ונכון שאפשר להוכיח את התורניות מהתנ"ך- רבקה לבשה נזם...

זה פשוט לא מקובל בציבור התורני.

מדברת ממני...

שלא איכפת להן מההישתייכות, פשוט מאוד...

יש מצב שהן תמצאנה את הגבר המתאים להן- תורני בלי ניראות תורנית...

הכיפות הסרוגות גרמו לעזיבה של הדת?

העזיבה הייתה הרבה קודם, לדעתי בדיוק הפוך זה עצר את העזיבה.

שינויים הרבה פעמים מעידים על משהו פנימי בלב של האדם (לרעה או לטובה) 

וכשמוציאים את זה החוצה זה הופך להיות עובדה מוגמרת ופחות דבר משתנה, ובהחלט גם משפיע.

אז לא צריך לזלזל בשינויים (רב בישיבה שלי תמיד אומר שזה שמישהו בלי פאות לא אומר כלום, אבל אם הוא מוריד פאות זה בהחלט אומר).

הכיפות הסרוגות זה יותר מזה, זה בא לעצור משהו שכבר היה קיים בעולם.

אנשים הפסיקו לאכול געפילטע פיש כי זה נהיה להם מגעיל; לא כי משהו פנימי בלב שלהם השתנה. 

אתה רואה שבתקופת התנ"ך נשים (וגברים) הלכו עם נזמים. זה השתנה. למה? כי האופנה השתנתה. לא רואה סיבה שחזרתהּ עכשיו תהפוך להיות סמל למשהו פנימי ובעייתי. כולה שינוי אופנתי. 

צריך לבדוק כל דבר לגופו ולא לזלזל בשינויים.

אנשים שטענו שהשינוי הוא הרסני. 

אז יש שתי אפשרויות מבחינתי: להתייחס לשינוי וזה אומר להתנגד אליו, או להתעלם מהשינוי ולהיות אדיש אליו. 

כיוון שאני לא מוצא סיבה להתנגד, אני אדיש. 

לבדוק כל דבר לגופו

א. הרב קוק לא חידש את האפשרות לבדוק כל דבר לגופו. הרבה לפניו בדקו הרבה דברים לגופם. 

ב. אם יש שינוי שמתריע לי 'משהו פה מסריח' - אז אני לא אהיה אדיש אליו; שינוי אופנתי לא מתריע לי את זה (בדיוק מהסיבות שציינתי לעיל: פעם גברים הלכו עם שמלות, היום עם מכנסיים. פעם גברים הורידו שערות בכל הגוף, היום זה לא מאד מקובל, בלשון המעטה, וכן הלאה וכן הלאה) - ולכן באופן גורף אני לא רואה סיבה להיבהל מזה. השינוי הזה פשוט לא מטריד אותי, מה אני אעשה.

ג. בטח הצהרות כמו "ככה זה תמיד מתחיל... רק משינוי קטן אחד" - שזו היתה התגובה שלה הגבתי בהתחלה - איננה מעידה על 'בדיקת כל דבר לגופו', אני מקווה שאתה מסכים. כמו כן הטענה ש"כל דבר" מתחיל ככה - שזו היתה התגובה שלך - איננה סמל ומופת לטענה שצריך לבדוק כל דבר לגופו. בטח לא כשמנחיתים את זה לדיון בשרשור שעוסק בסוגיה ספציפית. רוצה לבדוק כל דבר לגופו? אז תבדוק את המקרה הספציפי הזה לגופו, ואל תאמר לי "ככה זה תמיד מתחיל" שזו טענה מכלילה בהגדרה. 

א. החרדים מפחדים מכל שינוי "חדש אסור מן התורה", ואני חושב שהרב קוק חידש שלא 

    צריך להיבהל מכל שינוי.

ב. לא אמרתי שצריך להיבהל אלא לבדוק

ג. "ככה זה תמיד מתחיל... רק משינוי קטן אחד" ו"כל דבר" זה ביטויים,

    בסה"כ הגבתי למה שכתבתה "ששינויים הם שינויים, ותו לא" (שזה גם הכללה)

    ורציתי לכתוב שלדעתי לא צריך לזלזל בשינויים אלא לבדוק אותם. 

לטוב או לרע.

לגבי מעבר למכנסיים במקום שמלות איני יודע, אבל האחרים כמעט בוודאות היו חלק משינוי עמוק יותר.

