אבל בגלל שאני לא רוצה שיזהו אני לא מספר ..

אבל רעיון מגניב 

אני אכתוב למרות שזה קצת ארוך ..

הייתי בעבודה במשמרת לילה (אחמ"ש)... שומע לי רדיו באוזניות..

פתאום השדרן מכריז על מבצע למי שעדיין ער...  הם משמיעים קטע קטן של שיר,

צריך לנחש את השיר ולשלוח בהודעה, וההודעה ה-99  זוכה.  (מה הסיכוי..) 

בכל אופן,זיהיתי את השיר...

לא יודע למה...החלטתי לנסות את הקב"ה... 

שמעתי פה ושם שדתיים אומרים להגיד "בשם ה' נעשה ונצליח"  שזה עוזר.

ואמרתי לקב"ה: בוא נראה אותך אם אתה באמת עוזר למי שמבקש ממך (ה' ירחם עלי שאמרתי את זה)

בקיצור אני כותב את השם של השיר.. את המס' שאליו שולחים. אומר "בשם ה' נעשה ונצליח"  ושולח...

פתאום, נכנסה בי הרגשה כזאת מוזרה... הרגשה שזכיתי בוודאות.  אין שום ספק!! (משהו מדהים אין לזה הסבר)

אני רק מחזיק את הפלא' ומחכה שיתקשרו להגיד לי את זה. 

ובאמת אחרי כמה רגעים מתקשרים אלי מחסוי.. ואני יודע שזה הם בלי שום ספק 

ובאמת אומרים לי: שלום זה אתה ששלחת את ההודעה.. זכית בכך כך (לא משנה)

כולי עם דמעות בעבודה..

הקב"ה ענה לי... ועוד איך ענה לי... 

אין על בורא עולם !! מוכיח שהוא שומע ומנווט את הכל 

שמת לב שאני ואתה חוזרים בתשובה ורק אנחנו בינתיים זרמנו עם הרעיון של הסיפור האישי?

דתיים בקושי זורמים .. 

תראו איך ה' אוהב תמימות של בני אדם.. 

(: 

שרוב הזמן הקב"ה מסתיר את עצמו בדרך הטבע..לכן קשה להאמין שזה הוא.

כשקורה משהו מעל הטבע זה מזכיר שבאמת הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם. 

יש לך איזה סיפור לתרום?  

אבל המשמעות של אמונה זה בדיוק זה.

"להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות" - פירוש מקובל שבלילה לכאורה אנחנו לא רואים ולכן נשאר לנו להאמין.

נחכה למחר... אולי יגיעו הרציניים 

@נפש חיה.  את מוזמנת... 

לפני שאני מספר אני רוצה להגיד שאולי אולי ..ככה במקרה שאחרי הסיפור הרשמי שאני עומד לספר כאן ..

קרה משהו לאחר מכן עם אישה כלשהי ...ו..חשבתי לעצמי היא היתה הרי דתיה לאומית ..לפחות ככה היא נראתה לי ..

אז אולי היא סיפרה על משהו שקשור אלי למשפחה שלה ואולי מישהו מהם יקרא פה ויבין ויסגר מעגל מטורף של שנים ..למרות שלא נראלי אבל זה לא העיקר . לא שהיא יודעת עלי פרטים פשוט אולי במתוך המפגש שלנו היא סיפרה כנראה אחרי זה למשפחה או משהו כזה ..

אז לסיפור הרשמי זה טיפה ארוך אבל נראלי שווה לקרוא בישביל להבין שהכל מכוון משמיים

בקיצור הסיפור שלי מתחיל בשנת 2011 , נסעתי לשבת בישיבה בירושלים

זו היתה הפעם הראשונה שהעברתי לילה בירושלים , (מעניין אם יש פה מישהו מאותה ישיבה שיזהה ..אבל לא משנה)

