בעיקרון - פוסק על פי הירושלמי. זה פחות או יותר הבסיס.

(למרות שלפי שהתרשמתי הוא לא רואה צורך להסתמך על מישהו מסויים).

ידועים דברי הרי"ף בסוף עירובין, וכן דברי הפוסקים בכמה וכמה מקומות שהירושלמי שני במעלה לבבלי.

 שזה שהעדיפו את הבבלי לאורך הדורות זה בגלל אלימות של גאוני בבל (מה שנכון במידה מסוימת מבחינה הסטורית - השאלה אם זה משנה*) אבל אליבא דאמת תורת אר''י היא העיקר (שזה גם נאמר בבלי ולא רק בירושלמי).

* לענ''ד לפחות לפי הרמב''ם נראה שלא - הוא לא טוען כמו הרי''ף שהבבלי עדיף כי הוא ראה את הירושלמי לקח אותו בחשבון ובכל זאת חלק עליו (טענה קשה לכאורה) אלא בגלל קבלת כל ישראל. ובאמת ברמב''ם יש משקל גדול יותר לירושלמי ודומיו - הרמב''ם אפילו עשה עליו 'הלכות' בדיוק כמו שהרי''ף עשה על הבבלי.

- בתקופת הגאונים באמת היו מחלוקות חריפות בין גאוני בבל לגאוני א"י (וכמדומני שהתוודענו לזה רק ע"י פתיחת הגניזה הקהירית) אך האם יש עדות לכך שגאוני בבל ניסו לסרס גם את התלמוד הירושלמי? אדרבה הם מביאים אותו על ימין ועל שמאל. דומני שגם אם נטען שהיה פוליטיזציה בתקופת הגאונים, התלמוד הירושלמי היה מחוץ למשחק.

- אם תקבל בכל זאת את טענתו בדבר העדפתו של הבבלי באופן אגריסיבי, לא הבנתי מדוע לפי הרמב"ם זה לא משנה. הרי אם קבלת כל ישראל את התלמוד הבבלי נולדה בחטא  של הפעלת כח ומניפולציות, לכאורה היא בגדר קבלה בטעות.

- מדוע טענת הרי"ף קשה? הרי בגמ' עצמה ובפוסקים חוזר שוב ושוב העיקרון של 'הלכה כבתראי' (יש רק דיון האם עוד לפני תקופת אביי ורבא או רק מהם ואילך, אך זהו דיון מקומי). ושמא כוונתך לומר שלא ברור שחכמי בבל נחפשו לתלמוד הירושלמי, אך גם זה טעון בירור. הגמ' בחגיגה למשל רומזת לתלמוד הירושלמי.

- אתה בטח מתכוון למחלוקות הידועות סביב נושאים מסוימים כמו הסמיכה, קביעת לוח השנה ומולד זקן (מח' רס''ג ור' אהרון בן מאיר) וכדו' הנובעים משאלת הסמכות הכללית שגם נדונה בפנ''ע כמו שרואים בכמה איגרות (למשל באיגרת ר' פרקוי בן אבוי, בתשובות רדב''ז ראש הגולה, רס''ג ועוד) - לטענת חלק מהחוקרים ממניעים כלכליים (תרומות למתיבתות מיהודי הגלויות).

ודאי שאין מחלוקת על עצם היותו של הירושלמי חיבור אמוראי חשוב אבל שאלת הסמכות משיקה ישירות גם לשאלת העדפת תלמוד אחד על משנהו - אם תורת אר''י עדיפה אז הירושלמי עדיף, אם עיקר התורה הוא בבבל ומשם יוצאת ההוראה אז התלמוד הבבלי עדיף. הראיה שגאוני בבל פסקו בעיקר ע''פ הבבלי כמקובל היום והתעלמו כמעט לחלוטין מהירושלמי ואילו גאוני אר''י כירושלמי וכמסורת א''י אפילו בניגוד לבבלי. ואכן כמה מגאוני בבל הקודמים לרי''ף כתבו שאין לקבל את הירושלמי מול הבבלי מסיבות שונות (למשל פרקוי בן אבוי כתב שהוא משובש בנוסחו, רב יהודאי גאון כתב שמנהגיהם הם לא הלכה אלא מנהגי שמד בדיעבד, רב שרירא ורב האי כתבו שמשום שהלכתא כבתראי - הם מקורו של הרי''ף).

