אם ההורה משגיח על הילד אין טעם בכלל להתערב. חשבתי בהתחלה שהתינוק רחוק מההורים...

גם את אולי לא ככ תצליחי לתרום במצב כזה...

בנוסף, אולי ההורים לא רוצים לתת לו משהו כשהוא צורח כי הם רוצים לחנך אותו שגם אם הוא בוכה הוא לא יקבל כלום..

אם את ממש רוצה לעזור- אני חושבת שאני הייתי מתקרבת להורים ושואלת אותם אם הם צריכים עזרה, או אומרת משהו כמו- וואו זה בוודאי לא קל לנסוע ככה עם ילד בוכה...- בטון אמפתי ורגיש..

וככה אולי היה מתפתח איזה שיח ביני ובין ההורים וככה הייתי יוצרת אינטראקציה עם הילד ומנסה להרגיע אותו...

פשוט לתת לאמא כלי להרגיע אותו.

רק שהוא ישן ולא היה עם אוזניות. 

מצטער שאני כזה... פשוט העלה זכרונות כואבים מאותו מקרה...  

אם ילד מקבל ממתק בתור נסיון להרגיע אותו כי הוא צרח, הוא עלול אח"כ לצרוח כל הנסיעה.

צרחתי = קיבלתי ממתק

אצרח כל הנסיעה = אקבל ממתק כל הנסיעה

ילדים הם לא טיפשים ולא פראיירים ואין סיבה שהם יהיו.

חבל מאוד שההורים יהיו טיפשים או פראיירים ויכנסו לסרט הזה של "אם אתם רוצים שאהיה רגוע, תביאו לי ממתק".

ממתק זה ממש לא פותר בעיות מידי. יש ילדים חולים, יש ילדים רעבים, יש ילדים עייפים. לילדים כאלו ממתק ממש לא יעזור. הדבר היחיד שיעזור זה שהנסיעה תיגמר.

אבל היו פעמים שהורים הודו לי ממש כשהצעתי להם בלון או סוכרייה. 

לפעמים זו כן יכולה להיות הצלה.. 

המסקנה - אינטואיציה ואינטליגנציה ריגשית.

ומצאתי את עצמי מראה לו סרט בסלולרי בזמן שאני עצמי עובד מול המחשב. המסכן התחיל לבכות כשקיבלתי שיחות טלפון.

שימי לב לא להציע בצורה שהתינוק יקלוט לפני שההורים יוכלו לסרב (נניח, אם את מציעה סוכריה בצורה שהוא רואה אותה, יכול להיות שהוא מאוד ירצה אותה, ואם ההורים לא מעוניינים לתת לו סוכריה זה לא ממש ישמח אותם).

בכל זאת עוסקת בחינוך.. אבל היו הורים שאמרו לא תודה.

מתחילה לחשוש..

אני האמת לא התייחסתי אליהם כמעט בכלל עד לשלב שהיה לי אחד שלי.

להוציא לשון זה בסדר?

או שזה מחנך לתרבות רעה.. 

אני תמיד מוציאה לאחיינים שלי לשון...

וזה מחנך אותם לתרבות רעה, אבל לא אכפת לי 

סתם, ברור שכן אכפת לי, אבל הם כ"כ נהנים מהלשון אז לפעמים אני עושה את זה...

(כשנולד איתן מישהו איחל לנו "מזל טוב להצטרפות הילד השלישי למשפחתכם)

לפעמים ל"ילדים" יותר קל להתמודד עם הילדים שלהם.

נראה אותך נתון תחת לחץ כלכלי עם ילדים קטנים בלי אפשרות להחזיק רכב ונסחב באופן קבוע עם ילדים קטנים בתחבורה ציבורית.

מנסיון שלי צריך לוגיסטיקה וכישרון שאין לכל אחד.

לזכור להביא לילדים אוכל+משהו טעים, לתת קודם אוכל ואח"כ ממתקים, להביא בגדי החלפה (כי זה ילדים וגם בנסיעה קצרה יכול לברוח פיפי), להביא שקיות (בשביל הזבל), לכור את הרב קו של הילדים, להביא אותם לא מורעבים ולא עייפים כדי שלא יצרחו שם בטירוף, לשעשע אותם כל הנסיעה בדיבורים ומשחקים וסיפורים (שאתה ממציא כי לסחוב ספרי ילדים בתיק זו ממש לא אופציה), לדאוג שלא יריבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יתלכלכו או ירטבו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא ישתעממו (כי אז הם צורחים), לדאוג שלא יצאו מהמושב (כי אז הם נופלים ואז...ניחשת נכון - הם צורחים), לדאוג שלא חם להם ולא קר להם, לדאוג שלא יציצו על היושבים מאחורה (כי לא נעים).

ומה עם הנסיעות שלא יוצאים מהבית? ואז אי אפשר להתארגן לוגיסטית כמו שצריך? (כי אני לא אסחב איתי לעבודה תיק עם אוכל + ממתקים + בגדי החלפה....) ואז הנסיעה פי 7 יותר מורכבת.

ומה עם הנסיעות להורים שלוקחות 4 שעות ב 3 אוטובוסים שונים, באוטובוס הראשון אכלו את האוכל, באוטובוס השני את הממתקים, באוטובוס השלישי הם כבר שפוכים מעייפות ולא מצליחים להירדם ואז הם...צורחים. 

ומה עם הנסיעות שלא מפנים לך מקום והילדים יושבים שניים בכיסא אחד ואת לידם על הרצפה ובעלך עומד בכלל בצד השני. אתה לא רוצה לתאר לעצמך איזו דרך סיוטית זו.

ושלא נשכח איזה אתגר זה בכלל לעלות לאוטובוס עם ילדים:

לסמן לנהג שיפתח תא מטען, לוודא שהוא פתח, אם הוא לא פתח לצעוק עד שהוא יפתח, לקפל את העגלה תוך כדי שאת מוודאת שהקטנים לא בורחים לכביש/נכנסים לתא מטען, להכניס את העגלה עם עוד מלא מזוודות שם, לתפוס את הילדים ולרוץ לאוטובוס (כי לא לכל נהג יש סבלנות ולא רוצים לחטוף צעקות, בכל זאת את עם ילדים...) אה ושלא נשכח שלפעמים דווקא ברגע המכונן הזה יכול להיות לך ילד שהחליט להשתטח על הרצפה ולא להיכנס לאוטובוס ואז לא רק שצריך לרוץ, אלא גם לסחוב ילד צורח ביד (ומה עושים כשאת בהריון מתקדם? סוחבים ילד צורח מול כל העולם בהריון מתקדם), אח"כ מעלים אותם במדרגות בתקווה שאף אחד לא יפול (כי כל מדרגה בגובה של חצי ילד), שולחים אותם מיד למקום ומפטירים לנהג ש"אני כבר באה לשלם", הנהג כמובן כבר התחיל לנסוע ואז צריך גם למצוא מקום וגם לוודא שהם לא נופלים, לשים אותם במקום, לרוץ לשלם לנהג (לפעמים עושים את זה עם תינוק ביד), לסדר את כל העודף בשיא המהירות (כי הילדים שם לבד), לרוץ לילדים ואז....

אז רק מתחילה הנסיעה

איך אומר הכרוז באגד? "נסיעה טובה" ואני מתפללת בליבי שהלוואי והנסיעה הזו באמת תהיה טובה (כלומר שהרעש היחיד שהם יעשו יהיה של צחוקים ולא של צרחות).