בקיצור המקרה שלי היה די הזוי , כולם הלכו לישון ואני נשארתי בחוץ , בלילה בירושלים בתוך התחום של הישיבה רק שלא בתוך המבנה עצמו (המבנה של הישיבה כולל בית כנסת וישיבה למעלה) חושך בחוץ אני יושב לי בספסל וחושב לי על כל מיני דברים ומסתכל על הישיבה ..וכל כך הצטערתי כי אמרתי לעצמי וואלה אני יושב כאן אולי הייתי יכול להעביר את הזמן בללמוד תורה בישיבה עצמה במקום לשבת פה ולהשתעמם ועוד בירושלים זה כפול ..ובכלל השתוקקתי ללמוד תורה , אז מתוך המחשבה הזאת אמרתי לבורא עולם בלב "בורא עולם אם היית נועל אותי בישיבה הייתי לומד תורה כל הלילה" תיארתי לעצמי שכנראה החבר'ה של הישיבה שהלכו כבר לישון נעלו את הישיבה כי השעה היתה מאוד מאוחרת ..אחרי 12 בלילה.. בכל אופן ככה ביקשתי מבורא עולם ..ואחרי זה קמתי מהספסל והתחלתי לצאת קצת מתחומי הישיבה והתחלתי לטייל והגעתי לסוף של הרחוב והתיישבתי שם על ספסל ואז אני שומע 3 בחורים מתקרבים ואני רואה את אותם חבר'ה שהיו בתוך המבנה איתי למדו עם אחד מהישיבה בשעה יותר מוקדמת ..אחרי שעשינו קידוש ישבו עם תלמיד אחד שני בחורים נראים כזה חוזרים בתשובה אז הם באו לקראתי ואני בשושו שלי הלכתי כזה למין חומה קטנה שלא יראו אותי ..והם עברו והמשיכו בלי לשים לב אלי..באותו רגע חשבתי לעצמי אולי הם השאירו את הדלת של הישיבה פתוחה?..אין לי מושג למה חשבתי את זה..והתחלתי ללכת לעבר הישיבה שזה בערך כמה מטרים כי התרחקתי מהישיבה איזה כמה מטרים ..בקיצור אני הולך ומגיע לדלת של הישיבה , שם את היד , מוריד את הידית .. פתוח . , אני פותח את הדלת בודק אם יש מישהו ..אף אחד לא נמצא ..ואז אמרתי וואו בורא עולם שמע את התפילה שלי והינה אני בתוך הישיבה ...באותו רגע אמרתי אוקי נילך להתפנות ואז נתחיל ללמוד ..אני נכנס להתפנות ..נכנס לתוך התא של השירותים .. ולפתע אני שומע קול , קול של מישהו מדבר "תסלח לנו ..תסלח לנו " ואני כזה בלב "מהה?!?!" הבנתי שזה בחור שכנראה היה בפנים בתוך השירותים בתא אחר ואז פתאום קלטתי למה בעצם הדלת של הישיבה היתה פתוחה ! ואני שומע אותו מדבר עם בורא עולם אחרי שהוא יוצא מהשירותים ואני בתא מקשיב להכל "תסלח לעם ישראל .." כאילו בורא עולם אומר ..תראה מה אני שומע שמדברים איתי ואף אחד לא יודע ! התלמיד הזה רחץ שיניים לפי השמיעה שלי באותו רגע ..ואז אמרתי לעצמי ואי שרק ילך כבר כי אני יכול פתאום להתעטש או משהו והוא יבהל , בכל אופן חיכיתי כמה זמן ואז אני שומע את הדלת של הישיבה נסגרת ..ומה אני שומע? שהוא נועל אותי בפנים !!! אני כולי כזה ..יאוו איזה בלאגן אני תקוע עכשיו בתוך הישיבה!!! יצאתי ואמרתי "בורא עולם מי כמוך , אני ביקשתי שתנעל אותי בתוך הישיבה ! ואתה בעומק מחשבתך ! אמרת אני לא רק ישים אותך בפנים , אתה ביקשת לנעול אותך? אני ינעל אותך ! אני יגלגל שאתה תכנס ולא תדע שיש מישהו והוא לא ידע ממך הוא יסגור ואתה תשאר בפנים , יצאתי , עשיתי נטילה קודם , הסתכלתי על כל הספרים ואמרתי "אח איזה אוצר יש פה" לקחתי גמרא מבוארת התחלתי ללמוד בערך שעתיים שלוש (וכאן יש עוד קטע הזוי ) אני לומד לומד ..עכשיו תבינו המקום יש חלק שהיה שם בבנייה עדין בחלק מסויים מהחדר הגדול של הישיבה ו..היה כזה חושך וכבלים וסולם ..קיצור לא ראו מה יש שם בידיוק..אז זה היה טיפה מפחיד ..קיצור פתאום אני שומע מישהו מנגן כלומר שר בפה פיוט ..אני כולי כזה "אוקי לא להבהל ..יש לזה בטח הסבר הגיוני" שתבינו אני לבד ,בישיבה , נעול ! אני אומר לעצמי ..אוי..הניגון הזה כל כך יפה מי עושה את זה? אני מתקדם לעבר המרפסת כזה ..כאילו כמו שאמרתי בהתחלה שיש בית כנסת מתחת לישיבה ואפשר לראות את הבית כנסת מלמעלה אז אני רואה את הרב ! שנתן לי ולעוד מישהו מוקדם יותר בצהריים כסף למקווה ..כי היה חסר לנו איזה 5 או 10 ש"ח אני לא זוכר כבר..בדיעבד הבנתי שהוא רב בית הכנסת מאוחר יותר בתפילת מנחה וערבית של שבת ..בקיצור אני רואה אותו שר פיוט מקסים שכל כך הצטערתי שהוא הפסיק אותו ..כי ידעתי שאני כבר לא ידע איזה פיוט הוא שר...ושתבינו עכשיו השעה היתה 3 ומשהו בלילה...הוא בא לשם לבד ! שר פיוט ! ופשוט הלך ..ואני אומר לעצמי מה הולך כאן?! בהתחלה בורא עולם מראה לי בחור שמדבר איתו ומבקש סליחה..אחרי זה אני רואה את הרב מתפלל אליו וחושב שתכלס אף אחד לא רואה..רק הוא לא יודע שאני נעול למעלה בישיבה ...בקיצור ..ישתבח שמו לעד זה הסיפור של ההשגחה שלי..ויש לי עוד כאלה..אבל בעיקרון מה שרציתי לספר על האישה זה נראלי כבר ארוך מידי אז אולי בתגובה אחרת מחר בע"ה

