לדעתי פנאטיות זה להחמיר כשלא צריך [על חשבון אחרים/מפני השלום והדברים ארוכים]

נראה לי שלזה כיוון המשורר

אפשר לכבד ולא לחייב חייל דתי בזה.זה הדבר הסביר לעשות..

ב.דבר שני,אין כאן כל החמרה,מן הדין שאסור לשמוע שירת נשים בהופעה חיה,ישנם פוסקים המתירים דרך הרדיו אם לא מכירים אך הזמרת נראת וכו',אפשר לקרוא בפניני הלכה:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

ג.אי אפשר ליישר קו עם מה שאסור בגלל שהוא בצבא,אי אפשר להבין את הגישה שאתה מציעה מבחינה אמונית.

ד.אם אפשר להיות שם ולא לעבור על ההלכה אולי יש דרך ואולי אפשר(אני לא יודע איך באיזו צורה ואם בכלל, אני מגיב רק על מה שנכתב)

או אולי נוהג כמוך....

יש מצבים בחיים שאתה צריך לעשות החלטה בשניות ועשית החלטה. זה בסדר

אני כותב את זה כעקרון בלי קשר מסויים לסיטואציה שפלצור תיאר

מה שנאמר לגבי שאינו מכיר את המראה של הזמרת נאמר בשמיעת שיר דרך הרדיו,מהיכן אפשר להסיק את מה שאת אומרת לגבי הופעה חיה ?

אלא זה היקל מסיבות שונות (שאינן קשורות לשמיעת שירת נשים,אלא מהנזק שעלול להגרם מיציאה כזו) להשאר,הנאה בעל קורחו,כלומר זה לא שמותר לשמוע,אלא זה רק היקל להשאר

אם היית סתם אחד מהקהל- יכולת לצאת או להישאר בצללים, 

דוקא בגלל שאתה אמור לייצג את הדתיים- ראוי לך שלא לשבת (לעמוד?) בשקט, כאשר דורסים את הערכים החשובים לך-להם.

אם אתה נשאר, אתה לא באמת מייצג

(או שאני נאיבית)

אם אתה נראה "ממש דוס", כדבריך, גם לכך יש ערך. חייל "ממש דוס" שמניף דגל - זה יפה, זה אסתטי, זה מרגש, זה ממלא בגאווה...

אתה מתגלח בספירת העומר או שאישרו לך להשתתף בטקס בלי להתגלח?

כי ע"פ החדשות לא מאשרים השנה לחיילים מזוקנים להשתתף בטקסים.

ולשאלתך:

הייתי שואל רב.

כי מצד אחד אין לי בעיה הלכתית עם זה (בלי להסתכל ובלי להינות),

אבל מצד שני יש עניין של מראית עין ומתן לגיטימציה לכפיית חיילים דתיים אחרים.

כלומר נניח שגם אם הוא עומד לידה על הבמה והיא שרה לה טריללילילי (בעצב עמוק, כמובן ) אז הוא ישפיל מבטו וכולם יסתכלו על התופעה, ניחא.

אבל לא להנות? ואם היא שרה מדהים?  איך אפשר אם אני שומעת משהו יפה לא להנות ממנו? איך?

זה כמו שיעמידו אותי על צוק גבוה אל מול נוף מרהיב ויאמרו לי נשמה, אל תהני מהנוף.

אז מה, פתאום אומר וואלה גועל נפש של נוף, טפיי על הנוף הדוחה הזה.. ככה?

חבר'ה ההלכה היא לא סתם מערכת דבילית של חוקים שניתן (ואנחנו מנסים?) לעקוף. היא אמיתית. היא חכמה. היא קדושה.

וכשיש סתירה בין רצון ה' לבין רצון המפקד \ הצבא\ המדינה

יש לנו בחירה אחת, בלבד.

ושום התחכמות לא תעזור פה.

ה' הוא מלך מלכי המלכים ואותו אנחנו עובדים,
לא אף אחד אחר. 

