אף אחד לא מושלם

אם הכל טוב ואתה אוהב אותה , אם זה לא משהו שמפריע לך להיות איתה וזה לא צריך להפריע

אז אין בעיה, רק תהיה רגיש יותר אליה ותתמוך בה

אם תתחתנו ויהיה לה את התמיכה שלך אולי זה יעבור

יש לזה מחיר...

"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".

לחברה שלך יש רגישות גבוהה, והיא חווה את המציאות חזק יותר ממה שאתה חווה.

כשיש תקופת לחץ, היא מרגישה לחוצה יותר ממה שאתה מרגיש.

וזה לא פשוט לה להכיל את התחושות העוצמתיות האלה.

אחת משיטות ההכלה העצמית, היא לקחת כדורים, שמרגיעים מעט כדי לאפשר את העיבוד הרגשי שכל אחד עושה לעצמו.

ההתמודדות עם סערת הרגשות הזאת, היא שהופכת אותה לעמוקה ולבעלת חוכמת חיים.

כמו שהציעו לך, אולי כדאי ללכת לדבר עם פסיכולוג (פסיכיאטר זה רחוק מדי, כדורים נגד דכאון וחרדה זה כלום. במונחים פסיכיאטרים. אם היא פוגשת פסיכיאטר זה בטח אחת ל--- לכמה דקות) רק כדי שירגיע אותך 

וכמובן, תשוחח איתה על ההתמודדות הזאת. מה המשמעות שהיא נותנת למה שעובר עליה. איך היא רואה את זה, איך היא מתמודדת.

ככה תבין יותר אם אתה מוכן להכיל את המדהימות הזאת, והיא תבין אם אתה מספיק מכיל בשבילה.

היא צריכה מישהו שלא יסתכל על זה כעל "בעיה", אלא כעל משהו "מדהים" שיש לו מורכבות.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כל המצבים הנפשיים קשורים למצב של חומרים כימיים / הורמונים במח.

וכל טיפול נפשי בכדורים עובד על החומרים הללו.

האם תופעות נפשיות הן פיזיולוגיות לחלוטין (ופתרונן היחיד הוא תרופה כימית) או שיש גם מניע שאינו פיזיולוגי, אלא נסיבות חיים או הדבר הבלתי מוגדר שקרוי "אופי".

בכל מקרה:

לא התכוונתי לטעון לקשר, אם כבר למתאם.

ההתמודדות עם החוויה הנפשית, יכולה להביא את האדם לפיתוח אישיות בשלה ומרתקת יותר.

ויכולה שלא.

בין אם הסיבה שהוא חווה כך את החיים היא פיזית-טכנית, ובין אם היא נפשית-אופיית.

חלקם אכן אנשים מדהימים, אבל המשותף לכולם זה שכל הזמן יש תחושה של חוסר יציבות. יש תקופות טובות שממש לא מרגישים כלום ויש תקופות של נפילות משמעותיות.

אבל הכל תלוי ברמת החרדה/ הדכאון. יש רמות שלא אמורות להתבטא ביום יום.

וואוו, אבל זו בהחלט סוגיה מורכבת.

המון הצלחה.

הם יכולים לעזור להבין את משמעות הבעיה ולתת עצה טובה.

לא רוצה להלחיץ אבל 

מאז שמתחתנים החיים הופכים להיות מאוד דינמיים ומאוד לא יציבים

איך אנשים כמוה מתמודדים עם זה?! תתיעץ עם מישהו מקצועי ותחשוב עם מתאים לך ךהתמודד עם דבר כזה

מאוד מאוד לא קל 

שקורית להרבה נשים בלי שום רקע דכאוני. 

ואני חושבת דווקא שחיי נישואין מאד מייצבים מבחינה נפשית.

גם אם זה על רקע כימי תמיד נפש קשורה בגוף, ובכוח אהבה לשפר דברים כאלה.

מכירה לא מעט כאלה.

אני בעצמי הייתי על כדורים יותר מפעם אחת.

ממליצה לך לבקש ממנה שתסביר לך במה זה בעיקר מתבטא, כמה זה רציני, אולי לבקש ממנה פדישה משותפת אצל מי שמטפל בה.

בסופו של דבר מבחינה מעשית- לא מחייב בכלל שיהיו לזה השלכות רציניות.

כל עוד היא על כדורים ובטיפול- אז היא אמורה להיות מאוזנת. 

וגם אחרי- צריך להיות עם יד על הדופק, נכון. אבל אם אתה מתאר פה מישהי שכ"כ טוב לך איתה- אז אולי היא שווה את זה? אולי הטוב מאפיל בהרבה על הקשיים שאולי יהיו? 

מה מפחיד בכדורים? מה נורא כ"כ שמישהי שיש לה חוסר איזון כימי במוח- אז היא לוקחת כדורים? 

ואני גם מצטרפת לאסנת ולחסדי הים- הרבה פעמים דווקא אנשים כאלו הם עמוקים יותר, ויש להם משהו חזק יותר. יש לזה גם יתרונות ולא רק חסרונות. 

מה לעשות- אנחנו מתחתנים עם "עסקת חבילה" בנ"א שיש לו דברים טובים, וגם דברים פחות טובים. ואנחנו בוחרים להתחתן למרות שיש לזה גם מחיר- כי התמורה שאנחנו מקבלים שווה את המחיר הזה. 

למינימאוס- מי שידוע שיש לה סיכוי מוגבר לדיכאון אחרי לידה- מקבלת לרוב טיפול מונע. כך שדווקא לעומת אשה רגילה שלא מקבלת טיפול מונע יש פחות סיכוי להתפרצות רצינית של דכאון אחרי לידה. 

חוצמזה שדיכאון אחרי לידה יכול לקרות לכל הנשים. ואפילו לחלק מהגברים. (כן, יש גם תופעה כזו, במיוחד אחרי לידה ראשונה- גבר שנכנס לדיכאון. באחוזים הרבה יותר נמוכים אבל עדיין..)

טיפול תרופתי זה פלסטר. פלסטר חשוב ונצרך - אבל לא פיתרון לטווח ארוך. פיתרון אמיתי זה טיפול נפשי עמוק, שנוגע בנקודות הכי עמוקות בנפש, ופותר את הבעיה מתוכן.

מדובר כמובן בטיפול שמבוסס על תורת בורא הנפשות, ולא פסיכולוגיה חילונית. אני מכיר מכון מצויין עם מטפלים מעולים, עם ניסיון מוכח בטיפול בבעיות דומות ואף קשות יותר:

מכון הטיפול שע"י בית הספר לייעוץ תורני תורת החיים. טלפון: 050-8684124 דנה.

אם היא הייתה שואלת - הייתי ממליץ לה לא לצאת עם בחורים עד אחרי טיפול כזה. במצב הנתון אני לא יודע מה לומר. אולי ללכת לייעוץ משותף כדי לקבל החלטה מושכלת.

ברור שיכולה להיות נטייה גנטית וכדו' - אבל זה בפירוש לא שורש הבעיה.

בהחלט צריך לימוד מעמיק ואינטנסיבי, אבל בכיוונים אמיתיים ולא שקריים.

"קשה לי להאמין" זו טענה מעניינת אבל חסרת בסיס. לעומת זאת, אני מכיר מקרים אחדים ושמעתי עדויות מכלים ראשונים ושניים על מקרים רבים של טיפול תורני שהוציא אנשים מתלות רעועה בתרופות לחיים טובים בריאים ומאושרים. באחד השיעורים המוקלטים של הרב יחיאל יעקובסון הוא מספר כיצד הוציא מאשפוז כפוי בחורה שסבלה מסכיזופרניה קשה לבריאות נפשית, אחר שכל הגורמים ה"מקצועיים" התייאשו ממנה מזמן.

הוא דיבר על עצבות ודיכאון.

לא אמרתי שכדורים לא עוזרים. גם כדורים נגד כאבים עוזרים נגד כאבים. אבל השאלה שצריכה להישאל היא: למה כואב. אם כואב זה אומר שמשהו לא תקין. וכך גם כאן.

דיכאון אחרי לידה, למשל, זו תופעה פזיולוגית, אבל בריאות נפשית איתנה ושמחת חיים חזקה מתגברות על הפזיולוגיה, ע"י הזרמת החומרים הכימיים החסרים, ללא כל התערבות תרופתית.

והשמחה חיים לא מתגברת על חוסר גנטי בכימיקלים במוח.
יש דיכאון שהוא מצב קליני ולא ניתן לטפל בו בדרכים לא מקצועיות.

מוחקים פה בלי לחשוב.

לענייננו, אף אחד לא דיבר על דרכים לא מקצועיות. ברור שצריך מקצועיות. השאלה היא איזה סוג של מקצועיות.

בכל מקרה, אחזור על דבריי: טיפול כימי זה יכול להיות כלי חשוב ונצרך - אבל לא לטווח ארוך.

כבר הבאתי דוגמא למקרה קליני קיצוני, שטופל בהצלחה ע"י טיפול יהודי. יש לך דוגמאות הפוכות? אדרבה: תביא. אבל אל תדבר באוויר.

קרובה לראיית אנשי ביקורת המקרא שיש שני ישעיהו: בחלק השני של הספר הוא מתנבא על אירועים שלא היו עדיין בתקופתו. והרי אין דבר כזה באמת נבואה - מכאן שהיו שני ישעיהו.

קיצר, האבחנה שלך מעניינת, אבל אין בינה ובין המציאות ולא כלום. ר' נחמן זה לא משהו שהפסיכולוגיה החילונית יכולה להגדיר במושגים שלה, גם אם היא מאוד תתאמץ.

