הרי חנוכה , אין לה שום מקור דאורייתא וכל המצוות של החג הזה , הן דרבנן לכולי עלמא , אז למה דווקא במצוות נר חנוכה , שאפשר אפילו לברך ולצאת ידי חובה בנר שמדליק אלמוני ע"ג ספינה בנהר, למה דווקא כאן מחלקים ל"מהדרין" ול"מהדרין מן המהדרין" ולא עושים חלוקות כאלו במצוות דאורייתא מובהקות כמו מצוות סוכה, או ספירת העומר?
והחידוש שלי בעניין שבאו ללמד אותנו שככל שאנשים נוטים יותר להדר במצווה מסויימת , ככה היא מצווה פחות חשובה.
איפה בדיוק??
"מפורש בתורה"
כתוב פרי עץ הדר, כך שיכול להיות עץ שנקרא "הדר" . לא בהכרח שהפרי צריך להיות מהודר
כל אחד איך שבא לו...
מה שכתוב בגמרא זה הפירוש של הפסוק
אה, הידור גבוה?
הרעיון יפה מאוד, ואני מאוד מתחבר אליו 
)העניין של חנוכה הוא לא ח"ו מלחמת אחים, "לנצח" את היהודים "הכופרים".
יותר בכיוון של לחדד ולהעצים דווקא בתוכנו אנחנו את החיבור האמיתי לתורה.
כלומר, ההודאה על זה שניצחנו את היוונים (רבים, חזקים) היא גדולה.
אולם הנס מתעצם כאשר אנו יודעים שהיה להם סיוע של גיס חמישי (טמאים, רשעים, זדים)
למה הנס מתעצם?
1. בגשמיות. יותר קשה לנצח אויב חיצוני עם גיס חמישי.
2. ברוחניות- אנחנו עם אחד. ולכן לכאורה לא היה מגיע לנו נס עם כל כך הרבה מתיוונים. אבל העם הזה הוא בנו של ה' וה' עזר לו. על אחת כמה וכמה בדורנו שמדובר בתינוקות שנשבו ולא ניתן להשוות בינם לבין המתייונים דאז שהקב"ה יהיה איתנו.
כלומר, ההודאה היא בעיקר על הניצחון על האויב הזר. רק שהנס וההודאה מתעצמים עם הזכרת המערכה מול המתיוונים.
אם הבאת את העניין מתוך ליקוטי שיחות אז שם מובן שהגיבורים והרבים כן היו היוונים ואילו הטמאים, הרשעים והזדים אלו המתיוונים.
נראה לי שזה בפשטות הסיפור וההיסטוריה שהיתה מלחמה פיזית מול היוונים. אפשר לפתוח מגילת אנטיוכוס ולראות מי היו הרבים והגיבורים.
שם גם הנס מאוד ברור.
לפי השיטה של הרבי בעניין-
מדובר בפשטות על ניצחון המכבים על היוונים.
כל השאלה היא על 3 ה"ביד" הבאים- טמאים, זדים ורשעים.
א. מה זה קשור לגויים?
ב. מה הנס בלנצח רשע? ואם הוא רשע חלש?
עליהם השאלה ולכן התשובה היא בעיקר עליהם.
והיא שהעובדה שהיה גיס חמישי הקשתה על המלחמה יותר גם בגשמיות וגם ברוחניות. כלומר, ההודאה היא על הניצחון על היוונים בתמיכת המתיוונים.
חידה נחמדה לומר ליד הנרות- למה החשמונאים לא עשו ''ביטול ברוב'' לשמן הטמא?
כדאיתא בנסכים שהשופך טיפין טיפן יין נסך לבור יין כשר- אפילו כל היום - בטל
החשמונאים יכלו לבטל את היין הטמא בטהור וכך היה נשאר להם שמן כשר לח' ימים!
תירוץ א'- בטומאה וטהרה הדין שונה - שכן טיפת משקה מטמאת את כל המשקה הטהור. הניחא למ''ד אין שיעורין בטומאת משקה, אבל למ''ד דצריך שיעורין בטומאת משקה - מאי איכא למימר?
תירוץ ב' - ביטול ברוב אינו לכתחילה (התירוץ הזה דחוק, שכן מצינו בסוכה שמערב סכך כשר בפסול לכתחי', וכבר תירצו בזה)
תודה לרב הרץ מישיבת ''מעלה אליהו'' על הד''ת
לכאורה, על פי ההלכה היה פשוט מותר להם להדליק בשמן הטמא.
אבל כל המלחמה עם היוונים הייתה על עניין הטהרה והקדושה.
ליוונים לא הפריעה חכמה, תרבות. להפך, זה מצא חן בעיניהם. נרות שבת כאקט רומנטי, לימוד תורה כחכמה אנושית... פחות היה קריטי מבחינתם. הם נלחמו על כך שעם ישראל קדוש וטהור. שיש הבדל בין ישראל לעמים שלא נתפס בשכל. שישראל יכולים לקדש את גופם ע"י ברית או לשלוט בקדושת הזמנים ע"י קידוש החודש.
לכן הם גם טרחו לפתוח כדים ולטמא אותם בלי לשפוך את כל השמן. רק לטמא. כי מה ההבדל השכלי אם נגע בזה גוי או יהודי??? טמא או טהור???
החשמונאים יכלו על פי ההלכה להדליק בשמן הטמא, אולם זה היה מופרך כי על זה הם נלחמו.
הרי היה בהימ"ק, אין שום סיבה שהציבור יהיה טמא.
אולי לגבי ספק טומאה ברשות הרבים (בהנחה שזה באמת ברשות הרבים וכו'), ספק אם כשפתחו טמאו או לא... על זה שמעתי משהו פעם, לא מצליח להזכר.
יש איזה מדרש ששרד רק בתימן לגבי החותם, שכתבו על זה גדולי עולם שלא היה לפניהם מקור כזה, שיש הלכה ששמן של המנורה צריך להיות חתום בחותם של כה"ג, ואז אפשר לתרץ שהם פשוט רצו לעשות מצווה מן המובחר.
שלנו. ולא כל מי שבמלחמה הורג במגע, ולא כל מי שבמלחמה הורג בכלל.
לא חושב שזה מתקרב לרוב עם ישראל של אז.
(אם כל עם ישראל דאז היה נלחם ביוונים זה כבר לא היה מעטים מול רבים...)
זה רעיון שמופיע בהרבה מקורות.
והיו בחזקת טמאים?
הרי לפי דעות שונות הם ה"טמאים" בוועל הניסים.
ואז כשהמכבים גם טמאים, זה בהחלט הרוב
ראיתי פעם לימוד של אחד האדמו"רים של חב"ד מהרמב"ם שלעניין כל ישראל חייבים או זכאים לביאת המשיח לא סופרים את הרשעים...
הרבי:
"מ״מ היו כו״כ מבנ״י ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות כר״ 5 1 (המתיוונים) שהצטרפו להיוונים (נוסף על אלה שעשו כן מפני האונס), ועד שמיעוט מבנ״י נשארו שלימים בגלוי עם ה׳ ותורתו."
כלומר, חיבור המתיוונים ברצון או באונס יחד, מהווה את רוב העם.
כלומר, אם נתעלם מאלו שחיו במערות אבל לא נלחמו, שגם הם ספגו בחלקם אבדות ויתכן ונטמאו להם- אז כל העם אמור להיות טמא.
הרבי מציין שם שזה ידוע בדברי הימים ההם. מעניין אותי מה המקור הקודם לכך.
איך שלא יהיה, לי זה ענה תשובה
אה, ולא הכרתי את הלימוד שהוספת..
מהרבי? קשה להבין מה הוא אומר כשזה ככה קצר, אשמח לראות במקורו.
איזה תשובה זה ענה לך?
זה יישב לי בדרך אפשר את נושא הטומאה.
כיוון שהיוונים נלחמו לפי מקורות אחרים בנושא הטהרה, אז די הגיוני שהמתיוונים יהיו טמאים.
בנוסף, הם נתנו להכניס למקדש הכל, הקריבו חזיר לעבודה זרה ואכלו ממנו. אז לומר שהם לא נטמאו בשום טומאה?
ואם רוב העם היו מתיוונים ורובם היו טמאים ונוסיף גם את המכבים שנלחמו והיו טמאי מת מהאבדות שבצד שלהם גם כן, וכל מי ששמר מצוות וקבר יהודי שנהרג בשל כך ולא בדיוק יכל להיטהר במצב שקורה מסביב,
אז רוב העם היה טמא וטומאה הותרה בציבור.
(זה שרוב העם היה טמא זה לא השערה שלי. זה מופיע בפני יהושוע ועוד מקורות רבים)
להטהר ממנה (בהנחה שאין ביהמ"ק).
השאלה היא אם נניח שטומאה ברבים הותרה, אם זה תמיד או רק במקרה שאי אפשר לטהר את כולם (בין אם מצד הזמן, או היכולת וכדומה).
כי גם אם מותר להקריב בטומאה כשאפשר להטהר, אז אפשר להגיד שרצו לעשות מצווה מן המובחר, שהרי יכלו להטהר.
וזה מתחבר לרעיון הכללי של חג החנוכה עצמו שבו כולנו מהדרין מן המהדרין (ביטוי שראיתי כמה פעמים אצל הרבי גם בהקשר של חנוכה ), ושהחשמונאים אמרו עד עכשיו עשו לנו דווקא (ועוד בענייני טהרה)? אנחנו נעשה הכי מהודר שאפשר!
מכאן התגובה של בני שבט לוי לכופרים, כמו תמיד, לא להתפשר, לא להפגש באמצע, "ללכת על כל הקופה".
וגם זה שבוע, שגם ככה לקיים מצווה מן המובחר היו צריכים לחכו.
שאר העם, כנראה רובו, יכלו להטהר בהערב שמש.
אבל זה סתם פלפול שאני לא שלם איתו.
נראה לי יותר כמו שכתבתי למטה
וואי אני גאה בעצמי! כיוונתי להלכה... רמב"ם, הלכות ביאת מקדש - בית המדרש
בדרך אחרת, או שיש מקור כלשהו בחז"ל עצמם על זה.
הרב רצאבי כותב על זה במפורש בהלכה הראשונה של הלכות חנוכה בהערה ב'.
אני חושב שהם ניסו ליישב את הקושיא הזאת בכך שרובם היו בחזקת טמאי מתים, ולא ממקור, מה שלא מוכרח.
המהלך היה כזה:
"לא מצאו פך שמן שחתום, לכן חיכו".
שאלה: "אבל לא כתוב בשום מקום שצריך חותם!".
יישוב: "חזקת טמאי מתים".
תשובה אחרת: "יש מקור שצריך חותם! לכן אין צורך ביישוב הזה מסברא".
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
והטעם שהוצרכו להדליק שמנה ימים מאותו פך מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים ואי אפשר להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם ויום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור והר"ן (שם) כתב שהיה להם שמן טהור רחוק ארבעה ימים והוצרכו שמנה ימים בין הליכה וחזרה (בית יוסף אורח חיים סימן תרע
הטומאה של ישראל היתה טומאת מת. וכמו שציינתי מקודם- הם היו בחזקת טמאים. כלומר, לאו דווקא שידעו על כל אחד ואחד. אבל מי שלא מקפיד על המצוות ומאמץ את תרבות יון, לך תסמוך עליו בטומאה וטהרה...
נושא הטומאות האחרות לא נוגע לטומאת העם ספציפית אלא לטומאת הכלים. כאשר סחבו אותם טמאים בטומאת זב וכדומה. (היתה פה גזירה מיוחדת לגבי מגע של גויים שלא אמור לטמא)
נראה לי שהב"י מתייחס לתמיהה של כולם שאין שום מקור לכך שצריכים חותם של כה"ג.
לכן הוא מביא סיבה אחרת לומר שחיכו שמונה ימים.
אבל לפי המדרשים שנמצאו בתימן, שיש מצווה (אולי אפילו מעיקר הדין) שיהיה חתום בחותם כה"ג ולכן חיכו, אפשר להגיד שלא מתחייב לומר שהיו בחזקת טמאי מתים.
השאלה מה המקור של דברי הב"י, לצערי אין לי את זה זמין כרגע, אז אי אפשר לדעת אם החזקה הזאת הייתה סברה או לא כמו שאני מנסה ליישב.
זו דעת הבית יוסף, הפני יהושוע והרבי מליובאוויטש...
(ראיתי פשוט משהו דומה ברב רצאבי), זה יהיה חידוש יפה...
תודה!
לגבי א. זאת השאלה ששאלתי גם אני... אבל יש מקור שגם על השמן אומרים טומאה הותרה בציבור (לא חולק, מחפש מקור)?
ב. יש טומאה, זה מוזכר במלחמת מדיין בתורה במפורש כמדומני. גוי מטמא טומאת מת במגע, לגבי אוהל יש מחלוקת.
כל המקורות התורניים בעניין. אם יש בזה מחלוקת, אשמח לראות.
כתב הב"י במפורש שזה משום טומאת מת ולכן (וצ"ע למה) הוא אומר שטומאה הותרה גם שם ספציפית, אפילו שהיה אפשר לבטל ברוב.
שיקול הלכתי לגמרי ובו יצא שלא רק שעדיף אלא שצריכה להדחות המצווה כולה בשביל השמן הטהור.
אז צריכים למצוא סיבה למה בכלל ששמן טמא יהיה בעייתי כל-כך
מדוע לא עשו ביטול ברוב בשביל להשיג שמן טהור שעדיף על הטמא והתשובה היא שזה בדיעבד, אבל לכתחילה אסור לבטל
אם סומכים על הנס) ודאי הם לא היו סומכים על זה הלכה למעשה.נ
ודאי שעדיף דיעבד מאשר לא לעשות כלום ולדחות את המצווה-חובה כולה... לכן צריכים סיבה יותר חזקה שבגינה הם לא השתמשו בשמן גם בדיעבד
שאומר שהדין בטומאה וטהרה שונה- כי השמן הטמא לא הופך לטהור, אלא רק מאבד את שמו בעצם הביטול, וממילא אין השמן הטמא מוסיף, אלא גורע
זה אומר שהשמן לא טמא ולא טהור, לכן אסור להדליק בו
כלומר, מדוע נעשה הנס הזה?
הקב"ה ברא עולם. טבע. כי זהו רצונו.
ואין הקב"ה עושה נס לחינם.
אם ההדלקה בשמן טמא מותרת, למה שה' ישנה את הטבע שהוא ברא?
נראה לי שהלשון היא מדוע היה טורח הנס או משהו מהסגנון.
חיה רוזמקור נוסף.
אני בעד. ממש ממש
מחר?
(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)
מנסה לעזורכשהוא מונה למשנה למלך כתוב שהלבישו אותו בבגדי שש.
אין לי כרגע מקור מדויק.
אני בעבודה...
אולי אחפש בבית/ אשאל את בעלי יותר מאוחר ואשיב....
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ.
מנסה לעזור
מקסים!נפש חיה.שלא יכלו להקריב באותה שנה. הם הקיפו את המזבח עם המינים.
מעניין שדבר זה קשור למיקום התורני של חנוכה שגילה האריז"ל. לפי האר"י החגים מסודרים לפי הספירות .
פסח- בחסד. ראש השנה עד שמיני עצרת בצד שמאל בגבורה.
שבועות בתפארת. פורים בנצח. וחנוכה בהוד.
הצד הימני שבו פסח הוא ההשפעה כמעט ללא גבול. גם כאשר ישראל לא ראויים. זה פסח.
הצד השמאלי הוא הגבורה שבה מכניסים את האורות לכלים וגבולות.
לכן שם ראש השנה. סוכות שבו יש תיחום של סוכה שאוצרת את האור בתוכה. ומתחת לסוכות שבגבורה נמצא חנוכה ב"הוד". בחנוכה המצווה "נר איש וביתו. מכניסים את האור לתיחום יותר ממשי בחיים בבחינה של בית.
לכן הוא מצווה דרבנן שבעצם הקב"ה נותן ל"כנסת ישראל" להתבטא. ובה יהודה המכבי ושאר הלוחמים המדהימים באמונתם ואומץ ליבם הראו הקרבה בלי גבול לקב"ה מול צבא ענק. (זה מדהים אותי כל פעם מחדש).
החג הזה הגיע מלמטה. ממסירות של ישראל למען ה' יתברך, ולכן מיקומו בספירות יותר קרוב אלינו.
חנוכה שמח!
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
לגבי שופר דווקא יש מחלוקת שגדולי ישראל חיוו דעתם לגביה לפני כמאתיים שנה.
יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?
אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..
יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?
יכול להיות ש'ספריא' תתאים
גמר חתימה טובה!
לפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים
קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי
גמר חתימה טובה לכולם
קעלעברימבאראחרונהגמר חתימה טובה
מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?
צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?
לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...
אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת
תשובב אחרת
יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!
אפשר לצרף טעם רוחני בתןר תוספת חשובה לטעם ענייני, אך לא לטעון שהוא העיקרי.
גם שמעתי את מו"ר הרב אשר וייס, לא השתכנעתי
ברור שבמהלך הדורות דווקא היו הרבה אנשים במצבים שונים, בטח בשנים קשות של שמדות גירושים ופוגרומים שהיו נאלצים ללכת עם שופר ביד למישהו שיתקע עבורם או ילמד אותם איך לתקוע. זו סיטואציה הגיונית ביותר. ובימי קדם היתה שכיחה פי אלף.
מה היה בעבר ואיך זה התפתח\לא התפתח במגזרים השונים הנאמנים לתורה [לצורך העניין- שס, יהדות התורה, וציונות דתית]
מה בעניין חברות בכנסת ומה בעניין תפקיד בממשלה?
בעיקר מזווית הפסיקה ההלכתית
עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).
לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...
שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.
ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע
אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה
זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית
אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו
(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)
הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה
(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)
ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות
שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'
(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')
"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"
רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.
אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.
ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.
ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה
ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?
של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.
כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.
ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?
ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה
דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.
בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?
על שום ערך מערכי יוון.
לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.
משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.
כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.
שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.
ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים
א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי
ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.
(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)
א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.
ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.
ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.
א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.
ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.
ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי
א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.
ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.
ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.
א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.
ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.
לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים
בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.
ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק
א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.
ב. טענה מעניינת.
ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.
א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).
ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.
ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית
בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.
חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).
בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.
רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...
השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).
נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.
אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.
היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?
אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.
לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.
גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).
אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).
מענייןטיפות של אורגם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?
"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"
אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח
וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:
של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.
אתה יודע אם הוא צודק בכך?
כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל
ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.
סתם, אנקדוטה מעניינת.
אתר חדש של ספרים ומאמרים און ליין:
ספריית לייבוביץ | הספרייה התורנית
כמובן יש את היברובוקס, אוצר החכמה ואת:
ערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906223103.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