יהודים בגולה גם לא נולדו עם שטריימל. גם זה פשוט היה האופנה מתי שהוחלט להכניס את זה גם לקהילות היהודיות. וגם הפראק. 

ו'שינוי עמוק' לא אומר שהוא לרעה; וגם לא אומר שהוא קשור לשינוי האופנתי... זה שחלו תהליכי עומק בחברה - זה תמיד קורה, גם עכשיו, גם במקומות שבהם בחורות דתיות לא מעיזות לשים נזמים. זה לא אומר שזה קשור ללבוש, וזה לא אומר שצריך לפחד מהשינויים האלה - וזה בדיוק מה שכתבתי (לא כתבתי שכל אלו לא לוו בכלום, אלא שלא לוו בהתדרדרות רוחנית; אם אתה כבר נכנס לפרטים - אז כנס לפרטים גם במה שאני כתבתי). 

אגב - המעבר למכנסיים היה בעקבות מפגש עם התרבות הפרסית. בפועל המכנסיים בסופו של דבר כבשו את העולם, ורק בחברות מאד מסורתיות נותרה השמלה לבוש רשמי גם של גברים. 

אבל אני אומר שכשיהודי החליט להפסיק ללכת עם שטריימל, וללבוש לבוש שנחשב אז כמודרני יותר, הוא ידע שהוא בוחר לאפיין את עצמו באופן מסויים, ושאם הוא יישאר ללבוש קפוטה ושטריימל הוא יאופיין באופן אחר. [כמדומני, שהשינוי הזה, לעיתים קרובות, לווה בהתדרדרות רוחנית].

כשנער החליט ללבוש כיפה סרוגה במקום ברט, הייתה בזה אמירה שהוא רוצה לאפיין את עצמו כדתי לאומי. [בתקופה שבא הייתה נטייה לאנשים להתבייש בדתיותם].

כשמישהו לעבור מכיפה סרוגה רגילה לכיפת צמר גדולה, זה בד"כ לא כי קר לו בראש, אלא מסיבות אחרות.

אם נער חרדי בוחר ללבוש ג'ינס, יש בזה אמירה משמעותית, למה הוא רוצה להשתייך ולמה לא.

לא כל שינוי הוא לרעה, חלק מהשינויים כן.

לנידון הספציפי של נזם איני רוצה להתייחס.

ושינוי תרבותי אינם ירידה רוחנית. זה מה שאמרתי, זה מה שאתה אמרת, ולמעשה בכל רגע ורגע הם מתרחשים בכל זהות ותרבות (ובדיוק מה שאמרת על השטריימל אפשר גם להגיד על מי שהתחילו ללבוש מכנסיים). אני לא מבין איפה הוויכוח. 

מישהו אחר פה בשרשור הגדיר את זה היטב: כל שינוי אופנתי נתפס כ'ערעור' עד שהוא הופך לנורמה. הבעיה היא כשמתחילים לומר שזה 'ערעור' על העיקר, כשזה בסך הכל ערעור על ביטוי תרבותי מסוים של  אותו עיקר. 

אוסיף ואומר: ברור שמי שאינו רואה עניין לערער על הביטויים התרבותיים הנוכחיים של הזהות שלו לא יצא עם מישהי שכן רואה עניין כזה; מיותר לחלוטין שהם ינסו בכלל - בזבוז זמן ואנרגיות. אבל ההגדרה של האחד כנחות יותר מחבירו - היא הבעייתית בעיניי. ומן הבחינה הזאת הדוגמאות שהבאתי משקפות את זה במדויק, ואני מניח שגם אתה מסכים שכיפה סרוגה או ויתור על פראק אינם מעידים על רמה רוחנית נמוכה יותר. 

מאחר שנדמה לי שאני יודע מה ההקשר התרבותי שבו הפסיקו ללבוש שטריימל, אמרתי עליו את מה שאמרתי.

אני לא יודע האם כל שינוי לבוש קשור לשינוי תרבותי, נראה לי שלא, יש גם גורמים אחרים.

אם יש שינוי לבוש, שקשור לשינוי תרבותי, יש לדון לגופו את השינוי התרבותי שעליו מדובר, לטוב או לרע.

אם זה שינוי רע, לא נכון להזדהות איתו, גם במאפיינים החיצוניים.

אם שינוי הלבוש יהפוך לנורמה, ייתכן מאוד שהוא יאבד את ההקשר התרבותי המקורי.

לא זכור לי שראיתי בחורה דתייה עם זה,

לדעתי ברור שזה מעיד על הרמה התורנית שלה.

ואני לא מחשיבה חצאית ארוכה בתור דוסית

יש גם הרבה נשואות תורניות עם נזם.

ענין של סגנון, וטעם, אני מניחה.

בעיני ממש לא מדד לכלום.

בטח שלא לרמת תורניות.

זה כמו שכשאני הייתי נערה ועשיתי חור שני באוזן זה היה נחשב איזה משהו לא דוסי.

והיום- כמעט לכולן יש...

עשו לעבד שלא רצה לצאת מאדונו, אז נתנו לו להישאר אבל הענישו על זה שהוא שמע את עשרת הדיברות ואמור להיות עבד של ה' והוא רוצה תוספת של אדון?!

מקווה שאני אמרתי את הטענה נכון...

אני רק אומרת שיש עוד דעות לעגילים... זה לא שהעגילים בטוח מותר ויש שאלה על הנזם, ויכול להיות שגם לנזם יש דעות שזה מותר, מי שרוצה שתשאל את הרב שהיא תמיד שואלת...

לא הלכתי לברר את הנושא, אפילו לא חשבתי שיש בעיה, פשוט פעם דיברתי עם מישהי וזה עלה, הבנת? אחרי שזה עלה, בררתי את זה מבחינה תורנית,

ונזם אף פעם לא בררתי כי אין לי את הרצון לזה, רק לי זה נראה שהמראה הוא לא מראה תורני ולכן בת שאני אראה עם נזם אני אצטרך יותר להשתכנע מהפנימיות שלה בשביל להאמין שהיא תורנית וכזו שבלי נזם ונראית תורנית אני אצטרך להשתכנע מהפנימיות שלה שהיא לא תורנית, מבינה?

מקווה שהסברתי נכון ואני לא מקפיצה עלי את כולם.

למרות שאני חושבת שכיום נזם זה יותר גרוע מעגילים, אבל אולי זה נכון עוד לא השתכנעתי...

ובע"ה מחכה ליום שנהיה ראויות, ולא בגלל הנזם, אני לא חושבת שאני אשים את זה גם אז, פשוט כי העולם אז יהיה טוב יותר ומלכות ה' תהיה גלויה לכולם.

[משמע קצת מהלשון, לפחות בחלק מהנוסחאות, שגם בבבל היה מנהג שקשור לטבעת, אבל זה לא היה הקידושין עצמם].

ובהמשך תקופת הגאונים, גם בבבל היה נהוג לקדש בטבעת.

[מופיע בתשובות הגאונים וברס"ג].

נדמה לי שיש אפילו סיפור על אחד שנודה כי קידש במטבע

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

על אחרי החתונה?

זה בהחלט נראה לי מוזר...

מדובר פה על צניעות, וזה הרבה פעמים מושפע מאיך אנשים 

מסתכלים על זה.

נזם לבחורה, מה דעתכם/ן? 

גברים.. 

בנות

שאלה לבנות, בנים לא להגיב בשום אופן! 

האם זה מוריד? - לא בדווקא, אבל זה אולי מעיד.

אם היא עושה את זה בתור התרסה וכדי להוכיח לעצמה ולסביבה שלא אכפת לה לבעוט במוסכמות אז זה גם יכול להוריד.

האם זה מוריד? - לא בדווקא, זה תלוי בנורמה החברתית ומאיזה מקום זה מגיע (אם מרצון פשוט להתייפות או מרצון לבלוט בצורה פרובוקטיבית).

אם היא עושה את זה מתוך התרסה וכו' אז למרות שזה לא בגלל שהיא רוצה למשוך תשומת לב זה עדיין יכול להעיד על רמה רוחנית (תלוי נגד מה היא מתריסה, זה גם יכול סתם להעיד על ילדותיות אם זה כנגד ההורים למשל. תלוי בעניין ובגיל).

נראה לי שבאופן כללי התשובה היא כן.

ואולי משנה (כביכול) כי זה רק הוא שופט והוא כתב את התורה 

זהו שהשליחים של הקב"ה בעולם להסביר  את רצון ה' הם הצדיקים ות"ח בדור (תניא בכמה וכמה מקומות)

אם לא כך אז אני חושב שאני הוא המבין מהו רצון ה' ותראי מה כתבתי בסוף השרשור מהו רצון ה' 

(הוא לא אומר את זה במילים האלה) לאכול הרבה (יותר ממה שצריך לחיות)זו ירידה רוחנית?

אדם שהולך אחרי הרצונות שלו האישיים או חיצוניות אחרת והנאות העולם החיבור שלו עם הקב"ה חסר 

למה??

כי רצון ה' זה להיות במה שיותר רוחני כמה שיותר לעשות רצונו 

ורצון ה' מתבטא במה שנצרך רק לעבודתו ית' 

וכמו שאמרתי האסור אסור המותר מיותר 

וזה כוונתו של הביטוי הזה: כוונת הבריאה היא לעשות לה' דירה כאן בעולם ורק מה שקשור לרוחניות מביא לזה ולכן מה שאסור זה ברור שזה אסור כי הוא סותר את כוונת הבריאה אותו הדבר בדיוק דברים מיותרים הם גם אסורים שהרי אינם משלימים את כוונת הבריאה אלא את הרצון העצמי שלנו 

קוראים לזה בעברית תקינה עבודה זרה ל"ע אני עובד מישהו זר - את עצמי

אני לא חושב שצריך ללכת לפי איך שנראה בחוץ 

אלא מוסיף ביראת שמים או לא 

כמו שאמרתי ע"פ הפתגם :האסור אסור והמותר מיותר 

כי זה לא עושה דירה לה' בעולם הזה

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&orderby=3&q=%D7%A0%D7%96%D7%9D+%D7%91%D7%90%D7%A3&cat=1

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ע"פ מדד רוחני תקראי מה כתבתי בסוף השרשור 

ןתביני

שער היחוד והאמונה של הרב יואל כהן תקראי בהקדמה הוא אומר את מה שאמרתי 

או תסתקלי בוף השרשור מה שכתבתי 

וברור שזה לא במדד של העולם אלא של רצון ה' האם זה מקדם אותי או לא אם לא זה לא נצרך מיותר- אסור

אבל לא הייתי רוצה להכיר מישהי כזאת בשביל האפשרות שהיא באמת צדיקה,

הולכים אחרי הרוב.

מבחינתי נזם מעיד על משהו, אז אני לא יצא אם מישהי כזאת בשביל שאולי

אחרי כמה פגישות אני יגלה שהיא צדיקה (ואז זה אולי בסדר), כי לדעתי הרוב לא כאלה.

לא יודעת...הנשמה מאירה.

אבל כל הדיון פה עושה לי חשק לעשות נזם באף . למה? כי זה יפה חיצונית לדעתי. 

כולנו מתנהגים במובן זה או אחר לפי מה שהחברה שלנו חושבת,

ככה זה, וזה לא בהכרח שלילי.

מה לעשות שאנחנו בני אדם וחשוב לנו מה חושבים עלינו.

אבל אם היא שואלת אז כנראה שלה זה חשוב.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עובדה שיש פה גם הרבה בנים ובנות שחושבים אחרת,

כולם דוגמה אישית. 

בס"ד

יש שיאמרו שירידה רוחנית  עשויה להוביל לנזם.

 רמה תורנית יכולה לבוא לידי ביטוי בדברים מאד שונים.

יכול להיות שיש בחורה צדיקה וכ' וזה פשוט הטעם שלה.

אבל אצל חלק גדול בציבור זה מתפרש (לאו דווקא בצדק) כמישהי פחות תורנית.

אז כאן זה לשיקולך.

לפעמים גם אם משהו מצד עצמו לא בעייתי,

אם הוא מתפרש ככה ראוי להימנע.

נניח שרשרת מגן דוד לבן.

מקובל אצלינו שבנים תורניים לא עונדים שרשראות.

ובנים שכן לרוב מתויגים כערסים.

יבוא מישהו מאד ציוני שמתחשק לו מגן דוד ענק על הלב,

שרשרת רצינית כזאת, מאהבתו את עמו וכ'.

כדאי לו לשים?

לאכול הרבה (יותר ממה שצריך לחיות)זו ירידה רוחנית?

אדם שהולך אחרי הרצונות שלו האישיים או חיצוניות אחרת והנאות העולם החיבור שלו עם הקב"ה חסר 

למה??

