חתונה

אחרת מגיעים לנסיונות וזה מתיש

אז הגיע הזמן להגיע לחלק הרגשי.

קודם כל- דייט לא חייב להיות לשבת בבית קפה\פארק, מותר לעשות משהו חוויתי ביחד,

כמובן אם מתאים לצד השני, וכן הייתי מציע שתעלה את העובדה שזה רציני בעיניך.

הדבר החשוב ביותר לעשות מבחינת התקדמות זה להיפתח לצד השני.

הרב שלי נוהג לתאר את זה בצורה הבאה- יש לכל אחד בנפש שלושה מקומות- חצר קדמית, סלון וחדר שינה.

השלב הראשוני של הדייטים מתמקד ב"חצר"- החלק של איך אני מציג את עצמי לעולם הכללי הסובב אותי.

השלב הבא הוא כמובן, במידה ומתאים, להכניס אותה ל"סלון" - זה עדיין מקום שאנחנו מקפדים להשאיר ייצוגי,

אבל כבר יותר קרוב וחברי.

השלב האחרון הוא חדר השינה- המקום הכי אינטימי, הפחות נקי ומסודר.

תחשוב עם עצמך- לאן הכנסת אותה כבר? הקשר שלכם מסתיים בחצר? בסלון? אולי הגיע הזמן להכניס פנימה.

תחשוב עליה- לאיפה היא הכניסה אותך בחיים שלה?

אם טוב לכם ואתם מרגישים כימיה טובה ושמחה- יש מקום לחשוב על חתונה

אפשר לדבר על איך מרגישים בקשר.

בקיצור- השלב הבא הוא להתקרב רגשית ולהתחיל להתקדם לכיוון הרצוי

הרב אבנר ששר

טיולים משותפים, באולינג, הליכה לסרט\הצגה... ועוד ועוד. דברים שהם לא רק ישיבה על ספסל ופטפוטים.

בהצלחה!!

לאט לאט מרגישים בנוח יותר ויותר אחד עם השני. מתחילים לפתח רגשות וכו..
וכמובן שחושבים האם הקשר הולך לחתונה או לא..

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=92272

הרמ"א (אבהע"ז סי' נה ס"א) כתב שארוס וארוסתו לא יגורו בבית אחד. 
מקור הדברים הוא בספר אגודה (מהראשונים, כתובות פ"א סי' ז) שגם מי שרק סיכמו להנשא ועשו שידוך ביניהם, גם ללא אירוסים, אין טוב להם להיות יחד בבית, והביאו הדרכי משה שם. 

גם הרב רצאבי אוסר ולא משום "מנהג" (כמו שלמשל ראיתי את הרב שרלו כותב), אבל כרגע לא יכול לצרף מקור (האתר גרוע).

http://www.kipa.co.il/ask/show/228447-שינה-בבית-ארוסתי

לא יודע אם לקרוא לדעת הרמ"א "מנהג". נראה לי קצת קשה.

זה אולי לא אסור משום ייחוד, אבל זה בטח גדר ברור למניעת עבירות

למאורסים מהתורה תאורטית אין בעיה, בטח בזמננו, כי זה הכל קורה בחופה

ככה שהם כבר מותרים וזה...

ולא הולכים לפי התורה... אבל אנחנו כבר לא מתפלאים

נ.ב - גם אהבתי את החלק של דייטים עם אנשים מהפורום.. חחחח סתם ;)

בלא אירוסין יש לחוש."

תקרא טוב במקום להגיד דברים שמקלים לחינם

מה שכתבת "למאורסים מהתורה תיאורטית אין בעיה", זה לא מדויק. כי הרמ"א אכן מדבר על מאורסים מהתורה. וחכמים גזרו. נכון מה שהוספת, שבזמננו זה הכל מתחת לחופה.

לגבי המשך דברי הרמ"א, "ואפילו בשדוכין בלא אירוסין יש לחוש", יש מקום לדון לכאורה, מה כוונתו. כי דבריו מוסבים על מה שנאמר קודם לכן לגבי ארוס עם ארוסתו - מדין תורה שזה כמו קידושין - ש"י"א דאין להם לדור ביחד (אפילו אם עשו 7 ברכות) שלא יקוצו זה בזה" - ועל כך כתב "ואפילו בשידוכין" וכו'. אז לכאורה לא נראה שביקור כזה הוא בגדר "לדור ביחד".

אלא שסביר, שיש מקום לגדור. 

שמעתי בזמנו מר' אברום שפירא זצ"ל בזו הלשון, ש"בני תורה נהגו" שלא לישון באותו בית אחרי האירוסין. משמע, שזו לא ממש "הלכה".

והחכם עיניו בראשו, גם להכיר את המציאות הספציפית לגביו, גם להיזהר מאד מכל התקרבות ליחוד, שזה יכול להיות גם בית, כשמדברים עד מאוחר, וגם לשאול שאלת חכם ספציפית אם זה נצרך.

לצאת?

אתה מבין כמה אבסודר *זה* נשמע??

מה היא משפחה שלך? שכנה? נזקקת..?

לישון אצל המשפחה שלו, כשהוא לא שם.

זה לא "מנהג" כמו לעשות כפרות בתרנגולת, זה מנהג שמבוסס על פוסקים

לא לומדים בדור שלנו מ"מעשה רב" גם מגדול הדור, אז את רוצה ללמוד מבית של דוסים?

את מתכוונת שזה לא דין (דינא דגמרא), אבל זאת הלכה

גם בגוגל

לגבי התשובה השניה הוא כותב במפורש "מעט בכל חברה שמדקדקת במצוות נהוג שלא לעשות זאת אלא הולכים לישון בבית אחר.
מי שגר הולך לישון אצל חברים או שכנים ובן הזוג המתארח ישן אצל קרובי משפחתו לעתיד."

זה שזה לא מעיקר הדין ולא דינא דגמרא לא אומר שלא צריך לעשות את זה.

כל המנהגים של כל העדות שהתקבלו והפכו להלכות הם כאלה, זה לא סופגניות בשמן.

חברה שמדקדקת במצוות = יהודי ירא שמים. ומסתמא צריך להיות אחד כזה.

וגם הרב שרלו כותב שראוי לעשות ככה.

כלומר זאת ההוראה.

לא למדים ממי שפוסקים לו מחוסר ברירה, ובטח לא ממשהו דחוק שלא שייך לדור שלנו.

מי שחושב שהוא חי בתקופת הגמרא עם אותם נסיונות, אשריו ואשרי חלקו, ואשרי מקומו בגיהנם.

בהצלחה

יש מנהג ויש מנהג.

"מנהג ישראל דין הוא" וזה מספיק לדיון הזה.

בהצלחה!

בס"ד

אני ישנה בבית של חברים שלי.

כשאתארס נחשוב על זה, בינתיים זה ככה ולא באמת שאלתי יותר מדי.

יש המתירים וזהו.

בכל התשובות שהבאת בעצמך כולם אמרו מה לעשות, רק לא רצו לחייב אף אחד כי אנשים לא מקשיבים.

יש דרכים לפסוק הלכה, לא כל אחד שקרא קצת קיצורים הוא פוסק

בס"ד

אני תמיד יכולה לפרש אחרת.

אם ככה אז איך אתה מחשיב את עצמך לאחד שיכול לפסוק או להחליט מי פוסק?

אני אומר את מה שאני אומר כי אני נמצא סביב רבנים ות"ח רוב היום שלי, ואני יודע את כללי הפסיקה (הבסיסיים לפחות) ויודע איך רבנים פוסקים, מהכרות אישית, קרובה, עם הרבה פוסקים.

אם את חושבת שאני יושב וקורא קיצוש"ע כלשהו מהבוקר עד הלילה, אז את טועה. ומצחיק שאת יוצאת מנקודת הנחה כזאת מזלזלת.

אסביר לך את זה בפשטות,

אם יש גדר שצריך להחמיר בו, וברור לכל שהדור כזה שצריך להחמיר (כי העבירות היום הן דבר של מה בכך) אף רב לא יתיר, הוא רק ישאיר פתח כדי שהאדם יתחייב רק בעבירה ולא גם בזה שעבר על "ככל אשר יורוך", עוד כששאל מפורשות.

זהו זה.

ככה זה. את רוצה להתווכח, תהני, את לא חייבת לסמוך עלי בזה, אבל זאת האמת.

בהצלחה בעבודת ה' בס"ד.

[מוצאים איפה לארח באיזור].

לא יודע מה ההלכה.

יש איסור... אתה רוצה מקורות? - לקראת נישואין וזוגיות

בלי, האיסור הוא באותה החומרה, כל דיבור על שידוך מכניס להגדרה של שידוך.

למי שלא יודע, אירוסין זה החלק הראשון של החופה, קידושין השני. בשני החלקים (שפעם היו נפרדים במשך שנה) האישה אסורה לכל אחד אחר רק שבאירוסין היא אסורה גם לו.

לגבי כל השאר אתה חוזר על מה שכתוב בתשובות הנ"ל.

עד שהההוא לא מקדש אותה בכסף בשטר או בביאה היא לא מאורסת ולא מקודשת ולא כלום, כשהוא "קונה" את זה קידושין\אירוסין, ואז החופה החלק השני, זה נישואין, עכשיו כשמשתדכים ויוצאים וזה הדין לא קל ובגלל שהיא נידה אז זה כמו ארוסה (שהיא אסורה גם על בעלה) שהיא אסורה על כולם.

עכשיו לא משנה מה אסור להם לישון באותו בית כל עוד הם לא נשואים (אסור להתייחד עם ארוסתו אם כי לא משורת הדין ממש שיש מקום להתיר אבל איני זוכר את הפרטים במדוייק והרי יש לך את בני יהודה שהתייחדו עם ארוסותיהם מפני ההגמון), עכשיו אני פשוט הבנתי מההתחלה ב' דברים: שאומרים שעצם ללכת לבית של אחד מהם לשבת זה אסור, ושברור שישנים בבתים נפרדים, אבל עכשיו שאומרים שהדיון הוא על לישון באותו בית אז הדברים יכולים להסתדר- שברור שצריכים ללכת כל אחד לבית של השני אבל גם בגלל שאסור לישון בואתו בית אז מה שעושים זה ישנים אצל שכן, האורח או אורחת ישן או ישנה אצל שכן וזהו, ככה פשוט וזה, אבל זה כן היה אולי מין ניצול"ש כי זה כבר סטייה מהנושא העיקרי...

נראה לי שזה משום דרך פריצים פשוט, מאותה סיבה שלא מקדשים בביאה. שהרי אם היא ארוסה לו, מה בכך? יקדש אותה בביאה... אלא שאסרו את הביאה מהטעם שאסרו (לא זוכר) ולכן הארוסה אסורה לו.

אני סתם מפלפל עכשיו, לא זוכר כמעט כלום מהסוגיה הזאת, 7 שנים אחורה בערך

נישואין, והנה כל עוד לא נשא אותה היא אסורה לו ולא כמו קודם שהייתה פנויה ומותרת לו (אם לא שהיא נידה...)

הרי יש איסור קדשה. ממתי שכחנו את האיסור הזה? לא מבין את הדבר הזה.

אין כרת, אבל לאו ודאי יש.

ואם תאמר שאינה בעילת --ות, אז ודאי שהיא פילגשו והיא מקודשת לו בביאה.

ומאורסת לו, לא אסורה לו מדאורייתא גמור, כי יש קידושין בביאה.

כי אפשר לקחת אותה שלא כמו ארוסה שרק בעלה יכול לקחת אותה אבל חייב לעשות נישואין

חז"ל לא אמרו נגד התורה כלום.

למד ברמב"ם הלכות איסורי ביאה.

היום לצערנו אנשים נופלים בשניה, זה לא מה שהיה לפני 10 שנים אפילו

אז תציע לה נישואין.

אני באופן אישי,במקומך הייתי מעדיף לחכות שהיא תעשה את זה...

תעשה את זה בדרך שאתה רוצה ואל תחשוש שהתגובה שלה תהיה שלילית.

אין דרך קלה לעשות את זה,אין קיצורי דרך הביתה.

הרב של השמיניסטים אצלנו אמר שאשתו הציעה לו נישואין

זה הגיוני שבחור יציע לבחורה נישואין?

ולא אכפת לי מה החברה עושה,אני לא חלק ממנה.

אין שום סיבה שבחורה לא תציע לבחור.

לפעמים זה מרסן התנהגויות לא רצויות. 
אם לכל אחד ישנם חוקים משלו אז נוצר כאוס. חייב שתהיה מסגרת כלשהי. 
אמנם בנושא הזה, באמת לא רואה שום בעיה שהחוקים ישתנו...

ואני לא מתכוון לכללים הלא כתובים שהחברה המציאה משום מקום,אני מדבר פגיעה שאפשר להרגיש.

לראות אם יגדירו אותך כשפוי..

באמת אין שום סיבה, אם זה מתאים לה ולבחור. למה לא? 

אבל אני בהחלט מצפה ומתפלל בעזרת השם יתברך להגדיר מילים אחרות מחדש.

וגם אני הצעתי לבעלי אבל אנחנו שומרים על זה בסוד. (שנינו דתיים)

לילדים שלי אני אומרת שלחכות שהבחור יציע זה שטות.

ושצריך לדבר על זה  שיחה הדדית ולהחליט ביחד.

