לדעתי פנאטיות זה להחמיר כשלא צריך [על חשבון אחרים/מפני השלום והדברים ארוכים]

נראה לי שלזה כיוון המשורר

אפשר לכבד ולא לחייב חייל דתי בזה.זה הדבר הסביר לעשות..

ב.דבר שני,אין כאן כל החמרה,מן הדין שאסור לשמוע שירת נשים בהופעה חיה,ישנם פוסקים המתירים דרך הרדיו אם לא מכירים אך הזמרת נראת וכו',אפשר לקרוא בפניני הלכה:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

ג.אי אפשר ליישר קו עם מה שאסור בגלל שהוא בצבא,אי אפשר להבין את הגישה שאתה מציעה מבחינה אמונית.

ד.אם אפשר להיות שם ולא לעבור על ההלכה אולי יש דרך ואולי אפשר(אני לא יודע איך באיזו צורה ואם בכלל, אני מגיב רק על מה שנכתב)

או אולי נוהג כמוך....

יש מצבים בחיים שאתה צריך לעשות החלטה בשניות ועשית החלטה. זה בסדר

אני כותב את זה כעקרון בלי קשר מסויים לסיטואציה שפלצור תיאר

מה שנאמר לגבי שאינו מכיר את המראה של הזמרת נאמר בשמיעת שיר דרך הרדיו,מהיכן אפשר להסיק את מה שאת אומרת לגבי הופעה חיה ?

אלא זה היקל מסיבות שונות (שאינן קשורות לשמיעת שירת נשים,אלא מהנזק שעלול להגרם מיציאה כזו) להשאר,הנאה בעל קורחו,כלומר זה לא שמותר לשמוע,אלא זה רק היקל להשאר

אם היית סתם אחד מהקהל- יכולת לצאת או להישאר בצללים, 

דוקא בגלל שאתה אמור לייצג את הדתיים- ראוי לך שלא לשבת (לעמוד?) בשקט, כאשר דורסים את הערכים החשובים לך-להם.

אם אתה נשאר, אתה לא באמת מייצג

(או שאני נאיבית)

אם אתה נראה "ממש דוס", כדבריך, גם לכך יש ערך. חייל "ממש דוס" שמניף דגל - זה יפה, זה אסתטי, זה מרגש, זה ממלא בגאווה...

אתה מתגלח בספירת העומר או שאישרו לך להשתתף בטקס בלי להתגלח?

כי ע"פ החדשות לא מאשרים השנה לחיילים מזוקנים להשתתף בטקסים.

ולשאלתך:

הייתי שואל רב.

כי מצד אחד אין לי בעיה הלכתית עם זה (בלי להסתכל ובלי להינות),

אבל מצד שני יש עניין של מראית עין ומתן לגיטימציה לכפיית חיילים דתיים אחרים.

כלומר נניח שגם אם הוא עומד לידה על הבמה והיא שרה לה טריללילילי (בעצב עמוק, כמובן ) אז הוא ישפיל מבטו וכולם יסתכלו על התופעה, ניחא.

אבל לא להנות? ואם היא שרה מדהים?  איך אפשר אם אני שומעת משהו יפה לא להנות ממנו? איך?

זה כמו שיעמידו אותי על צוק גבוה אל מול נוף מרהיב ויאמרו לי נשמה, אל תהני מהנוף.

אז מה, פתאום אומר וואלה גועל נפש של נוף, טפיי על הנוף הדוחה הזה.. ככה?

חבר'ה ההלכה היא לא סתם מערכת דבילית של חוקים שניתן (ואנחנו מנסים?) לעקוף. היא אמיתית. היא חכמה. היא קדושה.

וכשיש סתירה בין רצון ה' לבין רצון המפקד \ הצבא\ המדינה

יש לנו בחירה אחת, בלבד.

ושום התחכמות לא תעזור פה.

ה' הוא מלך מלכי המלכים ואותו אנחנו עובדים,
לא אף אחד אחר. 