כי רצון ה' זה להיות במה שיותר רוחני כמה שיותר לעשות רצונו 

ורצון ה' מתבטא במה שנצרך רק לעבודתו ית' 

וכמו שאמרתי האסור אסור המותר מיותר 

וזה כוונתו של הביטוי הזה: כוונת הבריאה היא לעשות לה' דירה כאן בעולם ורק מה שקשור לרוחניות מביא לזה ולכן מה שאסור זה ברור שזה אסור כי הוא סותר את כוונת הבריאה אותו הדבר בדיוק דברים מיותרים הם גם אסורים שהרי אינם משלימים את כוונת הבריאה אלא את הרצון העצמי שלנו 

קוראים לזה בעברית תקינה עבודה זרה ל"ע אני עובד מישהו זר - את עצמי 

אני רק בא להבהיר שכל מה שאנחנו עושים הוא התעסקות ענקית עם העולם הזה בלי התחשבנות אמיתית בה' לצערי 

אנחנו דור מאוד מבולבל

נראה לי שזה מחלוקת בגמ' על מה הקורבן,

אבל בכול מקרה ברור שזה השיטה של הרב קוק, והרבה אחרים 

במיוחד בדורות האחרוניםץ

אני שכחתי את הגלידה שאכלתי אתמול ובמיוחד את הטעם שלה

אבל אם זה לא הוסיף לי בעבודת ה' זה הוריד אותי 

אבל זה בהחלט רמה גבוהה לחיות ככה.

נתחיל 

לא קופצים (יש דרך)  אבל מתחילים לעבוד בשביל זה הגענו לכאן

לא??  

אבל קודם צריך להיזהר מאיסורים ממש ורק אח"כ

לבדוק כל הזמן אם מה שאני עושה מוריד או מעלה.

אם נקדים את המאוחר זה רק יזיק.

היא דברה על דוסות ברמות על שעושות את זה 

וחוץ מזה צריך להשתדל בז בלי קשר

אולי לא להתחיל לירות לכל הכיוונים אבל לפחות צריך נסות לחשוב אם זה נצרך או לא 

דבר שהוא בצורה הנורמלית כמו למשל לאכול כי אני רעב אף שאני לא חושב שאני עושה דירה בעולם הזה לה'  אז סבבה אבל דברים שלא נצרכים אז הם מיותרים כי אני מתחיל לחשוב מה אני רוצה 

בבקשה בספר תורת מנחם לרבי מלובביץ חלק יח עמ' 155 

ותגיד מה אתה מבין משם 

סבבה ?!

יש עוד מקורות לזה רק שם זה נכתב ממשהו שהיה חי עד לא מזמן ובצורה יפה מאוד תבדוק

בספר "טללי חיים" של הרב החלבן,על פרשת מטות.

מומלץ בחום!

הוא מסביר את עניין הנדרים, לכאורה יש מצוות ויש איסורים שצריך לקיים אז למה

יש אפשרות לאדם לנדור נדר ואז זה ממש הופך לו לאסור?

ההסבר זה שיש הרבה דברים שהתורה השאירה אותם על "רשות",

כמו כמה לאכול, כמה לבלות (ונזם באף לפי חלק מהאנשים פה),

ה' יתברך יודע שלא כל בני האדם שווים ולא כל הזמנים שווים,

לכן יש דברים שאין בהם הגדרות מדויקות.

אבל ה' יתברך רוצה שאנחנו נחשוב ונתקדם לפי מה שמתאים לנו לקבל על עצמנו,

כמובן שקודם כל צריך להקפיד על תרי"ג מצוות.

וזה החידוש של נדרים, למרות שלא כדאי לקבל על עצמך בנדר חומרות ("טוב שלא תנדור...")

אבל בלי נדר זה אפילו חובה ("קדושים תהיו").

הרב מביא גם את פרק י"ג במסילת ישרים שמדבר בדיוק על זה.

שנזכה!! 

בא נחשוב רגע אם היינו רואים שהבעש"ט או הגר"א רבי נחמן ואחרים היו שמנים מה הייתם אומרים שזה בסדר?

זה אותו הדבר במידה כזאת או אחרת 

תראה את האדמו"ר מבעלז ,והוא לא אוכל הרבה  

עייני ערך נוצרים.

תלוי מאיפה זה מגיע בנפש. 

איזה תנועה בנפש מובילה את המהלך של ההחלטה לעשות נזם.

