שאלה לביינישים וביינישיות וכל מאן דבעיאהבת ישראל!!

במשיבת נפש, ה. כתוב:

"כְּשֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת. הַשֵּׁם וְלא יִפּל לְעוֹלָם בְּדַעְתּוֹ מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם יִתְאַמֵּץ וְיִתְחַזֵּק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּשׁוּם אפֶן שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, יִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר כִּי כָּל אֶחָד שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים דְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים רַק לִגְדוֹלִים בְּמַעֲלָה הָעוֹלִים בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אֲבָל בֶּאֱמֶת תֵּדַע וְתַאֲמִין, כִּי כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ נֶאֱמָרִים גַּם עַל הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכּל תָּמִיד"

 

הירידה היא תכלית העליה. הכוונה בפסקה מובנת - יורדים ומתוך הירידה ניתן לעלות לדרגה גבוהה יותר. ואפילו הירידה עצמה תהפוך לעליה גדולה.

עכשיו שאלה:

תכלית זה מטרה. כשכתוב הירידה היא תכלית העליה, נשמע כאילו הירידה היא המטרה של העליה. יעני למה עולים? כדי לרדת... 

לכאורה היה אמור להיות כתוב 'העליה היא תכלית הירידה', לא??

למה כתוב בצורה שנשמעת שונה לגמרי??

 

תודה רבה! תזכו למצוות!

 

זה עיקרון קצת רוחני, אבל המשמעות שלו היא שכשעולים מביניםצקון לחש
עבר עריכה על ידי צקון לחש בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 06:06
עבר עריכה על ידי צקון לחש בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 06:06

שהירידה הייתה רק אשליה והיא בעצמה גם עליה.

 

הוא בודאי לא מדבר על ירידה ח"ו שאדם עושה במזיד, אחרת נגיד שאין תורה ואין כלום.

 

הכוונה היא לירידות שנכפו על האדם למרות המלחמה שלו ביצר וכדומה, ואז, בתנאי שהוא לא מתייאש, זה מעיד עליו כאלף עדים שאותה "ירידה" בעצם הייתה עליה שה' הסווה בפניו.

ואח"כ כשמגיעים לדרגה העליונה, שהיא העליה שאחרי הירידה, [לפעמים] ה' מראה לנו איך הירידה בכלל לא הייתה ירידה.
זה מבואר בהרבה ספרי חסידות וגם בליקוטי מוהר"ן, לא זוכר את המקור.

 

עריכה: שגיאת כתיב כלשהי והגהונת.

כי למעשה הכוונה האמיתית כאןmatan
עבר עריכה על ידי matan בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 08:30

היא שכל עלייה שלנו נועדה לו לעצמה אלא לירידה שתבוא אחריה.

אני אסביר ע"י משל-

התפיסה שלנו היא שכולנו נמצאים מתחת למים ותפקידנו לעלות לכיוון האוויר. לכן, נשמע לנו הגיוני שלפעמים יש לנו

ירידות שמלמדות אותנו כיצד לעלות טוב יותר למעלה. אבל למעשה תפקידנו הוא לא לצאת החוצה סתם, אלא ללקט

את הפנינים שנמצאות בתחתית. וככל שאנחנו מצליחים לעלות יותר ככה הקב"ה זורק אותנו במקומות קשים יותר

לעליה- ששם הפנינים נדירות וגדולות ויפות יותר(כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו). והעלייה היא לא מטרה בפני עצמה

אלא היא הדרך להצליח לרדת עמוק יותר ולמצוא פנינים ומרגליות מיוחדות ויפות וגדולת יותר.

זו דרך מסוכנת, כי יש בה כביכול צד של "עבירה לשמה" שהיא עניין קשה מאוד שהפיל רבים לתהומות חשוכים.

אבל למעשה כל אחד תמיד עובר תהליך כזה- התהליך הוא - הארה חיצונית, חשיכה חיצונית, הארה פנימית.

