קח בחשבון שהיא תכעס, תפגע ותעלב.

תתחיל מהכרת הבעיה ואז תוכל לטפל בה

אנשים חיים בסרט.

זמינות מיידית של פריצות זה מציאות של "מה יעשה הבן ולא יחטא". אמנם אצל נשואים פחות, אבל עדיין. אין פה שום קשר להתמכרות.

גם נשואים וגם לא נופלים באותן מידות, וזו אכן התמכרות ואפילו אחת מוכרת.

וכתוב גם בחז"ל.

יש מציאות של התמכרות. אבל זה לא מה שהוא מתאר.

אם כל אחד שמדי פעם נופל באינטרנט נחשב ל"מכור" אז רוב הגברים גדול של הגברים נחשבים למכורים. ואם כך - המושג איבד את משמעותו.

"לפעמים אישתי מורידה את החסימה לזמן מועט, או שאני משתמש בוואייפיי של הסמארטפון  שלה, ואוופס נפלתי."

"פשוט כשאני במרחק לחיצת כפתור מהטינוף, ממש קשה לי להימנע"

אבל מה שאתם עושים פה זה לטעון שכל מי שמדי פעם לוקח ג'וינט הוא נרקומן.

אישתו נפגעת.

ומהר מאוד גם מי שלוקח גוינט וגם מי שעושה את זה עלולים להתמכר, הרבה לפני ששמים לב.

זה שהיצר קצת מתוחכם ומנצל פרצות (קלות! לא מדובר על פרצות שמצריכות לילות שלמים של נבירות בפורומים של טכנולוגיה. דברים באמת פשוטים וקלים) - זה עוד לא הופך את האדם למכור.

לראות את זה.

והשאלה שהוא צריך לענות עליה זה האם זה חסר לו בזמן שהוא לא יכול, האם  הוא מחפש פרצות וכאלה.

שהוא לא חש שהוא מכור, ושהאינטואיציה שלו היא שאם הפרצות הללו היו חסומות הוא לא היה נופל.

וב. איך הוא יודע שכששבעמים היחידות שכן היו פרצות הוא נפל?

אבל חבל על הוויכוח. לדעתי פתרון הבעיה מתחיל בהכרה בה, ואתה לא חושב שיש בעיה. סבבה שימשיך  ואני מקווה בשביל אשתו שימנע  ככל האפשר מ"פרצות"

אבל אתם מנסים לנפח אותה מעבר למה שהיא.

וראי מה שכתבתי כאן:
אתה צודק לגמרי. אנשים כאן איבדו פרופורציות. - נשואים טריים

אותך שבעלך יכול להגיע לכלמיני מקומות??

והיא טוענת שזה תמיד איתה וכו...

אז אולי מישהו צריך לעורר את הנשים....

במקביל לעבודה עצמית שלך כמובן..

באומץ, ולהסביר שזה לא בגלל שאתה לא אוהב אותה וכד'. אתה צריך אותה כדי שביחד תעשו מה שצריך ע"מ לעזור לך. אולי לבטל אינטרנט בנייד, אולי רעיון אחר.

פעם משהי רשמה פה שבעלה נגמל עי ארגון שמור עיניך..תקיש בגוגל אולי יש מה לעזור לך..

לגבי לשתף לדעתי זה תלוי באשה ..

האם באופי שלה לוקחת דברים מאד קשה?

כמה היא בקטע לתמוך?

כמו שאמרה פה משהי לדבר מעומק הלב ולהראות כמה אתה זקוק לעזרתה וכו..זה אופציה..

תאמר לאשתך את הבעייה.

לא צריך להסביר לפרוטרוט,

אך שתהיה מודעת בהחלט לבקשתך/כם ודרישתך/כם לעזרה בסינון

זה עלול להיות פדיחה,

ואפשר ששיחה שלה עם רבנית/ מדריכת כלות תעזור לה להבין שמדובר במצב נורמאלי של יצר שיש לכל איש.

יש לתת את הדעת ליום שאחרי-

האם באמת זה ייפסק עם הסינון, או שעליך - בד בבד עם הסינון הספציפי הזה- לעבוד על עצמך בראש.

