ואולי זה כן אבל זה בטוח לא בעייתי.

זה לא שאני האידיאל אבל אני לפחות (בהגדרה) שואף לאידיאל והוא לא.

והתורה היא היא הדרך הנכונה.

זו לא דעה שלי או שלו. זו דעה של מי שאמר :והיה העולם.

אא"כ אתה מדבר על רפורמים.

הם סיפור אחר.

ועל פי הברייתות לפחות מאז יש שתי גישות לקירוב.

להגיד שהיהדות היא אחת זו סיסמה יפה לסטיקר אבל הבעיה היא שזה לא נכון.

ישנה יהדות אחת.

אך דרכים שונות ליישם אותה. ולחיות על פיה.

מי אמר שהדרך שלך להבין את היהדות היא הנכונה?

אם תרצה באישי.

אשכרה הערתי מישהו בבית מרוב צחוק...

אם אתה לא בטוח במאת אחוזים שהיהדות אכן נכונה- אז בשביל מה להילחם על הר שאגב- מתבססת על היהדות...?

אבל לא חפץ להגיד למה כי זה עלול לעצבן את דמי ולגרום לו לכתוב שטויות.

כלומר- לא לך.

אגב- אשמח גם לדעת מהי ההוכחה שלך לאמיתות היהדות...

אני שואלת את מי שהתחזה לדימ וכתב במקומו...

ואם לא היה מובן עד כאן אז- <צ>

אא"כ יש לך פצל"ש שדומה להפליא לניק שלך התכוונתי לאמירה/שאלה שלך שנכתבה למעלה.

אז יש לי שאלה אחרת. אבל לא אנצל"ש...

היהדות- מושג גג לכל מה שקשור לתורה ולמצוות.

לא דרך ספיציפית כלשהי.

אבל אם טוב לי עם זה- אז מה רע?

בסופו של יום כולנו רוצים להפיק את המירב/מיטב מהחיים.

וזו דרכי להשיג אותה.

אם יש לך דרך חלופית- אתה מוזמן להציג אותה.

תהום פעורה בין הגדרה מידתית של זרמים לבין יסודות חשיבה שהתבטאו ע"י בית הלל ובית שמאי,זאת מבלי להכנס לעובדה שהלכה כ.. . אי אפשר לקרוא למושג יהדות, רב פנים בשל כך,יש בזה הגזמה

אתה מציג ברירה בין דרך ללא מוצא ובין דרך עם מוצא כלשהו.אותו מוצא יכול להיות נע בין קשת רחבה ממוצא דל עד למוצא עשיר,ובדר"כ הממוצע הוא בהחלט בעל משקל חיובי.אז איפה כאן ההתלבטות ? אדם צריך להיות מושלם כדי לעזור לאחרים במה שהוא יכול ? זה לא מתקבל

אבל לא נראה לי שיש אמירה "אני (באופן פרטי) האידיאל" - לפחות אני מאוד מקווה שלא. נראה לי שזה יותר "ישנה דרך חיים, שהיא לדעתי דרך החיים הכי טובה ליהודי, שייתכן ואתה לא יודע עליה מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת אם ללכת בה או לא". אני יודעת ששנה אחד בצימר, ילד ראה את בעלי מתפלל על הדשא ושאל אותו "מה אתה עושה?" (ילד כבן תשע). בעלי הסביר לו שהוא התפלל, ואז הילד שאל "מה זה להתפלל?"  ברור שמישהו במצב כזה לא יכול באמת להחליט אם ללכת לפי התורה, כי אין לו מושג התחלתי מה זה ללכת לפי התורה. 

אדם כן צריך להאמין שהדרך שהוא הולך בה היא האידאל. אחרת למה הוא הולך בה?

נכון שיש גם דגשים הנובעים מנטיות נפשיות, אבל יש הרבה שנוגע לאמת מוחלטת ולהשקפות. לא צריך לפסול דרך אחרת, אבל בהחלט אפשר להאמין שהדרך שלי היא האמת, וממילא גם לנסות לשכנע אנשים ללכת בה. 

מסופר על הלך אחד שנקלע לקלוייז במהלך יום הכיפורים. חזותו של אותו הלך הייתה

מרשימה מאוד וכולה אמרה כבוד. הדרת פניו וזקנו היורד על פי מידותיו המריצו את הגבאי

למצוא לו מקום בקלוייז לפי כבודו ומעלתו. ואכן, ההלך שכבר הספיק לרכוש לו מוניטין לא

איכזב. כל תפילותיו היו בדביקות עילאית. ציבור המתפללים שזכה להיות בקרבתו שמעו

את מילותיו היוצאות מפיו כמונה מרגליות. במיוחד שמו לב שכאשר הוא מגיע באלקי נצור

למילים "ונפשי כעפר לכל תהיה" הוא חוזר עליהן בהתלהבות שגדלה מפעם לפעם עד

שכמעט היה ניתן לחשוב שכאילו התאדה והפך להיות אוויר. וכנראה... היה באמת מי שחשב כך.

