אני קרוב והחילוני רחוק, מסכן החילוני בואו נעזור לו להתקרב.
במילים אחרות:
אני האידאל ויש יהודי שעדיין לא הגיע לאידאל, בואו נעזור לו להשלים את עצמו.
במילים אחרות:
זה לא שחצנות וחוצפה לצאת מנקודת מוצא זו?
טוב, הטלתי פצצה, נחכה לבוקר, לילה טוב.
ואולי זה כן אבל זה בטוח לא בעייתי.
זה לא שאני האידיאל אבל אני לפחות (בהגדרה) שואף לאידיאל והוא לא.
והתורה היא היא הדרך הנכונה.
זו לא דעה שלי או שלו. זו דעה של מי שאמר :והיה העולם.
אא"כ אתה מדבר על רפורמים.
הם סיפור אחר.
ועל פי הברייתות לפחות מאז יש שתי גישות לקירוב.
להגיד שהיהדות היא אחת זו סיסמה יפה לסטיקר אבל הבעיה היא שזה לא נכון.
ישנה יהדות אחת.
אך דרכים שונות ליישם אותה. ולחיות על פיה.
מי אמר שהדרך שלך להבין את היהדות היא הנכונה?
אם תרצה באישי.
שירוש16אשכרה הערתי מישהו בבית מרוב צחוק...
אם אתה לא בטוח במאת אחוזים שהיהדות אכן נכונה- אז בשביל מה להילחם על הר שאגב- מתבססת על היהדות...?
אבל לא חפץ להגיד למה כי זה עלול לעצבן את דמי ולגרום לו לכתוב שטויות.

כלומר- לא לך.
אגב- אשמח גם לדעת מהי ההוכחה שלך לאמיתות היהדות...
אני שואלת את מי שהתחזה לדימ וכתב במקומו...
ואם לא היה מובן עד כאן אז- <צ>
אא"כ יש לך פצל"ש שדומה להפליא לניק שלך התכוונתי לאמירה/שאלה שלך שנכתבה למעלה.
אז יש לי שאלה אחרת. אבל לא אנצל"ש...
היהדות- מושג גג לכל מה שקשור לתורה ולמצוות.
לא דרך ספיציפית כלשהי.
אבל אם טוב לי עם זה- אז מה רע?
בסופו של יום כולנו רוצים להפיק את המירב/מיטב מהחיים.
וזו דרכי להשיג אותה.
אם יש לך דרך חלופית- אתה מוזמן להציג אותה.
תהום פעורה בין הגדרה מידתית של זרמים לבין יסודות חשיבה שהתבטאו ע"י בית הלל ובית שמאי,זאת מבלי להכנס לעובדה שהלכה כ.. . אי אפשר לקרוא למושג יהדות, רב פנים בשל כך,יש בזה הגזמה
אתה מציג ברירה בין דרך ללא מוצא ובין דרך עם מוצא כלשהו.אותו מוצא יכול להיות נע בין קשת רחבה ממוצא דל עד למוצא עשיר,ובדר"כ הממוצע הוא בהחלט בעל משקל חיובי.אז איפה כאן ההתלבטות ? אדם צריך להיות מושלם כדי לעזור לאחרים במה שהוא יכול ? זה לא מתקבל

אבל לא נראה לי שיש אמירה "אני (באופן פרטי) האידיאל" - לפחות אני מאוד מקווה שלא. נראה לי שזה יותר "ישנה דרך חיים, שהיא לדעתי דרך החיים הכי טובה ליהודי, שייתכן ואתה לא יודע עליה מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת אם ללכת בה או לא". אני יודעת ששנה אחד בצימר, ילד ראה את בעלי מתפלל על הדשא ושאל אותו "מה אתה עושה?" (ילד כבן תשע). בעלי הסביר לו שהוא התפלל, ואז הילד שאל "מה זה להתפלל?"
ברור שמישהו במצב כזה לא יכול באמת להחליט אם ללכת לפי התורה, כי אין לו מושג התחלתי מה זה ללכת לפי התורה.
אדם כן צריך להאמין שהדרך שהוא הולך בה היא האידאל. אחרת למה הוא הולך בה?
נכון שיש גם דגשים הנובעים מנטיות נפשיות, אבל יש הרבה שנוגע לאמת מוחלטת ולהשקפות. לא צריך לפסול דרך אחרת, אבל בהחלט אפשר להאמין שהדרך שלי היא האמת, וממילא גם לנסות לשכנע אנשים ללכת בה.
עוגי פלצתמסופר על הלך אחד שנקלע לקלוייז במהלך יום הכיפורים. חזותו של אותו הלך הייתה
מרשימה מאוד וכולה אמרה כבוד. הדרת פניו וזקנו היורד על פי מידותיו המריצו את הגבאי
למצוא לו מקום בקלוייז לפי כבודו ומעלתו. ואכן, ההלך שכבר הספיק לרכוש לו מוניטין לא
איכזב. כל תפילותיו היו בדביקות עילאית. ציבור המתפללים שזכה להיות בקרבתו שמעו
את מילותיו היוצאות מפיו כמונה מרגליות. במיוחד שמו לב שכאשר הוא מגיע באלקי נצור
למילים "ונפשי כעפר לכל תהיה" הוא חוזר עליהן בהתלהבות שגדלה מפעם לפעם עד
שכמעט היה ניתן לחשוב שכאילו התאדה והפך להיות אוויר. וכנראה... היה באמת מי שחשב כך.
אורח נוסף שנקלע אף הוא לעיירה הקטנטנה החליט לבא לאחת התפילות ביום הקדוש.
