בעיקרון - פוסק על פי הירושלמי. זה פחות או יותר הבסיס.

(למרות שלפי שהתרשמתי הוא לא רואה צורך להסתמך על מישהו מסויים).

ידועים דברי הרי"ף בסוף עירובין, וכן דברי הפוסקים בכמה וכמה מקומות שהירושלמי שני במעלה לבבלי.

 שזה שהעדיפו את הבבלי לאורך הדורות זה בגלל אלימות של גאוני בבל (מה שנכון במידה מסוימת מבחינה הסטורית - השאלה אם זה משנה*) אבל אליבא דאמת תורת אר''י היא העיקר (שזה גם נאמר בבלי ולא רק בירושלמי).

* לענ''ד לפחות לפי הרמב''ם נראה שלא - הוא לא טוען כמו הרי''ף שהבבלי עדיף כי הוא ראה את הירושלמי לקח אותו בחשבון ובכל זאת חלק עליו (טענה קשה לכאורה) אלא בגלל קבלת כל ישראל. ובאמת ברמב''ם יש משקל גדול יותר לירושלמי ודומיו - הרמב''ם אפילו עשה עליו 'הלכות' בדיוק כמו שהרי''ף עשה על הבבלי.

- בתקופת הגאונים באמת היו מחלוקות חריפות בין גאוני בבל לגאוני א"י (וכמדומני שהתוודענו לזה רק ע"י פתיחת הגניזה הקהירית) אך האם יש עדות לכך שגאוני בבל ניסו לסרס גם את התלמוד הירושלמי? אדרבה הם מביאים אותו על ימין ועל שמאל. דומני שגם אם נטען שהיה פוליטיזציה בתקופת הגאונים, התלמוד הירושלמי היה מחוץ למשחק.

- אם תקבל בכל זאת את טענתו בדבר העדפתו של הבבלי באופן אגריסיבי, לא הבנתי מדוע לפי הרמב"ם זה לא משנה. הרי אם קבלת כל ישראל את התלמוד הבבלי נולדה בחטא  של הפעלת כח ומניפולציות, לכאורה היא בגדר קבלה בטעות.

- מדוע טענת הרי"ף קשה? הרי בגמ' עצמה ובפוסקים חוזר שוב ושוב העיקרון של 'הלכה כבתראי' (יש רק דיון האם עוד לפני תקופת אביי ורבא או רק מהם ואילך, אך זהו דיון מקומי). ושמא כוונתך לומר שלא ברור שחכמי בבל נחפשו לתלמוד הירושלמי, אך גם זה טעון בירור. הגמ' בחגיגה למשל רומזת לתלמוד הירושלמי.

- אתה בטח מתכוון למחלוקות הידועות סביב נושאים מסוימים כמו הסמיכה, קביעת לוח השנה ומולד זקן (מח' רס''ג ור' אהרון בן מאיר) וכדו' הנובעים משאלת הסמכות הכללית שגם נדונה בפנ''ע כמו שרואים בכמה איגרות (למשל באיגרת ר' פרקוי בן אבוי, בתשובות רדב''ז ראש הגולה, רס''ג ועוד) - לטענת חלק מהחוקרים ממניעים כלכליים (תרומות למתיבתות מיהודי הגלויות).

ודאי שאין מחלוקת על עצם היותו של הירושלמי חיבור אמוראי חשוב אבל שאלת הסמכות משיקה ישירות גם לשאלת העדפת תלמוד אחד על משנהו - אם תורת אר''י עדיפה אז הירושלמי עדיף, אם עיקר התורה הוא בבבל ומשם יוצאת ההוראה אז התלמוד הבבלי עדיף. הראיה שגאוני בבל פסקו בעיקר ע''פ הבבלי כמקובל היום והתעלמו כמעט לחלוטין מהירושלמי ואילו גאוני אר''י כירושלמי וכמסורת א''י אפילו בניגוד לבבלי. ואכן כמה מגאוני בבל הקודמים לרי''ף כתבו שאין לקבל את הירושלמי מול הבבלי מסיבות שונות (למשל פרקוי בן אבוי כתב שהוא משובש בנוסחו, רב יהודאי גאון כתב שמנהגיהם הם לא הלכה אלא מנהגי שמד בדיעבד, רב שרירא ורב האי כתבו שמשום שהלכתא כבתראי - הם מקורו של הרי''ף).

- לפי הרמב''ם מה שמשנה הוא מה מנהג רוב ישראל בפועל, לא רלוונטי איך ולמה התקבל המנהג (בסופו של דבר כל מנהג רווח מתקבל בצורה 'אלימה' ובלחץ חברתי), אין פה עניין של 'מנהג טעות' שלא שייכת בבחירת פוסק/פסיקה (ראה למשל דברי הירושלמי על 18 דבר שגזרו בעליית חנניה בן חזקיה שבית שמאי הרגו בבית הלל כדי להיות רוב) אלא במנהג הלכתי שמבוסס על טעות בהלכה. אבל לשיטת הרי''ף ההבדל הוא ענייני ומהותי - לדבריו הבבלי כולל בתוכו את הירושלמי - זה דבר שמאוד תלוי ברקע ובשאלת נכונות הטענה.

- לענ''ד הטענה קשה מכמה סיבות: 
א. הירושלמי לא נחתם בתקופה אחת אלא במשך כ400 שנה, ובסופו אולי אפילו אחרי הבבלי או במקביל לו.

ב. הבבלי עצמו מכיל תקופות שונות כך שנניח שהסינכרון, אם היה, נכון רק לגבי סוף תקופת האמוראים ולא לגבי כל התלמוד הבבלי (פה אני מתייחס לטענת הרי''ף שמסביר למה הלכתא כבתראי ולא לטענת רב האי שאמר את הכלל בסתמא).

ג. יש סתירות בין הבבלי והירושלמי - לפעמים בנוסח מימרא או בסיפור מעשה - ובמקרה שהמעשה נעשה בא''י (מעבר לזה שסביר לקבל את גירסת הירשולמי) הבבלי אפילו לא מביא גירסה זו כדרכו להביא גירסאות שונות - מה שמצביע שככל הנראה לא הכירו אותו.
ד. יש מקומות שהירושלמי לכאורה יותר מסתבר מהבבלי גם מבחינת סברה וגם מבחינת גירסא (למשל נתמך בברייתות כגון תוספתות ומכילתות) ובכל זאת לכאורה לא הובא בחשבון בבלי (בניגוד לרמב''ם למשל שכן הביא אותו לפעמים בחשבון אפילו כנגד הבבלי) - מה שגם מצביע כנ''ל.

נ''ב

אני קצת עמוס כרגע אז מחילה אם יצא לא מספיק מסודר ומבואר.

קראתי הכל. כמובן שלא הסכמתי, אך החכמתי.

בכל אופן אשמח לשמוע עם מה לא הסכמת.

יש בספר 'אמרי במערבא' רשימה של יותר ממאה מקומות שבהם מופיעה מסקנת הירושלמי בבבלי [לא בשם הירושלמי, כמובן], ונדחית שם. (מקור)

איני יודע האם זה אומר שהירושלמי כספר חתום היה לפני מי שכתב את הדברים בבבלי, אבל יש כאן ביסוס חזק לכך שבאופן כללי הסוגיות בבבלי הכירו את עיקרי תורתו של הירושלמי, ושקלו אותם, ולכן הם בתראי. [וגם אם האמוראים שבסוגיא קדמו, הרי שבזמן חתימת בבלי לא ראו לבטל את דבריהם מפני החולקים].

מה היחס בין המקורות בהן אתה מוצא את מסקנת הירושלמי מופיעה בבבלי ונדחית, למקומות שבהן מופיעה בירושלמי מסקנת הבבלי ונדחית.

