פזור זה כזה...מגעיל ולא צנוע
ביי
אנונימית1111אולי לוקח זמן עד שמתגברים על הניראות ו"השווצה" החוצה וכד'
אך התורה תורת אמת יותר עמוקה וטובה
ועדיף "כל כבודה בת מלך פנימה"
והיינו מגיעים לזה גם בלי תורה
לא אכפת מה חושבים עלינו ואיך רואים אותנו ושבחים חיצוניים - כל זה הבל, לא אמת
כשיש הרגשת שלמות פנימית - הניראות החיצונית היא שטות
זה מצב שרוצים לשמור על ענווה וצניעות
יש גם גויים שמגיעים לדברים כאלו
מצוות התורה אינם נגד הטבע, אלא תואמות לטבע פנימי נשמתי שאמור להיות ממשי מעשי בעולם (גם לגויים), אלא שגרם החטא...
באמת לא יודע מה הייתי חושב אם זה לא היה ציווי...
יכול להיות שהייתי חושב לעצמי...יאללה שתלך הכי יפה שכולם יראו מה תפסתי.
אבל לפעמים אני רואה נשים נשואות שמתגנדרות כמו לא יודע מה.. עם פאה או פזור לא משנה...
איפשהו זה מגעיל אותי.. כאילו היא מתוסכבת עם עצמה... מצד אחד נשואה מצד שני עדיין רוצה צומי מהגברים ברחוב
אולי היא לא יודעת למה היא עושה את זה, אבל אם היא מרגישה צורך להתגנדר זה בשביל מישהו שיראה.
אם היא הייתה על אי בודד אפילו להסתרק לא היה לה כוח
טוב אולי הגזמתי קצת במה שאמרתי שבת משקיעה בעצמה רק בגלל בחורים... סליחה סליחה חוזר בי
(מהעגבניות כבר הכנתי שקשוקה... תשכחו מהם)
אבל בכל אופן אני מרגיש שאם הקב"ה אמר לשים כיסוי ראש יש לזה קשר הדוק עם הנאמנות לבעל
אז לא ללכת עם כיסוי ראש (אולי זה לא מורגש אבל) יש בו איזה ביטוי של רצון להשאר חופשיה
אבל תדע לך שאני מתקשטת גם בבית, בשביל עצמי. אני לא אומרת שכשאני יוצאת לא חשוב לי להראות טוב בעיני אחרים כי זה יהיה שקר, אבל אי אפשר להגיד שאני לא עושה את זה כדי להרגיש כיף ויפה עם עצמי. אתה לא תבין את זה, אתה לא בת.
כמובן מסכימה שיש בנות שמוזנחות בבית ודוגמניות בחוץ, וזה באמת גרוע, אבל אי אפשר לומר שבנות מתקשטת *רק* בשבײַל שיסתכלו עליהן. חשוב לי גם להסתכל במראה ולאהוב את איך שאני נראית. להראות טוב בעיני עצמי. ולכן גם בבית אתאפר
בגלל העובדה שהמין השני רואה אותנו אבל זה ממש לא רק! לפחות לא אצלי. והראייה היא שאני אתקשט גם כשיש לידי רק בנות, כדי להרגיש טוב עם עצמי.
ואין לי נטיות...
הוא טען שזה רק בשביל גברים, אבל היי אני מתאפרת גם כשאני נמצאת רק עם בנות, ושוב, מבטיחה לך שאין לי שום נטיות....
אמרתי שזה בשביל אנשים ברחוב.. ובעיקר בנות.. לא רק.
ויש מרחק גדול בין להיות מוזנח לבין להתקשט כמו טווס...
אחת שמתגנדרת כמו טווס ברור שזה בשביל שיסתכלו... יכלה להתלבש נורמלי אף אחד לא יצחק עליה
שלדעתך זה נועד למשוך גברים...
כתבתי את זה בתאוריה שאין תורה בעולם.
אם לא הייתה תורה מן הסתם הייתי אדם דוחה ומגעיל 
מבקש אמונה
מבקש אמונהעוד סתם אחדפעם אח שלי אמר לי שחסד עשה הקב"ה עם נשים דתיות שהן מחוייבות בכיסוי ראש. זה היה אחרי שראינו אישה בת 50 שראו את האופן הנושא שבו ניסתה לשמור על מראה מכובד לשער שלה...
מאידך, יש גם שיגידו אחרת....
בסופו של דבר אני חושב שאם זה לא היה עניין הלכתי - העמדה שלי לא היתה פקטור בנושא (בכל העולם הרחב - האם אישה מתייעצת עם בעלה על תסרוקות?)...
אז זה היה עניין אסתטי גרידא (לטעמי, ראה פירוט בדיון שניהלתי עם "בת 30" להלן); ואז זה היה תלוי לגמרי בשאלה איך אשתי היתה נראית, ובאיזה כיסוי ראש מדובר. וכאמור, לא באמת היתה לי זכות דיבור בנושא (בכל מקרה הייתי צריך להנהן בכובד-ראש ולהגיד "בטח, את נראית פשוט נפלא!"). וגם מן הסתם זה היה משתנה (כמו שבאופן כללי טעם בלבוש משתנה; ועובדה שגם כשזה עניין הלכתי נשים מחליפות את כיסוי הראש שלהן).
כאילו שהתכוונתי שאם משהו ייראה עליה מכוער להפליא אני אשקר ואגיד לה שזה מחמיא לה.
חוץ מזה שאני בטוח שאם הייתי כותב שאם משהו ייראה ממש נוראי על אשתי אני אטרח להגיד לה את זה, יקפצו עליי עשרה אנשים אחרים ויגידו לי שאסור לי לומר דבר כזה, ועדיף לספוג למען שלום בית וכו'.
על פני הגלובוס שלנו יש כמה מליוני נשים שגם בלי להיות יהודיות מכסות את השער שלהן.
גם מוסלמיות, וגם בנות כל מיני תרבויות אחרות. פעם, לפני שהתרבות המערבית נכנסה לכל מקום והרסה כל חלקה טובה- רוב הנשים היו הולכות עם שער מכוסה. (גם בארצות ארופה- אישה מכובדת היתה חובשת כובע כלשהו.)
כנראה שיש סיבה לזה, לא רק הלכתית, אלא גם אנושית.
יכול להיות שגם לזה יש סיבה...
הנחת היסוד של הרבה אנשים דתיים היא שאם פעם כולם עשו משהו ואז הפסיקו כנראה שההפסקה היא הבעייתית - עובדה, לפני כן כולם עשו אחרת. כמה זמן צריך שאנשים ינהגו באופן מסוים כדי שגם הוא ייחשב למשהו 'עם סיבה' ולא לסתם הרס (פרדוקס הערימה, שם שם)?
אחד הדברים שהתרבות המערבית גרמה להם זה טשטוש של זהויות מקומיות ויצירת הזדהות של העולם עם התרבות המערבית.
חלק מהטשטוש הזה קשור גם לאיך שאנשים נראים ומתלבשים. לבוש מסורתי, לא משנה באיזו תרבות ובאיזו יבשת, הפך לדבר נדיר יותר ויותר. וחלק מזה- זה גם בעובדה שבמקומות רבים (אם לא הרוב) שבהם היה נהוג שנשים לבושות בצניעות ומכסות את השיער- המודרנה הביאה איתה את המתירנות, ואת חוסר הצניעות.
לא נראה לי שזה חדשות מסעירות, מה שכתבתי....
אני גם לא שוללת את התרבות המערבית על הסף. אני גם לא חושבת שזה הביא להרס כולל. אני פשוט מציינת עובדה- שהתרבות הזו הביאה איתה לעולם הרבה מאוד פריצות וחוסר צניעות. וזה, לענ"ד, נכנס בהחלט להגדרה של "הרס". כי מחוסר צניעות, ממתירנות ומפריצות לעולם לא יצא שום דבר טוב.
וחלקן היו פרוצות ביותר.
בספר בראשית מסופר על תמר שכיסתה את פניה, ולכן יהודה חשב שהיא זונה.
אני בכלל לא רוצה לדבר על מה שקורה באיראן.
אני לא בטוח שגילוי הראש הוא בהכרח מה שמביא לפריצות. גילוי הראש היה בהחלט סמל לאבדן המרות הדתית. אבל השאלה היא מלכתחילה אם לא היתה חובה כזאת - ואז אין בכך משום אבדן מרות.
אמרתי שהורדת כיסוי הראש היא חלק מהמתירנות וחוסר הצניעות שהעולם המערבי הביא איתו. ושכיסוי הראש הוא לא משהו יחודי לנשות ישראל, אלא לבוש טבעי שהיה אופייני להרבה תרבויות.
כמובן שלא אמרתי שכל גויה שמכסה את הראש היא תמיד צדיקה גדולה.
אני לא חושב שזה קשור לחוסר צניעות, אלא לשאלת קבלת המרות הדתית (שבעצמה בסופו של דבר הגיעה גם לסוגיית הצניעות, והשלת כל סממן מסורתי). כפי שכבר נכתב פה - נשים לא נשואות נוהגות במשך דורות רבים בישראל שלא לכסות את ראשן (הרמב"ם עוד פסק שנשים לא נשואות צריכות לשים כיסוי ראש; אחריו לא מופיע דבר כזה). זאת אומרת שגילוי הראש אצל נשים לא נתפס כמעשה לא צנוע באופן עקרוני. למה פתאום אחרי החתונה זה הופך ללא-צנוע?
ולכן אם לא היתה הלכה בנושא, אני חושב שלא היתה סיבה לחלק בכלל בין נשואות לרווקות, ולא היה שום עניין בכיסוי הראש כשלעצמו מטעמי צניעות.
"ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה"
משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה.
הללישמה קורה לכם, תגידו?
אמרתי ככה: יש הרבה תרבויות בעולם שבהן היה נהוג שהנשים מכסות את ראשן. המודרנה המערבית, שהביאה עימה מתירנות וכן, גם פריצות, גרמה לכך שגם בתרבויות כאלה נשים כבר לא ילכו עם כסוי ראש.
הללישכשאני עושה "פלופ" אני אמנם זוכה לראות את עצמי כחרדית מבני ברק, אבל זה מזעזע, להיות עם זה אחרי שהשיער יבש? מועך את השיער, ובכלל מה העניין להחביא אותו?
מילא מישהי עם שיער חלק, אבל אני? אסוף הורס אותו והופך אותו למכוער גם בשביל מי שכביכול כן יוכל לראות אותו...
אגב, הרבה נשים דתיות פעם בכלל לא שמו כ"ר....
אבל בפשטות, כאשר אני מצווה על משהו, לא משנה מה, אני מאמינה שיש בזה טוב.
לא תמיד אני מבינה, לא תמיד אני מתחברת, אבל מאמינה שזה הדבר הנכון. מאמינה לגמרי שתרי"ג מצוות בראש ובראשונה מחברות אותנו לה' ולדרך שבה ה' רוצה שנלך.
זהו, בפשטות.
מי שרוצה להתפלפל, מי שרוצה למצוא היתרים, מי שלא רוצה לקבל עליו עול מצוות- זה כבר ענין אחר.
אבל אני מאלה שכן מקבלים עול מצוות, ולכן אני בכלל לא שואלת את עצמי אם זה מתאים לסוג השיער שלי או לא.
ספציפית לגבי כסוי ראש- זו דווקא מצווה שמאוד משמחת אותי, אני מרגישה שזה מאוד במקום.
אם זה לצורך הסימן גם היה אפשר שכל הנשואות ילכו עם כתר על הראש או עם תסרוקת מסוימת או עם טלאי כתום עם נקודות ורודות.
זה שדווקא צריך לכסות את השיער יש לזה משמעות.
לנוצרים אין יותר מדי מצוות, כידוע.
הלכו עם כובע כי ככה הלכה אישה מכובדת.
גם סבתא שלי וסבתא שלה- בתמונות מאנגליה וגרמניה תמיד היו עם כובעים, כי הן נחשבו לנשים מכובדות, ואין מצב שהיו מצטלמות בלי כובע!
כמעין הנובע
מוטיבציה
ותן טללדבר עם בחורה ולברוח?
2 נשים שלוותי השבוע היו מפורקות מבכי עד כדי מצב של חולי.
אם אתם לא מתכוונים לצאת לדייט תגידו את זה מראש
ולא ברור לי איך גבר שמגדיר את עצמו דוס עושה שטויות כאלה.
ובעצם דוס או לא לא מתנהגים ככה
לא סתם שולחים הודעות בוואצפ לבחורה שהעבירו לך את המספר בשביל שידוך ..ואז בורחים .
איך זה גורם לשדכן גם להרגיש?
ולא סתם קובעים עם בחורה דייט ומבטלים באותו יום
שלא נתחיל לדבר על שגרירים/ שליש/ וחבריו
ששם בכלל פותחים הודעות מדברים ואז יום אחרי נעלמים .
מדוע?
אני תמיד אומרת אף בחורה לא כועסת שלא רוצים אותה בחורה כועסת כי הראו לה שרצו אותה (בואי נקבע דייט )
ובסוף הלכו בלי הסבר בבום
אני כבר התרגלתי לזה שיש כאלה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ..
ואני אומרת את זה בכאב אם אדם בוחר להתנהג ככה או ניצלתי.. עוברת הלאה ..
אבל לא כולן לוקחות את זה ככה
יש בנות שלא רוצות לשמוע על דייטים בזמן הקרוב בגללכם..
באמת קחו אחריות.
גוסטינג זה גועל נפש
אתם גועל נפש
השרשור מופנה לאדם שבורח/ מבטל דקה 90 בלי לזכור שיש צד שני לסיפור.
אדם אשר לא יודע לבטא את רגשותיו ..
נכון לא תמיד אפשר להביע מה אתה מרגיש אבל אפשר שיהיה לך עמוד שדרה . אל תגיד סתם דברים .. מזה??
(אפילו הודעת נימוס יהיה מתאים .. מצטער על הזמן שלך.. בכל זאת אני חושב שלא מתאים .קשה?
אפשרי גם אם לא מסתדר הכל בסדר .מידות יש פה צד שני לעזאזל
דרך ארץ
כנל הפוך!! כלפי גברים
התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
עוד לא הגיע זמנך להיעלם.
הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.
הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.
האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?
אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.
כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.
אבל יש ויהיו רגעי אור.
אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.
אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.
מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.
אחלה כתיבה
הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.
לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.
יש שני צדדים יראה ואהבה.
היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב.
על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.
אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
הרגישות שלך זה דבר מדהים וזאת המתנה שלך בחיים
שלא תעז לחשוב שאתה צריך להשתנות 180 מעלות בשביל מישהי
מה אתה אמור להבין מהקשר הזה? שהיא לא הייתה שלך כנראה
כי מי שתהיה שלך תאהב ותעריך בדיוק את התכונות האלה
זה לא סותר שאם יש דברים שאתה מרגיש צורך להתחזק בהם- ביטחון עצמי וכו'- תעשה את זה, במקביל לזה שאתה שמח ושלם עם מי שאתה
תתעודד, מי שתהיה שלך תבחר בך בזכות התכונות האלו והרגישות הזאת
וגבריות אין לה הגדרה אחת. נכון שהיום מתארים גבר כקשוח, אחד מוביל שתמיד יודע מה לעשות וכו'- אבל זה לא שחור-לבן. יש הרבה גוונים באמצע וגם ברגישות שלך יש גבריות
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
השפיעו על העיצוב השקפות ודעות שלכם בכללי? למדתם פעם משהו מעצב מהמדוייט? פרידה בקשר גרמה לכם לעצב דעות הפוכות?
זה מעניין שבארה"ב יש עכשיו את כל המחלוקת בימין לגבי תמיכה בישראל או דווקא לגנות. יש משפיען אחד ימני שיחסית קיצוני נגד ישראל, והוא מספר שאחד הרגעים המכוננים היה ויכוח עם ופרידה ממישהי שהתחילה בתהליך גירות, ועכשיו היא קשורה לבית הלבן ומשפיעה שם בעד ישראל.
מעניין מה איתכם לגבי השפעה של דעות או ריחוק מהדעות של המדוייט?
כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו
בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק
לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.
פחות בדברים פוליטיים...
לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא
וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת
חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו
לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)
מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.
מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.
בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.
ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.