"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

לכן תפילה מן הסתם לא תוריד ונזם אולי כן.

הרב כותב נדמה ל ישזהבשמונהקבצים שיש אפשרות להוריד את עצמי בתפילה וזה ע"י שאחשוב שבזכות עצמי התפילה התקבלה

וגם אז עדיף אני חושב שעדיף שימשיך להתפלל

"מתוך שלא לשמה"

ימשיך להתפלל אלא שהענין הוא שזה מוריד ולא מעלה (תפילה כזו)

אבל בגדול צריך להתרחק ממעשים שיכולים להוריד, גם אם אין לך כוונה שלילית, לעומת תפילה...

אני מקווה...

ואת האף- עכשו מובן איך התופעה מתפשטת.. הן כולן חושבות שזה יפה? או שזה טרנד שנחשב אינ וכאילו לא דוסי מיושן?

שלא מתאימות וזה ישפיע עליך.

אתה כן מסכים שזה משפיע

נגיד את זה ככה. אם תשים כיפה בגודל של חבית אתה לא נקרא ירא שמים.

מי שלא הולכת צנוע היא בד"כ פחות שומרת תורה ומצוות מבחורה שהולכת צנוע לגמרי. אבל לא בגלל הבגדים היא פחות דתיה, בגלל שהיא פחות דתיה הבגדים שלה פחות צנועים

הרבה פעמים שינויים חיצוניים שלא בהכרח הגיעו מכוונה מסויימת

משפיעים על האדם לטובה או לשלילה,

בטח בדוגמה שכתבת (בגדים לא צנועים) שזה ממש עברה "עברה גוררת עברה".

בד"כ זה מעיד איפה נמצא 'הראש שלה', בעולם הסלפי או בעולמה של תורה.

אמנם אני מאמין שיש דוסיות שבאמת עושות את זה בקטע של ניראות וטיפוח נטו. ועדיין פחות מתחבר לסגנון...זה בא ביחד עם טיפוס תוסס כזה...

אני מכירה מלא נשים נשואות, תורניות, מתפללות כל יום,

אמהות טובות , נשואות לאנשים תורניים, 

והנקודה הפיצית באף שלהן, לא באה להתריס שום דבר,

זה סתם יפה בעיניהן . זה לא שיש להן איזה חישוק שאריה יכול לקפוץ בתוכו. ממש לא חושבת שזה מוריד למישהי ברמה התורנית.

עגיל בגבה / בשפה / בטבור / בלא יודעת איפהשהו מוזר אחר ,

זה כן מוריד, כי זה סוג של להשחית את הגוף, פירסינג בגבה זה משהו לא בריא וכואב,

פירסינג בשפה או בטבור זה משהו שמזוהה עם בנות פרחות כבדות, לא יצא לי לראות מישהי חילונית

ערכית עם פירסינג בשפה או בטבור. תמיד אלה שהכרתי היו בנות פרובלמטיות.

אליקס לדעתי כיום כן פחות מקובל בציבור התורני-גוזמבות. אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תבוא לי אם אליקס כשהיא תגדל, פשוט כי לדעתי זה סתם לחורר את הגוף במקום שזה יכול להיות לא נעים וכואב לעשות עגיל. ועדיין, פעם גם חור שני היה לא מקובל, והיום כן.

אבל מי קובע מה זה תורני? רק חרדל"ית עם חצאית מטאטא , חולצת-חנק וגרבי כותנה עם סנדלים היא תורנית ממש ? למה מישהי בסיגנון בנ"ע שמתפללת כל יום, מקפידה על ההלכות ממש ועדיין ההשקפת עולם היא פחות סגורה והיא מתלבשת לפי ההלכה אבל לא מחמירה בגרביים וחצאיות ארוכות, היא "פחות תורנית" ?  ,

אז 'תורני' זה מי שנראית בדיוק כמו אשתו של הרב מלמד. 

ב. הטענות בשרשור הזה אינן ענייניות יותר מהתגובה שלי. צר לי. 

ג. זה לא בהכרח דבר שלילי. לכל 'קהילה' יש זכות להתאגד. פשוט מומלץ שהקהילה תהיה מודעת לכך שיש עוד כמה דברים מחוץ לה (ומסתבר שלא כולם מודעים לכך). 

