מסתבר שמרתון סרטים זה לא דבר שמוסיף לשעות השינה...

אני דווקא די בטוח שלישון מוקדם זה לחזקים,

בתנאי שגם קמים בגלל זה מוקדם כמובן...

(אגב, אם את כבר צופה לפחות זרקי לנו איזה עצם.

ושאלה על התיוג:

"אחרון אחרון חביב", או "כל מי שחביב קודם את חבירו"? )

שנא' "והמם מהומה גדולה"

שנא'  "להמה-המה נשיהם"

[ויש פירושים עמוקים מאד להמהום הנ"ל אבל הוא שייך לפורום אחר ואכמ"ל]

את פרהיסטוריונית, לא עלינו?!

|בדיחות של ארכאולוגים. פויה|

עוד לא ראיתי אדם אחד עם שלד מעל למיטה שלא היו לו חלומות נעימים ורגועים. 

בעצם הופך את הכותרת 'נכון' ללא נכונה (כי הסגולה היא לחלומות נעימים ורגועים, ולא לכך שלא יהיו חלומות לא נעימים ולא רגועים). 

ממילא אין לי אלא להסיק שאת מורכבת משני מקורות שונים. 

או שתתפוגגי בעננת הגיון...

כיוון שאם את מנסה לאשרר את דבריי, אז לכאורה גם את ה'נכון' שבכותרת של דבריי היית אמורה לאשרר, ואז ממילא נוצרת סתירה. 

כך שאחת מהשתיים - או שאת מורכבת משני מקורות שונים; או שאת חושבת שאני מורכב משני מקורות שונים (או שהכותרת היא תוספת עריכה, ולכן לא צריך להתייחס אליה ברצינות). 

או שפשוט תקבלי את דין התנועה ותתפוגגי בעננת היגיון.

כיוון שלא באמת מדובר ב'אותו קו היגיון'. קו ההיגיון שהנחה אותי היה הדרך להוכיח את דבריו הנכוחים של ימ"ל (ומעצם הגדרתם כנכוחים זה אומר שצריכה להיות דרך להוכיח אותם!). ואילו 'קו ההיגיון' שהנחה אותך היה 'איך אפשר להסיק כל דבר שרוצים מקבוצה ריקה'. 

ויכלת להבין את זה בכוחות עצמך! 

נ.ב. 

מה ביחס למקור? לא מכיר הגדרה כזאת. אולי כשעוסקים במקור ותוספת עליו, מה שניתן לקרוא לו 'בסיס' - אבל אם מראש מגדירים כמה 'בסיסים', אז בהחלט יכולים להיות גם כמה מקורות (כמו שלנהר יכולים להיות כמה מקורות. "מקורות הירקון", למשל). 

הערפל מחכה לך... 

כבר מצאנו תקדים בהחלטת המכריע כאן, הפסיקה תקיפה ועומדת גם בנידון דידן.

נ"ב

גם בעניין הגדרת ה'מקור' מצאנו פשרה: ברור לכל שמקור הוא אכן איבר אחד, עם זאת ניתן לראות כי הוא מחולק לשני חלקים - אחד מחובר ללסת התחתונה ואחד לעליונה.

מש"ל.

אכן כך!

אני מודע והתייחסתי לשאלה שלך בסעיף השלישי בפסיקה הנ"ל. ואידך וכו'.

דבריי נאמרו בבדיחות כמובן,

אבל אם את מתעקשת אז אחרוג ממנהגי ואתייחס ברצינות.

שניכם צודקים:

להגיד "נכון וגם.." לא שולל את הנכונות אלא מוסיף עליה (נהוג להצרין זאת ב-^ = א^ב) וכאן טעה ידידנו כשהבין שהסברת את המשפט ולא הוספת עליו.

אבל התוספת היא ממקור אחר שלא תלוי באמרה הראשונה ולכן דברייך מורכבים משני מקורות שונים.

