כואב לי לא כי אני רוצה ש*הוא* לא יצליח,
אלא כי *אני* רוצה להצליח- ועוד לא הצלחתי
קשה לי לא *היתרון שלו*
אלא *החיסרון שלי*
הוא לא העניין פה, הוא לא האישיו
העניין הוא שאני רוצה להתקדם, ולא מצליח
וכשחבר מתקדם ומצליח זה מדגיש לי את החיסרון *שלי*
וזה לא מידות רעות
זה בריא להרגיש ככה, והגיוני, ונורמלי.
הרמח''ל, במסילת ישרים, פרק ד':
| ועל זה אמרו ז"ל (בבא בתרא עה, א) על דרך המשל: |
"מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו". |
כי אין זה מטעם הקנאה, אשר תיפול רק בחסרי הדעת, כמו שאכתוב עוד בסייעתא דשמיא, אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השלמות מַדְרֵגָה שהיה יכול להשיגה כמו שהשיגה חברו. והנה על פי ההתבוננות הזה וודאי שלא ימנע השלם בדעתו להיות זהיר במעשיו.
כוויה, לא פחות. זאת שברגע הראשון עושה למקום טראומה עד שהוא לא מרגיש את הכאב, הוא בהלם. ואחרי שניה מגיע הכאב. שורף, בוער. והכאב לא נרגע, לפעמים ממשיך להתגבר. ולוקח זמן למקום להירפא.
שנזכה שעד החתונה זה יעבור, ושזה יהיה קרוב קרוב קרוב
|
אתה מכיר אותו באופן אישי שאתה מציין את הקנאה והמידות הרעות כעובדה?
וכן אפשר להבין מאיפה ההרגשה שלו נובעת. הוא לא רוצה שלחברים שלו לא יהיה טוב. להיפך הוא בעצמו אמר שהוא שמח בשמחתם. אבל המצבים האלה מעמיקים אצלו את הבדידות ואת הכאב שהוא עדיין לא זכה למישהי. זה לא אומר שהוא לא שמח בשבילם. זה לא שחור ולבן ורגשות כאלה יכולים להגיע לאו דווקא ממקום של קנאה. זה הרבה יותר מורכב מזה. והכי קל לשפוט מהצד ולהגיד שצריך לתקן את המידות הרעות (יש מישהו שלא צריך לתקן את המידות הרעות?).
אני רואה את זה אחרת. נגיד שאדם רוצה לעשות מצווה שהיא ממש חשובה לו, והוא מנסה ומתאמץ ומשתדל ומשקיע בזה כל כך הרבה כוחות נפשיים, אבל הוא לא מצליח (לפחות לא עכשיו), ויודע שיש לו עוד דרך לעבור עד שיזכה לה. והוא רואה איך כולם מסביבו זוכים למצווה הזו והוא עדיין נשאר מאחור. הוא לא בהכרח מקנא בהם. הוא פשוט כוסף לקיים את אותה המצווה וכל כך רוצה בזה שבפנים משהו קצת נסדק. מעין ניסיון על ניסיון. וזה לא אומר שום דבר על המידות שלו כי הוא בעצמו אמר שהוא שמח שחברים שלו זכו. הוא פשוט עצוב שהוא לא זכה עדיין.
בס"ד
ברור שזה טבעי,
והעבודה שלנו בעולם לעבוד על הטבע.
אשר ברא אלוקים לעשות- לתקן.
הנפש הטבעית מרגישה בעיקר את החיסרון שלה.
עד כה הצרה הייתה צרת רבים,
והגם שזו נחמת שוטים לנפש הטבעית זה מספיק כדי להתנחם.
לפתע כולם ב"ה מתחתנים, גם החצי נחמה שהייתה כאן נלקחת מהאדם,
וזה קשה.
יחד עם כל זה אפשר לפתח מבט של נפש אלוקית.
שם הנפש של כל עם ישראל היא אחת, "רק שהגופים מחולקים" (תניא פרק לב)
השמחה בשמחת יהודי שני היא לא מצד מחיקה עצמית שאני לא חשוב,
ומי שחשוב זה החבר, אז אשכח את צרתי שלי ואשמח בשמחת החבר,
אלא חברי ואני זה אחד, נפש אחת.
השמחה שלו היא השמחה שלי, והגאולה שלו מקרבת את הגאולה שלי.
כמו בגוף, רפואה של איבר אחד מחזקת את כל הגוף, ומקדמת את הרפואה של איבר שני.
ומה עושים עם הכאב של הנפש הטבעית?
מסבירים לה...
שהשמחה בשמחת הזולת פותחת שערי שמיים לשמחה שלך.
ומעבר לכך, אפילו אם לא נמצאים קרוב לשער בכלל- השמחה פורצת גדר.
וב"ה כמה שתשמח את החתנים ,ותשמח בעצמך - אתה מושך עליך את השפע שלך.
והגבתי כאן לפנגו כי זה נוגע בדיון של מידות.
אכן יש כאן מידות טבעיות,
ויש לנו את היכולת והייעוד להתעלות מעל הטבע הזה.
בהצלחה
תודהנקודהמוטיבציהועדיין לא מסכימה עם זה עד הסוף. בכל מקרה נקודה הסבירה את זה ממש יפה ממקום מעודד ולא מוכיח
הרגש שלו הגיוני לחלוטין
אנחנו בני אדם
וכשרואים שאחרים מצליחים במשהו שאנחנו "תקועים" בו כבר הרבה זמן
זה עלול לעורר בנו כאב
לאוו דווקא מקנאה (וגם אם כן- עדיין הגיוני לחלוטין, ונראה שהוא באמת רוצה לשמוח ולשמח אותם)
יכול להיות שפשוט זה מזכיר לו את המצב שלו
לא הלחצת אף אחד
אבל כן סתם תקפת מישהו שהביע פה כאב אמיתי
אני רק אומר שזה שמתעורר רגש קנאה במצב כזה
לא מעיד על מצב כ"כ גרוע
ולא הייתי מגדיר את זה בתור חטא
והיית יכול לכתוב לו יותר בעדינות
מי אמר לך שהוא משקר לעצמו ולא מנסה לתקן את הנקודה הזאת אצלו?
בס"ד
וזה לא פייר מה שאתה עושה וכותב....!!!
אתה מכיר את @הלב בוער למלך! שאתה ככה שופט אותו וישר יודע לאבחן מה מקור הקושי שלו??
כותבת בכנות שלא אהבתי את התגובה שלך-
לא הבנתי, - לקראת נישואין וזוגיות
יש פה בן אדם עם רגשות שכתב על עצמו כדי להוציא ולשחרר קצת, ואתה ישר בא ושופט אותו, שולל כל לגיטימציה למה שעובר עליו, ובעצם אומר לו שהוא לא בסדר ועוד צריך לתקן...
ואז הוא כותב ממה נובע הקושי שלו, ואתה חוזר שוב ואומר שזה לא נכון...=שוב שולל את המקום שלו...
נראלי שזה המקום להפסיק ואולי גם להתנצל...
[אני לא יודעת איך יתפרשו הדברים על הכתב, אבל אני כותבת פה בטון נעים וכואב, ולא חלילה בתקיפות...]
אבל זה לא יעזור לך..
כי לא אני עשיתי את המשוואה הזאת,
אלא הוא זה שעשה אותה.
אני רק הצגתי את זה באופן הזה, כדי שהוא וגם אתם תבינו את המשמעות של מה שהוא אומר..
בס"ד
זה לא הוא עשה אותה.. אלא אתה החלטתה שהוא עשה אותה, וזאת על פי הפרשנות שלך למה שהוא כתב....!
לכן- אין פה שום עובדות ושום משוואות, כי זה פרשנויות שלך..
ולכן גם אין לך שום יכולת ושום אישור להחליט ולאבחן את מה שהוא כתב... בטח שכאתה לא מכיר אותו בכלל, וכשאתה מפרש את הדברים שלו על סמך מה שהוא כתב.