אורח נוסף שנקלע אף הוא לעיירה הקטנטנה החליט לבא לאחת התפילות ביום הקדוש.

בעוד הראשון היה אחוז בסרעפיו השני סירך את דרכו למצוא לו מקום מנוחה בקלוייז

עד שמצא כמובן את מקומו הפנוי לעת עתה של הראשון, מבלי לדעת שזה רק לעת עתה.

הוא התיישב במקומו בשיא הטבעיות. כשסיים ההלך את תפילתו וראה שיושבים במקומו

נתקף בחמת זעם על האורח השני והחל לירות מטחים של נזיפות על הפגיעה בכבודו.

לאחר התפילה ניגש אליו אחד המתפללים ושאלה בפיו: הרי אתה בתפילתך עשית את עצמן לאין

ואפס וכ"כ הקטנת את עצמך, ולמה זה פתאום כילית את חמתך באורח שפגע בכבודך?

ענה לו הלה: בתפילה הייתי לפני הקב"ה. לפניו אני באמת לא כלום. אך לפני אותו נבל - שווה גם שווה!...

ודון מינה ואוקי באתרין.

כלפי הזולת, ואתה פטרת את זה ע"י שפלות כלפי הקב"ה.

אריק רוצה שנפשנו כעפר לכל תהיה.

אך מה שטענתי שרק "פסחת" על שאלתו של אריק.

"הקב"ה זיכה אותך" - מי אמר שאותך הוא זיכה ואת השני לא?

"מתוך אכפתיות כלפיהם" - מי אמר שהם צריכים את האכפתיות שלך? מהי ההנחה העומדת בבסיס האמירה הזאת?

זה נכון שהאדם, ע"פ תפיסת עולמו שלו, עושה חסד עם הזולת אך:

א. זה רק ע"פ תפיסת עולמו (כל עוד לא הביא את האחר לחשוב כמותו...).

ב. החסד לא בהכרח מחפה על תחושת עליונות.

אנן סהדי שהוא לא בעל אמונה

2. אמונה היא דבר חיוני, ואם אכפת לי מחברי ואני אוהב אותו,

אעשה כפי יכולתי לאפשר לו אותה.

הבחירה לחלוטין בידו אם לקחת או לא.

מקווה שייקח, ממני או מטובים ממני.

3.

א. אני באמת מאמין בתפיסת העולם של היהדות, 

ומי שבאמת מאמין בתפיסת עולמו - ישתדל ליישמה במעשים.

[כל עוד מישהו אחר לא שיכנע אותו בתפיסת עולם אחרת.

שיכנע באמת - ייגש לחיות וליישם את תפיסתו החדשה.]

וכל מי ששותף לאותה תפיסה ייקח אותה גם כהנחת יסוד בדיון.

ב. זו נקודה חשובה בפני עצמה, שעליה צריך לעורר. אה"נ.

אך יושם לב (ונראה לי ששמת לב) שדבריך הם כ"מערכה על הדרוש":

היגד: מעשי ההחזרה בתשובה לחיק היהדות לא נושאים איתם עליונות משום שהם

מביאים לדרך טובה.

הבעייה היא שכל עוד האדם לא חזר בתשובה החלק השני של המשפט לא בהכרח נכון אצלו.

או במילים אחרת: הטענה שלך מתבססת, בצורה מעגלית, על הטענה עצמה. 

דומני השאלה הניצבת בתחילת הדיון היא מנקודת מבט אובייקטיבית של המשקיף מהצד.

שיש בך מספיק ידע למכור את דרך החיים הנכונה לכל מי שנקלע לדוכן שלך, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך את כל העושר התרבותי להאכיל אותו יהדות בכפית ולהביאו לחיי העולם הבא מי אמר שהוא לא בנשמתו חסיד סאטמר?

זאת ועוד, האינטרס לחברות הנרקמת בין חילוני לדתי בארגון כזה הוא לא חברות אמיתית אלא חברות לשם מצווה של להחזיר יהודים בתשובה שזו בעיה אחרת נסתרת גם היא.

בס"ד

כל יהודי קרוב לה',

כי יש בו חלק אלוקא ממעל.

כל יהודי הוא בן יקר של הקב"ה, ואח שלי.

להראות ליהודי אחר את הדרך לבטא את החלק האלוקי שבו,

ממש ממש לא קשורה בהתנשאות.

להפך ההתנשאות אומרת-
"אני תלמיד חכם יקר וחשוב, מה אכפת לי אם יהודי רחוק ומתבולל הניח תפילין או לא?

מי צריך את קיום המצוות שלו?
רגע אחד של לימוד תורה שלי שווה הרבה יותר מהנחות תפילין של יהודים שלא מבינים מה הם עושים"

אבל אם אכפת לי מיהודי שני,

ואני מעריך את חסדי ה' שנתן לי את הדרך להתקרב אליו עוד ועוד,
ולהפוך את זה ממשהו פנימי שטבוע בי למשהו מודע שמנהל אותי,

אז אני לא אהיה מה שנקרא בחסידות "צדיק בפרווה",

אלא אבין שכל יהודי אחר יקר לקב"ה לא פחות ואולי יותר,

ולכן ישמח את הקב"ה שאני אעזור לו להתקרב אליו.

