מגיע מנקודה אחרת, ממש לא משתחצנת, אבל לומשנה), או שבשניהם אנחנו לא שחצנים ואז השאלה היא רק מה האמת, באנו לקרב או להדליק ניצוץ (גם כאן, לא בדיוק הבנתי את הנפק"מ, וגם כאן לומשנה), אבל אני רואה חילוק לומר שאם ההסתכלות היא ניצוץ - אז אנחנו לא שחצנים, ואם ההסתכלות היא קירוב אז אנחנו שחצנים.

אבל זה לא עונה לשאלותי..

סליחה?

מי אמר שאתה הבנת נכון???

הוא לא מבין ואתה מבין??? שחצנות.

אם מישהו אומר לכם שהוא נוסע לירושלים ואתם רואים אותו נוסע לכיוון ההפוך, אל תתקנו!

שחצנות שכזו. הוא לא יודע ואתם כן?

בס"ד

פעם נכנס אל הרבי יהודי מבוגר מאד,

הוא דיבר עם הרבי על עינייניו האישיים, על החלום שלו וכ'.

בסיום שאל היהודי את הרבי מה החלום של הרבי.

אמר הרבי שבכל יהודי יש נר, וצריך להדליק אותו.
והחלום של הרבי זה שכל הנרות בליבם של כל היהודים ידלקו-

ואז תהייה הגאולה אמתית והשלימה.

 לאחר רגע של מחשבה שאל היהודי "רבי, ואת הניצוץ שלי, כבר הדלקת?"

אמר לו הרבי :"לא, אבל נתתי לך את הגפרור."

בשיחה של הרבי לפרשת בהעלותך הוא מסביר איך מדליקים ניצוץ בלב של יהודי אחר,

ואומר כמו במנורת המקדש, על ידי קירוב השלהבת שלך אל הנר שלו.

על ידי קירבה ואהבה.

הוא יופנה אל הישיבה הליטאית הקרובה או שינסו לסדרו נשמה של חבדניק?

ולחשוב שאני קיסם לפחות... אין בזה גאווה כי לא אני בראתי את עצמי 

אלא ה' יתברך נטע בי חלק אלוה ממעל, וזה הניצוץ... ואם אני לא מאמין שהניצוץ קיים

אני בעצם לא מאמין בקב"ה...

אתה יוצא מנקודת הנחה שכל המקרבים, בעצם, באים מתוך תחושות ש"להם" כיביכול יש משהו למכור. ולכן הם נחשבים ליותר עקב ה"סחורה" שיש באמתחתם.

אז ככה-

בקירוב רחוקים, אין מושג של נתינה. יש מושג של גילוי. (לגלות ליהודי את עולם התורה). עד עכשיו הוא התהלך בעולם והיה עיוור לחלוטין וכעת אני (או כל אחד אחר) בעצם מגלה לו עולם נפלא שתמיד הייתה בהישג ידו.

פעולה זו נקראת "עזרה". לא "נתינה".

הקב"ה ברא את העולם ונתן לנו, כבנים לה', את ספר ההוראות כיצד להפיק את המירב והמיטב מהחיים= התורה.

מי שהולך עפ"י ספר ההוראות: יכול להפיק את המירב מהמכשיר לעומת אחר שמתמש במוצר כפי ראות עיניו.

יוצא- שאני בתור אחת שהולכת עפ"י התורה, לעומת החוזר/ת בתשובה, חייה ברמת איכותית גבוה משלו/ה.

יהודי שומר תורה ומצוות שמקרב רחוקים- חי עפ"י אטוס שנותן לו להפיק את המיטב מהחיים. 

מעלה זו לא הגיעה בכוחות עצמו. מעלה זו הגיעה תודות לה' שנתן לנו את התורה.

שחצנות מגיעה מתוך ייחוס תכונות ויתרונות להישגים פרטיים של האדם עצמו.

יהודי שמחזיק בתשובה אומר ההפך: היתרונות הללו אינם הישיג פרטי-אישי, אלא הן מתנת שמיים בלבד.

אותה מתנה- מגלים לחוזר בתשובה. לא כהתנשאות, אלה כהכרה באמת.

יהודי רחוק גם עמד בהר סיני ואמר "נעשה ונשמע". אז מה אין לחילוני- שלי יש?

התורה נתנה לשנינו באותה מידה. שנינו "בנים לה'", גם לחילוני בסוף אנטארקטיקה. 

התנשאות ושחצנות אלו מידות אנושיות. בלי קשר לקבוצת אנשים או לגישה מסוימת.

הגישה עצמה (של חזקה בתשובה) היא של קרבה וערבות הדדית. אין פה גישה שחצנית או מתנשאת. (על יהודים. על גויים ודאי שיש. זה חלק מהגאווה היהודית ששומרת עלינו מפני התבוללות. ובמילים אחרות: אם היהודי לא יעשה קידוש הגוי יעשה הבדלה).

יהודי העוסק בקירוב רחוקים ומרגיש תחושות התנשאות- זו בעיה אישית שלו מול עצמו. הוא מושחט במידה זו.

אבל הגישה עצמה- לא קשורה כלל לתחושות הללו.

אני מדברת בכללי...

אם יש לך אירגון ספיציפי אתה מוזמן למקד את ההיצע.

אני מדברת על האווירה הכללית של אירוגוני התשובה.

המטרה והסיבה להקמתם היא לשם שמיים. בכדי לקרב יהודים.

לא בכדי לבטא עמדות שחצניות ומתנשאות.

להגיד: אני שומרת תורה ומצוות- בואי אלמד אותך גם- לא נקרא שחצנות.

זה^^^ נקרא ערבות הדדית של כלל ישראל.

זה דיון נפרד לגמרי.

1.

"כל מפעל ארגוני קירוב רחוקים יוצאים מנקודת המוצא הזאת:
אני קרוב והחילוני רחוק, מסכן החילוני בואו נעזור לו להתקרב. " 

 מה זה המסכן הזה ?

 הוא רחוק מהתורה שהיא נכונה . טוב שכל יהודי יהיה קרוב לתורה אז בואו נקרב אותו .

 "נעזור לו להתקרב" זה מריח קצת מהדיבורים הלא נכונים  שכאילו כל יהודי רוצה להתקרב . ואל תגידו לי שפלוני או אלמוני אומר שככה זה במציאות. המציאות אומרת אחרת

2." במילים אחרות:
אני האידאל ויש יהודי שעדיין לא הגיע לאידאל, בואו נעזור לו להשלים את עצמו."

זה לא אומר בכלל שאני האידיאל , זה אומר שאני רוצה שהיהודים יהיו בסדר.

3

"במילים אחרות:
זה לא שחצנות וחוצפה לצאת מנקודת מוצא זו? "

 לא שחצנות ולא נעליים  ולא חוצפה . זה פשוט ככה שאנחנו ( אם להכליל)  כללית קרובים לתורה וטוב שנקרב גם אחרים .

4.

"טוב, הטלתי פצצה, נחכה לבוקר, לילה טוב. "

 לא פצצה סתם הרהורים שלך , זה בסדר גמור שאתה מהרהר ככה בגלל שזה מה שבא לך להרהר , ואם אתה משתף אחרים זה גם בסדר.

 אז שנה טובה לכל היהודים הטובים ונשתדל שכמה שיותר יהודים יהיו טובים .

 ( כמובן שטוב שכל העולם יהיה טוב, אבל לא צריך להגזים , אם אתה ואני והוא ביחד נקרב יהודי אחד להיות קצת יותר טוב - זה כבר הישג גדול)

אלה לא הרהורים שלי והם לא מוגזמים, אפילו שמעתי אדם העומד בראש ארגון כזה אומר זאת במפורש.

אם תקרא שוב תראה שכתבתי להפך. כתבתי שזה לגמרי טבעי שאתה חושב ככה.

אלא על האנשים שחושבים שצריך למסחר רק פן אחד שבה.

מה נעשה וחב"דניק הוא לא ברסלבר?

גם הילל, שומו שמיים קירב בדרכו ולא בדרכו של שמאי - האם הילל היה שחצן?

גם שמאי, שומו שמיים, קירב בדרכו שלו ולא בדרכו של הילל - האם שמאי היה שחצן?