הקב"ה מאיר לנו- כדי שנגלה את עצמנו(התעוררותא דלעילא), ואז מחשיך, על מנת שנבוא להארה

פנימית(התעוררותא דלתתא). הקב"ה לא מעוניין שנתנק מהעולם הגשמי כדי למצוא אותו אלא שנמצא

אותו מתוך העולם הגשמי, זמני ההארה החיצוניים(העלייה) נועדו לתת כוחות וכיוון לזמני ההחשכה(ירידה) המביאים

להארה הפנימית.

אין הכוונה שמותר לאדם לחטוא. אלא שתכלית הזמנים שאדם מרגיש "מוחין דגדלות" היא כדי שיתמודד נכון

וטוב עם הזמנים שהוא מרגיש ב"מוחין דקטנות".

 

עיין היטב בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה (בעיקר החצי הראשון)בצל-אל

מבואר שם שכל מדרגה חדשה שהאדם עולה אליה, מפגישה אותו קודם עם הקליפה של אותה מדרגה ורק המעבר בשלום דרך כל הקשיים שהקליפה מציבה, מאפשר השגת אותה מדרגה.

לפי זה חיוני שאדם יגיע לסוג של נפילה אחרי כל עליה כדי להמשיך ולעלות עוד ואז מתברר שמה שנתן לו את הכוחות להתמודד עם אותה נפילה זה העליה שקדמה לה. או במילים אחרות הירידה היא התכלית של העליה.

על קצה המזלג ויש עוד הרבה להבין בסוגיא... 

ברור שהמטרה היא ירידהשפיפול

זה פשט מקבלת האר"י.

ללא הירידה הנשמה לא יכולה להתחבר לחלקים הנפולים שלה .

זו הסיבה היחידה לקיום של נשמה, העכולת שלה לרדת ולשקוע.

 

כמובן שאדם רוצה לשמוע שהמטרה שלו היא לעלות , אבל זה בדיוק ההפך. החומר היסודי של האדם הוא הגבוה ביותר, אין לו שום צורך שיעלה. רק היכולת לרדת היא נותנת טעם לאדם.

ערבבת דברים, זה נשמע קצת כמו שבתאות... המטרה היא לא ירידה!צקון לחש

המטרה היא להעלות את מה שלמטה, מה נעשה שכדי לעשות את זה צריך לרדת?

אבל אפשר גם לשלוח מקל ולהעלות, וזאת דרכם של הצדיקים שלא טעמו טעם חטא מעולם.

 

זאת לא הברירה היחידה, ובתור ברסלבר שמכיר את המושג נשמות שהיו אצל אדם הראשון קודם החטא ופרשו וכו', אתה לא אמור להגיד שהירידה היא תכלית! וגם לא שהחלק הנמוך הוא הגבוה יותר, אם למדת קצת פנימיות, אתה יודע שלהכל יש בחינות והשורש והעלה הם לא אחד בתכלס.

תראהתקוות עולמים

יש כאלה שמשננים ולומדים וזוכרים וחושבים שהם לומדים 'פנימיות'. בתכל'ס, קליפות וניצוצות ושורש זו סינית עתיקה עבורה. מי שמנסה ללמוד חסידות בדרך של מושגים ומטרות ולימוד עיוני כמו בגמרא, ישיג קדחת ולא ישיג פנימיות.

 

חיים של רק עליה הם חיים משעממים וחסרי טעם. חיי נעימות בימינך נצח הם לא חיים של אושר חמים ונעים. אלה חיים של סבל וירידות, ורק מדי פעם, עולים לנשום אוויר.

 

חשבתי על זה, ואני מניח שהייתי יכול לחיות חיים מאושרים ונוחים למדי לו הייתי רוצה בכך באמת. אבל כנראה שאני לא באמת רוצה, ואני מעדיף לתת להכל להכות בי. כל משבריך וגליך עליי עברו. רק כך אני יכול להבין, רק כך אני יכול לחיות. וממילא, אני שמח, כי אני בחרתי בכך.

 

הצדיקים בהחלט מפילים את עצמם בכוונה. זאת אומרת, זה לא בדיוק בכוונה, אבל הם מכסים את עצמם ויורדים למטה. הם צריכים לחוות, הם צריכים לבדוק, הם צריכים לבחון את עצמם ולנסות את עצמם. קל מאד לחשוב שהשגת משהו כשאתה עוסק בעבודה רוחנית. הדרך היחידה היא לבחון את הדברים במצבים אמיתיים, ואזי תדע מה פעלת באמת.

 

יש תיעוד וסיפורים על צדיקים שהיו מכניסים את עצמם לכל מיני ניסיונות, בפרט בתחום המיני. המפורסם שבהם הוא כנראה רבי נחמן מברסלב.

 

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם. מגניב

 

אוי ואבוי לך ולשטויות שאתה כותב. לא כתוב בשום מקום על אףצקון לחש

צדיק שהכניס את עצמו לנסיון ובטח לא בתחום המיני, רח"ל.

חז"ל אמרו, וזאת הלכה, שגם אם יש לך רחוב שתעבור בו וודאי שלא תכשל ב*ראיה*, ואפילו שהוא יותר קצר, רק שיש שם כובסות, ויש רחוב אחר גרוע יותר וארוך יותר, והלכת בקצר הלא צנוע גם בלי להכשל אתה נקרא רשע.

 

אין שום מקור בשום מקום לאף צדיק שהכניס את עצמו לנסיון בכוונה, חזור בך!

 

נ.ב,

אין לי מושג מאיפה הבאת את הדמיונות האלה, אני מקווה שלא מתוך לימוד תורה בחברותא עם היצר הרע בנסיון לכסות על עבירות, אבל אתה מוזמן לקרוא בנועם אלימלך על מה זה ה"עבירה לשמה" של שאול עם הריגת הגג שהוא היה אמור לעשות, כדי להבין בכלל מה המשמעות של עבירה לשמה, שהיא בכלל לא עבירה אלא מצווה שקשה מצד מידות הנפש העדינות לעשות.

זה ניק עם דעות משונות, אל תתרגש ממנו יותר מדיצריך עיון
אה אם זה דבר מפורסם וידוע אני רגועצקון לחש

שבתאי צבי 2 מישהו?

מה שהוא כותב , זו ברסלביות קלאסיתשפיפול
ואלו עקרונות ידועים ובנאליים ברסלב.
רק מה? אם אתה מצפה שכתבי רבי נחמן יתאימו למה שסיפרו לך בישיבה, אתה תמשיך לכתוב שאלו שטויות.
נראה לי שלא למדת רבי נחמן בחיים שלך, מתוקיצקון לחש

נ.ב,

לפי סגנון הכתיבה שלך נראה שאתה משתמש בשני כינויים לחזק את השטויות שאתה כותב.

אבל ייתכן וניחשתי לא נכון

זו גמרא מפורשת במסכת סנהדריןשפיפול
שדוד המלך הביא עצמו לניסיון בכוונה.
אם אתה טוען כמו שטענת שזה לא כתוב בשום מקום, זה מסביר הרבה דברים.
תביא מקור, כי נראה לי שאתה סתם לא יודע ללמוד פשט גמראצקון לחש


חחחח אתה מדבר על הגמרא המפורשת שאוסרת להביא את עצמך לנסיוןצקון לחש

בתור ראיה שלהביא את עצמך לנסיון ועוד הגמרא מצטטת שם את דוד המלך שנכשל....???????

 

חחחחחחחחחחחחחחחחחח אמא'לה, לא הבנתי על מה אתה מדבר מרוב שאין קשר. יא הזויייייייייי!!!!!!

בגמרא כתוב שדוד המלך הביא את עצמו לניסיון בכוונהשפיפול

אתה, כתבת את השטות הבאה " לא כתוב בשום מקום על אף צדיק שהכניס את עצמו לנסיון ובטח לא בתחום המיני, רח"ל."

 

זאת אומרת שהטענה שלך סותרת את מה שכתוב בגמרא.

אם אתה לא מסוגל להבין את ההבלים שאתה כותב בעצמך, ממילא לא יועילו עוד מקורות להוכיח את חוסר ההבנה שלך.