קירוב כאלו שנראים רחוקים,

זה לא לקרב אותם אליי, למה שאני מאמינה בו וכ',

אלא לקרב אותם לעצמם האמיתי.
לחלק אלוקא ממעל שגלום בהם.

אם אני הייתי ממציאה את התורה, וחושבת שהיא מופלאה וכל אחד צריך ללמוד אותה עוד מילא,

אפשר להסתכל על זה כעל שחצנות, (אם כי אפשר לראות את זה גם כרצון להעניק)

אבל היות והקב"ה הוא זה שכתב את התורה,

והוא זה שאליו אנו מקרבים את התודעה של יהודי שני,

והוא נמצא בתוך אותו יהודי לא פחות מאשר בי,
אין שום מקום של התנשאות, אלא רק אהבת ה'- שרוצה לראות את בניו יותר קרובים אליו,
 ואהבת ישראל.

ברור לי מאד שנשים הבאות לשיעורים שלי קרובות לה' מאד מאד.

אני לומדת מכל אחת מהן בלי סוף, ויש עוד הרבה מה ללמוד.

כי לכל יהודי יש מה לתת ליהודי שני.
מצד שני אם בהשגחה פרטית זכיתי להתוודע לתורה,

אז לשמור את זה לעצמי??

ולסיום

אם היית מוצא עמותה שנותנת שק זהב לכל יהודי שגר בארץ ישראל,

וקיבלת את השק שלך, וראית שזה אמתי וללא שום כוונות צדדיות,

היית מספר על זה לכמה שיותר יהודים שיבואו להינות מיזה,

או שהיית חושב שזו התנשאות לחשוב שהם לא ימצאו את זה לבד?

זה לא נכון להשוות דווקא בגלל מה ששינית, זהב איננו יהדות, כשאני מחלק זהב אני לא בא בשם ערכי הזהב.

את כל שאר העולם למצב שלך,

זו אכן שחצנות ולא נראה לי שתצליח בדרך הזו לשכנע אנשים ללכת איתך..

רק שהמטרה של ארגוני קרוב הרחוקים שונה-

הם יוצאים מתוך נקודת ההנחה (שאני מקווה שאתה מסכים איתה) שהתורה היא האמת והאור

ושכל מטרתנו בעולם זה לפעול על פי התורה, כי ככה יהיה הכי טוב לאדם כפרט ולעולם כולו

ולכן הם רוצים להראות לאנשים אחרים את האור הזה שהם נחשפו אליו

אבל אף אחד לא חושב שהוא מושלם, להפך, לדתיים יש לא פחות מה לתקן מאשר לחילונים,

רק שדתיים בעיקרון אמורים לדעת מה האמת רק שקשה להם לפעול לפיה, וחילונים לרוב לא יודעים בכלל מה האמת

לכן רוב הארגונים פועלים דווקא מול חילונים כי זה השלב הראשון- "וידעת היום והשבות אל לבבך..." קודם כל לדעת

אגב, מסכימה שחשוב לא פחות לקרב דתיים ולעזור לכולם, כולל האדם עצמו, להתקרב לקב"ה

לרוב ארגונים אלה הם סקטוריאליים להחריד שמנסים להראות רק פן אחד ביהדות ורק אני הוא הצודק, אם כי יש מעט שכן רבגוניים עד כמה שאפשר אבל הם מועטים מאוד.

ארגונים אלה לרוב רוצים להראות לא למה היהדות צודקת אלא למה היהדות לפי תפיסת ראש הארגון או החסידות צודקים.

הרי אתה בעצמך אמרת שיש דרכי קירוב שונים...

כלומר - האם אתה רוצה שכל "מקרב", יציג כמו בתערוכה בפני ה"מתקרב" את כל מגוון השיטות הרחב שיש ביהדות?

דבר כזה לעניות דעתי יגרום לכאב ראש רציני למתקרב ורק ירחיק אותו...

מה גם שכמובן, כל "מקרב" כזה בקיא בדרך כלל בעיקר בשיטתו הוא... נראה לי שלא יהיה קל לחב"דניק או לברסלבר או לרב אמנון יצחק להסביר למתקרב מהי, למשל, שיטתו של הרב קוק בנוגע ליהדות...

אז ענה רק על זאת - האם יש "יהדות" שהיא דבר בסיסי בפני עצמה שאפשר להוכיח "עליה" שהיא האמת, או שה"יהדות" היא לפי תפיסתו של כל אדם, ולפי ה"זרם" אליו הוא משתייך ואז בהכרח שהוא חייב להסביר למי שהוא רוצה לקרב, את היהדות על פי תפיסתו...

אמנם עבדתי בארגוני קירוב רחוקים כמעט שלוש שנים אבל קטונתי מלהגיד להם איך לפעול אבל אני מספיק מעורה כדי להבין שיש כאן משהו חזק ומפוספס בגישה שלהם.