מש"ל.

תודה על מה?

לסתור את עצמך זה לא בהכרח להגיד שטויות (התורה סותרת את עצמה על ימין ועל שמאל... ולא, אני לא הולך לפתוח את הדיון הזה כאן...)!

נניח - דאגלאס אדאמס כתב שטויות בלי הפסקה מבלי לסתור את עצמו, וגם סתר את עצמו בלי הפסקה מבלי להגיד שטויות! 

כל מה שציינתי הוא שסתרת את עצמך, ולכן עלייך להתפוגג בעננת הגיון (למעשה את התוצאה את הוספת; אז שאי בתוצאות...)

א. לסתור את עצמך זה כן בהכרח להגיד שטויות (או שהדבר הראשון שאמרת שטות וסתרת אותו בצדק, או שלא ואז הסתירה עצמה היא שטות). להגיד ההיפך זה שטות.

ב. אתה כותב משפט פרובוקטיבי ואז כותב שאתה לא מתכוון לפתוח דיון - לא חוקי בעליל! או שתסביר את עצמך (=תביא דוגמאות), או שתחזור בך.

התפוגגות נעימה! 

א. לא נכון. ייתכן ופשוט צריך לסייג את האמירה הראשונה, ובכל זאת מבלי לגרוע באיתנותה כאמירה עקרונית ("שיטת הבחינות" של הרב מרדכי ברויאר). 

ב. הנה פתחתי (האם אתה חושב שהאמירה הקודמת שלי היתה בגלל זה שטויות?). 

א. כן נכון. דיברנו על סתירה ועכשיו אתה מדבר על הסתייגות, שני דברים שונים בתכלית. מי שסתר את עצמו דיבר שטות, לפחות בפעם אחת מהשתיים. מי שסייג את עצמו - לא, לפחות חלקית (ובלי לפתוח דיון - אני רואה שההגדרה שלך ל'סתירה' קצת בעייתית, גם בשרשור המקביל קראת לשאלה השוואתית בעלת הסבר 'סתירה' - סתירה היא ביטול הדבר הנסתר, כך שאין קיום לאחד הצדדים).

ב. אכן פתחת כמו שכתבתי. זה הופך את דבריך ללא חוקיים, לא לשטויות (דבר שנכון בפני עצמו ).

אפילו קשורה לדיון המקביל ההוא: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" מחד, לעומת "ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו" (בבקשה אל תתחיל אפילו עם מדרש חז"ל, ברור שמדובר שם על הפסח, שנזכר לפני כן במפורש בפסוק). 

זו סתירה. חזיתית. גם על פי ההגדרה שלך. האם לפי טענתך התורה כותבת שטויות? 

לכן הרבה יותר מסתבר, שיש משמעות לצלייה דווקא מחד, ומשמעות לבישול דווקא מאידך; ואת שתיהן היה חשוב להבהיר (מבלי להיכנס כעת לשאלה מהי אותה משמעות). אחר כך תבוא ותדרוש הלכה למעשה איך שבא לך (או לא איך שבא לך), אבל בפועל זה יהיה תוצאה של סיוג שנוצרה מאמירות טוטליות שסותרות זו את זו. 

עריכה: אגב, זו הסתירה הקלאסית ביותר בספר (מופיעה בכל ספר מבוא לחקר המקרא). סורי על חוסר היצירתיות. 

קודם כל - ההסבר הפשוט הוא שמשמעות המילה 'בישול' הוא הבאה למצב הראוי לאכילה, לצורך העניין היא מופיע במקרא גם בהקשר של פירות וע"י השמש.

ולגבי הפסוקים עצמם - האיסור הוא לבשל במים, עצם העניין שמודגשת המילה 'מים' מראה שיש בישול אחר שהוא מותר, ולפי הפסוק השני אף מחויב. נכון שהמשמעות הרגילה והשגרתית של בישול הוא במים, אבל כנראה שהפסוק רצה לבאר שהצלייה צריכה להיות ברמה של בישול (ראויה לאכילה), אולי בשל הזריזות המיוחדת שיש בקרבן פסח, וכדי למנוע בלבול הדגישה בפסוק ההזהרה "מבושל במים".