די להתפלספויות... זה מנהג גויים, מעיד שהראש במראה, בסלפי, במיץ של ההבלים.. נו שויין, כיפות סרוגות.. זה בא ביחד עם חצאית שנהיית מיני בישיבה ועיקומי הלכה (כן כיסוי לא כיסוי סרט קשתית... זה גם כיסוי לא?) הקיצר, מי שעובד את השם בחיים אלו לא צריך עגילים באף, הוא צריך מידות טובות וספר הלכות טוב וגם דיבור עם השם יום יום. לכי על זה..

מה שתגידי

הפסוק בא לומר שדברים טובים חיצוניים הם לא העיקר, אפילו שהם טובים כשלעצמם.

"נזם זהב (=דבר טוב אבל לא...) באף חזיר" דומה ל- "אשה יפה (דבר טוב אבל לא...) וסרת טעם".

אני בטוח שאת מסכימה שרבקה אמנו לא הייתה עם ראש במראה, בסלפי ובמיץ של הבלים נכון? וגם לא כל שאר אמותינו שהלכו עם נזמים כמו שמופיע הרבה בתנ"ך ובחז"ל...

"עיקומי הלכה"? איזה איסור הלכתי יש בזה?

חבל סתם לעוות את הפסוקים וההלכה... נו שויין, בורים מתנשאים... זה בא ביחד עם הוצאת שם רע, שנאת חינם ועיקומי הלכה ומקראות...

התנשאות דוחה!

(מה שמזכיר את זה - חרדי הוא נטול אידאלים??! גזענות והתנשאות דוחה!, וכמו שאמרו רבותינו "קשוט עצמך אח"כ קשוט אחרים")

אבל במקרה הזה אין קשר לימנו, כבר כתבו פה שזה אופנה,

ועל זה אפשר להתווכח מה זה מעיד בימנו.

זה מראה שאין בנזם בעיה עצמית, מכאן אפשר לדון אם זה מעיד משהו או לא ע"פ הנורמה בזמנים ומקומות מסוימים.

אם היא טוענת שמי שעונדת נזם היא "סרת טעם" ודומה לחזיר (ועוד "מוכיחה" את זה מפסוק) אז בהחלט יש מקום להביא ראיות הפוכות מהתנ"ך.

אני לא יודע למה היא התכוונה בפסוק,

 אבל לא אהבתי את מה שכתבת לה. 

אם גבר שחי בדור שלנו, יחביא את אשתו באוהל (ע"ע שרה אימנו), הוא ייחשב לתמהוני. אם גיורת שחפצה להתחתן עם יהודי, תתגנב אליו למחסן (ע"ע רות המואבייה), הסביבה תרים גבה. כנ"ל עניין הנזם או כל דבר אחר שרווח אז ונחשב למשהו חריג בנוף הדתי היום.

ומרוב תגובות אין לי כח לפרט.

אני עם כיסוי ראש מלא, בלי פייסבוק, שונאת את תרבות הסלפי. אה ועם נזם.

מילא אני, אבל בעלי?

צדיק יסוד עולם. פאות ארוכות ושמירת העיניים זו רק ההתחלה.

מ"נזם באף" (לתגובת ה"הריונית"), גם לשיטתך שחושבת שזה דבר רע אצל כל מי שזה אצלה. כי נזם מצד עצמו אינו איסור, והיו תקופות שכך נשים הלכו. ובוודאי שאין כל השוואה בין הדבר הזה ללבוש קצר מידי או כיסוי ראש שאינו תואם-הלכה.

אבל הוצאת שם רע, בוודאי על ציבור, זה איסור גמור. התרבות של לומר "דיבור עם השם יום יום" כשהיא מחליפה הלכות מפורשות, אינה יותר טובה ממה שאת מבקרת.

[אגב, הפסוק שהבאת מראה בדיוק ההיפך. הוא אומר שאשה יפה וסרת טעם, דהיינו יופי חיצוני בלבד, זה כמו נזם זהב באף חזיר. משמע, שזה היה תכשיט מקובל, ושאשה שהיא יפה ועם טעם, עם מידות טובות, אז זה מתאים כמו נזם זהב באף אשה ולא באף חזיר...]

לא שאני אומר שכך צריך או טוב ללכת. זה כבר תלוי למה זה בא, ומה מנהג המקום.