אני מכירה באופן אישי וקרוב אישה מדהימה שטיפול תורני עזר לה לתקופה קצרה וטיפול תרופתי עוזר לה לתפקד באופן מיטבי למשך שנים ארוכות.

בכל מקרה הבחור לא ביקש עצות איך הבחורה תטפל בעצמה, לא מה לעשות במצבו הנוכחי.

וגם אם הוא היה מבקש (או היא היתה מבקשת) איך על סמך מה שנכתב אתה יכול לתת הבחנה ודרכי טיפול?

החליף ראש מנוע, רדיאטור וכו' - והרכב נסע רק קילומטרים בודדים ושוב הושבת.

זה לא אומר שהטיפול היה גרוע, אלא שפשוט נגמר גם המצבר, והיה צריך להחליף גם אותו.

והנמשל: אני גם מכיר טיפולים תורניים שעזרו לתקופה קצרה בלבד. ההבדל הוא שלטיפול התורני יש את הכלים להבין ממה נוצרת הבעיה החדשה, ולטפל גם בה. לפעמים מגיעים לעומק מסויים ונראה שזה מספיק, ולאחר מכן מבינים שצריך לרדת לעומק נוסף.

לגבי בקשת פותח השרשור: כתבתי דברים עקרוניים וכללים. לא כתבתי מה בדיוק הבעיה שלה, ולא מה דרך הטיפול. לא רק שאני לא מכיר כלל את המקרה, אני גם לא מספיק בקיא בדרכי הטיפול. אבל מה שהוא כתב מספיק כדי להבין באופן כללי שהיא צריכה טיפול (זה לא בושה. בדור שלנו אחוזים ניכרים מהאוכלוסיה צריכים טיפול. יש אחוזים מפחידים של אנשים שלוקחים תרופות נגד דיכאון וכו').

יום יבוא, ותהיה פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה, שתתקן מהשורש את התפיסות הפסיכולוגיות.

תתקן, לא תמציא מחדש.

עד אז, כנראה כך רצון ה', שנבנה את עצמנו קודם כל דרך החול.

לא הייתי מפקירה את הנפש שלי למי שמתיימר להמציא יש מאין שיטות טיפול, תוך התעלמות או התנגדות לשיטות עמוסות חוכמה וניסיון.

יכול להיות שיש הצלחות, ומנגד גם טיפול פסיכולוגי יכול לגרום נזק,

ובכל זאת. 

(גם מתוך החוויה האישית שלי, כמי שמכירה כמה וכמה וכמה מטפלים - פסיכולוגים וכאלה שהוכשרו לטפל "יהודית". לא מתחיל להיות דומה לרמה המקצועית... לצערי)

תורת הנפש זבה לגמרי תורה.

יש תחומים צרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתנהגותית שהם חכמה, אבל בכל מה שנוגע לתחום הקליני - לגמרי תורה.

ברוכה הבאה לתשע"ה: יש פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה. היא חיה ובועטת, וכבר מציגה הצלחות יפות מאוד.

אני מכיר מקרוב אדם שהיה הרבה אצל פסיכולוגים, ולא הועילו לא כלל, ואפילו הזיקו, וכיום הוא עולה על דרך המלך בעזרת פסיכולוגיה יהודית. מקצת רחוק יותר - אני מכיר הרבה כאלה.

גם אני לא הייתי מפקיר את הנפשי בידי מי שממציא שיטות יש מאין, גם אם הוא למד הרבה שנים באוניברסיטה ויש הילה חברתית מסביבו. לעומת זאת, בהחלט הייתי מפקיר נפשי (ואני אכן עושה זאת) בידי מי שמייסד שיטות על תורת הנצח ונסיונם העצום של חז"ל, גדולי החסידות ושאר מנחילי התורה, עמוסי החכמה והניסיון.

אומנם היא מאוד קרובה לנשמה, יותר קרובה ממתמטיקה,

אבל עדיין, את שניהם לא לומדים רק מגמרא. רק מחסידות. או רק מהרב קוק.

הזילזול הזה באוניברסיטה, הוא מה שמעלה את החשש הכי גדול בעיני.

כאילו כל האנשים בעולם היו טיפשים ומיותרים ורק קומץ דוסים יודעים.

ברור שהאמת הגדולה אצלנו. אבל העולם לא סתם מתקיים מסביבנו.

לא סתם הגיע פרויד, ואריקסון, ומלאני קליין, וויניקוט ויונג וקוהוט וביון

ואלפי שנים של מחשבה, פילוסופיה ופסיכולוגיה.

בעיות יש בלי סוף. אי דיוקים, עיוותים, ובעיקר חוסר התייחסות לרובד האמוני והנשמתי של האדם.

אני הראשונה שאומרת שמחלות נפש הן תוצאה של עיוותים רוחניים בדור, והמענה האמיתי והשלם חייב להיות אמוני.

אבל האם בתכל'ס, יש היום לתורה כלים מפותחים לטיפול? לא.

האם אנחנו יכולים להצביע מהו העיוות שהוביל לסכיזופרניה, ואיך לתקן? 

לא, לצערי הרב מאוד, לא.

בוא נדבר על זה. האם יש לך, עוד לפני הפסיכולוגיה, תשובה מספיק מפותחת לפוסט-מודרניות? לריק? לחוסר העניין בחיפוש משמעות? לכל מה ששומט את הקרקע מתחת לתיאוריה האהובה על הדוסים, אך השולית בפסיכולוגיה, של פרנקל? ("האדם מחפש משמעות")

בקיצור, שאיפה חשובה מאוד,

צריך גם קצת ענווה לא לקפוץ מעל לפופיק. לא לעשות אידיאולוגיות קיצוניות וניסיוניות על גב אנשים שכרגע סובלים סבל בל יתואר.

חכמות החול פה כדי לפתח את כל הרבדים האנושיים שמתחת לנשמה. 

התורה לא נועדה להיות תחליף למתמטיקה, היסטוריה או פסיכולוגיה.

מה היא כן? נועדה לצקת תוכן נשמתי לכל הרבדים החוליים. ומתוך כך לתקנם, כמובן.

שנזכה בימינו למצוא תשובות אמוניות לשאלות הנפשיות, וכך להשתמש בידע הפסיכולוגי ובמיומנויות הנפלאות כדי להוסיף אמונה בעולם.

עד אז... ענווה...

הכי קל להרוס את כל מה שהיה, להגיד שהכל שטויות, להגחיך את פרויד,

להרים חומות הגנה נוצריות מפני תיאוריה שבסה"כ קל מאוד למצוא בה עקרונות יהודיים יסודיים,

ולהמציא לבד שיטות חדשות כאילו כל הניסיון של אחרים לא שווה כלום.

הכי קל להגיד שכל הפסיכולוגים סתומים, שכל מה שיש להם זה הילה חברתית, בלי ללכת לאוניברסיטה ולהתחיל להעריך אותם. גם אם חסר להם רובד מאוד בסיסי בהבנת נפש האדם.

טוב, אני אעצור פה, ממילא זה לא בשבילך, המחלוקת ביננו תשאר ותהיה.

אתה רוצה לפסול את כל החול, ואני חושבת שאתה עושה נזק ומפספס גם מבחינה אמונית.

[האם הרב טל הצליח לתת מענה למי שכתב את "אותיות"?]

אפתח קצת ברקע אישי: אני לומד תואר ראשון בניהול באוניברסיטה הפתוחה, קרוב לסוף. זהו תואר במדעי החברה, ויש בו לא מעט פסיכולוגיה וסוציולוגיה, בעיקר מההיבטים הארגוניים, צרכניים וניהוליים. אני רואה את הידע הרב שנצבר, ואת הכלים החשובים שכל העולם עובד לפיהם. למדתי את כהנמן וטברסקי, טיילור ופרוייד ועוד ועוד. יש הרבה בידע הזה על הצורה בה המוח עובד, מה מניע אנשים ומה גורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים.

אבל בסופו של דבר - זהו מידע תיאורי. הוא יכול לעזור לי למכור טוב יותר או לנהל עסק בצורה בה המוטיבציה בעבודה תהיה מצויינת והעסק יתקתק. אבל כשזה מגיע לתחומים יותר עמוקים - טיפול קליני - זה כבר מתחיל לאבד מכוחו. שם אותן מתאמים מוכחים מאבדים מכוחם ומפנים את מקומם לתיאוריות מרחפות באוויר, להשקפות ומטרות שונות שהטיפול בה להשיג. בתחום הזה הוא כבר תורה.

הקורס "שיטות מחקר במדעי החברה" לימד אותי שיעור חשוב מאוד בכל היחס למחקרים פסיכולוגיים. יש להם המון המון בורות ליפול בהם, במגוון סוגים של תוקף ומהימנות, גם אם מאוד מכוונים לאמת, ק"ו אם החוקר מגיע מראש מוכוון אג'נדה. אז ככל שעניין הוא יותר פשוט, חזק ומוכח - יותר קל לקבל אותו, אבל בעניינים העמוקים של טיפול - זה כבר נהיה שברירי הרבה יותר.

אגב, דווקא הממצאים המדהימים בתחום השיפוט וההערכה בתנאי אי ודאות, של טברסקי, כהנמן, אריאלי וחבריהם - מראים את מגבלותיו וחולשותיו של השכל האנושי, ואת יכולתו ליפול בדברים בסיסיים (המחקרים מראים שגם אנשי מקצוע שבקיאים בנושא נופלים בהטיות מבוססות היריסטיקות).

אסכם את תכלית דבריי בציטוט מהבעל שם טוב (כתר שם טוב, אות ג) :

"תכלית הידיעה שלא נדע. אמנם, יש שני סוגי "שלא נדע". אחד - מיד, שאינו נכנס לחקור ולידע מאחר שאי אפשר לידע. השני, שחוקר ודורש עד שידע שא"א לידע."

מעיין זה גם בנידון שלנו: הזלזול בפסיכולוגיה החילונית לא בא מתוך בורות ופחד, אלא דווקא מתוך העמקה והבנת עניינה לאשורה.

לגבי הפוסט-מודרניזם וחוסר עניין בחיפוש משמעות - יש אכן נטייה בציבור לדון ולהתפלמס בסוגיא, אבל בתכל'ס, ירדה קרנו של הפוסט-מודרניזם ונו בעיצומה של תקופת הפוסט-פוסט-מודרניזם. הדיונים העמוקים של הרב ד"ר מיכאל אברהם על אנליטיות וסינטטיות הם כמעט אות מתה. בפועל, אנשים מחפשים משמעות, וחוזרים בתשובה בהיקפים לא נתפשים.

יש לי קצת אחיזה בפילוסופיה. למדתי אי אלו דברים. אבל תדעי לך שזו מלכודת דבש. אפשר לפלסף את עצמך לדעת, ולפספס את העיקר, את המציאות.

לגבי הכלים הקיימים. אני לא מבין כל כך את צורת הדיון שלך. אני מביא ראיות והוכחות לכך שכיום יש כלים מאוד מפותחים לטיפול מוצלח, גם בבעיות רציניות מאוד, ואת מצידך ממשיכה לטעון שאין, אבל בלי לסתור את ראיותיי.

אז פגשת אנשים שמשתמשים בפסיכולוגיה כדי להניע אנשים, ולא כדי לטפל בהם.

זה הכל.

את הפסיכולוגיים הארגוניים אתה מעריך, ואת הפסיכולוגים הקליניים לא.

כי אותם אתה לא מכיר.

הביקורת על העדר האמינות והתוקף של התיאוריות הפסיכולוגיות ידוע עוד מההתחלה.

האם מליארד סינים טועים? לא מקובל לומר, אבל לא.

דבר שאולי קשה להוכיח "מדעית" אך מוכיח את עצמו בשטח במשך מאות שנים, 

ולא רק זה, אלא גם יש תנועה של התפתחות ושיטתיות מאוד ברורה,

כנראה יש פה הרבה אמת, הרבה מה ללמוד.

גם אם עיקר חסר מן הספר.

(לפחות תודה שרוב הטכניקות והמיומנויות הטיפוליות נלמדו מפסיכולוגים... סתם כדוגמא: שיקוף, איך לשאול שאלות, איך להציע פרשנות, מסגרת הטיפול וכו')

לפתוח דיון על פוסט מודרניזם?

חוזרים בתשובה ואז מה? דתיים ומה? כמה אנשים יש להם כח לחפש משמעות?

האם אכפת להם ממה שקורה במציאות או שלזה אין כח, גם אם ללמוד תורה יש?

אני מנסה להגיד, בהיבט הפסיכולוגי. אני מודעת לכך שיש תנועה שמובילה אנשים לשוב, כנגד התנועה ההפוכה הפוסט מודרנית.

אך אם יבוא אלי מישהו, ויגיד לי שאין לו כח לכלום, הכל מיותר, הכל לא בעל ערך בעיניו, אז מה אם זה האמת - אין לי כח אליה (ולא צריך להיות חילוני בשביל להרגיש ככה) -

איזה תשובה אמונית יש לי?

אני באמת שואלת.

כי כל מה שיש לי לענות, זה דיכאון. התפרקות מנגנוני הגנה. עייפות נפשית. סופר אגו שחורג מגבולו. וכו' וכו'.

אתה תאמר שיש פסיכולוגיה יהודית טובה.

אני אגיד שלא התרשמתי כך.

אני גם יכולה לומר שאני שונאת את היומרנות הזאת לטפל, בלי שום בושה, במחלות נפש קשות.

כל פסיכולוג שנכנס לפסיכיאטרית נאחז חיל ורעדה, אבל מטפל בוגר תעודה שמתיימר להיות גאון גם בלי פרויד, חושב שהוא מסוגל. למה לא? 

ראיתי במו עיני אנשים נורמטיביים ויציבים שמתפרקים (=פסיכוזה) משיחות נפש, או משיחות עם מחנכים ידועים ומוערכים אבל לא מקצועיים.

רק עצם היומרה מבחינתי, זאת כבר הוכחה לחוסר מקצועיות ולסיכון עצום...

שוב. זאת מילה שלי מול מילה שלך, אין לי פה שום מטרה מלבד להביע קצת את הכאב והחשש שלי.

אם אצל מליארד סינים נמצאה קורלציה ברורה בין שני גורמים - זהו אכן נתון חזק. אבל אם מליארד סינים מחזיקים בדעה מסויימת - זה לא אומר כלום. (אגב, דווקא הפילוסופים הנערצים שהזכרת זילזלו מאוד בחכמת ההמונים.)

לא למדתי על פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה, אבל נתקלתי בה בהזדמנויות שונות, כפי שכבר ציינתי. זה מגוחך לטעון שאי אפשר לבקר בלי ללמוד לעומק. לפעמים השקר גלוי כבר במבט חיצוני, ואין צורך בהעמקה. מעבר לזה, אני נשען על אנשים בעלי ניסיון רב שהעמיקו גם העמיקו, וטוענים שאין בזה ממש.

לגבי שאלתך: אין לי תשובה שכלית לענות לאדם כזה, כי הוא לא מחפש שכל. אבל אני יכול לתת לו לטעום. טעמו וראו כי טוב ה'. אני יכול ללמד אותו להקשיב לנשמה שלו, לזעקות שלה. ללמד אותו לשמוע את הקול הזה, ולתעל אותו להתקדמות. הדיכאון והיאוש נובעים מחוסר האמונה בהתקדמות והשתפרות. אדם לא מאמין בעצמו, וממילא - אין לו עניין באמת. צריך לשקם לו את האמון בעצמו.

את זה אני יכול לענות לך כי למדתי "פסיכולוגיה יהודית" ברובד יחסית נמוך, של השיעורים שניתנו בישיבה. בלימודי הייעוץ התורני יורדים לרזולוציות מאוד גבוהות ומדוייקות.

אני ראיתי אנשים שהתפרקו דווקא מפסיכולוגים בעלי שם. אני מבין את החשש שלך, במיוחד בעולם כמו שלנו, שכל אחד ממציא שיטה ולא חושב פעמיים, אבל הפסילה הקולקטיבית לא נכונה. אני מציע לך לבוא ולהתרשם אישית מהנפשות הפועלות בבית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים.

אתה מתפלסף לחינם. אם יש קורלציה ברורה בין טיפול פסיכולוגי לבריאות נפשית, אצל מליארד סינים, אז אי אפשר לפסול את זה כלאחר יד.

לא הזכרתי פילוסופים, הזכרתי פסיכולוגים, ולא ידוע לי שהיה להם עניין מיוחד לזלזל בחכמת ההמונים. 

היה לי נוח להעלות את הנושא של פוסט מודרניזם כי אני עסוקה בבירור של זה כרגע.

האמן לי שאני קודם כל מחפשת תשובה אמונית. אחרי הכל, טיפול בשבילי הוא מקצוע ולחילופין סיוע לחיים.

אבל מהות החיים זה הבירור האמוני, ושם בסופו של דבר אני מוצאת את החיים.

ועדיין, לא מוצאת תרופת פלא קסם אמונית, לחוסר הכח לברר את האמת.

בוודאי שזה קורה בשל תפיסות מוטעות ומציאות חיים מעוותת, אבל לא מוצאת דרך לתקן את זה מלבד לשבת ולחפור על הילדות, בשלב ראשון. (בהגזמה)

רק כדי שבן אדם יכיר בחיפוש המשמעות שלו, ובשאיפות הגדולות שלו וכו'.

אני מכירה אישית את תורת החיים, לכן אני מרשה לעצמי להתבטא

ומנגד, אני גם מכירה את הפסיכולוגיה החילונית מקרוב (וכמקצוע, כאמור...)

כל מה שמפריע לי - זאת הפסילה, וחוסר הנכונות להעריך את החוכמה האנושית, וגם לקחת ממנה את הטוב.

אה, וגם מפריע לי שהבוגרים לא באמת מקצועיים, ויחד עם זאת מקבלים את היומרה להיות טובים מכולם.

(אין לי בעיה להמשיך את הדיון הזה, רק העומס מגביל אותי בתגובות)

כמה נקודות:

א. הטיפול הצליח. מצוין. אבל מה זה אומר? מה הייתה מראש מטרת הטיפול? האם אנחנו בכלל מדברים על אותם מושגים?

ברור שברובד מסויים כן. יש בעיות שנכונות לכלל האנושות, והפיתרון שלהם אחיד. אבל בהרבה הרבה בעיות זה ממש לא כך.

ב. גם בלי זה, אני לא מקבל את התוקף החיצוני. זה אולי לא "מדעי", ההבדלים בין נפש של יהודי לנפש של גוי, אבל זו בהחלט עובדה קיימת.

כבר הראיתי לך שבהחלט לוקחים את הטוב שבחוכמה האנושית, גם בתחום של פסיכולוגיה. בהחלט משתמשים במחקרים שנעשו, בדברים שהתגלו וכו'. אבל בכל מה שקשור לדרכי הטיפול בפועל, מה לעשות, הדברים מתרחקים מהמדע הטהור, ונכנסים לצדדים הבעייתיים של מדעי החברה, אלו שמבוססים הרבה מאוד על השקפות ותיאוריות לא מוכחות, ופחות על קרקע מחקרית איתנה. אם היית רואה זלזול כללי בכל מה ששם "מדעי" או "אקדמי" נקרא עליו - היה מקום לטענתך, אבל זה בהחלט לא המצב. בדיוק לאחרונה הרב טל המליץ לתלמידי בית הספר על ספר של גוי בשם פטריק הולפורד, בענייני תזונה נכונה ככלי לריפוי נפשי.

שום בוגר של שום תוכנית לימודים לא נהיה "מקצועי" ביום הראשון אחרי שהוא מקבל את התעודה. לומדים ומשתפשפים, עושים סטאז' בליווי, עד שמתמקצעים. יש כבר בוגרים בעלי ניסיון רב והצלחות רבות.

כמובן שגם בית הספר עצמו הולך ומשתפר עם השנים. כיום מחזירים בוגרים להשתלמויות, כדי להעביר להם נקודות שהתחדדו בשנים האחרונות.

פשוט אותיות זה שם סתמי מספיק, כדי שיוכלו להיות כמה חיבורים הנושאים שם זה.

אגב, התייאש זו אכן מילה ממצה לגביו. כיום הוא מבלה את חייו בציור קומיקסים חסרי משמעות. היית מצפה מאדם בעל חזון שכזה שסטה מהדרך להיות "פקר טפי", אבל לא, הוא סתם מצייר (חפשו אותו בפייסבוק).

מה שאמרתי.

אבל גם אם כן - כמה כאלו יש? האם ראית כאן דרך שרבים הלכו בה?

יש מי שהולך עד הסוף עם האמת הזאת, שמבין אותה לעומק ועושה מעשה בעניין.

כל השאר מושפעים מאוד, אבל לא שמים לב

היום אין כמעט אידיאולוגיה.

גם התנועה לחזרה בתשובה היום, מעורבת בהרבה פוסט מודרניזם.

זאת לא בדיוק האמת וחיפוש המשמעות שמנחים אנשים היום...

אין כמעט אידיאולוגיה חילונית, וזה מצער אותי,

כי במקומה באה אדישות, קטנות, חוסר אכפתיות, חוסר משמעות, או הסתפקות במשמעות קטנה וחלקית.

אין לי מספיק מושג מה זה אומר.

מה קורה פה. לאן הכל הולך ומה התפקיד שלי בתוך זה.

אבל אני כן מרגישה שזה קשור מאוד לפריחת העולם הטיפולי היום,

ושהבירור האמוני היום אינו שכלי בלבד, כמו בעבר, אלא עמוק בחוויה הרגשית והנפשית של אנשים.

אני מנסה לבנות כלים אמוניים - אבל גם כלים טיפוליים, עמוקים מספיק כדי להתמודד עם הריקנות הזאת.

(מנסה לבנות לעצמי, כן?)

וזה לא קשור לדתיים וחילוניים. אני מרגישה שכולם, כולל אני, שוקעים בריקנות ובכלום, או באינטרסים אישיים.

עצוב...

ומוצאים אותה בַאמת.

אין לי כל כך מה להגיד לך. אני רואה את הדברים אחרת. השקיעה באינטרסיים האישיים אינה המצאה של הדור האחרון. זה טבע האדם. לא צריך להתפעל מכך. אבל בהחלט יש מה לעבוד על כך.

יצא לך ללמוד תניא?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ולברר עליהם.

תבדוק אם זו תופעה שאמורה לחלוף מתי שהוא....

תבדוק שאין לבחורה עוד תופעות...

ובכלל שאתה אומר שהיא עצובה..... תחשוב אם אתה רוצה אישה עצובה.

אני ממש לא באה לומר שאין אדם שלא עצוב לו לפעמים, אבל גם צריך לבדוק אם זה לפעמים או רוב הפעמים.

אתה חייב לדעת לקראת מה אתה בא.

תתייעץ עם גורמים מוסמכים יותר ואל תסתפק רק בתשובות שאינן בעלות חוות דעת מקצועית.

היא חשובה בעיניך - 

אז תלכו ביחד לפסיכיאטר שלה,

או שהיא תגיד לו שהיא מאשרת להעביר לך כל מידע.

תשאל אותו על הענין, חומרתו ומשמעותו.

אח"כ אתה יכול להתייעץ עם עוד מומחה אויבייקטיבי, על סמך הנתונים שהוצגו - ולהחליט בעצמך.

דיכאון/חרדה זה לא מצב טבעי בכלל. וכשיש אותו זה בטוח יושב על משהו בנפש שקודם צריך לפתור אותו. (חיסרון של משהו, כעס...)

 תרופה היא פתרון זמני. היא עד הפעם הבאה. היא לא פותרת.

שווה לבדוק יותר לעומק על מה זה יושב. למה בא העצב הזה... 

בהצלחה רבה!!

וחבל "לשלוח" אותה ככה סתם..

לפעמים יכול להיות כך, לפעמים לא.

ויש "תרופות" שפותרות יפה מאד, למי שבאמת זה מה שעוזר לו. או שעוזרות לו לעבוד יותר בנחת על מה שצריך.

לפעמים אפילו ויטמינים מסויימים.

אם כי בוודאי לבחירת האדם, ושימת ליבו לעצמו ואיך יעלה, יש כח גדול מאד.

ממליץ על טלי וישנה והרב זילברשטיין ביחד.

עוד לא התחתנת, לא הצעת נישואים ולא התארסתם. אתה בקשר מצויין, נפלא, הכי טוב שיכול להיות - אבל, שמעת על איזה חיסרון בבחורה שמאוד מלחיץ אותך. הלחץ, אצל כולנו, גורם לנו לפעול על פי האינסטינקטים ולא על פי השכל הישר וזה ידידי - דבר שאתה צריך לנטרל כרגע. החלטות כאלה - לא מבצעים מאינסטינקט ולא מהחלטה של רגע מהבטן.

החיים הם מורכבים, לרובם המוחלט של האנשים החיים הם לא פיקניק שאפשר להעביר בהתמדה בשמחה ובששון ללא משברים ועליות וירידות, אלא דווקא הפוך. לכל אדם - התמודדות אחרת, לחלק היא מוגדרת תחת כותרת פסיכולוגית/פסיכיאטרית כזו או אחרת ולחלק לא. לחלק זה עולה בגיל צעיר, לחלק זה יכול להופיע מאוחר יותר, וכמובן שרבים זה לא יופיע להם בכלל, אבל החיים מזמנים הרפתקאות אחרות, כל אחד ועניינו הוא. ההגדרה הרפואית - כל ייעודה, הוא היכולת להגדיר בעיה כדי שיהיה אפשר להתמודד איתה ולפטור אותה. לצערי, לעיתים רבות אנו נוטים ללכת אחר ההגדרה הרפואית כדי להשאר תקועים בהיות האדם בבעיה.

בשידוכים, לענ"ד, החשיבה צריכה להיות רחבה ככל האפשר. ואשתדל לפרט.

עליך מוטלת כעת חובת הבירור, היא אמרה לך את הבעיה שממנה היא סובלת. כעת, לך לאנשים שאצלם היא מטופלת או הייתה מטופלת ותשאל ותברר בלי להתבייש(אפשר ולגיטימי שיעשה כמובן באישורה אבל שלא בנוכחותה כדי שתוכל לשאול בחופשיות) כל שאלה שתעלה במוחך שתחשוב שיכולה להיות משפיעה על חייך. תברר מה הדברים שזה אומר מבחינתך, כיצד זה משפיע על אופן התנהלות הבית ואיך זה יכול להשפיע על ילדים ועליך, מה ברוב הזמן ומה בתקופות מסויימות, גנטיקה וכו' וכו' - כל השאלות שאתה חושב שנצרכות כאן! באופן שכלי וקר כמה שאפשר.

לאחר מכן, שב עם עצמך, ותחשוב, כפי שהיית עושה לפני שהיית עומד לפני החלטה אם להתחתן עם כל בחורה אחרת - אלו הנתונים שעומדים לפני. לבחורה הזו יש יתרונות מאוד גדולים כאלה וכאלה. יש לה יתרונות פחות בולטים כאלה וכאלה, אני מאוד אוהב בה שהיא וכו' ואני מאוד חושב שהיא תהיה בשבילי, בשביל משפחתי וכו'. מצד שני יש לה חסרונות כאלה וכאלה וזה ישפיע עלי באופן הזה והזה וכו' וכו'. כך באופן שכלי לברר האם אתה יכול להתמודד עם החסרון הזה? עד כמה יש לו השפעה עליך והאם אתה חושב שעם החסרון הזה אתה יכול להיות בעבורה דווקא משענת ותמיכה ולהכיל אותו על הצד הטוב ביותר, עד כמה שניתן. האם אתה חושב שתשמח בה אם תתחתן איתה, עם החסרון הזה וכו'. כל השאלות הללו הם חשובות.

כך - תגיע להחלטה שהיא באמת טובה לך בצד השלם יותר. באופן שלא תוכל אח"כ לומר שעשית משהו חפוז, אלא בצורה עניינית גרידא. לא נכון להבהל מכותרות שאנו אפילו לא יודעים איך קוראים להם בשמם המקורי, אלא הדברים צריכים להבחן כמו בכל מקרה אחר.

אני חזרתי פעמים רבות על המושג שכלי - זה בגלל שרגש כלפיה, יש לך בשפע, כך נשמע מאיך שכתבת את הדברים. לכן, תבחן בצד השכלי את הדברים, בלי לחץ ובלי למהר לשום מקום. שב אחי, תרגע, תנשום - וצא לעבודה!

המון בהצלחה!

ואם ביכולתי, אשמח לעזור בפרטי.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בכל מקרה כדאי לשקול טיפול תורני. יכול רק להועיל.

המון ברכה והצלחה.

באמת כל הכבוד לך על ההתמודדות ואי הבריחה!!

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.