''גם מחיי הנישואים זה ככה''-זה ככה לאנשים ונשים נורמטיבים(על פי מה שהחברה מכנה אותם)...

אבל אנשים ונשים לא מבינים שלפעמים,מה שהחברה עושה...הוא טעות...הוא טמטום.אנחנו משועבדים לחברה ואנחנו צריכים לעשות מה שהיא אומרת לנו...העניין הוא...שאף אחד מאיתנו לא חייב לחיות לפי חוקי החברה.אנחנו יכולים לשבור את הכללים ולעשות מה שמתאים לנו...לא להפר את החוק,אלא לשבור את הכללים.

כתוב בתהילים שהשם אבי יתומים ודיין אלמנות.

אבי יתומים זה מובן כי ליתום חסר אב. אבל אלמנה, מה היא תעשה עם דיין? חסר לה בעל.

התשובה היא שבטבע אישה מחפשת אדם שיפסוק/יחליט לה מה לעשות, זה מבחינתה גבריות ולא איזה בקבוק וויסקי אתה שותה.

ממליץ לך לקחת את הדבר זה לכל חיי הזוגיות, שמתי שהאישה שואלת זה לא כי באמת אכפת לה מה אתה חושב היא פשוט רוצה שמישהו יחליט בישבילה.

ואני מדבר דווקא על הדברים האלו

בהתחלה זה היה נחמד אבל אח"כ זה העלה לי את הדם לראש. כאילו בן אדם, תיהיה מוביל!!!! 

ועכשיו ברצינות- 

אני חושבת שבחורים יראי שמיים במיוחד העדיני נפש מטבעם הם פשוט כל הזמן מנסים לרצות ולרצות ו"מה שאת רוצה" ו"איך שאת רוצה" ו"לי לא משנה כלום, תגידי את" ו"באמת לא אכפת לי"

ואני מבינה מאוד ש"באמת לא אכפת" להם אבל בבקשה תעשו שאכפת!!! קחו את המושכות תדריכו, תייעצו (כן בתחילת קשר אנחנו רוצות לשמוע עצות, אחרי החתונה נראה כבר, אבל בהתחלה תוכיחו שאתם עם ביטחון עצמי, עם עמוד שידרה וכו' וכו').

אני אישית מאוד מבינה את המקום של הבחורים שלא מובילים ולכן אני בכוונה מתייעצת איתם אפילו בדברים שאני כבר יודעת את התשובה עליהם, אני פשוט משחקת אותה קצת ראש קטן או לא הכי חכמה כמו "די! באמת ככה כתוב? לא ידעתי...פשש חידשת לי"

ותמיד היה לי חלום שבעלי יהיה באופי מנהיג כזה, אבל כנראה שזה יישאר בגדר חלום 

אני אוהבת את התגובות שלך את יודעת את זה 

וכן, נכון נכון... זה ממש קשור באופי...

יש שאומרים שלבחורה דומיננטית מתאים בחור עדין ושקט... אני מוחה בתוקף על המשוואה הזאת!!!

אהבתי את המשל עם הירח...  אני חושבת שעם בחורים מסויימים אני יכולה להיות ירח באופן טבעי חח

אבל כן כמו שכתבתי, אני ממש בעד לתת ולתת כמה שאפשר לגבר את המקום שלו! 

פה חשדתי 

תמיד כשתכננו לצאת לאנשהוא או לעשות משהו היא אף פעם לא היתה אומרת מה היא מעדיפה

תמיד "מה שאת רוצה"

"מה שטוב לך "

"מה שנראה לך"

אף פעם לא יוזמת

זה היה מחרפן אותי עד כדי כך שאיבדתי טעם בחברות הזאת

לאט לאט ציננתי את הקשר 

שמשתולל בחוץ.

הרבה גברים לא יודעים מה מצפים מהם אז הם פשוט נותנים לבחורה להוביל, כי הם מפחדים שיצאו עליהם.