אני לא מכיר אדם שיוכל לעמוד בצורה מיטיבית ומושלמת בגדרים שנראה שבשבילך "יספיקו" כדי לא לקרוא לו "שחצן" ש"מאמין שרק הדרך שלו נכונה".
או כמו שכתבת כאן באחת התגובות: "ואולי הוא בכלל חסיד סאטמר בנשמתו". סורי, לא מוצא דרך שהמקרב יסביר בערך 30-40 שיטות (לפחות) למתקרב בעת הקירוב. לא יעבוד...

אז כאשר זה או שיהיה קירוב עם מעט "שחצנות" כהגדרתך, או שלא יהיה קירוב העיקר שלא תהיה ה"שחצנות" הזאת - לפחות לי אישית ברור מה עדיף. מה אתה חושב שעדיף? (משתי האפשרויות הנ"ל בשורה הקודמת שלי...)

אני חושב שישנם ארגונים שמצליחים יפה מאוד לקרב בלי הגישה הזאת.

מי שמתנשא לא משפיע. חד משמעית.

מי שבא עם לב פחות ממקום של שווה

טעמתי טוב ומוכן לחלוק עם אחרים

למה שאני אהנה לבד?
הוא ישפיע

הלב מדבר. השאר שטויות

ראיתי כמה מתנשאים שמעבירים שיעורים לאלפים.

אני לא חושב שלאדם הממוצע יש חושים בריאים לעמוד מול רב כריזמטי.

(והפצצה הזאת, אגב, כבר התפוצצה מזמן).

כל מערכת של משפיע-מושפע בעולם עובדת כך, גם אם לא נעים לחשוב על זה.

רב מלמד תלמיד כי הוא חושב שהוא יודע יותר.

אבא מחנך את בנו כי הוא משוכנע שהוא מבין את המציאות יותר טוב מבנו.

בעל מנהיג את ביתו כי יש לו בטחון בדרכו ובשאיפותיו.

ראש ממשלה מנהיג מדינה כי לפי דעתו יש לו כישרונות ויכולות שלשאר הציבור אין והציבור צריך אותו.

בקיצור היתרון הוא עובדה קיימת. אם זה גורם לניפוח החזה ולתפיחת האגו, זאת כבר שאלה אחרת

שנכונה באותה מידה לכל כישרון שהאדם ניחן בו.

ולא לרוחי הן אותן תשובות מתחנפות לשאלה הזאת, דוגמת: גם לי יש הרבה מה ללמוד ממנו, זאת רק הידברות

הדדית וכד'. שאולי נכונות הן כשלעצמן, אך הן מתחמקות מגוף השאלה.

וכמובן אי אפשר להתעלם מההיבט הפוסטמודרניסטי של השאלה ששוטף אותנו מכל צד,

ביודעין ושלא ביודעין.

האם עשיר שנותן צדקה לעני הוא שחצן ? 

- התשובה היא שא' זה לא מוכרח, וב' גם אם כן זה לא משנה.

ואסביר: עדיף לעני לפעמים לקבל את הצדקה יחד עם התופעת לוואי הזאת.  

וגם מצד העשיר נניח שהוא לא התגבר על כל הצדדים הנמוכים שלו על הגאווה ועל האגו, האם יעלה על הדעת שכאשר עני יבקש ממנו צדקה הוא יענה ויאמר, הבט ידידי אני בשום אופן לא מוכן להתנשא עליך, מצטער לא אתן. אלא יתן ויתן ויעשה תשובה על הגאוה ויתקן את מידותיו הרעות.  

ולעניננו, הגישה שלי לקרוב היא בדיוק כמו בדוגמא של העשיר, אני אומר לעצמי שאני זכיתי למשהו שחברי לא זכה ואני משתדל לתת לו, וגם אם מתגנבות לכאן אי אילו נגיעות של גאווה והתנשאות - לא זה מה שיקבע.

ובנוסף צריך לזכור וזה מה שלמדתי באי אילו ספרים בתורת החסידות - שגם אם אתה יודע יותר מיהודי אחר, שומר יותר מצוות למדת יותר תורה - חייבת להיות איזו נקודה שהוא משלים אותך, שאתה יכול לקבל ממנו - שהוא יותר ממך. 

ולכן עליך להיות כלפיו  בענווה ועל זה נאמר בפרקי אבות והוי שפל רוח בפני כל אדם.   

לעניות דעתי - לשאלה הזו אין נפקא מינה למעשה.

כלומר גם אם הגישה היא של עשיר מתנשא - יש מקום להשפיע, כמו גם חובה לעשות תשובה על הגאווה הזו. (אלא אם כן הגישה הזו גופא גורמת לאנשים להתרחק, ואז וודאי שאין טעם כי בכל מקרה צריך להיות באופן המתקבל ).

ואם נדייק בדבריך, נבוא ונשאל מה ההבדל בין המושגים: "משפיע מתודעה של עשיר", או "חבר אוהב ודואג". 

