קראתי את כל התגובות, אני כותבת רק בגלל שבאמת לא ראיתי דעה כזו של בת.
אצלנו במדרשה, יש רב (שהוא גם ר״מ), שמדבר איתנו על הנושא הזה.
הבנות במדרשה דוסיות תמימות, והוא לא מפחד לבוא ולפתוח איתנו את הנושא הזה באופן ראוי ביותר, צנוע ומכובד.
הוא באמת מנסה ״להוציא אותנו מהסרט״.
הוא אמר לנו הרבה דברים בנושא, כמה שיעורים, ובמיוחד הדגיש שאחוז הבנים שמתמודדים עם זה הוא בערך 90%. (נראה לי אפילו אמר 95...).
הבנות היו מופתעות, והיו מתנגדות לדבר על הנושא הזה ולהציג את זה ככה, אבל הרב הזה הסביר את הנושא בצורה טובה שהבנות יוכלו לשמוע ולא לפחד להתמודד.
לי אישית, אם היה מצב שבן זוגי היה משתף אותי בהתמודדות הזאת, הייתי מבקשת שיגיד לי בדיוק מה הוא מצפה ממני לעשות. הכוונה- הוא סתם משתף ורוצה אוזן קשבת? הוא רוצה תמיכה נפשית? הוא רוצה תמיכה פרקטית? הוא רוצה לשתף בשביל להרגיש יותר חיבור בינינו?. רק שאני אבין מאיפה זה נובע. אבל אני חושבת שלא הייתי נרתעת, והייתי כן מנסה להיות שם בשבילו.
יש פה 2 דברים שאני מציגה-
1. פה בפורום זה קשה להציג את ההתמודדות הזאת לבנות.
מי שיכול לעשות את זה טוב זה רבנים שיש להם קשר והשפעה על בנות.
שווה להפיץ את המודעות יותר בקרב ביינישים שידברו עם הרבנים שלהם שיפיצו הלאה.
אם הרבנים מתנגדים?, זה כבר יותר מסובך וכדאי לחפש את אלה שכן מוכנים להתמודד (יש כאלה).
2. זה כן משהו אישי.
זה כן משהו שהרוב מתמודדים איתו. אבל הצורה של ההתמודדות היא אישית.
הנה, כמוני, יש עוד בנות שיהיו מוכנות להתמודד עם זה בקשר (כאשר לקשר יש בסיס טוב ועמוק).
אבל גם יש בנות שמעדיפות לא להתמודד - וזו צורת ההתמודדות שלהן.
מקווה שתמצא מישהי שתהיה איתך בכל מצב. הקב״ה בטוח ישלח לך מישהי אמיצה, כי זה מה שאתה מביא מעצמך.