מסתבר שמרתון סרטים זה לא דבר שמוסיף לשעות השינה...

אני דווקא די בטוח שלישון מוקדם זה לחזקים,

בתנאי שגם קמים בגלל זה מוקדם כמובן...

(אגב, אם את כבר צופה לפחות זרקי לנו איזה עצם.

ושאלה על התיוג:

"אחרון אחרון חביב", או "כל מי שחביב קודם את חבירו"? )

שנא' "והמם מהומה גדולה"

שנא'  "להמה-המה נשיהם"

[ויש פירושים עמוקים מאד להמהום הנ"ל אבל הוא שייך לפורום אחר ואכמ"ל]

את פרהיסטוריונית, לא עלינו?!

|בדיחות של ארכאולוגים. פויה|

עוד לא ראיתי אדם אחד עם שלד מעל למיטה שלא היו לו חלומות נעימים ורגועים. 

בעצם הופך את הכותרת 'נכון' ללא נכונה (כי הסגולה היא לחלומות נעימים ורגועים, ולא לכך שלא יהיו חלומות לא נעימים ולא רגועים). 

ממילא אין לי אלא להסיק שאת מורכבת משני מקורות שונים. 

או שתתפוגגי בעננת הגיון...

כיוון שאם את מנסה לאשרר את דבריי, אז לכאורה גם את ה'נכון' שבכותרת של דבריי היית אמורה לאשרר, ואז ממילא נוצרת סתירה. 

כך שאחת מהשתיים - או שאת מורכבת משני מקורות שונים; או שאת חושבת שאני מורכב משני מקורות שונים (או שהכותרת היא תוספת עריכה, ולכן לא צריך להתייחס אליה ברצינות). 

או שפשוט תקבלי את דין התנועה ותתפוגגי בעננת היגיון.

כיוון שלא באמת מדובר ב'אותו קו היגיון'. קו ההיגיון שהנחה אותי היה הדרך להוכיח את דבריו הנכוחים של ימ"ל (ומעצם הגדרתם כנכוחים זה אומר שצריכה להיות דרך להוכיח אותם!). ואילו 'קו ההיגיון' שהנחה אותך היה 'איך אפשר להסיק כל דבר שרוצים מקבוצה ריקה'. 

ויכלת להבין את זה בכוחות עצמך! 

נ.ב. 

מה ביחס למקור? לא מכיר הגדרה כזאת. אולי כשעוסקים במקור ותוספת עליו, מה שניתן לקרוא לו 'בסיס' - אבל אם מראש מגדירים כמה 'בסיסים', אז בהחלט יכולים להיות גם כמה מקורות (כמו שלנהר יכולים להיות כמה מקורות. "מקורות הירקון", למשל). 

הערפל מחכה לך... 

כבר מצאנו תקדים בהחלטת המכריע כאן, הפסיקה תקיפה ועומדת גם בנידון דידן.

נ"ב

גם בעניין הגדרת ה'מקור' מצאנו פשרה: ברור לכל שמקור הוא אכן איבר אחד, עם זאת ניתן לראות כי הוא מחולק לשני חלקים - אחד מחובר ללסת התחתונה ואחד לעליונה.

מש"ל.

אכן כך!

אני מודע והתייחסתי לשאלה שלך בסעיף השלישי בפסיקה הנ"ל. ואידך וכו'.

דבריי נאמרו בבדיחות כמובן,

אבל אם את מתעקשת אז אחרוג ממנהגי ואתייחס ברצינות.

שניכם צודקים:

להגיד "נכון וגם.." לא שולל את הנכונות אלא מוסיף עליה (נהוג להצרין זאת ב-^ = א^ב) וכאן טעה ידידנו כשהבין שהסברת את המשפט ולא הוספת עליו.

אבל התוספת היא ממקור אחר שלא תלוי באמרה הראשונה ולכן דברייך מורכבים משני מקורות שונים.

מש"ל.

תודה על מה?

לסתור את עצמך זה לא בהכרח להגיד שטויות (התורה סותרת את עצמה על ימין ועל שמאל... ולא, אני לא הולך לפתוח את הדיון הזה כאן...)!

נניח - דאגלאס אדאמס כתב שטויות בלי הפסקה מבלי לסתור את עצמו, וגם סתר את עצמו בלי הפסקה מבלי להגיד שטויות! 

כל מה שציינתי הוא שסתרת את עצמך, ולכן עלייך להתפוגג בעננת הגיון (למעשה את התוצאה את הוספת; אז שאי בתוצאות...)

א. לסתור את עצמך זה כן בהכרח להגיד שטויות (או שהדבר הראשון שאמרת שטות וסתרת אותו בצדק, או שלא ואז הסתירה עצמה היא שטות). להגיד ההיפך זה שטות.

ב. אתה כותב משפט פרובוקטיבי ואז כותב שאתה לא מתכוון לפתוח דיון - לא חוקי בעליל! או שתסביר את עצמך (=תביא דוגמאות), או שתחזור בך.

התפוגגות נעימה! 

א. לא נכון. ייתכן ופשוט צריך לסייג את האמירה הראשונה, ובכל זאת מבלי לגרוע באיתנותה כאמירה עקרונית ("שיטת הבחינות" של הרב מרדכי ברויאר). 

ב. הנה פתחתי (האם אתה חושב שהאמירה הקודמת שלי היתה בגלל זה שטויות?). 

א. כן נכון. דיברנו על סתירה ועכשיו אתה מדבר על הסתייגות, שני דברים שונים בתכלית. מי שסתר את עצמו דיבר שטות, לפחות בפעם אחת מהשתיים. מי שסייג את עצמו - לא, לפחות חלקית (ובלי לפתוח דיון - אני רואה שההגדרה שלך ל'סתירה' קצת בעייתית, גם בשרשור המקביל קראת לשאלה השוואתית בעלת הסבר 'סתירה' - סתירה היא ביטול הדבר הנסתר, כך שאין קיום לאחד הצדדים).

ב. אכן פתחת כמו שכתבתי. זה הופך את דבריך ללא חוקיים, לא לשטויות (דבר שנכון בפני עצמו ).

אפילו קשורה לדיון המקביל ההוא: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" מחד, לעומת "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו" (בבקשה אל תתחיל אפילו עם מדרש חז"ל, ברור שמדובר שם על הפסח, שנזכר לפני כן במפורש בפסוק). 

זו סתירה. חזיתית. גם על פי ההגדרה שלך. האם לפי טענתך התורה כותבת שטויות? 

לכן הרבה יותר מסתבר, שיש משמעות לצלייה דווקא מחד, ומשמעות לבישול דווקא מאידך; ואת שתיהן היה חשוב להבהיר (מבלי להיכנס כעת לשאלה מהי אותה משמעות). אחר כך תבוא ותדרוש הלכה למעשה איך שבא לך (או לא איך שבא לך), אבל בפועל זה יהיה תוצאה של סיוג שנוצרה מאמירות טוטליות שסותרות זו את זו. 

עריכה: אגב, זו הסתירה הקלאסית ביותר בספר (מופיעה בכל ספר מבוא לחקר המקרא). סורי על חוסר היצירתיות. 

קודם כל - ההסבר הפשוט הוא שמשמעות המילה 'בישול' הוא הבאה למצב הראוי לאכילה, לצורך העניין היא מופיע במקרא גם בהקשר של פירות וע"י השמש.

ולגבי הפסוקים עצמם - האיסור הוא לבשל במים, עצם העניין שמודגשת המילה 'מים' מראה שיש בישול אחר שהוא מותר, ולפי הפסוק השני אף מחויב. נכון שהמשמעות הרגילה והשגרתית של בישול הוא במים, אבל כנראה שהפסוק רצה לבאר שהצלייה צריכה להיות ברמה של בישול (ראויה לאכילה), אולי בשל הזריזות המיוחדת שיש בקרבן פסח, וכדי למנוע בלבול הדגישה בפסוק ההזהרה "מבושל במים".

את הפסקה שלפני העריכה לא הבנתי.

ביחס לעריכה: רק מראה לך שצריך לפקפק גם במפקפקים, הכל צריך לבחון.

נ"ב - להמשך הדיון עדיף שנעבור לש"א.

אז יש גם צלי שאיננו באש, כי מודגש בפסוק 'צלי אש' (רמז: אין. יש 6 הופעות של השורש צל"ה במקרא, וכולן באש). 

בכל ההופעות של בישול בידי אדם, מלבד במקום הזה (ומבדברי הימים בהתייחס לפסח, ואכמ"ל) אין שום מקום במקרא שבו בישול בידי אדם הוא על ידי אש. אז נכון שיש הוראה של 'ראוי לאכילה' בפירות, ובכל זאת דווקא ביחס לפסח (שדרושה בשבילו "זריזות מיוחדת" כדבריך) שהתורה תשתמש בפועל הזה במשמעות הזאת - זה תמוה. אפשר ליישב, אבל זה לא הופך את זה לפשט. צר לי מאד. 

יש צלי גחלים, שהוא לא יהיה כשר לקרבן פסח ע"פ הפסוק הנ"ל. אני לא מכיר מופע ברור כזה במקרא אבל זה קיים במציאות והפסוק שלל אותו

(יש במקרא אפיית לחם בגחלים "חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל" אבל זה לא שייך כי לחם נאפה ובשר נצלה, באותו פסוק גם משמע לשון צלייה על גחלים אבל זה נתון גם לפירוש אחר).

כתבתי שהמשמעות הפשוטה של בישול היא במים בתור שם משותף ולכן בד"כ זה לא מפורש, אבל 'בישול' במשמעותו המילולית הוא הכנה לאכילה כנ"ל. כשיש סיבה להבין את המילה במשמעות המקורית אז בהחלט סביר לפרש כך גם אם זו לא המשמעות הרגילה והרווחת. כאן יש שתי סיבות - הדגשה מיותרת כביכול של המילה 'מים', ומניעת סתירה ברורה בין הפסוקים. בעיניי זה בהחלט נכנס בגדר פשט הפסוק.

@עוד סתם אחד

סליחה על התיוג, אני ממש משתוקק לשמוע את דעתך ונראה ששכחת מזה.

(אם זה בגלל שאתה לא מעוניין לענות רק תגיד ואני אתאכזב לי בשקט ואשתוק).

שגם מדיבור שטויות יכולים לצאת דברים רציניים 

נ"ב

את בירושלים? כי אני מריח סינדרום 

כתבתי שאת צודקת, אם את אומרת שדיברת שטויות ("האמירות חסרות התוחלת שלי") - אני לא יכול לסתור את עצמי ולהתווכח...

מש"ל

נ"ב

סינדרום ירושלים.

ולכן זו בדיחה 

נ"ב

אז תאירי את עיניי (אם זה קשור לכפר שאול אז לא היה לי סיכוי, לצערי אני לא כ"כ מכיר את ירושלים )

וכמובן אמרה לי לא לספר.

והיא סיפרה את זה רק לי.

ולאבא שלי

ולאחי

ולדודה שלי

ולעוד דודה

אבל אל תספר! זה סוד!

אחיין?

ומובחל מתמיד 

לשמחתי אני.

אחרי שינה של שעתיים אתמול בלילה.

אמרתי היום נישן מוקדם ורק עכשיו באמצע לנקות את החדר לפסח... 

שזה אומר כל החדר הפוך ! (: 

אני בעד לפתוח תנועה חברתית שמתנגדת לאכילת בצק שהחמיץ

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז וגרורותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אני לא חושב ש @ארץ השוקולד חשוד על סגנון כזה

ושאפו על החתימה!

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)