וחוץ מזה נראה לי שאתה רציני מידי בפגישות. נכון זה כדי למצוא לה ונישואין זה לא צחוק אבל גם לא משו מעיק. תהיה קליל עם זה ולא יותר מדי בקיצור הכי חשוב כמו שישמח ליבי אמרה הוא שתאהב את עצמך. ברגע שתתחבר לעצמך, אתה תתחבר לסביבה והסביבה תתחבר אליך. בפגישה תהיה אתה כי רק כך תוכל באמת להיות קליל. בקיצור שיהיה בהצלחה

אז נפגשת כמה פעמים ונזרקת ועוד על אותה נקודה(מי אמר שזאת הנקודה? זה שזו הסיבה שהן אמרו זה דבר אחד, זה לא

בהכרח נכון)

מן הסתם אתה לא בדיוק אחד שזורם, קיבלת פידבק על עצמך בעניין הזה, מכמה אנשים זרים.
עכשיו בוא נשאל את עצמנו מה אפשר לעשות-
קודם כל הייתי שואל את עצמי אם יש להן בכלל את היכולת לשפוט- כנראה שלא, דייט ראשון אומר על בן אדם מעט מאוד,
בטח ביכולת הזרימה שלו, כי מה לעשות קשה לזרום בדייט ראשון. אז כנראה שיש לך פוטנציאל שלא מימשת בפגישות.
אח"כ- זה מי שאתה, כל החיים תחייה בשקר? כל החיים תנסה לשנות את עצמך בגלל שזו הייתה הצעה טובה אז שיחקת אותה משהו שאתה לא. לשנות את עצמך כעבודת מידות זה טוב, לא כי שיחקת אותה משהו שאתה לא בדייטים.

ולכן העצה שלי היא-
ביטחון בה'. אז מה אם זו הצעה "טובה" בעיניך? השאלה היא האם הקב"ה זיווג לך את הגברת הזו או לא- מי שצריכה להיות אשתך תראה אותך גם מאחורי הביישנות והחוסר זרימה הראשוני, ואם זה לא  זה- תגיד תודה לה' שחסך ממך עוד מפגש אחד עם

מישהי שהיא לא אשתך ואז היה מתחיל להתעורר רגש ואח"כ לצאת מזה זה יותר קשה. דייט ראשון זה אחלה. לא מספיקים להכיר בכלל, יש סיכוי שתפגוש אותה ברחוב ולא תזהה אפילו.

בקיצור-
בטח בה', תאהב את עצמך ואל תנסה להפוך את העור שלך בשביל הדייטים זה רק יזיק.

עבודת המידות זה דבר חשוב.

[לא כ"כ מצליח להגדיר את הנקודה].

נראה לי שיש יכולות אנושיות שמקלות על הגישור הראשוני, וטוב לרכוש אותם ולהעזר בהם בפגישות [ובעוד הזדמנויות בחיים], גם אם זה לא תכונת האופי העיקרי של האדם, וגם אם האדם מסתדר טוב עם האופי העיקרי שלו ולא רוצה לשנות אותו.

[הכוונה איננה חלילה להונאת הצד השני באמצעות מצג שווא מלאכותי].

אלא מי תתאים לך. 

אם אתה לא זרמן זה סבבה לגמרי, 

אז בע"ה תמצא מישהי שלא מחפשת זרמנות 

ותראה את הטוב שבך. 

אתה לא אמור לחפש "הצעה טובה" כל ההצעות הן טובות, אתה אמור לחפש הצעה שמתאימה לך. 

בקשר לזקן, באמת אולי כדאי לסדר אותו כי זה יכול להפריע להרבה בנות וסך הכל זה עניין חיצוני. אלא אם כן אתה מקובל...

אני חושבת שמה שאנשים מחפשים ולא רק בנות אלא גם גברים, זה בן זוג שלא ימדוד ותך אם אתה מתאים לא מתאים בפגישות וגם שבן הזוג יפסיק למדוד את עצמו אם הוא מדבר/ מתנהג/ עושה כמו שצריך או שהוא מפשל.. ממה שכתבת בהתחלה, עשית לי רושם שזה מה שהולך אצלך בפגישות. שאתה מודד את עצמך בלי הפסקה וגם את הבחורה שעומדת מולך

ולהתפלל לה' שיצליח דרכך.

מסכימה עם זו שאמרה שתאהב את עצמך ושמח עם עצמך,

תבוא חיובי חיובי קודם כלפי עצמך ואז כלפי הבחורה,

אנחנו לא נבין אחד את השני אבל דבר חד אני יכולה לומר זה שכשאומרים לבנאדם שהוא לא זרמן בדייט בד''כ זה בגלל שהוא כל הזמן עסוק בלעשות רושם טוב ולמדוד את בן/ בת הזוג..