אבל למעשה, בתוך המערכת ההלכתית קיימים כללים שמאפשרים לעשות בסיטואציה X מעשה Y, ואילו בסיטואציה Z מעשה A. אין דבר כזה "אסור לחלל שבת", כי במצבים של פיקוח נפש חובה לחלל שבת. כך ייתכן שלא כל מקרה של בת ששרה יהיה אסור. דווקא מפני שאין זו מערכת דבילית של חוקים ונהגים (בניגוד לנהלים בירוקרטיים, לדוגמה) - אז היא יותר מורכבת מאמירות כמו "כשיש סתירה בין רצון ה' לבין רצון המפקד / הצבא / המדינה". ולכך התייחס @ימ''ל, למיטב הבנתי. 

אז לא הייתה פה שאלה.

מדובר כאן באיך נראה אם לעומת ההלכה, שהיא היא רצון ה' האמיתי.

כשנפסיק לפחד, שנהיה אחד עם אלוקנו ולא נערבב את החילוניות והאיסורים אל תוך עבודת השם ומרחב החיים בכלל, כשנהיה בעצמאות אמיתית - לא נצטרך לשאול עצמנו את השאלות האלו. הכל יהיה מאוד ברור.

סוגיות הלכתיות היו גם לגבי גיוס לצבא הרוסי. לא היתה לנו עצמאות, והמצב היה הרבה פחות מאידיאלי, ובכל זאת נשאלו שאלות ונידונו סוגיות שלהלכה היה מה לומר בהן, והסתפקו במה שיש. אז באסה לנו, במרחב הציבורי יש חילוניות ואיסורים, ולכן עבודת השם חייבת להתחשב בהם, והפסיקות חייבות להתייחס אליהם. כי זו המציאות, וכפי שאת כתבת בעצמך - ההלכה איננה מערכת דבילית, אלא קשורה בטבורהּ למציאות. 

גם הטענה ש"איך ניראה אם" בהכרח איננו שיקול הלכתי איננה בהכרח נכונה (מתירים סמיכה לנשים כדי לעשות להן נחת רוח, לדוגמה. לא בדיוק אותו שיקול, אבל גם אני מניח שאם היית נוטלת חלק בדיון אז היית אומרת 'לעשות נחת רוח לעומת ההלכה' וכו'. אבל את רואה שלפחות יש דעה שסבורה שזה שיקול). 

עבודת השם שאני מכירה לא מתחשבת בחילוניות ולא מנסה לרצות אותה. אלא את אדון העולמים לבדו.

כאמור, ולהבדיל, גם לצבא הצאר התגייסו יהודים, והם באו לשאול שאלות כיצד לעשות את זה וקיבלו תשובות מרבנים, ואף רב לא ביקש לרצות את הצאר, אני מבטיח לך. 

באיסורים. במקום לרצות את ה' 

אתה באמת לא רואה מה הקשר ללרצות?

כי כפי שכתבתי לך, גם את ה'נשים' ביקשו לרצות באמצעות היתר סמיכה על קרבנות שלא לצורך, ובכל זאת זה עבר. השיקול לרצות את המערכת הוא לא כי רוצים לצפצף על דבר ה' כדי לרצות את המערכת, אלא מתוך תפיסה שגם בריצוי המערכת יש ערך במקרים מסוימים (וע"ע מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל, גדול השלום וכן הלאה). 

כתבתי את מה שכתבתי מזווית הלכתית נטו, אין לי סנטימנטים לא לצה"ל ולא לפקודות מפקדיו.

פקודה שנוגדת את ההלכה היא לא שיקול להקל בהלכה לדעתי, אם כבר להיפך (כמו שכתבתי לעייל, שעל אף ההיתר ההלכתי הייתי שוקל להחמיר בכל זאת...).

אני אישית הייתי נבוך במעמד כזה ולא הייתי נהנה מהשירה אלא מחכה לברוח משם, אם זה לא המצב אז זה יהיה אסור הלכתית ולא תהיה בכלל שאלה.

ומובן שאיני מסכים עם @עוד סתם אחד בעניין הזה (כמה מפתיע... ).

ולגבי ההערה שלך "חבר'ה ההלכה היא לא סתם מערכת דבילית של חוקים שניתן (ואנחנו מנסים?) לעקוף" - ההלכה אמנם אינה מערכת דבילית של חוקים ואינה שטחית, יש טעמים לאיסורים וכדי להבין את ההלכה צריך לרדת לעומקה ולא להגיד "שמעתי ש-X אסור אז מי שעושה X עובר על ההלכה ומנסה לעקוף אותה", ההלכה מורכבת ועמוקה ואינה שטחית ולכן יש בה דעות והבנות שונות.

בסופו של דבר גם אתה כותב במפורש שהסיטואציה הנידונה עשויה להוות שיקול לגבי הסוגייה הנידונה. פשוט החלטת שאני הייתי חושב שזה שיקול לקולא (לא כתבתי מה דעתי בנושא, וגם קשה לי לחוות דעה בנושא, וככל הנראה כשלעצמי הייתי משתדל להימנע מהגעה לטקס, משלל שיקולים, בין היתר גם שירת נשים, ובלי קשר ככל הנראה גם הייתי מסרב לקבל את הכבוד להניף את הדגל), ושאתה חושב שזה שיקול לחומרא (שזה קשור כבר לפיסקה האחרונה שכתבת). בסופו של דבר אין בינינו מחלוקת על עצם המנגנון ההלכתי (בהקשר הזה). 

השיקול להחמיר הוא לא הלכתי אלא עניין של שיקול דעת פרקטי, האם להשתתפות שלי יהיו השלכות על אחרים.

ההלכה היא אותה הלכה.

ברור שמבחינה עקרונית ההלכה, מעצם היותה מערכת חוקים פרקטית, מתייחסת למציאות והמציאות משתנה. אבל בהקשר הזה אין הבדל לדעתי בין אם זה היה טקס ליום הזיכרון או ערב שירה (מעבר לשיקול הלא הלכתי הנוסף של התרבות שמייצג ערב כזה).

שזה כבר סתם הופך להיפכא מסתברא, וזה לא כ"כ נעים. משהו אומר לי שאם הייתי כותב שזה סתם שיקול פרקטי לחומרא היית אומר לי שאני בכלל לא מבין, ושמדובר בשיקול פנים-הלכתי. 

ובכל אופן, שוב גם אתה כותב שעל עצם המנגנון ההלכתי אין בינינו מחלוקת, רק על השאלה האם בסוגיות הקשורות למדיניות ביחס למדינה קיימים שיקולים כאלו שמשפיעים על המערכת ההלכתית וכיצד. 

זה לא נכון. אישית (או יותר נכון וירטואלית) אני דווקא די מחבב אותך. ואפילו מסכים עם הגישה שלך בהרבה עניינים.

גם בעניין הזה של הדינמיות ההלכתית אני מסכים עקרונית, רק לא בהקשר הזה.

וגם לגבי סוגיות הקשורות למדיניות ביחס למדינה זה לא גורף, התייחסתי בהקשר לשאלה הזאת בלבד.

תגיד למפקד שלך שהוא לא יכול להכריח אותך להיכנס למועדון חשפנות.

מישהו (לא דתי) סיפר לי לא מזמן שהוא היה בבית חב"ד במזרח ואחת המטיילות נעמדה במרכז החדר עם הגיטרה והתחילה לשיר.. השליח והשליחה בדיוק לא היו במקום והבחורים שם נכנסו לדילמה מה לעשות עד שאחד מהם ביקש ממנה להפסיק כי זה נוגד את ההלכה. 

הבחורה נפגעה והתלוננה אז הבחור שסיפר לי את זה ניגש אליה ואמר לה שזה מקום דתי שמנוהל ע"פ הלכה ואלו החוקים של ההלכה, בדיוק כמו שלא היית מתפשטת על עמוד פה באמצע החדר ככה אל תשירי בפני קהל גברי, כי ע"פ הלכה- שניהם ערווה. 

אבל שניהם על אותו ציר של חשיפת צדדים אישיים עד אינטימיים.

אוסיף בנימה אישית שאני אמנם משתדל שלא לשמוע שירת נשים מוקלטת להנאתי, אבל אני כן מוכן בדרך כלל לשמוע קטעי שירה מוקלטת פעם אחת, למשל באתרי יצירה כדי להביע דעה טכנית, או כשמדובר בשירים קלאסיים שאני רוצה להכיר. רציתי לומר, בכל מקרה, שלפני כמה חודשים נתקלתי ביצירה שכזאת, דווקא טובה וראויה מבחינה ערכית, אבל בעקבות הביצוע ההוא הבנתי היטב היטב למה חז"ל הרחיקו משירת נשים. השירה היתה יפה ומושכת באופן שכבר לא נעים, ובמיוחד כשאני יודע שמדובר באישה נשואה, ולמרות שאני לא מכיר אותה, ושזאת הקלטה. בעקבות המקרה הזה לקחתי כמה צעדים נוספים אחורה.

