ונכון שאפשר להוכיח את התורניות מהתנ"ך- רבקה לבשה נזם...

זה פשוט לא מקובל בציבור התורני.

מדברת ממני...

שלא איכפת להן מההישתייכות, פשוט מאוד...

יש מצב שהן תמצאנה את הגבר המתאים להן- תורני בלי ניראות תורנית...

הכיפות הסרוגות גרמו לעזיבה של הדת?

העזיבה הייתה הרבה קודם, לדעתי בדיוק הפוך זה עצר את העזיבה.

שינויים הרבה פעמים מעידים על משהו פנימי בלב של האדם (לרעה או לטובה) 

וכשמוציאים את זה החוצה זה הופך להיות עובדה מוגמרת ופחות דבר משתנה, ובהחלט גם משפיע.

אז לא צריך לזלזל בשינויים (רב בישיבה שלי תמיד אומר שזה שמישהו בלי פאות לא אומר כלום, אבל אם הוא מוריד פאות זה בהחלט אומר).

הכיפות הסרוגות זה יותר מזה, זה בא לעצור משהו שכבר היה קיים בעולם.

אנשים הפסיקו לאכול געפילטע פיש כי זה נהיה להם מגעיל; לא כי משהו פנימי בלב שלהם השתנה. 

אתה רואה שבתקופת התנ"ך נשים (וגברים) הלכו עם נזמים. זה השתנה. למה? כי האופנה השתנתה. לא רואה סיבה שחזרתהּ עכשיו תהפוך להיות סמל למשהו פנימי ובעייתי. כולה שינוי אופנתי. 

צריך לבדוק כל דבר לגופו ולא לזלזל בשינויים.

אנשים שטענו שהשינוי הוא הרסני. 

אז יש שתי אפשרויות מבחינתי: להתייחס לשינוי וזה אומר להתנגד אליו, או להתעלם מהשינוי ולהיות אדיש אליו. 

כיוון שאני לא מוצא סיבה להתנגד, אני אדיש. 

לבדוק כל דבר לגופו

א. הרב קוק לא חידש את האפשרות לבדוק כל דבר לגופו. הרבה לפניו בדקו הרבה דברים לגופם. 

ב. אם יש שינוי שמתריע לי 'משהו פה מסריח' - אז אני לא אהיה אדיש אליו; שינוי אופנתי לא מתריע לי את זה (בדיוק מהסיבות שציינתי לעיל: פעם גברים הלכו עם שמלות, היום עם מכנסיים. פעם גברים הורידו שערות בכל הגוף, היום זה לא מאד מקובל, בלשון המעטה, וכן הלאה וכן הלאה) - ולכן באופן גורף אני לא רואה סיבה להיבהל מזה. השינוי הזה פשוט לא מטריד אותי, מה אני אעשה.

ג. בטח הצהרות כמו "ככה זה תמיד מתחיל... רק משינוי קטן אחד" - שזו היתה התגובה שלה הגבתי בהתחלה - איננה מעידה על 'בדיקת כל דבר לגופו', אני מקווה שאתה מסכים. כמו כן הטענה ש"כל דבר" מתחיל ככה - שזו היתה התגובה שלך - איננה סמל ומופת לטענה שצריך לבדוק כל דבר לגופו. בטח לא כשמנחיתים את זה לדיון בשרשור שעוסק בסוגיה ספציפית. רוצה לבדוק כל דבר לגופו? אז תבדוק את המקרה הספציפי הזה לגופו, ואל תאמר לי "ככה זה תמיד מתחיל" שזו טענה מכלילה בהגדרה. 

א. החרדים מפחדים מכל שינוי "חדש אסור מן התורה", ואני חושב שהרב קוק חידש שלא 

    צריך להיבהל מכל שינוי.

ב. לא אמרתי שצריך להיבהל אלא לבדוק

ג. "ככה זה תמיד מתחיל... רק משינוי קטן אחד" ו"כל דבר" זה ביטויים,

    בסה"כ הגבתי למה שכתבתה "ששינויים הם שינויים, ותו לא" (שזה גם הכללה)

    ורציתי לכתוב שלדעתי לא צריך לזלזל בשינויים אלא לבדוק אותם. 

לטוב או לרע.

לגבי מעבר למכנסיים במקום שמלות איני יודע, אבל האחרים כמעט בוודאות היו חלק משינוי עמוק יותר.