אבל זה תלוי ברמת הביטחון של הבחור בגבריות שלו

אם הוא יודע שהוא גבר-גבר, זה יראה לו נחמד

אם הוא חושש שהוא לא מספיק גבר-גבר זה עלול לערער לו את הביטחון העצמי, וזה אף פעם לא נעים

אויה,אויה לנו...''יתומים היינו ואין אב אמתינו כאלמנות'' אויה לנו אויה לנו...

אויה לנו שהגבר לא החליט לאיפה הם יצאו לדייט..אויה לנו.

נו באמת,ה' יתברך ירחם...איזה בחור,לעזאזל,ירגיש לא גבר כי הבחורה בוחרת את המקום?

אני באופן אישי,שונא להוביל את הקשר.כשזה בא מהצד השני זה מושך יותר...מפני שזה מראה שהיא רוצה בזה,ואני לא מדבר על דברים מטומטמים כמו בחירת מקום לשבת...אלא דברים הרבה יותר עמוקים...זה מראה שהיא מעוניינת להתקדם ויש לה ביטחון...אנשים ונשים מתכוננים כיום לדייטים כאילו הם הולכים להיפגש עם ראש הממשלה,לא עוצרים לחשוב לרגע...שאותם אלו שהם הולכים לפגוש כרגע הם פשוט מישהו שנמצא במצב כמו שלך...למה זה צריך להיות ככה?אנשים ונשים פוחדים כל כך מכל צעד שהם עושים...כאילו...מה כבר יכול לקרות?תקבלו דחייה?להבטיח שזה תמיד יצליח?לא...את זה אני לא יכול להבטיח...אתה לא יכול לנצח תמיד אבל אל תפחד להיכשל,אתה לא יכול לדחוף את עצמך להצלחה כאשר אתה פוחד מהכישלון אלא אתה תדחוף את עצמך להצלחה מפני שאתה מאמין במה שאתה רוצה לעשות ואתה מאמין ושזה הדבר הנכון לעשות...ואני חושב,שאלו שמצליחים,הם אלו שבאמת לא אכפת להם מה תהיה התגובה מהצד השני...אני מתכוון,כמובן שזה ייתן ביאוס...אבל...פתאום ככה הם לא ירגישו ''לא גברים'' בגלל שלצד השני זה לא בא טוב...ואלו שכן מפחדים,הם אלו שאולי מצליחים לעשות משהו אחרי תקופה כל כך ארוכה,ואם וכאשר הם מקבלים ביאוס מהצד השני הם מרגישים פתטיים.

זה גם ההבדל בין המנצחים למפסידים.

המנצחים הם אלו שלא מפחדים להקריב את כל מה שיש להם...למען מה שהם יכולים להיות

המפסידים הם אלו שימצאו תירוצים ל''למה לא''...ל''בוא נוותר על זה''... והם אלו שישארו תמיד מאחור...

אז די כבר להתעסק בדברים כאלו טיפשיים...אתם רוצים משהו?לכו ותשיגו את זה.נקודה.

את באמת רוצה את זה?לא אכפת לי,ולא אכפת לאף אחד מפה כנראה.לכי דברי אתו ותאמרי לו שזה מה שאת מרגישה...

אפשר לעורר אותו גם עם אמירות כמו- לאן הולכים - "תפתיע אותי", "תחשוב על משהו מעניין, אני זורמת"

לאתגר אותו...

זה היה באמת מקסים שהיא אמרה לי "אתה הגבר, תחליט אתה". בחורה מקסימה ביותר.

אבל באמת שלא הבנתי אותה, כי הזמנו פיצה ושאלתי אותה מה היא אוהבת על הפיצה... ונראה לי לגיטימי לשאול אותה לפחות מה לא גורם לה בחילה ;)

בכל מקרה יש מקרים שזה כן רלוונטי לתת לבחורה לבחור...

ולא צריך לפחד להגיד לבחור את זה, לדעתי.

וזה בהחלט דבר שקל לשנות.

אבל יש כאלה שבאמת לא מעניינים אותם ענייני "עולם הזה", אז לא תצאי איתם ראש.

מבחינתם לשבת בתוך מכולה במחסן אחורי של סופר.

אי אפשר לפתור בעיה בשניה אחת, כלומר בד"כ (יש יוצאים מהכלל).

אפשר לתת לזה זמן להתבשל ולראות אם הוא מצליח לשחרר את ה"אי קביעתיות" הזאת שלו, או שמא טראומה מפמיניסטיות.

אחרי כמה זמן כבר תופסים אם זה מובנה באישיות או לא, קשה לי להאמין שכן, אין יותר מדי גברים כאלה בעולם.

מה זה יעזור שתגרמי לו להיות המוביל?

או שיש לו את התכונה הזאת או שלא.

שאת הצורך הנשי הזה, גברים לא מיד קולטים.

אני עצמי, היתה לי שיחה על הנושא עם אחותי בעקבות השרשור הזה, ואפילו שזה היה פנים-אל-פנים בצורה נורמלית, התקשיתי לקלוט את זה. אני חושב ומקווה שבסוף קלטתי משהו.

תמיד אומרים, שאם יש איזה משהו שמפריע - להציג את זה בתור "זה לא אתה שלא בסדר, זה הצורך שלי".

זה נשמע לי בדיוק העניין כאן, ושכאן באמת זה כך...

כי, אני חושב שגם את בעצמך כתבת פה - זה לא בהכרח משהו רע אצלו. אלא, יש אנשים כאלה ויש כאלה. וזה תכונה שלך היא חשובה.

וכדאי אולי להגיד עוד משהו - ברמות מסויימות, ייתכן שזה עלול להרגיז.

לאו דווקא בתור 'פגיעה בגבריות', אלא -

ניקח לדוגמה את מה שכתבת, לבחור מקום ישיבה. אם אתם רוצים לבחור מקום ישיבה, ולצורך העניין חשוב לו שזה יהיה מקום שנוח לך, ולו עצמו לא משנה בדיוק איזה מקום מלבד העובדה הזו, שיהיה לך נוח שם.

ובמקרה כזה, ברור שאת יכולה לבחור/להציע מקום ישיבה אם רק תרצי. זה לא משהו מסובך.

אבל את לא עושה את זה... למה - כי הוא צריך לעשות את זה.

למה? מה היא רוצה ממני? מה, עכשיו כל עניין בחירת המקומות האלה חייב ליפול עלי? ואם אני לא מבין במקומות נוחים ולא נוחים והיא בדיוק יודעת, אז ג"כ אני אהיה חייב לבחור? וכו'

כלומר, דברים שנראה שזה רק 'על העקרון', ש'דווקא הוא' - כי גם היא יכולה לעשות את זה באותה מידה, רק לא רוצה, כי רוצה להיות מובלת. יכול להיות שעצם הציפייה הזו ש'מפילה' הכל עליו, עלולה להרגיז...

לפחות כך לגבי עצמי.

כלומר, להשתדל שזה לא ירגיש שאת 'מפילה' את עצמך עליו.

(מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה...)

לפעמים לא נעים לדבר על משהו כי חושבים אולי מישהו ייפגע. אבל זה לא נכון, כי דווקא ההימנעות משיח משותף עלולה ליצור קשיים, אי הבנות וכו'.

אסביר זאת בדוגמא שלך. אני מניח שלבחור שלך יש יכול להחליט כשהוא צריך לבחור בשביל עצמו. אז למה כשאתם ביחד הוא נמנע מזה? אולי הוא רוצה לעשות לך טוב ולא יודע מה הכי טוב בשבילך ולכן הוא רוצה שאת תבחרי? אולי הוא חושש שלא תרגישי שהוא 'משתלט'?

אם ממשיכים בלי לומר כלום, אז עלולים להפסיד. כי אף אחד לא יודע מדוע השני לא מספיק מרוצה. הוא מבחינתו מנסה לעשות כמה שיותר טוב, אבל מרגיש שהשני לא מספיק מרוצה. וזה מקשה כמובן...

לכן בכל התחום של חיי זוגיות חשוב מאוד לשתף וללבן את הדברים ביחד.

לענייננו, נראה לי שהכי טוב זה שתאמרי לו:

'קשה לי עם זה שאתה רוצה שאני אחליט, גם לי לא אכפת מה נעשה, אבל אני רוצה שאתה תחליט.' ואז אם הוא ישאל למה שהוא יחליט ולא את, תגידי לו שככה זה עושה לך טוב שהוא מחליט. העיקר שהוא יבין שדווקא זה שהוא יחליט זה מה שעושה לך טוב. הוא לא ייפגע מזה אלא להיפך. הוא ירגיש הקלה שהדברים שמרגישים בסתר הלב צפו על פני השטח ואז אפשר בקלות להבין מה לעשות. ואז ממילא בקלות הוא ישמח לתפוס את התפקיד של 'המוביל' כי הוא יבין שדווקא זה עושה לך הכי טוב ולא להיפך.

אני לא יודע אם זה הולך כל כך פשוט כפי שכתבתי (בעז"ה שכן!), אבל בכל מקרה העיקר זה להמשיך ולדבר ולדבר ולדבר ביחד. ככה בונים חיי זוגיות טובים.

פעם ראינו זאת כג'נטלמניות לתת לנו לבחור,

היום זה נהיה - לא מוביל...

בדיוק כמו שאת מתארת...

ואז הבנתי (לא זכור לי איך) שבנות לא מבינות את זה שיש כאלה וחייב להוביל ולהיות פעיל ואז עשיתי את זה.. אבל לקח לי זמן להבין את זה (אני נשוי ב"ה אבל באמת ראיתי שזה משנה את כל הקשר עם בנות).

המלצה שלי פשוט תסבירי לו את זה בצורה הכי פשוטה... אולי תראי לו את התגובה שלי

תגידי לו : אני מעדיפה /אוהבת /רוצה (איך שבה לך לנסח)

שאתה תהיה המחליט הכין נלך /הכין נולה ....

הוא לא אמור לנחש מה את רוצה /חושבת .

אם לא תגידי הוא לא ידע .

זה לא אומר שהוא לא יודע להחליט בשביל עצמו. בעיני נשים רבות התנהגות כמו שלו, דווקא היתה מוצאת חן. התנהגות כזאת מעידה על התחשבות בך. זה מראה שהוא לא שתלטן, והוא לא יפגע בעצמאות שלך [אם הוא באמת כזה, ולא רק מעמיד פני ג'נטלמן שאחרי החתונה יהפוך את עורו.] הצרה היא, שג'נטלמן כזה לא מתאים לכל אחת. יש מי שמעוניינת באלוף לראשה. מין "אבא" כזה. מי שיקח אחריות על חייהם המשותפים, שיהיה המוציא והמביא. היא רוצה להיות הנסיכה שלו. שיפנק אותה, יפרנס אותה ויחליט בשבילה. הצרה היא שמי שמתנהג ככה, בדרך כלל גם משתלט -- וזה בדרך כלל נובע מחוסר הבטחון שלו עצמו. במקרים קיצוניים, איש כזה הופך לבעל מכה, לא עלינו.

בכל אופן, אולי כדאי שתשוחחי איתו על הנושא הזה. תאמרי לו שאת לא רוצה להיות תמיד המחליטה. תאמרי לו שהיית רוצה שלפעמים הוא יחליט לאן הולכים ומה עושים. תראי מה תהיה התגובה שלו. בהצלחה.

זה לא סיטואציה חד פעמית אלא פותחת השרשור אמרה שזה דפוס קבוע שהבחור אומר לה להחליט למרות שהיא ביקשה ממנו שהוא יחליט ודיברה אתו על הנושא. בהתחלה אפשר בהחלט להבין ולומר שזה התחשבות אבל אם זה המשכי גם אחרי שאמרה לו שקשה לה עם זה אז קשה להגיד שזה נובע מהתחשבות.

ואיך הוא הגיב ? מה הוא אמר /עשה ?

אולי באמת הוא כזה וכך טוב לו , נח לו.

יוכל להיות שבאמת הוא לא מתאים לך, כי הוא לא משנה את ההתנהגות הזאת .

(ואם באמת זה ממש מפריע לך ההתנהגות שלו ).

בכל התחומים הוא כך ? או רק במקרים מסוימים ?

תבדקי את זה , אולי הוא  כך גם אם החברים שלו /משפחה ....

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.