לא. כל אחד לומד את התורה בדרכו ובזרם שלו, ועל פי זה מלמד את האחרים שרוצים ללמוד ממנו. לא מחייב אף אחד, מי שרוצה... ואם ירצה אותו אחד, ילך לאחר מכן לאחרים, ללמוד מהם.

מה רצית, שחב"דניק ילמד את התורות של ברסלב והרב קוק? שמרכזניק יחזיר בתשובה דרך התניא והאדמו"ר מסאטמר?

תהיה ברור, כי לא מובן מה בעצם אתה מבקש/אומר/מצהיר כאן...

חלק ניכר מחילונים לא יודע כלום על יהדות

חלקם חיים בשביל הצלחה - מי שמצביע יש עתיד

חלקם מתפללים לבודהה, ניו- איז', שלום ועוד כל מיני

וזה לגמרי לא יפה להאשים בן אדם שתורם מזמנו ומכוחות נפש, מארח ומלווה ומסביר בתור שחצן

ואגב איך חילוני אמור ללמוד על יהדות אם אף אחד לא יספר? לפחות שידע שיש אופציה כזאת

אדרבא כן, אני גאה בזה שאני קרובה. אבל........

בגלל שאני אוהבת את אחים שלי (עמישראללל) אז אני ארצה שגם תהיה לי סיבה להתגאות בהם!!

מישראל ואכפת לי ממנו, ואני באמת אוהב את ה' והתורה וכל מטרתי היא לקרב אותם זה לזה-לטובתו, שיהיה לו טוב- זה אחרת לגמרי.

יש ב"קטמנדו" את הפרק האחרון או לפני האחרון- אחרי כל הפרקים שמושקי ובעלה באמת אוהבים את החבר'ה ועוזרים, בא המחליף שלהם ומתייחס  חילוני כמו פודל-הנה, תניח תפילין, כן כן, כל הכבוד חמוד..

"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"=אוהב את הבריות וגם קרבן לתורה, ללא-אוהב כדי לקרב אלא פשוט אוהב. וכמובן גם ה"רחוק" מרגיש אם אתה בשבילו אובייקט או אדם אהוב.

כל חוסיד רואה את הרבי שלו כאילו הוא "הרבי".

 זה בסדר בתוך המסגרת של החסידות , אבל מחוץ למסגרתץ כמו בפורום מוכרחים לפרט לאיזה רבי מתכוונים אחרת זו שחצנות נוראית ועלבון כלפי כל שאר הרביים כאילו הם פחות במשהו מהרבי שלך

חשבת מה חושב חסיד גור , שמישהו רומז כאילו רבים של משהו אחר ( נניח חבד) יותר מגדולי עולם שלהם ?

זה ממש מעליב ופוגע בו .

 וכך כם לגבי החסידים של הרבי מצ'יבין.

אז תיזהר בבקשה ולהבא אם את כותב על הרבי המנוח של החבדים ץתכתוב בפרוש : של החבדים

 תודה

ואם במשך הרבה שנים מבזים תלמידי חכמים , כמו הרבי מ'יבין והרבי מגור והרבי מבלז זה עדין ביזוי תחמידי חכמים.

הבנת עכשיו ?

ואני עדיין לא רואה בזה ביזוי בתלמידי חכמים.

הבנת עכשיו?

מתוך אכפתיות ויציאה מאגואיזם זה מקסים.

העיקר הוא שנקודת המוצא שלו תהיה שהוא חלק מאותם אלה שהוא מנסה לקרב, שיתכן שהם במעלה גדולה משלו כי גם באמתחתם יש מצוות, ובכל זאת אכפת לו שיכירו יותר את היהדות כמו שהוא זכה.

שמצוות הן כמו גוף, והכוונה היא כמו נשמה.

מצוות ללא כוונה הן כמו גוף בלי נשמה. אבל כשאין גוף - אין לנשמה על מה לחול.

זה נכון שיש חילונים שנמצאים בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר דתיים מסויימים (ובכלל הגדרת "דתי" היום היא מאוד גמישה), אבל חשוב גם לזכור שיש כאן מלחמת אידאולוגיות, ואסור למסמס אותה ולטשטש אותה.