יהודים בגולה גם לא נולדו עם שטריימל. גם זה פשוט היה האופנה מתי שהוחלט להכניס את זה גם לקהילות היהודיות. וגם הפראק. 

ו'שינוי עמוק' לא אומר שהוא לרעה; וגם לא אומר שהוא קשור לשינוי האופנתי... זה שחלו תהליכי עומק בחברה - זה תמיד קורה, גם עכשיו, גם במקומות שבהם בחורות דתיות לא מעיזות לשים נזמים. זה לא אומר שזה קשור ללבוש, וזה לא אומר שצריך לפחד מהשינויים האלה - וזה בדיוק מה שכתבתי (לא כתבתי שכל אלו לא לוו בכלום, אלא שלא לוו בהתדרדרות רוחנית; אם אתה כבר נכנס לפרטים - אז כנס לפרטים גם במה שאני כתבתי). 

אגב - המעבר למכנסיים היה בעקבות מפגש עם התרבות הפרסית. בפועל המכנסיים בסופו של דבר כבשו את העולם, ורק בחברות מאד מסורתיות נותרה השמלה לבוש רשמי גם של גברים. 

אבל אני אומר שכשיהודי החליט להפסיק ללכת עם שטריימל, וללבוש לבוש שנחשב אז כמודרני יותר, הוא ידע שהוא בוחר לאפיין את עצמו באופן מסויים, ושאם הוא יישאר ללבוש קפוטה ושטריימל הוא יאופיין באופן אחר. [כמדומני, שהשינוי הזה, לעיתים קרובות, לווה בהתדרדרות רוחנית].

כשנער החליט ללבוש כיפה סרוגה במקום ברט, הייתה בזה אמירה שהוא רוצה לאפיין את עצמו כדתי לאומי. [בתקופה שבא הייתה נטייה לאנשים להתבייש בדתיותם].

כשמישהו לעבור מכיפה סרוגה רגילה לכיפת צמר גדולה, זה בד"כ לא כי קר לו בראש, אלא מסיבות אחרות.

אם נער חרדי בוחר ללבוש ג'ינס, יש בזה אמירה משמעותית, למה הוא רוצה להשתייך ולמה לא.

לא כל שינוי הוא לרעה, חלק מהשינויים כן.

לנידון הספציפי של נזם איני רוצה להתייחס.

ושינוי תרבותי אינם ירידה רוחנית. זה מה שאמרתי, זה מה שאתה אמרת, ולמעשה בכל רגע ורגע הם מתרחשים בכל זהות ותרבות (ובדיוק מה שאמרת על השטריימל אפשר גם להגיד על מי שהתחילו ללבוש מכנסיים). אני לא מבין איפה הוויכוח. 

מישהו אחר פה בשרשור הגדיר את זה היטב: כל שינוי אופנתי נתפס כ'ערעור' עד שהוא הופך לנורמה. הבעיה היא כשמתחילים לומר שזה 'ערעור' על העיקר, כשזה בסך הכל ערעור על ביטוי תרבותי מסוים של  אותו עיקר. 

אוסיף ואומר: ברור שמי שאינו רואה עניין לערער על הביטויים התרבותיים הנוכחיים של הזהות שלו לא יצא עם מישהי שכן רואה עניין כזה; מיותר לחלוטין שהם ינסו בכלל - בזבוז זמן ואנרגיות. אבל ההגדרה של האחד כנחות יותר מחבירו - היא הבעייתית בעיניי. ומן הבחינה הזאת הדוגמאות שהבאתי משקפות את זה במדויק, ואני מניח שגם אתה מסכים שכיפה סרוגה או ויתור על פראק אינם מעידים על רמה רוחנית נמוכה יותר. 

מאחר שנדמה לי שאני יודע מה ההקשר התרבותי שבו הפסיקו ללבוש שטריימל, אמרתי עליו את מה שאמרתי.

אני לא יודע האם כל שינוי לבוש קשור לשינוי תרבותי, נראה לי שלא, יש גם גורמים אחרים.

אם יש שינוי לבוש, שקשור לשינוי תרבותי, יש לדון לגופו את השינוי התרבותי שעליו מדובר, לטוב או לרע.

אם זה שינוי רע, לא נכון להזדהות איתו, גם במאפיינים החיצוניים.

אם שינוי הלבוש יהפוך לנורמה, ייתכן מאוד שהוא יאבד את ההקשר התרבותי המקורי.

לא זכור לי שראיתי בחורה דתייה עם זה,

לדעתי ברור שזה מעיד על הרמה התורנית שלה.

ואני לא מחשיבה חצאית ארוכה בתור דוסית

יש גם הרבה נשואות תורניות עם נזם.

ענין של סגנון, וטעם, אני מניחה.

בעיני ממש לא מדד לכלום.

בטח שלא לרמת תורניות.

זה כמו שכשאני הייתי נערה ועשיתי חור שני באוזן זה היה נחשב איזה משהו לא דוסי.

והיום- כמעט לכולן יש...

עשו לעבד שלא רצה לצאת מאדונו, אז נתנו לו להישאר אבל הענישו על זה שהוא שמע את עשרת הדיברות ואמור להיות עבד של ה' והוא רוצה תוספת של אדון?!

מקווה שאני אמרתי את הטענה נכון...

אני רק אומרת שיש עוד דעות לעגילים... זה לא שהעגילים בטוח מותר ויש שאלה על הנזם, ויכול להיות שגם לנזם יש דעות שזה מותר, מי שרוצה שתשאל את הרב שהיא תמיד שואלת...

לא הלכתי לברר את הנושא, אפילו לא חשבתי שיש בעיה, פשוט פעם דיברתי עם מישהי וזה עלה, הבנת? אחרי שזה עלה, בררתי את זה מבחינה תורנית,

ונזם אף פעם לא בררתי כי אין לי את הרצון לזה, רק לי זה נראה שהמראה הוא לא מראה תורני ולכן בת שאני אראה עם נזם אני אצטרך יותר להשתכנע מהפנימיות שלה בשביל להאמין שהיא תורנית וכזו שבלי נזם ונראית תורנית אני אצטרך להשתכנע מהפנימיות שלה שהיא לא תורנית, מבינה?

מקווה שהסברתי נכון ואני לא מקפיצה עלי את כולם.

למרות שאני חושבת שכיום נזם זה יותר גרוע מעגילים, אבל אולי זה נכון עוד לא השתכנעתי...

ובע"ה מחכה ליום שנהיה ראויות, ולא בגלל הנזם, אני לא חושבת שאני אשים את זה גם אז, פשוט כי העולם אז יהיה טוב יותר ומלכות ה' תהיה גלויה לכולם.

[משמע קצת מהלשון, לפחות בחלק מהנוסחאות, שגם בבבל היה מנהג שקשור לטבעת, אבל זה לא היה הקידושין עצמם].

ובהמשך תקופת הגאונים, גם בבבל היה נהוג לקדש בטבעת.

[מופיע בתשובות הגאונים וברס"ג].

נדמה לי שיש אפילו סיפור על אחד שנודה כי קידש במטבע

לא התכוונתי שנעלבתי, הכל בסדר פשוט רציתי להיות בטוח.

על אחרי החתונה?

זה בהחלט נראה לי מוזר...

מדובר פה על צניעות, וזה הרבה פעמים מושפע מאיך אנשים 

מסתכלים על זה.

נזם לבחורה, מה דעתכם/ן? 

גברים.. 

בנות

שאלה לבנות, בנים לא להגיב בשום אופן! 

האם זה מוריד? - לא בדווקא, אבל זה אולי מעיד.

אם היא עושה את זה בתור התרסה וכדי להוכיח לעצמה ולסביבה שלא אכפת לה לבעוט במוסכמות אז זה גם יכול להוריד.

האם זה מוריד? - לא בדווקא, זה תלוי בנורמה החברתית ומאיזה מקום זה מגיע (אם מרצון פשוט להתייפות או מרצון לבלוט בצורה פרובוקטיבית).

אם היא עושה את זה מתוך התרסה וכו' אז למרות שזה לא בגלל שהיא רוצה למשוך תשומת לב זה עדיין יכול להעיד על רמה רוחנית (תלוי נגד מה היא מתריסה, זה גם יכול סתם להעיד על ילדותיות אם זה כנגד ההורים למשל. תלוי בעניין ובגיל).

נראה לי שבאופן כללי התשובה היא כן.

ואולי משנה (כביכול) כי זה רק הוא שופט והוא כתב את התורה 

זהו שהשליחים של הקב"ה בעולם להסביר  את רצון ה' הם הצדיקים ות"ח בדור (תניא בכמה וכמה מקומות)

אם לא כך אז אני חושב שאני הוא המבין מהו רצון ה' ותראי מה כתבתי בסוף השרשור מהו רצון ה' 

(הוא לא אומר את זה במילים האלה) לאכול הרבה (יותר ממה שצריך לחיות)זו ירידה רוחנית?

אדם שהולך אחרי הרצונות שלו האישיים או חיצוניות אחרת והנאות העולם החיבור שלו עם הקב"ה חסר 

למה??

כי רצון ה' זה להיות במה שיותר רוחני כמה שיותר לעשות רצונו 

ורצון ה' מתבטא במה שנצרך רק לעבודתו ית' 

וכמו שאמרתי האסור אסור המותר מיותר 

וזה כוונתו של הביטוי הזה: כוונת הבריאה היא לעשות לה' דירה כאן בעולם ורק מה שקשור לרוחניות מביא לזה ולכן מה שאסור זה ברור שזה אסור כי הוא סותר את כוונת הבריאה אותו הדבר בדיוק דברים מיותרים הם גם אסורים שהרי אינם משלימים את כוונת הבריאה אלא את הרצון העצמי שלנו 

קוראים לזה בעברית תקינה עבודה זרה ל"ע אני עובד מישהו זר - את עצמי

אני לא חושב שצריך ללכת לפי איך שנראה בחוץ 

אלא מוסיף ביראת שמים או לא 

כמו שאמרתי ע"פ הפתגם :האסור אסור והמותר מיותר 

כי זה לא עושה דירה לה' בעולם הזה

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&orderby=3&q=%D7%A0%D7%96%D7%9D+%D7%91%D7%90%D7%A3&cat=1

ע"פ מדד רוחני תקראי מה כתבתי בסוף השרשור 

ןתביני

שער היחוד והאמונה של הרב יואל כהן תקראי בהקדמה הוא אומר את מה שאמרתי 

או תסתקלי בוף השרשור מה שכתבתי 

וברור שזה לא במדד של העולם אלא של רצון ה' האם זה מקדם אותי או לא אם לא זה לא נצרך מיותר- אסור

אבל לא הייתי רוצה להכיר מישהי כזאת בשביל האפשרות שהיא באמת צדיקה,

הולכים אחרי הרוב.

מבחינתי נזם מעיד על משהו, אז אני לא יצא אם מישהי כזאת בשביל שאולי

אחרי כמה פגישות אני יגלה שהיא צדיקה (ואז זה אולי בסדר), כי לדעתי הרוב לא כאלה.

לא יודעת...הנשמה מאירה.

אבל כל הדיון פה עושה לי חשק לעשות נזם באף . למה? כי זה יפה חיצונית לדעתי. 

כולנו מתנהגים במובן זה או אחר לפי מה שהחברה שלנו חושבת,

ככה זה, וזה לא בהכרח שלילי.

מה לעשות שאנחנו בני אדם וחשוב לנו מה חושבים עלינו.

אבל אם היא שואלת אז כנראה שלה זה חשוב.

ולכן לא צריך להתעצבן אל זה

סתם חבל

עובדה שיש פה גם הרבה בנים ובנות שחושבים אחרת,

כולם דוגמה אישית. 

בס"ד

יש שיאמרו שירידה רוחנית  עשויה להוביל לנזם.

 רמה תורנית יכולה לבוא לידי ביטוי בדברים מאד שונים.

יכול להיות שיש בחורה צדיקה וכ' וזה פשוט הטעם שלה.

אבל אצל חלק גדול בציבור זה מתפרש (לאו דווקא בצדק) כמישהי פחות תורנית.

אז כאן זה לשיקולך.

לפעמים גם אם משהו מצד עצמו לא בעייתי,

אם הוא מתפרש ככה ראוי להימנע.

נניח שרשרת מגן דוד לבן.

מקובל אצלינו שבנים תורניים לא עונדים שרשראות.

ובנים שכן לרוב מתויגים כערסים.

יבוא מישהו מאד ציוני שמתחשק לו מגן דוד ענק על הלב,

שרשרת רצינית כזאת, מאהבתו את עמו וכ'.

כדאי לו לשים?

לאכול הרבה (יותר ממה שצריך לחיות)זו ירידה רוחנית?

אדם שהולך אחרי הרצונות שלו האישיים או חיצוניות אחרת והנאות העולם החיבור שלו עם הקב"ה חסר 

למה??

כי רצון ה' זה להיות במה שיותר רוחני כמה שיותר לעשות רצונו 

ורצון ה' מתבטא במה שנצרך רק לעבודתו ית' 

וכמו שאמרתי האסור אסור המותר מיותר 

וזה כוונתו של הביטוי הזה: כוונת הבריאה היא לעשות לה' דירה כאן בעולם ורק מה שקשור לרוחניות מביא לזה ולכן מה שאסור זה ברור שזה אסור כי הוא סותר את כוונת הבריאה אותו הדבר בדיוק דברים מיותרים הם גם אסורים שהרי אינם משלימים את כוונת הבריאה אלא את הרצון העצמי שלנו 

קוראים לזה בעברית תקינה עבודה זרה ל"ע אני עובד מישהו זר - את עצמי 

אני רק בא להבהיר שכל מה שאנחנו עושים הוא התעסקות ענקית עם העולם הזה בלי התחשבנות אמיתית בה' לצערי 

אנחנו דור מאוד מבולבל

נראה לי שזה מחלוקת בגמ' על מה הקורבן,

אבל בכול מקרה ברור שזה השיטה של הרב קוק, והרבה אחרים 

במיוחד בדורות האחרוניםץ

אני שכחתי את הגלידה שאכלתי אתמול ובמיוחד את הטעם שלה

אבל אם זה לא הוסיף לי בעבודת ה' זה הוריד אותי 

אבל זה בהחלט רמה גבוהה לחיות ככה.

נתחיל 

לא קופצים (יש דרך)  אבל מתחילים לעבוד בשביל זה הגענו לכאן

לא??  

אבל קודם צריך להיזהר מאיסורים ממש ורק אח"כ

לבדוק כל הזמן אם מה שאני עושה מוריד או מעלה.

אם נקדים את המאוחר זה רק יזיק.

היא דברה על דוסות ברמות על שעושות את זה 

וחוץ מזה צריך להשתדל בז בלי קשר

אולי לא להתחיל לירות לכל הכיוונים אבל לפחות צריך נסות לחשוב אם זה נצרך או לא 

דבר שהוא בצורה הנורמלית כמו למשל לאכול כי אני רעב אף שאני לא חושב שאני עושה דירה בעולם הזה לה'  אז סבבה אבל דברים שלא נצרכים אז הם מיותרים כי אני מתחיל לחשוב מה אני רוצה 

בבקשה בספר תורת מנחם לרבי מלובביץ חלק יח עמ' 155 

ותגיד מה אתה מבין משם 

סבבה ?!

יש עוד מקורות לזה רק שם זה נכתב ממשהו שהיה חי עד לא מזמן ובצורה יפה מאוד תבדוק

בספר "טללי חיים" של הרב החלבן,על פרשת מטות.

מומלץ בחום!

הוא מסביר את עניין הנדרים, לכאורה יש מצוות ויש איסורים שצריך לקיים אז למה

יש אפשרות לאדם לנדור נדר ואז זה ממש הופך לו לאסור?

ההסבר זה שיש הרבה דברים שהתורה השאירה אותם על "רשות",

כמו כמה לאכול, כמה לבלות (ונזם באף לפי חלק מהאנשים פה),

ה' יתברך יודע שלא כל בני האדם שווים ולא כל הזמנים שווים,

לכן יש דברים שאין בהם הגדרות מדויקות.

אבל ה' יתברך רוצה שאנחנו נחשוב ונתקדם לפי מה שמתאים לנו לקבל על עצמנו,

כמובן שקודם כל צריך להקפיד על תרי"ג מצוות.

וזה החידוש של נדרים, למרות שלא כדאי לקבל על עצמך בנדר חומרות ("טוב שלא תנדור...")

אבל בלי נדר זה אפילו חובה ("קדושים תהיו").

הרב מביא גם את פרק י"ג במסילת ישרים שמדבר בדיוק על זה.

שנזכה!! 

בא נחשוב רגע אם היינו רואים שהבעש"ט או הגר"א רבי נחמן ואחרים היו שמנים מה הייתם אומרים שזה בסדר?

זה אותו הדבר במידה כזאת או אחרת 

תראה את האדמו"ר מבעלז ,והוא לא אוכל הרבה  

עייני ערך נוצרים.

תלוי מאיפה זה מגיע בנפש. 

איזה תנועה בנפש מובילה את המהלך של ההחלטה לעשות נזם.

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

לכן תפילה מן הסתם לא תוריד ונזם אולי כן.

הרב כותב נדמה ל ישזהבשמונהקבצים שיש אפשרות להוריד את עצמי בתפילה וזה ע"י שאחשוב שבזכות עצמי התפילה התקבלה

וגם אז עדיף אני חושב שעדיף שימשיך להתפלל

"מתוך שלא לשמה"

ימשיך להתפלל אלא שהענין הוא שזה מוריד ולא מעלה (תפילה כזו)

אבל בגדול צריך להתרחק ממעשים שיכולים להוריד, גם אם אין לך כוונה שלילית, לעומת תפילה...

אני מקווה...

ואת האף- עכשו מובן איך התופעה מתפשטת.. הן כולן חושבות שזה יפה? או שזה טרנד שנחשב אינ וכאילו לא דוסי מיושן?

שלא מתאימות וזה ישפיע עליך.

אתה כן מסכים שזה משפיע

נגיד את זה ככה. אם תשים כיפה בגודל של חבית אתה לא נקרא ירא שמים.

מי שלא הולכת צנוע היא בד"כ פחות שומרת תורה ומצוות מבחורה שהולכת צנוע לגמרי. אבל לא בגלל הבגדים היא פחות דתיה, בגלל שהיא פחות דתיה הבגדים שלה פחות צנועים

הרבה פעמים שינויים חיצוניים שלא בהכרח הגיעו מכוונה מסויימת

משפיעים על האדם לטובה או לשלילה,

בטח בדוגמה שכתבת (בגדים לא צנועים) שזה ממש עברה "עברה גוררת עברה".

בד"כ זה מעיד איפה נמצא 'הראש שלה', בעולם הסלפי או בעולמה של תורה.

אמנם אני מאמין שיש דוסיות שבאמת עושות את זה בקטע של ניראות וטיפוח נטו. ועדיין פחות מתחבר לסגנון...זה בא ביחד עם טיפוס תוסס כזה...

אני מכירה מלא נשים נשואות, תורניות, מתפללות כל יום,

אמהות טובות , נשואות לאנשים תורניים, 

והנקודה הפיצית באף שלהן, לא באה להתריס שום דבר,

זה סתם יפה בעיניהן . זה לא שיש להן איזה חישוק שאריה יכול לקפוץ בתוכו. ממש לא חושבת שזה מוריד למישהי ברמה התורנית.

עגיל בגבה / בשפה / בטבור / בלא יודעת איפהשהו מוזר אחר ,

זה כן מוריד, כי זה סוג של להשחית את הגוף, פירסינג בגבה זה משהו לא בריא וכואב,

פירסינג בשפה או בטבור זה משהו שמזוהה עם בנות פרחות כבדות, לא יצא לי לראות מישהי חילונית

ערכית עם פירסינג בשפה או בטבור. תמיד אלה שהכרתי היו בנות פרובלמטיות.

אליקס לדעתי כיום כן פחות מקובל בציבור התורני-גוזמבות. אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תבוא לי אם אליקס כשהיא תגדל, פשוט כי לדעתי זה סתם לחורר את הגוף במקום שזה יכול להיות לא נעים וכואב לעשות עגיל. ועדיין, פעם גם חור שני היה לא מקובל, והיום כן.

אבל מי קובע מה זה תורני? רק חרדל"ית עם חצאית מטאטא , חולצת-חנק וגרבי כותנה עם סנדלים היא תורנית ממש ? למה מישהי בסיגנון בנ"ע שמתפללת כל יום, מקפידה על ההלכות ממש ועדיין ההשקפת עולם היא פחות סגורה והיא מתלבשת לפי ההלכה אבל לא מחמירה בגרביים וחצאיות ארוכות, היא "פחות תורנית" ?  ,

אז 'תורני' זה מי שנראית בדיוק כמו אשתו של הרב מלמד. 

ב. הטענות בשרשור הזה אינן ענייניות יותר מהתגובה שלי. צר לי. 

ג. זה לא בהכרח דבר שלילי. לכל 'קהילה' יש זכות להתאגד. פשוט מומלץ שהקהילה תהיה מודעת לכך שיש עוד כמה דברים מחוץ לה (ומסתבר שלא כולם מודעים לכך). 