אבל למעשה, בתוך המערכת ההלכתית קיימים כללים שמאפשרים לעשות בסיטואציה X מעשה Y, ואילו בסיטואציה Z מעשה A. אין דבר כזה "אסור לחלל שבת", כי במצבים של פיקוח נפש חובה לחלל שבת. כך ייתכן שלא כל מקרה של בת ששרה יהיה אסור. דווקא מפני שאין זו מערכת דבילית של חוקים ונהגים (בניגוד לנהלים בירוקרטיים, לדוגמה) - אז היא יותר מורכבת מאמירות כמו "כשיש סתירה בין רצון ה' לבין רצון המפקד / הצבא / המדינה". ולכך התייחס @ימ''ל, למיטב הבנתי. 

אז לא הייתה פה שאלה.

מדובר כאן באיך נראה אם לעומת ההלכה, שהיא היא רצון ה' האמיתי.

כשנפסיק לפחד, שנהיה אחד עם אלוקנו ולא נערבב את החילוניות והאיסורים אל תוך עבודת השם ומרחב החיים בכלל, כשנהיה בעצמאות אמיתית - לא נצטרך לשאול עצמנו את השאלות האלו. הכל יהיה מאוד ברור.

סוגיות הלכתיות היו גם לגבי גיוס לצבא הרוסי. לא היתה לנו עצמאות, והמצב היה הרבה פחות מאידיאלי, ובכל זאת נשאלו שאלות ונידונו סוגיות שלהלכה היה מה לומר בהן, והסתפקו במה שיש. אז באסה לנו, במרחב הציבורי יש חילוניות ואיסורים, ולכן עבודת השם חייבת להתחשב בהם, והפסיקות חייבות להתייחס אליהם. כי זו המציאות, וכפי שאת כתבת בעצמך - ההלכה איננה מערכת דבילית, אלא קשורה בטבורהּ למציאות. 

גם הטענה ש"איך ניראה אם" בהכרח איננו שיקול הלכתי איננה בהכרח נכונה (מתירים סמיכה לנשים כדי לעשות להן נחת רוח, לדוגמה. לא בדיוק אותו שיקול, אבל גם אני מניח שאם היית נוטלת חלק בדיון אז היית אומרת 'לעשות נחת רוח לעומת ההלכה' וכו'. אבל את רואה שלפחות יש דעה שסבורה שזה שיקול). 

עבודת השם שאני מכירה לא מתחשבת בחילוניות ולא מנסה לרצות אותה. אלא את אדון העולמים לבדו.

כאמור, ולהבדיל, גם לצבא הצאר התגייסו יהודים, והם באו לשאול שאלות כיצד לעשות את זה וקיבלו תשובות מרבנים, ואף רב לא ביקש לרצות את הצאר, אני מבטיח לך. 

באיסורים. במקום לרצות את ה' 

אתה באמת לא רואה מה הקשר ללרצות?

כי כפי שכתבתי לך, גם את ה'נשים' ביקשו לרצות באמצעות היתר סמיכה על קרבנות שלא לצורך, ובכל זאת זה עבר. השיקול לרצות את המערכת הוא לא כי רוצים לצפצף על דבר ה' כדי לרצות את המערכת, אלא מתוך תפיסה שגם בריצוי המערכת יש ערך במקרים מסוימים (וע"ע מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל, גדול השלום וכן הלאה). 

כתבתי את מה שכתבתי מזווית הלכתית נטו, אין לי סנטימנטים לא לצה"ל ולא לפקודות מפקדיו.

פקודה שנוגדת את ההלכה היא לא שיקול להקל בהלכה לדעתי, אם כבר להיפך (כמו שכתבתי לעייל, שעל אף ההיתר ההלכתי הייתי שוקל להחמיר בכל זאת...).

אני אישית הייתי נבוך במעמד כזה ולא הייתי נהנה מהשירה אלא מחכה לברוח משם, אם זה לא המצב אז זה יהיה אסור הלכתית ולא תהיה בכלל שאלה.

ומובן שאיני מסכים עם @עוד סתם אחד בעניין הזה (כמה מפתיע... ).

ולגבי ההערה שלך "חבר'ה ההלכה היא לא סתם מערכת דבילית של חוקים שניתן (ואנחנו מנסים?) לעקוף" - ההלכה אמנם אינה מערכת דבילית של חוקים ואינה שטחית, יש טעמים לאיסורים וכדי להבין את ההלכה צריך לרדת לעומקה ולא להגיד "שמעתי ש-X אסור אז מי שעושה X עובר על ההלכה ומנסה לעקוף אותה", ההלכה מורכבת ועמוקה ואינה שטחית ולכן יש בה דעות והבנות שונות.