הוא אמר שהוא לא מזוהה עם הדגל ומה שהדגל מסמל והוא לא מוכן לזה. 

קיבל כמה שעות ביציאה...

@פלצור

@פלצור, מה באמת?

די נו. אנחנו בעד היפה והקדוש, ימ"ל...

יש מצב שזה יעזור.

לעבור למצב שולחן עבודה (תצוגה כמו של מחשב) ואז יש את כל האפשרויות שיש במחשב כמו קישורים וסמיילים וכו'.

זה לא אמור להיות קשור לתיוגים אבל אולי בכל זאת זה יעזור.

(זה אפשרי רק למי שגולש דרך הדפדפן ולא דרך האפליקציה) 

אם כן אז הוא הצליח

שמי שעושה נגדו רעש יכבד אם הוא יסביר לו בעדינות ובכבוד. (והדוגמאות רבות, לצערי..)

אבל אין צורך לפתוח על זה דיון.

נו נו

בהקשר הנוכחי של השרשור זה גדול..

התרבות הנוצרית חדרה אלינו חזק.

ואין לנו עניין להגחיך חלילה את הרב קוק... אז אנחנו נשארים עם הביטוי המקורי כמו שהוא.

כשאני משתמשת בביטוי הזה, ברור גם לי וגם למאזין שלי מה דעתי האמתית על סוג הצדקות של האפיפיור.

לא מדובר על הופעה חיה בכלל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

כדי להגיד לדתי לנהוג נגד אמונתו

הצבא כן!!!

מה עושים עכשיו?!

לפחות באדישות (המראה זילזול חמור) לערכיהם של החילם הדתיים - זה שזה לא פוגעני בעני חלק מהאנשים כאן זה מסביר למה הצבא אף פעם לא מתייחס לדלי"ם ברצינות

http://www.yeshiva.org.il/midrash/1831

ב.אלו שאומרים שזה "סתם שטויות" וכו' צריכים לעשות חושבים איפה הם נמצאים שהם מרשים לעצמם לגזול את זכות הדיבור מההלכה ולהכריע במקומה.

אז סתם היה לי חבל על הנצלו"ש

לא מצד האיסור אלה מצד ה"חינוך" של המערכת

כשאתה משועבד (גם אם למען מטרה ראויה) למערכת שלא אכפת לה מהדת - אתה חייב להיות פנאט באופן מיותר

ויוצא עילג בתנ"ך ובאנגלית 

הבחור מגיש תוכנית על יהדות כבר מעל שנה בערוץ 20. זה שהוא לא אבשלום קור זה משהו אחר...

הוא, למיטב ידיעתי, לא מגדיר את עצמו כאדם דתי. 

כדתי. 
ילדיו בהחלט למדו במוסדות לימוד דתיים.

במקרה הוא בערך חבר של המשפחה המורחבת שלי. 

זה לא אומר שהוא לא שומר מצוות ברמה כזו או אחרת, ולא אומר שהוא לא תותח יותר מרובנו בתחום התנ"ך וכו' - אבל לפחות לפי מה שאני יודע הוא לא מגדיר את עצמו כדתי, ואני אומנם לא מתחייב אבל לדעתי ראיתי אותו לפחות כמה פעמים ללא כיפה לראשו (ולא בסיטואציות שאפשר להגיד שזה רגעי בגלל רוח וכו' ) ככה שיש לי יסוד להגיד מה שאמרתי, במחילה.

זה לא כדי להטיל בו דופי אלא כמו שכתב מרדכי, רק לדייק בנתונים...

ונראה לעין מי שרואה אותו (למשל, זה שאינו הולך עם כיפה) - ככה שאין כאן גילוי מיוחד או ללגלג על אדם - להיפך, אמרתי, על אף שאינו מגדיר עצמו כדתי לגמרי, והוא גלוי ראש לא פעם - למרות זאת, הוא מוערך מאוד ויכול להביס רבים מאוד מאיתנו בידיעותיו התורניות.

וכל מה שנכתב היה בסך הכל כדי להעמיד דברים על דיוקם לאחר שנאמר מה שנאמר על גיא זו-ארץ, שאינו דתי ואינו לובש כיפה ביומיום, היה חשוב לי להזכיר שגם המנחה הקודם בערך באותו מעמד של זו-ארץ, כך שהשינוי במחינה "דית" לא באמת כזה משמעותי (מבחינה ערכית/משהו אחר - ייתכן...)

תשאל את הרב שלך

תחליט לפי מה יעשה קידוש השם יותר

ממה שאני יודעת יש הרבה דעות למה זאת ערווה בשירת נשים, ושירים של יום הזיכרון לא נחשבים לכאלה. משום מה בשנים האחרונות זה הפך למקובל להילחם בזה, מה שפעם לא היו מייחסים כל כך חשיבות. 

וגם עכשיו יש טקסים שתראה רבנים שיושבים ומקשיבים לשירת נשים

בדיוק כמו הנחת תפילין לנשים

וגידול חזירים בא''י לעומת ארנבות

לקחו משהו שולי יחסית והפכו אותו למלחמת קודש

שדרך אגב לדעתי רק גורמת ליותר ריחוק בין חילונים לדתיים ומציירת את הדתיים כאיזה פנאטים פרימיטיבים שונאי נשים

שנועד להוציא לעז על הדתיים כדי למתן את כוחם

וכי שציינת לצערינו הוא השיג את מטרתו

ב.זה לא יחס אובייקטיבי טבעי,כך התקשורת הציגה את זה,ואם רצתה ולא היו גם חילונים ומסורתיים רבים השומרים כשרות לדוגמא,אז הם היו יכולים להציג גם את שמירת הכשרות או כל נושא בעולם בצורה כזו.

כדאי שלא להתפתות ולחשוב שמדובר ביחס אובייקטיבי טבעי,זה כחה של התקשורת לטוב ולרע.

בנוגע לתקשורת בארץ בעיקר לרע, בצורת לבוש של עידוד מסרים אלטרנטיביים, הצגה מגמתית של נושאים הקשורים ליהדות וללאומיות, והסתה סלקטיבית.במידה רבה מדובר בתעמולה מתמשכת של עידוד השקפת עולם צרה ומסויימת.

לצערנו..

בדרך כלל, לא כופים על אדם דתי איסורים, לא קלים ולא חמורים. 

אנחנו במדינה דמוקרטית וחופשית, כך שיש חופש לאזרחים, וגם חופש הדת הוא עיקרון במדינה.

גם בצבא, שמטבעו הוא מסגרת שהאדם פחות חופשי בה לפעול כרצונו, יש ניסיון ללכת לקראת החייל הדתי.

בנושא של שירת נשים, נוצרת בעיה של כפייה על חיילים דתיים.

יש להעיר, שזו התנגשות מיותרת לגמרי, תפקידו של הצבא להגן על בטחון המדינה ואזרחיה, והמשימה הזו לא תפגע כהוא זה אם יאפשרו לכל מי שרוצה לא לשמוע שירת נשים.

היו כמה דוסים שהחליטו להמנע מזה (בלי הפגנה) והצבא הפך את לגיהד 

מרגע שהצבא החליט לריב על (ולהפוך את זה לשאלת דיברי הרב ודיברי התלמיד - למי שומעים) הוא לא הותיר בררה הלכתית אלה להפוך את זה לעניין עקרוני (לפי חלק מהפוסקים אפילו פיקוח נפש)

השאלה היא לא שירת נשים כן או לא. אלה ציות לפקודה שהמפקד יודע שהיא בעייתית או עמידה על עקרונות הדת מחוץ לבית המדרש

שהאיסור הוא משום מעשה בשהיה

[בדיוק כמו נעליים ממוסמרות בשבת]

=>לפחות לפי הגמרא אין האיסור על החזיר

אלא על מה שמסמל [עובדה שלפני כן היה אפשר ]

שהפך את החזיר לסמל ולא את הארנבת

ד''א לדעתי בגלל ששירת נשים זה סמל

דינה כחזיר [ממש לא בכל המובנים] לאסור

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.