אם תקראו את כל מה שהיא אמרה (צריך להכנס לכמה אתרי חדשות בשביל זה) אפשר להבין שהמחבל רצה רק לפצוע אבל לא להרוג,
כלומר שההסתה כלפינו לא עברה אצלו חלק! 
נכון, היה לי מאוד קשה לקרא את מה שהיא אמרה וחשבתי שהיא בטראומה או בגלל שהיא בהריון היא מרחמת על המחבל כי הוא ילד אבל בתכלס- יש כאן מישהו שלחצו עליו לפגוע בנו (לא קונה את כל הסיפור על זה שזאת אינתיפאדת יחידים) ועשו טעות או משהו בהדרכה שלו, צריך לחקור אותו, לברר למה הוא התלבט ולהשתמש בזה כדי לוודא שכל שאר הצעירים יתלבטו.
אין סיכוי שילדות בנות 14 יוצאות מהבית ספר והולכות לרצוח אותנו מבלי שמישהו אמר להן לעשות את זה (לגבי הייאוש, גם אני מיואשת. אז מה? אני ארצח אנשים?!)

לא יודע אם אני חושב שהוא צודק או לא, אבל זה מה שהוא כתב, וזה לגמרי מעורר מחשבה:

תדהר הירשפלד

‏18‏ שעות · 

הלוואי שהיו כולם מקשיבים ברצינות למיכל פרומן.
במקום להיספג שנאה הבאה מחמת לחץ ומעוורת את העיניים, האישה האמיצה הזו תיארה את המציאות בדיוק כפי שראתה אותה.
בחדות מבטה הצליחה לאבחן, (תוך שהיא מותקפת), כי הנער לא בא כרוצח טעון אידיאולוגיה ומלא השראה לרצוח, אלא כיצור מפוחד שנראה כי הודרך בידי מישהו, או מילא חובה שהוטלה עליו על ידי מישהו.
כבר כתבתי רבות בעבר על ההגיון מאחורי שליחת נשים צעירות וילדים קטנים לרצוח. על השימוש הכפול שעושה בהם החברה השבטית הערבית, גם כאמצעי תקיפה זול נגד היהודים (איש לא יבכה כשימותו) וגם כפתיון הנזרק לעתים בכוונה כדי שייאכל.
טיפשות לא תוביל אותנו לשום מקום, עיניים פקוחות כן.
ובהעדר אופק דווקא הנסיון להבין את נפש אויבינו, כולל גם לדעת לסווג ביניהם ואפילו אם אחזו סכין, הוא קריטי לנו כמו אוויר לנשימה.

בנוסף ראיתי שדיברו בגנותו של בעלה, שיבי.
שיבי הוא בן כיתתי לשעבר ואני משוחד - הפעם לטובתו (לו היה קטן ממני, כמו שכולכם יודעים, היה חייב בדין לקבל מכות). 
אין בכך כדי לסתור את מחלוקותי העמוקות עמו ואת הפעמים בהן הזדעזעתי ממוצא פיו. אבל למדתי ממנו גם הרבה דברים חשובים.
שיבי, אחיו ואביו אמרו משהו שלא כדאי לנו להתעלם ממנו, גם אם הוא בא יחד עם טעויות.
הבנת נפש הערבי ובמיוחד הבנת ההקשר הדתי של הדברים, תוכל להביא לפתרון חלק. ההבנה עצמה היא הקשה, במיוחד כשהדם רותח. אבל המצב רציני ואנחנו לא משחקים. חיים רבים תלויים באוויר, מונחים על הכף. נגזר עלינו, חובה עלינו להבין. גם אם זה קשה. המצב מורכב. הבנה אינטימית שלו תסייע לנו הרבה יותר משנדמה.

רפואה שלמה למיכל.
וד"ש לשיבי.

זה שהם אוייב זה לא אומר שהם טפשים. אפשר להביס את ההנהגה שלהם ואפשר לעודד הגירה שלהם אם יבינו אותם טוב יותר.

נכון, עשיו שונא ליעקב אבל שוב, ילדים מקבלים חינוך לשנאה.
מסכימה עם מה שתדהר כתב- להפוך לשאהידים זה אחד מהסיכויים היחידים של ילדים ונשים (ביחוד נשים) לקבל הכרה במגזר הערבי. 
ילד לא נולד מיואש או שונא. ילד לומד להשוות את המצב שלו לאחרים (לרוב את המצב שלו לעומת אנשים במצב יותר טוב ולא לאחרים ששואפים להגיע למצב שלו) ולשנא.
אם המחבל הזה, נשלח לבצע פיגוע (בין אם אמרו לו תקוף תעשה פיגועים עם פרטים מדוייקים או מ"יוזמתו") והיסס- סימן שעוד יש תקווה.
סימן שכרגע ההסתה והחינוך לשנאה נכשל קצת וזה הרגע שלנו להלחם על הקיום שלנו.
אם כל נער ערבי יבין ששלטון ישראלי עדיף לו ושאם לא יש לו עוד אופציות במקומות אחרים והוא לא חייב לרצוח כדי לקבל הכרה ויחס אז אולי נצליח להציל את עצמינו

ונשים סוג ב' מכל מיני סוגים אחרים.

1. אנשים נוטים לייחס לצד השני את דרך המחשבה שלהם, ואנשים רודפי שלום, עלולים לחשוב שגם הצד השני כזה.

2. צריך לא להגיע מההבנה של הצד השני לרחמנות מוגזמת.

זה היה בגל"צ אצל ניב רסקין.

זה ממש אבל ממש לא מה שהיא אמרה. קשקוש בלבוש. הכותרת כנראה פיקטיבית.

היא אמרה שכשהוא נכנס לחנות היא לא חשדה בכלל כי לא היה משהו במראה שלו שהחשיד.

היא נגשה לעזור לו ואז הוא התחיל לדקור.

היא אמרה שברגעים האלה של הדקירה היא לא הרגישה כעס או שנאה, היא פשוט הייתה בשוק כי היא פשוט לא הבינה מה קורה. מאיפה זה נוחת עליה ככה פתאום.

היא אמרה שבמיטה בבית חולים אחרי שהיא התאוששה מעט המחשבות שעלו לה בראש זה לא של כעס ושנאה, אלא מחשבה של מה גורם לו לרצות לרצוח אותה. היא ניסתה להבין בפועל מה עבר לו בראש.

בנוסף היא אמרה שהיא עדיין לא מרגישה שנאה כי היא עדיין מבולבלת ובשוק ושככל הנראה הכעס יגיע בהמשך, אחרי שהיא תתאפס על עצמה.

פחות או יותר. 

רצון להיטיב איתו. זה רצון טכני של להבין, מעבר לשנאה, מה הטריגר שגרם לבוא ולדקור. לא בגלל שהיא מנסה להבין את המצוקות שלו.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.