(סליחה שאני מגיב למרות שאני נער...)

יצר הרע של בנים זה ה-יצר!

ומכיוון שכך אסור להם לתת לו אפי' לו מקום הכי קטן. כי  משם תחילה כאורח וסופו בעל הבית...

שמירת העיניים הרמטית זהו דבר הלכה מחייבת מפורש ולא נתון בכלל לתפיסת עולם אידיאולוגית שמיהו/ מישהי תבנה עצמה ע"י מה שנשמע לה בריא.

וכן! אם מתחתנים זה אומר שהם נותנים את היצר למקום השייך לו.

והלכה היא שאדם תריך להתרחק מן העריות אז אי אפשר "לתת בגדר ההלכה" ההלכה היא דבר מאוד ספציפי. אין גמישות זה לא משחק. ומיה שנשמע נכון בכלל לא אומר שהוא ככה.

ובלי ללמוד את הלכות שירת נשים את לא יכולה להגיד כלום! (הרב עובדיה לא היה שומע שירת נשים! זו הוצאת שם רע על ת"ח. הוא היה שומע אישה שלא הכיר ברדיו. זה כבר לא היה נקרא שירת נשים. מבחינתו זה בכלל לא אותו המישור. כך הוא פסק והביא ראיות.

זה לא גמישות בתוך גדרי ההלכה. חס ושלום. להגיד שהרב עובדיה נתן מקום ליצר הרע באופנים כאלו זו הוצאת שם רע על ת"ח.

ולא! איננו נמנעים ודוחים את היצר. אנו מביאים איתו חיים! בבוא העת.

עד אז- זוהי לא דחיקה זה מיתון. גמור אבל מיתון.

חשבתי על זה וואי כמה חשבתי על זה... (ודרך אגב הסגנון כתיבה שלך חונק חח.. אפילו קצת הסתבכתי בהתחלה)

בייני לבין עצמי אני תוהה לעצמי מה הנכון... להיות מהנלחמים או מאלה שקורצים לייצר בגבורה. החלום שלי זה להיות מהגיבורים. חלום מתוק! 

להיות נלחם לדעתי זה הקלאסי כי יש פה מלחמה ובספרים מדברים על זה הרבה...

להיות מהגיבורים שמסוגלים לקרוץ לייצר- לדעתי זה נדיר, על עצמי אני יכולה להגיד שזה קורה פעמים נדירות אבל בהחלט לא באופן תמידי. 

מדחיקנים- לא מתחברת בעליל, ולא רואה טעם בחיים להיות מדחיק של הייצר. (הדחקה מבחינתי זה נצחון שלו, אלא אם כן זה זמני כי קרה/קורה משהו...אבל לא כדרך חיים!)

אבל בפרטי אני אספר לך משהו לגבי ה"גיבורים" חח 

אולי קודם כל תגדירי את שלושת הסוגים לדעתך .... 

ואז תסבירי איפה את עומדת לגביהם

מה את רוצה/שואפת

ומה בתכלס נראלך שתקבלי או מה בתכלס סגנון הבחורים שנפגשת איתם עד כה

לא מבין שיש התמודדות?

לפעמים זה דווקא כי הוא מבין..

ואגב, רוב נושאי הסמארטפונים למיניהם, כולל בעלי החסימה- הסמארטפון לא בהכרח עושה להם טוב מי יודע מה.. ואפילו אם זה סתם התמכרות או שיעבוד, בלי קשר לעריות..

אבל סתם נפלתי על הדוגמא שלך וזה גם לא באמת קשור לנושא אז לא נפתח את זה

כי זו בדיוק בדיוק ה-נקודה!!

למה זה בריחה?

אולי תשימי את הילד שלך בבי"ס מעורב של גויים? מה, לא?? מה, את בורחת??? תתמודדי!!

אז, נכון זו לא לגמרי דוגמה דומה..

אבל יש הרבה דברים שז לא קשור להתמודדות. דווקא בעיני להודות לפעמים בחולשה ולוותר על דברים טובים כדי לא ליפול בה- זה גדלות!

