למה? ככה!

אפשר לומר שהספר "אינו מזיק ברובו" אבל חסר תועלת או תוכן ממשי בניגוד למה שהוא מתיימר להיות.

גם אני התחלתי לראות, באמת שהתאמצתי אבל פשוט לא יכולתי להמשיך...

הוא היה כל כך טיפשי ומייגע שזה כמעט הוציא אותי מדעתי (עוד קצת והייתי עלול באמת ליהנות ממנו... ).

אז החלטתי לנסות את הספר, ונוכחתי לגלות שגם הוא לא מוצלח בהרבה מהגרסה הוויזואלית שלו. 

בשניהם הפסקתי לצפות / לקרוא מקוצר רוח וחוסר עניין, נפרדנו כידידים: "היו שלום ותודה על הדגים". 

חוק פו הזה. מי המציא אותו למען ה'!

כתבתי בצחוק...

(אם בחוק פו עסקינן...)

ימ"ש של הפו הזה עם החוקים שלו.

גרוע כמעט כמו מרפי המנוול...

מי המציא אותו? אלן מילר כמדומני...

אני גם לא הצלחתי לסיים את הסרט, באמת מייגע.. אבל הספרים טובים. 

והיצורים שם כל כך דוחים ויזואלית.. בעע  

אצלי בראש הם היו חמודים יותר.

שנכתב, בעקרון על אדם שניצל מהשמדת כדור הארץ על ידי חבר שלו שמתגלה כחייזר. ואז הם מסתובבים בגקסיה ואיתם ספר שהוא "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" וכו' וכו'.. יותר מזה אין צורך להסביר.

אה כן, ו42. אם את תמהה שמזכירים את זה - זה, לפי מחשב העל שבנו במיוחד בשביל שימצא את התשובה ליקום ולכל השאר - התשובה ליקום.

יצורים קסומים וכו'..) ואילו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה זה  בז'אנר מדע בדיוני (טכנולוגיה עתידנית מומצאת, חייזרים...).

ומסתבר שיש כמה אנשים בעולם שלא קראו הארי פוטר ולא מכירים  

דברים כאלו כותבים בפורומים של אלכוהוליסטים אנונימיים, עדן, לא בריש גלי. 

מה יפה בזה.

לא העלילה העיקר, אלא הרעיונות, השריטות, ההמצאות ההזויות, והציניות המוסוות (או שלא ממש) המשליכה על התופעות והאנשים בעולם.

לגבי הארי פוטר,

עדן יקירתי. כנראה שעברת את הגיל של הספר הזה. הוא מיועד לנוער.

בנערותי הייתי חובבת הארי פוטר מושבעת, (עד כי בושות לספר איך השגתי ואיך קראתי את הספר השביעי) והיום? תשלמי לי ולא הייתי קוראת.  בדיוק כמו שלא יעניין אותי לקרוא עכשיו ספרי אן שרלי וכד'.

עברתי את הגיל לקרוא, אבל אני עדיין מרגישה שיכולה להצהיר שאני חובבת הארי פוטר, כי הזכרונות והחוויות לא עברו.

את אח שלי הכרחתי לקרוא הארי פוטר כשהוא היה בסביבות ה-22, והוא התמכר בדיוק כמוני. גם אשתו התחילה בערך בגיל 20, והתמכרה אף היא, כך שלחתונה שלהם הבאתי להם סט הארי פוטר כמתנה... שלא לדבר על הגיל שבו אמא שלי התחילה לקרוא את זה (ומיותר לציין שהיא משתתפת פעילה בשיחות 'הארי פוטר' בבית שלנו). 

בקיצור - אני לא חושב שזה קשור לגיל. זה קשור לטעם. מי שיש לו טעם טוב - אוהב את זה (@עדן. - הכל מאהבה).

מי שקראו את הספר הם המתנשאים. את הנחותה  

אפשר לנשום לרווחה. 

מצטרפת למועדון הבורים. גם את הארי פוטר אני לא חולמת לקרוא...

אמפי והארי פוטר?

חה חה חה!!!

ובארור ש- א'!!!!!! רוצי לקרוא!

