(סליחה שאני מגיב למרות שאני נער...)

יצר הרע של בנים זה ה-יצר!

ומכיוון שכך אסור להם לתת לו אפי' לו מקום הכי קטן. כי  משם תחילה כאורח וסופו בעל הבית...

שמירת העיניים הרמטית זהו דבר הלכה מחייבת מפורש ולא נתון בכלל לתפיסת עולם אידיאולוגית שמיהו/ מישהי תבנה עצמה ע"י מה שנשמע לה בריא.

וכן! אם מתחתנים זה אומר שהם נותנים את היצר למקום השייך לו.

והלכה היא שאדם תריך להתרחק מן העריות אז אי אפשר "לתת בגדר ההלכה" ההלכה היא דבר מאוד ספציפי. אין גמישות זה לא משחק. ומיה שנשמע נכון בכלל לא אומר שהוא ככה.

ובלי ללמוד את הלכות שירת נשים את לא יכולה להגיד כלום! (הרב עובדיה לא היה שומע שירת נשים! זו הוצאת שם רע על ת"ח. הוא היה שומע אישה שלא הכיר ברדיו. זה כבר לא היה נקרא שירת נשים. מבחינתו זה בכלל לא אותו המישור. כך הוא פסק והביא ראיות.

זה לא גמישות בתוך גדרי ההלכה. חס ושלום. להגיד שהרב עובדיה נתן מקום ליצר הרע באופנים כאלו זו הוצאת שם רע על ת"ח.

ולא! איננו נמנעים ודוחים את היצר. אנו מביאים איתו חיים! בבוא העת.

עד אז- זוהי לא דחיקה זה מיתון. גמור אבל מיתון.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אולי קודם כל תגדירי את שלושת הסוגים לדעתך .... 

ואז תסבירי איפה את עומדת לגביהם

מה את רוצה/שואפת

ומה בתכלס נראלך שתקבלי או מה בתכלס סגנון הבחורים שנפגשת איתם עד כה

לא מבין שיש התמודדות?

לפעמים זה דווקא כי הוא מבין..

ואגב, רוב נושאי הסמארטפונים למיניהם, כולל בעלי החסימה- הסמארטפון לא בהכרח עושה להם טוב מי יודע מה.. ואפילו אם זה סתם התמכרות או שיעבוד, בלי קשר לעריות..

אבל סתם נפלתי על הדוגמא שלך וזה גם לא באמת קשור לנושא אז לא נפתח את זה

כי זו בדיוק בדיוק ה-נקודה!!

למה זה בריחה?

אולי תשימי את הילד שלך בבי"ס מעורב של גויים? מה, לא?? מה, את בורחת??? תתמודדי!!

אז, נכון זו לא לגמרי דוגמה דומה..

אבל יש הרבה דברים שז לא קשור להתמודדות. דווקא בעיני להודות לפעמים בחולשה ולוותר על דברים טובים כדי לא ליפול בה- זה גדלות!

ווייז לא יעזור למי שאין סמארטפון? moovit לא יכול לעזור לו? וואצאפ לא חוסך הרבה ועוזר לתקשר בכל מיני דברים? וכו' וכו'..

ובכל זאת הוא מעדיף לוותר עליהם כי הוא יודע שיש פה סכנה גדולה. לא כי מדחיק. כי הוא מכיר בחולשות.. וזה נפלא.

הרוב רוצים להיות חזקים ולהצליח להתמודד..

בתכל'ס, יש הרבה דברים שהדרך הנכונה היא לא להתמודד איתם.

לא להיות גבר ולהלחם, אלא לעקוף..

וזו לא חולשה.

כנ"ל בדברים שקשורים לעריות. בעיני לא לשים חסימה- זו כסילות. לא גבורה..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

למישהו שיחסום חסימה נפשית, בלי לחסום בפועל..

על זה הייתה מוסבת תגובתי.

שזה נשאר בכיוון שתכננת..

כי בהתחלה דיברת על מישהו שמדחיק או שלא מרגיש את היצר.

אח"כ זה איכשהו התגלגל ועבר למישהו מרגיש רק מתמודד בצורה עקיפה.

מדובר פה על אותו הדבר?

או שזה קצת התגלגל למחוזות אחרים?

מישהו שיכול להבין את היצר ובואי נגיד- גם הנפילות של האחר (ואולי על זה הדגש..)

רק תשימי לב שיהיו בנים שיהיה להם יצרים אחרים שאת לא תביני (אפילו לא קשור לנושאי עריות), ותצטרכי להכיל אותם.

בקיצור את רוצה בחור מכיל!

סחטיין עלייך!

אם תראי אדם שגונב- לא תזדעזעי?

למה להזדעזע? זה הרי נחמד! זה כיף כזה שפתאום יש לך משהו.. ועוד יש בזה אתגר.. זה יצר הרע.

את מבינה שמי שאין לו יצר הרע לגנוב הוא לא באאוט, אלא יש לו נורמליות מסויימת. מידה מוסרית שהושרה בקרבו

ולכן המעשה הזה דוחה אותו.

בדומה, יהיו בנים (גם דוסים מאוד) שבוודאי שיש להם יצר הרע בתחומים שונים וגם כלפי נשים שלבושות לא בצניעות וכד',

ומצד שני, יש כאלו שעם כל היצר הרע- השרישו קצת בקרבם את האיסור והבעייתיות שבזה- שכשהם רואים אישה לבושה לא בצניעות זה מגעיל אותם. כלומר התחושה של הפריצות גורמת להם לדחייה.

כמדומני כתבת פה (את או מישהי אחרת) באיזה שרשור של אחד שנישק גויה שאת מזדעזעת. למה? בסדר, יצר הרע כולה..

אז לא- יש דברים שאנחנו רחוקים מהם נפשית שגורמים לנו לא לרצות אותם או לחשוב עליהם בכלל..

התכוונתי דווקא להדגיש את הנקודה השנייה- שיש כאלו שבאמת יש דברים והתמודדויות שאצלם

פחות תופסות מקום ופחות חזקות..

אבל זה כתוצאה ממקום נפשי שבאמת נמצא במקום אחר. כמו שאצלך גניבה זו לא כ"כ התמודדות (אני מניח.. )

(למרות שידוע שאין אפוטרופוס לעריות ואדם לא יכול לסמוך על עצמו עד יום מותו כמאמרי חז"ל)

גם לפרוס פה לחם ולמרוח בטחינה גולמית..

דווקא סביר עד נחמד.. ;)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שאני מאוד מעריכה את העבודה שלך. ממש. ממש ממש.

ובאמת כשאני הולכת עם אחי, הוא שם לב לדברים ברחוב שחשבתי שהם קיימים רק בסרטים מבויימים.

זה קטע שאתם באמת שמים לב לדברים שאנחנו ממש לא רואות... עיניים להם ולא יראו. כזה.

חח לא יודעת אם אמרתי "ללכת עם היצר יד ביד"... זה לקוח מאיפשהו? (כי כולם מדברים על זה פה)

לא התכוונתי לקרוץ לו בקטע של "להתחיל איתו"... אבל האמת שאין לי מושג למה כן התכוונתי. זה היה מזמן חח

א. על היצר הרע הזה שאני לא יודעת מי הוא בדיוק... אם הוא חיצוני או פנימי. אם הוא מלאך שעשוי מאש או כח שקיים בנו... אבל עכשיו אני נזכרת שזה גם וגם... כי אדם באכילה שלו מעץ הדעת בעצם הכניס אותו לתוכו.

ב.

ג. למה להכניס את הראש... שאלה טובה. לא רציתי להכניס את הראש. רק רציתי לדעת אם אני מבינה נכון. ואני שמחה ששאלתי ושאלתי בשביל הרמה המסויימת מאוד יחסית.

ולא התכוונתי לשאול אותו...

התכוונתי לזה (ואני מצטטת פה מישהו שאמר לי את זה באישי, ואני ממש מקווה שזה בסדר) 

"במילים אחרות - צריך להבדיל בין הדחקה מתכחשת להדחקה מודעת. יש מי שרואה משהו ונגעל ממנו, ונדמה לו שהוא באמת סולד מזה, ואילו אדם אחר מבין שהוא לא באמת נגעל, שלהפך, הוא נמשך, ושהגועל זאת הגנה נפשית מפני המשיכה, ודווקא לכן הוא צריך לא לתת מקום למה שמתעורר בו".
 

ותודה...

לא נראלי שאמשיך לדון בזה... כי אני מותשת מהדיון הלא מבורר הזה (אצלי)

אז מבטיחה לקרוא (בע"ה) אבל לא להגיב...

מדובר ברב אדא בר אהבה בכתובות י"ז ע"ב

לגבי התוכן - אני חושב שאתה טועה, אין "דוסים חמודים" שאין להם יצר הרע (ייתכן שההתמודדות שלהם קיימת ברמה גבוהה יותר, אבל ממש לא כמו שמסופר על רב אדא בר אהבה שהיה מותר לו לעשות מה שעשה עיין כאן - יבש משהו)

את מצפה שאני אענה לפי הכללים שלך,שביניהם זה לא לכעוס ולהאמין שאי אפשר להדחיק את יצר הרע.

אז לא,אני כועס.

שאת מצפה שגבר יהיה מושלם,כאילו הוא לא בן אדם...הוא לא טועה,אסור לו להדחיק את היצר הרע ואם הוא מדחיק אסור לך לצאת אתו חס ושלום לא עלינו אוי ואבוי.

את כל כך צדקנית שאת באמת מאמינה שאת יותר טובה ממישהו אחר.אף אחד לא יותר טוב ממישהו,מפני שלהיות טוב יותר מהשני לא נמדד בכישרון או בכח רצון,להיות טוב יותר מהשני היא שיהיה לך כוח רצון מצד אחד(כישרון לא חייב) ושלצד שאתה רוצה להיות יותר טוב ממנו לא יהיה כוח רצון או כישרון כלל(גם פה,הכישרון לא ידחוף אתו להצלחה כאשר אין כוח רצון).

למה?מפני שכוח רצון הוא דבר כמעט בלתי מוגבל,וזה לא משנה כמה אתה משקיע..אם הצד השני יחליט להשקיע יותר ממך..הוא יהיה טוב ממך...

אני מת מפחד מהיצר הרע...אבל אלו שמפחדים הם אלו שמתאמצים קצת יותר(רוקי בלבואה) לכן כאשר הוא מופיע אני לא נשאר אדיש..ובורח ממנו,אז כן,אני מדחיק את היצר הרע ואני לא רואה בזה שום דבר רע.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

דמיונות של בת. זה לא נכון לגבי בנים.

אין ענין שבן "יקרוץ" ליצר שלו. וזו לא חולשה מה שאת קוראת "להדחיק". אדרבה, כמה שיותר בעניינים של ערכיות וקדושה ופחות בדמיונות היצר, יותר טוב.

אצל בנות, זה יותר הרצון לתחושת יחס - ויש מקום להבדלה בין הגסות החיצונית, לבין מציאות של נישואין.

וגם אצלן, עדיף לא לעסוק בכך יותר מידי. עלול לגרום תקלות. זו לא חוכמה גדולה.

עדיף לעסוק ברצון לקרבה הנפשית העמוקה מתוך נישואין והקמת משפחה - וממילא הצדדים השונים ימצאו את ביטויים בפרופורציה המתאימה בתוך הנישואין.

אני חושבת שלהדחיק זו חולשה. (אני מכירה מדחיקנים... סופם לעשות הכי הרבה שטויות)

אבל אולי אנחנו לא מדברים על אותה הדחקה...

קצת היה לי לא נעים השימוש ב"דמיונות של בת"... לתשומת ליבך

הרי שאלתי אם באמת אני מבינה נכון... ודווקא לא רציתי להיכנס לזה, רק להיות רגועה שזה לא כמו שאני מבינה.

(ואני חושבת שהשאלה היתה במקום).

בקיצור, המונח הזה לא כ"כ נעים... רק אומרת לפעם הבאה בע"ה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני מכיר את השיר 'ספר לה עלי' של עדי כהן משנת 2008. לגמרי נוסטלגיה.

אמר פעם רבי זושא מאניפולי על דברי חכמינו זכרונם לברכה: 'עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן'. רבי זושא פירש:

מי שהוא עז בקדושה יכול לרדת למדרגות התחתונות, כדי להעלות את השפל. יכול הוא לילך בשווקים וברחובות, ואין לו לירוא מיצר הרע השכיח שם. אבל מי שהוא בבחינת בושת פנים, שאינו עז כל כך בקדושה, עליו לעמוד במרומי גן עדן דווקא, ולעסוק בתורה ובתפילה, וצריך הוא לשמור את עצמו שלא לבוא במגע עם הרע'.

בקצרה אנחנו יכולים לומר שהדוסים יכולים להשאר להם ביישובים שלהם ועם הסינונים שלהם ושיעזבו את העולם בשקט, ועזי הפנים ילכו לגהנום.

הוכחנו בצורה יפה בשרשור הזה:

השטויות שאני כותב הן תופעות מוכרות וידועות - בית המדרש

שצדיקים מפילים את עצמם בכוונה לניסיונות כדי להעלות נפשות שנפלו לאותם דברים שנפלו. לצדיקים היה יותר קל ויותר נוח לו היה מניחים אותם לפרוש מן החברה. אבל הם מעורבים עם העולם ועם הבריות, אפילו שזה פוגם בהם מבחינה רוחנית. גם היה נוח להם ללכת בבחינת רצוא כל ימי חייהם, אבל הם יורדים ונופלים כדי ללמד אותנו, כדי להבין, כדי להחכים את עצמם, ובסופו של דבר, גם את ה' יתברך, כביכול.

כמו שנוח הוצרך בציווי ה' יתברך להכנס בתיבה, כך הוא הוכרח בציווי ה' יתברך לצאת ממנה. וזה רמז לכך שמגיע זמן שבו האדם צריך לצאת מן התיבה שלו, כי בוודאי כל מי שרוצה להתפתח ולצמוח ולשוב אל ה' יתברך היה מרוצה שיניחו לו לשבת בבית המדרש במקום קדוש ולעסוק בתורה ובתפילה, אבל ה' יתברך רוצה בקיום העולם הוא מסובב עם האדם שהוא יצא לעסוק בפרנסה ובשאר עניינים.

זה לא כיף, אבל זה ההכרח, כי ה' יתברך רוצה שיעבדו אותו בזה העולם דווקא, וגם בני התיבה לא רצו לצאת מהתיבה כי אם בגזירת ה' יתברך. לשבת בבית המדרש ובקהילה דוסית כל החיים זה נחמד, אבל זה לא יוביל לשום התקדמות ולימוד אמיתי.

מי שבורח ומסתגר בגלל שהוא חושש או פוחד, הוא רק מזיק לעצמו.

כידוע עיקר יצרא דבישא הוא בעריות, אבל למי שלא יודע, עיקר פגם הברית הוא המחשבות הזרות ששוטפות את האדם בכל יום. זה נקרא בכתבי האר"י 'מצולות ים'. העיקר זה קדושת המחשבה, וכל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול, כמו שאמר האדמו"ר מברסלב בתורה 'אתם נצבים'. כל מיני בלבולים ומחשבות זרות, כל האווילות והכסילות שחופים על המח, זה עיקר ושורש פגם הברית, מזה באים כל החטאים והפגמים שבעולם.

לכן עיקר תקון הברית תלוי במחשבה. יש כמה בחינות. הבחינה הראשונה היא בחינה גופנית, שהיא הכי קלה ופשוטה לתיקון והיא רק סימפטום. לאחר מכן יש את הבחינה הנפשית, שהיא קשה יותר לתיקון. ומשם אנחנו עולים לשורש, שהוא המחשבה.

לכן מה שעושים בתורות המזרח זה ריקון התודעה, ריקון הגאווה. כי כל המחשבות החזרתיות והכפייתיות שיש לאנשים בכל יום הן מיותרות, הן חסרות טעם. הן רק גוזלות זמן וכוח ואנרגיות, ומבזבזות את הזמן והכוחות והחיים של האדם. וכמו שאמר רבי צדוק הכהן מלובלין ב'צדקת הצדיק' , שורש דמחשבות זרות הוא הגאווה.

כל העבירות והפגמים הם רק סימפטומים לתופעה עמוקה יותר. אנשים הולכים למין, לסמים ולאלכוהול כי הם מחפשים חיות. תאוות נובעות מריקנות, מסבל, ממתחים, מלחצים, שקשורים יחד עם מה שנקרא 'מצולות ים' כל העולם מחפש חיות, אבל אין להם כלים לקבל חיות והנאה מצד הקדושה, לכן מה יעשה האדם ויחיה? הם מחפשים הקלה פסיכו-פיזית, לכן צריך לדון את כולם לכף זכות, הם באמת לא אשמים. לו כולם היו מקבלים הכשרה רוחנית לא היו תופעות כמו הטרדה מינית, זנות, ניאוף, אלכוהול, סמים, אלימות, רציחות, קנאה, וכן הלאה.

זה מה שניסו לעשות גדולי החסידות, כמו האדמו"ר פיאסצנה הי"ד והמגיד ממזריטש, לפתח טכניקות של השקטה, כדי שהאדם יחזור למצב הנורמלי והטבעי שלו, היינו אמונה.

אנשים תלויים בין עבר לעתיד, תמיד הראש שלהם משוטט באלפי מחשבות שונות ומשונות, זה בזבוז עצום של משאבים ואנרגיות וחיים, מה שגורם למה שאנחנו קוראים בשפת החסידות 'מיתת הלב'. והכל תלוי בלב בעולם הזה. לא נרחיב יותר.

שמחנו לעזור.

אבל השאיפה אצלי מסומנת.

ובאופן כללי תמיד טוב לבחון את דבריי, הישרו בעיניכם ואל תקבלו דעתי רק כי אמרתי.

אם הבנתי נכון את שואלת האם יש גבר שמצד אחד יש לו יצר לא מודחק ומצד שני אדם שאכפת לו מההלכה וקדושה באופן כללי.

קודם כל, האיסורים ההלכתיים- קבליים החמורים בכל הנוגע לעניינים של שמירת הברית וכדומה גורמים לרוב הבנים בגילאים צעירים ללחץ ופחד מכל מיני תשוקות ומשיכות שמתעוררות להם פתאום ואין להן פורקן,

ובגלל שהשיח בנושאים האלו בצורה נקיה וכנה לא מספיק מפותח בחינוך הדתי לאומי ובכלל, זה מוביל להדחקה ולחץ סביב הנושא.

עכשיו, זה קצת לא אורתודוקסי להגיד את זה (למרות שאחד הרבנים בישיבה שלי חוזר על זה הרבה)אבל, במידה והורים ומחנכים ידברו בלי בושה על כך שבפסיקת ההלכה הפשוטה(לא הקבלה) הנושא הזה הוא איסור דרבנן וזה מאוד טבעי ונורמלי להתעסק בעניינים האלו וזה והעולם לא נחרב אם נכשלים. לדעתי, שיח כזה יפתור הרבה מהבעיות של ההדחקה ודמוניזציה של התחום המיני.

ומעבר לתחום המיני ספציפית, ההבנה שאנחנו נמצאים על ציר שהוא לא שחור-לבן ,אלא יש הרבה באמצע והכיוון הכללי שאנו שואפים אליו זה חיים יומיומיים של קשר עם הקדוש ברוך הוא שהוא בלשון רבי נחמן "רצוא ושוב"=התרחקות והתקרבות שהיא טבעית והכרחית לכל מי שרוצה קשר אמיתי עם הקדוש ברוך הוא. לכן אני ממליץ להוציא מהטרמינולוגיה את המושג "נפילה", כי זה הופך את המציאות לאו שאתה צדיק גמור או רשע גמור. ולהתחיל לדבר בשפה שהיא פחות דיכוטומית ויותר תנועה על ציר של "רצוא ושוב".

לגביך, האם קיימים אנשים במודל שתיארת, אני חושב שיש והם יכולים להיות גם חבר'ה שמקפידים על קלה כבחמורה אבל לרוב הם לא יהיה בינישי"ם חמורי סבר. אם את מחפשת 'צדיק'(במלעיל) כמעט תמיד זה מגיע עם איזושהי רמה של מודחקות סביב עניניי היצר.

לילה טוב

וגם מה בדיוק הבנו לא נכון...

אם זה לא יותר מדי עבודה

^^^ - לקראת נישואין וזוגיות

בעיקר לגבי החפרנו

אבל ה"הכרחית" ממש צרם לי בעיניים. וחוץ מזה, אני לא חושב שזה טוב להוציא את המושג "נפילה", כי אז חושבים שזה בסדר גמור ליפול כי זה חלק מהמהלך הכולל של "נופל וקם". אז נכון שיש כאן מהלך כולל, אבל כמו שאמרת עכשיו זה רק מה שיוצא בדיעבד. התפקיד שלנו הוא להשתדל לא ליפול, ואז המהלך הזה בא לידי ביטוי בהתמודדות עם היצר, לפעמים הוא בוער ולפעמים נותן שקט (רעיון גולמי שעלה לי הרגע).

ולהגיד "נפילה" ממש לא הופך את המציאות לבוליאנית. "שבע יפול צדיק וקם" לא מדבר על "צדיק גמור או רשע גמור". הוא צדיק, והוא נופל. ובגלל שהוא צדיק הוא קם. וגם אינטואיטיבית זו המשמעות של נפילה.

@קלמן זלמן

בכל אופן הוא לא ציטט את הרב זצ"ל אלא את ר' נחמן, וגם ר' נחמן לא אמר את המילה "הכרחית", וגם לא אמר שצריך להוציא את המונח "נפילה" מהטרמינולוגיה. אז אני בסדר עם כל הרבנים

אולי לא הבנת אותי נכון? כי ברור שירידה היא לצורך עליה (לא אוטומטית! רק אם עובדים על זה קשה!) אבל סה"כ התכוונתי לומר שכמו שלא צריך להילחץ מנפילות ככה גם אסור להיות שאננים לגביהן.

תבדוק בספר המצוות אם יש איסור הוצאת שז"ל?

יש לי חבר שבדק, הוא מצא בסמ"ק, אבל ברמב"ם לדוגמא הוא לא מצא.

ביחס לקונספט של איומים בנושא הזה יש מאמר בבטאון של צהר (נראה לי כרך טז) של הרב יצחק רונס בנושא.

נידוי באופן כללי זה הגדרה של דרבנן.

שוב, חשוב להדגיש- יש כאן איסור, אבל כנראה שמדובר באיסור דרבנן (יש הסוברים דאורייתא, אבל זה המיעוט ממה שראיתי) וממילא צריך להתייחס לרמת החומרה בהתאם ולא להילחץ מנפילות בתחום יתר על המידה.

אם זה דרבנן, זה אומר שדאורייתא חמור יותר

שם הוא כותב שניסוח כזה דווקא מעיד על רמת חומרה פחותה שצריך לחזק.

אבל זה כבר מורכב מדי לפורום אינטרנטי, אשמח להרחיב באישי

ניתן לומר שהיא ה"עברה מדרבנן" החמורה ביותר.

אם לא, מדוע רק "מנדים" או נותנים "מכת מרדות" ולא "מלקות" הנחשב חמור יותר?

רמת החומרה היא דבר שניתן להוכיח

ובכל זאת אני רוצה להבהיר את כוונתי..

*בכוונה לא התייחסתי לרובד ההלכתי שברור שהמעשה אסור ואני לא בא ח"ו לערער על זה.

ואפשר להתעלם מזה שכתבתי שזה דרבנן(כתבתי שזה מדרבנן לא מתוך זלזול באיסור אלא כדי שילד בן 13 לא ייכנס לסרטים..) .

*"רצוא ושוב": רצוא- תנועה של הנפש לכיוון הקדושה "מוחין דגדלות". שוב- חזרה לעולם החומרי והאפור שלנו "מוחין דקטנות".

התכוונתי באופן כללי על המציאות שלנו ,בעולם שיש לנו מצבים של 'אורות' ויש זמנים של מציאות אפורה וגשמית, אני יכול להגיד על עצמי שהקשר בין שני הרבדים האלו הוא ממשי והם משפעים אחד על השני ושלרוב הרובד הנפשי משפיע על המעשה.

לכן אם אדם יבין שהתחושה של מציאות אפורה וחומרית היא נורמאלית ויותר מכך, הכרחית בקשר עם הקב"ה(ובאופן כללי בכל קשר) כשהוא ירגיש פתאום תשוקות ומשיכות לדברים גשמיים וחומריים הוא לא יבהל ויגדיר את עצמו כאדם שהולך אחר התאוות שלו והוא "בנפילה", אלא אדרבא יבין שזה המקום שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה עכשיו ומאותו מקום יעבוד אותו בלי אורות וריגושים...

אפילו שזה היה רק רעיון גולמי... אוקיי... - לקראת נישואין וזוגיות

אני פשוט כתבתי בקיצור נמרץ ובפסקה את היחס לקבלה.

מדוע זה לא אורטודוקסי לצאת כנגד שילוב קבלה בהלכה?

החת"ם סופר התנגד לשילוב קבלה בהלכה כשם להתנגד לרפורמים...

הרב עובדיה גם התנגד לשילוב קבלה בהלכה.

שישמח שיש בנמצא יהודיה שבאמת עושה את העבודה. שנגשת למלחמה (?) ביצר בנחישות וללא פחד, בבריאות ובאיזון- כי כך הוא חי בעצמו. הדבר דורש אישיות יציבה וקרקע בטוחה כזו שלא מצריכה את העומד לבדוק בחשש כל הזמן את הצורה והמיקום של עמידתו, ומתוך כך מעניקה לו את הביטחון הדרוש ללכת קדימה ברכות ובניצחון לפי הצורך. 

זכיתי ללמוד אצל הרב יורם אברג'ל זיע"א כמה דגשים לבניית אישיות כזו

א. קשרים משפחתיים= ילד-אמא ילד-אבא אבא-אמא וסה"כ -תקינים זורמים חיים ושמחים.

ב. 'כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר שלא יתפחד כלל' ציטוט (בערך) של רבי נחמן מברסלב שמדגיש הבחנה חיונית בין שני מושגים והם-'פחד' ו'זהירות'. אם העולם הוא גשר צר כל כך צריך כל הזמן להזהר ח"ו לא לנטות ימין ושמאל כדי לא ליפול, ולכאורה הפחד יכול לשמש אותנו נאמנה שהרי אם נפחד מספיק וודאי לא ניפול. כנגד זה מזהיר רבינו הקדוש להזהר בלי פחד. פחד הוא משתק, מצמצם, לעומתו הזהירות היא חיה שמחה ומדריכה.

ג. צדיק יסוד עולם. מידת היסוד. בניין חזק רק אם יסודותיו עמוקים וחזקים וכך אישיות של אדם (גבר בעיקר) חזקה ויציבה רק אם מידת היסוד שלו חזקה. וכתב רבינו ז"ל ששמחה וקדושת הברית תלויים זה בזה שאי אפשר לקדושה בלא שמחה ואי אפשר לשמחה בלא קדושה. קיצרתי מאד בגלל הפורום הציבורי ושכחציו נשי..

סיכום, ישנם בנים כאלה אבל 'ראיתי בני עליה והם מעטים' בברסלב קצת יותר מצויים..  בהצלחה!  

גם למי שלא הגבתי לו באופן אישי.

כולכם החכמתם אותי... שכוייח...

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.