שאלה לביינישים וביינישיות וכל מאן דבעיאהבת ישראל!!

במשיבת נפש, ה. כתוב:

"כְּשֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וּמִזֶּה יָכוֹל כָּל אָדָם לְהָבִין כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת. הַשֵּׁם וְלא יִפּל לְעוֹלָם בְּדַעְתּוֹ מִכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כִּי אִם יִתְאַמֵּץ וְיִתְחַזֵּק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּשׁוּם אפֶן שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, יִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר כִּי כָּל אֶחָד שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים דְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי נִדְמֶה לוֹ שֶׁעָלָיו אֵינָם נֶאֱמָרִים רַק לִגְדוֹלִים בְּמַעֲלָה הָעוֹלִים בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אֲבָל בֶּאֱמֶת תֵּדַע וְתַאֲמִין, כִּי כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ נֶאֱמָרִים גַּם עַל הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכּל תָּמִיד"

 

הירידה היא תכלית העליה. הכוונה בפסקה מובנת - יורדים ומתוך הירידה ניתן לעלות לדרגה גבוהה יותר. ואפילו הירידה עצמה תהפוך לעליה גדולה.

עכשיו שאלה:

תכלית זה מטרה. כשכתוב הירידה היא תכלית העליה, נשמע כאילו הירידה היא המטרה של העליה. יעני למה עולים? כדי לרדת... 

לכאורה היה אמור להיות כתוב 'העליה היא תכלית הירידה', לא??

למה כתוב בצורה שנשמעת שונה לגמרי??

 

תודה רבה! תזכו למצוות!

 

זה עיקרון קצת רוחני, אבל המשמעות שלו היא שכשעולים מביניםצקון לחש
עבר עריכה על ידי צקון לחש בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 06:06
עבר עריכה על ידי צקון לחש בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 06:06

שהירידה הייתה רק אשליה והיא בעצמה גם עליה.

 

הוא בודאי לא מדבר על ירידה ח"ו שאדם עושה במזיד, אחרת נגיד שאין תורה ואין כלום.

 

הכוונה היא לירידות שנכפו על האדם למרות המלחמה שלו ביצר וכדומה, ואז, בתנאי שהוא לא מתייאש, זה מעיד עליו כאלף עדים שאותה "ירידה" בעצם הייתה עליה שה' הסווה בפניו.

ואח"כ כשמגיעים לדרגה העליונה, שהיא העליה שאחרי הירידה, [לפעמים] ה' מראה לנו איך הירידה בכלל לא הייתה ירידה.
זה מבואר בהרבה ספרי חסידות וגם בליקוטי מוהר"ן, לא זוכר את המקור.

 

עריכה: שגיאת כתיב כלשהי והגהונת.

כי למעשה הכוונה האמיתית כאןmatan
עבר עריכה על ידי matan בתאריך כ"א בתשרי תשע"ז 08:30

היא שכל עלייה שלנו נועדה לו לעצמה אלא לירידה שתבוא אחריה.

אני אסביר ע"י משל-

התפיסה שלנו היא שכולנו נמצאים מתחת למים ותפקידנו לעלות לכיוון האוויר. לכן, נשמע לנו הגיוני שלפעמים יש לנו

ירידות שמלמדות אותנו כיצד לעלות טוב יותר למעלה. אבל למעשה תפקידנו הוא לא לצאת החוצה סתם, אלא ללקט

את הפנינים שנמצאות בתחתית. וככל שאנחנו מצליחים לעלות יותר ככה הקב"ה זורק אותנו במקומות קשים יותר

לעליה- ששם הפנינים נדירות וגדולות ויפות יותר(כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו). והעלייה היא לא מטרה בפני עצמה

אלא היא הדרך להצליח לרדת עמוק יותר ולמצוא פנינים ומרגליות מיוחדות ויפות וגדולת יותר.

זו דרך מסוכנת, כי יש בה כביכול צד של "עבירה לשמה" שהיא עניין קשה מאוד שהפיל רבים לתהומות חשוכים.

אבל למעשה כל אחד תמיד עובר תהליך כזה- התהליך הוא - הארה חיצונית, חשיכה חיצונית, הארה פנימית.

הקב"ה מאיר לנו- כדי שנגלה את עצמנו(התעוררותא דלעילא), ואז מחשיך, על מנת שנבוא להארה

פנימית(התעוררותא דלתתא). הקב"ה לא מעוניין שנתנק מהעולם הגשמי כדי למצוא אותו אלא שנמצא

אותו מתוך העולם הגשמי, זמני ההארה החיצוניים(העלייה) נועדו לתת כוחות וכיוון לזמני ההחשכה(ירידה) המביאים

להארה הפנימית.

אין הכוונה שמותר לאדם לחטוא. אלא שתכלית הזמנים שאדם מרגיש "מוחין דגדלות" היא כדי שיתמודד נכון

וטוב עם הזמנים שהוא מרגיש ב"מוחין דקטנות".

 

עיין היטב בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה (בעיקר החצי הראשון)בצל-אל

מבואר שם שכל מדרגה חדשה שהאדם עולה אליה, מפגישה אותו קודם עם הקליפה של אותה מדרגה ורק המעבר בשלום דרך כל הקשיים שהקליפה מציבה, מאפשר השגת אותה מדרגה.

לפי זה חיוני שאדם יגיע לסוג של נפילה אחרי כל עליה כדי להמשיך ולעלות עוד ואז מתברר שמה שנתן לו את הכוחות להתמודד עם אותה נפילה זה העליה שקדמה לה. או במילים אחרות הירידה היא התכלית של העליה.

על קצה המזלג ויש עוד הרבה להבין בסוגיא... 

ברור שהמטרה היא ירידהשפיפול

זה פשט מקבלת האר"י.

ללא הירידה הנשמה לא יכולה להתחבר לחלקים הנפולים שלה .

זו הסיבה היחידה לקיום של נשמה, העכולת שלה לרדת ולשקוע.

 

כמובן שאדם רוצה לשמוע שהמטרה שלו היא לעלות , אבל זה בדיוק ההפך. החומר היסודי של האדם הוא הגבוה ביותר, אין לו שום צורך שיעלה. רק היכולת לרדת היא נותנת טעם לאדם.

ערבבת דברים, זה נשמע קצת כמו שבתאות... המטרה היא לא ירידה!צקון לחש

המטרה היא להעלות את מה שלמטה, מה נעשה שכדי לעשות את זה צריך לרדת?

אבל אפשר גם לשלוח מקל ולהעלות, וזאת דרכם של הצדיקים שלא טעמו טעם חטא מעולם.

 

זאת לא הברירה היחידה, ובתור ברסלבר שמכיר את המושג נשמות שהיו אצל אדם הראשון קודם החטא ופרשו וכו', אתה לא אמור להגיד שהירידה היא תכלית! וגם לא שהחלק הנמוך הוא הגבוה יותר, אם למדת קצת פנימיות, אתה יודע שלהכל יש בחינות והשורש והעלה הם לא אחד בתכלס.

תראהתקוות עולמים

יש כאלה שמשננים ולומדים וזוכרים וחושבים שהם לומדים 'פנימיות'. בתכל'ס, קליפות וניצוצות ושורש זו סינית עתיקה עבורה. מי שמנסה ללמוד חסידות בדרך של מושגים ומטרות ולימוד עיוני כמו בגמרא, ישיג קדחת ולא ישיג פנימיות.

 

חיים של רק עליה הם חיים משעממים וחסרי טעם. חיי נעימות בימינך נצח הם לא חיים של אושר חמים ונעים. אלה חיים של סבל וירידות, ורק מדי פעם, עולים לנשום אוויר.

 

חשבתי על זה, ואני מניח שהייתי יכול לחיות חיים מאושרים ונוחים למדי לו הייתי רוצה בכך באמת. אבל כנראה שאני לא באמת רוצה, ואני מעדיף לתת להכל להכות בי. כל משבריך וגליך עליי עברו. רק כך אני יכול להבין, רק כך אני יכול לחיות. וממילא, אני שמח, כי אני בחרתי בכך.

 

הצדיקים בהחלט מפילים את עצמם בכוונה. זאת אומרת, זה לא בדיוק בכוונה, אבל הם מכסים את עצמם ויורדים למטה. הם צריכים לחוות, הם צריכים לבדוק, הם צריכים לבחון את עצמם ולנסות את עצמם. קל מאד לחשוב שהשגת משהו כשאתה עוסק בעבודה רוחנית. הדרך היחידה היא לבחון את הדברים במצבים אמיתיים, ואזי תדע מה פעלת באמת.

 

יש תיעוד וסיפורים על צדיקים שהיו מכניסים את עצמם לכל מיני ניסיונות, בפרט בתחום המיני. המפורסם שבהם הוא כנראה רבי נחמן מברסלב.

 

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם. מגניב

 

אוי ואבוי לך ולשטויות שאתה כותב. לא כתוב בשום מקום על אףצקון לחש

צדיק שהכניס את עצמו לנסיון ובטח לא בתחום המיני, רח"ל.

חז"ל אמרו, וזאת הלכה, שגם אם יש לך רחוב שתעבור בו וודאי שלא תכשל ב*ראיה*, ואפילו שהוא יותר קצר, רק שיש שם כובסות, ויש רחוב אחר גרוע יותר וארוך יותר, והלכת בקצר הלא צנוע גם בלי להכשל אתה נקרא רשע.

 

אין שום מקור בשום מקום לאף צדיק שהכניס את עצמו לנסיון בכוונה, חזור בך!

 

נ.ב,

אין לי מושג מאיפה הבאת את הדמיונות האלה, אני מקווה שלא מתוך לימוד תורה בחברותא עם היצר הרע בנסיון לכסות על עבירות, אבל אתה מוזמן לקרוא בנועם אלימלך על מה זה ה"עבירה לשמה" של שאול עם הריגת הגג שהוא היה אמור לעשות, כדי להבין בכלל מה המשמעות של עבירה לשמה, שהיא בכלל לא עבירה אלא מצווה שקשה מצד מידות הנפש העדינות לעשות.

זה ניק עם דעות משונות, אל תתרגש ממנו יותר מדיצריך עיון
אה אם זה דבר מפורסם וידוע אני רגועצקון לחש

שבתאי צבי 2 מישהו?

מה שהוא כותב , זו ברסלביות קלאסיתשפיפול
ואלו עקרונות ידועים ובנאליים ברסלב.
רק מה? אם אתה מצפה שכתבי רבי נחמן יתאימו למה שסיפרו לך בישיבה, אתה תמשיך לכתוב שאלו שטויות.
נראה לי שלא למדת רבי נחמן בחיים שלך, מתוקיצקון לחש

נ.ב,

לפי סגנון הכתיבה שלך נראה שאתה משתמש בשני כינויים לחזק את השטויות שאתה כותב.

אבל ייתכן וניחשתי לא נכון

זו גמרא מפורשת במסכת סנהדריןשפיפול
שדוד המלך הביא עצמו לניסיון בכוונה.
אם אתה טוען כמו שטענת שזה לא כתוב בשום מקום, זה מסביר הרבה דברים.
תביא מקור, כי נראה לי שאתה סתם לא יודע ללמוד פשט גמראצקון לחש


חחחח אתה מדבר על הגמרא המפורשת שאוסרת להביא את עצמך לנסיוןצקון לחש

בתור ראיה שלהביא את עצמך לנסיון ועוד הגמרא מצטטת שם את דוד המלך שנכשל....???????

 

חחחחחחחחחחחחחחחחחח אמא'לה, לא הבנתי על מה אתה מדבר מרוב שאין קשר. יא הזויייייייייי!!!!!!

בגמרא כתוב שדוד המלך הביא את עצמו לניסיון בכוונהשפיפול

אתה, כתבת את השטות הבאה " לא כתוב בשום מקום על אף צדיק שהכניס את עצמו לנסיון ובטח לא בתחום המיני, רח"ל."

 

זאת אומרת שהטענה שלך סותרת את מה שכתוב בגמרא.

אם אתה לא מסוגל להבין את ההבלים שאתה כותב בעצמך, ממילא לא יועילו עוד מקורות להוכיח את חוסר ההבנה שלך.

השטויות שאני כותב הן תופעות מוכרות וידועותתקוות עולמיםאחרונה

לנסיונות שעוברים צדיקים יש השפעות ישירות על הנפשות שכלולות בהם ותלויות בהם ועל העולם.

כידוע לפי תורה נ"ו בליקוטי מוהר"ן, לכל אחד יש בחינת מלכות, וכל הנשמות קשורות בצורה שיטתית. שורש כל הנשמות כמובן הוא הצדיק בחינת משה שבו כלולות כל הנשמות וכל הנקודות.

 

בבחינת המלכות שיש לכל אחד יש שתי בחינות - מלכות באתגלתיא ומלכות באתכסתיא. מה שרבי נחמן אומר לנו בתורה הזו, שהחלוקה קבועה מראש. לצדיק יסוד עולם קשורות כמה נשמות גדולות של צדיקים, ולנשמות האלה כמה נשמות פחות גדולות, ולנשמות בינוניות קשורות כמה נשמות וכן הלאה. אפשר לדמיין עץ שיטה מלבינה, זה בדיוק כך.

 

בקיצר, כל ישראל ערבים זה לזה. העניין הזה הוא חשוב מאד, כי ככל שהנשמה גדולה יותר יש לה יותר השפעה ויש יותר נשמות תחתיה.

 

כשהצדיקים או סתם נשמות גבוהות מפילים את עצמם לניסיונות ומבררים בירורים הם ממשיכים את הדברים האלה לנשמות שקשורות בהם. כשהם משברים תאווה כלשהי או מבררים דרך חדשה או עצות חדשות, המחשבות והעצות האלה נמשכות ומחלחלות למטה, לנשמות שמתחת.

 

לכן בנקל היום לשבור תאוות ניאוף, משום שהצדיקים בדורות שעברו עשו דרך כבושה והם כבר יגעו וטרחו ובררו ושברו את התאווה הזאת. הצדיקים הקדמונים שלטו במוחותיהם ולבבותיהם, הם טבעו טביעות ענק. אנחנו רק הולכים בעקבות העצומים האלה ומקווים להטביע את העקב הקטן שלנו.

 

כשנשמה גדולה עושה תשובה, נמשכים הרהורי תשובה בהעלם גם לנשמות שמתחת. זה דבר פשוט וידוע, שאפשר לראות אותו בחוש. ככל שהנשמה גבוהה יותר, כך היא תראה שהעולם נמשך על פי המחשבות שלה, והרגשות שלה, וכן הלאה. הרהורי תשובה, מחשבות, רעיונות, הכל מוליד דברים דומים במי שיש להם שייכות והתקשרות כלשהי לנפש הפועלת.

 

זה מנגנון רוחני, כך הדברים עובדים. כל הנשמות בכנסת ישראל קשורות אחת בשנייה, ולכל אחד יש ממשלה, זו מערכת אורגנית.

 

כמישהו מברר עצה חדשה, או דרך חדשה, או משבר תאווה, זה לא הולך לאיבוד. זה ממשיך הלאה, זה עושם רושם בעולם.

 

כשרבי נחמן אומר שתאוות ניאוף זה רוח שטות ושגעון גדול, הוא יודע על מה הוא מדבר, כי מה לעשות, הוא התקרב מספיק קרוב כדי לראות, וכידוע ראייה מקרוב זה בינה, ועליה נאמר הלב מבין. הלב מבין רק כשמתקרבים קרוב.

 

שמחנו לעזור.

 

=============================

וְכָל זֶה הוּא סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם שֶׁאָז מַפִּילִין אֶת עַצְמָן בְּכַוָּנָה לַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בִּבְחִינָה הַנַּ"ל וְעַל-כֵּן נוֹפְלִין אָז עַל פְּנֵיהֶם, זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת וְהַעֲלָמַת וְכִסּוּי בְּחִינַת הַפָּנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת ( קֹהֶלֶת ח) חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( שָׁם ז), הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ', כִּי בְּכָל הַמַּאֲמָרוֹת יֵשׁ חָכְמָה בְּכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְהַוֶּה הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בִּבְחִינַת כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ ( מִשְׁלֵי ג) וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכָּבוֹד הוּא בְּחִינַת חָכְמָה, אֲבָל בְּהַמַּאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיֵּ"ה, בְּחִינַת בְּרֵאשִׁית, שָׁם הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַפָּנִים בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר גָּדוֹל, כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע וְזֶהוּ בְּחִינַת סוֹד נְפִילַת אַפַּיִם, בְּחִינַת ( בַּמִּדְבָּר כ) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, שֶׁהַצַּדִּיקִים מַפִּילִין עַצְמָן וּמְכַסִּין וּמַעֲלִימִין וּמְסַלְּקִין פְּנֵיהֶם שֶׁהוּא חָכְמָתָן וּמוֹרִידִין עַצְמָן לִבְחִינַת סִטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם אֵין רוֹאִין כְּבוֹדוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, בְּחִינַת פָּנִים, אֲבָל הֵם גַּם שָׁם מְבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִׂין בִּבְחִינַת אַיֵּ"ה וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה וּמַעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת בִּבְחִינַת יְרִידָה עוֹלִים תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי עוֹלָם לִבְחִינַת אַיֵּ"ה בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה, שֹׁרֶשׁ כָּל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֹׁרֶשׁ כָּל הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וְכַנַּ"ל, שֶׁעַל -יְדֵי זֶה עִקַּר גְּמַר הַיִּחוּד שֶׁל כָּל הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל:

 

 

20161027193007.pdf

השבתאות אמרה דבר הפוךשפיפול
היא חילקה את עולם העשייה לשני חלקים נפרדים עולם התיקון ועולם הגולם, שהוא מין עולם קליפות כזה, שרק המשיח מסוגל לתקן.

בגלל העיקרון הזה, אבל לא רק בגללו, הקבלה השבתאית מאומצת בחום על ידי כמה ממנהיגי החסידות ואצל רבנים רבים בימינו.

התפיסה שאתה מציג , היא מין שעטנז בין השבתאות לבין שברים ידועים יותר שלמהקבלה הלוריאנית, אבל צריך לזכור שהדבר החשוב אצל האר"י הוא אותו דבר שאתה לא מבין, שאצל האר"י הנשמה מאוד אינרטית, ואילו אני , שאני תומך בגישה של רבי נחמן, טוען אחרת.

השאלה המקורית התייחסה לטקסט ברסלבי, ואי אפשר באמת להבין את ברסלב, בלי לקחת בחשבון שרבי נחמן, ציפצף לגמרי על קבלת האר"י כשהתחשק לו.


אתה מדומיין רציני חביבי. נתפלל עליך. מחאה על ביזוי ת"ח.צקון לחש

עד שלא תביא ראיה ל"צפצופים" של רבי נחמן, אני אמחה בתוקף על ביזוי ת"ח!

לא זכור לי מעודי שלמדתי רבי נחמן והייתה סתירה לאריז"ל.

 

נראה לי שהצצת ונפגעת, חביבי היקר.

זה שלא זכור לךשפיפול
עדיין לא אומר כלום.
לא זכור לי זאת דרך עדינה לומר שאתה ממציא הזיות נוראיותצקון לחש

אם אתה לא רוצה שאהיה מנומס, לא אהיה מנומס.

שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

לא אני טוען, השולחן ערוך פוסק שפשטידא מברכים עליההסטורי

המוציא וברכת המזון. פשטידה שלהם, שמופיעה בדברי הפוסקים בכל מקום - זה בצק שממולא בבשר/ירקות/גבינה. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים בורקס. זה לכאו' סותר לדבריו לפני כן לגבי מילוי, כאחת האפשרויות של פת הבאה בכיסנין.


יש מהאחרונים שבאמת תירצו שפשטידה זה דבר גדול, אבל אם כך צ"ע למה הביא דוגמא אחרת ולא פשוט ציין גודל.

לכן המג"א חילק (וזה בהחלט נכנס בלשון השו"ע) שכל מה שהוזכר מילוי (ובדומה טעם) זה כשממולא במילוי מתוק או מלוח, אבל מילוי בשר/ירקות וכד' שהוא 'אוכל' ולא ממתק, נשאר המוציא וברהמ"ז.


האחרונים (שו"ע הרב ועוד וכך הכריע במשנ"ב) הרחיבו את דבריו לכל מה שהוא 'דרך להגיש כמיני תענוג' גם אם הוא במילוי של אוכל.


לכן הרב מגנס תמיד לימד בישיבה, שעל בורקס קטן מברכים מזונות, אבל על בורקס שהוא מנת אוכל - המוציא. כך גם מחשבן בספר 'וזאת הברכה'. לגבי 'לחמניית מזונות', הרב אריאל בבאוהלה של תורה (נדמה לי כרך א') מוכיח שהיא תמיד המוציא.


(אני מודע לכך שבפוסקים הספרדים לכאו' מלמדים אחרת. צ"ע)

למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

אחרי אכילה אנשים נוטים להיות ישנונייםחתול זמני

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

תודה. סך הכל הגיוני 👍מבקש אמונה
וואלה. נשמע כיף. ככה כתוב בגמרא?מבקש אמונה
חח למה מחקת. אז מאיפה המידע?מבקש אמונה
ככה שמעתי מרבקעלעברימבאר
אה אוקיי. מעניין 👍מבקש אמונהאחרונה
ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אור

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

זה ממש לא מדבר על רב באשר הואזיויק
אלא על פסיקה של סנהדרין שזה משהו הרבה יותר מוסמך ולא רב אחד אלא קבוצה של חכמים שדנים ביניהם ומצביעים לפי הרוב
הפרשנות המדרשית מול המשמעות המקוריתshaulreznik

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

מה לעשות שהפרושים האריכו ימיםחתול זמני

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

יש כת בשם בני האור? זה לא כינוי לחשמונאים?הרמוניה
וואו מעניין😳הרמוניה
לא יצא לך לבקר בהיכל הספר?חתול זמני
לא...הרמוניה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ערבבת שני דבריםנקדימוןאחרונה
פרשנות חזל לפסוק, והמושג החרדי של דעת תורה.

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלת

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

אם קונים לא מפוקחחתול זמניאחרונה

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אולי יעניין אותך