אם קראתם עד כאן מגיע לכם צל"ש

תודה

מחר תמשיך.. זה מעניין..

אמרת לו תודה לפחות? 

משהו בחרוזים משהו יפה כזה?  

אלא שלא אמרה שירה בחרוזים 

יפה ..את זוכרת לו את זה..את נשמעת די עצבנית גם ..

זוכרת לטובה את מתכוונת 

אלא שלא אמר שירה בחרוזים - טוב נכנעתי בואי נתחתן. 

(אוף! משהו דפוק או במנגנון השכחה שלי או באסוציאטיביות שלי או סביר יותר - בשניהם גם יחד...)

פעם הבאה אני יהיה שם להציל אותך 

רואה מישהי בוכה כזה

אומר לה מה קרה? תגיד נתקעתי אין לי כסף לחזור

אומר לה תשארי כאן אני כבר חוזר...חוזר מביא לה גלידה יושב מדבר איתה לוקח את המספר שלה

מביא לה כסף לחזור הביתה 

שום בני ברקי לא יעצור בשביל לשאול בנחמדות "מה קרה?" עם פרצוף של "את רוצה גלידה??"

תאמין לי. מניסיון של שנים.

ועוד אני תותחית בלעשות פרצוף מסכן.

הוא כבר כשר לפסח ?... ​

את בטוחה שעלית עם הארנק לרכבת?

לכי תדעי אם לא היא זאת ששלפה לך את הארנק ומתוך מצפון השאירה לך קצת כסף לאוטובוס..

סקפטיות במיטבה... 

שזה בדיוק מה שעלה לי לראש. 

אבל מצד שני חששתי שזה סתם יבאס . (: 

איזה כיף לראות כאלו סיפורים... 

זה היה בקיץ תשע"ה.

אחרי הגירוש מגוש קטיף (שגם אליו הצלחתי להיכנס בהשגחה פרטית לא קטנה*) הצלחתי לצאת מהגוש באמבולנס וככה יצאתי ממנו מהר יחסית (את כל שאר ה'מפונים' המשטרה עיקבה באוטובוסים עד מאוחר בלילה כי לא ידעו מה לעשות איתם...) והחלטתי לנסות להיכנס לחומש.