השטויות שאני כותב הן תופעות מוכרות וידועותתקוות עולמיםאחרונה

לנסיונות שעוברים צדיקים יש השפעות ישירות על הנפשות שכלולות בהם ותלויות בהם ועל העולם.

כידוע לפי תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, לכל אחד יש בחינת מלכות, וכל הנשמות קשורות בצורה שיטתית. שורש כל הנשמות כמובן הוא הצדיק בחינת משה שבו כלולות כל הנשמות וכל הנקודות.

 

בבחינת המלכות שיש לכל אחד יש שתי בחינות - מלכות באתגלתיא ומלכות באתכסתיא. מה שרבי נחמן אומר לנו בתורה הזו, שהחלוקה קבועה מראש. לצדיק יסוד עולם קשורות כמה נשמות גדולות של צדיקים, ולנשמות האלה כמה נשמות פחות גדולות, ולנשמות בינוניות קשורות כמה נשמות וכן הלאה. אפשר לדמיין עץ שיטה מלבינה, זה בדיוק כך.

 

בקיצר, כל ישראל ערבים זה לזה. העניין הזה הוא חשוב מאד, כי ככל שהנשמה גדולה יותר יש לה יותר השפעה ויש יותר נשמות תחתיה.

 

כשהצדיקים או סתם נשמות גבוהות מפילים את עצמם לניסיונות ומבררים בירורים הם ממשיכים את הדברים האלה לנשמות שקשורות בהם. כשהם משברים תאווה כלשהי או מבררים דרך חדשה או עצות חדשות, המחשבות והעצות האלה נמשכות ומחלחלות למטה, לנשמות שמתחת.

 

לכן בנקל היום לשבור תאוות ניאוף, משום שהצדיקים בדורות שעברו עשו דרך כבושה והם כבר יגעו וטרחו ובררו ושברו את התאווה הזאת. הצדיקים הקדמונים שלטו במוחותיהם ולבבותיהם, הם טבעו טביעות ענק. אנחנו רק הולכים בעקבות העצומים האלה ומקווים להטביע את העקב הקטן שלנו.

 

כשנשמה גדולה עושה תשובה, נמשכים הרהורי תשובה בהעלם גם לנשמות שמתחת. זה דבר פשוט וידוע, שאפשר לראות אותו בחוש. ככל שהנשמה גבוהה יותר, כך היא תראה שהעולם נמשך על פי המחשבות שלה, והרגשות שלה, וכן הלאה. הרהורי תשובה, מחשבות, רעיונות, הכל מוליד דברים דומים במי שיש להם שייכות והתקשרות כלשהי לנפש הפועלת.

 

זה מנגנון רוחני, כך הדברים עובדים. כל הנשמות בכנסת ישראל קשורות אחת בשנייה, ולכל אחד יש ממשלה, זו מערכת אורגנית.

 

כמישהו מברר עצה חדשה, או דרך חדשה, או משבר תאווה, זה לא הולך לאיבוד. זה ממשיך הלאה, זה עושם רושם בעולם.

 

כשרבי נחמן אומר שתאוות ניאוף זה רוח שטות ושגעון גדול, הוא יודע על מה הוא מדבר, כי מה לעשות, הוא התקרב מספיק קרוב כדי לראות, וכידוע ראייה מקרוב זה בינה, ועליה נאמר הלב מבין. הלב מבין רק כשמתקרבים קרוב.

 

שמחנו לעזור.

 

=============================

וְכָל זֶה הוּא סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁאָז מַפִּילִין אֶת עַצְמָן בְּכַוָּנָה לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בִּבְחִינָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נוֹפְלִין אָז עַל פְּנֵיהֶם, זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת וְהַעֲלָמַת וְכִסּוּי בְּחִינַת הַפָּנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת ( קֹהֶלֶת ח) חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם ז), הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ', כִּי בְּכָל הַמַּאֲמָרוֹת יֵשׁ חָכְמָה בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְהַוֶּה הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בִּבְחִינַת כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ ( מִשְׁלֵי ג) וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, אֲבָל בְּהַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּ"ה, בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שָׁם הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַפָּנִים בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר גָּדוֹל, כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, בְּחִינַת ( בַּמִּדְבָּר כ) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, שֶׁהַצַּדִּיקִים מַפִּילִין עַצְמָן וּמְכַסִּין וּמַעֲלִימִין וּמְסַלְּקִין פְּנֵיהֶם שֶׁהוּא חָכְמָתָן וּמוֹרִידִין עַצְמָן לִבְחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם אֵין רוֹאִין כְּבוֹדוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת פָּנִים, אֲבָל הֵם גַּם שָׁם מְבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וּמַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּבְחִינַת יְרִידָה עוֹלִים תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עוֹלָם לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, שֹׁרֶשׁ כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְכַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי זֶה עִקַּר גְּמַר הַיִּחוּד שֶׁל כָּל הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל:

 

 

20161027193007.pdf

השבתאות אמרה דבר הפוךשפיפול
היא חילקה את עולם העשייה לשני חלקים נפרדים עולם התיקון ועולם הגולם, שהוא מין עולם קליפות כזה, שרק המשיח מסוגל לתקן.

בגלל העיקרון הזה, אבל לא רק בגללו, הקבלה השבתאית מאומצת בחום על ידי כמה ממנהיגי החסידות ואצל רבנים רבים בימינו.

התפיסה שאתה מציג , היא מין שעטנז בין השבתאות לבין שברים ידועים יותר שלמהקבלה הלוריאנית, אבל צריך לזכור שהדבר החשוב אצל האר"י הוא אותו דבר שאתה לא מבין, שאצל האר"י הנשמה מאוד אינרטית, ואילו אני , שאני תומך בגישה של רבי נחמן, טוען אחרת.

השאלה המקורית התייחסה לטקסט ברסלבי, ואי אפשר באמת להבין את ברסלב, בלי לקחת בחשבון שרבי נחמן, ציפצף לגמרי על קבלת האר"י כשהתחשק לו.


אתה מדומיין רציני חביבי. נתפלל עליך. מחאה על ביזוי ת"ח.צקון לחש

עד שלא תביא ראיה ל"צפצופים" של רבי נחמן, אני אמחה בתוקף על ביזוי ת"ח!

לא זכור לי מעודי שלמדתי רבי נחמן והייתה סתירה לאריז"ל.

 

נראה לי שהצצת ונפגעת, חביבי היקר.

זה שלא זכור לךשפיפול
עדיין לא אומר כלום.
לא זכור לי זאת דרך עדינה לומר שאתה ממציא הזיות נוראיותצקון לחש

אם אתה לא רוצה שאהיה מנומס, לא אהיה מנומס.

ט"ו באבאביעד מילוא

מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?

מעולם לא שמעתי עליופתית שלגאחרונה

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

קמצא ובר קמצא...סיעתא דשמייא1

....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!

מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.

גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.

לא בדיוק.קעלעברימבאר

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

הגלות היא ורק היא הרפואה...סיעתא דשמייא1

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

כתוב בגמרא שאנשי ביתקעלעברימבאר

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

אם הבנתי נכון , זה רק מחזק את מה שאמרתיסיעתא דשמייא1

לא קשור לחסד.קעלעברימבאר

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

אני אוהב כל יהודי...סיעתא דשמייא1
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' באב תשפ"ו 19:50

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

השורש של תשעה באב הוא חטא המאיסה בארץ חמדההסטורי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' באב תשפ"ו 22:08

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

ועדיין השאלה בעינה יפה, איךקעלעברימבאר

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

בכל זאת זו שאלה מצויינת שהטרידה אותי כבר לפניקעלעברימבאר

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

בתי חב"ד בכל העולם….סיעתא דשמייא1

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

לא היה צריך 2000 שנה בשביל זהקעלעברימבאר

כנראה שכן. עדין בישראל מחלקים הזמנות…סיעתא דשמייא1

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

"על אהבתך אשתה גביעי"נקדימוןאחרונה

על הדיבור ועל השתיקהנקדימון

אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.

למחקר או למעשה?טיפות של אור

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

למחקרנקדימון
שיביא לידי מעשה

תודה

AI לפניךHakuna.Matata

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

הפסקה על קדושת הדומייה של הרב זצ"לפינג פונג
תודה. איפה זה נמצא?נקדימון
אורות הקדש חלק ב עמוד צזפינג פונג
לא מתחייב שהמקור שנתתי נכון, זה מתוך ציון מקור במאמר מסויים שלמיטב הבנתי מתייחס לפסקה הנ"ל
רבי יצחק הוטנר על כךקעלעברימבאר

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

בספר פחד יצחקקעלעברימבאר

(חנוכה מאמר ח; אגרות וכתבים מכתב צו)טיפות של אור

יישר כוח🙂קעלעברימבאר

יש ברשת היכן שהוא?נקדימון

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אוצר החכמה?טיפות של אור

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

רחל אימנוילדה של אבא

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

איכה רבתי פתיחתא כדילדה של אבא

תודה רבה! אסתכל אחרי הצום בעז"הנקדימון

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

בבקשה. באמת אוצרכולנו הביתהאחרונה

אז מה אתם אומרים, הולך כזכי, או אין הולך קזחי?קעלעברימבאר
מה הסיפור של חצי מנשה?…סיעתא דשמייא1
… הם לא ביקשו להתחשב בעבר הירדן ולא הבטיחו שיהיו חלוצים. האם בגלל שמנשה היה בכור בן בכור הוא קבל עוד נחלה בעבר הירדן? האם הם גם כן יצאו חלוצים לפני המחנה?
זה בגלל שיאיר בן מנשה , הבשן היתה אחוזה שהיה שליטקעלעברימבאר
שלה כשיב במצרים והיה הנכד של יוסף שליט מצרים ששלט גם על כנען
שמעתי בשבת כמה תשובות שמצאו חן בעינייטיפות של אור

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

 

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)


 

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

....אילת השחר
היה לי בזיכרון פירוש שקראתי לפני שנים,שהיה בזה עניין של מידה כנגד מידה של עניין מסויים, והלכתי לחפש כדי להביא בדיוק ומצאתי עוד פירוש לצידו (מעבר לאלו שהוזכרו כבר):

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש


"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16


פירוש נוסף-


בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה


[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

אני זוכרת שאומרים שמשה השאיר אותם שםמתואמת

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

נחלת בנות צלופחד היא בעבר המערביהסטורי
כמו כל משפחת חפר: עמק חפר, תרצה (מצפון מזרח לשכם, בירת ממלכת ישראל עד שזמרי שרף אותה) היא עיר של בת צלופחד.
נכון. תודה על התזכורת!מתואמתאחרונה
מלאכות המשכןילדה של אבא

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

לחם הפניםנקדימון
זה לא לצורך בניית המשכןילדה של אבא
הכנת הפשתן והצבעיםעזריאל ברגר
איך הכינו את הצבעים עם 'לש' 'מרקד' 'זורה" ?ילדה של אבא
מחלוקת בבלי/ירושלמיהסטורי

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

עניתי להםילדה של אבא
לפי הירושלמי אז כל המלאכות מלמדות גם את מלאכות המשכן בפועל?
זו שאלה נכונה מאודטיפות של אור

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

 

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

תודה על הפירוטילדה של אבא
אמסור לת"ח ששאל אותי..
יש הוספה מהמכילתאחוזר תמיד לאשתי

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

מעניין!טיפות של אוראחרונה
אפשר מראה מקום מדוייק? 
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
מקפיצה.אשר ברא
אמר רבי נתן: המשיח שלי כבר הגיעחוזר תמיד לאשתי

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

לא יודע אם תבינו אותי אבלחוזר תמיד לאשתי

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

אני מתכוון יותר מכל החגים ואירועי השנהחוזר תמיד לאשתי

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

תסביר, נשמח לשמועאשר בראאחרונה
מה המקור?אשר ברא
המלך אחאב נהרג על המרכבהכְּקֶדֶם
זה מסר ליהוא שיציית לחוקי התנועהקעלעברימבאר
כְּקֶדֶםאחרונה

אולי יעניין אותך