יותר כמה דפי גמרא יצא לה ללמוד (עם תוס'!) ואילו מסכתות הספיקה לסיים

רוב הבנים לא מודעים לחילוקים ולהבדלים בין המדרשות,

אלא אם זו נגיד מדרשה ממש פמיניסטית או גבעונית שאז זה עשוי להדליק נורא אדומה אם הבחור לא בכיוון

מי שמסתכל על שיוך,זאת הבעיה.

מי קבע שאדם שלמד במקום מסויים הוא יותר טוב,תורני,וכו'

לפי דעתי,מי שנמצא במקום גבוה בחיים שלו מבחינה אישיותית,ובכלל מבחינת הסתכלות נכונה על הדברים,לא מסתכל על הדברים בצורה הזאת,אלא הוא בודק מה האדם באמת,בלי קשר להיכן או למד ואיך המקום מתיוג.

ויש לי חברים רציניים מאוד (מבחינה תורנית) שכשדיברתי איתם על הנושא הסכימו איתי לחלוטין.

זה עניין של תיוג בעיקר.

תהיי מי שאת,ו"אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ"

צריך לחפש אמת וחיבור למקום,זה הכל (:

או שאולי עדיף שבחורה תקדיש זמן ללימוד חוויתי נשי ולא שכלי גברי

איך להיות אמא, איך להיות 'אם הבנים שמחה', 

איך ליצור זרימה של חום.  

רמה תורנית? מה זה? 

ידע של x גמרות? 

אולי יותר חשוב לפתח את את הצד הנשי. לא את הצד הגברי. 

ממש לא בכל מקום טוחנים דפי גמרא.

פיתחת כאן צד עיוני. 

ומה עם התינוק? הוא צריך תוייספוס? או שהוא צריך חמלה ויכולת הבנה ללא מילים? 

טוב תגידי זה לא סותר מתוך זה אגיע לזה. 

לדעתי: לא. 

עד כמה שזכור לי אמרו 'אשרי יולדתו' על מי שהביאה את התינוק שלה לבית המדרש, לא על מי שהחליפה לו טיטול וטפחה לו על הגב עוד לפני שהוא הספיק לבכות/לעשות גרעפס מחוסר נוחות. אבל זה רק חז"ל, מי ישמע. 

וזאת לא הייתה כוונתי. 

אני מניח שאת שמעת "רפת שכל לכי למטבח" או משהו בסגנון.

ואני רציתי להגיד "מלאת בינה פוטנציאלית פתחי את כשרונך"

שזה שיש שכל זה יפה מאד אבל 

שכל לא יעזור לתינוק ולילד שיצטרכו אמא שיכולה במבט אחד לדעת אם הוא צריך בקבוק 

או להרגיש בבינה יתרה את מצבו גם בלי להיות לידו.

דברים שאם האשה תהיה 'גברית' היא לא תוכל להרגיש אותם כמו 

מישהי שעשתה מאמץ לפתח אותם. 

אני מקצין קצת כדי להעביר את הנקודה:

זה הפרשנות שלך אם אני מבין

גידול ילדים=טמטום=פחות ערך מ'עבודה נורמלית'

בינה=עקרת בית רפת שכל

בקבוק=עיסוק אינפנטילי שצריך להעביר אותו עד שמגיעים לעיסוק האמיתי נניח לשבת וללמוד איתו ביחד דף גמרא

ההמשך יותר מאוחר

זה הנחת יסוד שלך אישית. 

אם את רוצה את זה מוקצן:

אשה שלא תדע לעשות את המדרוג הנכון

דף גמרא מול פיתוח הבינה 

תהיה אמא פחות טובה. 

לתמצת:

לא הובנתי נכון כלל. קבעת קביעות שלא אמרתי. 

נעזוב טכני. זו לא הייתה כוונתי. 

ב'שחור לבן':

אמא שלמדה 'לימודי בינה-נשיים' תהיה אמא פנימית יותר מ'אמא שכל- לימודים גבריים'.

בינה: כישורים נפשיים פנימיים שיש צורך ללמוד להוציא אותם לפועל. 

לא ניהול משק בית, עזבי טכני. 

כמו שהדור הנוכחי מופצץ בסרטונים ומידע ולכן

מאבד יכולות אנושיות: חברתיות וגם מקצועיות

בדיוק כך גם אשה שלמדה גמרא במשך שנה 

ועיסוקה העיקרי לא היה פיתוח הנשיות החווייתית פנימית 

סביר להניח שהזרימה הפנימית שלה אל הילד וממנו 

תהיה פחותה בהשוואה לאחת שכן חוותה. 

תשאלי נשים נשואות:

איפה הרגשת הגשמת ייעוד, נקרא לזה איחוד בין הפנים לחוץ שלך  

בחוויה פנימית שעברת עם הילד

או בחוויה פנימית שעברת אחרי שלמדת דף גמרא? או הרצאה בטכניון? 

או פריצת דרך בחקר הנוטרונים? 

תשאלי גברים נשואים:

מה עדיף

אשה שהיא בסופו של יום גבר בשמלה

או

אשה שהיא אשה 

עם כל הסט כלים הפנימיים המיוחד לה? 

אינני יודע אם כאן זו הסיבה וכנראה זה בעיה שנובעת ממקום אחר

אבל סתם תראי מה הכוונה ב'לימודי אמא' ועד כמה זה קריטי: 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא.

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב.

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. 

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

עניתי לך לדבר הזה בדיוק:

אתה מנסה שוב ושוב להוכיח לי שלהיות אמא חשוב יותר מקריירה ושות'.

תגובתי: כאילו דא   לא מה שהתכוונתי. ז"א לא במובן של הורות מול קריירה 

אלא כמו שראית בציטוט

שיש חשיבות בפיתוח צדדים שכרגע לא נראה שמתייחסים אליהם כ"כ. 

הסיבה שהגבתי לך בהתחלה, היתה ההפרדה הזאת שעשית. כאילו אישה שעוסקת בדברים שכלתניים כותשת את יכולות האימהות שלה.

במידה מסוימת נכון. כותשת. 

אם היא לומדת במשך שנה שכל ולא

תייחסת לצד הפנימי שלה או המינון לרעתו 

אז אפשר להניח שהיכולות שלה יהיו נמוכות יותר. 

ההוכחה : הדמגוגיה לעיל. 

הייתי מציינת פה שוב שלנשים יש יותר את היכולת לשלב בין דברים, אבל אתה טוען שאפילו ללמוד תורה ולגדל את הילדים בצורה נורמלית בו זמנית זה לא אפשרי, אז גם את הגברים זה עלול להעליב. לא כתבתי דבר כזה

עוד כמה דברים

-הקטע בבינה יתירה זה שלא צריך ללמוד את זה. כמו שאותך לא לימדו להיות אבא. לא מסכים

ההבדל הוא שאבא זה לא אמא 

עם אבא טכני אפשר לחיות אמא קרה או עם פוטנציאל חום יותר גדול 

זה פגיעה ישירה בנפש הילד הוא ניזון ממנה בחוט תת קרקעי

-האמת שאני די סולדת מעולם המושגים שאתה משתמש בו.

לכנות אישה שכלתנית "גבר בשמלה" זה ממש מעליב. (והתאפקתי עם הניסוח)

זה היה לצורך העברת הנקודה ולא יצא לי ניסוח מהיר יותר טוב סליחה 

-זה כ"כ הזוי (שוב התאפקתי עם הניסוח) בעיניי שאת האישה אתה שואל מה היא מרגישה לגבי הייעוד של עצמה ואת הגבר איך הוא רוצה את האישה שלו.

אפשר לשאול את זה מאיזה זווית שתרצי.

נסחי ועשי סקר. אם תרצי אני אנסח מחדש. 

אולי אני טועה. 

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הסתירה שאתה יוצר בין שכלתנות לאימהות פשוט מעליבה.

פרשנות שלך.ומוטעית. 

אמהות היא כשרון שלוקח את השכל והרגשפלוס החלק שמחבר ביניהם ויוצר איתו 

חיבור עם הילדים. ועם תלמדי גמרא על חשבון פיתוח ושכלול הכשרון הזה

ההנחה שלי היא שתהיי אמא פחות מהפוטנציאל שגלום בך. 

(עזבי צדדים טכניים) מדובר כאן על הרחבה ושכלול

של הכשרון האמהי. 

יש לך שנה ללמוד. מה תלמדי. זאת השאלה. מה יותר חשוב. 

שניהם. אבל מה יותר. 

אין לי איך לתאר את זה אחרת. אתה לוקח את כל הנשים, בונה תבנית דמיונית בראש שלך, מי שלא עונה עליה היא גבר בשמלה, חסרת יכולות אימהיות, היכולות שלה נמוכות והצד הפנימי שלה רעוע.

רק בריאות.

הכל היה מוקצן ושחור לבן לצורך תמצות הדיון והעברת הנקודה בצורה חדה 

ולגבי הנק' האחרונה, כנראה לא הבנת. לא דיברתי על התוצאות של הסקר הדבילי שלך אלא על השאלות שבחרת לשאול, שמעידות על התפיסה שלך.

הבנתי. או חושב שהבנתי. שניתן מזה להקיש על התפיסה שלי. אוקיי. 

בסדר צודקת קצת דמגוגי. אנסח מחדש. 

הכל היה שחור לבן.

תהיי ספורטיבית. 

אין צורך לקלל. 

זה מראה מה התפיסה שלך לגבי מה את עושה כמישהו סה"כ חושב אחרת ממך. 

ואין לזה מקום. 

אתה סה"כ חושב אחרת ממני?

אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך? או שהיא נכתבה לשימוש הפרובוקציה ופגיעה ברגשות הציבור?

אני ממש מתנצלת על השימוש במילה "דבילי" כלפי הסקר שלך. הייתי אומרת שאנחנו פיטים אבל מה שאתה אמרת כ"כ הרבה יותר מעליב שאין בכלל מה להשוות.

אז אתה אומר שאין מה להקיש מהדעות שההודעות שלך מייצגות לתפיסה שלך? מעניין.

"מה התפיסה שלי לגבי מה אני עושה כשמישהו חושב קצת אחרת ממני"? אחי, יש כשל לוגי במשפט. אין תפיסה לגבי מה אני עושה, זו פשוט דרך פעולה. נגיד להשתמש במילה "דבילי" על סקר שהצעת לערוך, שהשאלות בו מעידות על תפיסה כלשהי שאינך אוחז בה על אף שייצגת אותה, זו דרך פעולה שאני נוקטת בה כלפי סקרים שתפיסת העולם בהם מעליבה אותי ממש.

אופס, לא התכוונתי להשתמש במילה "לוגי". 

הסגנון ורוח הדברים כאן הם לא אידיאלים.

אגרסיביות ומוחצנות זה לא אידיאלי. 

לא לגבר ולא לאשה. במיוחד. 

ובמורד הדף יש מישהי שהסגנון שלך גורם לה לא לדבר בחופשיות.

אולי אני טועה. 

תשאלי אותה. 

אם תקראי שוב אני לא קשרתי בין אמהות =טמטום.

וגם לא התייחסת להבנות המוטעות שלך את דבריי. 

"אז הדעה הזאת, בדבר הקשר בין שכלתנות לנשיות, נכונה בעיניך?"

לא הבנת כנראה. 

אתה לא רוצה שיחבבו אותי?..

היא מוחאת לך כפיים מהיציע 

כי נתת פייט ראוי לשייח הבדואי עם האישה במטבח 

וזה פספוס.

את באמת חושבת שאין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית??
כי זה הדבר היחיד נגדו יצאתי.

זה חוסר הבנה טוטאלי 

אני מעולם לא אמרתי דבר כזה

כאילו דיברנו 

כאילו הבנו

בסופו של יום 

אני אמרתי בינה את שמעת אשה קטנה 

אמרתי כשרון  שמעת הקטנה ולכי למטבח 

לא זו הייתה כוונתי 

עייני שם שם

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

אני כבר לא זוכר 

אם זה השיעור המתאים ביותר. 

עברתי עכשיו על ההבנות שלך. 

לא הצלחתי להעביר את ההבנה שלי אלייך.

נתת פרשנות שגויה. ולא התייחסת לתיקונים שלי להבנות שלך באופן גורף.

קורה.

אבל הנושא כולו מביא לי עצבים- אז אני מעדיפה לשתוק ולהסתכל מהצד

וגם אם לא תכניסי מילים לפי...אשמח

לא כל תגובה שלך זה "לצאת"
אבל כשאני מרגישה שמנסים או שיש כזה עניין לקטול את הדיבור
זה מוציא את החשק להגיב. ואז את דעותיי אשמור לעצמי
[את מוזמנת לדפדף כמה שרשורים למצוא את המקבץ על המרשות- שם כתוב בגדול מה שאני חושבת ]
אולי אני טועה אבל זה מה שאני מרגישה.

לענייננו-
אין מצווה לאישה לטחון דפי גמרא ותורה שהיא אקסטרא בשבילה.
יש לה עניין גדול ללמוד את הבסיס ולקיים אותו טוב.
על גבי זה- בבקשה.
אבל לא לבלבל את היוצרות.

וכן. 
@מקיין מגדיר  את מה שאני [בחלקו] מסכימה לו.

סגנון התקפי ומוחץ

יתכן והדבר עצמו הוכחה 

לכך שהם 'קצת גבר'

כי לנצח אנשים או להלחם מלחמות זה תפקיד הגבר 

אבל להיות נשית זה אומר לא להלחם אלא גבורה נשית חכמה 

שאין בה כוח גברי 

המשך אחכ

1.לא

2. לא 

כרגע אין זמן

מה זה הסגנון ההתקפי והמוחץ הזה?!

יצור בלתי נשי שכמוך!

אפילו יש אמירה מפורשת, שאמירת קריאת שמע שחרית וערבית היא קיום של "והגית בו יומם ולילה". 

אין שום עניין ב'טחינת דפי גמרא' לאף אחד. והבסיס של כולם זה ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב. 

יש הבדל בין גברים נלשים

אנלא יודעת אם יש לי כח להסביר לך שוב
כי כולם יצאו עליי פה

אבל יש חילוק ברור בין החיובים
הבסיסיים
לבין האקסטרות.

יש איזה שש מצוות במצטבר שבהן גברים חייבים ונשים פטורות (סוכה, ארבעה מינים, בל תקיף, בל תטמא למתים, תפילין, וראיה). לרובן יש השלכות גם על המצוות שנשים חייבות בהן, כך שגם את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד. 

אני מתפלא איך מישהי שמפגינה ידע כ"כ נרחב (שאני באמת (!) מתרשם ממנו) אומרת שזה מיותר לגמרי. את לא חושבת שזה תרם לך? 

מי שזה מעניין אותו- מוזמן לשמוע.
אני לא אוהבת שעושים הרמות להנחתה. זה הכל.

אבל מה שכתבת כאן ספציפית, אינו נכון.

שהרי מצוות תלמוד תורה, שבה חייב האיש, אינה "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיים אותם טוב" בלבד. אלא ללמוד תורה כמיטב יכולתו, מעבר למה שצריך כדי "לעשות" משהו. ומה שנאמר שאפילו קרא ק"ש שחרית וערבית קיים "והגית", זה כשאי אפשר יותר. המינימום. אבל לא שע"י כך פטור ממצוות ת"ת. וגידרה של המצוה אינו רק בפסוק זה, שהוא בכלל מספר יהושע.

ולאידך, גם לא נכון מה שבהודעה הבאה ש"את הסוגיות שקשורות אליהן הן צריכות ללמוד". צריכות לדעת את ההלכות. אי אפשר לומר שיש עליהן "חיוב" ללמוד את הסוגיות..

אם "כשאי אפשר יותר" אז יוצאים ידי חובה בק"ש שחרית וערבית - אז סימן שמי שלא יכול יותר אינו מחוייב יותר = הוא פטור.

מלבד זאת - זה בדיוק מה שנקרא להיכנס לדיון...

[ואתה מבין שאם הייתי חושב שיש סתירה, לא הייתי כותב.. אז מה זה, "אתה מבין את הסתירה שכתבת"?...]

הבאת בתור כביכול ראיה לכך שאיש חייב "ללמוד את החיובים הבסיסיים ולקיימם" בלבד, כאשה, את זה שיוצא בק"ש שחרית וערבית, כדרשת חז"ל מהפסוק "והגית".

ועל כך אמרתי שאינו נכון. כי איש מחוייב במצוות תלמוד-תורה, מעבר ל"לדעת מה שעליו לעשות" שגם זה צריך - ואשה אינה חייבת בכך. ולכן, הפסוק "והגית" ודרשתו, אינם ראיה ל"השוואה" זו, כי הוא מדובר במחוייבות המינימלית כשלא ניתן יותר. אבל ברגע שיש זמן פנוי יותר - וזה אצל רוב בני האדם - מיד יוצא לפעל ההבדל בין חיוביהם.

וכך אומר ה"אור שמח", שהחיוב על כל איש בלימוד הוא כפי מיטב יכולתו בהתאם לנסיבותיו ויכולתו, כולל קישורו הנפשי לתורה (לא ציטוט מדויק. זה לא "פסיקת הלכה" כאן, כמובן). אכן, חיוב - ומשתנה בחלותו לפי הנסיבות. יש דבר כזה.

ב. זה לא "להיכנס לדיון".. אני התכוונתי שאינני נכנס לדיון הכללי כאן, של הערך של לימוד תורה לנשים. אני חושב שנאמרו לגביו - מהקצת שראיתי - דברים של טעם משני הצדדים, וגם קצת "גלישות", והעדפתי לא להיכנס לכך.

א. אני מכיר את ההסבר הזה לגבי חיוב תלמוד תורה של גבר, ולא השתכנעתי בנכונותו. 

ב. אנחנו חלוקים בדיוק בשאלה לגבי האם אפשר להשליך מכאן על שאלת לימוד תורה לנשים (לדעתך יש איזה מין פטור כוללני כזה; להבנתי, והרבה ראשונים מדברים על כך, הפטור נובע מסיבות הקשורות בפטור שיש לגברים מסוימים מלימוד התורה: או כי פעם הן היו באמת טיפשות, או כי פעם הן היו באמת עסוקות כל היום במלאכות הבית. שני הדברים הללו אינם רלוונטיים בעליל היום). כך שאני מכיר את שיטתך, אבל חולק עליה. אז אולי אינך סובר כמוני, אבל זה לא הופך את שיטתי לטעות. זה לא שאיני מכיר את הסוגיות ואת הפרשנות שלך אליהן, אני פשוט איני מתעקש להכניס לתוך מה שעולה מהן פרשנות מהותנית. 

1. ...יותר מדי שכל יפגום בתפקיד הנשי שלהן 

2. .... אין מקום לפתח ולנצל את השכל כי זה עלול לפגוע באינטואיציה האימהית

   **********************************************************************************************

יש לך את "בינה יתירה ניתנה באישה"- סתם בגלל השכל, כן?
או שאם זה נשמע לך כ "אינטואיציה אימהית" לא שייכת ל "שכל של תורה" זה גם בסדר.

אני אומרת
לאישה יש ראש, ברור.
אישה מצווה על דברים כמו איש, "אשר קדשנו במצוותיו"

אלא מה?

מתוך התחשבות והבנה שהיא עושה דבר לא פחות חשוב מהאיש ואפילו אולי יותר, התורה ראתה לנכון לפתור אותה מחיובים מסויימים על מנת לתת לה אפשרות לממשש את כל הפוטנציאל שהאינטואיציה האימהית שלה-
זאת שאת לא ממש מחבבת
 או חושבת שהיא מעידה על חולשה ו "רפיון שכל"


ודבר נוסף- מי אמון בבית על חינוך לתו"מ? מי מחלחל בילדים את יסודות האמונה ויסודות החיים הקריטיים להמשך?
אם חכמת האם לא הייתה נוכחת בתפקוד הבייתי, היא לא הייתה נקראת "עקרת הבית". ולא הייתה מקבלת פריבילגיות הלכתיות הנוגעות לה, ודווקא לה.

ככל שאני בעניותי יודעת,
האמא היא זו שרוב היום מגדלת ונמצאת עם ילדיה
[כן כן באידאל. או שאת חושבת שהמטפלת זוכה לכך מן ההפקר ואז זה גם מחשבה לגיטימית?]
והיא זו שמקיימת "את פתח לו"
ולכן הקדימה תורה כיבוד אם למורא אב "איש אמו ואביו תיראו" ועייני ברש"י שם. 


סליחה אם הייתי תקיפה מידיי.
השתדלתי להביר לך בחדות
שאין קשר בין חכמה לבין כמה דפי גמרא האישה טוחנת [ולא מועילים לה בכלום, מחילה שאני אומרת ככה. עוד לא נתקלתי בימי חיי שכשמכינה שבת מעבירה סוגיה בראש להנאתה. כן שמעתי סיפור זוועתי על הלבנת פנים במסווה של "התפלפלות"]


אגב
עיצה ידידותית
קצת נכונות תעזור כאן.
 

מחקתי.

גם בגלל מה שכתבתי קודם


[וברור שאין שום קטע לטחון הרב קוק ולדעת את ההשלכה למעשה על הכשרות למשל. תורת חיים ככל שלימדוני= זו תורה שמשליכה על תחומי החיים גם למעשה. לא רק בשביל להתנצח עם חילונים או עם דתיים]

תמשיכי בעיסוקייך
ראי ברכה בעמלך

אנחנו לא נסכים ממילא.

כל טוב!

העמקה: 

שעורי ד"ר אבולעפיה 

"מעלת נפש האיש" / "האישה"

יש שמה עכשיו סדרה חדשה "מרווקות לנשואין"

אם מצא חן בעיניך אולי כדאי להמליץ כאן 

(אינני קשור אליו) 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

רמזת להלבנת פנים ונכונות 

נא להגיד לי ברחל בתך הקטנה במה מדובר

דרסתי מישהי בדרך אל האמת המוחלטת שלי? 

את תדעי יותר - זה בטוח. 

חשוב מאד - זה בטוח. 

השאלה היא מה חשוב יותר. 

אנסח אחרת

האם ללמוד בינה או ללמוד שכל? ומי העיקרי מביניהם לאמא לעתיד. 

מה הלימוד הכי טוב לדעתך לאבא לעתיד?

למדתי במדרשה שהיום אני מאוד רחוקה מתפיסת עולמה, אבל למדתי היטב. גם גמרא וגם הרבה לא גמרא. המשכתי ללמוד הרבה במדרשה בבר אילן וגם ביליתי חודש אלול בעוד מדרשה.

תמיד אהבתי ללמוד.

ואני רואה שיש לזה ביטוי מעשי בחינוך הילדים.

עולות שאלות- הן בידע הלכתי והן בנושאים אמוניים- ואני מרגישה שיש לי בסיס מוצק לענות ממנו.

מספרים סיפורי חז"ל וסיפורי תנ"ך ואני לגמרי רואה איך כל מה שלמדתי עוזר לי אחד לאחד להבין, להסביר, לבאר, להבהיר, להדגיש מסרים חשובים.

וגם בקשר הזוגי- אמנם זה תלוי זוג, אבל יכול להיות שיח תורני עמוק יותר אם לאישה יש ידע מעבר למה שהיא למדה בתיכון.

כן מדרשה לא מדרשה- לא משנה. חשוב שנשים ילמדו ויתקדמו גם בתחומים התורניים ולא רק בתחום המקצועי שלהן. (בעיני לא מתאים שאישה עם דוקטורט בביולוגיה תסתובב עם ידע עצום בביולוגיה ולעומתו עם ידע ברמת תיכון של התחום התורני). שלא לדבר על העובדה שלימוד תורה, גם לנשים, מקדם אותן מבחינה רוחנית.

שאת משתמשת בזה. 

ועוד עובדה היא שלא הזכרת 

לימודים או יותר נכון לימוד דרך חוויה של אמהות לעתיד.

אינני יודע אם עקבת אחר עיקרי השרשור

תראי למעלה את התשובה שלי 'אנסה' 

בהקצנה:

מה יותר חשוב 

אמא עם ידע או אמא 

שיודעת להכיל, לרחם, להבין, לשמוע את הזרמים הפנימיים 

להרגיש מה עבר על הילד במבט אחד או אפילו מבלי לראות. 

בהקצנה:

ילד צריך ד"ר לחינוך או גננת מלאה ברחמים ?

הנקודה היא שאין דגש (כנראה) על לימודים של אמהות מהצד הפנימי 

וזה לא העיקר בתוכנית הלמודים (כנראה) 

וההנחה היא שכשרוב התוכנית היא עיוניתשכלית גברית אז זה משפיע 

על הדנא הנשי. הופך אותן ליותר שכליות על חשבון האמהות. 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6596

ובגלל אווירה קצת לוחמנית

תסתכלי מה עניתי לבת 30

א. אני כמעט משוכנעת שבכל המדרשות, או לפחות ברובן כן מדברים על אמהות.על איזה פן באמהות- זה משתנה. אבל הלימוד ברוב המדרשות הוא לימוד נשי ומכוון לזה.

ב. כמו דברים אחרים- קצת קשה ללמוד על אמהות לפני שנמצאים שם. למה, אתה לומד בישיבה על אבהות? לומדים בכללי, אולי עקרונות. אבל מה שמלמד אותנו בתכל'ס זו החוויה. הורים לילד בן שנה לא יודעים איך להיות הורים לילד בן 15. כשהילד יהיה בן 15- ידעו. הורות בכלל ואמהות בפרט זה לא "לימוד". זו צמיחה, זה תהליך, זה למידה מהשטח.

ג. הכלה, הבנה וכ'ו אלו יכולות ותכונות שיש כאלה שיש להם באופן טבעי ויש כאלה שלא, וצריכים ללמוד את זה. לא נראה לי קשור לללימודים במדרשה.אולי מדרשות ,רוחניות, יותר מכניסות דברים כאלה. אבל בית הספר של החיים- בזוגיות ובהורות- מלמד הכי טוב.

(כתוב קצת מבולגן.)

לפתח את הכשרון. 

כנראה הכי טוב זה דרך חוויה

למען העברת הנקודה נגיד שלצאת לטבע 

ולתרגל משהו לא אינטלקטואלי (נניח דמיון מודרך לאו דווקא בנושא נשי כמו היריון

לתרגל רכות או הכלה בנפש

(לא קשור כלל לזה שאת עכשיו יודעת מה צריך עשות בדיוק בכל שלב של הילדות ואפילו לא מהצד הפסיכולוגי-טכני אלא מהצד של פיתוח כשרון פנימי. תקשורת יותר טובה עם הצד הפנימי שלך

מה הגוף שלך אומר לך כרגע למשל. מתוך זה שתהיה לך מודעות למה שהגוף משדר לך

אח"כ תוכלי להרגיש את הילד כי את יותר הרמונית החוץ והפנים שלך יותר מאוחדים ואז יש זרימה טובה יותר אל הילד וממנו)

 יהיה הרבה יותר טוב 

מפיסקה באורות הקודש 

ואפילו לימוד מול דף של 'נושא נשי' כי השריר שמאמנים הוא שכל.

ואם יאמנו את השריר שנקרא בינה 

בבוא העת יהיה כלי מוכן שלתוכו אפשר יהיה ליצוק את האמהות. 

מה שאמרת שמדברים איתן נשמע יותר טכני חיצוני

(היום נלמד מקורות מההלכה ומהאגדה על נשיות סתם זורק)

באמת יש מקום ללימודי אבהות לא במובן של 'הנחיית הורים' 'כך תהיה הורה מעולה' 

אמא יותר קריטית לילד. 

ב. אם היו מכניסים לישיבות שעה של תרגול חוויה  (לא רוחניות ולא תיקון המידות במובן הטכני) 

    באמת דברים היו נראים אחרת.

ג. זה מה שאני מנסה להגיד 

  למה לא לעשות בית ספר לחיים? זה הרבה יותר חשוב מדף גמרא לנשים. 

  רוחניות? מה זה? כתבי חסידות? זה אותו דבר כמו גמרא. השריר הוא אותו שריר. שכל. וזה חשוב. מאד. 

  אבל פחות. 

   את מדברת כנראה יותר בצד הטכני. אני דיברתי על בניין הנפש. 

זה קטע שהבאתי קודם 

כנראה זה בעיה שנובעת מהורים וכו'

אבל זה לא משנה מה הסיבה 

תחשבי שהיא הייתה מנצלת את השנת מדרשה להפגש עם הרובד הזה בנפש שלה 

לפתח כלים להביט אל תוך נפשה להבין שיש לה קושי שם ולפתור את זה 

לא מדובר כאן על מקרה חריג. מדובר כאן על בחורה נורמטיבית לגמרי. 

אז היא הלכה למדרשה, למדה עם השכל דברים חשובים ובזמן הזה הייתה יכולה 

לפתח כישורים אחרים. שמה לעשות יותר חשובים. אם מעמידים דברים אחד מול השני. 

והם לא סותרים. לצורך הדיון העקרוני העמדתי את זה אחד מול אחד. 

"ב"ה אני נשואה לאיש מקסים- ממש החצי השני שלי. האופי שלנו שונה ומשלים אחד את השני.
אבל האופי שלנו שונה גם מהאופי שקיים בד"כ.
אני עובדת הרבה עם השכל. מבינה בענייני הבנק. פחות אוהבת את מטלות הבית.
האיש שלי עובד עם הרגש. מבשל. מטפל בילדים. שמח עם ענייני הבית. 
קצת הפוך....
אני שמחה מאוד באיש שקיבלתי מתנה מה'. מודה בכל רגע שזכינו להכיר ולבנות חיים משותפים יחד!
אבל עם עצמי קשה לי. אני מרגישה קושי להתחבר לאמהות שלי.
אני מרגישה שאני מטפלת בילדים כי צריך. קצת מתוך הכרח.
ואז אני מטפלת בהם בצורה קצת קרה ועניינית.
נגיד, מבחינתי להשכיב לישון זה עוד משימה טכנית. להכניס את הילד למיטה ולגרום לכך שירדם.
לעומת זאת האיש שלי שר שירים ומרדים באהבה.
קשה לי גם לאהוב את הילדים ולהראות להם את זה. אני מרגישה שהם לא מקבלים ממני מספיק נשיקות וחיבוקים. אני לא אומרת להם מספיק שאני אוהבת אותם...

כתבתי קצת קיצוני.
יש פעמים שאני כן אמא קצת יותר מפנקת ואוהבת. אבל אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ יותר ושזה לא זורם לי בקלות.
וזה קשה לי. אני רוצה להתרגש יותר. רוצה להתחבר יותר לאמהות ולא לעבוד על אוטומט...
אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
איך משלבים יותר רגש ומשתיקים קצת את השכל?"

שמתאימה ללימוד לבנות,

יכולה לפעמים להשפיע (לטובה) על כל כיוון החיים.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.