בעיקרון - פוסק על פי הירושלמי. זה פחות או יותר הבסיס.

(למרות שלפי שהתרשמתי הוא לא רואה צורך להסתמך על מישהו מסויים).

ידועים דברי הרי"ף בסוף עירובין, וכן דברי הפוסקים בכמה וכמה מקומות שהירושלמי שני במעלה לבבלי.

 שזה שהעדיפו את הבבלי לאורך הדורות זה בגלל אלימות של גאוני בבל (מה שנכון במידה מסוימת מבחינה הסטורית - השאלה אם זה משנה*) אבל אליבא דאמת תורת אר''י היא העיקר (שזה גם נאמר בבלי ולא רק בירושלמי).

* לענ''ד לפחות לפי הרמב''ם נראה שלא - הוא לא טוען כמו הרי''ף שהבבלי עדיף כי הוא ראה את הירושלמי לקח אותו בחשבון ובכל זאת חלק עליו (טענה קשה לכאורה) אלא בגלל קבלת כל ישראל. ובאמת ברמב''ם יש משקל גדול יותר לירושלמי ודומיו - הרמב''ם אפילו עשה עליו 'הלכות' בדיוק כמו שהרי''ף עשה על הבבלי.

- בתקופת הגאונים באמת היו מחלוקות חריפות בין גאוני בבל לגאוני א"י (וכמדומני שהתוודענו לזה רק ע"י פתיחת הגניזה הקהירית) אך האם יש עדות לכך שגאוני בבל ניסו לסרס גם את התלמוד הירושלמי? אדרבה הם מביאים אותו על ימין ועל שמאל. דומני שגם אם נטען שהיה פוליטיזציה בתקופת הגאונים, התלמוד הירושלמי היה מחוץ למשחק.

- אם תקבל בכל זאת את טענתו בדבר העדפתו של הבבלי באופן אגריסיבי, לא הבנתי מדוע לפי הרמב"ם זה לא משנה. הרי אם קבלת כל ישראל את התלמוד הבבלי נולדה בחטא  של הפעלת כח ומניפולציות, לכאורה היא בגדר קבלה בטעות.

- מדוע טענת הרי"ף קשה? הרי בגמ' עצמה ובפוסקים חוזר שוב ושוב העיקרון של 'הלכה כבתראי' (יש רק דיון האם עוד לפני תקופת אביי ורבא או רק מהם ואילך, אך זהו דיון מקומי). ושמא כוונתך לומר שלא ברור שחכמי בבל נחפשו לתלמוד הירושלמי, אך גם זה טעון בירור. הגמ' בחגיגה למשל רומזת לתלמוד הירושלמי.

- אתה בטח מתכוון למחלוקות הידועות סביב נושאים מסוימים כמו הסמיכה, קביעת לוח השנה ומולד זקן (מח' רס''ג ור' אהרון בן מאיר) וכדו' הנובעים משאלת הסמכות הכללית שגם נדונה בפנ''ע כמו שרואים בכמה איגרות (למשל באיגרת ר' פרקוי בן אבוי, בתשובות רדב''ז ראש הגולה, רס''ג ועוד) - לטענת חלק מהחוקרים ממניעים כלכליים (תרומות למתיבתות מיהודי הגלויות).

ודאי שאין מחלוקת על עצם היותו של הירושלמי חיבור אמוראי חשוב אבל שאלת הסמכות משיקה ישירות גם לשאלת העדפת תלמוד אחד על משנהו - אם תורת אר''י עדיפה אז הירושלמי עדיף, אם עיקר התורה הוא בבבל ומשם יוצאת ההוראה אז התלמוד הבבלי עדיף. הראיה שגאוני בבל פסקו בעיקר ע''פ הבבלי כמקובל היום והתעלמו כמעט לחלוטין מהירושלמי ואילו גאוני אר''י כירושלמי וכמסורת א''י אפילו בניגוד לבבלי. ואכן כמה מגאוני בבל הקודמים לרי''ף כתבו שאין לקבל את הירושלמי מול הבבלי מסיבות שונות (למשל פרקוי בן אבוי כתב שהוא משובש בנוסחו, רב יהודאי גאון כתב שמנהגיהם הם לא הלכה אלא מנהגי שמד בדיעבד, רב שרירא ורב האי כתבו שמשום שהלכתא כבתראי - הם מקורו של הרי''ף).

- לפי הרמב''ם מה שמשנה הוא מה מנהג רוב ישראל בפועל, לא רלוונטי איך ולמה התקבל המנהג (בסופו של דבר כל מנהג רווח מתקבל בצורה 'אלימה' ובלחץ חברתי), אין פה עניין של 'מנהג טעות' שלא שייכת בבחירת פוסק/פסיקה (ראה למשל דברי הירושלמי על 18 דבר שגזרו בעליית חנניה בן חזקיה שבית שמאי הרגו בבית הלל כדי להיות רוב) אלא במנהג הלכתי שמבוסס על טעות בהלכה. אבל לשיטת הרי''ף ההבדל הוא ענייני ומהותי - לדבריו הבבלי כולל בתוכו את הירושלמי - זה דבר שמאוד תלוי ברקע ובשאלת נכונות הטענה.

- לענ''ד הטענה קשה מכמה סיבות: 
א. הירושלמי לא נחתם בתקופה אחת אלא במשך כ400 שנה, ובסופו אולי אפילו אחרי הבבלי או במקביל לו.

ב. הבבלי עצמו מכיל תקופות שונות כך שנניח שהסינכרון, אם היה, נכון רק לגבי סוף תקופת האמוראים ולא לגבי כל התלמוד הבבלי (פה אני מתייחס לטענת הרי''ף שמסביר למה הלכתא כבתראי ולא לטענת רב האי שאמר את הכלל בסתמא).

ג. יש סתירות בין הבבלי והירושלמי - לפעמים בנוסח מימרא או בסיפור מעשה - ובמקרה שהמעשה נעשה בא''י (מעבר לזה שסביר לקבל את גירסת הירשולמי) הבבלי אפילו לא מביא גירסה זו כדרכו להביא גירסאות שונות - מה שמצביע שככל הנראה לא הכירו אותו.
ד. יש מקומות שהירושלמי לכאורה יותר מסתבר מהבבלי גם מבחינת סברה וגם מבחינת גירסא (למשל נתמך בברייתות כגון תוספתות ומכילתות) ובכל זאת לכאורה לא הובא בחשבון בבלי (בניגוד לרמב''ם למשל שכן הביא אותו לפעמים בחשבון אפילו כנגד הבבלי) - מה שגם מצביע כנ''ל.

נ''ב

אני קצת עמוס כרגע אז מחילה אם יצא לא מספיק מסודר ומבואר.

קראתי הכל. כמובן שלא הסכמתי, אך החכמתי.

בכל אופן אשמח לשמוע עם מה לא הסכמת.

יש בספר 'אמרי במערבא' רשימה של יותר ממאה מקומות שבהם מופיעה מסקנת הירושלמי בבבלי [לא בשם הירושלמי, כמובן], ונדחית שם. (מקור)

איני יודע האם זה אומר שהירושלמי כספר חתום היה לפני מי שכתב את הדברים בבבלי, אבל יש כאן ביסוס חזק לכך שבאופן כללי הסוגיות בבבלי הכירו את עיקרי תורתו של הירושלמי, ושקלו אותם, ולכן הם בתראי. [וגם אם האמוראים שבסוגיא קדמו, הרי שבזמן חתימת בבלי לא ראו לבטל את דבריהם מפני החולקים].

מה היחס בין המקורות בהן אתה מוצא את מסקנת הירושלמי מופיעה בבבלי ונדחית, למקומות שבהן מופיעה בירושלמי מסקנת הבבלי ונדחית.

אם היחס נוטה בבירור לכך שמסקנת הירושלמי מופיעה הרבה יותר פעמים בבבלי, הרי שזה מבסס את הגישה שהבבלי הוא בתרא לירושלמי. [ולא כ"כ משנה האם הוא הכיר אותו כספר, או כאוסף מסורות בע"פ]

לא עשיתי את הבדיקה הזו, אבל, מאחר שעניינו של החיבור הנזכר הוא להביא מחלוקות בבלי וירושלמי, ולמצוא 'שיטות' שמקשרות בין המחלוקות, ואין לי שום רמז לכך שהמחבר מנסה להגן על תפיסות מסויימות, אני מניח שהסיבה שיש שם רשימה ארוכה של מקורות כאלה, ואין שם רשימה הפוכה, היא שבאמת זו הנטייה.

הטעות היא שאתה יוצא מתוך הנחה שאחד מחותמי התלמודים הכיר את התלמוד השני (יש כמה הנחות בתוך ההנחה הזו אבל נתייחס לעיקר), ולכן אם נמצא נטייה סטטיסטית לאחד הצדדים נגלה איזה מהם הוא שראה את השני. הטעות היא בהנחה הזו שכן ייתכן, ואף מסתבר, שאף אחד לא ראה את השני.

טעות נוספת (שמסתבר שגם הרי''ף הניח אותה) היא שזה שיש לא מעט מימרות אר''י בבלי מראה שלפחות חותמיו הכירו את התלמוד הבבלי. הטעות היא שייתכן, והסטורית ידוע שכך היה - אפילו מתוך התלמודים עצמם, שהייתה נדידה גדולה של ת''ח מאר''י ללמוד בישיבות של בבל והם מקור השמעתות האר''י שבבלי ולא התלמוד הירושלמי כולו שלא היה מוכר בהכרח לחותמי הבבלי.

ושוב - אני מזכיר את הקשיים שהעליתי לעייל בהנחה שמביא הרי''ף ובקושי שעולה מקיבוץ המימרות שנפסקו להלכה בירושלמי שכן מאה הוא מספר נמוך מאוד במושגים תלמודיים.

לא הנחתי שאחד התלמודים הכיר את השני. 

לא משנה האם הוא הכיר את השני, משנה האם הוא הכיר את מה שנאמר בשני.

והמשמעות של ממצא סטטיסטי כזה, הוא שהדברים שנאמרו בבלי נכתבו מתוך היכרות עם הירושלמי, עכ"פ יותר מאשר שהדברים בירושלמי נאמרו מתוך היכרות עם מה שנאמר בבבלי.

אל תביך אותי עם תארים שהרבה יותר קרובים אליך מאשר אליי.

אני אקח מהפרגון רק את מה שבאמת מגיע לי, ואודה לך מאוד עליו!

לגופו של עניין: טענה מעניינת ואף מסתברת, אך טעונה ביסוס.

אך דווקא משום ה'אליה' שבה - שלא נגעו בה ידיים, קוץ בה - שהירושלמי, כידוע, מלא שיבושים וצריך להיות אומן ובקי כדי ללמוד אותו כסולת נקייה.

על זה בדיוק הדיון. מי אמר שיש כזו? שהיא מחייבת? שכל כולה מחייבת?

אי אפשר לזרוק הנחות - צריך להוכיח ולבסס אותן.

ואם אתה שואל על גופו של אדם - זו בדיוק הטענה שלו, הוא אומר שהוא חוזר למסורת הפסיקה המקורית אותה 'שיבשו' אמוראי וגאוני בבל (הוא מאוד לא אוהב את רבא למשל בגלל זה...).

יש הבדל גדול בין זה לקראות, ואה''נ - גם את אי נכונות הקראות עצמה צריך להוכיח (וחז''ל והראשונים עשו את זה).

ושים לב שהעליתי כמה שאלות ולא רק האם היא קיימת - מה היא אומרת ומה מקור תוקפה.

ואם ארצה לדמגג אפשר לומר את אותו דבר גם על עצם היהדות שהתכחשה לאמונה המקובלת ושללה אותה מהיסוד.

להכרעת גדולי הדורות הקודמים, ומגבילה את היכולת לחרוג ממנה [אני לא נכנס לגדרים המדוייקים, אלא לעיקרון], שייכת לבסיס המשותף של הבבלי והירושלמי.

אפשר לראות את זה בעיסוק של תנאים בעדיות בשם תנאים מוקדמים יותר, ובהסתמכות על דברי הקודמים להם.

אפשר לראות את ביחס של האמוראים למשנה, ושל האמוראים לקודמים להם. 

גם קיומו מעמד לקבלת האומה, שייך לבסיס המשותף. [ב'כוזרי השני' מאריך לבסס את זה על התנ"ך, כגון 'קיימו וקבלו היהודים' ומקורות נוספים].

מאחר שזה שייך לבסיס המשותף, מובן שאפשר להסתמך על זה להכרעה בין התלמודים.

מאחר שזו גישה קיצונית ביותר, אין צורך לדון בשאלת הגבולות המדויקים של סמכות גדולי הדורות והמנהג, כי בכל מקרה זה מחוץ לגבול.

מבחינה עקרונית - נכון שיש משמעות לפסיקה קודמת, זה מקובל על כל מי שמקבל את המשנה וכל שכן לפחות את אחד התלמודים ככה שבנקודה הזו אין מחלוקת. אבל את ההנחה המוסכמת הזו יש להבין למה היא נכונה ומתוך זה מה ההגדרה שלה ומה כלול בה וממילא מה לא*.

ובנידון דידן - השיטה שמעדיפה את התלמוד הירושלמי לא מבטלת את שרשרת הקבלה אלא טוענת בדיוק ההפך - שהיא זו שמקיימת אותה בכך שהיא 'מחזירה עטרה ליושנה' ומקבלת את הפסיקה המקורית של הקבלה ש'נחטפה' בדרך שלא תואמת את מהות ודרך העברת המסורת.

* [בעניין הזה אומר את ענ''ד (המבוססת על דברי הרמב''ם) אבל היא לא מייצגת דעה של אף אחד אחר:

התורה נתנה בסיני כמאמר חז''ל ''התורה והמצווה'' = תורה שבכתב ושבעל פה, וכן ניתנה לחכמי הדורות (= הסנהדרין) האפשרות לפרש אותה ע''פ הבנתם ברוב קולות שנאמר ''על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה''. כאשר חכמי דור אחד הבינו וחידשו דבר מסוים והתקבלה ההבנה היא נהייתה ברירת המחדל להבנת אותו דין ולא ערערו עליה לאחר מכן ובדורות הבאים ללא סיבה (לא כי אין אפשרות כזו אלא כי אין צורך מאחר שכבר נערך דיון סנהדריני בעניין). בהמשך הדורות, בהם כבר לא היה גוף שראוי ובעל הסמכות לפרש את התורה, הפכה הסיבה לקבלת דברי הדור הקודם לסיבה אחרת והיא הקרבה הכרונולוגית לדורות הסנהדראות - מתוך ההנחה שהם שימרו טוב יותר את המסורת שקיבלו מהם ואת ההבנה בה ששמעו מהם (ולכן בתקופות האלו ההבדלים הם בין תקופות של מאות שנים - תנאים, אמוראים, גאונים וכו' - בהם לא חולקים בין דור לדור ולא לפי דין כזה או אחר כמו בתקופת הסנהדראות).

ממילא הקבלה של פסקי הדורות הקודמים: א. לא מחייבת בכל מקרה כי היא מבוססת על הנחה כללית שודאי לא נכונה בכל פרט (וכן הרמב''ם כתב מפורש בהקדמתו למשנה תורה שאינה מחייבת) ולכן חכם יכול לחלוק על דברי הקודמים לו אם ברור לו שטעו. ב. היא לא שייכת כלל לשאלת שיטת הפסיקה עצמה שכן בה אין עדיפות לדורות קודמים מכיוון שהיא לא הייתה קיימת לפני שהיא נשאלה אלא רק לשאלות בפרטי הדינים.]

זה רק מראה שעקרונית בית דין יכול לחלוק על הקודמים לו (וזה בדיוק מה שבאה המשנה הזו לומר - שמביאים את דברי המיעוט כדי שבית דין מאוחר יותר יוכל לשנות את ההלכה כדבריו).

וזה נכון שלא פשוט לבטל דברי בית דין קודם, צריך שיהיו גדולים בחכמה ושיהיה חכם גדול בראשו יותר מבית הדין שפסק את אותו הדין. אבל שתי נקודות:

א. הדין הזה תקף רק כשמדובר בבתי דינים המחייבים כדוגמת סנהדרין, לא כשמדובר בפוסק יחידאי שאין לו סמכות מחייבת (למעט מרא דאתרא על בני מקומו וכדו') - אי אפשר להכיל את הכלל הזה באופן שרירותי על כל פסק שהוא למרות שחז''ל לא התכוונו אליו בכלל באותו הכלל, זה עיוות.

ב. (נסה לקחת צעד מחשבתי אחורה ולהבין את הכוונה שלי למרות פערי ההשקפה) הכלל הזה של 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו' הוא עצמו כלל שנתון לבחינה ולהבנה - האם הוא מדאורייתא? אם לא האם הוא מדרבנן? אם הוא מדרבנן אז למה הוא תוקן? על איזה צורך בא לענות? אם תענה על השאלות האלו תבין למה כתבתי את הסוגריים המרובעות בתגובה הקודמת (גם אם לא תסכים).

'אמונת חכמים' היא לא 'קבלת כלל ישראל' ושתיהן הן לא 'מסורת פסיקת ההלכה'.

וגם אני אגלה לך סוד - יש מצווה לחשוב לברר ולשאול שאלות, ואין שום מצווה להתעקש לעצום עיניים מהשאלות - להפך.

ולמרות שלצערי זה לא הדדי אמשיך לענות עניינית:

"אמונת חכמים" - אילו חכמים? הרי יש מחלוקות...
''אמונת חכמים'' משמעה לקבל כל דבר שחכם אומר כתורה מסיני? אם כן אתה בבעיה גדולה חביבי...
או שמא "אמונת חכמים" משמעה אי שאלת שלות כללית?

''קבלת כל ישראל'' מחייבת תמיד? נניח מעשה העגל? מה מקור תקפה?

"קבלת כל ישראל" נכונה תמיד (נניח שבכל אופן מחייבת)? אם כן אז מה כשהיא משתנה - פרדוקס? אם לא אז למה היא מחייבת ולמה לא לפחות לדעת את הטעות?

האם בכלל קיים היום כלל כזה "קבלת כל ישראל"? למשל לגבי השו''ע שאוהבים לומר שכולם קיבלו ובפועל אין כמעט אחד שקיבל אותו לחלוטין (אפילו לא הרב עובדיה זצ''ל), או אפילו התלמוד הבבלי שכאמור רבים מהפסקים המקובלים היום על רוב הציבור מנוגדים לו.

"מסורת פסיקת הלכה" - מניין הגיעה ה'מסורת' הזו ומה המקור שלה (מספר מועט של כללי פסיקה מסוימים התחילו להופיע בתקופת הגאונים, מה תוקפם? ומה עם השאר?)? איזו מסורת? של הרמב''ם והתימנים ההולכים לפיו, של השו''ע ושיטת עמודי ההוראה שלו, שיטת הרב עובדיה של צירופי ספיקות, או של כל מאות אלפי הרבנים שפסקו אחרת זה מזה לאורך הדורות כולל אלפים רק בדור הזה?

יצא לי מבולגן, דמגוגיה עושה לי

נראה לי ש"אין בית דין רשאי לבטל בית דין חברו"  זה מדאורייתא...

כי לומדים את זה ממעמד הר סיני שהקב"ה עצמו אסר לעלות להר סיני

והיה צריך שהקב"ה עצמו יבטל את את האיסור.  "במשוך היובל המה יעלו בהר"

ודאי שזה לא דין דאורייתא (לא מצאתי מקור ללימוד שהבאת מהר סיני, לא בחז''ל ולא במפרשים על המשנה הנ''ל. בכל אופן גם לו היה כזה הוא בודאי אסמכתא בעלמא - כל הדין כולו מתייחס למצב שהוא לא דאורייתאי אלא במצב שאין סנהדרין ולכן משאירים את דעת המיעוט - מה שלא קרה כל עוד הייתה סנהדרין).

עוד נקודה אגב - נראה שכל הדין הזה לא נאמר בהלכות (כלומר פירוש דיני דאורייתא ופרטיהם) אלא רק בגזירות ותקנות (אם תרצה הרחבה תאמר).

הרמב''ם מסביר שהדין הזה הוא מתוקף קבלת כלל ישראל (שגם בה עצמה יש לדון מה מקור תוקפה אבל אכמ''ל). אני מפנה שוב לסוגריים המרובעים כאן - אחלק את התשובה לשתיים, שם כלול גם העניין הזה.

וזה לא ויכוח, יותר דיון...

לא משנה, בכל אופן זו הייתה הערה סתם מה שנראה לי...

לא זכיתי ללמוד ברמה שלכם אז... אני אפרוש לי מהדיון ורק אהיה צופה מהצד  

לא הייתה עליו מסורת שנידון בסנהדרין.

למשל, תנאים נחלקו, ולא הייתה הכרעה בסנהדרין. [יש לדון למה, אבל זה נראה ברור שזה המצב במחלוקות התנאים].

אחרי זה, האמוראים הכריעו במחלוקת. אמוראים מאוחרים יותר מקבלים בד"כ את ההכרעה, וגאונים וראשונים מקבלים אותה תמיד.

ב. השאלה של דרך הפסיקה עמדה בפני גדולי הדורות הקודמים. מי שחולק על ההכרעה בבלי, חולק על אותם גדולים, שהכריעו כך. [ועל סמך מידע דל למדי שעומד לפניו].

ג. הרמב"ם סובר שאין כלל מוחלט לציית לדורות שקדמו, מלבד לתלמוד "הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, איש מפי איש עד משה רבנו.". גם הוא, נותן משקל לחכמי הדורות שקדמו לו, אבל כאן אנחנו מדברים על אותה הקבלה המחייבת של הסכמת כל ישראל.

(של רב שרירא ורב האי גאון באיגרת המכונה 'איגרת רב שרירא גאון') שהם עדיפים כי הם מאוחרים יותר כרונולוגית והכלל הוא ש'הלכתא כבתראי' כלומר ההלכה כדור המאוחר יותר. הרי''ף מסביר שההיגיון הוא שחותמי התלמוד הבבלי כבר ראו את דברי הירושלמי ולקחו אותם בחשבון ואעפ''כ חלקו עליו וזה היתרון שלהם על התלמוד הירושלמי שלא ראה את דברי התלמוד הבבלי ולכן הייתה להם כביכול תמונה חסרה.

יש עוד טענות כגון שהתלמוד הירושלמי עצמו (כלומר השימור שלו לאורך הדורות) וגם המסורת שהוא העביר (אפילו עוד בזמן כתביתו) משובשים. וכן יש טענות שבארץ ישראל היה שמד גדול יותר מאשר בבל ובנוסף לשיבוש גם לא יכלו לקיים מצוות וללמוד תורה כמו שצריך והרבה הלכות הן משובשות כי הן הלכות לשעת השמד דווקא.

התלמוד הבבלי מחייב כי אותו קיבלו כל ישראל, בניגוד לדורות שאחריהם שהגלות התפשטה מבבל לארצות רחוקות יותר וכבר לא היה מקור תורני אחד לכל ישראל.

אבל - הוא מאוד מחשיב גם את התלמוד הירושלמי, הרבה יותר משאר פוסקי 'המזרח' בזמנו ושלפניו, לפעמים אפילו נגד הבבלי*.

*הרחבה: לענ''ד כי הכלל של 'קבלת כל ישראל' עצמו הוא כלל לא גורף, כלומר יש מקרים בהם קבלת כל ישראל לא תקיפה כמו למשל 'מנהג טעות' שהרמב''ם מאריך עליו בתשובה ועוד. הסיבה שהוא לא גורף לענ''ד היא כי הוא לא מבוסס דיו, אלא רק על דימוי לדין תורה ולא שהוא עצמו כזה ולכן יש לו תוקף פחות

שקיבלה על עצמה.

לפעמים זו קבלה מוחלטת, ולפעמים זו קבלה חלקית.

זו לא חייבת להיות התכנסות של כל ישראל ביחד, זה יכולה קבלה שהתגבשה במשך דורות.

לכך שעם ישראל מקבל על עצמו לא לחלוק יש סיבות שונות - הקרבה של הדורות הקודמים למסורת, ירידת הדורות, שלא תעשה תורה כשתי תורות, שלא כל אחד יוכל להמציא דברים ולומר שזו דעתו ההלכתית ועוד.

כך לגבי קבלת התלמוד, כך לגבי קבלת הראשונים, וכו'.

(הדברים שכתבתי מבוססים בעיקר על מה שכתב הרב קוק בבאר אליהו סי' כה, והרב שלמה פישר בדרשות בית יש"י סי' טו).

[ייתכן שיש סייגים קלים לקבלת התלמוד הבבלי, כמו למשל שבעניינים שתלויים במנהג, לא תמיד ביטלו מנהג קדום ומבוסס אחר מפני הבבלי, אבל זה לא סותר את העיקרון הכללי של קבלת הבבלי].

ולכן כתבתי כבר בהתחלה שנראה שלפי הרמב''ם התלמוד הבבלי מחייב אפילו אם התקבל בגלל 'אלימות' בבלית.

אבל כמה דגשים:

א. זה הופך את החיוב של קבלה כזו ליותר גמישה כי הכלל של קבלת כל ישראל לא תקף בכל עניין וגם כי הקבלה היא כללית לגבי התלמוד וזה לא מוגדר כקבלה גמורה לגבי כל דין ודין (מקווה שמובן).

ב. צריך לדון מה נכלל בקבלת כל ישראל, כי בשורה התחתונה אין אף ראשון שמוסכם כל כל ישראל, כמו שגם אין פוסק אחרון שמקובל על כל ישראל. אוהבים לומר שכולם קיבלו את השו''ע ולכן הוא מחייב אבל זה לא נכון בכלל - אין אף אחד שהולך לחלוטין. כנ''ל לגבי הראשונים. וכנ''ל אפילו לגבי התלמוד הבבלי - גם אותו לא קיבלו לחלוטין, אתה יכול לראות לא מעט ראשונים שבפועל פוסקים לא כמוהו לא מעט.

כך שכשיש מישהו שטוען שהשו''ע או הראשונים או אפילו התלמוד הבבלי לא מחייבים לחלוטין - לטעון עליו שהוא מזלזל במסורת ישראל או במסורת הפסיקה או שהוא קראי זו צביעות, כי בפועל כולם עושים את זה. הוא רק אומר מה שכולם עושים.

ושוב אתה מתעלם ממה שכתבתי - אני טוען שגם אתה עצמך (וכל הדורות בעצם) עושה לבבלי מה שאתה אומר שאני עושה, רוצה הוכוחות? אתן לך בשמחה אם תתחייב מראש להודות בטעות כשאתן לך כאלו.

ייתכן שאנחנו לא מסכימים לגבי מה שאת קורא "מה שעשו מאות שנים" - אני מוכן להוכיח את הטענה שלי. צביעות זו לא.

להעדיף את הירושלמי ככלל על פני הבבלי זה ודאי מנוגד בצורה מוחלטת למה שקיבל עם ישראל למעלה מאלף שנה.

אם אתה רוצה לדון האם אפשר לפסוק כראשון פלוני נגד רוב הראשונים, או האם אפשר לחלוק על ראשון 'גבולי', או לפסוק נגד ראשונים במקום שיש מגדולי האחרונים שחלקו עליהם, אז אנחנו נכנסים לשאלת הגבולות.

גם אם אתה רוצה לפסוק כירושלמי במקום שבו משמעות הבבלי נוטה נגדו, אבל זה לא חד משמעי, וכן על זה הדרך.

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

נטחנו עד דק

לא באמת נשאר מה לכתוב עליהם

מישהו מנסה לגוון להיות יצירתי

שבוע טוב, חודש טוב

ברוך שובך 

א. לכן כתבתי 'כ'3. כי לא הייתי בטוח.

ב. אולי נכנסתי להצצה וכתיבת שתי הודעות, אבל לא 'ישבתי' פה שנים.

אגב, מי זה פ.א.?

משהו שמוכר מאז?

לפני 3 שנים

פורום שריטות ליליות | ערוץ 7

ז.א. שלא 'נפגשנו'. רק הצצת בכרטיסיה?

לא נורא, שלום עליכם..

נראה לי ממך הכרתי את המושג "לוח היום יום". זה הדבר הראשון שעולה לי(:

שמעתי על זה איפשהו מתישהו

אתה היית מהללאל פעם?

בפורום נשואות ובפורום הריון ולידה.

יש אותי ואת משה.

מרדכי בפורום אקטואליה.

ועוד כמה ארץ השוקולד וחסדי.

כמה עתיקים גם קופצים מידי פעם

אנשים כ''כ זקנים? כבר 'נשואות' ו'הריון ולידה'?

אריק מהדרום - זה היה השם שלך? לא זכור לי כ''כ.

האחרים יותר.

באמת נראה שהפורומים חיים רק בימי מגיפות וסגרים..

זקנה בשביל הריון ולידה ונשואות....

אני הכרתי אותך עוד כשהייתי בנוג"ה בניק אחר

היום אני בהו"ל

לא זקנה בכלל

שם משפחה בחתונה

היה דווקא אחרי הקורונה, ב- 2023, וכיום נמוך ממה שהיה לפני הקורונה.

זה קשור למאפיינים אחרים של טרנדים ברשתות חברתיות. 

דור צעיר, ממש צעירים ונוער כבר לא נכנסים לפרומים, כמעט שאין התחדשות...

המחשב חסום, אני לא רואה התמונה, זה רישום של כמות כניסות?

לא נכנסים לחיוב או לשלילה?

ז.א. עושים דברים יותר טובים או שכבר הולכים למקומות פחות טובים?..

ב. אריק חרבי גם לא זכור לי. לא יודע.

ג. תכל'ס בד''כ נשים מתחתנות יותר מוקדם מגברים, אולי לכן מרגיש לי 'מבוגר' מדי הפורומים האלה.

לפורומים של ערוץ 7 דרך google.  

גרף סטטיסטיקות לאורך 10 שנים, 1/1/2016 עד 1/5/2026. יצרתי באמצעות Google trends 

(משונה שנחסם לך .. אין שום דבר בעייתי מבחינת תוכן לא צנוע בגרף כזה. סהכ קו שעולה ויורד לפי תאריכים).  

לא נכנסים חדשים - ואני באמת לא יודע איפה הם … מהן האלטרנטיבות החלופיות שהם מעדיפים…

נשים חדשות כן מגיעות באופן רציף - סביב נושאים נשיים מובהקים שמתחילים להיות אקטואליים לנשים מהחתונה ואילך.

ובגלל האופי החברתי החם והמחבק, הסביבה החברתית הנעימה שנשים מוצאות בינהן, הפורומים הנשיים מאוד פעילים.  

ליום ג' סיון

כשהסתפרו בימי הגבלה, קודם ערב חג השבועות, לא היתה רוח אאמו"ר [הרש"ב] נוחה מזה. [קולמוס הנפש: הכותב\אומר הוא הרבי הריי''צ]

המעיין בשיטת תוספות דיבור המתחיל "תורה" (שבת פ"ט א), יבין שחה"ש הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום כיפורים.

ליום ד' סיון

חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה באין מפריע משטן המקטרג. כדוגמת זמן התקיעות בר"ה ויום הקדוש דצום הכיפורים.

מחר יום עבודה רגיל.

נערך

זה ליל שישי

מבלבל לגמרי

תכלס יום חמישי זה כמו שישי 

ואז יש יומיים חג-שבת

החג זה רק יום אחד

יום שישי 

יום חמישי זה ערב חג

מדליקים נרות בחמישי בערב