אף אחד לא מושלם

אם הכל טוב ואתה אוהב אותה , אם זה לא משהו שמפריע לך להיות איתה וזה לא צריך להפריע

אז אין בעיה, רק תהיה רגיש יותר אליה ותתמוך בה

אם תתחתנו ויהיה לה את התמיכה שלך אולי זה יעבור

יש לזה מחיר...

"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".

לחברה שלך יש רגישות גבוהה, והיא חווה את המציאות חזק יותר ממה שאתה חווה.

כשיש תקופת לחץ, היא מרגישה לחוצה יותר ממה שאתה מרגיש.

וזה לא פשוט לה להכיל את התחושות העוצמתיות האלה.

אחת משיטות ההכלה העצמית, היא לקחת כדורים, שמרגיעים מעט כדי לאפשר את העיבוד הרגשי שכל אחד עושה לעצמו.

ההתמודדות עם סערת הרגשות הזאת, היא שהופכת אותה לעמוקה ולבעלת חוכמת חיים.

כמו שהציעו לך, אולי כדאי ללכת לדבר עם פסיכולוג (פסיכיאטר זה רחוק מדי, כדורים נגד דכאון וחרדה זה כלום. במונחים פסיכיאטרים. אם היא פוגשת פסיכיאטר זה בטח אחת ל--- לכמה דקות) רק כדי שירגיע אותך 

וכמובן, תשוחח איתה על ההתמודדות הזאת. מה המשמעות שהיא נותנת למה שעובר עליה. איך היא רואה את זה, איך היא מתמודדת.

ככה תבין יותר אם אתה מוכן להכיל את המדהימות הזאת, והיא תבין אם אתה מספיק מכיל בשבילה.

היא צריכה מישהו שלא יסתכל על זה כעל "בעיה", אלא כעל משהו "מדהים" שיש לו מורכבות.

בעיקר על הכותרת והמשפט סיום 

כל המצבים הנפשיים קשורים למצב של חומרים כימיים / הורמונים במח.

וכל טיפול נפשי בכדורים עובד על החומרים הללו.

האם תופעות נפשיות הן פיזיולוגיות לחלוטין (ופתרונן היחיד הוא תרופה כימית) או שיש גם מניע שאינו פיזיולוגי, אלא נסיבות חיים או הדבר הבלתי מוגדר שקרוי "אופי".

בכל מקרה:

לא התכוונתי לטעון לקשר, אם כבר למתאם.

ההתמודדות עם החוויה הנפשית, יכולה להביא את האדם לפיתוח אישיות בשלה ומרתקת יותר.

ויכולה שלא.

בין אם הסיבה שהוא חווה כך את החיים היא פיזית-טכנית, ובין אם היא נפשית-אופיית.

חלקם אכן אנשים מדהימים, אבל המשותף לכולם זה שכל הזמן יש תחושה של חוסר יציבות. יש תקופות טובות שממש לא מרגישים כלום ויש תקופות של נפילות משמעותיות.

אבל הכל תלוי ברמת החרדה/ הדכאון. יש רמות שלא אמורות להתבטא ביום יום.

וואוו, אבל זו בהחלט סוגיה מורכבת.

המון הצלחה.

הם יכולים לעזור להבין את משמעות הבעיה ולתת עצה טובה.

לא רוצה להלחיץ אבל 

מאז שמתחתנים החיים הופכים להיות מאוד דינמיים ומאוד לא יציבים

איך אנשים כמוה מתמודדים עם זה?! תתיעץ עם מישהו מקצועי ותחשוב עם מתאים לך ךהתמודד עם דבר כזה

מאוד מאוד לא קל 

שקורית להרבה נשים בלי שום רקע דכאוני. 

ואני חושבת דווקא שחיי נישואין מאד מייצבים מבחינה נפשית.

גם אם זה על רקע כימי תמיד נפש קשורה בגוף, ובכוח אהבה לשפר דברים כאלה.

מכירה לא מעט כאלה.

אני בעצמי הייתי על כדורים יותר מפעם אחת.

ממליצה לך לבקש ממנה שתסביר לך במה זה בעיקר מתבטא, כמה זה רציני, אולי לבקש ממנה פדישה משותפת אצל מי שמטפל בה.

בסופו של דבר מבחינה מעשית- לא מחייב בכלל שיהיו לזה השלכות רציניות.

כל עוד היא על כדורים ובטיפול- אז היא אמורה להיות מאוזנת. 

וגם אחרי- צריך להיות עם יד על הדופק, נכון. אבל אם אתה מתאר פה מישהי שכ"כ טוב לך איתה- אז אולי היא שווה את זה? אולי הטוב מאפיל בהרבה על הקשיים שאולי יהיו? 

מה מפחיד בכדורים? מה נורא כ"כ שמישהי שיש לה חוסר איזון כימי במוח- אז היא לוקחת כדורים? 

ואני גם מצטרפת לאסנת ולחסדי הים- הרבה פעמים דווקא אנשים כאלו הם עמוקים יותר, ויש להם משהו חזק יותר. יש לזה גם יתרונות ולא רק חסרונות. 

מה לעשות- אנחנו מתחתנים עם "עסקת חבילה" בנ"א שיש לו דברים טובים, וגם דברים פחות טובים. ואנחנו בוחרים להתחתן למרות שיש לזה גם מחיר- כי התמורה שאנחנו מקבלים שווה את המחיר הזה. 

למינימאוס- מי שידוע שיש לה סיכוי מוגבר לדיכאון אחרי לידה- מקבלת לרוב טיפול מונע. כך שדווקא לעומת אשה רגילה שלא מקבלת טיפול מונע יש פחות סיכוי להתפרצות רצינית של דכאון אחרי לידה. 

חוצמזה שדיכאון אחרי לידה יכול לקרות לכל הנשים. ואפילו לחלק מהגברים. (כן, יש גם תופעה כזו, במיוחד אחרי לידה ראשונה- גבר שנכנס לדיכאון. באחוזים הרבה יותר נמוכים אבל עדיין..)

טיפול תרופתי זה פלסטר. פלסטר חשוב ונצרך - אבל לא פיתרון לטווח ארוך. פיתרון אמיתי זה טיפול נפשי עמוק, שנוגע בנקודות הכי עמוקות בנפש, ופותר את הבעיה מתוכן.

מדובר כמובן בטיפול שמבוסס על תורת בורא הנפשות, ולא פסיכולוגיה חילונית. אני מכיר מכון מצויין עם מטפלים מעולים, עם ניסיון מוכח בטיפול בבעיות דומות ואף קשות יותר:

מכון הטיפול שע"י בית הספר לייעוץ תורני תורת החיים. טלפון: 050-8684124 דנה.

אם היא הייתה שואלת - הייתי ממליץ לה לא לצאת עם בחורים עד אחרי טיפול כזה. במצב הנתון אני לא יודע מה לומר. אולי ללכת לייעוץ משותף כדי לקבל החלטה מושכלת.

ברור שיכולה להיות נטייה גנטית וכדו' - אבל זה בפירוש לא שורש הבעיה.

בהחלט צריך לימוד מעמיק ואינטנסיבי, אבל בכיוונים אמיתיים ולא שקריים.

"קשה לי להאמין" זו טענה מעניינת אבל חסרת בסיס. לעומת זאת, אני מכיר מקרים אחדים ושמעתי עדויות מכלים ראשונים ושניים על מקרים רבים של טיפול תורני שהוציא אנשים מתלות רעועה בתרופות לחיים טובים בריאים ומאושרים. באחד השיעורים המוקלטים של הרב יחיאל יעקובסון הוא מספר כיצד הוציא מאשפוז כפוי בחורה שסבלה מסכיזופרניה קשה לבריאות נפשית, אחר שכל הגורמים ה"מקצועיים" התייאשו ממנה מזמן.

הוא דיבר על עצבות ודיכאון.

לא אמרתי שכדורים לא עוזרים. גם כדורים נגד כאבים עוזרים נגד כאבים. אבל השאלה שצריכה להישאל היא: למה כואב. אם כואב זה אומר שמשהו לא תקין. וכך גם כאן.

דיכאון אחרי לידה, למשל, זו תופעה פזיולוגית, אבל בריאות נפשית איתנה ושמחת חיים חזקה מתגברות על הפזיולוגיה, ע"י הזרמת החומרים הכימיים החסרים, ללא כל התערבות תרופתית.

והשמחה חיים לא מתגברת על חוסר גנטי בכימיקלים במוח.
יש דיכאון שהוא מצב קליני ולא ניתן לטפל בו בדרכים לא מקצועיות.

מוחקים פה בלי לחשוב.

לענייננו, אף אחד לא דיבר על דרכים לא מקצועיות. ברור שצריך מקצועיות. השאלה היא איזה סוג של מקצועיות.

בכל מקרה, אחזור על דבריי: טיפול כימי זה יכול להיות כלי חשוב ונצרך - אבל לא לטווח ארוך.

כבר הבאתי דוגמא למקרה קליני קיצוני, שטופל בהצלחה ע"י טיפול יהודי. יש לך דוגמאות הפוכות? אדרבה: תביא. אבל אל תדבר באוויר.

קרובה לראיית אנשי ביקורת המקרא שיש שני ישעיהו: בחלק השני של הספר הוא מתנבא על אירועים שלא היו עדיין בתקופתו. והרי אין דבר כזה באמת נבואה - מכאן שהיו שני ישעיהו.

קיצר, האבחנה שלך מעניינת, אבל אין בינה ובין המציאות ולא כלום. ר' נחמן זה לא משהו שהפסיכולוגיה החילונית יכולה להגדיר במושגים שלה, גם אם היא מאוד תתאמץ.

אני מכירה באופן אישי וקרוב אישה מדהימה שטיפול תורני עזר לה לתקופה קצרה וטיפול תרופתי עוזר לה לתפקד באופן מיטבי למשך שנים ארוכות.

בכל מקרה הבחור לא ביקש עצות איך הבחורה תטפל בעצמה, לא מה לעשות במצבו הנוכחי.

