אני רואה את זה כתהליך טבעי של יציאה לחיים נכון בבית הספר יש הפרדה וטוב שכך זה גיל ההתבגרות וההורמונים משתוללים אבל כשמגיעים לגיל שבו כבר יותר מיושבים ובוגרים נכון להיפתח לעולם האמיתי הרי בסופו של דבר החיים לא מופרדים העבודה אחרי התואר לא מופרדת וזה בסדר כי העולם מורכב מנשים וגברים וכל עוד מצליחים לשמור על קשר ענייני בלבד אין שום סיבה שלא יהיה קשר כזה. אני לומדת באוניברסיטה ואולי זה קצת שונה כי אני נשואה אבל הקשר שלי עם גברים הוא ענייני בלבד על לימודים נטו בחיים אני לא אצא איתם אחרי שעות הלימודים וכן אין לי בעיה לעשות עבודה אחד על אחד ברור שלא נשב בבית של משהו אלא בספריה פתוחה אבל כמו שאני בעבודה עובדת עם גברים אין שום סיבה ליצור הפרדה כזאת מוגזמת ולא טבעית הפרדה מוגזמת מידי גם מביאה לדברים לא טובים. אני אומנם בת אז אין לי את הבעיה של שמירת העניים אבל לא יצא לי לראות בנות לבושות בצורה לא צנועה באופן יוצא דופן אולי אפילו יותר צנוע מאשר ברחוב רגיל.

שימי לב:
1. את נשואה. ההצבת גבולות אצלך נובעת ממשהו שקיים אצלך- וגם אצל האחרים. 
2. יציאה לחיים ממש לא מחייבת רמיסץ העקרונות שלנו. שחשובים לנו כאנשים דתיים / ערכיים ולא רק.
3. " הפרדה מוגזמת מידיי מביאה לדברים לא טובים,- איפה? מתי? 
עדיפה הפרדה על פני פתיחות וערבוביא. 
נראה לי.

1. נכון בגלל זה ראיתי לנכון לציין את זה כי יש לזה השפעה.

2.אבל כל מה שכתבתי זה שאני לא רואה בזה רמיסת עקרונות העקרונות שלי לא כוללים הפרדה מוחלטת מגברים ואני לא רואה את התורה בצורה כזאת הם כן כוללים גבולות בקשר עם גברים אבל אני בעד יצירת קשר ענייני עם גברים ולא רק בדיעבד.

3. הפרדה מוגזמת מידי גורמת לחשוב כל הזמן על המין השני שאם רואים גבר זה ואו ואם מדברים עם גבר פתאום לא שמים את זה בפרופורציות הנכונות וזה גם יכול להתבטא בקושי ליצור קשר עם בני המין השני ויצירת זוגיות תקינה.

זאת דעתי אני מבינה שיש לך דעה שונה לא תצליחי לשכנע אותי התלבטתי הרבה לפני שהלכתי לאוניברסיטה והתייעצתי עם הרבה רבנים עם גישות שונות אני מרגישה שעשיתי בחירה מושכלת ועכשיו בראיה לאחור אני באמת חושבת שזאת הייתה הדרך הנכונה בשבילי.

לסביבה מעורבת בידיעה שאנחנו "נפתחים או מתרגלים פתיחות לעולם".
החיים מאתגרים גם ככה
יש אלפי הזדמנויות להיפגש עם בני המין השני.

לא חייבים להוכיח לעצמינו כל הזמן ש "אנחנו לא חרדים לא סגורים/ כן יכולים לאכל מהעוגה ולהשאיר אותה שלימה"
ובקשר לנישואין וזוגיות- מנהלים חיים עם אדם אחד. לפי תורה אחת. 
אין צורך "לתרגל זוגיות" באמצעות חיכוך [לעיתים מכוון] בסביבה המעורבת.


 

צאי לסיור בפורום נשואים טריים, כאן ובכיפה. כל כך הרבה סיפורים מאוד לא פשוטים של שבירת אמון ובגידות למחצה לשליש ולרביע. בתים נהרסים על ההבלים הללו של "פתיחות".

כל גזירות ותקנות חז"ל בנויות על מציאות סטטיסטית, קיימת או משוערת, ובדברים לא מצויים לא גזרו.

בכל מקרה, זה לא משנה. אין צורך שזה יהיה רוב כדי שזה יהיה בעייתי, ומקרי הקיצון שמגיעים לפורומים יושבים על קרקע בעייתית של הרבה יותר מקרים שאינם תקינים, הגם שאינם מגיעים לכדי פיצוצים.

צר לי לאכזב אותך אבל גם לך יש בעיה של שמירת העיניים (ולא תתורו).

תני לי לתת לך את תמונת המצב הבאה- אני היחידה הדתית בכיתה שלי שעשתה צבא וכל השאר עשו שירות לאומי\ לא עשו בכלל. ה' ישמור מה הולך שם צניעותית מצידן ומצד הדתיים האחרים. 

אני מסכימה שא"א כל החיים להיות סגורים אבל באוניברסיטה בטח בתקופת בחינות את יכולה יום שלם להיות עם החברים שלך לכיתה כרווקה עד שעות מאוחרות בלילה ורק אפשר לדמיין איך זה נגמר. בעבודה לרוב גם יש בעיות אך היום עבודה לפחות לרוב נגמר בשעות נורמליות ויש לך בית לחזור אליו וגם הרבה יותר מה להפסיד אם יתגלה על רומן בעבודה.

אולי זה היה של ש"ס.

ואם נעזוב גנים- כל השאר קיים.

לגבי זה שבעבודה יש ערבוב לענ"ד גם שם יש לצמצם ככל הניתן.

לגבי חוסר צניעות- ההבדל בין שם לרחוב

שהייה רציפה

הכרות

וגילאים.
 

לא כולם שומרים על גבולות.  ושומרים על הענייני.

אחד על אחד ?

מי שמע כדבר הזה?

אני אומר "איך יכולנו לשכוח מי אנו ומאין בנו ושעוד ניתן לנו להגביה עוף"

מישהו מהרבנים מתיר דבר כזה? תלמידים של מי אנחנו.

הרב קוק לא נראה לי היה חותם על זה

אולי הציונות הדתית התרחקה  משורשה?

וכל מילה מיותרת...

אבל הנה , בשביל זה קם המרכז האקדמי לב, בע"ה שיתפתח כבר לאוניברסיטה...

עם ת"ח לפני כן , שיתן עצה איך לעבור את הלימודים בצורה הטובה ביותר מבחינה רוחנית.

ושכל אחד, אחרי שבוחר מסלול לימודים , יפנה למרכז דתי כזה או אחר ויתעניין לגבי המסלול שבחר, אולי כשיראו ריבוי פניות יפתחו מסלולים נוספים...

ויש גם עדויות על הנזקים - מלבד מה שבפשטות אין הצדקה לשנוי ממה שנעשה בשלבי הלימוד הקודמים.

אלא שמירה על צניעות.

גם במקומות עבודה לעיתים יכולה להיות בעיה, אלא שבד"כ כל אחד בתפקידו.

אבל כאן זו מסגרת שלומדים ביחד. מסגרת שלא פעם הופכת גם ל"חברתית".

הרוב רווקים. ולחלקם מושגי צניעות שונים לחלוטין.

לפעמים אפשר גם "להתעשר" ולהעשיר מאנשים אחרים. אבל כשזה במסגרת אינטנסיבית - צריך לשקול את ההפסד, מול הריווח שבזה, שיכול לבוא גם באופנים אחרים בחיים.

ובוודאי שכאשר בדיעבד נמצאים במקום כזה - כך צריך לנהוג.

אבל יש גם מציאות של "סחיפה", כשנמצאים הרבה זמן במסגרת כזו.

וזה לא תמיד חייב להיות דווקא "דיבור לא יפה" (אם כי גם זה לא תמיד נכון, גם לגבי בנות ש"משדרות"). עצם הקרבה היתרה, התמידית. וגם בחור שאינו נשוי, עדיין זה לא אומר שזה בסדר שכל רווקה שאינה דתית, ואינה באופציה להינשא לו, "תתחיל איתו"..

להיות חברותיים, בוודאי שאפשר תוך שמירה על הלכה..  אבל כאשר ההלכה עצמה אומרת להיזהר מקרבה יתרה, ובוודאי מהימצאות קבועה בסביבה של נשים שהולכות בצורה לא צנועה, כשאפשר אחרת - אז זה לא "תוך שמירה על ההלכה"..

כל דבר אפשר להביא לאבסורד (באותה מידה היה אפשר לומר לכיוון השני, אז לא נפריד גם בבי"ס ובאולפנה... יש שונות בין מציאויות).

כאן מדובר על לימודים מעורבים, של רווקים צעירים, דתיים ושאינם, בחברה שהיא לשעות לא מעטות, כשיש גם לעיתים חוסר צניעות בוטה (שזו בעיה יותר לבנים. וזה לא "חלילה יעבור בטעות ויראה מישהי".. זו היתממות) -

אז בוודאי שדרכה של תורה, וסתם בריאות, זה להימנע מכך.

לא אמרנו שאין אנשים ש"עומדים בכך". הנושא היה האם ראוי להתאמץ שיהיה אחרת.

נכן שאפשר להתמודד עם דברים. אבל בוודאי שלכתחילה אדם צריך להשתדל להיות במציאות שאינה מכריחה אותו "להתמודד" עם חוסר צניעות. הרי זו ההדרכה המפורשת בהלכה.

[ואגב, שמעתי פעם ממישהי בהחלט "תורנית", שגם כן התמודדה עם דוגמה כמו שהבאת, של עבודה שהוטלה עליה בשיתוף עם בחור לא דתי. לכאורה, "לא קרה" כלום", אבל אמרה שזה הזיק מאד. ובכלל, היתה צריכה להשקיע תקופה אחרי לימודי הכלכלה שלמדה, כדי "להתנקות" מהשפעות האווירה הזאת]

ו.. הוספה: פותח השרשור, דיבר על ההשתדלות שתהיה נורמה כזו, כמו שיש בגילאים הצעירים יותר, של מוסדות "נפרדים" (וכמו שיש גם היום, במכללה, אורות, מכון לב וטל, ועוד). וזה כבר לא מדובר רק על יחידים ש"משדרים" משהו - אלא על ציבור. אני חושב שכל בעל שכל ישר, יסכים שהסיכוי במקרה של נורמה כזו, ל"נפילות" לסוגיהן בגלל החֶברה, קטן בהרבה מאשר בנורמה של מוסדות-לא-נפרדים (פרסמו גם סקרים על הבעייתיות לא מזמן, מתשאול הלומדים שם) . כמובן, עדיין לכל אחד יש בחירה.

על כן, ראוי בהחלט להשתדל בהקמת מוסדות לימוד כאלה. זו הנורמליות של עם ישראל.

אם יש אפשרות לעשות את התואר הרצוי במקום נפרד אני חושבת שצריך להקפיד על זה.

בימינו יש בנות ששוכחות להתלבש בבוקר לפני שהן יוצאות מהבית...

העלו כאן סברות נכונות וחשובות. בגן הן לא קיימות כלל ועיקר.

הסברה היחידה להפריד בגן היא ליצור מרקם חברתי נפרד שישאר גם לאחר מכן, בגילאים שזה יותר רלוונטי.

יצרת מצג שווא שמכליל וטוען להקצנה דתית, הטענה שצריך להפריד בלימודים גבוהים שווה לטענה שצריך להפריד גנים.

גם אם גן מעורב

ואפילו יסודי כולו.

לא רואה סיבה שבלימודים גבוהים יהיה מעורב.

עד כאן.

כבר מגיל קטן (3 בערך) מרגישים שישנה מתיחות באוויר כשזה נוגע לבנים- בנות

אני מורה לילדים בכיתה ב' בכיתה מעורבת בנים בנות וגם אז אין שום מתיחות. 

אני מניחה שגם אתה נתקלת

וזו לא פרשנות לי, אני גם רואה את המבוכה

של בנים מול בנות

והפוך.

לדעתי ההגדרות שלך הן אחרות כי אתה נשוי,

וכשנשואים הגבולות סביב זה מיטשטשים ונראים אחרת

זה עדיין לא סותר שזה קיים

ובכיף

מינית" שכזאת שאת מדברת עליה. מצטער...

אפשר אולי לעשות סקר שיכלול מאות גננות ויבדוק איך הן רואות את זה, כי הן עובדות יום יום עם עשרות ילדים וילדות כל אחת מהן, לאורך שנים, ולכן המבט שלהן יותר כוללני ממבט של הורה כזה או אחר/מביט מהצד כזה או אחר (או אחרת - כל הנ"ל גם על בנות וגם על בנים).

בהכללה כמובן.

יומיים

ולכך כתיבתי התרבתה פה.


נחמת רבים.

לא מסובך- קווניקים- המשתייכים לבית המדרש של הרב טאו והר המור. (ממלכתיות, קרבה לחרדים,לימודים בישיבה לאורך שנים, והליכה חזקה אחרי הרב טאו).
 

למרות שנראה לי

חרדלניקים ידוע.

אבל אנחנו נגד הגדרות מחלקות.
ובעד מחלוקות ענייניות לכבוד ה' יתברך.

כנו כן נראה שמוחי נסתם- כי לא הבנתי את עומק דבריך @הלליש

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A7%D7%95

דברי האה"ק ויקפדיה

עיינו שם ורוו נחת.

בתקווה לאחדות עמנו בלב שלם ונפש חפצה.

בשיר הלל ריקוד מחולל, ותפילה לא-ל.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

דיון בלי דמגוגיה.

לא כל מי שלא חושב כמוך הוא ישר חרדי.

לא ראיתי שהוא כתב. אם כך, אני לוקח את דבריי בחזרה.

רק אל תשכח שהם בני אדם, וכמו שלמגזר שלך יש יתרונות וחסרונות , כך גם למגזר שלהם, רק שאתה לא מכיר, והדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר.... קח את הדברים הטובים מכל אחד ותהיה חלק מקהילת עמ"י שלה הסטנדרטים הגבוהים מכל האומות...

כתבתי בהנחה שלא מכיר כי שמעתי כאלה שמדברים כך, אבל בעצם לא מכירים באמת.

הצלחות

היא שניתן ליצור דרך פרטית.

כשלוקחים את הטוב מכל מגזר.

אבל זה בדרך כלל לא עובד אלא אם כן את/ה עשוי/ה מטיטניום.
 

המסל"ש כותב שהחברה היא אחד מ-3 מפסידי הזהירות . יענו תחילת הכניסה לעבודתו יתברך.

ופעם שמעתי שהבחירה הכי גדולה שאדם עושה בחייו זה לאיזו חברה להשתייך, ומשם ואילך הבחירה מאוד מסויימת.
 

אם נפתח קצת את הראש נגלה שיש אמת באמירה הזו.

בכל מקרה טוב לי בחרד"לותי, במיוחד עם מעט דיז'ון וגרגרי חרד"ל.

רק אני רוצה לחבר את המינים להיות אחד.

עץ יהודה ועץ אפרים טוב שיהיו דבוקים יחד.


בהקשר הזה- אם כבר הזכרנו פער זועק לשמיים- אז גם לימוד תורה זה פער כזה- הלכתי לבני ברק פעם אחת- קול התורה נשמע שם ב11 בלילה  מבתי כנסת באיזור-

אני נכנס- יהודים בני 40-60 רכונים אל ספריהם.

אני יוצא פוגש ילד- שואל מה זה בידך בני?

אומר לי מסכת מגילה

אני נבחן על 10 דפים גמרא רש"י תוס'.!!

והנער רך בשניםוהשעה שעת ליל.

בשעה בה עשרות אלפי ילדינו עוסקים בלא יודע מה.

יש קול ברור שאומר תורה!!

עד כאן.
לא בא לקטרג חלילה אלא לעורר , ובעיקר את עצמי.
 

על המילים המחממות.

תבורכו מפי יוצר כל צורה ואות

@ד. 

@עדןעדן

@מוטיבציה.

@נפשי חמדה
 

@עדןעדן

 

אם מישהו לומד 15 שעות ביום ופתאום הוא עובר לחברה שלומדת 5 שעות ביום.

זה חברה רעה בשבילו.

אם מישהו נלחם על ארץ ישראל עד זוב דם ופתאום עובר לחברה שתולה שלטים וסטיקרים 

זה חברה רעה בשבילו.

אם למישהו יש פלאפון בלי אינטרנט והוא עובר לחברה בה כולם משתמשים בפלאפון עם אינטרנט

זה חברה רעה בשבילו.

 

הדוגמאות בכוונה מהתחום האפור להראות שחברה רעה יכולה להיות עניין יחסי.


הניסיון מוכיח שאין רבים ששורדים חינוכית עם דרך משל עצמם.

זה כל יסוד המניין- המקדש הרגלים ושות'- שנועדו לקבץ ולכנוס את הכוחות בעמ"י אל נקודת מרכז אחת.

כוח של ציבור זה כח אדיר "קול המון כקול שד-י" ועוד ועוד.

מקווה שעניתי, אם לא, מציע שתדוני על זה עם דמויות חיות מעולם התורה.

אם הוא נשאר משפחה או שתיים.

הוא עדיין יושפע חזק מהקהילות הרחבות יותר סביבו.

ולכן מבחינתו זה חברה רעה. לכן עדיף לצמוא את הקהילה איתה הוא מזדהה לגמרי.
 

או ב90 אחוז ואיתה להתקדם.

אני מבין שאתם נבהלים מהמילה "רעה".

אבל זה לא  העניין.

הדגש פה הוא על היחס- רעה-לי. רעה- לך רעה -להם.

פרדימצ היחס בדברי החפץ חיים

הלכות לשון הרע, כלל ה', סעיף ו'

ודע עוד כלל פשוט בדיני לשון הרע, שתלוי על מי מספר את הלשון הרע. יש דברים שאם מספרים על אדם אחד שבח הוא, ועל אדם אחר גנאי הוא. כגון אם יאמר על אדם שאין לו דאגות פרנסה שלומד ג' או ד' שעות ביום, זה גנאי גדול ובכלל לשון הרע. אבל אם מספר על בעל בית שטרוד בפרנסתו שלומד ג' ד' שעות ביום, זה שבח גדול. 
וגם בעניני צדקה כך הוא. שנתינה מכובדת לאדם פשוט, גנאי הוא לאדם עשיר. וגם בעניני בין אדם לחבירו, התנהגות שאדם רגיל מתנהג לעובדיו, שונה מאיך שאדם חשוב בישראל מתנהג עם פועליו ומשרתיו. הכלל הוא כדברי הרמב"ם: כל דברים שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו נזק בגופו או בממונו, הרי זה לשון הרע.
ואל יטעה אותך יצר הרע לומר ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", והרי לי לא היה מפריע שיאמרו עלי שאני לומד ג' ד' שעות ביום? כיון שטעות הוא. כי הגמרא התכוונה אם היית במדרגתו, היה דבר זה שנוא עליך, לכן אל תעשה אותו לחברך.

כמובן רשאיות לחלוק. 

מוזר שתמיד הפתיחות וה"סבלנות" הזו, נעצרת אצל כל  מיני "נאורים" בדיוק כשהיא אמורה לפנות קצת ימינה, או לכיוון מוסרי-יהודי יותר..

למתוח ביקורת על אלו שיילחמו בהכרה במוסד כזה כ"אוניברסיטה מן המנין" - בגלל רצונם לכפות את מושגיהם/"ערכיהם" על אחרים. וציינתי בציניות, את אלו שרוממות ה"חופש והסבלנות האקדמיים" על לשונם - אבל כשזה מגיע קצת "ימינה" (האוניברסיטה באריאל, למשל, שנלחמו בהכרה בה, מכל מיני "נימוקים מלומדים" - ודוגמאות נוספות לא דווקא מתחום זה), או לכיוון מוסרי-יהודי יותר (אפילו בתוך המוסדות, כמו בנות שביקשו להקצות להם מקום נפרד לריקודים במסיבה באוניברסיטה) - אז כל ה"סובלנות והחופש האקדמי" נעלמים....

להיפך - כתבתי מפורש, "בהמשך לדברייך"...  זה חידוד הבעייתיות בכך שמקשים על הרכה במוסד כזה  כ"אוניברסיטה". אדרבה, הנחתי שזה גם מה שאת חושבת.

אני אישית לומד באוניברסיטה הפתוחה (לקראת סיום). לא הלכתי לאף מפגש, אבל במבחנים אני אכן נאלץ לשמור היטב על העיניים. לחיות ככה בלימודים אינטנסיביים בכיתה - ברור שבלתי אפשרי.

90% מהשכבה שלי הלכו לבר אילן, וכל פעם מחדש הייתי מזדעזעת, הכל כ"כ לייט, ממש מעוז הלייטים.

דתיים שלא שמעו על איסור נגיעה ועושים ביחד כל מיני אירועים שרחוקים מלהיות מותאמים לרוח היהדות והכל בגבולות האוניברסיטה...

לפחות באוניברסיטה רגילה, אתה יודע למה אתה נכנס, וכבר עדיף שיהיה סתם מעורב מלתת במה להכרויות לייטים [שבעקבותיהן מופקים אותם אירועים..]

כל אחד שיהיה אמיתי עם עצמו, עם מה הוא מסוגל להתמודד.

ושיחליט בעצמו איזו מסגרת מתאימה לו.

מצד אחד, יש בעיה לחיות במסגרת פתוחה, כי זה פותח פתחים לנפילות.

מצד שני, אם חיים כל החיים במסגרת סגורה, אז בגלל המנטליות המאד שונה בין בנים לבנות,

זה גורם להרבה חוסרי הבנה בסיסיים בין בני-הזוג לאחר החתונה.

שכל אחד ימצא את האיזונים הנכונים בשבילו.

גרושין

צריך להיות מאוזנים, וכל אחד ימצא את האיזונים שלו..

ומכון לב איננו הפתרון ולא יוכל להיות הפתרון. את הלבבות יש להכשיר ובכלל לא כל אחד יכול להתמודד את ההתמודדות. יש מקרים של רופאים ורופאות דתיים ודתיות שלא עלה בידם. ורופאים ורופאות הרי נצרכים. פרופסור דוד הראל למשל היה אדם דתי עד גיל מבוגר בחיים.
לגבי אוניברסיטה פתוחה - גם לא מספיק, בדומה למכון לב, ובפרט שיש מקרים כגון אמי נטר, שעליה אמר הילברט שאקדמיה איננה בית מרחץ (למד את הסיפור).
העולם מורכב, שלא להזכיר שהמקורות שמפיהם אנו חיים מלמדים שהבינה היתרה מצויה דווקא אצל נשים (לא בהכרח מוכח מההיסטוריה של המתמטיקה או הפיסיקה אבל עדיין ראוי לאיזכור - ייתכן שאפילו אלברט איינשטיין קיבל את תורת היחסות הפרטית מרעייתו מילווה מאריץ).

אחרי שכלכלן כבר נמצא בתוך המערכת - ההמשך לאורך שנים הוא עפ"י כישוריו, לא "איפה למד" בדווקא. וכיו"ב.

ועל "40 שנה", יש גם קרב מתוך איזו רמה רוחנית אדם מתחיל אותם..  לפעמים המשמעות של זה לחיים גדולה יותר.

אז כש"אין ברירה", כל אחד יעשה את שיקוליו, יתייעץ, יראה איך הוא מכיר את עצמו.

אבל לכתחילה - שעל זה היה הנושא העיקרי - בוודאי שצריך לחתור למציאות מתוקנת, שהיא גם בעלת רמה מקצועית גבוהה.

מהנדס בוגר מכון לב לא יתקבל למשרות של בוגר הטכניון עם אותם ציונים וכן כלכלן וכן רופא.

ברור שהניסיון זה גם חשוב אבל צריך גם הכשרה של התואר, זה נותן נקודת פתיחה טובה יותר ומקפצה לעתיד.

יש גם מליארדרים בלי בגרות אז נוותר על הבגרות?

הרמה הרוחנית לא משחקת כאן תפקיד יותר מאם ללכת לנח"ל החרדי או לסיירת אגוז או אם לעבוד בחברה חרדית מקומית או בחברה בינלאומית או רב לאומית.

שיתכן שבתור "נקודת פתיחה", יותר קל להתקבל ממקומות כאלה. אם כי גם זה לא שחור-לבן, ובוודאי אחרי נסיון ראשוני במקום מסויים, מה שיקבע להמשך זו חוות-הדעת על עבודתו שם. ובוודאי זה לא כמו "לוותר על בגרות".

ב. "רמה רוחנית", אני חושב שיש השלכה להיכן לומדים (אמרתי לעיל שלדעתי מקום לימודים של כמה שנים, משמעותי יותר לא-פעם). כמובן, עדיין יש לאדם בחירה, היכן שנמצא - אבל זה שיקול לא פחות חשוב.

ומקסימום לומדת/תלמדי במקום מעורב רק אם אין שום ברירה?

דבר נוסף שצריך לתהות הוא, מה זה "אין ברירה". למה את קוראת ככה? כי כלא חד יכול להגדיר אחרת "אין ברירה", מבינה?

(פסחים קיג ע"א)

מה אתה אומר?

שאני בפתוחה, ולצערי לא ניחנתי במשמעת עצמית חזקה. לעומת זאת כן ניחנתי ביכולת למידה מהירה, וזה די חיפה על זה כל התואר. עכשיו אני לפני הסמינריוניות, ואכן לא פשוט..

במסגרת שלך תפרידי כמה שאת רוצה. אי אפשר לסדר הפרדה במקומות העבודה, בקניונים, ברחובות ובתחבורה הציבורית. אם אפשר למצוא לימודים בחברה נפרדת, בסדר גמור. אם אין אפשרות (מכל בחינה שהיא) אז אין סיבה לא ללמוד, במסגרת מעורבת. כי אלה החיים. כישלונות אפשר למצוא בכל מקום ובכל עת. לא צריך אוניברסיטה בשביל זה. גם בבית המדרש יש כישלונות זכה נעשית לו סם חיים לא זכה ההיפך.

במציאות לא כזה קל לכל אחד למצוא לימודים נפרדים, הן בקטע של בחירת המקצוע, הן בקטע של היתכנות טכנית והן בקטע של חיפוש מקום הכי מקצועי שאפשר.

למשל במקצוע שאני בחרתי, בלתי אפשרי לי, בפועל, לימודים במקום נפרד. ועבדתי על זה הרבה וניסיתי למצוא דרכים שונות כולל לימודים מקוונים - ולא הלך. אז מה לעשות לומדים במקום מעורב...

לא על חשבון האיכות, אבל אם ניתן למה לא?

אני אישית למדתי במקום נפרד, ולא, אני לא מורה, והתואר שלי הוא של אחת האוניברסיטאות, ולדעתי זאת הייתה אחת הבחירות הטובות שעשיתי.

אם אתה יכול, חפש אלטרנטיבה נפרדת ולא מעורב.

כשאין גבולות במוח, אין גבולות בשום מקום. ההפרדות התחילו כנראה בסוף ימי בית שני כשהיו כל מיני רעיונות, וכתוצאה מזה -- קבוצות שחיו חיים לא בריאים מתוך מחשבה מוטעית שזה מה שהקב"ה רוצה. כמו למשל האיסיים, שבסוף יצאה מהם הנצרות. הכל מתחיל מתוך אמונה שסקס זה דבר רע -- וסקס עושים עם אישה -- לכן נשים זה דבר רע שצריך להתרחק ממנו. במקום להבין שזה דבר טוב מאוד שהקב"ה יסד עליו את עולמו/עולמנו אלא שזה צריך להיעשות מתוך כבוד הדדי ונאמנות -- דבר שאנחנו קוראים לו חתונה. אי אפשר לכבד אנשים שהם רעים מטבע ברייתם ושעל ידי כך שנימנעה מהם ההשכלה המקובלת של אותו הדור, הן גם בורות וטיפשות ולכן מזלזלים בהן.

מרוב רצון להתרחק מנשים, שכחו דברים יותר מפורשים שהתורה מתייחסת אליהם,

הצורך [של גברים] להתרחק דווקא מגברים. אולי הם צריכים להתרחק דווקא מגברים. אבל זה פשוט לא ישים מבחינה טכנית. אז מתעלמים מזה. הבעיה לא קיימת. הבעיה כן קיימת -- אבל צריך שיהיו גדרים במוח !! בדיוק כמו שסומכים על הגדרים שבמוח בענין קשר של גברים עם גברים, כך צריך לסמוך על הגדרים שבמוח בענין קשר של גברים עם נשים. בוודאי בגיל האוניברסיטה כשהאדם כבר עמד על דעתו. מי שקורא את מגילת רות, למשל, רואה שהחיים בתקופת התנ"ך לא היו מבוססים על הפרדות. היתה תרבות, היה סדר והיו דינים. נכון שגם בתקופת התנ"ך התבצעו דברים רעים שעליהם הנביאים זועקים מרה. אבל, בעולמנו כפי שהוא היום [לא כפי שהוא יהיה באחרית הימים], אי אפשר להיפטר לגמרי מהרע. אפשר רק לצמצם אותו ע"י הנחלת גדרים במוח שיש לחנך עליהם. והדרך לעשות זאת איננה ע"י יצירת גדרים לא טבעיים שגורמים לרע להתרחב במקום להצטמצם.

אבל רק בשביל להבהיר שטות אחת שלא בטוח לי אולי אם הבנתי אותך נכון - איפה בתורה יש התייחסות לצורך של גברים להתרחק מגברים?

כי אם את מדברת על משכב זכור - אז אויש. תעשי לי טובה, לא למדת כלום כנראה. אין שום ציווי להתרחק מגברים, להיפך - לא נחשדו ישראל על הזכור. הציווי הוא מוגדר מאוד - אסור לקיים יחסים עם גבר. אבל אותו דבר יש איסור לקיים יחסים עם נידה. ועם אשת איש. ועם קרובה. וכו' וכו'... - אז תעשי טובה...

דבר אחרון - תפני בטענות אל השולחן ערוך, אל הרמב"ם ואל כל רבני דורנו. בפועל, אדם ששומר הלכה - בהחלט נשמע לדברי גדולי התורה. אני לא רוצה להגיע למצב שכל אחד פוסק מטעם עצמו, כי אז לעולם לא אוכל לדעת על מי אני יכול לסמוך ועל מי לא, אלא אם כן אכיר אותו מספיק לעומק ואתחקר אותו מספיק... אם הוא מחליט לעצמו מניין לי לדעת אם אבוא אליו לבית ואוכל אצלו, שהוא לא מכשיל אותי באכילת עוף בחלב כי הוא פסק לעצמו כרבי יוסי הגלילי למרות שאף אחד היום לא פוסק לפיו... וזה סתם דוגמא קטנה.

מי שלא נשמע לגדולי התורה ופועל לפי כליותיו - זה אומר עליו משהו, ושכל אחד יחליט אם זה מתאים לו להיות בקשר (תרתי משמע) עם אדם כזה...

פסיכולוגיה חילונית לא צריך ללמוד בכלל, לא בנפרד ולא במעורב. ב"ה, יש מקומות בהם לומדים לטפל לפי התורה של מי שברא את הנפשות.

אבל: א. לא כדאי שזה יהיה כאן. ב. רק אם יש לכם מה לחדש על מה שכבר נאמר בשרשורים שהיו:

בעקבות השירשור 'שאלה' - נוער וגיל ההתבגרות

היא צריכה טיפול נפשי - לקראת נישואין וזוגיות

ועוד דיונים קטנים:

לגבי ה"לכל החיים" - לקראת נישואין וזוגיות

אני ממליץ לך - לקראת נישואין וזוגיות

ברור שהלימודים וההדרכה למי שכבר עוסק בתחום היא שונה. חוץ מזה, "נשות מקצוע" זה בעיקר יועצות בית ספר ועובדות סוציאליות, ולא פסיכולוגיות.

גישת הפסיכיאטריה דומה לרופא שתבוא אליו עם כאבים כרוניים ברגל והוא יתן לך כדור נגד כאבים לשארית חייך.

ההתנגדות היא לגישת הפסיכיאטריה, שרואה בתרופות טיפול מלא לכל החיים, ולא אקמול.

השמחה והאופטימיות מייצרות את החומרים הכימים הנדרשים.

ולגבי הגישה - את טועה. זה נכון אולי במקרים גבוליים, דיכאון לא קליני וכדו'. יש עדויות רבות מספור שזאת הגישה.

נראה לי שהעמדה המקצועית לא כזו.

ניסיתי עכשיו להסתכל בכמה ערכים בנושאי פסיכיאטריה בויקירפואה [אנציקלופדיה רפואית, שנכתבת ע"י אנשי מקצוע], נראה שההמלצה במגוון נושאים היא שילוב טיפל נפשי ותרופתי.

יכול להיות, שבשטח הרבה פעמים זה עובד קצת אחרת. 

בהרבה דברים בעולם, מסכימים עקרונית שצריך טיפול שורשי, אבל בפועל במגבלות האמצעים, או בגלל עצלנות, מטפלים בתסמינים הבוערים.

היא בוודאי לא נועדה לעזור לפסיכולוגיה.

אפשר אולי להגיד את זה על הפסיכיאטריה המודרנית שהתחילו לתת תרופות כמו ליתיום אבל גם זה לא נכון, יש אנשים שזקוקים רק לפסיכיאטר ולא לפסיכולוג.

כמובן לפעמים צריך טיפול תרופתי כדי שיהיה עם מי לעבוד, אבל לאחר מכן אפשר לטפל. כבר ציינתי בשרשורים שהפניתי אליהם, ואציין שוב, ששמעתי עדויות על טיפולים מוצלחים רבים, גם במקרים פסיכוטיים קשים של מניה דפרסיה וסכיזופרניה.

אני מנעתי משהו ממישהו?

הרי אם נעשו אלפי עבודות מאסטר, דוקטורים ופרופסורות - ודאי שהם יותר חכמים מהרמב"ם, מהבעש"ט ואפילו מחז"ל. ואם כך - הדיון לא מתחיל.

או משהו יותר עמוק ונפשי. וגדולי הדורות בהחלט הביעו דעתם בזה.

"ניתנה רשות לרופא לרפאות". וודאי שיש דברים ששייכים לעצם עבודת המידות והנפש, שאנחנו מודרכים עליהם מדברי רבותינו. אבל זה לא אומר שכל תופעה באה משם.

כלומר: אם יתכן ששחיתות הנהגתית-מידותית תביא לדכדוך ל"ע - זה עדיין לא אומר שלא יתכן, למשל, דכדוך שבא מנסיבות "פיזיות" יותר, גם אם נסתרות - שניתן לטפל בהם באמצעים "רפואיים".

הרמב"ם עצמו מדבר על "חולאים" מסוג זה, ומציע להם טיפול שאינו עבודת המידות בדווקא (כמו טיול במקומות יפים וכד').

וגם הבעש"ט, טיפל לפעמים בדברים ע"י סגולות שהיו ידועות לו, בצירוף כחו הנפשי-האישי העצום, ולא רק ב"עבודת הנפש".

גם אני חושב שניתן ע"י "עבודה פנימית", או קוגנטיבית וכד', לעבוד על הרבה דברים. לפעמים גם לתקן דברים, מתוך מצב רגוע יותר בעזרת תרופות, כפי שהזכרת מקודם. אבל זה לא סותר אפשרות של מצבים שמתרפאים דווקא ע"י אמצעים תרופתיים שלא היו ידועים בעבר.

ואם רוצים לדבר מהנסיון - כאילו יש "שיטה" שמצליחה לרפא כמעט-הכל ללא תרופות, או לייתרן לאחר זמן לא-רב - אז בשביל זה צריך זמן רב יותר, הרבה מקרים, ולראות שגם לאחר פרק זמן הגון, לאורך זמן, אין לכך תוצאות שליליות, והשיפור יציב וכד'. כמו שעושים מחקרים לגבי כל מיני טיפולים ותועלתם/נזקם.  יש להניח שהרוב יהיו שמחים אם יוכח כך. בינתיים, אי אפשר לומר שזה המצב.

ובוודאי יש רבים, שכדורים ממש מצילים אותם. ועדיין אין כל ראיה שטיפול אחר היה מגיע לאותה תוצאה, בכל או רוב המקרים הללו.  בלי סתירה, כנ"ל, לאמון הגדול ביכולת העבודה העצמית, או המודרכת, להרבה דברים.

בהחלט מבוססת על שאיבת יסודות פסיכולוגים מהתורה.

לא רק מהתורה, ותוך שימוש בידע המודרני, אבל כן מתוך תפיסה שיש קשר בין פסיכולוגיה/פסיכיאטריה להשקפת עולם.

[הוא תלמיד של פרופסור מרדכי רוטנברג, אתה יכול לראות קצת על השיטה באתר של מכון רוטנברג].

רפואת הנפש היא תחום תורני מובהק. בכל הדורות עסקו בו, במיוחד בחז"ל ובחסידות, אבל לא רק. רק בדורות האחרונים נולדה בטעות גישה חדשה שגורסת שזה תחום ששייך לגויים.

עכשיו, ברור שלא כל רב יכול לטפל מעצם זה שהוא לומד גמרא. אבל בהחלט ניתן ללמוד את שיטות הטיפול מתוך התורה.

2) הנפש האדם היא אותה נפש האדם. אדרבה, פתח תנ"ך ותראה עד כמה התמודדויות של עם ישראל נכונות גם להיום. עד כמה חוזרים על אותן טעויות. ברור שיש ניואנסים ודגשים, אבל כשאתה לומד את הדברים משורשם - אתה יכול להתמודד עם כל ענף. יש תמיד נטייה, גם אישית וגם ציבורית לטעון שהכל חדש חדיש ומחודש, ו"אילו ר' נחמן היה מכיר אותי - ודאי הוא לא היה אומר שאין יאוש בעולם כלל". אבל זה לא נכון.

גם עסקו בפועל, אבל זה פחות העניין. ובאמת היה פחות מיסוד של מטפל ומטופל, אבל טוו עקרונות חשובים שיורדים לטיפול בשטח.

2) אכן מטפלים בOCD ובדברים מסוג זה בייעוץ תורני. אכן, זה לא "כתוב בתנ"ך". גם דיני טוחן בשבת לא כתובים בתנ"ך. יש ביהדות הרבה יותר מאשר התנ"ך. ואכן, בעקרונות שמתווים חז"ל אפשר בהחלט לטפל בהפרעות שונות. בלי פרויד ובלי אדלר.

כפי שכתבתי לדן, אכן יש צורך להוציא עדויות וראיות מסודרות, אבל אני אישית יכול להעיד, חלק מהיכרות אישית וחלק מכלי שני - על אנשים רבים שהיו שנים אצל פסיכולוגים ובעייתם לא נפתרה, או אף החמירה, ונגאלו רק כשהגיעו ליועץ תורני שעלה על שורשי הבעיה ועזר להם לפתור אותה בעז"ה.

כדי להוריד את הדיון לקרקע, הייתי מציע -

1. ש@יזהר יביא דוגמא מנושא יסודי, שגישת הפסיכולוגיה מנוגדת לתורה, ו@אריק מהדרום יסביר למה זו לא גישת הפסיכולוגיה, או שהיא לא מנוגדת לתורה.

2. שיזהר יתן דוגמא לדרך טיפול מעשית בבעיה נפשית קלינית מהתורה, ואריק יסביר למה זו לא דרך טיפול/ זה לא באמת מבוסס על התורה.

אני בהחלט יכול לראות איך טיול במקומות יפים יכול להשתלב בטיפול נפשי, כשהבעיה של האדם זה ניתוק בין הרוח לנפש, וצריך לעבוד איתו על עצם העניין של להתחבר לתענוג.

ושוב, ברור שיש מקום לאקמולים, גם בדרכי העבודה. ובהחלט יש לשמוח על קיומם, שמאפשר טיפול מהיר והסרת הסבל המיידי. אבל אי אפשר להפוך את האקמול לדרך טיפול מלאה, ואדרבה: השקפה שסוברת שזו דרך הטיפול, ונגזר על אנשים להיות באישפוז במחלקות סגורות לשארית חייהם - מקורה בתזת בני האור ובני החטא של הנצרות. היא מנוגדת לדרך היהדות שמאמינה בתיקון.

לגבי הראיות וההוכחות - לדעתי יש, אבל אני מסכים שצריך באמת לאסוף עדויות ולגבש ראיות לכדי משהו מסודר. עוררת אותי לעניין, ובעז"ה אדבר על כך בהזדמנות על הנהלת בית הספר.

עמותת חדו"ש קיבלה זה-עתה תשובה ממשרד החינוך, המשפטים והאוצר לאמור, שמינהל החינוך הממלכתי-דתי מפסיק תיקצוב ללימודים נפרדים בגיל טרום תיכון. למען הסר ספק, ולצורך משיכת עתירה שכבר קיימת בבג"ץ, התחייב ראש המינהל הממלכתי-דתי במשרד החינוך מר אברהם ליפשיץ, הידוע לכולם כפי שאומר הביטוי כ"בשר מבשרנו" בציבור הדתי-לאומי, שגם להבא לא יינתן תקציב כזה ממשרד החינוך. אבל נראה לי שזה כבר ייכנס לשרשור אחר. ערוץ 10 הספיק לדווח עוד הערב, כי עתה יזכו ילדינו לחינוך טוב יותר ופחות מפלה.

גם לפני הייתה הפרדה גם אם נאלצו להיות מעט יותר יצירתיים. ולא, אל דיברתי על תשלומי הורים, אל תדאג.

העובדה היא שככל הידוע לי הורים שרצו לימודים נפרדים והם מהווים חלק מספיק מבית הספר, הפרידו את בית הספר. ואם יש מקומות בודדים שבהם אין מספיק מורים/מקום לימוד וכו' - יסתדרו ויסדרו. בהקצנה - אפשר לאחד בתי ספר בשביל זה אפילו. בעיה של כיתות לימוד מעולם לא הייתה רק הבעיה של הלימודים הנפרדים.

כמו שהסתדרו לפני פירות, ככה יסתדרו גם אחרי זה. מה גם ששום תקנה/הבטחה, לא קיימת לעולם - ואם היום לא משלמים, עוד שנה יוכלו למצוא את האפיק הלעביר כסף לעניין הזה.

בסופו של יום לא מדובר כאן במניעה חוקית להפריד כיתות - כי זה כבר לא יהיה חוקי ויהיה פגיעה בזכויות הדת של בתי ספר שמעוניינים להפריד - בדיוק כמו שבמגזר החרדי (ואני מדבר על המתוקצב) מפרידים. 

אני לא מאמין שמישהו בארגונים שם באמת מאמין שגם אם הוא רוצה הוא מסוגל בכלל לכפות על הורים אי-הפרדה. ואם הוא מאמין ככה - אין לנו הוכחה גדולה מזאת לכפייה אנטי דתית.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לדעתי כל העניין שזה בא דווקא בגיל של השידוכים זה דווקא בעייתי יותר. כי אז יש יותר יצר הרע.

אם היית נשוי זה משהו אחר..

לא חסרים מוסדות דתיים להשכלה גבוהה.

כי הם למעשה יוצרים קשר עם בנות, כשבוודאות זה לא אמור להוביל לחתונה.

ואם גרים במעונות או בדירות קרוב למוסד לימודים- יש את כל העניין של החיים ביחד מעורבים, שבתות ביחד, בילויים ביחד, קלות ראש..  
לדעתי זה יותר גרוע.
וכמו שאמרתי קודם, לנשואים יש פחות יצר הרע, כך שהוא פחות בסכנה שזה יתפתח לדברים לא טובים..

מאשר קשר שמתחיל "רק" באופן טכני, ואח"כ עלול להתגלגל למקומות לא טובים.

עדיף לא להגיע בכלל לקלות ראש, אבל מבין שתי האופציות האופציה הראשונה עדיפה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

דעה שצריכה להשמע לעיתים קרובות יותר.

זה מאוד נכון שהמקום והתכנים מאוד משפיעים על הנפש, ומדגישים לה כמה היא בגלות..

אצלי לפחות. 

כל חיי למדתי במוסדות עם הפרדה ועכשיו אני מחפשת מקום ללימודים גבוהים. לצערי הרב לא מצאתי שום מקום נפרד בעיר נוחה להגעה עם מקצוע שאני רוצה בשכר לימוד אוניברסיטאי, ומאד רציתי בר אילן. כולם מסביב אמרו לי " לא יקרה שום דבר, דווקא בגלל שיש הרבה חילוניים תשמרי על הדת שלך.. ואין מה לעשות צריך להתמודד עם העולם הפתוח.." אז בתור התחלה, רציתי לראות איך זה להיות בחורה דתייה בחבר'ה של הבנים (בעיקר לא דתיים ) ואני מרגישה כל כך רע עם זה!! לא עבר זמן קצר עד שאחד בא ואמר לי "אויי איך את יפה, אם היית חילוניה הייתי מתחיל איתך.." וככה השני,והשלישי מנסה "לטפוח על השכם" כאלו בדרך אגב...ולאט לאט הם מסתכלים עליי בצורה שונה וזה יושב לי בראש ולא נותן לי ללמוד לפסיכומטרי!! אז מה יהיה בתואר?!? 

הרבה יותר לימוד עצמי, הרבה פחות אינטראקציה עם הקבוצה, וגם לא צריך פסיכומטרי.

אז כנראה שזה מתאים פחות ממה שחושבים.

כמו כן, צריך להשוות אותו לסטטיסטיקה של מקומות אחרים.

וכאלה שמסיימים בסוף לאחר הרבה (לפעמים 10) שנים.

מכיר את שני הסוגים.

חילונים מתייחסים לזה ברצינות.

והדתיים (הדוסים), כל עוד הם לא רואים אותך עם כיסוי-ראש, הם אפילו לא ישימו לב.

ריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה.

דברים שמצריכים מגע.

בסגנון של פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכו'...

או שעניין אותך עליו אישית ואני סתם עונה...

תלוי אם זה בשלב הרווקות או הנישואים.

וכן תלוי בסביבת הלימודים.

מצב של אישה נשואה שלומדת/עובדת במוסד מעורב דתי שונה דרסית ממצב של רווקה שלומדת בסביבה חילונית שלא מודעת לגבולות בסיסיים.

א. אפשר להחשף לסביבה מעט שונה בשלב אחר בחיים. לא הכל חייבים לעשות עד גיל 25.

(כידוע, יש עוד מאה שנה להיחשף לסביבה שונה וללמוד דברים חדשים).

ב. נכון שא"א להיות סגורים ובשלב מסוים יוצאים ומגלים ונחשפים.

עדין אני לא מקבלת את הטענה הזאת.

אדם לא צריך להביא את הפורענות על עצמו.

כל עוד אפשר ללמוד ולתפקד בסביבה שמעודדת הפרדה וגבולות- מעולה.

ברגע שזה לא מתאפשר לומדים להתמודד עם המצב החדש.

לענ"ד רוב הסיפור יושב על הצבת גבולות וכבוד הדדי.

גם לגבי החברה וגם בנוגע לתכנים הנלמדים.

אני מאוד מסכימה עם זה ואם היה לי אפשרות ללמוד את מה שאני לומדת במכללה נפרדת הייתי לומדת שם ולא באוניברסיטה (אגב אני נשואה). 

לצערי יש דבר שקוראים לו צביעות- בת יכולה לשקר לעצמה ולהגיד שזה בסדר לא לשרת את המדינה מבחינת צניעות (שירות לאומי\צבא) אבל לימודים זה בסדר (את רוב הלימודים ניתן להשיג במכללות נפרדות כמו מכון טל לא רק חינוך).

למה הרבנים לא נלחמים בזה? יש כמה שכן אבל לדעתי אם הצליחו לשווק באופן מדהים את הצבא כמקום לא צנוע(סיפורי זוועות למיניהם שחלקם שקרים שרק אלוקים יודע מי המציא אותם) גם את האוניברסיטאות אפשר. לדעתי גם אם הרבנים יצאו ( אגב אני מחכה לתורן\ית הנוכח\ית עם הדירוג איזה רב יותר גדול ממי היכון הכן צאו לדרך! ) הם כנראה די ייתקלו באדישות.

תן לי להציג לך כמה טיעונים פתטיים מכמה חברות רווקות שלומדות איתי באוניברסיטה.

1. יותר הצעות לחתונה ויותר סיכוי "שיתחילו איתי"

2. אני בחורה בוגרת 

3. זול יותר ( יש מכללות עם שכר לימוד אוניברסיטאי גם אם לא תמיד יש מלגות)

ועוד שטויות כדלהלן.

 אני חושבת שמדובר בשקר,אז נכון יש צדיקים וצדיקות ששומרים על עצמם אבל בגלל שאני נמצאת באוניברסיטה אני רואה את המציאות אצלי לפחות ואני מזדעזעת מאיך שבנות שדגלו בצניעות בכל חייהן נותנות לעצמן ככה להיסחף בשיחות עם בנים וכו'  יש כאן  שקר גס שבגלל שלא נותנים את הטון עליו כמה זה חמור המצב הוא חוסר צניעות משווע. הטענה הזאת שא"א להישאר סגורים לנצח היא נכונה אבל לא במחיר של חוסר צניעות

 אין באמת בחור\ה שיתנו לך תשובה נורמלית למה זה בסדר רוחנית (שוב העירבוביה הזאת לא עושה טוב) זה קורה בגלל שלא מדברים על זה מספיק הרבנים וגם בגלל הצורך להיפתח לעולם.

צניעות לא מוגדרת אם החברה שלך מעורבת או לא אבל בכול חברה שתשימי בנים ובנות ביחד בגיל 20+ 3-4 שנים יחד עם מעונות צמודים ותקופת בחינות אל תוך הלילה כנראה שלא משנה מה יקרה הרוב יפרצו מסגרות.

מכעיס אותי שבגלל תגובות כאלה אנשים שלא באמת יודעים מה קורה בשטח - מתחילים לחשוב דברים שגויים.

אני בחורה דוסית שלומדת באוניברסיטה. ויש לנו דרכים לשמור על הדוסיזם.
לא כולנו נסחפות לשיחות ארוכות עם בנים. לא כולנו עושות ש.ב\לומדות למבחנים עם בנים. לא כולנו גרות במעונות.

כי ב"ה יש פתרונות להכל. ואם אני מאמינה שאם כבר אני משקיעה 3-4 שנים מחיי בלימודים - אז אני רוצה לצאת עם תואר שיסתכלו עליו. לא עם תואר שאצטרך לרדוף איתו אחרי אנשים כדי שרק ישימו את קורות החיים שלי בערימה ביחד עם השאר.

כי כן - בתחומים רבים איפה שלמדת - זה מה שיבטיח לך עבודה טובה ראשונית. ובלי זה - אין לאן להמשיך.

אז ב"ה יש לנו שכל. ואנחנו יודעות איך לשמור על עצמנו. ואני יודעת שאני עושה 'הקרבה חברתית' - כי אם הייתי לומדת במכללה הייתי חברה של כולן, יוצאת לחגיגות יומולדת וכו'.

אבל אני בחרתי ללכת למקום מעורב ולשמור על עצמי. ואני לא היחידה ב"ה.

אז די להוציא שם רע לכלכך הרבה בנות.

וזה בדיוק למה כהדרכה כללית זו טעות, וצריך לגדור דברים כאלו.

לגבי טענת המקצועיות - זה נכון ולא נכון. מן הצד השני, דווקא במכללות הרבה פעמים יש הרבה יותר דגש על עבודה מעשית, סטאג' והשמה, ומגיעים הרבה יותר מוכנים לשוק העבודה. בתור אדם שכמעט סיים תואר בניהול באונ' הפתוחה, ויש לי חבר שלומד את אותו תחום בבן טחונים (הבין תחומי) אני יכול להגיד לך שאולי אני יודע להתמצא ולכתוב חומר חומר אקדמי בצורה טובה יותר, אבל הוא יצא מנהל טוב יותר בתכל'ס. וכך גם בהוראה, ועוד הרבה תחומים. אני לא מצטער על הבחירה שלי, כי הפתוחה זה מצויין לי, אבל צריך לדעת שיש גם כיוון שני.

כי בנים צריכים לשמור גם על העיניים, מלבד ענייני אינטרקציה.

גם בנות צריכות לשמור על העיניים.

הגדרים שונים לגמרי.

אני לומד באוניברסיטת בר-אילן, ואצלנו במחזור לימוד שלי.

חוץ מ-2 בנות דתיות שיש להן מישהו רציני (בע"ה בדרך לחתונה),

כל שאר הבנות הדתיות (כולל הלייטיות) עשו לעצמן חבורה,

והן פשוט לומדות עם עצמן ויושבות אחד ליד השניה כמעט כל הזמן.

בנים, גם בד"כ לומדים עם עצמם.

נכון שמי שרוצה ליפול זה אפשרי.

אבל מי שרוצה לשמור על עצמו, יכול לעשות זאת יחסית בקלות,

ולא מדובר ביצר הרע חזק מדי, כי נמצאים כמעט כל הזמן עם עוד חבר'ה דתיים (שבעצם שומרים אחד על השני).

נכון שאווירת הפנאי באוניברסיטה היא לא משהו,

אז דבר ראשון, לא הולכים לארועים שהם באווירה לא תורנית.

דבר שני, יש לא מעט שיעורים תורניים בערבים (3-5 פעמים בשבוע).

שזה באמת היה ככה יצא להיות בכמה מסיבות של בר אילן.

ולא בדיוק היה מרחק... 

הסתכל שוב בפיסקה האחרונה..

נכון, ההלכה לא הכלילה הפרדה כי בעבר המצב הזה לא היה קיים,כי מי חשב בעבר על מצב שנים ובנות ילמדו יחד? ושוב כמו שכתבתי אין לי ספק שאם תלכי לרב באופן אישי הוא יגיד לך להימנע מלימודים מעורבים בגלל-צניעות. אבל אין קשר לכשרות של האוכל לזה שהוא כופר.

וחוץ מזה שבמעט שכן התעסקו - אכן הפרידו. כמו בשומרים שהציבו בחול המועד, וכמו בתיקון הגדול שעשו במקדש.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.