פזור זה כזה...מגעיל ולא צנוע

ביי

אולי לוקח זמן עד שמתגברים על הניראות ו"השווצה" החוצה וכד'

אך התורה תורת אמת יותר עמוקה וטובה

ועדיף "כל כבודה בת מלך פנימה"

והיינו מגיעים לזה גם בלי תורה

לא אכפת מה חושבים עלינו ואיך רואים אותנו ושבחים חיצוניים - כל זה הבל, לא אמת

כשיש הרגשת שלמות פנימית - הניראות החיצונית היא שטות

זה מצב שרוצים לשמור על ענווה וצניעות

יש גם גויים שמגיעים לדברים כאלו

מצוות התורה אינם נגד הטבע, אלא תואמות לטבע פנימי נשמתי שאמור להיות ממשי מעשי בעולם (גם לגויים), אלא שגרם החטא...

באמת לא יודע מה הייתי חושב אם זה לא היה ציווי...  

יכול להיות שהייתי חושב לעצמי...יאללה שתלך הכי יפה שכולם יראו מה תפסתי.

אבל לפעמים אני רואה נשים נשואות שמתגנדרות כמו לא יודע מה.. עם פאה או פזור לא משנה...

איפשהו זה מגעיל אותי.. כאילו היא מתוסכבת עם עצמה... מצד אחד נשואה מצד שני עדיין רוצה צומי מהגברים ברחוב

אולי היא לא יודעת למה היא עושה את זה, אבל אם היא מרגישה צורך להתגנדר זה בשביל מישהו שיראה.

אם היא הייתה על אי בודד אפילו להסתרק לא היה לה כוח 

טוב אולי הגזמתי קצת במה שאמרתי שבת משקיעה בעצמה רק בגלל בחורים... סליחה סליחה חוזר בי

(מהעגבניות כבר הכנתי שקשוקה... תשכחו מהם)

אבל בכל אופן אני מרגיש שאם הקב"ה אמר לשים כיסוי ראש יש לזה קשר הדוק עם הנאמנות לבעל

אז לא ללכת עם כיסוי ראש (אולי זה לא מורגש אבל) יש בו איזה ביטוי של רצון להשאר חופשיה

אבל תדע לך שאני מתקשטת גם בבית, בשביל עצמי. אני לא אומרת שכשאני יוצאת לא חשוב לי להראות טוב בעיני אחרים כי זה יהיה שקר, אבל אי אפשר להגיד שאני לא עושה את זה כדי להרגיש כיף ויפה עם עצמי. אתה לא תבין את זה, אתה לא בת. 

כמובן מסכימה שיש בנות שמוזנחות בבית ודוגמניות בחוץ, וזה באמת גרוע, אבל אי אפשר לומר שבנות מתקשטת *רק* בשבײַל שיסתכלו עליהן. חשוב לי גם להסתכל במראה ולאהוב את איך שאני נראית. להראות טוב בעיני עצמי. ולכן גם בבית אתאפר

בגלל העובדה שהמין השני רואה אותנו אבל זה ממש לא רק! לפחות לא אצלי. והראייה היא שאני אתקשט גם כשיש לידי רק בנות, כדי להרגיש טוב עם עצמי. 

ואין לי נטיות...

הוא טען שזה רק בשביל גברים, אבל היי אני מתאפרת גם כשאני נמצאת רק עם בנות, ושוב, מבטיחה לך שאין לי שום נטיות....

אמרתי שזה בשביל אנשים ברחוב.. ובעיקר בנות.. לא רק.

ויש מרחק גדול בין להיות מוזנח לבין להתקשט כמו טווס...  

אחת שמתגנדרת כמו טווס ברור שזה בשביל שיסתכלו... יכלה להתלבש נורמלי אף אחד לא יצחק עליה

שלדעתך זה נועד למשוך גברים...

כתבתי את זה בתאוריה שאין תורה בעולם. 

אם לא הייתה תורה מן הסתם הייתי אדם דוחה ומגעיל 

פעם אח שלי אמר לי שחסד עשה הקב"ה עם נשים דתיות שהן מחוייבות בכיסוי ראש. זה היה אחרי שראינו אישה בת 50 שראו את האופן הנושא שבו ניסתה לשמור על מראה מכובד לשער שלה... 