וגם אם הוא היה מבקש (או היא היתה מבקשת) איך על סמך מה שנכתב אתה יכול לתת הבחנה ודרכי טיפול?

החליף ראש מנוע, רדיאטור וכו' - והרכב נסע רק קילומטרים בודדים ושוב הושבת.

זה לא אומר שהטיפול היה גרוע, אלא שפשוט נגמר גם המצבר, והיה צריך להחליף גם אותו.

והנמשל: אני גם מכיר טיפולים תורניים שעזרו לתקופה קצרה בלבד. ההבדל הוא שלטיפול התורני יש את הכלים להבין ממה נוצרת הבעיה החדשה, ולטפל גם בה. לפעמים מגיעים לעומק מסויים ונראה שזה מספיק, ולאחר מכן מבינים שצריך לרדת לעומק נוסף.

לגבי בקשת פותח השרשור: כתבתי דברים עקרוניים וכללים. לא כתבתי מה בדיוק הבעיה שלה, ולא מה דרך הטיפול. לא רק שאני לא מכיר כלל את המקרה, אני גם לא מספיק בקיא בדרכי הטיפול. אבל מה שהוא כתב מספיק כדי להבין באופן כללי שהיא צריכה טיפול (זה לא בושה. בדור שלנו אחוזים ניכרים מהאוכלוסיה צריכים טיפול. יש אחוזים מפחידים של אנשים שלוקחים תרופות נגד דיכאון וכו').

יום יבוא, ותהיה פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה, שתתקן מהשורש את התפיסות הפסיכולוגיות.

תתקן, לא תמציא מחדש.

עד אז, כנראה כך רצון ה', שנבנה את עצמנו קודם כל דרך החול.

לא הייתי מפקירה את הנפש שלי למי שמתיימר להמציא יש מאין שיטות טיפול, תוך התעלמות או התנגדות לשיטות עמוסות חוכמה וניסיון.

יכול להיות שיש הצלחות, ומנגד גם טיפול פסיכולוגי יכול לגרום נזק,

ובכל זאת. 

(גם מתוך החוויה האישית שלי, כמי שמכירה כמה וכמה וכמה מטפלים - פסיכולוגים וכאלה שהוכשרו לטפל "יהודית". לא מתחיל להיות דומה לרמה המקצועית... לצערי)

תורת הנפש זבה לגמרי תורה.

יש תחומים צרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית והתנהגותית שהם חכמה, אבל בכל מה שנוגע לתחום הקליני - לגמרי תורה.

ברוכה הבאה לתשע"ה: יש פסיכולוגיה יהודית ברמה גבוהה. היא חיה ובועטת, וכבר מציגה הצלחות יפות מאוד.

אני מכיר מקרוב אדם שהיה הרבה אצל פסיכולוגים, ולא הועילו לא כלל, ואפילו הזיקו, וכיום הוא עולה על דרך המלך בעזרת פסיכולוגיה יהודית. מקצת רחוק יותר - אני מכיר הרבה כאלה.

גם אני לא הייתי מפקיר את הנפשי בידי מי שממציא שיטות יש מאין, גם אם הוא למד הרבה שנים באוניברסיטה ויש הילה חברתית מסביבו. לעומת זאת, בהחלט הייתי מפקיר נפשי (ואני אכן עושה זאת) בידי מי שמייסד שיטות על תורת הנצח ונסיונם העצום של חז"ל, גדולי החסידות ושאר מנחילי התורה, עמוסי החכמה והניסיון.

אומנם היא מאוד קרובה לנשמה, יותר קרובה ממתמטיקה,

אבל עדיין, את שניהם לא לומדים רק מגמרא. רק מחסידות. או רק מהרב קוק.

הזילזול הזה באוניברסיטה, הוא מה שמעלה את החשש הכי גדול בעיני.

כאילו כל האנשים בעולם היו טיפשים ומיותרים ורק קומץ דוסים יודעים.

ברור שהאמת הגדולה אצלנו. אבל העולם לא סתם מתקיים מסביבנו.

לא סתם הגיע פרויד, ואריקסון, ומלאני קליין, וויניקוט ויונג וקוהוט וביון

ואלפי שנים של מחשבה, פילוסופיה ופסיכולוגיה.

בעיות יש בלי סוף. אי דיוקים, עיוותים, ובעיקר חוסר התייחסות לרובד האמוני והנשמתי של האדם.

אני הראשונה שאומרת שמחלות נפש הן תוצאה של עיוותים רוחניים בדור, והמענה האמיתי והשלם חייב להיות אמוני.

אבל האם בתכל'ס, יש היום לתורה כלים מפותחים לטיפול? לא.

האם אנחנו יכולים להצביע מהו העיוות שהוביל לסכיזופרניה, ואיך לתקן? 

לא, לצערי הרב מאוד, לא.