בפרטי.

תלך על פי העצות ההן, ואתה תהיה זה שתחליט אם לומר את הלא.

אם עוד מישהו מהבנים רוצה את ההודעה הזו, שיבקש ממני. 

זה לא משחקים או הצגות, פשוט הדרך הנכונה ביותר להתנהל בפגישה.

ותשווי עם השאר שיצאת איתם

תודה בכ"מ

וזה לא שולל את זכות הבחירה של הבת, אלא יותר מלמד איך לְרַצּוֹת את הבת ואת הציפיות שלה מקשר. ליצור אצלה עניין.
את זוכרת מה עמדתה של @יפה זה לא סיבה לגבי "מניפולציה" דומה מצד הבנות? יש לה סודות משלה. (לא שאני יודע אותם - אני לא אמור...) תשאלי אותה.

אבל עדיין, תדעי לך שמבחינתנו הבנים, לפחות מבחינתי, ההרגשה עם קריאת ההודעות הרומזות של "יפה זה לא סיבה" היתה דומה מאוד, אם לא זהה לחלוטין, לזאת שתיארת את כאן.

אני, לפחות, קיבלתי את זה בחיוך ובהומור עצמי.

רק כי זה טימטם אותי.

היא טענה שיש לה דרכים כ"כ מוחלטות לגרום לגבר להתחיל איתה, עד שלמי שיודעת את השיטות, אין שום צורך בשום פנים ואופן ליזום שום דבר. שתשתמש בשיטות, וההוא יתחיל איתה.

זה כ"כ היה נשמע כמו מה שהכעיס אותך פה

אבל כשהבעתי את זה שמפריע לי, לא זכיתי לקבל הסבר, אלא רק "למה אתה אומר שזו מניפולציה".

זהו, פרקתי.

אני מאמין שדווקא הצלחתם להסביר פה בצורה שמניחה את הדעת. אעפ"י שבהתחלה לא מצא חן בעיני, שכנעתם אותי ושלחתי גם

(כלומר שדעתי נחה, במובן מסויים, גם לגבי השיטות של יפה זה לא סיבה)

וגם אנונימית כבר נרגעה מזמן

מניח מעט את הדעת.. - לקראת נישואין וזוגיות

אתה יודע מה? קבלתי את דבריך! - לקראת נישואין וזוגיות

הכל טוב, ב"ה ^_^

יש הרבה בני זוג שמתאימים אחד לשני, אבל זה נופל על שטויות, דברים חיצוניים, או פשוט טעויות...

לדוגמא הרבה בנים (ביחוד תורניים וצנועים) לא מודעים למבנה הנפשי של בחורה, לא יודעים איך לשמח אותה, איך לספק את הצרכים הרגשיים שלה, מה בנות אוהבות...

ועושים טעיות קריטיות בפגישות!

למה זה צריך להיות ככה? דברים נופלים סתם סתם סתם

אחי תעצור שניה ותלמד איך נכון להתנהל עם מי שמולך.

זה נכון גם ליחסי בנים-בנים

וזה לא גורם לשלילת זכות הבחירה של הבת אם הם לא מתאימים. נפגשתי עם בת אחת, ואחרי הפגישה שנינו היינו פשוט.. באורות! אבל היה לי ברור, והיה לה ברור, שאנחנו לא מתאימים! ונפרדנו.

ואני ממליץ לך שאל תתביישי ותלכי לדבר עם מישהי ש"הולך לה" בלשון המעטה עם בנים, שתתן לך עצות. פשוט לא?

ברור שהיא במתח היא מפחדת שמישהו יגרום לה להתאהב בו

העצות שנתנו לכן בתור בנות, ושהפחיד אותנו כל כך (ושלא בצדק) לראות אתכן מדברות עליהן,
מקבילות לחלוטין לעצות שנתנו לנו בתור בנים, ושמפחיד אותך כל כך (ושלא בצדק!) לראות אותנו מדברים עליהן.

לא אנחנו קוסמים, ולא אתן קוסמות. בסך הכל עצות. אם את מאמינה שאתן בסדר גמור, תאמיני שגם אנחנו.

[ואני דווקא ממש שמח שהעצות האלה ניתנות בנפרד. שהבנים לא יודעים (ככלל) מה אומרים לבנות, ושהבנות לא יודעות (ככלל) מה אומרים לבנים. זה יופי נהדר, דרכים שבהן העולם פועל, ומודעות-יתר יכולה להיות הרסנית וצינית יותר ממה שתועיל.]