בעוד הראשון היה אחוז בסרעפיו השני סירך את דרכו למצוא לו מקום מנוחה בקלוייז
עד שמצא כמובן את מקומו הפנוי לעת עתה של הראשון, מבלי לדעת שזה רק לעת עתה.
הוא התיישב במקומו בשיא הטבעיות. כשסיים ההלך את תפילתו וראה שיושבים במקומו
נתקף בחמת זעם על האורח השני והחל לירות מטחים של נזיפות על הפגיעה בכבודו.
לאחר התפילה ניגש אליו אחד המתפללים ושאלה בפיו: הרי אתה בתפילתך עשית את עצמן לאין
ואפס וכ"כ הקטנת את עצמך, ולמה זה פתאום כילית את חמתך באורח שפגע בכבודך?
ענה לו הלה: בתפילה הייתי לפני הקב"ה. לפניו אני באמת לא כלום. אך לפני אותו נבל - שווה גם שווה!...
ודון מינה ואוקי באתרין.
כלפי הזולת, ואתה פטרת את זה ע"י שפלות כלפי הקב"ה.
אריק רוצה שנפשנו כעפר לכל תהיה.
אך מה שטענתי שרק "פסחת" על שאלתו של אריק.
"הקב"ה זיכה אותך" - מי אמר שאותך הוא זיכה ואת השני לא?
"מתוך אכפתיות כלפיהם" - מי אמר שהם צריכים את האכפתיות שלך? מהי ההנחה העומדת בבסיס האמירה הזאת?
זה נכון שהאדם, ע"פ תפיסת עולמו שלו, עושה חסד עם הזולת אך:
א. זה רק ע"פ תפיסת עולמו (כל עוד לא הביא את האחר לחשוב כמותו...).
ב. החסד לא בהכרח מחפה על תחושת עליונות.
אנן סהדי שהוא לא בעל אמונה
2. אמונה היא דבר חיוני, ואם אכפת לי מחברי ואני אוהב אותו,
אעשה כפי יכולתי לאפשר לו אותה.
הבחירה לחלוטין בידו אם לקחת או לא.
מקווה שייקח, ממני או מטובים ממני.
3.
א. אני באמת מאמין בתפיסת העולם של היהדות,
ומי שבאמת מאמין בתפיסת עולמו - ישתדל ליישמה במעשים.
[כל עוד מישהו אחר לא שיכנע אותו בתפיסת עולם אחרת.
שיכנע באמת - ייגש לחיות וליישם את תפיסתו החדשה.]
וכל מי ששותף לאותה תפיסה ייקח אותה גם כהנחת יסוד בדיון.
ב. זו נקודה חשובה בפני עצמה, שעליה צריך לעורר. אה"נ.
אך יושם לב (ונראה לי ששמת לב) שדבריך הם כ"מערכה על הדרוש":
היגד: מעשי ההחזרה בתשובה לחיק היהדות לא נושאים איתם עליונות משום שהם
מביאים לדרך טובה.
הבעייה היא שכל עוד האדם לא חזר בתשובה החלק השני של המשפט לא בהכרח נכון אצלו.
או במילים אחרת: הטענה שלך מתבססת, בצורה מעגלית, על הטענה עצמה.
דומני השאלה הניצבת בתחילת הדיון היא מנקודת מבט אובייקטיבית של המשקיף מהצד.
שיש בך מספיק ידע למכור את דרך החיים הנכונה לכל מי שנקלע לדוכן שלך, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך את כל העושר התרבותי להאכיל אותו יהדות בכפית ולהביאו לחיי העולם הבא מי אמר שהוא לא בנשמתו חסיד סאטמר?
זאת ועוד, האינטרס לחברות הנרקמת בין חילוני לדתי בארגון כזה הוא לא חברות אמיתית אלא חברות לשם מצווה של להחזיר יהודים בתשובה שזו בעיה אחרת נסתרת גם היא.
בס"ד
כל יהודי קרוב לה',
כי יש בו חלק אלוקא ממעל.
כל יהודי הוא בן יקר של הקב"ה, ואח שלי.
להראות ליהודי אחר את הדרך לבטא את החלק האלוקי שבו,
ממש ממש לא קשורה בהתנשאות.
להפך ההתנשאות אומרת-
"אני תלמיד חכם יקר וחשוב, מה אכפת לי אם יהודי רחוק ומתבולל הניח תפילין או לא?
מי צריך את קיום המצוות שלו?
רגע אחד של לימוד תורה שלי שווה הרבה יותר מהנחות תפילין של יהודים שלא מבינים מה הם עושים"
אבל אם אכפת לי מיהודי שני,
ואני מעריך את חסדי ה' שנתן לי את הדרך להתקרב אליו עוד ועוד,
ולהפוך את זה ממשהו פנימי שטבוע בי למשהו מודע שמנהל אותי,
אז אני לא אהיה מה שנקרא בחסידות "צדיק בפרווה",
אלא אבין שכל יהודי אחר יקר לקב"ה לא פחות ואולי יותר,
ולכן ישמח את הקב"ה שאני אעזור לו להתקרב אליו.
קירוב כאלו שנראים רחוקים,
זה לא לקרב אותם אליי, למה שאני מאמינה בו וכ',
אלא לקרב אותם לעצמם האמיתי.
לחלק אלוקא ממעל שגלום בהם.
אם אני הייתי ממציאה את התורה, וחושבת שהיא מופלאה וכל אחד צריך ללמוד אותה עוד מילא,
אפשר להסתכל על זה כעל שחצנות, (אם כי אפשר לראות את זה גם כרצון להעניק)
אבל היות והקב"ה הוא זה שכתב את התורה,
והוא זה שאליו אנו מקרבים את התודעה של יהודי שני,
והוא נמצא בתוך אותו יהודי לא פחות מאשר בי,
אין שום מקום של התנשאות, אלא רק אהבת ה'- שרוצה לראות את בניו יותר קרובים אליו,
ואהבת ישראל.
ברור לי מאד שנשים הבאות לשיעורים שלי קרובות לה' מאד מאד.
אני לומדת מכל אחת מהן בלי סוף, ויש עוד הרבה מה ללמוד.
כי לכל יהודי יש מה לתת ליהודי שני.
מצד שני אם בהשגחה פרטית זכיתי להתוודע לתורה,
אז לשמור את זה לעצמי??
ולסיום
אם היית מוצא עמותה שנותנת שק זהב לכל יהודי שגר בארץ ישראל,
וקיבלת את השק שלך, וראית שזה אמתי וללא שום כוונות צדדיות,
היית מספר על זה לכמה שיותר יהודים שיבואו להינות מיזה,
או שהיית חושב שזו התנשאות לחשוב שהם לא ימצאו את זה לבד?
זה לא נכון להשוות דווקא בגלל מה ששינית, זהב איננו יהדות, כשאני מחלק זהב אני לא בא בשם ערכי הזהב.
את כל שאר העולם למצב שלך,
זו אכן שחצנות ולא נראה לי שתצליח בדרך הזו לשכנע אנשים ללכת איתך..
רק שהמטרה של ארגוני קרוב הרחוקים שונה-
הם יוצאים מתוך נקודת ההנחה (שאני מקווה שאתה מסכים איתה) שהתורה היא האמת והאור
ושכל מטרתנו בעולם זה לפעול על פי התורה, כי ככה יהיה הכי טוב לאדם כפרט ולעולם כולו
ולכן הם רוצים להראות לאנשים אחרים את האור הזה שהם נחשפו אליו
אבל אף אחד לא חושב שהוא מושלם, להפך, לדתיים יש לא פחות מה לתקן מאשר לחילונים,
רק שדתיים בעיקרון אמורים לדעת מה האמת רק שקשה להם לפעול לפיה, וחילונים לרוב לא יודעים בכלל מה האמת
לכן רוב הארגונים פועלים דווקא מול חילונים כי זה השלב הראשון- "וידעת היום והשבות אל לבבך..." קודם כל לדעת 
אגב, מסכימה שחשוב לא פחות לקרב דתיים ולעזור לכולם, כולל האדם עצמו, להתקרב לקב"ה
לרוב ארגונים אלה הם סקטוריאליים להחריד שמנסים להראות רק פן אחד ביהדות ורק אני הוא הצודק, אם כי יש מעט שכן רבגוניים עד כמה שאפשר אבל הם מועטים מאוד.
ארגונים אלה לרוב רוצים להראות לא למה היהדות צודקת אלא למה היהדות לפי תפיסת ראש הארגון או החסידות צודקים.
הרי אתה בעצמך אמרת שיש דרכי קירוב שונים...
כלומר - האם אתה רוצה שכל "מקרב", יציג כמו בתערוכה בפני ה"מתקרב" את כל מגוון השיטות הרחב שיש ביהדות?
דבר כזה לעניות דעתי יגרום לכאב ראש רציני למתקרב ורק ירחיק אותו...
מה גם שכמובן, כל "מקרב" כזה בקיא בדרך כלל בעיקר בשיטתו הוא... נראה לי שלא יהיה קל לחב"דניק או לברסלבר או לרב אמנון יצחק להסביר למתקרב מהי, למשל, שיטתו של הרב קוק בנוגע ליהדות...
אז ענה רק על זאת - האם יש "יהדות" שהיא דבר בסיסי בפני עצמה שאפשר להוכיח "עליה" שהיא האמת, או שה"יהדות" היא לפי תפיסתו של כל אדם, ולפי ה"זרם" אליו הוא משתייך ואז בהכרח שהוא חייב להסביר למי שהוא רוצה לקרב, את היהדות על פי תפיסתו...
אמנם עבדתי בארגוני קירוב רחוקים כמעט שלוש שנים אבל קטונתי מלהגיד להם איך לפעול אבל אני מספיק מעורה כדי להבין שיש כאן משהו חזק ומפוספס בגישה שלהם.
אני לא מכיר אדם שיוכל לעמוד בצורה מיטיבית ומושלמת בגדרים שנראה שבשבילך "יספיקו" כדי לא לקרוא לו "שחצן" ש"מאמין שרק הדרך שלו נכונה".
או כמו שכתבת כאן באחת התגובות: "ואולי הוא בכלל חסיד סאטמר בנשמתו". סורי, לא מוצא דרך שהמקרב יסביר בערך 30-40 שיטות (לפחות) למתקרב בעת הקירוב. לא יעבוד...
אז כאשר זה או שיהיה קירוב עם מעט "שחצנות" כהגדרתך, או שלא יהיה קירוב העיקר שלא תהיה ה"שחצנות" הזאת - לפחות לי אישית ברור מה עדיף. מה אתה חושב שעדיף? (משתי האפשרויות הנ"ל בשורה הקודמת שלי...)
אני חושב שישנם ארגונים שמצליחים יפה מאוד לקרב בלי הגישה הזאת.
מי שמתנשא לא משפיע. חד משמעית.
מי שבא עם לב פחות ממקום של שווה
טעמתי טוב ומוכן לחלוק עם אחרים
למה שאני אהנה לבד?
הוא ישפיע
הלב מדבר. השאר שטויות
ראיתי כמה מתנשאים שמעבירים שיעורים לאלפים.
אני לא חושב שלאדם הממוצע יש חושים בריאים לעמוד מול רב כריזמטי.
(והפצצה הזאת, אגב, כבר התפוצצה מזמן).
כל מערכת של משפיע-מושפע בעולם עובדת כך, גם אם לא נעים לחשוב על זה.
רב מלמד תלמיד כי הוא חושב שהוא יודע יותר.
אבא מחנך את בנו כי הוא משוכנע שהוא מבין את המציאות יותר טוב מבנו.
בעל מנהיג את ביתו כי יש לו בטחון בדרכו ובשאיפותיו.
ראש ממשלה מנהיג מדינה כי לפי דעתו יש לו כישרונות ויכולות שלשאר הציבור אין והציבור צריך אותו.
בקיצור היתרון הוא עובדה קיימת. אם זה גורם לניפוח החזה ולתפיחת האגו, זאת כבר שאלה אחרת
שנכונה באותה מידה לכל כישרון שהאדם ניחן בו.
ולא לרוחי הן אותן תשובות מתחנפות לשאלה הזאת, דוגמת: גם לי יש הרבה מה ללמוד ממנו, זאת רק הידברות
הדדית וכד'. שאולי נכונות הן כשלעצמן, אך הן מתחמקות מגוף השאלה.
וכמובן אי אפשר להתעלם מההיבט הפוסטמודרניסטי של השאלה ששוטף אותנו מכל צד,
ביודעין ושלא ביודעין.
די"מהאם עשיר שנותן צדקה לעני הוא שחצן ?
- התשובה היא שא' זה לא מוכרח, וב' גם אם כן זה לא משנה.
ואסביר: עדיף לעני לפעמים לקבל את הצדקה יחד עם התופעת לוואי הזאת.
וגם מצד העשיר נניח שהוא לא התגבר על כל הצדדים הנמוכים שלו על הגאווה ועל האגו, האם יעלה על הדעת שכאשר עני יבקש ממנו צדקה הוא יענה ויאמר, הבט ידידי אני בשום אופן לא מוכן להתנשא עליך, מצטער לא אתן. אלא יתן ויתן ויעשה תשובה על הגאוה ויתקן את מידותיו הרעות.
ולעניננו, הגישה שלי לקרוב היא בדיוק כמו בדוגמא של העשיר, אני אומר לעצמי שאני זכיתי למשהו שחברי לא זכה ואני משתדל לתת לו, וגם אם מתגנבות לכאן אי אילו נגיעות של גאווה והתנשאות - לא זה מה שיקבע.
ובנוסף צריך לזכור וזה מה שלמדתי באי אילו ספרים בתורת החסידות - שגם אם אתה יודע יותר מיהודי אחר, שומר יותר מצוות למדת יותר תורה - חייבת להיות איזו נקודה שהוא משלים אותך, שאתה יכול לקבל ממנו - שהוא יותר ממך.
ולכן עליך להיות כלפיו בענווה ועל זה נאמר בפרקי אבות והוי שפל רוח בפני כל אדם.
לעניות דעתי - לשאלה הזו אין נפקא מינה למעשה.
כלומר גם אם הגישה היא של עשיר מתנשא - יש מקום להשפיע, כמו גם חובה לעשות תשובה על הגאווה הזו. (אלא אם כן הגישה הזו גופא גורמת לאנשים להתרחק, ואז וודאי שאין טעם כי בכל מקרה צריך להיות באופן המתקבל ).
ואם נדייק בדבריך, נבוא ונשאל מה ההבדל בין המושגים: "משפיע מתודעה של עשיר", או "חבר אוהב ודואג".
הרי גם עשיר משפיע מן הסתם בגלל שהוא דואג לעני, וגם החבר הדואג - דואג כי חברו מסכן ועני ( = ואין עני אלא בדעת כדברי חז"ל). אז אני לא רואה הבדל גדול.
והכלל שאמרתי תקף: לעולם בין עשיר בממון ובין עשיר בדעת, עליו לתרום לעני ממנו, ועל גאוותו והתנשאותו יעשה תשובה בינו לבין קונו.
אם אדם חי בתודעת התנשאות,
יש לו הרבה מה להרוויח מההודעה שלך -
יטהר את תודעתו ויישר את ליבו
מה ההבדל ביניהם?
עשיר נמצא בעמדה יותר מוצלחת וחזקה, בכך אין ספק.
חבר נמצא באותו הגובה.
והעשירוּת הזו, במקרה שלנו קיימת קודם כל בתודעה:
אם אדם רואה עצמו כעשיר,
הוא יצפה להכרת הטוב על שיצא מגדרו והעניק את אשר הרויח ביושר לזולתו.
אם אדם רואה עצמו כחבר,
הוא יתאמץ באהבה להטיב עם חברו מתוך עניין אישי,
ולא יצפה לגמול - משום שגם עבורו זה המובן מאליו.
וגם לעצם השפע שחננו ה' - הוא יזכור שהכול מהקב"ה,
ומעצם זה שהוא קיבל את השפע מהקב"ה יש לו אחריות כלפי חבריו.
שהרי גם הוא קיבל אמונה דרך שליחים אחרים (במקרה שלו - אולי הוריו או מוריו)
כשאת מלווה לחברה כסף את שחצנית?
קודם עליך להפסיק להשתחצן.
תימהוני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.
אבל בכל מקרה, אם נחזור לעניין - קירוב אינו "הוכח תוכיח". אתה לא מוכיח כאן אנשים, אלא עוזר להם מרצונם, להתקרב לתורה ולמצוות ולאבא שבשמיים.
להוכיח זה לבוא לאדם שעבר עבירה, ולהוכיח אותו על העבירה שעשה. ממה שאני מכיר את ארגוני הקירוב, הם לא פועלים ככה. מיעוטם אולי כן, אבל מה שאני מכיר - לא.
קירוב רחקוים אין אפשרות לעשות נגד רצונו של מישהו אחר. עוד לא ראיתי מישהו שמקרב בכוח רחוקים שלא רוצים להתקרב, ושזה עובד.
זה בשונה ממצוות ההוכחה שהיא גם לא קשורה בכלל לתוצאה - עצם המצווה הוא להוכיח.
ובכל זאת, מצינו דיונים בגדרי המצווה בדורות האמוראים. כך שנראה שלא הבינו את הדברים כביטול המצווה.
ואתה זה שתדליק ניצוץ?? מי אתה בכלל? למה הניצוץ שלך דלוק??
את הניצוץ גם אצל עצמו
אמונה בקב"ה זה ניצוץ לא רע בכלל
בין השחצנות הזאת (לי יש ניצוץ דלוק, לך לא, אני צריך להדליק לך),
לבין השחצנות ההיא (אני קרוב, אתה רחוק, אני צריך לקרב אותך).
אפשר להגיד שבשניהם אנחנו שחצנים (אני חושב שזה מגיע מנקודה אחרת, ממש לא משתחצנת, אבל לומשנה), או שבשניהם אנחנו לא שחצנים ואז השאלה היא רק מה האמת, באנו לקרב או להדליק ניצוץ (גם כאן, לא בדיוק הבנתי את הנפק"מ, וגם כאן לומשנה), אבל אני רואה חילוק לומר שאם ההסתכלות היא ניצוץ - אז אנחנו לא שחצנים, ואם ההסתכלות היא קירוב אז אנחנו שחצנים.
אבל זה לא עונה לשאלותי..
סליחה?
מי אמר שאתה הבנת נכון???
הוא לא מבין ואתה מבין??? שחצנות.
אם מישהו אומר לכם שהוא נוסע לירושלים ואתם רואים אותו נוסע לכיוון ההפוך, אל תתקנו!
שחצנות שכזו. הוא לא יודע ואתם כן?
בס"ד
פעם נכנס אל הרבי יהודי מבוגר מאד,
הוא דיבר עם הרבי על עינייניו האישיים, על החלום שלו וכ'.
בסיום שאל היהודי את הרבי מה החלום של הרבי.
אמר הרבי שבכל יהודי יש נר, וצריך להדליק אותו.
והחלום של הרבי זה שכל הנרות בליבם של כל היהודים ידלקו-
ואז תהייה הגאולה אמתית והשלימה.
לאחר רגע של מחשבה שאל היהודי "רבי, ואת הניצוץ שלי, כבר הדלקת?"
אמר לו הרבי :"לא, אבל נתתי לך את הגפרור."
בשיחה של הרבי לפרשת בהעלותך הוא מסביר איך מדליקים ניצוץ בלב של יהודי אחר,
ואומר כמו במנורת המקדש, על ידי קירוב השלהבת שלך אל הנר שלו.
על ידי קירבה ואהבה.
הוא יופנה אל הישיבה הליטאית הקרובה או שינסו לסדרו נשמה של חבדניק?
ולחשוב שאני קיסם לפחות... אין בזה גאווה כי לא אני בראתי את עצמי
אלא ה' יתברך נטע בי חלק אלוה ממעל, וזה הניצוץ... ואם אני לא מאמין שהניצוץ קיים
אני בעצם לא מאמין בקב"ה...
אתה יוצא מנקודת הנחה שכל המקרבים, בעצם, באים מתוך תחושות ש"להם" כיביכול יש משהו למכור. ולכן הם נחשבים ליותר עקב ה"סחורה" שיש באמתחתם.
אז ככה-
בקירוב רחוקים, אין מושג של נתינה. יש מושג של גילוי. (לגלות ליהודי את עולם התורה). עד עכשיו הוא התהלך בעולם והיה עיוור לחלוטין וכעת אני (או כל אחד אחר) בעצם מגלה לו עולם נפלא שתמיד הייתה בהישג ידו.
פעולה זו נקראת "עזרה". לא "נתינה".
הקב"ה ברא את העולם ונתן לנו, כבנים לה', את ספר ההוראות כיצד להפיק את המירב והמיטב מהחיים= התורה.
מי שהולך עפ"י ספר ההוראות: יכול להפיק את המירב מהמכשיר לעומת אחר שמתמש במוצר כפי ראות עיניו.
יוצא- שאני בתור אחת שהולכת עפ"י התורה, לעומת החוזר/ת בתשובה, חייה ברמת איכותית גבוה משלו/ה.
יהודי שומר תורה ומצוות שמקרב רחוקים- חי עפ"י אטוס שנותן לו להפיק את המיטב מהחיים.
מעלה זו לא הגיעה בכוחות עצמו. מעלה זו הגיעה תודות לה' שנתן לנו את התורה.
שחצנות מגיעה מתוך ייחוס תכונות ויתרונות להישגים פרטיים של האדם עצמו.
יהודי שמחזיק בתשובה אומר ההפך: היתרונות הללו אינם הישיג פרטי-אישי, אלא הן מתנת שמיים בלבד.
אותה מתנה- מגלים לחוזר בתשובה. לא כהתנשאות, אלה כהכרה באמת.
יהודי רחוק גם עמד בהר סיני ואמר "נעשה ונשמע". אז מה אין לחילוני- שלי יש?
התורה נתנה לשנינו באותה מידה. שנינו "בנים לה'", גם לחילוני בסוף אנטארקטיקה.
התנשאות ושחצנות אלו מידות אנושיות. בלי קשר לקבוצת אנשים או לגישה מסוימת.
הגישה עצמה (של חזקה בתשובה) היא של קרבה וערבות הדדית. אין פה גישה שחצנית או מתנשאת. (על יהודים. על גויים ודאי שיש. זה חלק מהגאווה היהודית ששומרת עלינו מפני התבוללות. ובמילים אחרות: אם היהודי לא יעשה קידוש הגוי יעשה הבדלה).
