(סליחה שאני מגיב למרות שאני נער...)

יצר הרע של בנים זה ה-יצר!

ומכיוון שכך אסור להם לתת לו אפי' לו מקום הכי קטן. כי  משם תחילה כאורח וסופו בעל הבית...

שמירת העיניים הרמטית זהו דבר הלכה מחייבת מפורש ולא נתון בכלל לתפיסת עולם אידיאולוגית שמיהו/ מישהי תבנה עצמה ע"י מה שנשמע לה בריא.

וכן! אם מתחתנים זה אומר שהם נותנים את היצר למקום השייך לו.

והלכה היא שאדם תריך להתרחק מן העריות אז אי אפשר "לתת בגדר ההלכה" ההלכה היא דבר מאוד ספציפי. אין גמישות זה לא משחק. ומיה שנשמע נכון בכלל לא אומר שהוא ככה.

ובלי ללמוד את הלכות שירת נשים את לא יכולה להגיד כלום! (הרב עובדיה לא היה שומע שירת נשים! זו הוצאת שם רע על ת"ח. הוא היה שומע אישה שלא הכיר ברדיו. זה כבר לא היה נקרא שירת נשים. מבחינתו זה בכלל לא אותו המישור. כך הוא פסק והביא ראיות.

זה לא גמישות בתוך גדרי ההלכה. חס ושלום. להגיד שהרב עובדיה נתן מקום ליצר הרע באופנים כאלו זו הוצאת שם רע על ת"ח.

ולא! איננו נמנעים ודוחים את היצר. אנו מביאים איתו חיים! בבוא העת.

עד אז- זוהי לא דחיקה זה מיתון. גמור אבל מיתון.

חשבתי על זה וואי כמה חשבתי על זה... (ודרך אגב הסגנון כתיבה שלך חונק חח.. אפילו קצת הסתבכתי בהתחלה)

בייני לבין עצמי אני תוהה לעצמי מה הנכון... להיות מהנלחמים או מאלה שקורצים לייצר בגבורה. החלום שלי זה להיות מהגיבורים. חלום מתוק! 

להיות נלחם לדעתי זה הקלאסי כי יש פה מלחמה ובספרים מדברים על זה הרבה...

להיות מהגיבורים שמסוגלים לקרוץ לייצר- לדעתי זה נדיר, על עצמי אני יכולה להגיד שזה קורה פעמים נדירות אבל בהחלט לא באופן תמידי. 

מדחיקנים- לא מתחברת בעליל, ולא רואה טעם בחיים להיות מדחיק של הייצר. (הדחקה מבחינתי זה נצחון שלו, אלא אם כן זה זמני כי קרה/קורה משהו...אבל לא כדרך חיים!)

אבל בפרטי אני אספר לך משהו לגבי ה"גיבורים" חח 

אולי קודם כל תגדירי את שלושת הסוגים לדעתך .... 

ואז תסבירי איפה את עומדת לגביהם

מה את רוצה/שואפת

ומה בתכלס נראלך שתקבלי או מה בתכלס סגנון הבחורים שנפגשת איתם עד כה

לא מבין שיש התמודדות?

לפעמים זה דווקא כי הוא מבין..

ואגב, רוב נושאי הסמארטפונים למיניהם, כולל בעלי החסימה- הסמארטפון לא בהכרח עושה להם טוב מי יודע מה.. ואפילו אם זה סתם התמכרות או שיעבוד, בלי קשר לעריות..

אבל סתם נפלתי על הדוגמא שלך וזה גם לא באמת קשור לנושא אז לא נפתח את זה

כי זו בדיוק בדיוק ה-נקודה!!

למה זה בריחה?

אולי תשימי את הילד שלך בבי"ס מעורב של גויים? מה, לא?? מה, את בורחת??? תתמודדי!!

אז, נכון זו לא לגמרי דוגמה דומה..

אבל יש הרבה דברים שז לא קשור להתמודדות. דווקא בעיני להודות לפעמים בחולשה ולוותר על דברים טובים כדי לא ליפול בה- זה גדלות!

ווייז לא יעזור למי שאין סמארטפון? moovit לא יכול לעזור לו? וואצאפ לא חוסך הרבה ועוזר לתקשר בכל מיני דברים? וכו' וכו'..

ובכל זאת הוא מעדיף לוותר עליהם כי הוא יודע שיש פה סכנה גדולה. לא כי מדחיק. כי הוא מכיר בחולשות.. וזה נפלא.

הרוב רוצים להיות חזקים ולהצליח להתמודד..

בתכל'ס, יש הרבה דברים שהדרך הנכונה היא לא להתמודד איתם.

לא להיות גבר ולהלחם, אלא לעקוף..

וזו לא חולשה.

כנ"ל בדברים שקשורים לעריות. בעיני לא לשים חסימה- זו כסילות. לא גבורה..

יש לך בערך שלושה אנשים בעולם לנסות לצאת איתם לדייט..

פשוט דוד המלך כבר נפטר.. משה רבינו גם כן..

ואם אני לא טועה אז גם יוסף הצדיק.

למישהו שיחסום חסימה נפשית, בלי לחסום בפועל..

על זה הייתה מוסבת תגובתי.

שזה נשאר בכיוון שתכננת..

כי בהתחלה דיברת על מישהו שמדחיק או שלא מרגיש את היצר.

אח"כ זה איכשהו התגלגל ועבר למישהו מרגיש רק מתמודד בצורה עקיפה.

מדובר פה על אותו הדבר?

או שזה קצת התגלגל למחוזות אחרים?

מישהו שיכול להבין את היצר ובואי נגיד- גם הנפילות של האחר (ואולי על זה הדגש..)

רק תשימי לב שיהיו בנים שיהיה להם יצרים אחרים שאת לא תביני (אפילו לא קשור לנושאי עריות), ותצטרכי להכיל אותם.

בקיצור את רוצה בחור מכיל!

סחטיין עלייך!

אם תראי אדם שגונב- לא תזדעזעי?

למה להזדעזע? זה הרי נחמד! זה כיף כזה שפתאום יש לך משהו.. ועוד יש בזה אתגר.. זה יצר הרע.

את מבינה שמי שאין לו יצר הרע לגנוב הוא לא באאוט, אלא יש לו נורמליות מסויימת. מידה מוסרית שהושרה בקרבו

ולכן המעשה הזה דוחה אותו.

בדומה, יהיו בנים (גם דוסים מאוד) שבוודאי שיש להם יצר הרע בתחומים שונים וגם כלפי נשים שלבושות לא בצניעות וכד',

ומצד שני, יש כאלו שעם כל היצר הרע- השרישו קצת בקרבם את האיסור והבעייתיות שבזה- שכשהם רואים אישה לבושה לא בצניעות זה מגעיל אותם. כלומר התחושה של הפריצות גורמת להם לדחייה.

כמדומני כתבת פה (את או מישהי אחרת) באיזה שרשור של אחד שנישק גויה שאת מזדעזעת. למה? בסדר, יצר הרע כולה..

אז לא- יש דברים שאנחנו רחוקים מהם נפשית שגורמים לנו לא לרצות אותם או לחשוב עליהם בכלל..

התכוונתי דווקא להדגיש את הנקודה השנייה- שיש כאלו שבאמת יש דברים והתמודדויות שאצלם

פחות תופסות מקום ופחות חזקות..

אבל זה כתוצאה ממקום נפשי שבאמת נמצא במקום אחר. כמו שאצלך גניבה זו לא כ"כ התמודדות (אני מניח.. )

(למרות שידוע שאין אפוטרופוס לעריות ואדם לא יכול לסמוך על עצמו עד יום מותו כמאמרי חז"ל)

גם לפרוס פה לחם ולמרוח בטחינה גולמית..

דווקא סביר עד נחמד.. ;)

שירגיש דומה לחלווה..

שאני מאוד מעריכה את העבודה שלך. ממש. ממש ממש.

ובאמת כשאני הולכת עם אחי, הוא שם לב לדברים ברחוב שחשבתי שהם קיימים רק בסרטים מבויימים.

זה קטע שאתם באמת שמים לב לדברים שאנחנו ממש לא רואות... עיניים להם ולא יראו. כזה.

חח לא יודעת אם אמרתי "ללכת עם היצר יד ביד"... זה לקוח מאיפשהו? (כי כולם מדברים על זה פה)

לא התכוונתי לקרוץ לו בקטע של "להתחיל איתו"... אבל האמת שאין לי מושג למה כן התכוונתי. זה היה מזמן חח

א. על היצר הרע הזה שאני לא יודעת מי הוא בדיוק... אם הוא חיצוני או פנימי. אם הוא מלאך שעשוי מאש או כח שקיים בנו... אבל עכשיו אני נזכרת שזה גם וגם... כי אדם באכילה שלו מעץ הדעת בעצם הכניס אותו לתוכו.

ב.

ג. למה להכניס את הראש... שאלה טובה. לא רציתי להכניס את הראש. רק רציתי לדעת אם אני מבינה נכון. ואני שמחה ששאלתי ושאלתי בשביל הרמה המסויימת מאוד יחסית.

ולא התכוונתי לשאול אותו...

התכוונתי לזה (ואני מצטטת פה מישהו שאמר לי את זה באישי, ואני ממש מקווה שזה בסדר) 

"במילים אחרות - צריך להבדיל בין הדחקה מתכחשת להדחקה מודעת. יש מי שרואה משהו ונגעל ממנו, ונדמה לו שהוא באמת סולד מזה, ואילו אדם אחר מבין שהוא לא באמת נגעל, שלהפך, הוא נמשך, ושהגועל זאת הגנה נפשית מפני המשיכה, ודווקא לכן הוא צריך לא לתת מקום למה שמתעורר בו".
 

ותודה...

לא נראלי שאמשיך לדון בזה... כי אני מותשת מהדיון הלא מבורר הזה (אצלי)

אז מבטיחה לקרוא (בע"ה) אבל לא להגיב...

מדובר ברב אדא בר אהבה בכתובות י"ז ע"ב

לגבי התוכן - אני חושב שאתה טועה, אין "דוסים חמודים" שאין להם יצר הרע (ייתכן שההתמודדות שלהם קיימת ברמה גבוהה יותר, אבל ממש לא כמו שמסופר על רב אדא בר אהבה שהיה מותר לו לעשות מה שעשה עיין כאן - יבש משהו)

את מצפה שאני אענה לפי הכללים שלך,שביניהם זה לא לכעוס ולהאמין שאי אפשר להדחיק את יצר הרע.

אז לא,אני כועס.

שאת מצפה שגבר יהיה מושלם,כאילו הוא לא בן אדם...הוא לא טועה,אסור לו להדחיק את היצר הרע ואם הוא מדחיק אסור לך לצאת אתו חס ושלום לא עלינו אוי ואבוי.

את כל כך צדקנית שאת באמת מאמינה שאת יותר טובה ממישהו אחר.אף אחד לא יותר טוב ממישהו,מפני שלהיות טוב יותר מהשני לא נמדד בכישרון או בכח רצון,להיות טוב יותר מהשני היא שיהיה לך כוח רצון מצד אחד(כישרון לא חייב) ושלצד שאתה רוצה להיות יותר טוב ממנו לא יהיה כוח רצון או כישרון כלל(גם פה,הכישרון לא ידחוף אתו להצלחה כאשר אין כוח רצון).

למה?מפני שכוח רצון הוא דבר כמעט בלתי מוגבל,וזה לא משנה כמה אתה משקיע..אם הצד השני יחליט להשקיע יותר ממך..הוא יהיה טוב ממך...

אני מת מפחד מהיצר הרע...אבל אלו שמפחדים הם אלו שמתאמצים קצת יותר(רוקי בלבואה) לכן כאשר הוא מופיע אני לא נשאר אדיש..ובורח ממנו,אז כן,אני מדחיק את היצר הרע ואני לא רואה בזה שום דבר רע.

דמיונות של בת. זה לא נכון לגבי בנים.

אין ענין שבן "יקרוץ" ליצר שלו. וזו לא חולשה מה שאת קוראת "להדחיק". אדרבה, כמה שיותר בעניינים של ערכיות וקדושה ופחות בדמיונות היצר, יותר טוב.

אצל בנות, זה יותר הרצון לתחושת יחס - ויש מקום להבדלה בין הגסות החיצונית, לבין מציאות של נישואין.

וגם אצלן, עדיף לא לעסוק בכך יותר מידי. עלול לגרום תקלות. זו לא חוכמה גדולה.

עדיף לעסוק ברצון לקרבה הנפשית העמוקה מתוך נישואין והקמת משפחה - וממילא הצדדים השונים ימצאו את ביטויים בפרופורציה המתאימה בתוך הנישואין.

אני חושבת שלהדחיק זו חולשה. (אני מכירה מדחיקנים... סופם לעשות הכי הרבה שטויות)

אבל אולי אנחנו לא מדברים על אותה הדחקה...

קצת היה לי לא נעים השימוש ב"דמיונות של בת"... לתשומת ליבך

הרי שאלתי אם באמת אני מבינה נכון... ודווקא לא רציתי להיכנס לזה, רק להיות רגועה שזה לא כמו שאני מבינה.

(ואני חושבת שהשאלה היתה במקום).

בקיצור, המונח הזה לא כ"כ נעים... רק אומרת לפעם הבאה בע"ה...

לא קראתי את כל התגובות מקווה שלא פיספסתי איזו התפתחות.. חח

אני לא יודעת להגיד על בנים, דתיים, ובאמת מתוך עולמי מתקשה להבין איך הם מצליחים להתגבר. גיבורים.

אבל חושבת שהבנתי קצת.. יותר בעולם הבנות.

יש לי חברות שאף פעם לא עלה על דעתן לרצות להיות בקשר עם בחור כשהיו בגילאי האולפנה, בנות שאף פעם לא התלבטו אם להתלבש קצר, בנות שלא מעניין אותן לראות סרט שיש בו תכנים ככה ככה, בנות ששירים לועזיים או חילוניים מרגיש להם ממש לא בשבילן, בנות שליסוע לטייל בחו"ל מעולם לא היה בתוכנית שלהן, שאף פעם לא התלבטו האם הדרך של היהדות היא הנכונה, בנות שאף פעם לא התחשק להן ללבוש מכנסיים, שאף פעם לא עשו שטויות ואפילו לא חשבו בכיוון.

אומרים שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

אולי זו התשובה שלי בשבילך.

יש כאלה שהיצר שלהם לא כזה גדול (שוב, מדברת על מה שמכירה- בנות ולא בנים) ולא נדרשות כל כך הרבה תחבולות כשעושים נגדו מלחמה, וכך הם לא מתעסקים איתו כמו אחרים ופחות מכירים אותו משום כך. שלא כמו אצל מישהו שהיצר כל כך נוכח, כל כך קופץ כמו חלון של פרסומת שהאדם כבר לומד להכיר ולומד לסנן.

בעניין ההדחקה.. לדעתי יצר באמת גדול אי אפשר להדחיק אחרת הבנאדם משתגע לו לאיטו. אולי ביצר עד גודל מסויים יש אפשרות שהוא יודחק בתוך כללים מאוד נוקשים ודרך חיים מאוד מכוונת מטרה, וממש מבינה את הפחד- כי היצר בשורשו מכיל בתוכו כוחות חיים, את הניצוץ הזה, החדווה, הסקרנות. ובלי זה, מה? רובוט? מלחיץ

יש לי חברות ממש טובות שהדרך שלהן שונה משלי וההתמודדויות שלהן שונות משלי, וגם להן יש כמובן יצר והתמודדות ועבודת המידות, אבל שונה משלי.

כשם שפרצופיהם שונים וכו'.