הרי גם עשיר משפיע מן הסתם בגלל שהוא דואג לעני, וגם החבר הדואג - דואג כי חברו מסכן ועני ( = ואין עני אלא בדעת כדברי חז"ל).  אז אני לא רואה הבדל גדול. 

והכלל שאמרתי תקף: לעולם בין עשיר בממון ובין עשיר בדעת, עליו לתרום לעני ממנו, ועל גאוותו והתנשאותו יעשה תשובה בינו לבין קונו.  

אם אדם חי בתודעת התנשאות,

יש לו הרבה מה להרוויח מההודעה שלך -

יטהר את תודעתו ויישר את ליבו

מה ההבדל ביניהם?

עשיר נמצא בעמדה יותר מוצלחת וחזקה, בכך אין ספק.

חבר נמצא באותו הגובה.

והעשירוּת הזו, במקרה שלנו קיימת קודם כל בתודעה:

אם אדם רואה עצמו כעשיר,

הוא יצפה להכרת הטוב על שיצא מגדרו והעניק את אשר הרויח ביושר לזולתו.

אם אדם רואה עצמו כחבר, 

הוא יתאמץ באהבה להטיב עם חברו מתוך עניין אישי,

ולא יצפה לגמול - משום שגם עבורו זה המובן מאליו.

וגם לעצם השפע שחננו ה' - הוא יזכור שהכול מהקב"ה,

ומעצם זה שהוא קיבל את השפע מהקב"ה יש לו אחריות כלפי חבריו.

שהרי גם הוא קיבל אמונה דרך שליחים אחרים (במקרה שלו - אולי הוריו או מוריו)

כשאת מלווה לחברה כסף את שחצנית?

קודם עליך להפסיק להשתחצן.

תימהוני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.

אבל בכל מקרה, אם נחזור לעניין - קירוב אינו "הוכח תוכיח". אתה לא מוכיח כאן אנשים, אלא עוזר להם מרצונם, להתקרב לתורה ולמצוות ולאבא שבשמיים.

להוכיח זה לבוא לאדם שעבר עבירה, ולהוכיח אותו על העבירה שעשה. ממה שאני מכיר את ארגוני הקירוב, הם לא פועלים ככה. מיעוטם אולי כן, אבל מה שאני מכיר - לא.

קירוב רחקוים אין אפשרות לעשות נגד רצונו של מישהו אחר. עוד לא ראיתי מישהו שמקרב בכוח רחוקים שלא רוצים להתקרב, ושזה עובד.

זה בשונה ממצוות ההוכחה שהיא גם לא קשורה בכלל לתוצאה - עצם המצווה הוא להוכיח.

​

ובכל זאת, מצינו דיונים בגדרי המצווה בדורות האמוראים. כך שנראה שלא הבינו את הדברים כביטול המצווה.

ואתה זה שתדליק ניצוץ?? מי אתה בכלל? למה הניצוץ שלך דלוק??

את הניצוץ גם אצל עצמו

אמונה בקב"ה זה ניצוץ לא רע בכלל

בין השחצנות הזאת (לי יש ניצוץ דלוק, לך לא, אני צריך להדליק לך),

לבין השחצנות ההיא (אני קרוב, אתה רחוק, אני צריך לקרב אותך).

אפשר להגיד שבשניהם אנחנו שחצנים (אני חושב שזה מגיע מנקודה אחרת, ממש לא משתחצנת, אבל לומשנה), או שבשניהם אנחנו לא שחצנים ואז השאלה היא רק מה האמת, באנו לקרב או להדליק ניצוץ (גם כאן, לא בדיוק הבנתי את הנפק"מ, וגם כאן לומשנה), אבל אני רואה חילוק לומר שאם ההסתכלות היא ניצוץ - אז אנחנו לא שחצנים, ואם ההסתכלות היא קירוב אז אנחנו שחצנים.

אבל זה לא עונה לשאלותי..

סליחה?

מי אמר שאתה הבנת נכון???

הוא לא מבין ואתה מבין??? שחצנות.

אם מישהו אומר לכם שהוא נוסע לירושלים ואתם רואים אותו נוסע לכיוון ההפוך, אל תתקנו!

שחצנות שכזו. הוא לא יודע ואתם כן?

בס"ד

פעם נכנס אל הרבי יהודי מבוגר מאד,

הוא דיבר עם הרבי על עינייניו האישיים, על החלום שלו וכ'.

בסיום שאל היהודי את הרבי מה החלום של הרבי.

אמר הרבי שבכל יהודי יש נר, וצריך להדליק אותו.
והחלום של הרבי זה שכל הנרות בליבם של כל היהודים ידלקו-

ואז תהייה הגאולה אמתית והשלימה.

 לאחר רגע של מחשבה שאל היהודי "רבי, ואת הניצוץ שלי, כבר הדלקת?"

אמר לו הרבי :"לא, אבל נתתי לך את הגפרור."

בשיחה של הרבי לפרשת בהעלותך הוא מסביר איך מדליקים ניצוץ בלב של יהודי אחר,

ואומר כמו במנורת המקדש, על ידי קירוב השלהבת שלך אל הנר שלו.

על ידי קירבה ואהבה.

הוא יופנה אל הישיבה הליטאית הקרובה או שינסו לסדרו נשמה של חבדניק?

ולחשוב שאני קיסם לפחות... אין בזה גאווה כי לא אני בראתי את עצמי 

אלא ה' יתברך נטע בי חלק אלוה ממעל, וזה הניצוץ... ואם אני לא מאמין שהניצוץ קיים

אני בעצם לא מאמין בקב"ה...

אתה יוצא מנקודת הנחה שכל המקרבים, בעצם, באים מתוך תחושות ש"להם" כיביכול יש משהו למכור. ולכן הם נחשבים ליותר עקב ה"סחורה" שיש באמתחתם.

אז ככה-

בקירוב רחוקים, אין מושג של נתינה. יש מושג של גילוי. (לגלות ליהודי את עולם התורה). עד עכשיו הוא התהלך בעולם והיה עיוור לחלוטין וכעת אני (או כל אחד אחר) בעצם מגלה לו עולם נפלא שתמיד הייתה בהישג ידו.

פעולה זו נקראת "עזרה". לא "נתינה".

הקב"ה ברא את העולם ונתן לנו, כבנים לה', את ספר ההוראות כיצד להפיק את המירב והמיטב מהחיים= התורה.

מי שהולך עפ"י ספר ההוראות: יכול להפיק את המירב מהמכשיר לעומת אחר שמתמש במוצר כפי ראות עיניו.

יוצא- שאני בתור אחת שהולכת עפ"י התורה, לעומת החוזר/ת בתשובה, חייה ברמת איכותית גבוה משלו/ה.

יהודי שומר תורה ומצוות שמקרב רחוקים- חי עפ"י אטוס שנותן לו להפיק את המיטב מהחיים. 

מעלה זו לא הגיעה בכוחות עצמו. מעלה זו הגיעה תודות לה' שנתן לנו את התורה.

שחצנות מגיעה מתוך ייחוס תכונות ויתרונות להישגים פרטיים של האדם עצמו.

יהודי שמחזיק בתשובה אומר ההפך: היתרונות הללו אינם הישיג פרטי-אישי, אלא הן מתנת שמיים בלבד.

אותה מתנה- מגלים לחוזר בתשובה. לא כהתנשאות, אלה כהכרה באמת.

יהודי רחוק גם עמד בהר סיני ואמר "נעשה ונשמע". אז מה אין לחילוני- שלי יש?

התורה נתנה לשנינו באותה מידה. שנינו "בנים לה'", גם לחילוני בסוף אנטארקטיקה. 

התנשאות ושחצנות אלו מידות אנושיות. בלי קשר לקבוצת אנשים או לגישה מסוימת.

הגישה עצמה (של חזקה בתשובה) היא של קרבה וערבות הדדית. אין פה גישה שחצנית או מתנשאת. (על יהודים. על גויים ודאי שיש. זה חלק מהגאווה היהודית ששומרת עלינו מפני התבוללות. ובמילים אחרות: אם היהודי לא יעשה קידוש הגוי יעשה הבדלה).

יהודי העוסק בקירוב רחוקים ומרגיש תחושות התנשאות- זו בעיה אישית שלו מול עצמו. הוא מושחט במידה זו.

אבל הגישה עצמה- לא קשורה כלל לתחושות הללו.

אני מדברת בכללי...

אם יש לך אירגון ספיציפי אתה מוזמן למקד את ההיצע.

אני מדברת על האווירה הכללית של אירוגוני התשובה.

המטרה והסיבה להקמתם היא לשם שמיים. בכדי לקרב יהודים.

לא בכדי לבטא עמדות שחצניות ומתנשאות.

להגיד: אני שומרת תורה ומצוות- בואי אלמד אותך גם- לא נקרא שחצנות.

זה^^^ נקרא ערבות הדדית של כלל ישראל.

זה דיון נפרד לגמרי.

1.

"כל מפעל ארגוני קירוב רחוקים יוצאים מנקודת המוצא הזאת:
אני קרוב והחילוני רחוק, מסכן החילוני בואו נעזור לו להתקרב. " 

 מה זה המסכן הזה ?

 הוא רחוק מהתורה שהיא נכונה . טוב שכל יהודי יהיה קרוב לתורה אז בואו נקרב אותו .

 "נעזור לו להתקרב" זה מריח קצת מהדיבורים הלא נכונים  שכאילו כל יהודי רוצה להתקרב . ואל תגידו לי שפלוני או אלמוני אומר שככה זה במציאות. המציאות אומרת אחרת

2." במילים אחרות:
אני האידאל ויש יהודי שעדיין לא הגיע לאידאל, בואו נעזור לו להשלים את עצמו."

זה לא אומר בכלל שאני האידיאל , זה אומר שאני רוצה שהיהודים יהיו בסדר.

3

"במילים אחרות:
זה לא שחצנות וחוצפה לצאת מנקודת מוצא זו? "

 לא שחצנות ולא נעליים  ולא חוצפה . זה פשוט ככה שאנחנו ( אם להכליל)  כללית קרובים לתורה וטוב שנקרב גם אחרים .

4.

"טוב, הטלתי פצצה, נחכה לבוקר, לילה טוב. "

 לא פצצה סתם הרהורים שלך , זה בסדר גמור שאתה מהרהר ככה בגלל שזה מה שבא לך להרהר , ואם אתה משתף אחרים זה גם בסדר.

 אז שנה טובה לכל היהודים הטובים ונשתדל שכמה שיותר יהודים יהיו טובים .

 ( כמובן שטוב שכל העולם יהיה טוב, אבל לא צריך להגזים , אם אתה ואני והוא ביחד נקרב יהודי אחד להיות קצת יותר טוב - זה כבר הישג גדול)

אלה לא הרהורים שלי והם לא מוגזמים, אפילו שמעתי אדם העומד בראש ארגון כזה אומר זאת במפורש.

אם תקרא שוב תראה שכתבתי להפך. כתבתי שזה לגמרי טבעי שאתה חושב ככה.

אלא על האנשים שחושבים שצריך למסחר רק פן אחד שבה.

מה נעשה וחב"דניק הוא לא ברסלבר?

גם הילל, שומו שמיים קירב בדרכו ולא בדרכו של שמאי - האם הילל היה שחצן?

גם שמאי, שומו שמיים, קירב בדרכו שלו ולא בדרכו של הילל - האם שמאי היה שחצן?

לא. כל אחד לומד את התורה בדרכו ובזרם שלו, ועל פי זה מלמד את האחרים שרוצים ללמוד ממנו. לא מחייב אף אחד, מי שרוצה... ואם ירצה אותו אחד, ילך לאחר מכן לאחרים, ללמוד מהם.

מה רצית, שחב"דניק ילמד את התורות של ברסלב והרב קוק? שמרכזניק יחזיר בתשובה דרך התניא והאדמו"ר מסאטמר?

תהיה ברור, כי לא מובן מה בעצם אתה מבקש/אומר/מצהיר כאן...

חלק ניכר מחילונים לא יודע כלום על יהדות

חלקם חיים בשביל הצלחה - מי שמצביע יש עתיד

חלקם מתפללים לבודהה, ניו- איז', שלום ועוד כל מיני

וזה לגמרי לא יפה להאשים בן אדם שתורם מזמנו ומכוחות נפש, מארח ומלווה ומסביר בתור שחצן

ואגב איך חילוני אמור ללמוד על יהדות אם אף אחד לא יספר? לפחות שידע שיש אופציה כזאת

אדרבא כן, אני גאה בזה שאני קרובה. אבל........

בגלל שאני אוהבת את אחים שלי (עמישראללל) אז אני ארצה שגם תהיה לי סיבה להתגאות בהם!!

מישראל ואכפת לי ממנו, ואני באמת אוהב את ה' והתורה וכל מטרתי היא לקרב אותם זה לזה-לטובתו, שיהיה לו טוב- זה אחרת לגמרי.

יש ב"קטמנדו" את הפרק האחרון או לפני האחרון- אחרי כל הפרקים שמושקי ובעלה באמת אוהבים את החבר'ה ועוזרים, בא המחליף שלהם ומתייחס  חילוני כמו פודל-הנה, תניח תפילין, כן כן, כל הכבוד חמוד..

"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"=אוהב את הבריות וגם קרבן לתורה, ללא-אוהב כדי לקרב אלא פשוט אוהב. וכמובן גם ה"רחוק" מרגיש אם אתה בשבילו אובייקט או אדם אהוב.

כל חוסיד רואה את הרבי שלו כאילו הוא "הרבי".

 זה בסדר בתוך המסגרת של החסידות , אבל מחוץ למסגרתץ כמו בפורום מוכרחים לפרט לאיזה רבי מתכוונים אחרת זו שחצנות נוראית ועלבון כלפי כל שאר הרביים כאילו הם פחות במשהו מהרבי שלך

חשבת מה חושב חסיד גור , שמישהו רומז כאילו רבים של משהו אחר ( נניח חבד) יותר מגדולי עולם שלהם ?

זה ממש מעליב ופוגע בו .

 וכך כם לגבי החסידים של הרבי מצ'יבין.

אז תיזהר בבקשה ולהבא אם את כותב על הרבי המנוח של החבדים ץתכתוב בפרוש : של החבדים

 תודה

ואם במשך הרבה שנים מבזים תלמידי חכמים , כמו הרבי מ'יבין והרבי מגור והרבי מבלז זה עדין ביזוי תחמידי חכמים.

הבנת עכשיו ?

ואני עדיין לא רואה בזה ביזוי בתלמידי חכמים.

הבנת עכשיו?

מתוך אכפתיות ויציאה מאגואיזם זה מקסים.