בסופו של דבר גם אתה כותב במפורש שהסיטואציה הנידונה עשויה להוות שיקול לגבי הסוגייה הנידונה. פשוט החלטת שאני הייתי חושב שזה שיקול לקולא (לא כתבתי מה דעתי בנושא, וגם קשה לי לחוות דעה בנושא, וככל הנראה כשלעצמי הייתי משתדל להימנע מהגעה לטקס, משלל שיקולים, בין היתר גם שירת נשים, ובלי קשר ככל הנראה גם הייתי מסרב לקבל את הכבוד להניף את הדגל), ושאתה חושב שזה שיקול לחומרא (שזה קשור כבר לפיסקה האחרונה שכתבת). בסופו של דבר אין בינינו מחלוקת על עצם המנגנון ההלכתי (בהקשר הזה). 

השיקול להחמיר הוא לא הלכתי אלא עניין של שיקול דעת פרקטי, האם להשתתפות שלי יהיו השלכות על אחרים.

ההלכה היא אותה הלכה.

ברור שמבחינה עקרונית ההלכה, מעצם היותה מערכת חוקים פרקטית, מתייחסת למציאות והמציאות משתנה. אבל בהקשר הזה אין הבדל לדעתי בין אם זה היה טקס ליום הזיכרון או ערב שירה (מעבר לשיקול הלא הלכתי הנוסף של התרבות שמייצג ערב כזה).

שזה כבר סתם הופך להיפכא מסתברא, וזה לא כ"כ נעים. משהו אומר לי שאם הייתי כותב שזה סתם שיקול פרקטי לחומרא היית אומר לי שאני בכלל לא מבין, ושמדובר בשיקול פנים-הלכתי. 

ובכל אופן, שוב גם אתה כותב שעל עצם המנגנון ההלכתי אין בינינו מחלוקת, רק על השאלה האם בסוגיות הקשורות למדיניות ביחס למדינה קיימים שיקולים כאלו שמשפיעים על המערכת ההלכתית וכיצד. 

זה לא נכון. אישית (או יותר נכון וירטואלית) אני דווקא די מחבב אותך. ואפילו מסכים עם הגישה שלך בהרבה עניינים.

גם בעניין הזה של הדינמיות ההלכתית אני מסכים עקרונית, רק לא בהקשר הזה.

וגם לגבי סוגיות הקשורות למדיניות ביחס למדינה זה לא גורף, התייחסתי בהקשר לשאלה הזאת בלבד.

תגיד למפקד שלך שהוא לא יכול להכריח אותך להיכנס למועדון חשפנות.

מישהו (לא דתי) סיפר לי לא מזמן שהוא היה בבית חב"ד במזרח ואחת המטיילות נעמדה במרכז החדר עם הגיטרה והתחילה לשיר.. השליח והשליחה בדיוק לא היו במקום והבחורים שם נכנסו לדילמה מה לעשות עד שאחד מהם ביקש ממנה להפסיק כי זה נוגד את ההלכה. 

הבחורה נפגעה והתלוננה אז הבחור שסיפר לי את זה ניגש אליה ואמר לה שזה מקום דתי שמנוהל ע"פ הלכה ואלו החוקים של ההלכה, בדיוק כמו שלא היית מתפשטת על עמוד פה באמצע החדר ככה אל תשירי בפני קהל גברי, כי ע"פ הלכה- שניהם ערווה. 

אבל שניהם על אותו ציר של חשיפת צדדים אישיים עד אינטימיים.

אוסיף בנימה אישית שאני אמנם משתדל שלא לשמוע שירת נשים מוקלטת להנאתי, אבל אני כן מוכן בדרך כלל לשמוע קטעי שירה מוקלטת פעם אחת, למשל באתרי יצירה כדי להביע דעה טכנית, או כשמדובר בשירים קלאסיים שאני רוצה להכיר. רציתי לומר, בכל מקרה, שלפני כמה חודשים נתקלתי ביצירה שכזאת, דווקא טובה וראויה מבחינה ערכית, אבל בעקבות הביצוע ההוא הבנתי היטב היטב למה חז"ל הרחיקו משירת נשים. השירה היתה יפה ומושכת באופן שכבר לא נעים, ובמיוחד כשאני יודע שמדובר באישה נשואה, ולמרות שאני לא מכיר אותה, ושזאת הקלטה. בעקבות המקרה הזה לקחתי כמה צעדים נוספים אחורה.

הוא אמר שהוא לא מזוהה עם הדגל ומה שהדגל מסמל והוא לא מוכן לזה. 

קיבל כמה שעות ביציאה...

@פלצור

@פלצור, מה באמת?

די נו. אנחנו בעד היפה והקדוש, ימ"ל...

יש מצב שזה יעזור.

לעבור למצב שולחן עבודה (תצוגה כמו של מחשב) ואז יש את כל האפשרויות שיש במחשב כמו קישורים וסמיילים וכו'.

זה לא אמור להיות קשור לתיוגים אבל אולי בכל זאת זה יעזור.

(זה אפשרי רק למי שגולש דרך הדפדפן ולא דרך האפליקציה) 

אם כן אז הוא הצליח

שמי שעושה נגדו רעש יכבד אם הוא יסביר לו בעדינות ובכבוד. (והדוגמאות רבות, לצערי..)

אבל אין צורך לפתוח על זה דיון.

נו נו

בהקשר הנוכחי של השרשור זה גדול..

התרבות הנוצרית חדרה אלינו חזק.

ואין לנו עניין להגחיך חלילה את הרב קוק... אז אנחנו נשארים עם הביטוי המקורי כמו שהוא.

כשאני משתמשת בביטוי הזה, ברור גם לי וגם למאזין שלי מה דעתי האמתית על סוג הצדקות של האפיפיור.

לא מדובר על הופעה חיה בכלל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

כדי להגיד לדתי לנהוג נגד אמונתו

הצבא כן!!!

מה עושים עכשיו?!

לפחות באדישות (המראה זילזול חמור) לערכיהם של החילם הדתיים - זה שזה לא פוגעני בעני חלק מהאנשים כאן זה מסביר למה הצבא אף פעם לא מתייחס לדלי"ם ברצינות

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

ב.אלו שאומרים שזה "סתם שטויות" וכו' צריכים לעשות חושבים איפה הם נמצאים שהם מרשים לעצמם לגזול את זכות הדיבור מההלכה ולהכריע במקומה.

אז סתם היה לי חבל על הנצלו"ש

לא מצד האיסור אלה מצד ה"חינוך" של המערכת

כשאתה משועבד (גם אם למען מטרה ראויה) למערכת שלא אכפת לה מהדת - אתה חייב להיות פנאט באופן מיותר

ויוצא עילג בתנ"ך ובאנגלית 

הבחור מגיש תוכנית על יהדות כבר מעל שנה בערוץ 20. זה שהוא לא אבשלום קור זה משהו אחר...

הוא, למיטב ידיעתי, לא מגדיר את עצמו כאדם דתי. 

כדתי. 
ילדיו בהחלט למדו במוסדות לימוד דתיים.

במקרה הוא בערך חבר של המשפחה המורחבת שלי. 

זה לא אומר שהוא לא שומר מצוות ברמה כזו או אחרת, ולא אומר שהוא לא תותח יותר מרובנו בתחום התנ"ך וכו' - אבל לפחות לפי מה שאני יודע הוא לא מגדיר את עצמו כדתי, ואני אומנם לא מתחייב אבל לדעתי ראיתי אותו לפחות כמה פעמים ללא כיפה לראשו (ולא בסיטואציות שאפשר להגיד שזה רגעי בגלל רוח וכו' ) ככה שיש לי יסוד להגיד מה שאמרתי, במחילה.

זה לא כדי להטיל בו דופי אלא כמו שכתב מרדכי, רק לדייק בנתונים...

ונראה לעין מי שרואה אותו (למשל, זה שאינו הולך עם כיפה) - ככה שאין כאן גילוי מיוחד או ללגלג על אדם - להיפך, אמרתי, על אף שאינו מגדיר עצמו כדתי לגמרי, והוא גלוי ראש לא פעם - למרות זאת, הוא מוערך מאוד ויכול להביס רבים מאוד מאיתנו בידיעותיו התורניות.

וכל מה שנכתב היה בסך הכל כדי להעמיד דברים על דיוקם לאחר שנאמר מה שנאמר על גיא זו-ארץ, שאינו דתי ואינו לובש כיפה ביומיום, היה חשוב לי להזכיר שגם המנחה הקודם בערך באותו מעמד של זו-ארץ, כך שהשינוי במחינה "דית" לא באמת כזה משמעותי (מבחינה ערכית/משהו אחר - ייתכן...)

תשאל את הרב שלך

תחליט לפי מה יעשה קידוש השם יותר

ממה שאני יודעת יש הרבה דעות למה זאת ערווה בשירת נשים, ושירים של יום הזיכרון לא נחשבים לכאלה. משום מה בשנים האחרונות זה הפך למקובל להילחם בזה, מה שפעם לא היו מייחסים כל כך חשיבות. 

וגם עכשיו יש טקסים שתראה רבנים שיושבים ומקשיבים לשירת נשים

בדיוק כמו הנחת תפילין לנשים

וגידול חזירים בא''י לעומת ארנבות

לקחו משהו שולי יחסית והפכו אותו למלחמת קודש

שדרך אגב לדעתי רק גורמת ליותר ריחוק בין חילונים לדתיים ומציירת את הדתיים כאיזה פנאטים פרימיטיבים שונאי נשים

שנועד להוציא לעז על הדתיים כדי למתן את כוחם

וכי שציינת לצערינו הוא השיג את מטרתו

ב.זה לא יחס אובייקטיבי טבעי,כך התקשורת הציגה את זה,ואם רצתה ולא היו גם חילונים ומסורתיים רבים השומרים כשרות לדוגמא,אז הם היו יכולים להציג גם את שמירת הכשרות או כל נושא בעולם בצורה כזו.

כדאי שלא להתפתות ולחשוב שמדובר ביחס אובייקטיבי טבעי,זה כחה של התקשורת לטוב ולרע.

בנוגע לתקשורת בארץ בעיקר לרע, בצורת לבוש של עידוד מסרים אלטרנטיביים, הצגה מגמתית של נושאים הקשורים ליהדות וללאומיות, והסתה סלקטיבית.במידה רבה מדובר בתעמולה מתמשכת של עידוד השקפת עולם צרה ומסויימת.

לצערנו..

בדרך כלל, לא כופים על אדם דתי איסורים, לא קלים ולא חמורים. 

אנחנו במדינה דמוקרטית וחופשית, כך שיש חופש לאזרחים, וגם חופש הדת הוא עיקרון במדינה.

גם בצבא, שמטבעו הוא מסגרת שהאדם פחות חופשי בה לפעול כרצונו, יש ניסיון ללכת לקראת החייל הדתי.

בנושא של שירת נשים, נוצרת בעיה של כפייה על חיילים דתיים.

יש להעיר, שזו התנגשות מיותרת לגמרי, תפקידו של הצבא להגן על בטחון המדינה ואזרחיה, והמשימה הזו לא תפגע כהוא זה אם יאפשרו לכל מי שרוצה לא לשמוע שירת נשים.

היו כמה דוסים שהחליטו להמנע מזה (בלי הפגנה) והצבא הפך את לגיהד 

מרגע שהצבא החליט לריב על (ולהפוך את זה לשאלת דיברי הרב ודיברי התלמיד - למי שומעים) הוא לא הותיר בררה הלכתית אלה להפוך את זה לעניין עקרוני (לפי חלק מהפוסקים אפילו פיקוח נפש)

השאלה היא לא שירת נשים כן או לא. אלה ציות לפקודה שהמפקד יודע שהיא בעייתית או עמידה על עקרונות הדת מחוץ לבית המדרש

שהאיסור הוא משום מעשה בשהיה

[בדיוק כמו נעליים ממוסמרות בשבת]

=>לפחות לפי הגמרא אין האיסור על החזיר

אלא על מה שמסמל [עובדה שלפני כן היה אפשר ]

שהפך את החזיר לסמל ולא את הארנבת

ד''א לדעתי בגלל ששירת נשים זה סמל

דינה כחזיר [ממש לא בכל המובנים] לאסור

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.