יותר כמה דפי גמרא יצא לה ללמוד (עם תוס'!) ואילו מסכתות הספיקה לסיים

רוב הבנים לא מודעים לחילוקים ולהבדלים בין המדרשות,

אלא אם זו נגיד מדרשה ממש פמיניסטית או גבעונית שאז זה עשוי להדליק נורא אדומה אם הבחור לא בכיוון

מי שמסתכל על שיוך,זאת הבעיה.

מי קבע שאדם שלמד במקום מסויים הוא יותר טוב,תורני,וכו'

לפי דעתי,מי שנמצא במקום גבוה בחיים שלו מבחינה אישיותית,ובכלל מבחינת הסתכלות נכונה על הדברים,לא מסתכל על הדברים בצורה הזאת,אלא הוא בודק מה האדם באמת,בלי קשר להיכן או למד ואיך המקום מתיוג.

ויש לי חברים רציניים מאוד (מבחינה תורנית) שכשדיברתי איתם על הנושא הסכימו איתי לחלוטין.

זה עניין של תיוג בעיקר.

תהיי מי שאת,ו"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

צריך לחפש אמת וחיבור למקום,זה הכל (:

או שאולי עדיף שבחורה תקדיש זמן ללימוד חוויתי נשי ולא שכלי גברי

איך להיות אמא, איך להיות 'אם הבנים שמחה', 

איך ליצור זרימה של חום.  

רמה תורנית? מה זה? 

ידע של x גמרות? 

אולי יותר חשוב לפתח את את הצד הנשי. לא את הצד הגברי. 

ממש לא בכל מקום טוחנים דפי גמרא.

פיתחת כאן צד עיוני. 

ומה עם התינוק? הוא צריך תוייספוס? או שהוא צריך חמלה ויכולת הבנה ללא מילים? 

טוב תגידי זה לא סותר מתוך זה אגיע לזה. 

לדעתי: לא. 

עד כמה שזכור לי אמרו 'אשרי יולדתו' על מי שהביאה את התינוק שלה לבית המדרש, לא על מי שהחליפה לו טיטול וטפחה לו על הגב עוד לפני שהוא הספיק לבכות/לעשות גרעפס מחוסר נוחות. אבל זה רק חז"ל, מי ישמע. 

וזאת לא הייתה כוונתי. 

אני מניח שאת שמעת "רפת שכל לכי למטבח" או משהו בסגנון.

ואני רציתי להגיד "מלאת בינה פוטנציאלית פתחי את כשרונך"

שזה שיש שכל זה יפה מאד אבל 

שכל לא יעזור לתינוק ולילד שיצטרכו אמא שיכולה במבט אחד לדעת אם הוא צריך בקבוק 

או להרגיש בבינה יתרה את מצבו גם בלי להיות לידו.

דברים שאם האשה תהיה 'גברית' היא לא תוכל להרגיש אותם כמו 

מישהי שעשתה מאמץ לפתח אותם. 

אני מקצין קצת כדי להעביר את הנקודה:

זה הפרשנות שלך אם אני מבין

גידול ילדים=טמטום=פחות ערך מ'עבודה נורמלית'

בינה=עקרת בית רפת שכל

בקבוק=עיסוק אינפנטילי שצריך להעביר אותו עד שמגיעים לעיסוק האמיתי נניח לשבת וללמוד איתו ביחד דף גמרא

ההמשך יותר מאוחר

זה הנחת יסוד שלך אישית. 

אם את רוצה את זה מוקצן:

אשה שלא תדע לעשות את המדרוג הנכון

דף גמרא מול פיתוח הבינה 

תהיה אמא פחות טובה. 

לתמצת:

לא הובנתי נכון כלל. קבעת קביעות שלא אמרתי. 

נעזוב טכני. זו לא הייתה כוונתי. 

ב'שחור לבן':

אמא שלמדה 'לימודי בינה-נשיים' תהיה אמא פנימית יותר מ'אמא שכל- לימודים גבריים'.