העיקר הוא שנקודת המוצא שלו תהיה שהוא חלק מאותם אלה שהוא מנסה לקרב, שיתכן שהם במעלה גדולה משלו כי גם באמתחתם יש מצוות, ובכל זאת אכפת לו שיכירו יותר את היהדות כמו שהוא זכה.

שמצוות הן כמו גוף, והכוונה היא כמו נשמה.

מצוות ללא כוונה הן כמו גוף בלי נשמה. אבל כשאין גוף - אין לנשמה על מה לחול.

זה נכון שיש חילונים שנמצאים בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר דתיים מסויימים (ובכלל הגדרת "דתי" היום היא מאוד גמישה), אבל חשוב גם לזכור שיש כאן מלחמת אידאולוגיות, ואסור למסמס אותה ולטשטש אותה.

רוב גדול של החילונים אינם אידאולוגים, אלא סתם תועים וטועים, ויש לקרבם בעבותות של אהבה. אבל חשוב לזכור שיש כאן גם קומץ של אידאליסטים שנלחמים ביד רמה.

וכדברי הרמב"ם בהל' תשובה שרק אל דעות יודע משקל כל מצווה וכל עבירה.

דוגמא קיצונית:

חילוני שבאמתחת מצוותיו הדלות נמצאת גם המצווה למות על קידוש ה'.

חילוני שנפל על קידוש השם לעומת דתי שעושה הרבה מאוד חילול השם, מי לדעתך בדרגא גבוהה יותר?

שהנביא ירמיהו טעה?

זה לא רק שיעקב ראה שצדקו ושמה שעשו היה 100% בסדר , התורה מדגישה "ולא רדף איש אחריהם"!

 גם יעקב אבינו ראה שהם צודקיםפ ובברכתו הדגיש "שמעון ולוי אחים" - אחים לדינה , והיו בסדר אז ( רק יש לו ביקורת על ענין מכירת יוסף).

הוא עבר על רצון ה', וכעונש ה' פילג את הממלכה. לא החל שום פירוד לפני כן.

יש כל כך הרבה מקורות בתנ"ך ובחז"ל על כך שעשיית רצון ה' חשובה הרבה יותר מלכידות, ושלכידות שלא סביב התורה אין סופה להתקיים, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.

"חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ" - מכירה?

בהחלט 70 פנים לתורה, ויש מקום לכולם. כולם אהובים, כולם ברורים.

אבל יש כאלו שהם לא בפנים: מינים, אפיקורסים, כופרים בתורה, משומדים וכו'. אין להם קנה במנורה, אין להן פן בתורה. הם בחוץ וזהו.

זה נכון כזרם, כהשקפה. ברמה האידאולוגית - בהחלט שופטים יהודים. וכשמישהו בפועל מזיק ומחטיא את הרבים - צריך להילחם בו ולא לזמזם פיס אנד לאב. לגבי אנשים פרטיים שלא מחטיאים את הרבים, רובם הגדול הם תינוקות שנשבו, ובהחלט צריך לקרב אותם.

בחז"ל ובגדולי כל הדורות, הן מבחינה הלכתית, והן מבחינה רעיונית.

אבל אין לי פנאי כרגע להתחיל להביא לך מקורות.

היו על כך הרבה שרשורים בעבר, את מוזמן לעשות חיפוש כאן באתר עם המחרוזת "כותב:7013 רשעים"

היא רק דוגמא קטנה ובוטה, אבל לצערנו יש עוד רבים מאוד כמוה.

http://www.kipa.co.il/now/35916.html

נתקלתי בזה כמה פעמיים.

תחקרי ותגיעי לאמת.

אבל זה לא נושא הדיון כאן.

אחד מאירגוני התשובה הגדולים בעולם.

במקרה אני מכירה אותו מ-מש מקרוב, ויכולה לומר לך בוודאות שהם לא באים מהגישה הזו.

זו סבירות הגיונית בדבר קרבה או ריחוק באופן יחסי,מובן שמבחינה ודאית או מוחלטת רק הקב"ה יודע,אך מבחינה סבירה כללית אני לא מבין מה המקום לבלבול.. 

אלא שהתורה האידאל.

במקרה, אני זכיתי לטעום ממנו. (אני לא מייחס את האידאליות לי)

וכולנו צריכים לנסות להתקרב לתורה כמה שיותר, ואם אני רואה מישהו שמצליח/יודע פחות ממני אני אעזור לו.

יש לי אוצר ביד.

האוצר שייך גם ליהודי שמולי.

זה יהיה פשוט אגואיזם לא לגלות לו ולהתחלק אתו באוצר.

עומד מולי בנו של המלך. אחי.

יש לי בשבילו מסר מהמלך. מסר שנשלח לשנינו יחד.

זה יהיה ממש לא משפחתי מצידי לא לגלות לו את זה.

אני מאמינה בתורה. מאמינה במצוות. מאמינה שזו חובה. שזה אוצר ושזה מחבר אותנו לאבא-המלך.

נובע מזה...

מי שרוצה לשמור את האוצר לעצמו, שישמור. אבל שלא יקרא לזה ענווה.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.