בהצלחה

***אל תדבר עם אשתך לפני שאתה מתייעץ איך ומה- זה נושא רגיש מאוד, "אין אישה מתקנאה אלא בירך חברתה". זה ממש
לבקש ממנה להיות מודעת לעובדה שאתה בגדת בה, ושאתה חושש להמשיך לבגוד... לא תמיד הדבר הנכון הוא לספר את הכל מהכל.

***תוך כדי - פנייה למי שעוזרים בדברים האלו- אין חיה כזו "לא מכור" שנכנס. זה כמו בחור שרק מדי פעם מעשן ירוק, ממש

בטעות יוצא לו, צריך עזרה והמון מלחמה בדבר. יש את האתר "שמור עיניך", תתחיל שם.

***תעלה את הסינון ותגדיר מראש שאין דבר כזה בבית שהסינון יורד- אתה יכול לעלות על הגל היום של התעוררות ולהגיד שאתה רואה כמה זה מזיק וכמה "לפתח חטאת רובץ", שאתה רוצה להשתפר.

***יש תוכנה שאמורה לשבת על המחשב ולנטר את פעילות הרשת שלך ולשלוח למישהו שאתה בוחראת כל רשימת האתרים מדורגים על פי רמת הטומאה שלהם- זה יכול לעזור לך מאוד לשים אותה על המחשב והפלאפון ולבקש מחבר טוב\אבא להיות
השומר שלך- התחושה שיש מישהו שרואה את כל מעלליך, זה מאוד עוזר("יהי מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם")
***תוספת למה שכתוב למעלה- קנוס את עצמך- כלומר, על כל כניסה לאתרים כאלו שהחבר שלך יקנוס אותך ב100 ש"ח, כשזה כואב בכיס זה קל יותר להפסיק, היצר מבין טיעונים של יצר יותר מטיעונים של קדושה.

***תפנה עכשיו לייעוץ והתחלת טיפול.

כמה מכם כתבתם על הצורך שלי לטפל בבעיה כהסתמכות.

אבל אני לא כל כך מסכים עם ההגדרה הזאת, כלומר יש סבירות שאני אכן סובל מהתמכרות לאינטרנט\סקס. אבל כל עוד שאני ממש חשוף לטינופת באינטרנט ואין חסימה שמונעת ממני להגיע למקומות הללו, אין לי דרך לקבוע האם מדובר ביצרא דעריות גרידא או שמא בהתמכרות פרופר(עם כל ההשלכות..).

וכי זה לא נורמלי שגבר בריא יתקשה לעצור את עצמו מול פיתוי כל כך זמין ונגיש? אם כן, לא סביר להניח שהתנהגות נורמלית נחשבת כהתמכרות.

תובנות?

ותסלח לי שאני בוטה קצת

\אם אשתך הייתה מתגרה מגבר אחר תנסה לחשוב איך הייתה מרגיש, באמת. 

לא היית מרגיש שזה פוגע לך בגבריות? שזה מכניס עוד גורם לקשר הכי אינטימי שלכם? שהיא כביכול לא צריכה אותך כדי להגיע להנאה מינית? 

אני ממש מקווה שהתשובות הם כן כי אם לא אז לדעתי יש בעיה יותר חמורה מהתמכרות.

ואז תחשוב שזה הפוך ואשתך מרגישה ככה. ולאשתך יותר קשה כי אין לה את היצר ברמה שיש לך והיא לא יכולה לדעת כמה זה קשה, אז היא מרגישה את כל זה בלי שיש לה אפשרות לתרץ לעצה ש"ככה זה גברים" או שזה "נורמלי" או משהו. 

בקיצור לפחות לטובת אישתך שאני מקווה שאתה אוהב אותה, תפסיק את זה. לך לגמילה. כנס לאתר של שמור עיניך. תעשה משהו.

אני יכולה לתאר לעצמי כמה יהיה קשה לאשתך לגלות על זה בלי שאתה תספר לה (אני לא רוצה לתת רעיונות אבל היו לא מעט סיפורים על נשים שמצאו דברים), אז עשה לה טובה (וגם לעצמך), תתייעץ עם מישהו חכם איך לעשות את זה ותשתף אותה. ותשתדל באמת תעשה הכל כדי להפסיק עם זה, כי מבחינת אישתך, זו הרגשה של בגידה ממש.

נ.ב. אז מה עם זה טבעי ונורמלי, טבעי ונורמלי גם לאכול בלי ברכה כשממש רעבים או לדבר מה שרוצים מתי שרוצים ובכל זאת אנחנו משתדלים לעצור, לברך, ולא לשקר או לדבר לשון הרע.

טבעי ונורמלי ללכת לשירותים אבל כשזה לא המקום או הזמן, אנחנו מתאפקים ומתפנים כשיכולים

בקיצור אז מה עם זה טבעי ונורמלי, אתה יכול ואתה אמור להתגבר על זה לבד או עדיף בעזרת מישהו כי כמעט בלתי אפשרי לבד

רק להוסיף שתקח בחשבון שאחרי שתספר לאשתך (אחרי יעוץ שתקבל!!!!!!! חשוב!!!!) היא תכעס ואפילו תגעל ממך, אולי תתיעץ גם מה לעשות במצב כזה 

זה קורה הרבה לצערנו, אבל זה לא טבעי שאדם שחי חיים עם אישה יצטרך למצוא את עצמו מספק לעצמו הנאה שכזו
מחוץ לחייו אם אישתו.

אין שום דבר טבעי בלבגוד באישה שאיתה התחתנת.
תוציא את זה מהראש - כי זה שקר. זה טבעי שגבר מחפש את זה, זה טבעי שיש לו צורך, זה לא טבעי שהוא נכנס לזה,

זה לא טבעי שלראות דבר כזה לא מגעיל ומזעזע אותו עד עמקי נשמתו. זה לא טבעי שהוא לא מרגיש שהוא בוגד באישתו

כשהוא רואה את הדברים הללו.
ואם יוצא שהוא כן עושה את זה- זה אומר שהוא התמכר לדבר עד כדי כך שהטבעיות כבר מזמן לא קשורה אליו.

אתה צריך לחסום כל פירצה שקיימת.

זה אומר שאתה חייב לדבר עם אשתך. אל תספר לה שאתה נופל! אבל כן תספר לה שלפעמים אתה צריך משהו שהרימון חוסם, ואז אתה מתחבר דרך הויי-פיי שלה, ואז אתה נחשף לדברים שקופצים וכו', ואתה רוצה לשמור על עצמך יותר וכו'.

זה אכן נורמלי וטבעי, במציאות המטורפת של היום, שהפריצות זמינה כל כך. אבל זה לא אמור להרגיע אותך. זה בהחלט חטאים חמורים שגם שורטים את הנפש, וחובה לסגור את הפרצות.

לאחר שתסגור את הפרצות, אתה חייב להישאר עם יד על הדופק. אם הבעיה נעלמת לגמרי - אשריך וטוב לך. אבל אם אתה ממשיך לחפש פרצות באובססיביות, (וכל חסימה היא לא 100% למי שיחפש איך לפרוץ אותה באובססיביות) או לא מצליח לשמור על העיניים ברחוב וכדו' - אז אתה צריך לעשות עבודה יותר פנימית של התבוננות, בעזרת ספרים, רבנים או יועץ תורני.

אבל במידה מסוימת זה נראה כאילו מדובר כאן בכלב שקולט כלבה מיוחמת והוא חייב לקפוץ עליה.

חפש לך תעסוקה אחרת לזמנים כאלה.

אתה בהחלט חייב להתמודד עם זה לטפל בזה ולצאת מזה. 

גם עם חסימות מתאימות (אם תרצה תפנה אלי באישי אסביר לך איך לחסום גם בסלולרי גם כשיש ווי פי, לא מסובך)

וגם עם למלאת את החיים שלך ביתר קדושה

בלימוד תורה וכו'

וגם בעבודה על הקשר הזוגי שלך עם אשתך, לשפר אותו וכו

היא תיפגע מאוווד ויהיה קשה להחזיר את האמון בך אח''כ

תדבר עם רב או מישו אחר כדי שתבין שמה שאתה עושה הוא נורא

במיוחד שיש לך אישה בעייני זה ממש בגידה

האם חסר לך משהו ביחסי האישות או לחילופין במשיכה שלך לרעייתך?

אם כן אתה בבעיה! לכאורה פיתו בסלו אך לא!