ווייז לא יעזור למי שאין סמארטפון? moovit לא יכול לעזור לו? וואצאפ לא חוסך הרבה ועוזר לתקשר בכל מיני דברים? וכו' וכו'..

ובכל זאת הוא מעדיף לוותר עליהם כי הוא יודע שיש פה סכנה גדולה. לא כי מדחיק. כי הוא מכיר בחולשות.. וזה נפלא.

הרוב רוצים להיות חזקים ולהצליח להתמודד..

בתכל'ס, יש הרבה דברים שהדרך הנכונה היא לא להתמודד איתם.

לא להיות גבר ולהלחם, אלא לעקוף..

וזו לא חולשה.

כנ"ל בדברים שקשורים לעריות. בעיני לא לשים חסימה- זו כסילות. לא גבורה..

יש לך בערך שלושה אנשים בעולם לנסות לצאת איתם לדייט..

פשוט דוד המלך כבר נפטר.. משה רבינו גם כן..

ואם אני לא טועה אז גם יוסף הצדיק.

למישהו שיחסום חסימה נפשית, בלי לחסום בפועל..

על זה הייתה מוסבת תגובתי.

שזה נשאר בכיוון שתכננת..

כי בהתחלה דיברת על מישהו שמדחיק או שלא מרגיש את היצר.

אח"כ זה איכשהו התגלגל ועבר למישהו מרגיש רק מתמודד בצורה עקיפה.

מדובר פה על אותו הדבר?

או שזה קצת התגלגל למחוזות אחרים?

מישהו שיכול להבין את היצר ובואי נגיד- גם הנפילות של האחר (ואולי על זה הדגש..)

רק תשימי לב שיהיו בנים שיהיה להם יצרים אחרים שאת לא תביני (אפילו לא קשור לנושאי עריות), ותצטרכי להכיל אותם.

בקיצור את רוצה בחור מכיל!

סחטיין עלייך!

אם תראי אדם שגונב- לא תזדעזעי?

למה להזדעזע? זה הרי נחמד! זה כיף כזה שפתאום יש לך משהו.. ועוד יש בזה אתגר.. זה יצר הרע.

את מבינה שמי שאין לו יצר הרע לגנוב הוא לא באאוט, אלא יש לו נורמליות מסויימת. מידה מוסרית שהושרה בקרבו

ולכן המעשה הזה דוחה אותו.

בדומה, יהיו בנים (גם דוסים מאוד) שבוודאי שיש להם יצר הרע בתחומים שונים וגם כלפי נשים שלבושות לא בצניעות וכד',

ומצד שני, יש כאלו שעם כל היצר הרע- השרישו קצת בקרבם את האיסור והבעייתיות שבזה- שכשהם רואים אישה לבושה לא בצניעות זה מגעיל אותם. כלומר התחושה של הפריצות גורמת להם לדחייה.

כמדומני כתבת פה (את או מישהי אחרת) באיזה שרשור של אחד שנישק גויה שאת מזדעזעת. למה? בסדר, יצר הרע כולה..

אז לא- יש דברים שאנחנו רחוקים מהם נפשית שגורמים לנו לא לרצות אותם או לחשוב עליהם בכלל..

התכוונתי דווקא להדגיש את הנקודה השנייה- שיש כאלו שבאמת יש דברים והתמודדויות שאצלם

פחות תופסות מקום ופחות חזקות..

אבל זה כתוצאה ממקום נפשי שבאמת נמצא במקום אחר. כמו שאצלך גניבה זו לא כ"כ התמודדות (אני מניח.. )

(למרות שידוע שאין אפוטרופוס לעריות ואדם לא יכול לסמוך על עצמו עד יום מותו כמאמרי חז"ל)

גם לפרוס פה לחם ולמרוח בטחינה גולמית..

דווקא סביר עד נחמד.. ;)

שירגיש דומה לחלווה..

שאני מאוד מעריכה את העבודה שלך. ממש. ממש ממש.