- לפי הרמב''ם מה שמשנה הוא מה מנהג רוב ישראל בפועל, לא רלוונטי איך ולמה התקבל המנהג (בסופו של דבר כל מנהג רווח מתקבל בצורה 'אלימה' ובלחץ חברתי), אין פה עניין של 'מנהג טעות' שלא שייכת בבחירת פוסק/פסיקה (ראה למשל דברי הירושלמי על 18 דבר שגזרו בעליית חנניה בן חזקיה שבית שמאי הרגו בבית הלל כדי להיות רוב) אלא במנהג הלכתי שמבוסס על טעות בהלכה. אבל לשיטת הרי''ף ההבדל הוא ענייני ומהותי - לדבריו הבבלי כולל בתוכו את הירושלמי - זה דבר שמאוד תלוי ברקע ובשאלת נכונות הטענה.

- לענ''ד הטענה קשה מכמה סיבות: 
א. הירושלמי לא נחתם בתקופה אחת אלא במשך כ400 שנה, ובסופו אולי אפילו אחרי הבבלי או במקביל לו.

ב. הבבלי עצמו מכיל תקופות שונות כך שנניח שהסינכרון, אם היה, נכון רק לגבי סוף תקופת האמוראים ולא לגבי כל התלמוד הבבלי (פה אני מתייחס לטענת הרי''ף שמסביר למה הלכתא כבתראי ולא לטענת רב האי שאמר את הכלל בסתמא).

ג. יש סתירות בין הבבלי והירושלמי - לפעמים בנוסח מימרא או בסיפור מעשה - ובמקרה שהמעשה נעשה בא''י (מעבר לזה שסביר לקבל את גירסת הירשולמי) הבבלי אפילו לא מביא גירסה זו כדרכו להביא גירסאות שונות - מה שמצביע שככל הנראה לא הכירו אותו.
ד. יש מקומות שהירושלמי לכאורה יותר מסתבר מהבבלי גם מבחינת סברה וגם מבחינת גירסא (למשל נתמך בברייתות כגון תוספתות ומכילתות) ובכל זאת לכאורה לא הובא בחשבון בבלי (בניגוד לרמב''ם למשל שכן הביא אותו לפעמים בחשבון אפילו כנגד הבבלי) - מה שגם מצביע כנ''ל.

נ''ב

אני קצת עמוס כרגע אז מחילה אם יצא לא מספיק מסודר ומבואר.

קראתי הכל. כמובן שלא הסכמתי, אך החכמתי.

בכל אופן אשמח לשמוע עם מה לא הסכמת.

יש בספר 'אמרי במערבא' רשימה של יותר ממאה מקומות שבהם מופיעה מסקנת הירושלמי בבבלי [לא בשם הירושלמי, כמובן], ונדחית שם. (מקור)

איני יודע האם זה אומר שהירושלמי כספר חתום היה לפני מי שכתב את הדברים בבבלי, אבל יש כאן ביסוס חזק לכך שבאופן כללי הסוגיות בבבלי הכירו את עיקרי תורתו של הירושלמי, ושקלו אותם, ולכן הם בתראי. [וגם אם האמוראים שבסוגיא קדמו, הרי שבזמן חתימת בבלי לא ראו לבטל את דבריהם מפני החולקים].

מה היחס בין המקורות בהן אתה מוצא את מסקנת הירושלמי מופיעה בבבלי ונדחית, למקומות שבהן מופיעה בירושלמי מסקנת הבבלי ונדחית.

אם היחס נוטה בבירור לכך שמסקנת הירושלמי מופיעה הרבה יותר פעמים בבבלי, הרי שזה מבסס את הגישה שהבבלי הוא בתרא לירושלמי. [ולא כ"כ משנה האם הוא הכיר אותו כספר, או כאוסף מסורות בע"פ]

לא עשיתי את הבדיקה הזו, אבל, מאחר שעניינו של החיבור הנזכר הוא להביא מחלוקות בבלי וירושלמי, ולמצוא 'שיטות' שמקשרות בין המחלוקות, ואין לי שום רמז לכך שהמחבר מנסה להגן על תפיסות מסויימות, אני מניח שהסיבה שיש שם רשימה ארוכה של מקורות כאלה, ואין שם רשימה הפוכה, היא שבאמת זו הנטייה.

הטעות היא שאתה יוצא מתוך הנחה שאחד מחותמי התלמודים הכיר את התלמוד השני (יש כמה הנחות בתוך ההנחה הזו אבל נתייחס לעיקר), ולכן אם נמצא נטייה סטטיסטית לאחד הצדדים נגלה איזה מהם הוא שראה את השני. הטעות היא בהנחה הזו שכן ייתכן, ואף מסתבר, שאף אחד לא ראה את השני.

טעות נוספת (שמסתבר שגם הרי''ף הניח אותה) היא שזה שיש לא מעט מימרות אר''י בבלי מראה שלפחות חותמיו הכירו את התלמוד הבבלי. הטעות היא שייתכן, והסטורית ידוע שכך היה - אפילו מתוך התלמודים עצמם, שהייתה נדידה גדולה של ת''ח מאר''י ללמוד בישיבות של בבל והם מקור השמעתות האר''י שבבלי ולא התלמוד הירושלמי כולו שלא היה מוכר בהכרח לחותמי הבבלי.

ושוב - אני מזכיר את הקשיים שהעליתי לעייל בהנחה שמביא הרי''ף ובקושי שעולה מקיבוץ המימרות שנפסקו להלכה בירושלמי שכן מאה הוא מספר נמוך מאוד במושגים תלמודיים.

לא הנחתי שאחד התלמודים הכיר את השני. 

לא משנה האם הוא הכיר את השני, משנה האם הוא הכיר את מה שנאמר בשני.

והמשמעות של ממצא סטטיסטי כזה, הוא שהדברים שנאמרו בבלי נכתבו מתוך היכרות עם הירושלמי, עכ"פ יותר מאשר שהדברים בירושלמי נאמרו מתוך היכרות עם מה שנאמר בבבלי.

אל תביך אותי עם תארים שהרבה יותר קרובים אליך מאשר אליי.

אני אקח מהפרגון רק את מה שבאמת מגיע לי, ואודה לך מאוד עליו!

לגופו של עניין: טענה מעניינת ואף מסתברת, אך טעונה ביסוס.

אך דווקא משום ה'אליה' שבה - שלא נגעו בה ידיים, קוץ בה - שהירושלמי, כידוע, מלא שיבושים וצריך להיות אומן ובקי כדי ללמוד אותו כסולת נקייה.

על זה בדיוק הדיון. מי אמר שיש כזו? שהיא מחייבת? שכל כולה מחייבת?

אי אפשר לזרוק הנחות - צריך להוכיח ולבסס אותן.

ואם אתה שואל על גופו של אדם - זו בדיוק הטענה שלו, הוא אומר שהוא חוזר למסורת הפסיקה המקורית אותה 'שיבשו' אמוראי וגאוני בבל (הוא מאוד לא אוהב את רבא למשל בגלל זה...).

יש הבדל גדול בין זה לקראות, ואה''נ - גם את אי נכונות הקראות עצמה צריך להוכיח (וחז''ל והראשונים עשו את זה).

ושים לב שהעליתי כמה שאלות ולא רק האם היא קיימת - מה היא אומרת ומה מקור תוקפה.

ואם ארצה לדמגג אפשר לומר את אותו דבר גם על עצם היהדות שהתכחשה לאמונה המקובלת ושללה אותה מהיסוד.

להכרעת גדולי הדורות הקודמים, ומגבילה את היכולת לחרוג ממנה [אני לא נכנס לגדרים המדוייקים, אלא לעיקרון], שייכת לבסיס המשותף של הבבלי והירושלמי.

אפשר לראות את זה בעיסוק של תנאים בעדיות בשם תנאים מוקדמים יותר, ובהסתמכות על דברי הקודמים להם.

אפשר לראות את ביחס של האמוראים למשנה, ושל האמוראים לקודמים להם. 

גם קיומו מעמד לקבלת האומה, שייך לבסיס המשותף. [ב'כוזרי השני' מאריך לבסס את זה על התנ"ך, כגון 'קיימו וקבלו היהודים' ומקורות נוספים].

מאחר שזה שייך לבסיס המשותף, מובן שאפשר להסתמך על זה להכרעה בין התלמודים.

מאחר שזו גישה קיצונית ביותר, אין צורך לדון בשאלת הגבולות המדויקים של סמכות גדולי הדורות והמנהג, כי בכל מקרה זה מחוץ לגבול.

מבחינה עקרונית - נכון שיש משמעות לפסיקה קודמת, זה מקובל על כל מי שמקבל את המשנה וכל שכן לפחות את אחד התלמודים ככה שבנקודה הזו אין מחלוקת. אבל את ההנחה המוסכמת הזו יש להבין למה היא נכונה ומתוך זה מה ההגדרה שלה ומה כלול בה וממילא מה לא*.

ובנידון דידן - השיטה שמעדיפה את התלמוד הירושלמי לא מבטלת את שרשרת הקבלה אלא טוענת בדיוק ההפך - שהיא זו שמקיימת אותה בכך שהיא 'מחזירה עטרה ליושנה' ומקבלת את הפסיקה המקורית של הקבלה ש'נחטפה' בדרך שלא תואמת את מהות ודרך העברת המסורת.

* [בעניין הזה אומר את ענ''ד (המבוססת על דברי הרמב''ם) אבל היא לא מייצגת דעה של אף אחד אחר:

התורה נתנה בסיני כמאמר חז''ל ''התורה והמצווה'' = תורה שבכתב ושבעל פה, וכן ניתנה לחכמי הדורות (= הסנהדרין) האפשרות לפרש אותה ע''פ הבנתם ברוב קולות שנאמר ''על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה''. כאשר חכמי דור אחד הבינו וחידשו דבר מסוים והתקבלה ההבנה היא נהייתה ברירת המחדל להבנת אותו דין ולא ערערו עליה לאחר מכן ובדורות הבאים ללא סיבה (לא כי אין אפשרות כזו אלא כי אין צורך מאחר שכבר נערך דיון סנהדריני בעניין). בהמשך הדורות, בהם כבר לא היה גוף שראוי ובעל הסמכות לפרש את התורה, הפכה הסיבה לקבלת דברי הדור הקודם לסיבה אחרת והיא הקרבה הכרונולוגית לדורות הסנהדראות - מתוך ההנחה שהם שימרו טוב יותר את המסורת שקיבלו מהם ואת ההבנה בה ששמעו מהם (ולכן בתקופות האלו ההבדלים הם בין תקופות של מאות שנים - תנאים, אמוראים, גאונים וכו' - בהם לא חולקים בין דור לדור ולא לפי דין כזה או אחר כמו בתקופת הסנהדראות).

ממילא הקבלה של פסקי הדורות הקודמים: א. לא מחייבת בכל מקרה כי היא מבוססת על הנחה כללית שודאי לא נכונה בכל פרט (וכן הרמב''ם כתב מפורש בהקדמתו למשנה תורה שאינה מחייבת) ולכן חכם יכול לחלוק על דברי הקודמים לו אם ברור לו שטעו. ב. היא לא שייכת כלל לשאלת שיטת הפסיקה עצמה שכן בה אין עדיפות לדורות קודמים מכיוון שהיא לא הייתה קיימת לפני שהיא נשאלה אלא רק לשאלות בפרטי הדינים.]

זה רק מראה שעקרונית בית דין יכול לחלוק על הקודמים לו (וזה בדיוק מה שבאה המשנה הזו לומר - שמביאים את דברי המיעוט כדי שבית דין מאוחר יותר יוכל לשנות את ההלכה כדבריו).

וזה נכון שלא פשוט לבטל דברי בית דין קודם, צריך שיהיו גדולים בחכמה ושיהיה חכם גדול בראשו יותר מבית הדין שפסק את אותו הדין. אבל שתי נקודות:

א. הדין הזה תקף רק כשמדובר בבתי דינים המחייבים כדוגמת סנהדרין, לא כשמדובר בפוסק יחידאי שאין לו סמכות מחייבת (למעט מרא דאתרא על בני מקומו וכדו') - אי אפשר להכיל את הכלל הזה באופן שרירותי על כל פסק שהוא למרות שחז''ל לא התכוונו אליו בכלל באותו הכלל, זה עיוות.

ב. (נסה לקחת צעד מחשבתי אחורה ולהבין את הכוונה שלי למרות פערי ההשקפה) הכלל הזה של 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו' הוא עצמו כלל שנתון לבחינה ולהבנה - האם הוא מדאורייתא? אם לא האם הוא מדרבנן? אם הוא מדרבנן אז למה הוא תוקן? על איזה צורך בא לענות? אם תענה על השאלות האלו תבין למה כתבתי את הסוגריים המרובעות בתגובה הקודמת (גם אם לא תסכים).

'אמונת חכמים' היא לא 'קבלת כלל ישראל' ושתיהן הן לא 'מסורת פסיקת ההלכה'.

וגם אני אגלה לך סוד - יש מצווה לחשוב לברר ולשאול שאלות, ואין שום מצווה להתעקש לעצום עיניים מהשאלות - להפך.

ולמרות שלצערי זה לא הדדי אמשיך לענות עניינית:

"אמונת חכמים" - אילו חכמים? הרי יש מחלוקות...
''אמונת חכמים'' משמעה לקבל כל דבר שחכם אומר כתורה מסיני? אם כן אתה בבעיה גדולה חביבי...
או שמא "אמונת חכמים" משמעה אי שאלת שלות כללית?

''קבלת כל ישראל'' מחייבת תמיד? נניח מעשה העגל? מה מקור תקפה?

"קבלת כל ישראל" נכונה תמיד (נניח שבכל אופן מחייבת)? אם כן אז מה כשהיא משתנה - פרדוקס? אם לא אז למה היא מחייבת ולמה לא לפחות לדעת את הטעות?

האם בכלל קיים היום כלל כזה "קבלת כל ישראל"? למשל לגבי השו''ע שאוהבים לומר שכולם קיבלו ובפועל אין כמעט אחד שקיבל אותו לחלוטין (אפילו לא הרב עובדיה זצ''ל), או אפילו התלמוד הבבלי שכאמור רבים מהפסקים המקובלים היום על רוב הציבור מנוגדים לו.

"מסורת פסיקת הלכה" - מניין הגיעה ה'מסורת' הזו ומה המקור שלה (מספר מועט של כללי פסיקה מסוימים התחילו להופיע בתקופת הגאונים, מה תוקפם? ומה עם השאר?)? איזו מסורת? של הרמב''ם והתימנים ההולכים לפיו, של השו''ע ושיטת עמודי ההוראה שלו, שיטת הרב עובדיה של צירופי ספיקות, או של כל מאות אלפי הרבנים שפסקו אחרת זה מזה לאורך הדורות כולל אלפים רק בדור הזה?

יצא לי מבולגן, דמגוגיה עושה לי

נראה לי ש"אין בית דין רשאי לבטל בית דין חברו"  זה מדאורייתא...

כי לומדים את זה ממעמד הר סיני שהקב"ה עצמו אסר לעלות להר סיני

והיה צריך שהקב"ה עצמו יבטל את את האיסור.  "במשוך היובל המה יעלו בהר"

ודאי שזה לא דין דאורייתא (לא מצאתי מקור ללימוד שהבאת מהר סיני, לא בחז''ל ולא במפרשים על המשנה הנ''ל. בכל אופן גם לו היה כזה הוא בודאי אסמכתא בעלמא - כל הדין כולו מתייחס למצב שהוא לא דאורייתאי אלא במצב שאין סנהדרין ולכן משאירים את דעת המיעוט - מה שלא קרה כל עוד הייתה סנהדרין).

עוד נקודה אגב - נראה שכל הדין הזה לא נאמר בהלכות (כלומר פירוש דיני דאורייתא ופרטיהם) אלא רק בגזירות ותקנות (אם תרצה הרחבה תאמר).

הרמב''ם מסביר שהדין הזה הוא מתוקף קבלת כלל ישראל (שגם בה עצמה יש לדון מה מקור תוקפה אבל אכמ''ל). אני מפנה שוב לסוגריים המרובעים כאן - אחלק את התשובה לשתיים, שם כלול גם העניין הזה.

וזה לא ויכוח, יותר דיון...

לא הייתה עליו מסורת שנידון בסנהדרין.

למשל, תנאים נחלקו, ולא הייתה הכרעה בסנהדרין. [יש לדון למה, אבל זה נראה ברור שזה המצב במחלוקות התנאים].

אחרי זה, האמוראים הכריעו במחלוקת. אמוראים מאוחרים יותר מקבלים בד"כ את ההכרעה, וגאונים וראשונים מקבלים אותה תמיד.

ב. השאלה של דרך הפסיקה עמדה בפני גדולי הדורות הקודמים. מי שחולק על ההכרעה בבלי, חולק על אותם גדולים, שהכריעו כך. [ועל סמך מידע דל למדי שעומד לפניו].

ג. הרמב"ם סובר שאין כלל מוחלט לציית לדורות שקדמו, מלבד לתלמוד "הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, איש מפי איש עד משה רבנו.". גם הוא, נותן משקל לחכמי הדורות שקדמו לו, אבל כאן אנחנו מדברים על אותה הקבלה המחייבת של הסכמת כל ישראל.

(של רב שרירא ורב האי גאון באיגרת המכונה 'איגרת רב שרירא גאון') שהם עדיפים כי הם מאוחרים יותר כרונולוגית והכלל הוא ש'הלכתא כבתראי' כלומר ההלכה כדור המאוחר יותר. הרי''ף מסביר שההיגיון הוא שחותמי התלמוד הבבלי כבר ראו את דברי הירושלמי ולקחו אותם בחשבון ואעפ''כ חלקו עליו וזה היתרון שלהם על התלמוד הירושלמי שלא ראה את דברי התלמוד הבבלי ולכן הייתה להם כביכול תמונה חסרה.

יש עוד טענות כגון שהתלמוד הירושלמי עצמו (כלומר השימור שלו לאורך הדורות) וגם המסורת שהוא העביר (אפילו עוד בזמן כתביתו) משובשים. וכן יש טענות שבארץ ישראל היה שמד גדול יותר מאשר בבל ובנוסף לשיבוש גם לא יכלו לקיים מצוות וללמוד תורה כמו שצריך והרבה הלכות הן משובשות כי הן הלכות לשעת השמד דווקא.

התלמוד הבבלי מחייב כי אותו קיבלו כל ישראל, בניגוד לדורות שאחריהם שהגלות התפשטה מבבל לארצות רחוקות יותר וכבר לא היה מקור תורני אחד לכל ישראל.

אבל - הוא מאוד מחשיב גם את התלמוד הירושלמי, הרבה יותר משאר פוסקי 'המזרח' בזמנו ושלפניו, לפעמים אפילו נגד הבבלי*.

*הרחבה: לענ''ד כי הכלל של 'קבלת כל ישראל' עצמו הוא כלל לא גורף, כלומר יש מקרים בהם קבלת כל ישראל לא תקיפה כמו למשל 'מנהג טעות' שהרמב''ם מאריך עליו בתשובה ועוד. הסיבה שהוא לא גורף לענ''ד היא כי הוא לא מבוסס דיו, אלא רק על דימוי לדין תורה ולא שהוא עצמו כזה ולכן יש לו תוקף פחות

שקיבלה על עצמה.

לפעמים זו קבלה מוחלטת, ולפעמים זו קבלה חלקית.

זו לא חייבת להיות התכנסות של כל ישראל ביחד, זה יכולה קבלה שהתגבשה במשך דורות.

לכך שעם ישראל מקבל על עצמו לא לחלוק יש סיבות שונות - הקרבה של הדורות הקודמים למסורת, ירידת הדורות, שלא תעשה תורה כשתי תורות, שלא כל אחד יוכל להמציא דברים ולומר שזו דעתו ההלכתית ועוד.

כך לגבי קבלת התלמוד, כך לגבי קבלת הראשונים, וכו'.

(הדברים שכתבתי מבוססים בעיקר על מה שכתב הרב קוק בבאר אליהו סי' כה, והרב שלמה פישר בדרשות בית יש"י סי' טו).

[ייתכן שיש סייגים קלים לקבלת התלמוד הבבלי, כמו למשל שבעניינים שתלויים במנהג, לא תמיד ביטלו מנהג קדום ומבוסס אחר מפני הבבלי, אבל זה לא סותר את העיקרון הכללי של קבלת הבבלי].

ולכן כתבתי כבר בהתחלה שנראה שלפי הרמב''ם התלמוד הבבלי מחייב אפילו אם התקבל בגלל 'אלימות' בבלית.

אבל כמה דגשים:

א. זה הופך את החיוב של קבלה כזו ליותר גמישה כי הכלל של קבלת כל ישראל לא תקף בכל עניין וגם כי הקבלה היא כללית לגבי התלמוד וזה לא מוגדר כקבלה גמורה לגבי כל דין ודין (מקווה שמובן).

ב. צריך לדון מה נכלל בקבלת כל ישראל, כי בשורה התחתונה אין אף ראשון שמוסכם כל כל ישראל, כמו שגם אין פוסק אחרון שמקובל על כל ישראל. אוהבים לומר שכולם קיבלו את השו''ע ולכן הוא מחייב אבל זה לא נכון בכלל - אין אף אחד שהולך לחלוטין. כנ''ל לגבי הראשונים. וכנ''ל אפילו לגבי התלמוד הבבלי - גם אותו לא קיבלו לחלוטין, אתה יכול לראות לא מעט ראשונים שבפועל פוסקים לא כמוהו לא מעט.

כך שכשיש מישהו שטוען שהשו''ע או הראשונים או אפילו התלמוד הבבלי לא מחייבים לחלוטין - לטעון עליו שהוא מזלזל במסורת ישראל או במסורת הפסיקה או שהוא קראי זו צביעות, כי בפועל כולם עושים את זה. הוא רק אומר מה שכולם עושים.

ושוב אתה מתעלם ממה שכתבתי - אני טוען שגם אתה עצמך (וכל הדורות בעצם) עושה לבבלי מה שאתה אומר שאני עושה, רוצה הוכוחות? אתן לך בשמחה אם תתחייב מראש להודות בטעות כשאתן לך כאלו.

ייתכן שאנחנו לא מסכימים לגבי מה שאת קורא "מה שעשו מאות שנים" - אני מוכן להוכיח את הטענה שלי. צביעות זו לא.

להעדיף את הירושלמי ככלל על פני הבבלי זה ודאי מנוגד בצורה מוחלטת למה שקיבל עם ישראל למעלה מאלף שנה.

אם אתה רוצה לדון האם אפשר לפסוק כראשון פלוני נגד רוב הראשונים, או האם אפשר לחלוק על ראשון 'גבולי', או לפסוק נגד ראשונים במקום שיש מגדולי האחרונים שחלקו עליהם, אז אנחנו נכנסים לשאלת הגבולות.

גם אם אתה רוצה לפסוק כירושלמי במקום שבו משמעות הבבלי נוטה נגדו, אבל זה לא חד משמעי, וכן על זה הדרך.

כדאי לך לבדוק גם איך בדיוק הוא מתקפל, כי יש כאלה שקוראים להם מתקפל אבל הם עדיין תופסים הרבה מקום.

עושה את העבודה ובעיקר לא תופס הרבה מקום.

שימי לב שבהליכונים הקטנים לרוב אין אופציה לשיפוע, אם זה חשוב לך.

לי את היכולת לעשות כושר בלי לצאת מהבית...

קטן וקומפקטי כמו בפרסומות של רמי לוי וכאלה.

אותי זה מחזיק, אבל נגיד בשביל גבר גדול זה לא ירגיש יציב מספיק.

אותי זה משרת למה שאני צריכה, להליכה/ ריצה בבית כשלא מספיקה לעשות בחוץ ומתקפל קומפקטי.

ולכן רוצה לרכוש אחד. השאלה אם זה עונה על הצורך- האם אפשר ליפול מזה? כי זה צר מידי? או קצר באורך?

הוא לא מתקפל ולא זול.

מה רוצה לדעת?

בגודל נורמלי, שקל לאחסן

גודל, אורך, מחיר, משקל וכו

יהיה יותר קל למצוא בקטלוגים.

אני רואה פרסומים באינטרנט, של חברת תיתקאות או משהו כזה, ולא יודעת אם מה שהם מציעים טוב, או לא...

לק"י

אבל תתפללי שזה לא יהפוך למתלה בגדים🤭

וחוץ מזה זה תחליף לחדר כושר שאת לא מרשה לי ללכת למרות שיש היתרים.

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

הועברת לדף אחר

ותבין שהדרך של סמוטריץ', היא הדרך הכי יעילה לגייס חרדים.

אותו דבר לגבי הניצחון במלחמה - וינטר מדבר כגנרל, שנותן פקודה לכחות לזוז - והם זזים. הוא מעולם לא התמודד (וטוב שכך, אין גרוע מכך שקצינים נדחפים לתחום של הדרג המדיני) עם מכלול השיקולים המדיניים, הכלכליים, החברתיים והאחרים. אין מי שדחף את נתניהו לכיווני הכרעה והמשך הלחימה בצמתים שונים, כמו סמוטריץ'.

פותרת את ההתלבטות...

אני די משוכנע שיהיה לפחות סבב נוסף של בחירות.

סמוטריץ' ומפלגתו יקבלו את הקול שלי כי הם מילאו את הבטחות הבחירות שלהם (כל מה שיכלו). הם עשו מה שרציתי, ולכן אפשר לסמוך שימשיכו לעשות גם בבחירות הבאות. ולכל הפחות יתאמצו בכל מאודם.

1. ההתיישבות קיבלה בוסט לא נורמלי

2. הכלכלה הפתיעה את כולם, בארץ ובעולם, ב"ה

3. העבודה על מערכת המשפט מתקיימת לאט אבל בטוח (בנתיים) ואני רוצה שזה יגיע ל"גמר תשלום" בקדנציה הבא. 10 שופטי עליון יתחלפו בקדנציה הקרובה, ואם השמאל ישלוט בזה אז אנחנו נהפוך לברית המועצות.

4. ההתנהלות בסוגיות המלחמה היתה בדיוק מה שנכון, לדעתי. שמחתי מאוד שהמפלגה לא היתה טהרנית וידעה גם להסכים לעסקת חטופים (הראשונה). זה הוכיח לי שיש חשיבה בכל פעם, ולא ריצת אמוק שאין לה בלמים.

5. עולם התורה הציוני קיבל חיזוק חשוב ב"ה.

6. בהקשר גיוס החרדים, סמוטריץ' מבין שבכפייה חזיתית שום דבר לא יקרה, ולכן צריך אורך רוח כדי לעשות מעקפים ותהליכי אורך. הוא גם מבין שהשמאל יתן לחרדים את מה שירצו בכל מקרה, ולכן אין סיבה להיות הטיפש שמפיל על זה ממשלות. עדיף להסתדר עם החרדים ולשמור על ממשלה לאומית, ציונית ויהודית.

7. גם כשהיתה כביסה מלוכלכת בתוך המפלגה, הם ידעו לנהל את זה פנימית ובכבוד (כנראה, לפחות כלפי חוץ). אופיר סופר פרש בצורה מכובדת מאוד, וזה סימן טוב לעבודה הפנימית במפלגה.

8. אני רוצה סמן ימני חזק, אבל לא מתלהם, שיכול גם להטות את הספינה ימינה כשצריך, וגם יכול למשוך קצת אש כשצריך כדי לאפשר לאחרים לעשות את מה שצריך לעשות.

מי שמכיר קצת יודע שסמוטריץ' הוא איש עשייה, ביצועיסט עם קבלות.

מי שמקשיב קצת (חפשו את השיחה שלו עם הרב חיים נבון, החל מדקה 50) יודע שלסמוטריץ' יש תוכנית סדורה איך לגייס את החרדים.

כמה נקודות שעלי עשו רושם, יש עוד, רוצו לשמוע שם:

• אין תשתית מתאימה. חייבים להקים מסגרות ובתי חייל מותאמים. ברגע שחרדים יראו שאחיהם מתגיייסים ויכולים לשמור על אורח חייהם זה יהיה התמריץ הכי גדול שיתגייסו עוד.

• חייבים חוק שיהיה מוסכם על ההנהגה של החרדים, גם אם זה יהיה באחוזים נמוכים יותר מהאידיאל. חוק מוסכם הופך את הצבא מהאויב של לומדי התורה לתעודת הביטוח שלהם. כדי שלומדי התורה יוכלו להמשיך ללמוד, חייבים למלא את המכסה של הגיוס, וככה הרבנים עצמם הם אלה שישלחו לצבא את מי שלא מתאים לו ללמוד. ושוב, אחים ושכנים רואים שאפשר לשמור על אורח החיים וגם לקבל הטבות של בוגרי צבא ועוד ועוד יתגייסו.

ברור שזו לא הסיבה היחידה להצביע לסמוטריץ'. אם הניצחון וההתיישבות יקרים לליבכם, והשינוי במערכת המשפט חשוב לכם, תנו את הקול למי שעובר את אחוז החסימה, מבטיח לעסוק בעניינים אלה וכבר הביא תוצאות בעבר ברובם.

מה?

במקום להתמקד במה שחשוב באמת.

פעם מישהו אמר לרב אבינר שהוא מפחד מפצצה גרעינית על ישראל. הרב אמר לו - כמות ההרוגים מסיגריות גבוהה יותר מהרוגים מגרעין פוטנציאלי וזה צריך להדאיג יותר (האמת שהוא ניסה לדבר עם ח"כים שיטילו מגבלות קשות על סיגריות ולא הצליח לו)

טופרובסקי היה מקריא בכנסת כל שבוע את ההרוגים כדי להזכיר

עברת פס לבן?

חצית צומת ברמזור באדום?

נתפסת עם היד והעיניים על הטלפון?

נהגת על 140 בכביש של 80?

הגיע הזמן להתייחס לרכב ברצינות הראויה, ולא כאילו מדובר ב''נו נו נו''.

א. העמדה לדין על ניסיון רצח, בדומה לאדם שמחזיק רובה ויורה לכל כיוון.

ב. תתקשר למורה לנהיגה שלך, תבקש ממנו שישריין לך מקום לעוד 10 שנים, כי עד אז הרישיון שלך יהיה פסול.

ג. הודעה מיידית לכל חברות הביטוח, שהאדם הזה עבריין תנועה, ושהן צריכות לשקלל זאת בפעם הבאה שהן מוכנות למכור לו ביטוח (בעוד 10 שנים).

ד. אם מישהו ייתפס בעבירה דומה גם לאחר חידוש הרישיון בעוד עשור, הפסילה תהיה לצמיתות.

רק ככה אנשים יתחילו לפחד לעבור על החוק.

נו באמת...

אתה יודע שזה בחיים לא יקרה.

אגב לשיטתך 70 אחוז מהנהגים רוצחים.

ב. זה היה גורם להרבה יותר מקרי פגע וברח.

ג. אפשר ליישם את שיטתך - מי שמוכר שומן רווי יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה בגלל שומן רווי? כנל מי שנוהג במכונית לא חשמלית יואשם בנסיון רצח. אתה יודע כמה מתים כל שנה מזיהום אוויר?

מזה שיהיה נוכחות משטרתית על הכביש

ומי שמזגזג בין נתיבים בפראות/ לא שומר מרחק בצורה מסוכנת/ כל דבר מסוכן אחר

יוּרד מהכביש

זה קורה כל יום כל הזמן

ומשטרה אַיִן

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

מתחנות כוח מהיתוך גרעיני.

היתוך גרעיני כמעט לא יוצר קרינה ולא פסולת רדיואקטיבית

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.