יהודי העוסק בקירוב רחוקים ומרגיש תחושות התנשאות- זו בעיה אישית שלו מול עצמו. הוא מושחט במידה זו.
אבל הגישה עצמה- לא קשורה כלל לתחושות הללו.
אני מדברת בכללי...
אם יש לך אירגון ספיציפי אתה מוזמן למקד את ההיצע.
אני מדברת על האווירה הכללית של אירוגוני התשובה.
המטרה והסיבה להקמתם היא לשם שמיים. בכדי לקרב יהודים.
לא בכדי לבטא עמדות שחצניות ומתנשאות.
להגיד: אני שומרת תורה ומצוות- בואי אלמד אותך גם- לא נקרא שחצנות.
זה^^^ נקרא ערבות הדדית של כלל ישראל.
זה דיון נפרד לגמרי.
1.
"כל מפעל ארגוני קירוב רחוקים יוצאים מנקודת המוצא הזאת:
אני קרוב והחילוני רחוק, מסכן החילוני בואו נעזור לו להתקרב. "
מה זה המסכן הזה ?
הוא רחוק מהתורה שהיא נכונה . טוב שכל יהודי יהיה קרוב לתורה אז בואו נקרב אותו .
"נעזור לו להתקרב" זה מריח קצת מהדיבורים הלא נכונים שכאילו כל יהודי רוצה להתקרב . ואל תגידו לי שפלוני או אלמוני אומר שככה זה במציאות. המציאות אומרת אחרת
2." במילים אחרות:
אני האידאל ויש יהודי שעדיין לא הגיע לאידאל, בואו נעזור לו להשלים את עצמו."
זה לא אומר בכלל שאני האידיאל , זה אומר שאני רוצה שהיהודים יהיו בסדר.
3
"במילים אחרות:
זה לא שחצנות וחוצפה לצאת מנקודת מוצא זו? "
לא שחצנות ולא נעליים ולא חוצפה . זה פשוט ככה שאנחנו ( אם להכליל) כללית קרובים לתורה וטוב שנקרב גם אחרים .
4.
"טוב, הטלתי פצצה, נחכה לבוקר, לילה טוב. "
לא פצצה סתם הרהורים שלך , זה בסדר גמור שאתה מהרהר ככה בגלל שזה מה שבא לך להרהר , ואם אתה משתף אחרים זה גם בסדר.
אז שנה טובה לכל היהודים הטובים ונשתדל שכמה שיותר יהודים יהיו טובים .
( כמובן שטוב שכל העולם יהיה טוב, אבל לא צריך להגזים , אם אתה ואני והוא ביחד נקרב יהודי אחד להיות קצת יותר טוב - זה כבר הישג גדול)
אלה לא הרהורים שלי והם לא מוגזמים, אפילו שמעתי אדם העומד בראש ארגון כזה אומר זאת במפורש.
אם תקרא שוב תראה שכתבתי להפך. כתבתי שזה לגמרי טבעי שאתה חושב ככה.

אלא על האנשים שחושבים שצריך למסחר רק פן אחד שבה.
מה נעשה וחב"דניק הוא לא ברסלבר?
גם הילל, שומו שמיים קירב בדרכו ולא בדרכו של שמאי - האם הילל היה שחצן?
גם שמאי, שומו שמיים, קירב בדרכו שלו ולא בדרכו של הילל - האם שמאי היה שחצן?
לא. כל אחד לומד את התורה בדרכו ובזרם שלו, ועל פי זה מלמד את האחרים שרוצים ללמוד ממנו. לא מחייב אף אחד, מי שרוצה... ואם ירצה אותו אחד, ילך לאחר מכן לאחרים, ללמוד מהם.
מה רצית, שחב"דניק ילמד את התורות של ברסלב והרב קוק? שמרכזניק יחזיר בתשובה דרך התניא והאדמו"ר מסאטמר?
תהיה ברור, כי לא מובן מה בעצם אתה מבקש/אומר/מצהיר כאן...
חלק ניכר מחילונים לא יודע כלום על יהדות
חלקם חיים בשביל הצלחה - מי שמצביע יש עתיד
חלקם מתפללים לבודהה, ניו- איז', שלום ועוד כל מיני
וזה לגמרי לא יפה להאשים בן אדם שתורם מזמנו ומכוחות נפש, מארח ומלווה ומסביר בתור שחצן
ואגב איך חילוני אמור ללמוד על יהדות אם אף אחד לא יספר? לפחות שידע שיש אופציה כזאת
אדרבא כן, אני גאה בזה שאני קרובה. אבל........
בגלל שאני אוהבת את אחים שלי (עמישראללל) אז אני ארצה שגם תהיה לי סיבה להתגאות בהם!!
מישראל ואכפת לי ממנו, ואני באמת אוהב את ה' והתורה וכל מטרתי היא לקרב אותם זה לזה-לטובתו, שיהיה לו טוב- זה אחרת לגמרי.
יש ב"קטמנדו" את הפרק האחרון או לפני האחרון- אחרי כל הפרקים שמושקי ובעלה באמת אוהבים את החבר'ה ועוזרים, בא המחליף שלהם ומתייחס חילוני כמו פודל-הנה, תניח תפילין, כן כן, כל הכבוד חמוד..
"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"=אוהב את הבריות וגם קרבן לתורה, ללא-אוהב כדי לקרב אלא פשוט אוהב. וכמובן גם ה"רחוק" מרגיש אם אתה בשבילו אובייקט או אדם אהוב.
כל חוסיד רואה את הרבי שלו כאילו הוא "הרבי".