ובאמת כשאני הולכת עם אחי, הוא שם לב לדברים ברחוב שחשבתי שהם קיימים רק בסרטים מבויימים.

זה קטע שאתם באמת שמים לב לדברים שאנחנו ממש לא רואות... עיניים להם ולא יראו. כזה.

חח לא יודעת אם אמרתי "ללכת עם היצר יד ביד"... זה לקוח מאיפשהו? (כי כולם מדברים על זה פה)

לא התכוונתי לקרוץ לו בקטע של "להתחיל איתו"... אבל האמת שאין לי מושג למה כן התכוונתי. זה היה מזמן חח

א. על היצר הרע הזה שאני לא יודעת מי הוא בדיוק... אם הוא חיצוני או פנימי. אם הוא מלאך שעשוי מאש או כח שקיים בנו... אבל עכשיו אני נזכרת שזה גם וגם... כי אדם באכילה שלו מעץ הדעת בעצם הכניס אותו לתוכו.

ב.

ג. למה להכניס את הראש... שאלה טובה. לא רציתי להכניס את הראש. רק רציתי לדעת אם אני מבינה נכון. ואני שמחה ששאלתי ושאלתי בשביל הרמה המסויימת מאוד יחסית.

ולא התכוונתי לשאול אותו...

התכוונתי לזה (ואני מצטטת פה מישהו שאמר לי את זה באישי, ואני ממש מקווה שזה בסדר) 

"במילים אחרות - צריך להבדיל בין הדחקה מתכחשת להדחקה מודעת. יש מי שרואה משהו ונגעל ממנו, ונדמה לו שהוא באמת סולד מזה, ואילו אדם אחר מבין שהוא לא באמת נגעל, שלהפך, הוא נמשך, ושהגועל זאת הגנה נפשית מפני המשיכה, ודווקא לכן הוא צריך לא לתת מקום למה שמתעורר בו".
 

ותודה...

לא נראלי שאמשיך לדון בזה... כי אני מותשת מהדיון הלא מבורר הזה (אצלי)

אז מבטיחה לקרוא (בע"ה) אבל לא להגיב...

מדובר ברב אדא בר אהבה בכתובות י"ז ע"ב

לגבי התוכן - אני חושב שאתה טועה, אין "דוסים חמודים" שאין להם יצר הרע (ייתכן שההתמודדות שלהם קיימת ברמה גבוהה יותר, אבל ממש לא כמו שמסופר על רב אדא בר אהבה שהיה מותר לו לעשות מה שעשה עיין כאן - יבש משהו)

את מצפה שאני אענה לפי הכללים שלך,שביניהם זה לא לכעוס ולהאמין שאי אפשר להדחיק את יצר הרע.

אז לא,אני כועס.

שאת מצפה שגבר יהיה מושלם,כאילו הוא לא בן אדם...הוא לא טועה,אסור לו להדחיק את היצר הרע ואם הוא מדחיק אסור לך לצאת אתו חס ושלום לא עלינו אוי ואבוי.

את כל כך צדקנית שאת באמת מאמינה שאת יותר טובה ממישהו אחר.אף אחד לא יותר טוב ממישהו,מפני שלהיות טוב יותר מהשני לא נמדד בכישרון או בכח רצון,להיות טוב יותר מהשני היא שיהיה לך כוח רצון מצד אחד(כישרון לא חייב) ושלצד שאתה רוצה להיות יותר טוב ממנו לא יהיה כוח רצון או כישרון כלל(גם פה,הכישרון לא ידחוף אתו להצלחה כאשר אין כוח רצון).

למה?מפני שכוח רצון הוא דבר כמעט בלתי מוגבל,וזה לא משנה כמה אתה משקיע..אם הצד השני יחליט להשקיע יותר ממך..הוא יהיה טוב ממך...

אני מת מפחד מהיצר הרע...אבל אלו שמפחדים הם אלו שמתאמצים קצת יותר(רוקי בלבואה) לכן כאשר הוא מופיע אני לא נשאר אדיש..ובורח ממנו,אז כן,אני מדחיק את היצר הרע ואני לא רואה בזה שום דבר רע.

דמיונות של בת. זה לא נכון לגבי בנים.

אין ענין שבן "יקרוץ" ליצר שלו. וזו לא חולשה מה שאת קוראת "להדחיק". אדרבה, כמה שיותר בעניינים של ערכיות וקדושה ופחות בדמיונות היצר, יותר טוב.

אצל בנות, זה יותר הרצון לתחושת יחס - ויש מקום להבדלה בין הגסות החיצונית, לבין מציאות של נישואין.

וגם אצלן, עדיף לא לעסוק בכך יותר מידי. עלול לגרום תקלות. זו לא חוכמה גדולה.

עדיף לעסוק ברצון לקרבה הנפשית העמוקה מתוך נישואין והקמת משפחה - וממילא הצדדים השונים ימצאו את ביטויים בפרופורציה המתאימה בתוך הנישואין.

אני חושבת שלהדחיק זו חולשה. (אני מכירה מדחיקנים... סופם לעשות הכי הרבה שטויות)

אבל אולי אנחנו לא מדברים על אותה הדחקה...

קצת היה לי לא נעים השימוש ב"דמיונות של בת"... לתשומת ליבך

הרי שאלתי אם באמת אני מבינה נכון... ודווקא לא רציתי להיכנס לזה, רק להיות רגועה שזה לא כמו שאני מבינה.

(ואני חושבת שהשאלה היתה במקום).

בקיצור, המונח הזה לא כ"כ נעים... רק אומרת לפעם הבאה בע"ה...

לא קראתי את כל התגובות מקווה שלא פיספסתי איזו התפתחות.. חח

אני לא יודעת להגיד על בנים, דתיים, ובאמת מתוך עולמי מתקשה להבין איך הם מצליחים להתגבר. גיבורים.

אבל חושבת שהבנתי קצת.. יותר בעולם הבנות.

יש לי חברות שאף פעם לא עלה על דעתן לרצות להיות בקשר עם בחור כשהיו בגילאי האולפנה, בנות שאף פעם לא התלבטו אם להתלבש קצר, בנות שלא מעניין אותן לראות סרט שיש בו תכנים ככה ככה, בנות ששירים לועזיים או חילוניים מרגיש להם ממש לא בשבילן, בנות שליסוע לטייל בחו"ל מעולם לא היה בתוכנית שלהן, שאף פעם לא התלבטו האם הדרך של היהדות היא הנכונה, בנות שאף פעם לא התחשק להן ללבוש מכנסיים, שאף פעם לא עשו שטויות ואפילו לא חשבו בכיוון.

אומרים שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

אולי זו התשובה שלי בשבילך.

יש כאלה שהיצר שלהם לא כזה גדול (שוב, מדברת על מה שמכירה- בנות ולא בנים) ולא נדרשות כל כך הרבה תחבולות כשעושים נגדו מלחמה, וכך הם לא מתעסקים איתו כמו אחרים ופחות מכירים אותו משום כך. שלא כמו אצל מישהו שהיצר כל כך נוכח, כל כך קופץ כמו חלון של פרסומת שהאדם כבר לומד להכיר ולומד לסנן.

בעניין ההדחקה.. לדעתי יצר באמת גדול אי אפשר להדחיק אחרת הבנאדם משתגע לו לאיטו. אולי ביצר עד גודל מסויים יש אפשרות שהוא יודחק בתוך כללים מאוד נוקשים ודרך חיים מאוד מכוונת מטרה, וממש מבינה את הפחד- כי היצר בשורשו מכיל בתוכו כוחות חיים, את הניצוץ הזה, החדווה, הסקרנות. ובלי זה, מה? רובוט? מלחיץ

יש לי חברות ממש טובות שהדרך שלהן שונה משלי וההתמודדויות שלהן שונות משלי, וגם להן יש כמובן יצר והתמודדות ועבודת המידות, אבל שונה משלי.

כשם שפרצופיהם שונים וכו'.

נ.ב- אם השאלה היתה ספציפית על עולם הגברים- אני בטוחה שמה שכתבתי כן תקף גם שם, מבחינת מידות היצר, רק לא מתיימרת להבין

אני מכיר את השיר 'ספר לה עלי' של עדי כהן משנת 2008. לגמרי נוסטלגיה.

אמר פעם רבי זושא מאניפולי על דברי חכמינו זכרונם לברכה: 'עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן'. רבי זושא פירש:

מי שהוא עז בקדושה יכול לרדת למדרגות התחתונות, כדי להעלות את השפל. יכול הוא לילך בשווקים וברחובות, ואין לו לירוא מיצר הרע השכיח שם. אבל מי שהוא בבחינת בושת פנים, שאינו עז כל כך בקדושה, עליו לעמוד במרומי גן עדן דווקא, ולעסוק בתורה ובתפילה, וצריך הוא לשמור את עצמו שלא לבוא במגע עם הרע'.

בקצרה אנחנו יכולים לומר שהדוסים יכולים להשאר להם ביישובים שלהם ועם הסינונים שלהם ושיעזבו את העולם בשקט, ועזי הפנים ילכו לגהנום.

הוכחנו בצורה יפה בשרשור הזה:

השטויות שאני כותב הן תופעות מוכרות וידועות - בית המדרש

שצדיקים מפילים את עצמם בכוונה לניסיונות כדי להעלות נפשות שנפלו לאותם דברים שנפלו. לצדיקים היה יותר קל ויותר נוח לו היה מניחים אותם לפרוש מן החברה. אבל הם מעורבים עם העולם ועם הבריות, אפילו שזה פוגם בהם מבחינה רוחנית. גם היה נוח להם ללכת בבחינת רצוא כל ימי חייהם, אבל הם יורדים ונופלים כדי ללמד אותנו, כדי להבין, כדי להחכים את עצמם, ובסופו של דבר, גם את ה' יתברך, כביכול.

כמו שנוח הוצרך בציווי ה' יתברך להכנס בתיבה, כך הוא הוכרח בציווי ה' יתברך לצאת ממנה. וזה רמז לכך שמגיע זמן שבו האדם צריך לצאת מן התיבה שלו, כי בוודאי כל מי שרוצה להתפתח ולצמוח ולשוב אל ה' יתברך היה מרוצה שיניחו לו לשבת בבית המדרש במקום קדוש ולעסוק בתורה ובתפילה, אבל ה' יתברך רוצה בקיום העולם הוא מסובב עם האדם שהוא יצא לעסוק בפרנסה ובשאר עניינים.

זה לא כיף, אבל זה ההכרח, כי ה' יתברך רוצה שיעבדו אותו בזה העולם דווקא, וגם בני התיבה לא רצו לצאת מהתיבה כי אם בגזירת ה' יתברך. לשבת בבית המדרש ובקהילה דוסית כל החיים זה נחמד, אבל זה לא יוביל לשום התקדמות ולימוד אמיתי.

מי שבורח ומסתגר בגלל שהוא חושש או פוחד, הוא רק מזיק לעצמו.

כידוע עיקר יצרא דבישא הוא בעריות, אבל למי שלא יודע, עיקר פגם הברית הוא המחשבות הזרות ששוטפות את האדם בכל יום. זה נקרא בכתבי האר"י 'מצולות ים'. העיקר זה קדושת המחשבה, וכל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול, כמו שאמר האדמו"ר מברסלב בתורה 'אתם נצבים'. כל מיני בלבולים ומחשבות זרות, כל האווילות והכסילות שחופים על המח, זה עיקר ושורש פגם הברית, מזה באים כל החטאים והפגמים שבעולם.

לכן עיקר תקון הברית תלוי במחשבה. יש כמה בחינות. הבחינה הראשונה היא בחינה גופנית, שהיא הכי קלה ופשוטה לתיקון והיא רק סימפטום. לאחר מכן יש את הבחינה הנפשית, שהיא קשה יותר לתיקון. ומשם אנחנו עולים לשורש, שהוא המחשבה.

לכן מה שעושים בתורות המזרח זה ריקון התודעה, ריקון הגאווה. כי כל המחשבות החזרתיות והכפייתיות שיש לאנשים בכל יום הן מיותרות, הן חסרות טעם. הן רק גוזלות זמן וכוח ואנרגיות, ומבזבזות את הזמן והכוחות והחיים של האדם. וכמו שאמר רבי צדוק הכהן מלובלין ב'צדקת הצדיק' , שורש דמחשבות זרות הוא הגאווה.

כל העבירות והפגמים הם רק סימפטומים לתופעה עמוקה יותר. אנשים הולכים למין, לסמים ולאלכוהול כי הם מחפשים חיות. תאוות נובעות מריקנות, מסבל, ממתחים, מלחצים, שקשורים יחד עם מה שנקרא 'מצולות ים' כל העולם מחפש חיות, אבל אין להם כלים לקבל חיות והנאה מצד הקדושה, לכן מה יעשה האדם ויחיה? הם מחפשים הקלה פסיכו-פיזית, לכן צריך לדון את כולם לכף זכות, הם באמת לא אשמים. לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית לא היו תופעות כמו הטרדה מינית, זנות, ניאוף, אלכוהול, סמים, אלימות, רציחות, קנאה, וכן הלאה.

זה מה שניסו לעשות גדולי החסידות, כמו האדמו"ר פיאסצנה הי"ד והמגיד ממזריטש, לפתח טכניקות של השקטה, כדי שהאדם יחזור למצב הנורמלי והטבעי שלו, היינו אמונה.

אנשים תלויים בין עבר לעתיד, תמיד הראש שלהם משוטט באלפי מחשבות שונות ומשונות, זה בזבוז עצום של משאבים ואנרגיות וחיים, מה שגורם למה שאנחנו קוראים בשפת החסידות 'מיתת הלב'. והכל תלוי בלב בעולם הזה. לא נרחיב יותר.

שמחנו לעזור.

אבל השאיפה אצלי מסומנת.

ובאופן כללי תמיד טוב לבחון את דבריי, הישרו בעיניכם ואל תקבלו דעתי רק כי אמרתי.

אם הבנתי נכון את שואלת האם יש גבר שמצד אחד יש לו יצר לא מודחק ומצד שני אדם שאכפת לו מההלכה וקדושה באופן כללי.

קודם כל, האיסורים ההלכתיים- קבליים החמורים בכל הנוגע לעניינים של שמירת הברית וכדומה גורמים לרוב הבנים בגילאים צעירים ללחץ ופחד מכל מיני תשוקות ומשיכות שמתעוררות להם פתאום ואין להן פורקן,

ובגלל שהשיח בנושאים האלו בצורה נקיה וכנה לא מספיק מפותח בחינוך הדתי לאומי ובכלל, זה מוביל להדחקה ולחץ סביב הנושא.

עכשיו, זה קצת לא אורתודוקסי להגיד את זה (למרות שאחד הרבנים בישיבה שלי חוזר על זה הרבה)אבל, במידה והורים ומחנכים ידברו בלי בושה על כך שבפסיקת ההלכה הפשוטה(לא הקבלה) הנושא הזה הוא איסור דרבנן וזה מאוד טבעי ונורמלי להתעסק בעניינים האלו וזה והעולם לא נחרב אם נכשלים. לדעתי, שיח כזה יפתור הרבה מהבעיות של ההדחקה ודמוניזציה של התחום המיני.

ומעבר לתחום המיני ספציפית, ההבנה שאנחנו נמצאים על ציר שהוא לא שחור-לבן ,אלא יש הרבה באמצע והכיוון הכללי שאנו שואפים אליו זה חיים יומיומיים של קשר עם הקדוש ברוך הוא שהוא בלשון רבי נחמן "רצוא ושוב"=התרחקות והתקרבות שהיא טבעית והכרחית לכל מי שרוצה קשר אמיתי עם הקדוש ברוך הוא. לכן אני ממליץ להוציא מהטרמינולוגיה את המושג "נפילה", כי זה הופך את המציאות לאו שאתה צדיק גמור או רשע גמור. ולהתחיל לדבר בשפה שהיא פחות דיכוטומית ויותר תנועה על ציר של "רצוא ושוב".

לגביך, האם קיימים אנשים במודל שתיארת, אני חושב שיש והם יכולים להיות גם חבר'ה שמקפידים על קלה כבחמורה אבל לרוב הם לא יהיה בינישי"ם חמורי סבר. אם את מחפשת 'צדיק'(במלעיל) כמעט תמיד זה מגיע עם איזושהי רמה של מודחקות סביב עניניי היצר.

לילה טוב

וגם מה בדיוק הבנו לא נכון...

אם זה לא יותר מדי עבודה

^^^ - לקראת נישואין וזוגיות

בעיקר לגבי החפרנו

אבל ה"הכרחית" ממש צרם לי בעיניים. וחוץ מזה, אני לא חושב שזה טוב להוציא את המושג "נפילה", כי אז חושבים שזה בסדר גמור ליפול כי זה חלק מהמהלך הכולל של "נופל וקם". אז נכון שיש כאן מהלך כולל, אבל כמו שאמרת עכשיו זה רק מה שיוצא בדיעבד. התפקיד שלנו הוא להשתדל לא ליפול, ואז המהלך הזה בא לידי ביטוי בהתמודדות עם היצר, לפעמים הוא בוער ולפעמים נותן שקט (רעיון גולמי שעלה לי הרגע).

ולהגיד "נפילה" ממש לא הופך את המציאות לבוליאנית. "שבע יפול צדיק וקם" לא מדבר על "צדיק גמור או רשע גמור". הוא צדיק, והוא נופל. ובגלל שהוא צדיק הוא קם. וגם אינטואיטיבית זו המשמעות של נפילה.

@קלמן זלמן

בכל אופן הוא לא ציטט את הרב זצ"ל אלא את ר' נחמן, וגם ר' נחמן לא אמר את המילה "הכרחית", וגם לא אמר שצריך להוציא את המונח "נפילה" מהטרמינולוגיה. אז אני בסדר עם כל הרבנים

אולי לא הבנת אותי נכון? כי ברור שירידה היא לצורך עליה (לא אוטומטית! רק אם עובדים על זה קשה!) אבל סה"כ התכוונתי לומר שכמו שלא צריך להילחץ מנפילות ככה גם אסור להיות שאננים לגביהן.

תבדוק בספר המצוות אם יש איסור הוצאת שז"ל?

יש לי חבר שבדק, הוא מצא בסמ"ק, אבל ברמב"ם לדוגמא הוא לא מצא.

ביחס לקונספט של איומים בנושא הזה יש מאמר בבטאון של צהר (נראה לי כרך טז) של הרב יצחק רונס בנושא.

נידוי באופן כללי זה הגדרה של דרבנן.

שוב, חשוב להדגיש- יש כאן איסור, אבל כנראה שמדובר באיסור דרבנן (יש הסוברים דאורייתא, אבל זה המיעוט ממה שראיתי) וממילא צריך להתייחס לרמת החומרה בהתאם ולא להילחץ מנפילות בתחום יתר על המידה.

אם זה דרבנן, זה אומר שדאורייתא חמור יותר

שם הוא כותב שניסוח כזה דווקא מעיד על רמת חומרה פחותה שצריך לחזק.

אבל זה כבר מורכב מדי לפורום אינטרנטי, אשמח להרחיב באישי

ניתן לומר שהיא ה"עברה מדרבנן" החמורה ביותר.

אם לא, מדוע רק "מנדים" או נותנים "מכת מרדות" ולא "מלקות" הנחשב חמור יותר?

רמת החומרה היא דבר שניתן להוכיח

ובכל זאת אני רוצה להבהיר את כוונתי..

*בכוונה לא התייחסתי לרובד ההלכתי שברור שהמעשה אסור ואני לא בא ח"ו לערער על זה.

ואפשר להתעלם מזה שכתבתי שזה דרבנן(כתבתי שזה מדרבנן לא מתוך זלזול באיסור אלא כדי שילד בן 13 לא ייכנס לסרטים..) .

*"רצוא ושוב": רצוא- תנועה של הנפש לכיוון הקדושה "מוחין דגדלות". שוב- חזרה לעולם החומרי והאפור שלנו "מוחין דקטנות".

התכוונתי באופן כללי על המציאות שלנו ,בעולם שיש לנו מצבים של 'אורות' ויש זמנים של מציאות אפורה וגשמית, אני יכול להגיד על עצמי שהקשר בין שני הרבדים האלו הוא ממשי והם משפעים אחד על השני ושלרוב הרובד הנפשי משפיע על המעשה.

לכן אם אדם יבין שהתחושה של מציאות אפורה וחומרית היא נורמאלית ויותר מכך, הכרחית בקשר עם הקב"ה(ובאופן כללי בכל קשר) כשהוא ירגיש פתאום תשוקות ומשיכות לדברים גשמיים וחומריים הוא לא יבהל ויגדיר את עצמו כאדם שהולך אחר התאוות שלו והוא "בנפילה", אלא אדרבא יבין שזה המקום שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה עכשיו ומאותו מקום יעבוד אותו בלי אורות וריגושים...

אפילו שזה היה רק רעיון גולמי... אוקיי... - לקראת נישואין וזוגיות

אני פשוט כתבתי בקיצור נמרץ ובפסקה את היחס לקבלה.

מדוע זה לא אורטודוקסי לצאת כנגד שילוב קבלה בהלכה?

החת"ם סופר התנגד לשילוב קבלה בהלכה כשם להתנגד לרפורמים...

הרב עובדיה גם התנגד לשילוב קבלה בהלכה.

שישמח שיש בנמצא יהודיה שבאמת עושה את העבודה. שנגשת למלחמה (?) ביצר בנחישות וללא פחד, בבריאות ובאיזון- כי כך הוא חי בעצמו. הדבר דורש אישיות יציבה וקרקע בטוחה כזו שלא מצריכה את העומד לבדוק בחשש כל הזמן את הצורה והמיקום של עמידתו, ומתוך כך מעניקה לו את הביטחון הדרוש ללכת קדימה ברכות ובניצחון לפי הצורך. 

זכיתי ללמוד אצל הרב יורם אברג'ל זיע"א כמה דגשים לבניית אישיות כזו

א. קשרים משפחתיים= ילד-אמא ילד-אבא אבא-אמא וסה"כ -תקינים זורמים חיים ושמחים.

ב. 'כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר שלא יתפחד כלל' ציטוט (בערך) של רבי נחמן מברסלב שמדגיש הבחנה חיונית בין שני מושגים והם-'פחד' ו'זהירות'. אם העולם הוא גשר צר כל כך צריך כל הזמן להזהר ח"ו לא לנטות ימין ושמאל כדי לא ליפול, ולכאורה הפחד יכול לשמש אותנו נאמנה שהרי אם נפחד מספיק וודאי לא ניפול. כנגד זה מזהיר רבינו הקדוש להזהר בלי פחד. פחד הוא משתק, מצמצם, לעומתו הזהירות היא חיה שמחה ומדריכה.

ג. צדיק יסוד עולם. מידת היסוד. בניין חזק רק אם יסודותיו עמוקים וחזקים וכך אישיות של אדם (גבר בעיקר) חזקה ויציבה רק אם מידת היסוד שלו חזקה. וכתב רבינו ז"ל ששמחה וקדושת הברית תלויים זה בזה שאי אפשר לקדושה בלא שמחה ואי אפשר לשמחה בלא קדושה. קיצרתי מאד בגלל הפורום הציבורי ושכחציו נשי..

סיכום, ישנם בנים כאלה אבל 'ראיתי בני עליה והם מעטים' בברסלב קצת יותר מצויים..  בהצלחה!  

גם למי שלא הגבתי לו באופן אישי.

כולכם החכמתם אותי... שכוייח...

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.