בוא נדבר על זה. האם יש לך, עוד לפני הפסיכולוגיה, תשובה מספיק מפותחת לפוסט-מודרניות? לריק? לחוסר העניין בחיפוש משמעות? לכל מה ששומט את הקרקע מתחת לתיאוריה האהובה על הדוסים, אך השולית בפסיכולוגיה, של פרנקל? ("האדם מחפש משמעות")

בקיצור, שאיפה חשובה מאוד,

צריך גם קצת ענווה לא לקפוץ מעל לפופיק. לא לעשות אידיאולוגיות קיצוניות וניסיוניות על גב אנשים שכרגע סובלים סבל בל יתואר.

חכמות החול פה כדי לפתח את כל הרבדים האנושיים שמתחת לנשמה. 

התורה לא נועדה להיות תחליף למתמטיקה, היסטוריה או פסיכולוגיה.

מה היא כן? נועדה לצקת תוכן נשמתי לכל הרבדים החוליים. ומתוך כך לתקנם, כמובן.

שנזכה בימינו למצוא תשובות אמוניות לשאלות הנפשיות, וכך להשתמש בידע הפסיכולוגי ובמיומנויות הנפלאות כדי להוסיף אמונה בעולם.

עד אז... ענווה...

הכי קל להרוס את כל מה שהיה, להגיד שהכל שטויות, להגחיך את פרויד,

להרים חומות הגנה נוצריות מפני תיאוריה שבסה"כ קל מאוד למצוא בה עקרונות יהודיים יסודיים,

ולהמציא לבד שיטות חדשות כאילו כל הניסיון של אחרים לא שווה כלום.

הכי קל להגיד שכל הפסיכולוגים סתומים, שכל מה שיש להם זה הילה חברתית, בלי ללכת לאוניברסיטה ולהתחיל להעריך אותם. גם אם חסר להם רובד מאוד בסיסי בהבנת נפש האדם.

טוב, אני אעצור פה, ממילא זה לא בשבילך, המחלוקת ביננו תשאר ותהיה.

אתה רוצה לפסול את כל החול, ואני חושבת שאתה עושה נזק ומפספס גם מבחינה אמונית.

[האם הרב טל הצליח לתת מענה למי שכתב את "אותיות"?]

אפתח קצת ברקע אישי: אני לומד תואר ראשון בניהול באוניברסיטה הפתוחה, קרוב לסוף. זהו תואר במדעי החברה, ויש בו לא מעט פסיכולוגיה וסוציולוגיה, בעיקר מההיבטים הארגוניים, צרכניים וניהוליים. אני רואה את הידע הרב שנצבר, ואת הכלים החשובים שכל העולם עובד לפיהם. למדתי את כהנמן וטברסקי, טיילור ופרוייד ועוד ועוד. יש הרבה בידע הזה על הצורה בה המוח עובד, מה מניע אנשים ומה גורם להם להתנהג כפי שהם מתנהגים.

אבל בסופו של דבר - זהו מידע תיאורי. הוא יכול לעזור לי למכור טוב יותר או לנהל עסק בצורה בה המוטיבציה בעבודה תהיה מצויינת והעסק יתקתק. אבל כשזה מגיע לתחומים יותר עמוקים - טיפול קליני - זה כבר מתחיל לאבד מכוחו. שם אותן מתאמים מוכחים מאבדים מכוחם ומפנים את מקומם לתיאוריות מרחפות באוויר, להשקפות ומטרות שונות שהטיפול בה להשיג. בתחום הזה הוא כבר תורה.

הקורס "שיטות מחקר במדעי החברה" לימד אותי שיעור חשוב מאוד בכל היחס למחקרים פסיכולוגיים. יש להם המון המון בורות ליפול בהם, במגוון סוגים של תוקף ומהימנות, גם אם מאוד מכוונים לאמת, ק"ו אם החוקר מגיע מראש מוכוון אג'נדה. אז ככל שעניין הוא יותר פשוט, חזק ומוכח - יותר קל לקבל אותו, אבל בעניינים העמוקים של טיפול - זה כבר נהיה שברירי הרבה יותר.

אגב, דווקא הממצאים המדהימים בתחום השיפוט וההערכה בתנאי אי ודאות, של טברסקי, כהנמן, אריאלי וחבריהם - מראים את מגבלותיו וחולשותיו של השכל האנושי, ואת יכולתו ליפול בדברים בסיסיים (המחקרים מראים שגם אנשי מקצוע שבקיאים בנושא נופלים בהטיות מבוססות היריסטיקות).

אסכם את תכלית דבריי בציטוט מהבעל שם טוב (כתר שם טוב, אות ג) :

"תכלית הידיעה שלא נדע. אמנם, יש שני סוגי "שלא נדע". אחד - מיד, שאינו נכנס לחקור ולידע מאחר שאי אפשר לידע. השני, שחוקר ודורש עד שידע שא"א לידע."

מעיין זה גם בנידון שלנו: הזלזול בפסיכולוגיה החילונית לא בא מתוך בורות ופחד, אלא דווקא מתוך העמקה והבנת עניינה לאשורה.