בינה: כישורים נפשיים פנימיים שיש צורך ללמוד להוציא אותם לפועל. 

לא ניהול משק בית, עזבי טכני. 

כמו שהדור הנוכחי מופצץ בסרטונים ומידע ולכן

מאבד יכולות אנושיות: חברתיות וגם מקצועיות

בדיוק כך גם אשה שלמדה גמרא במשך שנה 

ועיסוקה העיקרי לא היה פיתוח הנשיות החווייתית פנימית 

סביר להניח שהזרימה הפנימית שלה אל הילד וממנו 

תהיה פחותה בהשוואה לאחת שכן חוותה. 

תשאלי נשים נשואות:

איפה הרגשת הגשמת ייעוד, נקרא לזה איחוד בין הפנים לחוץ שלך  

בחוויה פנימית שעברת עם הילד

או בחוויה פנימית שעברת אחרי שלמדת דף גמרא? או הרצאה בטכניון? 

או פריצת דרך בחקר הנוטרונים? 

תשאלי גברים נשואים:

מה עדיף

אשה שהיא בסופו של יום גבר בשמלה

או

אשה שהיא אשה 

עם כל הסט כלים הפנימיים המיוחד לה? 

אינני יודע אם כאן זו הסיבה וכנראה זה בעיה שנובעת ממקום אחר

אבל סתם תראי מה הכוונה ב'לימודי אמא' ועד כמה זה קריטי: 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא.

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב.

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. 

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא   לא מה שהתכוונתי. ז"א לא במובן של הורות מול קריירה 

אלא כמו שראית בציטוט

שיש חשיבות בפיתוח צדדים שכרגע לא נראה שמתייחסים אליהם כ"כ. 

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

במידה מסוימת נכון. כותשת. 

אם היא לומדת במשך שנה שכל ולא

תייחסת לצד הפנימי שלה או המינון לרעתו 

אז אפשר להניח שהיכולות שלה יהיו נמוכות יותר. 

ההוכחה : הדמגוגיה לעיל. 

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב. לא כתבתי דבר כזה

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. לא מסכים

ההבדל הוא שאבא זה לא אמא 

עם אבא טכני אפשר לחיות אמא קרה או עם פוטנציאל חום יותר גדול 

זה פגיעה ישירה בנפש הילד הוא ניזון ממנה בחוט תת קרקעי

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

זה היה לצורך העברת הנקודה ולא יצא לי ניסוח מהיר יותר טוב סליחה 

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

אפשר לשאול את זה מאיזה זווית שתרצי.

נסחי ועשי סקר. אם תרצי אני אנסח מחדש. 

אולי אני טועה. 

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

פרשנות שלך.ומוטעית. 

אמהות היא כשרון שלוקח את השכל והרגשפלוס החלק שמחבר ביניהם ויוצר איתו 

חיבור עם הילדים. ועם תלמדי גמרא על חשבון פיתוח ושכלול הכשרון הזה

ההנחה שלי היא שתהיי אמא פחות מהפוטנציאל שגלום בך. 

(עזבי צדדים טכניים) מדובר כאן על הרחבה ושכלול

של הכשרון האמהי. 

יש לך שנה ללמוד. מה תלמדי. זאת השאלה. מה יותר חשוב. 

שניהם. אבל מה יותר. 

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

הכל היה מוקצן ושחור לבן לצורך תמצות הדיון והעברת הנקודה בצורה חדה 

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הבנתי. או חושב שהבנתי. שניתן מזה להקיש על התפיסה שלי. אוקיי. 

בסדר צודקת קצת דמגוגי. אנסח מחדש. 

הכל היה שחור לבן.

תהיי ספורטיבית. 

אין צורך לקלל. 

זה מראה מה התפיסה שלך לגבי מה את עושה כמישהו סה"כ חושב אחרת ממך. 

ואין לזה מקום. 

אתה סה"כ חושב אחרת ממני?

אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך? או שהיא נכתבה לשימוש הפרובוקציה ופגיעה ברגשות הציבור?

