אם תקראו את כל מה שהיא אמרה (צריך להכנס לכמה אתרי חדשות בשביל זה) אפשר להבין שהמחבל רצה רק לפצוע אבל לא להרוג,
כלומר שההסתה כלפינו לא עברה אצלו חלק! 
נכון, היה לי מאוד קשה לקרא את מה שהיא אמרה וחשבתי שהיא בטראומה או בגלל שהיא בהריון היא מרחמת על המחבל כי הוא ילד אבל בתכלס- יש כאן מישהו שלחצו עליו לפגוע בנו (לא קונה את כל הסיפור על זה שזאת אינתיפאדת יחידים) ועשו טעות או משהו בהדרכה שלו, צריך לחקור אותו, לברר למה הוא התלבט ולהשתמש בזה כדי לוודא שכל שאר הצעירים יתלבטו.
אין סיכוי שילדות בנות 14 יוצאות מהבית ספר והולכות לרצוח אותנו מבלי שמישהו אמר להן לעשות את זה (לגבי הייאוש, גם אני מיואשת. אז מה? אני ארצח אנשים?!)

לא יודע אם אני חושב שהוא צודק או לא, אבל זה מה שהוא כתב, וזה לגמרי מעורר מחשבה:

תדהר הירשפלד

‏18‏ שעות · 

הלוואי שהיו כולם מקשיבים ברצינות למיכל פרומן.
במקום להיספג שנאה הבאה מחמת לחץ ומעוורת את העיניים, האישה האמיצה הזו תיארה את המציאות בדיוק כפי שראתה אותה.
בחדות מבטה הצליחה לאבחן, (תוך שהיא מותקפת), כי הנער לא בא כרוצח טעון אידיאולוגיה ומלא השראה לרצוח, אלא כיצור מפוחד שנראה כי הודרך בידי מישהו, או מילא חובה שהוטלה עליו על ידי מישהו.
כבר כתבתי רבות בעבר על ההגיון מאחורי שליחת נשים צעירות וילדים קטנים לרצוח. על השימוש הכפול שעושה בהם החברה השבטית הערבית, גם כאמצעי תקיפה זול נגד היהודים (איש לא יבכה כשימותו) וגם כפתיון הנזרק לעתים בכוונה כדי שייאכל.
טיפשות לא תוביל אותנו לשום מקום, עיניים פקוחות כן.
ובהעדר אופק דווקא הנסיון להבין את נפש אויבינו, כולל גם לדעת לסווג ביניהם ואפילו אם אחזו סכין, הוא קריטי לנו כמו אוויר לנשימה.

בנוסף ראיתי שדיברו בגנותו של בעלה, שיבי.
שיבי הוא בן כיתתי לשעבר ואני משוחד - הפעם לטובתו (לו היה קטן ממני, כמו שכולכם יודעים, היה חייב בדין לקבל מכות). 
אין בכך כדי לסתור את מחלוקותי העמוקות עמו ואת הפעמים בהן הזדעזעתי ממוצא פיו. אבל למדתי ממנו גם הרבה דברים חשובים.
שיבי, אחיו ואביו אמרו משהו שלא כדאי לנו להתעלם ממנו, גם אם הוא בא יחד עם טעויות.
הבנת נפש הערבי ובמיוחד הבנת ההקשר הדתי של הדברים, תוכל להביא לפתרון חלק. ההבנה עצמה היא הקשה, במיוחד כשהדם רותח. אבל המצב רציני ואנחנו לא משחקים. חיים רבים תלויים באוויר, מונחים על הכף. נגזר עלינו, חובה עלינו להבין. גם אם זה קשה. המצב מורכב. הבנה אינטימית שלו תסייע לנו הרבה יותר משנדמה.

רפואה שלמה למיכל.
וד"ש לשיבי.

זה שהם אוייב זה לא אומר שהם טפשים. אפשר להביס את ההנהגה שלהם ואפשר לעודד הגירה שלהם אם יבינו אותם טוב יותר.

נכון, עשיו שונא ליעקב אבל שוב, ילדים מקבלים חינוך לשנאה.
מסכימה עם מה שתדהר כתב- להפוך לשאהידים זה אחד מהסיכויים היחידים של ילדים ונשים (ביחוד נשים) לקבל הכרה במגזר הערבי. 
ילד לא נולד מיואש או שונא. ילד לומד להשוות את המצב שלו לאחרים (לרוב את המצב שלו לעומת אנשים במצב יותר טוב ולא לאחרים ששואפים להגיע למצב שלו) ולשנא.
אם המחבל הזה, נשלח לבצע פיגוע (בין אם אמרו לו תקוף תעשה פיגועים עם פרטים מדוייקים או מ"יוזמתו") והיסס- סימן שעוד יש תקווה.
סימן שכרגע ההסתה והחינוך לשנאה נכשל קצת וזה הרגע שלנו להלחם על הקיום שלנו.
אם כל נער ערבי יבין ששלטון ישראלי עדיף לו ושאם לא יש לו עוד אופציות במקומות אחרים והוא לא חייב לרצוח כדי לקבל הכרה ויחס אז אולי נצליח להציל את עצמינו

ונשים סוג ב' מכל מיני סוגים אחרים.

1. אנשים נוטים לייחס לצד השני את דרך המחשבה שלהם, ואנשים רודפי שלום, עלולים לחשוב שגם הצד השני כזה.

2. צריך לא להגיע מההבנה של הצד השני לרחמנות מוגזמת.

זה היה בגל"צ אצל ניב רסקין.

זה ממש אבל ממש לא מה שהיא אמרה. קשקוש בלבוש. הכותרת כנראה פיקטיבית.

היא אמרה שכשהוא נכנס לחנות היא לא חשדה בכלל כי לא היה משהו במראה שלו שהחשיד.

היא נגשה לעזור לו ואז הוא התחיל לדקור.

היא אמרה שברגעים האלה של הדקירה היא לא הרגישה כעס או שנאה, היא פשוט הייתה בשוק כי היא פשוט לא הבינה מה קורה. מאיפה זה נוחת עליה ככה פתאום.

היא אמרה שבמיטה בבית חולים אחרי שהיא התאוששה מעט המחשבות שעלו לה בראש זה לא של כעס ושנאה, אלא מחשבה של מה גורם לו לרצות לרצוח אותה. היא ניסתה להבין בפועל מה עבר לו בראש.

בנוסף היא אמרה שהיא עדיין לא מרגישה שנאה כי היא עדיין מבולבלת ובשוק ושככל הנראה הכעס יגיע בהמשך, אחרי שהיא תתאפס על עצמה.

פחות או יותר. 

רצון להיטיב איתו. זה רצון טכני של להבין, מעבר לשנאה, מה הטריגר שגרם לבוא ולדקור. לא בגלל שהיא מנסה להבין את המצוקות שלו.

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!