זה בסדר בתוך המסגרת של החסידות , אבל מחוץ למסגרתץ כמו בפורום מוכרחים לפרט לאיזה רבי מתכוונים אחרת זו שחצנות נוראית ועלבון כלפי כל שאר הרביים כאילו הם פחות במשהו מהרבי שלך
חשבת מה חושב חסיד גור , שמישהו רומז כאילו רבים של משהו אחר ( נניח חבד) יותר מגדולי עולם שלהם ?
זה ממש מעליב ופוגע בו .
וכך כם לגבי החסידים של הרבי מצ'יבין.
אז תיזהר בבקשה ולהבא אם את כותב על הרבי המנוח של החבדים ץתכתוב בפרוש : של החבדים
תודה

ואם במשך הרבה שנים מבזים תלמידי חכמים , כמו הרבי מ'יבין והרבי מגור והרבי מבלז זה עדין ביזוי תחמידי חכמים.
הבנת עכשיו ?
ואני עדיין לא רואה בזה ביזוי בתלמידי חכמים.
הבנת עכשיו?
מתוך אכפתיות ויציאה מאגואיזם זה מקסים.
העיקר הוא שנקודת המוצא שלו תהיה שהוא חלק מאותם אלה שהוא מנסה לקרב, שיתכן שהם במעלה גדולה משלו כי גם באמתחתם יש מצוות, ובכל זאת אכפת לו שיכירו יותר את היהדות כמו שהוא זכה.
שמצוות הן כמו גוף, והכוונה היא כמו נשמה.
מצוות ללא כוונה הן כמו גוף בלי נשמה. אבל כשאין גוף - אין לנשמה על מה לחול.
זה נכון שיש חילונים שנמצאים בדרגה רוחנית גבוהה יותר מאשר דתיים מסויימים (ובכלל הגדרת "דתי" היום היא מאוד גמישה), אבל חשוב גם לזכור שיש כאן מלחמת אידאולוגיות, ואסור למסמס אותה ולטשטש אותה.
רוב גדול של החילונים אינם אידאולוגים, אלא סתם תועים וטועים, ויש לקרבם בעבותות של אהבה. אבל חשוב לזכור שיש כאן גם קומץ של אידאליסטים שנלחמים ביד רמה.
וכדברי הרמב"ם בהל' תשובה שרק אל דעות יודע משקל כל מצווה וכל עבירה.
דוגמא קיצונית:
חילוני שבאמתחת מצוותיו הדלות נמצאת גם המצווה למות על קידוש ה'.
חילוני שנפל על קידוש השם לעומת דתי שעושה הרבה מאוד חילול השם, מי לדעתך בדרגא גבוהה יותר?
שהנביא ירמיהו טעה?
זה לא רק שיעקב ראה שצדקו ושמה שעשו היה 100% בסדר , התורה מדגישה "ולא רדף איש אחריהם"!
גם יעקב אבינו ראה שהם צודקיםפ ובברכתו הדגיש "שמעון ולוי אחים" - אחים לדינה , והיו בסדר אז ( רק יש לו ביקורת על ענין מכירת יוסף).
הוא עבר על רצון ה', וכעונש ה' פילג את הממלכה. לא החל שום פירוד לפני כן.
יש כל כך הרבה מקורות בתנ"ך ובחז"ל על כך שעשיית רצון ה' חשובה הרבה יותר מלכידות, ושלכידות שלא סביב התורה אין סופה להתקיים, שאני לא יודע מאיפה להתחיל.
"חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ" - מכירה?
די"מבהחלט 70 פנים לתורה, ויש מקום לכולם. כולם אהובים, כולם ברורים.
אבל יש כאלו שהם לא בפנים: מינים, אפיקורסים, כופרים בתורה, משומדים וכו'. אין להם קנה במנורה, אין להן פן בתורה. הם בחוץ וזהו.
זה נכון כזרם, כהשקפה. ברמה האידאולוגית - בהחלט שופטים יהודים. וכשמישהו בפועל מזיק ומחטיא את הרבים - צריך להילחם בו ולא לזמזם פיס אנד לאב. לגבי אנשים פרטיים שלא מחטיאים את הרבים, רובם הגדול הם תינוקות שנשבו, ובהחלט צריך לקרב אותם.
בחז"ל ובגדולי כל הדורות, הן מבחינה הלכתית, והן מבחינה רעיונית.
אבל אין לי פנאי כרגע להתחיל להביא לך מקורות.
היו על כך הרבה שרשורים בעבר, את מוזמן לעשות חיפוש כאן באתר עם המחרוזת "כותב:7013 רשעים"
נתקלתי בזה כמה פעמיים.
תחקרי ותגיעי לאמת.
אבל זה לא נושא הדיון כאן.
אחד מאירגוני התשובה הגדולים בעולם.
במקרה אני מכירה אותו מ-מש מקרוב, ויכולה לומר לך בוודאות שהם לא באים מהגישה הזו.
זו סבירות הגיונית בדבר קרבה או ריחוק באופן יחסי,מובן שמבחינה ודאית או מוחלטת רק הקב"ה יודע,אך מבחינה סבירה כללית אני לא מבין מה המקום לבלבול..
אלא שהתורה האידאל.
במקרה, אני זכיתי לטעום ממנו. (אני לא מייחס את האידאליות לי)
וכולנו צריכים לנסות להתקרב לתורה כמה שיותר, ואם אני רואה מישהו שמצליח/יודע פחות ממני אני אעזור לו.
יש לי אוצר ביד.
האוצר שייך גם ליהודי שמולי.
זה יהיה פשוט אגואיזם לא לגלות לו ולהתחלק אתו באוצר.
עומד מולי בנו של המלך. אחי.
יש לי בשבילו מסר מהמלך. מסר שנשלח לשנינו יחד.
זה יהיה ממש לא משפחתי מצידי לא לגלות לו את זה.
אני מאמינה בתורה. מאמינה במצוות. מאמינה שזו חובה. שזה אוצר ושזה מחבר אותנו לאבא-המלך.
נובע מזה...
מי שרוצה לשמור את האוצר לעצמו, שישמור. אבל שלא יקרא לזה ענווה.
אם כן אשמח לעזרה בפרטי
תודה מראש!
בעודי מחכה בתור בסופר
ילד ישמעאלי קטן טרוריסט חמוד אחז בציצית שלי ושיחק איתה
כה אמר ה' צ־באות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א־להים עמכם
טוב אז אמנם לא 70*10*4
אבל לפחות חלק קטן

אנימהבס"ד
אין מילים! לא מה שאנחנו חושבים. משהו אחר לחלוטין:
איך להכניע את אירן. אליהו יוסיאן בראיון בערוץ טוב. מאתמול.
אשמח לשמוע מכם הכוונות יתרונות וחסרונות בהחזקת רכב לבחור בן 21 עם עבודה קטנה שמכניסה 3-4 אלף בחודש. בעיקר מהצד הכספי והנפשי.
חיסרון: יכניס אותך לחובות
אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.
כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום
זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.
תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪
תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין
תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה
תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול
תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)
כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.
או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה
ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.
אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.
למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?
מניח שיש יותר זול מזה
האם וואו? זה איני יודע
ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'
ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף
לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות
זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב
לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי
מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן
צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות
נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית
אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות
נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית
אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע
אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...
זמן זה פרמטר חשוב בחיים
בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.
גם רכב זה על אותו בסיס
שילוב של נוחות+חיסכון זמן
על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.
אבל זה על אותו משקל.
אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן
ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה
לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת
ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס
אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה
וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש
אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.
או משהו כזה.
לכן זה שיקול של עלות תועלת
במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי
אבל יש כאלה שזה שווה להם
(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)
תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.
השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק
יתרונות: נוחות
חסרונות: עלות
זה בגדול
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש
מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני
ים זמן לשיעורי תורה בשבת
ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה
הרצאות בפיזיקה שכעת הוא מעביר בזום, אז אין לו לוח של כיתה כדי לכתוב עליו.
יש לכם המלצה למשהו טוב ולא יקר שאפשר להשיג לאחרי פסח?
פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.
אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.
מתואמתאחרונהאבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף
יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?
ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.
למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...
אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...
שתי אפשרויות:
הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול. וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.
מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.
ואם רק דרך ה tablet:
• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).
•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.
• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט
אני צעיר, רוצה לעשות מה שבאלי אבל המצפון לא נותן..
תנו לי עצה!!!!
אני מרגיש קרוע!!!
תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור
אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך
זה באמת מורכב.
חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.
ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-
מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.
זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!
שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";
לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך
אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך
כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו
שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי.
לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",
אבל אביא דוגמא מעצמי:
שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה
שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.
(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי
שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.
הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה
ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה
זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין
ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה
שהיתה לי.
אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,
הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל
גם מרמור וכעס והרגשת חנק.
אותו דבר לגבי ספרים;
ספריה ציבורית - יש אנשים
שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא
רוב הספרים המודרנים הם
זבל. ממש. גסים לשמה....
אבל אוהבת לקרוא אז אני
כן הולכת ונזהרת; אם זה
מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת
משתדלת ספר שאם יש
בו דבר מה לא צנוע, זה
לא יהיה לשמה... מבין?
אותו דבר לגבי ספר שכותב
על נושא שאני אוהבת.למשל,
טבע, צמחים, חיים של מישהו
בטבע.... אבל אם יש שם
אפיקורסות וליצנות מהסוג
הגרוע, אוותר.
זה הקרבן שלנו לקב"ה.
לא פשוט ללכת על גשר צר...
ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,
להשתדל להיזהר שזו לא תהיה
נחיתה קשה מדי, שאחר כך,
עלולים לשלם עליה ביוקר....
אז זורקים משהו לכלב התאב הזה
איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם
שנסתפק בזה ונרגע מזה.
בהצלחה!
בספרו "כלי יקר".
ישנה דיעה האומרת שמשיח יגיע בשנות השין: תש......
זה בזמננו. הלוואי.
לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים
בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש
למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין
שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?
כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.
דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.
לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.
לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.
להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.
זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.
אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.
צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.
כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.
כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.
את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.
מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.
הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?
אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.
רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼♀️
להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.
טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"
הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.
הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.
גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.
קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.
לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.
בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.
מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.
מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.
ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.
כמה נקודות חשובות:
1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.
2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.
3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).
4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.
5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).
וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן? אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.
הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"
מלפני כחמש מאות שנה!
"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;
בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,
והוא הורמוז . והוא נמצא תחת ממשלת
הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה
האחרונה באחרית הימים".
על הפסוק בישעיהו:
"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול
בארץ אדום".
שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.
מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.
הייתי אז בכתה ח.
גם אז אמרו משיח
גם אז אמרו המלחמה האחרונה
גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם
לא הגיע, לא נורא.
"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה
"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).
הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.
שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר
.
דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.
הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.
הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.
הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.
מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).
אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.
לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.
אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.
בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.
עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע.
כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.
בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".
אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.
ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים - צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.
רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.
כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.
כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.
ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...
'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/
נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב
ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/
וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...