זה היה יום וחצי לפני הגירוש ולכן הדרכים היו חסומות קילומטרים רבים לפני חומש אבל חשבתי לעצמי שקודם כל אגיע למחסום ואז כבר נראה איך לעקוף אותו. חיכיתי לאוטובוס מבית-ליד לשבי שומרון, הוא עבר אבל לא עצר כי הוא היה מלא. ראתה אותי שם איזו אשה וראתה שאני מבואס מזה אז היא אמרה לי "עוד מעט חבר שלי מגיע, אנחנו נוסעים לכיוון אז ניקח אותך". במקרה הם היו עיתונאים אז בעזרת התעודה שלהם הם הכניסו אותי דרך כל המחסומים עד שבי שומרון.

מצאתי לי קבוצה של כמה בחורים שתכננו להגיע לחומש והצטרפתי אליהם. הדרך משבי שומרון לחומש הייתה כמה קילומטרים והיינו צריכים לחכות ללילה וללכת בדרכים עקלקלות כי השטח היה מלא חיילים שתפסו את כל מי שניסה להגיע לחומש. התחלנו במסע תוך שאנחנו מתחמקים מטרקטורוני שטח ומסווים את עצמנו מפרוז'קטורים ומפצצות תאורה, עד שהגענו לתחילת העלייה לחומש, שם כבר כמעט השיגו אותנו הטרקטורונים. נשארו לנו שתי ברירות - או להיתפס ולא להיכנס לחומש, או להיכנס לבורקה (כפר עויין מאד שהצבא לא נכנס אליו) ודרכו להגיע לחומש, בחרנו את האופציה השנייה והטרקטורונים הפסיקו לרדוף אחרנו. במטעים שלפני הכפר איבדתי את הקבוצה, נשארתי לבד והתלבטתי אם להמשיך או לחזור לטרקטורונים. אמרתי לקב"ה "ריבונו של עולם, אני עושה את זה למענך ולמען הארץ שציווית אותנו לכבוש וליישב אותה, בבקשה תשמור עליי בדרך", אמרתי שוב תפילת הדרך ונכנסתי. לקח לי חצי שעה לחצות את הכפר בין הבתים והבניינים שהבזקי אור מהטלויזיות עוד בקעו מחלקם. בדרך היו כמה סכנות (כלבים שנבחו עליי ומעבר בחצרות ובסימטאות סגורות ללא יכולת מילוט) אבל בסופו של דבר הקב"ה שמר עליי וחציתי את הכפר בשלום ב"ה (ואפילו הספקתי להשאיר כמה מזכרות ). בהתחלה פחדתי אבל מהר מאד נכנסה לי בלב מן הרגשת ביטחון עם ידיעה ברורה שה' משגיח עליי והוא שומר עליי בדרך. 

כשהגעתי למטעים שאחרי הכפר, שהיו די קרובים לגדר של חומש, ראיתי בצמוד לגדר את הקבוצה שלי שנתפסה ע"י ג'יפ צה"לי שפטרל על הגדר. חיכיתי שהוא יעלם ונכנסתי דרך פרצה בגדר וחמקתי פנימה. כשהגעתי בבוקר לחמ"ל שהיה בישוב אמרו לי שמעל 100 איש ניסו להגיע לחומש באותו הלילה בכמה קבוצות ואני היחיד שלא נתפסתי - נס גלוי (לא שזה בסוף שינה משהו  אבל לפחות ניסינו...).

התחושות המיוחדות האלו של המסירות נפש (לא נכנס לדיון אם זה היה נכון או לא) ושל ההרגשה החזקה של ההשגחה והשמירה הפרטיות ליוו אותי עוד הרבה זמן אחרי זה...

*הסיפור של ההשגחה בכניסה לגוש:

בעקבות ההתפקחות שחוויתי בכפר מימון, כשהבנתי שבעצם ההנהגה של ה'מאבק' לא באמת רוצה למנוע את הגירוש (כי בסוף הסאגה של כפר מימון כשעשינו רונדלים מסביב לכפר מבפנים וכולם שרו לחיילים שצרו עלינו מבחוץ "חייל שוטר אני אוהב אותך", הלכתי לרב שהיה בראש התהלוכה ואמרתי לו "למה מחכים? למה לא פורצים החוצה?" והוא אמר לי "לא, לא! מה פתאום לפרוץ?" ואז הוביל את כולם לאוטובוסים שהמשטרה אירגנה כדי לפזר אותם לבתים) - החלטתי שאני נכנס לגוש ויהי מה.

