לענ"ד העניה הייתי רוצה לנחש ולראות מה יגיד פוסק, אבל נראה לי שעלולים לקחת את דברי כהלכה אז אשתוקה לי 

---נמחק---

שפכתי מים רותחים על המחבת אז כיסיתי את האפשרות שנטרף

נכון?

אגב בכללי המחבת הזאת ישירות על האש, אז מים רותחים לא אמורים להספיק זה צריך ליבון אם אני זוכר נכון את הדינים של ההגעלה

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%9F_%D7%98%D7%A2%D7%9D_%D7%9C%D7%A4%D7%92%D7%9D

מעניין למה שמנונית לא נפגמת אבל.

אולי כי שמן במהות שלו הוא חומר משמר. לא מכיר את ההלכה של איסור והיתר למדתי רק את הגמרא עם הדינים שלה.

[אם הבנתי נכון מהריטב"א שם זה רק על סכין שאנשים נזהרים בה שלא תהרס אז לא מנקים טוב]

אגב גם טעיתי בבלוע שהוא לא נחשב בכלל נ"ט בר נ"ט (כי הוא לא נתן טעם כנראה אלא נבלע) אלא נ"ט לפגם.

עריכה: נראה מפה שלא טעיתי בנ"ט בר נ"ט.

http://www.limudyomi.com/Default.asp?sType=0&PageId=9915

לשאול באתרי "שאל את הרב" למיניהם

לצערי אני קצת שכחן אז לא רוצה להבטיח לחינם

דין: כאשר החצובות נקיות משיירי מאכל ויבשות, מותר לבשל מאכל בשרי ומאכל חלבי על אותה חצובה אפילו זה אחר זה

טעם:

1. 1.   החצובות עוברות בכל שעה ליבון קל.
2. 2.   אין בליעה בין שתי קדירות אלא על ידי נוזל

בישול מאכל חלבי ומאכל בשרי על הכיריים בעת ובעונה אחת

סירים מכוסים- מותר

סירים גלויים רצוי להמנע

אחד מהמאכלים מבושל על ידי טיגון בכלי פתוח – אסור

סיר חלבי וסיר בשרי שנגעו זה בזה בזמן הבישול:

אם המגע בין הסירים היה ביבש הכל מותר. הטעם: שני דברים יבשים לא מעבירים טעם, אלא אם כן יש נוזל ביניהם

אם אצלך נגע רק הסיר בסיר אז נראה מכאן שאין שום בעיה...

שוב: לא להלכה!

נוזל בין שני הכלים שאחד מהם רותח  ולכן היה מעבר של טעם.

פשוט לא הבנתי איך זה שיעבור טעם כשהכלים לא נוגעים אוכל באוכל.

גם כתוב במה שהעתקת ש"סירים גלויים רצוי להמנע", וזה כששניהם מתבשלים.

פה היה אחד שהתבשל.

אין סיבה שמה שמחוץ לסיר יעבור לאוכל שבפנים, אז עוד לא מתעוררת השאלה על הנ"ט בר נ"ט וכו' שאמרתי למעלה בתגובה.

אתה מתכוון שגם אם היה נוזל אבל זה נגע בחלק החיצוני של הכלי, זה כאילו אסר את הכלי עצמו ואז הכלי אסר את מה שבתוכו?

לא יודע כבד עלי, אני לא בקיא בכלל בדיני איסור והיתר.

בכל מקרה צריך לחכות לתשובה מרב.

אם תוכל לוודא איתו. אני גם אנסה למצוא רב..

וגם לשאול אותו האם זה ריאלי ליבון קל או שא"א להגיע למצב של באמת ליבון כי הטפלון יהרס ולכן לזרוק.

לא הצלחתי להבין את ההיתרא בלע (גם כשהרב שלי אמר)... זה לא אומר שהשמנונית נחשבת פגומה?

או שבגלל שזה בלע משהו בשרי שהוא עצמו היתר, ואז בתוך הבליעה זה נפגם ולא התערב עם חלב כלשהו כי במחבת לא היה חלב בלוע אלא פגום?

למה זה הגעלה ולא ליבון?

האם מספיק לשפוך מים מבעבעים על חלק הכלי שנגע או שצריך להכניס את כולו בסיר גדול? 

היא שהחביתה הפכה לבשרית והייתה מותרת וכל השאר מותר ולא צריך הגעלה או משהו

את אניוהוא

לי כך נראה לענ'ד - בית המדרש

השמנונית נחשבת פגומה ולכן זה פגום בפגום ולכתחילה לא בלע טעם איסור אלא טעם פגום.

אולי לא הבנתי נכון, אבל זה מה שהוא אמר למסקנה (בהנחה שלא טעיתי במציאות).

@אניוהוא 

את הענינים..

שהסכין תהרס. לא? אני זוכר משהו כזה במפורש.

כי כאן (לא למדתי את זה טוב מעצמי), כתוב את זה בסכין:

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=נותן_טעם_לפגם

זה מה שהביא האנונימי לעיל

עלולה לפגום בסכין. לכן חששו שמא לא ינקה טוב.

אני זוכר שראיתי את זה איפשהו, אבל לא בהכרח להלכה.

אז לא לתפוס אותי במילה...

שסומכים עליו בדיעבד או בשעת הדוחק?

מקומות וברובם מרן מצדד לאיסור, אז לא סומכים על זה ספציפית בדיעבד (לא שאלתי לגבי שעת הדוחק אבל נראה לי שגם אותו הדבר)

לא נעים לי לשאול אותו שוב, אבל אם זה חשוב אשאל

הוא אמר שזה אסור וצריך ללכת לחכם שבקיא בדיני הגעלה לגבי המחבת

כאן שאלתי רב פוסק, אם הבנתי נכון את המציאות ממה שתיארת התשובה - בית המדרש

תיארתי לו את זה בצורה לא ברורה מספיק כנראה.

זה דומה למה ש"אניוהוא" ענה, כאן כך נראה לענ'ד - בית המדרש

עם שינוי קל. הרב ועוד רב אחר (הם היו אחד ליד השני) אמרו שגם האוכל היה אסור אם הבנתי אותם נכון.

לא הבנתי ממה שהוא שאל את הרב שלו אם הוא התיר גם את האוכל...

כלומר ללכת אל חכם שיעשה את זה (לא היה זמן להכנס לסיבות למה זה מסובך בהגעלה)

לך לרב שכונה שלך הוא יפנה אותך למי שצריך, אם אין רב שכונה אז ברבנות אולי (או בבית מדרש קרוב)

הבנתי.

הוא לא חילק בגובה הנגיעה, אלא בעצם הנגיעה. למה שיהיה חילוק בגובה אם זה אוסר את הכלי עצמו?

לגבי ההגעלה, הוא היה צריך ללכת ולא יכל לפרט לי מה הקושי שעלה בדעתו

לא תופס נכון? פשוט ראיתי באחד השותי"ם באתר ישיבה שכן אפשרי אבל אני צריך למצוא את זה.

http://www.yeshiva.org.il/ask/printAsk.aspx?id=78158

אז הבליעה היא כמו בעירוי אאל"ט

אחד הדברים שה' הכי משמח אותי בהם

שאינם נתנים לפירוק וגם הידית רופפת אז יש רווח של מ"מ 

לפני שניגשתי לטגן את החביתה 

הרהרתי שאולי יש כאן קרבה מסוכנת לסיר

אבל כדרכי בחול אמרתי יאללה חפיף

במקום לקחת שניה וחצי ולהוריד את הסיר 

אז מוסר ההשכל שלי לעצמי הוא 

שסידרו לי את זה כדי שאלמד לא לזלזל 

בקול שאומר לך אולי אפשר לעשות יותר טוב

בכל מציאות נתונה.

עוד 120 שנה אדע אם צדקתי 

לא היה לי מושג שמבחוץ זה גם יכול לאסור

שהם בגובה של חצי ס"מ / ס"מ

זה נגע באותו גובה בסיר.

שטח המגע חצי ס"מ משהו כזה

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!