רוב גדול של החילונים אינם אידאולוגים, אלא סתם תועים וטועים, ויש לקרבם בעבותות של אהבה. אבל חשוב לזכור שיש כאן גם קומץ של אידאליסטים שנלחמים ביד רמה.

וכדברי הרמב"ם בהל' תשובה שרק אל דעות יודע משקל כל מצווה וכל עבירה.

דוגמא קיצונית:

חילוני שבאמתחת מצוותיו הדלות נמצאת גם המצווה למות על קידוש ה'.

חילוני שנפל על קידוש השם לעומת דתי שעושה הרבה מאוד חילול השם, מי לדעתך בדרגא גבוהה יותר?

שהנביא ירמיהו טעה?

זה לא רק שיעקב ראה שצדקו ושמה שעשו היה 100% בסדר , התורה מדגישה "ולא רדף איש אחריהם"!

 גם יעקב אבינו ראה שהם צודקיםפ ובברכתו הדגיש "שמעון ולוי אחים" - אחים לדינה , והיו בסדר אז ( רק יש לו ביקורת על ענין מכירת יוסף).

הוא עבר על רצון ה', וכעונש ה' פילג את הממלכה. לא החל שום פירוד לפני כן.

יש כל כך הרבה מקורות בתנ"ך ובחז"ל על כך שעשיית רצון ה' חשובה הרבה יותר מלכידות, ושלכידות שלא סביב התורה אין סופה להתקיים, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.

"חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ" - מכירה?

בהחלט 70 פנים לתורה, ויש מקום לכולם. כולם אהובים, כולם ברורים.

אבל יש כאלו שהם לא בפנים: מינים, אפיקורסים, כופרים בתורה, משומדים וכו'. אין להם קנה במנורה, אין להן פן בתורה. הם בחוץ וזהו.

זה נכון כזרם, כהשקפה. ברמה האידאולוגית - בהחלט שופטים יהודים. וכשמישהו בפועל מזיק ומחטיא את הרבים - צריך להילחם בו ולא לזמזם פיס אנד לאב. לגבי אנשים פרטיים שלא מחטיאים את הרבים, רובם הגדול הם תינוקות שנשבו, ובהחלט צריך לקרב אותם.

בחז"ל ובגדולי כל הדורות, הן מבחינה הלכתית, והן מבחינה רעיונית.

אבל אין לי פנאי כרגע להתחיל להביא לך מקורות.

היו על כך הרבה שרשורים בעבר, את מוזמן לעשות חיפוש כאן באתר עם המחרוזת "כותב:7013 רשעים"

היא רק דוגמא קטנה ובוטה, אבל לצערנו יש עוד רבים מאוד כמוה.

http://www.kipa.co.il/now/35916.html

נתקלתי בזה כמה פעמיים.

תחקרי ותגיעי לאמת.

אבל זה לא נושא הדיון כאן.

אחד מאירגוני התשובה הגדולים בעולם.

במקרה אני מכירה אותו מ-מש מקרוב, ויכולה לומר לך בוודאות שהם לא באים מהגישה הזו.

זו סבירות הגיונית בדבר קרבה או ריחוק באופן יחסי,מובן שמבחינה ודאית או מוחלטת רק הקב"ה יודע,אך מבחינה סבירה כללית אני לא מבין מה המקום לבלבול.. 

אלא שהתורה האידאל.

במקרה, אני זכיתי לטעום ממנו. (אני לא מייחס את האידאליות לי)

וכולנו צריכים לנסות להתקרב לתורה כמה שיותר, ואם אני רואה מישהו שמצליח/יודע פחות ממני אני אעזור לו.

יש לי אוצר ביד.

האוצר שייך גם ליהודי שמולי.

זה יהיה פשוט אגואיזם לא לגלות לו ולהתחלק אתו באוצר.

עומד מולי בנו של המלך. אחי.

יש לי בשבילו מסר מהמלך. מסר שנשלח לשנינו יחד.

זה יהיה ממש לא משפחתי מצידי לא לגלות לו את זה.

אני מאמינה בתורה. מאמינה במצוות. מאמינה שזו חובה. שזה אוצר ושזה מחבר אותנו לאבא-המלך.

נובע מזה...

מי שרוצה לשמור את האוצר לעצמו, שישמור. אבל שלא יקרא לזה ענווה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.