בפעם הראשונה הצלחתי לעבור במחסום בעזרת מס' תעודת זהות שלקחתי בהשאלה מילד תושב הגוש. אחרי חודשיים שהייתי בגוש יצאתי לכמה ימים וחשבתי לעצמי שכמו שנכנסתי פעם שעברה אכנס שוב בחזרה.

אז זהו שלא - הם הקשיחו את הנהלים וכשהגעתי למחסום לא נתנו לי בשום אופן לעבור בלי שאבא שלי יבוא לקחת אותי ויראה להם את תעודת הזהות שלו עם הספח - כמובן שלא מצאתי לי אבא כזה אז העלו אותי לאוטובוס של המשטרה שיחזיר אותי לאשקלון.

ישבתי לי שם ולמדתי גמרא, אחרי כמה זמן ניגש אלי אחד השוטרים ושאל אותי "ילד, מה זה מה שאתה קורא?" הסברתי לו מה זה גמרא ואז הוא וחבר שלו ביקשו שאני אלמד אותם. ישבנו ולמדנו איזה עמוד ואז אחד מה אמר לי "שמע, חבל שתחכה פה סתם. אנחנו נשלח אותך עם זינזנה לאשקלון ואז תוכל להגיע לכאן שוב ותנסה להיכנס". הם שלחו אותי בזינזנה חזרה לאשקלון, בדרך דפקתי לשוטרים על החלון ואמרתי להם "שמעו אני מכפר דרום, למה שסתם תיקחו אותי לאשקלון ואז אני אחזור שוב? תעשו טובה ותכניסו אותי הביתה", הם דיברו ביניהם ובסוף עשו פרסה והכניסו אותי לכפר דרום.

פעם נעצרתי והגישו נגדי כתב אישום עם בקשה לתת לי עונש של 2 וחצי - 3 שנים מאסר.

אחרי הרבה תפילות של חברים מהישיבה ושלי (ושל הרב שלי כמובן) - בסיעתא דשמיא ובעזרת ערמימות לא קטנה הם כמעט התחננו לשחרר אותי אחר 3 חודשים בלבד!!

כולם בכלא היו בשוק, כנ"ל העו"ד, ואמרו שאין לזה הסבר טבעי חוץ מהשגחה פרטית של ה' ושלדוסים האלה יש פרוטקציות אצל השופט האמיתי של העולם.

[נ"ב

מעצבן שמשלמים לעו"ד בעל שם כ"כ הרבה כסף ובסוף אתה צריך להגיד לו מה לעשות, אבל במבט לאחור הכסף הזה היה קנס על הפגנת חוסר האמונה בשכירת השירותים שלו...]

חזקת מאוד.. 

(: 

אותנו יותר מעניין איזה רכב יש לך.. (: 

היה כיף לקרוא.. (: 

זה היה קצת אחרי שחזרתי בתשובה, כשכבר למדתי בישיבה,   היה בחור ששיכנע אותי לבוא איתו להתבודדות

אז התחלתי ללכת מידי פעם להתבודדות בשדה שליד הישיבה, 

והיינו לוקחים איתנו כל אחד כסא פלסטיק כדי שגם נשב שם קצת..

בקיצור.. ערב אחד אנחנו באים ללכת לשדה,  אבל מצאנו רק כסא אחד.   מאיפה נביא את השני? 

הבחור אומר לי: אל תדאג ה' ישלח לנו כסא . ואני כזה... אתה בטוח? מאיפה.. מהשמים?

ראיתי שהוא בטוח בעצמו..  אמרתי טוב נזרום.. אמר ה' ישלח.. נראה מה יהיה..

טוב.. אנחנו מתקרבים לשדה (שכולה חמש דקות מהישיבה)  ואין זכר לכסא... רק כמה מכוניות חונות ואיזה טנדר ממש על הפתח של השדה...