והרפרנסים היו ברורים לי. אבל ללא ספק הספרים הרבה יותר מוצלחים (רק ממש בשנים האחרונות מתחילים לעשות סרטים שעוקבים אחרי הספר כמעט מילה במילה - ואז פתאום גם סרטים נהיו מוצלחים מאד....). 

חיי תורה, בעיניי, הם חיים מלאים. מלאים במדריך הטרמפיסט ומלאים בתורה, עבודה, מידות טובות ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

חיים של תורה לא מתבטאים בסגפנות או בבריחה מהכלל. ההיפך. הם חיים עם הכלל; יחד עם כל ההתמודדויות והאהבה שהם מביאים איתם.

כל זה נובע מהעובדה שהתורה היא תורת חיים, תורה עם חיים ולא בועה של לה לה לנד. הקב"ה נתן לנו אותה ויודע שאנחנו רק בני אדם.

לגבי ההכללות בהתחלה - יכולה רק לומר שטוב שהוא הגיב עליהן ולא אני

על הנימה האידיאולוגית שכתבת בה

אבל אני מסכים ש'חיי תורה' לא אומר שאסור גם לפעמים לתת מקום לשטויות. 

איך אח שלי אמר לי פעם? לכל אדם יש יצר לדבר שטויות. אתה פוגש אנשים שכל החיים שלהם בישיבה ואין להם מושג מה קורה בחוץ - ואתה שומע את השטויות שהם אומרים, וחבל, כי הם הופכים את התורה לשטויות. לעומת זאת אנשים שגם קוראים ספרים אחרים, שומעים מוזיקה חילונית ומתעניינים בפוליטיקה - אז השטויות שלהם סתם מצחיקות, וכשהם מדברים על תורה זה באמת דברי טעם... 

היכרות עם המדריך לטרמפיסט, ואף חיבה עזה אליו, לא הופכת את החובבים ל'אנשים שחיים חיי המדריך לטרמפיסט'. הם יכולים לחיות חיי תורה, ועדיין לאהוב מאד את המדריך לטרמפיסט. 

בהשוואה למה? בהשוואה לתורה? אבל הרי אין בכלל מקום להשוואה כאן.

התורה היא כל החיים. כל החיים. היא מקיפה אותי בכל דבר שאני עושה או לא עושה.

אני בטח לא אומרת שאני קוראת את המדריך לטרמפיסט מתוך איזה שהיא אידיאולוגיה שהנה, אני מקיימת מצווה. וודאי שלא, אבל זה חלק מהחיים שלי, שהם חיי תורה, ב"ה והם מורכבים מאלף דברים אחרים.

בכל ליבי אני מאמינה שכל דבר שאני עושה בחיים (בין אם זה בלימודים, או עם אנשים או חברות, או איך שאני מתלבשת ונראית או מה שאני אומרת לאחרים ולעצמי ומה שאני עושה בעבודה. ה-כ-ל) הוא חלק מעבודת השם שלי. גם דברים שלכאורה נראים "רגילים" וכלל לא מיוחדים או ייעודיים לכך.

בכל דרכיך דעהו. ממש בכל הדרכים.

אלא באופן ספציפי למדריך לטרמפיסט. זה ספר נונסנס - אחד החזקים שבהם. כאמור, אין לי שום בעיה עם זה ואף להיפך. אני מת על נונסנס!! 

ואני לא! אבל זה כבר דובר על זה רבות...

אני לא פותח שעון או בודק שניות כמה זמן אני לומד תורה מול כל פעילות אחרת (אני יודע שיש כאלו שכן עושים את זה. שיבורכו). לא רואה סיבה שדווקא העיסוק בשטויות יוגדר כ'נוראי' בעיניי. זה כיף, זה מצחיק, כיף להיזכר בזה - אז למה לא? 

כתובים מעניין,  אבל-

אם לא היו כתובים בגישה של אנטי, מגזר נגד מגזר, היו יכולים להיות מאמרים מרגשים מאד.

ונהנתי מכל רגע עדי כדי הערצה לסופר

בפעם השניה אחרי הרבה שנים זה שיעמם אותי ברמות

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה