לעצם העניין: אני לא חסיד גדול של הפרדה קיצונית, אבל מבין היטב מדוע משחקים דווקא עם מעבירי סמינריונים בנים.

ומן הצד השני - אם זה עובד כל כך טוב, למה לא מביאים לישיבות תיכוניות בנות? <צ>

ויש טוב מדי

השאלה היא מה קורה עם המתח שקיים בין מדריך לבנות ולחילופין בין המדריכה לבנים-
המתח אצל רוב הבנות יכול לגרום הקשבה- סוג של חצי הערצה ומוכנות לקבל יותר מאשר מבנות.

אם בנות שיש להן מדריך מתעסקות גם בו אבל גם נפגשות עם התוכן, בנים עם מדריכה לא יפגשו

את מה שהיא אומרת, אלא ההצלחה שלך בלמשוך את תשומת הלב למדריכה תהיה טובה- עד כדי

כך שתשומת הלב הזו לא תהיה חיובית כי היא תעסוק אך ורק במדריכה(באופן חיצוני) ולא בדבריה.

מה שפחות נפוץ אצל בנות עם מדריך.
 

זו המציאות- את יכולה להביא מדריך שמתחיל ב80% קשב, כן, הרבה מזה רק על העובדה שהוא בחור,
ואת יכולה להביא מדריכה שמתחילה ב 40% קשב וכן- רק על העובדה שהיא לא מדריך.

להתעלם מזה שזו המציאות- זה בעייתי.
בלי להיכנס בכלל לעובדה שיש הבדלים מהותיים בין רמה של 5+ שנים לימוד אינטנסיבי בישיבה של בנים,
שלרוב מדריכים בעוד מעטות הבנות שלומדות 5+ שנים במדרשה(וחבל אמנם, אבל שוב- יש מציאות)

וכן- יש פה מתח, יש פה מתח שעלול להיות בעייתי לפעמים, אבל תמיד זה ככה.
גם כשמדריכים בנים מעבירים למדריכים בנים יש מתח מסויים, המדריך חייב להיות מעל, ליצור מתיחות כוחות,

להיכנס לתוך קבוצה ולטרוף בתוכה את הקלפים כדי שיקשיבו לו- בלי זה, אין שום הדרכה, אין הקשבה,
אז פה יש מתח שנובע מהעובדה שהוא בן, בסדר.

כל המזדעקים- אתם גם נגד בני עקיבא שמשתמשים באותו מתח בשביל להביא חניכים וחניכות? בפה מלא אומרים

ואמרו- המעורבות הזו בין בנים לבנים גורמת לאנשים שלא בהכרח היו באים לבוא- והיה זה שכרנו.
יש לזה מקום, מסויים, ככה כתבו חלק מגדולי ישראל, אז מה הזדעקתם?
 

אני חושב שהראשון היה השו"ת שרידי אש, שהתיר פעולות מעורבות של בנים ובנות ואגב כותב שזה הוסכם על

כל גדולי ארצו.
אח"כ כל הגדולים שסמכו ידם על תנועת בני עקיבא
זה לא להשתמש ב"מתח מיני" בצורה בוטה, אבל זה בהחלט להשתמש בעובדה שכשיש התערבבות יש יותר

אנשים שמגיעים ויש יותר אנשים ששומעים דברים שאח"כ יובילו אותם לדרך של תורה. אז כן יש פה התפשרות,

במצב מתוקן זה לא היה נצרך, אבל במציאות של היום, זה יכול להיות הצלת נפשות.
 

אם היית מדבר על דברים שהם לא הלכתיים נטו- חלק מתוכנית היא שחנ"ש בחדר נעול עם המדריך והחניכה,

באמת הייתי מבין על איזה היתר צריך(ואני לא חושב שיש כזה).

במקרה הזה אין בעיה הלכתית- אין שום בעיה הלכתית של גבר שמעביר שיחה לבנות, במיוחד בדברי תורה,

אלא אם כן אותו גבר או אותן בנות יוצרים מציאות של בעיה הלכתית, ייחוד, נגיעה וכו'.

העובדה שקיים מתח- שבנות מעדיפות להקשיב לבחורים, זה יותר מעניין אותן וזה יותר משפיע עליהן היא לא אסורה,

היא אולי לא מידת חסידות, אבל אין בזה שום איסור, שצריך בשבילו היתר.

ובמצב כיום זה הרבה פעמים הצלת נפשות, כך הבנתי, כי יש השפעה עצומה על הבנות בסימנריונים,

ובלעדיהם או עם השפעה פחותה היו יכולות להיות בנות שלא היו שומעות את השיחה הזו שבדיוק

עזרה להן להחליט שהן לא עוזבות עכשיו את האולפנא\מתגייסות לצבא\ממשיכות ללבוש חצאית וכו' וכו'

אז מה הבעיה, עצם השימוש במתח הזה הוא לא כזה מופקע,

בעיה הלכתית נטו אין כאן.

רוצים לדבר על מידת חסידות, קודם כל שאנחנו נעמוד במידת חסידות כזו ואח"כ נדבר על אחרים(ע"ע השירשורים

על נפילות באינטרנט בפורומים מעורבים וכדוגמתם...)

ובקשר להצלת נפשות, לפעמים אולי זה הצלת נפשות

אבל בוודאות זה הרהב פעמים ממש לא הצלת נפשות. 

סמינריונים עושים בכל האולפנות. בוודאי שבהרבה אולפנות הבנות לא זקוקות שיצילו אותן...

השימוש בביטוי מתח מיני אולי גורם לך לתחושה לא טובה, הוא פשוט מצוטט מאחת המחנכות שהתראיינו

בכתבה של עולם קטן, אני לא מדבר על מתח מיני ברמה שאסורה. עצם העובדה שמדריך עומד מול בנות יוצרת איזשהו מתח, מה הוא יגיד, איך הוא יתנהג וכו'- המתח הזה הוא על רקע השוני המיני- כלומר על רקע

העובדה שהבחור הזה מייצג אוכלוסיה שלמה של בעלים פוטנציאליים(או למעשה את כולה), כך שהבנות

מקבלות הצצה מסויימת לעולמם הדי עלום לרובן ויישאר עלום בעז"ה עד לחתונה. אין הכוונה לגירוי או נגיעה

בנושאים על הגבול רק על מנת לבצע "טיזינג"(סליחה על השימוש במילה כל-כך רדודה), אלא מתוך הבנה שמה לעשות- זה מוכר טוב יותר את הערכים הללו.

יש הבדל עצום בין אם המורה והאמא יגידו לה- בנים מעדיפים לצאת עם בנות בחצאיות ארוכות, לבין העובדה

שבחור יגיד את זה, זה מקבל משמעות אחרת.

גם בלי להיכנס למשמעויות הבסיסיות של גבריות ונשיות בעולם הפנימיות היהודי, יש כאן משהו שונה, משהו חדש, משהו שיוצר קצת מתח ולא מתח חס וחלילה בעל אופי גס ח"ו- אלא בעל אופי של מפגש, גם אם מצומצם

מאוד, עם הצד השני. לזה אני קורא- מתח מיני.

המציאות באולפנות ובישיבות התיכוניות היום, לפי הבנתי והיכרותי איתה- היא מציאות של פיקוח נפש ממש-

25% נשירה, זה אומר שכל בחור רביעי בערך "מוריד את הכיפה" וכן בנות, ואלו שכן עם הכיפה עדיין בד"כ

לא שומרים נגיעה מבנות ויש להם חברות וכו'. תמים לחשוב שהבנות הן לא חלק מזה, גם אצלן הדברים לא

פשוטים ולהרבה מהן יש חבר, ולא בטוח ששמירת נגיעה היא חלק מבניין הזוגיות שלהם.

אז נכון- לא מושלם, אבל זו המציאות ועובדים עם מה שיש.

ואגב- זה לא כזה נורא, אם שומרים על גבולות ההלכה-

לא מדברים על דברים שבצינעה, לא מתקרבים מדי ולא יוצרים

קשר קרוב מדי.

הרעיון של נשים נשואות שנמצאות בשביל הפן האישי, והגבר בשביל ה"זיקוקים" הוא רעיון מקסים,

שראוי להשתמש בו.

אבל לא מצד העובדה שבנים מעבירים את הדברים,

לא בגלל עצם המתח, אלא בגלל שעושים דברים לא ראויים,

אפשר להתלונן למדרשות, להגדיר כצוות שאת השו"ת מעבירה אישה, תלמידת חכמים,

או אולי אפילו מדריך נשוי עם אישתו ביחד, אם ממש חשוב שבן יעביר דווקא את השו"ת.

אפשר להגיד- יש נושאים שלא מדברים עליהם, מעבר לרמז.

וחשוב שיהיו כאלו.

ואם יש מדריך מלא פאתוס ובלי תוכן, מיד לכתוב על כך למדרשות,

אבל לבדוק את זה- זה שמישהי לא מסכימה או שההסבר שלו לא התיישב לה,

לא אומר אוטומטית שהוא חסר תוכן ומלא פאתוס, את הידע צריך לבחון לפני,

זה תפקיד המדרשה, ואם יש תחושה שמדריך לא מספק את מה שצריך להביא-

שיתלוננו עליו.

אבל זה לא אומר כלום על עצם העובדה שבנים מדריכים או בנות-

גם בנות יכולות להגיד דברים מביכים ולהיות מלאות פאתוס וללא תוכן,
נכון שהמבוכה תהיה שונה, אבל זה לא ממעיט מעצם העניין.

את התנועה.

אבל אני כן יודע שבבני עקיבא התחילו עם ריקודים מעורבים לכתחילה, לא שמרו נגיעה ועוד כהנה וכהנה.

נכון- המציאות השתפרה, הילדים של אותם מבוגרים שרקדו ביחד בבני עקיבא היום שומרים נגיעה והולכים

לסניפים נפרדים(גם בתוך בני עקיבא עצמה)- אבל המקור היחיד לעובדה שמותר בכלל להתערבב בתנועה

מבחינת בנים ובנות הוא פשוט- עדיף שיתערבבו פה ויקבלו ערכים מאשר במקום אחר ויהיו בדרך החוצה,

זה עבד במבט לאחור, באופן חלקי, וגרם נזקים באופן חלקי. אבל מה שבטוח זה שכתנועה, הסיבה היחידה

מבחינה הלכתית להתיר פעולות מעורבות היא זו. כל ניסיון לומר משהו אחר הוא חוסר היכרות מוחלט עם הדיון

ההלכתי שהיה מאחורי זה והמאבק בבנ"ע מבחינה הלכתית של המתנגדים להיתר הזה.

וגם הסיפא שלך לא מדוייקת לגמרי, אבל זה לא הפאנץ' שלי.

תביני שבעיני זה בהחלט כן-

לעורר עניין ומתח על רק של מפגש בין מיני. ח"ו מלדבר בכלל על מתח מיני בכיוון שאת מדברת עליו,

למרות שאצל בנים אין הבדל- כל מתח שנוגע לעניין הוא מתח מאוד ספציפי, השאלה היא רק איפה הוא ימצא

את זה.

1. היום בני עקיבא לא מתנהלת כבעבר, למרות שבהחלט אני יכולה לומר שיש סניפים שזה עוזר שם מאוד (לא ה-לא לשמור נגיעה, אלא הפעולות מעורבות, הלבוא בשביל הבנות וכן, זה לפעמים עניין של הצלת נפשות).

2. "בכיוון שאת מדברת עליו"? אני ניסיתי להניע אותך מלדבר על זה, אבל אם זה לא מה שהתכוונת אליו אז מעולה.

3 לגבי הסמינריונים הנ"ל - מה שאתה טוען זה שיש רווח בלהביא גברים ולא נשים כיוון שזה יוצא מתח חיובי שעוזר לבנות להקשיב? אז ממש לא. זה עניין של האופי של המדריך (נקרא לזה "מדריך") ולא המגדר שלו.

באמת, תנו לבנות האלה קצת קרדיט. יש להן שיקול דעת משל עצמן.

אם כבר - אולי על בנים זה יכול יותר להשפיע (לא כי אין להם שיקול דעת).

זה לא פייר להושיב אותן ככה, כמו קהל שבוי בזמן שאין שום דינמיקה עם המדריך, הן צריכות להקשיב והוא אחראי עליהן.

1. נכון, זו בדיוק הנקודה שלי- ה"קילקול" הזה של ההתחלה היה מפתח לקפיצה גדולה מאוד של הציבור

שהגיע.

2. מעולה.

3. על הנקודה הזו חולקות איתך הרבה מורות ומחנכות. זה שלא תמיד זה יוצא טוב בגלל שהמדריך הוא

לא טוב, חסר תוכן, יותר משתמש בכריזמה מאשר ידע וכו'- זו בעיה נקודתית של מדריכים נקודתיים.
במצב מושלם- מדריך מושלם ומדריכה מושלמת-  למדריך יש יתרון על המדריכה, כן מעצם העובדה שהוא בן,

לפחות ככה חושבים באולפנות, ונראה לי שיש להם יותר ניסיון מאיתנו בזה.

על בנים זה לא ישפיע חיובית, וזה מה שהתחלתי בו - אצל בנים זה באמת יפול לחיצוניות של הדברים וזה

לא יגרום להם להשתמש באוזניים שלהם, אולי יותר יפריע להם.

את הסיפא לא הבנתי... לא פייר?

תוכן והן מקשיבות, הוא נמצא בעמדה "מעליהן".

הן לא באמת יכולות לקבל ממנו משהו, זה פשוט יוצר איזה שהם דמיונות.

ונכון, זו באמת העמדה של הרבה מוסדות חינוך ואני לא מסכימה איתה. 

אני לא חושבת שזה קשור למגדר, זה קשור לאופי של המדריך (סתם דוגמה - אם הוא לא יהיה "מעניין" במיוחד, זה לא ישנה שהוא גבר. אולי אפילו להיפך)

זה לא פייר שיש מורה? שיש מדריכה? למה כשזה בן זה לא פייר?
הן יכולות ליצור שיח איתו- לא שיח אחד על אחת, אבל בקבוצה הן יכולות,

הן יכולות לשאול שאלות, להתווכח, לא להסכים, להציג כשלים בדברים שנאמרו-

בתוך היחידות, או כקבוצה(10 בנות למשל), בשעות נורמליות.
 

הוא בא להעביר תוכן- הבנתי שאת לא מסכימה, אבל בהנחה שהצוות צודק ובנים יוצרים יותר קשב אצל

הבנות- האם לא לגיטימי להשתמש בזה כדי להעביר את התוכן, כמובן כל עוד נשמרים הגדרים הנצרכים.

אם המטרה היא העברת התוכן הזה, ובן יעשה את זה יותר טוב מבת- מה הבעיה לתת לבן לעשות את זה?

לא סתם נפתח הדיון הזה (בכלל ובשרשור כאן בפרט).

הוויכוחים האלו לא באוויר-

המציאות תכלס היא לא רק החוויה שלך, עובדה שיש הרבה בנות שאומרות לך שהמציאות תכלס

היא שלא קרה שום דבר והן קיבלו המון ובנו את עצמן המון מתוך זה.

הוויכוח הוא על עצם העניין.

הקילקולים הם קילקולים- הם אסורים ויש לפקח ולדאוג שלא יקרו, יכול להיות, שרק ע"י הפרדה

מלאה ניתן לעשות את זה.

אבל זה לא בעיה בעצם העובדה שבנים מדריכים, שכן בלי הקילקולים לא הייתה לך בעיה.

או שכן הייתה ואז כבר תצטרכי למצוא סיבה למה יש בעיה.

אני אמנם מדריך סמינריונים,

אבל רק לבנים, בעיקר מענייני צניעות

אז אני לא רלוונטי לדיון על אולפנות

(וההכפשה הייתה באמירה שלך שאני מתעקש בגלל שאני מדריך סמינריונים לבנות, אז אני

מגן על עצמי בעצם, ולא קוהרנטי, כשזו סתם אמירה לא נכונה, וההתעקשות שלי היא בעיקר

בגלל חוסר הדיוק המשווע שהולך כאן.)

כל הדיון סובב סביב סמינריונים לבנות, לכן זה לא פרוידיאני, אלא הקש מתבקש,

אם כבר.

ההכפשה לא הייתה בזה שאני מדריך סמינריונים לבנות, אני לא רואה בכך הכפשה, אלא ההכפשה בעיניי הייתה שאני מתווכח בשביל להגן על עצמי, כשאני לא, כי אני

באמת מתרחק מזה- בגלל הקילקולים שהעליתם, כמו שאני לא עובד כחובש בתנועות

נוער מעורבות או במסעות של בנות.

הוויכוח שלי הוא עצם הטענה שיש בעיה בזה שהצוותים משתמשים בבנים, כי זה מושך

יותר להקשיב(בהנחה כמובן)- לדעתי אין שום בעיה מצד עצמה בשימוש הזה.

אם יש קילקולים(ויש) צריך לבדוק אם ניתן למנוע אותם, או שרק ע"י הפרדה ניתן לעשות זאת.

אבל לטעון שעצם השימוש הוא בעייתי ואיסור(גם בהנחה שאין קילקולים), זה בעיניי חוסר

דיוק משווע.

אם את רואה בבנים יצור חסר אחריות וחסר עכבות, שכל מפגש שלו עם בנות יגרום

בעיות, אז את צודקת.

אבל אז את הופכת במחי משפט את כל אוכלוסיית הגברים בעולם לבהמות חסרות

עמוד שדרה.

כנראה שגם ההלכה לא מסכימה איתך- כי היא לא אוסרת את זה, וגם לא נגד זה,

כל עוד הדברים נשארים ברמה שמותרת הלכתית(אי אפשר לא לעשות שחנ"שים

באמצע הלילה? אי אפשר לא להעלות דברים לא צנועים, או דברים של בינו לבינה?)

אז אפשר להפריד בין הקילקול לעצם השימוש.

זה כמו להביא דמות מפורסמת להעביר שיחה- יש הרבה יותר הקשבה רק בגלל שהיא

מפורסמת, אז תגידי שזה לא בסדר?

אפשר וניתן להפריד את הקילקול מהמצב, אין חובה שכל מפגש של בנים עם בנות

יהיה איסור תורה.

ומצחיק שאני כותב את זה, כי אני אחד המתנגדים הגדולים לערבובים האלו, אבל

בפרופורציות.

ובעניין האמירה של משהו ש"לא משחקים עליו"- כבר גדולי ישראל הסכימו שבמקרים

מסויימים משחקים עליו, זה לא כזה רחוק. גם אם נגיד שזה לא נכון למקרה הזה,

יש אפשרות כזו בעולם.

יכול להיות, שבמציאות את צודקת לגמרי-

את אומרת- הסיכון והפגיעה גדולים מהרווח- מקובל, על זה לא התווכחתי.

שימי לב שרוב הצוותים באולפנות כנראה חושבים אחרת ממך.

אבל שוב- העיקרון של מה שאמרתי היה לא על המציאות, אלא על העובדה שאנשים פה

החליטו להמציא איסורים, להזדעזע ולהתאונן על עצם העניין, שמביאים מדריכים בנים להעביר

סמינריונים לבנות אולפנא כי בנות מקשיבות יותר לבנים(וגם זה נתון למחלוקת).

על עצם העובדה ש"משתמשים" בבנים ככלי להעביר ליותר בנות את המסרים שרוצים,

כאילו זה אסור, כאילו אסור להשתמש בדברים ש"מוכרים יותר".

אם יש או אין קלקולים? אני מאמין שיש, בגלל זה אני לא שם, למרות שזה יכל לעזור

למאזן החודשי של הבית.

אבל להגיד שיש איסור בעצם העובדה שמדריך מעביר שיחות לבנות? אז גם אסור שיהיו

מדרשות שמלמדים בהם רבנים, אסור שבנות ילמדו אצל מרצה באוניברסיטה\מכללה וכו'...

וזה מה שאנשים הזדעקו עליו פה-

אף אחד לא אומר שצריך להכשיר את הקילקולים, רק בשל האידאל שבנים יעבירו את השיחות,

אם יש אידאל כזה, רק שמהצד העצמי- אין שום בעיה עם זה, אלא עם הקלקולים- וחוסר ההפרדה הזה הוא פשוט זלזול ביכולות שלנו כבני אדם.

אפילו חמורה ביותר,

ויש לתת על זה את הדעת ולמנוע את הדברים שקורים מעבר, ויכול להיות שאין ברירה ולא ניתן למנוע

ולכן באמת לא ישתמשו במדריכים, בגלל שלא ניתן להתגבר על המכשול.
אבל בין זה לבין להגיד שעצם העובדה שבנים מדריכים בנות ושזו העדפה של הצוות החינוכי זה בעייתי

ואיסור וכל מה שכתבו כאן - יש הבדל של שמיים וארץ.

הדיון פה היה על האם בכלל ראוי שיהיו מדריכים לבנות או שזה בכלל משהו לא ראוי ואסור,

לא בגלל הקלקולים שקרו אלא מעצם העובדה שבנים מדריכים בנות, ויותר מזה האם נכון

להשתמש במדריכים כי מקשיבים להם יותר למרות העובדה שזה אסור.

אני טוען שאין שום איסור בעצם העובדה שיש מדריכים ושזה לא המצאה חדשה שמשתדלים

להגיע לכמה שיותר ולהשפיע כמה שיותר.

עכשיו השאלה היא מה גדול יותר הנזק או התועלת-

מצד אחד למדריך בן יש יותר הקשבה(נניח) אבל יש סכנה של קילקול,

מצד שני למדריכה בת יש פחות הקשבה אבל אין סכנה כזו.

כל אולפנה תעשה את החישוב שלה ותבדוק מה גודל הסכנה ומה גודל ההפרש בהקשבה,

והאם נכון לקחת את הסיכון הזה, בשביל ההקשבה או שלא שווה.

אם את מקבל פי 2 הקשבה לעומת 5% סיכון- יכול להיות ששווה לצוות,

אם יש אחוזי סיכון גבוהים, ברור שאסור מלכתחילה.

ואולי בכלל ניתן למנוע כל סכנה- הגדרה מפורשת של זמנים+הקפדה של אנשי הצוות להיות נוכחים

כל הזמן+מפקח על המדריכים וכו'... ואז זה שווה את ההבדל בהקשבה.

אבל הבעיה היא לא עצם ההדרכה של בנים, אלא הסכנה שיש בזה להגיע לידי קלקול.

רוב המדריכים היו רחוקים מלהיות חתיכים, או כאלה שאראה בהם דמות שהייתי רוצה  "אחד כזה"...

ההפך, רובם נראו חננות, לא חתיכים במיוחד, ומשעממים.

כבר מגיל 12 בערך אני זוכרת שיותר היינו עסוקות בלהתווכח איתם, וכשלא- היינו עושות המון רעש ומפריעות להם בכל דרך אפשרית.

כשבאחת המדרשות מדריך אחד הסכים להתלוות אליי ולעוד שתי בנות על תקן "בייביסיטר", ברחנו לו, והוא? נשאר אומלל, לא הצליח אפילו לשמור על 3 ילדות שהלכו לו לאיבוד....

ובאמת שהיה כיף בעיקר להתווכח איתם ולתפוס אותם על טעויות, הרבה פעמיים הרמה הייתה מזעזעת, כי הם חשבו שאנחנו בנות, "טיפשות" כביכול והיה סוג של זלזול, דברים שנאמרו בשיעורי מחשבת וכאלה כבר.... אז היינו נכנסות בהם, רבות איתם על מקורות ועל מה נכון ומה לא, במקרה כזה כמה שאתה סומך שזה שאתה צ'ארמי יעזור- אתה מבין שזה לא הכל ולא על זה נבנה הצלחתך כמדריך.

לא סתם הם היו יוצאים בסוף אותה שבת ממורמרים ועם מבט דיכאוני....

מי שכן משכו את תשומת ליבי היו אלה שהביאו תוכן, ואולי היה אחד או שניים כאלה, מבוגרים, מעל 40....

הצד השני- הוא שכמו שכבר כתבתי בעבר, שכל זה מושך, וגם ידע תורני.... אז אני מבינה מאיפה הגיעה פנטזיית המדריך. 

כתבתי "מהחוויה שלי"....

אבל זוכר את רעות בסרוגים שניסתה לשכנע את אמיר במסגרת המצאת סיפור היכרות, להגיד שהם הכירו בשבת מדרשה באולפנה ושהוא היה המדריך....

אז כנראה יש איזה פנטזיה כזו לבנות...

שבוע טוב מישהו קרא בעולם קטן - צעירים מעל עשרים

באיזה גיליון של עולם קטן.

התריע מאד על התופעה המדוברת בכתבה ההיא.

כבר אז הבנתי על מה הוא מדבר, למרות שממש לא הייתי שם...

שנזכה לעבדו באמת, לשם שמים!

בעיקר כי יצא לנו להעביר סמינריונים ולחוות את הנושא מקרוב.

1. עיקר הבעיה היא באולפנות. בצוות ליתר דיוק. הצוות (המנהל\ת הרכזת) מבקשים במפורש (פרט לכמה אולפנות מעטות) מדריכים בנים.

ביום שבו הצוות באולפנה יתעורר ויבקש מדריכות בנות- המצב יתהפך.

וכבר קרה לנו שאני נכנסתי להעביר שו"ת במקום הבעל (כי תמיד תמיד השאלות מגיעות לבינו לבינה- וזה יותר צנוע ויותר נכון שאשה תדבר איתן) והמחנכת התעקשה עם בעלי שהוא יעביר ולא אני, למרות שיש לי ניסיון וידע בקטעים האלו לא פחות ממנו.

2. האמירה כאילו יש לבנים יותר ידע- פחחחחחחחחחח.

יש להם אולי יותר יודע בגמרא, או בראשונים. 

אבל הידע הזה לא רלונטי לסמינריונים. לסמינריונים צריך ידע הלכתי, אמוני והיכרות עם המצב בשטח, ועם תשובות טובות לשאלות נפוצות. 

3. האמירה שיותר מקשיבים לבנים מאשר לבנות- פחחחחחח.

לא מזמן העברתי סמינריון.

חלק מהזמן הבנות הקשיבו יותר, חלק פחות, אפילו היתה לי יחידה שלמה שבה הן היו מרותקות כמעט כל היחידה.

היתה גם שיחה עם רב-מרצה מוכר ידוע ומבוקש, כריזמטי ברמות, שלא הקשיבו הרבה פחות מאשר לי. 

היתה גם שיחה עם אשה, שהבנות ישבו מולה בפה פעור ולא דיברו בכלל- יותר משעתיים!

כלומר- זה לא עניין מגדרי. זה עניין אישיותי. 

4. זה מפגר לחלוטין לתת לבנים להעביר סמינריונים לבנות, כשידוע לכל שלא משנה מה הנושא הרשמי- זה תמיד יגיע לעניני צניעות.

אז אצלנו תמיד יש את היחידה האחרונה שאני מגיעה להעביר ביחד עם הבעל. או שאני מעבירה לבד אם המחנכת מרשה.

אבל רוב המדריכים פשוט מעבירים את זה לבד. וכבר ראיתי ושמעתי במו עיני דברים הזויים שבעיני הם היו לא צנועים בעליל.

(כולל דברים שקרו לי כתלמידה, או דברים שראיתי כאשתו של המדריך\מדריכה בעצמי)

למה ילדה בת 16 צריכה שמדריך יתחיל להסביר לה מה עובר לגבר בראש כשהוא רואה בחורה? ועוד בצורה מוקצנת..

זה הכי לא צנוע שאפשר! (והכי מכניס לתסבוכים וסרטים..)

למה בנות נשארות בשו"תים עד 2 בלילה עם המדריכים? (כאן זה גם בעיה של מדריכים שלא שמים גבול ואומרים- עד כאן. אני לא נשאר עם 3 בנות לבד.)

למה צריך גברים שיסבירו לבנות למה להן ללכת צנוע ועוד יתדינו איתן על אורך החצאית וצורת השרוול? מה צנוע בזה למען ה'?

וכי חסרות נשים מלאות ידע ומתודיקה, חכמות ומכשרות שיעשו את זה?

ונניח שאכן באמת בנים טובים יותר, אז מה?

אז בשביל המתודיקה נעבור על ההלכה?

גם סרטים עובדים טוב יותר מאשר הרצאה פרונטלית- אז בואו נתיר לראות סרטים בשבת.

המטרה לא מקדשת את האמצעים.

יש מי שיבוא בגלל השיעור, יש מי שיבוא בגלל הכיבוד-

מי שיבוא בגלל השיעור יקשיב ויקבל וגם מי שבא בגלל הכיבוד.

גם לזה אנחנו מתנגדים?

נכון בעולם הזה- "בתחבולות תעשה לך מלחמה", אתה לא צריך את התחבולה הזו- אשרייך,

לעומתך יש 1000 שבלעדיה לא היו נמצאים בכלל.

בניגוד לקירבה בין גבר לאישה לא נשואים שיכולה להביא לאיסורים רבים.

אם יש קירבה אסורה- זו בעיה נקודתית של בנים ובנות שלא שמרו על ההלכה, בדיוק כמו שאם יגישו

מאכלות אסורים זו בעיה נקודתית של האוכל הספציפי ולא בעיה עקרונית

גם לא לעובדה שחוזרים בתשובה מעבירים שיחות,

אול יאתה מדבר על תוכן ספציפי.

אבל לא כעיקרון כללי.

נניח שבמקרה של החוזרים בתשובה שמחנכים לדרך חיים חרדית יש לנו וויכוח ערכי איתם(ונשאיר את זה בסימן שאלה)

יש הבדל בין חינוך לגיוס לצבא ונגד גיוס לצבא לבין חינוך שמדבר על אותו דבר-

בהנחה שמדריך ומדריכה במדרשות לאולפנות היו מעבירים את אותה שיחה ועם אותו תוכן(לא הבנתי למה לזלזל בתוכן,

אבל זילזול זה תמיד טוב כנראה), ובהנחה שבנות מקשיבות למדריך יותר משהן מקשיבות למדריכה- מה הבעיה היסודית

בזה? אם הייתה אומר ההפך- יש בעיה הלכתית בהדרכה של בחורה קבוצה של בנים בגיל הנעורים(ויש שסוברים שבכלל)

אבל במקרה הזה? איזו בעיה יסודית יש כאן?

ובאמת שאין לי מושג למה הדמויות האלו מייצגות בעיניך ערך ומודל חינוכי שלילי.

אבל אני גם לא אבין כי אף פעם לא הייתי שם, אז אני לא יכול לדון איתך על זה.

אני מתייחס למתח הבין מיני(כלומר לא מתח גס, אלא מתח מעצם העובדה שהוא בן, בלי רמיזות ובלי כיוונים לא מתאימים), בדיוק כמו לכיבוד בשיעור תורה. זה טבעי שזה גורם לאנשים יותר להקשיב ויותר לשמוע. זה לא מחנך

לשואו, כמו שהכיבוד לא מחנך לשואו.

אם המדריכים חסרי תוכן- זו בעיה אחרת. שגם אותה צריך לפתור.

אני לא הייתי בחינוך הזה, אז אין לי איך לשפוט.

אני מכיר הרבה ביקורות על החינוך הדת"ל(ועל חינוך בכלל) אז אני אוסיף את זה לרשימה...

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד