''גם מחיי הנישואים זה ככה''-זה ככה לאנשים ונשים נורמטיבים(על פי מה שהחברה מכנה אותם)...

אבל אנשים ונשים לא מבינים שלפעמים,מה שהחברה עושה...הוא טעות...הוא טמטום.אנחנו משועבדים לחברה ואנחנו צריכים לעשות מה שהיא אומרת לנו...העניין הוא...שאף אחד מאיתנו לא חייב לחיות לפי חוקי החברה.אנחנו יכולים לשבור את הכללים ולעשות מה שמתאים לנו...לא להפר את החוק,אלא לשבור את הכללים.

כתוב בתהילים שהשם אבי יתומים ודיין אלמנות.

אבי יתומים זה מובן כי ליתום חסר אב. אבל אלמנה, מה היא תעשה עם דיין? חסר לה בעל.

התשובה היא שבטבע אישה מחפשת אדם שיפסוק/יחליט לה מה לעשות, זה מבחינתה גבריות ולא איזה בקבוק וויסקי אתה שותה.

ממליץ לך לקחת את הדבר זה לכל חיי הזוגיות, שמתי שהאישה שואלת זה לא כי באמת אכפת לה מה אתה חושב היא פשוט רוצה שמישהו יחליט בישבילה.

ואני מדבר דווקא על הדברים האלו

בהתחלה זה היה נחמד אבל אח"כ זה העלה לי את הדם לראש. כאילו בן אדם, תיהיה מוביל!!!! 

ועכשיו ברצינות- 

אני חושבת שבחורים יראי שמיים במיוחד העדיני נפש מטבעם הם פשוט כל הזמן מנסים לרצות ולרצות ו"מה שאת רוצה" ו"איך שאת רוצה" ו"לי לא משנה כלום, תגידי את" ו"באמת לא אכפת לי"

ואני מבינה מאוד ש"באמת לא אכפת" להם אבל בבקשה תעשו שאכפת!!! קחו את המושכות תדריכו, תייעצו (כן בתחילת קשר אנחנו רוצות לשמוע עצות, אחרי החתונה נראה כבר, אבל בהתחלה תוכיחו שאתם עם ביטחון עצמי, עם עמוד שידרה וכו' וכו').

אני אישית מאוד מבינה את המקום של הבחורים שלא מובילים ולכן אני בכוונה מתייעצת איתם אפילו בדברים שאני כבר יודעת את התשובה עליהם, אני פשוט משחקת אותה קצת ראש קטן או לא הכי חכמה כמו "די! באמת ככה כתוב? לא ידעתי...פשש חידשת לי"

ותמיד היה לי חלום שבעלי יהיה באופי מנהיג כזה, אבל כנראה שזה יישאר בגדר חלום 

אני אוהבת את התגובות שלך את יודעת את זה 

וכן, נכון נכון... זה ממש קשור באופי...

יש שאומרים שלבחורה דומיננטית מתאים בחור עדין ושקט... אני מוחה בתוקף על המשוואה הזאת!!!

אהבתי את המשל עם הירח...  אני חושבת שעם בחורים מסויימים אני יכולה להיות ירח באופן טבעי חח

אבל כן כמו שכתבתי, אני ממש בעד לתת ולתת כמה שאפשר לגבר את המקום שלו! 

פה חשדתי 

תמיד כשתכננו לצאת לאנשהוא או לעשות משהו היא אף פעם לא היתה אומרת מה היא מעדיפה

תמיד "מה שאת רוצה"

"מה שטוב לך "

"מה שנראה לך"

אף פעם לא יוזמת

זה היה מחרפן אותי עד כדי כך שאיבדתי טעם בחברות הזאת

לאט לאט ציננתי את הקשר 

שמשתולל בחוץ.

הרבה גברים לא יודעים מה מצפים מהם אז הם פשוט נותנים לבחורה להוביל, כי הם מפחדים שיצאו עליהם.

אבל זה תלוי ברמת הביטחון של הבחור בגבריות שלו

אם הוא יודע שהוא גבר-גבר, זה יראה לו נחמד

אם הוא חושש שהוא לא מספיק גבר-גבר זה עלול לערער לו את הביטחון העצמי, וזה אף פעם לא נעים

אויה,אויה לנו...''יתומים היינו ואין אב אמתינו כאלמנות'' אויה לנו אויה לנו...

אויה לנו שהגבר לא החליט לאיפה הם יצאו לדייט..אויה לנו.

נו באמת,ה' יתברך ירחם...איזה בחור,לעזאזל,ירגיש לא גבר כי הבחורה בוחרת את המקום?

אני באופן אישי,שונא להוביל את הקשר.כשזה בא מהצד השני זה מושך יותר...מפני שזה מראה שהיא רוצה בזה,ואני לא מדבר על דברים מטומטמים כמו בחירת מקום לשבת...אלא דברים הרבה יותר עמוקים...זה מראה שהיא מעוניינת להתקדם ויש לה ביטחון...אנשים ונשים מתכוננים כיום לדייטים כאילו הם הולכים להיפגש עם ראש הממשלה,לא עוצרים לחשוב לרגע...שאותם אלו שהם הולכים לפגוש כרגע הם פשוט מישהו שנמצא במצב כמו שלך...למה זה צריך להיות ככה?אנשים ונשים פוחדים כל כך מכל צעד שהם עושים...כאילו...מה כבר יכול לקרות?תקבלו דחייה?להבטיח שזה תמיד יצליח?לא...את זה אני לא יכול להבטיח...אתה לא יכול לנצח תמיד אבל אל תפחד להיכשל,אתה לא יכול לדחוף את עצמך להצלחה כאשר אתה פוחד מהכישלון אלא אתה תדחוף את עצמך להצלחה מפני שאתה מאמין במה שאתה רוצה לעשות ואתה מאמין ושזה הדבר הנכון לעשות...ואני חושב,שאלו שמצליחים,הם אלו שבאמת לא אכפת להם מה תהיה התגובה מהצד השני...אני מתכוון,כמובן שזה ייתן ביאוס...אבל...פתאום ככה הם לא ירגישו ''לא גברים'' בגלל שלצד השני זה לא בא טוב...ואלו שכן מפחדים,הם אלו שאולי מצליחים לעשות משהו אחרי תקופה כל כך ארוכה,ואם וכאשר הם מקבלים ביאוס מהצד השני הם מרגישים פתטיים.

זה גם ההבדל בין המנצחים למפסידים.

המנצחים הם אלו שלא מפחדים להקריב את כל מה שיש להם...למען מה שהם יכולים להיות

המפסידים הם אלו שימצאו תירוצים ל''למה לא''...ל''בוא נוותר על זה''... והם אלו שישארו תמיד מאחור...

אז די כבר להתעסק בדברים כאלו טיפשיים...אתם רוצים משהו?לכו ותשיגו את זה.נקודה.

את באמת רוצה את זה?לא אכפת לי,ולא אכפת לאף אחד מפה כנראה.לכי דברי אתו ותאמרי לו שזה מה שאת מרגישה...

אפשר לעורר אותו גם עם אמירות כמו- לאן הולכים - "תפתיע אותי", "תחשוב על משהו מעניין, אני זורמת"

לאתגר אותו...

זה היה באמת מקסים שהיא אמרה לי "אתה הגבר, תחליט אתה". בחורה מקסימה ביותר.

אבל באמת שלא הבנתי אותה, כי הזמנו פיצה ושאלתי אותה מה היא אוהבת על הפיצה... ונראה לי לגיטימי לשאול אותה לפחות מה לא גורם לה בחילה ;)

בכל מקרה יש מקרים שזה כן רלוונטי לתת לבחורה לבחור...

ולא צריך לפחד להגיד לבחור את זה, לדעתי.

וזה בהחלט דבר שקל לשנות.

אבל יש כאלה שבאמת לא מעניינים אותם ענייני "עולם הזה", אז לא תצאי איתם ראש.

מבחינתם לשבת בתוך מכולה במחסן אחורי של סופר.

אי אפשר לפתור בעיה בשניה אחת, כלומר בד"כ (יש יוצאים מהכלל).

אפשר לתת לזה זמן להתבשל ולראות אם הוא מצליח לשחרר את ה"אי קביעתיות" הזאת שלו, או שמא טראומה מפמיניסטיות.

אחרי כמה זמן כבר תופסים אם זה מובנה באישיות או לא, קשה לי להאמין שכן, אין יותר מדי גברים כאלה בעולם.

מה זה יעזור שתגרמי לו להיות המוביל?

או שיש לו את התכונה הזאת או שלא.

שאת הצורך הנשי הזה, גברים לא מיד קולטים.

אני עצמי, היתה לי שיחה על הנושא עם אחותי בעקבות השרשור הזה, ואפילו שזה היה פנים-אל-פנים בצורה נורמלית, התקשיתי לקלוט את זה. אני חושב ומקווה שבסוף קלטתי משהו.

תמיד אומרים, שאם יש איזה משהו שמפריע - להציג את זה בתור "זה לא אתה שלא בסדר, זה הצורך שלי".

זה נשמע לי בדיוק העניין כאן, ושכאן באמת זה כך...

כי, אני חושב שגם את בעצמך כתבת פה - זה לא בהכרח משהו רע אצלו. אלא, יש אנשים כאלה ויש כאלה. וזה תכונה שלך היא חשובה.

וכדאי אולי להגיד עוד משהו - ברמות מסויימות, ייתכן שזה עלול להרגיז.

לאו דווקא בתור 'פגיעה בגבריות', אלא -

ניקח לדוגמה את מה שכתבת, לבחור מקום ישיבה. אם אתם רוצים לבחור מקום ישיבה, ולצורך העניין חשוב לו שזה יהיה מקום שנוח לך, ולו עצמו לא משנה בדיוק איזה מקום מלבד העובדה הזו, שיהיה לך נוח שם.

ובמקרה כזה, ברור שאת יכולה לבחור/להציע מקום ישיבה אם רק תרצי. זה לא משהו מסובך.

אבל את לא עושה את זה... למה - כי הוא צריך לעשות את זה.

למה? מה היא רוצה ממני? מה, עכשיו כל עניין בחירת המקומות האלה חייב ליפול עלי? ואם אני לא מבין במקומות נוחים ולא נוחים והיא בדיוק יודעת, אז ג"כ אני אהיה חייב לבחור? וכו'

כלומר, דברים שנראה שזה רק 'על העקרון', ש'דווקא הוא' - כי גם היא יכולה לעשות את זה באותה מידה, רק לא רוצה, כי רוצה להיות מובלת. יכול להיות שעצם הציפייה הזו ש'מפילה' הכל עליו, עלולה להרגיז...

לפחות כך לגבי עצמי.

כלומר, להשתדל שזה לא ירגיש שאת 'מפילה' את עצמך עליו.

(מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה...)

לפעמים לא נעים לדבר על משהו כי חושבים אולי מישהו ייפגע. אבל זה לא נכון, כי דווקא ההימנעות משיח משותף עלולה ליצור קשיים, אי הבנות וכו'.

אסביר זאת בדוגמא שלך. אני מניח שלבחור שלך יש יכול להחליט כשהוא צריך לבחור בשביל עצמו. אז למה כשאתם ביחד הוא נמנע מזה? אולי הוא רוצה לעשות לך טוב ולא יודע מה הכי טוב בשבילך ולכן הוא רוצה שאת תבחרי? אולי הוא חושש שלא תרגישי שהוא 'משתלט'?

אם ממשיכים בלי לומר כלום, אז עלולים להפסיד. כי אף אחד לא יודע מדוע השני לא מספיק מרוצה. הוא מבחינתו מנסה לעשות כמה שיותר טוב, אבל מרגיש שהשני לא מספיק מרוצה. וזה מקשה כמובן...

לכן בכל התחום של חיי זוגיות חשוב מאוד לשתף וללבן את הדברים ביחד.

לענייננו, נראה לי שהכי טוב זה שתאמרי לו:

'קשה לי עם זה שאתה רוצה שאני אחליט, גם לי לא אכפת מה נעשה, אבל אני רוצה שאתה תחליט.' ואז אם הוא ישאל למה שהוא יחליט ולא את, תגידי לו שככה זה עושה לך טוב שהוא מחליט. העיקר שהוא יבין שדווקא זה שהוא יחליט זה מה שעושה לך טוב. הוא לא ייפגע מזה אלא להיפך. הוא ירגיש הקלה שהדברים שמרגישים בסתר הלב צפו על פני השטח ואז אפשר בקלות להבין מה לעשות. ואז ממילא בקלות הוא ישמח לתפוס את התפקיד של 'המוביל' כי הוא יבין שדווקא זה עושה לך הכי טוב ולא להיפך.

אני לא יודע אם זה הולך כל כך פשוט כפי שכתבתי (בעז"ה שכן!), אבל בכל מקרה העיקר זה להמשיך ולדבר ולדבר ולדבר ביחד. ככה בונים חיי זוגיות טובים.

פעם ראינו זאת כג'נטלמניות לתת לנו לבחור,

היום זה נהיה - לא מוביל...

בדיוק כמו שאת מתארת...

ואז הבנתי (לא זכור לי איך) שבנות לא מבינות את זה שיש כאלה וחייב להוביל ולהיות פעיל ואז עשיתי את זה.. אבל לקח לי זמן להבין את זה (אני נשוי ב"ה אבל באמת ראיתי שזה משנה את כל הקשר עם בנות).

המלצה שלי פשוט תסבירי לו את זה בצורה הכי פשוטה... אולי תראי לו את התגובה שלי

תגידי לו : אני מעדיפה /אוהבת /רוצה (איך שבה לך לנסח)

שאתה תהיה המחליט הכין נלך /הכין נולה ....

הוא לא אמור לנחש מה את רוצה /חושבת .

אם לא תגידי הוא לא ידע .

זה לא אומר שהוא לא יודע להחליט בשביל עצמו. בעיני נשים רבות התנהגות כמו שלו, דווקא היתה מוצאת חן. התנהגות כזאת מעידה על התחשבות בך. זה מראה שהוא לא שתלטן, והוא לא יפגע בעצמאות שלך [אם הוא באמת כזה, ולא רק מעמיד פני ג'נטלמן שאחרי החתונה יהפוך את עורו.] הצרה היא, שג'נטלמן כזה לא מתאים לכל אחת. יש מי שמעוניינת באלוף לראשה. מין "אבא" כזה. מי שיקח אחריות על חייהם המשותפים, שיהיה המוציא והמביא. היא רוצה להיות הנסיכה שלו. שיפנק אותה, יפרנס אותה ויחליט בשבילה. הצרה היא שמי שמתנהג ככה, בדרך כלל גם משתלט -- וזה בדרך כלל נובע מחוסר הבטחון שלו עצמו. במקרים קיצוניים, איש כזה הופך לבעל מכה, לא עלינו.

בכל אופן, אולי כדאי שתשוחחי איתו על הנושא הזה. תאמרי לו שאת לא רוצה להיות תמיד המחליטה. תאמרי לו שהיית רוצה שלפעמים הוא יחליט לאן הולכים ומה עושים. תראי מה תהיה התגובה שלו. בהצלחה.

זה לא סיטואציה חד פעמית אלא פותחת השרשור אמרה שזה דפוס קבוע שהבחור אומר לה להחליט למרות שהיא ביקשה ממנו שהוא יחליט ודיברה אתו על הנושא. בהתחלה אפשר בהחלט להבין ולומר שזה התחשבות אבל אם זה המשכי גם אחרי שאמרה לו שקשה לה עם זה אז קשה להגיד שזה נובע מהתחשבות.

ואיך הוא הגיב ? מה הוא אמר /עשה ?

אולי באמת הוא כזה וכך טוב לו , נח לו.

יוכל להיות שבאמת הוא לא מתאים לך, כי הוא לא משנה את ההתנהגות הזאת .

(ואם באמת זה ממש מפריע לך ההתנהגות שלו ).

בכל התחומים הוא כך ? או רק במקרים מסוימים ?

תבדקי את זה , אולי הוא  כך גם אם החברים שלו /משפחה ....

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