נ.ב- אם השאלה היתה ספציפית על עולם הגברים- אני בטוחה שמה שכתבתי כן תקף גם שם, מבחינת מידות היצר, רק לא מתיימרת להבין

אני מכיר את השיר 'ספר לה עלי' של עדי כהן משנת 2008. לגמרי נוסטלגיה.

אמר פעם רבי זושא מאניפולי על דברי חכמינו זכרונם לברכה: 'עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן'. רבי זושא פירש:

מי שהוא עז בקדושה יכול לרדת למדרגות התחתונות, כדי להעלות את השפל. יכול הוא לילך בשווקים וברחובות, ואין לו לירוא מיצר הרע השכיח שם. אבל מי שהוא בבחינת בושת פנים, שאינו עז כל כך בקדושה, עליו לעמוד במרומי גן עדן דווקא, ולעסוק בתורה ובתפילה, וצריך הוא לשמור את עצמו שלא לבוא במגע עם הרע'.

בקצרה אנחנו יכולים לומר שהדוסים יכולים להשאר להם ביישובים שלהם ועם הסינונים שלהם ושיעזבו את העולם בשקט, ועזי הפנים ילכו לגהנום.

הוכחנו בצורה יפה בשרשור הזה:

השטויות שאני כותב הן תופעות מוכרות וידועות - בית המדרש

שצדיקים מפילים את עצמם בכוונה לניסיונות כדי להעלות נפשות שנפלו לאותם דברים שנפלו. לצדיקים היה יותר קל ויותר נוח לו היה מניחים אותם לפרוש מן החברה. אבל הם מעורבים עם העולם ועם הבריות, אפילו שזה פוגם בהם מבחינה רוחנית. גם היה נוח להם ללכת בבחינת רצוא כל ימי חייהם, אבל הם יורדים ונופלים כדי ללמד אותנו, כדי להבין, כדי להחכים את עצמם, ובסופו של דבר, גם את ה' יתברך, כביכול.

כמו שנוח הוצרך בציווי ה' יתברך להכנס בתיבה, כך הוא הוכרח בציווי ה' יתברך לצאת ממנה. וזה רמז לכך שמגיע זמן שבו האדם צריך לצאת מן התיבה שלו, כי בוודאי כל מי שרוצה להתפתח ולצמוח ולשוב אל ה' יתברך היה מרוצה שיניחו לו לשבת בבית המדרש במקום קדוש ולעסוק בתורה ובתפילה, אבל ה' יתברך רוצה בקיום העולם הוא מסובב עם האדם שהוא יצא לעסוק בפרנסה ובשאר עניינים.

זה לא כיף, אבל זה ההכרח, כי ה' יתברך רוצה שיעבדו אותו בזה העולם דווקא, וגם בני התיבה לא רצו לצאת מהתיבה כי אם בגזירת ה' יתברך. לשבת בבית המדרש ובקהילה דוסית כל החיים זה נחמד, אבל זה לא יוביל לשום התקדמות ולימוד אמיתי.

מי שבורח ומסתגר בגלל שהוא חושש או פוחד, הוא רק מזיק לעצמו.

כידוע עיקר יצרא דבישא הוא בעריות, אבל למי שלא יודע, עיקר פגם הברית הוא המחשבות הזרות ששוטפות את האדם בכל יום. זה נקרא בכתבי האר"י 'מצולות ים'. העיקר זה קדושת המחשבה, וכל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול, כמו שאמר האדמו"ר מברסלב בתורה 'אתם נצבים'. כל מיני בלבולים ומחשבות זרות, כל האווילות והכסילות שחופים על המח, זה עיקר ושורש פגם הברית, מזה באים כל החטאים והפגמים שבעולם.

לכן עיקר תקון הברית תלוי במחשבה. יש כמה בחינות. הבחינה הראשונה היא בחינה גופנית, שהיא הכי קלה ופשוטה לתיקון והיא רק סימפטום. לאחר מכן יש את הבחינה הנפשית, שהיא קשה יותר לתיקון. ומשם אנחנו עולים לשורש, שהוא המחשבה.

לכן מה שעושים בתורות המזרח זה ריקון התודעה, ריקון הגאווה. כי כל המחשבות החזרתיות והכפייתיות שיש לאנשים בכל יום הן מיותרות, הן חסרות טעם. הן רק גוזלות זמן וכוח ואנרגיות, ומבזבזות את הזמן והכוחות והחיים של האדם. וכמו שאמר רבי צדוק הכהן מלובלין ב'צדקת הצדיק' , שורש דמחשבות זרות הוא הגאווה.

כל העבירות והפגמים הם רק סימפטומים לתופעה עמוקה יותר. אנשים הולכים למין, לסמים ולאלכוהול כי הם מחפשים חיות. תאוות נובעות מריקנות, מסבל, ממתחים, מלחצים, שקשורים יחד עם מה שנקרא 'מצולות ים' כל העולם מחפש חיות, אבל אין להם כלים לקבל חיות והנאה מצד הקדושה, לכן מה יעשה האדם ויחיה? הם מחפשים הקלה פסיכו-פיזית, לכן צריך לדון את כולם לכף זכות, הם באמת לא אשמים. לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית לא היו תופעות כמו הטרדה מינית, זנות, ניאוף, אלכוהול, סמים, אלימות, רציחות, קנאה, וכן הלאה.

זה מה שניסו לעשות גדולי החסידות, כמו האדמו"ר פיאסצנה הי"ד והמגיד ממזריטש, לפתח טכניקות של השקטה, כדי שהאדם יחזור למצב הנורמלי והטבעי שלו, היינו אמונה.

אנשים תלויים בין עבר לעתיד, תמיד הראש שלהם משוטט באלפי מחשבות שונות ומשונות, זה בזבוז עצום של משאבים ואנרגיות וחיים, מה שגורם למה שאנחנו קוראים בשפת החסידות 'מיתת הלב'. והכל תלוי בלב בעולם הזה. לא נרחיב יותר.

שמחנו לעזור.

אבל השאיפה אצלי מסומנת.

ובאופן כללי תמיד טוב לבחון את דבריי, הישרו בעיניכם ואל תקבלו דעתי רק כי אמרתי.

אם הבנתי נכון את שואלת האם יש גבר שמצד אחד יש לו יצר לא מודחק ומצד שני אדם שאכפת לו מההלכה וקדושה באופן כללי.

קודם כל, האיסורים ההלכתיים- קבליים החמורים בכל הנוגע לעניינים של שמירת הברית וכדומה גורמים לרוב הבנים בגילאים צעירים ללחץ ופחד מכל מיני תשוקות ומשיכות שמתעוררות להם פתאום ואין להן פורקן,

ובגלל שהשיח בנושאים האלו בצורה נקיה וכנה לא מספיק מפותח בחינוך הדתי לאומי ובכלל, זה מוביל להדחקה ולחץ סביב הנושא.

עכשיו, זה קצת לא אורתודוקסי להגיד את זה (למרות שאחד הרבנים בישיבה שלי חוזר על זה הרבה)אבל, במידה והורים ומחנכים ידברו בלי בושה על כך שבפסיקת ההלכה הפשוטה(לא הקבלה) הנושא הזה הוא איסור דרבנן וזה מאוד טבעי ונורמלי להתעסק בעניינים האלו וזה והעולם לא נחרב אם נכשלים. לדעתי, שיח כזה יפתור הרבה מהבעיות של ההדחקה ודמוניזציה של התחום המיני.

ומעבר לתחום המיני ספציפית, ההבנה שאנחנו נמצאים על ציר שהוא לא שחור-לבן ,אלא יש הרבה באמצע והכיוון הכללי שאנו שואפים אליו זה חיים יומיומיים של קשר עם הקדוש ברוך הוא שהוא בלשון רבי נחמן "רצוא ושוב"=התרחקות והתקרבות שהיא טבעית והכרחית לכל מי שרוצה קשר אמיתי עם הקדוש ברוך הוא. לכן אני ממליץ להוציא מהטרמינולוגיה את המושג "נפילה", כי זה הופך את המציאות לאו שאתה צדיק גמור או רשע גמור. ולהתחיל לדבר בשפה שהיא פחות דיכוטומית ויותר תנועה על ציר של "רצוא ושוב".

לגביך, האם קיימים אנשים במודל שתיארת, אני חושב שיש והם יכולים להיות גם חבר'ה שמקפידים על קלה כבחמורה אבל לרוב הם לא יהיה בינישי"ם חמורי סבר. אם את מחפשת 'צדיק'(במלעיל) כמעט תמיד זה מגיע עם איזושהי רמה של מודחקות סביב עניניי היצר.

לילה טוב

וגם מה בדיוק הבנו לא נכון...

אם זה לא יותר מדי עבודה

^^^ - לקראת נישואין וזוגיות

בעיקר לגבי החפרנו

אבל ה"הכרחית" ממש צרם לי בעיניים. וחוץ מזה, אני לא חושב שזה טוב להוציא את המושג "נפילה", כי אז חושבים שזה בסדר גמור ליפול כי זה חלק מהמהלך הכולל של "נופל וקם". אז נכון שיש כאן מהלך כולל, אבל כמו שאמרת עכשיו זה רק מה שיוצא בדיעבד. התפקיד שלנו הוא להשתדל לא ליפול, ואז המהלך הזה בא לידי ביטוי בהתמודדות עם היצר, לפעמים הוא בוער ולפעמים נותן שקט (רעיון גולמי שעלה לי הרגע).

ולהגיד "נפילה" ממש לא הופך את המציאות לבוליאנית. "שבע יפול צדיק וקם" לא מדבר על "צדיק גמור או רשע גמור". הוא צדיק, והוא נופל. ובגלל שהוא צדיק הוא קם. וגם אינטואיטיבית זו המשמעות של נפילה.

@קלמן זלמן

בכל אופן הוא לא ציטט את הרב זצ"ל אלא את ר' נחמן, וגם ר' נחמן לא אמר את המילה "הכרחית", וגם לא אמר שצריך להוציא את המונח "נפילה" מהטרמינולוגיה. אז אני בסדר עם כל הרבנים

אולי לא הבנת אותי נכון? כי ברור שירידה היא לצורך עליה (לא אוטומטית! רק אם עובדים על זה קשה!) אבל סה"כ התכוונתי לומר שכמו שלא צריך להילחץ מנפילות ככה גם אסור להיות שאננים לגביהן.

תבדוק בספר המצוות אם יש איסור הוצאת שז"ל?

יש לי חבר שבדק, הוא מצא בסמ"ק, אבל ברמב"ם לדוגמא הוא לא מצא.

ביחס לקונספט של איומים בנושא הזה יש מאמר בבטאון של צהר (נראה לי כרך טז) של הרב יצחק רונס בנושא.

נידוי באופן כללי זה הגדרה של דרבנן.

שוב, חשוב להדגיש- יש כאן איסור, אבל כנראה שמדובר באיסור דרבנן (יש הסוברים דאורייתא, אבל זה המיעוט ממה שראיתי) וממילא צריך להתייחס לרמת החומרה בהתאם ולא להילחץ מנפילות בתחום יתר על המידה.

אם זה דרבנן, זה אומר שדאורייתא חמור יותר

שם הוא כותב שניסוח כזה דווקא מעיד על רמת חומרה פחותה שצריך לחזק.

אבל זה כבר מורכב מדי לפורום אינטרנטי, אשמח להרחיב באישי

ניתן לומר שהיא ה"עברה מדרבנן" החמורה ביותר.

אם לא, מדוע רק "מנדים" או נותנים "מכת מרדות" ולא "מלקות" הנחשב חמור יותר?

רמת החומרה היא דבר שניתן להוכיח

ובכל זאת אני רוצה להבהיר את כוונתי..

*בכוונה לא התייחסתי לרובד ההלכתי שברור שהמעשה אסור ואני לא בא ח"ו לערער על זה.

ואפשר להתעלם מזה שכתבתי שזה דרבנן(כתבתי שזה מדרבנן לא מתוך זלזול באיסור אלא כדי שילד בן 13 לא ייכנס לסרטים..) .

*"רצוא ושוב": רצוא- תנועה של הנפש לכיוון הקדושה "מוחין דגדלות". שוב- חזרה לעולם החומרי והאפור שלנו "מוחין דקטנות".

התכוונתי באופן כללי על המציאות שלנו ,בעולם שיש לנו מצבים של 'אורות' ויש זמנים של מציאות אפורה וגשמית, אני יכול להגיד על עצמי שהקשר בין שני הרבדים האלו הוא ממשי והם משפעים אחד על השני ושלרוב הרובד הנפשי משפיע על המעשה.

לכן אם אדם יבין שהתחושה של מציאות אפורה וחומרית היא נורמאלית ויותר מכך, הכרחית בקשר עם הקב"ה(ובאופן כללי בכל קשר) כשהוא ירגיש פתאום תשוקות ומשיכות לדברים גשמיים וחומריים הוא לא יבהל ויגדיר את עצמו כאדם שהולך אחר התאוות שלו והוא "בנפילה", אלא אדרבא יבין שזה המקום שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה עכשיו ומאותו מקום יעבוד אותו בלי אורות וריגושים...

אפילו שזה היה רק רעיון גולמי... אוקיי... - לקראת נישואין וזוגיות

אני פשוט כתבתי בקיצור נמרץ ובפסקה את היחס לקבלה.

מדוע זה לא אורטודוקסי לצאת כנגד שילוב קבלה בהלכה?

החת"ם סופר התנגד לשילוב קבלה בהלכה כשם להתנגד לרפורמים...

הרב עובדיה גם התנגד לשילוב קבלה בהלכה.

שישמח שיש בנמצא יהודיה שבאמת עושה את העבודה. שנגשת למלחמה (?) ביצר בנחישות וללא פחד, בבריאות ובאיזון- כי כך הוא חי בעצמו. הדבר דורש אישיות יציבה וקרקע בטוחה כזו שלא מצריכה את העומד לבדוק בחשש כל הזמן את הצורה והמיקום של עמידתו, ומתוך כך מעניקה לו את הביטחון הדרוש ללכת קדימה ברכות ובניצחון לפי הצורך. 

זכיתי ללמוד אצל הרב יורם אברג'ל זיע"א כמה דגשים לבניית אישיות כזו

א. קשרים משפחתיים= ילד-אמא ילד-אבא אבא-אמא וסה"כ -תקינים זורמים חיים ושמחים.

ב. 'כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר שלא יתפחד כלל' ציטוט (בערך) של רבי נחמן מברסלב שמדגיש הבחנה חיונית בין שני מושגים והם-'פחד' ו'זהירות'. אם העולם הוא גשר צר כל כך צריך כל הזמן להזהר ח"ו לא לנטות ימין ושמאל כדי לא ליפול, ולכאורה הפחד יכול לשמש אותנו נאמנה שהרי אם נפחד מספיק וודאי לא ניפול. כנגד זה מזהיר רבינו הקדוש להזהר בלי פחד. פחד הוא משתק, מצמצם, לעומתו הזהירות היא חיה שמחה ומדריכה.

ג. צדיק יסוד עולם. מידת היסוד. בניין חזק רק אם יסודותיו עמוקים וחזקים וכך אישיות של אדם (גבר בעיקר) חזקה ויציבה רק אם מידת היסוד שלו חזקה. וכתב רבינו ז"ל ששמחה וקדושת הברית תלויים זה בזה שאי אפשר לקדושה בלא שמחה ואי אפשר לשמחה בלא קדושה. קיצרתי מאד בגלל הפורום הציבורי ושכחציו נשי..

סיכום, ישנם בנים כאלה אבל 'ראיתי בני עליה והם מעטים' בברסלב קצת יותר מצויים..  בהצלחה!  

גם למי שלא הגבתי לו באופן אישי.

כולכם החכמתם אותי... שכוייח...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