אנחנו מגיעים ממש לפתח של השדה... ואז אנחנו קולטים שיש על הטנדר רהיטים ומישהו ליד מעמיס עוד..

עובר דירה אולי...  

איך שאנחנו מגיעים ממש לידו.. פתאום הוא תופס כיסא פלסטיק מהטנדר, וזורק אותו לכיוון שלנו (וזה היה אחלה כסא... לא שבור)   ואנחנו כזה מבסוטים...ישר לקחנו את הכסא בשמחה.. ואנחנו אומרים לו  תודה אחי איזה גבר אתה.. 

וההוא כזה מסתכל עלינו בהלם      כאילו. מה? אה?  מה עשיתי? מה אתם רוצים?

עדיין לא סיימת?

את זה היית צריכה לרשום פה:

באיזה שלב אתם?? - צעירים מעל עשרים

שאת סחטנית תגובות..  

כח המחשבה משפיע על אנשים הסובבים אותנו,

יש כאלו סיפורים בשפע.. (: 

רעיתי צאן עם חבר ואז בעל החווה הגיע עם הטרקטורון כדי לעשות לנו סיבוב

חבר שלי עלה על הטרקטורון, ואז הוא עשה ובבום ובובם ובםם (כמו של אופנע) ונסע

הכבשים שמעו את זה וברחו לי מעל הצוק.

טיפסתי על צוק בגובה 10 מטר מלא קוצים ויבחושים כדי להציל אותם 

הגעתי למעלה והכל היה קוצים ניסיתי לאגף אותם והצלחתי ליגרום להם להישאר במקום.

הגיע תורי ברקטורון, היה ממש כיף! הוא חולה נפש צריך לשלול לו את הרישיון אבל היה ממש כיף!

ואז כבר היה עוד מעט שקיעה והיינו צריכים להחזיר את הכבשים לחווה, 

היה מפגש דרכים, וזה היה פעם ראשונה של חבר שלי במרעה והוא בטעות ניטב את הכבשים לצוק עוד יותר גבוהה

ואז לא הצלחנו להוריד אותם למטה, אז הוא רץ לחווה כדי לקרוא לעזרה, החווה 10 דקות הליכה בנחת משם,

עבר שעה שלמה והוא עוד לא חזר. 

אני כולי מיואש כבר בטוח שאני אשאר שם בלילה לשמור שהכבשים לא יברחו.

צעקתי לריבונו של עולם     טעעעעאטטעעעעע

ואז אני שומע מתחת לצוק: חסון???? שעה אני מחפש אותך!!!!

במהרה הגיע עוד חבר והחזרנו את הכבשים לחווה 

מזכיר לי את התנ'ך.. (: 

ואז אחד החברה בישיבה שם שדיבר איתי פתאום דופק מבט רציני ואומר. בואנא פשוט גזרו אותך מהתנך ותקעו אותך פה אהה יגזור

נשמע מעניין ! (: 

או חולצות שאח שלי הביא לי מהודו, סנדלי שורש או רדבק כשיורד מבול, ציצית צמר כיפה גדולה ותלתלים 

הייתי בשלב לא פשוט בחיים- היה לי קשה ממש נפשית. הלכתי לטיפול אצל מטפלת שתעשה לי סדר. בפועל לצערי זה פחות עזר ויצאתי מהפגישה פשוט מתייפחת מבכי.

זה היה בשירות לאומי, הייתי רחוקה מהבית והתהלכתי ברחובות מרכז תל אביב, כולי מתייפחת, מבולבלת ועצובה...

ניגשה אלי אישה נחמדה ופשוט נתנה לי חיבוק!

וזה היה כל כך מיוחד, אשכרה הרגשתי כאילו ה' שולח לי משמיים את החיבוק שהייתי צריכה!

מכאן כולנו צריכים ללמוד (את בפרט..) 

כמה מילה טובה חיבוק, יחס מועדף יכול להשפיע על אדם שקשה לו.. 

נראלי משהו כמו שבוע אח"כ, נכנסתי לבי"כ בשירות לאומי להתפלל מנחה והיתה בת שירות שישבה שם ובכתה, (לא הכרתי אותה מעבר לזיהוי בפנים), ובאמת ניגשתי אליה וחיבקתי אותה!