לגבי הפוסט-מודרניזם וחוסר עניין בחיפוש משמעות - יש אכן נטייה בציבור לדון ולהתפלמס בסוגיא, אבל בתכל'ס, ירדה קרנו של הפוסט-מודרניזם ונו בעיצומה של תקופת הפוסט-פוסט-מודרניזם. הדיונים העמוקים של הרב ד"ר מיכאל אברהם על אנליטיות וסינטטיות הם כמעט אות מתה. בפועל, אנשים מחפשים משמעות, וחוזרים בתשובה בהיקפים לא נתפשים.

יש לי קצת אחיזה בפילוסופיה. למדתי אי אלו דברים. אבל תדעי לך שזו מלכודת דבש. אפשר לפלסף את עצמך לדעת, ולפספס את העיקר, את המציאות.

לגבי הכלים הקיימים. אני לא מבין כל כך את צורת הדיון שלך. אני מביא ראיות והוכחות לכך שכיום יש כלים מאוד מפותחים לטיפול מוצלח, גם בבעיות רציניות מאוד, ואת מצידך ממשיכה לטעון שאין, אבל בלי לסתור את ראיותיי.

אז פגשת אנשים שמשתמשים בפסיכולוגיה כדי להניע אנשים, ולא כדי לטפל בהם.

זה הכל.

את הפסיכולוגיים הארגוניים אתה מעריך, ואת הפסיכולוגים הקליניים לא.

כי אותם אתה לא מכיר.

הביקורת על העדר האמינות והתוקף של התיאוריות הפסיכולוגיות ידוע עוד מההתחלה.

האם מליארד סינים טועים? לא מקובל לומר, אבל לא.

דבר שאולי קשה להוכיח "מדעית" אך מוכיח את עצמו בשטח במשך מאות שנים, 

ולא רק זה, אלא גם יש תנועה של התפתחות ושיטתיות מאוד ברורה,

כנראה יש פה הרבה אמת, הרבה מה ללמוד.

גם אם עיקר חסר מן הספר.

(לפחות תודה שרוב הטכניקות והמיומנויות הטיפוליות נלמדו מפסיכולוגים... סתם כדוגמא: שיקוף, איך לשאול שאלות, איך להציע פרשנות, מסגרת הטיפול וכו')

לפתוח דיון על פוסט מודרניזם?

חוזרים בתשובה ואז מה? דתיים ומה? כמה אנשים יש להם כח לחפש משמעות?

האם אכפת להם ממה שקורה במציאות או שלזה אין כח, גם אם ללמוד תורה יש?

אני מנסה להגיד, בהיבט הפסיכולוגי. אני מודעת לכך שיש תנועה שמובילה אנשים לשוב, כנגד התנועה ההפוכה הפוסט מודרנית.

אך אם יבוא אלי מישהו, ויגיד לי שאין לו כח לכלום, הכל מיותר, הכל לא בעל ערך בעיניו, אז מה אם זה האמת - אין לי כח אליה (ולא צריך להיות חילוני בשביל להרגיש ככה) -

איזה תשובה אמונית יש לי?

אני באמת שואלת.

כי כל מה שיש לי לענות, זה דיכאון. התפרקות מנגנוני הגנה. עייפות נפשית. סופר אגו שחורג מגבולו. וכו' וכו'.

אתה תאמר שיש פסיכולוגיה יהודית טובה.

אני אגיד שלא התרשמתי כך.

אני גם יכולה לומר שאני שונאת את היומרנות הזאת לטפל, בלי שום בושה, במחלות נפש קשות.

כל פסיכולוג שנכנס לפסיכיאטרית נאחז חיל ורעדה, אבל מטפל בוגר תעודה שמתיימר להיות גאון גם בלי פרויד, חושב שהוא מסוגל. למה לא? 

ראיתי במו עיני אנשים נורמטיביים ויציבים שמתפרקים (=פסיכוזה) משיחות נפש, או משיחות עם מחנכים ידועים ומוערכים אבל לא מקצועיים.

רק עצם היומרה מבחינתי, זאת כבר הוכחה לחוסר מקצועיות ולסיכון עצום...

שוב. זאת מילה שלי מול מילה שלך, אין לי פה שום מטרה מלבד להביע קצת את הכאב והחשש שלי.

אם אצל מליארד סינים נמצאה קורלציה ברורה בין שני גורמים - זהו אכן נתון חזק. אבל אם מליארד סינים מחזיקים בדעה מסויימת - זה לא אומר כלום. (אגב, דווקא הפילוסופים הנערצים שהזכרת זילזלו מאוד בחכמת ההמונים.)

לא למדתי על פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה, אבל נתקלתי בה בהזדמנויות שונות, כפי שכבר ציינתי. זה מגוחך לטעון שאי אפשר לבקר בלי ללמוד לעומק. לפעמים השקר גלוי כבר במבט חיצוני, ואין צורך בהעמקה. מעבר לזה, אני נשען על אנשים בעלי ניסיון רב שהעמיקו גם העמיקו, וטוענים שאין בזה ממש.

לגבי שאלתך: אין לי תשובה שכלית לענות לאדם כזה, כי הוא לא מחפש שכל. אבל אני יכול לתת לו לטעום. טעמו וראו כי טוב ה'. אני יכול ללמד אותו להקשיב לנשמה שלו, לזעקות שלה. ללמד אותו לשמוע את הקול הזה, ולתעל אותו להתקדמות. הדיכאון והיאוש נובעים מחוסר האמונה בהתקדמות והשתפרות. אדם לא מאמין בעצמו, וממילא - אין לו עניין באמת. צריך לשקם לו את האמון בעצמו.

את זה אני יכול לענות לך כי למדתי "פסיכולוגיה יהודית" ברובד יחסית נמוך, של השיעורים שניתנו בישיבה. בלימודי הייעוץ התורני יורדים לרזולוציות מאוד גבוהות ומדוייקות.

אני ראיתי אנשים שהתפרקו דווקא מפסיכולוגים בעלי שם. אני מבין את החשש שלך, במיוחד בעולם כמו שלנו, שכל אחד ממציא שיטה ולא חושב פעמיים, אבל הפסילה הקולקטיבית לא נכונה. אני מציע לך לבוא ולהתרשם אישית מהנפשות הפועלות בבית הספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים תורת החיים.

אתה מתפלסף לחינם. אם יש קורלציה ברורה בין טיפול פסיכולוגי לבריאות נפשית, אצל מליארד סינים, אז אי אפשר לפסול את זה כלאחר יד.

לא הזכרתי פילוסופים, הזכרתי פסיכולוגים, ולא ידוע לי שהיה להם עניין מיוחד לזלזל בחכמת ההמונים. 

היה לי נוח להעלות את הנושא של פוסט מודרניזם כי אני עסוקה בבירור של זה כרגע.

האמן לי שאני קודם כל מחפשת תשובה אמונית. אחרי הכל, טיפול בשבילי הוא מקצוע ולחילופין סיוע לחיים.

אבל מהות החיים זה הבירור האמוני, ושם בסופו של דבר אני מוצאת את החיים.

ועדיין, לא מוצאת תרופת פלא קסם אמונית, לחוסר הכח לברר את האמת.

בוודאי שזה קורה בשל תפיסות מוטעות ומציאות חיים מעוותת, אבל לא מוצאת דרך לתקן את זה מלבד לשבת ולחפור על הילדות, בשלב ראשון. (בהגזמה)

רק כדי שבן אדם יכיר בחיפוש המשמעות שלו, ובשאיפות הגדולות שלו וכו'.

אני מכירה אישית את תורת החיים, לכן אני מרשה לעצמי להתבטא

ומנגד, אני גם מכירה את הפסיכולוגיה החילונית מקרוב (וכמקצוע, כאמור...)

כל מה שמפריע לי - זאת הפסילה, וחוסר הנכונות להעריך את החוכמה האנושית, וגם לקחת ממנה את הטוב.

אה, וגם מפריע לי שהבוגרים לא באמת מקצועיים, ויחד עם זאת מקבלים את היומרה להיות טובים מכולם.

(אין לי בעיה להמשיך את הדיון הזה, רק העומס מגביל אותי בתגובות)

כמה נקודות:

א. הטיפול הצליח. מצוין. אבל מה זה אומר? מה הייתה מראש מטרת הטיפול? האם אנחנו בכלל מדברים על אותם מושגים?

ברור שברובד מסויים כן. יש בעיות שנכונות לכלל האנושות, והפיתרון שלהם אחיד. אבל בהרבה הרבה בעיות זה ממש לא כך.

ב. גם בלי זה, אני לא מקבל את התוקף החיצוני. זה אולי לא "מדעי", ההבדלים בין נפש של יהודי לנפש של גוי, אבל זו בהחלט עובדה קיימת.

כבר הראיתי לך שבהחלט לוקחים את הטוב שבחוכמה האנושית, גם בתחום של פסיכולוגיה. בהחלט משתמשים במחקרים שנעשו, בדברים שהתגלו וכו'. אבל בכל מה שקשור לדרכי הטיפול בפועל, מה לעשות, הדברים מתרחקים מהמדע הטהור, ונכנסים לצדדים הבעייתיים של מדעי החברה, אלו שמבוססים הרבה מאוד על השקפות ותיאוריות לא מוכחות, ופחות על קרקע מחקרית איתנה. אם היית רואה זלזול כללי בכל מה ששם "מדעי" או "אקדמי" נקרא עליו - היה מקום לטענתך, אבל זה בהחלט לא המצב. בדיוק לאחרונה הרב טל המליץ לתלמידי בית הספר על ספר של גוי בשם פטריק הולפורד, בענייני תזונה נכונה ככלי לריפוי נפשי.

שום בוגר של שום תוכנית לימודים לא נהיה "מקצועי" ביום הראשון אחרי שהוא מקבל את התעודה. לומדים ומשתפשפים, עושים סטאז' בליווי, עד שמתמקצעים. יש כבר בוגרים בעלי ניסיון רב והצלחות רבות.

כמובן שגם בית הספר עצמו הולך ומשתפר עם השנים. כיום מחזירים בוגרים להשתלמויות, כדי להעביר להם נקודות שהתחדדו בשנים האחרונות.

פשוט אותיות זה שם סתמי מספיק, כדי שיוכלו להיות כמה חיבורים הנושאים שם זה.

אגב, התייאש זו אכן מילה ממצה לגביו. כיום הוא מבלה את חייו בציור קומיקסים חסרי משמעות. היית מצפה מאדם בעל חזון שכזה שסטה מהדרך להיות "פקר טפי", אבל לא, הוא סתם מצייר (חפשו אותו בפייסבוק).

מה שאמרתי.

אבל גם אם כן - כמה כאלו יש? האם ראית כאן דרך שרבים הלכו בה?

יש מי שהולך עד הסוף עם האמת הזאת, שמבין אותה לעומק ועושה מעשה בעניין.

כל השאר מושפעים מאוד, אבל לא שמים לב

היום אין כמעט אידיאולוגיה.

גם התנועה לחזרה בתשובה היום, מעורבת בהרבה פוסט מודרניזם.

זאת לא בדיוק האמת וחיפוש המשמעות שמנחים אנשים היום...

אין כמעט אידיאולוגיה חילונית, וזה מצער אותי,

כי במקומה באה אדישות, קטנות, חוסר אכפתיות, חוסר משמעות, או הסתפקות במשמעות קטנה וחלקית.

אין לי מספיק מושג מה זה אומר.

מה קורה פה. לאן הכל הולך ומה התפקיד שלי בתוך זה.

אבל אני כן מרגישה שזה קשור מאוד לפריחת העולם הטיפולי היום,

ושהבירור האמוני היום אינו שכלי בלבד, כמו בעבר, אלא עמוק בחוויה הרגשית והנפשית של אנשים.

אני מנסה לבנות כלים אמוניים - אבל גם כלים טיפוליים, עמוקים מספיק כדי להתמודד עם הריקנות הזאת.

(מנסה לבנות לעצמי, כן?)

וזה לא קשור לדתיים וחילוניים. אני מרגישה שכולם, כולל אני, שוקעים בריקנות ובכלום, או באינטרסים אישיים.

עצוב...

ומוצאים אותה בַאמת.

אין לי כל כך מה להגיד לך. אני רואה את הדברים אחרת. השקיעה באינטרסיים האישיים אינה המצאה של הדור האחרון. זה טבע האדם. לא צריך להתפעל מכך. אבל בהחלט יש מה לעבוד על כך.

יצא לך ללמוד תניא?

ולברר עליהם.

תבדוק אם זו תופעה שאמורה לחלוף מתי שהוא....

תבדוק שאין לבחורה עוד תופעות...

ובכלל שאתה אומר שהיא עצובה..... תחשוב אם אתה רוצה אישה עצובה.

אני ממש לא באה לומר שאין אדם שלא עצוב לו לפעמים, אבל גם צריך לבדוק אם זה לפעמים או רוב הפעמים.

אתה חייב לדעת לקראת מה אתה בא.

תתייעץ עם גורמים מוסמכים יותר ואל תסתפק רק בתשובות שאינן בעלות חוות דעת מקצועית.

היא חשובה בעיניך - 

אז תלכו ביחד לפסיכיאטר שלה,

או שהיא תגיד לו שהיא מאשרת להעביר לך כל מידע.

תשאל אותו על הענין, חומרתו ומשמעותו.

אח"כ אתה יכול להתייעץ עם עוד מומחה אויבייקטיבי, על סמך הנתונים שהוצגו - ולהחליט בעצמך.

דיכאון/חרדה זה לא מצב טבעי בכלל. וכשיש אותו זה בטוח יושב על משהו בנפש שקודם צריך לפתור אותו. (חיסרון של משהו, כעס...)

 תרופה היא פתרון זמני. היא עד הפעם הבאה. היא לא פותרת.

שווה לבדוק יותר לעומק על מה זה יושב. למה בא העצב הזה... 

בהצלחה רבה!!

וחבל "לשלוח" אותה ככה סתם..

לפעמים יכול להיות כך, לפעמים לא.

ויש "תרופות" שפותרות יפה מאד, למי שבאמת זה מה שעוזר לו. או שעוזרות לו לעבוד יותר בנחת על מה שצריך.

לפעמים אפילו ויטמינים מסויימים.

אם כי בוודאי לבחירת האדם, ושימת ליבו לעצמו ואיך יעלה, יש כח גדול מאד.

ממליץ על טלי וישנה והרב זילברשטיין ביחד.

עוד לא התחתנת, לא הצעת נישואים ולא התארסתם. אתה בקשר מצויין, נפלא, הכי טוב שיכול להיות - אבל, שמעת על איזה חיסרון בבחורה שמאוד מלחיץ אותך. הלחץ, אצל כולנו, גורם לנו לפעול על פי האינסטינקטים ולא על פי השכל הישר וזה ידידי - דבר שאתה צריך לנטרל כרגע. החלטות כאלה - לא מבצעים מאינסטינקט ולא מהחלטה של רגע מהבטן.

החיים הם מורכבים, לרובם המוחלט של האנשים החיים הם לא פיקניק שאפשר להעביר בהתמדה בשמחה ובששון ללא משברים ועליות וירידות, אלא דווקא הפוך. לכל אדם - התמודדות אחרת, לחלק היא מוגדרת תחת כותרת פסיכולוגית/פסיכיאטרית כזו או אחרת ולחלק לא. לחלק זה עולה בגיל צעיר, לחלק זה יכול להופיע מאוחר יותר, וכמובן שרבים זה לא יופיע להם בכלל, אבל החיים מזמנים הרפתקאות אחרות, כל אחד ועניינו הוא. ההגדרה הרפואית - כל ייעודה, הוא היכולת להגדיר בעיה כדי שיהיה אפשר להתמודד איתה ולפטור אותה. לצערי, לעיתים רבות אנו נוטים ללכת אחר ההגדרה הרפואית כדי להשאר תקועים בהיות האדם בבעיה.

בשידוכים, לענ"ד, החשיבה צריכה להיות רחבה ככל האפשר. ואשתדל לפרט.

עליך מוטלת כעת חובת הבירור, היא אמרה לך את הבעיה שממנה היא סובלת. כעת, לך לאנשים שאצלם היא מטופלת או הייתה מטופלת ותשאל ותברר בלי להתבייש(אפשר ולגיטימי שיעשה כמובן באישורה אבל שלא בנוכחותה כדי שתוכל לשאול בחופשיות) כל שאלה שתעלה במוחך שתחשוב שיכולה להיות משפיעה על חייך. תברר מה הדברים שזה אומר מבחינתך, כיצד זה משפיע על אופן התנהלות הבית ואיך זה יכול להשפיע על ילדים ועליך, מה ברוב הזמן ומה בתקופות מסויימות, גנטיקה וכו' וכו' - כל השאלות שאתה חושב שנצרכות כאן! באופן שכלי וקר כמה שאפשר.

לאחר מכן, שב עם עצמך, ותחשוב, כפי שהיית עושה לפני שהיית עומד לפני החלטה אם להתחתן עם כל בחורה אחרת - אלו הנתונים שעומדים לפני. לבחורה הזו יש יתרונות מאוד גדולים כאלה וכאלה. יש לה יתרונות פחות בולטים כאלה וכאלה, אני מאוד אוהב בה שהיא וכו' ואני מאוד חושב שהיא תהיה בשבילי, בשביל משפחתי וכו'. מצד שני יש לה חסרונות כאלה וכאלה וזה ישפיע עלי באופן הזה והזה וכו' וכו'. כך באופן שכלי לברר האם אתה יכול להתמודד עם החסרון הזה? עד כמה יש לו השפעה עליך והאם אתה חושב שעם החסרון הזה אתה יכול להיות בעבורה דווקא משענת ותמיכה ולהכיל אותו על הצד הטוב ביותר, עד כמה שניתן. האם אתה חושב שתשמח בה אם תתחתן איתה, עם החסרון הזה וכו'. כל השאלות הללו הם חשובות.

כך - תגיע להחלטה שהיא באמת טובה לך בצד השלם יותר. באופן שלא תוכל אח"כ לומר שעשית משהו חפוז, אלא בצורה עניינית גרידא. לא נכון להבהל מכותרות שאנו אפילו לא יודעים איך קוראים להם בשמם המקורי, אלא הדברים צריכים להבחן כמו בכל מקרה אחר.

אני חזרתי פעמים רבות על המושג שכלי - זה בגלל שרגש כלפיה, יש לך בשפע, כך נשמע מאיך שכתבת את הדברים. לכן, תבחן בצד השכלי את הדברים, בלי לחץ ובלי למהר לשום מקום. שב אחי, תרגע, תנשום - וצא לעבודה!

המון בהצלחה!

ואם ביכולתי, אשמח לעזור בפרטי.

אז ככה לא היה לי זמן לענות  כאן, אבל אני חייב לשתף שהתרגשתי מהיענות  של כולכם והעזרה, שכתבתי את  הפוסט הייתי נסער ונורא מבולבל, וחלק מהתשובות ממש עשו לי סדר בראש  וגרמו לי לחשוב בהגיון.ואכן נפגשתי עם הפסיכאטרית שלה, ועוד בעלי מקצוע לשמוע על הבעיה ואיך זה משפיע, וכיצד אוכל להיות שם בשבילה.

וואני מאושר לספר  שאתמול בערב היה היום המאושר בחיי- שבו הצעתי לחצי השני שלי נישואין, והיא אמרה כן!!!!!!

אז שוב תודה אנשים טובים על התגובות. שבזכותם  זכיתי  לא כמו תמיד לברוח בגלל פחד  בלי להתמודד ולחשוב. ווכמובן לזכות בה....מאחל לכולכם שתמצאו  בקרוב את החלק  שישלים אותכם כי אין אושר גדול מזה

בכל מקרה כדאי לשקול טיפול תורני. יכול רק להועיל.

המון ברכה והצלחה.

באמת כל הכבוד לך על ההתמודדות ואי הבריחה!!

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).