אם היחס נוטה בבירור לכך שמסקנת הירושלמי מופיעה הרבה יותר פעמים בבבלי, הרי שזה מבסס את הגישה שהבבלי הוא בתרא לירושלמי. [ולא כ"כ משנה האם הוא הכיר אותו כספר, או כאוסף מסורות בע"פ]

לא עשיתי את הבדיקה הזו, אבל, מאחר שעניינו של החיבור הנזכר הוא להביא מחלוקות בבלי וירושלמי, ולמצוא 'שיטות' שמקשרות בין המחלוקות, ואין לי שום רמז לכך שהמחבר מנסה להגן על תפיסות מסויימות, אני מניח שהסיבה שיש שם רשימה ארוכה של מקורות כאלה, ואין שם רשימה הפוכה, היא שבאמת זו הנטייה.

הטעות היא שאתה יוצא מתוך הנחה שאחד מחותמי התלמודים הכיר את התלמוד השני (יש כמה הנחות בתוך ההנחה הזו אבל נתייחס לעיקר), ולכן אם נמצא נטייה סטטיסטית לאחד הצדדים נגלה איזה מהם הוא שראה את השני. הטעות היא בהנחה הזו שכן ייתכן, ואף מסתבר, שאף אחד לא ראה את השני.

טעות נוספת (שמסתבר שגם הרי''ף הניח אותה) היא שזה שיש לא מעט מימרות אר''י בבלי מראה שלפחות חותמיו הכירו את התלמוד הבבלי. הטעות היא שייתכן, והסטורית ידוע שכך היה - אפילו מתוך התלמודים עצמם, שהייתה נדידה גדולה של ת''ח מאר''י ללמוד בישיבות של בבל והם מקור השמעתות האר''י שבבלי ולא התלמוד הירושלמי כולו שלא היה מוכר בהכרח לחותמי הבבלי.

ושוב - אני מזכיר את הקשיים שהעליתי לעייל בהנחה שמביא הרי''ף ובקושי שעולה מקיבוץ המימרות שנפסקו להלכה בירושלמי שכן מאה הוא מספר נמוך מאוד במושגים תלמודיים.

לא הנחתי שאחד התלמודים הכיר את השני. 

לא משנה האם הוא הכיר את השני, משנה האם הוא הכיר את מה שנאמר בשני.

והמשמעות של ממצא סטטיסטי כזה, הוא שהדברים שנאמרו בבלי נכתבו מתוך היכרות עם הירושלמי, עכ"פ יותר מאשר שהדברים בירושלמי נאמרו מתוך היכרות עם מה שנאמר בבבלי.

אל תביך אותי עם תארים שהרבה יותר קרובים אליך מאשר אליי.

אני אקח מהפרגון רק את מה שבאמת מגיע לי, ואודה לך מאוד עליו!

לגופו של עניין: טענה מעניינת ואף מסתברת, אך טעונה ביסוס.

אך דווקא משום ה'אליה' שבה - שלא נגעו בה ידיים, קוץ בה - שהירושלמי, כידוע, מלא שיבושים וצריך להיות אומן ובקי כדי ללמוד אותו כסולת נקייה.

על זה בדיוק הדיון. מי אמר שיש כזו? שהיא מחייבת? שכל כולה מחייבת?

אי אפשר לזרוק הנחות - צריך להוכיח ולבסס אותן.

ואם אתה שואל על גופו של אדם - זו בדיוק הטענה שלו, הוא אומר שהוא חוזר למסורת הפסיקה המקורית אותה 'שיבשו' אמוראי וגאוני בבל (הוא מאוד לא אוהב את רבא למשל בגלל זה...).

יש הבדל גדול בין זה לקראות, ואה''נ - גם את אי נכונות הקראות עצמה צריך להוכיח (וחז''ל והראשונים עשו את זה).

ושים לב שהעליתי כמה שאלות ולא רק האם היא קיימת - מה היא אומרת ומה מקור תוקפה.

ואם ארצה לדמגג אפשר לומר את אותו דבר גם על עצם היהדות שהתכחשה לאמונה המקובלת ושללה אותה מהיסוד.

להכרעת גדולי הדורות הקודמים, ומגבילה את היכולת לחרוג ממנה [אני לא נכנס לגדרים המדוייקים, אלא לעיקרון], שייכת לבסיס המשותף של הבבלי והירושלמי.

אפשר לראות את זה בעיסוק של תנאים בעדיות בשם תנאים מוקדמים יותר, ובהסתמכות על דברי הקודמים להם.

אפשר לראות את ביחס של האמוראים למשנה, ושל האמוראים לקודמים להם. 

גם קיומו מעמד לקבלת האומה, שייך לבסיס המשותף. [ב'כוזרי השני' מאריך לבסס את זה על התנ"ך, כגון 'קיימו וקבלו היהודים' ומקורות נוספים].

מאחר שזה שייך לבסיס המשותף, מובן שאפשר להסתמך על זה להכרעה בין התלמודים.

מאחר שזו גישה קיצונית ביותר, אין צורך לדון בשאלת הגבולות המדויקים של סמכות גדולי הדורות והמנהג, כי בכל מקרה זה מחוץ לגבול.

מבחינה עקרונית - נכון שיש משמעות לפסיקה קודמת, זה מקובל על כל מי שמקבל את המשנה וכל שכן לפחות את אחד התלמודים ככה שבנקודה הזו אין מחלוקת. אבל את ההנחה המוסכמת הזו יש להבין למה היא נכונה ומתוך זה מה ההגדרה שלה ומה כלול בה וממילא מה לא*.

ובנידון דידן - השיטה שמעדיפה את התלמוד הירושלמי לא מבטלת את שרשרת הקבלה אלא טוענת בדיוק ההפך - שהיא זו שמקיימת אותה בכך שהיא 'מחזירה עטרה ליושנה' ומקבלת את הפסיקה המקורית של הקבלה ש'נחטפה' בדרך שלא תואמת את מהות ודרך העברת המסורת.

* [בעניין הזה אומר את ענ''ד (המבוססת על דברי הרמב''ם) אבל היא לא מייצגת דעה של אף אחד אחר:

התורה נתנה בסיני כמאמר חז''ל ''התורה והמצווה'' = תורה שבכתב ושבעל פה, וכן ניתנה לחכמי הדורות (= הסנהדרין) האפשרות לפרש אותה ע''פ הבנתם ברוב קולות שנאמר ''על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה''. כאשר חכמי דור אחד הבינו וחידשו דבר מסוים והתקבלה ההבנה היא נהייתה ברירת המחדל להבנת אותו דין ולא ערערו עליה לאחר מכן ובדורות הבאים ללא סיבה (לא כי אין אפשרות כזו אלא כי אין צורך מאחר שכבר נערך דיון סנהדריני בעניין). בהמשך הדורות, בהם כבר לא היה גוף שראוי ובעל הסמכות לפרש את התורה, הפכה הסיבה לקבלת דברי הדור הקודם לסיבה אחרת והיא הקרבה הכרונולוגית לדורות הסנהדראות - מתוך ההנחה שהם שימרו טוב יותר את המסורת שקיבלו מהם ואת ההבנה בה ששמעו מהם (ולכן בתקופות האלו ההבדלים הם בין תקופות של מאות שנים - תנאים, אמוראים, גאונים וכו' - בהם לא חולקים בין דור לדור ולא לפי דין כזה או אחר כמו בתקופת הסנהדראות).

ממילא הקבלה של פסקי הדורות הקודמים: א. לא מחייבת בכל מקרה כי היא מבוססת על הנחה כללית שודאי לא נכונה בכל פרט (וכן הרמב''ם כתב מפורש בהקדמתו למשנה תורה שאינה מחייבת) ולכן חכם יכול לחלוק על דברי הקודמים לו אם ברור לו שטעו. ב. היא לא שייכת כלל לשאלת שיטת הפסיקה עצמה שכן בה אין עדיפות לדורות קודמים מכיוון שהיא לא הייתה קיימת לפני שהיא נשאלה אלא רק לשאלות בפרטי הדינים.]

זה רק מראה שעקרונית בית דין יכול לחלוק על הקודמים לו (וזה בדיוק מה שבאה המשנה הזו לומר - שמביאים את דברי המיעוט כדי שבית דין מאוחר יותר יוכל לשנות את ההלכה כדבריו).

וזה נכון שלא פשוט לבטל דברי בית דין קודם, צריך שיהיו גדולים בחכמה ושיהיה חכם גדול בראשו יותר מבית הדין שפסק את אותו הדין. אבל שתי נקודות:

א. הדין הזה תקף רק כשמדובר בבתי דינים המחייבים כדוגמת סנהדרין, לא כשמדובר בפוסק יחידאי שאין לו סמכות מחייבת (למעט מרא דאתרא על בני מקומו וכדו') - אי אפשר להכיל את הכלל הזה באופן שרירותי על כל פסק שהוא למרות שחז''ל לא התכוונו אליו בכלל באותו הכלל, זה עיוות.

ב. (נסה לקחת צעד מחשבתי אחורה ולהבין את הכוונה שלי למרות פערי ההשקפה) הכלל הזה של 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו' הוא עצמו כלל שנתון לבחינה ולהבנה - האם הוא מדאורייתא? אם לא האם הוא מדרבנן? אם הוא מדרבנן אז למה הוא תוקן? על איזה צורך בא לענות? אם תענה על השאלות האלו תבין למה כתבתי את הסוגריים המרובעות בתגובה הקודמת (גם אם לא תסכים).

'אמונת חכמים' היא לא 'קבלת כלל ישראל' ושתיהן הן לא 'מסורת פסיקת ההלכה'.

וגם אני אגלה לך סוד - יש מצווה לחשוב לברר ולשאול שאלות, ואין שום מצווה להתעקש לעצום עיניים מהשאלות - להפך.

ולמרות שלצערי זה לא הדדי אמשיך לענות עניינית:

"אמונת חכמים" - אילו חכמים? הרי יש מחלוקות...
''אמונת חכמים'' משמעה לקבל כל דבר שחכם אומר כתורה מסיני? אם כן אתה בבעיה גדולה חביבי...
או שמא "אמונת חכמים" משמעה אי שאלת שלות כללית?

''קבלת כל ישראל'' מחייבת תמיד? נניח מעשה העגל? מה מקור תקפה?

"קבלת כל ישראל" נכונה תמיד (נניח שבכל אופן מחייבת)? אם כן אז מה כשהיא משתנה - פרדוקס? אם לא אז למה היא מחייבת ולמה לא לפחות לדעת את הטעות?

האם בכלל קיים היום כלל כזה "קבלת כל ישראל"? למשל לגבי השו''ע שאוהבים לומר שכולם קיבלו ובפועל אין כמעט אחד שקיבל אותו לחלוטין (אפילו לא הרב עובדיה זצ''ל), או אפילו התלמוד הבבלי שכאמור רבים מהפסקים המקובלים היום על רוב הציבור מנוגדים לו.

"מסורת פסיקת הלכה" - מניין הגיעה ה'מסורת' הזו ומה המקור שלה (מספר מועט של כללי פסיקה מסוימים התחילו להופיע בתקופת הגאונים, מה תוקפם? ומה עם השאר?)? איזו מסורת? של הרמב''ם והתימנים ההולכים לפיו, של השו''ע ושיטת עמודי ההוראה שלו, שיטת הרב עובדיה של צירופי ספיקות, או של כל מאות אלפי הרבנים שפסקו אחרת זה מזה לאורך הדורות כולל אלפים רק בדור הזה?

יצא לי מבולגן, דמגוגיה עושה לי

נראה לי ש"אין בית דין רשאי לבטל בית דין חברו"  זה מדאורייתא...

כי לומדים את זה ממעמד הר סיני שהקב"ה עצמו אסר לעלות להר סיני

והיה צריך שהקב"ה עצמו יבטל את את האיסור.  "במשוך היובל המה יעלו בהר"

ודאי שזה לא דין דאורייתא (לא מצאתי מקור ללימוד שהבאת מהר סיני, לא בחז''ל ולא במפרשים על המשנה הנ''ל. בכל אופן גם לו היה כזה הוא בודאי אסמכתא בעלמא - כל הדין כולו מתייחס למצב שהוא לא דאורייתאי אלא במצב שאין סנהדרין ולכן משאירים את דעת המיעוט - מה שלא קרה כל עוד הייתה סנהדרין).

עוד נקודה אגב - נראה שכל הדין הזה לא נאמר בהלכות (כלומר פירוש דיני דאורייתא ופרטיהם) אלא רק בגזירות ותקנות (אם תרצה הרחבה תאמר).

הרמב''ם מסביר שהדין הזה הוא מתוקף קבלת כלל ישראל (שגם בה עצמה יש לדון מה מקור תוקפה אבל אכמ''ל). אני מפנה שוב לסוגריים המרובעים כאן - אחלק את התשובה לשתיים, שם כלול גם העניין הזה.

וזה לא ויכוח, יותר דיון...

לא משנה, בכל אופן זו הייתה הערה סתם מה שנראה לי...

לא זכיתי ללמוד ברמה שלכם אז... אני אפרוש לי מהדיון ורק אהיה צופה מהצד  

לא הייתה עליו מסורת שנידון בסנהדרין.

למשל, תנאים נחלקו, ולא הייתה הכרעה בסנהדרין. [יש לדון למה, אבל זה נראה ברור שזה המצב במחלוקות התנאים].

אחרי זה, האמוראים הכריעו במחלוקת. אמוראים מאוחרים יותר מקבלים בד"כ את ההכרעה, וגאונים וראשונים מקבלים אותה תמיד.

ב. השאלה של דרך הפסיקה עמדה בפני גדולי הדורות הקודמים. מי שחולק על ההכרעה בבלי, חולק על אותם גדולים, שהכריעו כך. [ועל סמך מידע דל למדי שעומד לפניו].

ג. הרמב"ם סובר שאין כלל מוחלט לציית לדורות שקדמו, מלבד לתלמוד "הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, איש מפי איש עד משה רבנו.". גם הוא, נותן משקל לחכמי הדורות שקדמו לו, אבל כאן אנחנו מדברים על אותה הקבלה המחייבת של הסכמת כל ישראל.

(של רב שרירא ורב האי גאון באיגרת המכונה 'איגרת רב שרירא גאון') שהם עדיפים כי הם מאוחרים יותר כרונולוגית והכלל הוא ש'הלכתא כבתראי' כלומר ההלכה כדור המאוחר יותר. הרי''ף מסביר שההיגיון הוא שחותמי התלמוד הבבלי כבר ראו את דברי הירושלמי ולקחו אותם בחשבון ואעפ''כ חלקו עליו וזה היתרון שלהם על התלמוד הירושלמי שלא ראה את דברי התלמוד הבבלי ולכן הייתה להם כביכול תמונה חסרה.

יש עוד טענות כגון שהתלמוד הירושלמי עצמו (כלומר השימור שלו לאורך הדורות) וגם המסורת שהוא העביר (אפילו עוד בזמן כתביתו) משובשים. וכן יש טענות שבארץ ישראל היה שמד גדול יותר מאשר בבל ובנוסף לשיבוש גם לא יכלו לקיים מצוות וללמוד תורה כמו שצריך והרבה הלכות הן משובשות כי הן הלכות לשעת השמד דווקא.

התלמוד הבבלי מחייב כי אותו קיבלו כל ישראל, בניגוד לדורות שאחריהם שהגלות התפשטה מבבל לארצות רחוקות יותר וכבר לא היה מקור תורני אחד לכל ישראל.

אבל - הוא מאוד מחשיב גם את התלמוד הירושלמי, הרבה יותר משאר פוסקי 'המזרח' בזמנו ושלפניו, לפעמים אפילו נגד הבבלי*.

*הרחבה: לענ''ד כי הכלל של 'קבלת כל ישראל' עצמו הוא כלל לא גורף, כלומר יש מקרים בהם קבלת כל ישראל לא תקיפה כמו למשל 'מנהג טעות' שהרמב''ם מאריך עליו בתשובה ועוד. הסיבה שהוא לא גורף לענ''ד היא כי הוא לא מבוסס דיו, אלא רק על דימוי לדין תורה ולא שהוא עצמו כזה ולכן יש לו תוקף פחות

שקיבלה על עצמה.

לפעמים זו קבלה מוחלטת, ולפעמים זו קבלה חלקית.

זו לא חייבת להיות התכנסות של כל ישראל ביחד, זה יכולה קבלה שהתגבשה במשך דורות.

לכך שעם ישראל מקבל על עצמו לא לחלוק יש סיבות שונות - הקרבה של הדורות הקודמים למסורת, ירידת הדורות, שלא תעשה תורה כשתי תורות, שלא כל אחד יוכל להמציא דברים ולומר שזו דעתו ההלכתית ועוד.

כך לגבי קבלת התלמוד, כך לגבי קבלת הראשונים, וכו'.

(הדברים שכתבתי מבוססים בעיקר על מה שכתב הרב קוק בבאר אליהו סי' כה, והרב שלמה פישר בדרשות בית יש"י סי' טו).

[ייתכן שיש סייגים קלים לקבלת התלמוד הבבלי, כמו למשל שבעניינים שתלויים במנהג, לא תמיד ביטלו מנהג קדום ומבוסס אחר מפני הבבלי, אבל זה לא סותר את העיקרון הכללי של קבלת הבבלי].

ולכן כתבתי כבר בהתחלה שנראה שלפי הרמב''ם התלמוד הבבלי מחייב אפילו אם התקבל בגלל 'אלימות' בבלית.

אבל כמה דגשים:

א. זה הופך את החיוב של קבלה כזו ליותר גמישה כי הכלל של קבלת כל ישראל לא תקף בכל עניין וגם כי הקבלה היא כללית לגבי התלמוד וזה לא מוגדר כקבלה גמורה לגבי כל דין ודין (מקווה שמובן).

ב. צריך לדון מה נכלל בקבלת כל ישראל, כי בשורה התחתונה אין אף ראשון שמוסכם כל כל ישראל, כמו שגם אין פוסק אחרון שמקובל על כל ישראל. אוהבים לומר שכולם קיבלו את השו''ע ולכן הוא מחייב אבל זה לא נכון בכלל - אין אף אחד שהולך לחלוטין. כנ''ל לגבי הראשונים. וכנ''ל אפילו לגבי התלמוד הבבלי - גם אותו לא קיבלו לחלוטין, אתה יכול לראות לא מעט ראשונים שבפועל פוסקים לא כמוהו לא מעט.

כך שכשיש מישהו שטוען שהשו''ע או הראשונים או אפילו התלמוד הבבלי לא מחייבים לחלוטין - לטעון עליו שהוא מזלזל במסורת ישראל או במסורת הפסיקה או שהוא קראי זו צביעות, כי בפועל כולם עושים את זה. הוא רק אומר מה שכולם עושים.

ושוב אתה מתעלם ממה שכתבתי - אני טוען שגם אתה עצמך (וכל הדורות בעצם) עושה לבבלי מה שאתה אומר שאני עושה, רוצה הוכוחות? אתן לך בשמחה אם תתחייב מראש להודות בטעות כשאתן לך כאלו.

ייתכן שאנחנו לא מסכימים לגבי מה שאת קורא "מה שעשו מאות שנים" - אני מוכן להוכיח את הטענה שלי. צביעות זו לא.

להעדיף את הירושלמי ככלל על פני הבבלי זה ודאי מנוגד בצורה מוחלטת למה שקיבל עם ישראל למעלה מאלף שנה.

אם אתה רוצה לדון האם אפשר לפסוק כראשון פלוני נגד רוב הראשונים, או האם אפשר לחלוק על ראשון 'גבולי', או לפסוק נגד ראשונים במקום שיש מגדולי האחרונים שחלקו עליהם, אז אנחנו נכנסים לשאלת הגבולות.

גם אם אתה רוצה לפסוק כירושלמי במקום שבו משמעות הבבלי נוטה נגדו, אבל זה לא חד משמעי, וכן על זה הדרך.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.