מאידך, יש גם שיגידו אחרת.... 

בסופו של דבר אני חושב שאם זה לא היה עניין הלכתי - העמדה שלי לא היתה פקטור בנושא (בכל העולם הרחב - האם אישה מתייעצת עם בעלה על תסרוקות?)... 

אז זה היה עניין אסתטי גרידא (לטעמי, ראה פירוט בדיון שניהלתי עם "בת 30" להלן); ואז זה היה תלוי לגמרי בשאלה איך אשתי היתה נראית, ובאיזה כיסוי ראש מדובר. וכאמור, לא באמת היתה לי זכות דיבור בנושא (בכל מקרה הייתי צריך להנהן בכובד-ראש ולהגיד "בטח, את נראית פשוט נפלא!"). וגם מן הסתם זה היה משתנה (כמו שבאופן כללי טעם בלבוש משתנה; ועובדה שגם כשזה עניין הלכתי נשים מחליפות את כיסוי הראש שלהן). 

כאילו שהתכוונתי שאם משהו ייראה עליה מכוער להפליא אני אשקר ואגיד לה שזה מחמיא לה. 

חוץ מזה שאני בטוח שאם הייתי כותב שאם משהו ייראה ממש נוראי על אשתי אני אטרח להגיד לה את זה, יקפצו עליי עשרה אנשים אחרים ויגידו לי שאסור לי לומר דבר כזה, ועדיף לספוג למען שלום בית וכו'. 

על פני הגלובוס שלנו יש כמה מליוני נשים שגם בלי להיות יהודיות מכסות את השער שלהן.

גם מוסלמיות, וגם בנות כל מיני תרבויות אחרות. פעם, לפני שהתרבות המערבית נכנסה לכל מקום והרסה כל חלקה טובה- רוב הנשים היו הולכות עם שער מכוסה. (גם בארצות ארופה- אישה מכובדת היתה חובשת כובע כלשהו.)

כנראה שיש סיבה לזה, לא רק הלכתית, אלא גם אנושית.

יכול להיות שגם לזה יש סיבה... 

הנחת היסוד של הרבה אנשים דתיים היא שאם פעם כולם עשו משהו ואז הפסיקו כנראה שההפסקה היא הבעייתית - עובדה, לפני כן כולם עשו אחרת. כמה זמן צריך שאנשים ינהגו באופן מסוים כדי שגם הוא ייחשב למשהו 'עם סיבה' ולא לסתם הרס (פרדוקס הערימה, שם שם)? 

אחד הדברים שהתרבות המערבית גרמה להם זה טשטוש של זהויות מקומיות ויצירת הזדהות של העולם עם התרבות המערבית.
חלק מהטשטוש הזה קשור גם לאיך שאנשים נראים ומתלבשים. לבוש מסורתי, לא משנה באיזו תרבות ובאיזו יבשת, הפך לדבר נדיר יותר ויותר. וחלק מזה- זה גם בעובדה שבמקומות רבים (אם לא הרוב) שבהם היה נהוג שנשים לבושות בצניעות ומכסות את השיער- המודרנה הביאה איתה את המתירנות, ואת חוסר הצניעות.

לא נראה לי שזה חדשות מסעירות, מה שכתבתי....

אני גם לא שוללת את התרבות המערבית על הסף. אני גם לא חושבת שזה הביא להרס כולל. אני פשוט מציינת עובדה- שהתרבות הזו הביאה איתה לעולם הרבה מאוד פריצות וחוסר צניעות. וזה, לענ"ד, נכנס בהחלט להגדרה של "הרס". כי מחוסר צניעות, ממתירנות ומפריצות לעולם לא יצא שום דבר טוב.

וחלקן היו פרוצות ביותר. 

בספר בראשית מסופר על תמר שכיסתה את פניה, ולכן יהודה חשב שהיא זונה. 

אני בכלל לא רוצה לדבר על מה שקורה באיראן. 

אני לא בטוח שגילוי הראש הוא בהכרח מה שמביא לפריצות. גילוי הראש היה בהחלט סמל לאבדן המרות הדתית. אבל השאלה היא מלכתחילה אם לא היתה חובה כזאת - ואז אין בכך משום אבדן מרות. 

אמרתי שהורדת כיסוי הראש היא חלק מהמתירנות וחוסר הצניעות שהעולם המערבי הביא איתו. ושכיסוי הראש הוא לא משהו יחודי לנשות ישראל, אלא לבוש טבעי שהיה אופייני להרבה תרבויות.

כמובן שלא אמרתי שכל גויה שמכסה את הראש היא תמיד צדיקה גדולה.

אני לא חושב שזה קשור לחוסר צניעות, אלא לשאלת קבלת המרות הדתית (שבעצמה בסופו של דבר הגיעה גם לסוגיית הצניעות, והשלת כל סממן מסורתי). כפי שכבר נכתב פה - נשים לא נשואות נוהגות במשך דורות רבים בישראל שלא לכסות את ראשן (הרמב"ם עוד פסק שנשים לא נשואות צריכות לשים כיסוי ראש; אחריו לא מופיע דבר כזה). זאת אומרת שגילוי הראש אצל נשים לא נתפס כמעשה לא צנוע באופן עקרוני. למה פתאום אחרי החתונה זה הופך ללא-צנוע? 

ולכן אם לא היתה הלכה בנושא, אני חושב שלא היתה סיבה לחלק בכלל בין נשואות לרווקות, ולא היה שום עניין בכיסוי הראש כשלעצמו מטעמי צניעות. 

"ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה"

משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה.

מה קורה לכם, תגידו?

אמרתי ככה: יש הרבה תרבויות בעולם שבהן היה נהוג שהנשים מכסות את ראשן. המודרנה המערבית, שהביאה עימה מתירנות וכן, גם פריצות, גרמה לכך שגם בתרבויות כאלה נשים כבר לא ילכו עם כסוי ראש.

כשאני עושה "פלופ" אני אמנם זוכה לראות את עצמי כחרדית מבני ברק, אבל זה מזעזע, להיות עם זה אחרי שהשיער יבש? מועך את השיער, ובכלל מה העניין להחביא אותו? 

מילא מישהי עם שיער חלק, אבל אני? אסוף הורס אותו והופך אותו למכוער גם בשביל מי שכביכול כן יוכל לראות אותו...

אגב, הרבה נשים דתיות פעם בכלל לא שמו כ"ר....

אבל בפשטות, כאשר אני מצווה על משהו, לא משנה מה, אני מאמינה שיש בזה טוב.

לא תמיד אני מבינה, לא תמיד אני מתחברת, אבל מאמינה שזה הדבר הנכון. מאמינה לגמרי שתרי"ג מצוות בראש ובראשונה מחברות אותנו לה' ולדרך שבה ה' רוצה שנלך.

זהו, בפשטות.

מי שרוצה להתפלפל, מי שרוצה למצוא היתרים, מי שלא רוצה לקבל עליו עול מצוות- זה כבר ענין אחר.

אבל אני מאלה שכן מקבלים עול מצוות, ולכן אני בכלל לא שואלת את עצמי אם זה מתאים לסוג השיער שלי או לא.

ספציפית לגבי כסוי ראש- זו דווקא מצווה שמאוד משמחת אותי, אני מרגישה שזה מאוד במקום.

אם זה לצורך הסימן גם היה אפשר שכל הנשואות ילכו עם כתר על הראש או עם תסרוקת מסוימת או עם טלאי כתום עם נקודות ורודות.

זה שדווקא צריך לכסות את השיער יש לזה משמעות.

לנוצרים אין יותר מדי מצוות, כידוע.

הלכו עם כובע כי ככה הלכה אישה מכובדת.

גם סבתא שלי וסבתא שלה- בתמונות מאנגליה וגרמניה תמיד היו עם כובעים, כי הן נחשבו לנשים מכובדות, ואין מצב שהיו מצטלמות בלי כובע!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.