את הפסקה שלפני העריכה לא הבנתי.

ביחס לעריכה: רק מראה לך שצריך לפקפק גם במפקפקים, הכל צריך לבחון.

נ"ב - להמשך הדיון עדיף שנעבור לש"א.

אז יש גם צלי שאיננו באש, כי מודגש בפסוק 'צלי אש' (רמז: אין. יש 6 הופעות של השורש צל"ה במקרא, וכולן באש). 

בכל ההופעות של בישול בידי אדם, מלבד במקום הזה (ומבדברי הימים בהתייחס לפסח, ואכמ"ל) אין שום מקום במקרא שבו בישול בידי אדם הוא על ידי אש. אז נכון שיש הוראה של 'ראוי לאכילה' בפירות, ובכל זאת דווקא ביחס לפסח (שדרושה בשבילו "זריזות מיוחדת" כדבריך) שהתורה תשתמש בפועל הזה במשמעות הזאת - זה תמוה. אפשר ליישב, אבל זה לא הופך את זה לפשט. צר לי מאד. 

יש צלי גחלים, שהוא לא יהיה כשר לקרבן פסח ע"פ הפסוק הנ"ל. אני לא מכיר מופע ברור כזה במקרא אבל זה קיים במציאות והפסוק שלל אותו

(יש במקרא אפיית לחם בגחלים "חֶצְיוֹ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל" אבל זה לא שייך כי לחם נאפה ובשר נצלה, באותו פסוק גם משמע לשון צלייה על גחלים אבל זה נתון גם לפירוש אחר).

כתבתי שהמשמעות הפשוטה של בישול היא במים בתור שם משותף ולכן בד"כ זה לא מפורש, אבל 'בישול' במשמעותו המילולית הוא הכנה לאכילה כנ"ל. כשיש סיבה להבין את המילה במשמעות המקורית אז בהחלט סביר לפרש כך גם אם זו לא המשמעות הרגילה והרווחת. כאן יש שתי סיבות - הדגשה מיותרת כביכול של המילה 'מים', ומניעת סתירה ברורה בין הפסוקים. בעיניי זה בהחלט נכנס בגדר פשט הפסוק.

@עוד סתם אחד

סליחה על התיוג, אני ממש משתוקק לשמוע את דעתך ונראה ששכחת מזה.

(אם זה בגלל שאתה לא מעוניין לענות רק תגיד ואני אתאכזב לי בשקט ואשתוק).

שגם מדיבור שטויות יכולים לצאת דברים רציניים 

נ"ב

את בירושלים? כי אני מריח סינדרום 

כתבתי שאת צודקת, אם את אומרת שדיברת שטויות ("האמירות חסרות התוחלת שלי") - אני לא יכול לסתור את עצמי ולהתווכח...

מש"ל

נ"ב

סינדרום ירושלים.

ולכן זו בדיחה 

נ"ב

אז תאירי את עיניי (אם זה קשור לכפר שאול אז לא היה לי סיכוי, לצערי אני לא כ"כ מכיר את ירושלים )

וכמובן אמרה לי לא לספר.

והיא סיפרה את זה רק לי.

ולאבא שלי

ולאחי

ולדודה שלי

ולעוד דודה

אבל אל תספר! זה סוד!

אחיין?

ומובחל מתמיד 

לשמחתי אני.

אחרי שינה של שעתיים אתמול בלילה.

אמרתי היום נישן מוקדם ורק עכשיו באמצע לנקות את החדר לפסח... 

שזה אומר כל החדר הפוך ! (: 

אני בעד לפתוח תנועה חברתית שמתנגדת לאכילת בצק שהחמיץ

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.