אני בטוח שאם בן אדם מטמיע לתוכו את מה שכתבתי, לא רק שזה יעזור לו בפגישות, אלא כל האישיות שלו תהיה טובה יותר (ברוב העצות).

סליחה שזה מסקרן אין כ"כ ברירה

את חושבת שאת לא יכולה לכבוש?..לא יודע עלי זה קרה בשניה

חח זה לא סמיילי צוחק זה סתם כזה חמוד

ה' החליט שלא להפגיש אותי עם הבת מלך שלו עדיין, זו ההנהגה שלו כרגע ואני לא קובע בכלל

אמן. מסתבר שלא פשוט למצוא בת שרוצה מישהו שרוצה להיות תלמיד חכם.. (ואפילו שאני מאמין שזה לא סותר לפרנס)  או שצריך "קשרים" בשביל זה

"וחיכיתי לה'"

ומבחינתי זה נמדד בכך שהיא רוצה שהגבר יוסיף ללמוד וללמד שנה וחצי, במקום שילך לצבא לשנה וחצי. 
וכדברי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על הרה"ג דב ליאור שליט"א שהתגייס לשלושים יום: "כולו קודש - חוץ מחודש".

שלחו שוב ואענה. איבדתי שמות של 2 ניקים.

הינה כמו שכתבתי פה לפני כמה זמן

היתה איזה אחת דיברה אלי מתנשא ואחרי כמה טריקים שלי שזה לא מהיום להיום

לקח איזה שבועיים שלוש ..אחרי זה היא זרמה ודיברה איתי והתחילה לחבב אותי מאוד

אז..עצות זה יפה..שאלה אם אתה יודע להגיד את הדברים הנכונים , זה ניואנסים קטנים שצריך ללמוד אותם

אז כנראה עד עכשיו פשוט לא נפגשת עם הנכונה.

לכולנו יכולות לפעמים לבוא מחשבות כאלה שאולי אנחנו לא מספיק כך או אחרת..

אל תחליש את עצמך!  תחיה בשמחה ובע''ה מי שמתאימה לך תתחבר אליך

ממש לא כל הבנות אותו סגנון, ''לא מספיק זרמן'' יכול להיות לזה אלף משמעויות

לדעתי,אל תיכנס לזה. אתה לא אמור לעשות כלום, פשוט להיות מי שאתה לשדר טוב ושמחה ויהיה טוב!

אני מציעה לך לדבר עם חבר טוב שמכיר אותך 

יכול להיות שאתה עושה טעויות ויכול להתנהל יותר נכון,אבל זה יכול לענות לך רק מי שמכיר אותך

"רק תזכרו שבכל זאת נישואין זה לא צחוקים, ולכן צריך רצינות ואמיתיות בפגישות". 

נראה לי שזו בהחלט גישה 'כבדה' מדי: אסור לצחוק על דברים רציניים ואמיתיים? את 'בבא' של צ'י צ'רקה קראת? (מי לא?) - האם משנה וגמרא אינם דברים רציניים ואמיתיים? ובכל זאת - מותר לצחוק עליהם. 

ספר בדיחה. אל תקח את עצמך יותר מדי ברצינות. זה גם משווה אווירה נעימה: הבחור הזה לא בוחן אותי כל הזמן. לא היתה בחורה אחת שלא הצחקתי אותה בטלפון הראשון לקבוע פגישה (והיו כמה שזה היה ממש קשה, אבל עמדתי בזה בגבורה עילאית...). 

אני לא יכול לחתום שזו הסיבה שהבחורות הנידונות נפרדו ממך, אבל זו בהחלט אופציה. מצד שני - ייתכן ובאמת אתה צריך משהו אחר, ולא כדאי לנסות לשנות משהו שטבוע בך ושלמעשה אתה מרגיש לגמרי שלם איתו. אבל תהיה מוכן לסינון קפדני. כי הרבה אנשים צריכים גם התפרקות מה'רצינות' בפגישות, לפחות הראשונות. מי שזה יעבוד איתה - כנראה שתמשיכו ליותר משתים-שלוש פגישות, ויהיה מספיק זמן לשיחות רציניות ואמיתיות (וגם אז - מותר לשחרר בדיחות). 

בהצלחה עם ההצעה הממש טובה!

זה התחיל כאשר הייתי הולך בלי עין.

ואחר כך זה התחיל להמשיך לרדוף אותי .

רצו אותי.

לא רצו אותי.

רצו.

לא רצו.

לא רצו.

רצו.

זלמן יקר. זכור מי אתה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים