חתונה

אחרת מגיעים לנסיונות וזה מתיש

אז הגיע הזמן להגיע לחלק הרגשי.

קודם כל- דייט לא חייב להיות לשבת בבית קפה\פארק, מותר לעשות משהו חוויתי ביחד,

כמובן אם מתאים לצד השני, וכן הייתי מציע שתעלה את העובדה שזה רציני בעיניך.

הדבר החשוב ביותר לעשות מבחינת התקדמות זה להיפתח לצד השני.

הרב שלי נוהג לתאר את זה בצורה הבאה- יש לכל אחד בנפש שלושה מקומות- חצר קדמית, סלון וחדר שינה.

השלב הראשוני של הדייטים מתמקד ב"חצר"- החלק של איך אני מציג את עצמי לעולם הכללי הסובב אותי.

השלב הבא הוא כמובן, במידה ומתאים, להכניס אותה ל"סלון" - זה עדיין מקום שאנחנו מקפדים להשאיר ייצוגי,

אבל כבר יותר קרוב וחברי.

השלב האחרון הוא חדר השינה- המקום הכי אינטימי, הפחות נקי ומסודר.

תחשוב עם עצמך- לאן הכנסת אותה כבר? הקשר שלכם מסתיים בחצר? בסלון? אולי הגיע הזמן להכניס פנימה.

תחשוב עליה- לאיפה היא הכניסה אותך בחיים שלה?

אם טוב לכם ואתם מרגישים כימיה טובה ושמחה- יש מקום לחשוב על חתונה

אפשר לדבר על איך מרגישים בקשר.

בקיצור- השלב הבא הוא להתקרב רגשית ולהתחיל להתקדם לכיוון הרצוי

הרב אבנר ששר

טיולים משותפים, באולינג, הליכה לסרט\הצגה... ועוד ועוד. דברים שהם לא רק ישיבה על ספסל ופטפוטים.

בהצלחה!!

לאט לאט מרגישים בנוח יותר ויותר אחד עם השני. מתחילים לפתח רגשות וכו..
וכמובן שחושבים האם הקשר הולך לחתונה או לא..

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=92272

הרמ"א (אבהע"ז סי' נה ס"א) כתב שארוס וארוסתו לא יגורו בבית אחד. 
מקור הדברים הוא בספר אגודה (מהראשונים, כתובות פ"א סי' ז) שגם מי שרק סיכמו להנשא ועשו שידוך ביניהם, גם ללא אירוסים, אין טוב להם להיות יחד בבית, והביאו הדרכי משה שם. 

גם הרב רצאבי אוסר ולא משום "מנהג" (כמו שלמשל ראיתי את הרב שרלו כותב), אבל כרגע לא יכול לצרף מקור (האתר גרוע).

http://www.kipa.co.il/ask/show/228447-שינה-בבית-ארוסתי

לא יודע אם לקרוא לדעת הרמ"א "מנהג". נראה לי קצת קשה.

זה אולי לא אסור משום ייחוד, אבל זה בטח גדר ברור למניעת עבירות

למאורסים מהתורה תאורטית אין בעיה, בטח בזמננו, כי זה הכל קורה בחופה

ככה שהם כבר מותרים וזה...

ולא הולכים לפי התורה... אבל אנחנו כבר לא מתפלאים

נ.ב - גם אהבתי את החלק של דייטים עם אנשים מהפורום.. חחחח סתם ;)

בלא אירוסין יש לחוש."

תקרא טוב במקום להגיד דברים שמקלים לחינם

מה שכתבת "למאורסים מהתורה תיאורטית אין בעיה", זה לא מדויק. כי הרמ"א אכן מדבר על מאורסים מהתורה. וחכמים גזרו. נכון מה שהוספת, שבזמננו זה הכל מתחת לחופה.

לגבי המשך דברי הרמ"א, "ואפילו בשדוכין בלא אירוסין יש לחוש", יש מקום לדון לכאורה, מה כוונתו. כי דבריו מוסבים על מה שנאמר קודם לכן לגבי ארוס עם ארוסתו - מדין תורה שזה כמו קידושין - ש"י"א דאין להם לדור ביחד (אפילו אם עשו 7 ברכות) שלא יקוצו זה בזה" - ועל כך כתב "ואפילו בשידוכין" וכו'. אז לכאורה לא נראה שביקור כזה הוא בגדר "לדור ביחד".

אלא שסביר, שיש מקום לגדור. 

שמעתי בזמנו מר' אברום שפירא זצ"ל בזו הלשון, ש"בני תורה נהגו" שלא לישון באותו בית אחרי האירוסין. משמע, שזו לא ממש "הלכה".

והחכם עיניו בראשו, גם להכיר את המציאות הספציפית לגביו, גם להיזהר מאד מכל התקרבות ליחוד, שזה יכול להיות גם בית, כשמדברים עד מאוחר, וגם לשאול שאלת חכם ספציפית אם זה נצרך.

לצאת?

אתה מבין כמה אבסודר *זה* נשמע??

מה היא משפחה שלך? שכנה? נזקקת..?

לישון אצל המשפחה שלו, כשהוא לא שם.

זה לא "מנהג" כמו לעשות כפרות בתרנגולת, זה מנהג שמבוסס על פוסקים

לא לומדים בדור שלנו מ"מעשה רב" גם מגדול הדור, אז את רוצה ללמוד מבית של דוסים?

את מתכוונת שזה לא דין (דינא דגמרא), אבל זאת הלכה

גם בגוגל

לגבי התשובה השניה הוא כותב במפורש "מעט בכל חברה שמדקדקת במצוות נהוג שלא לעשות זאת אלא הולכים לישון בבית אחר.
מי שגר הולך לישון אצל חברים או שכנים ובן הזוג המתארח ישן אצל קרובי משפחתו לעתיד."

זה שזה לא מעיקר הדין ולא דינא דגמרא לא אומר שלא צריך לעשות את זה.

כל המנהגים של כל העדות שהתקבלו והפכו להלכות הם כאלה, זה לא סופגניות בשמן.

חברה שמדקדקת במצוות = יהודי ירא שמים. ומסתמא צריך להיות אחד כזה.

וגם הרב שרלו כותב שראוי לעשות ככה.

כלומר זאת ההוראה.

לא למדים ממי שפוסקים לו מחוסר ברירה, ובטח לא ממשהו דחוק שלא שייך לדור שלנו.

מי שחושב שהוא חי בתקופת הגמרא עם אותם נסיונות, אשריו ואשרי חלקו, ואשרי מקומו בגיהנם.

בהצלחה

יש מנהג ויש מנהג.

"מנהג ישראל דין הוא" וזה מספיק לדיון הזה.

בהצלחה!

בס"ד

אני ישנה בבית של חברים שלי.

כשאתארס נחשוב על זה, בינתיים זה ככה ולא באמת שאלתי יותר מדי.

יש המתירים וזהו.

בכל התשובות שהבאת בעצמך כולם אמרו מה לעשות, רק לא רצו לחייב אף אחד כי אנשים לא מקשיבים.

יש דרכים לפסוק הלכה, לא כל אחד שקרא קצת קיצורים הוא פוסק

בס"ד

אני תמיד יכולה לפרש אחרת.

אם ככה אז איך אתה מחשיב את עצמך לאחד שיכול לפסוק או להחליט מי פוסק?

אני אומר את מה שאני אומר כי אני נמצא סביב רבנים ות"ח רוב היום שלי, ואני יודע את כללי הפסיקה (הבסיסיים לפחות) ויודע איך רבנים פוסקים, מהכרות אישית, קרובה, עם הרבה פוסקים.

אם את חושבת שאני יושב וקורא קיצוש"ע כלשהו מהבוקר עד הלילה, אז את טועה. ומצחיק שאת יוצאת מנקודת הנחה כזאת מזלזלת.

אסביר לך את זה בפשטות,

אם יש גדר שצריך להחמיר בו, וברור לכל שהדור כזה שצריך להחמיר (כי העבירות היום הן דבר של מה בכך) אף רב לא יתיר, הוא רק ישאיר פתח כדי שהאדם יתחייב רק בעבירה ולא גם בזה שעבר על "ככל אשר יורוך", עוד כששאל מפורשות.

זהו זה.

ככה זה. את רוצה להתווכח, תהני, את לא חייבת לסמוך עלי בזה, אבל זאת האמת.

בהצלחה בעבודת ה' בס"ד.

[מוצאים איפה לארח באיזור].

לא יודע מה ההלכה.

יש איסור... אתה רוצה מקורות? - לקראת נישואין וזוגיות

בלי, האיסור הוא באותה החומרה, כל דיבור על שידוך מכניס להגדרה של שידוך.

למי שלא יודע, אירוסין זה החלק הראשון של החופה, קידושין השני. בשני החלקים (שפעם היו נפרדים במשך שנה) האישה אסורה לכל אחד אחר רק שבאירוסין היא אסורה גם לו.

לגבי כל השאר אתה חוזר על מה שכתוב בתשובות הנ"ל.

עד שהההוא לא מקדש אותה בכסף בשטר או בביאה היא לא מאורסת ולא מקודשת ולא כלום, כשהוא "קונה" את זה קידושין\אירוסין, ואז החופה החלק השני, זה נישואין, עכשיו כשמשתדכים ויוצאים וזה הדין לא קל ובגלל שהיא נידה אז זה כמו ארוסה (שהיא אסורה גם על בעלה) שהיא אסורה על כולם.

עכשיו לא משנה מה אסור להם לישון באותו בית כל עוד הם לא נשואים (אסור להתייחד עם ארוסתו אם כי לא משורת הדין ממש שיש מקום להתיר אבל איני זוכר את הפרטים במדוייק והרי יש לך את בני יהודה שהתייחדו עם ארוסותיהם מפני ההגמון), עכשיו אני פשוט הבנתי מההתחלה ב' דברים: שאומרים שעצם ללכת לבית של אחד מהם לשבת זה אסור, ושברור שישנים בבתים נפרדים, אבל עכשיו שאומרים שהדיון הוא על לישון באותו בית אז הדברים יכולים להסתדר- שברור שצריכים ללכת כל אחד לבית של השני אבל גם בגלל שאסור לישון בואתו בית אז מה שעושים זה ישנים אצל שכן, האורח או אורחת ישן או ישנה אצל שכן וזהו, ככה פשוט וזה, אבל זה כן היה אולי מין ניצול"ש כי זה כבר סטייה מהנושא העיקרי...

נראה לי שזה משום דרך פריצים פשוט, מאותה סיבה שלא מקדשים בביאה. שהרי אם היא ארוסה לו, מה בכך? יקדש אותה בביאה... אלא שאסרו את הביאה מהטעם שאסרו (לא זוכר) ולכן הארוסה אסורה לו.

אני סתם מפלפל עכשיו, לא זוכר כמעט כלום מהסוגיה הזאת, 7 שנים אחורה בערך

נישואין, והנה כל עוד לא נשא אותה היא אסורה לו ולא כמו קודם שהייתה פנויה ומותרת לו (אם לא שהיא נידה...)

הרי יש איסור קדשה. ממתי שכחנו את האיסור הזה? לא מבין את הדבר הזה.

אין כרת, אבל לאו ודאי יש.

ואם תאמר שאינה בעילת --ות, אז ודאי שהיא פילגשו והיא מקודשת לו בביאה.

ומאורסת לו, לא אסורה לו מדאורייתא גמור, כי יש קידושין בביאה.

כי אפשר לקחת אותה שלא כמו ארוסה שרק בעלה יכול לקחת אותה אבל חייב לעשות נישואין

חז"ל לא אמרו נגד התורה כלום.

למד ברמב"ם הלכות איסורי ביאה.

היום לצערנו אנשים נופלים בשניה, זה לא מה שהיה לפני 10 שנים אפילו

אז תציע לה נישואין.

אני באופן אישי,במקומך הייתי מעדיף לחכות שהיא תעשה את זה...

תעשה את זה בדרך שאתה רוצה ואל תחשוש שהתגובה שלה תהיה שלילית.

אין דרך קלה לעשות את זה,אין קיצורי דרך הביתה.

הרב של השמיניסטים אצלנו אמר שאשתו הציעה לו נישואין

זה הגיוני שבחור יציע לבחורה נישואין?

ולא אכפת לי מה החברה עושה,אני לא חלק ממנה.

אין שום סיבה שבחורה לא תציע לבחור.

לפעמים זה מרסן התנהגויות לא רצויות. 
אם לכל אחד ישנם חוקים משלו אז נוצר כאוס. חייב שתהיה מסגרת כלשהי. 
אמנם בנושא הזה, באמת לא רואה שום בעיה שהחוקים ישתנו...

ואני לא מתכוון לכללים הלא כתובים שהחברה המציאה משום מקום,אני מדבר פגיעה שאפשר להרגיש.

לראות אם יגדירו אותך כשפוי..

באמת אין שום סיבה, אם זה מתאים לה ולבחור. למה לא? 

אבל אני בהחלט מצפה ומתפלל בעזרת השם יתברך להגדיר מילים אחרות מחדש.

וגם אני הצעתי לבעלי אבל אנחנו שומרים על זה בסוד. (שנינו דתיים)

לילדים שלי אני אומרת שלחכות שהבחור יציע זה שטות.

ושצריך לדבר על זה  שיחה הדדית ולהחליט ביחד.

בעלי ואני היינו נבוכים מכדי לדבר , אז אני פשוט קפצתי עם ההצעה הוא אמר בסדר וזהו.

אני מניח שהם היו בני 26 לפחות.

ומה ההבדל בין זוג שמיניסטים לזוג בני 20+?

יש עניין שנקרא בשלות לחתונה. לא כל בנאדם שרוצה להתחתן בכל מאודו באמת בשל לכך. אז יכול להיות שיש אנשים שבגיל 18 הם בשלים לחתונה, ויש כאלה שאולי גם לפני, אבל הם בודדים. וכל אדם צריך לבדוק עם עצמו טוב טוב אם הוא באמת בשל ובאמת מוכן למורכבות הזאת שנקראת חתונה.

לצערי אני מכירה הרבה מקרים שבהם התחתנו בגיל צעיר וזה הוביל לגירושין כואבים, כי אלו היו נישואי בוסר. כדאי באמת שכל אחד ינסה להיות הכי אמיתי עם עצמו ויבדוק מה ההשלכות של חתונה, לא רק מה ה"כיף" בזה.

בדרך כלל זה הדדי. שיחה כזאת של יחסינו לאן. יש כאלה שמציעים לבת. אבל מעולם לא שמעתי הפוך

החברה חינכה אותך שהגבר צריך לעשות הכל בשביל האשה,ואם הוא לא רודף אחריה כל היום ושולח לה לבבות בלי סוף ומוציא עליה כסף בלי סוף שהיא לא פותחת את הארנק אז היא צריכה להיפרד ממנו.

זה לא אשמתך שאת עוד קורבן של החברה.

שאת טועה.

אני אקח את זה כמחמאה,אין שום דבר רע בלהיות מוזר.

להיות נורמטיבי זה חסר טעם..אתה כמו כולם,גדל איתם,חי איתם,ולבסוף מת איתם..ההבדל בין מי שמתבודד מהחברה ובין מי שלא הוא הטעם לחיים הללו.''מה הטעם לחיות בעולם הזה אם כל מה שאתה עושה זה להיות טוב עם כולם ולהימנע מצרות?אני בעד לשבור את החוקים,לא להפר את הכללים אלא לשבור את החוקים''(ארנולד שוורצנגר).

לבדוק לי בכרטיס אישי כל מי שיש לו פה משתמש יכול לבדוק בן כמה אני..אל תחלקי לי פקודות,אני לא עובד אצלך,את לא הרס''ר שלי,את הכללים שלך תשמרי לבעלך ולילדים שלך,אל תוציאי אותם עליי,כמה אני שונא את זה ה' יתברך ישמור..

אלא אם הם לא תורניים

הזמן הנושא של החתונה שם מהפגישה הראשונה

בטח שזה משנה, יש כאלה שיוצאים שנה וחצי לפני חתונה כי לא מדבר אליהם הצד ההלכתי.

מה תעשי תגידי להם ש10 פגישות זה המון ושיתחתנו?

הוא לא כתב שום דבר ממה שתקפת אותו עליו. אולי יכולת להבין ככה מהדברים שלו, אבל ממש לא נראה לי שזו הייתה המגמה. ובכלל הצגת את זה באופן בוטה וגס.

הוא ציין שהם שומרים נגיעה, כנראה לא נראה לאו שזה מובן מאליו לכולם פה. איך החלטת לקפוץ מזה למסקנה שהוא שואל אם להתקדם לנגיעה?!

ומה בדיוק הבעיה שהוא סופר דייטים? דייט עשירי היה בערך איפה שאני וחברה שלי הפסקנו לעקוב...

וכן, יש שלבים בקשר, גם אם לא ברורים במיוחד. יש רמות שונות של היכרות, אינטימיות, קירבה ורגש. בהחלט ראוי שהם ישקיעו זמן ומחשבה על בניית הקשר, התקרבות ואהבה. הוא בסך הכל ביקש קצת הכוונה איך עושים את זה...

אז שן כחולה, לדעתי ומנסיון אישי זה הכל בא ביחד. ככל שתכירו יותר לעומק, בצורה יותר אינטימית, ככה גם הרגש יתפתח יותר ויותר, עם הזמן.

שאני זוכר שלימדו אותי בישיבה שאם אחרי עשר דייטים לא מרגישים שזה זה אז צריך לבדוק, או לדחוף את הקשר קדימה או לראות מה קורה ולא סתם להימרח, כי זה לא הקטע של שידוכים

בכותרת כתבת שהמספר הוא לא מדד, ובתוכן הזכרת אותו כמדד...

ותודה!

אבל לא נורא

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.