אם אתה חושב שזה קל, ושהורה שלא מצליח להתמודד עם זה הוא "ילד" בעצמו אז בבקשה אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

(מה גם שהרבה מאוד הורים בכלל לא מתורגלים לנסיעות בתח"צ עם ילדים)

*אה ושכחתי לומר שב"ה הילדים שלי לא מקיאים בנסיעות אבל יש הורים שהילדים שלהם כן (אז תוסיף לסחוב שקיות, מים, מגבונים, בגדים להחלפה ולבוא עם הרבה כוחות לנקות את רצפת האוטובוס תוך כדי שאנחנו על 80 קמ"ש) 

להוריי לא היה רכב כמעט כל השנים אז העניין של 5-6 באוטובוס בגילאים שונים מוכר לי היטב.

(אבל לא צרחנו)

אגב, חשבת על האפשרות להקרין סרט במכשיר נייד כלשהו?

(עשיתי את זה, באוטובוס, עם הבן שלי)

למה בינתיים? כי אנחנו יודעים שזה לא טוב (לא למוח ולא לקשר עם ההורים)

אבל אני רואה הרבה מאוד אמהות (שאני מאוד מעריכה) והן כן מראות סרטים לילדים שלהן. שאלתי אותן למה, והן הסבירו שבחיים מגיע שלב בו כבר יש הרבה ילדים לטפל בהם וקשה מאוד שלא להיעזר בזה.

לכן אני לא באה לצאת בהצהרות "אני לא מראה לילדים שלי סרטים" "סרטים זה מזיק" וכו'. אני רק יודעת שכרגע זו ההשתדלות שלי ומקווה להחזיק מעמד גם בשנים הבאות עם זה.

בתור ילדה הייתי רואה מ-ל-א טלוויזיה. אז מצד אחד ככה למדתי אנגלית, מצד שני לא למדתי איך להעסיק את עצמי בזמני הפנוי. זו נראה לי אחת המיומנויות החשובות בחיים. וחשוב ללמד את הילדים שלנו איך עושים את זה.

אם ילד בא ואומר שמשעמם לו אז במקום לתת לו חטיף או לתת לו לראות סרט, לדעתי עדיף לתת לו לצייר או לצאת לטיול. באוטובוס זה הרבה יותר מורכב (אני מודה)

שוב, לא באה להעביר ביקורת על הורה שמראה סרטים, ואולי יום אחד אני אעשה זאת בעצמי, אבל כרגע אנחנו מקפידים שלא.

אני מראה סרטים מדי פעם, אבל  בשוטף עושים הרבה יותר דברים מגוונים. ילד יודע להעסיק את עצמו גם אם מראים לו פה ושם.

אם אני אתחיל עם זה, מצידי, שישבו כל היום עם הסרטים ואני אעשה דוקטורט ( סתם)

ועכשיו ברצינות, ברגע שאתחיל עם זה ברור לי שהילדים ילחצו לראות עוד ועוד ומשם לא יודעת לאיזו רמת צריכה של סרטים כבר נגיע. 

כלומר, אני כמעט כל הזמן בבית מול המחשב ואפשר לבוא ולבקש ממני סרט ואני גם אתן לו לרוב.

אבל זה פשוט לא מעניין.

הוא מסתכל כמה דקות, מבין את הפואנטה והולך לצייר משהו.

(אני מנסה לאחרונה ללמד אותו להשתמש בעכבר. לא הולך לי כ"כ )

בנושאים אחרים אני יודעת לעמוד בפרץ הבכיות, בנושא של סרטים - לא.

תכל'ס להראות סרטים לילדים זה נוח. אפשר להכניס מכונות, לבשל לשבת, לקפוץ לשכנה, ללכת למכולת ומה לא. למה לא להימשך אחרי זה? זה כמו מתנה להורה.

זה אולי מפליא אבל דווקא כשאני לא מרגישה טוב וחייבת לשכב, הילדים מסתדרים הכי טוב. לא קוראים לי, לא מפריעים לי, רק כשאני באיזור יש בכי. הם יודעים להעסיק את עצמם טוב מאוד כשהם רוצים. קליקס, קפלות, צבעים, בובות, לגו, פאזלים. הם לוקחים לבד ופשוט משחקים.

בס"ד

אומנם אני עדיים רווקה אז יש לי זמן עד שאצטרך לדאוג לחינוך ילדיי..

אבל אני יודעת שלא הייתי רוצה לחנך את הילדים שלי לתרבות של סרטים.. כמו שכתבת- הייתי רוצה ללמד אותם לעסוק בדברים אחרים בעלי משמעות ותוכן..

אשרייכם ממש שאתם מנסים להקפיד על זה..! שתצליחו בעז"ה

ברור שכל הורה עושה מאמץ גדול שהילד שלו לא יבכה. אם הוא בוכה, וההורה עשה כל מה שביכולתו. אז אין מה להאשים את ההורה. זה שכל האוטובוס סובל מילד בוכה זו מציאות שקורית הרבה בתחבורה ציבורית. לכן היא כל כך זולה, כי היא לא נוחה, היא ציבורית. אני לא יכולה לבחור את ציבור הנוסעים.

אנחנו לדוגמא מאוד מקפידים שהילדים ישמרו על העיניים ועל צניעות, ובתח"צ ה' ישמור מה שרואים שם...

וזו בעיה שלי! אם זה כל כך מפריע לי אני זאת שצריכה לקנות רכב ולא להלביש או לחנך את כל האוטובוס.

באותו אופן זה ממש מצחיק מה שאומרים שבגלל עשנות בריאותית כל האוטובוס סובל. ואם היו מציעים לילד ממתק לא כשר וההורה היה מסרב? אז הבכי היה מתקבל, נכון? כי אנחנו מוכנים לכבד ערך שחינכו אותנו אליו ואנחנו מקפידים עליו אבל ערכים של אחרים, זה כבר דבר אחר...

לא משנה למה. זה פשוט ככה.

ולא חייבים להביא ממתק, אפשר להביא פרי, אפשר קרקר. אפשר מטרנה לתינוק ואפשר גם להניק.

את לא רואה ממתק כ"יהרג ואל יעבור" גם אני לא, אבל יש הורים שכן (למשל בעלי שיחיה...).

ואני מכבדת כל הורה על הדרך בה הוא בוחר לגדל את ילדיו.

יש גבול לכמות ההתחשבות שלי בזולת...

אני נוטה להסכים עם mshlomo, ומעריכה מאוד את הגישה שלה...

והיא בין השאר הסיבה שבגללה התח"צ בישראל נראית כמו שהיא נראית (ברירת מחדל גרועה וכושלת).

אבל זה יותר מורכב.

"לא צריך" נשמע בעברית כמו- אני מתביישת לקחת משלך

תאמרי לה בצורה שהיא תבין מה את כן מתכוונת- "לא תודה, לילדים לא יהיה טוב עוד סוכיות היום..." 

אני מההורים שממש זורמים עם העסק (נוסעת מ-ל-א עם הילדים באוטובוסים). כשבא מישו ומנסה להרגיע מבחינתי זה עזרה וזה סבבה ותודה רבה. לפעמים הילד גם קצת מתבייש מזרים וסוף סוף מפסיק לצרוח...(ככה שיש דברים שרק זרים יוכלו לעשות ואני בתור אמא ממש לא)

חשוב לכבד את בקשת ההורים אם הם לא מרשים את הממתק ואולי להציע לילד "לשמור" אותו עד שאמא תסכים (ככה הם יוכלו להחליף את הממתק אם יש להם בעיה של כשרות או בריאות ויחד עם זה הילד נרגע)

אולי גם להציע תוך כדי ששואלים אם אמא מרשה.

פעם איזה חייל הביא לבת שלי טופי (של מגדים) וזה פשוט הרגיע אותה לחצי שעה. (בנסיעה הבאה היא שאלה איפה החייל =) )

יש הורים שיכולים להיבהל ולהגיב לא יפה. אם את לוקחת את זה בחשבון ולא מתרגשת מהם אז לדעתי כן כדאי לעזור להורה.

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)