בעלי ואני היינו נבוכים מכדי לדבר , אז אני פשוט קפצתי עם ההצעה הוא אמר בסדר וזהו.

אני מניח שהם היו בני 26 לפחות.

ומה ההבדל בין זוג שמיניסטים לזוג בני 20+?

יש עניין שנקרא בשלות לחתונה. לא כל בנאדם שרוצה להתחתן בכל מאודו באמת בשל לכך. אז יכול להיות שיש אנשים שבגיל 18 הם בשלים לחתונה, ויש כאלה שאולי גם לפני, אבל הם בודדים. וכל אדם צריך לבדוק עם עצמו טוב טוב אם הוא באמת בשל ובאמת מוכן למורכבות הזאת שנקראת חתונה.

לצערי אני מכירה הרבה מקרים שבהם התחתנו בגיל צעיר וזה הוביל לגירושין כואבים, כי אלו היו נישואי בוסר. כדאי באמת שכל אחד ינסה להיות הכי אמיתי עם עצמו ויבדוק מה ההשלכות של חתונה, לא רק מה ה"כיף" בזה.

בדרך כלל זה הדדי. שיחה כזאת של יחסינו לאן. יש כאלה שמציעים לבת. אבל מעולם לא שמעתי הפוך

החברה חינכה אותך שהגבר צריך לעשות הכל בשביל האשה,ואם הוא לא רודף אחריה כל היום ושולח לה לבבות בלי סוף ומוציא עליה כסף בלי סוף שהיא לא פותחת את הארנק אז היא צריכה להיפרד ממנו.

זה לא אשמתך שאת עוד קורבן של החברה.

שאת טועה.

אני אקח את זה כמחמאה,אין שום דבר רע בלהיות מוזר.

להיות נורמטיבי זה חסר טעם..אתה כמו כולם,גדל איתם,חי איתם,ולבסוף מת איתם..ההבדל בין מי שמתבודד מהחברה ובין מי שלא הוא הטעם לחיים הללו.''מה הטעם לחיות בעולם הזה אם כל מה שאתה עושה זה להיות טוב עם כולם ולהימנע מצרות?אני בעד לשבור את החוקים,לא להפר את הכללים אלא לשבור את החוקים''(ארנולד שוורצנגר).

לבדוק לי בכרטיס אישי כל מי שיש לו פה משתמש יכול לבדוק בן כמה אני..אל תחלקי לי פקודות,אני לא עובד אצלך,את לא הרס''ר שלי,את הכללים שלך תשמרי לבעלך ולילדים שלך,אל תוציאי אותם עליי,כמה אני שונא את זה ה' יתברך ישמור..

אלא אם הם לא תורניים

הזמן הנושא של החתונה שם מהפגישה הראשונה

בטח שזה משנה, יש כאלה שיוצאים שנה וחצי לפני חתונה כי לא מדבר אליהם הצד ההלכתי.

מה תעשי תגידי להם ש10 פגישות זה המון ושיתחתנו?

הוא לא כתב שום דבר ממה שתקפת אותו עליו. אולי יכולת להבין ככה מהדברים שלו, אבל ממש לא נראה לי שזו הייתה המגמה. ובכלל הצגת את זה באופן בוטה וגס.

הוא ציין שהם שומרים נגיעה, כנראה לא נראה לאו שזה מובן מאליו לכולם פה. איך החלטת לקפוץ מזה למסקנה שהוא שואל אם להתקדם לנגיעה?!

ומה בדיוק הבעיה שהוא סופר דייטים? דייט עשירי היה בערך איפה שאני וחברה שלי הפסקנו לעקוב...

וכן, יש שלבים בקשר, גם אם לא ברורים במיוחד. יש רמות שונות של היכרות, אינטימיות, קירבה ורגש. בהחלט ראוי שהם ישקיעו זמן ומחשבה על בניית הקשר, התקרבות ואהבה. הוא בסך הכל ביקש קצת הכוונה איך עושים את זה...

אז שן כחולה, לדעתי ומנסיון אישי זה הכל בא ביחד. ככל שתכירו יותר לעומק, בצורה יותר אינטימית, ככה גם הרגש יתפתח יותר ויותר, עם הזמן.

שאני זוכר שלימדו אותי בישיבה שאם אחרי עשר דייטים לא מרגישים שזה זה אז צריך לבדוק, או לדחוף את הקשר קדימה או לראות מה קורה ולא סתם להימרח, כי זה לא הקטע של שידוכים

בכותרת כתבת שהמספר הוא לא מדד, ובתוכן הזכרת אותו כמדד...

ותודה!

אבל לא נורא

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.