אני ממש מתנצלת על השימוש במילה "דבילי" כלפי הסקר שלך. הייתי אומרת שאנחנו פיטים אבל מה שאתה אמרת כ"כ הרבה יותר מעליב שאין בכלל מה להשוות.

אז אתה אומר שאין מה להקיש מהדעות שההודעות שלך מייצגות לתפיסה שלך? מעניין.

"מה התפיסה שלי לגבי מה אני עושה כשמישהו חושב קצת אחרת ממני"? אחי, יש כשל לוגי במשפט. אין תפיסה לגבי מה אני עושה, זו פשוט דרך פעולה. נגיד להשתמש במילה "דבילי" על סקר שהצעת לערוך, שהשאלות בו מעידות על תפיסה כלשהי שאינך אוחז בה על אף שייצגת אותה, זו דרך פעולה שאני נוקטת בה כלפי סקרים שתפיסת העולם בהם מעליבה אותי ממש.

אופס, לא התכוונתי להשתמש במילה "לוגי". 

הסגנון ורוח הדברים כאן הם לא אידיאלים.

אגרסיביות ומוחצנות זה לא אידיאלי. 

לא לגבר ולא לאשה. במיוחד. 

ובמורד הדף יש מישהי שהסגנון שלך גורם לה לא לדבר בחופשיות.

אולי אני טועה. 

תשאלי אותה. 

אם תקראי שוב אני לא קשרתי בין אמהות =טמטום.

וגם לא התייחסת להבנות המוטעות שלך את דבריי. 

"אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך?"

לא הבנת כנראה. 

אתה לא רוצה שיחבבו אותי?..

היא מוחאת לך כפיים מהיציע 

כי נתת פייט ראוי לשייח הבדואי עם האישה במטבח 

וזה פספוס.

את באמת חושבת שאין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית??
כי זה הדבר היחיד נגדו יצאתי.

זה חוסר הבנה טוטאלי 

אני מעולם לא אמרתי דבר כזה

כאילו דיברנו 

כאילו הבנו

בסופו של יום 

אני אמרתי בינה את שמעת אשה קטנה 

אמרתי כשרון  שמעת הקטנה ולכי למטבח 

לא זו הייתה כוונתי 

עייני שם שם

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

אני כבר לא זוכר 

אם זה השיעור המתאים ביותר. 

עברתי עכשיו על ההבנות שלך. 

לא הצלחתי להעביר את ההבנה שלי אלייך.

נתת פרשנות שגויה. ולא התייחסת לתיקונים שלי להבנות שלך באופן גורף.

קורה.

אבל הנושא כולו מביא לי עצבים- אז אני מעדיפה לשתוק ולהסתכל מהצד

וגם אם לא תכניסי מילים לפי...אשמח

לא כל תגובה שלך זה "לצאת"
אבל כשאני מרגישה שמנסים או שיש כזה עניין לקטול את הדיבור
זה מוציא את החשק להגיב. ואז את דעותיי אשמור לעצמי
[את מוזמנת לדפדף כמה שרשורים למצוא את המקבץ על המרשות- שם כתוב בגדול מה שאני חושבת ]
אולי אני טועה אבל זה מה שאני מרגישה.

לענייננו-
אין מצווה לאישה לטחון דפי גמרא ותורה שהיא אקסטרא בשבילה.
יש לה עניין גדול ללמוד את הבסיס ולקיים אותו טוב.
על גבי זה- בבקשה.
אבל לא לבלבל את היוצרות.

וכן. 
@מקיין מגדיר  את מה שאני [בחלקו] מסכימה לו.

סגנון התקפי ומוחץ

יתכן והדבר עצמו הוכחה 

לכך שהם 'קצת גבר'

כי לנצח אנשים או להלחם מלחמות זה תפקיד הגבר 

אבל להיות נשית זה אומר לא להלחם אלא גבורה נשית חכמה 

שאין בה כוח גברי 

המשך אחכ

1.לא

2. לא 

כרגע אין זמן

מה זה הסגנון ההתקפי והמוחץ הזה?!

יצור בלתי נשי שכמוך!

אפילו יש אמירה מפורשת, שאמירת קריאת שמע שחרית וערבית היא קיום של "והגית בו יומם ולילה". 

אין שום עניין ב'טחינת דפי גמרא' לאף אחד. והבסיס של כולם זה ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב. 

יש הבדל בין גברים נלשים

אנלא יודעת אם יש לי כח להסביר לך שוב
כי כולם יצאו עליי פה

אבל יש חילוק ברור בין החיובים
הבסיסיים
לבין האקסטרות.

יש איזה שש מצוות במצטבר שבהן גברים חייבים ונשים פטורות (סוכה, ארבעה מינים, בל תקיף, בל תטמא למתים, תפילין, וראיה). לרובן יש השלכות גם על המצוות שנשים חייבות בהן, כך שגם את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד. 

אני מתפלא איך מישהי שמפגינה ידע כ"כ נרחב (שאני באמת (!) מתרשם ממנו) אומרת שזה מיותר לגמרי. את לא חושבת שזה תרם לך? 

מי שזה מעניין אותו- מוזמן לשמוע.
אני לא אוהבת שעושים הרמות להנחתה. זה הכל.

אבל מה שכתבת כאן ספציפית, אינו נכון.

שהרי מצוות תלמוד תורה, שבה חייב האיש, אינה "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב" בלבד. אלא ללמוד תורה כמיטב יכולתו, מעבר למה שצריך כדי "לעשות" משהו. ומה שנאמר שאפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים "והגית", זה כשאי אפשר יותר. המינימום. אבל לא שע"י כך פטור ממצוות ת"ת. וגידרה של המצוה אינו רק בפסוק זה, שהוא בכלל מספר יהושע.

ולאידך, גם לא נכון מה שבהודעה הבאה ש"את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד". צריכות לדעת את ההלכות. אי אפשר לומר שיש עליהן "חיוב" ללמוד את הסוגיות..

אם "כשאי אפשר יותר" אז יוצאים ידי חובה בק"ש שחרית וערבית - אז סימן שמי שלא יכול יותר אינו מחוייב יותר = הוא פטור.

מלבד זאת - זה בדיוק מה שנקרא להיכנס לדיון...

[ואתה מבין שאם הייתי חושב שיש סתירה, לא הייתי כותב.. אז מה זה, "אתה מבין את הסתירה שכתבת"?...]

הבאת בתור כביכול ראיה לכך שאיש חייב "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיימם" בלבד, כאשה, את זה שיוצא בק"ש שחרית וערבית, כדרשת חז"ל מהפסוק "והגית".

ועל כך אמרתי שאינו נכון. כי איש מחוייב במצוות תלמוד-תורה, מעבר ל"לדעת מה שעליו לעשות" שגם זה צריך - ואשה אינה חייבת בכך. ולכן, הפסוק "והגית" ודרשתו, אינם ראיה ל"השוואה" זו, כי הוא מדובר במחוייבות המינימלית כשלא ניתן יותר. אבל ברגע שיש זמן פנוי יותר - וזה אצל רוב בני האדם - מיד יוצא לפעל ההבדל בין חיוביהם.

וכך אומר ה"אור שמח", שהחיוב על כל איש בלימוד הוא כפי מיטב יכולתו בהתאם לנסיבותיו ויכולתו, כולל קישורו הנפשי לתורה (לא ציטוט מדויק. זה לא "פסיקת הלכה" כאן, כמובן). אכן, חיוב - ומשתנה בחלותו לפי הנסיבות. יש דבר כזה.

ב. זה לא "להיכנס לדיון".. אני התכוונתי שאינני נכנס לדיון הכללי כאן, של הערך של לימוד תורה לנשים. אני חושב שנאמרו לגביו - מהקצת שראיתי - דברים של טעם משני הצדדים, וגם קצת "גלישות", והעדפתי לא להיכנס לכך.

א. אני מכיר את ההסבר הזה לגבי חיוב תלמוד תורה של גבר, ולא השתכנעתי בנכונותו. 

ב. אנחנו חלוקים בדיוק בשאלה לגבי האם אפשר להשליך מכאן על שאלת לימוד תורה לנשים (לדעתך יש איזה מין פטור כוללני כזה; להבנתי, והרבה ראשונים מדברים על כך, הפטור נובע מסיבות הקשורות בפטור שיש לגברים מסוימים מלימוד התורה: או כי פעם הן היו באמת טיפשות, או כי פעם הן היו באמת עסוקות כל היום במלאכות הבית. שני הדברים הללו אינם רלוונטיים בעליל היום). כך שאני מכיר את שיטתך, אבל חולק עליה. אז אולי אינך סובר כמוני, אבל זה לא הופך את שיטתי לטעות. זה לא שאיני מכיר את הסוגיות ואת הפרשנות שלך אליהן, אני פשוט איני מתעקש להכניס לתוך מה שעולה מהן פרשנות מהותנית. 

1. ...יותר מדי שכל יפגום בתפקיד הנשי שלהן 

2. .... אין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית

   **********************************************************************************************

יש לך את "בינה יתירה ניתנה באישה"- סתם בגלל השכל, כן?
או שאם זה נשמע לך כ "אינטואיציה אימהית" לא שייכת ל "שכל של תורה" זה גם בסדר.

אני אומרת
לאישה יש ראש, ברור.
אישה מצווה על דברים כמו איש, "אשר קדשנו במצוותיו"

אלא מה?

מתוך התחשבות והבנה שהיא עושה דבר לא פחות חשוב מהאיש ואפילו אולי יותר, התורה ראתה לנכון לפתור אותה מחיובים מסויימים על מנת לתת לה אפשרות לממשש את כל הפוטנציאל שהאינטואיציה האימהית שלה-
זאת שאת לא ממש מחבבת
 או חושבת שהיא מעידה על חולשה ו "רפיון שכל"


ודבר נוסף- מי אמון בבית על חינוך לתו"מ? מי מחלחל בילדים את יסודות האמונה ויסודות החיים הקריטיים להמשך?
אם חכמת האם לא הייתה נוכחת בתפקוד הבייתי, היא לא הייתה נקראת "עקרת הבית". ולא הייתה מקבלת פריבילגיות הלכתיות הנוגעות לה, ודווקא לה.

ככל שאני בעניותי יודעת,
האמא היא זו שרוב היום מגדלת ונמצאת עם ילדיה
[כן כן באידאל. או שאת חושבת שהמטפלת זוכה לכך מן ההפקר ואז זה גם מחשבה לגיטימית?]
והיא זו שמקיימת "את פתח לו"
ולכן הקדימה תורה כיבוד אם למורא אב "איש אמו ואביו תיראו" ועייני ברש"י שם. 


סליחה אם הייתי תקיפה מידיי.
השתדלתי להביר לך בחדות
שאין קשר בין חכמה לבין כמה דפי גמרא האישה טוחנת [ולא מועילים לה בכלום, מחילה שאני אומרת ככה. עוד לא נתקלתי בימי חיי שכשמכינה שבת מעבירה סוגיה בראש להנאתה. כן שמעתי סיפור זוועתי על הלבנת פנים במסווה של "התפלפלות"]


אגב
עיצה ידידותית
קצת נכונות תעזור כאן.
 

מחקתי.

גם בגלל מה שכתבתי קודם


[וברור שאין שום קטע לטחון הרב קוק ולדעת את ההשלכה למעשה על הכשרות למשל. תורת חיים ככל שלימדוני= זו תורה שמשליכה על תחומי החיים גם למעשה. לא רק בשביל להתנצח עם חילונים או עם דתיים]

תמשיכי בעיסוקייך
ראי ברכה בעמלך

אנחנו לא נסכים ממילא.

כל טוב!

העמקה: 

שעורי ד"ר אבולעפיה 

"מעלת נפש האיש" / "האישה"

יש שמה עכשיו סדרה חדשה "מרווקות לנשואין"

אם מצא חן בעיניך אולי כדאי להמליץ כאן 

(אינני קשור אליו) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

רמזת להלבנת פנים ונכונות 

נא להגיד לי ברחל בתך הקטנה במה מדובר

דרסתי מישהי בדרך אל האמת המוחלטת שלי? 

את תדעי יותר - זה בטוח. 

חשוב מאד - זה בטוח. 

השאלה היא מה חשוב יותר. 

אנסח אחרת

האם ללמוד בינה או ללמוד שכל? ומי העיקרי מביניהם לאמא לעתיד. 

מה הלימוד הכי טוב לדעתך לאבא לעתיד?

למדתי במדרשה שהיום אני מאוד רחוקה מתפיסת עולמה, אבל למדתי היטב. גם גמרא וגם הרבה לא גמרא. המשכתי ללמוד הרבה במדרשה בבר אילן וגם ביליתי חודש אלול בעוד מדרשה.

תמיד אהבתי ללמוד.

ואני רואה שיש לזה ביטוי מעשי בחינוך הילדים.

עולות שאלות- הן בידע הלכתי והן בנושאים אמוניים- ואני מרגישה שיש לי בסיס מוצק לענות ממנו.

מספרים סיפורי חז"ל וסיפורי תנ"ך ואני לגמרי רואה איך כל מה שלמדתי עוזר לי אחד לאחד להבין, להסביר, לבאר, להבהיר, להדגיש מסרים חשובים.

וגם בקשר הזוגי- אמנם זה תלוי זוג, אבל יכול להיות שיח תורני עמוק יותר אם לאישה יש ידע מעבר למה שהיא למדה בתיכון.

כן מדרשה לא מדרשה- לא משנה. חשוב שנשים ילמדו ויתקדמו גם בתחומים התורניים ולא רק בתחום המקצועי שלהן. (בעיני לא מתאים שאישה עם דוקטורט בביולוגיה תסתובב עם ידע עצום בביולוגיה ולעומתו עם ידע ברמת תיכון של התחום התורני). שלא לדבר על העובדה שלימוד תורה, גם לנשים, מקדם אותן מבחינה רוחנית.

שאת משתמשת בזה. 

ועוד עובדה היא שלא הזכרת 

לימודים או יותר נכון לימוד דרך חוויה של אמהות לעתיד.

אינני יודע אם עקבת אחר עיקרי השרשור

תראי למעלה את התשובה שלי 'אנסה' 

בהקצנה:

מה יותר חשוב 

אמא עם ידע או אמא 

שיודעת להכיל, לרחם, להבין, לשמוע את הזרמים הפנימיים 

להרגיש מה עבר על הילד במבט אחד או אפילו מבלי לראות. 

בהקצנה:

ילד צריך ד"ר לחינוך או גננת מלאה ברחמים ?

הנקודה היא שאין דגש (כנראה) על לימודים של אמהות מהצד הפנימי 

וזה לא העיקר בתוכנית הלמודים (כנראה) 

וההנחה היא שכשרוב התוכנית היא עיוניתשכלית גברית אז זה משפיע 

על הדנא הנשי. הופך אותן ליותר שכליות על חשבון האמהות. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

ובגלל אווירה קצת לוחמנית

תסתכלי מה עניתי לבת 30

א. אני כמעט משוכנעת שבכל המדרשות, או לפחות ברובן כן מדברים על אמהות.על איזה פן באמהות- זה משתנה. אבל הלימוד ברוב המדרשות הוא לימוד נשי ומכוון לזה.

ב. כמו דברים אחרים- קצת קשה ללמוד על אמהות לפני שנמצאים שם. למה, אתה לומד בישיבה על אבהות? לומדים בכללי, אולי עקרונות. אבל מה שמלמד אותנו בתכל'ס זו החוויה. הורים לילד בן שנה לא יודעים איך להיות הורים לילד בן 15. כשהילד יהיה בן 15- ידעו. הורות בכלל ואמהות בפרט זה לא "לימוד". זו צמיחה, זה תהליך, זה למידה מהשטח.

ג. הכלה, הבנה וכ'ו אלו יכולות ותכונות שיש כאלה שיש להם באופן טבעי ויש כאלה שלא, וצריכים ללמוד את זה. לא נראה לי קשור לללימודים במדרשה.אולי מדרשות ,רוחניות, יותר מכניסות דברים כאלה. אבל בית הספר של החיים- בזוגיות ובהורות- מלמד הכי טוב.

(כתוב קצת מבולגן.)

לפתח את הכשרון. 

כנראה הכי טוב זה דרך חוויה

למען העברת הנקודה נגיד שלצאת לטבע 

ולתרגל משהו לא אינטלקטואלי (נניח דמיון מודרך לאו דווקא בנושא נשי כמו היריון

לתרגל רכות או הכלה בנפש

(לא קשור כלל לזה שאת עכשיו יודעת מה צריך עשות בדיוק בכל שלב של הילדות ואפילו לא מהצד הפסיכולוגי-טכני אלא מהצד של פיתוח כשרון פנימי. תקשורת יותר טובה עם הצד הפנימי שלך

מה הגוף שלך אומר לך כרגע למשל. מתוך זה שתהיה לך מודעות למה שהגוף משדר לך

אח"כ תוכלי להרגיש את הילד כי את יותר הרמונית החוץ והפנים שלך יותר מאוחדים ואז יש זרימה טובה יותר אל הילד וממנו)

 יהיה הרבה יותר טוב 

מפיסקה באורות הקודש 

ואפילו לימוד מול דף של 'נושא נשי' כי השריר שמאמנים הוא שכל.

ואם יאמנו את השריר שנקרא בינה 

בבוא העת יהיה כלי מוכן שלתוכו אפשר יהיה ליצוק את האמהות. 

מה שאמרת שמדברים איתן נשמע יותר טכני חיצוני

(היום נלמד מקורות מההלכה ומהאגדה על נשיות סתם זורק)

באמת יש מקום ללימודי אבהות לא במובן של 'הנחיית הורים' 'כך תהיה הורה מעולה' 

אמא יותר קריטית לילד. 

ב. אם היו מכניסים לישיבות שעה של תרגול חוויה  (לא רוחניות ולא תיקון המידות במובן הטכני) 

    באמת דברים היו נראים אחרת.

ג. זה מה שאני מנסה להגיד 

  למה לא לעשות בית ספר לחיים? זה הרבה יותר חשוב מדף גמרא לנשים. 

  רוחניות? מה זה? כתבי חסידות? זה אותו דבר כמו גמרא. השריר הוא אותו שריר. שכל. וזה חשוב. מאד. 

  אבל פחות. 

   את מדברת כנראה יותר בצד הטכני. אני דיברתי על בניין הנפש. 

זה קטע שהבאתי קודם 

כנראה זה בעיה שנובעת מהורים וכו'

אבל זה לא משנה מה הסיבה 

תחשבי שהיא הייתה מנצלת את השנת מדרשה להפגש עם הרובד הזה בנפש שלה 

לפתח כלים להביט אל תוך נפשה להבין שיש לה קושי שם ולפתור את זה 

לא מדובר כאן על מקרה חריג. מדובר כאן על בחורה נורמטיבית לגמרי. 

אז היא הלכה למדרשה, למדה עם השכל דברים חשובים ובזמן הזה הייתה יכולה 

לפתח כישורים אחרים. שמה לעשות יותר חשובים. אם מעמידים דברים אחד מול השני. 

והם לא סותרים. לצורך הדיון העקרוני העמדתי את זה אחד מול אחד. 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

שמתאימה ללימוד לבנות,

יכולה לפעמים להשפיע (לטובה) על כל כיוון החיים.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?