המרכיב הכי חשוב בבחורה הוא מידת היראת שמיים שלה. זה הדבר העיקרי שצריך לעניין אותך, זה מה שיילך איתך לאורך כל הדרך. האם הבחורה יראת שמיים באמת? כיצד ניתן לדעת? זו שאלה שצריכה יותר הסברה מאשר בפורום וכדאי להתייעץ עם מבינים. העגיל בגדול הוא סימן לא טוב אך יכול להיות שזה נובע מתמימות, האם היא באה מרקע דתי באמת? אולי היא בשלבי בתקרבות ולא מודעת לעניין?

יש לה עגיל בכל אוזן ואחד נוסף קטן ומתוק באף.

הוא לא מונע ממנה ללמוד תורה או להתפלל או חלילה להיעלב משטויות שאנשים אומרים פה בפורומים.

זה רק חור.

לכל מייבאי הפסוקים למיניהם ישנו נזם שאכן אסור מן התורה וזה "נזם שור" שעובר במחיצת האף מכיוון שהוא באמת נהוג על בהמות וזה לא לכבודנו.

משום מה הרמה התורנית כיום לא נמדדת לפי כמה אני מקפידה על קיום ההלכות או כמה אני לומדת תורה אלא לפי אורך חצאית סוג טלפון מי החברים שלי וכמה עגילים יש לי בפרצוף וזו בושה לממסד התורני שממבט סוקר מבחוץ אנשים חושבים שהם יכולים לקרוא את הלב והכוונות של בנאדם..

 אם אלו אנשי הציונות הדתית וערכה הראשי הוא "שפוט ככל יכולתך" אני מתחילה כבר עכשיו לחפש לי אלטרנטיבה.

לסיום. אני אוהבת את הנזם שלי.. ומעולם לא יצא לי להצתלם 'סלפי' הנוקיה שלי לא מאפשר את זה...ואם מישהו יחליט לסנן אותי בגלל עגיל זה רק אומר שהוא גם ככה לא חולק איתי תפיסת עולם כללית ולא ממש יהיה אכפת לי שהוא לא יעמוד לצידי מתחת לחופה.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אין לי נזם ולא קראתי את שרשור הפסוקים.

לראייתי נזם משדר סגנון מסויים.

גם נעלי עקב משדרות...

והבחורות, היחידות סביבי, שאני מכירה עם נזם באמת מתוקות, מקפידות על התבודדות (מעריכה) ויראות שמים כנראה (אני עדיין לא אלוקים)..

וזה עדיין סגנון..

אם היינו מלאכים או בוחני כליות ולב הכל היה פשוט יותר. 

אבל אנחנו לא. ואף אחד אחר לא.

אז מה נשאר? 

הצורה החיצונית, כמה שזה רדוד, לא חכם וגם ברב הפעמים לא נכון..

כל הופעה של אדם משדרת משו לאדם אחר מנקודת מבטו.

ובכל מקום אתה מידי לאיזשהוא כיוון. למעלה, למטה, ימינה שמאלה.... לפי המקום של מי שרואה אותך.

ששופט ביחס לעצמו.

אם ה' שם אותנו בחברת בני אדם, ששופטים על פי החיצוניות, כנראה שאנו צריכים להבין את זה ולא לנסות להילחם. כי זה כנראה לא הולך להשתנות, כמו עוד הרבה דברים.

אז לפני שיוצאים מהבית לבדוק אם אנחנו משדרים על הגל הנכון.. ואם לא, לדעת שזו בחירה ש-ל-נ-ו ולא של אף אחד אחר.

בהצלחה!!

"כל מה שנמצא בשפע אצל הלא-דתיים וטרם אומץ ע"י מרבית הדתיים, תמיד יסמל את הדתי שעושה את זה כפחות דתי". יש הרבה חילוניות עם פירסינג ומעט דתיות = דתייה שעושה פירסינג, תקוטלג (די בצדק, האמת) כפחות דתייה.

קצת הגזמה להגיד שנזם הוא סימן היכר של דתיות..

"מוריד לבחורה את הרמה התורנית"...

נזם לא יכול להוריד לבחורה רמה תורנית, כי הרמה התורנית אינה תלויה בו. 

האם זה כדאי ונכון לשים, מה זה מבטא בעיניה, מה זה משדר לסביבה - אלו כבר שאלות אחרות. והתשובות עליהן לפעמים גם משתנות לפי הבחורה וסביבתה.

הרמה התורנית שלה לדעתי לא יורדת בגלל נזם באף.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב