הרי חנוכה , אין לה שום מקור דאורייתא וכל המצוות של החג הזה , הן דרבנן לכולי עלמא , אז למה דווקא במצוות נר חנוכה , שאפשר אפילו לברך ולצאת ידי חובה בנר שמדליק אלמוני ע"ג ספינה בנהר, למה דווקא כאן מחלקים ל"מהדרין" ול"מהדרין מן המהדרין" ולא עושים חלוקות כאלו במצוות דאורייתא מובהקות כמו מצוות סוכה, או ספירת העומר?
והחידוש שלי בעניין שבאו ללמד אותנו שככל שאנשים נוטים יותר להדר במצווה מסויימת , ככה היא מצווה פחות חשובה.
איפה בדיוק??
"מפורש בתורה"
כתוב פרי עץ הדר, כך שיכול להיות עץ שנקרא "הדר" . לא בהכרח שהפרי צריך להיות מהודר
כל אחד איך שבא לו...
מה שכתוב בגמרא זה הפירוש של הפסוק
אה, הידור גבוה?
הרעיון יפה מאוד, ואני מאוד מתחבר אליו 
)העניין של חנוכה הוא לא ח"ו מלחמת אחים, "לנצח" את היהודים "הכופרים".
יותר בכיוון של לחדד ולהעצים דווקא בתוכנו אנחנו את החיבור האמיתי לתורה.
כלומר, ההודאה על זה שניצחנו את היוונים (רבים, חזקים) היא גדולה.
אולם הנס מתעצם כאשר אנו יודעים שהיה להם סיוע של גיס חמישי (טמאים, רשעים, זדים)
למה הנס מתעצם?
1. בגשמיות. יותר קשה לנצח אויב חיצוני עם גיס חמישי.
2. ברוחניות- אנחנו עם אחד. ולכן לכאורה לא היה מגיע לנו נס עם כל כך הרבה מתיוונים. אבל העם הזה הוא בנו של ה' וה' עזר לו. על אחת כמה וכמה בדורנו שמדובר בתינוקות שנשבו ולא ניתן להשוות בינם לבין המתייונים דאז שהקב"ה יהיה איתנו.
כלומר, ההודאה היא בעיקר על הניצחון על האויב הזר. רק שהנס וההודאה מתעצמים עם הזכרת המערכה מול המתיוונים.
אם הבאת את העניין מתוך ליקוטי שיחות אז שם מובן שהגיבורים והרבים כן היו היוונים ואילו הטמאים, הרשעים והזדים אלו המתיוונים.
נראה לי שזה בפשטות הסיפור וההיסטוריה שהיתה מלחמה פיזית מול היוונים. אפשר לפתוח מגילת אנטיוכוס ולראות מי היו הרבים והגיבורים.
שם גם הנס מאוד ברור.
לפי השיטה של הרבי בעניין-
מדובר בפשטות על ניצחון המכבים על היוונים.
כל השאלה היא על 3 ה"ביד" הבאים- טמאים, זדים ורשעים.
א. מה זה קשור לגויים?
ב. מה הנס בלנצח רשע? ואם הוא רשע חלש?
עליהם השאלה ולכן התשובה היא בעיקר עליהם.
והיא שהעובדה שהיה גיס חמישי הקשתה על המלחמה יותר גם בגשמיות וגם ברוחניות. כלומר, ההודאה היא על הניצחון על היוונים בתמיכת המתיוונים.
חידה נחמדה לומר ליד הנרות- למה החשמונאים לא עשו ''ביטול ברוב'' לשמן הטמא?
כדאיתא בנסכים שהשופך טיפין טיפן יין נסך לבור יין כשר- אפילו כל היום - בטל
החשמונאים יכלו לבטל את היין הטמא בטהור וכך היה נשאר להם שמן כשר לח' ימים!
תירוץ א'- בטומאה וטהרה הדין שונה - שכן טיפת משקה מטמאת את כל המשקה הטהור. הניחא למ''ד אין שיעורין בטומאת משקה, אבל למ''ד דצריך שיעורין בטומאת משקה - מאי איכא למימר?
תירוץ ב' - ביטול ברוב אינו לכתחילה (התירוץ הזה דחוק, שכן מצינו בסוכה שמערב סכך כשר בפסול לכתחי', וכבר תירצו בזה)
תודה לרב הרץ מישיבת ''מעלה אליהו'' על הד''ת
לכאורה, על פי ההלכה היה פשוט מותר להם להדליק בשמן הטמא.
אבל כל המלחמה עם היוונים הייתה על עניין הטהרה והקדושה.
ליוונים לא הפריעה חכמה, תרבות. להפך, זה מצא חן בעיניהם. נרות שבת כאקט רומנטי, לימוד תורה כחכמה אנושית... פחות היה קריטי מבחינתם. הם נלחמו על כך שעם ישראל קדוש וטהור. שיש הבדל בין ישראל לעמים שלא נתפס בשכל. שישראל יכולים לקדש את גופם ע"י ברית או לשלוט בקדושת הזמנים ע"י קידוש החודש.
לכן הם גם טרחו לפתוח כדים ולטמא אותם בלי לשפוך את כל השמן. רק לטמא. כי מה ההבדל השכלי אם נגע בזה גוי או יהודי??? טמא או טהור???
החשמונאים יכלו על פי ההלכה להדליק בשמן הטמא, אולם זה היה מופרך כי על זה הם נלחמו.
הרי היה בהימ"ק, אין שום סיבה שהציבור יהיה טמא.
אולי לגבי ספק טומאה ברשות הרבים (בהנחה שזה באמת ברשות הרבים וכו'), ספק אם כשפתחו טמאו או לא... על זה שמעתי משהו פעם, לא מצליח להזכר.
יש איזה מדרש ששרד רק בתימן לגבי החותם, שכתבו על זה גדולי עולם שלא היה לפניהם מקור כזה, שיש הלכה ששמן של המנורה צריך להיות חתום בחותם של כה"ג, ואז אפשר לתרץ שהם פשוט רצו לעשות מצווה מן המובחר.
שלנו. ולא כל מי שבמלחמה הורג במגע, ולא כל מי שבמלחמה הורג בכלל.
לא חושב שזה מתקרב לרוב עם ישראל של אז.
(אם כל עם ישראל דאז היה נלחם ביוונים זה כבר לא היה מעטים מול רבים...)
זה רעיון שמופיע בהרבה מקורות.
והיו בחזקת טמאים?
הרי לפי דעות שונות הם ה"טמאים" בוועל הניסים.
ואז כשהמכבים גם טמאים, זה בהחלט הרוב
ראיתי פעם לימוד של אחד האדמו"רים של חב"ד מהרמב"ם שלעניין כל ישראל חייבים או זכאים לביאת המשיח לא סופרים את הרשעים...
הרבי:
"מ״מ היו כו״כ מבנ״י ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות כר״ 5 1 (המתיוונים) שהצטרפו להיוונים (נוסף על אלה שעשו כן מפני האונס), ועד שמיעוט מבנ״י נשארו שלימים בגלוי עם ה׳ ותורתו."
כלומר, חיבור המתיוונים ברצון או באונס יחד, מהווה את רוב העם.
כלומר, אם נתעלם מאלו שחיו במערות אבל לא נלחמו, שגם הם ספגו בחלקם אבדות ויתכן ונטמאו להם- אז כל העם אמור להיות טמא.
הרבי מציין שם שזה ידוע בדברי הימים ההם. מעניין אותי מה המקור הקודם לכך.
איך שלא יהיה, לי זה ענה תשובה
אה, ולא הכרתי את הלימוד שהוספת..
מהרבי? קשה להבין מה הוא אומר כשזה ככה קצר, אשמח לראות במקורו.
איזה תשובה זה ענה לך?
זה יישב לי בדרך אפשר את נושא הטומאה.
כיוון שהיוונים נלחמו לפי מקורות אחרים בנושא הטהרה, אז די הגיוני שהמתיוונים יהיו טמאים.
בנוסף, הם נתנו להכניס למקדש הכל, הקריבו חזיר לעבודה זרה ואכלו ממנו. אז לומר שהם לא נטמאו בשום טומאה?
ואם רוב העם היו מתיוונים ורובם היו טמאים ונוסיף גם את המכבים שנלחמו והיו טמאי מת מהאבדות שבצד שלהם גם כן, וכל מי ששמר מצוות וקבר יהודי שנהרג בשל כך ולא בדיוק יכל להיטהר במצב שקורה מסביב,
אז רוב העם היה טמא וטומאה הותרה בציבור.
(זה שרוב העם היה טמא זה לא השערה שלי. זה מופיע בפני יהושוע ועוד מקורות רבים)
להטהר ממנה (בהנחה שאין ביהמ"ק).
השאלה היא אם נניח שטומאה ברבים הותרה, אם זה תמיד או רק במקרה שאי אפשר לטהר את כולם (בין אם מצד הזמן, או היכולת וכדומה).
כי גם אם מותר להקריב בטומאה כשאפשר להטהר, אז אפשר להגיד שרצו לעשות מצווה מן המובחר, שהרי יכלו להטהר.
וזה מתחבר לרעיון הכללי של חג החנוכה עצמו שבו כולנו מהדרין מן המהדרין (ביטוי שראיתי כמה פעמים אצל הרבי גם בהקשר של חנוכה ), ושהחשמונאים אמרו עד עכשיו עשו לנו דווקא (ועוד בענייני טהרה)? אנחנו נעשה הכי מהודר שאפשר!
מכאן התגובה של בני שבט לוי לכופרים, כמו תמיד, לא להתפשר, לא להפגש באמצע, "ללכת על כל הקופה".
וגם זה שבוע, שגם ככה לקיים מצווה מן המובחר היו צריכים לחכו.
שאר העם, כנראה רובו, יכלו להטהר בהערב שמש.
אבל זה סתם פלפול שאני לא שלם איתו.
נראה לי יותר כמו שכתבתי למטה
וואי אני גאה בעצמי! כיוונתי להלכה... רמב"ם, הלכות ביאת מקדש - בית המדרש
בדרך אחרת, או שיש מקור כלשהו בחז"ל עצמם על זה.
הרב רצאבי כותב על זה במפורש בהלכה הראשונה של הלכות חנוכה בהערה ב'.
אני חושב שהם ניסו ליישב את הקושיא הזאת בכך שרובם היו בחזקת טמאי מתים, ולא ממקור, מה שלא מוכרח.
המהלך היה כזה:
"לא מצאו פך שמן שחתום, לכן חיכו".
שאלה: "אבל לא כתוב בשום מקום שצריך חותם!".
יישוב: "חזקת טמאי מתים".
תשובה אחרת: "יש מקור שצריך חותם! לכן אין צורך ביישוב הזה מסברא".
פרק ד', הלכה ט',י"ב.
הטומאה שהותרה היא רק טומאת מת (ויש סברא בתוספות זבחים, דף כ"ב, עמוד ב', ד"ה אי הכי. שזה גם על שרץ).
אז נראה שגם לשיטת הרבי לגבי המלחמה בטומאה, לא רוב הציבור היו טמאים.
קשה לחשוב שבתקופת ביהמ"ק היו כולם טמאי מתים, כי הם עוד היו נזהרים מאוד שהיו צריכים לעלות להר הבית.
לגבי טומאות הגוף, אפשר לנהוג בהם בצנעה.
לגבי טומאת שרץ לא יצוייר שהיוונים יכריחו כל יהודי לגעת בשרץ.
ועדיין צ"ע לגבי אם המתיוונים מצטרפים לרוב הזה.
מה המקור שלך לחידוש "טומאה הותרה בציבור" מהרבי? אשמח לעיין
והטעם שהוצרכו להדליק שמנה ימים מאותו פך מפני שכל ישראל היו בחזקת טמאי מתים ואי אפשר להתקין שמן טהור עד שיעברו עליהם שבעה ימים מיום טומאתם ויום אחד לכתישת הזיתים ותיקונם להוציא מהם שמן טהור והר"ן (שם) כתב שהיה להם שמן טהור רחוק ארבעה ימים והוצרכו שמנה ימים בין הליכה וחזרה (בית יוסף אורח חיים סימן תרע
הטומאה של ישראל היתה טומאת מת. וכמו שציינתי מקודם- הם היו בחזקת טמאים. כלומר, לאו דווקא שידעו על כל אחד ואחד. אבל מי שלא מקפיד על המצוות ומאמץ את תרבות יון, לך תסמוך עליו בטומאה וטהרה...
נושא הטומאות האחרות לא נוגע לטומאת העם ספציפית אלא לטומאת הכלים. כאשר סחבו אותם טמאים בטומאת זב וכדומה. (היתה פה גזירה מיוחדת לגבי מגע של גויים שלא אמור לטמא)
נראה לי שהב"י מתייחס לתמיהה של כולם שאין שום מקור לכך שצריכים חותם של כה"ג.
לכן הוא מביא סיבה אחרת לומר שחיכו שמונה ימים.
אבל לפי המדרשים שנמצאו בתימן, שיש מצווה (אולי אפילו מעיקר הדין) שיהיה חתום בחותם כה"ג ולכן חיכו, אפשר להגיד שלא מתחייב לומר שהיו בחזקת טמאי מתים.
השאלה מה המקור של דברי הב"י, לצערי אין לי את זה זמין כרגע, אז אי אפשר לדעת אם החזקה הזאת הייתה סברה או לא כמו שאני מנסה ליישב.
זו דעת הבית יוסף, הפני יהושוע והרבי מליובאוויטש...
(ראיתי פשוט משהו דומה ברב רצאבי), זה יהיה חידוש יפה...
תודה!
לגבי א. זאת השאלה ששאלתי גם אני... אבל יש מקור שגם על השמן אומרים טומאה הותרה בציבור (לא חולק, מחפש מקור)?
ב. יש טומאה, זה מוזכר במלחמת מדיין בתורה במפורש כמדומני. גוי מטמא טומאת מת במגע, לגבי אוהל יש מחלוקת.
כל המקורות התורניים בעניין. אם יש בזה מחלוקת, אשמח לראות.
כתב הב"י במפורש שזה משום טומאת מת ולכן (וצ"ע למה) הוא אומר שטומאה הותרה גם שם ספציפית, אפילו שהיה אפשר לבטל ברוב.
שיקול הלכתי לגמרי ובו יצא שלא רק שעדיף אלא שצריכה להדחות המצווה כולה בשביל השמן הטהור.
אז צריכים למצוא סיבה למה בכלל ששמן טמא יהיה בעייתי כל-כך
מדוע לא עשו ביטול ברוב בשביל להשיג שמן טהור שעדיף על הטמא והתשובה היא שזה בדיעבד, אבל לכתחילה אסור לבטל
אם סומכים על הנס) ודאי הם לא היו סומכים על זה הלכה למעשה.נ
ודאי שעדיף דיעבד מאשר לא לעשות כלום ולדחות את המצווה-חובה כולה... לכן צריכים סיבה יותר חזקה שבגינה הם לא השתמשו בשמן גם בדיעבד
שאומר שהדין בטומאה וטהרה שונה- כי השמן הטמא לא הופך לטהור, אלא רק מאבד את שמו בעצם הביטול, וממילא אין השמן הטמא מוסיף, אלא גורע
זה אומר שהשמן לא טמא ולא טהור, לכן אסור להדליק בו
כלומר, מדוע נעשה הנס הזה?
הקב"ה ברא עולם. טבע. כי זהו רצונו.
ואין הקב"ה עושה נס לחינם.
אם ההדלקה בשמן טמא מותרת, למה שה' ישנה את הטבע שהוא ברא?
נראה לי שהלשון היא מדוע היה טורח הנס או משהו מהסגנון.
חיה רוזמקור נוסף.
קח את מציאת יוסף
בבגדי יוסף
ואת מחיר יוסף
בתוספת יוסף
ותקבל חנוכה....
מי יודע לפתור?
והתשובה היא:
קח את מציאת יוסף- מה יוסף מצא? חן בעיני רואיו= חנ
בבגדי יוסף- הלבישו את יוסף בגדי שש. שש= ו'
ואת מחיר יוסף- מכרו את יוסף ב-"עשרים כסף". עשרים= כ'
בתוספת יוסף- כמו שכתוב בתהילים "עדות ביהוסף שמו.."= ה'
סה"כ= חנוכה
יפה, נכון?
מנסה לעזורכשהוא מונה למשנה למלך כתוב שהלבישו אותו בבגדי שש.
אין לי כרגע מקור מדויק.
אני בעבודה...
אולי אחפש בבית/ אשאל את בעלי יותר מאוחר ואשיב....
וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ.
מנסה לעזור
מקסים!נפש חיה.שלא יכלו להקריב באותה שנה. הם הקיפו את המזבח עם המינים.
מעניין שדבר זה קשור למיקום התורני של חנוכה שגילה האריז"ל. לפי האר"י החגים מסודרים לפי הספירות .
פסח- בחסד. ראש השנה עד שמיני עצרת בצד שמאל בגבורה.
שבועות בתפארת. פורים בנצח. וחנוכה בהוד.
הצד הימני שבו פסח הוא ההשפעה כמעט ללא גבול. גם כאשר ישראל לא ראויים. זה פסח.
הצד השמאלי הוא הגבורה שבה מכניסים את האורות לכלים וגבולות.
לכן שם ראש השנה. סוכות שבו יש תיחום של סוכה שאוצרת את האור בתוכה. ומתחת לסוכות שבגבורה נמצא חנוכה ב"הוד". בחנוכה המצווה "נר איש וביתו. מכניסים את האור לתיחום יותר ממשי בחיים בבחינה של בית.
לכן הוא מצווה דרבנן שבעצם הקב"ה נותן ל"כנסת ישראל" להתבטא. ובה יהודה המכבי ושאר הלוחמים המדהימים באמונתם ואומץ ליבם הראו הקרבה בלי גבול לקב"ה מול צבא ענק. (זה מדהים אותי כל פעם מחדש).
החג הזה הגיע מלמטה. ממסירות של ישראל למען ה' יתברך, ולכן מיקומו בספירות יותר קרוב אלינו.
חנוכה שמח!
החג וכל חול המועד?
המוציא וברכת המזון. פשטידה שלהם, שמופיעה בדברי הפוסקים בכל מקום - זה בצק שממולא בבשר/ירקות/גבינה. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים בורקס. זה לכאו' סותר לדבריו לפני כן לגבי מילוי, כאחת האפשרויות של פת הבאה בכיסנין.
יש מהאחרונים שבאמת תירצו שפשטידה זה דבר גדול, אבל אם כך צ"ע למה הביא דוגמא אחרת ולא פשוט ציין גודל.
לכן המג"א חילק (וזה בהחלט נכנס בלשון השו"ע) שכל מה שהוזכר מילוי (ובדומה טעם) זה כשממולא במילוי מתוק או מלוח, אבל מילוי בשר/ירקות וכד' שהוא 'אוכל' ולא ממתק, נשאר המוציא וברהמ"ז.
האחרונים (שו"ע הרב ועוד וכך הכריע במשנ"ב) הרחיבו את דבריו לכל מה שהוא 'דרך להגיש כמיני תענוג' גם אם הוא במילוי של אוכל.
לכן הרב מגנס תמיד לימד בישיבה, שעל בורקס קטן מברכים מזונות, אבל על בורקס שהוא מנת אוכל - המוציא. כך גם מחשבן בספר 'וזאת הברכה'. לגבי 'לחמניית מזונות', הרב אריאל בבאוהלה של תורה (נדמה לי כרך א') מוכיח שהיא תמיד המוציא.
(אני מודע לכך שבפוסקים הספרדים לכאו' מלמדים אחרת. צ"ע)
קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...
או להתפזר (פיזית או נפשית)
לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1
הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.
על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.
תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)
אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.
כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.
החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.
לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