אם לא לך לטיפול בהתמכרות ממין

הפיתוי קיים בכל מקרה, וצריך שלא תהיה נגישות כל כך קרובה.

גם לאישה יש בעיה הלכתית אבל לתת לגיטימציה לגבר שזה נורמלי?!

זה שזה לא טבעי ולא רגיל שגבר יראה דברים כאלו בכל פעם שקצת מזדמן לו.
זה שגבר רואה את הדברים הללו זה מעיד על בעיה מסויימת, והוא לא אדם שאין לו חסימות כלל,
אבל ברגע הכי קטן שהן יורדות -"לפעמים אישתי מורידה את החסימה לזמן מועט, או שאני משתמש בוואייפיי של הסמארטפון  שלה, ואוופס נפלתי." זה לא סביר ונורמלי.
קורה שאנשים בטעות מגיעים לדברים, קורה שגבר נופל, אבל לא ככה, ב"ה יש גברים שחיים בלי סינון ולא נכנסים לטינופת הזו, פשוט כי הם יודעים יותר טוב מה טוב להם. ויש הרבה מאוד גברים שפוגשים אינטרנט לא מסונן מדי פעם ולא נופלים.
אם כל פירצה קוראת לו- כנראה שיש משהו יותר מורכב.
 

כתוב בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין וכתוב כאשר פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

דברים אלו צריכים ברור עמוק אחי זה הוא מצב לא פשוט ואני מכיר אותו מקרוב מאוד אפילו...

אחי הדברים הללו הם לא סתם, כאשר הייתי בכיתה י"ב היה לי מאוד קשה עד שלקחתי את עצמי בידיים הלכתי לבית המדרש ולא סתם ישבתי שם אלא בררתי מהוא היצה"ר ומה מטרתו העולם למה אנו נופלים כל הזמן ולמה זהו יצר כ"כ חזה שווה מאוד לברר וב"ה יצאו מלא ספרים בנוגע לזה ולי אישית יצאה תועלת גדולה של חיים של טהרה וקדושה.

אתה חייב לברר לעצמך את הנושא הזה ורק כך אתה תצליח התורה היא התבלין לחיים אם אתה רוצה לחיות חייים תקניים ולדעת איך לנתב את חייך לדבר יותר גדול ויפה זה בידיים שלך אצלך המושכות אז אל ייאוש, היו שנפלו יותר עמוק, אך גם הצליחו לצאת ולא סתם לצאת כיום הם אנשים גדולים ואני גם מכיר כמה כאלה...

בנוגע לאשתך צריך להיות מאוד רגיש עם זה זה נקודה רגישה מאוד אצל נשים צריך רכות ועדינות והסבר אמיתי ובלי להסתיר כך אולי תוכל להחזיר אליך את הקדושה והטהרה לך ולמשפחתך.. כדאי גם לקרוא בגן השלום של הרב הרוש זה על שלום בית אתה יכול לקחת משם כמה עניינים יפים לשלום בית וליצר הרע הזה..

אחי אתה במקום מדהים של רצון עז לגודל המשך זה אפשרי!!

וכדאי מאוד ללמוד על איזונים בחיים כדי שלא כל פעם שיש לך מחשב מול הפנים שהוא עם אינטרנט פתוח ישר תקפוץ לשם כתוב אל תהיי צדיק הרבה כאשר אדם מותח את הקשת שלו מתישהו החץ יעוף רחוק אז צריך להיזהר לא למתוח את גבול החומרות שלנו יותר מידי ולעשות דברים שאנחנו לא במדרגה שלהם שגורמים לנו להתשה נפשית דיכאון עצבות ונפילות כי עבודת ה' כזאת היא כפירה ויהוגדי צריך לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב כל הימים!!

תבינו נות אני לא בא להצדיק אף אחד, אך אתם לא יודעות מה זה יצר של גבר, כמו שלכם יש יצר שאתם רוצות שכולם יחשבו שאתם יפות ואתם רוצות לשמוע כמה שיותר מחמאות זה אפילו לא מתקרב למה שגבר יעשה כאשר הוא שקוע בתוך תאוות המין אתם צריכות להבין שאתם לא מבינות את זה...!!!!!

תבינו אתם לא גברים וגברים הם לא נשים גברים מנגה ונשים ממאדים זה אמיתי יש לנו יצר שונה תבינו ולכן אתם גם צריכות להבין את הגברים... לא להסכים עם המציאות אך להבין שזה דבר גדול ואיסור אך באפשרותכם לעזור לגבר שלכם בקדושה אתם אחראיות על הקדושה של הבית ואלוואי שאתם תבינו את זה ככה אתם עמוד התווך של כל עולם הקדושה והטהרה בישראל זה מפני שהנפש שלכם היא עצמה יתר מישבת פחות פזיזה אתם יודעות לנתב את עצמכם כמו שצריך... פעם אמרו שמאחורי כל מלך יש מלכה ות'כלס המלכה היא השולטת בממלכה הזאת וכך גם בבית ע"י שליטה סמויה ובעזרת יצרו של הגבר אתם שולטות בבית ובקדושה ובטהרה של כל העולם כולו!!!

אהבתי מאוד את דברייך הם נשמעים ממש טוב חוץ מזה שצריך להבין שכך קוראים לזה כיום "מכור" כמו שאמרת "מוכר את נשמתו לשטן" ואני רוצה לומר שזה לא הכי נכון כי כתוב שהטומאה מלפפת את לב האדם עד שהיא מטמטמת אותו והוא כבר לא מבחין בין רע לטוב וכך זוהי התאווה הזאת ועם כל הדברים שכתבת עדיין קשה להבין מה היא התאווה הזאת ...!! 

יש אנשים מסכנים שמדברים לשון הרע ויש אנשים מסכנים שמחללים שבת או לא שומרים כשרות ויש אנשים מסכנים שנופלים באינטרנט אפשר לומר שכולם הם בגדר תינוקות שנישבו אולי אני לא יודע... אך זה בטוח שזה דבר לא פשוט ובטח שאסור לקחת את הנפילות כמובן מאיליו אך זאת משימה גדולה ויש גם אפשרות לצאת מהגלגל הזה של החטא הזה.. וזה לא קל לצאת ממנו אך זה ממש אפשרי כי אם נסתכל על היצר ממקום אחר שיצר הוא מלשון יצירה הוא בא ליצור כאן חיים בין יצר המין ובין יצר הממון ויצר האכילה לכולם מכנה משותף גדול אך יש יצר אחד שהוא יותר גדול מכולם והוא המין ויש גם סיפורים על תנאים ואמוראים שנאמר עליהם שהם יכלו לחיות מתים שהיצר היה תוקף אותם אז צריך לדעת שהיצר הזה הוא בא ליצור כאן חיים כמו נהר והוא גם סוחף כמו נהר של מים אך אנו יכולים להחליט לאן לכוון את הנהר הגדול והמלא עוצמות הזה!!

וד"א הדור הזה אכן הוא מנשמות העקב הוא מן הנשמות האחרונות אך גם הוא חלק מעקבתא דמשיחא הוא דור גדול בעל תהפוכות ונסיותות גדולים ומי שמצליח לעמוד בנסיונות האלה זה מצריך ממנו הרבה מסירות נפש וזה גם הרבה בעקבות המתירנות שנהייתה בעולם שהכול פרוץ וכן זה כן משנה שהכול פרוץ וקשה ללכת לעשות קניות אפילו אך המשימה שלנו לחיות חיים מלאי חיים חיים רגילים ונורמאלים של עובדי ה' אמיתיים שיודעים לאזן את העולם הפנימי והחיצוני ויודעים לקפוץ מעל כל מכשול ואם נהרס איזה בניין להמשיך ולהתחיל מחדש ומהתחלה ולבנות יותר עמוק ועם יותר גדלות..!

שיהיה מלא בהצלחה אני מקווה שעזרתי במעט לילה טוב..

כן אבל רבי יוסי שהיה עיוור השתוקק ורצה מאוד להיות בדור שכזה כי זהו דור ענק ומלא בכוחות יצירה כוחות חיים שאכן נדרשת עבודה לנתב אותם למקום הנכון...

ובתאווה הזאת אני מדגיש זאת אתה מגיע מהר מאוד גם בלי לשים לב לשאול תחתיות... וזה כמו שכתבתי כבר שהעברה מעוורת את עיני האדם ומטמטמת אותו עד כדי עיוורון של אי הבחנה בין רע וטוב..

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..