וזו לא תשובה חמקנית... אתה חושב שאתה צודק פה ועכשיו אתה יכול להמשיך ולהתווכח איתי עד מחר... אבל אני פשוט מנסה להראות לך משהו שפספסת וזה-
שיש פה תשובה אחת והיא נמצאת רק אצל מי שפתח את השרשור הזה... כי הוא כתב פה חוויה אישית שלו ולכן, אנחנו לא יכולים לחשוב שאנחנו יודעים ומבינים מה היה לו בתוך החוויה שלו- כי זה אישי..! וכשאנחנו שומעים את החוויה, כל מה שאנחנו חושבים בעקבותיה זו פרשנות שלנו למה שאותו אדם חווה...
ועוד משהו... הבעל שם טוב מדבר על כך שהעולם הוא כמראה של האדם..(מן הסתם אתה מכיר..) והוא אומר- שמי שרואה רע בחברו, זה כמו שהוא מסתכל במראה, אם פניו מטונפים רואה גם כן במראה כך, ואם פניו נקיים אינו רואה במראה שום דבר יוצא דופן. אלא כמו שהוא, כך רואה. וזה ואהבת לרעך כמוך...
כשאני לדוגמה כשקראתי את הדברים של פותח השרשור לא עלתה לי מחשבה של קנאה... ואם אתה חושב ככה אז אולי כדאי לך לבדוק את הדברים אצלך...
נק' מחשבה.
הוא כתב מספיק כדי להבין שקיימת כאן קנאה, גם ללא פרשנות.
וזה לפי ההגדרה של הקנאה, בין לפי חז"ל, ובין בהגדרה במילון או בויקיפדיה.
נראה לי שאת מתייחסת למונח "קנאה" בתור רצון שלאחר לא יהיה טוב..
זה לא ההגדרה של המונח הזה, אלא במקרים מסויימים זה יכול להיות השלכה של הקנאה.
קנאה גם לפעמים יכולה להיות טובה, אבל רק במקרים ספציפיים ולא במקרה הזה..
רחפת..לב טהור שלי את!
מסכימה עם כל מילה.
עוד חברה התחתנה ואין לי שום הצעה זה קשה נורא
בטח פה בפורום שאתה לא מכיר בכלל את הבן אדם שמאחורי הניק
@פינגו0, גם אם אתה צודק "לוגית", בשורה התחתונה באת והטפת לבנאדם על כך שהמידות שלו מקולקלות (לדעתך). תשאל את עצמך אם היה לך נעים לו היו עושים את זה לך. כולנו כועסים, מתגאים, מקנאים, חומדים, מרכלים - זו לא סיבה עבורך לעמוד בשער ולהרצות לאנשים שהם לא בסדר, כאילו שאתה עצמך כבר תיקנת את כל המידות שלך. אתה יכול להסב את תשומת הלב של השואל, בצורה יפה, לכך שיש פה תפיסה או הבנה מוטעות של המציאות, שיש דרכים אחרות להסתכל על מצבים מסוימים, אבל לבוא ולומר לבחור שבור ש"יש לך בעיה שאתה צריך לטפל בה", ועוד לחשוב שע"י קריאת משנה פעם אחת יתיישרו מידותיו ברגע - זה מאוד לא במקום. זה אפילו לא נכון (אם זה היה כל כך פשוט היינו כולנו משה רבנו).
גם לגבי מה שטענת, כאילו אם התחושות שלו נובעות מהבדידות אז זה "בסדר", יכולת לבוא ולטעון שעצבות היא מידה רעה (והיא באמת מידה רעה, אולי אפילו הכי רעה), וגם על זה לצאת עליו. אבל זה פשוט לא משנה, כי זה לא התפקיד שלך להטיף לאנשים על המידות שלהם.
הייתי שמח שהיו מעירים לי..
אז אולי כדאי שתקשיב לאחרים.
אתם חושבים שלא ידעתי איך תהיה התגובה שלו?
ידעתי ועוד איך ידעתי..
אתם חושבים שלא ידעתי איך החבר'ה כאן בפורום יגיבו?
ידעתי ועוד איך ידעתי..
אני נגד לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח.
לא כל דבר זה מהרגע להרגע,
יש דברים שההשפעה שלהם היא עתידית..
ככל הנראה עד שהוא יתחתן,
הוא יצטרך לחוות עוד כמה חתונות ואירוסין של חברים..
אז נכון.. עכשיו הוא לא כ"כ מחבב אותי, וגם קשה לו עם התוכחה שנתתי לו.
אבל במקום לחזק את התחושות המבואסות שלו,
ולתת לו לגיטימציה להיות בדאון מכל חתונה של חבר שתהיה לו,
עזרתי לו לשנות את כיוון המחשבה שלו.
תאמינו לי שבפעם הבאה הוא כבר ינסה לחוות את האירוסין והחתונות של החברים שלו
שונה מאיך שהוא חווה את זה הפעם..
אם יש חשש שגישה מסויימת שאולי רק תחליש ותגרום לרגשות אשם
עדיף לא להשתמש בה
ואני מאמין שעם עבודה עצמית נכונה- גם גישה מלטפת עוזרת ומצמיחה
לא דיברתי על סיכוי קטן
ברור שכל אחד צריך לפעול לפי דעתו.
אבל-
אני מגבש את דעתי לפי מה שאני לומד מרבנים/ספרים/הסביבה שלי.
ואם אני רואה שכולם חושבים הפוך ממני, אז אני חושב עוד פעם-
אולי אני טועה.
ובמיוחד במקרה כזה שאתה מעביר ביקורת על מישהו אחר
צריך להיות ערני לאותו אדם ולסביבה
אולי אתה לא פועל באופן הנכון.
ברגוע
לב טהור:)ברגועלגבי מה שכתבת-
אני אומנם לא התנסתי בזה
אבל אני ממש יכול להבין את ההרגשה שלך
אני מאמין שהיא נובעת מרצון האמיתי והחזק שלך להתחתן ולבנות בית בישראל
ולא ממידות לא טובות (כי נראה ממה שכתבת בהמשך שאתה באמת שמח בשמחתם)
אל תיבהל מעצמך
כמו שכתבת- תנשום עמוק ותמשיך לחפש
אתה בסה"כ בן 20 (לפי הכ.א.)
וזה שהם התחתנו לפניך לא אומר בכלל שאתה לא מחפש כמו שצריך, אין בזה כללים.
תאמין שהכל מלמעלה, והעובדה שה' יתברך מנסה אותך ויש לך דרך יותר ארוכה עד החתונה
רק מראה שהוא מאמין בך שאתה יכול לעמוד בניסיון הזה ורק לצמוח ממנו.
בהצלחה
......אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
כדי להבין עד הסוף מה כל אחד רוצה בעצם להגיד
כלומר לפותח עצמו או לכל אחד אחר - ממש ללכת עם הסיפור כולו והתמונה השלמה והרחבה ולהעמיק בה כמה שצריך בעולם האמיתי מול האדם איתו מדברים (שיכול להיות מהמשפחה / חברים / איש מקצוע) העיקר שהדברים יהיו מבוררים.
כל אדם הוא עולם ומלואו ובפני עצמו
וכל סיטואציה היא בפני עצמה ורחבה ושלמה
וגם הצד השני בקשר שלא מובא כאן באריכות מטבע הדברים
וגם כל מה שעולה מתוך דיאלוג ישיר
מה אתה / אני / כל אדם אומר עד הסוף
מה השני שמע, מה השני הבין,
וכן הלאה דיאלוג רגיל שיכול להיעשות בזמן אמת ובצורה עמוקה שלו רק פנים מול פנים או בשיח ישיר ואמיתי.
כי כך בכתיבה בשרשור זה ממש מרגישה שלא ניתן להעביר עד הסוף את הדברים / או שאי אפשר להבין עד הסוף למה השני מתכוון / או שאי אפשר להעמיק כמו שצריך בכל הנקודות בצורה רחבה ושלמה באמת.
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.