כל כך נכון, צריך ללמוד להעביר הלאה, לתת את מה שאנחנו יכולים לאחרים.

לראות איך אנשים משנים את הפנים שלהם ממילה טובה.

כמו שנאמר- גדול המלבין שיניין לחברו ממאכילו חלב.

וסרטון בונוס:

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בניסן תשע"ו 18:58
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בניסן תשע"ו 18:53
זה סוג של אמירה משמיים מבחינתי.
אבל זה דבר שמתחיל לפני תקופה ומלווה אותי כל הזמן.
לפני תקופה קראתי ספר על בבא סאלי (איך קיבלתי אותו זה השגחה אחרת....)
ופתאום
התעורר רצון מטורף.
להיות אצלו.
אני לרוב לא אחת שמתסובבת להנאתי
בקברי צדיקים
כאן זה
שונה.
אחר.
כשהשם זימן
הצלחתי להגיע (סיעתא לגמרי. עם האוטובוס. והספק שברגע האחרון לא מנע ממני ליסוע)
ו...
תקצר היריעה
וגם פחות שייך לתאר
מאז הדמות שלו "מלווה" אותי
ואני פוגשת כל מיני סיאואציות
שמזכירות אותו.
כל מיני דברים
גם קטנים
(פלאפלייה עם דאבל תמונות - הוא ובבא אלעזר. ....לא שווה?)

שאני צריכה אותם
והוא איכשהוא נכנס.
וכל מיני אנשים שאני רוצה ופוגשת איכשהוא...
ו...
בע"ה
שנזכה. זה דבר מעניין שאפפעם לא היה.
משפיע הרבה טוב בע"ה וברוך ה'.
"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה"- 'ותקבלון... מבחירי צדיקיא"

@מבקש אמונה

הייתי צריכה ללכת לחתונה הבית שלי רחוק והתחבורה דלילה, אני אמורה לחזור מאד מאוחר כשכולם כבר ישנים.

הסתיימה החתונה יצאתי לתחנה ובדיוק האוטובוס עבר , הפסדתי אותו והוא אמור להיות האחרון. התחלתי ללכת לחפש טרמפ ופתאום עובר אוטובוס נוסף לביתי ועוצר לידי (לא בתחנה) אני שמה לב שזה אותו נהג מהלוך, אומרת לו תודה ובאה להתישב ואז אני רואה שברווח בין שתי המושבים נמצא המפתח של הבית שלי שנפל בהלוך ואפילו לא שמתי לב!

ולכשארצה להגיב בעתיד ככל הנראה אחליף את הניק

נ.ב

תהיתי מי יהיה הראשון לשים לב..                              

כי רשמתי זאת בעבר.

בגדול - לפני שנה הייתי בן חיים למוות, האמנתי שאני יצא מזה , ע"י אמונה ובטחון,

ותוך כמה ימים מועטים חזרתי לעצמי. 

כולם  אומרים שאני נס מהלך.. 

ואני יודע שהכל בזכות האמונה.. 

(: 

אנשים טובים שישמחו לחפש לך בהיסטוריה כאן.. 

תני להם כמה דק' ... 

(: 

נוסטלגיה, 

תודה.

(: 

כיום עבר שנה. 

ואני ב"ה בריא לחלוטין !! 

כמה שה' אוהב אותי אני גם אוהב אותו. 

הכל אמונה, תפרסמי את הסיפור הזה לחיזוק.. (: 

מוזיקה באוזניות. (עדיף מרגיעה כדי שתצליחו להתרכז בסיפור)..

קיצור הסיפור שלי הוא כזה..

צהריים. השעה ארבע, אני בטרמפיאדה מוכרת בארץ, עת אני חוזרת מיום לימודים ארוך לבייתי שנמצא באחלה חור. 

מפה לשם, בשעה טובה ובסייעתא דשמייא,  הגייע הטרמפ המיוחל לעבר היישוב בו אני גרה.

נוסעים, נוסעים. נחמד. אני ישבתי מקדימה, ממש ליד הנהגת. והייתי עסוקה בפלאפון (כנראה ראיתי מה חדש בפורום).

7 דקות נסיעה עוברות, ואני כאמור בפלא. 

ולפתעעע...

אני שומעת בוםם!! טראחח! מה קרה?!

משו חזק ועוצמתי (עד היום 30% נכות באוזן שמאל..).

מישירה עיני למול ידי, ורואה דם נוזל.

חששתי שזה אולי מעיד על מכות יבשות, פנימיות.

הייתי בסטרס משוגע. (כיאה למרוקאית אמיתית..)

אני מישירה עיניי למולי ורואה, לא פחות ולא יותר שמשה קדמית מנופצת. אבל מה מנופצת. 

וממנה ניכרת בליטה רצינית של אבן על השמשה. בדיוק מול הראש שלי.

כל האוטו התמלא רסיסי זכוכית, על הרגליים שלי, על החצאית, על המושב. 

רגעי פחד ולחץ אמיתיים. 

בקיצור, הבני מיעוטים האלה, יימח שמם וייאבד זכרם, זרקו עלינו אבן, אכבר אבן. סלע.

וכיוונו אותה בדיוק לראש שלי.

לשמחתי, ולמרבה הנס, הרכב היה ממוגן כך שהאבן, יותר נכון הסלע לא יכלה לחדור לשימשה. ומה שנשאר זה שרק הרסיסים פגעו בי ולא האבן.

ישתבח שמו יצאנו כולנו בנס. 

"על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותייך שבכל עת".

שכולנו נתחזק ביחד,

בעצם יש לך קטע כזה לא לשתף, נכון? ! 

(אני זוכרת שתהיתי לעצמי לאן נעלמת, ופתאום חזרת עם הסיפור...)

תודה לאבא שבשמיים... (: 

נס אמיתי! ה' אוהב אותך..

בזכות השמחה שלך..

האופנועים האלה סכנת נפשות..

* אתה עוד נוהג על אחד כזה מאז?!

סתם מעניין כזה..=)

אני רואה את מה שרשמתי לפני שנה כמעט וגם אני מתחזק, 

זה ממש מדהים! 

לא. רק בגלל שזה מסוכן. 

לא בגלל שאני מפחד או משהו.

מה שבטוח כל אופנוע שעוקף אותי בשוליים מדליק אותי מחדש.. (:  

סחטיין! על הגישה..  

היא מבוגרת בת כמעט שמונים אבל חיה לבד בבית (ב"ה מבשלת ומנקה לבד, סבא התגרש ממנה לפני הרבה שנים) והיום יצאה מהמקלחת והמים קצת יצאו החוצה ובנוסף היה לה שם שטיח חדש שקנתה לה דודתי (הבת שלה) והשטיח הזה גם מחליק קצת והיא יצאה מהמקלחת והחליקה ואם לא היה לה קיר קטן להחזיק בו אז הייתה שוברת את כל הצלעות שלה.. השגחה ממש

ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלוקים

המסר המאוד חזק מהכותרת והתוכן הוא שהאמונה נבנית על ספורי השגחה.
אז זה מסר מאוד שגוי כי לא בונים אמונה על ספורי השגחה.
בונים אמונה על הימצאות ה' בכל דבר בחיים. (גדולת שלמות אין סוף)
ויש ספור מאוד טוב, אבל לא חושב שזה המקום..

כבר אחרי חצות היום , הכל נקי מוכן לפסח.

נסעתי לחג והגעתי לבית ההורים אך הם לא היו בבית ולא היה עלי מפתח

התחלתי בכל זאת לחפש באוטו מפתח

ו...

במקום מפתח

גיליתי חטיף גרנולה חמץ גמור בתא ברכב

--------------

בימים האחרונים, השבוע, היתה בעיה בכרטיס אשראי, פתאום הפסיק לתפקד

היתה לי נסיעה עם מרחק שידעתי שלא יספיק דלק, ומזומן כמעט ולא היה,

ובנק שאפשר להוציא בלי הכרטיס רחוק ממני.

חשבתי שאסתדר איכשהו

אספתי בן משפחה בדרך, ואמא שלו, שממש לא ציפיתי, וכמובן לא בקשתי, בלי קשר לדלק, נתנה לי 200 שח...

אבל באמת כל יום אני רואה השגחה פרטית. אין לי סיפור אחד גדול, יש לי הרבה סיפורים קטנים..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.