די להתפלספויות... זה מנהג גויים, מעיד שהראש במראה, בסלפי, במיץ של ההבלים.. נו שויין, כיפות סרוגות.. זה בא ביחד עם חצאית שנהיית מיני בישיבה ועיקומי הלכה (כן כיסוי לא כיסוי סרט קשתית... זה גם כיסוי לא?) הקיצר, מי שעובד את השם בחיים אלו לא צריך עגילים באף, הוא צריך מידות טובות וספר הלכות טוב וגם דיבור עם השם יום יום. לכי על זה..

מה שתגידי

הפסוק בא לומר שדברים טובים חיצוניים הם לא העיקר, אפילו שהם טובים כשלעצמם.

"נזם זהב (=דבר טוב אבל לא...) באף חזיר" דומה ל- "אשה יפה (דבר טוב אבל לא...) וסרת טעם".

אני בטוח שאת מסכימה שרבקה אמנו לא הייתה עם ראש במראה, בסלפי ובמיץ של הבלים נכון? וגם לא כל שאר אמותינו שהלכו עם נזמים כמו שמופיע הרבה בתנ"ך ובחז"ל...

"עיקומי הלכה"? איזה איסור הלכתי יש בזה?

חבל סתם לעוות את הפסוקים וההלכה... נו שויין, בורים מתנשאים... זה בא ביחד עם הוצאת שם רע, שנאת חינם ועיקומי הלכה ומקראות...

התנשאות דוחה!

(מה שמזכיר את זה - חרדי הוא נטול אידאלים??! גזענות והתנשאות דוחה!, וכמו שאמרו רבותינו "קשוט עצמך אח"כ קשוט אחרים")

אבל במקרה הזה אין קשר לימנו, כבר כתבו פה שזה אופנה,

ועל זה אפשר להתווכח מה זה מעיד בימנו.

זה מראה שאין בנזם בעיה עצמית, מכאן אפשר לדון אם זה מעיד משהו או לא ע"פ הנורמה בזמנים ומקומות מסוימים.

אם היא טוענת שמי שעונדת נזם היא "סרת טעם" ודומה לחזיר (ועוד "מוכיחה" את זה מפסוק) אז בהחלט יש מקום להביא ראיות הפוכות מהתנ"ך.

אני לא יודע למה היא התכוונה בפסוק,

 אבל לא אהבתי את מה שכתבת לה. 

אם גבר שחי בדור שלנו, יחביא את אשתו באוהל (ע"ע שרה אימנו), הוא ייחשב לתמהוני. אם גיורת שחפצה להתחתן עם יהודי, תתגנב אליו למחסן (ע"ע רות המואבייה), הסביבה תרים גבה. כנ"ל עניין הנזם או כל דבר אחר שרווח אז ונחשב למשהו חריג בנוף הדתי היום.

ומרוב תגובות אין לי כח לפרט.

אני עם כיסוי ראש מלא, בלי פייסבוק, שונאת את תרבות הסלפי. אה ועם נזם.

מילא אני, אבל בעלי?

צדיק יסוד עולם. פאות ארוכות ושמירת העיניים זו רק ההתחלה.

מ"נזם באף" (לתגובת ה"הריונית"), גם לשיטתך שחושבת שזה דבר רע אצל כל מי שזה אצלה. כי נזם מצד עצמו אינו איסור, והיו תקופות שכך נשים הלכו. ובוודאי שאין כל השוואה בין הדבר הזה ללבוש קצר מידי או כיסוי ראש שאינו תואם-הלכה.

אבל הוצאת שם רע, בוודאי על ציבור, זה איסור גמור. התרבות של לומר "דיבור עם השם יום יום" כשהיא מחליפה הלכות מפורשות, אינה יותר טובה ממה שאת מבקרת.

[אגב, הפסוק שהבאת מראה בדיוק ההיפך. הוא אומר שאשה יפה וסרת טעם, דהיינו יופי חיצוני בלבד, זה כמו נזם זהב באף חזיר. משמע, שזה היה תכשיט מקובל, ושאשה שהיא יפה ועם טעם, עם מידות טובות, אז זה מתאים כמו נזם זהב באף אשה ולא באף חזיר...]

לא שאני אומר שכך צריך או טוב ללכת. זה כבר תלוי למה זה בא, ומה מנהג המקום.

המרכיב הכי חשוב בבחורה הוא מידת היראת שמיים שלה. זה הדבר העיקרי שצריך לעניין אותך, זה מה שיילך איתך לאורך כל הדרך. האם הבחורה יראת שמיים באמת? כיצד ניתן לדעת? זו שאלה שצריכה יותר הסברה מאשר בפורום וכדאי להתייעץ עם מבינים. העגיל בגדול הוא סימן לא טוב אך יכול להיות שזה נובע מתמימות, האם היא באה מרקע דתי באמת? אולי היא בשלבי בתקרבות ולא מודעת לעניין?

יש לה עגיל בכל אוזן ואחד נוסף קטן ומתוק באף.

הוא לא מונע ממנה ללמוד תורה או להתפלל או חלילה להיעלב משטויות שאנשים אומרים פה בפורומים.

זה רק חור.

לכל מייבאי הפסוקים למיניהם ישנו נזם שאכן אסור מן התורה וזה "נזם שור" שעובר במחיצת האף מכיוון שהוא באמת נהוג על בהמות וזה לא לכבודנו.

משום מה הרמה התורנית כיום לא נמדדת לפי כמה אני מקפידה על קיום ההלכות או כמה אני לומדת תורה אלא לפי אורך חצאית סוג טלפון מי החברים שלי וכמה עגילים יש לי בפרצוף וזו בושה לממסד התורני שממבט סוקר מבחוץ אנשים חושבים שהם יכולים לקרוא את הלב והכוונות של בנאדם..

 אם אלו אנשי הציונות הדתית וערכה הראשי הוא "שפוט ככל יכולתך" אני מתחילה כבר עכשיו לחפש לי אלטרנטיבה.

לסיום. אני אוהבת את הנזם שלי.. ומעולם לא יצא לי להצתלם 'סלפי' הנוקיה שלי לא מאפשר את זה...ואם מישהו יחליט לסנן אותי בגלל עגיל זה רק אומר שהוא גם ככה לא חולק איתי תפיסת עולם כללית ולא ממש יהיה אכפת לי שהוא לא יעמוד לצידי מתחת לחופה.

הציבור שלנו דווקא מאוד פתוח, החרדים לא נראה לי יותר פתוחים

אין לי נזם ולא קראתי את שרשור הפסוקים.

לראייתי נזם משדר סגנון מסויים.

גם נעלי עקב משדרות...

והבחורות, היחידות סביבי, שאני מכירה עם נזם באמת מתוקות, מקפידות על התבודדות (מעריכה) ויראות שמים כנראה (אני עדיין לא אלוקים)..

וזה עדיין סגנון..

אם היינו מלאכים או בוחני כליות ולב הכל היה פשוט יותר. 

אבל אנחנו לא. ואף אחד אחר לא.

אז מה נשאר? 

הצורה החיצונית, כמה שזה רדוד, לא חכם וגם ברב הפעמים לא נכון..

כל הופעה של אדם משדרת משו לאדם אחר מנקודת מבטו.

ובכל מקום אתה מידי לאיזשהוא כיוון. למעלה, למטה, ימינה שמאלה.... לפי המקום של מי שרואה אותך.

ששופט ביחס לעצמו.

אם ה' שם אותנו בחברת בני אדם, ששופטים על פי החיצוניות, כנראה שאנו צריכים להבין את זה ולא לנסות להילחם. כי זה כנראה לא הולך להשתנות, כמו עוד הרבה דברים.

אז לפני שיוצאים מהבית לבדוק אם אנחנו משדרים על הגל הנכון.. ואם לא, לדעת שזו בחירה ש-ל-נ-ו ולא של אף אחד אחר.

בהצלחה!!

"כל מה שנמצא בשפע אצל הלא-דתיים וטרם אומץ ע"י מרבית הדתיים, תמיד יסמל את הדתי שעושה את זה כפחות דתי". יש הרבה חילוניות עם פירסינג ומעט דתיות = דתייה שעושה פירסינג, תקוטלג (די בצדק, האמת) כפחות דתייה.

קצת הגזמה להגיד שנזם הוא סימן היכר של דתיות..

"מוריד לבחורה את הרמה התורנית"...

נזם לא יכול להוריד לבחורה רמה תורנית, כי הרמה התורנית אינה תלויה בו. 

האם זה כדאי ונכון לשים, מה זה מבטא בעיניה, מה זה משדר לסביבה - אלו כבר שאלות אחרות. והתשובות עליהן לפעמים גם משתנות לפי הבחורה וסביבתה.

הרמה התורנית שלה לדעתי לא יורדת בגלל נזם באף.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים